בעקבות השפעתו של הטיפול הכימי על התאים הבריאים צפויות בדרך כלל תופעות לוואי אצל המטופל. ישנן תופעות המשותפות לכל התרופות הכימיות וישנן תופעות לוואי הייחודיות לתרופות מסוימות. הילד לא בהכרח יחווה את כל תופעות הלוואי המובאות בפרק זה. הצוות המטפל ידריך אתכם למה לצפות, ויסביר לכם כיצד ניתן למנוע חלק מתופעות אלו.
בהמשך מובאות תופעות הלוואי הצפויות בהתאם למערכות הגוף השונות עליהן משפיע הטיפול הכימי.
דיכוי מח העצם גורם להפחתת מספרם של תאי הדם השונים, פוגע בספירת הדם ובתהליך ייצור תאי הדם. הפגיעה ביכולתו של מח העצם לייצר את הכמות התקינה של תאי הדם היא תופעה שכיחה של הטיפול הכימי, החושפת את הילד לסיבוכים שונים כגון חוסר דם, דימומים, אנמיה או זיהום, ולכן בתקופת הטיפול הכימי יבוצעו ספירות דם בקביעות.
שלושה מושגים משמעותיים בספירת הדם:
המוגלובין (Hb) - חלבון הנמצא בתאי הדם האדומים שתפקידו לשאת את החמצן. כמות נמוכה של המוגלובין בדם - מצביעה על אנמיה, ובמקרה זה ישקול הרופא מתן עירוי דם בכדי לשפר את המצב. כאשר ההמוגלובין נמוך - הילד עלול להרגיש עייפות רבה, חולשה כללית, נטייה לישנוניות ולחוסר ריכוז. רמת ההמוגלובין התקינה נעה בין 11 ל-14, אך בתקופת הטיפולים הכימיים ניתן להסתפק גם בערכים נמוכים יותר, בהתאם למצבו של הילד.
רירית מערכת העיכול בנויה מתאים המתרבים במהירות, ולכן היא מושפעת ביותר מהטיפול הכימי. כתוצאה מהטיפול הכימי ייתכנו פגיעה בפה ובלוע, שלשולים, עצירות, בחילות, הקאות, וחוסר תיאבון.
תופעות לוואי כתוצאה מהטיפולים בקרינה מופיעות כשבוע עד 10 ימים מתחילת הטיפול, ונובעות מהנזק שהקרינה גורמת לתאי הגוף הבריאים. לא כל הילדים יסבלו מתופעות הלוואי המתוארות בחלק זה, את חלקן אפשר למנוע. כמו כן, באמצעות טיפול מתאים - ניתן להקל על הילד. חשוב לזכור כי השפעת הטיפול הקרינתי היא בעיקר על האזור המטופל. ילד העובר טיפול בקרינה - אינו פולט קרינה, וניתן לשהות לידו בתקופה זו.
הטיפולים במחלת הסרטן עלולים לגרום גם לתופעות לוואי בטווח הארוך (בעיקר הטיפולים הכימיים והקרינתיים), במהלך השנים שלאחר סיום הטיפולים, לכן המעקב במרפאה האונקולוגית יימשך תקופה ארוכה מאוד, בכדי לאתר פגיעה או תופעת לוואי כלשהי - מוקדם ככל האפשר, ולטפל בה.
פגיעה בגדילה: השפעה על הגדילה והאטה בצמיחה באזור שנפגע כתוצאה מהטיפולים הכירורגיים, התרופתיים או הקרינתיים.
אם העיכוב בגדילה מאובחן בשלב מוקדם - טיפול מתאים יסייע בתיקון הפגיעה (למשל, מתן הורמון גדילה לאחר טיפול בקרינה כנגד גידולי מוח).
בעיות התנהגותיות וקשיי למידה: בעיות השכיחות במיוחד אצל ילדים שאובחן אצלם גידול מוחי. ניתוח וטיפולים בקרינה באזור המוח עלולים לפגוע ביכולות הריכוז והזיכרון, להקשות על הילד בלימודיו, ומשפיעים גם על דימוי הגוף.
פגיעה בתפקוד הלב: תרופות מסוימות וטיפולים בקרינה עלולים לפגוע בתפקוד הלב, כאשר מידת הפגיעה תלויה במינון הטיפול שניתן לילד. לכן, בתקופת הטיפול במחלת הסרטן ולאחריה - הילד יעבור בדיקות מעקב אחר תפקודו של הלב. במקרים מסוימים יוסיף הרופא המטפל תרופה בשם קרדיוקסאן - Cardioxane (דקסרזוקסאן® - ®Dexrazoxane)* שיכולה למנוע את הפגיעה בשריר הלב. מחקרים רבים מנסים למצוא דרכי טיפול חלופיות במטרה למנוע פגיעה לבבית (כגון חיפוש אחר תרופות יעילות יותר או הפחתת מינון מצטבר של תרופות מסוימות).
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
פגיעה בתפקוד הריאות: פגיעה בתפקוד הריאות נדירה יותר, אך נגרמת בעקבות טיפול קרינתי ותרופות. בדיקה תקופתית אחר תפקוד ריאות תאפשר לרופאים לעקוב במדויק אחר הטיפול, להימנע מפגיעה בריאות, ובמידת הצורך לעבור לטיפול חלופי.
פגיעה בכליות ובשלפוחית השתן: תרופות מסוימות עלולות לפגוע בתפקוד הכליות ושלפוחית השתן, ולכן בתקופת הטיפולים יינתנו נוזלים רבים לילד באמצעות עירוי לווריד, ויתבצע מעקב רפואי קפדני אחר תפקודי הכליות ושלפוחית השתן.
פגיעה במערכת העצבים: ישנן תרופות העלולות לפגוע במערכת העצבים של הילד. בדרך כלל, מדובר בפגיעה זמנית. חלק מהתרופות עלולות לגרום גם לירידה בשמיעה, ולכן בתקופת הטיפולים ולאחריה יתבצעו בדיקות שמיעה - כדי לאבחן פגיעה מוקדם ככל האפשר, ולהמליץ על תרופה אחרת במידת הצורך.
הישנות מחלה אצל הילד המחלים והסיכון של בני משפחתו לחלות בסרטן: הסיכון של ילד המחלים מסרטן לחלות שוב במחלת סרטן גדול לפחות פי 10 יותר מאשר באוכלוסייה הרגילה, ורמת הסיכון עולה בהתאם לטיפולים אותם הוא קיבל. טיפול בקרינה לאזור מסוים מעלה את הסיכון להתפתחות גידול סרטני נוסף באותו אזור (מחלות הסרטן המופיעות שוב לאחר טיפול קרינתי, לרוב, הן לוקמיה וסרקומה). בנוסף לסיכון להישנות המחלה אצל הילד, ישנם מקרים נדירים בהם בעקבות מחלת הילד מאובחנת נטייה משפחתית לחלות בסרטן על רקע גנטי (תורשתי). לכן, אם בנוסף לילד חלו בסרטן קרובי משפחה נוספים - מומלץ לדון עם הרופא המטפל על הצורך בייעוץ גנטי.
קיימים מספר נושאי בריאות כלליים המשותפים לכל חולי הסרטן הצעירים.
שימור פוריות בילדים ובמתבגרים: כשמדובר בילדים ובמתבגרים חולי סרטן, חשוב לתת מקום לנושא שימור הפוריות לפני תחילת הטיפולים במחלה. הסיכון לפגיעה בפוריות תלוי בטיפולים השונים, כגון טיפולים לאזור האגן או האשכים, במינון התרופות הניתנות לילד ובגילו. לרוב, בילדים צעירים הסיכון לפגיעה בפוריות הוא נמוך, אך עולה לאחר תקופת ההתבגרות. לבנים שעברו את תקופת ההתבגרות מומלץ לבצע שימור זרע לפני תחילת הטיפולים במחלת הסרטן. קיימת אפשרות ניסיונית במסגרתה ניתן בחלק מהמרכזים הרפואיים להקפיא מקטע קטן של האשך, אצל בנים צעירים (לפני תקופת ההתבגרות).
לילדות ולנערות צעירות קיימת אפשרות להקפאת רקמת שחלה או ביציות לפני הטיפול הכימי, למטרת שימוש עתידי. אם יתברר לאחר סיום הטיפולים כי התפקוד השחלתי אבד ומאגר הזקיקים נהרס כתוצאה מהטיפולים, ניתן יהיה להשתיל בחזרה בגוף את רקמת השחלה שהוקפאה, ולהשתמש במאגר הזקיקים הקיים בה לצורכי פריון. הוצאת רקמת שחלה להקפאה היא פעולה כירורגית לפרוסקופית קצרה (ניתוח זעיר), שאינה דורשת הכנה, וניתן יהיה להתחיל בטיפול הכימי זמן קצר לאחריה. שיטה זו שומרת על חיות הרקמה לשנים רבות, ונמצאת בשימוש במרכזים רבים בעולם ובמספר מרכזים בארץ. חשוב לציין, כי מדובר בטיפול ניסיוני יחסית, בייחוד כשמדובר בילדות קטנות. טיפול ניסיוני אחר בילדות ונשים צעירות לשמירת פוריות הוא זריקה חודשית של הורמון המדכא את המערכת ההורמונלית בתקופת הטיפולים.
זיהומים: ישנם זיהומים נגיפיים, כגון אבעבועות רוח, המסוכנים במיוחד לילד העובר טיפול כימי. אם קיימת סכנה שהילד נחשף לזיהום נגיפי - יש לדווח מיד לרופא/ה המטפל/ת בו. במקרה זה ניתן יהיה לנקוט מספר אמצעים, כגון הפחתה במינון הטיפול הכימי או הפסקתו. בנוסף, על הילד לקבל חיסון מתאים בסמוך למועד ההידבקות (מקסימום 72 שעות ממועד חשיפתו לנגיף). אם הילד מבקר בבית הספר או בגן - על הצוות החינוכי ליידע מיד את ההורים אם אחד מילדי הכיתה חלה באבעבועות רוח.
מחלת החצבת עלולה אף היא לסכן ילד העובר טיפול כימי. אם קיימת אפשרות שהילד נחשף לנגיף זה - יש לדווח מיד לרופא בכדי שיחליט על המשך טיפול או מתן חיסון. בהתאם לחומרת הזיהום ולספירת תאי הדם הלבנים של הילד - הרופא יחליט על המשך הטיפול.
עייפות: תופעה שכיחה הנובעת מהמחלה, מהטיפולים השונים והתכופים, או מהשילוב ביניהם. חולים רבים חשים תשישות ועייפות וישנן דרכים רבות להתמודדות עם התופעה, המתבטאת בדרכים שונות, כגון מחסור באנרגיה, חולשה מתמדת, כאבים ברגליים, קשיים בביצוע פעילות גופנית או פעולות יומיומיות, קשיים בחשיבה, בדיבור, בקבלת החלטות, פגיעה בריכוז ואובדן תיאבון. דיכאון ומתח אף הם גורמים לתופעה זו או מחריפים אותה במידה והיא קיימת. ניתן להתמודד עם עייפות בדרכים שונות, בכללן באמצעות טיפול רפואי המיועד לכך.
מתן חיסונים לילד: אין לתת חיסונים בנגיפים חיים (חצבת, אדמת, חזרת, שיתוק ילדים) העלולים לסכן ילד המקבל תרופות לדיכוי המערכת החיסונית. יש להתייעץ עם הרופא המטפל במקרים של מתן חיסונים אלו לאחיו של הילד החולה. חיסוני קרמת (דיפטריה), שעלת וצפדת (טטנוס) - אינם "חיסונים חיים", ויש הרואים אותם כבטוחים עבור מטופלים המקבלים טיפולים במחלת הסרטן. מומלץ לילד החולה ולכל בני משפחתו להתחסן נגד שפעת. אין לתת חיסון כלשהו ללא אישור הרופא המטפל. כל שאלה בנושא זה - יש להפנות לרופא המטפל.
פעילות יומיומית ושמירה על השגרה: מחלת הסרטן והטיפולים בה גוזלים זמן רב מהילד ומהוריו. עם זאת, חשוב לנסות להמשיך לילד שגרת חיים רגילה ופעילה ככל האפשר. אם הילד חש בטוב - אין שום סיבה להתעקש על מנוחה. ייתכן כי יהיו ימים, בייחוד לאחר טיפול כימי או קרינתי, שהילד ייראה עייף ויזדקק למנוחה רבה יותר כתוצאה מהטיפולים. בימים בהם הילד חש בטוב יש לעודד אותו להמשיך ולעסוק בפעילותו הרגילה, תוך הקפדה על מנוחה בהתאם לצורך. בהפוגה מוחלטת במחלה - אין בדרך כלל הגבלות כלשהן על פעילות הילד. תזונה: תזונה נכונה ומותאמת - מהווה חלק חשוב בטיפול בילד חולה סרטן. באופן כללי, ניתן לומר שיש להמשיך בתזונה הרגילה של הילד בתקופת הטיפול במחלה, אלא אם כן נקבע אחרת. במצבים מסוימים יש צורך ביעוץ דיאטנית.
אשפוז: ייתכנו מצבים שיחייבו אשפוז בבית החולים, למשל בתקופת אבחון המחלה, במקרה של טיפול ממושך או טיפול בעקבות זיהום. על אשפוז יוחלט רק כאשר לא קיימת אפשרות טיפולית אחרת. אשפוז בבית החולים חושף את הילד לעולם זר שאינו מוכר לו, הנראה מאיים ומפחיד. הוא ייחשף לפעולות ונהלים שונים, לצוות רפואי זר, לטיפולים ולבדיקות שחלקן יהיו גם לא נעימות. הוא ירגיש מנותק מהשגרה המוכרת לו, מהבית, מהמשפחה, מהחברים ומהסביבה. למרות זאת, ייתכן והוא יפגוש בחולים הנמצאים במצב דומה לשלו, ויגלה תחומי עניין משותפים עימם.
חשוב לעודד את הילד לשאול כל שאלה העולה על דעתו, להביע דאגה או פחד, ולחפש תשובות למה שאינו מובן לו בסביבתו החדשה. ברוב בתי החולים עומדים לרשות הילד והמשפחה חדרי משחקים וצוותים מקצועיים, כגון מורה, גננת, פסיכולוג/ית ועובד/ת סוציאלי/ת, המעודדים את הילד לפעול בצוותא עם ילדים אחרים, יספקו לו משחקים ופעילויות, ויסייעו לו בהתמודדות עם תחושותיו האישיות, פחד, עצבנות, בדידות כמו גם כאבים ותחושות פיזיות לא נעימות.
אם הילד אינו מסוגל לקום ממיטתו בכדי להגיע אל חדר המשחקים, יבקרו אותו מדריך מיוחד או מרפא בעיסוק שתפקידם להפוך את שגרת בית החולים והשהייה בו למפחידים פחות בעיני הילד, באמצעות משחקים, לימוד ופעילויות אחרות.
מומלץ להביא ציוד מהבית - אוכל, חפצים או צעצועים האהובים על הילד. ההורים רשאים להישאר עם הילד משך כל תקופת שהייתו בבית החולים. משפחה מורחבת וחברים יכולים לבוא לבקר בהתאם למצבו של הילד ובשעות הביקור. מומלץ להורים להביא לילד ציורים ומכתבים שחבריו כותבים לו.