לתרומה

סרטן השד
הטיפול ההורמונלי

הטיפול ההורמונלי (אנדוקריני) בסרטן השד

עוד בנושא

 

מבוא

סרטן שד בעל מאפיינים הורמונליים

הורמוני המין הנקביים

סוגי הטיפולים ההורמונליים בגידולי שד ואופן פעולתם

אפשרויות הטיפול ההורמונלי לפי שלב המחלה והגיל

הטיפול ההורמונלי בסרטן שד מוקדם

הטיפול ההורמונלי בסרטן שד מתקדם (עם גרורות באיברים מרוחקים)

תופעות הלוואי ודרכי ההתמודדות עמן

רפואה משלימה או משולבת (אינטגרטיבית)

ניסויים קליניים

סיכום

מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן





מבוא

מטרת החוברת

חוברת זו נכתבה במטרה לספק לך ולבני משפחתך מידע רפואי עדכני, המסביר את הסיבות לבחירה בטיפול ההורמונלי (אנדוקריני) עבורך, את סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי ודרכי ההתמודדות עמן. טיפול זה מכונה פעמים רבות 'טיפול הורמונלי', אך המינוח הנכון והמדויק הוא 'טיפול אנטי-הורמונלי' או 'טיפול אנדוקריני'. אנו תקווה כי המידע הכלול בחוברת יסייע לך להבין טוב יותר את האפשרויות העומדות בפנייך, ולנהל חיים שגרתיים ככל האפשר.

ברצוננו לציין, שהמידע בחוברת זו מסתמך על המחקרים וההנחיות של ארגונים בין-לאומיים (NCCN, ESMO, ASCO) שהם המעודכנים ביותר למועד כתיבת החוברת, ובהחלט ייתכן שבעתיד יופיעו מחקרים אשר יחזקו או יחלישו המלצות כאלה או אחרות. חשוב לזכור שהרופא המטפל בך מעודכן בחידושים האחרונים.



 

סרטן שד בעל מאפיינים הורמונליים

בקרב כ-70% מהמקרים של נשים שחלו בסרטן השד, הגידול מבטא קולטנים להורמון המין אסטרוגן או לשני ההורמונים - אסטרוגן ופרוגסטרון. המשמעות היא שתאי הגידול מכילים קולטנים (חלבונים הנמצאים על פני תאי הגידול), המאפשרים לתאים אלה לזהות נוכחות של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, לקלוט אותם ולהפעיל את שרשרת הצמיחה של התא הגידולי. לאחר ביצוע הביופסיה, או לאחר הניתוח, פתולוג יבחן את מידת הנוכחות של קולטנים על הגידול, ובעזרת מידע זה יוחלט על סוג הטיפול שתקבלי. בעיקרון, ככל שביטוי הקולטנים קיים בשכיחות ובעוצמה גבוהה יותר, הסיכוי לתועלת מהטיפול עולה.

הפרופיל ההורמונלי של האישה, כלומר האם בעת האבחנה היא בגיל וסת או אל-וסת (גיל המעבר ולאחריו), משפיע גם הוא על ההחלטה הטיפולית.

הטיפול ההורמונלי יכול להינתן בכל שלבי המחלה - בשלב מוקדם וגם בשלב מתקדם. כמו כן הוא יכול להינתן כטיפול משלים לטיפולים אחרים (דוגמת טיפול כימי, קרינה או ניתוח). מטרתו העיקרית היא להפחית או לדכא את מפגש תאי הגידול עם ההורמונים, ובדרך זו למנוע שגשוג.

בגידולי שד מוקדמים הנושאים קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או לפרוגסטרון, טיפול הורמונלי משלים מפחית משמעותית את הסיכון להישנות המחלה בשד בו הופיעה המחלה, בשד השני וגם בשאר אזורי הגוף. כשמדובר במחלה שהתפשטה לאיברים מרוחקים, יש ביכולתו של הטיפול להפחית את המסה הגידולית בגוף, את התסמינים הנלווים למחלה ואף להאריך חיים. חשוב לציין, שעל פי רוב ניתן לשמור על איכות חיים סובה מאוד למרות הטיפול.

 

הורמוני המין הנקביים

אסטרוגן ופרוגסטרון הם הורמוני המין הנקביים החשובים ביותר. אצל נשים בגיל הפוריות המקור העיקרי להורמונים אלה הוא השחלות. ההורמונים מעורבים במחזור הווסת ובפוריות האישה, כמו גם בתהליך בניית העצמות. האסטרוגן אחראי, בין השאר, להתפתחות רקמת השדיים. בקרב נשים בגיל אל-וסת, ממשיך הגוף לייצר כמויות קטנות יותר של אסטרוגן. בשלב זה, המקור העיקרי לייצור האסטרוגן הוא ברקמות השומן ובבלוטת יותרת הכליה.

מחלת סרטן השד נפוצה יותר בנשים מבוגרות, בגיל המעבר ולאחריו. כיום ידועים רק חלק מהגורמים הקשורים ומעודדים את התפתחותה של המחלה. מחקרים רבים הראו קשר בין הורמוני המין הנקביים להתפתחות המחלה.


גורמי הסיכון הקשורים לאסטרוגן וידועים כקשורים בהתפתחות סרטן השד הם:

  • הופעת וסת בגיל צעיר
  • הפסקת הווסת בגיל מבוגר
  • עודף משקל בתקופת גיל המעבר
  • נטילת טיפול הורמונלי חלופי נגד תסמיני גיל המעבר מעל חמש שנים.


מבין הגורמים המגינים מפני התפתחות סרטן השד:

  • לידות (עדיף בגיל צעיר)
  • הנקה ממושכת
  • הקפדה על פעילות גופנית קבועה.


עם זאת, גם נשים אשר אינן נמנות עם קבוצת סיכון זו, עלולות לחלות בסרטן שד.

חוברת 'מילון מונחים באונקולוגיה' של האגודה למלחמה בסרטן מכילה מושגים רבים נוספים מתחום האונקולוגיה, המחלות השונות ודרכי הטיפול בהן. לקבלת המילון ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בשיחת חינם בטל. 1-800-599-995. 




סוגי הטיפולים ההורמונליים בגידולי שד ואופן פעולתם

המידע הקיים לגבי הטיפולים האנדוקריניים מבוסס על מחקרים בהם השתתפו אלפי נשים. חלק מהתרופות ניתנות בשילוב תרופות אחרות, וחלקן כתרופה בודדת. כיום קיימות ארבע קבוצות תרופות עיקריות הפועלות כל אחת באתר שונה בגוף, אך מטרתן אחת: להפחית/למנוע חשיפת התא הסרטני לאסטרוגן.

א. קבוצת תרופות שתפקידה להתחרות באסטרוגן המופרש באופן טבעי. התרופות נקשרות לתא הגידולי במקום האסטרוגן, ומונעות את הפעלת שרשרת הגדילה התאית, הנגרמת כתוצאה מנוכחות אסטרוגן.

ב. קבוצת תרופות שמטרתה לחסום את תהליך הפיכתם של הורמונים מסוג אנדרוגנים לאסטרוגנים על ידי חסימת האנזים ארומטאז (Aromatase).

ג. קבוצת תרופות שמטרתה למנוע את יצירת האסטרוגן על ידי השחלה, בעזרת דיכוי הציר ההורמונלי הטבעי (דיכוי מהלך השלבים הרגילים של הפרשת הורמונים).

ד. תרופות מכווננות (ממוקדות מטרה, ביולוגיות) הניתנות בשילוב עם טיפול הורמונלי. טיפולים אלה פוגעים בשגשוג הגידול במנגנון שונה מזה של הטיפול ההורמונלי ומעצימים את השפעתו.


פירוט סוגי התרופות

קבוצת תרופות שתפקידה להתחרות באסטרוגן המופרש באופן טבעי.

טמוקסיפן ציטרט – Tamoxifen citrate (נולבדקס® - Nolvadex®)* - המינון המקובל הוא 20 מ"ג. תרופה זו נמצאת בשימוש רחב בנשים בכל הגילים. היא פועלת על ידי דיכוי תהליך קשירת האסטרוגן לקולטן שעל פני התא הסרטני. הטמוקסיפן הופך לאנדוקסיפן בכבד, בעזרת אנזים הנקרא  CYP2D6. אשכוליות, פומליות וכן תרופות רבות עלולות להשפיע על אנזים זה. בכל מקרה יש להציג בפני הרופא/רוקח קליני את רשימת התרופות שאת נוטלת כדי לוודא שאין אינטרקציות משמעותיות בין התרופות שיצריכו החלפת טיפול.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן גלי חום והפרשות מהנרתיק. כמו כן, נשים מדווחות על עלייה במשקל, עייפות, דיכאון, שינויים בזיכרון, ירידה בחשק המיני, הפרעות בסדירות המחזור, כאבי מפרקים, דלדול/נשירת שיער, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, הופעת קטרקט מוקדם.

עלייה במשקל היא נושא שמטריד נשים רבות, ולכן חשוב לציין כי אם קיימת עלייה במשקל - היא מינורית. חסרונו העיקרי של הטמוקסיפן נעוץ בעובדה שעל אף היותו נוגד את פעולת האסטרוגן ברקמת השד, הוא פועל בדומה לאסטרוגן על רירית הרחם. בנשים בגיל הפריון הטמוקסיפן עלול לגרום להפרעות במחזור החודשי ואף לעיבוי רירית הרחם. בשל כך, ייתכן שיופיעו דימומים חזקים מהנרתיק בזמן המחזור ו/או כאבי בטן. חשוב לדווח מיידית לרופא המטפל בכל מקרה של תופעות אלה. כמו כן, עלולות להיווצר ציסטות שחלתיות כתוצאה מייצור יתר של הורמון האסטרוגן מהשחלה.

יש לדעת כי גם בהיעדר המחזור החודשי, ייתכן שהשחלות מייצרות את האסטרוגן ולעיתים אף בכמות גדולה מהרגיל. מומלץ לנשים המטופלות בטמוקסיפן לפני גיל אל-וסת להיות במעקב גינקולוגי סדיר. בנשים בגיל אל-וסת, כמו בנשים בגיל הפריון, רוב השינויים ברקמת רירית הרחם הם שפירים וניתנים לאבחון על ידי בדיקת הדמיה על-קולית (אולטרה-סאונד). לעיתים רחוקות ביותר מתפתח סרטן רירית הרחם, המלווה בדרך כלל בדימום נרתיקי שאינו צפוי בגיל מבוגר. כאמור, זוהי תופעת לוואי נדירה ביותר. בכל מקרה, מדובר לרוב בסוג של סרטן הרחם, שהוא קל יחסית לטיפול וניתן לאבחון מוקדם במעקב שוטף. יש לדעת שלא כל דימום מעיד בהכרח על ממצא פתולוגי ברירית הרחם.

תופעת לוואי נדירה נוספת, היא קרישיות יתר. מדובר באפשרות להיווצרות קרישי דם בוורידים העמוקים של הרגליים, תסחיף ריאתי ושבץ מוחי. טרם התחלת הטיפול בטמוקסיפן, אם חווית הפלות מרובות, ו/או אירוע מוחי, ו/או אירוע של קריש דם שהצריך טיפול, או אם קיים סיפור משפחתי של קרישיות יתר, עלייך לזכור לעדכן את הרופא המטפל בך. אם הנך מטופלת בטמוקסיפן ואת חשה כאב חד באחת הגפיים או קוצר נשימה, יש לפנות מיד לרופא המשפחה ולעדכנו שאת נוטלת טמוקסיפן. כמו כן, אם את מיועדת לעבור ניתוח שמועדו ידוע מראש, יש להפסיק את נטילת הטמוקסיפן כשבוע עד עשרה ימים טרם הניתוח. ניתן לחזור לטמוקסיפן מיד כשחוזרים לתנועתיות רגליים מלאה.

תועלת משנית כתוצאה מטיפול בטמוקסיפן - שיפור במדדי צפיפות העצם (כשהוא ניתן לנשים בגיל אל-וסת) וירידה בערך הנמדד של כולסטרול.

חשוב לזכור: מרבית הנשים מקיימות אורח חיים רגיל לחלוטין בזמן הטיפול. התועלת שבנטילת טמוקסיפן עולה לאין שיעור על הסיכונים האפשריים.


פסלודקס – Faslodex (פולווסטרנט® - Fulvestrant®)* - תרופה אנטי-אסטרוגנית מהדור החדש. זהו טיפול בעל מנגנון פעולה ייחודי, החוסם את הקולטן לאסטרוגן באופן מוחלט ואף הורס אותו. טיפול זה ניתן לנשים בשלב אל-וסת עם סרטן שד מתקדם, אשר מחלתן התקדמה לאחר טיפול אנדוקריני או כטיפול ראשוני למחלה מתקדמת. התרופה ניתנת בזריקה לשריר העכוז במינון 500 מ"ג ביום 1, יום 14, ויום 28. לאחר החודש הראשון ניתנת התרופה אחת ל-28 יום. אם את נוטלת תרופות נוגדות קרישה, עלייך להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע להפסקתן לפני הזריקה.

תופעות הלוואי: תופעות הלוואי נדירות מאוד, אך דווחו כאבים במקום ההזרקה, בחילות והקאות, איבוד תיאבון, כאבי מפרקים/ עצמות/שרירים, כאבי ראש, עייפות וחולשה, גלי חום, שיעול.


*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.


טיפול בתרופות פרוגסטיניות - תרופות הפועלות כמו ההורמון פרוגסטרון. אופן פעולתן מובן רק באופן חלקי, אך מדובר בטיפול ותיק. משפחת תרופות אלו משמשת בעיקר כחלופה טיפולית במקרים שבהם הטיפולים הקודמים כשלו. תרופות אלו עשויות לסייע לנשים עם ירידה בתיאבון על רקע התקדמות המחלה. לדוגמה:

  • מגסטרול אצטט – Megestrol acetate (מגייס® - Megace®)*
  • מדרוקסיפרוגסטרון אצטט – Medroxyprogesterone acetate (פרוורה® - Provera®)*


מעכבי ארומטאז (Aromatase Inhibitors)  - קבוצת תרופות שמטרתה לחסום את הפיכת האנדרוגנים לאסטרוגנים על ידי דיכוי האנזים האחראי לפעולה זו - ארומטאז.

ארומטאז הינו אנזים האחראי על השלב האחרון בתהליך ייצור האסטרוגן, בבלוטת יותרת הכליה וברקמת השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגנים על ידי דיכוי האנזים ומונע את הגעת האסטרוגן לתאי הגידול הסרטני. טיפול זה יכול להינתן רק כאשר השחלות אינן פעילות.

בקבוצה זו קיימות שלוש תרופות הנחשבות לתרופות זהות בפעילות וביעילות:

  • אנסטרוזול 1 מ"ג – Anastrozole (ארימידקס® - Arimidex®)*
  • לטרוזול 2.5 מ"ג – Letrozole (פמרה® - Femara®)*
  • אקסמסטן 25 מ"ג – Exemestane (ארומזין® - Aromasin®)*


תופעות הלוואי: התופעות העיקריות הכרוכות בשימוש במעכבי ארומטאז הן ירידה בצפיפות העצם עד כדי אוסטיאופורוזיס וכאב במפרקים (בעיקר בקטנים) ובשרירים. בנוסף, תיתכן עלייה בערכי שומנים בדם ועלייה קלה בסיכון למחלות לב. גם תרופות אלה עשויות לגרום לגלי חום, הזעות ליליות, יובש וגרד בנרתיק, ירידה בחשק המיני, דילול שיער, עצבנות, אי-נוחות במערכת העיכול ויובש בפה. תרופות אלה אינן גורמות לעיבוי רירית הרחם או לקרישי דם. מבין שלוש התרופות במשפחה זו, לטרוזול מכילה גם לקטוז, ולכן לאנשים הידועים כרגישים ללקטוז מומלץ שלא לקבל לטרוזול, אלא תרופות אחרות ממשפחה זו.

*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.


קבוצת תרופות שמטרתה למנוע את יצירת האסטרוגן על ידי השחלה, על ידי דיכוי הציר ההורמונלי הטבעי - מוכרת בשם LHRH Agonists.

הטיפול מבוסס על הפחתת ייצור ההורמון אסטרוגן בשחלות, המהוות מקור עיקרי להורמון זה בגיל הפריון. מדובר בזריקות המדכאות את הפרשת הורמוני המין  (FSH ו-LH) מבלוטת יותרת המוח, המעודדים את השחלה לייצר ולהפריש אסטרוגן לדם. התרופות הקיימות בשוק הן:

  • גוסרלין אצטט – Goserelin acetate (זולדקס® - Zoladex®)*
  • לאופרוליד אצטט – Leuprolide acetate (לוקרין פ.ד.ס.® - Lucrin PDS)*


התרופות ניתנות בזריקה תת-עורית או תוך-שרירית אחת לחודש או אחת לשלושה חודשים (בהתאם להנחיות הרופא). המינונים הקיימים הם לוקרין במינון 3.75 מ”ג (אחת לחודש) ובמינון 11.25 מ”ג (אחת לשלושה חודשים). זולדקס במינון 3.6 מ”ג (אחת לחודש) ובמינון 10.8 מ”ג (אחת לשלושה חודשים).

הטיפול החודשי נחשב יעיל יותר בהפסקת הפעילות השחלתית.

הפסקת תפקוד השחלות גורמת להפחתה משמעותית ברמת האסטרוגן בגוף - מטרה חשובה ביותר בטיפול בנשים בגיל הפריון שחלו בסרטן. השפעת תרופות אלה על השחלות הפיכה בדרך כלל, ורוב הנשים חוזרות לקבל את המחזור החודשי עם תום הטיפול. עם זאת, בנשים עם פעילות שחלתית ירודה, ייתכן שהמחזור החודשי לא יתחדש, יתעכב או יהיה בלתי סדיר לאחר הפסקת הטיפול. משפחת תרופות זו יעילה בטיפול במחלה מוקדמת ובמחלה מתקדמת בנשים בגיל הפריון, ואינה יעילה בגיל אל-וסת. יש לציין כי רק חלק מהנשים בגיל הווסת יזדקקו להפסקה מלאכותית שלה.

תופעות הלוואי: נשים בגיל הפוריות המקבלות טיפול בזולדקס/לוקרין עלולות לחוש תופעות גופניות ונפשיות אופייניות לגיל המעבר, כמו גלי חום, הזעה, הפרעות בשינה, שינויים במצבי הרוח, תחושת יובש ודימומים מהנרתיק, יובש בשיער ובעור והפחתת החשק המיני.

*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.


תרופות מכווננות (ממוקדות מטרה, ביולוגיות) הניתנות בשילוב עם טיפול הורמונלי. טיפולים אלה מסייעים להתגבר על עמידות הגידול לטיפולים הורמונליים.

טיפולים מכווננים המעכבים את פעילות האנזים CDK4/6 - התרופות מיועדות לנשים שאובחנו עם סרטן שד גרורתי חיובי לאסטרוגן ו/או פרוגסטרון (HR+) ושלילי ל-HER2 ללא פעילות שחלתית. תרופות ממשפחה זו מעכבות פעילות אנזימים המעורבים בחלוקת התא הסרטני. התרופות מעכבות באופן סלקטיבי חלבונים תלויי-ציקלין בשם CDK4ו-CDK6  לחלבונים אלה תפקיד חשוב בוויסות והפעלה של מעגל חיי התא, משלב התחלת הגדילה ועד לשלב שכפול הדנ"א, שלב הסינתזה. עיכוב חלבונים אלו מגדיל את יעילות הטיפול ההורמונלי על תאי הגידול. התרופות הנמצאות בשימוש:

  • פאלבוציקליב – Palbociclib  (אייברנס® - Ibrance®)* במינון 125 מ"ג
  • ריבוציקליב – Ribociclib (קיסקאלי® - Kisqali®)* במינון 600 מ"ג
  • אבמציקליב – Abemaciclib (ורזניו® - Verzrnio®)* במינון 150 מ"ג


פאלבוציקליב וריבוציקליב - כל מחזור טיפול הוא בן 28 יום וכולל נטילת התרופה במשך 21 יום ברצף ואחר כך 7 ימים הפסקה. תופעות הלוואי של התרופות כוללות ירידה בספירות הדם הלבנות, עצירות, שלשול, נשירת שיער, בחילות והקאות, כאבי ראש, עייפות, קוצר נשימה, סחרחורות. תופעות לוואי נפוצות הרבה פחות כוללות שינויים בקצב הלב, תסחיף ריאתי וכאבי גב. במידת הצורך מתבצעת התאמת מינון באופן אישי.


אבמציקליב - נטילה רצופה ללא הפסקה פעמיים ביום. תופעות לוואי שכיחות: ירידה בכדוריות לבנות, שלשולים והפרעה בתפקודי כבד.


חשוב לבדוק כי אין אינטראקציות בין-תרופתיות עם תרופות אחרות. ניתן לשלב צמחי מרפא או לא. בשל ירידה צפויה במספר הכדוריות הלבנות מומלץ להשלים חיסונים כנגד שפעת ודלקת ריאות טרם התחלת הטיפולים.
 

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.


טיפולים מכווננים המעכבים את פעילות החלבון  mTOR

אפיניטור – Afinitor (אברולימוס® - Everolimus®)* - אפיניטור במינון 10 מ”ג בשילוב ארומזין מיועד לטיפול בסרטן שד גרורתי בקרב נשים בגיל אל-וסת (או כשהווסת הופסקה באופן מלאכותי), עם קולטנים חיוביים להורמון אסטרוגן ו/או פרוגסטרון  (HR+) ושליליים ל-HER2. מדובר בנשים שמחלתן התקדמה לאחר טיפול הורמונלי קודם, כלומר פיתחו עמידות לטיפול ההורמונלי המקובל. מתן קודם של כימותרפיה או מספר טיפולים הורמונליים אינו מהווה התוויית נגד למתן אפיניטור. עיכוב האנזים mTOR משפר את יעילות הטיפול ההורמונלי.

תופעות הלוואי העיקריות: פצעים בפה, זיהומים, דלקת ריאות לא זיהומית, עלייה בערכי הסוכר והשומנים הנמדדים בדם, פריחה, עייפות, שלשולים, ירידה בתיאבון ואנמיה. הצוות המטפל בך ידריך אותך לפני התחלת הטיפול כיצד להתמודד עם תופעות הלוואי השונות ולטפל בהן.

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

לקבלת דפי מידע מפורטים על התרופות השונות, ללא תשלום, ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או לאתר האינטרנט של האגודה.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברות שונות על תופעות הלוואי, כגון כאב והטיפול בוהתמודדות עם תשישות ועייפות וטיפול תזונתי תומך. לקבלתן ללא תשלום פנו בשיחת חינם ל׳טלמידע׳® בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט.




אפשרויות הטיפול ההורמונלי לפי שלב המחלה והגיל


טיפול הורמונלי בסרטן שד מוקדם

סרטן שד מוקדם מוגדר כמחלה ממארת של תאי רקמת השד, עם או בלי קשריות (בלוטות) לימפה נגועות בבית השחי באותו הצד (וללא גרורות מרוחקות).


טיפול הורמונלי לנשים בגיל הווסת

כיום ההמלצות הבין-לאומיות לנשים שלהן שחלות מתפקדות, הן לקבל טמוקסיפן למשך 10-5 שנים.

  • בקרב נשים בנות 35 ומטה נמצא יתרון בהפסקת הפעילות השחלתית, אם על ידי ניתוח להסרת שחלות ואם על ידי זריקות לדיכוי פעילות שחלות, הניתנות אחת ל-4 שבועות.
  • עבור נשים צעירות שקיבלו טיפול כימי, והמחזור חזר בתוך 8 חודשים או פחות מסיום הטיפול, מומלץ גם כן לשקול הפסקת פעילות שחלתית.
  • במקרים מסוימים בהם קיים סיכון גבוה לחזרת המחלה, יומלץ על הפסקת הווסת בשילוב מעכב ארומטאז.
  • מחקרים שונים ממשיכים להעלות סימני שאלה לגבי משך הזמן האופטימלי למתן טיפול הורמונלי. ההחלטה האישית לגבי כל מטופלת צריכה להתקבל לאור הנתונים האישיים ומידת הסיכון להישנות מחלה.


טיפול הורמונלי לנשים בגיל אל-וסת

בדומה לנשים בגיל וסת, גם עבור נשים בגיל אל-וסת ההמלצות הן לטיפול הורמונלי במשך 5 עד 10 שנים, בהתאם לדרגת הסיכון לחזרת המחלה ותועלת אפשרית מן הטיפול. האפשרויות העומדות בפני הנשים הן טיפול בטמוקסיפן או טיפול במעכב ארומטאז. שילוב מעכב ארומטאז בטיפול ההורמונלי מפחית את הסיכון להישנות.
השילוב יכול להתרחש בדרכים שונות, למשל 3-2 שנים של טמוקסיפן, והשלמה ל-5 שנים עם מעכב ארומטאז; טיפול של 5 שנים בארומטאז; ושילובים אחרים עם טיפול ממושך יותר, עד 10 שנים. הטיפול ייקבע בהתאם למאפייני מחלת האישה, פרופיל תופעות הלוואי והעדפתה.




טיפול הורמונלי בסרטן שד מתקדם (עם גרורות באיברים מרוחקים)

ההמלצות הבין-לאומיות לנשים עם סרטן שד מתקדם, כשהגידול הוא בעל קולטנים להורמונים, הן להימנע מטיפול כימי ככל האפשר ולהתחיל בטיפול הורמונלי כקו ראשון. ההמלצה אינה רלוונטית כשיש מחלה סוערת וסימפטומטית מאוד, בשל הצורך להשיג תגובה מהירה.


טיפול הורמונלי לנשים בגיל הווסת

הטיפול העיקרי נגד סרטן שד מתקדם בנשים הנמצאות בגיל הפריון מבוסס על הפסקת התפקוד השחלתי, בין שעל ידי זריקות המדכאות את פעילות בלוטת יותרת המוח, ובין שבאמצעות הוצאת השחלות בניתוח. לטיפול זה יתווסף טיפול הורמונלי.


טיפול הורמונלי לנשים בגיל אל-וסת

ההחלטה הטיפולית תביא בחשבון טיפולים שניתנו בעבר, משך הזמן שעבר בין המחלה המוקדמת למחלה המתקדמת, ואם מדובר בהישנות מחלה שטופלה בעבר או מחלה חדשה שהיא בשלב מתקדם. במחלה מתקדמת יינתן הטיפול ההורמונלי כל עוד המטופלת מרגישה טוב ואין עדות הדמייתית או קלינית להחמרה במצב המחלה. ההמלצות הבין-לאומיות שוללות שילוב של טיפול הורמונלי יחד עם טיפול כימי, ובמקביל ממליצות לעניין נשים במחקרים בהם יוכלו להיחשף לתרופות חדשות.


אפשרויות הטיפול ההורמונלי העומדות בפני נשים עם סרטן שד מתקדם:

  • אקסמסטן, לטרוזול או אנסטרוזול – Anastrozole  (אנסטרוזול אינובמד® - Anastrozole Inovamed®)*
  • אקסמסטן + אפיניטור
  • לטרוזול + פאבלוציקליב
  • פסלודקס + פאבלוציקליב
  • לטרוזול + ריבוציקליב
  • פסלודקס
  • טמוקסיפן ציטראט
  • מגסטרול אצטט
  • אסטרוגן.

*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים. 




תופעות הלוואי ודרכי ההתמודדות עמן

בפרק זה יוצגו עיקרי תופעות הלוואי שעלולות להתלוות לטיפול ההורמונלי, והמלצות להתמודדות עמן.


גלי חום והזעה

טיפול הורמונלי עלול לגרום להופעת גלי חום והזעה, בדומה לתופעות גיל המעבר. קיימות מספר דרכים מעשיות להתמודדות עם התופעות הללו:

  • יש המעדיפות ללבוש בגדי כותנה, על פני בגדים סינתטיים.
  • נמצא כי נשים המקפידות על פעילות גופנית קבועה, חשות בתסמינים אלה בעוצמה פחותה. בכל מקרה יש לוודא עם האונקולוג, ובמקרה הצורך עם אורתופד, אם קיימות הגבלות בנושא פעילות גופנית.
  • טיפול תרופתי במינון נמוך בתרופות מסוג קלונידין HCL – Clonidine HCL (קלוניריט® - Clonnirit®)*, פרוקסטין – Paroxetine (סרוקסט® - Seroxat®)*, פלואוקסטין – Fluoxetine (פרוזק® - Prozac®)*, או וונלפקסין – Venlafaxine (אפקסור® - Effexor®)* יכול להקל את תופעות גיל המעבר. חשוב לזכור שלחלק מן התרופות עשויה להיות אינטראקציה עם הטיפול בטמוקסיפן, ולכן יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנושא זה.
  • חלק מהנשים דיווחו על הקלה בגלי החום באמצעות שימוש בדיקור סיני.

*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים. 


יובש ותחושת צריבה בנרתיק

תופעות העלולות להתפתח בחלק מהמקרים, לגרום לאי-נוחות בחיי היומיום ואף לעורר קשיים בעת קיום יחסי מין. ניתן להתגבר על קשיים אלו באמצעות שימוש בתכשירי לחות המיועדים לשימוש וגינלי. להתאמת התכשיר ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל, אחות המרפאה או הרוקח. חשוב לציין, שאם תכשירים נטולי אסטרוגן אינם מועילים ואינם פותרים את הבעיה, ניתן להשתמש בתכשירי לחות לנרתיק מבוססי אסטרוגן כטיפול מקומי.


יובש של העור והשיער

הטיפול ההורמונלי עלול לגרום לתופעות בעור ובשיער המאפיינות בדרך כלל את גיל האל-וסת: העור הופך יבש יותר, והשיער יבש ודק יותר. ניתן לטפל בתופעות אלו באמצעות:

  • שימוש בתכשירי לחות לעור ולשיער והימנעות משימוש בחומרי ניקוי חזקים.
  • ויטמין B חשוב לבריאות העור, השיער והציפורניים. מומלץ להקפיד על תזונה עשירה בוויטמין B, הכוללת ירקות ופירות טריים, לחם מחיטה מלאה ודגנים. לפני נטילת ויטמינים כתוספי מזון מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל, על מנת לוודא שאין התנגשות בין התכשירים הללו ובין הטיפול האנטי-סרטני. ניתן להתייעץ בנושא גם עם תזונאית.


הפרעות במערכת העיכול

חלק מהתרופות הכלולות בטיפולים ההורמונליים עלולות לגרום לתחושת אי-נוחות במערכת העיכול, שלשולים, ואף בחילות (בעיקר בתחילת הטיפול). לרוב תופעות אלו חולפות מעצמן. אם הן נמשכות לאורך זמן, או אם יש החרפה במידת חומרתן - יש לדווח לרופא המטפל.


שינויים במשקל הגוף

חלק מהתרופות, ובייחוד התרופות הפועלות כפרוגסטינים, עלולות לגרום לעלייה קלה במשקל. חשוב לדעת זאת עם תחילת הטיפול, על מנת לשמור על תזונה מתאימה. תזונה מאוזנת, המשולבת בפעילות גופנית קבועה, עשויה לסייע במקרים אלה.

גירויים בעור

טיפול בתרופות מסוג מעכבי האנזים ארומטאז עלול לגרום לגירוי בעור. אף כי הגירוי חולף לרוב ללא כל טיפול, ניתן להשתמש בתכשירים המקלים את תחושת הגרד. הגירוי עלול להופיע לעיתים בלוויית עליית חום הגוף ועייפות. אם הגירוי נמשך לאורך זמן, או אם יש החרפה במידת חומרתו - יש לדווח לרופא המטפל.


תחושות חרדה או דיכאון

תופעות רגשיות שונות מלוות את קבלת הבשורה על אודות מחלת סרטן השד. אי-הוודאות לגבי העתיד יכולה להתבטא בדיכאון ובתגובות חרדה. חשוב לדבר על רגשות אלו עם הצוות הרפואי והפסיכו-אונקולוגי. הם יוכלו לסייע לך באמצעות תמיכה החיונית לשיפור מצבך הפיזי, הרגשי והנפשי. חלק מהמטופלות חשות ירידה במצב הרוח במהלך הטיפול ההורמונלי. קשה לדעת אם סימנים של דיכאון קל, שיכולים להופיע, הם תוצאה של המצב הכללי או חלק מהתופעות של תסמונת גיל המעבר, או תופעת לוואי של התרופה עצמה. ידוע שתרופות אנטי דיכאוניות במינון נמוך יכולות לסייע במצבים אלה. חשוב כאמור, לשוחח עם הצוות המטפל בנושא.


קשיים בתפקוד המיני

טיפול הורמונלי אינו בהכרח משפיע ישירות על חיי המין שלך. עם זאת, חלק מהנשים חשות באובדן עניין במין מסיבות שונות. רצוי לדון בקושי, אם הוא קיים, עם הצוות המטפל או עם מטפלת במיניות של האגודה למלחמה בסרטן. הם יוכלו לתת לך ולבן זוגך הדרכה מתאימה. אם יהיה צורך, ניתן יהיה להפנותך ליועץ מומחה בתחום זה.


שינויים בדימוי הגוף

מחלת סרטן השד, ניתוח בשד, עלייה במשקל, אובדן שיער זמני וטיפול הורמונלי, עלולים לגרום לכל אישה לתחושות שליליות כלפי גופה, ולשנות את תחושותיה לגבי מיניותה. לעיתים רחוקות מאוד הורמונים סטרואידים (כמו פרוגסטין) עלולים לגרום לתופעות לוואי, כגון התעגלות, מלאות וריבוי שיער הפנים, עור שמן ואקנה.

שינויים בעור ניתנים למניעה באמצעות שמירה על תזונה בריאה. את שיער הפנים ניתן להבהיר או להפחית באמצעים קוסמטיים.

האגודה למלחמה בסרטן מציעה שירות ייעוץ מיני ארצי בנושאי אינטימיות, זוגיות, דימוי גוף ומיניות. השירות ניתן ללא תשלום וללא צורך בהפניית רופא. ניתן לתאם פגישה עם מטפלת במיניות בטל. 03-5721643, או בדוא"ל: miniut@cancer.org.il

מידע נוסף בנושא זה ניתן למצוא בחוברות 'מיניות ופוריות האישה' וכן 'חיי אישות וזוגיות' לאישה הדתית, של האגודה למלחמה בסרטן. את החוברות ניתן לקבל, ללא תשלום, ב'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בשיחת חינם לטל. 1-800-599-995 או לעיין בהן באתר האינטרנט של האגודה.


בעיות במערכת עצם-שריר

הטיפול במעכבי ארומטאז מגביר את הסיכון לתהליך ירידה בצפיפות העצם (הידלדלות מסת העצם), בשל רמות נמוכות מאוד של אסטרוגנים בגוף. יש צורך להיות במעקב, הכולל בדיקת צפיפות העצם, ובהתאם להנחיות רופא המשפחה או האונקולוג ליטול בקביעות סידן וויטמין D. במקרה של ירידה משמעותית בצפיפות העצם (אוסטיאופורוזיס), יינתנו תרופות ייעודיות שיסייעו בבניית העצם. ייתכנו גם כאבים במפרקים, שעשויים לחלוף עם הזמן. ניתן להתייעץ עם הצוות המטפל על אודות טיפול נגד כאב.


לא כל הנשים סובלות באותה המידה מתופעות הלוואי המתוארות. לעיתים התופעות הן קלות וחולפות עם הזמן, ולעיתים מכבידות יותר. חשוב לדון עם הרופא/ה או האחות על תופעות הלוואי שאת חווה, וכיצד ניתן להתמודד עימן.




רפואה משלימה או משולבת (אינטגרטיבית)

המונח ׳רפואה משלימה׳ מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.

לאגודה למלחמה בסרטן מידע נוסף על יחידות לאונקולוגיה אינטגרטיבית ברחבי הארץ, וכן חוברת 'רפואה משלימה וסרטן' - מדריך לצרכן הנבון של רפואה משלימה. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע׳® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או באתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן.
באתר האגודה ניתן להיכנס ל'פורום רפואה משלימה' ולהתייעץ עם מומחה בתחום.




ניסויים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול בסרטן השד נערכים כל העת, במטרה למצוא טיפול יעיל המציע מרפא לכל המטופלים. כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא. ניסויים קליניים נערכים גם כדי לבדוק תרופות או אמצעים להקלה בסימפטומים (תסמינים), או למניעה וטיפול בתופעות לוואי.

ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר, וזו הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים בניסויים אלה כמה בתי חולים בארץ, ולעתים גם מטופלים ובתי חולים במדינות אחרות.

ניסויים קליניים חשובים לשיפור הטיפול לטובת כלל המטופלים בעתיד ומהווים סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף בניסוי. הם תורמים לידע ולקידום המאבק במחלת הסרטן. אם שיטת הטיפול הנבדקת בניסוי תוכח כיעילה, היא עשויה להפוך לשיטת הטיפול המקובלת, שתוכל לעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים. במידה ואת משתתפת בניסוי קליני, מומלץ לבקש את הרופא לעדכן אותך באיזה שלב של הבדיקה נמצאת התרופה שאת נוטלת.

חוברת 'ניסויים קליניים בטיפול במחלת הסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת בנושא זה בהרחבה. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל' 1-800-599-995 או לעיין בה באתר האגודה באינטרנט.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר מחקרים קליניים המתעדכן באופן שוטף באתר האגודה באינטרנט, במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ. מחקרים אלה פתוחים לציבור המטופלים, על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. 




סיכום

הטיפול ההורמונלי בסרטן השד מהווה חלק ממסגרת טיפולית רחבה המיועדת להתמודדות עם המחלה. התועלת מהטיפולים ההורמונליים הוכחה גם בשלבים המוקדמים של סרטן השד, בהפחתת הסיכון להישנות המחלה, וגם במחלה מתקדמת כדי לבלום את התפשטותה. ניתן להקל עלייך את ההתמודדות עם תופעות הלוואי. אל תהסס/י לפנות בכל עת לצוות המטפל לצורך כך.


להלן מספר המלצות והנחיות כיצד לנהוג בתקופת הטיפול:

  • לפני הטיפול עלייך ליידע את הרופא/ה על מחלות אחרות מהן את סובלת.
  • יש לעדכן את הרופא/ה בכל שינוי בריאותי או תרופתי במהלך הטיפול.
  • עדכני את הרופא/ה לגבי היריון, ניסיון להרות או הנקה.
  • היוועצי עם הצוות המטפל בנוגע לאמצעי מניעה בזמן הטיפול ההורמונלי בסרטן שד.
  • יש ליטול את התרופה בתדירות ובמינון שנרשמו עבורך על ידי הרופא/ה. מומלץ להקפיד על לוח זמנים קבוע.
  • חשוב להקפיד על מעקב סדיר אצל האונקולוג/ית, הכירורג/ית והגינקולוג/ית על פי הנחייתם.
  • עלייך לדווח לצוות המטפל בך על כל תופעת לוואי הקשורה לטיפול.
  • מומלץ להכין רשימת שאלות הנוגעות לטיפול לקראת המפגש עם הרופא והאחות.


להצלחת הטיפול, חשוב להקפיד על נטילת התרופות על פי הנחיית הרופא המטפל.




מערך הסיוע, המידע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן - לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם

למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן

יד להחלמה
כתיבת החוברת:
פרופ׳ רינת ירושלמי, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד, מרכז דוידוף לסרטן, המרכז הרפואי רבין; חברת ועדת העדכון בנושא שד של האגודה למלחמה בסרטן;

טל גרנות, אחות היחידה לאונקולוגיה של השד, מרכז דוידוף לסרטן;

סילבי דניאל, אחות היחידה לאונקולוגיה של השד ואונקולוגיה של דרכי העיכול, מרכז דוידוף לסרטן.
תודתנו נתונה ל:

ליויה כסלו, אחות ראשית, האגודה למלחמה בסרטן
אוגוסט 2018
מידע נוסף על אודות הטיפולים במחלת הסרטן והתמודדות עם תופעות הלוואי, ניתן לקבל ממגוון רחב של אנשי מקצוע ומוסדות העומדים לרשותך - אנשי הצוות הרפואי, אחיות מתאמות בריאות השד, יועצים ואנשי הצוות הסוציאלי, כמו גם נציגי האגודה למלחמה בסרטן. כל אלו עומדים לרשותך לצורך מענה על שאלות רפואיות, כמו גם לתמיכה וסיוע רגשי.
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בחוברת זו ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.
התכנים המופיעים בחוברת זו נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.