סוגי לימפומה שאינה הודג'קין

הדפס
| שתף

 מידע נוסף בנושא

לימפומה שאינה הודג'קין
מה לספר לילדיך על הסרטן שלך?
טיפול בחולה בבית
תודתנו נתונה ל:

פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת המחלקה ההמטולוגית, בית החולים האוניברסיטאי הדסה עין כרם,מתאמת ועדת העדכון בנושא המטו-אונקולוגיה של האגודה למלחמה בסרטן, על הערותיה והארותיה.


מידע זה מבוסס על החוברת:

 Non Hodgkin Lymphoma

של  והותאם לקוראים ישראלים.

 דצמבר 2011.


מידע זה נכתב בכדי לסייע לך ולבני משפחתך להבין ולדעת יותר על סוגי לימפומה שאינה הודג'קינס (NHL - Non-Hodgkin Lymphoma) . אנו מקווים שהמידע יוכל לענות על חלק משאלותיך בנוגע לאבחנה ולטיפול. איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך, כיוון שעצה כזאת יכול לתת לך רק הרופא המטפל בך, המכיר את כל הרקע הרפואי שלך ואת עובדות מחלתך בהווה. הכתוב מנוסח בלשון זכר, אך מתייחס לנשים וגברים כאחד, מטופלים ומטפלים כאחד.


© כל הזכויות שמורות לאגודה למלחמה בסרטן.


  

Big-Bullet-SQR.gif מבוא

Big-Bullet-SQR.gif לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה ע"ש בירקיט ולימפומה דמוית בירקיט
Big-Bullet-SQR.gif לימפומת עור של תאי CTCL) T), תסמונת סזארי ו- MF
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה זקיקית (פוליקולרית)
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה לימפובלאסטית
Big-Bullet-SQR.gif לימפומת MALT
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה של תאי מעטפת - Mantle cell Lymphoma
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה מיצרית עם תאי B גדולים
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה (Marginal Zone)
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה היקפית של תאי T
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה של לימפוציטים קטנים
Big-Bullet-SQR.gif לימפומה של בלוטת המגן
Big-Bullet-SQR.gif מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום

 

 


 

 

מבוא

קיימים יותר מ-20 סוגים שונים של לימפומה שאינה הודג'קין, ולכל סוג יש:

  • מראה אופייני כאשר מסתכלים בו במיקרוסקופ
  • סוגים ייחודיים של חלבונים בתאים
  • קצב גדילה ייחודי
  • טיפולים הייחודיים לו

סוגים שונים של NHL משפיעים על הגוף בדרכים שונות. הסוגים העיקריים מפורטים להלן וכן בהמשך:

 

לימופומות תאי B

  • לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים
  • זקיקית
  • תאי מעטפת
  • לימפופלסמאציטית
  • לימפומת בירקיט
  • תאי B גדולים, עיקרית מיצרית (primary mediastinal)
  • תאי B של אזור היקפי מחוץ לבלוטה - MALT
  • תאי B של אזור היקפי בבלוטה

לימפומות תאי T

  • תאי T היקפיים
  • תאי T אנגיו-אימונובלאסטיים
  • תאים אנאפלסטיים גדולים
  • תאי T בכבד ובטחול
  • תאי T דמויי נמק של שכבת השומן התת-עורית
  • תאי T מסוג מחלת מעיים
  • תאי T קוטלים (Natural killer cells) מחוץ לבלוטה, ממקור האף וכאלה שמחוץ לאף
  • לימפומות של העור - כולל מיקוזיס פונגואידס / תסמונת סזארי

אחרים

  • לימפומה הקשורה למחלת האיידס
  • לימפומה של מערכת העצבים המרכזית

ניתן לאבחן את סוג הלימפומה באמצעות הוצאת בלוטת לימפה, או חלק זעיר של איבר נגוע, ובדיקתם במעבדה. הליך זה נקרא ביופסיה. לימפומות של תאי B שכיחות יותר מלימפומות של תאי T , למרות שבקרב בני נוער ומבוגרים צעירים קיימת סבירות גבוהה יותר לאבחנה של לימפומה של תאי T.

חזרה למעלה >>


לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים

מידע זה נוגע לסוג ספציפי של לימפומה שאינה הודג'קין ( NHL ) הידוע כלימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים. לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים הינה נדירה, ואחראית לכאחוז אחד מכלל מקרי לימפומה שאינה הודג'קין. היא עשויה להופיע בכל עת בין הילדות לגיל מבוגר, אך שכיחה ביותר בקרב ילדים ומבוגרים צעירים. שכיחותה גבוהה בערך כפליים בקרב גברים מאשר בקרב נשים. הלימפומה בנויה בדרך כלל מלימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג T , למרות שבמקרים מסוימים סוג התאים הבונים את הלימפומה אינו ברור, מצב הנקרא סוג תאי אפס.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים אינם ידועים. לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמיני המחלה

הסימן הראשון של מחלה זו הוא לעתים קרובות התנפחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי, או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלה של בלוטות לימפה. לעתים קרובות מושפעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. לימפומה זו עשויה להופיע בעור, ולעתים באיברים אחרים, כגון: הריאות, הכבד, מח העצם או העצמות. אנשים מסוימים סובלים מאיבוד תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים, הידועים כתסמיני B , כוללים הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר, ואיבוד משקל.

 

כיצד מאבחנים

האבחנה מבוצעת באמצעות הוצאה של בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). לצורך הליך זה תופנה למנתח. זהו ניתוח קטן מאוד העשוי להתבצע בהרדמה מקומית או כללית. ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות גוף אחרות.

 

לאחר מכן נדרשות בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות, ודגימות מח עצם, כדי להשיג מידע נוסף על סוג זה של לימפומה ולמצוא עד כמה היא התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

שלב ה- NHL מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם מעורבים איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, באזור מסוים אחד בגוף.

 

שלב 2 יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה מושפעת, אך כל הבלוטות הנגועות נכללות בחציו העליון או בחציו התחתון של הגוף. חציו העליון של הגוף נמצא מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), וחציו התחתון נמצא מתחת לסרעפת.

שלב 3 הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (כלומר, בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

 

שלב 4 הלימפומה התפשטה מעבר לבלוטות לימפה אל איברים לימפטיים אחרים - לדוגמה, לאזורים כגון מח העצם, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (לדוגמה, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות הלימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , המסמלת לימפומה שמחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות בנוסף לשתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים היא לימפומה בדרגה גבוהה. משמעות הדבר היא כי היא גדלה מהר ודורשת בדרך כלל טיפול מיידי באמצעות כימותרפיה.

 

טיפול

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. לימפומה אנאפלסטית עם תאים גדולים דורשת בדרך כלל טיפול אינטנסיבי בכימותרפיה. שילוב של תרופות ניתן לווריד באמצעות זריקות או עירויים. מספר שילובים שונים של תרופות משמשים לטיפול במצב זה, ונראה כי הם מוצלחים באותה המידה.

 

סוג זה של לימפומה מגיב היטב בדרך כלל לכימותרפיה, ויתכן שייראה כאילו הלימפומה נעלמה לחלוטין. מצב זה ידוע כהפוגה. עם זאת, קיים סיכון שהמחלה תופיע שוב בעתיד. במקרה כזה ניתן לתת כימותרפיה נוספת כדי לנסות לאזן את המחלה.

 

טיפול בקרינה

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה המשמידות תאיים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. ניתן להשתמש בהן לבד כאשר תאי הלימפומה נכללים באזור אחד של בלוטות לימפה (שלב 1). עם זאת, הקרנות ניתנות לעתים קרובות יותר לאחר כימותרפיה.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

בכימותרפיה במינון גבוה עם עירויים של מח עצם או תאי גזע נעשה שימוש אצל חלק מהחולים בסוג זה של לימפומה. טיפול זה כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, מספר סוגים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל לגיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 הנמצאים במצב גופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגיל זה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לעזור בטיפול בלימפומות. כמו כן הם מסייעים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

חזרה למעלה >>


לימפומה ע"ש בירקיט ולימפומה דמוית בירקיט

לימפומת בירקיט היא סוג של לימפומה של תאי B . ב-1956, מנתח בריטי בשם דניס בירקיט עבד במרכז אפריקה והוא תיאר סוג יוצא דופן של לימפומה שהיה נפוץ מאוד בקרב ילדים. מחלה זו ידועה כיום כלימפומת בירקיט. מחקר שבוצע לאחר מכן הראה שלימפוציטים מסוג B אצל ילדים אלה היו נגועים בנגיף אפשטיין-באר.

 

זיהומים בנגיף אפשטיין-באר ידועים כקדחת בלוטית או מחלת הנשיקה. הם נפוצים, ובדרך כלל אינם גורמים לבעיות ארוכות טווח, אך במרכז אפריקה רבים מהילדים סבלו מזיהומים כרוניים במלריה, מצב שגרם להפחתת עמידותם לנגיף. במקרים מסוימים אפשר דבר זה לנגיף לשנות את הלימפוציטים הנגועים מסוג B לתאים סרטניים, והוביל להתפתחות הלימפומה. מצב זה ידוע כלימפומת בירקיט אפריקנית קלאסית או אנדמית.

 

בסוג אחד של לימפומה שאינה הודג'קין, תאי הגידול נראים דומים מאוד במיקרוסקופ לאלה של לימפומת בירקיט אפריקנית קלאסית או אנדמית. מצב נדיר זה עדיין נקרא לימפומת בירקיט, אך ידוע כסוג שאינו אפריקני או אקראי.

 

נראה שבמצב זה עלול נגיף אפשטיין-באר להתפתח עקב חיסוניות נמוכה של החולה. נגיף אפשטיין-באר מסוגל לשרוד ולהפוך את הלימפוציטים הבריאים מסוג B לתאים סרטניים. עם זאת, בלימפומת בירקיט הדרך בה משתנים לימפוציטים בריאים מסוג B לתאי סרטן אינה ברורה, ולא כל המקרים מופיעים אצל אנשים שבאו במגע עם נגיף אפשטיין-באר.

 

תסמיני המחלה

בעולם המערבי, התסמין הנפוץ ביותר הוא נפיחות בבטן המתחילה במעיים. לימפומת בירקיט עשויה להשפיע גם על איברים אחרים, כגון העין, השחלות, הכליות ורקמה בלוטית, כגון: השד, בלוטת המגן או השקדים. הסוג האפריקני הקלאסי או האנדמי של לימפומת בירקיט משפיע בדרך כלל על עצם הלסת. הוא עשוי להתפשט למערכת העצבים, להזיק לעצבים, ולגרום לחולשה או לשיתוק אפשריים. כמו כן, הוא עשוי להשפיע על בלוטות לימפה או על מח העצם. אנשים מסוימים סובלים מאיבוד תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים, הידועים כתסמיני B , כוללים הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר, ואיבוד משקל.

 

אבחנה

האבחנה מבוצעת באמצעות הוצאה של בלוטת לימפה מוגדלת או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). לצורך הליך זה תופנה למנתח. זהו ניתוח קטן מאוד העשוי להתבצע בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית. כמו כן ניתן לקחת ביופסיות מרקמות אחרות בגוף.

 

בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות, ניקורים מותניים, ודגימות מח עצם משמשות לעתים כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועד כמה היא התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם איברים אחרים, כגון: מח העצם או הכבד נגועים גם הם. מערכת קביעת השלב המתוארת כאן ידועה כמערכת קביעת השלב של אן ארבור בהתאמת סנט גו'ד, ונמצאת בשימוש נרחב לסוג זה של לימפומה, בעיקר בקרב ילדים ואנשים צעירים. לעתים עשויה הלימפומה להופיע באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה ידוע כמחלה שמחוץ לבלוטה. לימפומה בלוטית מתייחסת ללימפומה המשפיעה על בלוטות הלימפה.

 

שלב 1 - קיים גידול אחד מחוץ לבלוטה, או שקיימת לימפומה בלוטית ביותר מאזור אחד של הגוף (אך לא כולל בלוטות הלימפה המרכזיות בחזה, חלל המיצר או הבטן).

 

שלב 2 - עשוי להיות כל אחד מהבאים:

  • קיים גידול בודד מחוץ לבלוטה, ובלוטות לימפה סמוכות נגועות.
  • קיימים שני גידולים בודדים מחוץ לבלוטה באותו צד של הסרעפת (עם נגיעות בבלוטות לימפה סמוכות או ללא נגיעות כזו).
  • הלימפומה התחילה בבטן או במעיים - בלוטות סמוכות נגועות או שאינן נגועות.
  • הלימפומה נמצאת בשני אזורים או יותר של בלוטות לימפה באותו צד של הסרעפת.

שלב 2R - הלימפומה הייתה באזור הבטן, אך הורחקה לחלוטין בניתוח.

 

שלב 3 -  עשוי להיות כל אחד מהבאים:

  • קיימים שני גידולים בודדים מחוץ לבלוטה, משני צידי הסרעפת.
  • הלימפומה התחילה בריאות, באזור החזה, או בבלוטת התימוס.
  • הלימפומה משפיעה על אזור שבתוך עמוד השדרה או מסביב לו.
  • הלימפומה התחילה בבטן ומשפיעה על אזור גדול.
  • נגיעות בשניים אזורי בלוטה או יותר משני צידי הסרעפת.

שלב 3A - הלימפומה נמצאת באזור הבטן בלבד ולא ניתן להרחיקה בניתוח.

 

שלב 3B - הלימפומה משפיעה על מספר איברים בבטן.

 

שלב 4 - כל אחד מהנ"ל, וכן - בעת האבחנה - פגיעה במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) ו/או מח העצם.

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות לשתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה גדלות מהר יותר. לימפומת בירקיט היא לימפומה בדרגה גבוהה. משמעות הדבר היא כי היא גדלה מהר יותר ובדרך כלל דורשת טיפול מיידי בכימותרפיה.

 

טיפול

כימותרפיה

כימותרפיה היא השימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. היא מהווה את הטיפול העיקרי לסוג זה של לימפומה. הטיפול הכימי עשוי להשתנות מעט כתלות במספר האזורים הנגועים בגוף. בדרך כלל, הטיפול אינטנסיבי וסביר שיהיה כרוך בשהייה בבית החולים. התרופות הכימותרפיות ניתנות בדרך כלל לתוך הווריד (בעירוי). מאחר וקיים סיכון שסוג זה של לימפומה עלול להתפשט לתוך מערכת העצבים, תרופות כימותרפיות מוזרקות בדרך כלל בנוסף לתוך הנוזל שסביב חוט השדרה. טיפול זה ידוע ככימותרפיה תוך-תיקית. התרופות הבאות עשויות לשמש במספר שילובים כדי לטפל בלימפומת בירקיט: ציקלופוספאמיד, דוקסורוביצין, וינקריסטין, מתוטרקסאט,   ציטאראבין, איפוספאמיד, ואתטופוסיד.

 

טיפול במינון גבוה בתמיכת תאי גזע

טיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע משמש בקרב מטופלים מסוימים. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים גם טיפול בקרינה.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לעזור בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרם לך להרגיש טוב יותר ויכולים להפחית הרגשת בחילה.

חזרה למעלה >>


לימפומת עור של תאי CTCL)  T), תסמונת סזארי ו- MF

CTCL הינה לימפומה נדירה, ואחראית לאחוז אחד מבין כל סוגי הלימפומה שאינה הודג'קין. זהו סרטן של לימפוציטים מסוג T המופיע לעתים קרובות בקרב אנשים בגילאים שבין 40 ל-60. שלא כמו צורות אחרות של לימפומה שאינה הודג'קין, CTCL משפיעה בעיקר על העור. היא נגרמת בשל גידול בלתי נשלט של תאי דם לבנים בעור הנקראים תאי T .

 

סוגי לימפומות CTCL:

  1. פטרת (mycosis fungoides).
  2. תסמונת סזארי: תסמונת סזארי היא סוג ספציפי של CTCL בו נפגעים אזורי עור נרחבים, או בלוטות לימפה, ולימפוציטים חריגים מסוג T נמצאים גם בדם. פטרת הוא שם כללי הניתן לסוגים האחרים של CTCL כאשר הדם אינו מושפע.

גורמים

הגורמים ל- CTCL אינם ידועים. CTCL, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

אבחנה

האבחנה מבוצעת באמצעות הוצאה של חתיכת עור קטנה מהאזור הנגוע ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה מקומית.

 

שלבים של CTCL

שלב ה- CTCL מציין כיצד משפיעה המחלה על העור. קיימים שלושה שלבים ברי זיהוי של CTCL מוקדמת, למרות שהמחלה אינה מתפתחת בהכרח דרך כל שלושת השלבים.

 

שלב טרום-פטרייתי או טרום-גידולי

בשלב זה מופיעים כתמים קטנים, בולטים ואדומים מופיעים על העור, לעתים קרובות על החזה והישבן, למרות שהם עשויים להופיע במקומות אחרים. בשלב זה, המחלה נראית בדרך כלל כמו מצבים שכיחים בעור כגון אקזמה או פסוריאזיס.

 

שלב כתמי או פולשני

בשלב זה נוצרים כתמים אדומים חסרי צורה מוגדרת. כל חלק של הגוף עלול להיות מושפע, אך המקומות השכיחים ביותר הם הישבן, קפלי עור, והפנים. במידה והכתמים נותרים ללא טיפול, שיער עלול לנשור לצמיתות מהאזורים הנגועים.

 

שלב גידול

רק חלק קטן מהאנשים מתקדמים לשלב זה, משום שרוב האנשים לעולם לא מתקדמים מעבר לשלב הראשון. גושים בולטים (גידולים) מופיעים בעור. הגידולים והכתמים האדומים עלולים להפוך לפצעים עמוקים (כיבים). בשלב זה הסרטן עלול להשפיע גם על בלוטות הלימפה. לעתים נדירות הוא ישפיע על איברים פנימיים מרכזיים, כגון: הכבד, הריאות והטחול.

 

תסמונת סזארי

CTCL נקראת תסמונת סזארי כאשר אזורי עור נרחבים נפגעים, ובנוסף, מספר גדול של לימפוציטים חריגים נמצא בדם. אצל אנשים מסוימים לא מופיעים כתמים או גידולים, אך העור כולו עשוי להיות אדום, מעובה, נפוח, וכואב (תופעה הידועה כ- l'homme rouge ). בנוסף, העור עשוי לגרד ופני השטח עשויים להתקלף.

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות לשתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר.

 

CTCL היא לימפומה בדרגה נמוכה, ומתפתחת בדרך כלל באיטיות רבה. יתכן שיחלפו שנים רבות לפני שתתפתח מהשלב הראשון לשלב הבא. רוב האנשים לעולם אינם מתקדמים מעבר לשלב הראשון. אנשים מסוימים אינם עוברים את שני השלבים הראשונים; הופעת גידול (שלב 3) עשויה להיות הסימן הראשון למחלתם.

 

טיפול

ניתן להשתמש במספר טיפולים ל- CTCL , לבדם או במשולב. ברוב הטיפולים ניתן להשתמש בכל שלב של המחלה. הטיפול הנבחר תלוי בדרך כלל בגודל שטח העור הנגוע.

 

טיפול PUVA

טיפול PUVA (הידוע לעתים כפוטוכימותרפיה) מתאים במידה ואזורי עור גדולים נגועים. הוא כרוך במתן תרופה הנקראת פסוראלן ( P ), ההופכת את העור לרגיש להשפעות מועילות של קרינה אולטרא-סגולה מסוג  (A (UVA.

לאחר שניתן לתרופה זמן להצטבר בעור, מוכנס החולה לחדר עם מיזוג אוויר המכיל אור אולטרא-סגול. קבלת הטיפול דומה לישיבה מתחת למנורת שמש. הטיפול עשוי להינתן מספר פעמים בשבוע.

 

תופעות לוואי

הטיפול גורם לעור להשתזף ועלול לגרום להזדקנות מוקדמת של העור. במהלך הזמן בו תקבל את הטיפול עליך להיזהר שלא לחשוף את העור ליתר קרינה אולטרא-סגולה מהשמש. חשיפה לאור אולטרא-סגול עלולה להגדיל את הסיכון שלך לפתח סרטן עור. הרופא או האחות יוכלו לשוחח אתך על כך ביתר פירוט. פסוראלן גורם גם לעיניים להיות רגישות יותר לאור אולטרא-סגול, כך שעליך לחבוש משקפיים מגנים למשך כ-12 שעות מהזמן בו ניתנה התרופה. טבליות הפסוראלן עלולות לגרום לך להרגשת בחילה. במקרה כזה ניתן יהיה לתת לך תרופות נגד בחילה, או שניתן יהיה לרשום לך טבליות אחרות. תופעות לוואי אפשריות אחרות של PUVA כוללות גירוד, סחרחורת וכאבי ראש.

 

טיפול ב- UVB

אור אולטרא-סגול מסוג  (B(UVB עשוי לעזור להאט את גדילת תאי העור, וניתן להשתמש בו לטיפול ב- CTCL . הטיפול ניתן בדרך דומה ל- PUVA , תוך שימוש בחדר עם מיזוג אוויר המכיל אורות אולטרא-סגולים. עם זאת, הטיפול אינו כולל את השימוש בתרופה הגורמת לעור להיות רגיש יותר. הטיפול עשוי להינתן מספר פעמים בשבוע.

 

תופעות לוואי

כמו הטיפול ב- PUVA , טיפול ב- UVB גורם לעור להשתזף ועלול לגרום להזדקנות מוקדמת של העור. לעתים יתכן שהעור יאדים, כמו בכוויית שמש קלה. במהלך הזמן בו תקבל את הטיפול עליך להימנע מחשיפת העור לקרינה אולטרא-סגולה נוספת מהשמש. חשיפה לאור אולטרא-סגול עלולה להגדיל את הסיכון לפתח סרטן עור. הרופא או האחות יוכלו לשוחח אתך על כך ביתר פירוט.

 

טיפול בקרינה

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרניים בעלות עוצמת אנרגיה גבוהה כדי להשמיד תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. יתכן שייעשה בהן שימוש לטיפול במחלה בשלב מוקדם אם רק אזור קטן אחד או שניים בעור מושפעים מ- CTCL.

 

במידת הצורך ניתן לתת הקרנות לאזורי עור הנגועים בכתמים ובגידולים. ניתן לתת שתיים או שלוש מנות של טיפול במינון נמוך ממכונת ההקרנות לאזור הנגוע. צורת טיפול זו פועלת היטב על CTCL.

 

הקרנות עשויות לשמש גם לטיפול בכל שטח פני העור אם הלימפומה מפושטת יותר, אך לא חדרה אל מתחת לשטח העור. טיפול זה נקרא טיפול קרן אלקטרונים לכל העור. הוא ניתן רק פעם אחת, ולאחר מכן ניתן לתת טיפולי PUVA בנוסף במידת הצורך. תופעות לוואי אפשריות כוללות נשירת שיער וציפורניים, ויתכן שבלוטות הזיעה באזורים המטופלים לא יתפקדו עוד.

 

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. ניתן לתת טיפול זה בצורת משחה, ישירות על פני שטח העור כולו. הרופא או הרוקח יורו לך כיצד לעשות זאת. חיוני למלא אחר ההוראות בתשומת לב ולמרוח את המשחה רק היכן שיורו לך.

 

אם המצב מחמיר (מתקדם) ואינו מגיב לצורות טיפול אחרות, כימותרפיה בהזרקה לווריד עשויה להפסיק או להאט את ההתקדמות. סוג זה של טיפול כימותרפי בגוף כולו (טיפול מערכתי) משמש בדרך כלל רק במקרי CTCL מתקדמים יותר.

 

בקסארוטן

בקסארוטן ( Targretin ® ) היא תרופה המשמשת לפעמים לטיפול ב- CTCL מתקדמת. היא נלקחת באמצעות טבלית פעם ביום עם מזון. תופעות הלוואי של בקסארוטן קלות בדרך כלל, וכוללות כאבי ראש, פריחה, תנגודת מופחתת לזיהום, בחילה, ושלשול.

 

אינטרפרון

אינטרפרון הוא חלבון הנמצא באופן טבעי בגוף. לעתים הוא מוזרק רק מתחת לעור כדי לעודד את מערכת החיסון של הגוף לאזן את הלימפומה.

 

פוטופרזיס

טיפול זה משמשת באופן ספציפי לתסמונת סזארי. פוטופרזיס כרוך בחשיפת הדם לאור אולטרא-סגול באמצעות חיבור המטופל למכונה מיוחדת.

 

טיפול כללי בעור

קרם לחות לעור עשוי להפחית את תחושת אי הנוחות בעור. ניתן להוסיף מוצרים אחרים למי האמבטיה כדי לשמור על גמישות העור ולהקל על גירוי. ייתכן שהרופא או האחות ימליצו לך על קרמים או משחות סטרואידים העשויים לעזור לעור להחלים. מלא אחר הוראותיהם של הרופא או הרוקח והשתמש בתכשירים על פי ההנחיות.

חזרה למעלה >>


לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים

לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים היא סוג נפוץ של NHL , האחראי לכ-2 מבין כל 5 מקרים. זהו סרטן של תאי דם לבנים מסוג B . לימפומה דיפוזית של תאי B עלולה להופיע בכל עת בין גיל ההתבגרות לגיל מבוגר. שכיחותה מעט גדולה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים אינם ידועים. לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתן להעביר אותה לאנשים אחרים.

 

תסמינים

לעתים קרובות הסימן הראשון של המחלה הוא נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלת בלוטות הלימפה. לעיתים נפגעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. הלימפומה עלולה להתפשט לאיברים שונים בגוף, כגון הכבד, הריאות או העצמות. אנשים מסוימים סובלים מאיבוד תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים עלולים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר, ואיבוד משקל. אלה ידועים כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הסרת בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). זהו ניתוח קטן מאוד וניתן לבצע אותו בהרדמה מקומית או כללית. כמו כן ניתן לקחת ביופסיות מרקמות אחרות בגוף. בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם משמשות כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועל מידת התפשטותה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול מתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

 

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

 

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה מעל ומתחת לסרעפת. במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

 

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה - לדוגמה, לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מתחלקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות באיטיות בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים היא לימפומה בדרגה גבוהה הדורשת טיפול מיידי.

 

טיפול

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. זהו הטיפול העיקרי בלימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים. סוג הכימותרפיה תלוי בהיקף הלימפומה ובגורמים אחרים, כגון גילך ובריאותך הכללית. שתי התרופות הניתנות בדרך כלל לטיפול בלימפומה דיפוזית של תאי B גדולים נקראות דוקסורוביצין וציקלופוספאמיד. הן ניתנות בדרך כלל יחד עם תרופות אנטי-סרטניות אחרות.

 

הטיפול המשולב הנפוץ ביותר כיום נקרא משטר R-CHOP. בנוסף לדוקסורוביצין וציקלופוספאמיד, שילוב זה כולל את התרופה הכימותרפית וינקריסטין, הסטרואיד פרדניזון, וכן ריטוקסימאב  שהוא נוגדן חד-שבטי (ראה להלן). בדרך כלל אפשר לתת לך את הכימותרפיה כחולה חוץ בבית החולים, והיא נמשכת 4-6 חודשים.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

טיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע נמצא כיעיל בקרב חולים מסויימים שהלימפומה שלהם שבה והופיעה. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות. מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלה.

 

טיפול בקרינה

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה המשמידות תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. ניתן להשתמש בהן כאשר הלימפומה מוגבלת לאזור אחד או שניים של בלוטות לימפה באותו חלק של הגוף (שלב 1 או 2). הן עשויות להינתן גם בנוסף לכימותרפיה. הקרנות ניתנות לעתים גם כדי לשפר תסמינים, כגון כאב.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הן תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ולהפחית תחושת בחילה.

 

טיפול בנוגדנים חד-שבטיים

נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לחלבונים ספציפיים על פני השטח של תאי סרטן, ומסוגלות לעודד את מערכת החיסון של הגוף להשמיד את התא. ריטוקסימאב ( Mabthera ® ) הוא נוגדן חד-שבטי המשמש לעתים קרובות לטיפול בלימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים. טיפול זה ניתן בדרך כלל יחד עם כימותרפיה כחלק ממשטר R-CHOP.

 

סוגים נוספים של נוגדנים חד-שבטיים נחקרים כעת. חלקם קשורים למנות נמוכות של רדיואקטיביות כדי למצוא אם הדבר הופך אותם ליעילים יותר בטיפול בלימפומה. הנוגדנים החד-שבטיים המשמשים לעתים הקרובות ביותר הם 90Y איבריטומומאב טיוקסטאן ( Zevalin ® ) ויוד 131 טוסיטומומאב (Bexxar ® ).

חזרה למעלה >>


לימפומה זקיקית (פוליקולרית)

לימפומה זקיקית היא סוג נפוץ של לימפומה האחראי לכ-1 מכל 4 מקרים. זהו סרטן של לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג B . לימפומה זקיקית עשויה להופיע בכל עת במהלך החיים הבוגרים, והגיל הממוצע הוא שנות ה-60. בדרך כלל המחלה שכיחה באותה המידה בגברים ובנשים.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה זקיקית אינם ידועים. לימפומה זקיקית, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמינים

הסימן הראשון של המחלה הוא לעתים קרובות נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלת בלוטות לימפה. לעתים נפגעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. הלימפומה עלולה להתפשט לאיברים שונים בגוף, כגון מח העצם, הכבד, הריאות או העור. חלק מהחולים סובלים מאובדן תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר ואיבוד משקל. אלה ידועים כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הסרת בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). זהו ניתוח קטן מאוד וניתן לבצע אותו בהרדמה מקומית או כללית. ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות אחרות בגוף.

 

בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועד כמה היא התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

 

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

 

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה מעל ומתחת לסרעפת. במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

 

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה - לדוגמה, לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מתחלקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר.

לימפומה זקיקית היא לימפומה בדרגה נמוכה ובדרך כלל מתפתחת לאט מאוד.

 

טיפול

אם הלימפומה אינה גורמת לתסמינים, יתכן שלא יהיה צורך לתת טיפול מייד. יהיה עליך להיות תחת מעקב רפואי ויוצע לך לקבל טיפול כאשר תתחיל לסבול מתסמינים. יתכן שיעבור זמן מסוים לפני שדבר זה יתרחש, וחלק מהחולים עשויים שלא להזדקק לטיפול לעולם.

 

טיפול בקרינה

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה בכדי להשמיד תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. ניתן להשתמש בהן כאשר הלימפומה מוגבלת לאזור אחד או שניים של בלוטות לימפה באותו חלק של הגוף (שלב 1 או 2). טיפול בלימפומה זקיקית בשלב מוקדם עשוי להוביל לריפוי בחלק מהחולים. הקרנות עשויות להינתן גם בנוסף לכימותרפיה.

 

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. היא עשויה להינתן אם הלימפומה התפשטה למספר קבוצות של בלוטות לימפה ו/או לאיברים אחרים. לימפומה זקיקית רגישה מאוד לכימותרפיה ולעתים קרובות טיפול זה מרפא את החולה לחלוטין.

 

כימותרפיה ניתנת לעתים קרובות בצורת טבליות, תוך שימוש בתרופה הנקראת כלוראמבוציל, הניתנת לשילוב עם סטרואידים. תרופה הנקראת פלודאראבין, המוזרקת לווריד או ניתנת דרך הפה, עשויה לשמש גם היא, לבדה או בשילוב עם תרופות אחרות.

 

משטר תרופות כימותרפיות המשמש לעתים קרובות לטיפול בלימפומה זקיקית הוא R-CVP . משטר זה כולל את הנוגדן החד-שבטי ריטוקסימאב ( Mabthera ® ), התרופות הכימותרפיות ציקלופוספאמיד ווינקריסטין, והסטרואיד פרדניזון.

 

למרות שלימפומה זקיקית מגיבה היטב לכימותרפיה בדרך כלל, קיים סיכון שהיא תשוב ותופיע בשנים הבאות. עם זאת, במקרה כזה אפשר יהיה לתת כימותרפיה ולשוב ולשלוט בלימפומה. מצב זה עשוי לחזור על עצמו במשך שנים רבות.

 

אצל חלק מהחולים ייתכן שהלימפומה הזקיקית מפתחת עמידות לכימותרפיה, ואצל אחרים היא עשויה להשתנות ללימפומה שאינה הודג'קין בדרגה גבוהה, בדרך כלל לסוג הידוע כלימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

בטיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע נעשה בקרב חלק מהחולים. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בטיפול בקרינה. מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלו.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

 

אינטרפרון

אינטרפרון הוא חלבון הנמצא באופן טבעי בגוף. לעתים הוא משמש כדי לעודד את מערכת החיסון של הגוף לשלוט בלימפומה. אינטרפרון ניתן כזריקה מתחת לעור (תת-עורית).

 

טיפול בנוגדנים חד-שבטיים

נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לחלבונים ספציפיים על פני השטח של תאי הגידול, ומסוגלות לעודד את מערכת החיסון של הגוף להשמיד את התא. ריטוקסימאב ( Mabthera ) הוא נוגדן חד-שבטי המשמש לעתים קרובות לטיפול בלימפומה זקיקית. טיפול זה ניתן בדרך כלל יחד עם כימותרפיה כחלק ממשטר R-CVP (ראה למעלה). חלקם קשורים למנות נמוכות של רדיואקטיביות כדי למצוא אם הדבר הופך אותם ליעילים יותר בטיפול בלימפומה. הנוגדנים החד-שבטיים המשמשים לעתים הקרובות ביותר הם 90Y -איבריטומומאב טיוקסטאן ( Zevalin ) ויוד 131 טוסיטומומאב ( Bexxar ® ).

חזרה למעלה >>


לימפומה לימפובלאסטית

לימפומה לימפובלאסטית היא צורה נדירה מאוד של לימפומה שאינה הודג'קין במבוגרים, האחראית לפחות מ-3 מבין 100 מקרים. עם זאת, היא אחראית ליותר מ-1 מבין כל 3 מקרים המופיעים בילדים ובבני נוער. שכיחותה גבוהה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. היא עשויה להתפתח מלימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג T או מסוג B , אך ב-4 מכל 5 מקרים נפגעים לימפוציטים מסוג T.

 

לימפומה לימפובלאסטית דומה מאוד למחלה הנקראת לוקמיה לימפובלאסטית חריפה (ALL). במצב של ALL , הלימפוציטים החריגים נמצאים בעיקר בדם ובמח העצם, בעוד שבמצב של לימפומה לימפובלאסטית הם נמצאים בדרך כלל בבלוטות לימפה או בבלוטת התימוס. עם זאת, הם עשויים להשפיע גם על מח העצם או על איברים אחרים כגון הכבד והכליות. שני המצבים מטופלים לעתים קרובות בדרכים דומות מאוד.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה לימפובלאסטית אינם ידועים. לימפומה לימפובלאסטית, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמינים

הסימן הראשון למחלה הוא לעתים קרובות נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלת בלוטות לימפה. בלוטת התימוס או בלוטות לימפה עמוק בחזה (בלוטות לימפה של חלל המיצר), מושפעות גם הן לעתים קרובות. לעתים מושפעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. הלימפומה עלולה להתפשט לאיברים שונים בגוף, כגון הכבד, הטחול, מח העצם, העור, האשכים והמוח. חלק מהחולים סובלים מאובדן תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר ואיבוד משקל, תופעות הידועות כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הסרת הרקמה הנגועה ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). לצורך הליך זה תופנה לרופא מנתח. זהו ניתוח קטן מאוד העשוי להתבצע בהרדמה מקומית או כללית. בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות, ניקור מותני לבדיקת נוזל המוח והשדרה (המגן על המוח ועל חוט השדרה), ודגימות מח עצם משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועל התפשטותה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים, כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

 

שלב 2 יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

 

שלב 3 הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

 

שלב 4 הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים לימפטיים אחרים - לדוגמה, לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. לימפומה לימפובלאסטית היא לימפומה בדרגה גבוהה. משמעות הדבר שהיא גדלה מהר ודורשת טיפול מיידי.

 

טיפול

כימותרפיה

בבכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. סוג הכימותרפיה המשמשת דומה לזו המשמשת לטיפול בלוקמיה לימפובלאסטית חריפה. לימפומה לימפובלאסטית מטופלת בדרך כלל באינטנסיביות גדולה יותר מזו של סוגי לימפומה אחרים. בשלב הראשוני של הטיפול, הנקרא שלב האינדוקציה, ניתנות תרופות כימותרפיות רבות על בסיס שבועי, בדרך כלל למשך 10 שבועות. לאחר שלב מוקדם זה של הטיפול, יתכן שתישקל כימותרפיה במינון גבוה (ראה להלן), או שיינתנו מינוני אחזקה נמוכים יותר של כימותרפיה במשך מספר חודשים.

 

מאחר וקיים סיכון שסוג זה של לימפומה יתפשט לנוזל המוח והשדרה, תרופות כימותרפיות מוזרקות בנוסף לתוך חוט השדרה (כימותרפיה תוך-תיקית). טיפול זה משמש אם תאי הלימפומה התגלו באזור זה או כאמצעי מניעה נגד התפשטות לנוזל המוח והשדרה בעתיד.

 

טיפול בקרינה

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה המשמידות תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. לעתים כימותרפיה משולבת עם הקרנות למוח ולעמוד השדרה, במידה ותאי הלימפומה נמצאים בנוזל המוח והשדרה.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

ניתן לשקול טיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע עבור מטופלים עם לימפומה לימפובלאסטית, לאחר שהכימותרפיה הראשונית הושלמה. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות. מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלו.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

חזרה למעלה >>


לימפומת MALT

לימפומת MALT (או מאלטומה) היא צורה נדירה למדי של לימפומה שאינה הודג'קין. רוב מקרי ה- NHL מתפתחים בבלוטות הלימפה. לימפומת MALT מתחילה ברקמה הלימפואידית הקשורה לרירית, שהיא רקמה לימפטית הנמצאת בחלקים אחרים של הגוף, כגון הקיבה, בלוטת המגן, הריאות או העיניים, ולכן ידועה כלימפומה שמחוץ לבלוטה.

 

לימפומת MALT היא סרטן של לימפוציטים מסוג B . היא שייכת לקבוצה של לימפומות של תאי B באזורים היקפיים. לימפומה של אזורים היקפיים עשויה להימצא בתוך הבלוטה או מחוץ לבלוטה. לימפומת MALT היא לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שמחוץ לבלוטה. לימפומה זו אחראית לכ-1 מבין כל 20 מקרי לימפומה. היא עשויה להופיע בכל גיל, מגיל הבגרות המוקדמת ועד לגיל מבוגר, אך היא שכיחה יותר בקרב אנשים מעל גיל 60. שכיחותה גבוהה מעט יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

 

גורמים

לימפומות MALT רבות משפיעות על הקיבה ונגרמות על ידי סוג של חיידק הנקרא הליקובקטר פילורי ( Helicobacter pylori , ראה סעיף טיפול).

הגורמים ללימפומת MALT בחלקים אחרים של הגוף אינם ידועים. לימפומת MALT , כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמינים

הקיבה היא המקום הנפוץ ביותר ללימפומת MALT , אך היא עשויה להופיע גם בריאות, בבלוטת המגן, בבלוטות רוק ובאיברים אחרים, כגון המעיים. התסמינים הנגרמים עקב המחלה ישתנו בהתאם לאיבר הנגוע. כאשר לימפומת MALT מתפתחת בקיבה, היא עלולה לגרום לתסמינים כגון הפרעות עיכול, דימום לתוך הקיבה ואיבוד משקל. חלק מהחולים סובלים מאובדן תיאבון ומעייפות.

 

אבחנה

אם יש לך תסמינים הקשורים לעיכול, כגון הרגשת בחילה או כאב באזור הקיבה, תעבור בדיקה במהלכה תוחדר צינורית גמישה דרך הגרון לתוך הקיבה (אנדוסקופיה). במצב זה ניתן יהיה לצלם תמונות של הקיבה, ולקחת דגימת תאים קטנה לבדיקה במיקרוסקופ (ביופסיה). בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות, ודגימות מח עצם משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועל מידת התפשטותה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול מתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומת MALT מתאר אם הלימפומה משפיעה רק על אזור אחד בגוף, כגון הקיבה, או אם התפשטה למקומות אחרים בגוף. התפשטות של לימפומת MALT לבלוטות לימפה הינה נדירה, אך אפשרית. אם הדבר קורה, השלב מתייחס למספר הקבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, ואם נפגעו איברים אחרים.

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות בנוסף לשתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. לימפומת MALT היא בדרך כלל לימפומה בדרגה נמוכה הגדלה באיטיות. עם זאת, היא עלולה להפוך לעתים ללימפומה בדרגה גבוהה.

 

טיפול

כאמור, רוב המקרים של לימפומת MALT המשפיעים על הקיבה (בערך 2 מבין 3 מקרים) נגרמים עקב זיהום בסוג של חיידק הנקרא הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori).

כאשר בדיקות מראות שהחיידק נמצא בתוך רקמת הגידול, מחזור של טיפול אינטנסיבי באנטיביוטיקה ובנוגדי חומצה, הנקרא לעתים טיפול משולש, מוביל לעתים להפוגה בתסמינים. הפוגה משמעה שהמחלה נעלמת ולא ניתן לגלותה באמצעות בדיקה כלשהי מאלה הקיימות כיום.

 

אצל אנשים עם לימפומת MALT בקיבה, אם אנטיביוטיקה אינה מרפאת את המחלה או שהמחלה מתפשטת, ניתנים משטרי טיפול אחרים. בנסיבות מסוימות עשוי טיפול זה להיות הקרנות או ניתוח. לעתים ניתן לתת כימותרפיה בנוסף להקרנות או לניתוח. כאשר לימפומת MALT מופיעה באזור שאינו הקיבה, ניתן לשקול את הטיפולים הבאים:

 

מעקב פעיל (או ניטור פעיל)

לימפומות MALT מסוימות גדלות באיטיות רבה ויתכן שלא יגרמו בעיות כלשהן במשך שנים רבות. במצב כזה יתכן שלא תזדקק לטיפול כלשהו למשך זמן מסוים, אך הרופא ישגיח עליך בקפדנות כך שאם הלימפומה תתחיל להתפתח, ניתן יהיה לתת לך טיפול בשלב זה.

 

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. בדרך כלל ניתנת כימותרפיה כאשר לימפומת MALT משפיעה על הריאות או על המעיים. בדרך כלל זהו טיפול פשוט יחסית, ולעתים כרוך רק בנטילת טבליות הנקראות כלוראמבוציל. לעתים עלולה לימפומת MALT להפוך ללימפומה בדרגה גבוהה הדורשת כימותרפיה אינטנסיבית יותר. אצל אנשים רבים כימותרפיה עדיין יכולה להעלים את הלימפומה.

 

טיפול בקרינה

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה המשמידות תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. ניתן לתת הקרנות לחלק הנגוע בגוף. כמו כן ניתן לתת אותן יחד עם כימותרפיה.

 

ניתוח

לעיתים נדירות ביותר יש צורך בניתוח לכריתת חלקית או שלמה של הקיבה. ניתוח אינו טיפול הבחירה בלימפומות בכלל ובלימפומה מסוג זה בפרט.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

חזרה למעלה >>


לימפומה של תאי מעטפת - Mantle cell Lymphoma

לימפומה של תאי מעטפת היא סוג נדיר האחראי לכ-1 מבין כל 20 מקרים של לימפומה שאינה הודג'קין. זהו סרטן של לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג B . לימפומה של תאי מעטפת עשויה להופיע בכל גיל משנות השלושים המאוחרות ועד לגיל מבוגר, אך שכיחה יותר מעל גיל 50. שכיחותה גבוהה פי שלושה בקרב גברים מאשר בקרב נשים.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה של תאי מעטפת אינם ידועים. לימפומה של תאי מעטפת, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמינים

הסימן הראשון למחלה הוא לעתים קרובות נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלת בלוטות לימפה. לעתים קרובות נפגעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. הלימפומה עלולה להתפשט ולהשפיע על מגוון איברים בגוף, כגון מח העצם, הכבד או הטחול. אצל כ-1 מבין 4 אנשים עם לימפומה של תאי מעטפת תימצא הלימפומה גם בקיבה או במעי. אנשים מסוימים סובלים מאיבוד תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר ואיבוד משקל, תופעות הידועות כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הסרת בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). זהו ניתוח קטן מאוד שניתן לבצע בהרדמה מקומית או כללית. ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות אחרות בגוף. בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם משמשות לאחר מכן בכדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועל מידת התפשטותה בגוף. מידע זה משמש כדי להחליט איזה טיפול מתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

 

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

 

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים לימפטיים אחרים - לדוגמה, לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה ודרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. לימפומה של תאי מעטפת היא לימפומה בדרגה נמוכה, אך היא עשויה להיות אגרסיבית יותר, בדומה ללימפומה הגדלה מהר יותר.

 

טיפול

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. זהו הטיפול הנפוץ ביותר המשמש במקרה של לימפומה של תאי מעטפת. סוג הכימותרפיה תלוי בהיקף הלימפומה ובגורמים אחרים, כגון גילך ובריאותך הכללית. בדרך כלל יש צורך בצורה אינטנסיבית למדי של כימותרפיה.

קיימים מספר שילובים שונים של כימותרפיה העשויים להינתן. שילוב המשמש לעתים קרובות הוא משטר CHOP-R. משטר זה כולל את התרופות הכימותרפיות וינקריסטין, דוקסורוביצין, ציקלופוספאמיד, הסטרואיד פרדניזולון, והנוגדן החד-שבטי ריטוקסימאב (Mabthera).

 

תרופה כימותרפית אחרת המשמשת לעתים היא פלודאראבין (Fludara), העשויה להינתן במשולב עם ציקלופוספאמיד,  וריטוקסימאב משטר טיפול הידוע לעתים כמשטר FCR.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

טיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע משמש חלק מהחולים. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלה.

 

טיפול בקרינה - הקרנות

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. הקרנות עשויות לשמש כאשר תאי הלימפומה נכללים בקבוצה אחת או שתיים של בלוטות לימפה באותו חלק של הגוף (שלב 1 או 2). כמו כן הן עשויות להינתן בנוסף לכימותרפיה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן, הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

 

טיפול בנוגדנים חד-שבטיים

טיפול אחר העשוי לשמש הוא הנוגדן החד-שבטי הנקרא ריטוקסימאב ( Mabthera ® ). נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לחלבונים ספציפיים על פני השטח של תאים סרטניים, ומסוגלות לעודד את מערכת החיסון של הגוף להשמיד את התא. טיפול זה ניתן בדרך כלל יחד עם כימותרפיה כחלק ממשטר ה- CHOP-R.

 

אינטרפרון

אינטרפרון הוא חלבון הנמצא באופן טבעי בגוף. לעתים הוא משמש כדי לעודד את מערכת החיסון של הגוף לשלוט בלימפומה. אינטרפרון ניתן כזריקה מתחת לעור.

חזרה למעלה >>


לימפומה מיצרית עם תאי B גדולים

לימפומה מיצרית עם תאי B גדולים היא צורה נדירה של NHL , האחראית לכ-1 מבין כל 50 מקרים. זהו סוג של לימפומה דיפוזית עם תאי B גדולים, ומתפתחת בסוג נדיר של לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג B הנמצאים בבלוטת התימוס, מאחורי עצם החזה. היא עשויה להופיע בכל עת בין גיל הבגרות המוקדמת ועד גיל מבוגר, אך שכיחה יותר באנשים צעירים בין הגילים 25 ו-40. שכיחותה גבוהה פי שניים בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה מיצרית עם תאי B גדולים אינם ידועים. לימפומה מיצרית עם תאי B גדולים אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמיני המחלה

המונח "מיצרית" מתייחס לחלל המיצר, שהוא חלק הגוף הנמצא עמוק בחזה, בין הריאות ומאחורי עצם החזה. אזור זה מכיל את בלוטת התימוס ובלוטות לימפה רבות. בלימפומה מיצרית עם תאי B גדולים, הלימפומה מתפתחת בתוך בלוטת התימוס ובלוטות הלימפה של חלל המיצר, ואלה הופכות למוגדלות. דבר זה עלול להוביל לתסמינים של קוצר נשימה, שיעול, או כאב בחזה.

 

לעתים חלה נפיחות ברקמות הצוואר, בזרועות ובפנים בשל בלוטות לימפה נפוחות הלוחצות על הוורידים בחזה. נפיחות זו ידועה כחסימת הווריד החלול העליון ( SVCO ).

 

בלוטות לימפה אחרות עלולות להיות מושפעות גם הן, דבר העלול לגרום לנפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה. חלק מהחולים סובלים מאיבוד תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר ואיבוד משקל, תופעות הידועות כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הוצאה של בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק מאיבר נגוע, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). לצורך הליך זה תופנה לרופא מנתח. זהו ניתוח קטן שניתן לבצע בהרדמה חלקית או מלאה. לעתים נלקחת ביופסיה במהלך סריקת CT , המסייעת לרופא לוודא שהביופסיה נלקחת מהאזור הנגוע.

 

אם בלוטות הלימפה בחלל המיצר הן הבלוטות היחידות הנגועות, סביר שהביופסיה תילקח או בביופסיה מונחית על ידי CT או במהלך הליך הידוע כמדיאסטינוסקופיה. הליך זה כרוך בביצוע חתך קטן בחזה, כך שניתן להחדיר צינורית דקה וגמישה אליה מחוברת מצלמה, כדי לראות את בלוטות הלימפה ולקחת דגימה לביופסיה.

 

בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם, משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועד כמה התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים, כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

 

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים לימפטיים אחרים, לדוגמה, לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE ).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מתחלקות בנוסף לאחת משתי קבוצות. אלה נקראות לימפומה בדרגה נמוכה או בדרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר.

 

לימפומה מיצרית עם תאי B גדולים היא לימפומה בדרגה גבוהה, ומשמעות הדבר היא שהיא גדלה במהירות ודורשת טיפול מיידי.

 

טיפול

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. זהו בדרך כלל הטיפול העיקרי בלימפומה מיצרית עם תאי B גדולים. סוג הכימותרפיה המתאימה ביותר יהיה תלוי בהיקף הלימפומה ובגורמים אחרים, כגון גילך ובריאותך הכללית. בדרך כלל ניתן שילוב של תרופות כימותרפיות בהזרקה או בעירוי לוורידים. הטיפול עשוי להימשך 3-6 חודשים.

 

שילוב כימותרפיה המשמש לעתים קרובות הוא משטר R-CHOP. משטר זה כולל את התרופות הכימותרפיות וינקריסטין, דוקסורוביצין, ציקלופוספאמיד, הסטרואיד פרדניזון, והנוגדן החד-שבטי ריטוקסימאב (Mabthera).

 

בדרך כלל לימפומה מיצרית עם תאי B גדולים מגיבה היטב לכימותרפיה. אנשים מסוימים מוצאים שלמרות שהכימותרפיה הראשונה עשויה להעלים את כל סימני הלימפומה, היא עלולה לשוב ולהופיע לאחר שנה או שנתיים, ואז הם נזקקים לטיפול נוסף.

 

טיפול בקרינה - הקרנות

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה לצורך השמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. לאחר הכימותרפיה, ניתנות לעתים הקרנות לאזור המיצר.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

טיפול כימותרפי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע שימש במטופלים מסוימים. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילים אלה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

 

טיפול בנוגדנים חד-שבטיים

נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לחלבונים ספציפיים על פני השטח של תאי סרטן, ומסוגלות לעודד את מערכת החיסון של הגוף להשמיד את התא. טיפול זה ניתן בדרך כלל יחד עם כימותרפיה כחלק ממשטר ה- R-CHOP.

חזרה למעלה >>


לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה (Marginal Zone)

קיימים יותר מ-20 סוגים שונים של לימפומה שאינה הודג'קין. לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה היא נדירה ביותר, ומהווה עד 1% מכלל המקרים של לימפומה שאינה הודג'קין. בעבר היא נקראה לימפומת תאי B מונוציטואידית, והיא מהווה סרטן של לימפוציטים מסוג B . היא עשויה להופיע בגיל המעבר או אצל אנשים מבוגרים יותר. שכיחותה מעט גדולה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה אינם ידועים. לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמיני המחלה

הסימן הראשון למחלה עשוי להיות נפיחות בלתי מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלה של בלוטות לימפה. לעתים נפגעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. הלימפומה עלולה להתפשט לאיברים אחרים בגוף, כגון הכבד, הריאות או העצמות. אנשים מסוימים סובלים מאיבוד תיאבון ומעייפות.

תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר ואיבוד משקל. תופעות הידועות כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הוצאת בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). זהו ניתוח קטן מאוד וניתן לבצע אותו בהרדמה מקומית או כללית. ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות אחרות בגוף.

 

בדיקות אחרות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם, משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה, ועד כמה התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים לימפטיים אחרים - לדוגמה, לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE ).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מתחלקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה או דרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר.

לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה היא לימפומה בדרגה נמוכה, ולעתים קרובות מתפתחת באיטיות רבה.

 

טיפול

מאחר ולימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה נוטה להתפתח לאט, יתכן שלא יהיה צורך לתת טיפול מייד אם הלימפומה אינה גורמת לתסמינים. עם זאת, יהיה עליך לבקר באופן שגרתי אצל מומחה לסרטן, והוא ימליץ על טיפול במידה ויופיעו תסמינים.

 

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. בדרך כלל לימפומה של תאי B באזורים היקפיים שבתוך הבלוטה רגישה לכימותרפיה ולעתים קרובות היא נעלמת באמצעות טיפול תרופתי פשוט. טיפול זה ניתן לעתים קרובות בצורת טבליות של תרופה הנקראת כלוראמבוציל. יתכן שתשמש תרופה הנקראת פלודאראבין, העשויה להינתן כזריקה לווריד או בצורת טבליות.

 

טיפול בקרינה - הקרנות

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. הקרנות ניתנות בדרך כלל אם תאי הלימפומה נכללים באזור אחד או בשני אזורים של בלוטות לימפה באותו חלק של הגוף (שלב 1 או 2). כמו כן הן עשויות להינתן יחד עם כימותרפיה.

 

טיפול נוסף

למרות שטיפול עשוי להוביל לכך שלא יהיו עדויות כלשהן לנוכחות הלימפומה בגוף (הפוגה), יתכן שהיא תופיע שוב. עם זאת, יתכן שיחלפו שנים לפני שמצב זה יקרה. במצב זה ניתן לתת שוב כימותרפיה ואז מושגת בדרך כלל הפוגה נוספת. משמעות הדבר היא שהמחלה נשלטת אצל מטופלים רבים, והם יכולים לנהל חיים רגילים למדי במשך שנים רבות.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

טיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע עשוי לשמש, לעתים נדירות, במטופלים מסוימים שהלימפומה שלהם חזרה. הרופא יאמר לך אם טיפול זה מתאים לך. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 60-65, משום שהאינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות עם כימותרפיה כדי לעזור בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

חזרה למעלה >>


לימפומה היקפית של תאי T

לימפומה היקפית של תאי T אחראית לכ-1 מבין כל 100 מקרי NHL . היא עשויה להופיע בכל גיל מגיל הבגרות המוקדם ועד לגיל מבוגר. שכיחותה מעט גבוהה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים.

 

סוגי משנה מסוימים של לימפומה היקפית של תאי T נדירים למדי בעולם המערבי. הם נפוצים יותר במזרח הקרוב ובמדינות כגון יפן וסין, בהן קיים זיהום נגיפי נפוץ מאוד הנקרא HTLV-1 . זיהום ב- HTLV-1 עלול לגרום לכך שלאנשים תהיה סבירות גבוהה יותר לפתח סוגים מסוימים של לימפומה היקפית של תאי T . לעתים משפיעות לימפומות של תאי T על העור, וידועות כלימפומות עור של תאי  ( T ( CTCL , המתוארות קודם לכן.

 

תסמיני המחלה

הסימנים הראשונים של לימפומה היקפית של תאי T עשויים להשתנות בהתאם לסוג, אך לעתים קרובות הסימן הראשון למחלה הוא נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלה של בלוטות לימפה. לעתים קרובות נפגעות בלוטות במספר אזורים שונים. הלימפומה משפיעה בדרך כלל על מספר איברים בגוף, כגון מח העצם, הכבד, הטחול, הקיבה או המעיים והעור. חלק מהחולים סובלים מאובדן תיאבון ומעייפות.

 

חלק מהחולים בסוג זה של לימפומה כבר אובחנו במחלות אחרות המשפיעות על מערכת החיסון, או הגורמות לייצור יתר של סוגים מסוימים של תאי דם.

 

תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה לא מוסבר ואיבוד משקל, הידועים כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הוצאה של בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). זהו ניתוח קטן מאוד וניתן לבצע אותו בהרדמה מקומית או כללית. ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות אחרות בגוף.

 

בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם, משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה, ועד כמה התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים לימפטיים אחרים, לדוגמה לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מתחלקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה או דרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. לימפומה היקפית של תאי T היא לימפומה בדרגה גבוהה, ודורשת בדרך כלל טיפול מיידי.

 

טיפול

כימותרפיה

כימותרפיה הוא השימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. זהו הטיפול הניתן בדרך כלל ללימפומה היקפית של תאי T . לעתים קשה למדי לטפל בה בהצלחה, למרות שאנשים מסוימים נרפאים בעקבות כימותרפיה, ואצל אחרים כימותרפיה עשויה לאזן את המחלה לעתים קרובות למשך תקופת זמן. בדרך כלל משמש שילוב של תרופות כימותרפיות, כגון CHOP או PMitCEBO:

 

CHOP כולל את התרופות וינקריסטין, דוקסורוביצין, ציקלופוספאמיד ופרדניזולון.

PMitCEBO כולל פרדניזולון, מיטוקסאנטרון, ציקלופוספאמיד, אטופוזיד, בלאומיצין ווינקריסטין.

 

טיפול בקרינה - הקרנות

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. אם הלימפומה נמצאת בשלב 1 או 2 (משפיעה על בלוטות לימפה רק בחלק אחד של הגוף), נעשה שימוש בשילוב של כימותרפיה והקרנות.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

טיפול כימותרפי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע שימש במטופלים מסוימים. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים בהקרנות.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 60-65, משום שהאינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגיל זה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות עם כימותרפיה כדי לעזור בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

חזרה למעלה >>


לימפומה של לימפוציטים קטנים

לימפומה של לימפוציטים קטנים היא סרטן של לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג B . היא דומה מאוד לסוג של לוקמיה הנקראת לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) , המהווה גם היא סרטן של לימפוציטים מסוג B . במקרה של לימפומה של לימפוציטים קטנים, הלימפוציטים החריגים משפיעים בעיקר על בלוטות הלימפה, בעוד שבלוקמיה לימפוציטית כרונית, הלימפוציטים החריגים משפיעים בעיקר על הדם ועל מח העצם. הטחול עשוי להיפגע בשני המקרים.

 

לימפומה של לימפוציטים קטנים אחראית לכ-1 מכל 25 מקרים של לימפומה שאינה הודג'קין. היא עשויה להופיע בכל עת מגיל הבגרות המוקדם ועד גיל מבוגר, אך נדירה מתחת לגיל 50. שכיחותה גבוהה פי שניים בקרב גברים מאשר בקרב נשים.

 

במקרה של לימפומה של לימפוציטים קטנים, הלימפוציטים החריגים משפיעים בעיקר על בלוטות לימפה, בעוד שבלוקמיה לימפוציטית כרונית, הלימפוציטים החריגים משפיעים בעיקר על הדם ועל מח העצם. הטחול עשוי להיפגע בשני המקרים.

 

גורמים

הגורמים ללימפומה של לימפוציטים קטנים אינם ידועים. לימפומה של לימפוציטים קטנים, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמיני המחלה

הסימן הראשון למחלה הוא לעתים קרובות נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת עקב הגדלה של בלוטות לימפה. לעתים נפגעת יותר מקבוצה אחת של בלוטות. הלימפומה עלולה להתפשט לאיברים שונים בגוף, כגון הטחול, הריאות ומח העצם. חלק מהחולים סובלים מאובדן תיאבון ומעייפות. תסמינים אחרים עשויים לכלול הזעות לילה, חום גבוה בלתי מוסבר, ואיבוד משקל, הידועים כתסמיני B.

 

אבחנה

האבחנה מתבצעת באמצעות הוצאה של בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקת התאים במיקרוסקופ (ביופסיה). לצורך הליך זה תופנה לרופא מנתח. זהו ניתוח קטן מאוד המבוצע בהרדמה מקומית או כללית. ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות אחרות בגוף.

 

בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם, משמשות לאחר מכן כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה ועד כמה התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

השלב של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.

 

שלב 1 - הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.

 

שלב 2 - יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.

 

שלב 3 - הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.

 

שלב 4 - הלימפומה התפשטה אל מעבר לבלוטות הלימפה לאיברים לימפטיים אחרים, לדוגמה לאזורים כגון העצמות, הכבד או הריאות.

 

השלב כולל בדרך כלל את האותיות A או B , המתארות אם קיימים או שלא קיימים תסמיני B (למשל, שלב 2B ). לעתים עשויה הלימפומה להתחיל באזורים שמחוץ לבלוטות לימפה, ומצב זה מיוצג על ידי האות E , שמשמעה מחוץ לבלוטה (לדוגמה, שלב 3AE).

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מתחלקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה או דרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר.

 

לימפומה של לימפוציטים קטנים היא לימפומה בדרגה נמוכה, המתפתחת בדרך כלל לאט מאוד. עם זאת, לעתים היא עלולה להפוך ללימפומה בדרגה גבוהה ולהתחיל לגדול במהירות.

 

טיפול

השגחה פעילה (ניטור פעיל)

אם הלימפומה אינה גורמת לתסמינים, יתכן שלא יהיה צורך לתת טיפול מייד. יהיה עליך לראות את הרופא המטפל באופן שגרתי, ויינתן לך טיפול כאשר תתחיל לסבול מתסמינים. יתכן שיעבור זמן רב לפני שדבר זה יתרחש.

 

כימותרפיה

אם דרוש טיפול, סוג זה של לימפומה מטופל בדרך כלל באמצעות כימותרפיה. בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. לימפומה של לימפוציטים קטנים רגישה מאוד לכימותרפיה, ולעתים קרובות נעלמת עקב טיפול תרופתי פשוט. כאשר אין עוד סימן ללימפומה, הדבר ידוע כהפוגה. הכימותרפיה ניתנת לעתים קרובות בצורת טבליות, תוך שימוש בתרופה הנקראת כלוראמבוציל, או בתרופה הנקראת פלודאראבין, הניתנת בזריקה לווריד או כטבלייה.

 

למרות שלימפומה של לימפוציטים קטנים מגיבה היטב לכימותרפיה בדרך כלל, סביר שתשוב ותופיע בעתיד. עם זאת, ניתן לתת טיפול כימותרפי נוסף והלימפומה עשויה להיעלם שוב. דגם זה עשוי לחזור על עצמו, ומשמעות הדבר היא כי אנשים רבים יכולים לשלוט בלימפומה שלהם ולנהל אורח חיים רגיל יחסית, לרוב במשך שנים רבות.

 

טיפול בתאי גזע לתמיכה במינון גבוה

טיפול כימי במינון גבוה יחד עם עירויי מח עצם או תאי גזע שימש לטיפול במספר קטן של חולים בלימפומה של לימפוציטים קטנים. סוג זה של טיפול כרוך בכימותרפיה אינטנסיבית מאוד, ולעתים גם טיפול בקרינה.

 

מאחר ותופעות הלוואי עלולות להיות חמורות, סוגים מסוימים של טיפול במינון גבוה אינם ניתנים לאנשים מעל גיל 45-50, בעוד שטיפולים אחרים ניתן לתת לאנשים עד גיל 65 שמצבם הגופני טוב. האינטנסיביות של הטיפול מגדילה את הסיכונים לתופעות לוואי חמורות בקרב אנשים מעל לגילאים אלה.

 

טיפול בקרינה - הקרנות

בטיפול בקרינה נעשה השימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים בריאים. הקרנות ניתנות בדרך כלל אם תאי הלימפומה נכללים באזור אחד או בשני אזורים של בלוטות לימפה באותו חלק של הגוף (שלב 1 או 2). כמו כן הן עשויות להינתן בנוסף לכימותרפיה.

 

טיפול בסטרואידים

סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

 

טיפול בנוגדנים חד-שבטיים

טיפולים אחרים ששימשו לטיפול בלימפומה של לימפוציטים קטנים הם הנוגדנים החד-שבטיים אלמטוזומאב ( MabCampath) , ולעתים ריטוקסימאב (Mabthera). נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לחלבונים ספציפיים על פני השטח של תאי סרטן, ומסוגלות לעודד את מערכת החיסון של הגוף להשמיד את התא.

 

סוגים נוספים של נוגדנים חד-שבטיים נחקרים כעת. חלקם קשורים למנות נמוכות של רדיואקטיביות כדי למצוא אם הדבר יהפוך אותם ליעילים יותר. הנוגדנים החד-שבטיים המשמשים לעתים הקרובות ביותר לסוג זה של לימפומה הם 90Y -איבריטומומאב טיוקסטאן ( Zevalin ) ויוד 131 טוסיטומומאב (Bexxar).

חזרה למעלה >>


לימפומה של בלוטת המגן

בלוטת המגן

בלוטת המגן היא בלוטה קטנה בקדמת הצוואר, מייד מתחת לתיבת הקול, הבנויה משני חלקים או אונות. היא מהווה חלק מרשת של בלוטות בגוף כולו המרכיבות את המערכת האנדוקרינית. מערכת זו אחראית לייצור ההורמונים בגוף, המסייעים לפיקוח ולהשפעה על מגוון תפקודים. בלוטת המגן ידועה לפעמים כ"בלוטת הפעילות" משום שהיא מייצרת שני הורמונים עיקריים, תירוקסין (T4) ותרי-יודותירונין (T3), הנדרשים כדי לשמור על פעילות הגוף ברמה התקינה. בלוטת המגן זקוקה לאספקה קבועה של יוד (המוסף למלח שולחני ונמצא בדגים ובמוצרי חלב) כדי לייצר תירוקסין.

 

סוגים של לימפומה של בלוטת המגן

קיימים יותר מ-20 סוגים שונים של לימפומה שאינה הודג'קין (NHL). רובם מתחילים במערכת הלימפה, אך חלקם עשויים להופיע באיברים או ברקמות שמחוץ למערכת הלימפה. כשדבר זה מתרחש, הלימפומה מתוארת כלימפומה שמחוץ לבלוטה. לימפומה של בלוטת המגן היא סוג נדיר של לימפומה שמחוץ לבלוטה.

 

לימפומה של בלוטת המגן הינה בדרך כלל מחלה של לימפוציטים מסוג B . קיימים סוגי משנה שונים של NHL העשויים להשפיע על בלוטת המגן. סוגי המשנה העיקריים הם לימפומה עם תאים גדולים ולימפומת MALT.

 

MALT הם ראשי תיבות של רקמה לימפואידית הקשורה לרירית (סוג מיוחד של רקמת לימפה הנמצא בחלקים מסוימים של הגוף). לימפומת MALT נוטה להופיע אצל אנשים בשנות ה-60 וה-70 שלהם, ובדרך כלל שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. לימפומת MALT ידועה גם כלימפומה של תאי B באזור היקפי שמחוץ לבלוטה. קיימים סוגי לימפומה אחרים, נדירים הרבה יותר, העשויים להופיע בבלוטת המגן, כולל לימפומה זקיקית (ראה מידע בנפרד).

 

תסמיני המחלה

רוב האנשים מפתחים גוש בבלוטת המגן. בלוטה זו נמצאת במרכז הצוואר, ליד הגרוגרת. לאנשים מסוימים עשויה להיות היסטוריה של דלקת השימוטו של בלוטת המגן, שהיא מצב דלקתי של בלוטת המגן העלול להיות קשור למספר מחלות, כולל לימפומה של בלוטת המגן. אצל אנשים מסוימים עשויה להיות נפיחות גדולה יותר הכוללת את החלק התחתון של הצוואר, ויתכן שיתפתחו צרידות, או קושי בנשימה או בבליעה. לימפומה של בלוטת המגן עלולה להתפשט לעתים לבלוטות לימפה סמוכות. לימפומת MALT עשויה להשפיע על מערכת העיכול. התפשטות של לימפומת בלוטת המגן למח העצם אינה נפוצה.

 

אבחנה

לימפומה של בלוטת המגן עשויה להיות קשה לאבחנה לעתים, ולפעמים עשויים לאבחן אותה בטעות כסרטן של בלוטת המגן. לפני שניתן לקבוע אבחנה ודאית, יתכן שיהיה צורך במספר בדיקות.

 

סריקת אולטרא סאונד של בלוטת המגן

בדיקה זו כרוכה בשימוש בגלי קול כדי לבנות תמונה של פנים הצוואר ובלוטת המגן. לאחר שתשכב בנוחות על גבך, יימרח ג'ל על צווארך. לאחר מכן מועבר על פני האזור מכשיר קטן המפיק גלי קול. הגלים הופכים לתמונה באמצעות מחשב ועשויים להראות אם הגוש מוצק או שהוא מהווה רק ציסטה המכילה נוזל.

 

ציטולוגיית שאיבה במחט דקה

ניתן לקחת דגימה מבלוטת המגן באמצעות החדרת מחט קטנה כדי להוציא רקמה של בלוטת המגן שתאיה ייבדקו לאחר מכן במיקרוסקופ (ביופסיה). ניתן לקחת ביופסיות גם מרקמות אחרות בגוף.

 

קביעת שלב ודרגה

קביעת שלב

שלב הסרטן הוא מונח המשמש לתיאור היקף המחלה: האם הגידול משפיע על בלוטת המגן בלבד או שהתפשט לאזורים אחרים בגוף.

 

בדיקות נוספות, כולל בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות מח עצם משמשות כדי להשיג מידע נוסף על סוג הלימפומה, ועד כמה התפשטה בגוף. מידע זה מסייע להחליט איזה טיפול הוא המתאים ביותר עבורך.

 

לימפומה של בלוטת המגן עלולה להתפשט לבלוטות הלימפה ולמח העצם, אך דבר זה הרבה פחות שכיח מאשר בסוגים אחרים של לימפומה. אם הלימפומה התפשטה לבלוטות הלימפה, השלב מתייחס למספר הקבוצות של בלוטות לימפה נגועות, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים.

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה או דרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר.

 

לימפומה של בלוטת המגן עשויה להופיע בדרגה נמוכה או בדרגה גבוהה. לעתים לימפומות של בלוטת המגן בדרגה נמוכה עלולות להפוך ללימפומות בדרגה גבוהה. לימפומות של תאים גדולים הן לימפומות בדרגה גבוהה, ולימפומות MALT נוטות להיות בדרגה נמוכה.

 

טיפול

הטיפול תלוי בסוג המשנה של הלימפומה ואם היא מוגבלת לבלוטת המגן.

 

מחלה בדרגה נמוכה

המוגבלת לבלוטת המגן, כגון לימפומת MALT של בלוטת המגן, מטופלות בדרך כלל בהקרנות בלבד. לעתים יתכן שישמש ניתוח כדי להוציא את בלוטת המגן לחלוטין. אם הלימפומה התפשטה או חזרה לאחר טיפול ראשוני, היא מטופלת לעתים קרובות באמצעות כימותרפיה ותרופות סטרואידיות הידועות כ- CVP , ציקלופוספאמיד, וינקריסטין ופרדניזון.

 

מחלה בדרגה גבוהה

המוגבלת לבלוטת המגן מטופלת בדרך כלל באמצעות מחזור כימותרפיה קצר (3-4 טיפולים או מחזורים) ולאחר מכן הקרנות. אם המחלה התפשטה מעבר לבלוטת המגן, ניתנים בדרך כלל שישה מחזורי כימותרפיה. הטיפול הוא שילוב של תרופות כימותרפיות הנקרא CHOP . שילוב זה כולל את התרופות וינקריסטין  ופרדניזולון, וכן דוקסורוביצין  וציקלופוספאמיד ביחד עם ריטוקסימאב.

 

תחליף הורמון בלוטת המגן

לעתים קרובות, אנשים שטופלו בהקרנות או בניתוח יזדקקו לטיפול תחליף בהורמונים של בלוטת המגן. הטיפול כרוך בנטילת טבליות כדי להחליף את ההורמונים המיוצרים באופן תקין על ידי בלוטת המגן.

 

סטרואידים

הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול בלימפומות. כמו כן הם עוזרים לך להרגיש טוב יותר ועשויים להפחית הרגשת בחילה.

 

ניתוח

אינו משמש בדרך כלל כטיפול להרחקת לימפומה של בלוטת המגן. זאת כדי לעזור לשמר את פעילותה של בלוטת המגן.

 

נוגדנים חד-שבטיים

הן תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לתאים סרטניים. נוגדן חד-שבטי הנקרא ריטוקסימאב ( Mabthera ® ) הוכח כיעיל לטיפול בלימפומות של תאי B.

חזרה למעלה >>


מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום

מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום הוא סוג נדיר של לימפומה שאינה הודג'קין NHL . במצב זה, תאי לימפה מתרבים ללא שליטה. הם עוברים לתוך מח העצם, בלוטות הלימפה והטחול, ומייצרים כמויות גדולות של נוגדן שהוא חלבון חיסון מסוים הנקרא IgM . כמות גדולה של IgM בדם גורמת לעיבוי של הדם (סמיכות יתר).

 

קיימים יותר מ-20 סוגים שונים של NHL , ומאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום היא סוג נדיר, האחראי לכ-1 מבין כל 50 מקרים. היא מופיעה בעיקר בקרב אנשים מעל לגיל 65, אך עלולה להופיע באנשים צעירים יותר, ושכיחותה מעט גבוהה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים.

 

גורמים

הגורמים אינם ידועים. מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום, כמו סוגי סרטן אחרים, אינה מידבקת ולא ניתנת להעברה לאנשים אחרים.

 

תסמיני המחלה

מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום מתפתחת בדרך כלל במשך תקופת זמן ארוכה. לעתים אין לאנשים תסמינים והמחלה מתגלה במקרה, לאחר בדיקת דם שבוצעה מסיבה אחרת כלשהי.

 

חלק מהחולים מגיעים לרופא שלהם עם תסמינים לא ברורים כגון חולשה, עייפות ואיבוד משקל. אחרים עשויים להיראות חיוורים בשל מחסור בתאי דם אדומים (אנמיה). לחלק אחר יש נטייה לסבול משטפי דם בקלות רבה יותר עקב תפקוד לקוי של טסיות, ואחרים עלולים לסבול יותר מתסמינים אלה.

 

חלק מהחולים מפתחים בנוסף בעיות ראייה, כאבי ראש, איבוד שמיעה או בלבול עקב עיבוי הדם (סמיכות יתר) הנגרם בשל רמות גבוהות של נוגדן IgM . תסמינים אלה עשויים להיגרם על ידי מספר מצבים שונים שאינם מאקרוגלובולימיית ואלדנסטרום, אך על הרופא שלך לבדוק תמיד תסמינים כלשהם המחמירים או הנמשכים מספר שבועות.

 

חלק מהחולים במאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום יפתחו הגדלה של בלוטות לימפה מסוימות, או הגדלה של הטחול, אנשים מסוימים מפתחים כבד מוגדל.

 

אבחנה

הרופא הכללי שלך יבדוק אותך ויבצע בדיקת דם. בהתאם לתוצאה, יתכן שתופנה לאחר מכן לבית חולים לייעוץ או לטיפול על ידי מומחה. הרופא בבית החולים יתעד את ההיסטוריה הרפואית המלאה שלך, יבצע בדיקה גופנית, וייקח דגימות שתן ובדיקות דם נוספות. בדיקות הדם יראו את מספר התאים החריגים הנמצאים בדם ואת כמות נוגדני ה- IgM . הרופא עשוי לבקש ממך לעבור בדיקות נוספות, כגון בדיקת מח עצם, אולטרא סאונד או סריקת CT.

 

דגימת מח עצם

יתכן שהרופא בבית החולים ירצה לקחת דגימה של מח עצם לבדיקה במיקרוסקופ (ביופסיה). בדיקה זו מספקת מידע ספציפי יותר הנוגע למחלה. הדגימה נלקחת בדרך כלל מעצם הירך, או לעתים מעצם החזה. לפני הבדיקה האזור מורדם באמצעות הרדמה מקומית. לאחר מכן מוחדרת מחט בעדינות דרך העור, השריר והעצם לתוך מח העצם, וכמות קטנה נשאבת באמצעות מזרק. הבדיקה נמשכת כ-15 דקות ועשויה להכאיב למשך מספר דקות. יתכן שתזדקק למשככי כאבים במשך מספר ימים לאחר מכן.

 

אולטרא סאונד

בבדיקה זו (שתבוצע במחלקת הסריקה בבית החולים), גלי קול משמשים ליצירת תמונה. הרופא יוכל לראות אם הכבד או הטחול שלך מוגדלים. תתבקש לשכב על גבך וג'ל מיוחד יימרח על בטנך. מכשיר קטן מועבר על פני האזור. הגלים מומרים לתמונה באמצעות מחשב. זהו הליך שאינו כרוך בכאב ואורך כ-15-20 דקות.

 

סריקת CT

סריקת CT היא סוג מיוחד של צילום רנטגן. מספר תמונות נלקחות מזוויות שונות, ומוזנות למחשב המראה תמונות מפורטות של פנים הגוף. ההליך כרוך בשכיבה ללא תזוזה במשך כ-10-30 דקות.

 

קביעת דרגה

לימפומות שאינן הודג'קין מחולקות בנוסף לאחת משתי קבוצות: דרגה נמוכה או דרגה גבוהה. לימפומות בדרגה נמוכה גדלות לאט בדרך כלל, ולימפומות בדרגה גבוהה נוטות לגדול מהר יותר. מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום היא לימפומה בדרגה נמוכה ונוטה להתפתח באיטיות רבה, כך שהיא ידועה כמצב כרוני.

 

טיפול

מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום היא מחלה המתקדמת לאט. משמעות הדבר היא כי יתכן שלא יהיה צורך בטיפול מייד, וחלק מחולים אף עשויים שלא להזדקק לטיפול לעולם. אם אינך זקוק לטיפול, הרופא עדיין יבדוק את מצבך הכללי על בסיס שגרתי, וידאג לבדיקות דם תכופות.

 

הרופא ישקול התחלת טיפול אם תתחיל לסבול מתסמינים, או אם תוצאות בדיקות הדם שלך יראו עלייה ברמת הנוגדנים, או רמות נמוכות של תאי דם אדומים (אנמיה). כאשר נדרש טיפול, סביר מאוד שהרופא יציע טיפול בתרופות כימותרפיות. ניתן לשפר תסמינים מסוימים גם באמצעות החלפת פלסמה (ראה להלן) ועירויי דם. לעתים יתכן שישמש ניתוח להוצאת הטחול המוגדל.

 

כימותרפיה

בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) הפועלות באמצעות הפסקת התרבותם של תאי הפלסמה. טיפול זה מאזן את המחלה ומפחית את התסמינים. הכימותרפיה תופסק כאשר מטרה זו תושג, והרופא שלך עשוי לשוחח אתך על מחזור טיפול נוסף אם המחלה תראה סימני התפתחות. הרופא ייעץ לך בנוגע לאופן ההתמודדות עם תופעות הלוואי של הטיפול, ויוכל לתת לך תרופות להפחתת תופעות אלה במידת הצורך.

 

אלה הן התרופות הכימותרפיות המשמשות לעתים הקרובות ביותר לטיפול במאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום:

  • כלוראמבוציל נלקח כטבלייה, ויתכן שיינתן יום-יום למשך הזמן עליו ימליץ המומחה. תופעות לוואי כוללות ירידה זמנית בייצור תאי דם העלולה לגרום לאנמיה, סיכון לשטפי דם או לדימום, וזיהום. בכל זיהום יהיה צורך לטפל בתרופות אנטיביוטיות, וספירת הדם שלך תנוטר לאורך כל הטיפול בך. יתכן שיופיעו בחילה קלה והקאות, ובדרך כלל אלה נשלטות היטב באמצעות תרופות נגד בחילה. תופעות לוואי אפשריות אחרות כוללות איבוד תיאבון, ולעתים שינויים בריאה, פריחות בעור, פצעים וכיבים בפה, שלשול, ושינויים זמניים בתפקודי כבד.
  • פלודאראבין ניתנת כזריקה לווריד, בדרך כלל כל יום במשך חמישה ימים. הטיפול עשוי לחזור על עצמו כל חודש. ניתן לקחת פלודאראבין גם בצורת טבלייה. תופעות לוואי נפוצות כוללות חום גבוה וזיהום, בהם יהיה צורך לטפל באמצעות תרופות אנטיביוטיות. בחילה והקאות קלות עלולות להופיע, אך אלה נשלטות בדרך כלל היטב באמצעות תרופות נגד בחילה. תופעות לוואי אפשריות אחרות כוללות איבוד תיאבון, פצעים וכיבים בפה, שלשול או עצירות.
  • קלאדריבין ניתנת בעירוי (לווריד) או כזריקה מתחת לעור כל יום במשך 5-7 ימים, והטיפול עשוי לחזור על עצמו כל חודש. תופעות לוואי נפוצות כוללות חום גבוה וזיהום, בהם יהיה צורך לטפל באמצעות תרופות אנטיביוטיות. תופעות לוואי אפשריות אחרות כוללות כאבי ראש, עייפות, פריחות בעור וכאבי שרירים.

בנסיבות מסוימות יתכן שייעשה שימוש בתרופות ובשילובי תרופות אחרים, כגון: ציקלופוספאמיד, משטר CHOP - ציקלופוספאמיד, דוקסורוביצין, וינקריסטין  פרדניזולון, וסטרואידים במינון גבוה.

 

החלפת פלסמה

החלפת פלסמה (הידועה גם כסינון דם) היא הליך המבוצע כדי "לדלל" את הדם אם רמות גבוהות של נוגדן IgM הופכות את הדם לסמיך. תשכב על מיטה ולכל זרוע יחובר צינור שיתחבר למכונה למשך 1-3 שעות. דמך יזרום דרך המכונה והיא תפריד את נוזל הפלסמה (המכיל את נוגדני ה- IgM ) מתאי הדם. לאחר מכן יוחזרו לגופך תאי הדם (תאי הדם האדומים והלבנים וטסיות הדם), יחד עם תחליף לפלסמה. ניתן לחזור על הליך זה בתכיפות שתידרש לדעת הרופא המטפל.

 

ניתוח

אצל חלק מהחולים עם טחול מוגדל נמצא שהוצאת הטחול וקבלת כימותרפיה מובילה להקלה בתסמינים. הרופא המטפל ישוחח אתך על הניתוח. לאחר הוצאת הטחול, יתכן שתהיה רגיש יותר לזיהומים מסוימים. כדי למנוע זאת, יירשמו לך תרופות אנטיביוטיות וחיסונים שונים. הרופא יאמר לך כמה זמן יהיה עליך ליטול אנטיביוטיקה: יתכן שלמשך מספר שנים או למשך כל חייך.

 

טיפול בנוגדנים חד-שבטיים

טיפול אחר שנוסה בקרב אנשים מסוימים עם מאקרוגלובולינמיית ואלדנסטרום הוא נוגדן חד-שבטי הנקרא ריטוקסימאב, ( Mabthera ). נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות, מתבייתות ונצמדות לחלבונים מסוימים על פני השטח של תא סרטן, ומסוגלות לעודד את מערכת החיסון של הגוף להשמיד תאים אלה.

חזרה למעלה >>


סרטן תרומה
התכנים המופיעים באתר נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. נא לעיין בתנאי השימוש באתר.
בניית אתרים
|
|
|
© כל הזכויות שמורות לאגודה למלחמה בסרטן בישראל