בזמן האחרון אני עובד על פרויקט חדש בו אני משתף פעולה עם מוזיקאים ומפיקים מסגנונות שונים. הפרוייקט הוליד חברויות חדשות ומפגשים שיש בהם המון למידה וריגוש וכיף, מעין חקירה עמוקה על מה זה שיר, אומנות, עיבוד והפקה, והכי חשוב אולי זו התקשורת והדינמיקה בזמן אמת . התהליך תמיד מאתגר והרבה פעמים לא צפוי, אני מקווה שתמיד זה ישאר ככה.
לפניי כשנתיים אבי חלה במחלת הסרטן , מה שהוביל את משפחתנו למקום אחר, לא מקום שרוצים להגיע אליו אם ניתנת זכות הבחירה, גילוי המחלה קרה בשלב מאוחר, והטיפולים שאבי עבר היו ממש אינטנסיביים. בתוך כל הקושי הנוראי קרו גם דברים מלאיי אור ואהבה. התקרבנו נהיינו חברים. נראה שהוא הבין בצורה העמוקה ביותר כמה לא מובן זה לקום בבוקר ולחוות ולטעום ולאהוב, למרות הקשיים העצומים שקורים בעקבות המחלה והטיפולים . אני מעריץ אותו על כך הוא הגיבור שלי.
ההתמודדות עם המחלה פתחה אפשרויות חדשות של תקשורת עמוקה ורגשית יותר, צילמתי הרבה תמונות, ומאוד רציתי לעבוד איתו יחדיו על פרוייקט. שאלתי אותו אם הוא ירצה להשתתף בקליפ של אחד השירים, והוא ממש שמח על ההצעה. אני נרגש וגאה מאוד בעבודה המשותפת הזו , ששוטפת אותי בכל כך הרבה רגשות מחשבות ותחושות.
לפניי יומיים הייתי עם הוריי ליד הים, אמרתי לאבי שהוא ממש השתנה, שרואים את זה בעיניים שלו, הוא ענה שהכי חשוב זה הבריאות, וכמה הוא מעריך את זה שהוא עוד חי והוא מבין זאת בכל בוקר מחדש (והוא גם איחל לעצמו להתעצבן פחות כי יש מלא דברים שעדיין מעצבנים אותו).
הלוואי וכולנו נחייה בתובנה המקסימה והנהדרת הזו , כל כך קל לשכוח את זה ( לא יודע למה).
אני רוצה להודות למשפחתי הנהדרת, החברים המדהימים והמעולים שעובדים ויוצרים איתי ומאפשרים לפרוייקט הזה לצמוח ובכלל, לכל האנשים המופלאים שסביבי, אתם ממלאים אותי באהבה, השראה ואושר.
צביקה פרוש
<< בחזרה לדף הראשי
מרץ 2014