סרטן עור מסוג תאי מרקל (סת"מ) הוא גידול נוירואנדוקריני נדיר. עם זאת, היארעות המחלה עלתה עד פי 4 בשני העשורים האחרונים.
מדובר בגידול סרטני אלים שמקורו בתאי מרקל, תאים הממוקמים בשכבה החיצונית של העור (אפידרמיס), ולהם תפקיד בתחושת המגע העדין בעור. גורמי הסיכון המוכרים לחלות במחלה הם גיל מתקדם, חשיפה לקרינת שמש על-סגולה, שיירים פעילים של תהליכי חמצון תוך-תאי ודיכוי חיסוני. גורם סיכון נוסף הוא נגיף הפוליומה (Polyomavirus), שנמצא ב-80% מכלל הגידולים מסוג זה.סרטן עור מסוג תאי מרקל מתפתח לרוב באזורי עור החשופים לשמש, כגון הפנים, הצוואר והזרועות. הוא מופיע כבליטה לא סדירה בגוון העור, או גבשושית ורודה/אדומה על פני העור. לרוב מדובר בגידול שאינו כואב, שגדל במהירות ועלול להפוך לפצע פתוח.
האבחון של סת"מ מתבסס על ביופסיה מרקמת הגידול. צביעות מיוחדות לתאי מרקל ע"י neuron-specific-enolase, cytokeratin 20 ו-CAM 5.2 מאפשרים דיוק מרבי באבחון הפתולוגי.
קצב הגדילה של סת"מ הוא מהיר, והסיכון להתפתחות מחלה גרורתית הוא גבוה. הופעת סרטן עור מסוג תאי מרקל מעלה את הסיכון להופעת לגידולים נוספים, ובמיוחד מלנומה ממאירה של העור.
לרוב, האבחון של סרטן עור מסוג תאי מרקל יהיה בשלב מוקדם, כשהמחלה מקומית וממוקמת בעור. על מנת לקבוע את שלב המחלה ולזהות אם קיימות גרורות מיקרוסקופיות בבלוטות לימפה אזוריות, תבוצע ביופסיה של בלוטת הזקיף (sentinel lymph node biopsy). גרורות מיקרוסקופיות אלו מעלות את הסיכון להישנות המחלה ולגרורה מפושטת גם לאחר הסרת הגידול המקומי, ולכן הזיהוי שלהן באמצעות ביופסיה יסייע בהתאמת הטיפול האונקולוגי.
זהו הטיפול הסטנדרטי בסת"מ. הישנות מקומית של הגידול לאחר הטיפול ו/או התפתחות מחלה גרורתית הן תופעות שכיחות, ובמקרה כזה נדרש טיפול אונקולוגי משולב.
טיפול למחלה גרורתית. מדובר בנוגדן חד-שבטי ממקור אנושי לחלבון PD-L1. חלבון זה נקשר לתאים מסוג תאי-T של מערכת החיסון, ובכך מאפשר להם לזהות את התאים הסרטניים ולהשמידם. התרופה אושרה לשימוש על ידי ה-FDA (איגוד התרופות והמזון האמריקאי) וה-EMA (איגוד התרופות האירופאי), אך נכון לכתיבת מידע זה אינו כלול בסל התרופות בישראל לטיפול בסת"מ גרורתי.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.