מחקרים קודמים מצאו קשר בין ויטמין D למנגנוני הפיקוח על צמיחה ומוות של תאים והפחתת התפתחות של כלי דם התומכים בגידולים.
במחקר זה, שנערך ב-IARC (רשות מחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי) שבליון, צרפת, השתמשו החוקרים בנתונים ממאגר של 520,000 אנשים מעשר מדינות באירופה. הם השוו 1,248 אנשים שאובחנו כחולי סרטן מעי גס מאז התחלת המחקר, ל-1,248 אנשים ללא המחלה. רמות טרום-אבחנה של ויטמין Dבדם של המשתתפים נמדדו וכן הושגו נתונים בנוגע לתזונה וסגנון חיים באמצעות שאלונים. המשתתפים חולקו על פי 5 רמות של ויטמין D שאותר בדמם.
מניתוח התוצאות עולה כי ככל שרמת ויטמין D בדם גבוהה יותר, כך קטן הסיכון לסרטן המעי הגס. הסיכון לסרטן המעי הגס של המשתתפים עם הרמה הנמוכה ביותר של ויטמין D בדם, היה גבוה ב-32% לעומת המשתתפים ברמה הבינונית. הסיכון לסרטן המעי הגס של המשתתפים עם הרמה הגבוהה ביותר של ויטמין D בדם, היה נמוך ב-40% לעומת הסיכון של המשתתפים עם הרמה הנמוכה ביותר של ויטמין D בדמם.
המחקר פורסם באופן מקוון ב-22 לינואר 2011 בכתב העת British Medical Journal.
חוקרים מאיטליה בחנו את הקשר בין צריכת קפה והסיכון לסרטן המעי הגס. הם ערכו סקירה של 24 מחקרים קודמים הכוללים 14,846 מקרים של סרטן המעי הגס והחלחולת. הם מצאו, שהסיכון לסרטן המעי הגס של אנשים השותים קפה באופן קבוע, הינו נמוך ב-17% לעומת הסיכון של אנשים שלא שותים קפה, או שותים מדי פעם. הסיכון של אנשים השותים קפה במידה הרבה ביותר, היה נמוך ב-30% וכל כוס קפה נוספת הנצרכת ביום הפחיתה את הסיכון ב-6%. קשר זה היה חזק יותר לגבי סרטן המעי הגס, מאשר לגבי סרטן החלחולת.
ממצאי מחקר זה מספקים הוכחה כמותית לקשר הפוך בין צריכת קפה, לבין הסיכון לסרטן המעי הגס.
עם זאת, החוקרים מציינים כי לא מדובר במסקנה חד משמעית, כיוון שישנה אפשרות שאנשים הסובלים מדלקת במעי, המעלה סיכון לסרטן המעי הגס, צורכים פחות קפה עקב השפעה של קפה על הרגשתם, או המלצה שקיבלו מרופא.
המחקר פורסם בנובמבר 2010 בכתב העת Cancer Causes and Control.
חוקרים מאוניברסיטת מניטובה שבקנדה בחנו את שיעור מקרי סרטן המעי הגס אשר לא אובחנו בבדיקת קולונוסקופיה ואת גורמי הסיכון ל'פספוס' זה באבחנה.
במסגרת המחקר נבחנו נתונים ממרשמי מחוז מניטובה. החוקרים זיהו 4,883 גברים ונשים בגילאי 50-80 שנים, אשר אובחנו כסובלים מסרטן המעי הגס בין השנים 1992 ו-2008. בנוגע למקרים אלו בחנו החוקרים את עבר ביצוע בדיקת קולונוסקופיה של החולים ביחס לזמן האבחון. מקרי סרטן מעי גס אשר אובחנו עד שישה חודשים לאחר ביצוע הבדיקה סווגו כמקרים שאובחנו בבדיקה. מקרי סרטן מעי גס שאובחנו במהלך שישה עד שלושים ושישה חודשים לאחר הבדיקה (כולל מקרים בהם בוצעה קולונוסקופיה שנייה עד חצי שנה קודם לאבחון) סווגו כמקרים שפוספסו בזמן הבדיקה הראשונה.
מתוצאות המחקר עולה כי ב-7.9% מהמקרים (388 מקרים) לא זוהו סרטן המעי הגס או גידולים מוקדמים. (טווח של 4.5% בגברים עד 14.4% בנשים, בהתאם למיקום הגידול). השיעור הכולל של מקרים 'מפוספסים' בקרב נשים היו גבוהים יותר לעומת גברים (9.2% לעומת 7.9%). גורמי סיכון לפספוס הסרטן בבדיקה שנמצאו הם: מיקום הגידול, היסטוריה של בדיקה קודמת, בעיקר אם זו כללה הסרת פוליפ וביצוע הבדיקה על ידי רופא משפחה במקום גסטרו-אנטרולוג. למעשה, על פי החוקרים 1 מכל 13 מקרים של סרטן המעי הגס עשוי שלא להיות מאובחן בבדיקת קולונוסקופיה.
החוקרים מציינים כי יש לוודא שעריכת הבדיקה תהיה אחידה יותר.
המחקר פורסם בכתב העת The American Journal of GASTROENTEROLOGY בדצמבר 2010.
חוקרים מהמרכז לחקר הסרטן בגרמניה, בחנו את ההשפעה של שימוש באספירין במינון נמוך על הביצועים של בדיקות סקר לגילוי דם סמוי בצואה. בדיקות דם סמוי בצואה הוכחו כמפחיתות את הסיכון לסרטן המעי הגס והשימוש בהן נפוץ במספר גדל והולך של מדינות. בקרב האוכלוסייה אשר עוברת בדיקות אלה (נשים וגברים בני 50 ומעלה), נפוץ במקביל גם השימוש באספירין במינון נמוך, לשם הפחתת סיכון לאירועי לב או כלי דם.
כידוע, אספירין עלול להגביר את הסיכון לדימומים במערכת העיכול, שמקורם אינו סרטן מעי גס, ועל כן ישנו חשש שהוא פוגע באיכות בדיקות הדם סמוי בצואה. החוקרים בדקו חשש זה על סוג חדש יותר של בדיקות לדם סמוי בצואה - בדיקות אימונוכימיות.
החוקרים השוו בין 1,979 גברים ונשים שגילם הממוצע 62. 233 מתוכם נוטלים אספרין במינון נמוך ו-1,746 מעולם לא נטלו אספרין. החוקרים בדקו מדדים של רגישות לבדיקה לזיהוי סרטן בין השנים 2005-2009. גידולים נמצאו בקרב 24 משתמשים באספירין (10.3%), לעומת 181 לא משתמשים (10.4%).
מהתוצאות עולה כי שימוש באספירין במינון נמוך, אינו פוגע בבדיקות אימונו-כימיות לגילוי דם סמוי בצואה. להיפך, ייתכן כי שימוש זמני באספירין במינון נמוך, לפני הבדיקות, עשוי לשפר את ביצועיהן.
החוקרים הדגישו כי יש להמשיך ולבחון תיאוריה זו במחקרים נוספים.
המחקר פורסם ב-8 לדצמבר 2010 בכתב העת Journal of the American Medical Association.
שיעורי השמנת יתר בילדות, בשנות הנעורים ובבגרות ממשיכים לעלות, ויש לכך השלכות משמעותיות לטווח הארוך על בריאות הציבור. כמו כן, ידוע כי קיים קשר בין השמנת יתר בבגרות ותמותה גוברת מסרטן.
חוקרים מבריטניה החליטו לבדוק את הקשר שבין מדד מסת גוף (BMI) בקרב בוגרים צעירים ותחלואה ותמותה של סרטן. במחקר השתתפו 9,549 גברים ו-2,657 נשים אשר למדו באוניברסיטה בין השנים 1948 ו-1968. גיל החציון שלהם עמד על 20 שנים וכולם היו בני פחות מ-30. גובהם ומשקלם נמדדו ולאחר מכן הם נמצאו במעקב לתקופה ממוצעת של 49 שנים.
מתוצאות המחקר עולה כי ישנה עלייה של 8% בהיארעות של תחלואת סרטן המעי הגס ותמותה ממנו, עם כל עלייה של 1 ק"ג/מ בריבוע במדד מסת הגוף. החוקרים מציינים כי מדובר בראיות שאינן חזקות מספיק, אך מסיקים כי הפחתה בהשמנת היתר בקרב בוגרים צעירים עשויה למנוע מספר משמעותי של מקרי מוות כתוצאה מסרטן המעי הגס. עם זאת, עדיין יש לבדוק האם מדובר בקשר ישיר למסת הגוף בגיל צעיר, או למדד מסת הגוף בגיל מבוגר יותר.
המחקר פורסם בדצמבר 2010 בכתב העת Cancer Causes & Control.
חוקרים מ-Case Western Reserve University במישיגן, ארה"ב, מצאו שמחסור בשינה יכול להעלות את הסיכון לפוליפים במעי, העלולים להיות טרום סרטניים בכ-10% מהמקרים.
במחקר השתתפו 1,240 גברים ונשים, אשר עברו בדיקת קולונוסקופיה. טרם בדיקת הקולונוסקופיה עברו הנבדקים בדיקות שונות, כולל בדיקת דם. כמו כן, הם ענו על סקר התנהגותי מקיף, שכלל שאלות בנוגע למשך ואיכות השינה ומאפיינים נוספים שלה.
338 פוליפים נמצאו בקרב המשתתפים במחקר (27%). מניתוח תבניות השינה של הנבדקים עולה כי ישנו שיעור גבוה יותר של בעלי פוליפים בקרב המדווחים על פחות משש שעות שינה בלילה (29%), לעומת המדווחים על שבע שעות שינה ומעלה (22%).
החוקרים מציינים כי אין בכך מספיק כדי להוכיח שמחסור בשעות שינה גורם לפוליפים, אך הממצאים מצביעים על כך שאנשים הישנים מעט הינם בעלי סיכון מוגבר לפתח פוליפים וסרטן המעי הגס, בדומה לאנשים בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה, או הצורכים בשר אדום בכמות גדולה.
החוקרים מוסיפים כי זהו המחקר הראשון שמצא קשר בין משך שינה וסיכון לסרטן המעי הגס וכי יש לאשש ממצאים אלה במחקרים נוספים. הם מסבירים כי טיב הקשר אינו ברור עדיין, אך ייתכן כי הורמון השינה מלטונין מהווה גורם מגן מפני המחלה.
המחקר התפרסם באופן מקוון באוקטובר 2010 בכתב העת Cancer.