מה אספר לילדי על מחלת הסרטן שלי?

הדפס
| שתף

 מידע נוסף בנושא

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

כתיבה:

עובדים סוציאלים במכונים האונקולוגים.

תרגום ועריכה:

ריטה אברמוב, עו"ס, MSW,מנהלת השרות הסוציאלי במרכז הרפואי הדסה עין כרם;
ד"ר שולמית פרי, אחראית פסיכואונקולוגיה במרכז רפואי רבין;

אורית שפירא, עו"ס, MSW, מנהלת מח' שיקום ורווחה באגודה למלחמה בסרטן,

ייעוץ מקצועי:

פרופ' שרה סמילנסקי, המחלקה לפסיכולוגיה קלינית לילד, אוניברסית תל אביב.


תודתנו לאגודת הסרטן  האמריקאית

American Cancer Society.

אוקטובר 2012


מידע זה נכתב בכדי לסייע לך ולבני משפחתך להבין ולדעת יותר על איך לספר  לילדים על מחלת הסרטן של ההורה. אנו מקווים שהמידע יוכל לענות על חלק משאלותיך בנוגע לאבחנה ולטיפול. איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך, כיוון שעצה כזאת יכול לתת לך רק הרופא המטפל בך, המכיר את כל הרקע הרפואי שלך ואת עובדות מחלתך בהווה. הכתוב מנוסח בלשון זכר, אך מתייחס לנשים וגברים כאחד, מטופלים ומטפלים כאחד.


גילוי מחלת הסרטן אצל אחד ההורים מהווה תקופה קשה עבור המשפחה כולה. הילדים זקוקים להרבה בטחון ותשומת לב מכם ההורים, במיוחד בתקופה שלכם כה קשה. הרבה זמן ואנרגיה מושקעים בחששות של כל אחד, בפחדים ובצורך לעבור בדיקות ולהחליט החלטות קשות. מתעוררות שאלות רבות, וקיימת אי ודאות.

 

אצל רוב ההורים עולה באופן ספונטני הרצון להגן על הילדים ולמנוע מהם את הכאב. לרבים מאיתנו יש קושי בשיתוף הילדים בחרדות ובקשיים. רבים סבורים, בדרך כלל בטעות, שהילדים לא יוכלו להבין ולהתמודד עם מציאות של מחלת סרטן במשפחתם, ונמנעים מלספר להם כדי להגן עליהם מפני הכאב. נסיוננו הראה שדווקא בתקופה זו יש חשיבות רבה לבסס מערכת יחסים הנשענת על תקשורת פתוחה וכנה.

 

הסבר שמותאם לגילו, להבנתו ולהתפתחותו הרגשית של הילד, יאפשר לו התמודדות טובה יותר עם המצב החדש, בדרך המתאימה לו. בחוברת זו, ניסינו לתת תשובות לשאלות רבות. לחלק גדול מהשאלות אין תשובה אחת, וכל אחד צריך למצוא את התשובה שלו. יש שאלות שגם לנו אין תשובה עליהן ואנו ממשיכים ללמוד ולחקור.

 

מידע זה מבוסס על חוברת ״מדריך להורה״ שפורסמה על-ידי האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית. החוברת תורגמה ועובדה על-ידי עובדים סוציאלים מהמכונים האונקולוגיים בארץ.

 

הרבה תודות למחנכים, למורים, למטפלים השונים, שעברו על החומר והוסיפו את הערותיהם, ולהורים ולילדים שקראו את הטיוטות ועזרו לנו להגיע למידע זו.

 

 

כיצד ניתן לעזור לילדיך?

חומר זה נועד להנחות אתכם ההורים במספר כיוונים בהם ניתן לעזור לילדים בגילים 18-3 להבין את אשר עובר על משפחתכם, ולעזור בהתמודדות שלכם עם המחלה והטיפולים. החוברת מחולקת לשלושה פרקים:

  1. לספר...
  2. להתמודד...
  3. לחלוק ברגשות...

 

החלק הראשון - לספר...

כולל תשובות לשאלות: מדוע רצוי לספר לילדיכם על מחלת הסרטן, מי צריך לספר, מתי לספר ואיך לספר לילדים בגילאים השונים. בחוברת מובאות מספר דוגמאות שיכולות להיות לכם לעזר.

 

החלק השני - להתמודד...

עוסק בדרך בה המשפחה מתמודדת עם מחלת הסרטן כמשימה משפחתית. נדרשת התמודדות עם אי-ודאות, עם שינויים, עם הצורך להתייחס לילדים בגילאים השונים, ועם חשיבות שמירת המסגרת המשפחתית והמשמעת בתוכה. הפרק מספק הזדמנות להעריך בעצמכם את האווירה הרגשית במשפחתכם.

החלק השלישי - לחלוק ברגשות...

מדגיש את חשיבות המשפחה כמקור טבעי לתמיכה רגשית. כדי לקבל ולתת תמיכה רגשית חשוב לאפשר לבני המשפחה לחלוק בכל מגוון הרגשות - רגשות השמחה וההצלחה ורגשות הכאב והצער. בפרק זה, מושם דגש על גישה חיובית, המאפשרת לבטא רגשות בדרך המחזקת את הקשרים המשפחתיים - הדאגה ההדדית, ההתחשבות והאמפטיה. חלק זה כולל התייחסות לצורות שונות של ביטוי רגשי. חשיבות הבילוי המשותף, התמודדות עם אישפוזו של ההורה החולה והחוויה הטמונה בלחלוק ברגשות.

 

 

 

לספר...

מדוע חשוב לספר לילדיכם על המחלה?

 

  • זכותו של כל ילד לדעת מהם הדברים המשפיעים על משפחתו. כלל זה נכון גם לגבי מחלת הסרטן.
  • ילדים חשים כאשר משהו אינו כשורה, או כאשר חלים שינויים במשפחה. העלמת האמת עלולה להוביל להתפתחות מערכת של חששות ודמיונות העלולים להיות, לעיתים, מאיימים וחמורים יותר מהמציאות עצמה.
  • תפקיד ההורים אינו רק להגן על הילדים מפני מפגש ע״י ארועים מאיימים, אלא בעיקר לצייד אותם כבטחון ואמון בעולם וביכולת שלהם להתמודד עם משברים שמופיעים בחיים.
  • מבוגרים פוחדים לדבר עם ילדיהם על מחלת הסרטן, כי הם פוחדים ששיחה כזו עלולה להטיל על הילדים מעמסה רגשית שלא יהיו מסוגלים לעמוד בה. סרטן איננו בהכרח פסק דין מוות. קיימת תקוה. הימנעות משיחה על מחלת הסרטן הופכת נושא זה למפחיד, לא מובן ובלתי מציאותי.
  • ילדים עלולים לגלות את האמת דרך אנשים אחרים. הם חשופים לאמצעי התקשורת וקולטים קטעי מידע משיחות שונות. השגת אינפורמציה בדרכים אלה אינה מאפשרת עיבוד המידע הרלוונטי להם ואינה מאפשרת טיפול בהשלכות הרגשיות של המידע.
  • ילדים רואים ושומעים רבות, ולא תמיד הם יודעים לפרש את מה שהם רואים או שומעים.
    לדוגמה:
    - ״סבא מת בבית-חולים. כעת אבא הולך לבית-חולים, אבא עלול למות...״
    - ״אמא ביקשה שנהיה שקטים בצהריים, כדי שתוכל לישון ושיהיה לה כוח. עכשיו אמא מרגישה רע. אמא חולה, כי לא היה לה כוח. אמא חולה, כי לא נתנו לה לנוח״.
  • כאשר הילד מודע למחלה אין צורך להסתיר ולהעמיד פנים. זו תחושה נוחה שמקלה על התקשורת במשפחה.
  • לילדים יש יכולת מדהימה להתארגן עם המציאות ואמת ולהתמודד איתה. לעיתים קרובות גם אמת, קשה ככל שתהיה, מהווה הקלה על מצב של חוסר ודאות.
  • התמודדות טובה של המשפחה עם המחלה מהווה מקור לכוח נפשי והתבגרות בריאה של הילד. הוא יכול ללמוד להתמודד עם רגשות כואבים ולגלות את הכוח הטמון באדם ובמשפחה.

מי צריך לספר לילדכם?

  • אתם ההורים צריכים לספר ולדבר עם ילדיכם על מחלת הסרטן של ההורה. מותר לבכות ומותר להרשות לילד לבכות. מותר להיות קצת מבולבלים ונרגשים.
  • חשוב שגם בן הזוג הבריא יהיה מעורב בשיחה, כדי להעביר לילדים את המסר שזו התמודדות משותפת של כל המשפחה.
  • אפשר להיעזר באנשי מקצוע, כדי לייעץ לכם כיצד לספר לילדיכם.
  • אפשר להתכונן לשיחה, ואפילו לתרגל את מה שרוצים לומר - ביניכם, בעזרת חברים או בעזרת אנשי מקצוע. במכון האונקולוגי עומד לרשותכם צוות פסיכו-סוציאלי שיכול לעזור לכם בהתלבטות זו.
  • במצבים מסויימים אפשר להיעזר בקרוב משפחה, או באיש מקצוע שיתלווה אליכם לשיחה.
  • בנוסף להורים, חשוב שגם מבוגרים אחרים הסובבים את הילד יאפשרו לו לשוחח על המחלה ועל החששות שמלווים אותו.

מתי צריך לספר לילדיכם?

  • רצוי לשתף את הילדים במידע על המחלה כאשר האבחנה כבר ברורה לכם ההורים.
  • חשוב לעדכן את הילדים עם תחילת טיפול חדש. רצוי להסביר את מטרות הטיפול, תופעות הלוואי והדרך שבה משפחתכם מתכוונת להתארגן לקראת הטיפולים. ילדים נוטים לחשוש שמחלת הסרטן של ההורה תמנע התייחסות לצרכים שלהם. חשוב לתת לילדים את הביטחון שצרכיהם הבסיסיים יסופקו, אף אם יחולו שינויים במהלך החיים בבית. חשוב להבהיר להם מה מצפים מהם בהתארגנות המשפחתית.
  • חשוב להמשיך ולעדכן את הילדים בעת סיום הטיפול, ולהעביר להם את התחושה שתשאירו אותם בתמונה גם בהמשך.

 

איך לספר לילדכם?

  • כל משפחה צריכה למצוא את הדרך המתאימה לה. ניתן לספר לכל ילד בנפרד, תוך התייחסות לגילו ולרגישויותיו. שיחה משותפת של כל המשפחה תאפשר תמיכה הדדית.
  • חשוב לדבר עם הילדים בשפה שתהיה מובנת להם. ניתן להתכונן לשיחה בעזרת אנשי מקצוע, שיכולים להתלבט יחד אתכם ביחס לשאלות ולקשיים שעלולים להתעורר.

 

מה לספר לילדכם?

  • העבירו לילדיכם את המידע בשפה שתהיה מובנת להם. הסבירו להם: מה קרה לכם, ומה יהיה המשך התהליך והטיפול.
  • העבירו להם תחושה של אופטימיות, גם כאשר אינכם בטוחים שיבואו ימים טובים יותר.
  • תנו להם את התחושה שתמשיכו לאהוב אותם ולדאוג להם בכל מקרה, למרות המחלה.
  • הקשיבו להם. כך תלמדו ותוכלו לדעת טוב יותר איך הם מתמודדים עם המידע.
  • ענו תשובות פשוטות ובהירות.
  • נסו לבדוק עמם כיצד הם תופסים את המושג ״סרטן״. הדגישו את ההבדל בין הסרטן כבעל חיים לבין מחלת הסרטן. הבהירו והדגישו שאין קשר ביניהם.
  • התייחסו לחששות ולדאגות של ילדיכם.
  • היו עירניים למידע לא מדוייק או תפיסה מעוותת של הילד בקשר למחלה. חשוב לתקן תפיסה כזו, במיוחד כאשר אתם מזהים בעיה אצל הילד.
  • הקפידו לשוחח איתם על רגשות ולא רק על עובדות, ודאגו שהם ילמדו להבחין ביניהם.
  • שתפו את הילדים בהחלטה למי עוד הם רוצים למסור את המידע(מורים, גננות, הורים של חברים) ועדכנו אותם לגבי מי יודע על מחלתכם כדי שלא יופתעו מהתגובה והיחס שלהם אליהם.

ממה רצוי להימנע?

  • אל תשקרו - נסו להימנע משקר(הימנעות משקר אין פירושה לפרט את כל האמת).
  • אל תכבידו על ילדיכם בפרטים רפואיים מיותרים ומפחידים.
  • אל תבהילו את ילדיכם עם דאגות כספיות, אלא אם כן יש חשיבות לכך שהם יהיו מעורבים בנושא.
  • אל תבטיחו כאשר אינכם יכולים לקיים. אפשר לומר: ״אשתדל ככל שאוכל...׳׳; ״אני מאמין שאבריא״.
  • אל תחששו להודות שאינכם יודעים.
  • אל תכריחו אותם לדבר.
  • הבחינו בין מה שצריך לדבר בין בני הזוג לבין מה שצריך להעביר לילדים. מדובר בשתי מערכות יחסים שונות זו מזו. יש הרבה דרכים לספר.

bul3 לפניכם מספר דוגמאות, שיש להתאימן לרמת הבנתו של הילד/ה:

  • ״עברתי ניתוח בבית-החולים, כי מצאו גוש שלא היה צריך להיות בגוף. אלה תאים סרטניים אשר הוצאו בניתוח. כעת אני מקבל/ת טיפול, שמטרתו להרוס תאים סרטניים, אם נשארו עוד בגוף... אם תהיינה לכם שאלות תוכלו תמיד לשאול אותי, או את אמא/אבא... יש אנשים שפוחדים ממחלת הסרטן, אבל ניתן להבריא ממנה. אני מקווה שאוכל להתמודד ולהבריא״.
  • ״מאוד עצוב לי שאני חולה. אתם עוזרים לי להיות יותר שמח/ה. אבל גם לכם מותר להיות לפעמים עצובים. הרגשות שלנו משתנים, לפעמים עצובים ולפעמים שמחים, אבל תמיד נשארת אהבה ודאגה״.
  • ״התאים הסרטניים מנסים שוב להתפשט וזה מעציב ומרגיז אותי. אני צריך/ה לקבל טיפול קשה יותר ולעבור אחר-כך ניתוח. לרופאים יש היום, יותר מאשר בעבר, מיכשור וטכנולוגיה אשר מסייעים להם בטיפול במחלת הסרטן. הם עושים ככל יכולתם לטפל בי. אני מקווה שנצליח״.

 

 

להתמודד....

לעיתים, כל מה שנחוץ הוא זמן להסתגלות. תנו לעצמכם ולילדיכם את הזמן הדרוש. יש מספר דברים שניתן לעשות כדי לעזור:

 

אי הודאות והבלתי ידוע

אחד הדברים שהופך את מחלת הסרטן לבעייתית כל כך הוא אי הוודאות. החיים בתנאים של אי ודאות הם חלק מהמציאות של חולי הסרטן. יש שאלות שאין להן מענה. חשוב שנקבל עובדה זאת, כדי שנוכל לעזור לילדינו. חשוב לנסות ולהבהיר עובדות ושאלות שניתן להפוך אותן למובנות יותר לילדיכם.

 

שינויים במשפחה

מחלת הסרטן גורמת לשינויים רבים במשפחה. שינוי באווירה הרגשית, שינוי בהופעה החיצונית כתוצאה מניתוח או מטיפולים. לעיתים קרובות, ישנה ירידה בתיפקוד הכללי וביכולת של החולה לבצע את התפקידים הרגילים אותם ביצע עד כה.

 

חשוב לשמור על שיגרת היום-יום, במידה שזה אפשרי. חשוב לדאוג שצרכיהם של הילדים ימולאו, בעיקר כשמדובר בילדים קטנים. ניתן להיעזר בבני משפחה אחרים או בגורמים חיצוניים, אך חשוב להבטיח שיהיו אלה דמויות קבועות שניתן לסמוך עליהן.

 

התמודדות עם מצבי משבר דורשת גמישות במשפחה ויכולת לחילופי תפקידים. התמודדות טובה עם מצבים משתנים נותנת לילד ביטחון עצמי וביטחון במשפחה. 

 

בדרך כלל לילדים יש יכולת טובה, אולי אף יותר מאשר למבוגרים, להשלים עם נכות או מגבלה חיצונית. הסבר קצר על הסיבה לשינוי במראה או בהרגשה שלך מספק אותם ומאפשר להם להמשיך הלאה.

 

חשוב שתהיו מודעים לכך, שילדיכם עלולים להיות חשופים לשיחה של אחרים על מחלתכם, לכן הכינו אותם לכך ואפשרו להם שיחה פתוחה אתכם בנושא. זה יקל עליהם את ההתמודדות גם בתחום זה. היו גמישים ולא נוקשים. שתפו את ילדיכם בשינויים שעלולים לחול בתוכניות, והם יהיו לכם למקור תמיכה ועזרה.

 

מה לעשות כאשר ההורה מאושפז?

  • ניתן לבקר את ההורה ולהיפגש איתו/ה בחדר האוכל או בחוץ.
  • ניתן לעניין את הילדים במיכשור הרב שיש בבית-החולים: במעליות, במיטות שעולות ויורדות, במזרקים. נסו לתת להם תחושה של הבנה ושליטה על מה שהם רואים סביבם.
  • אפשר לשוחח עם ההורה החולה בטלפון.
  • ניתן להיעזר בקלטות, או לשלוח ציורים ומכתבים להורה החולה.
  • ניתן לקנות או להכין מזכרות קטנות שיחממו את הלב.
  • כאשר ההורה החולה שב/ה הביתה מאישפוז, שתפו את ילדיכם בקבלת הפנים לכבודו/ה, הכנת הבית, קישוט הבית ונקיונו. 
  • כאשר החולה מאושפז/ת בבית-החולים, שתפו את הילדים בפעילויות שונות והטילו עליהם משימות קטנות, אך השאירו להם מספיק זמן חופשי לעצמם.
  • ניתן להיעזר בספרים המסבירים את גוף האדם, כדי להבין יחד מה קורה לחולה מבחינה פיזית.
  • רצוי לדובב ולדבר עם הילדים באמצעות משחק, בובות או ציור. ילדים מבטאים את רגשותיהם דרך המשחק - הקשיבו להם.
  • אפשר לצייר או לכתוב יחד סיפור משותף - ״כשאבא או אמא חולה״.
  • אפשר לשוחח עם ילדים ממשפחות אחרות שהוריהם חלו אף הם בסרטן.

 

גילאים שונים - שלבים שונים בהתפתחות

עזרה לילדים בהבנת המצב דורשת רגישות והתבוננות. חשוב להיות מודעים לעיתוי. יש צורך בזמן כדי לעכל את המידע. במהלך המחלה הצרכים שלכם עשויים להשתנות, וכך גם הצרכים של ילדיכם.

 

ילדים צעירים ורכים עלולים לפחד מפרידה. להרגיש זרות, ולעיתים בדידות. אישפוז בבית־חולים עלול לגרום לתחושות של נטישה, ולכן חשוב שמישהו מוכר ישאר איתם. חשוב לשוחח איתם, לתת להם ביטחון שתחזרו הביתה עם סיום האישפוז. כאשר הם באים לבקר את ההורה החולה רצוי שיקחו עמם צעצוע מוכר ואהוב. לעיתים, יש לילדים תחושה של כוח בלתי מציאותי נדמה להם שכל מה שהם חשים, חושבים או מבקשים אכן יתגשם. תחושות אלה עלולות ליצור אצלם רגשי אשמה ביחס לסיבות המחלה או תוצאותיה. חשוב להדגיש בפני הילדים, שהמחלה אינה קשורה ולא נגרמה כתוצאה ממה שהם עשו, חלמו או חשבו. 

 

אצל ילדים בגילאים 16-5 עלולה להופיע דאגת יתר להורה, ולבריאות בכלל. לכן, חשוב שלא להציף את הילד בפרטים מיותרים ודאגות מיותרות ביחס למחלה ולטיפולים. מוטב שהמורים בבית-הספר יהיו מודעים למה שעובר על ילדיכם ויאפשרו להם לדבר על כך. בדרך כלל, אין צורך בהתערבות טיפולית מקצועית. יחד עם זאת, עלולות להופיע בעיות באכילה, בשינה, בפעילות בבית-הספר ובעיות חברתיות. בכל גיל תיתכן נסיגה (רגרסיה) בהתנהגות, כמו: הרטבה, גמגום, תוקפנות, התפרצויות בכי או זעם, הסתגרות וירידה בלימודים. לעיתים קרובות, זו נסיגה זמנית והיא דרך הביטוי של הילד לומר לכם ׳׳היי... גם אני כאן״. במקרים אלה, תמיכה רגשית על ידי צוות בית-הספר ומבוגרים הסובבים אותו יכולה לעזור.

 

עבור מתבגרים עלולה תקופה זאת להיות קשה במיוחד. ההתבגרות מתאפיינת בתנודות באיזון הרגשי. קיימת שאיפה להשגת עצמאות. שאיפה זו יכולה ליצור מצב של קונפליקט עם ההורה החולה או הבריא. החולה עשוי להזדקק למתבגר, ואף להיות תלוי בעזרתו, דווקא בתקופה שהמתבגר ״לוחם״ על עצמאותו.

 

אצל מתבגרים מסויימים מופיעה התנהגות נסיגתית, כמו: התפרצות זעם, ניתוק חברתי, הפרעות באכילה, פגיעה בלימודים והתחמקות מלקיחת אחריות. אחרים יתמרדו. חלק מהמתבגרים יקחו על עצמם אחריות יתר ויעמיסו על עצמם מעבר ליכולתם. ישנם מתבגרים שיקחו את המצב בקלות מוגזמת. אצל רוב המתבגרים מופיע יותר מדפוס התנהגות אחד.

 

כאשר בעיה כלשהי נמשכת זמן ממושך רצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע בבית-הספר, או במכון האונקולוגי. אנשי המקצוע יוכלו לסייע בידיכם לעזור לילדיכם. הם גם יוכלו לשוחח עם המתבגר או עם המשפחה כולה.

 

חינוך למשמעת

קשה לשמור על משמעת בתקופה סוערת ורגישה עבור כולם. בכל זאת, חשוב לזכור ששבירה של מסגרת וגבולות עלולה להביא לתחושה של אובדן שליטה. חשוב להבהיר לילדיכם שקיימת הבנה לקשיים שלהם, אך לא תתקבל התנהגות הרסנית או בלתי הולמת. כדאי לעודד, לתמוך ולחזק התנהגות טובה. התחשבות ושיתוף פעולה יתקבלו בברכה. זיכרו תמיד, גם לפני כן לא הכל היה מושלם. 

 

לחלוק ברגשות....

צורות שונות של ביטוי רגשי אצל ילדים

  • ההשפעה של מחלת ההורה על הילד נוגעת בעולמו הפנימי הבלתי נראה של הילד. לעיתים קרובות היא מופנמת ולא באה לידי ביטוי על פני השטח. ככל שהמחלה מתארכת והדרישות הקשורות במחלה גוברות עלולה להחריף מצוקת ההורים והיא משפיעה על המשפחה כולה.

    במקרים אלה חשוב לחזור ולנסות לבדוק מחדש את תחושותיו של הילד, ולא פשר ביטוי לתחושות המשתנות.

    התמודדות עם מחלת הסרטן מעוררת אצל הילדים רגשות שונים, וחשוב לא להתכחש ולא להתעלם מהם. כאשר לא מאפשרים לילדים לדבר על הרגשות הקיימים בתוכם הופכים רגשות אלה לגורם המאיים עליהם. על כן חשוב לעודד אותם לבטא את רגשותיהם בדרכם הם. מותר להרגיש עצובים, לא צריך לחשוש לבטא זאת. אם לא דברתם בעבר על רגשותיכם, יש להניח שגם ילדיכם אינם משוחחים על רגשותיהם.
    שיחה על רגשות עשויה להפוך את הכאב לנסבל יותר. היא מאפשרת להשתחרר מהמתח ולחוש יותר ביטחון.
  • יש ילדים החווים צער ורחמים עצמיים כאשר ההורה חולה. לעיתים, הם מרגישים שהם חייבים להיות עצובים ולחשוב כל הזמן על החולה. הם אינם מרשים לעצמם לעסוק בעניינים האישיים שלהם. עלול להיווצר כעס על ההורה החולה, שהפר את שיגרת חייהם. מחשבה ״רעה״ יכולה לעבור במוחם, אולי מוטב כבר שההורה לא יהיה קיים, וכך ייעלמו הקשיים שלהם. תחושות אלה הן תחושות קשות ומפחידות ועלולות להוביל לרגשי אשמה.
  • תחושות אשמה יכולות להתבטא במיגוון רחב של התנהגויות, כמו: התנהגות חיובית מוגזמת וקיצונית, הצבת סטנדרטים בלתי מציאותיים וציפיות שאינן מותאמות להתנהגות.
  • חלק מהילדים יחששו לעזוב את הבית מפחד שמא משהו רע יקרה להורה בהיעדרם.
  • אצל חלק מהילדים מופיעה התנהגות בלתי מודעת המתבטאת בניסיון להתנתק מהבית, מתוך חשש בלתי מודע שהם עלולים להקריב את עצמאותם, או מתוך מחשבה שמצפים מהם כבר להתרגל להיות עצמאים, במקרה שההורה ימות.
  • חלק מהילדים יתרעמו על שמצפים מהם לעזור להורה, מאחר שהיו רגילים עד כה שההורה עוזר להם.
  • תיתכן התנהגות חריגה, כמו צחוק שאינו במקומו, הבאה לכסות על רגשות קשים וכואבים, ואף על מבוכה.
  • עלולות להופיע תופעות פסיכו-סומטיות המבטאות חרדה, או צורך בתשומת לב. במקרים אלה יכולה מחלה קלה להפוך לעניין גדול.
  • אצל חלק מהילדים מתעורר הפחד שהם עצמם יחלו בסרטן, ומתעוררות שאלות של תורשתיות לגבי מחלה זו.
  • חלק מהתחושות וההתנהגויות חולפות עם הזמן, וחלק מופיעות באופן בלתי צפוי. חשוב להיות עירניים לשינויים, להבין, לשוחח ולאפשר לילדים לבטא את הרגשות.

 

להיות ביחד

נסו לחשוב על דברים שניתן לעשות ביחד ושאינם דורשים מאמץ פיזי רב. אפשר לקרוא ביחד, לראות טלוויזיה או סרט, לכתוב יחד סיפור משפחתי, או להעלות רעיונות יצירתיים אחרים. חשוב למצוא את הדרך להיות ביחד ולהתגבר על תחושות התסכול שעלולות להתפתח. טוב לצחוק ביחד. הצחוק טוב להרגשה הטובה של כולם.

עדיין מצפות לכם תקופות של הנאה משותפת בהן תוכלו ליהנות אחד מהשני.

לעיתים, אפילו יותר ממה שנהניתם בעבר.

 

החוויה של חלוקה ברגשות

כל אחד מחליט כיצד הוא רוצה להתחלק ברגשותיו עם האחרים, וכיצד הוא מגיב לקיומה של מחלת הסרטן. התחלקות ברגשות יכולה להוות גורם חיובי במשפחה. אנשים בונים סדרי עדיפויות חדשים בתחומי חיים חדשים. הערכה מחודשת זו יכולה להוביל להשקעה רבה יותר במשפחה, לחיזוקם ולהעמקתם של הקשרים המשפחתיים. ילדים גדלים במציאות הדורשת מהם התמודדות עם מצבים קשים. כאשר המשפחה מסוגלת להתמודד עם מעברים ומשברים, היא מעבירה לבני המשפחה תחושה של כוח וחוזק. הילדים לומדים להיות אחראים יותר, רגישים לצורכי הזולת, מתחשבים ואוהבים יותר את זולתם. משפחות שמצליחות להתמודד עם מחלת הסרטן, למרות הקושי הרב הכרוך בכך, חשות גאווה ובטחון בכוחן. התנסות כזו מחזקת את המשפחה כולה כיחידה אחת, וכל פרט בתוכה במיוחד.

לשאלות נוספות, ניתן לפנות ל:

Big-Bullet-SQR.gif הצוות הפסיכו-סוציאלי במכונים השונים.

 

Big-Bullet-SQR.gif העובדות הסוציאליות במחלקת שיקום ורווחה באגודה למלחמה בסרטן:

  • 03-5721614  מחוז מרכז
  • 04-8511712/5/7 מחוז צפון
  • 08-6271228 - מחוז דרום
סרטן תרומה
התכנים המופיעים באתר נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. נא לעיין בתנאי השימוש באתר.
בניית אתרים
|
|
|
© כל הזכויות שמורות לאגודה למלחמה בסרטן בישראל