מבוא
מהו סרטן הריאה?
גורמי סיכון
תסמינים של סרטן הריאה
אבחון
קביעת שלב המחלה
אפשרויות הטיפול
ניתוח
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)
אימונותרפיה
טיפולים נוספים
הקלת התסמינים
רפואה משלימה
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן הריאה, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך* ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. באופן תקין, תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
גידול שפיר הוא גידול שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני (שניוני) או גרורה. למחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים מעל 100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
הריאות הן האיבר שמאפשר לנו לנשום, והן מספקות חמצן לאיברים ולרקמות הגוף. הריאות מחולקות לחלקים הנקראים "אונות" (lobes): בריאה הימנית שלוש אונות, ובריאה השמאלית שתי אונות. כאשר שואפים אוויר, הוא עובר מהאף או הפה אל קנה הנשימה שבגרון. קנה הנשימה מתפצל בבית החזה לשני צינורות הנקראים "סמפונות" (bronchi), ימני ושמאלי, אחד לכל ריאה. הסמפונות מתפצלים לסמפונונים (bronchioles): צינורות קטנים יותר המזרימים את האוויר דרך הריאות. בקצה כל סמפונון נמצאים מיליוני שקי אוויר זעירים, "נאדיות" (alveoli). בנאדיות החמצן נספג ועובר לתוך הדם הנושא אותו לכל חלקי הגוף. במקביל, בכיוון ההפוך עובר מהדם לנאדיות חמצן דו-פחמני - גז פסולת שיש להרחיקו מהגוף. גז זה נפלט החוצה בעת נשיפת האוויר.
הריאות מכוסות בקרום או בשכבת ריפוד הנקראת "פלאורה" (pleura), שהיא בעלת שכבה פנימית וחיצונית. השכבה הפנימית מכסה את הריאות. השכבה החיצונית מכסה את כלוב הצלעות ואת הסרעפת (יריעת שרירים המפרידה בין בית החזה ובין הבטן). הפלאורה מייצרת נוזל הפועל כחומר סיכה, אשר מסייע לנו לנשום בקלות ומאפשר לריאות להתרחב ולהתכווץ.
מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף, המגנה עליו מפני זיהומים ומחלות, ומנקזת נוזלים מהרקמות ומאיברי הגוף השונים. מערכת הלימפה מורכבת מנימי לימפה, בלוטות (קשריות) לימפה, לימפוציטים ורקמות לימפה. נימי הלימפה הם רשת צינוריות עדינות המקושרות לבלוטות הלימפה בכל אזורי הגוף. את רקמות הלימפה ניתן למצוא, בנוסף לבלוטות, גם באיברים כגון הטחול, התימוס, מח העצם והשקדים.
סרטן ריאה יכול להתפתח בכל חלק של הריאות או דרכי הנשימה. קיימים שני סוגים עיקריים של סרטן ריאה: סרטן ריאה מסוג תאים קטנים וסרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים. שני סוגים אלה מתנהגים ומגיבים לטיפול באופן שונה.
כ-85-80% ממקרי סרטן הריאה הם מסוג זה. סרטן זה נחלק לשלושה סוגים עיקריים:
אדנוקרצינומה (Adenocarcinoma) - הסוג הנפוץ ביותר של סרטן ריאה שמתפתח מתאי הבלוטות המייצרים ריר. תאים אלה נמצאים גם ברירית הסמפונות. סוג זה של סרטן ריאות מופיע בעיקר במעשנים או מעשנים לשעבר, אך זהו גם הסוג הנפוץ ביותר של סרטן ריאות המאובחן באנשים שאינם מעשנים. אדנוקרצינומה מהווה כ-40% ממקרי סרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים.
קרצינומת תאים קשקשיים (Squamous Cell Carcinoma) - גידול שמקורו בתאים המצפים את הסמפונות. במקרים רבים סרטן זה מתפתח כתוצאה מעישון. סוג זה מהווה כ-30% ממקרי סרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים.
קרצינומת תאים גדולים (Large Cell Carcinoma) - מכונה על שם התאים העגולים הגדולים הנראים כך בבדיקה במיקרוסקופ. לעיתים מכונה בשם "קרצינומה בלתי ממוינת". סוג זה יכול להופיע בכל חלק של הריאה. הוא נוטה לגדול ולהתפשט במהירות, ולכן קשה יותר לטפל בו.
לעיתים קשה לאבחן את תת-הסוג המסוים של סרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים, משום שהתאים הנראים במיקרוסקופ אינם מפותחים מספיק, או משום שהביופסיה אינה מכילה תאים בכמות מספקת.
סוג זה נקרא כך משום שתאי הסרטן נראים קטנים מאוד במיקרוסקופ. לעיתים הוא מכונה "סרטן תאי שיבולת שועל." גידול זה נגרם בדרך כלל מעישון, וברוב החולים בעת האבחון הוא כבר התפשט מעבר לריאות. כ15-10%- ממקרי סרטן הריאה הם מסוג תאים קטנים.
קיימים סוגים נוספים של סרטן ריאה, נדירים יותר:
מזותליומה (Mesothelioma) - סוג שכיח פחות, המשפיע על מערכת הנשימה. זהו סרטן של תאי הצדר, שמקורו בתאי הקרום המצפה את הריאות (הפלאורה), והוא קשור לעיתים קרובות לחשיפה לאזבסט.
קרצינואיד של הריאה - גידול נדיר שעלול להתפתח בריאות, מופיע בפחות מ-5% ממקרי סרטן הריאות. זהו סרטן מסוג נוירואנדוקריני והוא מתפתח לאט. המערכת הנוירואנדוקרינית מורכבת מתאי עצב מיוחדים המפוזרים באיברים שונים בגוף ומייצרים הורמונים, אשר מסייעים בתפקודם של איברי הגוף השונים.
סוגים אחרים של סרטן ריאה כמו קרצינומה ציסטית אדנואידית, לימפומה וסרקומה של הרקמות הרכות, כמו גם גידולים שפירים בריאות כמו המרטומות - הם נדירים מאוד.
סרטן שמתפשט לריאות: גידולים סרטניים שנוצרים באיברים אחרים (כגון השד, הלבלב, הכליות או העור) עלולים לשלוח גרורות לריאות. במקרים אלה לא מדובר בסרטן הריאה, והטיפול בסרטן גרורתי שהתפשט לריאות תלוי באיבר בו הוא נוצר. לדוגמה, סרטן שמתחיל בשד ומתפשט לריאות הוא עדיין סרטן שד ויטופל בטיפול המותאם לסרטן שד.
קיימים כמה גורמים העלולים להגביר את הסיכון לחלות בסרטן הריאה. נוכחותו של גורם סיכון מסוים אינה בהכרח מעידה על כך כי תתפתח מחלה, ומנגד, לעיתים אנשים ללא גורמי סיכון ידועים עלולים לחלות בסרטן.
עישון סיגריות הוא גורם הסיכון המוביל והקריטי ביותר להתפתחות סרטן הריאות. עישון סיגריות אקטיבי או פסיבי הוא הגורם לכ80%- ממקרי המוות מסרטן הריאה. ככל שמעשנים יותר או נמצאים יותר בסביבה של מעשנים, כך הסיכון לחלות בסרטן הריאה עולה.
90-80% מהאנשים החולים בסרטן ריאה מסוג תאים קטנים הם מעשנים בהווה או בעבר. כמו כן, הסבירות להתפתחות סרטן ריאה גבוהה יותר בקרב אנשים המתחילים לעשן בגיל צעיר. אדם המפסיק לעשן מפחית באופן משמעותי את הסיכון שלו לחלות. הסיכון הולך ופוחת ככל שחולף הזמן, וכעבור 15 שנה לאחר הפסקת העישון, רמת הסיכון משתווה לשאר האוכלוסייה.
כ-20-10% מהאנשים שחלו בסרטן ריאה לא עישנו מעולם. שיעור הנשים שלא עישנו מעולם וחלו בסרטן ריאה גבוה משיעור הגברים שלא עישנו מעולם, ונמצא בעלייה בשנים האחרונות.
שאיפת עשן שמקורו בסיגריות שמעשנים אחרים, מוגדרת כיום כגורם המגביר את הסיכון לחלות במחלות ריאה וסרטן. עישון כפוי גורם לכ-800 מקרי מוות מסרטן ריאה בישראל מדי שנה. עם זאת, חשוב לזכור שסיכון זה נמוך בהרבה לעומת הסיכון מעישון בפועל.
הקשר בין עישון מריחואנה ובין סרטן הריאה וסוגי סרטן אחרים עדיין אינו ברור במלואו, אך מחקרים מראים כי עישון מריחואנה עלול להעלות את הסיכון לסרטן ריאה, מאחר וסיגריות מריחואנה, בדומה לסיגריות רגילות, מכילות חומרים הידועים כמסרטנים (כמו זפת).
הסיכון לחלות בסרטן הריאה בקרב מעשני מקטרת וסיגרים נמוך יותר מאשר בקרב מעשני סיגריות, אולם גבוה יותר ביחס לאנשים שאינם מעשנים כלל.
סיגריות אלקטרוניות הן מתקן המכיל נוזל שעובר תהליך חימום היוצר אדים שנשאפים ע"י המשתמש כדי לדמות את פעולת העישון. הן משמשות תחליף לעישון רגיל. נוזל הסיגריות האלקטרוניות אינו מכיל טבק, אך מכיל ניקוטין. כיוון שאין רגולציה או פיקוח על המוצר, הרכב הנוזל לרוב אינו ידוע לצרכן, אך לרוב הוא מכיל גליקול או גליצרין, חומרים אורגניים נדיפים, כימיקלים להוספת טעם, ואף פורמלדהיד, שהוא חומר מסרטן, ועוד. סיגריות אלקטרוניות הן מוצר חדש יחסית בשוק, וטרם התבררו הסיכונים הטמונים בשימוש בהן לטווח ארוך, לרבות הסיכון לחלות בסרטן ריאה, אך כבר עכשיו מצטברות עדויות על נזקים בריאותיים כתוצאה מהשימוש. מחקרים נוספים בעתיד צפויים לשפוך אור על הנזקים ארוכי הטווח, לרבות הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים.
באזורים מסוימים בארץ קיימים בקרקע מצבורי ראדון. זהו גז טבעי חסר ריח, וכאשר הוא נפלט מן הקרקע הוא מתנקז לתוך יסודות בניינים ומרתפים. כיום סבורים שחשיפה ממושכת לראדון מעלה את הסיכון לחלות בסרטן הריאה, בעיקר במעשנים. ניתן לערוך בדיקה לגילוי נוכחות ראדון ע"י מודד מוסמך, ולנקוט צעדים כדי להפחית את הצטברותו. אם אתה גר באזור עם ריכוזים גבוהים של ראדון בקרקע חשוב במיוחד להשתדל להפסיק לעשן.
אזבסט הוא מינרל טבעי אשר שימש בתעשיות בניין שונות. אנשים שנחשפו לחומר או שהו זמן רב בקרבתו, מצויים ברמת סיכון גבוהה לחלות בסרטן הריאה, בייחוד אם הם מעשנים. חשיפה לאזבסט ברמה נמוכה מגבירה את הסיכון לסרטן הריאה במעט, בהשוואה לסיכון הנגרם כתוצאה מעישון. חשיפה גבוהה לאזבסט מעלה את הסיכון לחלות בסרטן הריאה ובמזותליומה - סרטן המתפתח בתאים המצפים את הריאות.
רצוי לבצע CT ריאות בקרינה נמוכה אחת לשנה באוכלוסייה החשופה תעסוקתית לאזבסט.
מגע עם חומרים מסוימים, כגון סיליקה, אורניום, כרומיום וניקל, וחשיפה לגזי פליטה של מנוע דיזל עלולים לגרום לסרטן ריאה, אך מדובר בגורמים נדירים ביותר. כמו כן, זיהום אוויר נמצא במחקר כגורם סיכון לסרטן ריאה. אנשים עם היסטוריה של עישון מוצרי טבק נמצאים בסיכון גבוה עוד יותר מזיהום אוויר.
אנשים שטופלו בעבר באמצעות טיפולי הקרנות לחזה, נמצאים בסיכון גבוה מעט יותר מיתר האוכלוסייה לחלות בסרטן ריאות. לרוב מדובר בחולים לשעבר בלימפומה או בסרטן אשכים שהתפשט. הסיכון גדל בקרב מעשנים שחלו בעבר במחלות אלה. יש לזכור כי היתרונות של טיפולי קרינה במחלות סרטן רבים מהסיכון להתפתחות סרטן ריאה בעתיד, בעיקר מאחר שפעמים רבות ניתן לרפא לימפומה וסרטן האשכים.
סרטן הריאה שכיח יותר בגיל 60 ומעלה: כ80%- מהחולים המאובחנים הם אנשים מבוגרים. התפתחות סרטן ריאה בצעירים, מתחת לגיל, 40 היא נדירה יחסית.
מי שחלה בעבר בסרטן ריאה נמצא בסיכון גבוה יותר לחלות שוב לעומת כלל האוכלוסייה. כמו כן, אנשים שלהם הורה או אח/אחות שחלו בסרטן ריאה נמצאים בסיכון גבוה מעט יותר לחלות גם הם, בעיקר אם החולה במשפחה אובחן בגיל צעיר. טרם ידוע אם הסיבה לכך היא גן האחראי על תחלואה בסרטן ריאה שעובר בתורשה במשפחה או בגורמי סיכון משותפים בקרב המשפחה, כגון חשיפה לעישון או ראדון.
התסמינים הנפוצים של סרטן ריאה הם:
אם אחד מהתסמינים המפורטים לעיל נמשכים למעלה משלושה שבועות, חשוב להיבדק על ידי רופא משפחה. כל התסמינים עלולים להיגרם גם מעישון או ממחלות אחרות שאינן סרטן.
לעיתים סרטן ריאה מאובחן באופן אקראי באנשים שאינם סובלים מתסמינים כלל, אך נבדקים בצילום או בסריקת ריאות לבירור בעיה אחרת.
אם רופא המשפחה סבור כי התסמינים עלולים להצביע על סרטן ריאה, הוא יערוך בדיקה גופנית ויפנה אותך לבדיקות נוספות או לצילומי רנטגן כנדרש.
צילום רנטגן
פעמים רבות צילום רנטגן של החזה הוא הבדיקה הראשונה לאיתור אזורים א-נורמליים בריאות. אם יתגלה ממצא מחשיד, תופנה לבדיקות נוספות.
ציטולוגיה של הליחה
בני 40 ומעלה שמעשנים או שעישנו בעבר ופולטים ליחה דמית, יופנו בדחיפות למומחה ריאות. במקרים אלו יתבקש המטופל לתת דגימת ליחה לבדיקה מיקרוסקופית לגילוי תאים סרטניים.
סריקת CT
בדיקת הדמיה זו יוצרת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. היכולת שלה לגלות סרטן ריאה גבוהה מזו של צילום רנטגן. כמו כן, הבדיקה יכולה למצוא אם הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה או לאיברים אחרים. הסריקה אינה פולשנית ואינה גורמת כאב, והיא נמשכת בין 10 ל-30 דקות. לפני הבדיקה יש להימנע מאכילה ומשתייה במשך ארבע שעות לפחות. ייתכן שיינתנו לך משקה לשתייה או זריקה של חומר ניגוד (יוד) הצובע אזורים מסוימים בגוף וגורם להם להיראות באופן ברור יותר בסריקה. חומר הניגוד יכול לגרום תחושה של גל חום בכל הגוף למשך כמה דקות. אם אתה אלרגי ליוד, סובל מאסטמה או מאי-ספיקת כליות, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה, ועל כן חשוב שתדווח על כך לרופא מראש. מצב זה אינו מונע בהכרח את השימוש בחומר הניגוד. קרוב לוודאי שתוכל לשוב לביתך מיד בתום הסריקה.
סריקת PET-CT (פליטת פוזיטרונים טומוגרפית)
סריקה זו נעשית כדי לגלות אם המחלה התפשטה לאיברים אחרים בגוף או כדי לבדוק תגובה לטיפול. הסריקה משלבת סריקת CT ומיפוי, והיא נותנת מידע מפורט יותר על חלקי הגוף הנסרקים. סריקה מסוג זה עשויה להתבצע במקום סריקת CT, או לפני ברונכוסקופיה וביופסיה. יתרונה בכך שהיא מכוונת את הרופא לאזורים מדויקים בריאה. בנוסף, סריקת PET-CT עשויה לספק מידע אשר יסייע לרופאים בתכנון הטיפול. לפני הבדיקה יש להימנע מאכילה במשך שש שעות (שתייה מותרת). כמות קטנה ביותר של חומר רדיואקטיבי מוזרקת לתוך הווריד, בדרך כלל בזרוע. הסריקה מתבצעת לאחר המתנה במשך שעה אחת לפחות, ונמשכת בין 30 ל-90 דקות.
סריקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית)
בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך עושה שימוש בשדה מגנטי במקום בקרני רנטגן. בדיקת MRI מסייעת לאתר התפשטות של סרטן הריאות למוח ולעמוד השדרה. חלק מהמטופלים מקבלים זריקת צבע מיוחד לתוך וריד בזרוע על מנת לשפר את איכות ההדמיה. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל גדול למשך כ-30 דקות. אם אתה חושש מחללים סגורים, עליך לומר זאת לטכנאי לפני הבדיקה. תהליך סריקת MRI מרעיש ביותר, אולם תקבל אטמי אוזניים או אוזניות. בדרך כלל אדם נוסף יוכל לשהות איתך בחדר הבדיקה. הגליל הוא מגנט חזק ביותר, ועל כן לפני הכניסה לחדר עליך להסיר את כל חפצי המתכת שעל גופך. אנשים שבגופם מושתל מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים לא יכולים לעבור סריקת MRI בשל השדות המגנטיים.
ברונכוסקופיה (Bronchoscopy)
בבדיקה זו בודק הרופא את פנים הסמפונות ונוטל דגימות תאים (ביופסיות). ההליך נעשה בדרך כלל בעזרת הברונכוסקופ, צינורית אופטית דקה וגמישה. הבדיקה מבוצעת בהרדמה מקומית או בטשטוש. לעיתים נעשה שימוש בברונכוסקופ המצויד במכשיר אולטרסאונד. סריקת CT או PET-CT הנערכות קודם לכן, יסייעו לרופאים בהחלטה על ביצוע הברונכוסקופיה. לפני בדיקת הברונכוסקופיה תתבקש לא לאכול או לשתות דבר במשך כמה שעות. ייתכן שתקבל תרופת הרגעה זמן קצר לפני הבדיקה, כדי להקל את אי-הנוחות. כאשר תרגיש בנוח, תינתן לך הרדמה מקומית בתרסיס לחלק האחורי של הגרון. בשלב זה הרופא יעביר את הברונכוסקופ בעדינות דרך אפך או פיך לתוך הסמפונות, ויוכל להביט דרך הברונכוסקופ ולאתר ממצאים לא תקינים. בעזרת המכשיר ניתן גם לבצע צילומים וליטול דגימות תאים. תוכל להשתחרר לביתך לאחר שהשפעת הטשטוש תחלוף, אך עליך להימנע מנהיגה במשך 24 שעות לאחר הבדיקה. ייתכן כי תסבול מכאב גרון במשך כמה ימים לאחר הבדיקה, אך התופעה תחלוף מעצמה.
ביופסיית מחט דרך העור
בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל ביחידת הרנטגן, לרוב במהלך סריקת CT בהרדמה מקומית, כדי לאלחש את האזור. תתבקש לעצור את הנשימה בזמן שמחט דקה תוחדר דרך העור לתוך הריאה. תמונת הרנטגן המתקבלת ממכשיר ה-CT מסייעת למבצע הבדיקה לוודא שהמחט מגיעה לאזור החשוד. נטילת דגימת התאים לבדיקה במיקרוסקופ כרוכה לעתים באי-נוחות קלה, אך התהליך נמשך דקות אחדות בלבד. לאחר ביופסיה זו קיים סיכון להצטברות אוויר בין קרומי הריאה. תופעה זו עלולה לגרום לעיתים נדירות לקריסת ריאה, הנקראת "חזה אוויר" (Pneumothorax). התסמינים כוללים כאב חד בחזה, קוצר נשימה ונוקשות בחזה. תתבקש להמתין כמה שעות בבית החולים לאחר ביצוע הבדיקה, כדי לוודא שתופעה זו לא מתרחשת. אם מופיעים תסמינים אלו יש לדווח על כך ישירות לרופא או לאחות.
בחלק מהנבדקים תילקח גם דגימת תאים מבלוטות הלימפה בצוואר, באמצעות מחט דקה. הליך זה מכונה "שאיבה במחט דקה" (Fine Needle Aspiration).
אם בבדיקות אובחן סרטן בריאה, ייתכן שהרופא יבקש לבצע חלק מהבדיקות הנוספות, המתוארות להלן, כדי לבדוק אם המחלה התפשטה למוקדים נוספים.
צינורית סיב אופטי דקה וגמישה, הנקראת "ברונכוסקופ", מועברת דרך הפה אל קנה הנשימה. גלאי אולטרסאונד קטן נמצא בקצה הברונכוסקופ ויוצר גלי קול המומרים לתמונה על ידי מחשב. הגלאי קטן דיו על מנת להגיע לדרכי הנשימה הקטנות יותר, ועשוי לסייע לרופא לקבוע את ממדי הגידול ולהעריך אם קיימות בלוטות לימפה מוגדלות בסמוך לסמפונות. הבדיקה נערכת בטשטוש. בנוסף, הרופא יכול להעביר מחט דקה לאורך הברונכוסקופ על מנת ליטול דגימות ביופסיה מן הריאה או מבלוטות הלימפה הסמוכות. הליך זה מכונה "שאיבת מחט טרנס-ברונכיאלית" (Transbronchial Needle Aspiration - TBNA) הליך נטילת הביופסיה עלול להיות כרוך באי-נוחות, אך אינו אמור להכאיב. אם תסבול מכאב במהלך הבדיקה או אחריה, דווח על כך לרופא או לאחות המטפלים בך, והם יוכלו לתת לך משככי כאבים. הבדיקה נמשכת פחות משעה, ובסיומה תוכל להשתחרר הביתה.
הליך זה דומה מאוד ל-EBUS. בזמן הרדמה כללית או טשטוש קל הרופא מעביר צינורית קטנה וגמישה (אנדוסקופ) דרך הפה אל תוך הוושט. גלאי אולטרסאונד בקצה האנדוסקופ יוצר תמונות של האזור הנמצא סביב הלב והריאות, וכך ניתן לראות אם ישנן בלוטות לימפה מוגדלות במרכז בית החזה. במהלך הבדיקה ניתן ליטול ביופסיה מבלוטות הלימפה. הבדיקה עלולה לגרום לכאב קל או לאי-נוחות, שניתן להקל באמצעות משככי כאבים. הבדיקה נמשכת פחות משעה, ולאחריה, ברוב המקרים, תשתחרר מבית החולים.
בבדיקה זו הרופא בודק את האזור שבמרכז החזה (מדיאסטינום) ואת בלוטות הלימפה הקרובות לריאות. מקומות אלו נחשבים המקום הראשון שאליו מתפשט סרטן ריאה ולכן הם נבדקים. הבדיקה מבוצעת בהרדמה כללית ומצריכה שהייה קצרה בבית החולים. במהלך הבדיקה נעשה חתך קטן בעור בבסיס הצוואר, וצינורית הדומה לטלסקופ קטן מוחדרת אל החזה. לצינורית מקור אור ומצלמה בקצה, ויכולת להרחיב את האזורים אליהם היא מגיעה. באופן זה יכול הרופא להתבונן היטב בבלוטות הלימפה וליטול מהן בדיקות להסתכלות מיקרוסקופית.
בדיקה המאפשרת לרופא לבחון את אזור הפלאורה ישירות וכן מבנים אחרים סביב הריאות. בנוסף הרופא יכול ליטול ביופסיות נוספות במידת הצורך. הבדיקה נערכת בהרדמה כללית או מקומית בהתאם לנסיבות. במהלך הבדיקה מתבצע חתך קטן בדופן בית החזה, והרופא מחדיר דרכו מצלמה עם מקור אור. לאחר מכן יוכל הרופא לקחת ביופסיה מהפלאורה. לעיתים הרופאים משתמשים במצלמת וידאו כדי לבצע הליכים כמו פלאורודזיס (Pleurodesis) - איטום שתי השכבות של הפלאורה יחד, תוך שימוש בתרופות או בטלק. הליך
זה מכונה גם בשם "תורקוסקופיה בעזרת וידאו" (Video-Assisted Thoracoscopy - VATS). יש לידע את הצוות המטפל לפני ביצוע הבדיקה על כל תרופה או תוסף שאתה נוטל. אם אתה נוטל תרופות לדילול הדם, ייתכן כי תתבקש להפסיקן כמה ימים לפני ביצוע הבדיקה.
כחלק מההכנות הכרוכות בהסרת הגידול הסרטני מהריאה, באמצעות ניתוח או טיפול בקרינה, מתבקש החולה לבצע מבחני נשימה או פעילות גופנית כלשהי בהנחיית הרופא המטפל. פעולות אלו נועדו לבחון את תפקודי הריאות.
ייתכן כי תתבקש לבצע בדיקות לאיתור שינויים בגנים ספציפיים בתאי הגידול. הימצאות גנים כאלה עשויה לסייע בבחירת הטיפול המתאים לך מבין התרופות הממוקדות (מכווננות, ביולוגיות). בסרטן ריאות ישנם מספר גנים שעשויים להיות בהם שינויים, הנקראים "מוטציות", שיכולים לעזור לגידול הסרטני לגדול ולהתפשט, בהם RET, ROS1, HER2, BRAF, KRAS, ALK, EGFR, MET, TRK.
מוטציות גנטיות שכיחות הרבה יותר בחולים עם סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים מסוג אדנוקרצינומה ובלא מעשנים, אולם ייתכנו גם מקרים של מוטציות בחולי סרטן ריאה מסוג תאים קטנים. שיעור חולי סרטן הריאות שהם בעלי מוטציה המהווה מטרה לטיפול ביולוגי גבוה בהרבה באנשים שמעולם לא עישנו לעומת מעשנים בהווה או בעבר - כ-75%- לעומת כ-15% בהתאמה.
הרופא עשוי להמליץ גם על בדיקת PD-L1. מדובר בחלבון אשר מונע מתאי מערכת החיסון של הגוף להרוס תאים סרטניים. בדיקת רמת חלבון זה תעזור לרופא להחליט אם סוגים מסוימים של אימונותרפיה (טיפול המעודד את המערכת החיסונית של הגוף) עשויים להיות מועילים או לא. הבדיקות לאיתור BRAF, ALK, EGFR, ו-ROS1 נמצאות בסל הבריאות לחולי סרטן ריאות מסוימים המועמדים לטיפולים שונים, על פי התנאים המצוינים בסל. בדיקת PD-L1 נמצאת בסל הבריאות עבור חולי סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים על פי התנאים המצוינים בסל.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיע לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחרר לביתך. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
שלב המחלה (stage) מתאר את גודל הגידול ומיקומו, ואם הגידול הוא מקומי או התפשט לאיברים אחרים. קביעת שלב המחלה מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
בסרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים, קביעת שלב המחלה מתבססת על שיטת TNM:
T - גידול (Tumor), מתאר את גודל הגידול הסרטני.
N - בלוטה (Node), מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לבלוטות הלימפה.
M - גרורות (Metastases), מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לאיבר אחר בגוף, כמו הכבד (סרטן גרורתי או שניוני).
T
T1 - גידול בגודל של עד 3 ס"מ ונמצא בתוך הריאה עצמה.
T2 - גידול בגודל 5-3 ס"מ או גידול שהתפשט לדרך האוויר הראשית או לרירית הפנימית של דופן החזה או שהריאה קרסה או נחסמה בגלל דלקת.
T3 - גידול בגודל של 7-5 ס"מ או גידול שפולש לדופן בית החזה או לקרום הלב או לעצב הסרעפת, או שיש יותר מגידול אחד בריאה.
T4 - גידול מעל 7 ס"מ או גידול שהתפשט לשתי אונות הריאה או גידול שהתפשט לאזור קרוב לריאה, כמו הלב, קנה הנשימה, הוושט או כלי דם עיקרי.
N
N0 - אין מעורבות של בלוטות לימפה.
N1 - מעורבות בלוטות הלימפה או שער הריאה.
N2 - מעורבות של בלוטות הלימפה במיצר, בצד בו ממוקם הגידול הראשוני, או מעורבות בלוטות מתחת לפיצול הקנה.
N3 - מעורבות בלוטות הלימפה בצד הנגדי של החזה או של בלוטות הלימפה מעל עצם הבריח או בחלק העליון של הריאה.
M
M0 - ללא גרורות
M1 - גרורות מרוחקות
בסרטן ריאה מסוג תאים קטנים יש רק שני שלבים:
ישנו מגוון סוגי טיפולים לסרטן ריאה, והצוות הרפואי יתכנן את הטיפול בך בהתחשב בכמה גורמים: מצב בריאותך הכללי, סוג הגידול (תאים קטנים או תאים לא קטנים) ומידת התפשטות המחלה.
אפשרויות הטיפול כוללות ניתוח, טיפול כימי (כימותרפיה), טיפול בקרינה (רדיותרפיה), כימותרפיה בשילוב קרינה, טיפול ביולוגי (ממוקד, מכוונן) ואימונותרפיה.
גידולים אלה יטופלו לרוב בניתוח. אם מדובר בגידול גדול או בעל סיכויים גבוהים להישנות, ייתכן שיהיה צורך גם בטיפול בכימותרפיה או באימונותרפיה או בטיפול ממוקד מטרה. לעיתים ניתן טיפול אימונותרפי בתרופה ניבולומאב - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)* יחד עם כימותרפיה לפני הניתוח, במטרה להקטין את גודלו (טיפול ניאו-אדג'ובנטי). טיפול שניתן לאחר הניתוח נקרא ׳טיפול אדג׳ובנטי׳ ומטרתו להפחית את הסיכון להישנות מחלה. לחולים בשלבים אלה שאינם מועמדים לניתוח, יוצע טיפול בקרינה.
אפשרויות הטיפול בשלב זה תלויות בגודל ובמיקום של הגידול ובלוטות הלימפה המעורבות. האפשרויות כוללות ניתוח במקרים שנמצאו מתאימים, כימותרפיה, טיפולי קרינה, אימונתרפיה וטיפול ממוקד. במקרים שהגידול לא נתיח, בדרך כלל יומלץ על טיפול המשלב כימותרפיה וקרינה (כימו-רדיותרפיה). אם המחלה לא התקדמה תחת הטיפול המשולב, יש המלצה לתת טיפול אימונותרפי בתרופה דורבלומאב - Durvalumab (אימפינזי® - ®Imfinzi)* למשך שנה.
רוב החולים בשלב זה מקבלים טיפולים מערכתיים, כגון כימותרפיה, טיפול ממוקד או אימונותרפיה. מטרות הטיפולים המערכתיים בסרטן ריאה גרורתי הן לכווץ את הסרטן, להקל את אי הנוחות הנגרמת מהגידול, למנוע ממנו להתפשט, ולהאריך את חיי החולה. טיפול פליאטיבי (תומך) חשוב להקלת תסמינים ותופעות לוואי. טיפול בקרינה, ניתוח או טיפול פוטודינמי עשויים לשמש גם לטיפול בגרורות הגורמות לכאב או לתסמינים אחרים.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
כימותרפיה היא הטיפול העיקרי בסרטן מסוג זה. טיפול נוסף תלוי בשאלה אם מדובר ב-SCLC בשלב מוגבל או SCLC בשלב נרחב. במחלה מוגבלת, כימותרפיה משולבת לעיתים קרובות עם טיפול בקרינה לחזה. במחלה מפושטת, כימותרפיה משולבת לעיתים קרובות עם אימונותרפיה.
במרבית בתי החולים ידון צוות מומחים רב-תחומי במצבך הרפואי. צוות זה עשוי לכלול: כירורג חזה; אונקולוג (מומחה לכימותרפיה); אונקולוג קרינה; רנטגנולוג המסייע בפענוח צילומי רנטגן וסריקות; פתולוג; רופא ריאות ואחות אונקולוגית. כמו כן, הצוות עשוי לכלול מומחים אחרים בתחום הטיפול התומך (פליאטיבי).
אם קיימים שני טיפולים העשויים להיות יעילים באותה מידה עבורך, הרופאים יוכלו להציע לך לבחור בטיפול המועדף עליך. במקרה כזה ודא שיש ברשותך את מלוא המידע על אודות דרכי הטיפול השונות ועל תופעות הלוואי האפשריות.
הפסקת עישון - אם אתה מעשן, הרופא ימליץ לך לנסות להפסיק. להפסקת העישון חשיבות רבה, שכן היא עשויה להיות בעלת השפעה חיובית על הטיפול. בכל מקרה, בין שתפסיק לעשן ובין שלא, אופן מתן הטיפול ותוכנית הטיפול לא ישתנו.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן בשל תופעות הלוואי האפשריות, אבל לרוב ניתן לשלוט בהן באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם שחלה, והוא משתנה בהתאם למחלתו ולמצבו הכללי. לצד הטיפול המרפא מומלץ וכדאי לקבל טיפול תומך שנקרא גם "טיפול פליאטיבי", שמטרתו לשפר את איכות החיים ולאזן את התסמינים שנגרמים מהמחלה או מהטיפולים.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה פשוטה יותר, ככל הנראה.
עם זאת, יש לשקול את יתרונות הטיפול לעומת חסרונותיו. במצב של סרטן ריאה מתקדם במקרים רבים אין אפשרות ריפוי, והטיפול נועד להאט את התקדמות המחלה או לעצור אותה לתקופת זמן מסוימת. בשלב זה ההחלטה אם להסכים לקבל אותו יכולה להיות קשה יותר וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. גם אם בוחרים שלא לקבל טיפול, ניתן ואף רצוי מאוד להמשיך ולקבל טיפול תומך. טיפול זה כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי.
ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת על הטיפול המוצע לך, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו." אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שתדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
לפני קבלת טיפול כלשהו יסביר לך הרופא על סוג הטיפול והיקפו, על מטרותיו, על יתרונותיו וחסרונותיו, על סיכונים ותופעות לוואי ועל טיפולים אפשריים אחרים. לאחר מכן הוא יבקש ממך לחתום על טופס הסכמה מדעת - מסמך הצהרה שבו מביעים הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
ניתוח לטיפול בסרטן הריאה כולל הסרה של הגידול הסרטני ובלוטות הלימפה באזור החזה.
מידת ההתאמה לניתוח תלויה בסוג הגידול, גודלו ומצב בריאותך הכללי. רופאים מעדיפים לעיתים קרובות לבצע ניתוח נרחב יותר (לדוגמה, כריתת אונה במקום כריתת קטע) אם מצב הריאות של אדם מאפשר זאת, שכן ניתוח זה עשוי לאפשר סיכוי טוב יותר לרפא את הסרטן. ניתוח ריאות הוא ניתוח מורכב, ועליך להיות במצב בריאותי טוב כדי להתמודד עמו. במקרה של סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים, ניתן להציע ניתוח בשלבים המוקדמים של המחלה (שלב 1 או 2), ולעיתים רחוקות גם בשלב 3.
במקרה של סרטן ריאה מסוג תאים קטנים, רק במקרים נדירים יומלץ על ניתוח, וזאת מכיוון שברוב המקרים סוג גידול זה כבר התפשט לאיברים אחרים בזמן גילוי המחלה. במקרים מסוימים הרופא ימליץ על ניתוח אם הגידול קטן ומקומי. לאחר הניתוח תקבל טיפול כימי משלים.
בניתוח זה מסירים אונה אחת (מתוך חמש אונות) של הריאה.
בניתוח זה מתבצעת הסרה מלאה של אחת הריאות. למרות הכריתה ניתן לנשום באופן רגיל גם עם ריאה אחת.
לעיתים, במקרים של סרטן ריאה בשלב מוקדם מאוד, מתבצעת הסרה של חלק קטן מאוד מהריאה. הליך זה מכונה "כריתת טריז". ניתוח לכריתת קטע כרוך בהסרת חלק גדול מעט יותר של הריאה. ניתוחים אלה מתאימים רק במיעוט המקרים. לפני ההחלטה על הניתוח מומלץ לשוחח עם הרופא המטפל בך, על מנת להבין מהו סוג הניתוח המתוכנן.
במהלך הניתוח להסרת הגידול הסרטני, המנתח יסיר גם בלוטות לימפה באזור החזה. קביעת מידת ההתפשטות של הגידול אל בלוטות הלימפה עשויה לסייע לרופאים להבין אם תזדקק לטיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה (קרינה) נוספים.
את הניתוח הדרוש ניתן לבצע בשני אופנים:
ניתוח פתוח - ניתוח לסרטן הריאה כולל פתיחה מלאה של החזה, בין הצלעות, ולעיתים גם חתך באחת הצלעות. הליך זה קרוי תורקוטומיה (Thoracotomy) ההחלטה על הליך זה תלויה בסוג הניתוח הצפוי. לאחר הניתוח תישאר צלקת באורך 20-10 ס"מ באזור החזה.
ניתוח תורקוסקופי בתמיכת וידאו (Video-Assisted Theoracoscopy - VATS) - ניתוח בשיטה זעיר פולשנית הכרוכה בהחדרת צינור לבית החזה דרכו מתבצע הניתוח. המנתח מבצע חתכים קטנים של 2 ס"מ ומחדיר צינור עם מצלמה (תורקוסקופ) לאזור החזה. באמצעות המצלמה המנתח יכול לראות את אזור החזה מבפנים. כמו כן, המנתח מחדיר דרך החתכים מכשירים באמצעותם ניתן להסיר את הגידול הסרטני. הליך זה משאיר צלקת קטנה יותר באופן משמעותי, מפחית את הכאב לאחר הניתוח, ומאפשר תהליך החלמה מהיר יותר.
ניתוח תורקוסקופי בתמיכת רובוט (Robotic assisted theoracic surgery - RATS) - טכניקה חדשנית שבה במהלך ניתוח בשיטה זעיר פולשנית, דרך חתך קטן בלבד, המנתח נעזר במערכת ממוחשבת להכוונת המכשירים בתוך גוף המנותח. הליך זה טרם נכנס לשימוש שגרתי.
לפני הניתוח תתבקש לבצע בדיקת תפקודי ריאות ואקו לב. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות, כגון סריקת מוח, כדי לוודא שהסרטן לא התפשט. בדרך כלל תתבקש להגיע לבית החולים ביום הניתוח או יום לפניו. חשוב כי תשוחח עם הצוות המטפל בך אם יש לך שאלות או דאגות לגבי ההליך הכירורגי הצפוי לך.
לאחר הניתוח תעבור בדיקות רנטגן כדי לוודא שהריאות מתפקדות באופן תקין. הצוות הרפואי יעודד אותך לקום מהמיטה בהקדם האפשרי, ויסביר לך כיצד לבצע תרגילי נשימה כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים לאחר הניתוח. הצוות הרפואי יבדוק אותך לעיתים קרובות בזמן שהותך בבית החולים, כדי למנוע התפתחות זיהומים.
לאחר הניתוח תחובר לעירוי תוך-ורידי, אשר ישמש למתן נוזלים במשך מספר ימים, עד אשר תוכל שוב לאכול ולשתות כרגיל. צינוריות הניקוז מאזור הניתוח יוסרו יומיים עד שבעה ימים לאחר הניתוח, בהתאם לקצב החלמתך.
אי-נוחות וכאבים הם תופעות רגילות לאחר ניתוח. ייתכן כי תזדקק למשככי כאבים במשך כמה ימים. תרופות אלו יכולות להינתן לתוך הווריד (עירוי תוך-ורידי), לתוך החלל שסביב חוט השדרה (עירוי אפידורלי), לתוך השריר (עירוי תוך-שרירי) או בטבליות. ישנם מקרים בהם לאחר הניתוח מחברים לחולה צינורית קטנה הבולטת מתוך דופן בית החזה. היא עשויה לשמש למתן תרופות אזוריות לשיכוך כאבים; הליך זה ידוע בשם "שיכוך כאבים חוץ- פלאורלי". הצינורית תישאר במקומה למשך יומיים עד שלושה ימים. ישנם מצבים שבהם תקבל תרופות לשיכוך כאבים באופן תוך-ורידי, דרך מזרק המחובר למשאבה אלקטרונית.ניתן לכוון את המשאבה למתן מנה רציפה של משכך כאבים. כמו כן, ייתכן כי יינתן לך מכשיר ידני שתוכל לשלוט בו בלחיצת מתג. הליך זה מכונה "שיכוך כאבים בשליטת המטופל" (PCA - Patient Controlled Analgesta). הוא מתוכנן כך שלא תוכל להזריק מינון יתר של משכך כאבים, אלא רק מינון שיקל את הכאב. חשוב שתרגיש בנוח ככל האפשר כדי שתוכל לנשום כראוי. הדבר עשוי להפחית את הסיכון לפתח זיהומים בדרכי הנשימה. אי-נוחות קלה בחזה עלולה להימשך מספר שבועות או חודשים, לכן תקבל משככי כאבים שתיטול גם בבית.
קרוב לוודאי שתוכל להשתחרר מבית החולים 7-3 ימים לאחר הניתוח. אם אתה גר לבד או שעליך לעלות כמה קומות במדרגות, דווח לאחת האחיות או לעובדת הסוציאלית של בית החולים בעת אשפוזך במחלקה, כך שניתן יהיה לדאוג לעזרה. כאשר תשוב הביתה, חשוב שתבצע פעילות גופנית סדירה. תרגילי ספורט יומיים, בניית כוח ושיפור הכושר הגופני הם חלק מתהליך ההחלמה. עליך לבדוק עם הרופא או הפיזיותרפיסט איזה סוג פעילות עשוי להתאים לך. פעילויות כמו הליכה ושחייה מתאימות לרוב החולים לאחר טיפול בסרטן הריאה. אם יש צורך בהסרת תפרים, הם יוסרו קרוב לוודאי 10-7 ימים לאחר הניתוח.
טיפול המבוסס על שימוש בתרופות נוגדות סרטן (ציטוטוקסיות,) שמטרתן להשמיד את התאים הסרטניים. לאחר הניתוח חלק מהחולים יזדקקו לטיפול משלים (אדג'ובנטי) בשלבים מוקדמים של המחלה (שלב 2-1). חלק מהחולים עשויים לקבל טיפול לפני הניתוח על מנת להקטין את הגידול לקראתו (טיפול ניאו-אדג'ובנטי), או כדי להקל את תסמיני המחלה, במקרים בהם אי אפשר לנתח.
התרופות הכימיות ניתנות באמצעות עירוי לווריד (באופן תוך-ורידי) דרך צנתר מרכזי (פיק ליין או פורט) או כטבליות (דרך הפה.) טיפול כימי ניתן לרוב במחזורי טיפול - כמה ימי טיפול ולאחריהם תקופת מנוחה של כמה שבועות. מספר מחזורי הטיפול שתקבל תלוי בסוג הגידול הסרטני ובתגובתו לטיפול. ייתכן שתקבל את הטיפול במרפאת חוץ או בטבליות שתוכל ליטול בבית.
טיפול המשלב כימותרפיה וטיפול בקרינה (רדיותרפיה). ברוב המקרים טיפול זה ניתן במצב של סרטן ריאות מקומי מתקדם. ייתכנו לטיפול תופעות לוואי, אולם חשוב לזכור כי ישנם טיפולים יעילים מאוד להתמודדות עם תופעות הלוואי. אם המחלה לא התקדמה בזמן הטיפול המשולב הזה, יש המלצה לתת טיפול אימונותרפי בתרופה דורבלומאב - Durvalumab (אימפינזי® - ®Imfinzi)* למשך שנה.
כימותרפיה היא הטיפול העיקרי בסרטן ריאות מסוג תאים קטנים, וזאת מכיוון שגידול מסוג זה מתפשט מהר ברוב המקרים; גידולים אשר גדלים במהרה מגיבים לכימותרפיה טוב יותר מאשר לטיפולים אחרים. כימותרפיה יכולה להינתן יחד עם טיפולי קרינה כשהמחלה מוגבלת לבית החזה.
כימותרפיה לגידול מסוג זה יכולה להינתן לפני ניתוח, כדי לצמצם את הגידול, או לאחר ניתוח או עם טיפולי קרינה במטרה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה, או על מנת לשלוט במחלה, להפחית תסמינים ולשפר את איכות החיים.
התרופות המקובלות ביותר לטיפול בסרטן הריאה כוללות בדרך כלל שילוב של ציספלטין - Cisplatin וקרבופלטין - Carboplatin (פאראפלאטין® - ®Paraplatin)* בנוסף לאחת מהתרופות הבאות:
אטופוסיד - Etoposide (אטופוסיד® - ®Etoposide)*
גמציטבין - Gemcitabine (גמזר® - ®Gemzar)*
וינורלבין - Vinorelbine (נבלבין® - ®Navelbine)*
פקליטקסל - Pacafilitaxel (טקסול® - ®Taxol)*
פקליטקסל מוצמד-אלבומין - albumin-bound Paclitaxel (אברקסן® - ®Abraxane)*
דוסטקסל - Docetaxel (טקסוטר® - ®Taxotere)*
פמטרקסד - Pemetrexed (אלימטה® - ®Alimta)*
טופוטקאן - Toptecan (היצאמטין® - ®Hycamtin)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
כימותרפיה עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות, אך הן תלויות בתגובה של כל אדם ובמינון שבשימוש. הן יכולות לכלול עייפות, ספירת דם נמוכה, סיכון לזיהום, פצעים בפה, בחילות והקאות, אובדן תיאבון, שלשול ונשירת שיער.
תופעות הלוואי הללו חולפות בדרך כלל לאחר סיום הטיפול. לעיתים קרובות ניתן להפחית את תופעות הלוואי באמצעות תרופות. מידע על כך אפשר לקבל מהרופא המטפל. חשוב לדווח לצוות הרפואי על כל תופעת לוואי מורגשת, כדי שהם יוכלו להתאים את הטיפול באופן אישי. כמו כן חשוב לפנות לצוות אם קיימים סימנים המעידים על זיהום. אלה כוללים שינוי בטמפרטורה של הגוף (מעל 37.5 מעלות או מתחת ל-36 מעלות), או תחושה כללית לא טובה.
מעבר לתופעות הלוואי המשותפות לרוב סוגי התרופות הכימיות, ישנן תופעות שאופייניות לסוגי כימותרפיה המשמשים לטיפול בסרטן ריאה:
התרופות ציספלטין, דוסיטקסל, וינורלבין ופקליטקסל עלולות לגרום לנזק עצבי ולחוסר תחושה ועקצוץ בידיים וברגליים (נוירופתיה היקפית) המשתפרים לרוב בקצב איטי, ונמשכים כמה חודשים לאחר סיום הטיפול. לעיתים התסמינים עלולים להימשך זמן רב.
התרופה ציספלאטין עלולה לגרום לצלצול באוזניים (טנטון), או לאיבוד היכולת לשמוע צלילים גבוהים מסוימים. איבוד השמיעה עלול להיות חמור יותר במקרים של מינונים גבוהים ומחזורי טיפול ארוכים. כל איבוד שמיעה ושינויים בשיווי המשקל, אם יתרחשו, עלולים להישאר לצמיתות. עם זאת, טנטון משתפר לרוב לאחר סיום הטיפול.
אין להרות בזמן הטיפולים. כמו כן, היות ותרופות כימיות עלולות לעבור בנוזלי זרע ונרתיק, חשוב להשתמש בקונדום בעת קיום יחסי מין במהלך שלושת הימים הראשונים לאחר קבלת הטיפול.
טיפולים כימיים יכולים להשפיע על הפוריות. מומלץ לשוחח על כך עם הרופא המטפל לפני תחילת הטיפולים ולברר לגבי אפשרויות לשימור פוריות.
בטיפול זה נעשה שימוש בקרינה רדיואקטיבית באנרגיה גבוהה, המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מזערי ככל האפשר לתאים הבריאים. הטיפול ניתן במסגרת יחידת הקרינה במכונים האונקולוגיים בבתי החולים. מספר הטיפולים ומשך הזמן של כל טיפול ייקבעו בהתאם לסוג הגידול, לשלב המחלה ולמטרת הטיפול. במקרה של קרינה חיצונית, הטיפול ניתן באמצעות מאיץ קווי, המפיק אלומות קרינה. לעיתים נעשה שימוש בקרינה פנימית, הנקראת 'ברכיתרפיה', שבה חומר רדיואקטיבי מוחדר ישירות לגידול או בסמוך לו. הטיפול בקרינה אינו גורם למטופל לפלוט קרינה רדיואקטיבית, ולכן אין מניעה שתשהה במהלך הטיפול בחברת אנשים אחרים, לרבות ילדים ונשים הרות.
טיפול בקרינה הוא אחד הטיפולים העיקריים לסרטן הריאה מסוג תאים לא קטנים. הטיפול ניתן במקרים הבאים:
טיפול קרינתי לסרטן ריאה מסוג תאים קטנים ניתן במקרים הבאים:
טיפולי קרינה ניתנים בבית החולים. מספר הטיפולים שתקבל תלוי בסוג הגידול ובשלב המחלה. כאשר הטיפול ניתן במטרה לרפא את המחלה, או כטיפול משלים לאחר ניתוח (אדג'ובנטי), הוא יינתן במרבית המקרים במשך 7-4 שבועות. אם הטיפול ניתן כטיפול פליאטיבי, להקלת התסמינים ולשיפור איכות החיים, הוא ניתן בפרק זמן קצר יותר, של יום אחד עד כשבועיים, בהתאם לאתר המוקרן ולמצב הרפואי הכללי.
יש צורך במפגש או אפילו בכמה מפגשים במכון הקרינה כדי לתכנן את הטיפול בקפידה כדי להבטיח יעילות מרבית. לפני תחילת הטיפול תעבור סריקת CT ומדידות על ידי טכנאי קרינה, וייתכן כי יסומנו נקודות זעירות (קבועות או זמניות) על העור כדי לסייע לטכנאי למקם ולכוון במדויק את אלומת הקרינה למטרה. חשוב לא לשטוף ולא לשפשף סימנים אלו, אם הם זמניים, עד לסיום הטיפול.
בתחילת הטיפול תקבל הנחיות לטיפול בעור באזור שיקבל קרינה. לפני כל מפגש טיפולי ימקם אותך טכנאי הרנטגן על המיטה, בשכיבה או בישיבה, ויוודא שנוח לך. בעת הטיפול, שנמשך דקות אחדות, תישאר לבד בחדר, והטכנאי ישגיח עליך דרך צג טלוויזיה מהחדר הסמוך. תוכל לשוחח איתו באמצעות האינטרקום. הטיפול בקרינה אינו מלווה בכאב, אך מצריך שכיבה ללא תזוזה במשך כ-10 עד 15 דקות.
קרינה סטריאוטקטית - טיפול בקרינה סטריאוטקטית Radiation Body Stereotactic Therapy (SBRT) הנקרא גם Therapy Radiation Body Ablative Stereotactic (SABR) הוא טיפול חדשני המבוסס על שימוש בסריקות ובתכנון מתוחכם לצורך מיקוד מדויק של הקרינה לטיפול בגידולים קטנים. ניתן להשתמש סוג קרינה מתקדם זה בגידולי ריאה מסוג NSCLC כאשר הגידול קטן, כתחליף לניתוח, במקרים נבחרים. משך הטיפול לרוב קצר יותר ומסתכם בחמישה עד שישה מקטעי טיפול.
טיפול קרינתי בעוצמה מאופננת (IMRT - Intensity modulated radiated therapy) - טיפול תלת-ממדי שמאפשר קרינה לגידול העוטף או הסמוך לאיבר חיוני תוך מזעור הקרינה לרקמה הבריאה.קרינה מסוג VMAT (Volumetric modulated arc therapy) - טכניקה דומה ל-IMRT. אלומות קרינה בעוצמות שונות מכוונות לגידול ומסתובבות בקשתות סביב המטופל. התוצאה היא תקיפת הגידול תוך מזעור הקרינה לרקמות הבריאות, והפחתת זמן הטיפול.
טיפול הניתן כאשר הגידול חוסם את אחד מנתיבי האוויר וגורם לקריסת הריאה. זוהי דרך פשוטה לפתיחת נתיב האוויר. לרוב הטיפול הוא חד-פעמי. במהלך הטיפול תוחדר צינורית דקה (צנתר) באופן זמני לקנה הנשימה, בסיוע ברונכוסקופ. מקור קרינה רדיואקטיבי יחובר לצינורית ויגיע עד לגידול. בצורה זו ניתנת הקרינה ישירות לגידול, תוך השפעה מזערית על הרקמה הבריאה. המקור נותר במקומו במשך כמה דקות. לאחר מכן מקור הקרינה והצנתר מורחקים החוצה. אם יש צורך, אפשר לחזור על הטיפול פעמיים או שלוש פעמים, כל מקרה לגופו.
טיפול פליאטיבי ניתן במטרה להפחית את התסמינים ולשפר את איכות החיים. טיפול זה ניתן לרוב בשלב מתקדם של המחלה או כאשר הסרטן התפשט לאיברים אחרים בגוף. לעיתים טיפול קרינתי ניתן לגידול הריאתי על מנת לשפר קוצר נשימה, שיעול או להפחית כאבים בחזה. טיפול פליאטיבי ניתן גם לגרורות בעצמות, במוח, ברקמות הרכות ובמקומות נוספים, במקרה של ממאירות גרורתית. הטיפול ניתן בפרק זמן קצר של יום אחד או כמה ימים, עד 3-2 שבועות, בהתאם לאתר המוקרן ולמצבו הכללי של החולה.
תופעות הלוואי האפשריות עלולות להיות קלות או חמורות יותר, בהתאם למקום המוקרן, לעוצמת הקרינה ולמשך הזמן שבו ניתן הטיפול. תופעות הלוואי העיקריות של קרינה לריאות ולבית החזה כוללות בעיות בבליעה (שניתן להקל באמצעות תרופות והעדפת מזון נוזלי, לא חם), עייפות, רגישות בעור ונשירת שיער. לרוב תופעות הלוואי חולפות לאחר הטיפול, אך חלקן יכולות להימשך זמן רב. כאשר עם הקרינה ניתנת יחד עם כימותרפיה, תופעות הלוואי עלולות להיות חמורות יותר. אם הן מתמשכות, חשוב לדווח על כך לרופא. אפשר לקבל הסבר מפורט על תופעות הלוואי מהרופא ומאחות הקרינה.
לעיתים נדירות טיפולי קרינה בסרטן ריאה עלולים לגרום לתופעות לוואי ארוכות טווח, כגון התקשות והתעבות (פיברוזיס) של רקמת הריאה. תופעה זו עלולה לגרום לתסמינים כמו קוצר נשימה ושיעול. ייתכן כי הקרינה תגרום להיצרות הוושט, ובעקבות כך לקשיי בליעה. העצמות באזור בית החזה עלולות להפוך לדקות ולשבירות יותר. קיים סיכון קטן לנזק ללב, אם הוא היה כלול בנפח הגוף שקיבל קרינה.
התפתחותם של נזקי הקרינה המאוחרים עלולה להימשך חודשים ואף שנים. היארעותן של תופעות לוואי ארוכות טווח היא כאמור בחזקת תרחיש נדיר, אך חשוב להיות מודעים לכך, כדי לפנות לעזרה רפואית במקרה הצורך.
המחקר הרפואי המתקדם הביא לאפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראיים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים אלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים מכווננים (המכונים לעיתים טיפולים ביולוגיים), וכל אחד מהם פועל באופן שונה. לרוב, טיפולים מכווננים מיועדים לטיפול בסרטן ריאות מתקדם מסוג NSCLC משום שטיפול זה פועל נגד מוטציות ספציפיות בתאים.
על פני השטח של תאים סרטניים רבים נמצאים קולטנים הנקראים "גורמי גדילה" (EGFR) הקולטנים מאפשרים לגורם הגדילה (EGF) - חלבון מסוים המצוי בגוף - להיקשר אליהם. כאשר גורם הגדילה מתחבר לקולטן, הוא מפעיל תהליך כימי המתרחש בתוך התא ומעודד אותו לגדול ולהתפתח במהירות. בשנים האחרונות פותחו תרופות שנקשרות לקולטני EGF על פני התאים ומונעים את פעולתם. הדבר עשוי לסייע בהאטת קצב הצמיחה של התאים הסרטניים. לפני מתן תרופה מסוג זה יישלחו תאי הסרטן שנלקחו מביופסיית הריאה שלך לבדיקה גנטית, על מנת לבחון אם טיפול זה יכול להועיל. מוטציה זו נמצאת בכ-50% מהלא מעשנים לעומת כ-10% בלבד מהמעשנים. ישנן כמה תרופות ממשפחה זו:
אוסימרטיניב - Osimertinib (טגריסו® - ®Tagrisso)*
ארלוטיניב - Erlotinib (טרסבה® - ®Tarceva)*
גפיטיניב - Gefitinib (אירסה® - ®Iressa)*
אפטיניב - Afatinib (גי׳וטריף® - ®Giotrif)*
תרופות אלו ניתנות בטבליות. תופעות הלוואי הן לרוב קלות, ויכולות לכלול שלשול, פריחה, בחילה ועייפות.
תרופות אלו מיועדות לטיפול בסרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים (NSCLC) בחולים בעלי ALK חיובי. חלבון ALKח(Anaplastic Lymphoma Kinase) הוא חלק מקבוצה של חלבונים המכונים 'קולטני טירוזין קינאז', המעורבים בצמיחה ובהתפשטות של מספר סוגי סרטן ובהתפתחות של כלי דם חדשים של אותו גידול. התרופות חוסמות את קולטני ALK ובכך מפחיתות את הצמיחה והשגשוג של התאים הסרטניים. לפני מתן תרופה מסוג זה יישלחו תאי הסרטן שנלקחו מביופסיית הריאה שלך לבדיקה גנטית למוטציות ALK, על מנת לבחון אם טיפול זה יכול להועיל.
תרופות ממשפחה זו הן:
אלקטיניב - Alectinib (אלסנסה® - ®Alecensa)*
קריזוטיניב - Crizotinib (קסלקורי® - ®Xalkori)*
בריגטיניב - Brigatinib (אלונבריג® - ®Alunbrig)*
סריטיניב - Ceritinib (זיקדיה® - ®Zykadia)*
לורלטיניב - Lorlatinib (לורוויקה® - ®Lorviqua)*
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות בחילות והקאות, שלשולים או עצירות, עייפות, שינויים בראייה.
לפני מתן תרופה מסוג זה יישלחו תאי הסרטן שנלקחו מביופסיית הריאה שלך לבדיקה גנטית למוטציות BRAF על מנת לבחון אם טיפול זה עשוי להועיל.
דבראפיניב - Dabrafenib (טפנילר® - ®Tafinlar)*
טרמטיניב - Trametinib (מקיניסט® - ®Mekinist)*
שתי התרופות הן מסוג "מעכבי גדילה". התרופות חוסמות ייצור חלבון בתאים וכתוצאה מכך פוגעות ביכולתם להתחלק. כך ביכולתן להאט או לעצור את התפתחות הגידול הסרטני. התרופות פועלות רק במקרים שבהם יש שינוי מוטציה בגן BRAF. מוטציה בגן זה מובילה לייצור של חלבון מסוים המסייע לצמיחת הגידול. ניתן לזהות מוטציה בגן על ידי בדיקה של דגימה שנלקחה בזמן האבחון או הניתוח.
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות עיבוי העור, גרד, פריחה, כאב ראש, כאבי מפרקים, נשירת שיער, עייפות ובחילה.
לפני מתן תרופה מסוג זה יישלחו תאי הגידול שנלקחו מביופסיית הריאה לבדיקה גנטית למוטציות ROS1 כדי לבחון אם טיפול זה יכול להועיל.
אנטרקטיניב - Entrectinib (רוזליטרק® - ®Rozlytrek)*
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות סחרחורת, שלשול, עצירות, שינויים בראייה.
שתי התרופות ניתנות לסרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים כאשר הגידול מבטא מוטציה מסוג mesenchymal-epithelial transition (MET) exon 14 skipping
טברקטה - Tabrecta (קפמטיניב® - ®Capmatinib)*
טפוטיניב - Tepotinib (טפמטקו® - ®Tepmetko)*
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות נפיחות בידיים ובכפות הרגליים, בחילה והקאה, חולשה, אובדן תיאבון, שלשולים, עצירות, כאבי מפרקים ושרירים.
התרופה פרלסטיניב - Pralsetinib (גברטו® - ®Gavreto)* לטיפול בסרטן ריאה גרורתי מסוג תאים קטנים שהוא RET fusion positive.
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות יובש בפה, שלשול, עצירות, לחץ דם גבוה, נפיחות בידיים ובכפות הרגליים, עייפות, פריחה עורית, רמות סוכר גבוהות בדם, כאבי מפרקים ושרירים, ספירת דם נמוכה.
התרופה לרוטרקטיניב - Larotrectinib (ויטראקבי® - ®Vitrakvi)* ממשפחת מעכבי טירוזין קינאז, פועלת נגד גידולי סרטן המבטאים מוטציה של איחוי (fusion) גנים מסוג NTRK.
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות סחרחורות, עייפות, בחילות והקאות, שלשול, עצירות, עלייה במשקל.
בשיעור קטן של המקרים של סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים, לתאים הסרטניים יש שינויים מסוימים בגן HER2 שעוזרים להם לצמוח.
התרופה טרסטוזומאב דרוקסטקאן - deruxtecan Trastuzumab (אנהרטו® - ®Enhertu)* רשומה לסוגים מסוימים של סרטן ריאה תאים קטנים מתקדם עם מוטציה ב-HER2. תרופה זו אינה נמצאת בסל הבריאות בעת כתיבת מידע זה.
בחלק מן המקרים של סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים יש שינויים בגן KRAS שגורמים להם ליצור צורה לא תקינה של חלבון .KRAS חלבון לא תקין זה עוזר לתאי הסרטן לגדול ולהתפשט.
התרופה סוטוראסיב - Sotorasib (לומיקראס® - ®Lumakras)* מכוונת נגד מוטציה ב-KRAS G12C - בחולי סרטן ריאה תאים לא קטנים מתקדם או גרורתי. התרופה אינה נמצאת בסל הבריאות בעת כתיבת מידע זה.
בווציזומאב - Bevacizumab (אווסטין® - ®Avastin)* היא תרופה לטיפול בסרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים מעכבת את תהליך האנגיוגנזה בגידול הסרטני (היווצרות כלי דם חדשים העוזרים לגידול הסרטני להתפתח). בנוסף, בווציזומאב משפר את הגעת הכימותרפיה לגידול על ידי הפחתת החדירות הגבוהה המאפיינת את דופן כלי הדם שנוצרו בתהליך האנגיוגנזה. הפגיעה באספקת הדם לגידול ושיפור הגעת הכימותרפיה אליו גורמים לנסיגתו ולהגבלת התפשטותו בגוף.
תופעות לוואי שכיחות של התרופות ממשפחה זו כוללות לחץ דם גבוה, עייפות, דימומים, ספירת תאי דם לבנים נמוכה, כאב ראש, כיבים בפה, אובדן תיאבון, שלשול.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
אימונותרפיה היא שיטת טיפול נגד מחלת הסרטן, אשר מסייעת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים.
תרופות אימונותרפיות שהחומר הפעיל שלהן הוא נוגדן חד-שבטי מהונדס מסוג מעכב PD-L1. התרופות נקשרות לחלבון PD-L1 המצוי על פני התא הסרטני וחוסמות אותו, ובכך מאפשרות למערכת החיסון לזהות את התאים הסרטניים, לפעול נגדם ולהשמידם.
לפני מתן תרופה מסוג זה יישלחו תאי הגידול שנלקחו מביופסיית הריאה לבדיקת PD-L1 על מנת לבחון אם טיפול זה עשוי להיות מועיל. לרוב רמה גבוהה של PD-1/PD-L1 נמצאת יותר בחולים מעשנים מאשר בחולים שלא עישנו ובחולים עם סרטן ריאה מסוג קרצינומת תאים קשקשיים. הבדיקה כלולה בסל הבריאות עבור חולי סרטן ריאה מסוג תאים לא קטנים. התרופות עשויות להינתן במקרים מסוימים יחד עם טיפול כימי או לאחריו.
אטזוליזומאב - Atezolizumab (טיסנטריק® - ®Tecentriq)*
דורבלומאב - Durvalumab (אימפינזי® - ®Imfinzi)*
ניבולומאב - Nivolumab (אופדיבו® - ®Opdivo)*
פמברוליזומאב - Pembrolizumab (קיטרודה® - ®Keytruda)*
תופעות לוואי שכיחות של התרופות האימונתרפיות הללו כוללות עייפות, שיעול, בחילות, פריחה בעור, ירידה בתיאבון, עצירות, כאבי מפרקים ושלשול. במקרים נדירים ייתכנו תגובה אלרגית לעירוי או תגובה אוטו-אימונית העלולה להביא לפגיעה באיברי הגוף. יש לדווח לצוות המטפל על כל תגובה שאתה חווה.
תרופות מסוג זה הן חוסמות CTLA-4, חלבון המצוי על תאי T, ובכך מגבירות את התגובה של המערכת החיסונית. התרופה איפילימומאב - Ipilimumab (יירבוי® - ®Yervoy)* ממשפחה זו ניתנת בשילוב עם תרופה הפועלת נגד PD1 (אופדיבו), ולרוב גם יחד עם כימותרפיה.
תופעות לוואי של התרופה כוללות עייפות, שלשולים, פריחה בעור, גירוד, כאבי שרירים או עצמות וכאבי בטן. כמן כן במקרים נדירים ייתכנו תגובה אלרגית לעירוי או תגובה אוטו-אימונית העלולה להביא לפגיעה באיברי הגוף. חשוב לדווח לצוות המטפל על כל תגובה.
טיפול מבוסס על שימוש בחום על מנת להרוס תאים סרטניים. שיטה זו מתאימה בעיקר לחולים שמחלתם התגלתה בשלב מוקדם מאוד, ולחולים שטיפולים אחרים אינם מתאימים להם, והוא ניתן רק לעיתים רחוקות.
לפני הטיפול מקבל החולה זריקת טשטוש כדי להרדים את המקום המטופל. במקרים מסוימים ייתכן כי ייעשה שימוש בהרדמה כללית. הרופא מחדיר מחט לתוך הגידול שבריאה, כשהוא נעזר בהדמיית CT על מנת לוודא שהמחט מוחדרת למיקום המדויק. גלי רדיו מועברים דרך המחט לתוך הגידול כדי לחמם ולהרוס את התאים הסרטניים. לטיפול זה יש מעט מאוד תופעות לוואי, השכיחות ביותר הן כאב, תחושת אי-נוחות ועייפות. בדרך כלל תתבקש לשהות לילה אחד בבית החולים לצורך השגחה.
טיפול העושה שימוש בלייזר או במקורות אור אחרים, בשילוב תרופה הרגישה לאור כדי להרוס תאים סרטניים. טיפול זה אינו שכיח. התרופה מוחדרת כנוזל לווריד, ואחרי שהיא נקלטת בתאים הסרטניים מכוון אור הלייזר אל הגידול הסרטני באמצעות ברונכוסקופ. טיפול פוטודינמי יגרום לגופך להיות רגיש לאור לזמן מה, ויהיה עליך להימנע מחשיפה לאור במשך כמה ימים עד כמה חודשים, בהתאם לסוג התרופה שתקבל. תופעות לוואי אחרות הן נפיחות, דלקת, קוצר נשימה ושיעול.
לעיתים מופיעים תסמינים חדשים במהלך המחלה, כמו קוצר נשימה או שיעול. תסמינים אלה עשויים להיות תוצאה של התפשטות הגידול הסרטני בריאה לאיברים ואזורים אחרים בגוף, אך ייתכן שתהיה לכך סיבה אחרת, כמו הפרת האיזון הכימי בגוף, כאשר תאים סרטניים מסוגים מסוימים מייצרים הורמונים הפוגעים באיזון ההורמונלי. אם אתה סובל מתסמינים אלה, דווח לרופא המטפל בך כדי לקבל טיפול מתאים.
קוצר נשימה עלול להיות תסמין מטריד עבור רבים מחולי סרטן הריאה. קיימים טיפולים ותרגילים העשויים לעזור בהקלה ובשליטה בתופעה זו, כגון תרופות שונות, טיפולים משלימים ושיטות נשימה והרפיה.
בחלק מהמקרים עלול קנה הנשימה (מעבר האוויר לריאות) להיחסם עקב לחץ המופעל עליו מבחוץ והופך אותו לצר יותר. במצב כזה ניתן לתת טיפול קרינתי או להרחיב את קנה הנשימה באמצעות התקנת תומכן (Stent) המאפשר לשמור את הקנה פתוח. התומכן הנפוץ ביותר הוא מסגרת תיל קטנה, הדומה למטריה זעירה. הוא מוחדר מקופל דרך הברונכוסקופ ונפתח כאשר הוא ממוקם בקנה. באופן זה הוא מפשק את דפנות הקנה ופותח אותו. תומכנים מוחדרים בדרך כלל בהרדמה כללית. כאשר תתעורר, קרוב לוודאי שלא תחוש בקיום התומכן, אך תוכל לנשום ביתר קלות. התומכן יכול להישאר בריאה באופן קבוע ואינו גורם בדרך כלל לבעיות כלשהן.
ניתן להשתמש בתומכנים גם במקרה שכלי דם גדול, הנקרא "וריד נבוב עליון", נחסם על ידי הגידול הסרטני ומפעיל לחץ על החלק העליון בגוף. ניתן להקל את הלחץ באמצעות טיפול בקרינה או על ידי הכנסת תומכן לכלי הדם כדי להשאיר אותו פתוח. במקרה זה, התומכן הוא צינורית דקה המוחדרת דרך חתך קטן במפשעה ומועברת כלפי מעלה דרך כלי הדם אל בית החזה, תוך שימוש ברנטגן לצורך הנחיה למקום המדויק. ניתן להחדיר את התומכן בהרדמה מקומית.
חלק מהחולים בסרטן הריאה חשים בכאבים. ניתן להקל אותם באמצעות משככי כאבים ושיטות שונות לטיפול בכאב. אם הסרטן התפשט לעצמות, הכאב מתעצם. קיימות תרופות שונות, כגון ביפוספונאטים, העשויות לסייע בשיכוך הכאב. לחלופין, הרופא עשוי להמליץ על סדרה קצרה של טיפולים בקרינה.
כ-80% מחולי סרטן הריאה סובלים משיעול. תופעה זו מטופלת באמצעות קרינה חיצונית, כימותרפיה תומכת, או תרופות לשיכוך כאבים.
לעיתים גידול סרטני בריאה יכול לגרום להצטברות נוזל בין שכבות הציפוי של הריאה. הרופא יוכל לשאוב את הנוזל החוצה באמצעות החדרת צינורית המנקזת את הנוזל לשקית או לבקבוק. לעיתים ניתן לאטום את שתי השכבות יחד תוך שימוש בתרופות, או בטלק. הליך זה נקרא "פלאורודזיס".
המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף לטיפול הרפואי המקובל נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת טיפול זו יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בעת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר סיום הטיפול תתבקש לבצע בדיקות מעקב שגרתיות, כולל צילומי רנטגן. זוהי הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על כל בעיה שתתעורר. אם אתה מבחין בתסמינים חדשים או סובל מבעיה כלשהי בין מועדי בדיקות, עליך ליידע את הרופא בהקדם האפשרי. סרטן ריאה עלול להשפיע על היכולת שלך לנהוג. התייעץ בנושא זה עם הרופא המטפל.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
להמשך
למידע על מערך המידע של האגודה למלחמה בסרטן
התכנים המופיעים כאן זו נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.