לתרומה

סרטן השד
סרטן השד - מידע כללי

סרטן השד מהו

עוד בנושא

Big-Bullet-SQR.gif מבוא

Big-Bullet-SQR.gif דרכי האבחון

Big-Bullet-SQR.gif קביעת שלב המחלה

Big-Bullet-SQR.gif תכנון הטיפול בסרטן השד

Big-Bullet-SQR.gif הטיפול הכירורגי (ניתוחי)
Big-Bullet-SQR.gif הטיפול הקרינתי (רדיותרפיה)
Big-Bullet-SQR.gif הטיפול הכימי (כימותרפיה)
Big-Bullet-SQR.gif טיפול הורמונלי
Big-Bullet-SQR.gif טיפול מוכוון מטרה
Big-Bullet-SQR.gif מחקרים קליניים
Big-Bullet-SQR.gif המעון ע"ש צ'ארלס קלור של האגודה למלחמה בסרטן
Big-Bullet-SQR.gif שינויים בהרגלי החיים, והתמודדות עם תופעות לוואי בתקופת הטיפולים
Big-Bullet-SQR.gif מעקב
Big-Bullet-SQR.gif תגובות נפשיות ודרכי התמודדות
Big-Bullet-SQR.gifמערך התמיכה, המידע והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לנשים המתמודדות עם סרטן השד
Big-Bullet-SQR.gif מילון מונחים

 


 

מבוא

מדריך זה נכתב בכדי לסייע לך, לבני משפחתך ולקרובים אלייך, להבין ולדעת יותר על מחלת סרטן השד. אנו מקווים כי החוברת תענה על רוב שאלותייך בנוגע לדרכי האבחון, הטיפול, תופעות הלוואי הנובעות לעיתים מהטיפול ולתהליך השיקום וההחלמה. בסוף כל פרק מובאות שאלות אותן תוכלי להפנות לצוות המטפל. חשוב שתהיי שותפה לתהליך עמו את מתמודדת ולקבלת ההחלטות: דאגי לקבל את כל ההסברים מהצוות, לשאול שאלות ולבקש הבהרות, כאשר מידע כלשהו אינו ברור לך.


הידיעה כי חלית בסרטן שד עלולה לעורר חששות רבות, אך אנחנו כאן בשבילך לכל נושא - פני ל'יד להחלמה' בשיחת חינם בטל.1-800-36-07-07, או בלחיצה על הכפתור הורוד המופיע למטה.






Big-Bullet-SQR.gif מהו סרטן

איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. למרות שתאים בחלקים שונים של הגוף יכולים להיראות ולתפקד באופן שונה, רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר, על-ידי חלוקה. בדרך כלל, חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם מסיבה כלשהי, התהליך יוצא משליטה, ממשיכים התאים להתחלק ללא צורך וכתוצאה מכך, נוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים מסווגים לשני סוגים: שפירים או סרטניים (ממאירים). סרטן השד הוא שמה של מחלת סרטן ממאירה, המתפתחת בתאי תעלות החלב של השד.

 

גידול שפיר

תאי גידול שפיר אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, אך יחד עם זאת, אם הם ממשיכים להתפתח באזור, הם עלולים לגרום ללחץ על איברים סמוכים.

גידול סרטני (ממאיר)

גידול מסוג זה מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. אם גידול סרטני אינו מטופל, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים, ניתקים תאים מהגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם, או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתפתח וליצור גושים חדשים הנקראים גידול משני, שניוני או גרורה. האבחנה הסופית, אם מדובר בגידול שפיר או סרטני, נקבעת על-ידי בדיקת הדגימה של הרקמה החשודה תחת מיקרוסקופ במעבדה (ביופסיה). סוגי סרטן השד הם רבים, חלקם שכיחים יותר, חלק נדירים יותר.



Big-Bullet-SQR.gif מבנה השד

שד האישה ממוקם קדמית לצלעות ולשרירי בית-החזה ומורכב מרקמה בלוטית המכילה בלוטות חלב (Milk Glands או Lobules), צינוריות חלב (Milk Ducts) המעבירות חלב אם בתקופת ההנקה לפטמה, רקמה שומנית ורקמת חיבור. השרירים הנמצאים על גבי הצלעות והצלעות עצמן נקראים "דופן החזה״. רקמת החיבור בשד היא רקמה גמישה העלולה להתרופף או להימתח במהלך חיי האישה, בהתאם לשינויים הורמונליים בגופה ומשקלה.

 

כמות רקמת השומן בשד קשורה לנתונים גנטיים (תורשתיים) ותזונתיים של האישה. שינויים טבעיים מתרחשים בשד בתקופת חייה של האישה, עם הגיל, בתקופת המחזור החודשי, בתקופות הריון והנקה, בעת נטילת גלולות למניעת הריון כמו גם בתקופת הפסקת הווסת. קיימים הבדלים בגודל, במרקם ובצורת השד בין אישה לאישה. רקמת השד מגיעה עד אל תוך בית השחי (זנב השד). מעבר לה, בתוך בית השחי, מצוי אוסף של קשריות (״בלוטות״) לימפה, שקוטרן הרגיל פחות מ-1 ס"מ.

 

בבלוטות אלו, המהוות חלק ממערכת הלימפה הממוקמת בכל חלקי הגוף, זורם נוזל הלימפה, המנקז את השד, כמו את איברי הגוף האחרים ומסייע בהגנה על הגוף מפני מחלות. מערכת הלימפה משמרת את מאזן החלבונים והנוזלים בתאי הגוף, על ידי ניקוז עודפים שנותרו מפעולת מחזור הדם, מובילה את תאי המערכת החיסונית אל מחזור הדם, ומאפשרת תגובה חיסונית עילה כנגד גורמים זרים.

Big-Bullet-SQR.gif גורמי סיכון לסרטן השד וקבוצות אוכלוסייה הנמצאות בסיכון גבוה

מרבית הגורמים לסרטן השד עדיין אינם ברורים, אולם מספר גורמי סיכון עלולים להעלות את הסיכון של האישה לחלות בו. חשוב לציין כי אם לאישה יש גורם סיכון אחד או יותר, אין הדבר אומר כי היא תחלה בסרטן, כפי שבמצב של היעדר גורמי סיכון כלל, אין הדבר אומר שהיא לא תחלה בסרטן.

 

מין (מגדר)

סרטן השד נפוץ הרבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. בקרב גברים, שכיחותו היא פחות מחולה אחד לכל 100 נשים חולות. על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מאובחנים מדי שנה כ-50 גברים החולים בסרטן השד, בהשוואה ליותר מ-4,500 נשים.


לחצו כאן למידע נוסף בנושא סרטן שד בגברים או פנו בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל.1-800-599-995.



גיל

הסיכון לחלות בסרטן, עולה עם הגיל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל נמצא כי סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגילאים 50 ומעלה, וכ-79% מהחולות מאובחנות בגילאים אלה. כ-15% מהחולות, מאובחנות בגילאי 40-49 וכ-6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40.

 

היסטוריה משפחתית

נשים שבמשפחתן אובחנו קרובות או קרובים בסרטן שד או שחלה, במיוחד אם מדובר בקרבה ראשונה (אם או אחות), או נשים שאובחנו כבעלות מוטציה גנטית המעלה סיכון לחלות, נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד (לחצו כאן לפרק בנושא 'סרטן השד וגנטיקה').

 

היסטוריה רפואית ומבנה שד

מי שחלתה בעבר בסרטן שד, כולל בגידולים מסוג DCIS  ,(Lobular Carcinoma In Situ) LCIS ,(Ductal Carcinoma In Situ) ו-ADH Atypical Ductal) Hyperplasia) - מחלת שד שאינה סרטן, או אישה בעלת מבנה שד צפוף, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד. המונח ׳שד צפוף׳ מתייחס למצב בו רוב רקמת השד עשויה בעיקר מרקמת חיבור, ומעט מאד רקמת שומן. מצב זה אופייני במיוחד אצל נשים צעירות.

 

טיפולים בקרינה (רדיותרפיה) לאזור החזה בגיל צעיר

מי שעברה טיפולים בקרינה לבית החזה (בדרך כלל כטיפול במחלת לימפומה ע״ש הודגיקין), בעיקר בגיל בו מתפתח השד, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.

 

גורמים הורמונליים המעלים את הסיכון לסרטן השד

  1. נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חליפי (HRT) לטיפול בתופעות גיל המעבר, במיוחד טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון, למעלה מ-10 שנים. עם הפסקת הטיפול פוחת הסיכון. לנשים אלו מומלץ להקפיד על מעקב רפואי צמוד, ולקחת את הטיפול לפרק זמן קצר ככל הניתן.
  2. נשים שלא ילדו מעולם, או שילדו בגיל מבוגר, לאחר גיל 35.
  3. נשים שלא הניקו כלל, או שהניקו פחות משנה.
  4. נשים שקיבלו מחזור חודשי בגיל צעיר (לפני גיל 11) או נכנסו לגיל המעבר בגיל מבוגר יחסית (אחרי גיל 55).

אורח חיים

ממחקרים מדעיים, מסתמן קשר ברור בין עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד לבין השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, תזונה לא נכונה, צריכת אלכוהול מוגברת ועישון.

 

לחצו כאן למידע בנושא מניעה ואבחון מוקדם של סרטן השד ושמירה על אורח חיים בריא או פנו בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.



Big-Bullet-SQR.gif סרטן השד וגנטיקה

מרבית מקרי סרטן השד (90%-85%) אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם, ו/או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. אצל נשים מתחת לגיל 50, המפתחות סרטן שד, אחוז גבוה יותר של הגידולים קשור לשינוי גנטי תורשתי. במשפחות בהן נשים רבות נוספות חלו בסרטן שד, או בסרטן שחלה, עולה הסבירות כי סרטן השד קשור לשינוי גנטי תורשתי, גם אם לא זוהתה בוודאות מוטציה מוכרת בגנים הידועים.

 

במחקרים מדעיים שנערכו זוהו מספר גנים ששינויים תורשתיים בהם (מוטציות) קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד וסרטן השחלה. שני הגנים העיקריים, ששינויים בהם מסבירים כ-50% עד 80% מהמקרים המורשים הם הגנים BRCA1 ו-BRCA2. מוטציות אלו שכיחות בעיקר בקרב נשים ממוצא אשכנזי ועיראקי.

 

גנים אלה מעלים במידה ניכרת גם את הסיכון לחלות בסרטן שחלה. כיום ישנם אמצעים שהוכחו כמפחיתים משמעותית סיכון זה, כאשר גם לסרטן השחלה ניתן להציע, או לתכנן מניעה ובמידה רבה ריפוי והחלמה.

 

בנשים חולות סרטן שד, זיהוי שינוי גנטי מלמד שהן מצויות בסיכון גבוה לחלות גם בסרטן שחלה, כמו גם בגידולים סרטניים נוספים בשד. בנוסף, לזיהוי שינוי גנטי באישה שחלתה בסרטן שד, עשויות להיות גם השלכות טיפוליות עבורה. בחולות הזקוקות לטיפול כימי (כימותרפיה) - קיום מוטציה עשוי להשפיע על בחירת סוג הטיפול הכימי. בנוסף, ישנם טיפולים, היעילים באופן ספציפי דווקא בחולות סרטן שד תורשתי.

 

בכל מצב, לזיהוי שינוי גנטי באישה החולה, השלכות לגבי קרובות המשפחה, שייתכן שירשו את אותו שינוי גנטי, ולכן אף הן נמצאות בסיכון.


חשוב לציין: במרבית המקרים, אישה שחלתה בסרטן שד ולא נמצא אצלה שינוי גנטי במוטציות BRCA1,2 אינה נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שחלות, מהסיכון הרגיל באוכלוסייה. הערכת סיכון מדויקת תלויה בסיפור המשפחתי ובבדיקות גנטיות נוספות שניתן לעשות.

 

את השינויים (מוטציות) בגנים ניתן לאתר באמצעות בדיקת דם, או רוק. בדיקות אלה אמנם מנבאות סיכון גבוה, אולם לא ניתן לחזות את גיל הופעת המחלה, או את סוג המחלה (סרטן שד, או שחלה).

 

ישנם כיום אמצעים יעילים למדי למניעת סרטן השד והשחלה בנשים נשאיות, אולם הם בעיקרם כירורגיים - כריתת שחלות מניעתית וכריתת שד מניעתית.

 

מחקרים הצביעו גם על יעילות נטילת טיפול תרופתי להפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד בקרב נשים בסיכון גבוה: טמוקסיפן לנשים לפני ולאחר סיום הווסת (הטיפול אינו יעיל לנשים נשאיות של המוטציות בגנים BRCA), ומעכבי ארומטז לנשים לאחר סיום הווסת. כיום, קיים כבר מעקב של כ-20 שנה המוכיח יעילות זו. 

 

כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה. לפני ששוקלים ביצוע בדיקות האבחון הגנטי, חשוב לקבל יעוץ מקיף המסביר את היתרונות והחסרונות של הבדיקה והשלכותיה על מהלך המעקב והטיפול. קיימות מרפאות לייעוץ גנטי בבתי-חולים שונים בארץ וכן בקופות החולים השונות. חשוב לקבל הסבר לשאלה: האם לתוצאות הבדיקה תהיינה השלכות מעשיות, על המשך המעקב והטיפול, גם לאישה וגם לקרובות משפחתה. חשוב לקרוא בעיון רב את טופס ההסכמה לביצוע הבדיקה לפני החתימה עליו.


לחצו כאן למידע נוסף בנושא תסמונות סרטן תורשתיות, סרטן וגנטיקה או פנו בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן

בטל. 1-800-599-995.



תכנית "הסיכוי שבסיכון" נועדה להעלות את המודעות של חולות סרטן שד ושחלה לחשיבות קבלת יעוץ גנטי. קיומו של גורם תורשתי למחלה הוא אמנם גורם סיכון, אך גילוי גורם זה מעניק סיכוי למניעת מחלות סרטן נוספות בנבדקת ובבני משפחתה. התוכנית הוקמה על ידי האגודה למלחמה בסרטן בסיוע The Northern Charitable Foundation) NCF) , ובשיתוף הקונסורציום הישראלי לאבחון גנטי של סרטן שד ושחלה הפועל בחסות האגודה למלחמה בסרטן. במסגרת הפעילות, הועלה לאתר האגודה שאלון אינטראקטיבי מיוחד, בעזרתו ניתן לברר את הסיכון לחלות ובהתאם, לפנות לרופא המשפחה לברור נוסף בעזרת יעוץ גנטי. בנוסף, הפיקה האגודה למלחמה בסרטן עלוני מידע בנושא בשפות עברית, רוסית, ערבית ואנגלית.

לחצו כאן לרשימת המרפאות לייעוץ גנטי ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן לפנות לייעוץ בפורום נשאיות גנטיות ונשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד והשחלות.

חשוב לזכור: כ-80% מהנשים שחלו בסרטן השד, אינן משתייכות לקבוצת סיכון. לכן, כל אישה צריכה להיות מודעת לגופה ולהיבדק על פי ההמלצות. נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה, צריכות להקפיד על הבדיקות התקופתיות בתדירות המומלצת להן.



Big-Bullet-SQR.gif הסימנים לגידול בשד

ב-90% מהמקרים הסימן הראשון לגידול סרטני בשד הוא נוכחותו של גוש בשד, אולם ישנם גם סימנים נוספים אליהם חשוב לשים לב. אישה המכירה את שדיה יכולה באופן שגרתי לעקוב אחר שינויים במבנה שלהם ולגלות גושים או תופעות אחרות, שלא הורגשו ו/או נראו קודם לכן. כ-70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך כמובן יש לבדוק ביסודיות את כל אזור השדיים. למה יש לשים לב?

 

בשד:

  • גוש.
  • שינוי בצורה או בגודל השד.
  • שקע או בליטה בעור.
  • גירוד עקשני שאינו חולף.
  • אי נוחות, או כאבים (תופעה שאינה שכיחה).
  • הופעת אודם וחום בשד, ללא קשר להנקה, או לזיהום.

 

בפטמה:

  • פטמה ששקעה פנימה לאחרונה.
  • גוש.
  • פצע שלא מחלים, או אקזמה (פריחה) שאינה חולפת.

  • הפרשה מהפטמה (שאינה קשורה להנקה).

בזרוע:

  • גוש
  • נפיחות בבית השחי.



 חזרה למעלה >>


  

דרכי האבחון

Big-Bullet-SQR.gif אבחון מוקדם - בדיקות שגרתיות

נכון להיום, גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד, וככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים, עולים סיכויי הריפוי לכ-90% ומעלה. במטרה להעלות את הסיכוי לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים, חשוב להקפיד על ביצוע מעקב שגרתי בהתאם להמלצות.

 

הכרת השדיים

בכל גיל ובכל מצב, אם מרגישים בגוש או בשינוי כלשהו בשד, חשוב לפנות לרופא ולדרוש לברר את טיבו.

 

בדיקת רופאה

מגיל 30 לערך, ניתן להיבדק אחת לשנה על-ידי רופאה המתמחה בבדיקת שד ידנית. הרופאה בודקת את השדיים ואת בלוטות (קשריות) הלימפה בבית השחי ובצוואר. הבדיקה נעשית במצבי ישיבה ושכיבה של הנבדקת. בהתאם לצורך ולשיקול דעתה, הרופאה תמליץ על בדיקות נוספות. יש לציין כי בדיקת שדיים ידנית לא הוכחה כמפחיתה את התמותה מסרטן שד.

 

ממוגרפיה

  • על פי המלצות המועצה הלאומית לאונקולוגיה, על נשים מגיל 50 ומעלה לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים, במכונים שאושרו על ידי משרד הבריאות. הודות ליוזמת האגודה למלחמה בסרטן, מפעילות כל קופות החולים, תכנית לאומית לסריקה בממוגרפיה ומזמינות את הנשים הנמצאות בגיל המתאים לבצע את הבדיקה בהתאם להמלצות.
  • נשים להן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד, ונשים הנמצאות בסיכון גבוה, מומלץ כי תבצענה בדיקת ממוגרפיה פעם בשנה, החל מגיל 40 או בהתאם להמלצת הרופא.
  • לנשים הנמצאות במעקב רפואי בשל אבחונן כנשאיות למוטציות גנטיות תורשתיות, או נמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד מסיבות אחרות ולנשים הנמצאות במעקב בשל ממאירות במעי הגס, השחלה, או הרחם - מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה על פי שיקול דעתה של הרופאה המטפלת (בדרך כלל בגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר).
  • מתחת לגיל 50 מבנה השד, בדרך כלל, צפוף וסמיך, וישנה פעילות הורמונלית המקשה על איתור שינויים בשד בבדיקת ממוגרפיה.
  • נטילת הורמונים חלופיים לאחר הפסקת המחזור החודשי, עשויה גם היא לגרום לשינויים בצפיפות רקמת השד הנראים בצילום הממוגרפיה. לכן, לפני ביצוע הבדיקה, חשוב שהנבדקת תציין אם היא נוטלת הורמונים חלופיים, ובמשך כמה זמן.

  • בדיקת הממוגרפיה יעילה ב-90%-80% מהמקרים. זוהי הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה את התמותה בכ-25%. יחד עם זאת, מבנה שד צפוף, עלול להסתיר ממצאים בשד, ולכן, לעתים, יש צורך להשלים את הבדיקה בבדיקות נוספות, כגון אולטרה-סאונד. צעירות יותר צריכות לקבל הפנייה רפואית מיוחדת לביצוע בדיקה זו.

MRI

בדיקת MRI של השד מומלצת לסריקה תקופתית בנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1 ,BRCA2, נשאיות מוטציה בגנים, PTEN ,P53 נשים שטופלו בקרינה לבית החזה בצעירותן עקב מחלת לימפומה ע״ש הודג'קין, נשים לאחר ייעוץ גנטי, שהוגדרו עם סיכון מעל 20% לחלות בסרטן השד, ושאינן שייכות לקבוצה אתנית בה יש שכיחות למוטציות המוכרות, ולמעקב לשד שני לנשאיות שחלו בסרטן שד.

לקבוצות אלו הבדיקה ניתנת חינם על ידי כל קופות החולים במסגרת סל הבריאות.

 

אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

בדיקת האולטרה-סאונד אינה מהווה בדיקת סקירה, אלא בדיקה משלימה. היא יכולה לשמש כבדיקה לנשים צעירות מאד, לבדיקת קשריות הלימפה בבית השחי, לבירור ממצאים שעלו בבדיקות דימות אחרות, או במקרה של שדיים צפופים בממוגרפיה, ולהכוונת מחט הביופסיה, במקרה הצורך.

 

הגישה היא שהאבחון המוקדם של סרטן השד, כמו גם המעקב אחר נשים הנמצאות בסיכון, צריכים להיות מותאמים לסיכון האישי של כל אישה לחלות, ולמבנה השד שלה כפי שנראה בבדיקת הממוגרפיה, תוך שימוש בשילוב מספר אמצעי הדמייה (דימות).

 

בנשים מעל גיל 50, שמבנה השד שלהן אינו צפוף, השימוש בבדיקת ממוגרפיה כבדיקת סקירה יחידה מספק. נכון להיום זה אמצעי הסריקה היחידי שהוכיח את יכולתו להפחית תמותה ממחלת הסרטן.


למידע בנושאי אבחון מוקדם של סרטן השד, בדיקת ממוגרפיה ורשימת מכוני הממוגרפיה המאושרים ללא תשלום - פנו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.



Big-Bullet-SQR.gif אבחון ממצא שהתגלה בשד

להבדיל מבדיקות הסקירה השגרתיות, שנועדו לבדיקת נשים בריאות ללא תסמינים, הרי כאשר האישה עצמה, או הרופאה המטפלת, מאתרים ממצא, או מעלים חשד כזה, יעשה שימוש במספר בדיקות הדמיה, בכדי להגיע לאבחנה, או בכדי לשלול קיומו של גידול סרטני, או ממצא המצריך המשך טיפול.


אם הבחנת בשינוי בשד:

  1. בקשי מהרופאה הפנייה למרכז שד כוללני, הכולל צוות רב מקצועי, שהוכח כיעיל יותר לאבחון ובמידת הצורך לטיפול בסרטן השד.
  2. אם התשובה בממוגרפיה שלילית, כלומר לא אובחן חשד לגוש ממאיר, אך את מרגישה בגוש, ו/או בוצע ניקור של השד, או בבית השחי במחט עדינה (FNA - Fine Needle Aspiration) והתשובה שהתקבלה הייתה שלילית - אל תסתפקי בכך, בקשי לדעת מה מציע הצוות הרב-מקצועי לעשות, בכדי לשלול לחלוטין אפשרות קיומו של גידול סרטני.
  3. בררי אם ניתן לבצע ביופסיה במחט עבה (Core Needle Biopsy - CNB) בהנחיית אולטרה-סאונד, ממוגרפיה או אפילו MRI. בדיקה כזו חיונית כיום, בכדי לתכנן טוב יותר את הטיפול בכלל, ואת הטיפול הכירורגי בפרט, במידה שהתוצאה חיובית.



Big-Bullet-SQR.gif מידע נוסף על בדיקות האבחון השונות

ממוגרפיה

בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה העושה שימוש בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה במטרה לאתר גידול סרטני בשד, לשלול את קיומו, או לאתר את מיקומו, אם הוא אינו ניתן למישוש. התהליך פשוט ונמשך מספר דקות. לעיתים קרובות, ניתן בבדיקת הממוגרפיה לזהות גידול עוד לפני שניתן להרגישו בבדיקה ידנית על ידי רופאה. רוב מכשירי הממוגרפיה בישראל, עומדים בתקנים הבינלאומיים ונמצאים תחת מעקב סדיר של בקרת איכות. בבדיקה לוחצים את השד בין שני משטחים, פעם מלמעלה למטה ופעם מהצדדים. לעיתים, הלחץ גורם לאי נוחות, או לכאב במשך שניות ספורות. אם את חשה בכאב - אל תחששי לדווח לטכנאית. היא תשתדל, ככל הניתן, להפחית את הלחץ אותו מפעיל המכשיר. ביום הבדיקה רצוי לא להשתמש בדאודורנט, אבקת טלק, או קרמים כלשהם על השדיים ומתחת לבית-השחי.


לחצו כאן למידע נוסף בנושא בדיקת ממוגרפיה והאופן בו ניתן לשפר את תחושת הנוחות במשך הבדיקה, או פנו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.



  • מכשיר הממוגרפיה פולט קרינה ברמה נמוכה ביותר. זהו מכשיר לגביו הוכח במחקרים רבים כי התועלת מהשימוש בו, גבוהה בהרבה מנזק אפשרי.
  • הערכת יעילות תכנית סריקה באמצעות ממוגרפיה, נמדדת ביכולת בדיקות סריקה אלו, להוריד את שיעורי התמותה מסרטן שד באוכלוסייה נתונה. מומחים בתחום תכניות סריקה ואפידמיולוגים מרחבי העולם שהוזמנו על ידי רשות מחקר הסרטן של ארגון הבריאות הבינלאומי, התכנסו בקיץ 2015 כדי להגיע לתמונה ברורה על יעילותה של הממוגרפיה, בייחוד לאור הטענות על אבחון יתר. בסיום הדיונים סוכם כי התועלת של סריקה בממוגרפיה לנשים מעל גיל 50 עולה על הנזק האפשרי כתוצאה מביצוע בדיקה זו.

אבחון יתר מוגדר כאבחון באמצעות תכנית סריקה שלא היה מאובחן במהלך חיי האישה, לולא נסרקה. למשל, גידול סרטני מקומי בצינורית (DCIS - Ductal Carcinoma In Situ), שלב מחלה מוקדם וממוקד מאוד, שלעיתים אינו מתפתח לגידול חודרני. נכון להיום, לא ניתן לדעת מראש אלו מהגידולים מסוג זה ייהפכו לחודרניים, ואלו יישארו רדומים.

 

לכל בדיקה יש בצד היתרונות, גם חסרונות, המתבטאים באפשרות שלא לגלות גידול ממאיר קיים, או לחשוד בטעות בגידול בעל התנהגות שפירה שהוא ממאיר. עם זאת, לאחר ששוקלים את היתרונות והחסרונות, מרבית רשויות הבריאות הרפואיות במדינות המערב בעולם, ממליצות לכל אישה מעל גיל 50, על ביצוע ממוגרפיה אחת לשנתיים באופן שגרתי.

 

ממוגרפיה דיגיטאלית וטומוסינתזיס

בטכנולוגיות חדישות אלו התמונה מושגת על-ידי מערכת אלקטרונית, בליווי אמצעים טכנולוגיים שאינם משנים מהותית את מהלך הבדיקה מבחינת הנבדקת, אך יוצרים תמונה בעלת יכולת אבחונית טובה יותר. התמונות נשמרות במחשב ועל דיסק, במקום על סרט צילום. הטכנולוגיה הדיגיטאלית מאפשרת עיבוד ממוחשב של התמונה לאחר ביצוע הצילום. לבדיקה זו מספר יתרונות:

  • יכולת הגדלת ממצאים שונים, כגון הסתיידויות קטנות, ללא צורך להזמין את האישה לבצע צילום הגדלה נוסף (יכולת ההגדלה עצמה קיימת גם בממוגרפיה שאינה דיגיטאלית).
  • הצילומים נשמרים במחשב ואין סכנה כי יאבדו.
  • שיפור ניגודיות התמונה מאפשר להדגיש ממצאים בתמונת הממוגרפיה ובכך לשפר לעיתים את דיוק הבדיקה.
  • יצירת ״חתכים״ רנטגניים בעומק הרקמה, כדי להבהיר ממצאים שונים הנצפים בה.



Big-Bullet-SQR.gif בדיקות משלימות

כאשר מתגלה ממצא כלשהו בשד, הרופאה עשויה להיעזר גם באמצעי האבחון שלהלן:

 

אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

האולטרה-סאונד מבוצע כבדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה, בעיקר בכדי להבדיל בין גוש ציסטי (המכיל נוזל) לבין גוש מוצק. הבדיקה אינה כרוכה בקרינה ומבוצעת במקביל או בהמשך לממוגרפיה, אך לא במקומה.

 

בדיקת תהודה מגנטית (MRI - Magnetic Resonance Imaging)

בדיקת זו מתבצעת באמצעות מגנט, ללא קרינת רנטגן. זוהי הבדיקה הרגישה ביותר לאבחון מוקדם של ממצאים חשודים, או להערכה מדויקת של היקף מחלה ידועה בשד. היא מסייעת לעיתים באבחון מחלה ממאירה בשד שלא אותרה בבדיקות אחרות, והסתמנה בקשריות לימפה נגועות בבית השחי ללא מקור ידוע. לפני הבדיקה מוזרק חומר ניגוד (שאינו יוד) לווריד ואבחנת הגידולים נעשית על סמך צביעה מוגברת ובולטת יותר של האזור החשוד, בהשוואה לרקמת השד סביבו. הבדיקה מעניקה מידע לגבי אספקת הדם בשד, כאשר ההנחה היא שבאזורי גידול סרטני תימצא אספקת דם מוגברת וחשודה. בדיקת ה- MRI - מצטיינת ברגישות גבוהה לתהליכים סרטניים (95% - 100%) אולם מאתרת גם ממצאים לא סרטניים ולכן לעיתים תבוצע ביופסיה במהלך הבדיקה.

 

בדיקת MRI תתבצע במקרים הבאים:

  1. לפני ניתוח, לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (Staging) - בחלק מהנשים שאובחנו עם סרטן שד על מנת לברר האם מדובר במחלה מפושטת באותו שד, בירור המשפיע על ההחלטה האם לבצע ניתוח משמר שד (למפקטומי) או כריתת שד (מסטקטומי), או בכדי לברר האם ישנם מוקדי מחלה גם בשד השני.
  2. לבדוק שאריות גידול סרטני בשד לאחר ניתוח - בקרב נשים עם שוליים חיוביים (הכוונה לרקמה הנותרת מסביב לגידול) לאחר ניתוחים משמרי שד (למפקטומי) למטרת בדיקת שארית גידול בשד. ניתן לבצע בדיקת MRI כבר לאחר כשלושה שבועות מהניתוח.
  3. למציאת מקור ראשוני לגידול - במקרים של סרטן גרורתי בבית השחי, או באזור אחר בגוף, כאשר הבדיקה הידנית, הממוגרפיה והאולטרה-סאונד נמצאו תקינים.
  4. בדיקת סקר בנשים נשאיות הגנים לסרטן השד ונשים בסיכון.

בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (סיטי) - (Computerized Tomography - CT)

בדיקת זו אינה משמשת ככלי לאבחון של סרטן השד, עקב רמת הקרינה הכרוכה בבדיקה זו, ודיוקה המוגבל, אך עם זאת, משתמשים בה בכדי לאבחן גרורות באזורים אחרים בגוף, אם יש חשש לכך, או למעקב עתידי.

 

בדיקות מיפוי עצמות

בדיקות המשמשות לאיתור גרורות בעצמות ולעיתים גם לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging), במיוחד במקרים בהם מדובר בגידול נרחב יחסית, או במחלה מתקדמת כאשר נמצאו קשריות לימפה נגועות. לפני בדיקות אלו מוזרק חומר רדיו-אקטיבי לווריד. לאחר המתנה של כשעתיים-שלוש תתבצע סריקה של כלל הגוף במשך 20 עד 30 דקות. בהתאם לצורך, יבוצעו מיפויים נוספים לאזורים מסוימים להדגמת ממצאים חשודים ו/או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון יחיד ( SPECT - Single-Photon Emission Computed Tomography).

 

בדיקת טומוגרפיה באמצעות פליטת פוזיטרונים (פט סיטי) - (PET CT - Positron Emission Tomography)

בדיקה זו משלבת סריקת CT ומיפוי. הבדיקה מתבצעת לאחר הזרקה לווריד, בדרך כלל בזרוע, של כמות קטנה מחומר רדיואקטיבי מיוחד, הנקלט בתאים הסרטניים. התאים הסרטניים פעילים יותר מהתאים הבריאים, ולכן הם ייראו בבירור על גבי הסורק. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל לכל הגוף, למעט הרגליים, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת. הבדיקה מסייעת בקביעת שלב המחלה המדויק, כמו גם את תגובת הגידול לטיפול. כאשר ישנו חשד להישנות מחלה, לשיטה זו חשיבות להערכת מוקדי מחלה בלתי ידועים, בעיקר בהישנות מקומית, בהם הבדיקה מזהה גרורות מרוחקות. בחולות סרטן שד גרורתי בדיקה זו בעלת ערך בהערכת תגובתה של המטופלת לטיפול שנבחר עבורה. גם לבדיקה זו רגישות גבוהה מאד ויש בה שיעור לא מבוטל של ממצאים המתבררים אחר כך כבלתי קשורים לסרטן השד, או אפילו חסרי חשיבות כלל.

Big-Bullet-SQR.gif סוגי ביופסיות

ביופסיית מחט עבה (Tru-Cut או Core Needle Biopsy)

בדיקה זו לרוב אינה כרוכה בכאב, נעשית תחת הרדמה מקומית ונמשכת זמן קצר בלבד. במהלך הבדיקה מוחדרת מחט חלולה, תוך כדי מישוש הגוש, במידה והוא נמוש. במידה והגוש, או גבולותיו, אינם וודאיים, ייעשה שימוש בהנחיית אולטרה-סאונד במהלך הבדיקה. בעזרת המחט מוצאת רקמה בצורת גליל צר מהגוש בשד. מקובל לקחת בין 3 ל-6 גלילים מהגוש, הנשלחים לבדיקה פתולוגית. תוצאות הבדיקה הפתולוגית יינתנו עד שבועיים לאחר ביצוע הביופסיה, בהתאם למעבדה אליה נשלחה הדגימה. התשובה שתתקבל תהיה מדויקת לא רק לגבי תאים בודדים, אלא גם לגבי מיקומם והתייחסותם לרקמה סביב להם. כמו כן, ניתן לבדוק בדגימה את הימצאותם של קולטנים (רצפטורים) מיוחדים על גבי התאים הסרטניים - עובדה המסייעת בקביעת אופי הטיפול שייבחר.

 

ביופסיית מחט עבה בסיוע ואקום (Mammotome)

ביופסיה זו מיועדת לדגימת ממצאים, או גושים קטנים והסתיידויות אשר זוהו בבדיקת סריקה בממוגרפיה. בדיקה זו נערכת בשכיבה על הבטן, תחת הרדמה מקומית, בהכוונת ממוגרפיה ממוחשבת המנתבת את מחט הביופסיה ישירות אל הממצא, בהנחיה מרחבית על ידי מחשב. מהלך הבדיקה כולל החדרת מחט חלולה ובתוכה מכשיר חד, המחוברים למערכת ואקום. המכשיר נע בתוך רקמת השד בתנועה סיבובית ומוציא דגימת רקמה מהאזור המיועד לבדיקה. דיוק האבחנה רב יותר, מאחר והמכשיר דוגם את הרקמה באותו אזור באופן מדויק. בדרך כלל, בתום תהליך הדגימה תשאיר הרופאה הבודקת ״קליפ״ מתכתי קטן באזור שנדגם, בכדי לזהותו בעתיד, אם ״דרש. קליפ זה אינו מפריע או גורם לבעיות עתידיות כלשהן.

 

ביופסיה ניתוחית (דגימת רקמה - Excisional Biopsy)

במקרים נדירים, לא ניתן לאבחן בוודאות באמצעי האבחון שהוזכרו אם הממצא הוא ממאיר או שפיר ונדרשת ביופסיה כירורגית פתוחה של הממצא. אם הליך זה הומלץ - יש לשקול זאת היטב, ואולי אף לשמוע חוות דעת נוספת. הפעולה יכולה להתבצע תחת הרדמה כללית, או מקומית, והדגימה חייבת להישלח לבדיקה פתולוגית.

 

לפי תקנות משרד הבריאות הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח המלא. האישה רשאית וזכאית לבקש הפרדה בין פעולת הביופסיה, בכל דרך בה תתבצע, לבין הניתוח המלא. הפרדה זו מאפשרת לאישה שהות נוספת להכין את עצמה, להתייעץ ולהיות שותפה בבחירת סוג הניתוח. העיכוב הקצר בין האבחנה לבין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה. לא נהוג היום, למעט מקרים מאד חריגים, לבצע את הניתוח כולו ללא ידיעה מראש מה אפיוניו הפתולוגיים של התהליך בשד. במידה שהאישה מחליטה על ביצוע מיידי של הניתוח לאחר הביופסיה, נבדק הגוש שנכרת במיקרוסקופ, בעוד האישה מצויה עדיין בהרדמה. לצורך הבדיקה מוקפא הגוש ולכן הבדיקה נקראת חתך קפוא (Frozen Section). כאמור, גישה זו מתאימה רק למקרים חריגים ביותר, אך עדיין משמשת, בחלק מהמקרים, להחלטה על היקף הניתוח הנדרש בבית השחי.

Big-Bullet-SQR.gif סוגי גידולים בשד

גידולים שפירים

גושים בשד הם תופעה נפוצה. אצל כ-80% מהנשים החשות בגוש, מדובר בגידולים שפירים (כיסיות), או בשמם המוכר יותר, ציסטות, המהווים שקיקי נוזל שמקורם בתהליכים הורמונאליים ברקמת השד. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא פיברואדנומה המורכב מרקמה סיבית - בלוטית. שליש עד מחצית מהנשים בעולם המערבי חוות בעיה כלשהי בשדיים, כגון נפיחות, כאב, רגישות, גושים ועוד.

  • ציסטות: נשים רבות בגילאי הפוריות (40-30) חוות מצב המכונה "שדיים ציסטיים" (Fibrocystic Breasts). במצב זה מתפתחים כיסים המכילים נוזל, בשד אחד או בשניהם, העלולים להתנפח ולגרום לכאבים שיכולים להיות קשורים, לעיתים, למחזור החודשי (ווסת). בדרך כלל, עם סיום דימום המחזור החודשי, הציסטות נוטות להצטמק. מצב זה אינו מחלה, אלא מיוחס לשינויים ההורמונליים שעובר גוף האישה בעקבות המחזור החודשי. אין קשר בין הופעת ציסטות אלו לבין גידול סרטני בשד. עם זאת, אישה בעלת שדיים ציסטיים חייבת להכיר את שדיה היטב, בכדי שתוכל להבחין בשינוי כלשהו שחל בהם ואם חל שינוי - לפנות מידית לרופאה המטפלת בה. הזמן הטוב ביותר לביצוע בדיקה זו הוא כשבוע ימים לאחר תחילת המחזור, כשהנוזלים בציסטות נספגים. בנוסף, על האישה להקפיד על ביקורת רפואית שגרתית בהתאם להמלצות.

  • פיברואדנומה (Fibroadenoma): גידולים שפירים בשד, שמקורם אינו בתעלות החלב, אלא ברקמת החיבור שביניהן. מצב זה שכיח מאוד אצל נשים צעירות (בדרך כלל, עד גיל 30-35). גידולים אלו אינם מהווים סיכון, וניתן לזהותם בבירור באולטרה-סאונד. בגושים קטנים (פחות מ-1 ס"מ), בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ניתן לקבוע את האבחנה על בסיס האולטרה- סאונד בלבד. בגושים מעל ל-1 עד 2 ס"מ - מומלץ לבצע ביופסיית מחט בהנחיית אולטרה- סאונד. גידול שפיר מסוג זה עשוי להיספג מעצמו, להישאר ללא שינוי שנים רבות, או לגדול. יכולים להיות מספר גידולים, בשד אחד, או בשניים. אם במהלך המעקב אחר הגידול, מתברר כי הוא מתפתח - יומלץ על הסרתו מהשד. גידול אחר מאותה משפחה, אך הרבה יותר נדיר, הוא גידול פילודס (Phyllodes Tumor) העלול להופיע בצורתו השפירה או הממאירה. אם הביופסיה מעלה חשד לגידול מסוג זה מומלץ להסירו, גם אם מדובר בצורתו השפירה.

  • פפילומה תוך צינורית: גידולים קטנים המופיעים בתוך תעלות המוליכות חלב אל הפטמה, ועלולים לגרום להפרשות שונות מהפטמה. ההפרשה יכולה להיות צלולה, צהובה, ירוקה, אפורה, חומה או דמית. מאחר והפרשה כזו עלולה להעיד על קיומו של גידול סרטני, תילקח ממנה דגימה ותישלח לבדיקת מעבדה. בדרך כלל, מדובר בממצאים שפירים המעידים על תהליך דלקתי כלשהו בשד. ממצאים אלו מצריכים בירור מלא ולעיתים קרובות הסרה כירורגית.


אם מגלים גוש בשד, אין לדחות את הביקור אצל הרופא. כל ממצא בשד מחייב בדיקה וחשוב לא לדחותה. ברוב המקרים, כאמור, אין מדובר בגידול ממאיר, אך במידה וכן, גילוי מוקדם הוא המפתח לריפוי. כאמור, גם גברים יכולים לפתח סרטן שד, אולם השכיחות אצלם קטנה פי 100 מזו שאצל נשים.



bullet_3 גידולים סרטניים (ממאירים)


סרטן שד לא-חודרני Ductal Carcinoma in Situ) DCIS)

זהו גידול סרטני בשלב מוקדם, הממוקם בתוך צינוריות החלב בלבד (נקרא לעיתים גם ״גידול טרום-חודרני״ או ״סרטן שד תוך- צינורי״). גידולים אלו עלולים להכיל בתוכם מוקד של גידול סרטני חודרני, כך שאם אינם מטופלים בשלב מוקדם, הם עלולים להתפשט לרקמות סמוכות ולאיברים מרוחקים. כיוון שאין דרך לנבא באלו מקרים מצב זה עלול לקרות, הצוות הרפואי יטפל במחלה בהתאם. אישה שחלתה בסרטן שד לא חודרני נמצאת בסיכון גבוה מעט יותר מאשר באוכלוסייה הכללית, לחלות בגידולים נוספים בשד הפגוע, או הבריא, ולכן עליה להיות במעקב שגרתי ולבצע ממוגרפיה אחת לשנה. מרבית הנשים אינן חוות תסמינים מוקדמים, כך שהגידול מתגלה בבדיקת ממוגרפיה שגרתית. כיום, כאשר בדיקת הממוגרפיה מתבצעת בישראל באופן שגרתי אחת לשנתיים, כחלק מהתכנית הלאומית לנשים בגילאי 50 עד 75, מקרים רבים יותר של סרטן שד מסוג זה מתגלים. במקרים רבים, גידולים אלה לא הופכים להיות חודרניים, אבל לא ניתן לדעת מראש אלו מהם יהפכו לכאלה. כיום, נמצאת בדיקת סמן (מרקר) בדם, שנועדה לאתר חולות DCIS הנמצאות בסיכון גבוה לחזרה מקומית, ו/או להשתנות הגידול לגידול פולשני, לעומת נשים בעלות סיכון נמוך לכך. יחד עם זאת, יש הסוברים שבדיקה זו אינה בשלה עדיין, מה גם שבקבוצת הנשים בעלת הסיכון הנמוך, מדובר בסיכון להישנות תוך חמש שנים, של כ-10% עד 20%, שיעור שאינו מבוטל. לעיתים, חלק מהנשים חשות בגוש בשד, או חוות פריחה ו/או הפרשת נוזלים מהפטמה. תופעה זו יכולה להתרחש כשהיא מוגבלת לפתחי תעלות החלב בפטמה עצמה, מצב המכונה מחלת פאגיט (להלן בהמשך).

 

סרטן שד חודרני

רוב הגידולים בשד הם מהסוג החודרני (Invasive Breast Cancer) פרוש הדבר שתאים סרטניים חדרו את דופן צינוריות החלב, או הבלוטות, והתפשטו לרקמת השד. שני הסוגי נפוצים הם:

  • קרצינומה דקטלית (Ductal Carcinoma) שמקורה בצינוריות החלב, מהווה את מרבית (כ-80%) מגידולי השד החודרניים.
  • קרצינומה לובולארית (Lobular Carcinoma) שמקורה ברקמה בלוטית, מהווה כ-10% מגידול השד החודרניים.


bullet_3 סוגי סרטן שד לא שכיחים:

 

  • מחלת פאג'ט (Paget's Disease of the Nipple) - מחלה המתבטאת בתסמינים הדומים לאקזמה של העור על הפטמה, או באזור העטרה. לעיתים, אצל נשים הסובלות ממחלת פאג'ט, המחלה מלווה בגידול סרטני פולשני מאחורי הפטמה. במקרים אחרים מדובר בגידול סרטני מסוג סרטן שד לא חודרני (DCIS). מחלת פאג'ט היא מחלה נדירה יחסית המאובחנת אצל אישה אחת, או שתיים, מתוך 100 חולות סרטן שד.

    המחלה נפוצה בעיקר בקרב נשים בשנות ה-50 לחייהן, ונדיר מאד שמאובחנת בקרב גברים. תסמיני מחלת פאג'ט דומים מאד לאלו של מחלות אחרות בעור, כגון: אקזמה, דרמטיטיס, או פסוריאזיס. התסמין הראשון הוא פריחה קשקשית אדומה, שאינה חולפת על הפטמה, לעיתים גם על העטרה. עם הזמן האישה עלולה לחוות כאבים, עור הפטמה והעטרה עלול להפוך לדלקתי, וייתכנו דימומים, כיבים ופצעים על עור השד. אצל חלק מהנשים הפריחה מלווה בגרד ובצריבה. לעיתים מופיעות גם הפרשת נוזלים ושקיעתה של הפטמה. רק אצל מחצית מהנשים המאובחנות במחלת פאג'ט ניתן לחוש בזמן האבחון בגוש בשד. תהליך אבחון המחלה דומה לאבחון סרטן השד, וכולל ביופסיה, ממוגרפיה ואולטרה-סאונד. כאשר התופעות הנ״ל מתמשכות, יש לפנות לכירורגית על מנת לשלול קיומה של מחלה זו.

  • סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer) - סרטן שד דלקתי הוא מצב נדיר יחסית, בו גידול סרטני בשד חודר לתוך תעלות הלימפה בעור השד ויוצר מעין דלקת. התאים הסרטניים אינם מתפתחים כקבוצה (גוש), אלא גדלים לאורך התעלות הקטנות בעור השד (כלי הלימפה) וחוסמים אותן. ישנן נשים שגופן מגיב להימצאותם של התאים הסרטניים בכלי הלימפה, ואז מראה השד הוא נפוח ודלקתי (ומכאן שמה של המחלה). תפקידה של מערכת הלימפה בגוף הוא לסלק נוזלים, חיידקים וחומרי פסולת, שנוכחותם בגוף אינה רצויה.

    לעיתים קרובות, תסמיני המחלה מופיעים באופן די פתאומי. השד נראה אדום, דלקתי, חם ונפוח למגע. על עור השד עלולים להופיע חריצים או סימנים בולטים, במקרים מסוימים העור הופך מצולק, בדומה לקליפת תפוז (תופעה הנקראת ״peau d'orange״) תסמינים אחרים כוללים גוש, כאבים בשד או בפטמה והפרשה מהפטמה. סרטן שד דלקתי עלול להתפשט מהר יותר מגידולים סרטניים אחרים בשד ולכן הטיפול במחלה יינתן מוקדם ככל האפשר. במקרי סרטן שד דלקתי, תמיד יינתן טיפול כימי ראשוני, ורק לאחריו יבוצע ניתוח.

  • סרקומה (Sarcoma) - גידול סרטני נדיר ברקמה החיבורית של השד.

  • סרטן שד בגברים - מצב זה אמנם נדיר (כאחוז אחד מכלל מקרי סרטן השד), אך גם גברים עלולים לחלות בסרטן השד. סימני המחלה בקרב גברים דומים לאלו שחוות הנשים, כגון נוכחות גוש בשד, הפרשה מהפטמה או שינויים במראה השד. גברים בעלי נשאות גנטית או היסטוריה משפחתית (קרובי/ות משפחה שחלו בסרטן שד או שחלה) נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה, ועליהם להקפיד על מעקב רפואי תקופתי. דרכי האבחון והטיפול, המובאים במדריך זה - זהים לאבחון ולטיפול בסרטן שד אצל גברים.


קביעת שלב המחלה

המונח 'שלב המחלה' מתייחס למכלול הנתונים אודות מחלת הסרטן שאובחנה: אפיון תאי הגידול, מצב קשריות הלימפה, וקיומן, או אי-קיומן, של גרורות מרוחקות. שלב המחלה מסייע בתכנון הטיפול בשלב האבחון ומהווה חלק ממערך הנתונים להערכת הסיכון להישנות עתידית של המחלה.

 

שלב 0 - מדובר בגידול לא חודרני, המוגבל על-ידי קרום דק הנקרא קרצינומה מקומית (Carcinoma in situ). גידול זה אינו שולח גרורות ואינו מערב קשריות לימפה. בשלב זה מסווג סרטן שד לא חודרני (DCIS - Ductal Carcinoma In Situ).

 

שלב 1 - גידול סרטני בקוטר של עד 2 ס״מ שיצא מגבולות הצינוריות, פלש לרקמת השד, אך לא התפשט לקשריות לימפה, או אל מחוץ לשד, שלב זה נקרא גם גידול חודרני (Infiltrating) או פולשני (Invasive).

 

שלב 2 - בשלב זה כל אחת מהאפשרויות הבאות יכולה להתקיים:

  • גידול חודרני שקוטרו עד 2 ס״מ, אך קשריות לימפה בבית השחי, שאינן מקובעות, (הניתנות להזזה) באותו הצד של השד נמצאו נגועות. קשריות מקובעות מסמנות מעורבות גדולה יותר של הגידול הסרטני בשד.
  • גידול בקוטר של 2 עד 5 ס״מ המערב, או שאינו מערב, קשריות לימפה בבית השחי.
  • גידול בקוטר מעל 5 ס״מ, שאינו מערב קשריות לימפה.

שלב 3 - מחולק לשני תתי שלבים:

 

בשלב 3A - כל אחת מהאפשרויות הבאות יכולה להתקיים:

  • גידול חודרני בקוטר של עד 5 ס״מ, המערב קשריות לימפה בבית השחי מקובעות, או שנצמדו האחת לשנייה.
  • גידול חודרני בקוטר מעל ל-5 ס״מ, המערב קשריות לימפה בבית השחי באותו צד, הניתנות להזזה.

בשלב 3B - כל אחת מאפשרויות אלו יכולה להתקיים:

  • גידול, בכל קוטר שהוא, אשר התפשט לרקמות המקיפות את השד (דופן בית החזה, או העור), כולל צלעות ושרירי בית החזה.
  • גידול, בכל קוטר שהוא, אשר התפשט לקשריות הלימפה בדופן בית החזה, לאורך עצם החזה.
  • סרטן שד דלקתי - סוג נדיר של סרטן שד, המסווג כגידול סרטני בשלב 3.
  • בשלב 4 - נמצאים גידולים סרטניים בשד ששלחו גרורות לאיברים אחרים בגוף, כגון לעצמות, לריאות, לכבד או למוח.


במערך הפורומים באתר האגודה למלחמה בסרטן ניתן להפנות שאלות למומחים בכל הנושאים הקשורים לסרטן השד, גנטיקה, דרכי הטיפול והשיקום, התמודדות עם תופעות הלוואי, זכויות חולים ועוד.






חזרה למעלה >>


תכנון הטיפול בסרטן השד

כאשר מאובחן גידול סרטני בשד על המטופלת לזכור כי במרבית המקרים - המחלה ניתנת לריפוי. זכותה של האישה להיות שותפה פעילה בכל הנוגע לקבלת החלטות לגבי דרכי הטיפול, וזאת על סמך הסברה מדויק של הרופאה לגבי אפשרויות הטיפול השונות, כולל שחזור השד - יתרונותיהן וחסרונותיהן, להעלות בפניה את כל השאלות המטרידות אותה, כמו גם לבקש חוות דעת רפואית נוספת.


בדרך כלל, האבחון מתקבל כאשר האישה נמצאת תחת טיפולה של רופאת קופת חולים: רופאת משפחה, או כירורגית. לפני כל החלטה על סוג ועיתוי הניתוח, חשוב לקבל חוות דעת גם של אונקולוגית ופלסטיקאית המומחיות בטיפול בסרטן השד.

 

במרכזים רפואיים רבים קיים מרכז שד בו פועל צוות רב מקצועי, כך שההחלטה על סוג הניתוח, העיתוי של הניתוח, ביצוע בדיקות נוספות ותכנון הטיפול, מתקבלת על ידי צוות רב-תחומי (כירורגית, פלסטיקאית, פתולוגית, אונקולוגית, רדיולוגית, רדיותרפיסטית, אחות מתאמת, עובדת סוציאלית ועוד), שדן בכל היבטי המחלה ומגבש את המלצותיו.



עם הגעתה של האישה למכון האונקולוגי, תקבל את פניה 'אחות מתאמת שד', אשר תלווה אותה לכל אורך התהליך, בהסבר ובתמיכה, במהלך הטיפולים, בשיקום, ובמעקב. רשת אחיות ועובדות סוציאליות מתאמות הטיפול בסרטן השד הוקמה ביוזמתה של האגודה למלחמה בסרטן, ומופעלת בסיועה, במרבית בתי החולים בארץ. עם ההתקדמות הטכנולוגית והמחקרית השתכללו אפשרויות הטיפול במחלה, הכוללות: טיפול כירורגי, טיפול קרינתי, טיפול כימי, טיפול הורמונלי, טיפולים ביולוגיים, וכיום נמצאים גם בשלבי מחקר טיפולים אימונותרפיים, הניתנים כטיפול בודד, או בשילוב מספר טיפולים. בתכנון הטיפול נלקחים בחשבון המחלה, גיל האישה, מצב בריאותה הכללי, סוג הגידול, אפיונו המיקרוסקופי, דרגתו, קיום קולטנים על פני תאי הגידול ומידת התפשטותו מחוץ לשד. הגורם העיקרי המשפיע על סוג הטיפול המומלץ הוא שלב המחלה - האם מדובר במחלה ממוקדת או מפושטת:

  • טיפול "מקומי" (Local): מטרתו להסיר את הגידול הסרטני, או להרוס תאים סרטניים מאזור מסוים. ניתוח וטיפול בקרינה, הם טיפולים המוגדרים מקומיים.
  • טיפול "מערכתי" (Systemic): כגון טיפול כימי (כימותרפיה), טיפול הורמונלי וטיפול ביולוגי, משפיעים על הגוף כולו, ומטרתם לתקוף תאים סרטניים באזורים מרוחקים מאזור הגידול המקומי.


רוב חולות סרטן השד עוברות ניתוח להסרת הגידול הסרטני מהשד יחד עם שוליים נקיים סביבו (למפקטומי), וטיפול מסוים לבית השחי. בהתאם לשלב המחלה, מצב הבריאות הכללי, הגיל ובחירתן האישית, יינתנו טיפול בקרינה, ו/או טיפול מערכתי (כימי, ביולוגי או הורמונלי).


חשוב לדעת ולזכור:

  • אין סיבה לחשוש לשאול שאלות, כמו גם לבקש חוות דעת רפואית נוספת. זוהי זכותו של כל מטופל!
  • חשוב להגיע עם מלווה ולוודא כי כל ההסברים שניתנו - ברורים ומובנים, כולל היתרונות, החסרונות, ותופעות הלוואי הצפויות.
  • חשוב לרשום את הנאמר ולתייק בקלסר ייעודי.
  • מומלץ לברר מראש כיצד ניתן להקל על תופעות הלוואי הצפויות, כגון כאב, עייפות, בחילות והקאות.
  • במקרה ודבר מה שהוסבר אינו מובן - מומלץ לפנות לרופא או לאיש צוות אחר בצוות הרב- מקצועי ולבקש הסבר נוסף.



שאלות לאונקולוגית לפני החלטה על ניתוח/טיפול:

  • האם יש צורך בטיפול נוסף מלבד ניתוח?
  • האם הניתוח דחוף? אם כן, בתוך כמה זמן חשוב שיתבצע?
  • האם חשוב סדר הטיפולים? במה מומלץ להתחיל?
  • באילו מצבים מתחילים בטיפול תרופתי, לפני ביצוע הניתוח?
  • מהם היתרונות והחסרונות של כל טיפול?
  • אלו בדיקות חשוב לבצע לפני ובמהלך הטיפולים?
  • האם ומתי מומלץ לי לקבל יעוץ גנטי, כדי לבחון ביצוע בדיקה לנשאות?
  • אם אובחנתי כנשאית של מוטציה גנטית, מה הן ההשלכות עלי ועל בני משפחתי?
  • האם הימצאות של מוטציה, יכולה להשפיע על הטיפול?
  • האם אפשר להיפגש עם מתנדבת 'יד להחלמה' של האגודה למלחמה בסרטן, שעברה ניתוח מסוג זה שמומלץ לי לעבור? למי פונים?
  • האם יש לדווח על סימפטומים נוספים בגוף (כאב, סחרחורת וכד')?

 



חזרה למעלה >>


הטיפול הכירורגי (ניתוחי)

המלצות הרופאים לגבי אופן הטיפול הניתוחי, היקפו ותזמונו, אינן תמיד זהות. לכן לפרקים מומלץ לפנות לקבלת חוות דעת רפואית נוספת. בשיחה עם הרופאה חשוב לקבל המלצות על סוג הניתוח המתאים ביותר לדעתה, בהתאם להיקף הגידול הסרטני, מיקומו ומידת התפשטותו. שיקום האישה לאחר הניתוח אינו תלוי רק בסוג הניתוח שעברה, אלא גם במידת מעורבותה בקבלת החלטות הקשורות בטיפול בה. לקראת הביקור אצל הרופאה מומלץ להכין רשימת שאלות ולוודא שהתהליך ברור ומובן לפני קבלת ההחלטה על הניתוח (בהמשך תמצאי רשימת שאלות אפשריות).

 

על פי תקנות משרד הבריאות בארץ, הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח בשד. העיכוב הקצר בין האבחנה לבין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה ומאפשר לשקול טוב יותר את האופציות הטיפוליות. (לחצו כאן למידע נוסף על סוגי הביופסיות).

 

קיימים 2 סוגים עיקריים של ניתוחי שד: ניתוחים משמרי שד (למפקטומי, Lumpectomy), בהם המנתחת עושה ככל יכולתה בכדי לשמור על מבנה השד, וניתוחים בהם מבוצעת הסרה מלאה של השד (מסטקטומי, Mastectomy).

Big-Bullet-SQR.gif ניתוחים משמרי שד (למפקטומי, Lumpectomy)

ניתוחים אלו מוצעים מלכתחילה, כאשר הצוות הרפואי מעריך כי ניתן לשמר את השד עם תוצאה קוסמטית טובה ככל האפשר. אצל מרבית המטופלות אכן ניתן יהיה לבצע ניתוח מסוג זה. היכולת לבצע ניתוחים משמרי שד תלויה במספר גורמים, ביניהם: היקף הגידול הסרטני שאובחן אצל האישה, מהו סוג ושלב המחלה, והיחס בין היקפו של הגידול לבין גודלו ומבנהו של השד הבריא. מחקרים בעלי מעקב רב-שנים (ארוך טווח) מצאו כי סיכויי החלמתן של נשים שעברו ניתוחים משמרי שד, בתוספת טיפולים בקרינה, זהים לסיכויי החלמתן של מטופלות שעברו כריתת שד מלאה. לכן, ההעדפה הברורה היא לבצע ניתוחים אלו, אלא אם כן, בנסיבות מסויימות, יש צורך רפואי ברור להסיר את השד כולו. סוגי הניתוחים הם:

  1. "למפקטומי" (Lumpectomy) - הסרה כירורגית של הגוש הסרטני, עם שוליים בריאים, תוך שמירה ככל הניתן על השד.
  2. "קוודרנטקטומיה" (Quadrantectomy) - הסרת רביע השד בו ממוקם הגידול הסרטני.
  3. בחלק מהמקרים, עלול להתברר בבדיקה פתולוגית סופית כי גבולות הכריתה אינם נקיים מגידול כפי שחשבה הכירורגית במהלך הניתוח, ובמצב זה יישקל הצורך בניתוח נוסף להרחבת הכריתה הקודמת.

* טכנולוגיה חדשה הנמצאת בשימוש בחלק מהמרכזים הרפואיים בארץ, מאפשרת להבחין, בעת הניתוח, ברמת דיוק גבוהה, בין רקמת גידול לרקמה תקינה. בעזרת המכשיר, המנתח מודד את שולי הגידול ויכול לבצע הרחבה מיידית של השוליים, ובכך למנוע את הצורך בניתוח חוזר להרחבת הכריתה. המכשיר קיבל לאחרונה את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).

 

אונקופלסטיקה: אונקופלסטיקה היא תחום ניתוחי חדש, יחסית, במסגרת הניתוחים משמרי השד. בתחום זה משולבים השיקולים האונקולוגיים עם השיקולים האסתטיים, כאשר השיקולים האונקולוגיים תמיד עולים על השיקולים האסתטיים. בטיפול בסרטן השד קיימת כיום גישה רב-מערכתית בה מעורבים רופאים מתחומי טיפול שונים, עוד בשלב בו אובחנה המחלה אצל האישה. לתכנון הניתוח בתחום האונקופלסטי שותפים כירורגית, אונקולוגית, רופאת הדמיה וכירורגית פלסטית, במטרה לתת טיפול יעיל כנגד המחלה, תוך התחשבות מרבית בצד האסתטי. הטכניקה האונקופלסטית מתקנת את החסר הנוצר כתוצאה מהסרת הרקמה הגידולית על-ידי שימוש ברקמת השד הנותרת לצורך השלמת צורתו. השיטה עשויה לכלול שימוש בשתלים. השימוש בשיטה יגרום, בדרך כלל להרמת או הקטנת השד המנותח, ולכן גם יהיה צורך בהתאמת השד הבריא לשד הפגוע, בו זמנית או בניתוח נפרד. היתרון הבולט של ניתוח בגישה אונקופלסטית הוא היכולת להסיר את הגידול הסרטני יחד עם שוליים רחבים ונקיים, ולהגיע לתוצאה אסתטית טובה של השד המנותח, כמו גם לסימטריה טובה עם השד השני. שיטה זו מתאימה בעיקר למקרים בהם יש צורך בכריתה נרחבת יחסית לגודל השד.

 

מומלץ לכל אישה העומדת לעבור ניתוח משמר שד לשקול ניתוח בגישה אונקופלסטית, להתייעץ עם צוות הרופאים המטפלים הכולל כירורגית, אונקולוגית, רופאת הדמיה וכירורגית פלסטית, שיקבעו את התאמתה לתהליך. עם זאת, יש לזכור כי לאחר הוצאת הגידול, הבדיקה הפתולוגית הסופית יכולה לקבוע, כי שאריות גידול מזעריות נותרו ברקמת השד. לאחר הסטה אונקופלסטית של רקמת השד, עלול להתעורר קושי ניכר באיתור המיקום של גבולות אלו, כמו גם קושי במתן מנת קרינה מדויקת לאזור הגידול (מיטת הגידול).

Big-Bullet-SQR.gif ניתוחים להסרה מלאה של השד (מסטקטומי, Mastectomy)

כיום נשים רבות מאובחנות בשלביה המוקדמים של המחלה, ולכן ניתוח משמר שד נחשב כטיפול בחירה בסרטן השד. בניתוח זה, כאמור, אין צורך בהסרת השד, המהווה איבר משמעותי ביותר עבור כל אישה, בכל גיל, ותהליך השיקום וההחלמה נחשבים מהירים וקלים יותר יחסית. עם זאת, ניתוח מסוג זה, מלווה בטיפולים משלימים, כגון טיפולים בקרינה במשך כחודש וחצי לאחר הניתוח, בכדי להפחית את הסיכון להישנות מחלה מקומית באותו השד. לפיכך, יש נשים הבוחרות בהסרת השד כאופציה המתאימה להן, או שמצב הגידול עצמו אינו מאפשר שמירה סבירה של השד.

 

סוגי ניתוחי הסרה מלאה הם:

  • הסרה רדיקלית מתונה של השד (Modified Radical Mastectomy - MRM): בה מסירים את השד הנגוע כולו יחד עם כל בלוטות הלימפה של בית השחי.
  • הסרה פשוטה של השד (Simple Mastectomy): בה מוסר השד כולו, ללא קשריות הלימפה מבית השחי.
  • הסרת השד כולו עם דגימת קשריות הזקיף בלבד.
  • הסרת רקמת השד, תוך שימור מקסימלי על עור השד, עם או ללא שימור פטמה (Skin-Sparing Mastectomy).


ניתוחים אלו יבוצעו במקרים בהם:

  • הגידול הסרטני נרחב וממדי השד עצמו קטנים (במצב זה קיים קושי להסיר את הגידול הסרטני, יחד עם שוליים תקינים, ולקבל תוצאות קוסמטיות טובות).
  • אובחן יותר מגידול סרטני אחד בשד, בשני רביעים שונים.
  • מדובר בגידול סרטני חוזר בשד שעבר טיפול בקרינה בעבר, או בגידול סרטני בשלב מתקדם.

הרופאה המנתחת תעריך, בכל מקרה לגופו, את הצורך לבצע ניתוח הסרה מלאה של השד, בהתאם לבדיקות ההדמיה, שלב המחלה, מיקום ואופי הגידול הסרטני, גודל השד, היכולת להשיג תוצאה קוסמטית טובה, מצב בריאותה הכללי וגילה של המטופלת. במקרה של הסרת שד מלאה, חשוב לברר מהן האפשרויות לביצוע שחזור שד ולהתייעץ עם אונקולוגית וכירורגית פלסטית לפני קבלת ההחלטות.




ניתן לקבל מידע נוסף ולהפנות שאלות למומחים בפורום סרטן השד.



שאלות לכירורגית המטפלת לפני הניתוח:

  • איזה סוג ניתוח מומלץ לי לבצע?
  • מה היתרונות והחסרונות של כל סוג ניתוח?
  • כמה זמן יימשך הניתוח?
  • מהי בלוטת הזקיף? האם ניתן להסתפק בהסרה שלה בלבד או שיש צורך בהסרת בלוטות בית השחי?
  • האם יש אמצעי שמוודא שהשוליים ייצאו נקיים ושמפחית את הצורך בניתוח נוסף?
  • לאחר הניתוח, מהן המגבלות הצפויות לי בתפקוד היומיומי?
  • מהם הסיבוכים האפשריים וכיצד ניתן להתמודד איתם?
  • האם יישארו לאחר הניתוח נקזי נוזלים? אם כן, לכמה זמן?
  • מה להכין לקראת הניתוח? (חזיה מיוחדת וכד')
  • האם צפויים שינויים כלשהם בתפקוד הגופני שלי?
  • האם ישתנה משהו בהופעתי החיצונית?
  • האם צפויים כאבים כלשהם?
  • על אלו תופעות עליי לדווח לצוות המטפל?
  • כיצד יש לטפל בצלקת הניתוחית?
  • מתי מומלץ להתחיל בתרגילי פיזיותרפיה?
  • מתי, היכן ועל-ידי מי, מומלץ לקבל עיסוי לימפאטי?
  • בנוסף למעקב אונקולוגי, האם ייערך מעקב גם על-ידי הכירורגית, ובאיזו תדירות?
  • מתי אוכל לחזור לתפקוד מלא?
  • מתי עליי לפנות למכון האונקולוגי?

Big-Bullet-SQR.gif שחזור שד

עם השנים השתכללו השיטות בהן נעשה שימוש בכדי לשחזר את השד לאחר הניתוחים להסרת הגידול הסרטני. עם זאת, ישנן נשים המעדיפות להימנע מניתוח נוסף, לחיות עם הצלקת הניתוחית ולהיעזר בשד מלאכותי (פרוטזה). אחרות מבקשות לעבור ניתוח נוסף, לשחזר את השד שנפגע, לבנותו מחדש ולהתאימו לשד השני. כמו כל ניתוח, גם תהליך השחזור מצריך הרדמה מלאה ואשפוז. ההחלטה לעבור ניתוח שחזור נובעת, לרוב, ממניעים הקשורים בתחושתה האישית של האישה ו/או בן זוגה. המנתחת הפלסטית תסביר למטופלת מהן אפשרויות השחזור המתאימות לה והפעולות הכירורגיות הכרוכות בהן. ישנם מקרים בהם ניתן לבצע שחזור מיידי, בזמן הניתוח הראשוני, או בתקופת זמן כלשהי לאחריו, במטרה להתאים את הניתוח לצרכי האישה ולסייע לה בתהליך השיקום.

 

שחזור פיטמה ועטרה

גם את הפיטמה והעטרה (העיגול הכהה סביב הפיטמה) ניתן לשחזר. לרוב, תהליך זה מתבצע בשלב מאוחר יותר, כאשר השד המשוחזר מקבל את צורתו הסופית. כך ניתן לקבוע את המיקום המדויק ביותר של הפיטמה, ולהתאימה לפיטמה של השד הבריא. בדרך כלל, הרופאה תציע להמתין כשלושה חדשים לפני ביצוע שחזור פטמה. הפטמה יכולה להיות משוחזרת במספר דרכים, כגון שימוש בעור השד המשוחזר עצמו, בחלק מהפטמה של השד הבריא, בעור שנלקח מאחורי האוזן ועוד. שחזור העטרה (האריאולה, האזור הכהה סביב הפטמה) נעשה על-ידי השתלת עור שנלקח מאזור המפשעה, או באופן המקובל יותר, באמצעות קעקוע צבע (בדומה לכתובת קעקע), וכך נמנעת המטופלת מפעולה ניתוחית נוספת. קיימת גם אפשרות להשתמש בפטמות סיליקון, המודבקות על השד המשוחזר. ישנן נשים המסתפקות רק בשחזור השד עצמו, ואינן מבצעות שחזור פטמה ועטרה. כל אישה בוחרת לפעול בהתאם לתחושותיה האישיות ונוחיותה.

 

יריעה ביולוגית

יריעה ביולוגית היא יריעה מיוחדת (Acellular Dermal Matrix - ADM) בה נעשה שימוש בשחזורי שד. היריעה הביולוגית מבוססת על רקמה אנושית, העוברת תהליך עיבוד וניקוי של התאים, כך שהיא מכילה את כל מרכיבי העור הביולוגיים, ללא גורמים העלולים לגרום לדחייתה על ידי הגוף. [קיימים סוגים שונים של יריעות, כאשר נכון לזמן כתיבת החוברת "אלודרם®" (®AlloDerm) נמצאת בשימוש הרחב ביותר בארץ ובעולם]. השימוש ביריעות מאפשר בזמן השחזור המיידי הכנסת שתל קבוע, ללא צורך בשימוש במותחני עור, או שתלים זמניים, משמשת כתוספת רקמה המגינה על השתל (במקרים בהם יש צורך בטיפול קרינתי לאחר הניתוח), ומאפשרת עיצוב ומיקום מדויק של השתל, בסימטריה מקסימלית מול השד הנגדי. החל מה-1 בינואר 2015 השימוש ביריעה הביולוגית כלול בעלויות הניתוח שמעבירה קופת החולים לבית החולים הציבורי בו נערך הניתוח.


שאלות למומחית בכירורגיה פלסטית:

  • מהן השיטות השונות של שחזור השד, ומהו הסיכון הכרוך בהן?
  • מהם היתרונות והחסרונות של כל שיטה?
  • מהו השחזור שמוצע לי ומדוע?
  • אם מוצע לי שחזור באמצעות שתל,לכמה שנים צפוי שהשתל יישמר?
  • האם כורתים גם את הפטמה במהלך הניתוח? האם ניתן לשחזר אותה ובאילו שיטות?
  • האם השחזור עלול להקשות על אבחון עתידי באמצעות ממוגרפיה, או באמצעי דימות אחר?
  • האם הכריתה והשחזור יתבצעו בניתוח אחד?
  • האם השחזור יפגע בתפקוד הפיזי שלי? כמה ימי עבודה אני עלולה להחסיר?
  • האם תהיה הגבלה בתפקוד היומיומי שלי במסגרת הבית והמשפחה?
  • האם ניתן לראות צילומים של נשים שביצעו שחזור שד?


ב'יד להחלמה' של האגודה למלחמה בסרטן תוכלי להיפגש עם מתנדבת שעברה שחזור שד, והוכשרה במיוחד כדי לסייע לך בתהליך ההתמודדות, בליווי, בתמיכה ובמידע. ליצירת קשר עם 'יד להחלמה'.


לחצי כאן למידע נוסף בנושא שחזור שד או פני בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן להפנות שאלות לכירורגית פלסטית בפורום סרטן השד.


Big-Bullet-SQR.gif בדיקות המתבצעות בזמן הניתוח או לאחריו

איתור קשריות הזקיף (Sentinel Node)

קיימת חשיבות רבה לידיעה האם תאים סרטניים התפשטו לקשריות הלימפה (עובדה זו משפיעה על סיכויי ההחלמה, כמו גם על אופי הטיפולים והמעקב לאחר הניתוח). הטכניקה המאפשרת לדעת האם קשריות בית השחי נגועות נקראת "טכניקת המיפוי הלימפטי": איתור והסרת קשריות הזקיף ובדיקתן הפתולוגית, במהלך הניתוח או לאחריו. ניתן לבצע מיפוי בעזרת חומר רדיואקטיבי, צבע כחול או שניהם, על מנת להגיע לדיוק מרבי.

 

אם התאים הסרטניים הספיקו לנדוד במערכת הלימפה, מרבית הסיכויים שהם יתמקמו קודם כל דווקא בקשריות הלימפה המכונות "זקיף" ולכן איתורן ובדיקה קפדנית שלהן - מדויקת יותר מאשר בדיקה שטחית של כל הקשריות. כמות מזערית של חומר (נוזל רדיואקטיבי ו/או צבע כחול) מוזרק לאזור סביב הגידול הסרטני ובאמצעות מכשור רפואי מתאים, הרופאה במכון לרפואה גרעינית והמנתחת ממפות את האזור. הכירורגית מסירה רק את קשריות הלימפה הצבועות (קשריות הזקיף) ומעבירה את הדגימה לבדיקה פתולוגית.

 

במקרים בהם לא יימצאו תאים סרטניים בקשריות הזקיף, בתום הבדיקה הקפדנית המלאה, ישנה סבירות גבוהה כי כל הקשריות האחרות בבית השחי גם הן אינן נגועות, ולכן לא יהיה צורך להסירן. להסרת קשריות הזקיף עצמן שיעור נמוך מאד של סיבוכים, אם כי בחלק מהמקרים (כ-5%) לא מאותרות גרורות לימפטיות למרות שהן קיימות.

 

אם יסתבר כי קשרית הזקיף נגועה, יש לשקול להסיר את יתר קשריות הלימפה באזור. הנטייה כיום היא להפחית את מספר הנשים העוברות ניתוחים נרחבים בבית השחי, כי אין בכך כדי לשפר את הסיכוי לריפוי אצל חלק ניכר מהן. אם המידע כי קשרית הלימפה נגועה הושג כבר בזמן הניתוח, תבוצע, בחלק מהמנותחות הזקוקות לכך, הסרת כל הקשריות בניתוח עצמו. אם הגרורות לקשרית הזקיף אותרו רק בבדיקה לאחר הניתוח, יעלה הצורך בניתוח נוסף להסרת כל קשריות הלימפה. שיטה זו, של בדיקת קשריות הזקיף, מפחיתה את מספר המקרים בהם מוסרות כל קשריות הלימפה, וכך גם מפחיתה את שיעור הנשים העלולות לסבול מבצקת לימפטית (לימפאדמה) והסיבוכים הנלווים לתופעה זו.

 

בכינוס בינלאומי שנערך בדצמבר 2014 בסן-אנטוניו ארה״ב, הוצג כי הדמיה של בלוטות בית השחי באולטרה-סאונד, עשויה לחסוך את הוצאת קשריות הזקיף, במידה ונצפות בלוטות מוגדלות.

 

אפיון מולקולרי של הגידול

כאשר הגידול מוצא מהשד, הרקמה נשלחת למכון הפתולוגי לבדיקות נוספות. הפתולוגית מסתכלת על הגידול במיקרוסקופ, קובעת את גודלו, ובודקת האם וכמה קשריות לימפה נגועות במחלה. בנוסף, היא מבצעת צביעות מיוחדות של תאי הגידול, היכולות לכוון את האונקולוגית לגבי מהלך הטיפול בהמשך. על כל גידול מהשד נעשית צביעה לרצפטורים לאסטרוגן ולפרוגסטרון, הקובעת אם טיפול הורמונלי מתאים לחולה. כמו כן, נעשית צביעה לחלבון שנקרא "הר טו"(HER2) בכדי לקבוע אם טיפול תרופתי, כגון הרצפטין, עשוי להתאים.

 

קיימות בדיקות נוספות אותן ניתן לבצע בגידול, במטרה לסייע לאונקולוגית בבחירת הטיפול המתאים. לאחרונה, פותחו בדיקות לאבחון מולקולרי מדוייק יותר של הגידול, בשם אונקוטייפ ( ®Oncotype DX), מאמפרינט (®MammaPrint) ופרוסיגנה (®Prosigna). בדיקות אלו בודקות את פעילותם של מספר רב של גנים בו-זמנית בתאי הגידול הסרטני, וקובעות את "הפרופיל המולקולרי" שלו. במקרים מסוימים, בדיקות אלו מסייעות בהחלטה האם להוסיף טיפולי כימותרפיה על הטיפול המוצע, או שניתן להימנע ממנו, בהתאם לסוג הפרופיל שנקבע בבדיקה. חשוב לציין כי לא כל קופות החולים משתתפות במימון מלא של בדיקות אלו. יש לוודא נושא זה מול קופת החולים. כיום נבדקות בעולם שיטות נוספות חדשות בכדי לסייע בפיתוח התאמה אישית ייחודית של הטיפול לכל אישה, בהתאם לפרופיל הגנטי שלה.

Big-Bullet-SQR.gif לאחר הניתוח

תהליך ההחלמה מהניתוח תלוי בכמות הרקמות שהוסרו בניתוח ובמיקומו של הגידול הסרטני. ההתאוששות מניתוח משמר שד מהירה יותר מאשר מניתוח הסרה מלאה של השד. הסרת קשריות הלימפה מבית השחי כחלק מהניתוח, עלולה גם היא לגרום לכאבים, לעיתים יותר מאשר הניתוח עצמו, כמו גם להצטברות נוזלים בזרוע, מצב הנקרא "לימפאדמה" המלווה בנפיחות בגפה, בצד השד שנפגע (פירוט בהמשך). ניתוח הסרה מלאה של השד עלול לפגוע בשיווי המשקל (במיוחד אם מדובר במטופלת בעלת שדיים גדולים), לכאבים בצוואר ובגב. העור באזור החזה עלול להימתח ושרירי הזרוע והכתף עלולים להתקשות. לעיתים, מאבדות המטופלות מכוחן הגופני באזורים שנפגעו.

 

החזרה הביתה

בבית החולים הגישו לך אוכל, סידרו את מיטתך ועזרו לך בכל. עם כל רצונך לחזור הביתה מהר ככל האפשר, החזרה תלווה בחששות ואי ודאות. חשוב שתזכרי כי בימים הראשונים, תרגישי עייפות וחולשה, אולי אף כאבים. זהו דבר טבעי אשר אינו צריך להדאיג אותך. הרגילי עצמך, בקצב שלך, לקצב חיי הבית. בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, כדאי שתרבי במנוחה ולא תתאמצי מעל לכוחותיך. מותר לבקש עזרה ולבטא את הרגשתך האמיתית. ניתוח שד אינו מחייב מלתחה חדשה. תוכלי להשתמש בבגדייך, כולל החזיות, גם בעתיד. יידרשו אולי תיקון ו/או התאמה קטנים. תחושת אי הנוחות תחלוף עם הזמן, את תשובי לאיתנך, ותוכלי לחזור לתפקוד מלא.

 

פיזיותרפיה

בכדי לחזק את השרירים באזור הניתוח ולמנוע התקשות מקומית, תינתן לך הדרכה לביצוע תרגילי פיזיותרפיה מיוחדים למצבך. פגיעה עצבית באזור המנותח עלולה לגרום אצל חלק מהמטופלות לתחושת עקצוץ, או לחוסר תחושה באזור החזה והזרוע. עם הזמן והתקדמות ההחלמה - צפויות תופעות אלו לחלוף בהדרגה. חלק מבתי החולים נוהגים לשחרר את המטופלות לביתן יום לאחר הניתוח, עם נקזים תלויים מתחת לבית השחי (אליהם מתנקזים נוזלי לימפה ושאריות דם מהפצע הניתוחי), כאשר הן מתבקשות לרוקן אותם באופן עצמאי מדי יום. אם קיים קושי כלשהו בביצוע המשימה - יש לדווח לצוות המטפל.


לחצו כאן ל-רשימת הפיזיותרפיסטיות שעברו הכשרה מיוחדת בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן בטכניקת העיסוי הלימפטי



למנתחים שונים העדפות שונות לגבי הפעלת הכתף לאחר הניתוח. ככלל, עלייך לקבל הנחיות מהפיזיותרפיסטית בבית החולים טרם עזיבתך את בית החולים. אם הוסרו רק קשריות הזקיף, מומלצת הפעלת הכתף לטווחים מלאים בכל הכיוונים, כדי למנוע יצירת צלקת נוקשה בבית השחי. אם הוסרו בניתוח כל קשריות הלימפה - עלייך להפעיל את האזור באופן מתון יותר, עד גבול הכאב (בדרך כלל עד 90 מעלות), עד להוצאת הנקז שהושאר לאחר הניתוח. תרגילים אלו חיוניים עד מאוד למתיחת הצלקת, להבטחת תנועה חופשית של הכתף והזרוע, ולשמירה על גוף זקוף.

 

שינה

בתקופת ההחלמה, חלק מהנשים מגלות שנוח להן לישון עם כרית מתחת לכתף בצד של הניתוח. בתנוחה זו, הזרוע מונחת לצד הגוף, או מכופפת קלות מעבר לראש. אם את רגילה לישון על הבטן, את יכולה להשתמש בכרית אחת, או שתיים, כדי לתמוך את האיזור הרגיש של מקום הניתוח.

 

רחצה בים או בבריכה

שחייה מאד מומלצת, לא רק כתרגול, אלא גם להרגשת בריאות ורעננות כללית. אם את נעזרת בפרוטזה חלקית או מלאה תוכלי להשתמש בבגד הים הקודם שלך, לאחר שתתקיני בחזייה כיס, להבטחת יציבות הפרוטזה החלקית. אם את זקוקה לבגד ים חדש - קיימים דגמים אופנתיים בשוק שיתאימו לצרכייך. אין צורך בהזמנת בגד ים מיוחד!




'יד להחלמה' של האגודה למלחמה בסרטן - איתך ובשבילך, מרגע האבחנה ועד להחלמה!

נשים מתנדבות המתמודדות עם סרטן השד, אשר עברו הכשרה מיוחדת ומסייעות לחולות בהתמודדות, בליווי, בתמיכה ובמידע. לחצי כאן ליצירת קשר עם מתנדבת 'יד להחלמה' או פני בשיחת חינם לטל.   1-800-360-07-07. כמו כן, בשיחת חינם ל'טלמידע®' בטל. 1-800-599-995 ניתן לקבל ללא תשלום רשימת סלונים בהם ניתן לרכוש פרוטזות וחזיות.




עצות מעשיות:

  • התרגלי לשאת את ארנקך או חבילות בתוך זרועך, כאשר המרפק כפוף (כמו החזקת תינוק) וזאת כדי למנוע משיכת הכתף בצד המנותח.
  • בעת שכיבה - השתדלי להחזיק את זרועך מעל ראשך. בעת ישיבה - השעיני את הזרוע בגובה הכתף על גבי הספה, או משענת הכיסא.
  • המשיכי לתרגל את פעילות היד. עם הזמן ישתחרר מתח הצלקת. כשתשובי לאיתנך, עבודות הבית השגרתיות יהוו תרגול מעשי עבורך. הצעת מיטות, גיהוץ, או ניגוב אבק, הן פעולות הדורשות את הרמת הזרוע ויישורה. לכן, ככל שתבצעי אותן יותר - כך יתחזקו השרירים והיד תחזור לכושרה.
  • תוכלי לחזור בהדרגה לסוגי הספורט והתחביבים בהם עסקת קודם לניתוח. יש לשים לב שכל עוד הצלקת הניתוחית לא הגלידה - חשוב להיזהר בביצוע פעילויות הדורשות את מאמץ הזרועות, כגון: נהיגה, שחייה, או טניס, ולעשות זאת בהדרגה.
  • טפחי את עצמך ואל תזניחי את הופעתך החיצונית. הופעה נאה משפרת את מצב הרוח שכן ידוע כי: "להיראות טוב - זה להרגיש טוב יותר" (ראי במסגרת).
  • בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, העור סביב האזור שנותח - עלול להיות רגיש. התייעצי עם הרופאה בנושא זה. אל תשתמשי על דעת עצמך במשחות שונות. אם את עוברת טיפול קרינתי, יתכן ויינתנו לך הוראות מיוחדות כיצד לטפל בעור באזור זה אותן יש למלא במדויק.
  • כשאת רוחצת את מקום הניתוח, עשי זאת בעדינות, ונגבי ללא שפשוף.
  • כשיש פצע ניתוחי בבית השחי, אסור למרוח משחות וקרם גוף. אם אינך עוברת טיפול קרינתי והפצע הניתוחי החלים, אין מניעה להשתמש בדאודורנט. אם הצוות הרפואי אישר לך שימוש בדאודורנט בעת קבלת הטיפול הקרינתי יש להקפיד לבחור כזה שהינו נטול אלומיניום ואלכוהול.
  • קיימות שיטות שונות בכל הקשור בניתוח ובטיפולים שלאחריו. אין מקרה אחד דומה למשנהו. אל תשווי את מצבך עם מצבן של אחרות והימנעי מהסקת מסקנות שעלולות להיות מוטעות.
  • שימי לב לשינויים בשדייך ובגופך והקפידי על ביקורי המעקב אצל הרופא המטפל בך, במכון האונקולוגי, עפ"י התדירות שתיקבע לך.


פרויקט "להיראות טוב - להרגיש טוב יותר"

של האגודה למלחמה בסרטן

בפרויקט זה, המתקיים בבתי החולים, במרכזי התמיכה ובסניפי האגודה בקהילה, מוענקים לחולות ומחלימות, ללא תשלום, יעוץ תדמיתי, טיפולי טיפוח, איפור וקוסמטיקה. הקו המנחה את הפרויקט הוא לסייע בהתמודדות עם תופעות הלוואי הקשורות במראה החיצוני, לשפר את ההרגשה האישית ואת הדימוי העצמי. להצטרפות ומידע ניתן להתקשר לסילויה אלשוילי, מרכזת הפרויקט במח' השיקום והרווחה של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721618.



כהשלמה לטיפול הניתוחי, נשים רבות עוברות גם טיפולים נוספים, כגון טיפול קרינתי, כימי, ביולוגי, או הורמונלי, במטרה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה, או להתפשטותה. השיקולים הרפואיים בבחירת הטיפול המשלים, קשורים בגיל האישה, סוג הגידול, הימצאות קשריות נגועות ומצבה הכללי של האישה. לעיתים הטיפול כולל שילוב של כמה שיטות.

 

חזרה למעלה >>


הטיפול הקרינתי (רדיותרפיה)

זהו טיפול המשלים את הטיפול המקומי לאחר הניתוח, במטרה להפחית את הסיכון להישנות מחלה מקומית באזור שנפגע. טיפול זה ניתן בעיקר לנשים שעברו כריתה חלקית, ולעתים גם לאחר הסרה מלאה של השד. מדובר בסדרת טיפולים הניתנת יום-יום, חמישה ימים בשבוע, במשך שלושה עד שבעה שבועות. כל טיפול אורך מספר דקות, ונעשה במסגרת אשפוז יום (אינו מצריך אשפוז בבית החולים).

 

Big-Bullet-SQR.gif קרינה תוך-ניתוחית

סוג של טיפול קרינתי המתאים למי שאובחנה עם סרטן שד בשלב מוקדם ומועמדת לניתוח משמר שד. הקרינה התוך-ניתוחית מתבצעת במהלך ההרדמה הכללית של המטופלת וניתנת בחדר הניתוח בעזרת מכשיר קרינה ייעודי. טיפול זה, שאמור להחליף את סדרת הטיפולים של קרינה חיצונית במשך מספר שבועות, מאפשר לנשים אלו חזרה מהירה לשגרה וחוסך נסיעות מרובות לבית החולים. יחד עם זאת, חשוב להזכיר כי קיימים חילוקי דעות בנוגע ליעילותה של שיטה זו, במיוחד משום שחסר מעקב ארוך טווח.

 

על פי משרד הבריאות, ניתן לטפל בקרינה זו בנשים שגילן ומאפייני הגידול שלהן מפורטים להלן (לפי המלצות מעודכנות של הארגונים ASCO, ASTRO, ESTRO):

  1. גיל המטופלת מעל 60.
  2. מחלה חודרנית, בעלת מוקד אחד (לא כולל קרצינומה לובולארית - Lobular Carcinoma).
  3. גודלו של הגידול הסרטני הוא עד 3 ס״מ.
  4. גבולות ניתוח שליליים מעל 2 מ״מ.
  5. לא נמצאו בלוטות לימפה נגועות.
  6. האישה אינה נשאית הגנים 1/2 BRCA.
  7. לא ניתן טיפול טרום ניתוחי הורמונלי, או כימי.
  • אם יסתבר, לאחר הניתוח והטיפול התוך ניתוחי, כי קיימות בלוטות לימפה נגועות, המטופלת תופנה להמשך טיפול בקרינה חיצונית לשד בלבד, ללא צורך בקרינה ממוקדת למיטת הגידול.
  • אם יסתבר כי שולי הניתוח חיוביים, תופנה המטופלת לניתוח הרחבת הכריתה, והשלמת הטיפול על ידי קרינה חיצונית.
  • המוסד המטפל חייב להיות בעל הכרה לטיפול בקרינה תוך ניתוחית, ולעמוד בכל התנאים שקבע משרד הבריאות.
  • על המטופלת לתת 'הסכמה מדעת' לטיפול, לאחר שקיבלה הסבר כי מדובר בפעולה מוכרת, אך זמן המעקב בה קצר, בהשוואה לקרינה חיצונית לכל השד.



לקבלת חוברת מידע ללא תשלום בנושא "הטיפול הקרינתי בסרטן השד", כמו גם סרט הדרכה (בפורמט DVD) לקראת הטיפול בקרינה לשד, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל.

 1-800-599-995.

חשוב לזכור! כל אזור בגוף שעבר טיפול בקרינה הוא רגיש לקרני השמש. יש להיעזר במסנן קרינה בעל מקדם הגנה גבוה ולהימנע משיזוף. בזמן הטיפול הקרינתי, יש להימנע לחלוטין מחשיפתם של האזורים הרגישים לשמש! מידע נוסף והדרכה בנושא התנהגות חכמה בשמש ניתן לקבל בשיחת חינם ל'טלמידע®' בטל. 1-800-599-995.

שאלות לקראת הטיפול בקרינה:

  • ניתן לשאול רופאה מטפלת, ולהיעזר גם באחות מתאמת שד, או אחות קרינה.
  • איזו הכנה נדרשת לטיפול זה?
  • מהי סימולציה?
  • כמה זמן יימשך הטיפול כולו?
  • האם מתאימה לי קרינה תוך-ניתוחית?
  • כמה טיפולים בקרינה מתוכננים עבורי?
  • כמה זמן נמשך כל טיפול קרינתי?
  • מהם הסיכונים ותופעות הלוואי הצפויות לי כתוצאה מהטיפול?
  • מהן השלכות הקרינה על שיחזור שד בשלב מאוחר?
  • כיצד אוכל לשמור על העור באזור המטופל?
  • האם אוכל להמשיך ולנהל אורח חיים רגיל בתקופת הטיפולים בקרינה?
  • האם צריך להישמר במיוחד מחשיפה לשמש?
  • האם הקרינה מסוכנת לבני משפחתי ולסביבה?
  • אם אני מתקשה להגיע מדי יום לקבלת הטיפול, מה ניתן לעשות?
  • האם ישנם הסדרי לינה בתקופת הטיפול הקרינתי?

 





חזרה למעלה >>


הטיפול הכימי (כימותרפיה)

כימותרפיה הינו שימוש בתרופות כימיות במטרה להרוס תאים סרטניים בגוף. המונח "כימותרפיה" מתייחס למספר רב של תרכובות כימיות הנישאות בזרם הדם ומגיעות לכל חלקי הגוף. טיפול כימי ניתן לפני ניתוח או לאחריו, כטיפול במחלה פעילה, או כטיפול מונע.

 

לכימותרפיה שתי מטרות עיקריות:

  1. הריסת כל תאי הגידול הסרטני בכדי לנסות ולרפא את החולה.
  2. הקטנת הגידול והארכת חיים - כאשר אין דרך להשיג ריפוי מלא, כימותרפיה יכולה להקטין את היקף הגידול הסרטני, לעכב את התקדמות המחלה, או אף להביא להפוגה. במקרה כזה הטיפול הכימי ניתן כדי להאריך את חיי החולה, ולשפר את איכות חייה.

כדי להשיג מטרות אלו, קיימות מספר תכניות טיפול המשלבות כימותרפיה:

  • כימותרפיה כטיפול יחיד.
  • כימותרפיה לפני התערבות כירורגית (ניתוח) - המטרה בטיפול זה היא לצמצם את היקף הגידול הסרטני כדי שניתן יהיה להסירו בניתוח ביתר קלות, תוך מזעור הסיבוכים האפשריים, כמו למשל פגיעה באיברים סמוכים. כימותרפיה לפני ניתוח נקראת טיפול ניאו-אדג'ובנטי (Neoadjuvant), או כימותרפיה קדם-ניתוחית.
  • כימותרפיה לאחר ניתוח - גם כשהוסר הגידול הסרטני, או כל חלקיו הנראים לעין, קיים סיכון שתאים אחדים נשארו בגוף. המטרה במקרה זה היא להשלים את הטיפול ולהרוס גם את תאי הגידול הבלתי נראים, או את אלה שלא הייתה אפשרות להוציאם בניתוח. כימותרפיה לאחר ניתוח נקראת טיפול אדג'ובנטי (Adjuvant) או טיפול משלים.

התרופות הכימיות הורסות תאים סרטניים באמצעות הפרעה למחזור החיים שלהם. התאים המושפעים ביותר הם אלו המתחלקים מהר יותר. מאחר שהתרופות הכימיות מפריעות להתחלקות תאים במנגנונים שאינם ספציפיים לתאים הסרטניים, הן עלולות להשפיע גם על רקמות גוף בריאות, בעיקר של אלו בהן חלוקת התאים היא מהירה, לדוגמא ,בריריות מערכת העיכול, מוח העצם וזקיקי השיער. עקב כך, ייתכנו בעקבות הטיפול הכימי תופעות לוואי הקשורות במערכות אלו, כגון שלשולים, פצעים בפה, נשירת שיער וירידה בספירת הדם. עם זאת, עלולות להינזק גם רקמות בריאות, שחלוקת התאים בהן אינה מהירה.

 

קיימת שונות רבה בין התרופות השונות: במנגנון הפעולה שלהן, בטווח הפעילות שלהן כנגד גידולים שונים, ובטווח הרעילות שלהן. חשוב לזכור, שלרוב תופעות הלוואי יש היום טיפולים המפחיתים את עוצמתן ומקלים על התחושה הכללית. כמו כן, מרביתן זמניות, מאחר שהתאים הבריאים בעלי יכולת התחדשות מהירה. כימותרפיה ניתנת בעיקר בעירוי לווריד, או דרך הפה (מתן פומי, כלומר בליעת כדורים). כל אדם מגיב באופן שונה לטיפול. חלק מהחולות לא יחוו תופעות לוואי, בעוד אחרות עלולות לחוות תופעות לוואי בעוצמה כזו או אחרת. במסגרת הטיפול, ינקוט הצוות הרפואי צעדים בכדי למנוע, או להפחית, מעוצמתן של תופעות הלוואי.


למידע בנושא "טיפול כימי" ובנושא התמודדות עם תופעות הלוואי השונות, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל.

 1-800-599-995. כמו כן, ניתן להפנות שאלות לרופאים מומחים

בפורום סרטן השד באתר האגודה למלחמה בסרטן.




לחצי כאן למאגר הכולל מידע בנושא המחקרים קליניים המתקיימים בישראל. כמו כן, ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן מידע על התרופות השונות ותופעות הלוואי שלהן. מידע וסיוע ניתן לקבל במרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721608. 




Big-Bullet-SQR.gif שימור פוריות בחולות סרטן שד

עם התפתחות הטיפולים האונקולוגיים ועלייה בשיעור ההחלמה בעקבות טיפולי כימותרפיה, עולים נושאים שונים הקשורים באיכות החיים של המטופלת, בהם נושא שמירת הפוריות בנשים צעירות. השפעת הטיפולים במחלת הסרטן על כושר הפוריות העתידי של המטופלת, תלוי בעיקר בגיל האישה בעת הטיפול, סוג הטיפול, תכנית הטיפול ומשך הטיפול. חשוב מאד לקחת נושא זה בחשבון לפני תחילת הטיפול במחלת הסרטן, לדון ביחד עם הרופא המטפל בסיכונים ובאפשרויות לשימור פוריות. עם ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית, שופרו האמצעים השונים לשמירת פוריותן של נשים המתמודדות עם סרטן השד. הטיפולים מתבצעים בטרם נפגעות השחלות באופן משמעותי כתוצאה מהטיפול הכימי, וכוללים דיכוי שחלתי בזמן טיפולים כימיים, הפריית ביציות, שימור עוברים או ביציות ועוד - על מנת לאפשר הריון בעתיד.

Big-Bullet-SQR.gif הריון וסרטן השד

אם מחלת סרטן השד אובחנה בזמן הריון, והאישה נזקקת לטיפול כימי - חשוב מאד כי תדון עם הרופאה בנימוקים בעד ונגד המשך הריונה. השיקולים בהם יש לדון קשורים לשבוע ההריון בזמן אבחון המחלה ולטיפולים שעליה לעבור. אבחון סרטן שד בזמן הריון אינו מחייב את האישה לבצע הפלה. ניתן לתת טיפול כימי בזמן השליש השני והשלישי להריון, ניתן לבצע ניתוחי שד בזמן הריון, אך אסור לתת טיפולים בקרינה בתקופה זו. ישנן בדיקות הדמיה, כגון מיפוי עצמות, אותן לא ניתן לבצע בזמן הריון ויש לדחותן, במידת האפשר, למועד מאוחר יותר. דחיית הטיפול הכימי תלויה בהיקף המחלה, עד כמה מתקדם ההריון, ובסוג הטיפול הכימי אותו עתידה לקבל המטופלת.

למידע על שיטות לשימור פוריות: הפריית ביציות, שימור עוברים, הקפאת ביציות בשלות, הקפאה והשתלת רקמת שחלה, דיכוי שחלתי בזמן טיפולים כימיים, הבשלת ביציות ותרומת ביציות, כמו גם מידע מקיף בנושא הריון וסרטן השד - הכנסי ל"סרטן שד בצעירות" ו״מיניות ופוריות האישה" באתר האגודה למלחמה בסרטן פני בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. באתר האגודה ניתן גם להתייעץ בפורום גינקואונקולוגיה ופוריות.

 

חזרה למעלה >>


טיפול הורמונלי

התפתחותם ופעילותם של תאי השד מושפעים מהורמונים נשיים שונים, החשובים בהם אסטרוגן ופרוגסטרון, שמקורם בשחלות. לתאים המושפעים מהורמונים יש קולטנים (רצפטורים) מיוחדים המסייעים להם בקליטת ההורמונים מהדם והעברתם לתאים. להורמונים יכולה להיות השפעה על התאים הסרטניים בשד, בדומה לתאים הבריאים. הוכח, כי שינוי מכוון בסביבה ההורמונלית בשד, מעכב את התפתחות הגידול הסרטני. מסיבה זאת, יש לבדוק את כמות הקולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון בכל אישה המאובחנת כחולה בסרטן השד, מיד לאחר הסרת הגידול בניתוח (להלן בפרק ״בדיקות בזמן הניתוח ולאחריו״). הבדיקה היא כמותית, וככל שכמות הקולטנים גבוהה יותר, כך הסיכויים להצלחת הטיפול טובים יותר. טיפולים הורמונליים מכוונים רק כנגד גידולים סרטניים בשד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון, ואינם ניתנים לחולות עם גידולים שליליים לקולטנים אלו. קיימים מספר טיפולים הורמונליים המותאמים לאישה על פי שלב המחלה, הפרופיל הרפואי שלה, ורצונה - בהתייעצות עם הרופא המטפל בה. 

Big-Bullet-SQR.gif תרופות מקבוצת אנטי אסטרוגן

טיפול זה נמצא בשימוש רחב בנשים בכל הגילאים. תרופות אלה מדכאות את תהליך קשירת האסטרוגן לקולטן שעל פני התא הממאיר. התרופה העיקרית במשפחה זו היא טמוקסיפן (המופיעה תחת שמות גנריים שונים, כגון: טמופן, טמוקסי וטמוקסיפן). 

Big-Bullet-SQR.gif תרופות מקבוצת מעכבי ארומטז

ארומטז הינו אנזים האחראי על השלב האחרון בתהליך ייצור אסטרוגן בבלוטת יותרת הכליה וברקמת השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגנים ומונע את הגעת האסטרוגן לתאים הסרטניים. טיפול זה יעיל בקרב נשים ששחלותיהן אינן פעילות ומתאים למטופלות הנמצאות לאחר גיל המעבר. לדוגמא: אנאסטרוזול - Anastrozole (ארימידקס® - ®Arimidex)*, לטרוזול - Letrozole (פמרה® - ®Femara)*, ואקסמסטיין - Examestane (ארומזין® - ®Aromasin)*.

Big-Bullet-SQR.gif תרופות מקבוצת אנלוגים להורמון LHRH

טיפול הניתן לנשים באופן זמני או קבוע, המעכב לחלוטין את פעילות השחלות, בדומה למצב השחלות לאחר גיל המעבר.

לדוגמא: גוסרלין - זולדקס® (Zoladex® - Goserelin) ולאופורליד אצטאט - לוקרין® (Lucrin® - Leuprolide acetate).

Big-Bullet-SQR.gif תרופות אנטי-אסטרוגניות מהדור החדש

טיפול הניתן לנשים חולות סרטן שד גרורתי בעל מנגנון פעולה ייחודי החוסם את הקולטן לאסטרוגן באופן מוחלט והורס אותו.

לדוגמא: פולבסטראנט - Fulvestrant (פסלודקס® - ®Faslodex)*.

Big-Bullet-SQR.gif תרופות פרוגסטיניות

תרופות הפועלות בדומה להורמון פרוגסטרון, ומשנות את הסביבה ההורמונלית סביב הגידול הסרטני. בטיפול זה נעשה שימוש בעיקר כאשר טיפולים הורמונליים קודמים שניתנו, הפסיקו להשפיע על התקדמות המחלה.

לדוגמא:

מגסטרול אצטאט - Megestrol Acetate (מגייס® - ®Megace)*

מדרוקסיפרוגסטרון - Medroxyprogesterone (פרוברה® - ®Provera)*.

 

מאחר שמקורותיו של ההורמון אסטרוגן שונים בין נשים צעירות ופוריות לבין נשים מבוגרות (הנמצאות בגיל אל-ווסת) מותאמים טיפולים הורמונליים שונים לשתי קבוצות גיל אלו בדגש על שלב המחלה של האישה (מוקדם או מתקדם).


למידע בנושא "הטיפול ההורמונלי בסרטן השד" או לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע®' של האגודה למלחמה בסרטן בטל.

 1-800-599-995.

לחצי כאן למאגר הכולל מידע בנושא המחקרים קליניים המתקיימים בישראל. כמו כן, ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן מידע על התרופות השונות ותופעות הלוואי שלהן. מידע וסיוע ניתן לקבל במרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721608. 

 





* או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים

חזרה למעלה >>


טיפול מוכוון מטרה

עם התפתחות חקר הסרטן והמדע העוסק בנושא המנגנונים המולקולריים המשפיעים על סרטן השד פותחה גם "שפה חדשה" לאפיון הגידול הסרטני בשד, אשר הוטמעה במהירות והפכה לשפה המקובלת כיום. נקודת המפנה בטיפולים החדשניים בסרטן השד הגיעה עם התרופות "ממוקדות המטרה". המחקר הרפואי המתקדם הביא לאפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים אלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. החלוקה לסוגי גידולים סרטניים בשד קשורה לאופי הגידול הספציפי שאובחן ולטיפולים המתאימים לו:

  • גידולים לומינלים - גידולים בעלי קולטנים חיוביים להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון.
  • גידולי בעלי קולטנים חיוביים ל-HER2 - גידולים בעלי ביטוי יתר של חלבון הנקרא HER2.
  • גידולים שאינם מבטאים אף אחד מהקולטנים/חלבונים המוזכרים לעיל, נקראים גידולים מסוג טריפל נגטיב (שלילי לשלושת הקולטנים - Triple Negative).

Big-Bullet-SQR.gif תרופות לגידולים סרטניים בעלי HER2 חיובי ("הר-טו חיובי")

טרסטוזומאב - Trastuzumab (הרצפטין® - ®Herceptin)*

הרצפטין הוא נוגדן לקולטן HER2 (חלבון המצוי בתא הסרטני). התרופה נקשרת לקולטן וכך מונעת את התפתחותו של הגידול הסרטני. היות והקולטן מצוי רק אצל כ-20% מהחולות, זהו שיעור המקרים בהם הוא יכול להועיל, ולכן הטיפול מחייב בחירה מראש של חולות מתאימות. בדומה לתרופות אחרות, גם להרצפטין תופעות לוואי, בעיקר אלרגיות. בחלק קטן מאד של המקרים התרופה עלולה לפגוע בתפקוד הלב, ולפיכך מתבצע מעקב מתאים אחר החולות הנוטלות תרופה זו. הרצפטין רשום בסל התרופות כטיפול משלים לסרטן שד מוקדם, וכן לטיפול בסרטן שד גרורתי.

 

לפטיניב - Lapatinib (טייקרב® - ®Tykerb)*

לפטיניב היא תרופה ביולוגית הניתנת דרך הפה, המבוססת על עיכוב פעילות ייחודי של הקולטנים HER1 ו-HER2, הנמצאים בגידולים סרטניים שונים, כולל סרטן השד. התרופה נקשרת לקולטן בתא הסרטני ומעכבת את התפתחותו. השימוש בטייקרב בשילוב קפציטאבין - Capecitabine (קסלודה® - ®Xeloda)*, הוכח כיעיל בעיכוב התפתחות הגידול הסרטני אצל חולות סרטן שד בעלות HER2, שמחלתן נמצאת בשלב מתקדם או גרורתי, והתקדמה, למרות טיפול בהרצפטין או בסוגי טיפול אחרים. לפטיניב רשום בסל התרופות לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי בקווי טיפול מתקדמים.

 

פרטוזומאב - Pertuzumab (פרג'טה® - ®Perjeta)*

פרטוזומאב הוכיחה את יעילותה כאשר היא ניתנת בשילוב עם הרצפטין וכימותרפיה, ומפעילה "חסימה כפולה" של מסלול החלבון HER2. התרופה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בקו ראשון לחולות סרטן שד גרורתי בשילוב הרצפטין וכימותרפיה, ונכנסה לסל התרופות של 2015 לאינדיקציה של טיפול טרום ניתוחי.

  

TDM1 -  Trastuzumab Emtansine (קדסיילה® - ®Kadcyla)*

TDM1 היא שילוב של הרצפטין ו-DM1 (תרכובת כימית). ההרצפטין נצמד לתאים הסרטניים החיוביים ל-HER2 ומעכב את התפתחות הגידול הסרטני, ורק לאחר ספיגתו בתאים הסרטניים, משתחררת התרכובת הכימית ישירות לתוכם ופוגעת בחומר התורשתי שלהם ה-DNA). התרופה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי, בעלות HER2 חיובי, בקווי טיפול מתקדמים. 

Big-Bullet-SQR.gif תרופות מוכוונות מטרה נוספות

אברולימוס - Everolimus (אפיניטור® - ®Afinitor)*

אברולימוס היא תרופה מקבוצת מעכבי האנזים TOR ו- mTOR

Mammalian Target of Rapamycin

 

התרופה מעכבת את המסלול המאפשר את צמיחת התא הסרטני, בניית כלי דם סביבו, ומונעת את התפשטותו. התרופה ניתנת בקווי טיפול מתקדמים בשילוב התרופה ההורמונלית ארומזין, לחולות סרטן שד גרורתי, שעברו את גיל המעבר, בעלות קולטנים חיוביים לאסטרוגן, ו/או לפרוגסטרון (+HR) ושליליים ל-HER2 התרופה נמצאת בסל התרופות להתוויה זו.

 

דנוסומאב - Denosumab (אקסגבה® - ®XGEVA)*

דנוסומאב היא תרופה הניתנת במקביל לטיפול האונקולוגי, לטיפול בגרורות לעצמות, כדוגמת הטיפול בביספוספונטים (זומרה, ארדיה). התרופה נכנסה לסל התרופות 2015 לנשים עם תפקוד כלייתי פגוע שאינו מאפשר מתן ביספוספונטים.

 

בווציזומאב - Bevacizumab (אווסטין® - ®Avastin)*

בווציזומאב הוא נוגדן חד-שבטי המכוון כנגד החלבון הטבעי VEGF ומשפיע על התפתחות כלי הדם סביב התאים הסרטניים (תהליך הנקרא אנגיוגנזיס). חסימת החלבון מעכבת את התפתחות כלי הדם וכך הגידול הסרטני אינו מקבל את החומרים הדרושים לו בכדי לצמוח. בנוסף, הפגיעה בכלי הדם מפריעה לגידול הסרטני לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים ועוצרת את התפשטות המחלה. קיימים חילוקי דעות לגבי מידת התועלת של שילוב אווסטין עם טיפול כימי אצל חולות עם סרטן שד גרורתי. תרופה זו אינה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בסרטן השד.

 

פאלבוציקליב - Palbociclib (איבראנס® - ®Ibrance)*

תרופה שאושרה על ידי ה-FDA לטיפול בשנת 2015, כקו טיפול ראשון לסרטן שד גרורתי. התרופה שייכת למשפחת מעכבי החלבון CDK 4/6

(cyclin-dependent kinase) הפועלת בשילוב עם התרופה Letrazole ממשפחת מעכבי ארומטאז. היא ניטלת באופן פומי (בטבליות) ומכוונת לסרטן שד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ושליליים ל-HER2.

 

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעל שמות מסחריים אחרים.

 

תרופות במחקר 

נכון להיום, והודות להתקדמות בחקר הסרטן ובפיתוחם של אמצעי טיפול יעילים וחדישים יותר, ישנן תרופות חדשות נוספות הנמצאות עדיין בתהליכי מחקר ורישום בעולם, ביניהן תרופות אימונותרפיות (מקבוצת נוגדי 1-PDL) לגידולי סרטן שד, השלילי לשלושת הסמנים (Triple Negative).




שאלות לקראת הטיפול הכימי, הביולוג, או ההורמונלי:

ניתן לשאול את האונקולוגית המטפלת ולבקש הסבר נוסף מהאחות מתאמת השד:

  • מה ניתן לעשות כדי לשמור על הפוריות?
  • על פי מה קובעים את סוג הטיפול?
  • אלו תרופות תינתנה במהלך הטיפולים?
  • האם יש תרופות המתאימות לי שאינן בסל הבריאות?
  • האם יש טיפולים חדשים כלשהם, או מחקרים קליניים העשויים להתאים, גם אם הם ניתנים בבתי חולים אחרים?
  • מהן תופעות הלוואי הצפויות מהטיפול וכיצד ניתן להתמודד עמן? (אם ינשור השיער, מתי צפויה הנשירה?)
  • כמה זמן יימשך כל טיפול שיינתן לי?
  • מהו מספר הטיפולים הצפויים?
  • האם יינתנו בנוסף לטיפול הכימי טיפולים נוספים (ביולוגי, הורמונלי וכד')?
  • אלו בדיקות יש לבצע לפני ובמהלך הטיפולים?
  • מה דוחה, או מונע את קבלת הטיפול בזמן?
  • האם מתאים לי לקבל טיפול באמצעות צנתר מרכזי?
  • האם יש תופעות מיוחדות עליהן יש לדווח מיד לצוות המטפל?
  • האם יש לשנות הרגלים מסויימים, כגון הרגלי אכילה או שינה?
  • האם אוכל לנהוג ברכבי לאחר הטיפול, או שכדאי להגיע עם מלווה?
  • האם צריך להישמר במיוחד מחשיפה לשמש?
  • האם צריך להישמר מאנשים שחולים במחלה מדבקת, או שחוסנו בחיסונים פעילים?
  • האם אוכל להמשיך בשגרת החיים הרגילה שלי בתקופה זו? האם אוכל להמשיך לעבוד כרגיל, לקיים יחסים אינטימיים וכד'?
  • האם מומלץ לבצע פעילות גופנית ואיזו? (האם יש מסגרת המופעלת בנושא בבית החולים ו/או בקהילה?)
  • האם ניתן להיעזר ברפואה משלימה להקלה ולחיזוק בזמן הטיפולים?

 





חזרה למעלה >>


מחקרים קליניים

כאשר מוצע טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה, חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו - היתרונות מול הסיכונים והחסרונות. בכל מקרה, הטיפול מותנה בחתימת האישה ובהסכמתה לקבל את הטיפול, לאחר שהובהר לה טיב הטיפול וכל הכרוך בו. מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול בסרטן השד נערכים כל העת, במטרה לשפר את הטיפול במחלת הסרטן. כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שקיימת אפשרות כי טיפול חדש עשוי להיות טוב ויעיל יותר מהטיפולים המקובלים, מבצעים האונקולוגים ניסויים בכדי להשוות בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר והוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ ולעתים גם מטופלים ובתי חולים במדינות אחרות. כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, נקבע סוג הטיפול שיינתן לחולה באופן אקראי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על-ידי הרופאה המטפלת. מחקרים הוכיחו שאם הרופאה בוחרת את הטיפול, או מציעה לחולה אפשרות בחירה, היא עשויה להטות שלא במודע את תוצאות הניסוי. משום כך נדרשת הקצאה אקראית זו.


בניסוי קליני אקראי ומבוקר, מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד מחלת הסרטן יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל ,אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי נעימות. רופאים מעוניינים לעודד את מטופליהם להשתתף במחקרים קליניים, משום שכל עוד לא נבחן טיפול חדש בדרך מדעית זו, לא יכולים הרופאים לדעת מהו הטיפול הטוב ביותר עבור החולים בהם הם מטפלים. לפני שניתן אישור לניסוי כלשהו, חייב הניסוי לקבל אישור מוועדת אתיקה (המכונה בהרבה מוסדות כ"ועדת הלסינקי"). הרופאה חייבת לקבל מהחולה הסכמה מדעת לפני הכנסתה לניסוי קליני כלשהו. הסכמה מדעת פירושה שהחולה יודעת במה עוסק הניסוי, מבינה מדוע הוא מבוצע ומדוע היא הוזמנה להשתתף בו, וכן שהיא מבינה בדיוק באיזה אופן תהיה מעורב בו.

גם לאחר מתן הסכמה להשתתף בניסוי, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה לפרוש לא תשפיע בכל דרך שהיא על יחסה של הרופאה. אם החולה בחרה שלא להשתתף בניסוי, או לפרוש ממנו, היא תקבל את הטיפול המקובל הטוב ביותר, במקום הטיפול החדש הנבחן בהשוואה אליו. אם החולה מחליטה להשתתף בניסוי, חשוב לזכור כי כל טיפול שהיא תקבל – נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה בניסויים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות בניסוי תסייע בקידום מדע הרפואה, ותשפר את סיכוייהם של חולים אחרים בעתיד. השתתפות בניסוי קליני נחשבת לדרך הטובה ביותר לקבל טיפול אונקולוגי, כי כך נחשפים לתרופות חדשות מבטיחות, ובכל מקרה, מקבלים את הטיפול הטוב ביותר עם בקרה נוספת של האחראים על הניסוי.

לקבלת חוברת "ניסויים קליניים" של האגודה למלחמה בסרטן ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל‘טלמידע‘ ® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 . באתר האינטרנט של האגודה קיים מאגר מחקרים קליניים המתעדכן מעת לעת במחקרים הקליניים המתקיימים בארץ.

יד להחלמה של האגודה למלחמה בסרטן
נשים שהחלימו מסרטן השד תומכות בנשים שזה עתה חלו
קראי עוד
תודתנו נתונה ל-

דר' נעה אפרת (בן ברוך), מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי קפלן רחובות וראש קבוצת השד באיגוד הישראלי לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה;
פרופ' חיים גוטמן, מנהל השירות לכירורגיה אונקולוגית, המרכז הרפואי רבין-קמפוס בילינסון;
פרופ' אפרת לוי - להד, מנהלת המכון לגנטיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק, מנהלת שותפה של הקונסורציום לסרטן שד ושחלה תורשתי בחסות האגודה למלחמה בסרטן, מנהלת התוכנית "הסיכוי שבסיכון" של האגודה למלחמה בסרטן וה-NFC;
דר' מירי סקלייר - לוי, מנהלת היחידה לדימות השד, מחלקת הרנטגן במרכז מירב לבריאות השד המרכז הרפואי ע"ש שיבא , תל השומר;
פרופ' אייל פניג, מנהל היחידה לטיפול קרינתיבמרכז הרפואי רבין - קמפוס בילינסון;
ולד"ר שלומית פרי, עו"ס, מנהלת השירות הפסיכו-אונקולוגי במרכז הרפואי רבין - קמפוס בילינסון,
חברי ועדות העדכון באגודה למלחמה בסרטן על הארותיהם והערותיהם.
מאי 2016
מידע זה נכתב בכדי לסייע לך ולבני משפחתך להבין ולדעת יותר על סרטן השד. אנו מקווים שהמידע יוכל לענות על חלק משאלותיך בנוגע לאבחנה ולטיפול. איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך, כיוון שעצה כזאת יכול לתת לך רק הרופא המטפל בך, המכיר את כל הרקע הרפואי שלך ואת עובדות מחלתך בהווה. הכתוב מנוסח בלשון זכר, אך מתייחס לנשים וגברים כאחד, מטופלים ומטפלים כאחד.