לתרומה

מחלות סרטן
מערכת המין הנשית

סרטן הפות

עוד בנושא

מבוא

סוגי סרטן הפות

הגורמים לסרטן הפות

תסמיני המחלה

אבחון של סרטן הפות

קביעת שלב המחלה ודרגתה

תכנון הטיפול

ניתוח

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול כימי (כימותרפיה)

השפעות אפשריות של הטיפולים

מעקב לאחר הטיפול

מחקרים וניסויים קליניים

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, למחלימים ובני משפחותיהם





 

מבוא

חוברת מידע זו נכתבה כדי לסייע לך ולבני משפחתך לדעת יותר על סרטן הפות. אנו מקווים שהחוברת תוכל לענות על חלק משאלותייך בנוגע לאבחנה ולטיפול. איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך, כיוון שעצה כזאת יכול לתת רק הרופא המטפל בך, המכיר את כל הרקע הרפואי שלך ואת עובדות מחלתך בהווה.


מהו סרטן?

איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.




בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.

גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני (שניוני) או גרורה. חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים כ-100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.


הפות

הפות הוא אזור העור שבין רגלי האישה, הכולל את כל איברי המין הנראים לעין. הפות מורכב משתי שפתיים חיצוניות (labia majora) מכוסות בשיער ערווה, המקיפות שתי שפתיים פנימיות (labia minora) דקות ועדינות. בקדמת הפות נמצא מבנה קטנטן (הדגדגן) המסייע לאישה להגיע לאורגזמה. מאחורי הדגדגן נמצא הפתח דרכו יוצא שתן האישה (השופכה) ואחריו תעלת הלידה (הנרתיק). פי הטבעת קרוב לפות אך אינו חלק ממנו. אזור העור שבין הפות לפי הטבעת נקרא חיץ הנקבים או פרינאום.




המפשעה היא האזור בחלקה העליון הקדמי של כל רגל, שם נמצאות בלוטות הלימפה, המהוות חלק ממערכת הלימפה המסייעת בהגנה הטבעית של הגוף מפני מחלות. בלוטות הלימפה יכולות להתנפח במקרה של זיהום או מחלת סרטן.

סרטן הפות הוא מחלה נדירה. המחלה פוגעת בדרך כלל בנשים בגילים 75-55, אם כי היא יכולה להתפתח גם בגיל צעיר או מבוגר יותר. סרטן הפות יכול להתפתח בכל חלק מאיברי המין הנקביים החיצוניים, אם כי האזורים הנפוצים ביותר הם הקצוות הפנימיים של השפתיים הגדולות והקטנות. לעיתים רחוקות יותר מתפתח סרטן בדגדגן, בבלוטות ברתולין (בלוטות קטנות, אחת מכל צד של הנרתיק) או בחיץ הנקבים.




סוגי סרטן הפות

קרצינומה של תאי הקשקש

מרבית מקרי סרטן הפות מתפתחים מתאי קשקש בשכבה החיצונית של הפות. סרטן של תאי קשקש גדל בדרך כלל לאט במשך כמה שנים.


מלנומה של הפות

מלנומה היא סרטן המתפתח מהתאים המייצרים פיגמנטים שמעניקים לעור את צבעו. מלנומה של הפות היא הסוג השני בשכיחותו של סרטן הפות, אולם היא נפוצה הרבה פחות מקרצינומה של תאי קשקש. רק כארבעה מכל 100 (4%) ממקרי סרטן הפות הם מסוג מלנומה.


אדנוקרצינומה

זהו סוג נדיר ביותר. אדנוקרצינומה של הפות מתפתחת מתאים בדופן הבלוטות הנמצאות בעור הפות ובבלוטה על שם ברתולין שנמצאת בפתח הנרתיק. מחלת פאג׳ט של הפות (Vulvar Paget's disease) היא מצב בו תאי האדנוקרצינומה מתפשטים מחוץ לבלוטות אלו, אל עור הפות.


קרצינומה יבלתית

קרצינומה יבלתית היא סוג נדיר של סרטן הגדל לאט מאוד ונראה כמו יבלת גדולה.


קרצינומה של תאי הבסיס

סוג נדיר של סרטן, המתפתח מתוך תאי הבסיס הנמצאים בשכבות העמוקות שבעור הפות.


סרקומה

סרקומה של הפות נדירה ביותר. סרקומה מתפתחת מתאי רקמה כגון שריר או שומן, מתחת לעור. היא נוטה להתפתח מהר יותר מסוגי סרטן אחרים. בפות יכולים להתפתח מספר סוגים של סרקומה, לרבות:

  • ליומסרקומה ורבדומיוסרקומה (מתפתחות מתאי שריר)
  • אנגיוסרקומה (מכלי דם)
  • נוירופיברוסרקומה (מתאי עצב)
  • סרקומה אפיתליואידית (מתאי עור)



מידע נוסף על סרטן מסוג סרקומה ניתן למצוא בחוברת 'לדעת יותר על סרקומות של הרקמות הרכות' של האגודה למלחמה בסרטן. כמו כן ניתן לקבל את חוברת 'מילון מונחים באונקולוגיה' ומידע נוסף בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט.




הגורמים לסרטן הפות

הגורמים לסרטן הפות אינם ידועים, אך ישנם מספר גורמי סיכון העשויים להגדיל את הסיכון של אישה לחלות:


גיל

הסיכון לחלות בסרטן הפות עולה עם הגיל. כ-80% מהמאובחנות הן בנות 60 ומעלה. לרוב סרטן זה המאובחן בגיל מבוגר קשור למחלת עור בשם ליכן סקלרוזיס (lichen sclerosus). סרטן הפות אצל נשים צעירות לרוב קשור לנגיף הפפילומה האנושי (HPV).


בעיות עור בפות

נשים הסובלות במשך זמן רב ממחלות עור לא סרטניות בפות, כמו ליכן סקלרוזיס, נמצאות בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הפות. 5-3% מהנשים הסובלות מליכן סקלרוזיס יחלו בסרטן פות.


נגיף הפפילומה האנושי (HPV)

מדובר בזיהום שכיח למדי המועבר באמצעות קיום יחסי מין לא מוגנים. קיימים זנים שונים של נגיף הפפילומה האנושי, ורק חלקם (בעיקר זנים 16, 18 ו-31) עלולים לגרום לסרטן הפות ולשינויים טרום סרטניים בפות, המכונים נאופלזיה תוך-אפיתליאלית של הפות - (Vulvar intraepithelial neoplasia (VIN. חשוב לציין כי כיום רשומים בישראל שני חיסונים נגד חלק מזני הנגיף, בהם הזנים 16 ו-18. החיסון ניתן לנערים ולנערות בכיתה ח' כחלק משגרת החיסונים. ניתן להתחסן בכל גיל, אך החיסונים כלולים בסל הבריאות לנשים ולגברים בגילים 26-9. עדיין אין מידע על יכולת החיסון למנוע או להפחית את היארעות סרטן הפות, אך סביר להניח שהחיסון עשוי למנוע לפחות חלק ממקרי הסרטן הנגרמים מזנים 16 ו-18.


נאופלזיה תוך-אפיתליאלית של הפות (VIN)

מצב טרום-סרטני שמתפתח בעור הפות, ולעיתים עלול להתפתח לסרטן הפות. קיימים שני סוגים של VIN:

  1. מצב טרום סרטני המקושר לרוב לנגיף HPV ומשפיע בעיקר על נשים צעירות מתחת לגיל 50.
  2. מצב חריג המקושר למחלת ליכן סקלרוזיס ונפוץ יותר בקרב נשים בנות 50 ומעלה, ויכול להתפתח בחלק מהנשים לסרטן הפות, אם אינו מטופל. כשליש מהמקרים של סרטן הפות מתרחשים בנשים עם VIN.


מחלת פאג'ט

מצב נדיר המופיע לרוב אצל נשים בגיל המעבר וגורם לשינויים בתאים המצויים על עור הפות. לעיתים נדירות יתפתח גידול סרטני מתחת לאזור הנגוע.


עישון סיגריות

עישון עלול להגביר את הסיכון לפתח ניאופלזיה תוך-אפיתליאלית וסרטן הפות, מכיוון שהוא יכול לפגוע ביעילותה של מערכת החיסון.



 

תסמיני המחלה

התסמינים הנפוצים ביותר של סרטן הפות הם:

  • גירוד, תחושת צריבה וכאבים בפות
  • הופעת גוש, נפיחות או יבלת
  • אזורים מעובים, מוגבהים, אדומים, לבנים או כהים בעור הפות
  • דימום או הפרשה דמית
  • כאב צורב בזמן מתן שתן
  • רגישות מוגברת וכאב באזור הפות
  • פצע או כיב על הפות
  • שומה על הפות המשנה את צורתה או צבעה



תסמינים אלו שכיחים הרבה יותר במצבים שאינם סרטניים, אך הופעת אחד מהם מחייבת בדיקה רפואית.

סרטן הפות מתפתח באיטיות אך ככל שהגילוי והטיפול מוקדמים יותר, סיכויי ההחלמה טובים יותר.



 

אבחון של סרטן הפות

האבחנה מתחילה בדרך כלל בבדיקת רופא המשפחה או רופא נשים (גינקולוג). אם קיימת אפשרות שהנך חולה בסרטן הפות, תינתן לך הפניה לגינקו-אונקולוג (מומחה לטיפול בסרטן נשי). ייתכן גם שהרופא ישלח אותך לבדיקת דם ולצילום חזה לבירור מצב בריאותך הכללית.

הגינקו-אונקולוג יבחן את ההיסטוריה הרפואית שלך ויבדוק את אזור הפות. ברובם המכריע של מקרי סרטן הפות ניתן לראות נגע בפות. במקרים חריגים בהם קיים גרד בפות ואין נגע נראה לעין, תתבקשי לעבור בדיקה באמצעות קולפוסקופ במרפאה ייעודית. הקולפוסקופ הוא מיקרוסקופ קטן עם נורה המאפשרת לראות בהגדלה את האזורים השונים בפות ולאתר אזורים חריגים. הרופא ישתמש במפשק (מכשיר פלסטי או מתכתי) כדי להחזיק את דפנות הנרתיק פתוחות. בעת ביצוע קולפוסקופיה ישטוף הרופא את צוואר הרחם, הנרתיק והפות בחומצה אצטית (חומץ), כדי להבליט אזורים בלתי תקינים. ייתכן שהוא יבדוק גם את פי הטבעת והעור סביבו כדי לאתר גושים חריגים.


ביופסיה

כדי לאבחן את סרטן הפות נעזרים בהליך זה, המתבצע בדרך כלל במרפאת חוץ. לרוב ימרחו משחה מרדימה על הפות, ולעיתים יזריקו חומר הרדמה מקומי. הרופא ייקח ביופסיה (קטע קטן של רקמה) מהאזור החריג באמצעות מכשיר ביופסיה. הביופסיה נבדקת על ידי פתולוג, תחת מיקרוסקופ. בגלל ההרדמה המקומית אינך אמורה לחוש כאבים, אם כי ייתכן שתחושי מעט אי- נוחות. לאחר מכן ייתכנו דימום קל (הודיעי לרופא שלך אם הדימום מתגבר) וכאב. על הכאב ניתן להקל באמצעות משככי כאבים ואמבט חם. בדרך כלל חוזרים לרופא בתוך 10-7 ימים לאחר הביופסיה כדי לקבל את התוצאות.


בדיקות נוספות

לאחר ביצוע האבחנה קיים לעתים קרובות צורך בבדיקות נוספות כדי לבדוק אם הגידול התפשט. התוצאות יסייעו לרופא להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך. ייתכן שהבדיקות יתבצעו שוב במהלך הטיפול או בתום הטיפול, כדי לבדוק את יעילותו. הבדיקות הנפוצות ביותר לסרטן הפות (מתוארות בפירוט בהמשך) הן בדיקת דם, צילום חזה, סריקת CT, הדמיית תהודה מגנטית (סריקת MRI), בדיקת האזור בהרדמה, ובמקרים מסוימים גם בדיקת PET-CT עם רדיואיזוטופ FDG.


בדיקת דם

תילקח ממך דגימת דם לצורך מעקב אחר מצב בריאותך הכללית, ולבדיקת מספר התאים בדמך (ספירת דם) ותפקוד הכליות והכבד.


צילום חזה

בדיקה זו מתבצעת במטרה לוודא שהריאות והלב שלך בריאים.


סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)

בדיקה המבוצעת לבדיקת התפשטות הסרטן לאיברים אחרים בגוף. סריקת CT היא סדרה של צילומי רנטגן הבונים תמונה תלת-ממדית. הסריקה אינה גורמת לכאב ונמשכת 30-10 דקות. בסריקות CT נעשה שימוש בכמות קטנה של קרינה, והיא לא תזיק לך או לאנשים שאיתם תבואי במגע. תתבקשי שלא לאכול או לשתות במשך ארבע שעות לפחות לפני הסריקה. ייתכן שתקבלי משקה לשתייה או זריקה של צבע, שיאפשר לראות אזורים מסוימים בבירור רב יותר. הצבע עלול לגרום לך לתחושת חום בכל הגוף הנמשכת מספר דקות. אם את אלרגית ליוד או סובלת מאסתמה (קוצר נשימה), עלולה להופיע תגובה חמורה יותר לזריקה, ולכן חשוב לדווח על כך מראש לרופא. קרוב לוודאי שתוכלי לצאת הביתה מיד בתום הסריקה.


הדמיית תהודה מגנטית (MRI)

בדיקה המבוצעת במקרים של מחלה מתקדמת ובחשד להתפשטות הגידול לאיברים אחרים. בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך עושה שימוש בגלים מגנטיים במקום קרני רנטגן. במהלך הבדיקה תתבקשי לשכב ללא תזוזה על ספה, בתוך גליל ארוך, במשך כ-30 דקות. הבדיקה אינה כרוכה בכאב אך יכולה להיות מלווה באי-נוחות קלה. חלק מהאנשים סובלים מקלאוסטרופוביה קלה (פחד ממקומות סגורים) במהלכה. הסריקה רועשת, אולם יינתנו לך אטמי אוזניים או אוזניות. חלק מהאנשים מקבלים זריקת צבע לווריד בזרוע.


סריקת PET-CT/FDG

בדיקה זו אינה כלולה בסל התרופות לסרטן הפות נכון לעת כתיבת החוברת, ומבוצעת לעיתים נדירות במהלך האבחנה הראשונית. סריקה זו מבוצעת במחלקה לרפואה גרעינית. בדיקת PET) Positron Emission Tomography) הינה סוג חדש של סריקה באמצעות מיפוי ובדיקת CT במקביל. ההדמיה במכשיר ה-PET מתבצעת לאחר הזרקת חומר רדיואקטיבי לווריד, בדרך כלל לזרוע, הנקלט ומצטבר בתאים הסרטניים. החומר בו נעשה שימוש הוא FDG (F18- Fluorodeoxyglucose) סוכר המסומן על ידי האיזוטופ F18 ונקלט בתאים הסרטניים. אזורים הנגועים בסרטן פעילים יותר ולכן ייראו בבירור על גבי הסורק. ה-FDG מתרכז בגידולים סרטניים, והסריקה עשויה להדגים את הגידול הראשוני ובלוטות לימפה נגועות. מערכות ה-PET אינן מצויות בכל בתי החולים בארץ, ואין צורך לבצע את הבדיקה בכל המקרים. בדרך כלל ההדמיה מבוצעת כמעט לכל הגוף, למעט הרגליים, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת.

מטרותיה העיקריות של הדמיית PET-CT:

  • קביעת שלב המחלה, על ידי זיהוי גרורות לאיברים אחרים.
  • הערכת הישנות המחלה.
  • הערכת התגובה לטיפול.


בדיקת הפות בהרדמה

בדיקה המתבצעת בהרדמה מלאה ומאפשרת לרופא לבחון את האזור באופן יסודי, ללא גרימת אי- נוחות, וכן לבדוק את היקף המחלה.


המתנה לתוצאות הבדיקות

ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבלי את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיעי לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחררי לביתך. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את מוקד 'טלתמיכה'®, לתמיכה נפשית ראשונית: 1-800-200-444, וכן מערך סיוע, תמיכה ומידע נרחב לחולים, מחלימים ובני משפחותיהם (להלן בסוף החוברת). פנו אלינו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או למח׳ שיקום ורווחה של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721678 או בדוא"ל: shikumdep@cancer.org.il.



קביעת שלב המחלה ודרגתה

שלב המחלה (stage) הוא מונח המשמש לתיאור גודלו ומידת התפשטותו של הגידול הסרטני מעבר לאזור המקורי בגוף. הדרגה מתייחסת לאופי הגידול, והיא נקבעת על פי מראה התאים הסרטניים בבדיקה מיקרוסקופית. ידיעת היקף המחלה ודרגתה מסייעת לרופאים להחליט על הטיפול המתאים ביותר.


שלב המחלה

שלב המחלה נקבע על פי ממצאי הניתוח.

שלב 1: הסרטן נמצא בפות ו/או בפרינאום (שטח העור שבין הפות לפי הטבעת).

1A: הגידול הוא בגודל 2 ס"מ או פחות, והתפשט לתוך העור לעומק של פחות מ- 1 מ"מ.

1B: הגידול גדול מ-2 ס"מ או שהוא בכל גודל שהוא, והתפשט לעומק של יותר מ-1 מ"מ אל תוך העור.

שלב 2: הגידול הסרטני הוא בכל גודל שהוא והתפשט לאזורים אחרים, דוגמת החלק התחתון של השופכה, לנרתיק או לפי הטבעת.

שלב 3: הסרטן התפשט אל בלוטות הלימפה, בצד הימני או השמאלי של המפשעה.

3A: הסרטן התפשט לבלוטת לימפה אחת בגודל 5 מ"מ או יותר, או שהוא התפשט לבלוטה אחת או שתיים הקטנות בגודלן מ-5 מ"מ.

3B: הסרטן התפשט לשתי בלוטות לימפה או יותר בגודל 5 מ"מ או יותר, או שהוא התפשט לשלוש בלוטות שגדולן פחות מ-5 מ"מ.

3C: הסרטן התפשט למספר רב של בלוטות לימפות, ואל מחוץ לקפסולה הקיימת מסביב ללימפה.

שלב 4:

4A: הסרטן, בכל גודל, התפשט לאזורים אחרים כגון השופכה ו/או הנרתיק, שלפוחית השתן, פי הטבעת, או התקבע בעצם האגן או התפשט לבלוטות הלימפה במפשעה, והבלוטות יצרו כיב, או שאינן ניתנות להזזה.

4B: הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה באגן, או לחלקים מרוחקים אחרים בגוף, כגון הכבד או הריאות.


רוב הגינקואונקולוגים קוראים לשלב 1+2 סרטן בשלב מוקדם, ולשלב 3+4 סרטן במצב מתקדם. ישנם רופאים שיקראו רק לשלב 1 סרטן בשלב מוקדם.


דרגת המחלה

דרגת ההתמיינות של המחלה מתייחסת ליכולת התפשטות הגידול הסרטני, ונקבעת על פי מראה התאים הסרטניים בהשוואה לתאים בריאים תחת מיקרוסקופ. דירוג המחלה עוזר לרופא לקבל החלטה בנוגע לאופן הטיפול.

דרגה 1 (או דרגה נמוכה): התאים הסרטניים דומים לתאים הבריאים ולרוב מתפתחים לאט. סיכון ההתפשטות של התאים הסרטניים בדרגה זו הוא נמוך.

דרגה 2 (או דרגה בינונית): התאים הסרטניים נראים יותר לא נורמליים, וקצב התפתחותם מעט מהיר יותר מתאים בדרגה 1.

דרגה 3 (או דרגה גבוהה): התאים הסרטניים נבדלים מאוד מהתאים הבריאים וקצב התפתחותם מהיר יותר מתאים בדרגה 1 או 2.


 

תכנון הטיפול

תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי, שכולל מנתחים המתמחים בסרטן הפות, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך.

הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם עלייך לבחור טיפול, ודאי שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכלי להחליט איזו מהם מתאימה לך. אל תחששי לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.


ניתוח הוא הטיפול העיקרי בסרטן הפות. ייתכן שיוצע לך ניתוח בלבד או ניתוח בשילוב עם טיפול בקרינה (רדיותרפיה) וטיפול כימי (כימותרפיה). טיפולים אלו מוסברים ביתר פירוט בעמודים הבאים. מטרת הניתוח היא להסיר לחלוטין את הגידול הסרטני. בו זמנית, המנתח משתדל לשמור על הנראות והתפקוד הרגיל של הפות והרקמות באזור. עם זאת, סוג הניתוח תלוי בהיקף הגידול הסרטני ובמיקומו. לעיתים מדובר בניתוח קטן להסרת הגידול יחד עם מעט מהרקמה הבריאה סביבו, ולעיתים דרוש ניתוח גדול יותר, הכולל את הסרת השפתיים ולעיתים גם את הדגדגן.

טיפולי קרינה ניתנים לפעמים לפני ניתוח במטרה לצמצם את היקף הגידול הסרטני. לעיתים יינתנו טיפולי קרינה גם לאחר ניתוח, כדי לוודא שכל התאים הנותרים יושמדו. ייתכן שתקבלי טיפולי קרינה בשילוב עם כימותרפיה, על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר. במקרים בהם המחלה התפשטה לחלקים אחרים בגוף, ייתכן שתטופלי בכימותרפיה בלבד.


יתרונות וחסרונות הטיפול

אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט בתופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפולים ניתנים מסיבות שונות, וכי היתרונות משתנים מחולה לחולה בהתאם למצבה.

אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר, ככל הנראה. אבל גם במצב זה תצטרכי לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם את בוחרת שלא לקבל טיפול למחלתך, תוכלי לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא 'טיפול תומך' או 'פליאטיבי'.


חוות דעת רפואית נוספת

למרות שצוות רב-תחומי מומחה יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצי לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחרי לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכיני רשימת שאלות ותגיעי בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שתדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.


מתן הסכמה מדעת

לפני שתקבלי טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי את מסכימה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך, ולפני חתימתך על הטופס את אמורה לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבינה את כל הפרטים שהוסברו לך, ספרי זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכלי לקבל הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכלי להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית אם תבחרי שלא לקבל את הטיפול כדי שהם יוכלו לתעד את החלטתך בתיק הרפואי.




ניתוח

הרופא ישוחח איתך על סוג הניתוח המתאים לך ביותר בהתאם לשלב המחלה. לפני הניתוח, הקפידי לוודא שקיבלת את מלוא המידע מהרופא המטפל. כמו כן, תוכלי לשוחח עם האחות, לשם קבלת מידע נוסף ותמיכה לפני הניתוח ולאחריו.

מטרת הניתוח היא להסיר את האזור בו נמצא הגידול הסרטני. המנתח יסיר את הגידול יחד עם פיסה קטנה של רקמה בריאה מסביב לו. לרוב מוסרות באותו ניתוח גם בלוטות הלימפה בצד אחד או בשני צדי המפשעה. נשים העוברות ניתוח נרחב יותר עשויות להזדקק לניתוח נוסף לשיקום הפות.


הסרת בלוטות לימפה

סרטן הפות נוטה להתפשט קודם כל אל בלוטות הלימפה במפשעה. במקרים רבים יש צורך בהסרת בלוטות הלימפה בצד אחד של המפשעה או בשני צדיה, על מנת למנוע את התפשטות המחלה. הליך זה מאפשר לברר יותר על שלב המחלה, ולהחליט בהתאם על הטיפול הטוב ביותר.

הסרת בלוטות לימפה רבות עלולה להשפיע על ניקוז הנוזלים מהרגליים והפות ולהוביל להתפתחות לימפדמה - בצקת באחת הרגליים או בשתיהן. תופעה זו עשויה להתרחש גם מספר חודשים או מספר שנים לאחר הניתוח.


אם סרטן הפות מאובחן בשלב מוקדם ביותר, בדרך כלל אין צורך בניתוח להסרת בלוטות הלימפה.

דרכים נוספות לבדיקת בלוטות הלימפה במפשעה

כיום מתבצעים מחקרים נוספים אשר בודקים דרכים אחרות לבדיקת בלוטות הלימפה במפשעה ללא הסרתן. באמצעות הבדיקה ניתן לאבחן אם בלוטות הלימפה במפשעה נגועות בסרטן, וכך להחליט אם יש צורך להסירן או שניתן להימנע מכך ומתופעות הלוואי הנלוות, כגון לימפדמה.

 

ביופסיה של בלוטות הזקיף (SLNB)

הסרה ובדיקה של אחת או יותר מבלוטות הזקיף - הבלוטות הראשונות דרכן מתנקז נוזל מהמפשעה, ולכן הן עלולות להיות הראשונות אליהן יתפשט הסרטן. במידה ובלוטות הזקיף נקיות מסרטן, סביר להניח ששאר הבלוטות נקיות מתאים סרטניים גם כן, ואין צורך להסירן. לעומת זאת, אם ישנם תאים סרטניים באחת או יותר מבלוטות הזקיף, כל הבלוטות יוסרו או יטופלו בקרינה.

על מנת לאתר את בלוטות הזקיף, המנתח מזריק חומר רדיואקטיבי בסמוך לאזור הנגוע, מספר שעות לפני הניתוח. במהלך הניתוח הוא מזריק צבע כחול לאותו האזור, הצובע את בלוטות הזקיף בלבד, והן מוסרות ונשלחות לבדיקה. במקרה של מציאת בלוטת זקיף חיובית (כלומר, הימצאות תאים סרטניים בבלוטה) בצד אחד, נהוג לדגום גם את הצד השני. ההחלטה אם להסיר את הבלוטות או לטפל באזור בקרינה במקרה של בלוטת זקיף חיובית היא החלטה שמותאמת אישית, וכדאי לדון בה עם המנתח לפני הניתוח.

 

אולטרסאונד של המפשעה, וביופסיית מחט

אולטרסאונד היא בדיקה לא פולשנית שאינה מכאיבה. מורחים את אזור המפשעה בג׳ל ומעליו מעבירים את מכשיר האולטרסאונד. גלי הקול מפיקים תמונה של בלוטות הלימפה, שניתן לראותה על מסך המחשב. הרופא יחפש אחר שינויים בגודל או במראה של בלוטות הלימפה. ייתכן שהרופא ייטול דגימה קטנה מבלוטות הלימפה במהלך הבדיקה (ביופסיה): הוא יזריק חומר על מנת לאלחש את האזור, ובעזרת האולטרסאונד יחדיר מחט זעירה לבלוטת הלימפה, וישאב ממנה נוזל אל המזרק. הדגימה תישלח למעבדה לבירור.


ניתוח להסרת הגידול

ישנן פעולות שונות בהן ניתן לנקוט על מנת לטפל בסרטן הפות, והן תלויות בגודל הגידול הסרטני: 

כריתה מקומית

ניתוח להסרת הגידול הסרטני ושוליים של רקמה בריאה מסביב לו, שהיקפם הוא לרוב 1.5 ס״מ. בדרך כלל מוסרות גם בלוטות הלימפה מהמפשעה בצד בו נמצא הגידול הסרטני.


 


כריתה חלקית

בניתוח מוסר חלק מהפות הכולל את הגידול הסרטני וחלק מהרקמה הבריאה שסביבו. לפעמים מסירים גם את בלוטות הלימפה במפשעה, בהתאם למיקום הגידול. ישנם שלושה סוגים של כריתה מקומית חלקית:





 

כריתת פות מלאה

בניתוח זה מוסר הפות במלואו, לרבות השפתיים הפנימיות והחיצוניות והדגדגן. כמו כן מוסרות בלוטות הלימפה משני צדי המפשעה.



ניתוח לטיפול בסרטן הפות הוא מורכב מאוד מבחינה גופנית, נפשית ומינית. הפרק "השפעות ניתוח סרטן הפות על מיניות האישה", בהמשך החוברת, דן בחלק מהבעיות העלולות להתעורר עקב הניתוח.


ניתוח לשחזור הפות

אם יש צורך בשחזור, הוא יתבצע בזמן הניתוח להסרת הגידול הסרטני. אם רק מעט עור הוסר, המנתח יוכל לתפור את המקום, אך במידה והוסר חלק נרחב יש צורך בהשתלת עור. המנתח מסיר רקמת עור בריאה מאזור המפשעה ושותל אותה באזור הפצע. לעיתים נלקח עור מחלק אחר בגוף, כמו הבטן או הירך. אם יש צורך בההשתלת עור, הניתוח יערב גם מנתח פלסטי.


אקזנטרציה (Exenteration) של האגן - ניתוח של סרטן פות מפושט

במקרים בהם הגידול הסרטני התפשט לאיברים סמוכים לפות, כמו הרחם, שלפוחית השתן או המעי התחתון, ייתכן שיהיה אפשר להסיר את הגידול בשלמותו. המנתח יבצע ניתוח נרחב המכונה 'אקזנטרציה של האגן', במהלכו יוסרו כל האיברים הפגועים תוך שימור מקסימום רקמה בריאה. ההחלמה מניתוח זה אינה פשוטה מבחינה רגשית, פיזית ופסיכולוגית, ולכן הוא מבוצע רק במקרים הכרחיים ולא לעיתים קרובות.


לפני הניתוח

אם את מעשנת, רצוי שתפסיקי, על מנת לסייע בהחלמה מהניתוח ולמנוע סיבוכים כמו זיהומים בבית החזה. אם את מעוניינת להפסיק לעשן, תוכלי להתייעץ עם הרופא המטפל בך. רוב המטופלות מתאשפזות יום-יומיים לפני הניתוח ונשארות בבית החולים יום-יומיים לאחריו. אל תחששי להעלות כל שאלה או חשש בפני האחות או הרופא.

רופא כירורג ירשום את ההיסטוריה הרפואית המלאה שלך לפני שיבדוק אותך, וידאג כי תעברי בדיקות נוספות לפי הצורך. לאחר שיתקבלו תוצאות הבדיקות, הרופא ישוחח איתך על הניתוח הצפוי. סוג הניתוח לו את זקוקה יוסבר לך לפני האשפוז בבית החולים. את תפגשי את הרופא המרדים האחראי על ההרדמה. בנוסף יינתנו לך גרביים אלסטיים לגריבה לפני הניתוח, על מנת למנוע קרישי דם ברגליים.


לאחר הניתוח

מהירות ההחלמה תלויה בסוג הניתוח שתעברי. ההמלצה היא לחזור לפעילות רגילה בהקדם. גם כשאת שוכבת במיטה חשוב להניע את הרגליים ולתרגל נשימות, כדי למנוע קרישי דם וזיהום בחזה. פיזיותרפיסט יסייע לך בפעולות הללו. ״תכן שתקבלי מדללי דם בהזרקה לתוך הווריד, כדי להפחית את הסיכון להיווצרות קרישי דם.

אם הוסרו בלוטות לימפה, מומלץ להרים את הרגליים מעלה בזמן ישיבה, על מנת לסייע בניקוז נוזלים מהרגליים.


במחלקה

כאשר תשובי למחלקה יחברו לך עירוי לווריד בזרוע, דרכו תקבלי נוזלים. לאחר שתוכלי לשוב לאכול ולשתות כרגיל, ככל הנראה כעבור מספר ימים, העירוי ינותק. ייתכן שתקבלי גם אנטיביוטיקה דרך העירוי כדי למנוע זיהומים. כמו כן, יוזרקו לך מדללי דם במטרה למנוע קרישי דם.

סביר להניח שיתקינו לך צינורית שתנקז שתן מהשלפוחית (צנתר, קתטר) בעודך בהרדמה. הצנתר יישאר במקומו עד עשרה ימים. ייתכן גם שמקום הניתוח יהיה חבוש. אם בלוטות הלימפה שלך הוסרו, קרוב לוודאי שיהיו לך שתי צינוריות שנקראות נקזים, המחוברות למפשעה במטרה לנקז את נוזלי הלימפה שעשויים להצטבר. הנקזים מחוברים לבקבוקי שאיבה קטנים.


תחבושות

ייתכן שהפצע באזור הפות לא ״חבש בתחבושות, וניקיון האזור יישמר באמצעות שטיפה עדינה עם נוזל. הדבר נעשה בדרך כלל שלוש פעמים ביום עד השחרור הביתה. אם תהיה תחבושת, היא תוסר לאחר מספר ימים ותוחלף באופן סדיר כדי לשמור על הניקיון ולעזור לעור להחלים. התפרים יתמוססו מעצמם או יוסרו כעבור 10-7 ימים, לאחר החלמה מלאה של העור. אם יהיו פצעים כלשהם במפשעה, הם יכוסו בתחבושות שיש להחליף בצורה סדירה. הצינוריות יוסרו מהמפשעה לאחר שרוב הנוזלים העודפים ינוקזו. הדבר עשוי להימשך כעשרה ימים או זמן רב יותר. כאשר העור יחלים, התפרים יוסרו ותוכלי לחזור לביתך. ייתכן שתטופלי ב-VAC, שהוא טיפול בוואקום - מכונה שואבת מהתחבושת שעל גופך נוזלים וכך מזרזת את ההחלמה ומעודדת זרימת דם תקינה לאזור.

כשתהיי בביתך, אין צורך לחבוש את האזור, אולם חשוב לשמור עליו נקי ויבש. האחיות במחלקה יראו לך את הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. במצבים מסוימים אחות תוכל לבקר אצלך בבית כדי לעזור לך בשטיפת האזור ובשמירה על ניקיונו.


אם עברת השתלת עור, ייתכן שיהיו לך תחבושות על האזור שממנו נלקח העור (האתר התורם). בדרך כלל משאירים את התחבושות הללו במקומן עד ליצירת עור חדש. האחות תסביר לך על כך בפירוט.


זיהום

זיהום הוא סיבוך כתוצאה מהניתוח. הסימנים לזיהום הם תחושת חמימות באזור המטופל, אודם, נפיחות והפרשות. ״תכן שחום גופך יעלה. אם את מרגישה באחד או יותר מהסימנים הלו, עלייך לידע את האחות או הרופא.


כאבים

לאחר הניתוח את עלולה לסבול מכאבים או אי-נוחות במשך כמה ימים. תקבלי משככי כאבים בעלי יעילות גבוהה להקלה על כל סוגי הכאב. בהתחלה ״תכן שתקבלי משככי כאבים בהזרקה לשריר או ישירות דרך העירוי. לעיתים משתמשים במשאבה קטנה שמחדירה את משככי הכאבים ישירות לתוך מחזור הדם שלך בימים הראשונים. רבות מהמשאבות הללו מאפשרות לשלוט במינון משככי הכאבים. לאחר שתשובי לאכול ולשתות כרגיל, תוכלי לקבל משככי כאבים בצורת טבליות או נוזל.


הקפידי לספר לרופא או לאחות אם את סובלת מכאבים או מאי-נוחות, מכיוון שניתן להחליף את משככי הכאבים או לשנות את המינון שלהם כך שיתאימו לצרכייך. ייתכן שיחדירו צינורית לתוך הנוזל המקיף את חוט השדרה (אפידורל) דרכה אפשר להחדיר משככי כאבים ישירות לאזור.


פעולות מעיים

ייתכן שלא יהיו לך יציאות במשך כמה ימים לאחר הניתוח. זוהי תופעה רגילה למדי. לאחר שתשובי לאכול ולשתות, ככל הנראה כעבור מספר ימים, המעיים אמורים לחזור לפעילות רגילה. סביר להניח שתקבלי תרופות משלשלות לאחר הניתוח כדי למנוע עצירות. אם היציאות הן קשות או כואבות, דווחי על כך לרופא.


שינויים גופניים לאחר הניתוח

לאחר הניתוח ייתכן שתחושי כאב ונפיחות באזור המטופל, אך תחושות אלה ייעלמו בתוך זמן מה. ייתכן שתחווי חוסר תחושה באזור עקב השפעת הניתוח על העצבים. המצב צפוי להשתפר אחרי כמה חודשים.

ניתוחים מסוימים משנים לחלוטין את מראה הפות. הדרך שבה תבחני את הפות מחדש לאחר הניתוח היא אישית ופרטית. אם מעולם לא הסתכלת על הפות, ייתכן שהרעיון ייראה לך משונה, ואולי תבחרי שלא להסתכל כלל, או להסתכל בנוכחות אחות או מישהו אחר עליו את סומכת. אחות יכולה לספק הסבר לגבי הניתוח והשינויים באזור, ולתת תמיכה ועצה. אל תכפי על עצמך דבר לפני שאת מוכנה לכך. זכרי שייתכן שתהיי מופתעת ותתקשי לקבל את השינוי, למרות ההכנה שקיבלת, וזוהי תחושה נורמלית (פירוט בהמשך, בפרק 'התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן').


קבלת תמיכה

תחושת דאגה היא תחושה טבעית לאחר קבלת האבחנה, וגם בשל הריחוק מהבית ומהמשפחה בעת האשפוז והניתוח. ייתכן שתחושי הקלה אחרי הניתוח והחזרה הביתה, וייתכן שתחושת הדאגה והחששות ילוו אותך גם לאחר הניתוח ובבית. אם הרגשתך אינה משתפרת עדכני את הרופא או האחות. ״תכן שאת זקוקה לרשת תמיכה רחבה יותר, ותוכלי למצוא אוזן קשבת בקבוצות תמיכה אשר נועדו למטופלים המתמודדים ומחלימים מסרטן. התייעצי עם הרופא או האחות לגבי הצטרפות לקבוצה כזו, והם יבררו אם קיימת קבוצת באזור מגורייך.


לאגודה למלחמה בסרטן מרכזי תמיכה 'חזקים ביחד'® וסניפים ברחבי הארץ שבהם מתקיימות קבוצות תמיכה ופעילויות אחרות, כגון הרצאות, סדנאות, חוגי גוף-נפש ועוד. הכל ללא תשלום. לפרטים נוספים ניתן לפנות למחלקת שיקום של האגודה למלחמה בסרטן, בטל. 03-5721670, או בדוא"ל: hazakim.giva@cancer.org.il.


השחרור הביתה

משך ההחלמה תלוי בהיקף הניתוח שעברת. לא תוכלי לחזור לפעילות רגילה מיד עם השיבה הביתה, ותידרשי לנוח במשך כמה שבועות.

אם עברת ניתוח גדול, חשוב ביותר שלא תרימי חפצים כבדים במשך שישה עד שמונה שבועות לפחות. כך תסייעי לאזור להחלים. מומלץ שתחכי כשמונה שבועות לפני החזרה לעבודה, אם כי ״תכן שתזדקקי לזמן רב יותר אם ההחלמה תהיה איטית. בדרך כלל אפשר לחזור לנהוג כעבור שישה שבועות. ייתכן שחברת הביטוח תחייב זמן ארוך יותר, ומומלץ לברר זאת. אם הוסרה בניתוח פיסת עור קטנה בלבד, ההחלמה תהיה מהירה הרבה יותר. הרופא יסביר לך למה לצפות ובאילו אמצעי זהירות יש לנקוט. להלן עוד כמה עצות מועילות:

  • הימנעי מלבישת בגדים צמודים ומשימוש במשחות, בשמים ואבקות באזור הניתוח.
  • אל תפריזי בהליכה עד שהעור יחלים לגמרי.
  • אמבטיות רבות יכולות להרגיע את הפצע ולסייע להחלמתו (יש להימנע משמני אמבט מבושמים או אמבטיות קצף).
  • אם את חשה צריבה בפצע בזמן מתן שתן, נסי לשפוך מים חמים או פושרים על הפצע בעודך יושבת על האסלה.
  • בימים קרים, ייבוש עור הפות באמצעות מייבש שיער יכול להיות נעים יותר ממגבת.
  • לבשי חצאית רחבה. אם אפשר, השתדלי שלא ללבוש תחתונים.
  • אם את נוטה לסבול מעצירות, בקשי מהרופא שירשום לך תרופות משלשלות עדינות.


אם העור שלך מחלים לאט, ייתכן שתישארי בבית החולים זמן רב יותר לצורך החלפת התחבושות. לעיתים, ניתן להסדיר ביקור של אחות בביתך לצורך החלפת התחבושות. בטרם תשתחררי מבית החולים, הצוות יוכל לארגן ביקור של צוות רפואי מקופת החולים בה הינך מבוטחת וסיוע נוסף בביתך.

כעבור ארבעה עד שישה שבועות תבקרי במרפאת החוץ כדי לבדוק את החלמת העור ולשוחח על בעיות שצצו בפרק הזמן שחלף. זהו ביקור מעקב. אם יהיו לך בעיות או חששות כלשהם לפני הביקור, פני לרופא בבית החולים או לאחיות במחלקה. בביקור זה גם תמסרנה לך תוצאות הבדיקה הפתולוגית ומשמעותן.


קיום יחסי מין

ההתמודדות עם האבחנה והניתוח משפיעים על חיי המין. ניתן לחזור לקיים יחסי מין לאחר שהפצע החלים לחלוטין, בערך 8-6 שבועות לאחר הניתוח. לעומת זאת, ייתכן שתרגישי שאינך מוכנה מבחינה נפשית ופיזית לקיים יחסים גם לאחר תקופת ההחלמה. במקרים מסוימים ישנה רקמה צלקתית בפות שמקשה על קיום יחסים, וחשוב לדווח על כך לרופא או לאחות, על מנת שיתנו טיפול ומענה הולם.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברות 'מיניות ופוריות האישה', וכן חוברת 'חיי אישות וזוגיות' המיועדת למגזר הדתי. ניתן לקבלן בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל. 1-800-599-995, או באתר האינטרנט של האגודה.
 כמו כן, האגודה מפעילה שירות ייעוץ מיני ארצי ללא תשלום על ידי מטפלת במיניות, ללא צורך בהפניה רפואית. למידע נוסף ולקביעת תור ניתן לפנות בטל. 03-5721643, דוא"ל: miniut@cancer.org.il.
ניתן להפנות שאלות לפורום 'ייעוץ מיני למתמודדים עם סרטן' באתר האינטרנט של האגודה.




טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרניים אלקטרומגנטיות באנרגיה גבוהה המסוגלות להשמיד תאים סרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. לעיתים טיפול בקרינה ניתן לפני ניתוח במטרה להקטין את היקף הגידול, כדי שיהיה קל יותר להסירו. במקרים אחרים יינתן טיפול בקרינה לאחר הניתוח לאזור הפות ובלוטות הלימפה, על מנת להשמיד תאים סרטניים שנותרו וכך להקטין את הסיכון לחזרת המחלה. קבלת טיפול בקרינה תלויה בשלב המחלה, בגודלה ובמידת התפשטותה לבלוטות הלימפה (אם בכלל).


אם ידוע שהמחלה התפשטה לבלוטות הלימפה, טיפול בקרינה לאותו אזור עשוי להינתן במקום ניתוח. קרינה וכימותרפיה עשויות להינתן במקביל, בטיפול הנקרא 'כימו-קרינתי'.


בסרטן פות מתקדם (כאשר הסרטן חזר או התפשט), טיפול בקרינה ניתן לפעמים במטרה לצמצם את היקף הגידול הסרטני ולהפחית את התסמינים, וכדי לשפר את איכות החיים. טיפול שכזה נקרא 'קרינה פליאטיבית' (מקלה).

חוברת 'רדיותרפיה באזור האגן' של האגודה למלחמה בסרטן, עוסקת בטיפול בקרינה בהרחבה. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל. 1-800-599-995 או לעיין בחוברת באתר האינטרנט של האגודה. 


הטיפול של כל אישה יתוכנן עבורה באופן אישי. מהלך הטיפול עשוי לכלול קרינה חיצונית בלבד או שני שלבי טיפול ויותר. השלב הראשון יכול להיות טיפול בקרינה חיצונית, והשני - טיפול חיצוני נוסף הניתן לאזור מצומצם יותר, או טיפול בקרינה פנימית עם מקורות רדיואקטיביים. טיפול בקרינה פנימית נקרא גם ברכיתרפיה. לעיתים משתמשים בתבנית כדי להחזיק את המקורות הרדיוקאטיביים בסמוך לפות, לצורך מתן מנת הקרינה. טיפול זה מותאם אישית וישוחחו איתך על פרטיו לפני קבלתו.


תכנון מהלך הטיפול בקרינה

בביקורך הראשון במחלקת ההקרנות תתבקשי לעבור סריקת CT, או לשכב תחת סימולטור, שמצלם רנטגן של האזור המיועד לטיפול בקרינה.

ייתכן שיהיה צורך לסמן על גופך סימנים קטנים, על מנת לסייע לכוון את הקרינה למיקום הנכון והמדויק. אין למחוק את הסימנים במהלך כל תקופת הטיפול.


טיפול בקרינה חיצונית

טיפול בקרינה חיצונית ניתן בדרך כלל כסדרה של טיפולי יום קצרים ביחידת הקרינה של בית החולים. במסגרת טיפול זה מקרינים את הגידול הראשוני ואת הניקוז הלימפטי שלו (בלוטות הלימפה) באמצעות קרני רנטגן בעוצמה גבוהה המופקות במכשיר הנקרא מאיץ קווי. הטיפולים ניתנים בדרך כלל בימות השבוע, עם מנוחה בסופי השבוע. מספר הטיפולים תלוי בסוג הגידול ובגודלו, אולם מחזור הטיפול המלא נמשך בדרך כלל כמה שבועות. כל טיפול נמשך כ-15-10 דקות. הרופא ישוחח איתך על הטיפול ותופעות הלוואי האפשריות שלו. לפני כל מפגש טיפול, רנטגנאי הריפוי ימקם אותך על המיטה ויוודא שנוח לך. במהלך הטיפול תישארי לבד בחדר, אבל תוכלי לשוחח עם הרנטגנאי, שיצפה בך מהחדר הסמוך. טיפול בקרינה אינו מכאיב, אולם עלייך לשכב ללא תזוזה במשך כמה דקות במהלך קבלת הטיפול. טיפול בקרינה חיצונית לא יגרום לך להיות רדיואקטיבית, ולאחר הטיפול תוכלי לשהות ללא כל חשש במחיצת אנשים אחרים, לרבות ילדים.


טיפול בקרינה פנימית

טיפול בקרינה פנימית (נקרא גם קרינה תוך-רקמתית, טיפול בשתלים או ברכיתרפיה) כרוך בהחדרת חומר רדיואקטיבי ישירות לתוך הגידול הסרטני. במסגרת טיפול זה מחדירים מחטים או מוליכים פלסטיים לתוך הגידול, בהרדמה מלאה. לאחר החדרת המחטים או המוליכים הפלסטיים, מטעינים אותם במקורות רדיואקטיביים. הטיפול יכול להימשך מספר ימים, וייתכן גם טיפול של 30 דקות בלבד. כאשר משתמשים במקורות רדיואקטיביים בעלי קצב קרינה גבוה, הטיפול נמשך מספר דקות. על פי רוב ניתנים שני טיפולים ביום, במשך מספר ימים.

כאשר קצב פליטת הקרינה איטי, הטיפול נמשך מספר ימים. כל עוד המוליכים או המחטים נמצאים במקומם, הם משחררים קרינה ברמות נמוכות. יהיה עלייך להישאר בבידוד בחדרך בבית החולים כמה ימים, עד שהרופא יוציא את המחטים או המוליכים הרדיואקטיביים מגופך.


תופעות לוואי

טיפול בקרינה לפות ולמפשעה גורם לתופעות לוואי כלליות, כגון שלשול ועייפות ויכול לגרום גם לתופעות לוואי מקומיות. תופעות אלו יכולות להיות קלות או חמורות, תלוי במינון הקרינה ובמשך הטיפול.


תגובות עוריות

מכיוון שהעור באזור הפות והמפשעה רגיש ביותר, הטיפול עלול לגרום לתגובה וגירוי בו. בעת הניקוי של האזור המטופל יש להשתמש במים פושרים בלבד ולנגב אותו בטפיחות עדינות עם מגבת. טלק ובשמים גורמים לגירוי, לכן מומלץ להימנע משימוש בהם. הרופא או האחות יוכלו להמליץ על משחה או קרם שיכול להפחית את הכאב, ולהסביר לך כיצד לטפל בעור בזמן זה.


דלקת של דופן שלפוחית השתן (ציסטיטיס)

טיפול בקרינה לאזור המפשעה יכול לגרום לדלקת של דופן שלפוחית השתן, וכתוצאה מכך ״תכן שתרגישי צורך במתן שתן לעיתים קרובות. ״תכן שתחושי גם צריבה בזמן מתן שתן. הרופא יכול לרשום לך תרופות כדי להקל על חוסר הנעימות. מומלץ לשתות כמות גדולה של מים ונוזלים אחרים, על מנת לדלל את השתן.


שלשול

טיפול בקרינה עלול גם לגרות את המעי ולגרום לשלשול. יש לדווח על כך לרופא שיוכל לתת טיפול תרופתי נגד שלשול. חשוב להקפיד על שתייה מרובה בגלל אובדן הנוזלים.


עייפות

מכיוון שהטיפול בקרינה גורם לעייפות, נסי לנוח ככל שתוכלי, במיוחד אם עלייך לנסוע כל יום דרך ארוכה למקום קבלת הטיפול. במידת האפשר, השתדלי לבצע פעילות גופנית מתונה כגון הליכות, אשר עשויות לשפר את הרגשתך ולהעלות את רמת האנרגיה שלך. העייפות יכולה להימשך כמה שבועות ואז לחלוף בהדרגה לאחר תום מחזור הטיפול. אם היא נמשכת מעבר לזמן הסביר, יש לדווח לרופא המטפל.


נשירת שיער

טיפול בקרינה יכול לגרום לנשירת שיער באזור המטופל. ייתכן שהוא יצמח בחזרה בתום הטיפולים, ובמקרים נדירים השיער לא ישוב לצמוח.


הקדמת תסמיני גיל המעבר

קרינה לאזור האגן עלולה להשפיע על השחלות, ולגרום לתסמיני גיל המעבר: גלי חום, זיעה, ירידה בחשק המיני, שינויים במצב הרוח, יובש נרתיקי ועוד.

ייתכן שתוכלי לקבל טיפול הורמונלי חלופי (HRT) על מנת להקל את התסמינים. אם אינך יכולה או רוצה לקבל טיפול הורמונלי, ישנן דרכים אחרות להתמודד עם התסמינים. היוועצי עם הרופא המטפל.

אם את עדיין בתקופת הפוריות, ייתכן שלא תוכלי להרות לאחר הטיפולים, לכן חשוב להתייעץ עם מומחה פריון לפני תחילת הטיפולים.

ההתמודדות עם אובדן הפוריות עלולה להיות קשה, אפילו אם יש לך ילדים. מומלץ להיעזר במומחים בתחום. התייעצי עם הרופא או האחות בעניין זה.


היצרות הנרתיק

בזמן טיפול בקרינה ומספר שבועות לאחר מכן, תהיה לך רגישות בנרתיק. בטווח הארוך הטיפול יכול להותיר צלקות שגורמות להיצרות הנרתיק ולאובדן גמישותו. כתוצאה מכך, קיום יחסי מין עלול להיות קשה או לא נוח. בשל כך מומלץ שתשתמשי במרחיבים (מאמנים) נרתיקיים עם חומר סיכה, על מנת למנוע את היצרות הנרתיק עד כדי הידבקות דופנותיו. המרחיבים עשויים בדרך כלל מפלסטיק, והם בעלי אורך וקוטר שונים. ניתן לקבלם מהאחות או הרופא, שידריכו אותך כיצד להשתמש בהם.

במידה והנך מקבלת טיפול בקרינה באזור המפשעה, ולא באזור הפות, לא תזדקקי למרחיבים. מריחת הנרתיק במשחה המכילה הורמונים עשויה לעזור. משחות אלו זמינות על פי מרשם רופא. גם קיום יחסי מין סדירים עשוי למנוע את היצרות הנרתיק, אולם מובן שלא כל הנשים מוכנות לכך בזמן ההתמודדות עם המחלה.


שינויים בעור הפות

מכיוון שעור הפות רגיש מאוד, ייתכנו שינויי צבע (אדמומיות או התכהות העור) ונפיחות במשך חודשים או לעיתים שנים לאחר הטיפול. ניתן להקל את הנפיחות באמצעות עיסוי עדין, שניתן ללמוד מאחות או פיזיותרפיסטית. השינוי בגוון העור לעיתים אינו הפיך.




טיפול כימי (כימותרפיה)

כימותרפיה היא טיפול בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) המשמידות תאים סרטניים. תרופות כימיות ניתנות לעיתים בטבליות, או לעיתים קרובות יותר בעירוי לווריד (מתן תוך-ורידי). בדרך כלל כימותרפיה ניתנת ללא אשפוז, אולם לעיתים היא מצריכה שהות של מספר ימים בבית החולים.

כימותרפיה עשויה להינתן במקביל לטיפול בקרינה כדי לשפר את יעילות הטיפול, בסרטן שהתפשט לאזורים אחרים בגוף. ישנן דרכים שונות לשלב בין הטיפולים, תלוי בתרופות ובתוכנית הטיפול.

לפעמים כימותרפיה ניתנת ברצף במשך ארבעה ימים בשבוע הראשון והאחרון של הטיפול בקרינה. לעיתים קרובות יותר היא ניתנת פעם בשבוע במהלך מחזור ההקרנות.

מידע מפורט על הטיפול הכימי ותופעות הלוואי שלו ניתן למצוא בחוברת 'הטיפול הכימי - כימותרפיה' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האינטרנט.


תופעות לוואי

כימותרפיה יכולה לגרום לתופעות לוואי, שעל רובן ניתן לשלוט באמצעות טיפול תרופתי, והן נעלמות בתום הטיפול. רצוי להתייעץ עם הרופא לגבי התסמינים האפשריים במהלך הטיפולים. להלן תופעות הלוואי האפשריות וכיצד ניתן לטפל בהן:


זיהומים

כימותרפיה מפחיתה את כמות כדוריות הדם הלבנות שנלחמות בזיהומים, ומעלה את הסכנה לזיהום ולהידבקות במחלות. צרי קשר עם הרופא או בית החולים אם את חשה בתסמינים הבאים:

  • חום גוף של מעל 37.5 או 38 מעלות צלזיוס - תלוי במדיניות בית החולים והצוות המטפל בך.
  • הרגשה לא טובה, גם אם אין עלייה בחום הגוף.
  • רעד וצמרמורות.
  • כל סימן לזיהום, כגון דלקת גרון, שיעול, מתן שתן תכוף או שלשול.


במידת הצורך יינתן לך טיפול אנטיביוטי. לפני כל טיפול כימי יבצעו בדיקות דם, על מנת לוודא שרמת כדוריות הדם הלבנות תקינה. ייתכן שהטיפול יידחה, עקב ספירת כדוריות לבנות נמוכה.


פציעות וחבלות

כימותרפיה מורידה את רמת טסיות הדם, האחראיות על קרישיות ועצירת דימומים. במידה ומופיעים חבלות (סימנים כחולים) או דימומים מהאף ומהחניכיים, שטפי דם או גירויים בעור, צרי קשר מיידי עם הרופא המטפל או בית החולים.


חוסר דם (אנמיה)

מספר תאי הדם האדומים בדם (רמת ההמוגלובין) עלול לרדת בעקבות הטיפול, מצב הנקרא אנמיה. האנמיה גורמת לעייפות רבה. ישנם מטופלים הזקוקים לעירויי דם עד שגופם מצליח לייצר מספר מספיק של תאי דם אדומים.


בחילות והקאות

חלק מהתרופות הכימיות גורמות לתחושת בחילה ולעיתים גם להקאה. קיימות מספר תרופות אפשריות לטיפול בבעיה, ואם היא נמשכת דווחי לרופא והוא יוכל להתאים לך תרופה אחרת.

מידע נוסף ודרכי התמודדות ניתן למצוא בחוברת 'התמודדות עם בחילות והקאות' של האגודה למלחמה בסרטן. ניתן לקבלה ללא תשלום באמצעות שיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995 או באתר האינטרנט של האגודה. 


אובדן התיאבון

חלק מהמטופלים מאבדים את התיאבון במהלך הטיפולים הכימיים. התופעה עלולה להימשך כמה ימים ולעיתים אף יותר. ניתן לנסות לשנות את סוג האוכל, או להחליפו במשקאות מזינים או במזון רך.

מידע נוסף ועצות ניתן למצוא בחוברת 'הטיפול התזונתי התומך בחולה הסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האינטרנט של האגודה.


כיבים בפה

בעקבות הטיפולים עלולים להופיע תחושת יובש וכיבים בפה. חשוב לדווח על כך לצוות הרפואי. יש לשתות הרבה, להקפיד על היגיינת הפה ולצחצח שיניים במברשת רכה. הרופא יוכל לתת לך מרשם לשטיפות מיוחדות המטפלות בזיהומי פה. לעיסת קרח עשויה להקל גם היא.


נשירת השיער

חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לנשירת השיער. לעיתים הנשירה היא חלקית, ובעקבותיה השיער נהיה דליל יותר, ולעיתים מתרחשת נשירה מלאה, הכוללת גם את הריסים והגבות. הרופא יעדכן אותך לגבי הצפוי לך.

במקרה של נשירה, השיער יחזור לצמוח לאחר כ-6-3 חודשים מסיום הטיפולים. ייתכן שהשיער שיצמח יהיה שונה מהשיער שנשר: חלק יותר או מקורזל יותר או בגוון שונה מהקודם. האחות תסביר לך על אופן הטיפול בקרקפת במידת הצורך.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת 'התמודדות עם נשירת שיער'. ניתן לקבלה ללא תשלום, באמצעות שיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995 או באתר האינטרנט של האגודה.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה פרויקט הנקרא 'להיראות טוב - להרגיש טוב יותר'®, במרכזים הרפואיים השונים ברחבי הארץ ובסניפי האגודה למלחמה בסרטן. ניתן למצוא פרטים נוספים על הפרויקט בהמשך החוברת, בפרק 'מערך המידע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן'.


תשישות ועייפות

כנראה תחושי עייפות ותצטרכי להאט את הקצב. השתדלי לנוח ככל יכולתך, על מנת לשמור אנרגיה לדברים שאת צריכה או רוצה לעשות. איזון נכון בין מנוחה לפעילות גופנית מתונה, כגון הליכות קצרות, יתרמו לעלייה ברמת האנרגיה שלך ולשיפור הרגשתך.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת 'תשישות ועייפות בקרב חולי סרטן' המכילה עצות מועילות ודרכי התמודדות עם התופעה. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או באתר האינטרנט של האגודה.
"צעדים לאיכות חיים"® - פרויקט של האגודה למלחמה בסרטן החושף את חולי הסרטן ליתרונותיה הבריאותיים של הפעילות הגופנית ומעודד אותם לשלב פעילות מותאמת לשגרת חייהם. במסגרת הפרויקט מתקיימות סדנאות במרכזים רפואיים שונים ברחבי הארץ, בהנחיית אנשי מקצוע העוברים הכשרה מיוחדת באגודה למלחמה בסרטן. לפרטים נוספים ניתן לפנות למחלקת שיקום ורווחה של האגודה בטל. 03-5721618.




השפעות אפשריות של הטיפולים

לימפדמה - בצקת לימפטית

אם בלוטות הלימפה במפשעה הוסרו בניתוח, או אם קיבלת טיפול בקרינה לחלק זה של הגוף, קיים סיכון להצטברות נוזלים ברגל אחת או בשתיהן. בלוטות הלימפה הן חלק מהמערכת החיסונית, הן עוזרות לגוף להילחם בזיהומים ומסייעות לנקז את נוזלי הלימפה מהרגליים. הסרתן עלולה לגרום לנוזל להצטבר ברקמות שמתחת לעור ולגרום לבצקת לימפטית. המצב יכול להתפתח כמה חודשים או כמה שנים לאחר הטיפול.

בבצקת לימפטית ניתן לטפל באמצעות שיטות עיסוי מיוחדות, תרגילים, תחבושות וגרביונים תומכים. בבתי חולים ובקופות החולים יש פיזיותרפיסטים המתמחים בטיפול זה. סיכויי ההצלחה של הטיפול גדולים יותר ככל שמתחילים אותו מוקדם יותר, לכן דווחי לרופא אם תבחיני אפילו בנפיחות קלה בבטן התחתונה, באזור איברי המין, ברגל או בכף הרגל.


אם תהיה לך בצקת לימפטית, הרגל, כף הרגל וכל האזורים שהוזכרו קודם לכן, יהיו חשופים יותר לזיהומים.


מה ניתן לעשות:

  • שמרי על העור נקי ורווי לחות בעזרת קרם שאינו מכיל צבע או בושם.
  • שטפי חתכים קטנים מיד, וחטאי את החתך עם קרם אנטיספטי, כסי בעת הצורך.
  • אם נראה שמתפתח זיהום סביב הפצע, כגון נפיחות ואודם, פני לרופא שלך.
  • הימנעי ממקלחות ואמבטיות חמות מדי.
  • הקפידי לנעול נעליים במידה מתאימה.
  • הגני על גופך מקרינת השמש והשתמשי בתכשיר הגנה בעל מקדם 30 SPF או יותר בעת חשיפה לשמש.
  • שמרי על משקל גוף תקין, ובצעי פעילות גופנית סדירה.
  • הימנעי מעמידה באותה תנוחה לפרקי זמן ארוכים.


אם התפתחה לימפדמה, פני לרופא המטפל לקבלת ייעוץ, טיפול והכוונה.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת על לימפדמה, המכילה מידע רב ועצות מועילות נוספות להתמודדות עם התופעה. לקבלת החוברת ללא תשלום, ולקבלת רשימת פיזיותרפיסטים שהוסמכו לטפל בלימפדמה, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט. 


מיניות

הליך רפואי בפות, שלו חלק חשוב במיניות ובנשיות, יכול לעורר מגוון רגשות, מבושה עמוקה ועד פחד וכעס. כריתת פות יכולה להשפיע על דימוי הגוף ועל תחושת המיניות והנשיות שלך. גם הצרכים והחשק המיני יכולים להשתנות.

ייתכן שיעברו מספר חודשים ואף זמן רב יותר מהטיפולים, עד שתתרגלי לשינויים בגופך ותתחילי ליהנות מיחסי מין. אף שבתקופת ההחלמה לא ניתן לקיים יחסי מין מלאים, כנראה תזדקקי יותר מתמיד לתמיכה וקרבה. זכרי שעלייך לאפשר לעצמך זמן החלמה. היי כנה עם בן/בת זוגך לגבי הציפיות שלך, ומה את רוצה או לא. מותר לך לסרב לכל מגע כשאת מרגישה לא בנוח.

חלק מהנשים מרגישות שיחסי מין אינם אפשריים מבחינה פיזית, בגלל אופן ההחלמה של האזור. לעיתים ישנה רקמה צלקתית או היצרות של הנרתיק שאינן מאפשרות קיום יחסים. ישנן דרכים שונות לטפל במצבים אלה, לכן חשוב לפנות לרופא על מנת לקבל סיוע וטיפול.

ייתכן שההליך הרפואי שעברת שינה מאוד את הצורה שבה האזור האינטימי שלך נראה ומרגיש. הרבה נשים דואגות שהסרת הדגדגן תמנע מהן מלהגיע לאורגזמה, אך זהו לא תמיד המקרה. ייתכן שתזדקקי לזמן וסבלנות כדי לחקור וללמוד מחדש את גופך, ולמצוא דרכים חדשות להגיע לסיפוק. הרופא או האחות יכולים לייעץ לך בנושא.

התייעצות עם יועצ/ת או מטפל/ת מיני/ת, מומחים בתחום יכולה לעזור פעמים רבות בהסתגלות למצב החדש, ובלמידה מחדש של גופך. הרופא או האחות יכולים להפנות אותך לאיש מקצוע מהתחום.

ייתכן שאת חוששת מתגובת בן/בת הזוג ומדחייה עקב השינוי בגופך. השתדלי לדבר על הנושא בפתיחות, וכך תוכלו למצוא פתרונות יחד, כזוג. לעיתים עולים קשיים בזוגיות, וייעוץ אישי או זוגי יכול לתרום רבות ולעזור. הייעוץ יאפשר לך ולבן/בת הזוג לעבד את רגשותיכם, ולהגיע לרמה חדשה של קרבה והבנה. הרופא או האחות יכולים להפנות אתכם לייעוץ.

אם אין לך בן/בת זוג, ״תכן שאת חוששת מאינטימיות זוגית בעתיד. מומלץ לשוחח על כך עם היועצת או האחות, והן יוכלו לקשר בינך ובין מישהי שקיבלה טיפול דומה.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברות 'מיניות ופוריות האישה', וכן חוברת 'חיי אישות וזוגיות' המיועדת למגזר הדתי. ניתן לקבלן בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995, או באתר האינטרנט של האגודה.
כמו כן, האגודה מפעילה שירות ייעוץ מיני ארצי ללא תשלום על ידי מטפלת במיניות, ללא צורך בהפניה רפואית. למידע נוסף ולקביעת תור ניתן לפנות בטל. 03-5721643, דוא"ל: miniut@cancer.org.il.
ניתן להפנות שאלות לפורום 'ייעוץ מיני למתמודדים עם סרטן' באתר האינטרנט של האגודה.


החלמה ואורח חיים בריא

לאחר הטיפולים מובן שתרצי לחזור לשגרה כמה שיותר מהר, אך ייתכן שאת עדיין מתמודדת עם תופעות הלוואי של הטיפול, ותחושות קשות אחרות. ההחלמה היא תהליך שאורך זמן, השתדלי שלא להחמיר עם עצמך בנושא זה. ישנן נשים אשר בוחרות לעשות מהפך חיובי בחייהן לאחר הטיפולים, ולהקפיד על אורח חיים בריא יותר:


שמרי על משקל גוף תקין ועל תזונה בריאה

תזונה מאוזנת תספק לך אנרגיה ותסייע להחלמתך. הרבי באכילת ירקות ופירות טריים, בצבעים שונים; אכלי מזונות עשירים בסיבים, כגון ירקות ופירות, דגנים מלאים וקטניות; הימנעי מאכילת מזונות עתירי קלוריות; המעיטי באכילת מזון מעובד, מטוגן, משומר, מעושן ומלוח; הפחיתי אכילת אכילת בשר אדום ושתי מים ולא משקאות ממותקים.


הקפידי לבצע פעילות גופנית

פעילות גופנית עוזרת לשמור על רמת אנרגיה גבוהה ומשקל תקין, ומפחיתה את רמת הלחץ והסיכון לתחלואים שונים. פעילות פיזית מורידה את הסיכון להידלדלות העצם בנשים שחוו מנופאוזה מוקדמת (תסמיני גיל המעבר).


הפסיקי לעשן ומתני שתיית אלכוהול

עישון מעלה את הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים ובמחלות לב. אלכוהול גם כן מעלה את הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן, כמו כן הוא תורם לעלייה במשקל. ההמלצה לנשים היא לצרוך לא יותר מיחידה אחת של אלכוהול ביום (בקבוק בירה או כוס יין או כוסית משקה חריף).




מעקב לאחר הטיפול

לאחר תום הטיפול תשובי לבית החולים לביקורת תקופתית מדי כמה חודשים, ולאחר מכן פעם בשנה. זוהי הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על כל חשש או בעיה. תוכלי לפנות לרופא המשפחה או לרופא המומחה אם תזדקקי לייעוץ ועזרה. נשים רבות חשות מתח לפני פגישת הביקורת. זוהי תחושה טבעית, וניתן לקבל תמיכה במידת הצורך באחת מקבוצות התמיכה למחלימים מסרטן (פרטים נוספים בהמשך החוברת, בפרק 'מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן').



 

מחקרים וניסויים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול בסרטן הפות נערכים כל הזמן, במטרה למצוא טיפול יעיל המציע מרפא לכל המטופלות. כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר, וזו הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה כמה בתי חולים בארץ, ולעתים גם מטופלים ובתי חולים במדינות אחרות.

כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, סוג הטיפול שיינתן לחולה נקבע באופן אקראי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עשוי להטות שלא במודע את תוצאות הניסוי. משום כך נדרשת הקצאה אקראית זו.

בניסוי קליני אקראי ומבוקר, מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד הגידול יעילה יותר מהטיפול המקובל או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי נעימות.

על מנת להבטיח את בטיחות החולים וזכויותיהם, כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, ועדת הלסינקי, של המוסד הרפואי בו ייערך הניסוי. כל משתתף מקבל לקריאה העתק של הפרוטוקול והמסמכים הנלווים אליו, ונדרש לחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת הניסוי. הסכמה מדעת פירושה שהחולה יודע במה עוסק הניסוי, מבין מדוע הוא מבוצע ומדוע הוזמן להשתתף בו ויודע בדיוק באיזה אופן יהיה מעורב בו.

גם לאחר שתסכימי להשתתף בניסוי, תוכלי לפרוש ממנו בכל עת אם תשני את דעתך. החלטתך לא תשפיע בכל דרך על יחסו של הרופא אלייך. אם תבחרי שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו, ״נתן לך הטיפול המקובל הטוב ביותר, במקום הטיפול החדש הנבחן בהשוואה אליו.

אם תחליטי להשתתף בניסוי, חשוב שתזכרי שכל טיפול שתקבלי נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה בניסויים קליניים אקראיים ומבוקרים. בהשתתפותך בניסוי תסייעי לקדם את מדע הרפואה וכך תשפרי את סיכוייהם להחלמה של חולים אחרים בעתיד.

חוברת 'ניסויים קליניים בטיפול במחלת הסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת ביתר פירוט בנושא. לקבלת החוברת ללא תשלום, ניתן לפנות ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995 או לאתר האינטרנט של האגודה.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר מחקרים קליניים המתעדכן באופן שוטף באתר האגודה. במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ. מחקרים אלה פתוחים לציבור המטופלים, על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר.



 

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.

להמשך


מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם

למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן


מרכז תמיכה "חזקים ביחד"
באגודה למלחמה בסרטן
קרא עוד
תודתנו נתונה ל:
פרופ' תמר ספרא, מומחית לאונקולוגיה, מנהלת השירות האונקו-גינקולוגי, המערך האונקולוגי, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי;

ד"ר אמנון עמית, אחראי אגף נשים ומנהל היחידה הגינקו-אונקולוגית, הקריה הרפואית רמב"ם;

חברי הוועדה לנושא גינקואונקולוגיה של האגודה למלחמה בסרטן, על הערותיהם והארותיהם.

ללנה קורץ, אחות ויועצת מיניות, האגודה למלחמה בסרטן.
מרץ 2018
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בחוברת זו ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.
התכנים המופיעים בחוברת זו נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.