סרטן וסביבה חלק ב'

 מידע נוסף בנושא

החומרים המצויים בסביבה או מחוץ לה, הגורמים או עלולים לגרום למחלות סרטן בבני אדם

 טבק

חשיפה לחומרים מסרטנים במוצרי טבק אחראית כאמור לכשליש מכל מקרי המוות כתוצאה ממחלות הסרטן. עישון סיגריה, סיגר ומקטרת, לעיסת טבק, הרחת טבק, עישון נרגילות וחשיפה לעשן טבק בסביבה (עישון פסיבי) קשורים כולם לסיכונים מוגברים להופעת מחלות סרטן. עישון סיגריות, סיגרים ומקטרת קשורים לסרטן הריאות, הפה, שלפוחית השתן, המעי הגס, הכליות, הגרון, חלל האף, הפה והלוע, הושט, השפתיים, הקיבה, צוואר הרחם, הכבד, הלבלב וכן ללוקמיה; טבק שאינו משמש לעישון נקשר לסוגי סרטן בפה, ואילו עישון פסיבי עשוי לגרום לסרטן ריאות.

סיגריה מכילה מעל ל-40 חומרים מסרטנים שונים. הסיכון להופעת סרטן הפה, מיתרי הקול והושט גבוה אף יותר בקרב מעשנים הצורכים, בנוסף לסיגריות, יותר משני משקאות אלכוהוליים ליום.

לאגודה למלחמה בסרטן מידע רב בנושא נזקי עישון וגמילה מעישון, כגון: "שאלות ותשובות על עישון", "עישון או בריאות", "עישון בהיריון", "עלון מידע בנושא נרגילה", וכן כרזות ומדבקות. להזמנת חומר הסברה ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע' בטל. 1-800-599-995.

חזרה למעלה >>

תזונה לקויה

חזרה למעלה >>

משקל יתר

נראה שמשקל יתר או השמנת יתר, אותם נהוג לחשב כאינדקס מסת הגוף או היקף המותניים, מהווים את אחד הגורמים החשובים לתחלואה בסרטן, לאחר טבק. מחקרים בקרב אוכלוסיות גדולות מראים קשר עקבי בין השמנת יתר, לסוגים מסוימים של מחלות סרטן. הקשרים החזקים ביותר הם למחלת סרטן השד בנשים וכן לסרטן רירית הרחם, השחלה, הכליות, המעי הגס והושט.

חשוב להימנע מהשמנת יתר, לשמור על תזונה מאוזנת ולגוון את התפריט היומי. חשוב לשלב בו לפחות 5 מנות של ירקות ופירות טריים שונים, בעיקר ממשפחת המצליבים (כרוב, כרובית, ברוקולי וכד') וירקות צהובים, כתומים או ירוקים כהים. להגביר צריכת מזונות עתירי סיבים ודגנים מלאים. להפחית בצריכת מזונות המכילים שומן מן החי, מזונות מעושנים, מלוחים, משומרים, מטופלי ניטריט, ולהעדיף שימוש בשמן זית, קנולה, או טחינה על פני שמנים אחרים.

טבלת אינדקס מסת גוף במבוגרים מגיל 20 ומעלה

ציר מאוזן: משקל (ק"ג), ציר מאונך: גובה (מ')

אינדקס מסת גוף (BMI) הינו מדד המצביע על תקינות משקל הגוף. מחשבים אותו על ידי חלוקת משקל הגוף (בקילוגרמים) בריבוע הגובה (במטרים). היחס הרצוי הוא 2225 לנשים, 2326 לגברים.

תוצאה נמוכה יותר מעידה על תת משקל ותוצאה גבוהה יותר מעידה על משקל עודף ונטייה להשמנת יתר.

אנשים בקבוצת עודף המשקל, או בקבוצת השמנת  היתר נתונים כאמור בסיכון גבוה יותר, מאשר אלו הנמצאים בקבוצת המשקל התקין, לחלות במחלות רבות, כולל מחלות הסרטן. בכדי למצוא לאיזו קבוצה הנכם משתייכים, יש לאתר בטבלה את נקודת המפגש בין הגובה למשקל שלכם.

בעקבות חוסר הדיוק במדד BMI בחלק מקבוצות הגיל, החל שימוש בשיטה נוספת, מדידה השוואתית בין היקף המותנים יחסית להיקף האגן או הבטן. היחס לא אמור לעלות אצל גברים על 0.95 ואצל נשים על 0.80. יחס גבוה יותר מצביע על השמנת יתר. נקבע שהיקף מותניים לא יעבור את 102 ס"מ אצל גברים ו 89 ס"מ אצל נשים. בערכים של היקף מותניים 94102 אצל גברים רמת התחלואה פי 2 יותר מאלה עם היקף מותניים קטן יותר, ואצל נשים זה קורה בהיקפים 8088 ס"מ. נמצא כי לנשים אשר היקף המותניים שלהן הינו 90 ס"מ ויותר יש סיכון גבוה ב40% לחלות בסרטן שד, מאשר לנשים שהיקף המותניים שלהן 73 ס"מ ופחות. על מנת לדעת מה המשקל הרצוי והבריא המתאים לכל אחד ואחד, חייבים להתחשב בשני אמצעי המדידה המדויקים והמאפיינים ביותר: BMI ומדידת היקפים והיחס ביניהם.

 חוסר בפעילות גופנית

המחקר מצביע על אורח חיים ללא פעילות גופנית, או פעילות מועטה כגורם סיכון לתחלואה מסרטן ובמיוחד לעלייה בסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס וסרטן השד. ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית רבה ביותר בקרב אנשים העוסקים בהתמדה בפעילות גופנית. ההערכה היא כי השילוב של חוסר פעילות גופנית והשמנת יתר מגבירים את הסיכון לתחלואה בסרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן רירית הרחם, סרטן הכליות, סרטן הושט וככל הנראה גם סרטן הריאה.

בעלון "כללים לחיים בריאים", וחוברת "פעילות גופנית" "בחירות בריאות" ו"היי פעילה יותר היום בכדי להבטיח את בריאותך", "שתיית אלכוהול וסרטן" ועוד, בהוצאת האגודה ללחמה בסרטן ניתן למצוא מידע נוסף ועצות מועילות נוספות בנושאים אלו.

חזרה למעלה >>

משקאות אלכוהוליים

אנשים הצורכים משקאות אלכוהוליים מעבר למנה אחת ביום (נשים) ושתי מנות (גברים), בעיקר המעשנים מביניהם, נתונים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מחלות סרטן שונות. מחלות הסרטן המיוחסות לצריכת יתר של אלכוהול הינן סרטן הפה, הגרון, הלוע, הכבד והושט. כמו כן, לאחרונה נתגלו ממצאים הקושרים בין צריכת אלכוהול לבין התפתחות מחלת סרטן השד, סרטן המעי הגס והחלחולת וסרטן השחלה. אלכוהול כלול ברשימת התערובות המסווגות כמסרטנים וודאיים לבני אדם.

בעלון "שתיית אלכוהול וסרטן" של האגודה למלחמה בסרטן ניתן למצוא מידע נוסף בנושא זה: 'טלמידע' 1-800-599-995

חזרה למעלה >>

קרינה אולטרא-סגולה

קרינה אולטראסגולה (UV) הנובעת מאור השמש, או ממיטות שיזוף גורמת להזדקנות מוקדמת של העור ולנזק לDNA בתאים, העלול לגרום להתפתחות מלנומה וסוגי סרטן עור אחרים.

שיעור החולים במלנומה ממאירה של העור בארץ הינו בין השיעורים הגבוהים ביותר בעולם.

על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, כ  1,200 חולים אובחנו בכל אחת מהשנים האחרונות כחולים במלנומה ממאירה של העור בישראל. בנוסף, מתגלים מדי שנה בישראל, יותר מ 10,000 חולים חדשים בסוגי סרטן עור שאינם מסוג מלנומה. סוגי סרטן עור אלה, על פי רוב, אינם קטלניים אך עלולים לפגוע באיכות החיים, לגרום לנזקים אסתטיים חמורים ולסבל רב.

בחוברת "לדעת יותר על מלנומה ממאירה של העור ניתן למצוא מידע נוסף על המחלה ועל דרכי הטיפול בה. מידע נרחב נוסף בנושאים אלו ניתן לקבל באמצעות פנייה ל'טלמידע' של האגודה למלחמה בסרטן, בטל. 1-800-599-995.

חזרה למעלה >>

נגיפים וחיידקים

ידועים נגיפים וחיידקים, המהווים גורמים ישירים התורמים בבירור להתפתחות מספר מחלות סרטן.

נגיף הפפילומה האנושי (HPV) המועבר באמצעות יחסי מין, הוא הגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם ולסרטן פי הטבעת. נשים שהתחילו לקיים יחסי מין בגיל צעיר, שהיו להן בני זוג רבים, או שבני זוגן היו עם נשים רבות, ואשר אינן משתמשות באמצעי מניעה חוצצים (קונדומים), נתונות בסיכון גבוה יותר להידבקות בנגיף זה. למרות שנגיף זה מהווה כאמור גורם עיקרי להתפתחות מחלת סרטן צוואר הרחם, רוב מקרי ההידבקות בנגיף אינם מובילים להתפתחות מחלת הסרטן. בישראל שיעור סרטן צוואר הרחם נמוך מאד יחסית, (מדי שנה מאובחנות כחולות בו כ 170 נשים). לאחרונה, אושרו על ידי הFDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) וגם בישראל חיסונים נגד נגיף הפפילומה האנושי הפועלים בשלושה שלבים באמצעות זריקה ומגנים מפני זיהום של ארבעת סוגי ה HPV הנפוצים: HPV מסוג 6 ו 11 הגורמים להתפתחות יבלות באזור אברי המין בכ90% מהמקרים וכמעט שאינם מעורבים בהתפתחות סרטנית ו HPV מסוג 16 ו 18 המעורבים בכ70% ממקרי סרטן צוואר הרחם. החיסונים ניתנים לצעירות עד גיל 26 וזמינים לרכישה בישראל.

הידבקות בנגיפי הצהבת B ו- C (שמות מקוצרים: HBV ו - HCV) מהווה גורם מרכזי להתפתחות סרטן הכבד. באסיה ובאפריקה ההדבקה בHBV חלה בדרך כלל בגיל הילדות ומהווה גורם סיכון גבוה להתפתחות סרטן הכבד. זיהום בHBV שכיח פחות בארצות המערב. גורמי סיכון לHBV כוללים חשיפה למרכיבי דם במקום העבודה, כגון אנשי צוות רפואי, הזרקת סמים, והתנהגות מינית בסיכון גבוה (יחסי מין ללא הגנה עם מספר רב של בני זוג). קיים חיסון המונע הדבקה בHBV. גורם הסיכון הגדול ביותר להידבקות בHCV הוא שימוש בסמים בהזרקה, אך ניתן להידבק בנגיף זה גם באמצעות יחסי מין. בארץ כל עובדי הבריאות ואחרים אשר במסגרת תפקידם עלולים להיחשף לדם, ו/או למוצריו, מקבלים חיסון כנגד צהבת מסוג B .

נגיף נוסף הקשור בתחלואה בסרטן הינו נגיף אפשטיין- באר (EBV), אשר נמצא קשור למספר סוגי לימפומה בילדים וגורם למחלת הנשיקה (מונונוקלאוזיס).

סוג אחר של נגיף נקרא sarcoma associated herpesvirus Kaposi's-KSHV, הידוע גם כנגיף הרפס 8 האנושי (HHV8) והוכח כי הינו הגורם המרכזי לסוג מסוים של סרקומה (סרטן של הרקמות הרכות) הנקרא סרקומת קאפושי. הדבקה בKSHV עשויה להתרחש באמצעות מגע מיני בין שני אנשים. בישראל אחוז הנשאים גבוה יחסית לעולם המערבי. הסיכון להתפתחות סרטן בקרב אנשים הנושאים את נגיפי הKSHV או הEBV הינה נמוכה, למעט אלו שמערכת החיסון שלהם מוחלשת, כגון: אנשים הנגועים בנגיף הכשל החיסוני הנרכש (HIV), הנגיף הגורם למחלת האיידס, וחולים המטופלים בטיפולים הגורמים לדיכוי המערכת החיסונית.

הידבקות בחיידק ההליקובקטר פילורי -  Helicobacter Pylori נפוצה, ומהווה גורם עיקרי להתפתחות כיבים במערכת העיכול ולדלקת כרונית של הקיבה. נמצא כי הידבקות בחיידק זה עשויה לתרום לעלייה ברמת הסיכון לסרטן הקיבה. יחד עם זאת, רוב מקרי ההידבקות בחיידק H.Pylori אינם גורמים לתסמינים כלשהם, או להתפתחות מחלות סרטן. בכל מקרה, חשוב לטפל בזיהום במידה ונוצר.

חזרה למעלה >>

קרינה מייננת ממקורות טבעיים

קרינה מייננת היא קרינה בלתי נראית בעלת תדירות גבוהה, העלולה לגרום לנזק ל- DNA .כל אדם חשוף למינונים קטנים של קרינה מייננת ממקורות טבעיים שונים, לרבות:

1. קרינה קוסמית החודרת מן החלל החיצון לאטמוספרת כדור הארץ ומגיעה לסביבת האדם.

2. קרינה חיצונית מרדיואיזוטופים (איזוטופים רדיואקטיביים של יסודות כימיים מסוימים) המצויים באדמה (בעיקר אשלגן -40 ורדיואיזוטופים בשרשרת האורניום והתוריום) בריכוזים משתנים, בכל מקום על פני כדור הארץ.

3. קרינה פנימית שמקורותיה מצויים בתוך גוף האדם מאיזוטופים רדיואקטיביים המצויים דרך קבע בגוף האדם (בעיקר אשלגן 40).

4. קרינה פנימית מנשימת גז רדון הנפלט מן האדמה במקומות רבים ומגיע לסביבת האדם (ראה מידע נוסף בהמשך).

חשיפת בני אדם לקרינה מייננת נמדדת ביחידות הקרויות סיוורט. מנת הקרינה הממוצעת ממקורות טבעיים לה חשופים בני אדם נאמדת בקצת יותר מ-1 מיליסיוורט בשנה, מסוגי הקרינה 1-3 שפורטו לעיל.

לפי הערכות המומחים ניתן לייחס כ-1% מכלל מקרי הסרטן המתגלים באוכלוסייה לחשיפות בני אדם לשלושת סוגי קרינה אלו גם יחד. בנוסף, חשופים כל בני האדם לרדון (ראה להלן) הגורם למנת קרינה נוספת הנאמדת בכ- 1 ל-2 מיליסיוורט בשנה, בהתאם לאזור הגיאוגרפי וסוג המבנה בו הם גרים.

חזרה למעלה >>

גז ראדון

ראדון הוא גז רדיואקטיבי טבעי, שמקורו באדמה. הראדון נוצר כתוצאה מהתפרקות רדיואקטיבית של רדיום 226 (איזוטופ של היסוד הכימי ראדיום) הנפוץ בכמויות משתנות במרבית אדמת כדור הארץ. רדיום 226 עצמו הוא רדיואיזוטופ בשרשרת האורניום 238. ריכוזי הראדון בקרקע משתנים ממקום למקום בהתאם לסוג הקרקע.

בקרקע סלעית הריכוזים גבוהים יחסית. השפעות הראדון התבררו לראשונה כאשר נצפתה תחלואה גבוהה מהממוצע בסרטן ריאות, בקרב עובדים במכרות אורניום בארצות הברית ובארצות אחרות. גז הראדון, הנוצר כאמור באדמה, עשוי לפעפע לכיוון פני השטח דרך סדקים באדמה ולמצוא את דרכו לתוך חלל הבתים דרך חרכים ופתחים שונים במבנה.

גז הראדון כבד מן האוויר ונוטה עקב כך להתרכז במרתפים או בקומות הראשונות. יש לציין שהנזק הרדיולוגי לבני אדם נגרם לא מגז הראדון (האציל) עצמו, שאינו נוטה להסתפח לדופן הריאה, או לאיברים אחרים בגוף האדם, אלא מתוצרי ההתפרקות קצרי החיים של הגז (בנות הראדון) שאף הם רדיואקטיביים ונוטים להסתפח לחלקיקי האבק שבאוויר, הנשאפים לריאות יחד עם האוויר אותו אנו נושמים. בנות הראדון מסתפחות לדרכי הנשימה הפנימיים ופולטות את כל סוגי הקרינה הגרעינית (אלפא, בתא וגמא) כשהמזיקה ביותר ביניהן היא קרינת האלפא.

על פי המלצות המשרד לאיכות הסביבה יש לשקול ביצוע בדיקות למדידת ריכוזי גז הראדון:

• בחדרים צמודי קרקע לא מאווררים, במרתפים ובחדרים לא מאווררים, או כאלה הנמצאים באזורים בעלי ריכוז גבוה של גז ראדון בקרקע (למשל ערד, מעלה אדומים, ירושלים, כרמיאל). ממצאים שנרשמו כתוצאה מבדיקת שיעורי ראדון שיזם פרופ' ברוך מודן ז"ל ונערכו בסיוע האגודה למלחמה בסרטן.
• בקומות שאינן צמודות קרקע, אין בדרך כלל סיבה למדידת ראדון.
• אם מסיבה כלשהי יש עניין בבדיקות, יש לבצע אותן בשיטת מדידה ארוכת טווח.

ההמלצות שלעיל נלקחו מאתר המשרד להגנת הסביבה.

חזרה למעלה >>

קרינה מייננת ממקורות רדיואקטיביים מלאכותיים (מעשה ידי אדם)

המקור העיקרי לחשיפה אפשרית לקרינה מייננת הם חומרים רדיואקטיביים מלאכותיים כדוגמת אלו המצויים בשימוש יומיומי מבוקר לתועלת האנושות ובמיוחד בשטח ההדמייה הרפואית (כגון צילומי רנטגן, CT ומיפויים שונים)), הרדיואיזוטופים אירידיום192 וקובלט60 המשמשים לצילומי רדיוגרפיה בתעשייה ובבניין, גז טריטיום, המשמש בשפופרות לתאורת לילה, ואמריציום241 המצוי בגלאי עשן לסוגיהם. מקור אחר לקרינה מייננת הם חומרים כדוגמת אלו המשתחררים מפיצוצים גרעיניים, או מכורים גרעיניים (בעיקר בעת תקריות, כגון תקרית צ'רנוביל) הידועים כנשורת/נפולת רדיואקטיבית.

הקרינה המייננת שספגו תושבי הערים הירושימה ונגסקי ביפן, עליהן הוטלו פצצות האטום בשנת 1945, גרמה בקרב ניצולי הפצצה לעודף תחלואה במחלות ממאירות כגון לויקמיה, סרטן השד, סרטן בלוטת התריס, סרטן הריאות, סרטן הקיבה, וסוגי סרטן נוספים. בני אדם (בעיקר ילדים) הנחשפים לאיזוטופים הרדיואקטיביים של יוד (יוד131 ואחרים) הנוטים להצטבר בבלוטת התריס, נמצאו בסיכון גבוה יותר לחלות בסוגי סרטן בלוטת התריס. תופעה זו נצפתה, לדוגמא, באוכלוסיות סביב תחנת הכוח בצ'רנוביל, לאחר התאונה שארעה שם בשנת 1986. יש לציין כי מטבע הדברים, חשיפה לקרינה מייננת שמקורה בחומרים רדיואקטיביים עלולה להיגרם גם במקומות עבודה בתעשייה, ברפואה , בחקלאות ובמחקר בהם משתמשים במכונות רנטגן, במאיצי חלקיקים, או בחומרים רדיואקטיביים טבעיים או מלאכותיים. 

חזרה למעלה >>

חשיפה לקרינה מייננת במהלך בדיקות רפואיות

קרינה מייננת משמשת הן לאבחון מחלות (דיאגנוסטיקה) והן לטיפול במחלות שונות (רדיו-תרפויה). רמת הסיכון לחלות במחלות סרטן גבוהה מעט יותר בקרב בני אדם העוברים תהליכי טיפול רפואיים הכרוכים בחשיפה לקרינה מייננת. נמצא למשל שבקרב ילדים מישראל שעברו (בשנות ה-50 של המאה הקודמת) טיפול קרינתי באקנה, גזזת, או מחלות שפירות אחרות באזור הראש והצוואר, נצפתה תחלואה עודפת בסוגי סרטן בלוטת התריס ואזור הראש והצוואר.

צילומי רנטגן שגרתיים וסריקות ב- CT המשמשים בדרך כלל לאבחון מחלות, מהווים אף הם מקור חשיפה לקרינה מייננת.

מנות הקרינה בתהליכי אבחון, נמוכים בהרבה מאלה הנספגים בתהליכי טיפול קרינתי (בעיקר לצורך השמדת גידולים ממאירים). רוב המחקרים שבוצעו לבדיקת השפעות ארוכות טווח של חשיפה לקרינה, לצורך אבחון, לא הראו עליה ממשמעותית ברמת הסיכון לחלות במחלות סרטן, אך ייתכן שסיכונים קטנים כרוכים בכל זאת בחשיפות אלה. יוצאי דופן במקרה זה הינם ילדים שאימותיהם עברו צילומי רנטגן במהלך ההריון.

במחקרים נמצא כי ילדים אלו היו נתונים ברמת סיכון גבוהה יותר לחלות בלויקמית ילדים ובסוגי סרטן אחרים בתקופת ילדותם. ממצא זה הוביל לאיסור השימוש בבדיקות רנטגן לנשים הרות. מחקרים שבוצעו בקרב נשים שעברו צילומי רנטגן ושיקופים חוזרים, במשך תקופות ארוכות, לצורך מעקב אחר טיפול במחלת השחפת, הצביעו גם הם על קשר חיובי בין חשיפה לקרינה זו, לבין עלייה בתחלואה בסרטן השד בקרב קבוצת חולות השחפת שעברו שיקופים רבים לעומת קבוצת החולות שמסיבות שונות עברו רק צילומים ושיקופים מעטים.

חזרה למעלה >>

קרינת רדיו - מטלפונים סלולאריים וטלפונים אלחוטיים לשימוש ביתי ומשרדי

טלפון סלולארי הוא מכשיר המאפשר תקשורת אלחוטית באמצעות גלי רדיו. לצורך זה, מכיל הטלפון הסלולארי מקלט ומשדר, באמצעותם מתקיים הקשר בינו לבין התחנה הקבועה הנמצאת בסביבה. בתחנה הקבועה מצויות אנטנות לקליטה ושידור. לצורך התקשורת פולטים הטלפון הסלולארי והאנטנות שבתחנה הקבועה קרינת רדיו. מכשיר הטלפון הנייד משדר כמות קרינה נמוכה מזו המשודרת על ידי מוקד השידור, אך עקב הימצאות המכשיר בקרבת הגוף, סופג הגוף את האנרגיה במישרין מהאנטנה של המכשיר.

קרינת רדיו הינה קרינה אלקטרו מגנטית בלתי מייננת. רמות גבוהות של קרינת רדיו יכולות לגרום השפעות בריאותיות על ידי חימום הגוף. השפעות הידועות כ"אפקטים תרמיים". בשנים האחרונות, ובייחוד עקב השימוש הנפוץ בטלפונים הסלולאריים, הועלה החשש בדבר קיומם של אפקטים אתרמיים. אפקטים הנגרמים מהשפעה ישירה של קרינת רדיו בעוצמה נמוכה מכדי לגרום לחימום הגוף.

בדצמבר 2007 פורסמו תוצאות חלקיות של המחקר הישראלי, שהיווה חלק מקבוצת המחקר הבינלאומית, בהשתתפות 16 מרכזים ברחבי העולם. מתוצאות המחקר עלה כי נמצא קשר מובהק בין שימוש מתמשך בטלפונים הסלולאריים לעלייה בסיכון להתפתחות גידולים בבלוטת הרוק. הסיכון בלט בעיקר בקרב אנשים שנהגו להחזיק את הטלפון בעיקר באותו צד בו התפתח הגידול ושהאריכו בזמן השיחות ובמספרן. ממצא זה בלט בקרב אנשים שביצעו את עיקר השיחות באזורים כפריים, המאופיינים במיעוט יחסי של אנטנות  דבר המגביר את הקרינה הנפלטת מהמכשיר. המחקר הישראלי בוצע בראשות פרופ' סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן ושל קרינה במכון גרטנר, והאגודה למלחמה בסרטן סייעה במימונו. ממצאי המחקר מחזקים את הטענה שיש לנקוט ב"עקרון הזהירות המונעת" בנוגע לשימוש בטלפונים הסלולאריים. עיקרון זה קובע כי רצוי להפחית את החשיפה, על ידי שימוש באמצעים פשוטים וזולים (כגון הרחקת הטלפון מהראש, למשל ע"י שימוש באוזנייה או רמקול); יש להעביר מידע להורים על מנת שישקלו את אופן השימוש בטלפונים סלולאריים בקרב ילדיהם.

באמצע 2010 פורסמו חלק מתוצאות המחקר הבינלאומי שכלל כ10,500 נבדקים, בכתב העת הרפואי "International Journal of Epidemiology". הממצאים לא הניבו מסקנות חדמשמעיות לגבי קיומו של קשר בין השימוש בטלפונים סלולאריים להופעתם של גידולים מסוג מנינגיומה (גידול של קרומי המח, שהינו לרוב, שפיר) וגליומה (גידול ממאיר של המח), הסוגים הנפוצים ביותר של גידולים במוח. יחד עם זאת, במחקר נצפה סיכון מוגבר עבור התפתחות גליומה במקרים הנמצאים בעשירון הגבוה של זמן השימוש המצטבר, בקרב אנשים שדיווחו על שימוש קבוע בסלולארי באותו צד של הראש בו התפתח הגידול ובאנשים בהם הגידול התפתח באונה הטמפוראלית של המח, בה נמצא עיקר ספיגת הקרינה כתוצאה מהשימוש בסלולארי. החוקרים עצמם הצביעו על כמה כשלים והטיות מחקריות וציינו כי הטיות וטעויות מדידה מגבילות את המסקנות שניתן להסיק מתוצאות אלו ומונעות פירוש של קשר סיבתי.

יש לציין, כי תקופת החשיפה המירבית שיוצגה במחקר זה הייתה 12 שנים וכי רק כ10% מהנבדקים השתמשו בסלולארי 10 שנים, שהן פרק זמן קצר מכדי שניתן יהיה להסיק עלפיו מסקנות ברורות. רוב המשתתפים במחקר אינם מוגדרים כמשתמשים כבדים בהשוואה לרמת השימוש כיום. נקודת החיתוך שהגדירה את קבוצת המשתמשים הכבדים (1640 שעות לאורך 10 שנים) מקבילה לשימוש של כחצי שעה ליום בלבד.

עדיין לא ברור האם השימוש בטכנולוגיה הסלולארית קשור בעלייה בסיכון לפיתוח גידולים ממאירים ושפירים, יחד עם זאת, בהתחשב בממצאי המחקר העדכניים, ממליצה האגודה למלחמה בסרטן לנהוג לפי "עקרון הזהירות המונעת" ולנקוט במספר אמצעי זהירות בשימוש במכשירים אלה:

• שימוש ברמקול/דיבורית אישית או אוזניה (שאינה אלחוטית) בזמן השיחה.
• הרחקת הטלפון הסלולארי מגוף המשתמש מקטינה את חשיפתו לקרינת הרדיו. לפיכך, יש להקפיד להרחיק את הטלפון מהגוף ולא לשאתו על הגוף, למשל בחגורת המכנסיים, בכיס או על הצוואר באמצעות שרוך).
• צמצום כמות ומשך השיחות המבוצעות בטלפון הסלולארי הינה אמצעי נוסף ופשוט להקטנה החשיפה.
• באזורים בהם הקליטה חלשה (אזורים בהם קיים מיעוט אנטנות יחסי, שהייה במעלית או ברכבת) רמת החשיפה לקרינה עולה, לפיכך יש להמעיט בדיבור באזורים אלו. יש לציין כי רמת הקליטה מופיעה באופן גרפי בטלפון וניתן לזהות מצבים אלו.
• בעת נהיגה יש חשיבות כפולה לשימוש בדיבורית, הן מסיבות של בטיחות בנהיגה וכן על מנת לצמצם את החשיפה לקרינה.
• במכשיר טלפון סלולארי קבוע ברכב, מומלץ להתקין אנטנה מחוץ לרכב ולא בתוכו, ולהעדיף שימוש בחיבור חוטי בין הטלפון לרמקול על פני שימוש בבלו טוס (blue tooth).
• בטלפונים סלולאריים בהם קיימת אנטנה נשלפת, מומלץ לשלוף את האנטנה למלוא אורכה. בכך מרחיקים את האנטנה ככל האפשר מהראש ומקטינים את רמת החשיפה לקרינה הנפלטת מהטלפון הסלולארי.
• מומלץ להקפיד במיוחד על כללי הזהירות באוכלוסיית הילדים, שהינם באופן כללי רגישים יותר לפיתוח סרטן בעקבות חשיפה לגורמים מסרטנים. על ההורים לצמצם במידת האפשר את חשיפת הילדים לטלפונים סלולאריים, לשקול את גיל התחלת השימוש, לצמצם את מידת השימוש ובכל מקרה להקפיד על שימוש באוזניות או רמקול בעת השימוש בסלולארי.

שימוש בטלפונים אלחוטיים ביתיים או משרדיים

השימוש בטלפונים אלחוטיים בבתים ובמשרדים נפוץ אף הוא. המידע העובר בין יחידת הבסיס (היחידה הנייחת של הטלפון) לבין היחידה הניידת של הטלפון האלחוטי מועבר בצורה של קרינת רדיו. לפיכך, יש לאמץ את עיקרון "הזהירות המונעת" גם בהקשר של טלפון אלחוטי. בנוסף להנחיות שצוינו לגבי טלפונים סלולאריים, משרד הבריאות ממליץ לגבי טלפונים אלחוטיים:

• בסביבה הביתית ובסביבת העבודה, יש לשקול את השימוש בטלפון קווי למול השימוש בטלפון אלחוטי.
• בזמן שיחה בטלפון אלחוטי רצוי להשתמש ברמקול על מנת להרחיק את החלק הנייד של הטלפון האלחוטי מהראש.
• אין להתקין את בסיסי הטלפונים האלחוטיים בחדרי שינה, חדרי ילדים או בחדרי עבודה בהם שוהים דיירי הבית חלק ניכר מהזמן.
• במידה והחלק הנייד של הטלפון האלחוטי איננו בשימוש יש להחזירו לטעינה בתחנת הבסיס.

הנחיות אלה מפורסמות באתר משרד הבריאות

לאגודה דפי מידע בנושא קרינה מטלפונים סלולאריים וקווי מתח ואנטנות. ניתן לפנות ל'טלמידע' של האגודה המאויש 24 שעות ביממה, בשיחת חינם לטל. 1-800-599-995.

למידע נוסף בנושא קרינה אלקטרומגנטית מאנטנות בסיס/ממסר במערכת התקשורת הסלולארית, ניתן לפנות לאתר של המשרד להגנת הסביבה

או לממ"ג שורק, שטח בטיחות קרינה.

חזרה למעלה >>

שדות אלקטרומגנטיים בתדר רשת החשמל (ELF) והשפעתם על בריאות הציבור

השימוש בחשמל הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו. שדות חשמליים ומגנטיים רבים מצויים בקרבה לקווי ולמכשירי חשמל שונים. שדות אלו הם בתדרים נמוכים מאוד ועל כן נקראים שדות ELF  Extremely Low Frequency (אספקת החשמל במרבית העולם מבוצעת בתדר של 50 או 60 מחזורים לשנייה או הרץ). שדות חשמליים ומגנטיים קיימים בכל מקום בו זורם חשמל  קווי חשמל, כבלים, חיווט ביתי ומכשירי חשמל שונים. השדות החשמליים והמגנטיים חזקים ביותר בקרבת המקור וקטנים ככל שגדל המרחק ממנו.

שדות חשמליים נוצרים ממטענים חשמליים ונמדדים בוולט/מטר(V/m) ואותם ניתן למסך על ידי שימוש בחומרים נפוצים (כגון קירות וצמחיה). שדות מגנטיים מקורם בתנועת המטענים (זרם) ונמדדים בטסלה (T  tesla), מיליטסלה ((mT או מיקרוטסלה ((µT.

במספר מדינות משתמשים ביחידה שונה הנקראת גאוס (G  gauss), כאשר G10,000 =T 1. שדות מגנטיים לא ניתן למסך בחומרים נפוצים היות והם עוברים דרכם בקלות. בקרבת מקורות שונים (כגון מיבש שיער, מכונת גילוח, שואב אבק), השדות יכולים להגיע למאות µT. מתחת לקווי חשמל השדה המגנטי יכול להיות בסביבת µT 20 (כלומר mG 200) והשדה החשמלי יכול להגיע למספר אלפים של וולטים למטר. לעומת זאת, הרמות הממוצעות האופייניות באזורי מגורים הן נמוכות בהרבה  כ0.07 µT (mG 0.7) באירופה וישראל וכ0.11µT (1.1 mG) בצפון אמריקה. הרמות הממוצעות של שדות חשמליים בבתים הן עד למספר עשרות של V/m.

משנות השבעים המאוחרות התעוררו שאלות בנוגע להשפעת שדות אלו על בריאות הציבור, שהובילו לגל מחקרים בנושא. בשנת 1996 הקים ארגון הבריאות העולמי WHO את הפרויקט הבינלאומי לשדות אלקטרומגנטיים ובשנת 2007 פרסם הארגון את מסקנותיו בכל הקשור בהשפעות הבריאותיות של שדות אלקטרומגנטיים בתדר הרשת.

המומחים הגיעו למסקנה כי לא התגלו אפקטים בריאותיים משמעותיים הקשורים ברמות חשיפה לשדות חשמליים אליהם חשוף הציבור בחיי היום יום, אך קיימות השפעות ביולוגיות מוכחות מחשיפה לשדות מגנטיים גבוהים (הרבה מעל µT 100). שדות מגנטיים חיצוניים יוצרים שדות חשמליים וזרמים בגוף שברמות גבוהות, יכולים לגרום לגירוי עצבי, לגירוי שרירי הגוף ולשינויים ברמת הרגישות של תאי עצב במערכת העצבים המרכזית.

רוב המחקרים שעסקו בהשפעות ארוכות טווח של ELF התמקדו בלוקמיית נעורים. בשנת 2002 קבע IARC2 כי שדות מגנטיים בתדר זה הם "מסרטנים אפשריים לאדם" (possibly carcinogenic to humans ). סיווג המתבסס על סוג מסוים של מחקרים אפידמיולוגיים (pooled analysis) שהראו כי קיימת מגמה עקבית של הכפלה בסיכוי לחלות בלוקמיית נעורים במקומות בהם רמת החשיפה הממוצעת באזורי מגורים עלתה על 0.30.4 µT (34 mG).

כאשר מסתכלים על מכלול הראיות המדעיות, ניתן לומר כי הן אינן חזקות מספיק על מנת להצביע על קשר סיבתי בין חשיפות לשדות מגנטיים לבין לוקמיית נעורים.

כיום, לאחר בדיקת המחקרים השונים שפורסמו עד כה ולאור מסקנות של קבוצת העבודה של ארגון הבריאות העולמי לנושא שדות אלמ"ג בתדר הרשת1, גופים בינלאומיים אלו (WHO, ICNIRP, IEEE) אינם רואים בעדויות המדעיות הקשורות לחשיפה ארוכת טווח לרמות נמוכות של שדות חשמליים ומגנטיים עדויות מספקות על מנת להחמיר ולהנמיך את ספי החשיפה הבינלאומיים הקיימים, אלא להמליץ על הגבלת החשיפה. מידע זה ניתן באדיבות האגודה הישראלית להגנה מקרינה.

קרינה מטלפונים סלולאריים או מאנטנות סביב/ממסר סלולאריות, וכן שדות אלקטרומגנטיים מגנטיים מרשת החשמל סווגו ע"י IARC ברשימה 2B.

חזרה למעלה >>

חומרי הדברה

מבין כמעט 900 המרכיבים הפעילים השונים הנמצאים בחומרי הדברה המורשים לשימוש בארצות הברית, כ-20 נמצאו כגורמים למחלות סרטן בבעלי חיים. יחד עם זאת, יש לציין שלא כולם נבדקו. בארצות הברית כמו בישראל, נאסר או הוגבל, השימוש במספר חומרי הדברה וחיטוי, לרבות אתילן אוקסיד (חומר חיטוי בו נעשה שימוש נרחב בבתי חולים), אמיטרול, מספר קוטלי עשבים מקבוצת הכלורופנוקסי, DDT , דימתילהידרזין, הקסכלורובנזן, הקסמתילפוספורמיד, כלורדקון, אצטט העופרת, לינדן, מירקס, ניטרופן וטוקספן.

מחקר בקרב אנשים שנחשפו לרמות גבוהות של חומרי הדברה, כגון חקלאים, מדבירים, טייסי מטוסי ריסוס ויצרנים גילו שכיחות גבוהה של סרטן במערכות הדם והלימפה, סרטן השפתיים, הקיבה, הריאות, המוח והערמונית, וכן מלנומה וסוגים אחרים של סרטן עור.יחד עם זאת, עד כה לא הצליחו מחקרים בבני אדם לקשור באורח ברור וחד משמעי בין חומרי הדברה מסוימים לסוגי סרטן מסוימים. אי לכך, מרבית חומרי הדברה אלה מופיעים עדיין בדוח החומרים המסרטנים כגורמים אפשריים לסרטן ולא כמסרטנים מוכחים.

חזרה למעלה >>

נמצא כי תרופות מסוימות המשמשות לטיפול במחלת סרטן מסוימת (כגון ציקלופוספמיד, כלורמבוציל, מלפאלאן) העלו את שכיחות הופעתה של מחלת סרטן נוספת, לרבות לוקמיה. תרופות אחרות המשמשות לדיכוי המערכת החיסונית, כגון: ציקלוספורין ואזאטיופרין, בקרב מטופלים העוברים השתלות איברים, גורמות אף הן לעליה ברמת הסיכון לחלות בסרטן, בעיקר מסוג לימפומה או הפטוסלולר קרצינומה. יחד עם זאת, מינהל המזון והתרופות בארה"ב קבע כי היתרונות של תרופות אלה בהצלת חיים, עולים על הסיכונים להופעת מחלת סרטן נוספת בשנים שלאחר הטיפול. מומלץ לשקול את הסיכונים והיתרונות הכרוכים בשימוש בתרופות אלו יחד עם הרופא המטפל. ישנן תרופות המשפיעות על ירידה ברמת הסיכון להופעת מחלות סרטן, לדוגמה, מספר מחקרים מצאו כי קיים סיכון נמוך להופעת סרטן המעי הגס בקרב אנשים הנוטלים באופן קבוע אספירין, או תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידים (אם כי כתוצאה מכך עלול להיגרם נזק ללב). העדויות בדבר ההגנה שמספקות תרופות אלו כנגד סוגי מחלות סרטן אחרות, כגון סרטן השד, או סרטן הערמונית, אינן חד משמעיות.

נמצא כי אסטרוגנים המשמשים לטיפול בתסמיני גיל המעבר ובעיות גינקולוגיות אחרות, העלו את שכיחות מקרי סרטן רירית הרחם. בנוסף, מספר מחקרים הראו עליה בסיכון לסרטן השד עם השימוש באסטרוגן, אך ירידה בסיכון להופעת סרטן המעי הגס. פרוגסטרון, הורמון נוסף הניתן בשילוב עם אסטרוגן, כחלק מטיפול הורמוני חליפי בנשים לאחר גיל המעבר, מסייע בהגנה מפני רמת סיכון גבוהה להופעת סרטן רירית הרחם בשימוש באסטרוגן בלבד. יחד עם זאת, לאחרונה נמצא קשר בין טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטין (צורה סינטטית של פרוגסטרון) לבין עליה ברמת הסיכון להופעת מחלת סרטן השד, מחלות לב, שבץ וקרישי דם. נמצא כי נשים המשתמשות בגלולה למניעת הריון לאורך זמן רב, מפחיתות באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם ובסרטן השחלות, אך עלולות להגדיל את רמת הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן הכבד. כמות האסטרוגן והפרוגסטרון בגלולות למניעת הריון נמוכה כיום בהרבה מזו שהייתה נהוגה בעבר, ולכן סביר להניח שרמת הסיכון המיוחסת לנטילת גלולות קטנה מבעבר.

רמת סיכון גבוהה להופעת סרטן רירית הרחם, שבץ וליצירת קרישי דם מיוחסים גם לשימוש בטמוקסיפן. טמוקסיפן הוא הורמון סינטטי המשמש למניעת הישנות מחלת סרטן השד לאחר ניתוח. מומלץ לשקול את הסיכונים והיתרונות של השימוש בתרופה זו, יחד עם הרופא המטפל.

דיאתילסטילבסטרול (DES) הינו צורה סינטטית של אסטרוגן שניתנה לנשים הרות החל משנות הארבעים המוקדמות ועד 1971. נמצא שבנותיהן של נשים אלו, שהיו חשופות לDES לפני לידתן, נמצאו בסיכון גבוה יותר לפיתוח סוג נדיר של סרטן צוואר הרחם והנרתיק. בנוסף, נשים שנטלו DES במהלך הריונן היו עלולות להימצא בסיכון גבוה יותר למחלת סרטן השד. בהתבסס על ממצאים אלו הופסק מתן DES כתרופה, ומרכיב זה אף נאסר לשימוש כתוסף מזון לבהמות.

חזרה למעלה >>

חומרים נוספים

ממיסים

מספר ממיסים המשמשים כמרכיבים במדללי צבע, במסירי צבעים ושומנים , ובתעשיית הניקוי היבש, ידועים, או חשודים כגורמים למחלות סרטן כגון סרטן בלוטות הלימפה, לוקמיה על סמך ניסויים שנערכו בבעלי חיים. חומרים אלו כוללים בנזן , פחמן טטראכלוריד , כלורופורם, דיכלורומתאן (מתילן כלוריד) , טטראכלורואתילן וטריכלולואתילן. מחקרים אפידמיולוגים שבדקו את השפעתם בחשיפה תעסוקתית או סביבתית הצביעו על מגמות דומות לגבי חלק מהחומרים. אי לכך , חומרים אלה מופיעים , ברשימת החומרים החשודים כמסרטנים או כמסרטנים וודאיים בבני אדם.

לרשימת חומרים הידועים כמסרטנים ודאיים בבבני אדם

בנזן

חומר זה ידוע כגורם למחלת הלוקמיה בקרב בני אדם. בבנזן נעשה שימוש באופן נרחב בתעשייה הכימית, בתעשיית התרופות, וכן כמרכיב בדלק. לאחר 1997 נאסר השימוש בו כמרכיב בחומרי הדברה. אנשים המועסקים בתעשיות פטרוכימיות, תעשיית התרופות, תעשיית עור, תעשיית גומי, בתחנות דלק ובתעשיית רכב חשופים לבנזן וכן אוכלוסיה המתגוררת באזורים עירוניים סואנים. שאיפת אוויר מזוהם מהווה את אופן החשיפה העיקרי לחומר זה. מאחר ובנזן נמצא בדלק, אוויר מזוהם בבנזן נמצא בסביבת תחנות דלק ובאזורים בהם קיים עומס תחבורה. בנזן מצוי גם בעשן סיגריות, וההערכה היא שכמחצית מהחשיפה לבנזן מקורה בעשן סיגריות.

סיבים, חלקיקים זעירים ואבק

חשיפה לסוגים מסוימים של סיבים, חלקיקים זעירים שונים ואבק מתרחשת בכמה מגזרים תעשייתיים ומעלה את רמת הסיכון של העובדים בהם ולעיתים גם את של בני האדם המתגוררים בסמוך למפעלים אלו לחלות בסרטן. חשיפה מסוג זה עלולה להתרחש גם באזורים שאינם תעשייתיים. להלן כמה דוגמאות -

אזבסט

סיבי אזבסט וכל צורותיו התעשייתיות מהווים חומרים מסרטנים. עליה בשכיחותם של מחלות סרטן שונות, כגון מזותליומה (סרטן נדיר של תאי קרום הריאה  וחלל הבטן - הצפק) וסרטן הריאות, נצפתה באופן עקבי בקרב אנשים החשופים לאזבסט במסגרת עבודתם. האזבסט הוא שם כללי לקבוצת חומרים טבעיים הנבדלים זה מזה בהרכבם, כגון: אזבסט לבן, אזבסט כחול ואזבסט חום. Chrysotile, המכונה אזבסט לבן.

האזבסט מופיע בטבע כמינרל עשוי סיבים הנכרה במחצבות בארצות שונות בעולם (לא בישראל). חשיפה לאזבסט אחראית לאחוז הגבוה ביותר של מקרי סרטן הקשורים למקום העבודה, עם סיכון גבוה ביותר בקרב עובדים מעשנים. סיבי אזבסט משתחררים לסביבה עקב שימוש ובלייה של יותר מ-5,000 מוצרי אזבסט, לרבות בידוד גגות, בידוד מוצרי חימום וחשמל, צינורות ומשטחי בטון, רצפות, איטומים למיניהם, פלסטיק, מוצרי טקסטיל ונייר. אנשים העובדים בתעשיית הבידוד, באחזקה, בתיקון ובהריסת מבנים, חשופים לרמות גבוהות של אזבסט וייתכן שהאוכלוסייה כולה נחשפה לרמה מסוימת של אזבסט בשל השימוש הנרחב שנעשה בעבר בחומר זה. מאחר והשימוש באזבסט הוגבל במידה רבה, ירדה רמת החשיפה בקרב כלל האוכלוסייה. חוק האזבסט נחקק בזמנו, בסיוע האגודה למלחמה בסרטן.

הציבור הרחב יכול להיחשף לאסבסט בשלוש צורות עיקריות:

המקרה השכיח ביותר הוא של אלמנטים בבנייה העשויים אסבסט-צמנט. כאשר האסבסט "כלוא" במלט, הוא אינו מהווה סכנה, אך כאשר המלט מתפורר, נשבר או נשרף, משתחררים סיבי האזבסט לאוויר. אירועים מסוג זה עלולים להתרחש עקב ביצוע עבודות לפירוק מבני אזבסט בניגוד להנחיות, שריפה במבנה המכיל אזבסט, אירועי מזג אויר קיצוניים או שבירת הלוחות עקב פגיעות טילים מסוגים שונים. על פי הערכות, קיימים בארץ מבני אזבסט-צמנט בהיקף עצום של מאות מיליוני מטרים מרובעים.

מקרה אחר הוא אזבסט המשמש כבידוד אקוסטי ותרמי מותז על קירות במבנים שונים, ובעיקר במבנים כגון אולמות מופעים וספריות. האסבסט במקרים אלה הוא במצב פריך, שבו סכנת שחרור הסיבים גבוהה בהרבה, ובדרך כלל גם ריכוז הסיבים גבוה הרבה יותר.

המקרה השלישי הוא ייחודי לאזור נהרייה והגליל המערבי, בו פעל עד 1997 מפעל איתנית לייצור מוצרי אזבסט צמנט. פסולת אזבסט, גם במצב פריך, הוטמנה או פוזרה בקרקע ברחבי האזור, בין היתר כמצע לשבילים, כולל בחצרות פרטיות, בשטחים ציבוריים ובשטחים חקלאיים. כל עבודה בקרקע שהוטמן בה אזבסט עלולה לגרום לחשיפה מסוכנת.

באוגוסט 2011 ייכנס לתוקפו החוק האוסר שימוש חדש באזבסט ומסדיר את הטיפול בו, במטרה לצמצם ולמנוע חשיפת הציבור למפגעיו הבריאותיים והסביבתיים הקשים, במסגרת החוק עבירות על עיסוק באסבסט או גרימת מפגע אסבסט יחשפו את המפגע לקנסות של עד 800,000 ₪. החוק החדש אוסר על שימוש חדש באסבסט וכן מחייב הוצאה הדרגתית של שימוש באסבסט פריך ממבני ציבור, ממתקני תעשייה וכן מציוד וכלי רכב בצה"ל, במטרה למנוע את הסיכונים הבריאותיים מהחשיפה אל החומר. החוק החדש יאסור שימוש באסבסט שהוכח כמסרטן ודאי ועבירה על חוק זה תהא עבירה פלילית. ישראל מצטרפת בזאת לשורה של מדינות שאסרו על שימושים חדשים באזבסט בעשור האחרון וקבעו הוראות מחמירות באשר לאופן הסרת שימושי האזבסט הקיימים.

עיקרי החוק שמטרתו לצמצם ולמנוע חשיפה של הציבור הרחב למפגעי האזבסט:

• איסור על שימוש חדש באזבסט מכל סוג.
• חובה לפנות אזבסט פריך המצוי כיום בשימוש, בתוך 10 שנים (בתעשייה, במבני ציבור) וממתקנים ובציוד של צה"ל בתוך 7 שנים.
• חובות תחזוקה לגבי אזבסט צמנט במבני ציבור, צביעה, מיפוי ורישום.
• איסור גרימת מפגע אזבסט והוראות לטיפול במפגע.
• הסדרת רישוי של עוסקים באזבסט: קבלני אזבסט ומפקחי אזבסט, מעבדות וסוקרים, על מנת להבטיח כי העוסקים בתחום יהיו בעלי הכשרה מתאימה וכפופים למנגנוני פיקוח מתאימים.
• חובה לקבל היתרים לביצוע עבודות אזבסט ותנאים לשמירה על איכות הסביבה ולמניעת מפגעים בעת ביצוע עבודות.
• סמכויות פיקוח, הטלת עיצומים כספיים וסעיפי עונשין.

אבק סיליקטים

נמצא משפיע על עליה ברמת הסיכון להופעת סרטן ריאות בבני אדם אבק כזה מצוי בסביבות תעשייתיות העוסקות בחול ובמוצרי בניין, כגון: מכרות פחם, טחנות, מחצבות ועיבוד גרניט, ניפוץ סלעים, תעשיות דומות, וכן בזמן הליכי שיוף בחול. אבק עץ, שנקשר להופעת סרטן של חללי האף והסינוסים, ידוע כמסרטן בקרב עובדים לא מוגנים הנחשפים אליו באופן קבוע בתהליכי שיוף ובתעשיית ריהוט.

דיאוקסינים

דיאוקסינים הם חומרי לוואי לא רצויים של תהליכים כימיים המתרחשים בטמפרטורות גבוהות והמכילים כלור ופחמימנים (חומרים המכילים מימן ופחמן). קיימים לפחות 100 סוגים שונים של דיאוקסינים, שכאמור אינם מיוצרים באופן מכוון בתעשייה, אלא מופיעים כחומרי לוואי. חומרים אלו נוצרים ועלולים להיפלט לסביבה בתהליכי הלבנת נייר ועיסת נייר, שריפת אשפה עירונית, אשפה רעילה ופסולת מבתי חולים, שריפות חשמל מסוימות, בכורי היתוך בהם מופקות מתכות מעפרותיהן וכן בהבערת גזם חקלאי.

דיאוקסינים נמצאים גם כמזהמים בכמה חומרי הדברה כנגד חרקים, בקוטלי עשבים ובחומרי שימור עץ. הדיאוקסינים, המהווים מזהמים סביבתיים נפוצים למדי, נוטים להצטבר ברקמות שומניות ומתפרקים בקצב איטי. לכן, חשיפת האוכלוסייה לדיאוקסינים נגרמת בעיקר מאכילת החלקים השומניים המצויים במזונות שונים מן הצומח ומן החי, לרבות מוצרי חלב, דגים, עופות, בשר בקר ופירות וירקות שומניים שונים, כגון בוטנים, אבוקדו וכד'.

דיאוקסין ספציפי הידוע כבעל סבירות גבוהה יחסית להשפעה סרטנית על בני אדם הוא הTCDD (2,3,7,8tetrachlorodibenzopdioxin). TCDD הינו חומר מסרטן מסוכן בבעלי חיים וכן נמצאה עלייה כללית באחוז מקרי המוות מסרטן בקרב עובדים שנחשפו לרמות גבוהות של חומר זה.

פחמימנים ארומאטיים פוליציקליים (PAHs)

מספר מחקרים מצאו עליה בשכיחות סוגי מחלות סרטן (הריאות, העור ומערכת השתן) בקרב אנשים שנחשפו לתערובות של פחמימנים ארומאטיים פוליציקליים ( PAHs ). המקור העיקרי לחומרים אלו הינו שריפת תרכובות המכילות פחמן. תרכובות PAHs הנמצאות באוויר נוצרות עקב בעירת עץ ודלק לבישול ולחימום בתים, ונמצאות גם בתערובות הנפלטות ממנועי בנזין ודיזל, פיח, עשן גחלים, סיגרים וסיגריות, ומזונות שנצלו על גחלים.

כמו כן, מהוות תרכובות אלו תוצרי לוואי של אש פתוחה, שריפת פסולת, תהליכי הפיכת פחם לגז, ועשן הנפלט מתנורי פחמים. מזונות המכילים כמויות קטנות של PAHs הינם בעיקר מזונות מעושנים, צלויים על אש או על גחלים, קפה קלוי ונקניקיות.

מתכות

תרכובות ארסן קשורות להופעת סוגי סרטן רבים כגון: סרטן עור, ריאות, שלפוחית השתן והכבד, בעיקר כאשר כמויות גדולות שלהן חודרות לגוף האדם במי שתייה. כמו כן, נמצא קשר עקבי בין חשיפה לארסן בעת נשימה במקומות עבודה, בעיקר במכרות ובהתכת נחושת, לבין עליה בסיכון לסרטן הריאות. ארסן משמש גם בתהליכי שימור עץ, בזכוכית, בקוטלי עשבים, בקוטלי חרקים (כנגד נמלים) ובחומרי הדברה, ומהווה, באופן כללי, גורם מזהם באוויר, במזון ובמים.

תרכובות בריליום

 ידועות כגורמות לסרטן ריאות, על סמך מחקרים בקרב אנשים העובדים במפעלי ייצור בריליום. תרכובות אלה משמשות בתעשיות החלל, בתעשיות צבאיות, במרכיבים אלקטרוניים, בשפופרות רנטגן, במערכות נשק גרעיני, בבלמים למטוסים, בתוספים לדלק טילים, בבניית מטוסים קלים, בייצור חומרים קראמיים, כתוסף לזכוכית ולפלסטיק, במוצרים דנטאליים ובמקלות גולף. התעשייה משתמשת יותר ויותר בתרכובות בריליום גם בתעשיית הסיבים האופטיים ובמערכות תקשורת סלולאריות.

עובדים עלולים להיחשף לחומרים אלו במידה ומקום עבודתם הינו אחד מתעשיות אלו, וכן בתהליכי מחזור מחשבים, טלפונים סלולאריים ומוצרים טכנולוגיים אחרים.

מחוץ לתעשיות אלו מתרחשת חשיפה לבריליום בעיקר בתהליכי שריפת פחם ושמן מנועים. הציבור הרחב עלול להיחשף לכמויות קטנות של בריליום באמצעות נשימת אוויר וצריכת מזונות המזוהמים בשאריות בריליום. ריכוזים קטנים מחומר זה נמצאו גם במי שתייה, במזון ובטבק.

קדמיום

מחקרים בקבוצות עובדים הראו כי המתכת קדמיום ותרכובות קדמיום עלולות לגרום לעליה בסיכוי לתחלואה בסרטן ריאות. העובדים שנחשפו לכמויות הגדולות ביותר היו אלה שהיו מעורבים בהפקת אבץ ועופרת ממחצבים, ייצור אבקות קדמיום, ריתוך מתכת מצופה קדמיום, ושימוש ברתכות המכילות קדמיום. מתכת הקדמיום משמשת בעיקר לציפוי מתכות למניעת בלאי. שימושים אחרים קיימים בתעשיית פלסטיק ומוצרים סינטטיים, בייצור סוללות, כחומר לייצוב פולי-ויניל כלוריד, ובקוטלי פטריות.

התהליכים התעשייתיים המעורבים בייצור מוצרים אלה, אם וכאשר הפסולת לא נאספת למקומות המתאימים, עלולים לשחרר לסביבהמשחררים כמויות של קדמיום לאוויר, לאדמה , למים, למי תהום ולשכבת הקרקע העליונה, משם הם עלולים לעבור לצמחי מים ויבשה, ולאחר מכן לבעלי חיים. כל זאת, כאמור, בייחוד במקרים בהם פסולת הקדמיום אינה מטופלת ו/או מפונה כראוי. מזון הוא המקור העיקרי לחשיפה לקדמיום בקרב אנשים שאינם מעשנים.

לחץ כאן לטבלת מתכות מסרטנות - שימושים וסיכונים תעסוקתיים

תרכובות כרום 6 ערכי (6+)

ידועות כגורמות לסרטן הריאות. תעשיית הפלדה היא צרכן כרום מרכזי, בה משמש חומר זה להגנה על מוצרי מתכת, לרבות חלקי רכב, מפני חלודה ובלאי, וכן לריתוך בחשמל ולשיכוב מתכות. עובדים בכרום 6 ערכי, נתונים בסיכון גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית. שימושים של תרכובת זו כוללים מחקר גרעיני ומחקר בטמפרטורות גבוהות, תעשיית הטקסטיל ועיבוד העורות, צבעים למוצרי ציפוי רצפות, נייר, בטון וגגות אספלט, וכן יצירת צבע ירוק בזכוכית. כרום נפוץ באוויר, במים, בקרקע ובמזון, ונראה שכלל האוכלוסייה חשופה לתרכובות המכילות חומר זה. רמת החשיפה התעסוקתית הגבוהה ביותר קיימת במקומות עבודה הקשורים לייצור פלדת אלחלד, ריתוך, ציפוי בכרום ובתעשיית העור.

אצטט העופרת ופוספאט העופרת

חומרים אלו מהווים ככל הנראה חומרים החשודים כמסרטנים בבני אדם, בהתבסס על ממצאים של גידולים בכליות ובמוח במחקרים בבעלי חיים. אצטט העופרת משמש בצביעת כותנה, כציפוי למתכות, כחומר ייבוש בצבעים, ציפויי לכה ודיו צבעוני, כחומר צבע בצבעי שיער מסוימים (צבעים מודרניים), ובחומרי נפץ. פוספאט העופרת משמש כמייצב במוצרי פלסטיק מסוימים ובמוצרי זכוכית מיוחדים. עיקר החשיפה מתבצע דרך מגע בעור, אכילה ונשימה.

ניקל

ניקל ותרכובות ניקל נמצאו כגורמים למספר סוגי מחלות סרטן בחולדות ובעכברים. מחקרים באוכלוסיות בני אדם קשרו בין חשיפה לניקל לסרטן חלל האף, סרטן הריאות. ניקל משמש בפלדה, בחלק מסתימות השיניים, בתעשיית הנחושת והפליז, במגנטים, סוללות נטענות וציפויים. מאחר שניקל נמצא באוויר, במים, בקרקע, במזון ובמוצרי צריכה אנו חשופים לו באמצעות אכילה, נשימה ומגע בעור.

חלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל

החלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל חשודים כמסרטנים בשל השכיחות הגבוהה של מקרי סרטן הריאות שנמצאו בקרב קבוצות עובדים החשופות למפלטי דיזל, כגון עובדי רכבות, עובדי מכרות, עובדים במוסכי אוטובוסים, עובדי חברות משאיות, מכונאי רכב ואנשים העובדים בקרבת גנראטורים המופעלים במנועי דיזל. יש לציין כי לא הוכחה תוספת סיכון לתחלואה בסרטן למי שנחשף לרמות נמוכות "יומיומיות" של חלקיקים מסוג זה.

רעלנים בפטריות

אפלטוקסינים הם חומרים מסרטנים וודאיים בבני אדם המיוצרים בסוגים מסוימים של פטריות הגדלות על מוצרי מזון. דגנים ובוטנים הם המזונות הנפוצים ביותר עליהן גדלות פטריות אלה. בשר, ביצים וחלב שמקורם בבעלי חיים הצורכים מזון נגוע באפלטוקסינים מהווים מקור חשיפה נוסף. חקלאים נתונים בסיכון אפשרי במידה והם שואפים אוויר המכיל אבק נגוע. חשיפה לרמות גבוהות של אפלטוקסינים מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן הכבד. בוטנים נבדקים לנוכחות אפלטוקסינים לפני עיבודם ברוב המדינות, כולל ישראל. הסיכון לחשיפה לאפלטוקסין גבוה יותר במדינות מתפתחות, בהן לא מתבצעות בדיקות לנוכחות הפטריות.

ויניל כלוריד

ויניל כלוריד, גז חסר צבע, הוא חומר מסרטן וודאי בבני אדם העלול לגרום לסרטן הריאות, סרטן העור וכבד. חומר זה מוגבל בדרך כלל לתעשיית הפלסטיק, בה הוא משמש לייצור מוצרי צריכה רבים, לרבות מיכלים, יריעות עטיפה, בידוד מוצרים חשמליים, קווי מים וביוב, צינורות, ריצוף, חלונות וכרטיסי אשראי (כידוע, פי.וי.סי. הוא פוליוינילכלוריד). יש לציין שחשיפות בני אדם לחומר זה מתרחשת בעיקר בקרב העובדים בתעשיית הפלסטיק, ולא על ידי שימוש במוצרים סופיים. המקור העיקרי המשחרר ויניל כלוריד לסביבה הוא אפוא תעשיות הפלסטיק לסוגיהן ותעשיית ייצור הויניל כלוריד עצמו.

בנזידין

בנזידין הינו אחד החומרים הכימיים הראשונים שזוהו כקשורים לעליה בסיכון לסרטן בבני אדם. כבר ב-1921 דווח על עליה במספר מקרי סרטן שלפוחית השתן בהקשר לבנזידין, תרכובת המשמשת לייצורם של יותר מ-250 חומרים המבוססים על חומר זה, לרבות צבעי בדים, נייר ומוצרי עור. סוגי חשיפה אחרים של בני אדם לבנזידין, או לצבעים המבוססים על בנזידין, ידועה כיום כמסרטנת. מיד לאחר חדירתם לגוף מתפרקים צבעים אלו, בין היתר, ליצירת בנזידין. ברוב המקרים, צבעים המתפרקים ליצירת בנזידין מהווים סכנה רק בקרבת מפעלי צבע ופיגמנטים בהם מתרחשת דליפה או השלכת פסולת. 

חזרה למעלה >>