לתרומה
חפש
דף הבית
הודעות הדוברת

קמפיין המודעות לסרטן השד לשנת 2006/7

08/10/2006

האירוע, התקיים בגג מגדל עזריאלי בקומה 3, בהשתתפות יו"ר הכנסת הגב' דליה איציק ובהשתתפות הזמרת שרון חזיז.

 

במקביל לטקס בארץ יערך טקס פתיחה עולמי באמפייר סטייט בארה"ב בהשתתפות הגב' אוולין ה.לאודר סגנית נשיא בכירה של חברות אסתי לאודר ומייסדת ויו"ר הקרן לחקר סרטן השד, ואליזבט הרלי דוברת אסתי לאודר העולמית.

 

אתרים נוספים שיוארו באור ורוד בעולם, כחלק מהמיזם הבינלאומי להגברת המודעות, הם: הטאג' מאהל בהודו, האפייר סטייט בילדינג בניו-יורק, מפלי הניאגרה באונטריו קנדה, מגדל טוקיו ביפן, סיטי הול בסיאול קוריאה, בניין האופרה בסידני ועוד רבים אחרים.

 

חברת אלקליל נציגת אסתי לאודר וקליניק בארץ העניקה את הסרט הורוד הראשון לגב' דליה איציק יו"ר הכנסת, אורחת הכבוד השנה.  באירוע נשאה דברים גם הזמרת האהובה שרון חזיז, המתמודדת עם סרטן השד. הפעילות בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן.

 

הזמרת שרון חזיז אמרה באירוע: " ביום ההולדת השלושים ושישה שלי גיליתי שאני חולה. הגילוי, בא לי במפתיע, למרות ששנים רבות, בתור טיפוס מודע לעצמו, ואפשר לומר היפוכונדר, בדקתי שוב ושוב מה לא בסדר. ובסוף מצאתי מה לא בסדר. בגיל שלושים ושש. לא תיארתי לעצמי, ואולי לא ידעתי מספיק, שסרטן השד יכול להפתיע אותך גם בגיל כזה. אבל מה שידעתי תמיד הוא, שצריך לחיות עם גופך, ולהיות מודעת לו, להיות ערנית. כך גילית את המחלה. הימים שאחרי הגילוי היו ימים עמוסים. עמוסים בחיבוקים שהסביבה הקרובה נתנה לי, עמוסים בהסברים, עמוסים מאוד באינפורמציה עצומה ובעיכול המצב וגם עמוסים בשאלות לעצמי: למה אני? למה עכשיו?מה הלאה? יש מצבים בחיים שבהם אתה מגלה על עצמך דברים שלא ידעת שנמצאים בתוכך. זאת לא קלישאה. אלה הם החיים. וכעבור כמה ימים, גם אני גיליתי את עצמי חזקה, סופגת, ובעיקר, רוצה לצמוח. השאלות על למה אני, הפכו להיות השאלות על איך ממשיכים מכאן הכי טוב וחזק שאפשר, השאלות על למה עכשיו, הפכו להיות תשובות. עכשיו יעבור. מה שאחרי, הוא מה שחשוב. מאותו הרגע, החלטתי לחשוב על מה שאחרי. לא הייתי עסוקה בכלל באיך לגייס כוחות לעבור את התקופה הקשה. האופטימיות ואהבת החיים, הובילו אותי יד ביד. הם היו החברים הטובים ביותר שלי בתקופת המחלה והטיפולים. אבל הם, האופטימיות ואהבת החיים, לא היו החברים היחידים. האהבה החזקה והעוצמתית שקיבלתי מהסובבים אותי, בן זוגי, המשפחה, החברות הטובות, היו עוד שלב בדרך להחלמה. שלב חשוב ובלתי נפרד ממנה. בשל היותי אדם מוכר, הייתה בתחילה ההתלבטות האם להוציא את דבר מחלתי, בביקורי הרבים בקופת החולים, סיפר לי הצוות הרפואי כי נשים רבות באו להיבדק בזכותי. ועל כך, אני מבינה יותר טוב היום, כמה הויתור על פרטיותי במקרה הזה, היה נכון. מאותה הסיבה היה לי גם חשוב להגיע לכאן היום. אני רוצה להגיד שני דברים, שבעיניי, הם החשובים מכל: הראשון: תהיו מודעות לגופכן. רק אנחנו יודעות את גופנו הכי טוב. לכו להיבדק בדיקה תקופתית. לא רק מעל גיל חמישים, כמו שהיה נהוג פעם. הסטטיסטיקה מכה בנו כל יום מחדש, סרטן השד יכול להגיע גם בגיל מוקדם, גם לפני גיל שלושים ושש. הדבר השני, והוא לאלה שכבר אובחנה בגופן המחלה:אפשר לצאת מסרטן השד. אחוז הריפוי היום עולה, המדע והטכנולוגיה מתפתחים. לא, אני לא באה ואומרת לכם שטויות, זה לא שטויות יש הרבה רגעים קשים במחלה הזו, בהתמודדות איתה בעיקר כי אנחנו נשים, והמחלה הזו פוגעת לנו במקומות הכי יקרים לנו. אבל גם אותם אפשר להחיות מחדש והכי חשוב, גם את הנפש. אני רוצה להודות לכם על ההזדמנות ועל הזכות להיות חלק מהערב החשוב הזה, ולאסותא ולאיכילוב על הטיפול האנושי והמסור ורוצה לאחל לכולנו שנה טובה ורק בריאות".