סרטן השד מהו

מבוא

הגורמים לסרטן השד

סרטן השד וגנטיקה

תסמינים של סרטן השד

דרכי האבחון

סוגי גידולים בשד

קביעת שלב המחלה

הטיפול בסרטן השד

ניתוח

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול כימי (כימותרפיה)

טיפול הורמונלי (אנדוקריני)

טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)

מעקב

מחקרים קליניים

שינויים בהרגלי החיים, והתמודדות עם תופעות לוואי בתקופת הטיפולים

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

מילון מונחים - סרטן השד

מערך התמיכה, המידע והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן - לחולות, למחלימות ולבני משפחותיהן

מבוא

המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן השד, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול. בסוף כל פרק מובאות שאלות אותן תוכלי להפנות לצוות המטפל. חשוב שתהיי שותפה בתהליך הטיפול ובקבלת ההחלטות: ודאי שאת מקבלת הסברים מלאים מהצוות הרפואי, ואל תחששי לשאול שאלות ולבקש הבהרות כאשר מידע כלשהו אינו ברור לך.

מהו סרטן?

איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיות שונים זה מזה בתפקוד ובמראה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים. סרטן השד הוא שמה של מחלת סרטן ממאירה, המתפתחת בתאי השד.

בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.

גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים 'גרורות'.

האבחנה הסופית, אם מדובר בגידול שפיר או סרטני, נקבעת על ידי בדיקת הדגימה (ביופסיה) של הרקמה החשודה תחת מיקרוסקופ במעבדה. חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים מאות סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו. סוגי סרטן השד הם רבים, חלקם שכיחים יותר, חלק נדירים יותר.

מבנה השד

שד האישה מורכב מאונות (Lobes), בלוטות חלב (Milk Glands או Lobules) וצינוריות חלב (Milk Ducts), רקמה שומנית ורקמת חיבור. בכל שד 12-10 אונות. כל אונה מכילה בלוטות חלב שמייצרות את החלב במהלך ההיריון ובתקופת ההנקה. האונות ובלוטות החלב מחוברות באמצעות צינוריות החלב, המובילות את החלב אל הפטמה. השרירים הנמצאים על גבי הצלעות והצלעות עצמן נקראים 'דופן החזה'.



כמות רקמת השומן בשד קשורה לנתונים גנטיים (תורשתיים) ותזונתיים של האישה. השד מושפע מתהליכים טבעיים של גיל, מחזור חודשי, היריון והנקה, נטילת גלולות למניעת היריון והפסקת הווסת. קיימים הבדלים בגודל, במרקם ובצורת השד בין אישה לאישה. רקמת החיבור בשד היא רקמה גמישה הנוטה להתרופף או להימתח במהלך חיי האישה, בהתאם לשינויים הורמונליים בגופה ולשינויי משקל.

רקמת השד ממשיכה אל בית השחי (זנב השד) עד לבלוטות (קשריות) הלימפה של בית השחי, שקוטרן הרגיל פחות מ-1 ס"מ. בבלוטות אלו, המהוות חלק ממערכת הלימפה הממוקמת בכל חלקי הגוף, זורם נוזל הלימפה, המנקז את השד, כמו את איברי הגוף האחרים, ומסייע בהגנה על הגוף מפני מחלות. מערכת הלימפה משמרת את מאזן החלבונים והנוזלים בתאי הגוף, על ידי ניקוז עודפים שנותרו מפעולת מחזור הדם, מובילה את תאי המערכת החיסונית אל מחזור הדם, ומאפשרת תגובה חיסונית יעילה נגד גורמים זרים.

מהו סרטן השד?

סרטן השד הוא צמיחה א-נורמלית של תא אונות השד או צינוריות החלב בשד. תאים אלו גדלים באופן לא מבוקר ועלולים להתפשט אל אזורים אחרים בגוף. הן נשים והן גברים עלולים לחלות בסרטן השד, אם כי סרטן שד בגברים הוא נדיר.

חזרה למעלה

הגורמים לסרטן השד

הסיבות לסרטן השד עדיין אינן ידועות במלואן, אולם קיימים מספר גורמים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד. חשוב לציין כי גם אם לאישה יש גורם סיכון אחד או יותר היא לא בהכרח תחלה בסרטן, כפי שהיעדר גורמי סיכון אינו ערובה לכך שהיא לא תחלה בסרטן.

מין (מגדר)

סרטן השד נפוץ הרבה יותר בנשים מאשר בגברים - סטטיסטית, יש פחות מגבר אחד חולה לכל 100 נשים חולות. על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל, מדי שנה מאובחנים כ-75 גברים החולים בסרטן השד, בהשוואה ליותר מ-5,400 נשים.

גיל

הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי בישראל נמצא כי סרטן השד שכיח יותר בקרב נשים בגילים 50 ומעלה, וכ-78% מהחולות מאובחנות בגילים אלה. כ-15% מהחולות מאובחנות בגיל 49-40 וכ-6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40.

היסטוריה משפחתית

נשים שבמשפחתן אובחנו קרובות או קרובים עם סרטן שד או שחלה, בעיקר אם מדובר בקרבה ראשונה (אם או אחות), או נשים שאובחנו כבעלות מוטציה גנטית המעלה את הסיכון לחלות (כדוגמת נשאיות למוטציה בגן BRCA1 או BRCA2), נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.

היסטוריה רפואית ומבנה שד

אישה שחלתה בעבר בסרטן שד או במצבים טרום ממאירים כגון DCIS, (Atypical Ductal) ADH (Lobular Carcinoma In Situ) LCIS ,(Ductal Carcinoma In Situ Hyperplasia, מחלת שד שאינה סרטן), או אישה בעלת מבנה שד צפוף, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד. המונח ישד צפוף׳ מתייחס למצב בו רוב רקמת השד עשויה בעיקר מרקמת חיבור ומעט מאוד רקמת שומן. מצב זה מאפיין במיוחד נשים צעירות.

טיפולים בקרינה (רדיותרפיה) לאזור החזה בגיל צעיר

אישה שעברה טיפולים בקרינה לבית החזה (בדרך כלל כטיפול במחלת לימפומה מסוג הודגיקין), בעיקר בגיל בו מתפתח השד, נמצאת בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.

גורמים הורמונליים המעלים את הסיכון לסרטן השד:

1. נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (HRT) לטיפול בתופעות גיל המעבר, במיוחד טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון, למעלה מ-10 שנים. עם הפסקת הטיפול פוחת הסיכון. לנשים אלו מומלץ להקפיד על מעקב רפואי צמוד, ולקחת את הטיפול לפרק זמן קצר ככל הניתן.
2. נשים שלא ילדו מעולם, או שילדו בגיל מבוגר, לאחר גיל 35.
3. נשים שלא הניקו כלל, או שהניקו פחות משנה.
4. נשים שקיבלו מחזור חודשי בגיל צעיר (לפני גיל 11) או נכנסו לגיל המעבר בגיל מבוגר יחסית (אחרי גיל 55).

אורח חיים

במחקרים מדעיים מסתמן קשר ברור בין עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד ובין השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, תזונה לא נכונה, צריכת אלכוהול מוגברת ועישון.

סרטן השד וגנטיקה

מרבית מקרי סרטן השד (90-85%) אינם קשורים לסיפור משפחתי קודם או לגורמים גנטיים תורשתיים מוכרים. בנשים מתחת לגיל 50 שחלו בסרטן שד יש שיעור גבוה יותר של גידולים הקשורים לשינוי גנטי תורשתי. במשפחות בהן כמה נשים חלו בסרטן שד או בסרטן שחלה, עולה הסבירות כי סרטן השד קשור לשינוי גנטי תורשתי, גם אם לא זוהתה בוודאות מוטציה מוכרת בגנים הידועים.

במחקרים מדעיים זוהו מספר גנים ששינויים תורשתיים בהם (מוטציות) קשורים לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד וסרטן השחלה. הגנים העיקריים שמעלים סיכון לסרטן שד וניתנים לאיתור בבדיקות הם הגנים PTEN ,BRCA1, BRCA2, TP53 ,PALB2. מוטציות אלו שכיחות בעיקר בקרב נשים ממוצא אשכנזי ועיראקי.

הגנים BRCA1 ו-BRCA2 מעלים במידה ניכרת גם את הסיכון לחלות בסרטן שחלה. כיום ישנם אמצעים שהוכחו כמפחיתים משמעותית סיכון זה, וגם לסרטן השחלה ניתן להציע או לתכנן מניעה, ובמידה רבה ריפוי והחלמה.

בנשים חולות סרטן שד, זיהוי שינוי גנטי מלמד שהן מצויות בסיכון גבוה לחלות גם בסרטן שחלה, כמו גם בגידולים סרטניים נוספים בשד. בנוסף, לזיהוי שינוי גנטי באישה שחלתה בסרטן שד עשויות להיות גם השלכות טיפוליות. בחולות הזקוקות לטיפול כימי (כימותרפיה) - קיום מוטציה עשוי להשפיע על בחירת סוג הטיפול הכימי. בנוסף, ישנם טיפולים היעילים באופן ספציפי לחולות סרטן שד תורשתי.

בכל מצב, לזיהוי שינוי גנטי באישה החולה יש השלכות לגבי קרובות משפחתה, שייתכן שירשו את אותו שינוי גנטי, ולכן אף הן נמצאות בסיכון.

את המוטציות בגנים ניתן לאתר באמצעות בדיקת דם או רוק. בדיקות אלה אמנם מנבאות סיכון גבוה, אולם לא ניתן לחזות את גיל הופעת המחלה או את סוג המחלה (סרטן שד או שחלה).

ישנם כיום אמצעים יעילים למדי למניעת סרטן השד והשחלה בנשים נשאיות, אולם הם בעיקרם כירורגיים - הסרת שחלות מניעתית והסרת שד מניעתית.

מחקרים הצביעו גם על יעילות נטילת טיפול תרופתי להפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד בקרב נשים בסיכון גבוה: טמוקסיפן לנשים לפני ולאחר סיום הווסת, ומעכבי ארומטז לנשים לאחר סיום הווסת. כיום כבר קיים מעקב של כ-20 שנה המוכיח יעילות זו.

כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה. לפני ששוקלים ביצוע בדיקות אבחון גנטי, חשוב לקבל ייעוץ מקיף המסביר את היתרונות והחסרונות של הבדיקה והשלכותיה על מהלך המעקב והטיפול. קיימות מרפאות לייעוץ גנטי בבתי חולים שונים בארץ וכן בקופות החולים השונות. חשוב לקבל הסבר לשאלה אם לתוצאות הבדיקה תהיינה השלכות מעשיות על המשך המעקב והטיפול, גם לאישה וגם לקרובות משפחתה. חשוב לקרוא בעיון רב את טופס ההסכמה לביצוע הבדיקה לפני החתימה עליו.

חשוב לזכור: כ-80% מהנשים שחלו בסרטן השד אינן משתייכות לקבוצת סיכון. לכן על כל אישה להיות מודעת לגופה ולהיבדק על פי ההמלצות. נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה, צריכות להקפיד על הבדיקות התקופתיות בתדירות המומלצת להן.

* לסל הבריאות 2020 נכנסה בדיקה לגילוי נשאות למוטציות בגנים BRCA2-1 BRCA1 לנשים יהודיות בריאות ממוצא אשכנזי על פי הצהרה עצמית וכולל גם מוצא אשכנזי חלקי , גם ללא סיפור משפחתי. הזכאות לבדיקה לא מחייבת ייעוץ גנטי מקדים ותינתן באופן חד פעמי במהלך חיי המטופלת. למידע נוסף לחצו כאן

תסמינים של סרטן השד

ב-90% מהמקרים הסימן הראשון לגידול סרטני בשד הוא נוכחותו של גוש בשד, אולם ישנם גם סימנים נוספים שחשוב לשים לב אליהם. אישה המכירה את שדיה יכולה באופן שגרתי לעקוב אחר שינויים במבנה שלהם ולגלות גושים או תופעות אחרות, שלא הורגשו ו/או נראו קודם לכן. כ-70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך מובן שיש לבדוק ביסודיות את כל אזור השדיים. למה יש לשים לב?

בשד:

• גוש.
• שינוי בצורה או בגודל השד.
• שקע או בליטה בעור.
• אי נוחות, או כאבים (תופעה שאינה שכיחה).
• הופעת אודם וחום בשד, ללא קשר להנקה, או לזיהום.

בפטמה:

• פטמה ששקעה פנימה לאחרונה.
• גוש.
• פצע שלא מחלים או אקזמה (פריחה) שאינה חולפת.
• הפרשה מהפטמה (שאינה קשורה להנקה).

בזרוע:

• גוש.
• נפיחות בבית השחי.

דרכי האבחון

אבחון מוקדם - בדיקות שגרתיות

נכון להיום גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד, וככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים, עולים סיכויי הריפוי לכ-90% ומעלה. במטרה להעלות את הסיכוי לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים, חשוב להקפיד על ביצוע מעקב שגרתי בהתאם להמלצות.

הכרת השדיים

בכל גיל ובכל מצב, אם מרגישים בגוש או בשינוי כלשהו בשד, חשוב לפנות לרופא ולדרוש לברר את טיבו.

בדיקת רופאה

מגיל 30 לערך ניתן להיבדק אחת לשנה על ידי כירורגית שד. הכירורגית בודקת את השדיים ואת בלוטות (קשריות) הלימפה בבית השחי ובצוואר בבדיקה ידנית. הבדיקה מתבצעת במצב ישיבה ושכיבה. בהתאם לצורך ולשיקול דעתה, הרופאה תמליץ על בדיקות נוספות. יש לציין כי בדיקת שדיים ידנית לא הוכחה כמפחיתה את התמותה מסרטן שד.

ממוגרפיה

בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה המשתמשת בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה במטרה לאתר גידול סרטני בשד, לשלול את קיומו, או לאתר את מיקומו, אם הוא אינו ניתן למישוש. התהליך פשוט ונמשך מספר דקות. לעיתים קרובות ניתן לזהות בבדיקת ממוגרפיה גידול עוד לפני שניתן להרגישו בבדיקה ידנית על ידי רופאה. רוב מכשירי הממוגרפיה בישראל עומדים בתקנים הבינלאומיים ונמצאים במעקב סדיר של בקרת איכות.

בבדיקה לוחצים את השד בין שני משטחים, פעם מלמעלה למטה ופעם מהצדדים. לעיתים הלחץ גורם לאי נוחות או לכאב במשך שניות אחדות. אם את חשה בכאב - אל תחששי לדווח לטכנאית. היא תשתדל, ככל הניתן, להפחית את הלחץ שהמכשיר מפעיל. ביום הבדיקה רצוי לא להשתמש בדאודורנט, אבקת טלק או תכשירים כלשהם על השדיים ומתחת לבית השחי.

• מכשיר הממוגרפיה פולט קרינה ברמה נמוכה ביותר. הוכח במחקרים רבים כי התועלת מהשימוש בו גבוהה בהרבה מנזק אפשרי.
  
  
• על פי המלצות המועצה הלאומית לאונקולוגיה, על נשים מגיל 50 ומעלה לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים, במכונים שאושרו על ידי משרד הבריאות. הודות ליוזמת האגודה למלחמה בסרטן, מפעילות כל קופות החולים תוכנית לאומית לסריקה בממוגרפיה ומזמינות את הנשים הנמצאות בגיל המתאים לבצע את הבדיקה בהתאם להמלצות.
  
  
• נשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד, ונשים הנמצאות בסיכון גבוה, מומלץ כי תבצענה בדיקת ממוגרפיה פעם בשנה, מגיל 40 או בהתאם להמלצת הרופא.
  
  
• לנשים הנמצאות במעקב רפואי בשל אבחונן כנשאיות למוטציות גנטיות תורשתיות, או נמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד מסיבות אחרות, ולנשים הנמצאות במעקב בשל ממאירות במעי הגס, השחלה, או הרחם - מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה על פי שיקול דעתה של הרופאה המטפלת (בדרך כלל בגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר).
  
  
• מתחת לגיל 50 מבנה השד הוא בדרך כלל צפוף וסמיך, וישנה פעילות הורמונלית המקשה על איתור שינויים בשד בבדיקת ממוגרפיה.
  
  
• נטילת הורמונים חלופיים לאחר הפסקת המחזור החודשי עשויה גם היא לגרום לשינויים בצפיפות רקמת השד הנראים בצילום הממוגרפיה. לכן, לפני ביצוע הבדיקה, חשוב שהנבדקת תציין אם היא נוטלת הורמונים חלופיים, ובמשך כמה זמן.

בדיקת הממוגרפיה יעילה ב-90-80% מהמקרים. זוהי הבדיקה היחידה שהוכחה כמפחיתה את התמותה בכ-25%. עם זאת, מבנה שד צפוף עלול להסתיר ממצאים בשד, ולכן לעיתים יש צורך לבצע בדיקות נוספות, כגון אולטרה-סאונד. נשים צעירות יותר צריכות לקבל הפניה רפואית מיוחדת לביצוע בדיקה זו.

ממוגרפיה דיגיטלית וטומוסינתזיס

בטכנולוגיות חדישות אלו התמונה מושגת על ידי מערכת אלקטרונית, בליווי אמצעים טכנולוגיים שאינם משנים מהותית את מהלך הבדיקה מבחינת הנבדקת, אך יוצרים תמונה בעלת יכולת אבחונית טובה יותר. התמונות נשמרות במחשב ועל דיסק, ולא על סרט צילום. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת עיבוד ממוחשב של התמונה לאחר ביצוע הצילום. לבדיקה זו מספר יתרונות:

• יכולת הגדלת ממצאים שונים, כגון הסתיידויות קטנות, ללא צורך להזמין את האישה לבצע צילום הגדלה נוסף (יכולת ההגדלה עצמה קיימת גם בממוגרפיה שאינה דיגיטלית).
• הצילומים נשמרים במחשב ואין סכנה כי יאבדו.
• שיפור ניגודיות התמונה מאפשר להדגיש ממצאים בתמונת הממוגרפיה ובכך לשפר לעיתים את דיוק הבדיקה.
• יצירת "חתכים" רנטגניים בעומק הרקמה, כדי להבהיר ממצאים שונים הנצפים בה.

אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

בדיקת האולטרה-סאונד אינה מהווה בדיקת סריקה, אלא בדיקה משלימה. היא יכולה לשמש בדיקה לנשים צעירות מאוד, לבדיקת קשריות הלימפה בבית השחי, לבירור ממצאים שעלו בבדיקות דימות אחרות, במקרה של שד צפוף מדי לסריקת ממוגרפיה ולהכוונת מחט ביופסיה במקרה הצורך.

דימות תהודה מגנטית (MRI)

בדיקת MRI של השד מומלצת לסריקה תקופתית במקרים הבאים:

• בנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1/2.
• נשאיות מוטציה בגנים נוספים הקשורים לעלייה בסיכון לפתח סרטן שד, כגון PTEN ,P53 PALB2 CDH1 ,STK11.
• נשים שטופלו בקרינה לבית החזה בצעירותן עקב מחלת לימפומה מסוג הודג'קין.
• נשים לאחר ייעוץ גנטי, שהוגדרו עם סיכון של מעל 20% לחלות בסרטן השד, ושאינן שייכות לקבוצה אתנית בה יש שכיחות למוטציות המוכרות.
• מעקב לשד שני לנשאיות שחלו בסרטן שד.

לקבוצות אלו הבדיקה ניתנת חינם על ידי כל קופות החולים במסגרת סל הבריאות.

הגישה היא שהאבחון המוקדם של סרטן השד, כמו גם המעקב אחר נשים הנמצאות בסיכון, צריכים להיות מותאמים לסיכון האישי של כל אישה לחלות, ולמבנה השד שלה כפי שנראה בבדיקת הממוגרפיה, תוך שימוש בשילוב מספר אמצעי הדמיה (דימות).

בנשים מעל גיל 50, שמבנה השד שלהן אינו צפוף, השימוש בבדיקת ממוגרפיה כבדיקת סריקה יחידה מספק. נכון להיום זה אמצעי הסריקה היחידי שהוכיח את יכולתו להפחית תמותה ממחלת הסרטן.

אבחון ממצא שהתגלה בשד

להבדיל מבדיקות הסריקה השגרתיות, שנועדו לבדיקת נשים בריאות ללא תסמינים, הרי כאשר האישה עצמה, או הרופאה המטפלת, מאתרים ממצא או מעלים חשד כזה, יעשה שימוש במספר בדיקות הדמיה כדי להגיע לאבחנה או כדי לשלול קיומו של גידול סרטני או ממצא המצריך המשך טיפול.

אם הבחנת בשינוי בשד:

1. בקשי מהרופאה הפניה למרכז שד כוללני, הכולל צוות רב-מקצועי, שהוכח כיעיל יותר לאבחון ובמידת הצורך לטיפול בסרטן השד.
2. אם התשובה בממוגרפיה שלילית, כלומר לא אובחן חשד לגוש ממאיר, אך את מרגישה בגוש, ו/או בוצע ניקור של השד או בית השחי במחט עדינה (FNA - Fine Needle Aspiration) והתשובה שהתקבלה הייתה שלילית - אל תסתפקי בכך, בקשי לדעת מה מציע הצוות הרב-מקצועי לעשות, כדי לשלול לחלוטין אפשרות קיומו של גידול סרטני.
3. בררי אם ניתן לבצע ביופסיה במחט עבה (Core Needle Biopsy - CNB) בהנחיית אולטרה-סאונד, ממוגרפיה או אפילו MRI. בדיקה כזו חיונית כיום כדי לתכנן טוב יותר את הטיפול בכלל, ואת הטיפול הכירורגי בפרט, אם התוצאה חיובית.

כאשר מתגלה ממצא כלשהו בשד, הרופאה עשויה להיעזר גם באמצעי האבחון שלהלן:

אולטרה-סאונד (Ultrasound, US, ABVS)

האולטרה-סאונד מבוצע כבדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה, בעיקר כדי להבדיל בין גוש ציסטי (המכיל נוזל) לבין גוש מוצק. הבדיקה אינה כרוכה בקרינה ומבוצעת במקביל או בהמשך לממוגרפיה, אך לא במקומה.

בדיקת תהודה מגנטית (MRI - Magnetic Resonance Imaging)

בדיקה המתבצעת באמצעות מגנט, ללא קרינת רנטגן. זוהי הבדיקה הרגישה ביותר לאבחון מוקדם של ממצאים חשודים או להערכה מדויקת של היקף מחלה ידועה בשד. היא מסייעת לעיתים באבחון מחלה ממאירה בשד שלא אותרה בבדיקות אחרות, והסתמנה בקשריות לימפה נגועות בבית השחי ללא מקור ידוע. לפני הבדיקה מוזרק חומר ניגוד (שאינו יוד) לווריד, ואבחנת הגידולים נעשית על סמך צביעה מוגברת ובולטת יותר של האזור החשוד, בהשוואה לרקמת השד סביבו. הבדיקה מעניקה מידע לגבי אספקת הדם בשד, כאשר ההנחה היא שבאזורי גידול סרטני תימצא אספקת דם מוגברת וחשודה. בדיקת ה-MRI מצטיינת ברגישות גבוהה לתהליכים סרטניים (100-95%) אולם מאתרת גם ממצאים לא סרטניים, ולכן לעיתים תבוצע ביופסיה במהלך הבדיקה.

בדיקת MRI תתבצע במקרים הבאים:

1. לפני ניתוח, לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging) - נעשה לעיתים על מנת לברר אם מדובר במחלה מפושטת באותו שד, בירור המשפיע על ההחלטה אם לבצע ניתוח משמר שד (למפקטומי) או כריתת שד (מסטקטומי), או כדי לברר אם ישנם מוקדי מחלה גם בשד השני.
2. לבדוק שאריות גידול סרטני בשד לאחר ניתוח - בקרב נשים עם שוליים חיוביים (הכוונה לרקמה הנותרת מסביב לגידול) לאחר ניתוחים משמרי שד למטרת בדיקת שארית גידול בשד. ניתן לבצע בדיקת MRI כבר לאחר כשלושה שבועות מהניתוח. 
3. למציאת מקור ראשוני לגידול - במקרים של סרטן גרורתי בבית השחי, או באזור אחר בגוף, כאשר הבדיקה הידנית, הממוגרפיה והאולטרה-סאונד נמצאו תקינות.
4. בדיקת סריקה בנשים נשאיות גנים לסרטן שד ונשים בסיכון.

בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (סיטי, Computerized Tomography - CT)

בדיקת זו אינה משמשת כלי לאבחון של סרטן השד, עקב רמת הקרינה הכרוכה בה ודיוקה המוגבל. עם זאת, משתמשים בה כדי לאבחן גרורות באזורים אחרים בגוף, אם יש חשש לכך, או למעקב עתידי.

בדיקות מיפוי עצמות

בדיקות המשמשות לאיתור גרורות בעצמות ולעיתים גם לקביעת שלב המחלה בעת האבחון (staging), במיוחד במקרים בהם מדובר בגידול נרחב יחסית או במחלה מתקדמת, כאשר נמצאו קשריות לימפה נגועות. לפני בדיקות אלו מוזרק חומר רדיו-אקטיבי לווריד. לאחר המתנה של כשעתיים-שלוש תתבצע סריקה של כלל הגוף במשך 20 עד 30 דקות. בהתאם לצורך, יבוצעו מיפויים נוספים לאזורים מסוימים להדגמת ממצאים חשודים ו/או בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של פליטת פוטון יחיד (SPECT - Single-Photon Emission Computed Tomography).

בדיקת טומוגרפיה באמצעות פליטת פוזיטרונים (פט סיטי, PET CT - Positron Emission Tomography)

בדיקה זו משלבת סריקת CT ומיפוי. הבדיקה מתבצעת לאחר הזרקה לווריד, בדרך כלל בזרוע, של כמות קטנה מחומר רדיואקטיבי מיוחד, הנקלט בתאים הסרטניים. התאים הסרטניים פעילים יותר מהתאים הבריאים, ולכן הם ייראו בבירור על גבי הסורק. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל לכל הגוף, למעט הרגליים, אלא אם כן ישנה סיבה מיוחדת. הבדיקה מסייעת בקביעת שלב המחלה המדויק, ומאפשרת לבחון את תגובת הגידול לטיפול. כאשר ישנו חשד להישנות מחלה, לשיטה זו חשיבות להערכת מוקדי מחלה בלתי ידועים, בעיקר בהישנות מקומית, בהם הבדיקה מזהה גרורות מרוחקות. בחולות סרטן שד גרורתי בדיקה זו היא בעלת ערך בהערכת תגובתה של המטופלת לטיפול שנבחר עבורה. גם לבדיקה זו רגישות גבוהה מאוד ויש בה שיעור לא מבוטל של ממצאים המתבררים בהמשך כלא קשורים לסרטן השד, או אפילו חסרי חשיבות כלל.

ביופסיה

ביופסיית מחט עבה (Tru-Cut או Core Needle Biopsy)

בדיקה זו לרוב אינה כרוכה בכאב, נעשית בהרדמה מקומית ונמשכת זמן קצר בלבד. במהלך הבדיקה מוחדרת מחט חלולה, תוך כדי מישוש הגוש, אם הוא נמוש. במידה והגוש, או גבולותיו, אינם ודאיים, ייעשה שימוש בהנחיית אולטרה-סאונד במהלך הבדיקה. בעזרת המחט מוצאת רקמה בצורת גליל צר מהגוש. מקובל לקחת בין 3 ל-6 גלילים, הנשלחים לבדיקה פתולוגית.

תוצאות הבדיקה הפתולוגית יינתנו עד שבועיים לאחר ביצוע הביופסיה, בהתאם למעבדה אליה נשלחה הדגימה. התשובה שתתקבל תהיה מדויקת לא רק לגבי תאים בודדים, אלא גם לגבי מיקומם והתייחסותם לרקמה סביב להם. כמו כן, ניתן לבדוק בדגימה את הימצאותם של קולטנים (רצפטורים) מיוחדים על גבי התאים הסרטניים - עובדה המסייעת בקביעת אופי הטיפול שייבחר.

ביופסיית מחט עבה בסיוע ואקום (Mammotome)

ביופסיה זו מיועדת לדגימת ממצאים, או גושים קטנים והסתיידויות אשר זוהו בבדיקת סריקה בממוגרפיה. בדיקה זו נערכת בשכיבה על הבטן, בהרדמה מקומית, בהכוונת ממוגרפיה ממוחשבת המנתבת את מחט הביופסיה ישירות אל הממצא, בהנחיה מרחבית על ידי מחשב. מהלך הבדיקה כולל החדרת מחט חלולה ובתוכה מכשיר חד, המחוברים למערכת ואקום. המכשיר נע בתוך רקמת השד בתנועה סיבובית ומוציא דגימת רקמה מהאזור המיועד לבדיקה. דיוק האבחנה רב יותר, מאחר והמכשיר דוגם את הרקמה באותו אזור באופן מדויק. בדרך כלל, בתום תהליך הדגימה תשאיר הרופאה הבודקת "קליפ" מתכתי קטן באזור שנדגם, כדי לזהותו בעתיד, אם יידרש. קליפ זה אינו מפריע או צפוי לגרום לבעיות כלשהן.

ביופסיית מחט דקה (FNA)

ביופסיה זו מיועדת למצבים ייחודיים כמו ציסטה בשד, והיא אינה מדויקת כמו ביופסיית מחט עבה. באמצעות מחט דקה נלקחים תאים מהציסטה ולעיתים יבוצע אולטרה-סאונד על מנת לסייע בכיוון המחט באופן מדויק. הבדיקה מתבצעת בהרדמה מקומית לאזור החדרת המחט.

ביופסיה ניתוחית (דגימת רקמה, Excisional Biopsy)

במקרים נדירים לא ניתן לאבחן בוודאות באמצעי האבחון שהוזכרו אם הממצא הוא ממאיר או שפיר ונדרשת ביופסיה כירורגית פתוחה של הממצא. אם הליך זה הומלץ - יש לשקול זאת היטב, ואולי אף לשמוע חוות דעת נוספת. הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה כללית או מקומית, והדגימה חייבת להישלח לבדיקה פתולוגית.

לפי תקנות משרד הבריאות הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח המלא. האישה רשאית וזכאית לבקש הפרדה בין פעולת הביופסיה, בכל דרך בה תתבצע, ובין הניתוח המלא. הפרדה זו מאפשרת לאישה שהות נוספת להכין את עצמה, להתייעץ ולהיות שותפה בבחירת סוג הניתוח. העיכוב הקצר בין האבחנה ובין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה. לא נהוג היום, למעט במקרים חריגים מאוד, לבצע את הניתוח כולו ללא ידיעה מראש מה אפיוניו הפתולוגיים של התהליך בשד. אם האישה מחליטה על ביצוע מידי של הניתוח לאחר הביופסיה, נבדק הגוש שנכרת במיקרוסקופ, בעוד האישה עדיין נמצאת בהרדמה. לצורך הבדיקה מוקפא הגוש ולכן הבדיקה נקראת חתך קפוא (Frozen Section). כאמור, גישה זו מתאימה רק למקרים חריגים ביותר, אך עדיין משמשת, בחלק מהמקרים, לצורך החלטה על היקף הניתוח הנדרש בבית השחי.

סוגי גידולים בשד

גידולים שפירים

גושים בשד הם תופעה נפוצה. בכ-80% מהנשים החשות בגוש מדובר בגידולים שפירים (כיסיות), או בשמם המוכר יותר, ציסטות, המהווים שקיקי נוזל שמקורם בתהליכים הורמונליים ברקמת השד. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא פיברואדנומה - רקמה סיבית בלוטית. שליש עד מחצית מהנשים בעולם המערבי חוות בעיה כלשהי בשדיים, כגון נפיחות, כאב, רגישות, גושים ועוד.

ציסטות: נשים רבות בגיל הפוריות (40-30) חשות במצב המכונה 'שדיים ציסטיים' (Fibrocystic Breasts). במצב זה מתפתחים כיסים המכילים נוזל בשד אחד או בשניהם. הכיסים עלולים להתנפח ולגרום לכאבים שיכולים להיות קשורים, לעיתים, למחזור החודשי (וסת). בדרך כלל, עם סיום דימום המחזור החודשי, הציסטות נוטות להצטמק. מצב זה אינו מחלה, אלא מיוחס לשינויים הורמונליים שעובר גוף האישה בעקבות המחזור החודשי. אין קשר בין הופעת ציסטות אלו ובין גידול סרטני בשד. עם זאת, אישה בעלת שדיים ציסטיים חייבת להכיר את שדיה היטב, כדי שתוכל להבחין בשינוי כלשהו שחל בהם ואם חל שינוי - לפנות מידית לרופאה המטפלת בה. הזמן הטוב ביותר לביצוע בדיקה זו הוא כשבוע ימים לאחר תחילת המחזור, כשהנוזלים בציסטות נספגים. בנוסף, על האישה להקפיד על ביקורת רפואית שגרתית בהתאם להמלצות.

פיברואדנומה (Fibroadenoma): גידולים שפירים בשד, שמקורם אינו בתעלות החלב, אלא ברקמת החיבור שביניהן. מצב זה שכיח מאוד בנשים צעירות (בדרך כלל, עד גיל 35-30). גידולים אלו אינם מהווים סיכון, וניתן לזהותם בבירור באולטרה-סאונד. בגושים קטנים (פחות מ-1 ס"מ), בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ניתן לקבוע את האבחנה על בסיס האולטרה-סאונד בלבד. בגושים מעל ל-1 עד 2 ס"מ - מומלץ לבצע ביופסיית מחט בהנחיית אולטרה-סאונד. גידול שפיר מסוג זה עשוי להיספג מעצמו, להישאר ללא שינוי שנים רבות, או לגדול. יכולים להיות מספר גידולים, בשד אחד, או בשניים. אם במהלך המעקב אחר הגידול מתברר כי הוא מתפתח - יומלץ על הסרתו. גידול אחר מאותה משפחה, אך נדיר הרבה יותר, הוא גידול פילודס (Phyllodes Tumor) העלול להופיע בצורתו השפירה או הממאירה. אם הביופסיה מעלה חשד לגידול מסוג זה מומלץ להסירו, גם אם מדובר בצורתו השפירה.

גידולים פפילריים של השד: 

גידולים פפילריים של השד הם קבוצה הטרוגנית של גידולים שמתפתחים מתוך צינוריות החלב, ומתאפיינים במבנה כרוביתי. הקבוצה כוללת מגוון של גידולים, שברובם שפירים. במקרים נדירים הגידול יכול להכיל תאים אטיפים (תאים עם שינויים קלים שאינם מספקים על מנת לקבוע אבחנה של סרטן), ואף תאים סרטניים. כשמזהים תאים סרטנים בגידול הוא נקרא סרטן שד פפילרי. סרטן שד פפילרי יכול להיות פולשני (כשהתאים הסרטניים אינם מוגבלים לצינוריות החלב) או לא פולשני (תאי הסרטן מוגבלים לצינוריות החלב). 

הגידול השפיר נקרא פפילומה, ובדרך כלל מצוי בצינוריות שקרובות לפטמה ומהווה את הסיבה השכיחה ביותר להפרשה דמית מהפטמה. פפילומה יכול גם להתייצג כגוש קטן או קבוצת הסתיידויות בממוגרפיה.

באופן כללי הגידולים הפפילריים נוטים להיות הטרוגניים, כלומר ניתן למצוא באותו הגידול אזורים עם מראה שפיר ואזורים אחרים שבהם ימצאו מאפיינים של גידול סרטני. על סמך ביופסיה מלעורית ע'י מחט, לא פעם קשה להבדיל בין גידול עם שינויים קלים (אטיפיה) לבין גידול עם מרכיב לא פולשני, ואף בין גידול לא פולשני לגידול פולשני. מכאן הצורך במקרים רבים להוציא בשלמות גידולים פפילריים גם אם לא נראו בהם תאים סרטניים בביופסיית המחט.

הטיפול בסרטן שד פפילרי זהה לסרטן שד אחר ומבוסס על שלב המחלה (גידול פולשני או לא, גודל הגידול, מעורבות קשריות לימפה והמצאות גרורות מרוחקות) והמאפיינים המולקולריים שלו (ביטוי של קולטנים לאסטרוגן, פרוגסטרון ו-HER2). סרטן שד מסוג פפילרי נוטה לבטא קולטנים לאסטרוגן פרוגסטרון, נוטה פחות לערב את בלוטות הלימפה, מגיב יותר לטיפול ונוטה להיות בעל פרוגנוזה טובה יותר מסוגים שכיחים יותר של סרטן צינוריות חלב פולשני.

הטיפול המקומי כולל ניתוח ויכול לכלול הקרנות, שנועדו למנוע את חזרת הסרטן בשד. טיפול תרופתי משמש למניעת חזרת המחלה או התפשטותה לחלק אחר בגוף, ועשוי לכלול טיפול אנדוקריני (הורמונלי), כימותרפיה וטיפול המכוונן לחלבון HER2. לעתים קרובות סוגים שונים של טיפול משמשים יחד כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר.

גידולים ממאירים (סרטניים)

סרטן שד לא-חודרני Ductal Carcinoma in Situ) DCIS)

זהו גידול סרטני בשלב מוקדם, הממוקם בתוך צינוריות החלב בלבד (נקרא לעיתים גם 'גידול טרום-חודרני' או 'סרטן שד תוך-צינורי'). גידולים אלו עלולים להכיל בתוכם מוקד של גידול סרטני חודרני, כך שאם אינם מטופלים בשלב מוקדם, הם עלולים להתפשט לרקמות סמוכות ולאיברים מרוחקים. כיוון שאין דרך לנבא באלו מקרים מצב זה עלול לקרות, הצוות הרפואי יטפל במחלה בהתאם. אישה שחלתה בסרטן שד לא חודרני נמצאת בסיכון גבוה מעט יותר מהאוכלוסייה הכללית לחלות בגידולים נוספים בשד הפגוע, או הבריא, ולכן עליה להיות במעקב שגרתי ולבצע ממוגרפיה אחת לשנה. מרבית הנשים אינן חוות תסמינים מוקדמים, כך שהגידול מתגלה בבדיקת ממוגרפיה שגרתית. כיום, כאשר בדיקת הממוגרפיה מתבצעת בישראל באופן שגרתי אחת לשנתיים כחלק מהתוכנית הלאומית לנשים בגיל 50 עד 75, מקרים רבים יותר של סרטן שד מסוג זה מתגלים. במקרים רבים גידולים אלה לא הופכים להיות חודרניים, אבל לא ניתן לדעת מראש אלו מהם יהפכו לכאלה.

סרטן שד חודרני

רוב הגידולים בשד הם מהסוג החודרני (Invasive Breast Cancer). פירוש הדבר שתאים סרטניים חדרו את דופן צינוריות החלב או הבלוטות, והתפשטו לרקמת השד. שני הסוגים הנפוצים הם:

• קרצינומה דקטלית (Ductal Carcinoma) שמקורה בצינוריות החלב, מהווה את מרבית מגידולי השד החודרניים (כ-80%).
• קרצינומה לובולארית (Lobular Carcinoma) שמקורה ברקמה בלוטית, מהווה כ-15-10% מגידולי השד החודרניים.

סוגי סרטן שד נפוצים פחות

מחלת פאגיט (Paget's Disease of the Nipple): מחלה המתבטאת בתסמינים הדומים לאקזמה של העור על הפטמה, או באזור העטרה. לעיתים בנשים הסובלות ממחלת פאגיט, המחלה מלווה בגידול סרטני פולשני מאחורי הפטמה. במקרים אחרים מדובר בגידול סרטני מסוג סרטן שד לא חודרני (DCIS). מחלת פאגיט היא מחלה נדירה יחסית המאובחנת באישה אחת או שתיים, מתוך 100 חולות סרטן שד.

המחלה נפוצה בעיקר בקרב נשים בשנות ה-50 לחייהן, ונדיר מאוד שמאובחנת בקרב גברים. תסמיני מחלת פאגיט דומים לאלו של מחלות אחרות בעור, כגון אקזמה, דרמטיטיס או פסוריאזיס. התסמין הראשון הוא פריחה קשקשית אדומה, שאינה חולפת על הפטמה, לעיתים גם על העטרה. עם הזמן האישה עלולה לחוש כאבים, עור הפטמה והעטרה עלול להפוך לדלקתי, וייתכנו דימומים, כיבים ופצעים על עור השד. בחלק מהנשים הפריחה מלווה בגרד ובצריבה. לעיתים מופיעות גם הפרשת נוזלים ושקיעתה של הפטמה. רק במחצית מהנשים המאובחנות במחלת פאגיט ניתן לחוש בזמן האבחון בגוש בשד. תהליך אבחון המחלה דומה לאבחון סרטן השד, וכולל ביופסיה, ממוגרפיה ואולטרה-סאונד. כאשר התופעות הנ"ל מתמשכות, יש לפנות לכירורגית על מנת לשלול קיומה של מחלה זו.

סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer): סרטן שד דלקתי הוא מצב נדיר יחסית, בו גידול סרטני בשד חודר לתוך תעלות הלימפה בעור השד ויוצר מעין דלקת. התאים הסרטניים אינם מתפתחים כקבוצה (גוש), אלא גדלים לאורך התעלות הקטנות בעור השד (כלי הלימפה) וחוסמים אותן. ישנן נשים שגופן מגיב להימצאותם של התאים הסרטניים בכלי הלימפה, ואז מראה השד הוא נפוח ודלקתי (ומכאן שמה של המחלה). תפקידה של מערכת הלימפה בגוף הוא לסלק נוזלים, חיידקים וחומרי פסולת, שנוכחותם בגוף אינה רצויה.

לעיתים קרובות תסמיני המחלה מופיעים באופן די פתאומי. השד נראה אדום, דלקתי, חם ונפוח למגע. על עור השד עלולים להופיע חריצים או סימנים בולטים, במקרים מסוימים העור הופך מצולק, בדומה לקליפת תפוז (תופעה הנקראת "peau d'orange") תסמינים אחרים כוללים גוש, כאבים בשד או בפטמה והפרשה מהפטמה. סרטן שד דלקתי עלול להתפשט מהר יותר מגידולים סרטניים אחרים בשד ולכן הטיפול במחלה יינתן מוקדם ככל האפשר. במקרי סרטן שד דלקתי, תמיד יינתן טיפול כימי ראשוני, ורק לאחריו יבוצע ניתוח.

סרקומה (Sarcoma): גידול סרטני נדיר ברקמה החיבורית של השד.

סרטן שד בגברים: מצב זה אמנם נדיר (כאחוז אחד מכלל מקרי סרטן השד), אך גם גברים עלולים לחלות בסרטן השד. סימני המחלה בקרב גברים דומים לאלו שחשות הנשים, כגון נוכחות גוש בשד, הפרשה מהפטמה או שינויים במראה השד. גברים בעלי נשאות גנטית או היסטוריה משפחתית (קרובי/ות משפחה שחלו בסרטן שד או שחלה) נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה, ועליהם להקפיד על מעקב רפואי תקופתי. דרכי האבחון והטיפול, המובאות במדריך זה, זהות לאבחון ולטיפול בסרטן שד בגברים.

קביעת שלב המחלה

המונח 'שלב המחלה' מתייחס למכלול הנתונים על אודות מחלת הסרטן שאובחנה: אפיון תאי הגידול, מצב קשריות הלימפה וקיומן או אי-קיומן של גרורות מרוחקות. בנוסף לקביעת שלב המחלה, דרושה התייחסות לנתונים חשובים נוספים, כולל: דרגת התמיינות הגידול; אם לגידול יש רצפטורים להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון (חיובי להורמונים או לא); ואם התאים הסרטניים מייצרים כמות גבוהה של חלבון HER2 (חיובי ל-HER2 או לא). שלב המחלה מסייע בתכנון הטיפול בשלב האבחון ומהווה חלק ממערך הנתונים להערכת הסיכון להישנות עתידית של המחלה.

שלב 0 - הגידול אינו חודרני ומוגבל על ידי קרום דק הנקרא קרצינומה מקומית (Carcinoma in situ), למשל סרטן שד לא חודרני (DCIS - Ductal Carcinoma In Situ). גידול זה אינו שולח גרורות ואינו מערב קשריות לימפה.

שלב 1 - גידול סרטני בקוטר של עד 2 ס״מ שיצא מגבולות הצינוריות, פלש לרקמת השד, אך לא התפשט לקשריות לימפה או אל מחוץ לשד. גידול בשלב זה נקרא גם גידול חודרני (Infiltrating) או פולשני (Invasive).

שלב 2 - מחולק לשני תתי-שלבים:

בשלב 2A - אחד מהבאים יכול להתקיים:

• אין גידול בשד, אך יש גידול סרטני בגודל 2 מ"מ ומעלה ב-ו-3 קשריות לימפה בבית השחי או ליד עצם החזה.
• גידול בגודל 2 ס"מ או פחות המערב 3-1 קשריות לימפה בבית השחי.
• גידול בקוטר של 2 עד 5 ס"מ שלא התפשט לקשריות הלימפה.

בשלב 2B - אחד מהבאים יכול להתקיים:

• גידול בקוטר של 2 עד 5 ס"מ המערב קשריות לימפה בבית השחי או סמוך לעצם החזה.
• גידול בקוטר מעל 5 ס"מ, שאינו מערב קשריות לימפה.

שלב 3 - מחולק לשלושה תתי-שלבים:

בשלב 3A - אחד מהבאים יכול להתקיים:

• גידול חודרני בקוטר של עד 5 ס"מ, המערב קשריות לימפה מקובעות בבית השחי, או שנצמדו זו לזו.
• גידול חודרני בקוטר מעל ל-5 ס"מ, המערב קשריות לימפה בבית השחי באותו צד, הניתנות להזזה.

בשלב 3B - אחד מהבאים יכול להתקיים: 

• גידול, בכל קוטר שהוא, אשר התפשט לרקמות המקיפות את השד (דופן בית החזה או העור), כולל צלעות ושרירי בית החזה.
• סרטן שד דלקתי - סוג נדיר של סרטן שד, המסווג כגידול סרטני בשלב 3.

בשלב 3C - נוכחות גידול בכל קוטר שהוא שהתפשט ל-10 קשריות לימפה לפחות בבית השחי; או לפחות אל קשרית לימפה אחת בבית השחי ואחת מתחת לעצם החזה; או התפשט לפחות לקשרית לימפה אחת מתחת או מעל לעצם הבריח.

שלב 4 - נמצאים גידולים סרטניים בשד ששלחו גרורות לאיברים אחרים בגוף, כגון לעצמות, לריאות, לכבד או למוח. זהו סרטן שד מתקדם (advanced) או גרורתי (metastatic).

הטיפול בסרטן השד

תכנון הטיפול

כאשר מאובחן גידול סרטני בשד, עלייך לזכור כי במרבית המקרים המחלה ניתנת לריפוי. זכותך להיות שותפה פעילה בכל הנוגע לקבלת החלטות לגבי דרכי הטיפול, וזאת על סמך הסבר מדויק לגבי אפשרויות הטיפול השונות, כולל שחזור השד - יתרונותיהן וחסרונותיהן - ולהעלות את כל השאלות המטרידות אותך, כמו גם לבקש חוות דעת רפואית נוספת.

עם הגעתך למכון האונקולוגי, תקבל את פנייך ׳אחות מתאמת שדי, אשר תלווה אותך לכל אורך התהליך, בהסבר ובתמיכה, במהלך הטיפולים, בשיקום ובמעקב. עם ההתקדמות הטכנולוגית והמחקרית השתכללו אפשרויות הטיפול במחלה, והן כוללות טיפול כירורגי, טיפול קרינתי, טיפול כימי, טיפול הורמונלי, טיפולים מכווננים (ממוקדי מטרה, ביולוגיים), טיפולים אימונותרפיים הניתנים כטיפול בודד או בשילוב מספר טיפולים. בתכנון הטיפול מובאים בחשבון גיל האישה, מצב בריאותה הכללי, סוג הגידול, אפיונו המיקרוסקופי, דרגתו, קיום קולטנים על פני תאי הגידול ומידת התפשטותו מחוץ לשד. הגורם העיקרי המשפיע על סוג הטיפול המומלץ הוא שלב המחלה - האם מדובר במחלה ממוקדת או מפושטת:

• טיפול "מקומי" (Local): מטרתו להסיר את הגידול הסרטני, או להרוס תאים סרטניים מאזור מסוים. ניתוח וטיפול בקרינה, הם טיפולים המוגדרים מקומיים.
  
  
• טיפול "מערכתי" (Systemic): כגון טיפול כימי (כימותרפיה), טיפול הורמונלי וטיפול מכוונן משפיעים על הגוף כולו, ומטרתם לתקוף תאים סרטניים באזורים מרוחקים מאזור הגידול המקומי.

רוב חולות סרטן השד עוברות ניתוח להסרת הגידול הסרטני מהשד יחד עם שוליים נקיים סביבו (למפקטומי), וטיפול מסוים לבית השחי. בהתאם לשלב המחלה, מצב הבריאות הכללי, הגיל ובחירתן האישית, יינתנו טיפול בקרינה, ו/או טיפול מערכתי (כימי, מכוונן או הורמונלי).

ניתוח

המלצות הרופאים לגבי אופן הטיפול הניתוחי, היקפו ותזמונו, אינן תמיד זהות. לכן לעיתים מומלץ לפנות לקבלת חוות דעת רפואית נוספת. בשיחה עם הרופאה חשוב לקבל המלצות על סוג הניתוח המתאים ביותר לדעתה, בהתאם להיקף הגידול הסרטני, מיקומו ומידת התפשטותו. השיקום לאחר הניתוח אינו תלוי רק בסוג הניתוח, אלא גם במידת מעורבותך בקבלת החלטות הקשורות בטיפול. לקראת הביקור אצל הרופאה מומלץ להכין רשימת שאלות ולוודא שהתהליך ברור ומובן לפני קבלת ההחלטה על הניתוח (בהמשך תמצאי רשימת שאלות אפשריות).

על פי תקנות משרד הבריאות בארץ, הביופסיה מתבצעת בנפרד מהניתוח בשד העיכוב הקצר בין האבחנה ובין הניתוח אינו פוגע בסיכויים להחלמה ומאפשר לשקול טוב יותר את האפשרויות הטיפוליות.

קיימים שני סוגים עיקריים של ניתוחי שד: ניתוחים משמרי שד (למפקטומי, Lumpectomy), בהם המנתחת עושה ככל יכולתה כדי לשמור על מבנה השד, וניתוחים בהם מבוצעת הסרה מלאה של השד (מסטקטומי, Mastectomy).

ניתוחים משמרי שד (למפקטומי, Lumpectomy)

ניתוחים אלו מוצעים מלכתחילה כאשר הצוות הרפואי מעריך כי ניתן לשמר את השד עם תוצאה קוסמטית טובה ככל האפשר. במרבית המטופלות ניתן לבצע ניתוח מסוג זה, אך הדבר תלוי במספר גורמים, בהם: היקף הגידול הסרטני, מהו סוג ושלב המחלה ומהו היחס בין היקף הגידול ובין גודלו ומבנהו של השד הבריא. מחקרים ארוכי טווח מצאו כי סיכויי החלמתן של נשים שעברו ניתוחים משמרי שד, בתוספת טיפולים בקרינה, זהים לסיכויי החלמתן של מטופלות שעברו הסרת שד מלאה. לכן ההעדפה הברורה היא לבצע ניתוחים אלו, אלא אם כן, בנסיבות מסוימות, יש צורך רפואי ברור להסיר את השד כולו. סוגי הניתוחים הם:

1. למפקטומי - הסרה כירורגית של הגוש הסרטני, עם שוליים בריאים, תוך שמירה ככל הניתן על השד.
2. קוודרנטקטומי (Quadrantectomy) - הסרת רביע השד בו ממוקם הגידול הסרטני.
3. בחלק מהמקרים עלול להתברר בבדיקה פתולוגית סופית כי גבולות הכריתה אינם נקיים מגידול כפי שחשבה הכירורגית במהלך הניתוח, ובמצב זה יישקל הצורך בניתוח נוסף להרחבת הכריתה הקודמת.

הערה: טכנולוגיה חדשה בשם ®Marginprobe מאפשרת להבחין בעת הניתוח, ברמת דיוק גבוהה, בין רקמת גידול לרקמה תקינה. בעזרת המכשיר המנתחת מודדת את שולי הגידול ויכול לבצע הרחבה מיידית של השוליים, ובכך למנוע את הצורך בניתוח חוזר להרחבת הכריתה. המכשיר קיבל לאחרונה את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). נכון למועד כתיבת מידע זה, הטכנולוגיה אינה כלולה בסל הבריאות, והיא נמצאת בשימוש בחלק מהמרכזים הרפואיים בארץ, על פי מדיניות בתי החולים וללא עלות נוספת למטופלת.

אונקופלסטיקה: אונקופלסטיקה היא תחום ניתוחי חדש יחסית, במסגרת הניתוחים משמרי השד. בתחום זה משולבים השיקולים האונקולוגיים עם השיקולים האסתטיים, כאשר השיקולים האונקולוגיים תמיד עולים על השיקולים האסתטיים. בטיפול בסרטן השד קיימת כיום גישה רב-מערכתית בה מעורבים רופאים מתחומי טיפול שונים, עוד בשלב בו אובחנה המחלה. לתכנון הניתוח בתחום האונקופלסטי שותפים כירורגית, אונקולוגית, רופאת הדמיה וכירורגית פלסטית, במטרה לתת טיפול יעיל נגד המחלה, תוך התחשבות מרבית בצד האסתטי. הטכניקה האונקופלסטית מתקנת את החסר הנוצר כתוצאה מהסרת הרקמה הגידולית על ידי שימוש ברקמת השד הנותרת לצורך השלמת צורתו. השיטה עשויה לכלול שימוש בשתלים. השימוש בשיטה יגרום, בדרך כלל, להרמת או הקטנת השד המנותח, ולכן גם יהיה צורך בהתאמת השד הבריא לשד הפגוע, בו זמנית או בניתוח נפרד. היתרון הבולט של ניתוח בגישה אונקופלסטית הוא היכולת להסיר את הגידול הסרטני יחד עם שוליים רחבים ונקיים, ולהגיע לתוצאה אסתטית טובה של השד המנותח, כמו גם לסימטריה טובה עם השד השני. שיטה זו מתאימה בעיקר למקרים בהם יש צורך בכריתה נרחבת יחסית לגודל השד.

אם את עומדת לעבור ניתוח משמר שד, מומלץ לשקול ניתוח בגישה אונקופלסטית, ולהתייעץ עם צוות הרופאים המטפלים הכולל כירורגית, אונקולוגית, רופאת הדמיה וכירורגית פלסטית, שיקבעו את התאמתה לתהליך. עם זאת, יש לזכור כי לאחר הוצאת הגידול, הבדיקה הפתולוגית הסופית יכולה לקבוע כי שאריות גידול מזעריות נותרו ברקמת השד. לאחר הסטה אונקופלסטית של רקמת השד עלול להתעורר קושי ניכר באיתור המיקום של גבולות אלו, כמו גם קושי במתן מנת קרינה מדויקת לאזור הגידול (מיטת הגידול).

ניתוחים להסרה מלאה של השד (מסטקטומי, Mastectomy)

כיום נשים רבות מאובחנות בשלביה המוקדמים של המחלה, ולכן ניתוח משמר שד נחשב טיפול בחירה ב0רטן השד. בניתוח זה, כאמור, אין צורך בהסרת השד, המהווה איבר משמעותי ביותר עבור כל אישה, בכל גיל, ותהליך השיקום וההחלמה נחשבים מהירים וקלים יותר יחסית. עם זאת, ניתוח מסוג זה, מלווה בטיפולים משלימים, כגון טיפולים בקרינה במשך כחודש וחצי לאחר הניתוח, כדי להפחית את הסיכון להישנות מחלה מקומית באותו השד. לפיכך, יש נשים הבוחרות בהסרת השד באפשרות המתאימה להן, או שמצב הגידול עצמו אינו מאפשר שמירה סבירה של השד.

סוגים של ניתוחי הסרה מלאה:

• הסרה רדיקלית מתונה של השד (Modified Radical Mastectomy - MRM): בה מסירים את השד הנגוע כולו יחד עם כל בלוטות הלימפה של בית השחי.
• הסרה פשוטה של השד (Simple Mastectomy): בה מוסר השד כולו, ללא קשריות הלימפה מבית השחי.
• הסרת השד כולו עם דגימת קשריות הזקיף בלבד.
• הסרת רקמת השד, תוך שימור מקסימלי של עור השד, עם או ללא שימור פטמה (Skin-Sparing Mastectomy).

ניתוחים אלו יבוצעו במקרים הבאים:

• הגידול הסרטני נרחב וממדי השד עצמו קטנים (במצב זה קיים קושי להסיר את הגידול הסרטני יחד עם שוליים תקינים, ולקבל תוצאות קוסמטיות טובות).
• אובחן יותר מגידול סרטני אחד בשד, בשני רביעים שונים.
• מדובר בגידול סרטני חוזר בשד שעבר טיפול בקרינה בעבר, או בגידול סרטני בשלב מתקדם.

הרופאה המנתחת תעריך, בכל מקרה לגופו, את הצורך לבצע ניתוח הסרה מלאה של השד, בהתאם לבדיקות ההדמיה, שלב המחלה, מיקום ואופי הגידול הסרטני, גודל השד, היכולת להשיג תוצאה קוסמטית טובה, מצב בריאותה הכללי וגילה של המטופלת. במקרה של הסרת שד מלאה, חשוב לברר מהן האפשרויות לביצוע שחזור שד ולהתייעץ עם אונקולוגית וכירורגית פלסטית לפני קבלת ההחלטות.

שחזור שד

עם השנים השתכללו השיטות בהן נעשה שימוש כדי לשחזר את השד לאחר הניתוחים להסרת הגידול הסרטני. עם זאת, ישנן נשים המעדיפות להימנע מניתוח נוסף, לחיות עם הצלקת הניתוחית ולהיעזר בשד מלאכותי (פרוטזה). אחרות מבקשות לעבור ניתוח נוסף, לשחזר את השד שנפגע, לבנותו מחדש ולהתאימו לשד השני. כמו כל ניתוח, גם תהליך השחזור מצריך הרדמה מלאה ואשפוז. ההחלטה לעבור ניתוח שחזור נובעת, לרוב, ממניעים הקשורים בתחושתה האישית של האישה ו/או בן זוגה. המנתחת הפלסטית תסביר למטופלת מהן אפשרויות השחזור המתאימות לה והפעולות הכירורגיות הכרוכות בהן. ישנם מקרים בהם ניתן לבצע שחזור מיידי, בזמן הניתוח הראשוני או בתקופת זמן כלשהי לאחריו, במטרה להתאים את הניתוח לצרכי האישה ולסייע לה בתהליך השיקום.

שחזור פטמה ועטרה

גם את הפטמה והעטרה (העיגול הכהה סביב הפטמה) ניתן לשחזר. לרוב תהליך זה מתבצע בשלב מאוחר יותר, כאשר השד המשוחזר מקבל את צורתו הסופית. כך ניתן לקבוע את המיקום המדויק ביותר של הפטמה, ולהתאימה לפטמה של השד הבריא. בדרך כלל הרופאה תציע להמתין כשלושה חודשים לפני ביצוע שחזור פטמה. הפטמה יכולה להיות משוחזרת במספר דרכים, כגון שימוש בעור השד המשוחזר עצמו, בחלק מהפטמה של השד הבריא, בעור שנלקח מאחורי האוזן ועוד. שחזור העטרה (האריאולה, האזור הכהה סביב הפטמה) נעשה על ידי השתלת עור שנלקח מאזור המפשעה, או באופן המקובל יותר, באמצעות קעקוע צבע (בדומה לכתובת קעקע), וכך נמנעת המטופלת מפעולה ניתוחית נוספת. קיימת גם אפשרות להשתמש בפטמות סיליקון, המודבקות על השד המשוחזר. ישנן נשים המסתפקות רק בשחזור השד עצמו, ואינן מבצעות שחזור פטמה ועטרה. כל אישה בוחרת לפעול בהתאם לתחושותיה האישיות ונוחיותה.

יריעה ביולוגית

יריעה ביולוגית היא יריעה מיוחדת (Acellular Dermal Matrix - ADM) בה נעשה שימוש בשחזורי שד. היריעה הביולוגית מבוססת על רקמה אנושית, העוברת תהליך עיבוד וניקוי של התאים, כך שהיא מכילה את כל מרכיבי העור הביולוגיים, ללא גורמים העלולים לגרום לדחייתה על ידי הגוף. [קיימים סוגים שונים של יריעות, ונכון לזמן כתיבת המידע, "אלודרם"® (®AlloDerm) נמצאת בשימוש הרחב ביותר בארץ ובעולם]. השימוש ביריעות מאפשר בזמן השחזור המיידי הכנסת שתל קבוע, ללא צורך בשימוש במותחני עור, או שתלים זמניים. היריעה משמשת כתוספת רקמה המגינה על השתל (במקרים בהם יש צורך בטיפול קרינתי לאחר הניתוח), ומאפשרת עיצוב ומיקום מדויק של השתל, בסימטריה מקסימלית מול השד הנגדי. השימוש ביריעה הביולוגית כלול בעלויות הניתוח שמעבירה קופת החולים לבית החולים הציבורי בו נערך הניתוח.

בדיקות המתבצעות בזמן הניתוח או לאחריו

איתור קשריות הזקיף (Sentinel Node)

קיימת חשיבות רבה לידיעה אם תאים סרטניים התפשטו לקשריות הלימפה, שכן עובדה זו משפיעה על סיכו״ ההחלמה, כמו גם על אופי הטיפולים והמעקב לאחר הניתוח. הטכניקה המאפשרת בירור זה נקראת "טכניקת המיפוי הלימפטי": איתור והסרת קשריות הזקיף ובדיקתן הפתולוגית, במהלך הניתוח או לאחריו. ניתן לבצע מיפוי בעזרת חומר רדיואקטיבי, צבע כחול, או שניהם, על מנת להגיע לדיוק מרבי.

אם התאים הסרטניים הספיקו "לנדוד" במערכת הלימפה, מרבית הסיכויים שהם יתמקמו קודם כל דווקא בקשריות הלימפה המכונות "זקיף" ולכן איתורן ובדיקה קפדנית שלהן תהיה מדויקת יותר מבדיקה שטחית של כל הקשריות. כמות מזערית של חומר (נוזל רדיואקטיבי ו/או צבע כחול) מוזרק לאזור סביב הגידול הסרטני, ובאמצעות מכשור רפואי מתאים הרופאה במכון לרפואה גרעינית והמנתחת ממפות את האזור. המנתחת מסירה רק את קשריות הלימפה הצבועות (קשריות הזקיף) ומעבירה את הדגימה לבדיקה פתולוגית.

במקרים בהם לא יימצאו תאים סרטניים בקשריות הזקיף בתום הבדיקה הקפדנית המלאה, ישנה סבירות גבוהה כי כל הקשריות האחרות בבית השחי גם הן אינן נגועות, ולכן לא יהיה צורך להסירן. להסרת קשריות הזקיף עצמן שיעור נמוך מאוד של סיבוכים, אם כי בחלק מהמקרים (כ-5%) לא מאותרות גרורות לימפטיות למרות שהן קיימות.

אם יסתבר כי קשרית הזקיף נגועה, יש לשקול להסיר את יתר קשריות הלימפה באזור. הנטייה כיום היא להפחית את מספר הניתוחים הנרחבים בבית השחי, כי אין בכך כדי לשפר את הסיכוי לריפוי בחלק ניכר מהן. אם המידע כי קשרית הלימפה נגועה הושג כבר בזמן הניתוח, תבוצע, בחלק מהמנותחות הזקוקות לכך, הסרת כל הקשריות בניתוח עצמו. אם הגרורות לקשרית הזקיף אותרו רק בבדיקה לאחר הניתוח, ייתכן שיעלה צורך בניתוח נוסף להסרת כל קשריות הלימפה, אם כי השכיחות של מקרים אלו הולכת ויורדת. שיטה זו, של בדיקת קשריות הזקיף, מפחיתה את מספר המקרים בהם מוסרות כל קשריות הלימפה, וכך גם מפחיתה את שיעור הנשים העלולות לסבול מבצקת לימפטית (לימפדמה) והסיבוכים הנלווים לתופעה זו.

אפיון מולקולרי של הגידול

לאחר הסרת הגידול, הרקמה נשלחת למכון הפתולוגי לבדיקות נוספות. הפתולוגית בוחנת את הגידול במיקרוסקופ, קובעת את גודלו, ובודקת האם וכמה קשריות לימפה נגועות במחלה. בנוסף, היא מבצעת צביעות מיוחדות של תאי הגידול, היכולות לכוון את האונקולוגית בקביעת מהלך הטיפול. בכל גידול מהשד נעשית צביעה לרצפטורים לאסטרוגן ולפרוגסטרון, הקובעת אם טיפול הורמונלי מתאים לחולה. כמו כן, נעשית צביעה לחלבון שנקרא 'הר טו' (HER2) כדי לקבוע אם טיפול תרופתי, כגון הרצפטין, עשוי להתאים.

קיימות בדיקות נוספות אותן ניתן לבצע בגידול, במטרה לסייע לאונקולוגית בבחירת הטיפול המתאים. לאחרונה פותחו בדיקות לאבחון מולקולרי מדויק יותר של הגידול, בשם אונקוטייפ (®Oncotype DX), מאמפרינט (®MammaPrint), פרוסיגנה (®Prosigna) ואנדופרדיקט (® EndoPredict). בדיקות אלו בודקות את פעילותם של מספר רב של גנים בו-זמנית בתאי הגידול הסרטני, וקובעות את ׳הפרופיל המולקולרי׳ שלו. במקרים מסוימים הן מסייעות בהחלטה אם להוסיף טיפולים כימיים לטיפול המוצע, או שניתן להימנע מהם, בהתאם לסוג הפרופיל שנקבע בבדיקה. חשוב לציין כי לא כל קופות החולים משתתפות במימון מלא של בדיקות אלו, ויש לוודא נושא זה מול קופת החולים. כיום נבדקות בעולם שיטות נוספות חדשות כדי לסייע בפיתוח התאמה אישית ייחודית של הטיפול לכל אישה, בהתאם לפרופיל הגנטי שלה.

לאחר הניתוח

תהליך ההחלמה מהניתוח תלוי בכמות הרקמות שהוסרו בניתוח ובמיקומו של הגידול הסרטני. ההתאוששות מניתוח משמר שד מהירה יותר מאשר מניתוח הסרה מלאה של השד. הסרת קשריות הלימפה מבית השחי כחלק מהניתוח עלולה גם היא לגרום לכאבים, לעיתים יותר מהניתוח עצמו, כמו גם להצטברות נוזלים בזרוע, מצב הנקרא ׳לימפדמה׳ המלווה בנפיחות בזרוע, בצד השד שנפגע (פירוט בהמשך). ניתוח הסרה מלאה של השד עלול לפגוע באיזון הגוף (במיוחד אם מדובר במטופלת בעלת שדיים גדולים), ולכאבים בצוואר ובגב. העור באזור החזה עלול להימתח, ושרירי הזרוע והכתף עלולים להתקשות. לעיתים מטופלות מאבדות מכוחן הגופני באזורים שנפגעו.

החזרה הביתה

החזרה הביתה ולשגרה יכולה להיות מלווה בחששות ואי-ודאות. חשוב שתזכרי כי בימים הראשונים את יכולה להרגיש עייפות וחולשה, אולי אף כאבים. אלה תחושות טבעיות שאינן צריכות להדאיג אותך. חזרי לשגרה בקצב שלך. בתקופה הראשונה לאחר הניתוח כדאי שתרבי במנוחה ולא תתאמצי מעל לכוחותייך. מותר לך לבקש עזרה ולבטא את הרגשתך האמיתית. ניתוח שד אינו מחייב מלתחה חדשה. תוכלי להשתמש בבגדייך, כולל החזיות, גם בעתיד. יידרשו אולי תיקון ו/או התאמה קטנים. תחושת אי-הנוחות תחלוף עם הזמן, את תשובי לאיתנך, ותוכלי לחזור לתפקוד מלא.

פיזיותרפיה

כדי לחזק את השרירים באזור הניתוח ולמנוע התקשות מקומית, תינתן לך הדרכה לביצוע תרגילי פיזיותרפיה מיוחדים למצבך. פגיעה עצבית באזור המנותח עלולה לגרום בחלק מהמטופלות לתחושת עקצוץ, או לחוסר תחושה באזור החזה והזרוע. עם הזמן והתקדמות ההחלמה צפויות תופעות אלו לחלוף בהדרגה. בחלק מבתי החולים נהוג לשחרר את המטופלות לביתן יום לאחר הניתוח, עם נקזים תלויים מתחת לבית השחי (אליהם מתנקזים נוזלי לימפה ושאריות דם מהפצע הניתוחי), והן מתבקשות לרוקן אותם באופן עצמאי מדי יום. אם קיים קושי כלשהו בביצוע המשימה - יש לדווח לצוות המטפל.

למנתחים שונים העדפות שונות לגבי הפעלת הכתף לאחר הניתוח. ככלל, עלייך לקבל הנחיות מהפיזיותרפיסטית בבית החולים. אם הוסרו רק קשריות הזקיף, מומלצת הפעלת הכתף לטווחים מלאים בכל הכיוונים, כדי למנוע יצירת צלקת נוקשה בבית השחי. אם הוסרו בניתוח כל קשריות הלימפה - עלייך להפעיל את האזור באופן מתון יותר, עד גבול הכאב (בדרך כלל עד 90 מעלות), עד להוצאת הנקז שהושאר לאחר הניתוח. תרגילים אלו חיוניים עד מאוד למתיחת הצלקת, להבטחת תנועה חופשית של הכתף והזרוע, ולשמירה על גוף זקוף.

שינה

בתקופת ההחלמה חלק מהנשים מגלות שנוח להן לישון עם כרית מתחת לכתף בצד של הניתוח. בתנוחה זו הזרוע מונחת לצד הגוף, או מכופפת קלות מעבר לראש. אם את רגילה לישון על הבטן, את יכולה להשתמש בכרית אחת, או שתיים, כדי לתמוך באזור הרגיש של מקום הניתוח.

רחצה בים או בבריכה

שחייה מומלצת מאוד, לא רק כתרגול, אלא גם להרגשת בריאות ורעננות כללית. אם את נעזרת בתותב (פרוטזה) חלקי או מלא, תוכלי להשתמש בבגד הים הקודם שלך, לאחר שתתקיני בחזייה כיס, להבטחת יציבות התותב. אם את זקוקה לבגד ים חדש, קיימים דגמים בשוק שיתאימו לצרכייך. אין צורך בהזמנת בגד ים מיוחד.

עצות מעשיות:

• התרגלי לשאת חפצים כגון ארנק או חבילה בתוך זרועך, כאשר המרפק כפוף (כמו החזקת תינוק) וזאת כדי למנוע משיכת הכתף בצד המנותח.
• בעת שכיבה - השתדלי להחזיק את זרועך מעל ראשך. בעת ישיבה - השעיני את הזרוע בגובה הכתף על גבי הספה, או משענת הכיסא.
• המשיכי לתרגל את פעילות היד בפעילויות יומיומיות. עם הזמן ישתחרר מתח הצלקת.
• תוכלי לחזור בהדרגה לסוגי הספורט והתחביבים בהם עסקת קודם לניתוח. יש לשים לב שכל עוד הצלקת הניתוחית לא הגלידה - חשוב להיזהר בביצוע פעילויות הדורשות את מאמץ הזרועות, כגון נהיגה, שחייה או טניס, ולעשות זאת בהדרגה.
• בתקופה הראשונה לאחר הניתוח העור סביב האזור שנותח עלול להיות רגיש. התייעצי עם הרופאה בנושא זה. אל תשתמשי על דעת עצמך במשחות שונות. אם את עוברת טיפול קרינתי, ייתכן שיינתנו לך הוראות מיוחדות כיצד לטפל בעור באזור זה, ורצוי למלא אותן במדויק.
• כשאת רוחצת את מקום הניתוח, עשי זאת בעדינות, ונגבי ללא שפשוף.
• כשיש פצע ניתוחי בבית השחי, אין למרוח משחות וקרם גוף. אם אינך עוברת טיפול קרינתי והפצע הניתוחי החלים, אין מניעה להשתמש בדאודורנט. אם הצוות הרפואי אישר לך שימוש בדאודורנט בעת קבלת הטיפול הקרינתי יש להקפיד לבחור כזה שהינו נטול אלומיניום ואלכוהול.
• קיימות שיטות שונות בכל הקשור בניתוח ובטיפולים שלאחריו. אין מקרה אחד דומה למשנהו. אל תשווי את מצבך עם מצבן של אחרות והימנעי מהסקת מסקנות שעלולות להיות מוטעות.
• שימי לב לשינויים בשדייך ובגופך והקפידי על ביקורי המעקב אצל הרופא המטפל בך, במכון האונקולוגי, בהתאם לתדירות שתיקבע לך.

כהשלמה לטיפול הניתוחי, נשים רבות מקבלות גם טיפולים נוספים, כגון טיפול קרינתי, כימי, מכוונן או הורמונלי, במטרה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה או להתפשטותה. השיקולים הרפואיים בבחירת הטיפול המשלים קשורים בגיל האישה, סוג הגידול, הימצאות קשריות נגועות ומצב הבריאות הכללי. לעיתים הטיפול כולל שילוב של כמה שיטות.

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול המשלים את הטיפול המקומי לאחר הניתוח, במטרה להפחית את הסיכון להישנות מחלה מקומית באזור שנפגע. טיפול זה ניתן בעיקר לנשים שעברו כריתה חלקית, ולעיתים גם לאחר הסרה מלאה של השד. מדובר בסדרת טיפולים הניתנת יום-יום, חמישה ימים בשבוע, במשך שלושה עד שבעה שבועות. כל טיפול נמשך מספר דקות, ונעשה במסגרת יחידת הקרינה (אינו מצריך אשפוז בבית החולים).

קרינה תוך-ניתוחית

סוג של טיפול קרינתי המתאים למי שאובחנה עם סרטן שד בשלב מוקדם ומועמדת לניתוח משמר שד. הקרינה התוך-ניתוחית מתבצעת בזמן הרדמה כללית, וניתנת בחדר הניתוח בעזרת מכשיר קרינה ייעודי. טיפול זה, שאמור להחליף את סדרת הטיפולים של קרינה חיצונית, מאפשר חזרה מהירה לשגרה וחוסך נסיעות מרובות לבית החולים. עם זאת, חשוב להזכיר כי קיימים חילוקי דעות בנוגע ליעילותה של שיטה זו, במיוחד משום שחסר מעקב ארוך טווח.

על פי משרד הבריאות, ניתן לטפל בקרינה זו בנשים שגילן ומאפייני הגידול שלהן מפורטים להלן (לפי המלצות מעודכנות של הארגונים ASCO, ASCO, ESTRO):

1. גיל המטופלת מעל 60.
2. מחלה חודרנית, בעלת מוקד אחד (לא כולל קרצינומה לובולארית - Lobular Carcinoma).
3. גודלו של הגידול הסרטני הוא עד 3 ס"מ.
4. גבולות ניתוח שליליים מעל 2 מ"מ.
5. לא נמצאו בלוטות לימפה נגועות.
6. האישה אינה נשאית הגנים BRCA1/2.
7. לא ניתן טיפול טרום ניתוחי הורמונלי או כימי.
   
   

• אם יתברר, לאחר הניתוח והטיפול התוך ניתוחי, כי קיימות בלוטות לימפה נגועות, המטופלת תופנה להמשך טיפול בקרינה חיצונית לשד בלבד, ללא צורך בקרינה ממוקדת למיטת הגידול.
• אם יתברר כי שולי הניתוח חיוביים, תופנה המטופלת לניתוח הרחבת הכריתה, והשלמת הטיפול על ידי קרינה חיצונית.
• המוסד המטפל חייב להיות בעל הכרה לטיפול בקרינה תוך ניתוחית, ולעמוד בכל התנאים שקבע משרד הבריאות.
• על המטופלת לתת 'הסכמה מדעת' לטיפול, לאחר שקיבלה הסבר כי מדובר בפעולה מוכרת, אך זמן המעקב בה קצר, בהשוואה לקרינה חיצונית לכל השד.

טיפול כימי (כימותרפיה)

כימותרפיה עושה שימוש בתרופות כימיות במטרה להרוס תאים סרטניים בגוף. המונח 'כימותרפיה' מתייחס למספר רב של תרכובות כימיות הנישאות בזרם הדם ומגיעות לכל חלקי הגוף. טיפול כימי ניתן לפני ניתוח או לאחריו, כטיפול במחלה פעילה, או כטיפול מונע.

לכימותרפיה שתי מטרות עיקריות:

1. הריסת כל תאי הגידול הסרטני במטרה לרפא את החולה.
2. הקטנת הגידול והארכת חיים - כאשר אין דרך להשיג ריפוי מלא, כימותרפיה יכולה להקטין את היקף הגידול הסרטני, לעכב את התקדמות המחלה, או אף להביא להפוגה. במקרה כזה הטיפול הכימי ניתן כדי להאריך את חיי החולה, ולשפר את איכות חייה.

כדי להשיג מטרות אלו, קיימות מספר תוכניות טיפול המשלבות כימותרפיה:

• כימותרפיה כטיפול יחיד.
• כימותרפיה לפני התערבות כירורגית (ניתוח) - המטרה בטיפול זה היא לצמצם את היקף הגידול הסרטני כדי שניתן יהיה להסירו בניתוח ביתר קלות, תוך מזעור הסיבוכים האפשריים, כמו למשל פגיעה באיברים סמוכים. כימותרפיה לפני ניתוח נקראת טיפול ניאו-אדג'ובנטי (Neoadjuvant), או כימותרפיה קדם-ניתוחית.
• כימותרפיה לאחר ניתוח - גם כשהוסר הגידול הסרטני, או כל חלקיו הנראים לעין, קיים סיכון שתאים אחדים נשארו בגוף. המטרה במקרה זה היא להשלים את הטיפול ולהרוס גם את תאי הגידול הבלתי נראים, או את אלה שלא הייתה אפשרות להוציאם בניתוח. כימותרפיה לאחר ניתוח נקראת טיפול אדג'ובנטי (Adjuvant) או טיפול משלים.

התרופות הכימיות הורסות תאים סרטניים באמצעות הפרעה למחזור החיים שלהם. התאים המושפעים ביותר הם אלו המתחלקים מהר יותר. מאחר שהתרופות הכימיות מפריעות להתחלקות תאים במנגנונים שאינם ספציפיים לתאים הסרטניים, הן עלולות להשפיע גם על רקמות גוף בריאות, בעיקר של אלו בהן חלוקת התאים היא מהירה, לדוגמה בריריות מערכת העיכול, מח העצם וזקיקי השיער. עקב כך, ייתכנו בעקבות הטיפול הכימי תופעות לוואי הקשורות במערכות אלו, כגון שלשולים, פצעים בפה, נשירת שיער וירידה בספירת הדם. עם זאת, עלולות להינזק גם רקמות בריאות, שחלוקת התאים בהן אינה מהירה.

קיימת שונות רבה בין התרופות: במנגנון הפעולה שלהן, בטווח הפעילות שלהן נגד גידולים שונים ובטווח הרעילות שלהן. חשוב לזכור, שלרוב תופעות הלוואי יש היום טיפולים המפחיתים את עוצמתן ומשפרים את התחושה הכללית. כמו כן, מרביתן זמניות, מאחר שהתאים הבריאים בעלי יכולת התחדשות מהירה.

כימותרפיה ניתנת בעיקר בעירוי לווריד, או דרך הפה (מתן פומי, כלומר בליעת כדורים). כל אדם מגיב באופן שונה לטיפול. חלק מהחולות לא יסבלו מתופעות לוואי, בעוד אחרות עלולות לחוש בהן בעוצמה כזו או אחרת. במסגרת הטיפול ינקוט הצוות הרפואי צעדים כדי למנוע, או להפחית, מעוצמתן של תופעות הלוואי.

שימור פוריות בחולות סרטן שד שעוברות טיפולים כימיים

עם התפתחות הטיפולים האונקולוגיים ועלייה בשיעור ההחלמה בעקבות טיפולי כימותרפיה, עולים נושאים שונים הקשורים באיכות החיים של המטופלת, בהם נושא שמירת הפוריות בנשים צעירות. השפעת הטיפולים במחלת הסרטן על כושר הפוריות העתידי של המטופלת, תלוי בעיקר בגיל האישה בעת הטיפול, סוג הטיפול, תוכנית הטיפול ומשך הטיפול. חשוב מאוד להביא נושא זה בחשבון לפני תחילת הטיפול במחלת הסרטן, לדון יחד עם הרופא המטפל בסיכונים ובאפשרויות לשימור פוריות. עם ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית, שופרו האמצעים השונים לשמירת פוריותן של נשים המתמודדות עם סרטן השד. הטיפולים מתבצעים בטרם השחלות נפגעות באופן משמעותי כתוצאה מהטיפול הכימי, וכוללים דיכוי שחלתי בזמן טיפולים כימיים, הפריית ביציות, שימור עוברים או ביציות ועוד - על מנת לאפשר היריון בעתיד.

טיפול כימי בזמן היריון

אם חלית בסרטן השד בזמן היריון, ואת נזקקת לטיפול כימי, חשוב מאוד לדון עם הרופאה בנימוקים בעד ונגד המשך ההיריון. השיקולים משתנים בהתאם לשבוע ההיריון בזמן אבחון המחלה וסוג הטיפולים הנדרש. אבחון סרטן שד בזמן היריון אינו מחייב את האישה לבצע הפלה. ניתן לתת טיפול כימי בזמן השליש השני והשלישי להיריון, ניתן לבצע ניתוחי שד בזמן היריון, אך אסור לתת טיפולים בקרינה בתקופה זו. ישנן בדיקות הדמיה, כגון מיפוי עצמות, אותן לא ניתן לבצע בזמן היריון ויש לדחותן, במידת האפשר, למועד מאוחר יותר. דחיית הטיפול הכימי תלויה בהיקף המחלה, עד כמה ההיריון מתקדם, ומהו סוג הטיפול הכימי אותו עתידה לקבל המטופלת.

טיפול הורמונלי (אנדוקריני)

התפתחותם ופעילותם של תאי השד מושפעים מהורמונים נשיים שונים, החשובים בהם אסטרוגן ופרוגסטרון, שמקורם בשחלות. לתאים המושפעים מהורמונים יש קולטנים (רצפטורים) מיוחדים הפועלים בבקרת גנים שונים הקשורים בחלוקת התאים לאחר הקישור של ההורמון אליהם. להורמונים יכולה להיות השפעה על התאים הסרטניים בשד, בדומה לתאים הבריאים. הוכח כי שינוי מכוון בסביבה ההורמונלית בשד, מעכב את התפתחות הגידול הסרטני. מסיבה זאת, יש לבדוק את כמות הקולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון בכל אישה המאובחנת כחולה בסרטן השד, מיד לאחר הסרת הגידול בניתוח (פירוט בפרק ׳בדיקות בזמן הניתוח ולאחריו׳). הבדיקה היא כמותית, וככל שכמות הקולטנים גבוהה יותר, כך הסיכויים להצלחת הטיפול טובים יותר. טיפולים הורמונליים מכוונים רק נגד גידולים סרטניים בשד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון, ואינם ניתנים לחולות עם גידולים שליליים לקולטנים אלו. קיימים מספר טיפולים הורמונליים המותאמים לאישה על פי שלב המחלה, הפרופיל הרפואי שלה, ורצונה - בהתייעצות עם הרופא המטפל בה.

תרופות מקבוצת אנטי אסטרוגן

טיפול הנמצא בשימוש נרחב בנשים בכל הגילים. תרופות אלה מדכאות את תהליך קשירת האסטרוגן לקולטן שבתוך התא הממאיר. התרופה העיקרית במשפחה זו היא טמוקסיפן - Tamoxifen (טמוקסיפן®-®Tamoxifen)*.

תרופות מקבוצת מעכבי ארומטאז

ארומטאז הינו אנזים חשוב בתהליך ייצור אסטרוגן בבלוטת יותרת הכליה וברקמת השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגנים ומונע את הגעת האסטרוגן לתאים הסרטניים. טיפול זה יעיל בקרב נשים ששחלותיהן אינן פעילות ומתאים למטופלות הנמצאות לאחר גיל המעבר. לדוגמה: אנאסטרוזול - Anastrozole (ארימידקס®-®Arimidex)*; לטרוזול Letrozole - (פמרה®-®Femara)*; אקסמסטיין - Exemestane (ארומזין®-®Aromasin)*.

תרופות מקבוצת אנלוגים להורמון LHRH

טיפול הניתן לנשים באופן זמני או קבוע, המעכב לחלוטין את פעילות השחלות, בדומה למצב השחלות לאחר גיל המעבר. לדוגמה: גוסרלין - Goserelin (זולדקס®-®Zoladex)* ולאופורליד אצטאט Leuprolide Acetate (לוקרין®-®Lucrin)*. 

תרופות אנטי-אסטרוגניות מהדור החדש

טיפול הניתן לנשים חולות סרטן שד גרורתי בעל מנגנון פעולה ייחודי החוסם את הקולטן לאסטרוגן באופן מוחלט והורס אותו. לדוגמה: פולבסטראנט - Fulvestrant (פסלודקס® - ®Faslodex)*.

תרופות פרוגסטיניות

תרופות הפועלות בדומה להורמון פרוגסטרון, ומשנות את הסביבה ההורמונלית סביב הגידול הסרטני. בטיפול זה נעשה שימוש בעיקר כאשר טיפולים הורמונליים קודמים שניתנו, הפסיקו להשפיע על התקדמות המחלה. לדוגמה: מגסטרול אצטאט - Megestrol Acetate (מגאס®-®Megace)*; מדרוקסיפרוגסטרון - Medroxyprogesterone (פרוברה®-®Provera)*. השימוש בתרופות ממשפחה זו הינו נדיר מאוד.

מאחר שמקורותיו של ההורמון אסטרוגן הם שונים בין נשים צעירות ופוריות ובין נשים מבוגרות (הנמצאות בגיל אל-וסת), הטיפולים ההורמונליים מותאמים לשתי קבוצות גיל אלו בדגש על שלב המחלה של האישה (מוקדם או מתקדם).

*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)

נקודת המפנה בטיפולים החדשניים בסרטן השד הגיעה עם התרופות 'ממוקדות המטרה' (הקרויות גם 'ביולוגיות'). המחקר הרפואי המתקדם הביא לאפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים אלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. החלוקה לסוגי גידולים סרטניים בשד קשורה לאופי הגידול הספציפי שאובחן ולטיפולים המתאימים לו:

• גידולים לומינליים - גידולים בעלי קולטנים חיוביים להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון.
• גידולים בעלי קולטנים חיוביים ל-HER2 - גידולים בעלי ביטוי יתר של חלבון הנקרא HER2.
• גידולים שאינם מבטאים אף אחד מהקולטנים/חלבונים המוזכרים לעיל, נקראים גידולים מסוג טריפל נגטיב (שלילי לשלושת הקולטנים - Triple Negative).

טרסטוזומאב - Trastuzumab (הרצפטין®-®Herceptin)* - טרסטוזומאב הוא נוגדן לקולטן HER2 (חלבון המצוי בתא הסרטני). התרופה נקשרת לקולטן וכך מונעת את התפתחותו של הגידול הסרטני. היות והקולטן מצוי רק בכ-20% מהחולות, זהו שיעור המקרים בהם הוא יכול להועיל, ולכן הטיפול מחייב בחירה מראש של חולות מתאימות. טרסטוזומאב רשומה בסל התרופות לסרטן שד המבטא ביתר קולטנים חיוביים ל-HER2, כטיפול משלים לסרטן שד מוקדם, לפני או אחרי ניתוח, וכן לטיפול בסרטן שד גרורתי.

לפטיניב - Lapatinib (טייקרב®-®Tykerb)* - לפטיניב היא תרופה הניתנת דרך הפה, ומבוססת על עיכוב פעילות ייחודי של הקולטנים HER1 ו-HER2, הנמצאים בגידולים סרטניים שונים, כולל סרטן השד. התרופה נקשרת לקולטן בתא הסרטני ומעכבת את התפתחותו. השימוש בלפטיניב בשילוב עם קפציטאבין - Capecitabine (קסלודה®-®Xeloda)** הוכח כיעיל בעיכוב התפתחות הגידול הסרטני בחולות סרטן שד בעלות HER2, שמחלתן נמצאת בשלב מתקדם או גרורתי, והתקדמה, למרות טיפול בטרסטוזומאב או בסוגי טיפול אחרים. לפטיניב רשומה בסל התרופות לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי בקווי טיפול מתקדמים.

נרטיניב - Neratinib (נרלינקס®-®Nerlynx)* - נרטיניב היא תרופה הניתנת דרך הפה, המבוססת על עיכוב פעילות ייחודי של הקולטנים HER1 ו-HER2, הנמצאים בגידולים סרטניים שונים, כולל סרטן השד. התרופה נקשרת לקולטן בתא הסרטני ומעכבת את התפתחותו. נרטיניב נכנסה לסל הבריאות בינואר 2020 כטיפול משלים ממושך בחולות שמחלתן התגלתה בשלב מוקדם ושטופלו תחילה בטרסטוזומאב, עד שנה מתום טיפול זה.

פרטוזומאב - Pertuzumab (פרג'טה®-®Perjeta)* - פרטוזומאב הוכיחה את יעילותה כאשר היא ניתנת בשילוב עם טרסטוזומאב וכימותרפיה, ומפעילה 'חסימה כפולה' של מסלול החלבון HER2. התרופה נמצאת בסל התרופות בישראל לטיפול בקו ראשון לחולות סרטן שד גרורתי בשילוב טרסטוזומאב וכימותרפיה, כטיפול טרום-ניתוחי בסרטן שד מתקדם מקומי או דלקתי או מוקדם, וכטיפול משלים בסרטן שד מוקדם בחולות המצויות בסיכון גבוה לחזרת המחלה עם ביטוי יתר של HER2.

טרסטוזומאב אמטנזין - Trastuzumab Emtansine - TDM1 (קדסיילה® - Kadcyla® - TDM1)* היא שילוב של טרסטוזומאב ו-DM1, תרכובת כימית. הטרסטוזומאב נצמד לתאים הסרטניים החיוביים HER2 ומעכב את התפתחות הגידול הסרטני, ורק לאחר ספיגתו בתאים הסרטניים משתחררת התרכובת הכימית ישירות לתוכם ופוגעת בחומר התורשתי שלהם, הדנ״א. התרופה נמצאת בסל הבריאות לטיפול בחולות סרטן שד גרורתי, בעלות HER2 חיובי, בקווי טיפול מתקדמים לאחר טיפול בטרסטוזומאב. ההתוויה בסל הבריאות הורחבה בינואר 2020, ונמצאת עתה גם כטיפול אדגיובנטי (משלים) בחולות סרטן שד בשלב מוקדם, בעלות HER2 חיובי, עם מחלה חודרנית שארית לאחר טיפול ניאו-אדגיובנטי (מקדים), המבוסס על טקסאן וטרסטוזומאב.

אברולימוס - Everolimus (אפיניטור®-®Afinitor)* - אברולימוס היא תרופה מקבוצת מעכבי האנזים Mammalian target of Rapamycin) mTOR). התרופה מעכבת את המסלול המאפשר את צמיחת התא הסרטני ובניית כלי הדם סביבו, ומונעת את התפשטותו. התרופה ניתנת בקווי טיפול מתקדמים בשילוב התרופה אקסמסטיין, מעכבת ארומטאז, לחולות סרטן שד גרורתי, שעברו את גיל המעבר, בעלות קולטנים חיוביים לאסטרוגן, ו/או לפרוגסטרון (HR+) ושליליים ל-HER2. התרופה רשומה בסל הבריאות להתוויה זו.

אלפליסיב - Alpelisib (פיקריי®-®Piqray)* - אלפליסיב היא תרופה מקבוצת מעכבי PIK3CA. התרופה מעכבת את המסלול המאפשר את צמיחת התא הסרטני, ומונעת את התפשטותו. התרופה אושרה על ידי ה-FDA בקווי טיפול מתקדמים, בשילוב פולבסטרנט - Fulvestrant (פסלודקס®-®Faslodex)** לחולות סרטן שד גרורתי, שעברו את גיל המעבר, בעלות קולטנים חיוביים לאסטרוגן, ו/או לפרוגסטרון (HR+) ושליליים ל-HER2. 

דנוסומאב - Denosumab (אקסגבה®-®Xgeva)* - דנוסומאב היא תרופה הניתנת במקביל לטיפול האונקולוגי, לטיפול בגרורות לעצמות, כדוגמת הטיפול בביספוספונטים (חומצה זולדרונית - Zomeric Acid, זומרה®-®Zomera ; פמידהנט - Pamidronate, ארדיה®-®Aredia)**. התרופה רשומה בסל הבריאות לנשים עם פגיעה בתפקודי הכליה, שאינה מאפשרת מתן ביספוספונטים.

בווציזומאב - Bevacizumab(אווסטין®-®Avastin)* - תרופה מכווננת מסוג נוגדן חד-שבטי הפועלת נגד החלבון הטבעי VEGF המשפיע על התפתחות כלי דם חדשים סביב התאים הסרטניים (תהליך הנקרא אנגיוגנזיס). חסימת החלבון מעכבת את התפתחות כלי הדם, וכך הגידול הסרטני אינו מקבל את החומרים הדרושים לצמיחתו. בנוסף, הפגיעה בכלי הדם מפריעה לגידול הסרטני לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים ועוצרת את התפשטות המחלה. קיימים חילוקי דעות לגבי מידת התועלת של שילוב בווציזומאב עם טיפול כימי בחולות עם סרטן שד גרורתי. תרופה זו אינה נמצאת בסל הבריאות לטיפול בסרטן השד.

פלבוציקליב - Palbociclib (אייברנס®-®Ibrance)* - תרופה שאושרה על ידי ה-FDA כקו טיפול ראשון לסרטן שד גרורתי. התרופה שייכת למשפחת מעכבי חלבון קינאז תלויי-ציקלין (-cyclin dependent kinase) מסוג 4/6 CDK, הפועלת בשילוב עם התרופה לטרוזול - Letrozole (פמארה®-®Femara)** ממשפחת מעכבי ארומטאז, הניטלת באופן פומי (בכמוסות) לטיפול בסרטן שד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן ושליליים ל-HER2. התרופה רשומה בסל הבריאות לטיפול בחולות אחרי גיל המעבר עם סרטן שד מתקדם או גרורתי מסוג החיובי להורמונים, כקו טיפול ראשון ללא טיפול אנדוקריני קודם, או כקו טיפול מתקדם לאחר טיפול אנדוקריני קודם, אך ללא טיפול קודם במעכב 4/6 CDK.

ריבוציקליב - Ribociclib (קיסקלי®-®Kisqali)* - תרופה לעיכוב חלבון קינאז תלוי-ציקלין (-cyclin dependent kinase) מסוג 4/6 CDK, הפועלת לחסימת חלבוני CDK הגורמים לשגשוג בלתי נשלט של תאי הסרטן, ועל ידי כך מאיטה את התפשטות הגידול ומעכבת את התקדמותו. התרופה ניתנת בשילוב עם מעכבי ארומטאז או עם התרופה האנטי אסטרוגנית פולבסטרנט - Fulvestrant (פסלודקס®-®Faslodex)**. התרופה נמצאת בסל הבריאות לטיפול בחולות לאחר גיל המעבר עם סרטן שד מתקדם או גרורתי מסוג החיובי להורמונים, כקו טיפול ראשון ללא טיפול אנדוקריני קודם, או כקו טיפול מתקדם לאחר טיפול אנדוקריני קודם, אך ללא טיפול קודם במעכב 4/6 CDK.

אבמציקליב - Abemaciclib (ורזניו®- ®Verzenio)* - תרופה המעכבת חלבון קינאז תלוי-ציקלין (cyclin-dependent kinase) מסוג 4/6 CDK. התרופה ניתנת בשילוב עם מעכבי ארומטאז או עם התרופה האנטי אסטרוגנית פולבסטרנט - Fulvestrant (פסלודקס®-®Faslodex)** או עם מעכבי ארומטאז. התרופה נמצאת בסל הבריאות לטיפול בנשים לאחר גיל המעבר עם סרטן שד מתקדם או גרורתי מסוג HR חיובי, שטרם קיבלו טיפול אנדוקריני למחלתן המתקדמת, או לאחר טיפול אנדוקריני קודם אך ללא טיפול קודם במעכב 4/6 CDK.

אטזוליזומאב - Atezolizumab (טסנטריק®-®Tecentriq)* - תרופה אימונותרפית מקבוצת נוגדי PD-L1. התרופה מיועדת לטיפול בסרטן שד מהסוג השלילי לשלושת הסמנים (טריפל נגטיב) המבטא חלבון PD-L1 על פני התאים הסרטניים. התרופה נקשרת לחלבון, חוסמת את פעילותו, ובכך מאפשרת למערכת החיסון לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם. התרופה ניתנת בשילוב עם כימותרפיה מסוג פקליטקסל מוצמד-אלבומין - Paclitaxel albumin-bound (אברקסן®-®Abraxane)**. בינואר 2020 התרופה הוכללה בסל הבריאות לסרטן שד מתקדם-מקומית לא נתיח או גרורתי מסוג טריפל נגטיב, בחולות המבטאות PD-L1 (גדול או שווה ל-1%), שטרם קיבלו טיפול כימי למחלתן הגרורתית.

אולפאריב - Olaparib (לינפארזה®-®Lynparza)*
טלזופאריב - Talazoparib (טלזנה®-®Talzenna)*

שתי התרופות הן ממשפחת מעכבי פארפ 1 (Parp-1 inhibitor). פארפ-ו הוא חלבון המסייע בתיקון נזקי דנ״א לתאים. התרופה חוסמת את הפארפ, מונעת את תיקון הנזק לתאי הסרטן וגורמת למות התאים, וכך מביאה לעצירה או הקטנה של הגידול. שתי התרופות נכנסו לסל הבריאות בינואר 2020 כקו טיפול ראשון לסרטן שד גרורתי בחולות עם מוטציה מסוג BRCA germline (נשאות של המוטציה), גידול שלילי ל-HER.

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים. 

**או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

תרופות במחקר

נכון להיום, והודות להתקדמות בחקר הסרטן ובפיתוחם של אמצעי טיפול יעילים וחדישים יותר, ישנן תרופות חדשות נוספות הנמצאות עדיין בתהליכי מחקר ורישום בעולם. מדי שנה מוגשות לסל הבריאות תרופות שיעילותן הוכחה.

מעקב

עם סיום הטיפול הפעיל תוזמני לביקורת תקופתית אצל הרופאה שטיפלה בך. המעקב למחלימות מסרטן השד כולל בדיקת רופאה אונקולוגית מספר פעמים בשנה, בדיקות הדמיה של השדיים (בדרך כלל ממוגרפיה ואולטרה-סאונד, ולעיתים MRI) ומעקב תקופתי אצל כירורגית שד. צילומי רנטגן, CT ,CT-PET ובדיקות דם - אינם חלק מהמעקב השגרתי המומלץ לאחר ההחלמה מסרטן השד.

בכל מקרה של שינויים במצב הכללי, או כשמתעוררות שאלות כלשהן - חשוב להיוועץ בצוות המטפל בהקדם האפשרי.

מחקרים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).

מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.

מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.

במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:

1. קבוצה שמקבלת את הטיפול החדש הנבדק במחקר (כחלופה לטיפול הסטנדרטי המקובל בעולם באותה מחלה או כתוספת לטיפול הסטנדרטי).
2. קבוצה שמקבלת את הטיפול הסטנדרטי, הנחשב כטיפול המיטבי במחלה.

אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.

כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.

גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.

חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.

שינויים בהרגלי החיים, והתמודדות עם תופעות לוואי בתקופת הטיפולים

דימוי גוף, מיניות ואינטימיות: הקדמתן של תופעות גיל המעבר עלולה להיות קשה ומשמעותית בעיקר עבור נשים צעירות, הנאלצות להתמודד במקביל לתופעות הלוואי של הטיפולים, גם עם דימוי גופן שנפגע. שינויים אלו משפיעים לא רק על תחושותיה של האישה, אלא גם על יחסיה עם בן/בת הזוג, בני משפחתה וסביבתה (מידע נוסף בנושא זה בעמ' 56).

מניעת היריון בתקופת הטיפולים: קיימת חשיבות רבה לכך שאישה המתמודדת עם סרטן שד תימנע מהיריון. עם אבחון המחלה ובזמן הטיפול הראשוני, יש להתייעץ בנושא זה עם הרופאה האונקולוגית המטפלת. כימותרפיה אמנם פוגעת במידה מסוימת בפוריות האישה, אך עדיין קיימת אפשרות שאישה, העוברת טיפולים במחלת הסרטן, תהרה במהלך הטיפול.

תשישות ועייפות: הטיפולים במחלת הסרטן עלולים לגרום לתופעות לוואי שונות, אך ברוב המקרים, ניתן להמשיך ולנהל אורח חיים כמעט רגיל. עם זאת, במהלך הטיפולים ומעט גם לאחריהם, יהיה צורך בהתאמת אורח החיים ליכולות ולתחושות האישיות. מומלץ להקדיש זמן למנוחה ככל הניתן, ולהימנע מפעולות הדורשות מאמץ רב. גם אם התפקוד היומיומי השתנה בדרך כלשהי - אין לראות בכך כישלון אישי. מומלץ להיעזר בבני המשפחה, קרובים וחברים, שישמחו להושיט יד בכל עניין.

פעילות גופנית: מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך פעילות גופנית סדירה, כגון הליכה מתונה במשך חצי שעה ביום, משפרת באופן ניכר את תחושת העייפות, תורמת להעלאת רמת התפקוד היומיומי ולשיפור מהותי באיכות החיים, וכן מפחיתה את הסיכון לחזרת המחלה.

תזונה נכונה: הטיפולים השונים במחלה משפיעים על התיאבון ועל טעמי המזון, וחלק מתופעות הלוואי האפשריות הן כאבים ופצעים בפה. ישנם מקרים בהם עדיף לאכול מזונות קרים או פושרים. מומלץ להיעזר בתזונאית, ולבדוק כיצד ניתן להתגבר על תופעות הלוואי השונות המשפיעות על התזונה. תזונה נכונה חשובה ביותר בתקופת הטיפולים, בה קיים עומס רב על הגוף הזקוק לכל משאב אפשרי כדי להשתקם ולהחלים.

רפואה משלימה: המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.

לימפדמה (Lymphadema): נפיחות בחלק או בכל הזרוע בצד המנותח. מערכת הלימפה מנקזת נוזלים מכל אזורי הגוף ומחזירה אותם למחזור הדם. לעיתים, בעקבות הטיפולים והניתוח, נפגעת יכולת ההובלה של מערכת זו. כתוצאה מכך עלולה להופיע, עם הזמן, נפיחות בזרוע או ביד, בצד שנותח. כטיפול מונע מומלץ מאוד לשמור על הצד המנותח: להימנע מפצעי חבלה, דקירות, חתכים, זיהום ומדידות לחץ דם. חשוב להימנע מלחץ עודף באזור שנותח (רצועות חזייה הדוקות, נשיאת תיק על כתף זו) וממאמץ יתר. בכל מקרה של הופעת זיהום ביד, יש לפנות לרופא. אם וכאשר מופיעים סימני נפיחות - מומלץ לקבל טיפולי פיזיותרפיה משולבים של עיסוי, תרגול, שימוש בשרוול, או גרב אלסטיים וחבישות לחץ. אם הנפיחות מופיעה באופן פתאומי, מומלץ לפנות לרופא המטפל לבדיקה. משך הטיפול והתדירות שלו, מותאמים לחומרת הנפיחות של המטופלת.

בכל מקרה, מומלץ לפנות לייעוץ וטיפול של אנשי מקצוע פיזיותרפיסטים מומחים לנושא. בצקת לימפטית היא אמנם סיבוך משני כתוצאה מהטיפול במחלת הסרטן, אולם היא עלולה להוביל לקשיים ולמגבלות, לכן, כדאי ורצוי מאוד להתייחס אליה במסגרת השמירה הכוללת על הבריאות וחזרה לשגרת החיים הרגילה.

הפסקת המחזור החודשי ותסמיני גיל המעבר: הטיפולים השונים בסרטן השד עלולים לגרום להפסקת המחזור החודשי ולהקדמת תסמיני גיל המעבר בנשים צעירות (בגיל הפוריות). מצב זה עלול להוסיף למצוקה הנפשית והגופנית, בעקבות אבחון המחלה והטיפולים. מעבר להשלכות הנפשיות, נשים אלו עלולות לחוות טרם זמנן את תופעות גיל המעבר. בטווח הרחוק עולה הסיכון שלהן לירידה מהירה בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס) ולתופעות קרדיו-וסקולאריות (בעיות בתפקוד הלב וכלי הדם). נשים רבות מתקשות להשלים עם ההפסקה המוקדמת של הווסת ואובדן הפוריות, במיוחד אם קיוו להביא ילדים לעולם. באופן טבעי, הופעת המחזור החודשי נפסקת, על פי רוב, בין אמצע שנות ה-40 לאמצע שנות ה-50, וכתוצאה מכך מופיעים תסמיני גיל המעבר, כגון גלי חום והזעת יתר, יובש בנרתיק, עלייה בתכיפות מתן השתן, ירידה בחשק המיני, עייפות, יובש בעור, כאבים, בעיות ביכולות הריכוז והזיכרון, ושינויים במצב הרוח. תסמינים אלו, המשתנים מאישה לאישה, צפויים לחלוף בהדרגה עם הזמן.

עצות מעשיות שיסייעו לך בהתמודדות עם תסמיני גיל המעבר:

גלי חום: מומלץ ללבוש ביגוד קל, ולהתקלח במים פושרים. לרוב גלי החום מופיעים בשעות הערב. חלק מהנשים מגלות כי מצבים מסוימים גורמים להחרפת גלי החום, כגון מזג אוויר חם, שתיית משקאות חמים, שתיית משקאות המכילים קפאין כמו תה וקפה, צריכת אלכוהול, או אכילת מזונות חריפים. מומלץ לרשום מהם הגורמים בעקבותיהם מופיעים תסמינים אלו, ולהימנע מהם. במקרה של גלי חום קשים - יש להתייעץ עם הרופאה המטפלת.

יובש נרתיקי: קיימים תכשירים שונים לטיפול בתופעה זו, ומומלץ להתייעץ עם רופאת הנשים שלך בנושא.

עור יבש: בזמן הרחצה ניתן להוסיף שמן תינוקות או שמנים טבעיים למי הרחצה. ניתן גם ליטול תוספת אבץ, ויטמין B או שמן פשתן.

תכיפות במתן שתן: מומלץ להקפיד על שתייה מרובה (כליטר וחצי ביום). כמו כן, ניתן לבצע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן (הנקראים גם תרגילי קגל - kegel exercises). אם מופיעים כאבים בזמן מתן שתן, צבע השתן עכור, או שהוא מדיף ריח לא נעים - יש לדווח לרופאה המטפלת בך.

בעיות שינה: גלי חום, הזעה וחרדה פוגעים באיכות השינה. ניתן להיעזר בכדורי שינה (על פי מרשם רפואי), צמחי מרפא מרגיעים, האזנה למוסיקה מרגיעה, ביצוע תרגילי הרפיה, דמיון מודרך, עיסוי או מדיטציה.

אורח חיים בריא: כדי להתמודד עם תופעות גיל המעבר, מומלץ לשמור על צפיפות העצם ולהימנע מבעיות לב וכלי דם, ולאמץ אורח חיים בריא: פעילות גופנית, תזונה מאוזנת ועשירה בסידן הכוללת ירקות ופירות טריים, הימנעות מעישון ומהשמנה.

צפיפות העצם: כיום קיימות מספר תרופות יעילות נגד אוסטיאופורוזיס. יש מקום לבצע בדיקה לצפיפות העצם, ובמידת הצורך לשקול טיפול תרופתי מתאים.

רפואה משלימה: ישנו מגוון טיפולים מהרפואה המשלימה, כגון רפלקסולוגיה, שיאצו, דיקור סיני, הרפיה, נטורופתיה, צמחי מרפא שונים והומיאופתיה, המסייעים בהתמודדות עם תסמיני גיל המעבר. כיום טיפולים אלו זמינים במסגרת קופות החולים בהשתתפות עצמית. 

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

קבלת האבחנה על מחלת סרטן השד עלולה לגרום לך לתגובות רגשיות שונות. כל אישה מגיבה בדרך שונה ובעוצמה שונה, ונדרש לה זמן בכדי לעבד ולהתמודד עם רגשותיה בדרכים הייחודיות לה ולאופייה.

על אף הרגשות הקשים הנלווים לאבחנה ולטיפולים, ובעיקר עם חלוף הזמן לאחר האבחנה, נשים רבות מדווחות גם על תחושות חיוביות של הכרה מחודשת בערכן העצמי, תוך כדי התמודדות עם המחלה, מעבר לתחושות החרדה, העצב והדאגה המובנות מאליהן. חלקן משנות את השקפת עולמן על החיים בצד ההתמודדות עם מחלתן. מטרות וסדר העדיפויות משתנה, ההתייחסות לדברים שבעבר נראו בלתי משמעותיים, זוכים עתה להיבט מזווית ראייה שונה. אמונה דתית והגשמה עצמית, בדרכים שונות, גם הם יכולים לבוא לידי ביטוי.

גם בני משפחתך עוברים תהליך דומה וזקוקים, לעיתים, כמותך, לתמיכה. החרדה מפני הבדיקות, הטיפול, או הצורך באשפוז, שכיחה ביותר. רמה מסוימת של הרגשת דיכאון גם היא שכיחה, ורצוי להתייחס אליה כאל שלב טבעי בהתמודדות עם המחלה.

שיחה עם הצוות המטפל עשויה לעזור בהפחתת אי הבהירות והחרדה, כאשר השתתפות פעילה בהחלטות הקשורות לטיפול בך - תוכל להשיב את תחושת השליטה במה שקורה לך. מחקרים הראו שנשים, שבחרו להיות שותפות פעילות בהחלטות על גורלן, ודרשו רמה מסוימת של שליטה במצבן, התמודדו טוב יותר עם האבחנה, עם הטיפולים ועם תופעות הלוואי.

מומלץ להכין שאלות לרופאה האונקולוגית ולצוות המטפל, בדומה לשאלות המופיעות בדף מידע זה, לרשום את דבריהם, ולבקש הבהרות לתשובות בלתי ברורות. רוב הנשים רוצות לדעת מהי המחלה איתה הן נאלצות להתמודד, כיצד ניתן לטפל בה, ומהם הסיכויים להצלחת הטיפול. חשוב לזכור: כל שאלה היא לגיטימית ויש זכות לדרוש תשובה ברורה.

מה לספר ולמי?

את אינך לבדך. בן/בת זוג, הורים, אחים, אחיות, ידידים או חברים לעבודה מהווים מקור לתמיכה וסיוע. כדאי לזכור שאת זקוקה לכוחות נפשיים כדי להתמודד עם המחלה. ההחלטה את מי לשתף לגבי האבחנה, הניתוח והטיפול היא שלך. יחד עם זאת חשוב לזכור כי לאנשים הקרובים אליך יש בדרך כלל רצון להיות לך לעזר, ברוב המקרים נראה שיש יתרון לשיתוף וכי להסתרה עלולים להיות מחירים רגשיים. לעתים עדיף להיות עצובים ביחד מאשר כל אחד בודד עם העצב שלו. רק את יכולה להחליט עם מי את רוצה לחלוק את מה שעובר עלייך.

כיצד מספרים לילדים?

• חשוב לשוחח עם הילדים. ההחלטה מה לספר להם בנוגע למחלת הסרטן היא קשה, ורצוי כי היא תהיה החלטה משותפת שלך ושל בן/בת הזוג. ההחלטה עד כמה לספר להם מושפעת מגיל הילדים והבשלות שלהם, אתם בדרך כלל אלה שתדעו מה נכון ומתאים להם.
  
  
• ילדים קטנים מאוד מודאגים באשר לאירועים שאינם ברורים להם, בהם מעורב ההורה. הם מכירים מחלות שחולפות לאחר ימים ספורים ופחות מבינים מהי מחלה מתמשכת, והם זקוקים להסבר פשוט מדוע אימא צריכה ללכת לבית החולים, או לקבל טיפול זה או אחר. דמיונם המפותח של ילדים עלול ליצור תמונה מעוותת ושונה מהמציאות, כמו גם ״שמועות״ שיגיעו לאזניהם מסביבתם (בית ספר, חברים וכו').
  
  
• חשוב להדגיש בפניהם שאף אחד איננו אשם , ובוודאי לא הם, במחלתה של אימם.
  
  
• לרוב, גישה ישירה וכנה היא הדרך הטובה ביותר לכל הילדים. זכרו שיחד עם הצורך לתת לילדים את המידע, חשוב לא פחות להקשיב להם, להקשיב לפחד ולהיות ערניים לשינויים בהתנהגותם.
  
  
• מומלץ לאפשר לילדים לבטא את שמחתם עם חזרתה של האם מבית החולים, ולהיות לה לעזר.
  
  
• חשוב שילדים ידעו מי בסביבתם הקרובה מודע למחלה, מומלץ לשתף אותם בהחלטתכם לספר למורה, או לגננת. אחת הדרכים לעשות זאת היא להציע לילד לספר למורה יחד אתכם, בדרך זו תאפשרו לילד לספר את הסיפור שלו ולשמוע אותו מספר את הסיפור.
  
  
• כדאי לשתף את הילדים בקשיים העוברים על המשפחה כולה. הם יעריכו את העובדה כי מתייחסים אליהם כבוגרים וכי יש להם תפקיד.
  
  
• לנערים ולנערות בגיל ההתבגרות קשה במיוחד להתמודד עם מחלתה של אימם. הרבה נערות ונשים צעירות מבינות כי מחלת סרטן השד היא בעלת אפיון משפחתי, חלקן יחששו מהעובדה שהן נמצאות, כתוצאה ממחלת האם, בסיכון גבוה יותר לחלות בה. בנוסף, בנות אלה נמצאות בשלב בחיים בו הן עסוקות בהתפתחות השד שלהן עצמן. מחלת האם עלולה לגרום לפחדים אצל הבנות בגיל זה, לכן יש להתייחס לכך ולהתמודד עם החרדות שלהן באופן מיוחד.

הקשר עם בן/בת הזוג*

קשרים בין-אישיים, ובעיקר בין בני הזוג, יכולים להשתנות ולקבל משמעות חדשה. חשוב כי תחלקי את רגשותיך עם בן הזוג, מוקדם ככל האפשר. בן הזוג בחר בך בזכות אישיותך ותכונותייך. הקשר ביניכם עמוק מספיק כדי להכיל את השינוי שחל בגופך. נסו לעבור את התקופה הקשה ביחד והיו קשובים זה לזו. זכרי כי גם הוא חווה חששות ופחדים ולעיתים אינו יודע כיצד להגיב למצב החדש. אם תסתגרי בפניו, יקשה עליו לשמש לך אוזן קשבת וכתף תומכת. לכן, חשוב מאד לשוחח עם בן הזוג על הרגשות והתחושות המתעוררים כתוצאה מהמחלה ומהניתוח - בכדי למנוע פירוש מוטעה של תגובות שונות למצב החדש, הן מצד האישה והן מצד בן הזוג. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. לעיתים נוצרים "קצרים בתקשורת" כאשר האישה חוששת כי חדלה להיות מושכת בעיני בן זוגה ואילו הוא מהסס להתקרב אליה מחשש שאינה מוכנה עדיין לכך. שני בני הזוג זקוקים לאינטימיות וקירבה. שוחחו ביניכם ושתפו זה את זה בתחושותיכם האישיות.

לא כדאי שתסתירי את עצמך מעיניו של בן הזוג. בכך שאת מסתירה את עצמך - את מסתירה את עצמך מעצמך. אהבתו ותמיכתו יקלו על שניכם. קבלי את האהבה והעזרה שהוא מעניק לך. אם תנהגי בטבעיות, גם הוא יקבל אותך בטבעיות. עם שובך הביתה מבית החולים, נסו לחדש בהדרגה את היחסים האינטימיים ביניכם. רגישות יתר של מקום הניתוח תדרוש אולי שינוי תנוחה, אותה ניתן למצוא יחד. עם הזמן יהיה קל יותר לחזור לשגרת החיים הזוגית שלכם כפי שהייתה קודם לכן.

אם אינך בזוגיות

ניתוח שד אינו מהווה מחסום מפני התקשרות עם בן/בת זוג. נשים רבות שהתמודדו עם סרטן השד מצאו בן/בת זוג לאחר שהחלימו. את תחליטי מתי לגלות לבן/בת זוג שהכרת, על התהליך אותו עברת. זה לא חייב להיות מיד עם היכרותכם, בדומה לנושאים אינטימיים אחרים של שניכם, שאינם מוצגים במפגש הראשון. עם התקדמות היחסים ביניכם, ובניית הערכה והבנה הדדיים, יגיע גם הרגע לגילויים אישיים, כולל החוויה האישית שעברת. הגילוי האישי יעמיק את הקשר ביניכם, אם הוא כן ומבוסס. 

דימוי גוף, מיניות ואינטימיות

כאשר מדובר בשמירה על איכות החיים בתקופת ההתמודדות עם מחלת הסרטן, עולה באופן טבעי, שאלת המיניות. המיניות היא חלק חשוב בחיי כולנו. מיניות אינה רק קיום יחסי מין, אלא גם קרבה, מגע, חום, קשר והנאה. ישנם זוגות החשים מבוכה וקושי להסתגל למצב החדש, וזה טבעי. ניתן לסייע לשני בני הזוג ללמוד את הצרכים החדשים והקשיים המוכתבים על ידי השינויים הגופניים ולהכיר מה נעים, מה גורם לאי-נוחות או לכאב ומה מהנה. פתיחות ונכונות הם אלה שיסייעו לך ללמוד את המצב החדש יחד עם בן/בת הזוג.

חשוב לציין, שגם אם נפגע תפקוד כלשהו, אין זה סופם של חיי המין. כמעט תמיד ישנן דרכים חלופיות לקבל ולהעניק הנאה, ולהעצים את מה ששמור ומתפקד.

כיום, במקרים רבים של סרטן שד המאובחן בשלבים הראשונים, מוצעת לאישה אפשרות ניתוח משמר שד. זכותה של כל אישה לברר את כל האפשרויות הטיפוליות העומדות בפניה, ולקבל את מלוא המידע, כולל היתרונות והחסרונות שלהן. ישנן נשים שיבחרו לשמר את השד, אם זה ניתן מבחינה רפואית, ואחרות יעדיפו להסיר את השד כולו. רצוי לברר את הרגשות לגבי עניין זה יחד עם קבלת מידע רפואי וייעוץ מקצועי. שיחה פתוחה וגלויה עם בן/בת הזוג גם היא מומלצת. על כל אישה לבדוק עם עצמה את רגשותיה והשקפותיה ואת ההשלכות שהיא צופה על דימוי הגוף שלה, נשיותה ומיניותה, המהווים חלק בלתי נפרד מחייה. עם זאת, משמעות אובדן השד, אינה זהה לאובדן הנשיות. רצוי לשוחח על נושא זה עם אחד מאנשי המקצוע - עובדת סוציאלית, פסיכולוג/ית, אחות.

לאחר הניתוח מומלץ להקדיש תשומת לב לגופך. גם אם חל בו שינוי, כעת הגוף זקוק לתשומת לב רבה יותר כחלק מתהליך השיקום.

השדיים והפטמות הם מקור להנאה מינית עבור נשים רבות. ישנן נשים אצלן גירוי השדיים מוסיף להתרגשות המינית ואצל אחרות מגע בשדיים אינו ממלא תפקיד מרכזי ביחסי המין. ניתוח משמר שד עלול להשפיע על האופן בו מרגישה האישה כלפי גופה, על תחושותיה בשד שנותח, במיוחד אם לאחר הניתוח בוצעו טיפולים בקרינה לשד, הפוגעים בהנאה הנובעת מנגיעה בשדיים. ניתוח הסרת שד עלול להשפיע על יכולת הגירוי המיני, במיוחד אם בעבר חוותה האישה גירוי באמצעות מגע בשדיה. ישנן נשים המרגישות כי הניתוח שעברו השפיע על הדימוי העצמי שלהן, שהן נשיות פחות מבעבר, בעוד אחרות אינו מרגישות כי נשיותן נפגעה, למרות אובדן השד.

צלקות הניתוח ותקופת ההחלמה משתנות מאישה לאישה. ישנן נשים הנהנות ממגע באזור הניתוח, לאחר החלמת הצלקת. נשים אחרות אינן נהנות ממגע באזור זה ולעיתים לא ייהנו גם ממגע בשד והפטמה בצד שלא נפגע. חלק מהנשים שעברו הסרת שד מרגישות שלא בנוח בעת קיום יחסי מין בתנוחה בה הן מעל בן זוגן, כיוון שאזור השד החסר בולט יותר בתנוחה זו. לעיתים רחוקות קורה בתנוחה הב הן מעל בן/בת הזוג, כיוון שאזור השד החסר בולט יותר בתנוחה זו. לעיתים קורה שנשים מפתחות כאב כרוני בחזה ובכתפיים לאחר הסרה מלאה של השד. על כאב זה ניתן להקל באמצעות תמיכה בכריות באזורים הכואבים. על מנת למנוע חוסר נוחות, מומלץ להימנע מתנוחות בהן משקל הגוף מכביד על החזה או הזרוע.

לאחר ניתוח הסרה חלקית של השד, או הסרת גוש, יושלם הטיפול במחלה, ברוב המקרים, באמצעות טיפול קרינתי. במהלך תקופה זו העור רגיש, ולעיתים אדמומי וכואב, אולם תחושת השד והפטמה אמורה להישאר כרגיל. שחזור שד עשוי לשקם את צורתו וגודלו של השד שנפגע, אך לא בכל המקרים מושגת תחושה דומה לשד טבעי. עם הזמן, תחושת השד המשוחזר תהפוך רגישה וטבעית יותר. שחזור שד מסייע לחלק מהנשים לחוש נשיות, מושכות ובנוח יותר עם גופן. חשוב להדגיש כי ניתוח שד או טיפול בקרינה לשדיים, אינם מפחיתים פיזית את תשוקתה המינית של אישה. כמו כן, הם אינם מפחיתים את יכולתה של האישה לייצר סיכה וגינלית, להרגיש וליהנות מתחושה נעימה באיברי המין, להגיע לאורגזמה, ואינם משנים את יכולתה לחוות הנאה מינית.

מיניות הינה מקור לחום, מגע, קרבה ואהבה.

מיניות היא צורך בסיסי לכל אדם באשר הוא, ללא קשר לגילו או למחלתו. למרות הידע הרב הקיים על השפעות המחלה והטיפול על המיניות, פעמים רבות המטופלת והצוות הרפואי זונחים את נושא המיניות ואינם דנים בו, בעיקר בשל מיתוסים מוטעים, תרבות ואורח החיים, מבוכה, משקעים מהעבר, אופי חי״ הזוגיות ותגובת הסביבה. המשמעות של להיות חולה סרטן היא לעיתים לאבד חלק מהיכולות הפיזיות ומהכישורים הטכניים, אך לעולם לא לאבד את הצורך לאהוב ולהיות נאהב. לפיכך, אחת ממטרות הייעוץ המיני באגודה למלחמה בסרטן היא להבין שאושר בחיים הוא להיות נאהב בזכות עצמך, גם ולמרות ההתמודדות עם קשיים פיזיים ונפשיים כתוצאה ממחלת הסרטן.

עם הפנים לעתיד - בדרך להחלמה

"לאחר הטיפול בסרטן השד, ידעתי שחיי השתנו לתמיד. שום דבר לא יכול לחזור להיות כפי שהיה. בכיתי על מה שאיבדתי, אך במקביל, הרגשתי שקיבלתי הזדמנות לחיים חדשים"(נ')

מחלימות מביעות לעיתים תכופות את הצורך להבין מהי המשמעות של מחלת הסרטן בחייהן כעת. למעשה, רבות מגלות שמחלת הסרטן גרמה להן להתבונן על חייהן אחרת ולחפש כיוונים חדשים. חלק מהן תהרהרנה על רוחניות, על מטרותיהן בחיים ועל היקר להן ביותר. שינויים אלה בדרך כלל חיוביים. רבות חשות בנות מזל, או מבורכות על כך שהצליחו לשרוד את הטיפולים והן נהנות בכל יום מחדש. תפיסת משמעות המחלה משתנה לאורך הזמן, ולעתים היא מלווה ברגשות מעורבים.

לעיתים, מי שהתמודדו עם מחלת הסרטן עושות שינויים בחייהן בכדי להבהיר לסביבתן מה חשוב להן ביותר כעת. חלק מחליטות להתמקד פחות בעבודתן, ולהקדיש זמן רב יותר לשהייה לצד בני משפחתן וחבריהן ולטיולים בחיק הטבע. רבות מגלות כי גם התמודדות עם משבר, כמו מחלת סרטן, עשויה להעניק כוחות מחודשים, לאפשר צמיחה והתפתחות, ולהעצים את היכולות האישיות.

תקופת סיום הטיפולים יכולה להיות זמן טוב להביט קדימה לעתיד. אירועים חדשים והתחלות חדשות יכולים להביא לתחושת הקלה ושמחה. כעת, עם סיום הטיפולים, מומלץ לקחת פסק זמן למנוחה ולחשיבה מחודשת, להעניק זמן להחלמה אישית ומשפחתית, ולהתחיל לחיות ללא שגרת המחלה, שהיוותה במשך זמן ממושך את מוקד החיים המרכזי. המצבים המשמעותיים בחיים, בין אם הם חיוביים או שליליים, לעיתים מעניקים הזדמנות לגדול, ללמוד, ולהעריך את מה חשוב באמת.

נשים רבות שהתמודדו עם מחלת הסרטן והחלימו - מתארות את חווייתן כמסע. זהו לא מסע אותו הן בחרו לעצמן, אך לעיתים הוא מעניק להן הזדמנות להתבונן בדברים באופן שונה.

מילון מונחים

א

אבנורמל (Abnormal) - בלתי תקין.

אדנומה (Adenoma) - גידול שפיר המתפתח בתאים העוטפים איברים שונים בגוף.

אונקולוג (Oncologist) - רופא המתמחה במחלות סרטן ובטיפול בהן באמצעות קרינה, כימותרפיה, טיפול הורמונלי או ביולוגי.

אונקולוגיה (Oncology) - תחום רפואה העוסק בטיפול ובחקר גידולים ממאירים.

אימונותרפיה (Immunotherapy) - טיפול במחלת הסרטן באמצעות הגברת פעילות המערכת החיסונית של החולה.

אמבולטורי (Ambulatory) - טיפול יומי בבית החולים שאינו מצריך אשפוז ושהייה ממושכת.

אסטרוגן (Estrogen) - הורמון מין נשי המיוצר בעיקר על-ידי השחלות. אסטרוגן מגרה התפתחות והמשכיות של מאפיינים נקביים, מעודד תאים בעלי קולטנים לאסטרוגן לגדול ולהתפתח.

אסטרוגן רצפטור פוזיטיב (ER+ (Estrogen Receptor Positive - הימצאות רצפטור (קולטן) לאסטרוגן בתאים הסרטניים. במצב זה יינתן טיפול הורמונלי.

אסטרוגן רצפטור נגטיב (ER- (Estrogen Receptor Negative - לא קיים רצפטור (קולטן) לאסטרוגן. במצב זה התאים הסרטניים אינם בעלי קולטנים לאסטרוגן, לפיכך טיפול הורמונלי לא יהיה יעיל עבור החולה.

ב

בדיקה פתולוגית או ציטולוגית (Pathology or Cytology exam) - בדיקת דגימות רקמת תאים או נוזלי גוף תחת מיקרוסקופ, לצורך אבחון מחלות שונות, כולל גידולים סרטניים (ממאירים). בדיקות סקר - בדיקות המבוצעות לאנשים בריאים בכדי לאבחן מחלות בטרם התפתחו תסמינים כלשהם.

בחילות והקאות - תופעות לוואי שכיחות של הטיפול במחלת הסרטן, המתרחשות לרוב יחד, אך ייתכן ויופיעו בנפרד. בתופעות אלו ניתן לטפל בהצלחה באמצעות טיפול תרופתי מתאים. ביופסיה (Biopsy) - לקיחת דגימת רקמה לצורך בדיקה מיקרוסקופית, כדי לאבחן אם הגוש בשד ממאיר (סרטני) או שפיר.

ביופסיית מחט עדינה (F.N.A) - דגימת תאים מהירה ופשוטה. הרופא שואב באמצעות מזרק בעל מחט דקה דגימת תאים מן הגוש בשד, לשם אבחון מדוייק של התאים (ראי בדיקה ציטולוגית).

ביופסיית מחט עבה (core biopsy, tru-cut biopsy) - לקיחת דגימה פתולוגית בעזרת מחט עבה, כך שמתקבל גליל רקמה, אותו ניתן לאבחן במעבדה. זוהי הביופסיה המועדפת לקביעת אבחנה פתולוגית.

בלוטת הזקיף (Sentinel Node) - בלוטות הלימפה הראשונות אליהן יש ניקוז לימפטי של השד, ואליהן קיימת סבירות גבוהה כי התאים הסרטניים יתפשטו.

ביטוי יתר (Overexpression) - ייצור יתר של חלבון על-ידי תא סרטני. לעיתים, תאים סרטניים מייצרים כמות מוגברת יותר של קולטנים על פני שטח התא.

BRCA1/2 (בי.אר.סי.איי 1/2) - גנים המונעים התפתחות גידולים סרטניים. כאשר אצל אדם כלשהו אחד מהם פגום (עבר מוטציה) - הוא נמצא בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד, השחלה, הלבלב, או הערמונית.

ג

גיל מעבר (Menopause) - התקופה לפני הפסקתו הסופית של מחזור הווסת המאופיינת בירידה בייצור ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, עד להפסקת ״צורם בכלל והפסקת המחזור. לעיתים מלווה בתופעות כמו גלי חום.

גן (Gene) - היחידה הבסיסית הביולוגית של התורשה. קטע דנ״א (DNA) מכיל מידע לייצור חלבון אחד.

גנטיקה (Genetics) - תורשתי. מונח המתייחס למידע העובר בתורשה מההורים לילדיהם, באמצעות הגנים.

ד

דיספלסיה (Dysplasia) - התפתחות או צמיחה לא תקינה, מצב הנחשב בדרך כלל כלא סרטני, אולם עלול במקרים מסוימים להתפתח לסרטן.

די.סי.איי.אס. Ductal Carcinoma In Situ) DCIS) - גידול ממאיר הממוקם בצינוריות החלב, שלא חדר לרקמת השד, ולכן אינו שולח בהכרח גרורות לבלוטות הלימפה, או לאיברים מרוחקים.

דימות (Imaging) - הדמייה. בדיקות לא פולשניות, המפיקות תמונות של פנים הגוף, כגון: בדיקת CT, תהודה מגנטית (MRI), וכדי.

ה

הורמונים - חומרים המיוצרים על-ידי בלוטות פנימיות מיוחדות בגוף, המפרישות אותם ישירות לזרם הדם. הם מווסתים, מזרזים, או מעכבים את פעולתם של איברים שונים ותהליכים שונים בגוף.

היפרפלזיה (Hyperplasia) - גידול יתר של תאים תקינים ברקמה או באיבר.

הסתיידויות (Calcifications) - הצטברויות קטנות של סידן ברקמות השד, אותן ניתן לראות באמצעות ממוגרפיה. כשהן מתעבות, עלול הדבר להוות סימן לגידול ממאיר ממוקד, שמקורו בצינוריות החלב.

הר טו - HER2 - שמו של חלבון אשר בגידולי שד מסויימים נמצא בביטוי יתר. במקרים כאלה, מותאם טיפול מיוחד למצב זה.

ח

חתך קפוא (Frozen Section) - הקפאת דגימת הרקמה שהוצאה בביופסיה ובדיקתה המיידית תחת מיקרוסקופ, בעוד המנותחת נשארת תחת הרדמה, בהמתנה לקבלת תוצאות הבדיקה.

ט

טיפול אדג'ובנטי (Adjuvant therapy, אדג'ובנט תרפי) - מונח המוכר גם כטיפול מונע, משלים, או מסייע. טיפול זה ניתן לאחר הסרת גידול סרטני הנראה לעין, בהנחה שאם נותרו מוקדים זעירים (מיקרוסקופיים) של הגידול, הוא ישמיד אותם וימנע, או יפחית את הסיכון להישנות (חזרת) המחלה.

טיפול הורמונלי חלופי (HRT - Hormone Replacement Therapy) - מתן הורמונים לנשים אחרי הסרת שחלות, או גיל המעבר כדי למנוע תופעות כמו אוסטאופורוזיס (דלדול העצם), יובש בנרתיק וגלי חום.

טיפול פליאטיבי (Palliative Therapy) - טיפול מקל (תומך) הנועד לסייע בשיפור איכות החיים ובהקלה על תסמיני המחלה.

טיפול מכוון מטרה (Targeted Therapy) - טיפול ממוקד, הפוגע בעיקר בתאים סרטניים, עם השפעה מועטה יחסית על התאים הבריאים.

טיפול ניאו-אדג'ובנטי (Neo-adjuvant Therapy) - טיפול לפני ניתוח, במטרה לצמצם את היקף הגידול הסרטני ולאפשר ניתוח מוגבל יותר.

כ

כאב - תופעת לוואי שכיחה אצל המתמודדים עם מחלת הסרטן. כאב הוא תחושת סבל ואי-נוחות, המעידה על פגיעה ברקמות הגוף. ישנם מומחים שהוכשרו לטיפול פליאטיבי יעיל בכאב, ובתסמינים אחרים.

כריתת שד מניעתית (Prophylactic Mastectomy) - הסרת שד אחד, או שניים, במטרה להפחית את הסיכון להתפתחות עתידית של סרטן השד.

ל

לובולאר קרצינומה אין סיטו (LCIS - Lobular Carcinoma In Situ) - ריבוי תאים לא תקינים בבלוטות החלב. למרות שקיימת בשמו המילה קרצינומה (גידול ממאיר), גידול זה אינו נחשב כגידול סרטני, ואינו דורש טיפול כשל גידול סרטני. עם זאת, נשים אצלן התגלה ריבוי תאים בבלוטות החלב, נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.

מ

ממאירות (Malignancy) - גידול סרטני, בעל יכולת לפלוש לרקמות סביבו ולשלוח גרורות למקומות רחוקים.

מערכת חיסון (Immune system) - המערכת החיסונית בגוף (המערכת האימונולוגית). מערכת המורכבת מכדוריות הדם הלבנות, בלוטות הלימפה וסוגי תאים נוספים, ״הנלחמים״ ביחד כנגד חומרים או חלבונים זרים. המערכת מזהה חומרים זרים לגוף ופוגעת בהם (החומרים הזרים יכולים להיות חיידקים, נגיפים, תאים מאדם זר או מחיות, או כל חומר זר).

ס

סמן סי.איי. 125 (CA-125 Marker) - חלבון שמופרש על-ידי גידולים סרטניים, בעיקר של השד והשחלה. חלבון זה ניתן לאיתור בבדיקת דם. החלבון מופרש גם מתאים תקינים בגוף, ורמתו יכולה לעלות גם במצבים שפירים (דלקתיים) של רקמות שונות בגוף, כגון הצפק, הריאה או הלב.

סיליקון - חומר ממנו עשויים חלק משתלי השד, המורכבים ממעטפת נוקשה, שבתוכה סיליקון גיל או מי-מלח.

סרטן דו צדדי (Bilateral Cancer) - גידול סרטני בזוג איברים, כגון שני השדיים.

סרטן חוזר (Recurrent Cancer) - מוכר גם במונח ״הישנות מחלה״. גידול סרטני השב ומופיע לאחר תקופת הפוגה. חזרת המחלה יכולה להתרחש במקום בו היה הגידול הראשוני, או במקום אחר.

סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer) - סוג של גידול סרטני בשד המאופיין בשד אדמומי, חם ונפוח, בלא זיהום חיידקי. התופעה נגרמת בעקבות סתימת כלי הלימפה בשד על-ידי תאי הגידול הסרטני.

סרטן שד מתקדם מקומית (Locally Advanced Breast Cancer) - סרטן שד בעל גודל משמעותי, בדרך כלל עם גרורות בבלוטות הלימפה בבית השחי.

ע

עטרה - האריאולה, המעגל הכהה המקיף את הפטמה.

פ

פיברואדנומה (Fibroadenoma) - גידול שפיר של השד, שכיח בקרב נשים צעירות.

פרוגנוזה (Prognosis) - תחזית הרופא המטפל ביחס למחלה ולסיכויי ההחלמה.

פרוגסטרון (Progesterone) - הורמון מין נשי המיוצר על-ידי השחלה. הוא מעודד תאים בעלי קולטנים חיוביים להתפתח.

פרוטזת שד - תחליף שד חיצוני, המקובע בחזייה מיוחדת.

צ

ציסטה (Cyst) - "שקיק" בגוף עם נוזל שצבעו, בדרך כלל, ירוק-אפור עכור.

ק

קולטן לאסטרוגן ופרוגסטרון, רצפטור (Receptor) - חלבון הנמצא על מעטפת התא, באמצעותו נקשרים ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון לתא. הקולטנים פועלים כמעין "אנטנות", המשדרים אותות לתא ומעודדים את צמיחתו.

קרצינוגן (Carcinogen) - חומר שהוכח כגורם להתפתחות גידולים סרטניים (כגון עישון סיגריות, אסבסט, בנזן, חומרים כימיים שונים ועוד).

קרצינומה (Carcinoma) - גידול המתפתח ברקמת הציפוי של האפיתל (תאים המצפים איברים שונים בגוף, כגון עור, בלוטות ומעטפת האיברים הפנימיים). מרבית הגידולים בשד הם מסוג קרצינומה.

ר

רדיותרפיסט (Radiation Oncologist) - רופא אונקולוג המתמחה במתן טיפול קרינתי.

רמיסיה (Remission) - מצב הפוגה בסימני המחלה. בהפוגה חלקית הגידול הסרטני ו/או הגרורות קטנים, כתוצאה מטיפול מסוים. בהפוגה מלאה הגידול ו/או הגרורות נעלמים לחלוטין כתוצאה מטיפול מסוים.

רפואה משלימה (Complementary medicine) - רפואה משלימה או אינטגרטיבית היא סוג טיפול הנלווה לרפואה המקובלת. מושג זה מתייחס לטיפולים שונים, כגון דיקור סיני, צמחי מרפא, הומיאופתיה, דמיון מודרך ועוד, העשויים לשפר את איכות חיי החולה. חשוב לדווח לרופא על שימוש בסוג כלשהו של רפואה משלימה במהלך הטיפולים במחלת הסרטן.

ש

שוליים (Surgical Margins) - גבול הרקמה שהוצאה בניתוח. בניתוחי גידולים סרטניים חשוב לשמור שהשוליים של הרקמה שהוצאה מהגוף, יהיו נקיים (שליליים) מתאים סרטניים - עובדה המעידה על כך שהגידול הסרטני הוסר בשלמותו.

שיחזור שד (Breast Reconstruction) - בנייה מחדש של השד שנותח, בדרכים שונות (כגון שימוש ברקמות גוף אחרות של האישה או בשתל סיליקון).

ת

תוצאה שלילית שגויה (False negative test result) - בדיקת מעבדה המצביעה על כך שאין מחלה מסוימת אצל חולה, בעוד שלמעשה היא כן קיימת.

תוצאה חיובית שגויה (False positive test result) - בדיקת מעבדה המצביעה על כך שיש מחלה מסוימת אצל חולה, בעוד שלמעשה הוא אינו חולה במחלה.

תסמונת ידיים ורגליים (Hand-Foot Syndrome) - תופעת לוואי של תרופות כימיות מסוימות. התופעה מתבטאת באודם ועור יבש בכפות הידיים והרגליים.

מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן - לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם

למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן