מבוא
מטרות הטיפול הכימי
מנגנוני הפעולה של התרופות הכימיות
לפני הטיפול
מתן הטיפול הכימי
תופעות הלוואי
אמצעי זהירות בעת הטיפול
השלכות הטיפול הכימי על הפוריות והמיניות
דרכים לשיפור ההתמודדות עם הטיפול הכימי
מחקרים קליניים
רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית)
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך הסיוע, המידע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס תאים ממאירים (תאי גידול סרטני). הטיפול הכימי יכול להינתן גם בשילוב עם טיפולים אחרים, דוגמת ניתוח, טיפול בקרינה, טיפול מכוונן מטרה, אימונותרפיה ו/או טיפול הורמונלי. המידע המובא כאן הוא כללי, והסבר על המחלה והטיפולים השונים הרלוונטיים עבורך יינתנו על ידי הצוות הרפואי המטפל בך.
לכימותרפיה שתי מטרות עיקריות:
כדי להשיג את המטרות הללו, קיימות כמה תוכניות טיפול המשלבות כימותרפיה:
התרופות הכימיות משמידות תאים סרטניים על ידי הפרעה למחזור החיים שלהם. התאים המושפעים ביותר הם אלו המתחלקים במהירות. תאים סרטניים מתחלקים ומתרבים במהירות, אך כך גם תאים של רקמות בריאות בגוף, כגון ריריות מערכת העיכול, מח העצם וזקיקי השיער, ולכן גם הם מושפעים מהטיפול הכימי.
מסיבה זו, בעקבות הטיפול הכימי ייתכנו תופעות לוואי הקשורות במערכות אלו, כגון שלשולים, פצעים בפה, נשירת שיער וירידה בערכי ספירת הדם. גם רקמות בריאות שחלוקת התאים בהן אינה מהירה עלולות להיפגע, כגון הכליות. לכן במהלך הטיפול הכימי יש לבצע בדיקות דם לצורך מעקב אחר השפעת הטיפול. קיימת שומת רבה בין התרופות מבחינת מנגנוני הפעולה שלהן, טווח הפעילות שלהן נגד גידולים שונים וטווח הרעילות שלהן (כלומר תופעות הלוואי האפשריות).
כדי להחליט על סוג הטיפול המתאים ביותר עבורך, הרופא המטפל יתחשב בכמה נתונים, כגון סוג מחלת הסרטן שאובחנה אצלך, מיקום הגידול הסרטני, שלב המחלה, גילך ומצב בריאותך הכללי.
בהתאם למידע זה תיקבע עבורך תוכנית טיפול (המכונה "הפרוטוקול הטיפולי"), שתכלול את מטרת הטיפול הכימי, הרכב התרופות, המינון, התדירות, משך הזמן שתקבל אותן, דרך נטילתן (דרך הווריד, בבליעה, בזריקה) ותופעות הלוואי הצפויות. מנות התרופות מותאמות בדרך כלל לנפח הגוף (מדד הנגזר מהגובה וממשקל הגוף). כשם שהטיפול מותאם לכל מטופל באופן אישי, כך גם התגובה לטיפול היא אישית. המשמעות היא שמטופלים שונים עשויים לקבל אותן תרופות, אך ייתכן שיהיה הבדל בהרגשתם הכללית ובתופעות הלוואי שכל אחד מהם חווה.
חלק מהטיפולים ניתנים במסגרת מרפאה או אשפוז-יום וחלק מצריכים אשפוז במחלקה, בעיקר בגלל הצורך במתן ממושך של תרופות ונוזלים. הטיפול ניתן בדרך כלל כסדרה של טיפולים (מחזורי טיפול) הנקראים "קורסים". סדרת הטיפולים ניתנת במרווחי זמן הנקבעים על ידי הרופא על פי התוכנית שנקבעה מראש ובהתחשב בתגובתך לטיפול ובתופעות הלוואי. ההפסקות בין הטיפולים מאפשרות לגוף להתאושש. ישנם מקרים שבהם יש צורך לדחות את הטיפול הבא, לדוגמה, כאשר ערכי ספירת הדם יורדים באופן ניכר בעקבות הטיפולים.
הצוות המטפל יסביר לך על תוכנית הטיפול ועל תופעות הלוואי האפשריות. מאחר שבדרך כלל קשה לזכור פרטים רבים הכרוכים במידע חדש, כדאי לכתוב את עיקרי הדברים, או לבקש מקרוב משפחה או אדם אחר שסומכים עליו, שיהיה נוכח בזמן קבלת ההסבר. מומלץ גם לבקש מהאחות המדריכה מספר טלפון ליצירת קשר, כדי לקבל מענה על שאלות שעשויות לעלות מאוחר יותר. כיום ברוב המכונים האונקולוגיים ישנם דפי הדרכה בנושא טיפול תרופתי, כדאי לבקש מהאחות דפי הדרכה המותאמים לטיפולך. אם יהיו לך שאלות נוספות, כדאי לרשום אותן ולשאול את הצוות המטפל בטלפון או בביקורך הבא במרפאה.
במשך תקופת הטיפול הכימי נערך מעקב רפואי וסיעודי צמוד אחר המטופל לצורך הערכת התגובה לטיפול. מעקב זה כולל בדיקות גופניות, בדיקות דם, הערכת תופעות הלוואי ולעיתים גם בדיקות שתן ובדיקות הדמיה (צילום, מיפוי, CT ועוד). לעיתים יש להפסיק או לשנות את סוג הטיפול, בהתאם להחלטת הצוות הרפואי. חשוב לדווח לצוות על תופעות הלוואי, כולל תופעות חדשות ובלתי מוכרות.
לפני מתן כימותרפיה הרופא והצוות המטפל יסבירו לך מהן מטרות הטיפול, אילו תרופות כלולות בתוכנית הטיפול שלך (הפרוטוקול הטיפולי) ומהו אופן נטילתן. תתבקש לחתום על "טופס הסכמה מדעת" לקבלת כימותרפיה, שמשמעותו שאתה מעניק את רשותך לצוות בית החולים לתת לך טיפול. לא יינתן לך כל טיפול בלי שתיתן את הסכמתך לכך.
טופס ההסכמה המקובל מכוון לכלל הטיפולים הכימיים ואינו מתייחס לתרופות המיועדות לך אישית. המידע שתקבל מהרופא ומהצוות המטפל מתייחס באופן ספציפי לתרופות שתקבל.
לפני שתחתום על הסכמה זו עליך לקבל את המידע הבא:
אל תהסס לומר לצוות המטפל אם אינך מבין חלק מהדברים שנאמרו, כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף. אינך חייב לתת תשובה מיידית. זכותך לשקול את מתן הסכמתך ולהתייעץ עם אנשים נוספים.
זכותך לבחור שלא לקבל טיפול, או לבחור בטיפול אחר שהוצע לך. מומלץ שבחירה כזאת תיעשה לאחר התייעצות עם איש מקצוע או מומחה אחר בתחום (במסגרת חוות דעת נוספת). אם תבחר שלא לקבל טיפול או לקבל טיפול אחר, הצוות הרפואי יסביר לך את משמעות ההחלטה, ובכל מקרה תוכל לקבל טיפול לשליטה בתסמינים - טיפול תומך (פליאטיבי).
עם ההחלטה על קבלת טיפול כימי, חלק מהמטופלים חשים אי שקט, לחץ או דאגה. חשוב לזכור כי תחושות אלה טבעיות לחלוטין. רווחתך הנפשית חשובה לא פחות מבריאותך הגופנית. כל אדם זקוק לסיוע בתקופה זו, וזכותך לבחור את מקורות התמיכה שבהם תוכל להיעזר. לשירותך עומדים צוות הרופאים והאחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, וכמובן משפחתך וחבריך.
כימותרפיה ניתנת בעיקר בעירוי לווריד או דרך הפה (מתן פומי, כלומר בליעת תרופות). לעיתים רחוקות היא ניתנת בהזרקה לאיברים או לחללים שונים בגוף, כגון נוזל עמוד השדרה, שלפוחית השתן או חלל הצפק (פריטונאום). הזרקה לווריד היא השכיחה ביותר, והיא מתבצעת על ידי החדרת עירוי שדרכו מזריקים את התרופה. כל תרופה ניתנת בהתאם להוראות ספציפיות. יש תרופות המחייבות הכנה או היערכות מיוחדת, בהתאם לתופעות לוואי ידועות.
כדי להחדיר את התרופות הכימיות לדם מחברים צינורית לווריד באחד האמצעים האלה:
אם הטיפול הכימי ניתן באמצעות קנולה, מחדירים אותה לגוף לפני כל טיפול כימי, ומוציאים אותה מהגוף לפני שחרור המטופל לביתו. לפני כל טיפול צריך להכניס קנולה חדשה. בשונה מהקנולות אפשר להשאיר צנתרים מרכזיים בגוף עד סיום הטיפול. צנתר מרכזי מותקן בהליך כירורגי ובהרדמה מקומית בדרך כלל.
יתרונותיו העיקריים של התקן זה:
בביקורך הראשון אצל האונקולוג תתבקש לפרט אילו תרופות אתה נוטל באופן קבוע. ישנן תרופות שעלולות להפריע לטיפול הכימי או להשפיע עליו. אם במהלך הטיפול הכימי עולה צורך בטיפול רפואי אחר, כגון קבלת חיסון, טיפולי עיניים, טיפולי שיניים וכו', יש לדווח על כך לאונקולוג ו/או לצוות הסיעודי המטפל בך וליידע את הרופא המומחה לגבי הטיפול הכימי שאתה מקבל. בחלק מהטיפולים הרפואיים, לדוגמה טיפולי שיניים, ייתכן כי תתבקש להביא אישור מפורט מרופא אונקולוג לביצוע הטיפול.
לאחר החדרת מחט העירוי, קבלת הכימותרפיה אינה גורמת לכאבים. חלק קטן מהתרופות עלול לגרום לרגישות בווריד ולתחושת חום או צריבה בזמן קבלת הטיפול, אך תופעות אלו אינן שכיחות. אם מופיע כאב בזמן הטיפול, עליך לדווח על כך מיד לאחות או לרופא.
ניתן להמשיך בפעילות הרגילה במשך תקופת הטיפולים בהתאם להרגשה האישית. אפשר להמשיך לעבוד, לפגוש חברים, לצאת לבלות ולטייל. חלק מהאנשים מרגישים צורך למתן את פעילותם ולהקל בעומס היומיומי. מומלץ לעסוק בפעילות גופנית מבוקרת, כגון הליכה. יש להתאים את סוג הפעילות, את משכה ואת עוצמתה ליכולותיך. חשוב לדעת שכתוצאה מהטיפול הכימי עלולה להיות ירידה זמנית במספר כדוריות הדם ובשל כך גוברת הנטייה לדימומים ולזיהומים.
יש להתחשב בתופעות הלוואי הייחודיות לכל תרופה (מידע נוסף תוכל לקבל מהצוות). חשוב לתכנן את הפעילות בהתאם להמלצת הצוות המטפל ולהימנע מפעילויות העלולות לגרום לסיבוכים מיותרים.
בתקופה שבה מקבלים כימותרפיה חשוב לשמור על תזונה מאוזנת המספקת לגוף אנרגיה ומרכיבי מזון חיוניים, כדי לשמור על הכוחות ועל משקל תקין. עם זאת, התרופות עלולות לפגוע בתיאבון, בחוש הטעם וביכולת לאכול כראוי. לעיתים יש מזונות שכדאי לצרוך או להימנע מהם בתקופת הטיפולים וחשוב לפנות לקבלת המלצות תזונה מהצוות המטפל.
בכל מכון אונקולוגי ישנו ייעוץ תזונתי לחולי סרטן הנועד להדריך את המטופלים כיצד לדאוג לצורכיהם התזונתיים בכל שלבי הטיפול במחלתם.
בעקבות הטיפול הכימי ייתכנו תופעות לוואי שונות, בהתאם לתרופות הניתנות. כל אדם מגיב באופן שונה לטיפול. חלק מהמטופלים לא יסבלו מתופעות לוואי כלל, אך מרביתם יחושו בהן במידה כלשהי. חשוב לזכור כי ניתן למנוע או להקל את רוב תופעות הלוואי בעזרת טיפול מתאים, וכי תופעות הלוואי הן זמניות ויחלפו בתום הטיפולים.
מטופלים רבים מדווחים על תחושות עייפות ותשישות בתקופת הטיפולים הכימיים ועם סיומם. תופעה זו שכיחה מאוד. משך התקופה בה מורגשות תחושות אלו משתנה בין טיפול אחד למשנהו. עייפות ותשישות יכולות להתבטא בדרכים שונות, כגון חוסר אנרגיה שאינה קשורה לפעילות פיזית או למאמץ, חולשה מתמדת, קושי לבצע פעולות יומיומיות, קושי בחשיבה וביכולת להתרכז ועוד. שינה אינה משפרת בהכרח את התופעות הללו, והן יכולות להשפיע על פעילויות היומיום, על הפעילויות החברתיות, על היכולת לעבוד ועל איכות החיים באופן כללי. חלק מהמטופלים מדווחים שהתשישות והעייפות משתפרים עם סיום קבלת הטיפול הכימי. אצל רבים אחרים הרגשת השיפור והחזרה לתפקוד יכולים להתממש 4-3 חודשים ואף יותר לאחר סיום הטיפול הכימי.
המלצות להתמודדות עם התופעה:
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לבחילות ולהקאות, עם זאת מטופלים רבים לא יסבלו מהן בתקופת הטיפולים. לרוב, הבחילות וההקאות יכולות להופיע סמוך למתן הטיפול הכימי או כ-24 שעות לאחר הטיפול, ולהימשך יממה או כמה ימים. חשוב לדעת שכיום יש תרופות יעילות ביותר לטיפול בבחילות ובהקאות הנגרמות מהטיפול הכימי.
יש לשים לב שחלק מהתרופות המונעות בחילות עלולות לגרום לעצירות, לכן יש לנהוג על פי ההנחיות למניעת עצירות וליידע את הצוות אם מתעוררת בעיה. ייתכן שיופיעו גם כאבי ראש, שבהם ניתן לטפל באמצעות משככי כאבים.
רוב המטופלים יקבלו טיפול למניעת בחילות והקאות לפני מתן הטיפול הכימי. בנוסף, הרופא והאחות יציידו אותך בתרופות ובהנחיות להמשך טיפול בבית. חשוב להקפיד על נטילת התרופות בבית על פי הנחיות הצוות. חשוב שתספר לצוות על הרגשתך בבית לאחר הטיפול, כדי שניתן יהיה להתאים לך טיפול להקלת הבחילות וההקאות, גם לטיפול הבא.
שינויים בתיאבון יכולים להיות קשורים לגורמים שונים:
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לפגוע ברירית מערכת העיכול ולגרום לשלשול. חומרת התופעה מושפעת מסוג התרופות הכימיות, מהמינון הניתן ומתדירותן.
בכל מקרה, רצוי להתייעץ עם הצוות המטפל ועם דיאטן/ית לגבי התזונה המומלצת עבורך. יש לדווח לצוות המטפל על תדירות השלשול ביממה, על אופי הצואה (נוזלית או רכה), על צבעה (חום, שחור, אדום או אחר) ועל תופעות הלוואי הנלוות לשלשול, כגון כאבי בטן וחולשה. במקרים מסוימים יחליט הרופא לתת לך תרופות לטיפול בשלשול או בכאבי בטן, ידאג שתקבל נוזלים, או יבקש שתבצע בדיקות דם כדי לוודא שאינך סובל מהתייבשות, משינויים ברמת האלקטרוליטים (המלחים) בדם ועוד.
עצירות יכולה להופיע בחלק מהמטופלים המקבלים כימותרפיה. תופעה זו עלולה לגרום לתחושת חוסר נוחות ולפגיעה באיכות החיים. אחת הסיבות השכיחות לעצירות יכולה להיות נטילת תרופות למניעת בחילה או משככי כאבים. חשוב לדווח לצוות המטפל על הופעת עצירות ועל תדירות היציאות.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לפגוע בריריות חלל הפה והלוע. כתוצאה מכך, תיתכן הופעה של פצעים, פטרת או דלקת של חלל הפה והלוע בתקופת הטיפולים. פגיעה בריריות חלל הפה והלוע עלולה להשפיע זמנית על היכולת לאכול ולשתות ועל ההרגשה הכללית.
יובש בפה ובגרון הוא תופעת לוואי שכיחה יחסית. ניתן להקל באמצעות מציצת קרח או קרטיב, אכילת אוכל רך, קר ולח, כגון גלידות, פודינג ואבטיח, לעיסת מסטיק או סוכרייה. יש להימנע ממאכלים חריפים או חומציים. רצוי גם להימנע מתבלינים חריפים, מעישון ומשתיית משקאות חומציים או אלכוהוליים. ניתן לשתות תה צמחים פושר. ייתכנו שינויים בטעם, אך לרוב הם חולפים עם סיום הטיפולים. אם הופיעו פצעים בפה ו/או כאבים בבליעה, יש לדווח עליהם לצוות המטפל. ייתכן שהרופא ישקול מתן תכשירים לטיפול או להקלה.
חלק מהטיפולים הכימיים עלולים לגרום לנשירת שיער - חלקית או מלאה. חשוב לזכור כי הנשירה היא זמנית, וכי השיער ישוב ויצמח לאחר סיום הטיפול. תופעת לוואי זו נגרמת בגלל קצב ההתחלקות המהיר של תאי השיער, החושף אותם להשפעת הטיפול הכימי. חלק מהתרופות אינן גורמות לנשירת שיער, אחרות גורמות לנשירה קלה ויש כאלה הגורמות לנשירה רבה או מלאה. הנשירה יכולה להיות איטית מאוד והדרגתית, אך לעיתים ייתכן שתהיה מהירה ומיידית. בדרך כלל הנשירה מתחילה כשבועיים לאחר הטיפול הכימי הראשון.
אם צפויה נשירה, אפשר להתכונן מראש ולהכין כובע, מטפחת או פאה לכיסוי הראש. פאה מומלץ לרכוש לפני שמתחילה הנשירה, כדי שיהיה ניתן להתאימה למראה ולצבע השיער הטבעי, וכדי שתהיה בהישג יד במידת הצורך. לעיתים הצוות המטפל יכול לספק מידע על החנויות המומלצות שבהן ניתן לרכוש פאה. לבעלי שיער ארוך מומלץ להקדים ולהסתפר מעט. קופות החולים משתתפות ברכישת פאה עבור חולים אונקולוגיים בהתאם לביטוחים השונים.
תאי דם נוצרים במח העצם והם רגישים להשפעת הטיפול הכימי. לפיכך, כשבוע עד שבועיים לאחר קבלת התרופות הכימיות צפויה ירידה בערכי ספירת הדם. כל תרופה כימית משפיעה במידה אחרת על ערכי ספירות הדם. מח העצם מייצר שלושה סוגים של תאי דם, והערך של כל אחד מהם עלול לרדת בעקבות הטיפולים:
א. תאי דם לבנים, לויקוציטים (WBC)
תפקידם של תאי דם אלו "להילחם" בזיהומים. תת-הקבוצה החשובה ביותר מתוך סך הכדוריות הלבנות היא הנויטרופילים (NEUT) המשמשים קו הגנה ראשון במלחמה בזיהומים. ירידה במספר תאי הדם הלבנים, בעיקר בנויטרופילים (תופעה המכונה נויטרופניה), עלולה לחשוף את הגוף לזיהומים.
ככל שהנויטרופניה ממושכת ועמוקה יותר (כלומר, קיימים פחות נויטרופילים בדם), כך עולה הסיכון שיתפתח זיהום. לעיתים נלווים לירידה במספר הנויטרופילים תסמיני מחלה, כגון חום, שיעול, נשימה מהירה, צמרמורת, הופעת נגעים חדשים או פצעים, צריבה במתן שתן והרגשה כללית רעה. עליך לדווח לצוות המטפל על כל תופעה חדשה או שינוי בהרגשתך. אם חום הגוף עולה בתקופה של קבלת טיפול כימי, יש להגיע באופן מיידי לבית החולים, גם בלילה, בשבתות ובחגים.
בחלק מהמקרים (תלוי בסוג התרופה הכימית) נהוג לתת זריקות המכילות גורם גדילה (GCSF - Granulocyte Colony Stimulating Factor). מטרת הזריקות לעודד את מח העצם להגביר את ייצור תאי הדם הלבנים במהירות, ובכך למזער את הסיכון לזיהום בעקבות ירידה חדה במספר הכדוריות הלבנות, מצב העלול להיות מסוכן עבורך. אם הרופא יחליט שאתה זקוק לזריקות, תקבל הסבר והדרכה ייעודית בנושא.
הצוות המטפל ינחה אותך בפירוט כיצד לנהוג במצב בו ערכי הכדוריות הלבנות יורדים, אולם יש כמה דברים שחשוב להקפיד עליהם ובכך להפחית את הסיכון לזיהומים:
חשוב לדעת: מצב של ירידה תלולה במספר תאי הדם הלבנים נמשך בדרך כלל ימים אחדים בלבד, ובתקופה זאת חשוב מאוד להימנע ממגע עם אנשים חולים ומשהייה במקומות הומי אדם. אין צורך בבידוד מוחלט בתקופה זאת. מותר להסתובב בחוץ, אך יש להקפיד על עטיית מסכת פנים אם שוהים בלית ברירה במקומות הומי אדם (כקופת חולים, בית חולים וכו').
אם חום גופך עולה מעל ל-38 מעלות בתקופת הטיפולים, עליך לפנות בדחיפות ליחידה האונקולוגית שבה אתה מטופל או למיון (גם בשעות הלילה, בשבתות ובחגים).
ב. תאי דם אדומים (RBC)
בבדיקות ספירת הדם נבדקת גם רמת ההמוגלובין הנישא על ידי תאי הדם האדומים (Hgb). תפקידם של תאי הדם האדומים הוא להעביר חמצן לרקמות. אם מספר תאי הדם האדומים יורד מופיעה אנמיה, העלולה לגרום חולשה, עייפות, חיוורון ואף סחרחורת וקוצר נשימה. ברוב המקרים האנמיה נעלמת מעצמה, אך ייתכן שיהיה צורך בטיפול תרופתי או בעירוי דם. אם אתה חש באחד מהסימנים הללו, דווח על כך לצוות המטפל.
ג. טסיות הדם, טרומבוציטים (PLT)
תפקידן של טסיות הדם הוא לסייע בקרישת הדם. כל טיפול משפיע באופן שונה על מספר הטסיות. יש טיפולים שאחריהם לא צפויה ירידה משמעותית במספר הטסיות, בעוד שטיפולים אחרים גורמים לירידה חדה מאוד בערכים שלהן. לעיתים יש צורך לתת עירוי טסיות, כדי לשמור על רמתן. ירידה במספר הטסיות עלולה לגרום לדימום ממושך מהרגיל בעת פציעה או להופעת סימנים כחולים בעור המעידים על שטפי דם, דימום מהחניכיים או מהאף, שתן דמי וצואה שחורה. יש לדווח לצוות המטפל על כל סימן המעיד על דימום או לפנות למיון.
חלק מהתרופות עלולות להשפיע על מצב העור. ייתכן שהעור יהיה יבש יותר, במצבים מסוימים אדום או רגיש יותר באופן כללי, וספציפית רגיש לאור השמש. ניתן להקל על היובש באמצעות שימוש בתכשירי לחות. מומלץ להימנע מחשיפה לשמש בשעות החמות ולהגן על העור במסנן קרינה עם מקדם הגנה 30 SPF או יותר, לחבוש כובע רחב שוליים ולכסות את הגוף בלבוש ארוך.
בהשפעת הכימותרפיה יכולים להשתנות גם צבע הציפורניים והמבנה שלהן. הציפורניים עלולות להתרומם או להישבר בקלות רבה יותר. לעיתים נוצרים בציפורניים פסים או חריצים. גם העור סביב הציפורניים עשוי להתנפח ולהיות אדום וכואב. אם אתה חש בתופעות אלה, הרופא עשוי להמליץ לך לקרר את הידיים והרגליים בקרח או ללבוש כפפות קרות בזמן קבלת הטיפול. הקור עוזר להצר את כלי הדם בידיים וברגליים ולהפחית את כמות התרופות שמגיעה אליהן.
ניתן להפחית את מידת ההשפעה של התרופות על הציפורניים באמצעות גזיזה שוטפת של הציפורניים, הימנעות ממניקור ופדיקור, עטיית כפפות למשימות כמו עבודה בחצר או ניקיון, שימוש בשמנים או בקרמים כדי לשמור על העור סביב הציפורניים רך, שימוש בסבון עדין, הימנעות מנעילת נעליים צמודות מדי. אם יש חשד לזיהום, יש לדווח לצוות המטפל. שינויים אלו ייעלמו בדרך כלל לאחר סיום הטיפול. הצוות הסיעודי יעקוב אחר השינויים בעור ובציפורניים בכל פעם שתגיע לטיפול או על פי בקשתך.
חלק מהתרופות משפיעות על העצבים בקצות האיברים בגוף, בעיקר בקצות אצבעות הידיים והרגליים. יש מטופלים המדווחים על תחושות עקצוץ או תחושה שהאזור רדום. תופעה זו נקראת נוירופתיה פריפרית/היקפית (Peripheral neuropathy).
תופעות אחרות עלולות להתבטא בכאב, עצירות, בריחת שתן, בעיות בזקפה ועוד. לעיתים נוצרות מגבלות תפקודיות, כגון קושי בקשירת שרוכים ורכיסת כפתורים. אם אתה חש בתופעות אלו או אחרות - דווח על כך לצוות המטפל.
דרכי התמודדות עם התופעה:
תרופות מסוימות לטיפול בסרטן משפיעות על הצמיחה של תאי עור או כלי דם קטנים בידיים וברגליים ועלולות לגרום ל"תסמונת יד-רגל". לא כל מי שמקבל כימותרפיה מפתח את התסמונת, וחומרתה משתנה ממטופל למטופל. אפילו אנשים הנוטלים את אותה תרופה עבור אותו סוג סרטן עשויים שלא לסבול מאותם תסמינים. התסמונת עלולה להופיע חודשיים-שלושה אחרי הטיפול.
תסמינים של תסמונת קלה או מתונה כוללים אדמומיות הדומה לכוויות שמש, נפיחות, תחושת עקצוץ או צריבה, רגישות למגע, מתיחות של העור, יבלות ושלפוחיות עבות בכפות הידיים ובכפות הרגליים. תסמינים חמורים יותר כוללים עור סדוק או מתקלף, שלפוחיות, כיבים או פצעים על העור, כאב חמור, קושי בהליכה או בשימוש בידיים.
הרוב מגדירים את המצב כירידה ב"חדות" המחשבתית ומתארים זאת כקושי לזכור דברים מסוימים, קושי בארגון משימות, קושי לסיים משימות, להתרכז או ללמוד מיומנויות חדשות, קושי לבצע יותר מדבר אחד בו זמנית והסחת הדעת בקלות.
שינויים אלה יכולים להקשות על מטופלים לבצע פעילויות רגילות כמו לימודים בבית ספר, עבודה או פעילויות חברתיות, או שזה יכול להיראות להם כאילו נדרש מאמץ שכלי רב כדי לעשות פעולות אלו. עבור רוב האנשים שינויים אלו נמשכים רק זמן קצר. קשה לדעת מתי ואם בכלל התופעה מתחילה, כמה זמן היא נמשכת, והביטוי שלה עשוי להיות שונה עבור כל מטופל. בדרך כלל השינויים שהמטופלים מבחינים בהם הם עדינים, ואחרים עשויים אפילו שלא להבחין בהם כלל.
חשוב לקבל עזרה ותמיכה, וליידע את הצוות המטפל אם אתה מבחין בשינויים בחשיבה שלך, לא משנה כמה קלים או חסרי חשיבות הם נראים בעיניך.
אפשר לשוחח עם הצוות המטפל על הצעות טיפול אלו ועל אפשרויות נוספות שיעזרו לך בהתמודדות עם כל בעיה קוגניטיבית.
למידע נוסף ללא תשלום אפשר לפנות למחלקת תמיכה ושיקום של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 03-5721678 או בדוא"ל: shikum@cancer.org.il
ישנן תרופות העלולות להשפיע על תפקוד הכליות, לכן חלק מהטיפולים ניתנים במקביל להחדרת נוזלים לווריד. כמו כן, יש להקפיד על שתייה מרובה בהתאם להמלצת הצוות המטפל. יש מצבים שבהם תתבקש לבצע בדיקות שתן או בדיקות דם לפני או במהלך הטיפולים, לצורך הערכת תפקוד הכליות.
חשוב לשים לב:
הטיפול הכימי עלול לגרום לסיבוכים שונים, שחלקם דורשים פנייה דחופה לבדיקת רופא, ולעיתים הגעה מיידית לחדר המיון כגון חום ודימום. חשוב לקבל הדרכה מפורטת מהצוות המטפל - מתי, כיצד ולאן לפנות במצבים השונים. ייתכנו תופעות לוואי נוספות שאינן מופיעות בדף מידע זה. תופעות אלה הן ייחודיות לתרופות מסוימות, כגון שינויים בשמיעה, שינויים בתפקוד הלב ועוד. הצוות המטפל מודע לתופעות הלוואי ויודע אילו פעולות יש לנקוט כדי לאבחן אותן במועד, לטפל בהן או למנוע את התדרדרות המצב. בכל מקרה, חשוב לדווח לצוות המטפל על כל תופעה. אם לא תדווח, הצוות לא ידע ולא יוכל להציע טיפול מתאים.
במהלך התקופה של קבלת הכימותרפיה אפשר לרוב לשהות בקרבת משפחה וחברים, גם בימי הטיפול. עם זאת, ישנם כמה אמצעי זהירות שמומלץ להקפיד עליהם.
בדרך כלל נדרשות בערך 48 עד 72 שעות לגוף לפרק ו/או להיפטר מרוב התרופות הכימיות. אבל חשוב לדעת שכל תרופה מופרשת או עוברת דרך הגוף בצורה קצת שונה. רוב פסולת הכימותרפיה יוצאת בנוזלי הגוף, כגון שתן, צואה, דמעות, זיעה והקאות. כאשר תרופות כימיות או הפסולת שלהן נמצאות מחוץ לגוף שלך, הן עלולות להזיק או לגרות את העור. אנשים וחיות מחמד עלולים להיחשף לפסולת של הכימותרפיה אם הם באים במגע איתה. שוחח עם הצוות הרפואי על האופן שבו ניתן להגן על בני המשפחה.
להלן כמה אמצעי זהירות לצורך שמירה על בטיחות המשפחה והמבקרים:
התרופות הכימיות משפיעות באופן שונה על הפוריות, הן של האישה והן של הגבר. השפעה זאת לרוב הפיכה, אך לא תמיד. בגברים ניתן לבצע שימור זרע לפני תחילת הטיפול. תהליך שימור פוריות בנשים המקבלות כימותרפיה מורכב יותר, והחלטה על כך תיקבע בהתאם למקרה. למרות שהתרופות הכימיות עלולות לפגוע בפוריות, עדיין קיימת אפשרות להרות. יש להימנע מהיריון בתקופת הטיפולים, עקב החשש מהיווצרות מומים בעובר, ולכן מומלץ ץ שבני הזוג יקפידו להשתמש באמצעי מניעה. המלצה זאת תקפה בין שהטיפול ניתן לאישה ובין שהוא ניתן לגבר. בכל מקרה של תכנון היריון לאחר סיום הכימותרפיה, יש להתייעץ קודם עם הצוות המטפל. יש לציין כי במחקרים שנעשו בתחום לא נצפתה שכיחות מוגברת של מומים בילדים שנולדו למי שהחלימו ממחלת הסרטן ושקיבלו כימותרפיה.
כימותרפיה עלולה לגרום לשיבושים במחזור החודשי (מחזור לא סדיר) ולתסמינים של גיל מעבר מוקדם, כלומר הפסקת הווסת לפני הגיל השכיח שהוא בדרך כלל 50-45. תסמינים אלה כוללים גלי חום, יובש בנרתיק, חרדה, שינויים במצב הרוח ויצר מיני (ליבידו) מופחת. גיל המעבר המוקדם יכול גם להגביר את הסיכון לבריחת סידן (דלדול העצם, אוסטאופורוזיס). חשוב לדווח לרופא אם את חשה בתסמינים אלה ולשקול קבלת טיפול להקלתם, וכן ביצוע בדיקת צפיפות העצם ומתן טיפול למניעה.
מיניות מתבטאת בצורך בקרבה, במגע, בחום, בקשר ובהנאה. לעיתים הטיפול גורם לחולשה, לתשישות ולחוסר אנרגיה, עד כדי כך שחלק מהגברים או הנשים חשים חוסר דחף מיני וחוסר רצון לקיים פעילות מינית. גם תחושות הפחד והדאגה הנלוות למחלה ולטיפולים, יכולות לגרום לשינויים בתשוקה ובתפקוד המיני. טיפול כימי עשוי להקדים את הפסקתו של המחזור החודשי אצל נשים ולהפחית את כמות ההורמונים המיוצרים על ידי השחלות. במצב כזה מטופלות עלולות לחוות תופעות של גיל המעבר, דוגמת גלי חום, יובש נרתיקי, כאבים בזמן חדירה, שינויים במצב הרוח, נדודי שינה ועוד.
תופעות הלוואי של הטיפולים יכולות לגרום לשינוי בדימוי הגוף של נשים וגברים, ויש כאלה החשים מבוכה וקושי להסתגל למצב החדש. הפרת השגרה והעומס הרגשי והפיזי שבני הזוג חווים עלולים להקשות על חלק מהם, ואף לגרום להתרחקות רגשית ביניהם. לעומת זאת, יש זוגות שהקשרים ביניהם דווקא מתהדקים ומתחזקים בעקבות המחלה והטיפולים. חשוב לדעת שמבחינה רפואית, בדרך כלל אין הגבלה על קיום יחסי מין בתקופת הטיפולים. עם זאת, יש להקפיד להימנע מהיריון במהלך הטיפול הכימי (ראו את הסעיף הקודם בנושא פוריות).
מגע מיני אינו מחמיר את המחלה או משבש את הטיפול הכימי. המגבלה היחידה היא כאשר נרשמים ערכים נמוכים מאוד של ספירות דם, העלולים לגרום לדימומים או לזיהומים.
חשוב להתייעץ עם הצוות המטפל לגבי ערכי ספירת הדם המאפשרים קיום יחסי מין הכוללים חדירה.
מכיוון שבתקופת הטיפול הכימי מערכת החיסון עלולה להיות פגיעה מהרגיל, מומלץ לקיים באופן זמני יחסי מין מוגנים ולהשתמש בקונדומים, על מנת למנוע מהחולה הידבקות בזיהומים או במחלות. אין עדות חד-משמעית להעברת חומר כימי לבן/בת הזוג הבריא/ה באמצעות מגע מיני, אולם ברוב בתי החולים ממליצים, ליתר ביטחון, להשתמש בקונדום במשך כמה ימים לאחר קבלת הטיפול הכימי.
לעיתים תכופות מתעוררות אצל אחד מבני הזוג שאלות הנוגעות לפעילות מינית בזמן המחלה ולהתמודדות עם השינויים שמתרחשים, אולם הם נמנעים מלשאול ולבקש עזרה בשל מבוכה. ניתן לסייע לבני הזוג להכיר את הצרכים החדשים של כל אחד מהם ואת הקשיים שנוצרו בעקבות המחלה והטיפולים. רצוי לפנות לגורם מקצועי שאיתו אפשר יהיה לבחון מה נעים לכם, מה גורם לאי נוחות, מה מהנה, מה מותר, ממה להימנע ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב הקיים.
חשוב לזכור, שהאבחנה כי חלית בסרטן אין פירושה סוף לחיים האינטימיים. כמעט תמיד יש דרכים חלופיות לקבל ולהעניק אהבה. הצוות המטפל יוכל לסייע במידע ובייעוץ לגבי השפעת המחלה והטיפולים על התפקוד המיני, או להפנות אותך לייעוץ מקצועי בנושא.
האגודה למלחמה בסרטן מעניקה שירות ייעוץ מיני לחולי סרטן ובני/בנות זוגם/ן. הייעוץ ניתן בעברית, רוסית ואנגלית, בפגישה אישית, בטלפון או בזום, ללא תשלום וללא צורך בהפניית רופא. ניתן לפנות למטפלת במיניות של האגודה בטל': 03-5721643, או בדוא"ל: miniut@cancer.org.il
מידע מפורט בנושאים הקשורים במיניות ופוריות הגבר והאישה, ומידע המותאם לחברה הדתית, אפשר למצוא באתר.
לקבלת חוברות מודפסות בנושא (כולל חוברות ייעודיות לחברה הדתית), ללא תשלום, ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן, בשיחת חינם בטל': 1-800-599-995
קיימים כמה דברים שתוכל לעשות כדי להתמודד טוב יותר עם הקשיים העלולים להתעורר בתקופה זו.
מידע: הבנת המחלה וקבלת מידע אמין בנוגע למצבך ולטיפולים עשויים לסייע לך בהתמודדות עם חוסר הוודאות ולספק תחושה של שליטה. ייתכן שיתעוררו אצלך שאלות לגבי השפעת הכימותרפיה על המחלה מצד אחד, ועל איכות החיים שלך מהצד האחר. ניתן להכין מחברת ולרשום בה כל שאלה העולה על רוחך, כך שכשתיפגש עם הצוות המטפל תוכל להציגן ולקבל תשובות.
יומן טיפול: חלק מהחולים מנהלים יומן אישי שבו הם מתעדים את התהליך שהם עוברים, עוקבים אחר שינויים, מבטאים את התחושות והמחשבות שלהם ומתייקים מסמכים חשובים. היומן חשוב גם במקרה שתחליט להתייעץ עם מומחים נוספים בשלב זה או אחר של מחלתך.
מתן מקום לחוויה הרגשית, תוך אימוץ גישה מסתגלת: לעיתים אין זה פשוט לאמץ גישה מסתגלת, ובמיוחד בתקופה שבה שגרת חייך משתנית לחלוטין בעקבות המחלה והטיפולים. אימוץ גישה כזו משמעו, בין השאר, לקבל את המצב הנתון אליו נקלעת, לנסות למצוא בו, למרות הכול, נקודות אור ולהיות מודע לכך שבתקופה זו יש מורדות ועליות. הרבה אנשים מדווחים על צמיחה אישית בעקבות המחלה. ניתן לקרוא ספרות בנושא או לשוחח על כך עם איש מקצוע מתחום הפסיכואונקולוגיה.
תכנון זמן: הטיפול הכימי עלול לגרום לתופעות לוואי בלתי נעימות, אולם יש אנשים הממשיכים לקיים אורח חיים פעיל. בהתאם להרגשתך תוכל להמשיך לעבוד באופן חלקי, להיפגש עם חברים ובני משפחה, לקרוא, לכתוב יומן, להקדיש זמן להליכה יומית ולמצוא תעסוקה מספקת. תכנון היום והצבת מטרות בהתאם ליכולתך האישית עשויים לתרום למצב הרוח ולהרגשה הכללית שלך.
תקשורת עם בני המשפחה: חלק מהמטופלים מעוניינים, לעיתים, להיות לבד עם עיסוקיהם ומחשבותיהם, ובזמנים אחרים הם מעדיפים להיות במחיצת יקיריהם ולחלוק עימם את רגשותיהם. חשוב לזכור שפעמים רבות בני משפחה וחברים מעוניינים לסייע לך. ייתכן שהם מתקשים להבין בדיוק מה אתה חווה ומרגיש, ולעיתים הם אינם יודעים כיצד לעזור. כך יכול להיווצר מצב שהם מחליטים לסייע בעניינים שהם בניגוד לרצונך. כדי למנוע זאת, כדאי שתגיד להם מה עשוי להקל עליך או לתת לך הרגשה טובה יותר (למשל בישול, שמירה על הילדים, חיפוש מידע על המחלה והטיפולים, עזרה בתיאום התייעצות נוספת, סיוע בעריכת קניות, שיחה, הליכה משותפת ועוד). תקשורת טובה ושיחה פתוחה חשובות מאוד. גם בני המשפחה חווים שינוי ועומס, ומקבלים על עצמם תפקידים שלא היו רגילים לבצע טרם המחלה. הגדרה ברורה במה הם יכולים לסייע לך מחד, ומתן ביטוי מילולי להערכה אליהם מאידך, יכולים לסייע להתמודדות המשותפת שלכם עם התהליך המורכב בו אתם נמצאים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול בסרטן נערכים כל העת, במטרה למצוא טיפול יעיל המציע מרפא למטופלים. כאשר מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא. ניסוי כזה נקרא מחקר קליני מבוקר, וזו הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. אם יוצע לך להשתתף במחקר קליני, עליך לדון על כך עם הצוות המטפל ולשקול את כל האפשרויות העומדות בפניך.
מידע נוסף בנושא "ניסויים קליניים בטיפול במחלת הסרטן" אפשר למצוא באתר.
לקבלת חוברת מודפסת, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל': 1-800-599-995
בשנים האחרונות ניתן באונקולוגיה דגש רב לא רק על טיפול אופטימלי במחלת הסרטן, אלא גם על איכות החיים של החולים. אחת מהשיטות לשיפור איכות החיים היא שימוש ברפואה משלימה. רפואה זו מתייחסת לתחום הטיפולים הניתנים במקביל או בנוסף לרפואה המקובלת (הקונבנציונלית), והיא כוללת מגוון של שיטות: דיקור סיני, מדיטציה, דמיון מודרך, נטורופתיה, צמחי מרפא, טיפולי מגע ועוד.
שיטות אלה עשויות למזער ולהקל גם את תופעות הלוואי של הטיפול הכימי, כגון נימול בגפיים, תשישות ועייפות, מצב רוח מדוכדך, חוסר שקט, גלי חום, בחילות, כאבי ראש, עצירות ועוד.
במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ פועלים צוותים ביחידות האונקולוגיות במשולב ובצורה מושכלת עם הצוותים ביחידות לרפואה משלימה. חשוב לשאול וליידע את האונקולוג המטפל על כוונתך להיעזר ברפואה משלימה.
מידע נוסף בנושא "רפואה משלימה וסרטן" אפשר למצוא כאן. לקבלת חוברת מודפסת, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל': 1-800-599-995
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לפחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך
למידע על מערך המידע של האגודה למלחמה בסרטן