מבוא
גוף האישה
שינויים בחיי המין ובזוגיות בעקבות המחלה והטיפולים ודרכי ההתמודדות עמם
השפעות הטיפולים השונים על המיניות והזוגיות
ניתוח (טיפול כירורגי)
ניתוח בשד
ניתוחים באזור אגן הירכיים
הסרת בלוטות (קשריות) לימפה ולימפדמה
קטיעת גפיים
ניתוחים באזור הראש והצוואר
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול הורמונלי
טיפול מכוונן (ממוקד מטרה, ביולוגי)
היריון, אמצעי מניעה ופוריות
שאלות ותשובות על יחסי מין, זוגיות ומחלת הסרטן
סיכום
מערך הסיוע, המידע ותמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
אבחון מחלת הסרטן יכול לגרום לשינוי בחייה של האישה שחלתה, וגם בחייהם של בני משפחתה. הצורך להתמודד עם מידע חדש, לקבל החלטות רבות בזמן קצר, להסתגל לשינויים ולמצבים חדשים באווירה של חוסר ודאות, גורם לרוב הנשים לתגובות רגשיות שונות. הידיעה על מחלת הסרטן יכולה לעורר רגשות מעורבים של כעס, חשש, מתח נפשי, אך גם תקווה, השלמה וניסיון להתמודד עם המצב החדש. אנשים שונים זה מזה בתגובתם למחלה ובאופן ההתמודדות שלהם. ניתן לומר שאין תגובה נכונה או שגויה, חיובית או שלילית, מוצדקת או חסרת היגיון. כל אחת זקוקה להכרה ולחיזוק בדרך ההתמודדות שלה.
חשוב לזהות את הקושי, להכיר בו ולהיות מוכנים להיעזר בסובבים ובאפשרויות התמיכה השונות (מידע על אודותיהם ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן). אפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע מתחומי הרפואה, הסיעוד והצוות הפסיכו-סוציאלי במרכז הרפואי שבו את מטופלת. כמו כן, ניתן להיעזר בשירות התמיכה והייעוץ בנושא מיניות באגודה למלחמה בסרטן, ללא תשלום.
ההתקדמות בחקר מחלות הסרטן, באבחונן המוקדם ובטיפול בהן, הביאו לעלייה בסיכויי ההחלמה ולתוחלת חיים ממושכת של אנשים רבים שחלו בסרטן. לכן, איכות החיים היא נושא מרכזי בהתמודדות עם המחלה, וממנו עולות שאלות רבות: מה ניתן לעשות כדי לשמר איכות חיים טובה ככל האפשר? מה ניתן לעשות כדי למנוע, במידת האפשר, נזקים כלשהם, או לפחות להפחיתם לרמה מינימלית? כיצד ניתן לחזור לתפקוד שקדם למחלה, להסתגל למצב החדש ואולי אף לשפר את התפקוד?
כאשר מדובר באיכות חיים, עולה באופן טבעי שאלת התפקוד המיני מחד גיסא, והאינטימיות הזוגית מאידך גיסא. תפקוד זוגי-אינטימי חיוני לכולנו, הן מההיבט הגופני והן מההיבט הנפשי. לעתים כתוצאה מהמחלה ובעקבות הטיפולים ישנו קושי בקיום יחסים אינטימיים כבעבר, אך ניתן לקיימם באופן שונה או חלקי.
החיים האינטימיים הם חלק חשוב במצבי בריאות וחולי כאחד. לא מדובר בקיום יחסי מין בלבד; החיים האינטימיים מתבטאים בצורך בקרבה, מגע, חום, קשר והנאה. ישנם זוגות החשים מבוכה וקושי להסתגל למצב החדש. טבעי לחוש כך. חשוב לזכור, שהאבחנה כי אדם חולה בסרטן, אינה מעידה על סיום החיים האינטימיים. ישנן דרכים חלופיות לקבל ולהעניק אהבה. ניתן לסייע לבני הזוג ללמוד מהם הצרכים החדשים והקשיים המוכתבים על ידי השינויים הגופניים, ולהכיר מה נעים, מה גורם לאי-נוחות או כאב, ומה מהנה. פתיחות ונכונות הם אלו שיסייעו לך בהסתגלות למצב החדש, יחד עם בן זוגך.
מטרת החוברת לספק מידע בסיסי לגבי ההשלכות של המחלה והטיפולים על החיים האינטימיים, ולעודד את הנשים שחלו בסרטן ואת בני זוגן* לפנות ולקבל הסבר וסיוע במידת הצורך.
המידע בחוברת מתייחס למגוון רחב של מחלות, טיפולים ומצבים. החוברת כוללת מידע רפואי, סיעודי ורגשי-חברתי, ומטבע הדברים, לא כל הנושאים רלוונטיים לכולן. כל אחת שיש לה עניין בנושא מסוים תיעזר בתוכן המתאים לה.
חוברת זו נכתבה בעקבות שאלות רבות שהופנו לאגודה למלחמה בסרטן, ומטרתה לתת מענה לשאלות ולקשיים שהגיעו מהשטח ושהופיעו בספרות המקצועית. המידע נכתב מתוך התנסות עם זוגות שעברו מצבים מורכבים כאלה.
*בכל מקום שכתוב בן זוג, הכוונה לבן/בת זוג.
למי לפנות?
ישנם גורמים רבים שאליהם ניתן לפנות לקבלת עזרה ותמיכה נפשית במידת הצורך: הגופים המקצועיים העוסקים ברפואה, בסיעוד, בשיקום, בפסיכולוגיה ובעזרה סוציאלית, בני משפחה וחברים מהם ניתן לשאוב עידוד וכוח, וכמובן - מערכות תומכות, כגון האגודה למלחמה בסרטן או ארגונים אחרים (רשימה מעודכנת של ארגונים התומכים באנשים שחלו בסרטן ובבני משפחותיהם ניתן לקבל באגודה למלחמה בסרטן).
גילוי לב עם הגורם המייעץ
כשפונים בשאלה לרופא, יש לעדכן אותו בכל פרטי הבעיה ולהימנע מהסתרת פרטים, למרות המבוכה המובנת. גילוי מלא של הפרטים יאפשר חשיבה כוללת, אשר תסייע לאדם המתייעץ. רק חשיפת המידע כולו - תאפשר מתן תשובה אמיתית ומקיפה.
זוגות שחוו קשיים בזוגיות עוד לפני המחלה עלולים לגלות שהקשיים התעצמו. במקרים כאלה הצורך בייעוץ עשוי להיות חשוב אף יותר. גם כאן נדרשת כנות מלאה עם הגורם המייעץ, שתסייע באבחון הבעיה מחד גיסא, ובדרכים שיקלו על זוגות אלו מאידך גיסא.
השפתיים הגדולות מכסות את האזור כולו. בצד הפנימי שלהן נמצאות השפתיים הקטנות, המוכרות גם בשם השפתיים הפנימיות. תפקידן של שני זוגות השפתיים הוא לעטוף ולהגן על האיברים העדינים הנמצאים מתחתן. האיברים הנמצאים בין השפתיים הקטנות (מלמעלה למטה) הם הדגדגן (הקליטוריס), השופכה ופתח הנרתיק (הווגינה).
הדגדגן הוא הבליטה הקטנה, הממוקמת מתחת לחיבור העליון של השפתיים הפנימיות. כשמגרים אותו, הוא מתקשה קצת ומתרחב וגורם לתחושה של התרגשות נעימה. השופכה היא הפתח הקטנטן שמתחת לדגדגן, המשמש מוצא לשתן. מתחתיו נמצא פתח הנרתיק, הגדול יותר. הנרתיק הוא בעצם תעלת מעבר בין איברי המין החיצוניים לפנימיים. דרך הנרתיק יוצא דם הווסת, וגם התינוק בזמן הלידה.
איברי המין והרבייה הפנימיים של האישה כוללים את הנרתיק, צוואר הרחם, הרחם, החצוצרות והשחלות.
הנרתיק (וגינה) - בנוי כצינור חלול, הנמשך מהפתח החיצוני ועד צוואר הרחם. בעת קיום יחסי מין גודלו של הנרתיק הגמיש נמתח ומתארך, ובעת הלידה ממדיו נמתחים באופן המאפשר מעבר של התינוק החוצה. בעת הריגוש המיני, כלי הדם של הנרתיק מתמלאים, מה שגורם להפרשה של חומרי סיכה.
צוואר הרחם - איבר גמיש המושפע מרמות הורמונליות, ומהווה למעשה את הקצה התחתון של הרחם. בתקופת ההיריון תפקידו לשמש שסתום ולהחזיק את העובר. בזמן הביוץ, תחת השפעת אסטרוגן, קיימת הפרשה גדולה של ריר, המסייע למעבר תאי הזרע דרך צוואר הרחם.
הרחם - איבר הנמצא בבטן התחתונה ובו גדל התינוק.
החצוצרות - צינורות היוצאים משני צדי הרחם ונמצאים סמוך לשחלות. החצוצרות 'אוספות' את הביצית מן השחלה. בחצוצרה מתבצעת ההפריה של הביצית על ידי הזרע, ודרכה מועברת הביצית המופרית לרחם.
השחלות - נמצאות משני צדי הרחם ובהן נוצרות ומבשילות הביציות, שהן תאי המין הנקביים. לשחלות תפקיד נוסף - הפרשת הורמוני המין.
בהמשך יפורטו השפעות הטיפולים השונים על האיברים השונים וכיצד ניתן להתמודד עם שינויים באיברים אלה.
נוסף על איברי המין, אצל נשים ישנם אזורים נוספים הרגישים למגע. האיבר הרגיש והנרחב ביותר הוא העור בכל הגוף, ובמיוחד בעורף, בחזה, מאחורי הברכיים, בעכוז ובפנים הירכיים. רגישות אזורים אלה משתנה מאישה לאישה.
מחלת הסרטן משפיעה על הזוגיות ועל המשפחה כולה. ידוע שלאחר הטיפולים, זוגות רבים עוברים צמיחה זוגית, ואילו אצל אחרים עלולים להיווצר קשיים חדשים. הפרק הנוכחי מתאר את השינויים בחיים האינטימיים והזוגיים העשויים להתרחש בעקבות המחלה והטיפולים.
ישנם ארבעה היבטים בהם מחלת הסרטן והטיפול בה יכולים להשפיע על חיי המין והזוגיות:
הקשרים בין ארבעת ההיבטים הללו הינם חשובים. אם קיים שינוי באחד מהם, הוא יכול להשפיע על היבט אחר. חשוב לתת מקום לזוגיות בתקופת המחלה והטיפולים, על אף נוכחות הסרטן ותופעות הלוואי האפשריות של הטיפולים. המחלה השפיעה על גופך, אך יש לה, כמובן, השלכות גם על בן זוגך ועל המשפחה כולה. אין ספק שההתמודדות העיקרית היא שלך, אבל כדאי להיות מודעת גם לאתגר שעמו מתמודד בן זוגך. חשוב להדגיש, שהמערכת הזוגית כוללת תקשורת הדדית ומכבדת, סימני אהבה וחיבה, מגע אינטימי ויחסי מין. בתקופות שונות בחיים, כולל בעת התמודדות עם מחלה, ייתכנו אתגרים בחלק ממרכיבי המערכת הזוגית שהוזכרו. למרות זאת, כדאי להשקיע בשימור המרכיבים האחרים. במילים אחרות, גם אם קיים קושי בקיום יחסי מין בעקבות הטיפולים, חשוב לא לוותר על הביטוי המילולי של החיבה והאהבה, על הליטוף ועל המגע.
בחלק זה מובאים אתגרים ושינויים שכיחים וכן הצעות אשר עשויות לעזור בהתמודדות עימם.
במהלך קבלת טיפול נגד מחלת הסרטן, משתנה, לעתים קרובות, הרצון לקיים יחסי מין מלאים, באופן זמני לפחות. להלן חלק מהסיבות:
כאשר קיימים צרכים שונים לקיום יחסים אינטימיים בכלל וחיי מין בפרט, חשוב שבני הזוג ישתפו זה את זה ברצונות ובחששות. חשוב להסביר ולשתף את בן הזוג ברגשות, וכך הוא לא ירגיש דחוי.
ספרי לבן זוגך מה היית רוצה שיקרה, למשל: 'אני עוברת עכשיו תקופה קשה, ולמרות שאני לא מעוניינת או לא יכולה לקיים יחסי מין מלאים (עקב שינויים הנגרמים מהטיפולים), אני כן מעוניינת בהבעת סימני חיבה'. אם את מתקשה לבטא את רגשותייך או מבקשת לחזק את המערכת הזוגית, התייעצי והסתייעי באנשי מקצוע (שירות ייעוץ מיני של האגודה למלחמה בסרטן, עובדות סוציאליות, פסיכולוגים העובדים במכון האונקולוגי או מטפלים זוגיים מוסמכים).
אם את סובלת מתשישות )עייפות מתמשכת אשר אינה משתפרת לאחר מנוחה), כדאי לחשוב יחד על דרכים פחות מעייפות לקיום יחסי מין, כגון תנוחות הדורשות פחות משקל ואנרגיה. קביעת זמן למפגש אינטימי, המותאם להרגשה הכללית )כמו אחרי מנוחה), יכול להועיל. כל טיפול רפואי המומלץ בתקופה זו צריך להיות מוסכם על הרופא האונקולוג.
כפי שכבר נכתב לעיל, בשיחה עם איש מקצוע חשוב להציג את הקושי כמות שהוא, ללא ייפוי, ללא כחל ושרק.
טיפולים שונים הניתנים נגד מחלת הסרטן, כגון ניתוח, טיפולים בקרינה, טיפולים כימיים או טיפול הורמונלי (ראי פירוט בהמשך), עלולים להשפיע על מצב הנרתיק, ולגרום ליובש, היצרות הנרתיק, רירית דקה, כיבים ודלקות.
יובש נרתיקי
בתופעה זו ניתן לטפל באמצעות מגוון מוצרים, בהם: ג'ל לחות אינטימי על בסיס מים, שמן שקדים ושמן נבט חיטה, המסייעים בגמישות הנרתיק. יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל כדי להתאים את המענה הטוב ביותר לטיפולים ולמצבה הבריאותי האישי של האישה.
היצרות הנרתיק
היצרות הנרתיק עלולה להתרחש אחרי חלק מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, דוגמת הקרנות לאזור האגן, אחרי חלק מהניתוחים הגניקולוגיים ולעתים כחלק מתופעת ה'שתל נגד המאחסן' לאחר השתלות מח עצם מתורם. יש אפשרות למנוע או להפחית תופעה זו. לשם כך, חשוב להתייעץ עם הצוות המטפל על שימוש באביזרים המיועדים למניעת היצרות הנרתיק ושמירה על המצב ההתחלתי. אביזרים אלה נקראים 'מאמנים נרתיקיים' או 'מרחיבים נרתיקיים'. מדובר בגלילים בצורת טמפון בגדלים שונים, הניתנים להחדרה עצמית. כל אישה יכולה לקבל הדרכה אישית כיצד להשתמש בגלילים אלה, באופן סדיר ובהדרגה, כדי לשמור על צורת הנרתיק. גלילים אלה מונעים משתי דופנות הנרתיק להיצמד יחדיו, ולצורך החדרתם משתמשים בחומרי סיכה. ניתן לברר היכן להשיגם אצל הצוות המטפל.
מידע נוסף על אודות השימוש במרחיבים נרתיקיים, המסייעים בהתמודדות עם היצרות הנרתיק, בהמשך.
פצעים בנרתיק
טיפולים כימיים (כימותרפיה), ובעיקר הקרנות, עלולים לגרום לפצעים זמניים, אי־נוחות ולעתים כאב. המקום יכול לדמם קלות. תקופת ההחלמה יכולה להימשך שבועות אחדים. אם מופיע דימום חריג לאחר קיום יחסי מין, או בכל זמן אחר, יש להתייעץ בנושא עם הצוות המטפל.
דלקות בנרתיק
ישנן נשים הסובלות מדלקות פטרייתיות, חיידקיות או נגיפיות בנרתיק בעת הטיפול בקרינה או בכימותרפיה, או לפרק זמן מוגבל לאחר סיומו. אם את מבחינה בהפרשות, גירוי יתר, עקצוץ או כאב, ייתכן שאת סובלת מדלקת בנרתיק. ניתן לטפל בדלקת זו. ישנם סוגי דלקות שבעקבותיהם גם בן זוגך יזדקק לבירור (בקשר לדלקת), אם היה קיום של יחסי מין. הרופא המטפל יכול לתת מענה לשניכם. חשוב להדגיש שיש מצבים בהם סימני הדלקת אינם מורגשים, אולם הבירור והטיפול נחוצים כדי למנוע את העברת הדלקת בין בני הזוג. לאחר בירור ואישור רפואי, ניתן להמשיך ולקיים יחסי מין.
אם אינך סובלת מתופעות לוואי אלו, ולאחר בירור עם הצוות המטפל, ניתן בדרך כלל לקיים יחסי מין מלאים במהלך טיפול בקרינה או כימותרפיה. אם קיים סיכוי להיריון - יש להשתמש באמצעי מניעה בטוחים (מידע נוסף בפרק 'היריון, אמצעי מניעה ופוריות' בהמשך).
יש לברר עם הרופא מהו אמצעי המניעה המתאים ביותר עבורכם מבחינה רפואית. במקביל, חשוב גם להיות במעקב גינקולוגי תקופתי.
כאב הוא הבעיה הנפוצה ביותר עבור נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן. כאב במהלך קיום יחסי מין מלאים עלול לקרות עקב היצרות הנרתיק, רירית דקה או ירידה בסיכוך. לרוב, אלו מופיעים לאחר חלק מהניתוחים באזור האגן; טיפולים קרינתיים לאזור האגן; טיפולים כימיים וטיפולים המשבשים את רמת ההורמונים ומפחיתים את ייצור חומר הסיכה הטבעי; מחלת 'השתל נגד המאחסן' (GVHD) אצל נשים שעברו השתלת מח עצם ועוד.
כאב עלול להפחית את הרצון לחיי מין. לעתים קרובות, חוויית הכאב בזמן קיום היחסים עלולה לגרום לאישה לפחד מהכאב, להוביל למתח זוגי ולהימנעותה לא רק מיחסי מין מלאים, אלא מחיים אינטימיים בכלל. לעתים קרובות, סיבת הכאב ניתנת לטיפול.
אם את חווה כאב, חשוב כי תשתפי את הרופא המטפל בך, אשר יוכל לבדוק אותך, למצוא את מקור הכאב ולהציע לך פתרונות. גם המודעות של בן זוגך למצב חיונית לפתרון הבעיה.
ישנם טיפולים וטכניקות המסייעים בהתמודדות ובשיפור המצב. בזמן כאבים קלים ניתן לעשות שימוש במשככי כאבים, טרם קיום יחסי מין, בהתאם להמלצת הרופא. אם מקור הכאב הוא פתח הנרתיק, שימוש במשחות מקומיות, כמו חומרי סיכה, עשוי להפחית או למנוע את תחושת הכאב. חומרי סיכה ניתן לרכוש ללא מרשם רופא בכל בית מרקחת.
לעתים עלול הכאב לגרום לכיווץ לא רצוני של שרירי הנרתיק - וכתוצאה מכך ישנו קושי או חוסר יכולת לקיים חדירה. במצב זה, כאשר השרירים סביב פתח הנרתיק מתכווצים בלי שתהיה לאישה שליטה על כך, נוצר קושי בקיום יחסי מין מלאים ובביצוע בדיקה גינקולוגית. אם את סובלת מהתופעה, אין לקיים יחסי מין בכוח. ניתן לטפל במצב זה באמצעות ייעוץ עם איש מקצוע.
גיל המעבר אצל נשים, הנקרא גם מנופאוזה, הוא התקופה בחיי האישה שבה נפסק המחזור החודשי. הטיפולים השונים נגד מחלת הסרטן עלולים לגרום לאי־סדירות או להפסקת המחזור החודשי ובעקבות כך להקדים את התופעות הקורות באופן טבעי בתקופת גיל המעבר.
לעתים קרובות תסמינים אלו יהיו אינטנסיביים יותר מאשר השינויים האיטיים המתרחשים בגוף האישה באופן טבעי.
שינויים אלו מתרחשים בכמה מקרים: כאשר השחלות מוסרות כחלק מניתוח לטיפול בסרטן או כאשר הן מושפעות מכימותרפיה, מטיפול המפחית את רמת האסטרוגן (כמו טיפול בסרטן השד) או מהקרנות לשחלות. ירידה ברמת אסטרוגן עלולה לעורר גלי חום ושינויים ברקמת הנרתיק (הנרתיק הופך לצר יותר ויבש, ומופרשים בו פחות נוזלי סיכה).
תופעות אופייניות נוספות, המופיעות במידה זו או אחרת, הן גלי חום, הזעות מוגברות, אי־שקט, עצבנות, שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה, קושי להתרכז, יובש באיברי המין, כאב בזמן קיום יחסי מין מלאים, צריבה בעת מתן שתן (מצב שיכול להעיד על דלקות בדרכי השתן) ועוד.
חשוב לדעת כי כל אישה חווה תופעות שונות ובמידה שונה. פטרת באיברי המין אופיינית בקרב נשים העוברות טיפולים כימיים, ובמיוחד אם הן נוטלות סטרואידים או אנטיביוטיקה למניעת דלקת.
בכל מקרה, כאשר קיימת תחושת אי-נוחות או אי-ודאות בקשר להופעת תסמינים כלשהם, מומלץ לפנות להתייעצות עם הרופא המטפל.
ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל גם בנוגע לקבלת תחליפי הורמונים העשויים להקל על בעיות כאלה. ישנם מצבים שבהם לא ניתן לקבל תחליפי הורמונים. לדוגמה, נשים שחלו בסרטן השד אינן יכולות, על פי רוב, ליטול אסטרוגן כטיפול חלופי סיסטמי (למשל על ידי טבליות או מדבקות). הן יכולות לנסות כמה מההצעות שיובאו בהמשך. חלק מהן יוכלו לקבל טיפול הורמונלי כלשהו (כגון טיפול הורמונלי מקומי לנרתיק). החלטה זו היא רפואית בלבד, תלויה בגורמים רבים, ומתבצעת על פי רוב בייעוץ משותף של האונקולוג והגינקולוג המטפלים. לנשים המתמודדות עם מחלות סרטן אחרות מומלץ להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול הורמונלי חלופי.
יש לציין שהשינויים המאפיינים את גיל המעבר עלולים להשפיע על המערכת הזוגית ועל הרגלים קודמים, במיוחד בכל הקשור לתקופת הנידה והאיסורים שהיו בעבר. המציאות החדשה בעקבות הטיפולים, הכוללת את הפסקת הווסת וההיתר למגע פיזי ברצף, יוצרת צורך להתבונן מחדש על ההרגלים הזוגיים שנבנו עד כה. כל הסתגלות למערכת חיים שונה דורשת מבני הזוג סבלנות ותקשורת זוגית כדי להתרגל למציאות החדשה.
חלק מהזוגות רואים בתקופה זו הזדמנות לקיים יחסי מין על פי רצונם וצרכיהם, ואילו אחרים נעזרים בשינויים הללו להידוק הקשרים הרגשיים והחברתיים ביניהם. ניתן להתייעץ עם איש מקצוע כדי לבנות את אופי המערכת הזוגית המתאימה לשני בני הזוג.
דימוי הגוף הוא התמונה העולה בעיני רוחנו בכל הנוגע לחזות שלנו. תמונה זו משקפת את תפיסתנו את גופנו. במהלך החיים דימוי הגוף שלנו משתנה כל הזמן, בין אם מחלת הסרטן או הטיפול בה גורמים לשינוי בהופעתנו, ובין אם לאו. דימוי גוף הוא אישי ומשתנה.
בדומה לכל אדם, בריא כחולה, ישנם רגעים בהם הביטחון העצמי גבוה בנוגע לשאלות כגון: מי אני וכיצד אני נראית בעיני עצמי, ורגעים בהם הביטחון העצמי גבוה פחות.
לעתים המחלה והטיפולים משפיעים על מראה האישה (למשל הופעת צלקות, שינוי בצבע העור והציפורניים, הסרת איברים, נשירת שיער), וכך גם על דימויה העצמי.
כל אחת מכירה את עצמה ויכולה לזהות קשיים בנושא זה. לעתים קשיים אלו עשויים להיפתר באמצעות שינוי בסגנון ובצבע הלבוש, בשיער, באיפור וכו'. מומלץ לזכור כי מדובר בתהליך רגשי של הסתגלות עד לקבלת המצב החדש, הזמני או הקבוע.
עם זאת, חשוב שתנסי לזהות אם נוצר אצלך קושי רגשי - כלומר כיצד את מקבלת את השינויים הגופניים בעקבות הטיפולים, וכיצד הם משפיעים על הערכתך העצמית.
מומלץ תמיד להתייעץ עם אנשי המקצוע במרכז הרפואי או באגודה למלחמה בסרטן, אשר ישמחו לסייע לך בהתמודדות עם תחושות אלה.
לעתים קרובות תרגישי מבוכה וטלטלה רגשית, יעלו בך שאלות כגון 'כיצד מקבלת אותי החברה בכלל, ובני משפחתי הקרובים והיקרים לי בפרט'. זכרי: בני משפחתך הם המכירים אותך טוב יותר מכל אדם אחר, ואמירתם באה ממקום אוהב ומקבל. השתדלי לבטא את הערכתך על הטיפול בך ובכך תסייעי להם לשפר אותו.
מחלת הסרטן, או הטיפול בה, משנים פעמים רבות את תפקידו של האדם במשפחה. בעת קבלת טיפול, או לאחר ניתוח, את עלולה להרגיש כי אין לך די כוחות ואנרגיה על מנת לבצע את מטלותייך בבית, כפי שביצעת אותן בעבר, קודם למחלה.
זוגיות ואינטימיות
השינויים בתפקוד שלך בבית עלולים להשפיע גם על תפקודך במערכת הזוגית והאינטימית. קשיים אלה עלולים לאתגר את מצב הקשר הזוגי ואת מערכת היחסים הזוגית. זוגות רבים אינם מדברים הרבה על חייהם האינטימיים, אולם לאחר הטיפול במחלת הסרטן ייתכן ששגרת החיים האינטימיים תשתנה, ותיאלץ את בני הזוג לקיים תקשורת פתוחה וברורה. כל זוג מחליט יחד באיזו תדירות ובאיזה אופן הם נפגשים לשיחה אינטימית. כך לדוגמה, את ובן זוגך תוכלו להחליט שפעמיים בשבוע תקיימו שיחה אינטימית במיקום שקט המעניק פרטיות, ובה תתייחסו לרגשות ולחוויות שאתם עוברים - ביחד, וכל אחד לחוד. מומלץ להימנע מלדון בפגישה כזאת רק בפרטים הטכניים והמנהליים. זוגות רבים מתקשים לשוחח על רגשותיהם. זמן מחלה, שבו שגרת החיים הזוגית מופרת, הוא הזדמנות לפתח ולהעמיק את הקשר הזוגי. זוג המתקשה בפיתוח קשר כזה יכול להיעזר ביועץ זוגי מקצועי.בחרו במועד בו יש לכם זמן ופרטיות, שהתשישות בו היא מינימלית, ושהכאב, אם קיים, נמצא בשליטה. ייתכן שתרצו ליצור סביבה רגועה. אף שתיתכן מבוכה מסוימת, יידעו זה את זו כי אתם מעוניינים להתנסות בפעילות אינטימית.בפעם הראשונה אנו מייעצים להתחיל במפגש מיוחד, אשר יוקדש לנגיעות, תוך הימנעות מנגיעה באיברי המין עצמם. מטרת המפגש היא לחוש רגיעה ולחוות הנאה גופנית ורגשית. אם מסכמים מראש את מטרת המפגש, הנגיעות לא יגרמו למתח ולתסכול. סוג כזה של נגיעות מנטרל את העצבנות והלחץ מן החזרה לקרבה. הימנעו מקיום יחסי מין מלאים עד ששניכם תהיו מוכנים לכך.
כאשר את מרגישה מוכנה לנסות מגע אינטימי, קבעי מועד לשם כך עם בן הזוג, ושוחחי עימו בפתיחות. אמרי, למשל, שאת מוכנה לנסות מגע מלא או חלקי, בהתאם לרצונותייך, מצבך ויכולותייך. היי בטוחה כי את מיידעת את בן הזוג, בין אם במילים או בהנחיית ידך, אלו סוגי נגיעות אהובים עלייך במיוחד. נסי להביע את העדפותייך באופן חיובי. לדוגמה, 'אתה נמצא במקום הנכון אבל מגע עדין יותר כעת, ינעם לי יותר'. שיחה כנה בין בני הזוג, שצריכה לכלול בעיקר האזנה קשובה והזדהות זה עם זו, עשויה לסייע לשני בני הזוג. מעבר לכך, רצוי להשקיע בחברות, אהבה, הבעת חיבה וזוגיות בדרכים שונות, כגון: מתנה צנועה, מחמאה, פרח, האזנה משותפת למוזיקה ותשומת לב שונה מהרגיל.
הצורך באהבה הוא חיוני, בפרט במצבי קושי, ואם הוא בא לידי ביטוי משמעותי באופנים אחרים הוא עשוי להעשיר את הגישה התומכת בין בני הזוג. חיזוק הזוגיות בתקופה זו מראה שיחסי המין בין בני הזוג לא מצטמצמים לפן הגופני בלבד, אלא כוללים גם קשר רוחני ונפשי עמוק.
ניתן לשוחח עם איש מקצוע כדי לדעת כיצד להתמודד ביעילות עם הקשיים החדשים שנוצרו. כאשר בני הזוג חווים קושי רב בתהליך השיקום, מומלץ לפנות לגורם מקצועי המכיר את נושא ההתמודדות עם מחלת הסרטן ולקבל מענה בכל הנוגע ליחסים האינטימיים.
זוגות שחוו קשיים במערכת הזוגית עוד לפני המחלה, עלולים לגלות כי הקשיים התעצמו. במקרים כאלה, הצורך בייעוץ עשוי להיות משמעותי אף יותר. גם במקרה זה, כנות עם הגורם המייעץ עשויה לסייע באבחון הבעיה ולהוביל לפתרון המיטבי. ישנם זוגות אשר תהליך ההתמודדות עם מחלת הסרטן דווקא העמיק וחיזק את הקשר ביניהם, והיה עבורם מנוף והזדמנות לצמיחה, מתוך הקושי, לפתרון הקשיים הזוגיים.היחס לבן הזוג
ההתמודדות היומיומית עם המחלה והטיפולים גוזלת בוודאי מזמנך וכוחך. התמודדות זו, בנוסף לשינויים בדימוי העצמי, עלולים לגרום למתחים זוגיים. במצב כזה שני בני הזוג זקוקים לתמיכה ולשניהם קשה יותר להעניקה. יש לזכור, שבדרך כלל בן הזוג מצטער וכואב את מחלת בת זוגו. גם הוא מוטרד עקב המחלה ועקב הקשיים המצפים לשניהם, ומהרהר אם הוא יוכל לעמוד בכבוד במטלות הנוספות שנוצרו עקב המצב החדש.
חשוב שתדעי שגם בן זוגך חווה תהליך מורכב, וגם הוא זקוק, לעתים, לסיוע ותמיכה מהסביבה ואפילו ממך. במידת האפשר, אם תוכלי להעניק לבן זוגך תשומת לב ואהבה ולהביע את הערכתך, הדבר עשוי לעודד אותו להמשיך לתמוך בך ולהעניק לך אהבה. פעמים רבות תמיכה גורמת לתמיכה, ואהבה מביאה אהבה. העיקרון הוא שכדאי לנסות להמשיך ולבנות את הזוגיות באופן הדדי גם בתקופה זאת.
קבלת החלטות
לעתים נוצרים חילוקי דעות בינך לבין בן זוגך לגבי המחלה והשלכותיה, לדוגמה - למי מספרים ומה מספרים. יש דברים שבן זוגך אינו יכול להתמודד איתם בעצמו, והוא זקוק לתמיכה ולהתייעצות עם אנשים אחרים. העצה במקרים כאלה היא לפנות לצוות המטפל, כדי לחשוב יחד על צורת ההתנהלות הטובה ביותר עבורכם. קבלת המלצות כאלה עשויה לשמר ולחזק את הזוגיות ואת האמון ההדדי בין בני הזוג.
מומלץ להגדיר מי מקבל את האחריות על תכנון החיים בבית ועל התנהלותם, במקביל לטיפול במחלה. לעתים תתקשי לנהל את לוח הזמנים, רכישת התרופות השונות ונטילתן וההתייעצויות עם הרופאים. הדבר קשה שבעתיים כאשר מוטלות עלייך מטלות נוספות הקשורות לניהול הבית ולמילוי צרכי בני המשפחה. באופן טבעי, במקרים רבים בן הזוג או הילדים יקבלו את האחריות לכך - מבחינה זו ניתן להתייחס למחלה כאל 'מחלה משפחתית'.
חברים
את עלולה להיווכח כי מערכות היחסים שלך עם חלק ממכרייך השתנו. ייתכן שלחלק מהם קשה להתמודד עם מחלתך מסיבות שונות, שאינן קשורות אלייך באופן אישי. מומלץ להימנע מניתוק הקשר עם אנשים אלה, להבין ולקבל אותם כפי שהם. קבלה זו תסייע למכרייך המסוגלים להתמודד עם המצב החדש שאליו נקלעת, לתמוך בך ולעודד אותך ברגעים קשים. לכל אדם קרוב יש מקום בחייך, במועד המתאים לכך. אל תוותרי בקלות על חברות אמת. זכרי שהקושי של חברייך אינו תלוי בך.
להלן כמה המלצות לשיפור ולשמירת החיים האינטימיים והזוגיים במהלך הטיפולים וההחלמה:
בפרק זה מובא פירוט על אודות סוגי הטיפולים השונים במחלות הסרטן והשלכותיהם על חיי המין והזוגיות. ישנן נשים שחשות לעתים כי נושא יחסי המין נראה רחוק ובלתי מציאותי, במהלך הטיפולים או אחריהם. זו תחושה סבירה וטבעית.
למרות זאת, חשוב לדעת כי הרבה נשים מתמודדות עם התקופה הקשה, משתקמות ושבות לנהל חיים תקינים ורגילים כבעבר, כולל חיי מין. כמעט תמיד ישנן דרכים חלופיות לקבל ולהעניק הנאה, ולהעצים את מה ששמור ומתפקד. מומלץ לשוחח על כך עם בן הזוג. הצוות המטפל בך ישמח לסייע לך על ידי מתן מידע וייעוץ באשר להשפעת הטיפולים על החיים האינטימיים שלך, ועל דרכי השיקום עבורך.
בחלק נכבד ממחלות הסרטן ניתן לטפל על ידי ניתוח, עם או בלי טיפולים נוספים. בניתוח הצוות הרפואי יסיר את הגידול הסרטני בשלמותו ככל האפשר, יחד עם שוליים בריאים ונקיים מתאים סרטניים. מכיוון שהכירורג מעוניין לסלק את כל הגידול הסרטני מהגוף, הוא נאלץ, לעתים, להסיר גם כלי דם, עצבים או רקמות של איברים סמוכים. במקרים אלה, ייתכן שינוי במראה החיצוני, בדימוי הגוף או בתפקוד המיני. לכל ניתוח, בכל איבר, השפעה שונה על החיים האינטימיים.
ניתוח משמר שד (למפקטומי) הוא ניתוח להסרת הגוש הסרטני (ממאיר) שאובחן בשד, כולל אזור הרקמה המקיפה אותו בלבד, ולא את השד כולו. ניתוח כזה יכול להשפיע על האופן בו תתפסי את גופך, ועל תחושותייך בשד, במיוחד לאחר טיפול קרינתי (אם עלייך לבצע זאת). טיפול מקומי בסרטן שד עלול לעתים להפריע להנאה הנובעת מנגיעה.
ניתוח הסרת שד (מסטקטומי) הוא ניתוח בו מ1סר השד כולו, בעקבות גידול סרטני נרחב יותר שאובחן בו. ניתוח זה עלול להשפיע על ההתעוררות המינית באופנים שונים, במיוחד אם בעבר חווית התעוררות מינית באמצעות מגע בחזה. חלק מהנשים אינן חשות כי נשיותן נפגעה, למרות אובדן השד, ואילו אחרות מרגישות כי הניתוח השפיע על דימוי הגוף הנשי שלהן, והן זקוקות לזמן רב יותר כדי להסתגל לשינוי. תהליך ההחלמה וההסתגלות לשינויים משתנה מאישה לאישה. יש נשים הנהנות ממגע באזור הניתוח לאחר החלמת הצלקת. נשים אחרות פחות נהנות ממגע באזור זה, ולעתים אף קשה להן ליהנות ממגע גם בצד שלא נותח. בדומה לכך, יש נשים המרגישות נוח לגלות את גופן בעת קיום יחסים אינטימיים וישנן כאלה המעדיפות להשתמש בכיסוי.
לעתים רחוקות, לאחר הסרת שד מלאה, ייתכן שתחווי כאב כרוני בחזה ובכתפיים. במהלך המגע האינטימי ניתן להקל את הכאב באמצעות תמיכה בכריות באזורים הכאובים. הכריות מסייעות גם במקרים של רגישות הנגרמת בשל מתיחת העור או מלחץ על האזור שנותח. ניתן לבחור כרית ביתית או שמיכה מקופלת בגודל מתאים ונוח, ולהניחה במקום המסב לך הקלה מרבית, לדוגמה, מתחת לגב בצד המנותח או על החזה המנותח. ניתן לקחת תרופות להקלת הכאב, על פי המלצת הרופא המטפל. כמו כן, על מנת למנוע חוסר נוחות, מומלץ להימנע מתנוחות בהן עומס משקל הגוף מונח על החזה או על הזרוע.
ראוי לציין שמרבית מקרי סרטן השד אינם קשורים לשינויים גנטיים תורשתיים (המכונים מוטציות). באופן כללי, רק כ-10% ממקרי סרטן השד קשורים לגורם גנטי. במרבית המקרים התורשתיים, ישנו סיפור משפחתי המתאפיין בריבוי מקרי סרטן שד באותה משפחה, באבחון המחלה בגיל צעיר (מתחת לגיל 50), ובהופעת יותר מגידול ממאיר אחד, לדוגמה הופעה של סרטן השד וגם סרטן שחלה.
גורם הסיכון התורשתי השכיח ביותר לסרטן השד הוא מוטציות בשני הגנים ששמם: BRCA1 ו- BRCA2. נשים נשאיות של מוטציות אלה מצויות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד ובסרטן שחלה. הסיכון להתפתחות סרטן שד עד גיל 70 בקרב נשים בריאות הנושאות את הגן מוערך בכ-50% עד 80%. זאת לעומת כ-12% סיכון להתפתחות המחלה באוכלוסייה הכללית. את גורם הסיכון התורשתי ניתן לזהות בבדיקת דם רגילה, אולם לפני ביצוע בדיקה זו חשוב לבצע ייעוץ גנטי כדי להבין את יתרונותיו, חסרונותיו והשלכותיו של הימצאות גורם תורשתי שכזה עבור האישה וקרובות משפחתה.
איתור מוטציה בקרב נשים שכבר חלו בסרטן שד או שחלה, וזיהוי בני משפחה בריאים הנושאים אותה, מסייעים בקבלת החלטות טיפוליות חשובות, בבניית תוכנית מעקב מתאימה ובביצוע טיפולים מניעתיים או מפחיתי סיכון שונים. כך לדוגמה הסרת שחלות וחצוצרות מניעתית (לאחר סיום הקמת המשפחה) והסרת שד (עם אפשרות של שחזור) הם אמצעים יעילים מאוד למניעת סרטן השד והשחלה בנשים הנושאות את השינויים הגנטיים. היחס להסרת שד מניעתית הוא מורכב. זהו ניתוח בעל השלכות גופניות ונפשיות רבות. הניסיון מלמד שהבחירה של האישה בהסרת שד מניעתית תלויה בנסיבות החיים האישיות וכן ברקע התרבותי. כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה.
מחד גיסא, בוודאי שיש צורך להקטין את הסיכון במידת האפשר ומבחינה זו ברור שעדיף ללכת לייעוץ גנטי ולהיבדק. מאידך גיסא, בדיקת נשאות 7-BRCA בגיל צעיר מאוד, עלולה לגרום לחרדות ודאגות רבות אם יימצא שהאישה היא נשאית BRCA. ישנן נשים המעדיפות את העמימות, והידיעה הברורה שהן נשאיות עלולה לגרום להן חוסר שקט ואף מתח תמידיים. לעומת זאת, יש נשים שדווקא הידיעה הברורה מקלה עליהן, וגם אם יימצא שהן נשאיות, הן מעדיפות לדעת זאת כדי שיוכלו לטפל ולבצע מעקב רפואי בצורה טובה יותר.
נשים שבנות משפחתן הקרובה חלו בסרטן, חוששות שמא גם הן תחלנה בסרטן, וידיעה ודאית שהן נשאיות BRCA עלולה להעצים את אי השקט שלהן עד כדי חרדה בקרב חלק מהן. על כן, אנו ממליצים לאישה החוששת ממידע כזה להתייעץ עם איש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה בתהליך קבלת ההחלטה והתשובות.
שחזור שד הוא פעולה כירורגית (ניתוחית), שבה מתכוונים ליצור שד שידמה בצורתו, ככל הניתן, לשד הטבעי. קיימות שיטות רבות ומגוונות לשחזור השד, והשיטה המתאימה נבחרת באופן אישי למטופלת בהתאם לאופי הניתוח שעברה (הסרת שד מלאה או חלקית), מצבה הבריאותי, סוגי הטיפולים שקיבלה או אמורה לקבל, העדפתה האישית ועוד. ניתוח השחזור הוא ניתוח בחירה. ניתן לבצע אותו מיד עם הסרת הגידול או בשלבים מאוחרים יותר, ולרוב ניתן להתחשב בהעדפת האישה. בשחזור אפשר להשתמש ברקמות מגופה של האישה או בשתלים חיצוניים (מבוססי סיליקון). חשוב לדעת כי מה שיפה ונכון עבור אחת, אינו בהכרח יפה ונכון עבור אחרת. בכל מקרה, את ההחלטה אם לעבור שחזור יש לבצע רק לאחר קבלת כל המידע הדרוש, כולל הסיכונים האפשריים של הניתוח. מומלץ וכדאי לבקש חוות דעת רפואית נוספת.
מומלץ ואף רצוי להתייעץ עם בן הזוג, ולנהל עמו שיחה גלויה בנושא זה לפני קבלת ההחלטה על הליך ניתוחי לשחזור השד. בשיחה זו בני הזוג יוכלו להביע את עמדתם, את תחושותיהם וחששותיהם באווירה מקבלת ורגישה לצרכי זולתם, מתוך הבעת תמיכה ואהבה.
חיוני ששני בני הזוג ישבו יחד עם הרופאים המעורבים בניתוח (הכירורג-אונקולוג והפלסטיקאי) כדי להבין את ההליך הרפואי לטווח הקצר והארוך ואת משמעויותיו. אם בן זוגך מתקשה לקבל את החלטתך, ניתן להתייעץ עם אנשי מקצוע מתחום הפסיכואונקולוגיה. טוב יעשה בן הזוג אם יתמוך בהחלטת אשתו, תהיה אשר תהיה.
מבחינה רפואית מעשית, ישנן כמה אפשרויות לביצוע שחזור העטרה (המעגל הכהה סביב הפטמה). בדרך כלל, משתילים עור דק המקבל לאחר מכן גוון כהה יותר, כיום גם מקובל להיעזר באיפור קבוע (קעקוע).
ניתן לפנות לאחות בריאות השד לקבלת מידע על אודות אפשרויות נוספות, כמו יצירת פטמה מלאכותית מסיליקון, והתאמתה מבחינת גוון העור, הגודל והמרקם, ללא צורך בהתערבות כירורגית. יש צורך לברר עם קופת החולים בנוגע להחזר עלות הטיפול.
לקבלת החוברת 'שחזור שד' ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
האיברים הנקביים, הפנימיים והחיצוניים באגן וברצפת האגן, כוללים את שלפוחית השתן (אזור אגירת השתן), הרחם, צוואר הרחם, חצוצרות, שחלות, פות, דגדגן, שופכה, נרתיק, עריה ופי הטבעת (הקצה התחתון של המעיים).
במהלך ניתוח כריתת רחם מסירים את הרחם וברוב הפעמים גם את צוואר הרחם. לעתים, כשמדובר בסרטן צוואר הרחם, יהיה צורך לבצע ניתוח נרחב יותר, הנקרא 'כריתת רחם רדיקלית'. ניתוח זה כולל כריתת רחם וצוואר הרחם וכן כריתת שליש מחלקו העליון של הנרתיק. כאשר מוסר הרחם, המנתח תופר את חלקו העליון של הנרתיק, ובדרך כלל לא פוגע באורכו. קצהו העליון של הנרתיק מחלים תוך זמן קצר באמצעות רקמת צלקת, והנרתיק הופך למעין צינור סגור. בניגוד לחששותיהן של נשים מסוימות, הנרתיק לא נותר פתוח אל חלל הבטן.הנרתיק הוא איבר העשוי מרקמה גמישה, ועם הזמן, בעקבות החזרה לקיום יחסי מין, יש לו יכולת להתארך אם הוא התקצר בעקבות הניתוח. בתחילת ההחלמה נשים רבות בוחרות להימנע מקיום יחסי מין מלאים. בתקופה זו האישה זקוקה יותר מתמיד לתמיכה ולקרבה. כאשר האישה מרגישה שהיא יכולה לשוב ולקיים יחסי מין, עליה לוודא שבן הזוג ינהג בה בעדינות רבה.
כאשר בני הזוג מוכנים באופן רגשי לחזור לקיים יחסי מין מלאים, ולאחר שניתן לכך אישור רפואי, ניתן לעשות זאת כחלק מהקשר הזוגי ולשם שמירה על תפקוד האיברים. קיימת אפשרות לנסות תנוחות שונות על מנת לבדוק אילו הן הנוחות ביותר.
כאשר שתי השחלות מוסרות, התוצאה היא הפסקת הפעילות ההורמונלית והקדמת תסמיני גיל המעבר. לאחר הניתוח, קיימת סבירות כי האישה תחוש בתסמיני גיל המעבר (רק אם מדובר באישה בגיל הפריון). תסמינים אלו מתרחשים במהירות רבה יותר מאלה המופיעים בהדרגה ובאופן טבעי עם הגיל. על דרכים להתמודדות עם ההשפעות של השינויים ההורמונליים, ראי בהמשך.
בניתוח זה מסירים חלק מן הפות. זהו ניתוח לא שכיח, אך הכרחי לעתים לנשים החולות בסרטן הפות. ברוב הפעמים הדגדגן אינו מוסר כולו והתחושה באזור נשמרת. כיום מרבית הניתוחים באזור זה ממוקדים ואינם פוגעים באסתטיקה ובתפקודו של הפות. מעט נשים שחוו כריתת פות מדווחות על שינוי בהרגשתן בעת הגעה לאורגזמה, ועל הפחתת התחושה באזור איברי המין לאחר הניתוח.
במקרים שבהם הוסרו קשרי לימפה במפשעה, נוצרת לעתים קרובות נפיחות, זמנית או קבועה, באיברי המין או ברגליים של האישה. לנפיחות עלולים להתלוות גם כאבים ותשישות. כמו כן, הנפיחות עלולה להוות בעיה לבני הזוג בעת קיום יחסי מין, ולכן מומלץ לשניהם לשוחח בפתיחות על כך, ובמידת הצורך, לפנות לייעוץ מקצועי, כדי למצוא תחליפים לגירוי אינטימי.
זהו ניתוח נדיר המבוצע בנשים הנמצאות בסיכון להישנות מחלת סרטן באגן, אף שעברו לפני כן ניתוח או טיפול קרינתי. בניתוח זה מתבצעת הסרתם של הרחם, צוואר הרחם, השחלות והחצוצרות, הנרתיק, השלפוחית, השופכה והרקטום. המנתח יוצר שני פתחים מלאכותיים (הנקראים סטומות), האחד למעבר שתן והאחר למעבר צואה. במקרה זה, ניתן על פי רוב לשחזר את הנרתיק.
אף שבתקופת ההחלמה לא ניתן לקיים יחסי מין מלאים, האישה זקוקה יותר מתמיד לתמיכה ולקרבה. יחסי מין מלאים מותרים רק לאחר קבלת אישור רפואי.
החלמה מניתוח מורכב כזה אורכת זמן רב. מרבית הנשים שבות לתפקד לאחר כמה חודשים, אך חלק מהן זקוקות לזמן רב יותר (שנה או שנתיים) עד שהן מתאוששות ומתרגלות לשינוי הגופני במלואו.
למרות הניתוח הנרחב, נשים יכולות לחיות חיים מספקים. הרגשת התשוקה, ההנאה האינטימית וההגעה לאורגזמה, הן אישיות מאוד. לעתים קרובות לא מסירים את איברי המין החיצוניים, לרבות הדגדגן, כך שמבחינה פיזית, יש נשים שעדיין יכולות לחוש הנאה בעת מגע באזור זה. חשוב מאוד לשוחח עם הרופא המנתח לפני הניתוח, כדי להבין את מהלך הניתוח ואת השלכותיו.
ניתוח זה הוא אחד מסוגי הניתוחים השונים שבהם מסירים גידולים מן המעי (מעי גס או חלחולת). פעמים רבות ניתוח כגון זה מוביל ליצירת סטומה (פירוט בהמשך).
ניתוח שבו מוסרת שלפוחית השתן בנשים המתמודדות עם גידול סרטני בשלפוחית השתן. במקרים נדירים יש צורך לבצע ניתוח נרחב יותר, הנקרא 'כריתת שלפוחית שתן רדיקלית (נרחבת)'. בניתוח זה (בהתאם למצבה הרפואי של האישה), מסירים גם את הרחם, השחלות, החצוצרות, צוואר הרחם והדופן הקדמי של הנרתיק והשופכה, אך מקובל לבצע שחזור של הנרתיק.
לנשים שעברו כריתה רדיקלית של שלפוחית השתן, יותקן פתח מלאכותי בבטן (אורוסטומיה), דרכו יתנקז השתן. כאמור, בניתוח זה מוסר לעתים קרובות חלק מהנרתיק, אולם קיום יחסי מין עדיין אפשרי. לאחר הניתוח, האישה עלולה לחוות, בעיקר בתקופה הראשונה של ההחלמה, כאבים בעת קיום יחסי מין מלאים, בייחוד אם הניתוח פגע באורכו של הנרתיק. אולם הנרתיק הוא איבר העשוי מרקמה גמישה, ועם הזמן, כאשר הזוג שב לקיים יחסי מין, הוא יתארך, והמצב צפוי להשתפר.
כאשר בני הזוג מוכנים מבחינה רגשית, ויש אישור רפואי, אפשר לחזור לקיים יחסי מין כחלק מהקשר הזוגי, ולשם שמירת תפקוד האיברים. אפשר לנסות תנוחות שונות על מנת לבדוק אילו הן הנוחות ביותר.
כאשר אתם מרגישים קושי בתהליך השיקום, ניתן לפנות לצוות המטפל, כדי לקבל מענה בכל הנוגע ליחסים האינטימיים. בנוסף, יש אפשרות להתייעץ עם אחות יועצת בתחום באגודה למלחמה בסרטן.
סטומה היא פתח שיוצרים במהלך ניתוח ברום הבטן, ומטרתה לנקז צואה או שתן אל מחוץ לגוף. אורוסטומיה הוא פתח המנקז שתן, ואילו קולוסטומיה ואילאוסטומיה הם פתחים בבטן ליציאת צואה. הסטומה עצמה אינה אמורה להוות מכשול ליחסים האינטימיים, אם כי קיימת תקופת התרגלות למצב החדש. ייתכן שבתקופה זו יצטרכו בני הזוג לשנות את הרגליהם הקודמים כפי שמפורט להלן:
במסגרת שירות "חיים עם סטומה" של האגודה למלחמה בסרטן, ניתן לקבל מידע, שירותים, סיוע ותמיכה על ידי מתנדבים בעלי סטומה. ניתן לפנות בטל. 03-5721618.
אם במסגרת הטיפול הוסרו בלוטות לימפה, עלולה להופיע נפיחות מקומית באזור שממנו הן הוסרו. נפיחות זו נקראת לימפדמה (בצקת לימפטית). לדוגמה, כאשר מסירים בלוטות לימפה מבית השחי, כחלק מהטיפול בסרטן השד, הזרוע בצד המנותח עלולה להתנפח. אם מוסרות בלוטות לימפה מן המפשעה, עלולה להיגרם נפיחות ברגליים.
הנפיחות עלולה לעתים לגרום לקשיים בתפקוד הרגל או הזרוע שנותחו, ולהשפיע על תפישתה של האישה את גופה. במצבים אלו מומלץ לפנות לייעוץ וטיפול פיזיותרפי (ניקוז לימפטי), המסייע במניעת התפתחות לימפדמה, מפחית בצקת קיימת ומונע את החרפתה. בזמן קיום יחסי מין ייתכן שהאישה תמצא יחד עם בן זוגה תנוחות מתאימות יותר לקיום יחסים אינטימיים, אשר אינן מעמיסות את משקל הגוף על הזרוע או הרגל שבה קיימת לימפדמה.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברת מידע 'לימפדמה' וכן רשימה של פיזיותרפיסטים שהוכשרו לעיסוי לימפטי כטיפול בלימפדמה. לקבלת מידע נוסף אפשר לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
לעתים הטיפול במחלות הסרטן עלול לכלול קטיעה או הסרת חלק מהזרוע או מהרגל. קטיעות אלו יכולות להשפיע על אופן קיום המגע האינטימי. אישה שעברה קטיעה עשויה לתהות, למשל, אם עליה ללבוש את התותב המלאכותי במהלך המגע האינטימי. התשובה לשאלה זו תלויה בבני הזוג. לעתים התותב מסייע בייצוב תנוחות ומקל את התנועה, אך חגורת החיבור שלו לגוף האישה (אם קיימת) עלולה להפריע. ללא תותב, עלולה בת הזוג לחוות קושי בשמירה על יציבות במהלך המגע. ניתן להשתמש בכריות כדי לתמוך בחלק שנותר מהאיבר הקטוע. קטיעות עלולות לגרום לכאב כרוני או לכאב "פנטום" (תחושות של כאב במיקום האיבר המקורי שנקטע). תופעות לוואי אלה עלולות להפריע לחשק ולהסיח את הדעת במהלך קיום היחסים האינטימיים. אם את חווה כאב שוחחי עם רופא או אחות על נטילת משככי כאבים.
המונח 'גידולי ראש-צוואר' מתייחס לגידולים סרטניים המופיעים באזור הפה, הלוע, האף, החך והגרון. סוגי הטיפולים השכיחים בגידולי ראש-צוואר הם: ניתוח (כירורגיה), טיפול בקרינה, טיפול כימי (כימותרפיה) וטיפול מכוונן (ממוקד מטרה, ביולוגי). הטיפול המתאים ביותר לאישה נקבע על ידי הרופא המטפל בהתאם לסוג הגידול, מיקומו, השלב בו הוא התגלה ומצב בריאותה הכללי. הטיפולים השונים באזורים אלו עלולים לפגוע בתפקודים שונים השייכים לאזור זה, כגון הפקת הקול והדיבור, בליעה, לעיסה ושמיעה. לעתים מופיעים שינויים בחוש הטעם, יובש בפה ובגרון וחולשה כללית. כמו כן, ייתכנו שינויים במבנה ובשלמות האיברים באזור הפנים ובמערכת הנשימה העליונה.
במקרים מסוימים יהיה צורך בפתיחת נתיב נשימה חלופי או פתח נוסף לנשימה האפית (דרך האף) והפומית (דרך הפה). פתיחת נתיב נשימה כזה, הממוקם בתחתית הצוואר, נקרא פיום קנה (טרכאוסטומיה). פיום קנה יכול להיות קבוע (למשל, לאחר ניתוח כריתה מלאה של מיתרי הקול), או זמני (בשלבי הטיפולים וההחלמה). לעתים יהיה צורך בפתיחת פתח להאכלה בטנית (PEG, פג), באופן זמני או קבוע, המבטל את הצורך באכילה דרך הפה.
לקבלת מידע ללא תשלום על אודות גידולים סרטניים באזור הראש והצוואר, הטיפולים בהם ותופעות הלוואי האופייניות לכל טיפול, פנו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר.
נשים שהתמודדו עם גידול סרטני באזור הראש והצוואר דיווחו על קושי בהסתגלות לשינויים במראה ובתפקוד שלהן, בין שהיו נרחבים ובין שמזעריים. בשל כך, זוגות רבים מדווחים על שינויים בחיים האינטימיים ובזוגיות שלהם. כדי להתמודד עם שינויים אלו, מומלץ לנהוג בפתיחות ולהיות גלויים זה עם זה, ובמידת הצורך להיעזר באיש מקצוע. ניתן לפנות לצוות המטפל בבית החולים, ליועצת בתחום חיי המין והזוגיות ולשירות הייעוץ המיני של האגודה למלחמה בסרטן.
נשים המתמודדות עם גידול סרטני באזור הראש והצוואר ומעוניינות בהתייעצות אישית מוזמנות לפנות לקלינאית התקשורת באגודה למלחמה בסרטן. לפרטים ניתן לפנות למחלקת שיקום ורווחה, טל. 03-5821678.
בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה המשמידות את התאים הסרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. טיפול בקרינה ניתן במכוני וביחידות הקרינה של המרכזים הרפואיים השונים ברחבי הארץ. מספר הטיפולים ומשך הזמן שלהם תלויים בסוג המחלה ודרגתה, היקפה ומיקומה.
יש החוששים להתקרב לבת הזוג בזמן שהיא עוברת טיפולים בקרינה. חשוב לציין, כי האישה אינה מהווה סיכון לבן זוגה. היא אינה יכולה להדביקו במחלת הסרטן שלה, ובגופה לא נותרות שאריות קרינה פעילות לאחר שהיא סיימה את הטיפול והורחקה ממקור הקרינה החיצונית.
טיפול בקרינה עלול להשפיע על האיברים המצויים בטווח האזור המוקרן ועל תפקודם. אחות הקרינה תדריך אותך בנוגע להשלכות הטיפול הקרינתי. באופן כללי, קיום יחסי מין מותר בתקופת הטיפולים ואחריהם, בהתאם למידת הנכונות של בני הזוג ולתופעות הלוואי.
תופעות הלוואי של הטיפול הקרינתי משתנות בהתאם לסוג ולכמות הקרינה שהמטופלת מקבלת, ולאיבר המוקרן. מומלץ להתייעץ עם הצוות המטפל בנוגע להמשך קיום יחסי מין בתקופה זו. בדרך כלל, מכוני הטיפול בארץ פתוחים בימים ראשון עד חמישי, ואינם מבצעים טיפולים בשבתות ובחגים. אם יש חשש לפיקוח נפש, או צורך רפואי הכרחי, יתבצעו טיפולים גם בשבתות ובחגים. במצבים של סמיכות חג-שבת, חלק מהמכונים פתוחים גם בימי שישי ובערבי חג.
הטיפול הקרינתי לאזור האגן משפיע על תפקוד האיברים המצויים בטווח האזור המוקרן. בין היתר, תפקוד השחלות עלול להיפגע, ולכן אישה העוברת טיפול קרינתי באזור האגן עלולה לחוש בתסמיני גיל המעבר, כגון הפסקת מחזור הווסת, גלי חום, יובש נרתיקי ועוד (מידע נוסף בפרק הקדמת תסמיני גיל המעבר). תסמינים אלו עלולים להופיע במהלך הטיפול או לאחר סיומו. מומלץ להתייעץ עם הצוות הרפואי לגבי ההתמודדות עימם. אישה העוברת טיפולים בקרינה לאגן עלולה לחוש צריבה או כאב בזמן קיום יחסים. עם זאת, ישנן נשים המסוגלות להמשיך בקיום יחסי מין, בחלק מהזמן, בתקופה זו.המשך קיום יחסי מין, אם שני בני הזוג מוכנים לכך, מסייע בשמירה על גמישות הנרתיק ותפקודו. עם זאת, טיפולים בקרינה גורמים נזק לרירית הנרתיק, והיא עלולה להפוך יבשה, רגישה או מדממת למגע.
אם את מקבלת טיפול בקרינה פנימית, במהלכו מוחדר לגוף חומר רדיואקטיבי, מומלץ להימנע מיחסי מין עד שתרגישי מוכנה לכך, לפחות 10 ימים עד שבועיים, ולעתים אף כמה שבועות מסיום הטיפול - בהתאם להרגשתך ויכולתך. לאחר תקופה זו מומלץ להיעזר בחומרי סיכה על בסיס מים המקלים בעת קיום יחסי מין מלאים. ניתן להיעזר בתרגילי פיזיותרפיה, המסייעים בשמירה על תפקוד רצפת האגן. בכל מקרה, רצוי להתייעץ עם הרופא או האחות במכון בו את מטופלת.
כאמור, הטיפול בקרינה (חיצוני או פנימי) לאזור האגן עלול להשפיע זמנית על היחסים האינטימיים והזוגיים. מצב זה מחייב את בני הזוג לגלות סבלנות בתקופת הבדיקות, הטיפולים והשיקום.
ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 לקבלת חוברת הדרכה על טיפול קרינתי לאזור הבטן והאגן ללא תשלום.
מרחיבים נרתיקיים הם גלילים העשויים חומר מלאכותי (סינתטי) חלק למגע, בעלי קוטר ואורך שונים. הגליל הקטן הוא באורך וקוטר הדומה לזרת (אצבעה הקטנה של היד), והגליל הגדול דומה בגודלו לאיבר מין גברי בזמן זקפה. את הגלילים יש להחדיר לנרתיק בעזרת ג'ל )חומר סיכה על בסיס מים)*. התייעצי עם אחות הקרינה לגבי סוג חומר הסיכה המתאים לאזור המוקרן.
השימוש בגלילים נחשב טיפול מניעתי, והוא חשוב מאוד לכל אישה, בכל גיל, העוברת טיפולים בקרינה לאגן או כל טיפול קרינתי אחר שבו הנרתיק מושפע משדה הקרינה (כגון סרטן הרקטום).
השימוש במרחיבים אלו חיוני, לא רק כדי לסייע לאישה לקיים יחסי מין, אלא גם על מנת למנוע את היצרות הנרתיק עד כדי הידבקות דפנותיו, וכן לאפשר בדיקות מעקב גניקולוגיות החיוניות לאבחון ולשמירה על בריאות האישה.
לפני השימוש במרחיבים הנרתיקיים מומלץ להיבדק על ידי גינקולוג (רופא נשים), ולאחר אישורו רצוי להשתמש בהם בתקופת הטיפולים או עם סיומם, אך להתחיל את השימוש לא יאוחר משבועיים לאחר תום הטיפולים בקרינה.
תקופת החלמתו של הנרתיק לאחר הטיפולים נמשכת שבועות, לעתים אף כמה חודשים, על כן מומלץ להשתמש בגלילים אלו במשך שנה ויותר, בהתאם להנחיות הצוות המטפל.
קיום יחסי מין אפשרי בתקופה זו בהתאם למצבך ולנכונותך. מומלץ להמשיך ולהשתמש בגלילים מפעם לפעם, גם אם התחלת לקיים יחסי מין.
מרחיבים נרתיקיים עשויים לסייע גם לנשים שעברו השתלת מח עצם מתורם וסובלות ממחלת "השתל כנגד המאכסן" (GVHD) - מומלץ לפנות בנושא זה לצוות הרפואי המטפל.
אופן השימוש במרחיבים נרתיקיים
כאמור, ישנם גדלים שונים של גלילים (מרחיבים נרתיקיים). הרופאה או האחות תנחה אותך באיזה גודל גליל עלייך להתחיל להשתמש בהתאם למצבו של הנרתיק בעקבות הטיפולים בקרינה שאת עוברת.
לאחר התאמת הגליל, יש למרוח את פתח הנרתיק ואת הגליל על צדו המעוגל, ולכל אורכו, בג'ל (חומר סיכה על בסיס מים) שניתן להשיג בכל בית מרקחת ללא מרשם רופא.
לפעילות זו מומלץ לבחור מקום פרטי ונוח, ללא הפרעות כלשהן. עלייך להחדיר את הגליל בעדינות לנרתיק, תוך אחיזה בידית ההחדרה, כאשר חלקו המעוגל של הגליל מופנה כלפי הנרתיק. את הגליל ניתן להחדיר בעדינות, בלי להפעיל כוח, בכל תנוחה שתהיה נוחה לך, כגון בשכיבה כאשר הרגליים מכופפות, או בעמידה, כאשר רגל אחת מונחת על מיטה או דופן האמבטיה. אפשר להיעזר במראה. מומלץ להניע את הגליל קדימה ואחורה, ולסובב בעדינות ככל הניתן. חשוב לסובב את הגליל לשני הכיוונים. לאחר החדרת הגליל יש לשכב במשך כעשר דקות. בזמן הזה אפשר לקרוא, לנוח או להאזין למוזיקה. בסיום הפעולה יש להוציא את הגליל, לשטוף אותו במים חמים ובסבון ולייבשו.
במקביל למרחיבים הנרתיקיים, או במקומם, אפשר להשתמש במרעד חשמלי (ויברטור) שיסייע בהגברת זרימת הדם בנרתיק ובשיקומו.
ייתכן שיופיע דימום נקודתי קל לאחר הטיפול, הוא אינו מדאיג, אך מומלץ לדווח עליו לאחות או לרופא.
בשלב הראשון של התרגילים, יש לחזור על הפעולה מדי יום, בגליל הקטן ביותר שהותאם לך, למשך עשר דקות בכל פעם. לאחר החדרת הגליל הקטן בטח1ת וללא כאב, ניתן לעבור לגודל הבא, ולחזור שוב על התהליך לאט ובהדרגה, עד לתחושת נוחות והרפיה. בהמשך יהיה ניתן לעבור לגליל גדול יותר.
זהירות: ייתכן שבגלילים הגדולים תורגש תחושת מעצור. אין להפעיל כוח, אלא להמשיך בתרגול עד הפגת תחושה זו. כאשר התחושה משתפרת לאחר החדרת הגליל הגדול ביותר, יש להמשיך בפעולה זו שלוש פעמים בשבוע, למשך זמן בלתי מוגבל. חשוב להתמיד בתרגול, ולהיות בקשר רציף עם הצוות המטפל בתקופה זו. לכל אישה קצב שונה במעבר בין שלב לשלב, והתהליך יכול לארוך כמה שבועות ואף כמה חודשים.
ברוב המקרים, לא צפויים כאבים או אי־נוחות כלשהי. אם מופיע קושי או כאב - מומלץ להתייעץ עם האחות שהדריכה אותך, ולבצע את התרגיל בנוכחותה.
בתקופת השימוש בגלילים ניתן לקיים יחסי מין מלאים, אם בני הזוג רוצים בכך. גם בזמן קיום יחסי המין רצוי להשתמש בג'ל סיכה אינטימי על בסיס מים, כדי להקל את החדירה ולמנוע כאב. בזמן קיום יחסי מין ייתכן דימום נקודתי. כאמור, דימום זה אינו מדאיג, אך רצוי להתייעץ עם הצוות הרפואי.
* 'חומר סיכה אינטימי על בסיס מים' או 'ג'ל סיכוך וגינלי על בסיס מים'.
בטיפול כימי משתמשים בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) המשמידות את התאים הסרטניים בגוף. בד בבד עם הפגיעה בתאים הסרטניים, הטיפול הכימי עלול לפגוע גם בתאים בריאים ולגרום לתופעות לוואי שונות, אשר לחלק מהן (כגון בחילות והקאות, חולשה, מצב רוח ירוד, עייפות וחוסר אנרגיה, פצעים בפה, שלשול או עצירות, נוירופתיות - כאב, עקצוץ או נימול בקצות העצבים) השפעה על הרצון והיכולת לקיים יחסים אינטימיים.עם זאת, ניתן להפחית ולעתים אף למנוע תופעות לוואי אלו באמצעים שונים, כגון טיפול תרופתי. חשוב לדווח על כל תופעת לוואי לצוות הרפואי המטפל, כדי שיוכל להעניק לך תמיכה וטיפול. עם סיום תקופת הטיפול הכימי, מצב החשק המיני צפוי להשתפר.
כיוון שבתקופת הטיפול הכימי המערכת החיסונית עלולה להיות פגיעה מהרגיל, חשוב במיוחד להקפיד על כמה כללים בזמן קיום יחסי מין. עקב סמיכותו של הנרתיק לפי הטבעת יש להקפיד הקפדה יתרה על ההיגיינה של הנרתיק וכל האזור האינטימי עקב סכנת מעבר חיידקים לנרתיק. עלייך להקפיד על ניקוי האזור (הנרתיק והאזור סביבו), במים וסבון עדין, ולהנחות את בן זוגך להקפיד על היגיינה.
ככלל, בתקופה זו רצוי ללבוש בגדים רפויים ותחתוני כותנה, כדי לאפשר זרימת אוויר באזור.
אם את סובלת מזיהום נרתיקי (הפרשות מרובות, ריח, גירוי, צריבה, גרד, עקצוץ) או אם סבלת בעבר מהרפס של איברי המין או מזיהומי יבלות של איברי המין - יש לדווח לרופא המטפל. הטיפול הכימי עלול לגרום לחזרתן של תופעות אלה. התייעצי עם רופאך כדי לקבל טיפול מיידי, כיוון שכל זיהום עלול להוות בעיה חמורה, עקב היחלשות המערכת החיסונית שלך.
כדאי להתייעץ עם האחות או הרופא לגבי ערכי ספירת הדם (כדוריות לבנות, המצביעות על מצב המערכת החיסונית, וטסיות הדם, המצביעות על מצבה של מערכת קרישת הדם) המאפשרים קיום יחסי מין מלאים.
טיפול כימי עלול להפחית את כמות ההורמונים המיוצרים על ידי השחלות, ולהקדים את הפסקתו של המחזור החודשי, באופן זמני או קבוע, ולהקדים את תופעות גיל המעבר.
למרות שינוי זה, על בני הזוג לדון עם הרופא המטפל בנוגע למניעת היריון, כיוון שעדיין קיימת אפשרות להרות, גם במצב של מחזור חודשי בלתי סדיר. יש להקפיד להימנע מלהרות בתקופת קבלת הטיפול הכימי. העייפות והשינויים ברמות ההורמונים עלולים להפחית את החשק המיני, לגרום ליובש בנרתיק או לכאבים בעת קיום יחסי מין מלאים. רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל או האחות בנושא זה, ולהקפיד על מעקב תקופתי אצל רופא הנשים.
חלק מהנשים שעברו השתלת מח עצם מתורם, עלולות לסבול ממחלת "השתל נגד המאכסן" (GVHD) בנרתיק, העלולה לגרום צריבה, כאב, יובש, פצעים ולעתים היצרות הנרתיק. יש לפנות לצוות המטפל ולקבל הדרכה כיצד ניתן למנוע או להפחית את התסמינים האלו או כיצד אפשר לטפל בהם.
חשוב לדעת כי מבחינה רפואית אין הגבלה על קיום יחסי מין בתקופת הטיפול הכימי, למעט מצבים שבהם ערכי ספירת הדם נמוכים מאוד (כדי למנוע זיהומים ודימומים).
כדאי להתייעץ עם הצוות המטפל לגבי ערכי ספירות הדם המחייבים הימנעות מקיום יחסי מין מלאים. גם במצבים בהם אין אפשרות לקיום יחסי מין מלאים, עבור זוגות רבים חיוני להמשיך ולקיים מגע אינטימי, בהתאם לרצונם וליכולתם של בני הזוג.
עם זאת, בעת קבלת הטיפול הכימי ומספר ימים לאחר מכן רצוי להשתמש בקונדום כדי להגן על בן הזוג בשל הסיכוי להימצאות תוצרי לוואי של כימותרפיה בהפרשות ובנוזלי הגוף (כמו שתן והפרשות מהנרתיק). אפשרי לישון באותה המיטה ולגעת זה בזה.
לקבלת מידע נוסף ללא תשלום על הטיפול הכימי ודרכי התמודדות עם תופעות הלוואי שלו ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר.
חלק מגידולי השד מושפעים מההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, המיוצרים בגוף באופן טבעי. לכן נשים שחלו בסרטן השד (שלהן קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או פרוגסטרון) יקבלו טיפול להפחתת רמת האסטרוגן בגופן. ישנם כמה סוגי טיפולים הורמונליים, והרופא המטפל יחליט על הטיפול המתאים לאישה בהתאם לגילה, שלב המחלה והפרופיל הרפואי שלה.
טיפול בתרופות מקבוצת אנטי-אסטרוגןטיפול הנמצא בשימוש רחב בנשים בכל הגילים. תרופות אלו, כגון טמוקסיפן ציטראט - Tamoxifen citrate (טמוקסיפן טבע® - ®Tamoxifen Teva)*, מדכאות את תהליך קשירת האסטרוגן לגידול הסרטני. טיפול זה עלול לגרום לחלק מהנשים לחוות תסמינים הדומים לאלה של גיל המעבר (גלי חום, כאב וירידה בגמישות הנרתיק, הפרשות מרובות, תחושת יובש נרתיקי, היצרות והתכווצות הנרתיק, הפחתת החשק המיני, נדודי שינה, שינויים במצב הרוח וכו'). לעומת זאת, יש נשים אשר אינן סובלות מתופעות אלה. התרופה עלולה לגרום להפרעות במחזור החודשי, להתעבות רירית הרחם ולדימומים. חשוב להיות במעקב גינקולוגי סדיר, ולדווח באופן מיידי לרופא המטפל, בכל מקרה של דימום יוצא דופן מהנרתיק.
טיפול בתרופות אנטי-אסטרוגניותתרופות החוסמות את הקולטן לאסטרוגן, ואף הורסות אותו, כגון פולווסטרנט - Fulvestrant (פסלודקס® - ®Faslodex)*, ניתן לנשים בגיל אל־וסת, שלהן סרטן שד מתקדם ושמחלתן התקדמה לאחר טיפול הורמונלי אחר.
טיפול בתרופות מקבוצת מעכבי ארומטז - ארומטז הוא אנזים האחראי על השלב האחרון בתהליך ייצור האסטרוגן, בבלוטת יותרת הכליה וברקמת השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגן על ידי הארומטז, ומונע את הגעתו לתאים הסרטניים. טיפול זה יעיל עבור נשים שהשחלות שלהן אינן פעילות. דוגמה לתרופות מקבוצה זו הן אנסטרוזול - Anastrozole (ארימידקס® - ®Arimidex)*, לטרוזול - Letrozole (פמרה® - ®Femara)* ואקסמסטן - Exemestane (ארומזין® - ®Aromasin)*. גם תרופות אלה עלולות לגרום לתופעות גיל המעבר כפי שתואר לעיל, ובעיקר לאוסטיאופורוזיס (הפחתת צפיפות העצם).
טיפול בתרופות מקבוצת אנלוגים להורמון LHRHטיפול המעכב לחלוטין את פעילות השחלות ומחקה מצב של בלות שחלתית. בטיפול זה נכללות זריקות כגון גוסרלין אצטט - Goserelin acetate (זולדקס® - ®Zoladex)*, טריפטורלין - Triptorelin (דיפרלין® - ®Diphereline, דקפפטיל® - ®Decapeptyl)* ועוד. הטיפול גורם לנשים לחוות את תסמיני גיל המעבר, כפי שתוארו לעיל, בזמן נטילת התרופה. על פי רוב, לאחר שמפסיקים ליטול את התרופה, תופעות הלוואי יפחתו בהדרגה.
טיפול בתרופות פרוגסטיניותתרופות כגון מגסטרול אצטט - Megestrol acetate (מגייס® - ®Megace)* או מדרוקסיפרוגסטרון אצטט - Medroxyprogesterone acetate (פרוורה® - ®Provera)* פועלות כמו הורמון הפרוגסטרון. בטיפול זה משתמשים בעיקר כאשר טיפולים הורמונליים שניתנו לאישה החולה אינם משפיעים עליה, או כטיפול בסוגים מסוימים של סרטן רירית הרחם בנשים צעירות הרוצות לשמר את פוריותן. טיפול זה עלול לגרום לחלק מהנשים תחושת רעב מוגברת.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים
טיפולים מכווננים למיניהם (למשל אימונותרפיה, תרופות ממוקדות מטרה) כוללים מגוון רחב מאוד של תרופות לטיפול בסרטן, אשר פועלות באופנים שונים. מכיוון שכך, תופעות הלוואי של התרופות הללו שונות זו מזו. בנוסף לכך, התגובה של כל אדם לטיפול היא ייחודית: אנשים מסוימים חווים מעט מאוד תופעות לוואי ואילו אחרים חווים יותר.
תחושותיו של אדם המקבל טיפול מכוונן, כמו אי ודאות, חששות או שינויים במצב הרוח, וכן תופעות הלוואי של התרופות עצמן, עלולות להשפיע על תפקודו המיני. כך לדוגמה, ישנן תרופות הגורמות לתסמינים הדומים לשפעת, כמו צמרמורת, כאבי שרירים, חולשה, עייפות וחום גבוה. תרופות אחרות עלולות לגרום לשלשולים ולשינויים בעור, דוגמת אדמומיות, פצעונים ופריחה דמוית אקנה (פצעי בגרות) בפנים ובגב. תופעות לוואי אחרות יכולות לכלול שינויים בערכי ספירת הדם, שינויים בתפקודי כבד, קוצר נשימה, כאבי שרירים או עצמות. כל אחת מתופעות לוואי אלו ואחרות יכולה להשפיע על מרכיבים שונים של התפקוד המיני, כמו שינויים בחשק המיני ובדימוי הגוף.
מומלץ לבקש הסבר מהצוות המטפל על תופעות הלוואי הצפויות מהטיפול הספציפי שלך, לדווח לו על הופעתן ולקבל הדרכה להתמודדות איתן. כמו כן, אפשר לקבל הדרכה וסיוע מהצוות המטפל בהתמודדות עם השפעות תופעות הלוואי על החיים האינטימיים בזמן הטיפולים, והפניה לאנשי מקצוע נוספים בתחום לקבלת מידע והנחיה.
כאשר מאובחנת מחלת סרטן בזמן היריון, ועל האישה ההרה לעבור טיפולים (כימותרפיה, קרינה וכד'), מומלץ לדון בנוגע להמשך ההיריון עם הרופא המטפל.
השיקולים בהם יש לדון הם גיל ההיריון בזמן אבחון המחלה, מצבה הבריאותי של האישה בזמן האבחון, יכולתה להמשיך ולשאת את ההיריון, הצורך בבדיקות הדמיה (אותן לא ניתן פעמים רבות לבצע בזמן היריון) ואופי הטיפול הנדרש.
לעתים ניתן לבצע ניתוחים וטיפולים מסוימים בזמן ההיריון, כגון ניתוח שד. על פי החלטת הרופא, ניתן, בחלק מהמקרים, לתת תרופות כימיות מסוימות בזמן היריון (בעיקר בשלבים מתקדמים יותר של ההיריון) בהשגחה, ולעתים אפשר לדחות את תחילת הטיפול הכימי עד לאחר הלידה.
דחיית הטיפול הכימי תלויה בסוג מחלת הסרטן, היקפה, שלב ההיריון וסוג הטיפול הכימי המסוים שעל האישה לקבל. הקדמת לידה אפשרית במצבים מסוימים.
ההחלטה על היריון לאחר התמודדות עם המחלה והטיפול בה היא מורכבת. יש להביא בחשבון כמה גורמים כדי להגיע להחלטה מושכלת ונכונה. חלק מהשיקולים החשובים הם מהו פרק הזמן הנדרש על מנת לקבוע שהאישה החלימה; מהו המעקב הרפואי הנדרש לאחר הטיפול במחלה; האם ההיריון עלול לשבש את בדיקות המעקב הללו; מהו פרק הזמן בו האישה פורייה ובעלת יכולת להרות וללדת ועוד. נתונים אלו קשורים לגיל האישה ולטיפולים קודמים שקיבלה.
אחת השאלות הנשאלת פעמים רבות על ידי נשים שהחלימו, מתייחסת לסיכויים של הצלחת היריון שבסופו תינוק בריא, למרות ובעקבות הטיפולים שהן עברו. מחקרים רבים הצביעו על כך שאין שכיחות מוגברת של הפלות או מומים מולדים אצל נשים שעברו כימותרפיה.
בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל בטרם קבלת ההחלטה על היריון לאחר טיפול במחלת הסרטן.
מבחינה רפואית האישה המתמודדת עם מחלת הסרטן מרוכזת בהחלמתה, ולכן גם עניינים חשובים ביותר, נדחים לעתים. אחד הנושאים החשובים לנשים רבות הוא פוריותן ויכולתן להרות ולהביא ילדים. היריון הוא פעולה מופלאה של הבאת חיים לעולם, אך תהליך זה מורכב ומצריך מאמץ כביר מצד האישה, גופנית ונפשית.
גם ההתמודדות עם מחלת הסרטן תובעת מהאישה מאמץ אדיר וגיוס כל כוחותיה, הגופניים והנפשיים, כדי להבריא. בנוסף לכך, ישנם מצבים רפואיים בהם חל איסור על האישה להרות. כשיש צורך בגיוס כל הכוחות, רפואתה של האישה ממחלתה קודמת וחשובה יותר מהיריון. לכן, לפי ההוראות הרפואיות, בזמן ההתמודדות עם מחלת הסרטן ייתכן מצב בו האישה תיאלץ למנוע היריון - כדי להעניק לעצמה את הסיכוי הטוב ביותר להחלים. בחלק מהמקרים קיימת אפשרות להרות לאחר ההחלמה. ניתן להתייעץ עם הרופא בנושא זה.
יש ליידע את הרופאים המטפלים לפני תחילת הטיפול בנוגע לאמצעי המניעה בו נעשה שימוש. בתקופת הטיפולים יש להימנע מהיריון, משום שהטיפולים עלולים לגרום נזק לעובר, ולהתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לאמצעי מניעה אמינים המומלצים בתקופה זו ולאחר סיום הטיפולים. על אף שחלק מהטיפולים במחלת הסרטן עלולים להשפיע על הפוריות ולגרום לאי־סדירות המחזור החודשי (וסת), עדיין ישנה אפשרות כי אישה תהרה במהלכו.
באופן כללי, ניתן לומר שקיימות אפשרויות רבות למניעת היריון, ועל הזוג למצוא יחד את הפתרון המתאים להם, לאחר התייעצות עם הרופא.
מאגר הביציות של האישה נמצא בשחלות. השחלות נוטלות חלק בתהליך ייצור הורמוני המין בגוף. פגיעה בשחלות (עקב טיפולים כימיים, קרינה לשחלות, הסרת שחלות), משמעותה פגיעה במאגר הביציות. מאחר ובגוף האישה, מאז לידתה, לא נוצרות ביציות חדשות, הרי שהרס המאגר הקיים יגרום להפחתת מספר הביציות בגופה. בשל כך, אי־פריון משמעו אובדן היכולת להרות או להוליד ילד, באופן זמני או קבוע. מידת הפגיעה תלויה בגיל האישה (ככל שהגיל עולה - הפגיעה חמורה יותר), בתרופות שהיא נוטלת, בסוג הטיפול שהיא מקבלת ובתגובתה האישית לטיפולים. הטיפולים העלולים לפגוע בפוריות הם: טיפול כימי (כימותרפיה), טיפול קרינתי (רדיותרפיה) לאזורים מסוימים, טיפול הורמונלי וחלק מהניתוחים.
טיפול כימי (כימותרפיה): מידת הפגיעה תלויה בסוג התרופה, במינון, בתשלובת התרופות ובגיל האישה.
טיפול בקרינה (רדיותרפיה): רוב הטיפולים בקרינה לאזורי הגוף השונים אינם משפיעים על פוריות האישה, אלא אם כן מדובר בקרינה ישירה לאיברי הפוריות, כגון לשחלות, לרחם ולבלוטות המפרישות הורמונים. מידת הפגיעה בפוריות תלויה באזור המטופל, בגיל האישה, במינון הקרינה הניתנת ובשילובה עם כימותרפיה. ישנם מצבים בהם ניתן להגן על השחלות מפני פגיעה (כגון על ידי הרמת השחלות בניתוח פשוט, במצבים בהם יש צורך לטפל באזור סמוך אליהן. מידע נוסף בעמודים הבאים).
טיפול הורמונלי: כאמור בפרק הקודם, חלק מהטיפולים ההורמונליים עלולים להפסיק את מחזור הווסת (למשל זולדקס). המחזור החודשי עשוי להופיע באופן סדיר כמה חודשים לאחר סיום הטיפול.
ניתוחים: רוב הניתוחים אינם משפיעים על פוריות האישה. הניתוחים המשפיעים על היכולת להרות הם כריתת רחם, הסרת שתי השחלות, חלק מהניתוחים באגן וחלק מהניתוחים במוח.
ישנם מצבים בהם עם סיום הטיפולים תיפגע היכולת להרות, ואילו במצבים אחרים, לאחר תקופה מסוימת מסיום הטיפולים, האישה תוכל להרות. היכולת להרות תלויה בגיל, בסוג הטיפול שקיבלה האישה ובתגובתה האישית לטיפולים. אם שחלותיה לא נפגעו באופן מלא - קיים סיכוי כי המחזור החודשי ישוב להיות סדיר בתוך כמה חודשים מסיום הטיפול, וכי היא תוכל להרות בעתיד באופן טבעי.
כיום, במקרים מסוימים, ניתן לשמר את הפוריות עוד לפני פגיעה אפשרית בה. בארץ ישנם מרכזים אחדים העוסקים בשימור פריון נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן. חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל ולפנות לאחד ממרכזים אלו לקבלת ייעוץ וטיפול, עוד לפני תחילת הטיפול במחלת הסרטן. אם הדבר אינו אפשרי עקב דחיפות הטיפול במחלה - מומלץ לבצע זאת בהקדם האפשרי (מידע נוסף בנושא שימור פוריות בהמשך).
פוריות היא נושא מורכב ורגיש עבור רוב הזוגות, קל וחומר עבור בני זוג שאחד מהם התמודד עם מחלת הסרטן. במידת האפשר, חשוב לשוחח יחד על נושא זה לפני תחילת הטיפול במחלה. בדקו עם הרופא המטפל והגינקולוג את האפשרות להרות בעתיד.
לעתים נושא הפוריות נראה רחוק ובלתי מעשי, בגלל הקשיים הפיזיים הנובעים מהמחלה, מהטיפולים ומתופעות הלוואי שלהם, המסיחים את הדעת מנושאים אחרים. למרות זאת, מתוך אמונה ותקווה כי האדם יחלים, חשוב לתת את הדעת על האפשרות לשימור הפוריות, למי שחפץ להביא ילדים לעולם בעתיד.
כשמדובר בנשים צעירות העומדות בפני ניתוח להסרת גידולים סרטניים במערכת הרבייה, יש מקום לשקול את נושא שימור הפריון, בשיתוף רופאים מומחים בגינקו-אונקולוגיה ובהתאם למצבה הרפואי הייחודי של כל אישה, ולבחור בהליך שיסייע, ככל הניתן, בשמירה על הפוריות. למשל, ניתוח מוגבל (Trachelectomy) להסרת גידול סרטני בצוואר הרחם, תוך שמירה על הרחם והשחלות; טיפול תרופתי בפרוגסטרון ללא הסרת הרחם, במצב של גידול סרטני ברירית הרחם; והסרת שחלות חלקית במצב של גידולים סרטניים מסוימים בשחלות.
שימור הפוריות נעשה בזהירות ומתוך תקווה גדולה, אך גם באופן מפוכח המכיר במגבלות הרפואיות. בחלק מהשיטות, שיעורי ההצלחה צנועים, ודבר אינו מובטח.
עם זאת, בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה ומשמעותית מאוד בנושא שימור פוריות, גם בנשים המתמודדות עם מחלת הסרטן. כיום ישנן שיטות שונות לשימור פריון המסייעות לאישה בשמירת יכולתה להרות וללדת בעתיד. במידת האפשר, הליכים אלו, המתבצעים לפני פגיעה אפשרית בשחלות, נועדו לשמר עוברים, ביציות או רקמות שחלה.
הפריית ביציות ושימור עוברים
שימור עוברים לתקופה ארוכה הוכח כיעיל, ונמצא בשימוש שגרתי כאשר מדובר בשימור פוריות, במידה וניתן ליישם זאת באישה המעוניינת בכך. נשים יכולות לעבור שאיבת ביציות והפרייתן, כמקובל בטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF), ולאחר ההפריה להקפיא את העוברים שנוצרו, לפני מתן טיפול הפוגע בשחלות. אם לא קיימת אפשרות רפואית לשימור עוברים, יש לברר אפשרויות אחרות, כגון הקפאת קטעי שחלה והקפאת ביציות. מנתונים שנאספו, מתברר כי טיפולי פוריות ושאיבת ביציות נמצאו יעילים עבור נשים חולות, ללא שוני מנשים בריאות.
הקפאת ביציות בשלות
בשיטה זו שואבים ביציות בשלות מהשחלה ומקפיאים אותן, בלי שעברו הפריה עם זרע הגבר. הטיפול זהה לטיפול בהקפאת עוברים מבחינת הגירוי השחלתי, שאיבת הביציות ודחיית תחילת הטיפול הכימי. על פי דיווחים בספרות המקצועית, ילדים שנולדו לאחר תהליך זה היו בריאים בדיוק כמו ילדים שנולדו לאחר היריון טבעי.
הסטת שחלות
בשיטה זו מקבעים את השחלות מחוץ לשדה הטיפול בקרינה וכך שומרים על בריאותן. את השחלות ניתן לקבע לדופן הצדדית הגבוהה של האגן, או למרכזו, מאחורי הרחם, תוך שמירה על המשך אספקת הדם אליהן. הרחקת השחלות משדה הטיפול הקרינתי מפחיתה את מידת הפגיעה בזקיקים, העלולה להיות, כאמור, מוחלטת או חלקית בעקבות טיפולי הקרינה. הסטת שחלות אינה יעילה עבור נשים המקבלות טיפול כימי. חשוב לבצע את הניתוח סמוך ככל האפשר לטיפול הקרינתי, מאחר ולעתים קרובות השחלות חוזרות למקומן הראשוני באגן. עם סיום הטיפולים, ניתן לסייע לפריון על ידי ביצוע מחזור הפריה חוץ-גופית או ניתוח להחזרת השחלות למקומן הטבעי.
הקפאה והשתלת רקמת שחלה
כאשר יש צורך לשמר את יכולת הפוריות לפני טיפול כימי, ניתן להוציא רקמת שחלה ולשמרה בהקפאה עד לאחר הטיפולים. אם מתברר כי התפקוד השחלתי אבד, ומאגר הזקיקים נהרס כתוצאה מהטיפולים, ניתן להשתיל בחזרה לגוף האישה את רקמת השחלה שהוקפאה, ולהשתמש במאגר הזקיקים הקיים בה לצורכי פריון. ניתן להקפיא רקמת שחלה לצורכי שימור פוריות גם בנערות וילדות. הוצאת רקמת שחלה להקפאה היא פעולה כירורגית לפרוסקופית קצרה, שאינה דורשת הכנה מוקדמת, ולאחריה ניתן להתחיל את הטיפול הכימי. כמו כן, ניתן להקפיא את רקמת השחלה או את השחלה כולה, ולשמור על חיותה במשך שנים רבות. הודות לשיטות אלה, בהן נחשבת ישראל לחלוצה, הוחזר תפקודן השחלתי של נשים שעברו הקפאת שחלה, אם כי הניסיון עדיין לא רב שנים בשיטה זו.
דיכוי שחלתי בזמן קבלת טיפול כימי
טיפולים אלו מיועדים לנערות ולנשים שעברו את תקופת ההתבגרות המינית )לא מתאימים לילדות). בספרות המקצועית ישנן עדויות לכך שדיכוי פעילות השחלה בזמן טיפול כימי עשויה להגן עליה במידה מסוימת מפני פגיעה. לעומת זאת, ישנם מקורות אחרים הטוענים כי אין הוכחה להגנתן של השחלות שעברו דיכוי פעילות בזמן טיפול כימי. לכן, מומלץ להתייעץ בנושא עם הרופא המטפל.
טיפול לדיכוי שחלות ניתן בזריקות (כגון גוסרלין אצטט, טריפטורלין) או משאף, כגון נפרלין - Nafarelin (סינרל ® - ®Synarel)*, ועדיף לבצעו לפני קבלת טיפול כימי. חשוב לציין, כי טיפול זה מונע דימום (מוגבר או לא סדיר) במהלך הטיפול הכימי, ומשמש בשלב מסוים גם למניעת היריון. חסרונות הטיפול, בעיקר אם הוא ניתן לתקופה ממושכת, קשורים בתופעות הנגרמות בעקבות מחסור בהורמון אסטרוגן (כגון גלי חום ודלדול בצפיפות העצם). חשוב לדעת כי קבלת זריקות אלו עלולה להפחית את החשק והעוררות המינית, זמנית, בתקופה שבה הן ניתנות, בדומה לרוב הטיפולים ההורמונליים.
*או תרופות בעלות שמות מסחריים שונים המכילות חומר פעיל זהה.שיטות נוספות לשמירת פוריות:
לייעוץ נוסף בנושא זה ניתן לפנות לפורום 'גינקו-אונקולוגיה ופוריות'.
על פי חוזר משרד הבריאות משנת 2011, ילדות, נערות ונשים המיועדות לקבל טיפול בכימותרפיה או בהקרנות זכאיות לבצע מהלך שימור פוריות במסגרת סל שירותי הבריאות באחת הדרכים: הקפאת עוברים, שימור ביציות או שימור רקמת שחלה, כשהבחירה בשיטה תהיה לפי שיקול דעת רפואי, נתוני המטופלת ותכנון מועד הטיפול הכימי או הקרינתי. ההקפאה לצורך שימור הפוריות תימשך 10 שנים מיום ביצועה ועד הולדת שני ילדים למשפחה. לפרטים נוספים ראו בחוזר המתפרסם באתר משרד הבריאות.
תרופות לטיפולי פוריות משמשות לגירוי השחלות לביוץ על ידי מתן הורמונים. ניתן להשתמש בתרופות אלו לבד או לצד טיפולי פוריות אחרים, כגון הפריה חוץ גופית (IVF).
מכיוון שסוגים מסוימים של סרטן, ובפרט סרטן השד, קשורים לרמות גבוהות של הורמונים אלה, נשאלת השאלה אם טיפולי פוריות מעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד בנשים שקיבלו טיפולים אלה.
העמדה של החברה האמריקנית לרפואת פריון בהנחיות שהוציאה ב-2016 היא שאין עדות לכך שטיפולי פוריות קשורים לסיכון מוגבר לסרטן שד, סרטן רחם או סרטן שחלה חודרני. נמצא סיכון מעט מוגבר לסרטן שחלה "גבולי".
גם החברה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית (ASCO) מאמצת גישה זו ומציינת כי מחקרים עדכניים לא מוצאים קשר בין תרופות פוריות לסיכון מוגבר לסרטן. וכך גם המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב (NIH).
למידע נוסף על גורמי סיכון לסרטן שד ראו כאן.
התשובה היא בהחלט לא. בן הזוג אינו יכול להידבק בסרטן, בשום מקרה, כולל בעקבות קיום יחסי מין.
בהחלט לא! ההיפך הוא הנכון. שמירה על המשך החיים האינטימיים כזוג, הפגנת חיבה, אהבה ואכפתיות, יכולות לסייע לאנשים המתמודדים עם מחלת הסרטן. ישנן נשים המרגישות בתקופת המחלה והטיפולים תחושות מעורבות, כגון מצב רוח ירוד וחששות מהעתיד לבוא. הפגנת תמיכה, חיבה ואהבה מצד בן הזוג מסייעים להן משמעותית בהתמודדות עם מחלתן. למען הסר ספק, חשוב לציין כי קיום יחסי מין מלאים אינו גורם למחלת הסרטן לתקוף שנית או להתפשט.
הדבר תלוי במידה רבה בחלק הגוף אשר הושפע מהמחלה. יש צורך בניסוי סבלני ועדין, על מנת לגלות אלו דרכים לקיום יחסי מין מתאימות במצב החדש עבור בני הזוג. מרבית הזוגות נוכחים לדעת כי באמצעות תקשורת אוהבת הם יכולים להחליט בעצמם מה מתאים להם ומה לא. כדאי להביא בחשבון שהתנוחה המתאימה לקיום יחסי מין, או קרבה אינטימית, יכולה להשתנות עם הזמן, בהתאם למצבך.
אחת ההשלכות השכיחות של הטיפולים היא תשישות ועייפות קשות. ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה, כי פעילות גופנית סדירה משפרת באופן מהותי את איכות החיים. הליכה למשל, מפחיתה באופן ניכר את תחושת העייפות, מעלה את רמת התפקוד היומיומי, מסייעת בשיפור החשק המיני ותורמת להערכה עצמית גבוהה. בנוסף, הוכח כי פעילות פיזית מתונה מחזקת את השרירים, שייתכן כי נפגעו מהטיפולים במחלת הסרטן, ומסייעת בשיקום החולשה והקשיים בשיווי המשקל, הנגרמים כתוצאה משכיבה ממושכת.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את תוכנית 'צעדים לאיכות חיים' המסייעת למתמודדים עם מחלת הסרטן לשלב פעילות גופנית בתקופת הטיפולים. למידע נוסף על התוכנית ועל פעילות גופנית מותאמת למתמודדים עם מחלת הסרטן - ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.
חלק מהנשים שהתמודדו עם מחלת הסרטן חשות אי־נוחות או מבוכה בעקבות השינויים שחלו בגופן. אם תחושת המבוכה קשה עד כדי הימנעות מלאה ממגע ומקיום יחסים אינטימיים, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע. חשוב לבחון אם הדברים מפריעים רק לאישה או גם לבן זוגה. ייתכן שמדובר בבעיה שהאישה מייחסת לה משמעות גדולה, בעוד בן זוגה אינו מוטרד מכך כלל. מומלץ לשוחח ולשתף זה את זו בתחושות האישיות. כאשר דנים בנושאים אלו בפתיחות, מגלים כי אפשר וניתן להרגיש טוב יותר. אם למרות השיחה הפתוחה, עדיין קיימת מבוכה בין בני הזוג, אפשר לחשוב יחד על רעיונות יצירתיים שיכולים לסייע בהפגת המתיחות הזוגית (כגון לבנים מיוחדים, חזייה עם תותב שד אם האישה עברה ניתוח להסרת שד, כיסוי מיוחד לסטומה, וכד').
אורגזמה מינית היא תגובה שמעורבים בה מצב גופני, הרגלים, טכניקה, מצב רוח ומוכנות רגשית. ישנן נשים המגיעות לאורגזמה לאחר מגע בדרכים שונות, חיצוני ופנימי, אחרות מגיעות לאורגזמה במהלך קיום יחסי מין, בעוד ישנן נשים שמעולם לא חוו אורגזמה. למי שמעוניינת, מומלץ לפנות לטיפול מיני מקצועי לשם קבלת תמיכה וסיוע בנושא זה.
בדרך כלל, אין מניעה לקיים יחסי מין בתקופת טיפול בקרינה חיצונית לאזור אגן הירכיים, בעיקר כשתופעות הלוואי עדיין לא הופיעו,אולם יש להתייעץ על כך עם הצוות הרפואי במכון הקרינה. ברוב המקרים מתפתחות תופעות לוואי מקומיות כתוצאה מהקרינה, המונעות אפשרות לקיום יחסי מין באופן זמני. כאשר יחסי המין, או המגע, אינם גורמים כאב - האפשרות ליהנות קיימת, כולל הגעה לאורגזמה. יש להתחשב תמיד במצב הנפשי והגופני במהלך הטיפולים. תחושות כגון מצב רוח ירוד, תשישות, דאגה, או קיומה של רגישות באזור הקרינה או כל תופעת לוואי אחרת - יכולות להקשות קיום יחסי מין. עם זאת, ניתן לקיים יחסים אינטימיים גם, ללא יחסי מין מלאים. במצבים בהם מופיע דימום - יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי סיבת הדימום. למניעת היצרות הנרתיק ולשימור גמישותו, חשוב להתמיד בשימוש במרחיבים נרתיקיים.
דווקא בזמנים של בריאות רעועה ביותר, נגיעה, ליטוף, שיתוף ואינטימיות רגשית חשובים ביותר ובכל גיל. בתקופת מחלה מתקדמת, פעמים רבות הצורך בחיבה, בשיתוף רגשות ובמגע גבוה יותר. תפקידו של בן הזוג לתמוך ולסייע, ומומלץ לזכור את חשיבותם של קרבה פיזית, מגע אינטימי וקיום תקשורת זוגית, פתוחה ומשותפת, המסייעים בהתמודדות המשותפת עם מחלתה של האישה.
בתקופה הפעילה של הטיפולים, עקב חשש מזיהומים או דימומים, מומלץ לבדוק עם הצוות הרפואי המטפל באילו מצבים וערכי ספירת דם על הזוג להימנע מקיום יחסי מין מלאים, באופן זמני. עבור נשים פוריות, העלולות להרות, חובה להימנע מהיריון )אך לא מקיום יחסי מין) בתקופת הטיפולים ולאחר סיומם, עד לקבלת אישור רפואי. הימנעות מהיריון בזמן הטיפולים הכרחית בשל סיכון ופגיעה אפשרית בעובר. מומלץ להימנע מקיום יחסי מין מלאים זמן קצר לאחר ניתוח באזור אגן הירכיים. הזמן המתאים לשוב ולקיים יחסי מין משתנה במידה רבה בהתאם לסוג הניתוח ולמהירות ההחלמה. מחלות סרטן שונות (כגון סרטן צוואר הרחם או שלפוחית השתן) עלולות לגרום לדימום. בכל מקרה של דימום חריג, יש לפנות לרופא. בתקופת הטיפול הכימי ניתן לקיים יחסי מין אם הדבר מתאים לשני בני הזוג, אך יש להשתמש בקונדום כדי להגן על האישה החולה מפני זיהומים ועל בן הזוג מפני תוצרי הלוואי של הטיפול הכימי, העלולים להימצא בהפרשות.
אין לקחת שום תרופה או טיפול כלשהו בלי לקבל אישור רפואי לכך. המערכת הרפואית היא האחראית לבריאות האישה ולטיפולים שהיא עוברת. יש להימנע מפנייה לגורמים כלשהם שאינם מוסמכים להעניק טיפול רפואי, וכן להימנע משימוש בתרופות, תכשירים או טיפולים כלשהם, שהתקבלו או הומלצו על ידי חברים, בני משפחה או כל גורם אחר שאינו רפואי. על כל טיפול או תרופה כלשהי לקבל את אישור הצוות הרפואי המטפל. גם אם התכשיר או הטיפול נחשב 'בדוק ומנוסה' או 'טבעי' - אין לעשות בו שימוש ללא אישור רפואי. בכל סוגיה או דאגה - יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל, או עם איש מקצוע מוסמך אחר, בהתאם לבעיה.
חשוב לדעת:
אם עדיין ישנן שאלות אשר לא זכו כאן להתייחסות - אל תהססי לדון בהן עם הצוות הרפואי , גם אם הנושא מעורר בך מבוכה, רשמי לך אותן והתייעצי עם הצוות הרפואי בביקורך הבא במרכז הרפואי, או פני למטפלת במיניות באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721618.
בשביל רבים, חיי מין ואהבה פירושם חיים. החיים האינטימיים הינם מקור לחום, למגע, לקרבה ולאהבה. זוגיות וחיים אינטימיים הם צורך בסיסי, ללא קשר לגיל, לסוג המחלה או לשלב המחלה.
זוגות המתמודדים עם מחלת הסרטן של אחד מהם, עומדים בפני אתגר מורכב וממושך, לעתים גם עם שינויים וקשיים פיזיים ורגשיים שבת הזוג חווה.
למרות זאת, הצורך לאהוב ולהיות נאהב קיים אצל כל אדם בכל מצב. אחת ממטרות הייעוץ היא לסייע לבני הזוג להבין מה הם הצרכים החדשים שנוצרו לשניהם בעקבות המחלה והטיפולים.
חוברת זו היא אחד האמצעים לקבלת מידע, תמיכה וסיוע בעקבות התמודדותך עם מחלת הסרטן, הטיפולים ותופעות הלוואי המשפיעים על החיים האינטימיים והזוגיות, וכן על הדרכים האפשריות להתמודד בהצלחה עם שינויים אלו.
האגודה למלחמה בסרטן עומדת לרשותך בכל עניין, ומברכת אותך ברפואה שלמה.
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן