מבוא
מהו סרטן
מערכת הלימפה
השחלות
סוגי סרטן השחלה
גורמי סיכון
התסמינים של סרטן השחלה
אבחון המחלה
קביעת שלב ודרגת המחלה
הטיפול בסרטן השחלה
ניתוח
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)
מעקב
סוגים נפוצים פחות של סרטן שחלה
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן השחלות, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, אולם רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
להמשך
מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף, המגנה עליו מפני זיהומים ומחלות, ומנקזת נוזלים מהרקמות ומאיברי הגוף השונים. מערכת הלימפה מורכבת מנימי לימפה, קשריות לימפה (בלוטות), לימפוציטים ורקמות לימפה. נימי הלימפה הן רשת צינוריות עדינות המקושרות לבלוטות הלימפה בכל אזורי הגוף. את רקמות הלימפה ניתן למצוא, בנוסף לבלוטות, גם באיברים, כגון הטחול, התימוס, מח העצם והשקדים. לעיתים הסרטן יכול להתפשט דרך מערכת הלימפה, ובמקרה של סרטן השחלה הוא לרוב יגיע לבלוטות הלימפה באגן או בבטן.
השחלות הן זוג איברים קטנים בצורת אליפסה הממוקמות באגן (האזור שבין הירכיים, בחלק התחתון של הבטן). הן חלק ממערכת הרבייה הנשית, הכוללת גם את החצוצרות, הרחם, הנרתיק והפות (ואגינה). בגיל הפוריות חורגת מדי חודש ביצית בשלה אחת מהשחלות ועוברת דרך אחת החצוצרות אל הרחם. אם הביצית אינה מופרית על ידי זרע, היא מופרשת מהרחם, יחד עם הרקמות המרפדות את חלל הרחם, כחלק מהמחזור החודשי (וסת). השחלות אחראיות גם לייצור של ההורמונים הנקביים, אסטרוגן ופרוגסטרון. כאשר אישה מתקרבת לגיל המעבר (גיל אל-וסת), השחלות מייצרות פחות הורמונים ובהדרגה נפסק גם המחזור החודשי.
איברים אחרים הקרובים לשחלות כוללים את:
רוב מקרי סרטן השחלה שייכים לגידול סרטני הנקרא סרטן אפיתליאלי. סרטן שחלות אפיתליאלי משמעו שהסרטן החל להתפתח מהתאים המכסים את השכבה החיצונית של השחלה או בחצוצרות. קיימים מספר סוגים של סרטן שחלות אפיתליאלי, כולם מטופלים באופן דומה. הנפוצים יותר הם סרטן נסיובי (serous) וסרטן דמוי רירית הרחם (endometroid). נפוצים פחות הם סרטן רירני (mucinous), תאים צלולים (clear cell) וסרטן בלתי ממוין או בלתי מסווג (undifferentiated).
סרטן ראשוני של הצפק (PCC) הינו גידול סרטני המתנהג באופן דומה לסרטן אפיתליאלי של השחלה ומטופל באופן דומה. גידול סרטני זה מתפתח בצפק - קרום הבטן המסייע בהגנה על איברי הבטן, כגון הקיבה והכבד (מידע מפורט בהמשך).
המופיעים בדרך כלל בנשים צעירות ומתנהגים באופן שונה לחלוטין מסוגי סרטן שחלה אחרים. גידול סרטני זה מתפתח בתאי השחלה המייצרים ביציות (מידע מפורט בהמשך).
המתפתחות ברקמות התומכות של הגוף, הנקראות רקמות חיבור, כגון שומן ושרירים, נפוצות בעיקר בגפיים, אולם גם מופיעות לעיתים בשחלות.
נשים שלא ילדו מעולם נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח סרטן שחלה. כמו כן, נמצא כי נטילת גלולות למניעת היריון והנקה יכולה לסייע בהפחתת הסיכון לחלות בסרטן שחלה.
הסיכון לפתח סרטן שחלה נמוך מאוד בקרב נשים צעירות ועולה עם הגיל. 8 מתוך 10 חולות סרטן שחלה הינן מעל גיל 50. רוב המקרים מתגלים לאחר גיל המעבר.
רופאים משערים כי מספר הפעמים שנשים מבייצות, עשוי להיות קשור לסיכון לחלות בסרטן השחלות. נשים ללא ילדים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה. גורמים שונים המפחיתים את הביוץ, עשויים להקטין את הסיכון, למשל, נטילת גלולות למניעת היריון, ילודה והנקה. תחליפי הורמונים מעלים במעט את הסיכון לחלות (רק 1% מהמקרים של סרטן השחלות עשוי להיות קשור לתחליפי הורמונים). הסיכון פוחת במעט לאחר שמפסיקים ליטול את תחליפי ההורמונים.
השמנת יתר עשויה להעלות את הסיכון לחלות בסרטן השחלה.
עישון נמצא כגורם סיכון לחלות בסרטן שחלה רירי.
כשליש מהנשים שחלו בסרטן השחלה בארץ הן נשאיות של מוטציה (פגם גנטי) מולדת בגן, המעלה את השכיחות של סרטן שד ושחלה. גורמים העשויים לרמוז על קיומו האפשרי של פגם גנטי תורשתי:
בארץ מומלץ לכל אישה שחלתה בסרטן השחלה לפנות לייעוץ גנטי. במסגרת הייעוץ ניתנת הערכת סיכון, המלצה לביצוע בדיקה גנטית אם הדבר רלוונטי, וכן המלצות למעקב ולמניעה.
לנשים הנמצאות בסיכון גבוה, רצוי לשקול לבצע בדיקת סריקה תקופתית, כדי לנסות ולאבחן את הגידול בשלבים מוקדמים, אם כי לא ידועה עדיין מידת יעילותה של בדיקה זו. מטרת בדיקת הסריקה היא לזהות את סרטן השחלה בשלב מוקדם. בעולם עדיין נערכים מחקרים קליניים להערכת יעילות בדיקות סריקה אלו. הבדיקה כוללת בדיקה גינקולוגית, בדיקת אולטרסאונד וגינלי של השחלות ובדיקת דם לחלבון CA125.
ניתן להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן שחלה בקרב נשים הנמצאות בסיכון על ידי הסרת שחלות וחצוצרות מניעתית. ההמלצה היא לבצע ניתוח זה מגיל 37 ואילך בנשים שסיימו ללדת. יתרון נוסף בניתוח הינו הפחתת הסיכון לחלות בסרטן השד בנשים אלו ב-50%, כל עוד הניתוח מבוצע לפני גיל המעבר.
מרבית הנשים החולות בסרטן השחלה בשלב מוקדם אינן חשות בתסמינים במשך תקופה ארוכה. כאשר מופיעים תסמינים, הם עשויים לכלול:
אם מופיעים אחד או יותר מהתסמינים המפורטים לעיל, יש לגשת להיבדק אצל הרופא. עם זאת, יש לזכור כי אלה תסמינים שכיחים למצבים רבים אחרים, ומרבית הנשים החשות בתסמינים אלה אינן חולות בסרטן השחלה.
לרוב, הליך האבחון יתחיל בביקור אצל רופא המשפחה שלך (רופא כללי), שיבדוק אותך ויפנה אותך לבדיקות נוספות, סריקות אולטרסאונד ו/או בדיקות דם. בהתאם לצורך, הרופא יפנה אותך לבית חולים לצורך ביצוע בדיקות נוספות וכן לשם התייעצות וטיפול על ידי רופא מומחה. בבית החולים תתבקשי לפרט את ההיסטוריה הרפואית שלך במלואה לפני ביצוע בדיקה גופנית, שתכלול בדיקה פנימית (וגינלית), בה יוכל הרופא להבחין בגושים או נפיחות. ייתכן שתידרש גם בדיקה רקטלית (דרך פי הטבעת). תוכלי לבקש להיבדק על ידי רופאה, אם תרגישי יותר נוח בכך. ייתכן שתופני לבדיקות דם, כולל בדיקת דם ספציפית שנועדה לבדוק קיום רמות גבוהות מהנורמה של החלבון CA125 בדם ולצילום רנטגן של בית החזה כדי לבדוק את מצב בריאותך הכללי.
קיימות מספר בדיקות המשמשות לאבחון סרטן השחלה. בדיקות אלו עשויות גם להעיד אם הסרטן התפשט לאיברים אחרים בגוף. מטרת סדרת הבדיקות לאפשר לרופא לקבוע מהו אופן הטיפול הטוב ביותר במחלתך. הרופא שלך עשוי לשלוח אותך לאחת או יותר מהבדיקות הבאות:
בבדיקה זו משמשים גלי על-קול ליצירת תמונה של פנים הבטן, הכבד והאגן. בטרם ביצוע בדיקה של האגן תתבקשי לשתות כמות גדולה של נוזלים כדי למלא את שלפוחית השתן. כך תתקבל תמונה ברורה יותר. במהלך הבדיקה תשכבי בנוחות על הגב. ג'ל יימרח על אזור הבטן התחתונה שלך, ומכשיר קטן דמוי מיקרופון, המפיק גלי קול יועבר מעל אזור זה. גלי הקול מומרים במהלך הבדיקה לתמונה באמצעות מחשב.
ייתכן שתתבקשי לעבור בדיקת אולטרסאונד וגינלית (נרתיקית). במהלך בדיקה נרתיקית מוחדר מכשיר קטן, לתוך הנרתיק. בדומה למכשיר האולטרסאונד שתואר לעיל, מפיק המכשיר גלי על- קול אשר מועברים לתמונה באמצעות מחשב. בדיקה זו עשויה אמנם להצטייר ככרוכה באי- נוחות, אולם נשים רבות מוצאות שהיא נוחה יותר מהבדיקה המחייבת שלפוחית שתן מלאה. ניתן להשתמש באולטרסאונד של האגן או הנרתיק על מנת לבדוק הגדלה או תופעה בלתי תקינה כלשהי בשחלות העשויה להיגרם בשל ציסטה או גידול סרטני. כמו כן ניתן להשתמש בבדיקה זו על מנת לראות את ממדי הגידול הסרטני ואת מיקומו המדויק.
סריקת טומוגרפיה היא סוג מתוחכם של צילום רנטגן, המפיק תמונות של חתכי רוחב שונים של גופך מהם ניתן גם לבנות תמונה תלת-ממדית של חלל הגוף. הסריקה אינה כרוכה בכאב, ונמשכת כ-10 עד 30 דקות. סריקה זו עשויה לסייע באיתור מיקומו המדויק של הגידול וכמעקב אחר התפשטות תאי הגידול הסרטני. לפני הבדיקה ניתן לרוב האנשים חומר ניגוד נוזלי, לשתייה דרך הפה או בעירוי לווריד, מה שיעניק תמונה ברורה יותר של אזורים מסוימים בגוף. הנוזל עשוי לגרום לתחושת חום בגוף, שתימשך מספר דקות.
אם את רגישה ליוד או סובלת מאסטמה, חשוב שתיידעי את הרופא ואת הטכנאי שיבצע את הבדיקה לפני מתן הנוזל או הזריקה. בדרך כלל, ניתן יהיה לקבל את הזריקה גם במקרים אלה, בתנאי שתקבלי טיפול בסטרואידים יום לפני הסריקה וביום הסריקה. לפני תחילת הבדיקה ייתכן שאחות תחדיר טמפון לנרתיק שלך או תזרים נוזל ניגוד דרך פי הטבעת. הכנות אלו נועדו להבטיח שהתמונה המתקבלת מהסריקה תהיה איכותית ככל האפשר. הבדיקה תתחיל ברגע שתשכבי בנוחות. הבדיקה אינה מצריכה אשפוז ותוכלי לשוב לביתך עם סיומה.
בדיקה זו דומה לסריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), אך עושה שימוש במגנטיות במקום בקרני רנטגן כדי להפיק תמונות של חתכי רוחב שונים של גופך.
במהלך הבדיקה תתבקשי לשכב למשך כ-30 דקות ללא תזוזה על מיטה בתוך צינור ארוך. הבדיקה עלולה לגרום אי-נוחות קלה וליצור תחושת חרדה אצל אנשים החוששים להימצא בחללים סגורים. במקרים אלה יש ליידע מראש את הטכנאי. תקבלי אטמי אוזניים, משום שפעולת המכשיר גורמת רעש. בדרך כלל יורשה אדם נוסף להיכנס איתך לחדר במהלך הבדיקה כדי לארח לך לחברה. לפעמים מוזרק לווריד בזרוע חומר ניגוד, אשר אינו גורם לאי- נוחות כלשהי.
בדיקה זו הינה סוג חדיש של סריקה. סריקות אלו אינן מצויות בכל בתי החולים ולרוב אינן נחוצות לצורך אבחון ראשוני. רצוי כי תדוני עם הרופא המטפל בנוגע ליעילות ביצוע הבדיקה במקרה שלך. בדיקה זו עושה שימוש במנה נמוכה של סוכר רדיואקטיבי כדי למדוד את פעילות התאים בחלקים שונים בגוף. כמות קטנה ביותר של חומר רדיואקטיבי מעורב מוזרקת לתוך הווריד, בדרך כלל בזרוע. לאחר מכן מבוצעת סריקה ממוחשבת. אזורים הנגועים בסרטן בדרך כלל פעילים יותר משאר הרקמות הסובבות אותם, ולכן ייראו בבירור על גבי הסורק. לרוב נעזרים בבדיקה זו במקרה של חזרה (הישנות) של סרטן שחלה.
אם הצטבר נוזל בחלל הבטן, ניתן לקחת דגימה לצורך בדיקת נוכחות תאים סרטניים. לעיתים הרופא יבצע הרדמה מקומית של האזור לפני שיחדיר לעור מחט דקה. מעט מהנוזל יישאב באמצעות מזרק וייבדק תחת מיקרוסקופ.
ניתוח קטן המאפשר לרופא לראות את השחלות ואת האזור המקיף אותן. ההליך מתבצע בהרדמה מלאה ומחייב אשפוז קצר. הרופא יבצע מספר חתכים קטנים, באורך של סנטימטר אחד בקירוב, בדופן של הבטן התחתונה, ויחדיר בזהירות מיני-טלסקופ דק, הנקרא לפרוסקופ. באמצעות הלפרוסקופ יוכל הרופא להתבונן בשחלות עצמן, וליטול דגימה קטנה של רקמה, ביופסיה, לבדיקה מיקרוסקופית.
במהלך הבדיקה מוחדר גז פחמן דו-חמצני לחלל הבטן, וכתוצאה מכך את עלולה לסבול מגזים במעיים ו/או כאבים באזור הכתפיים במשך מספר ימים. תוכלי להקל את הכאבים בהליכה או בשתייה של מי-מנטה.
לאחר הלפרוסקופיה יהיו מספר תפרים בדופן הבטן התחתונה. תוכלי לקום ולהתהלך מיד בחלוף השפעת ההרדמה.
לעיתים לא ניתן לאבחן את סרטן השחלה באופן ודאי מבלי לבצע ניתוח מלא (לפרוטומיה). ראי מידע על הניתוח בהמשך.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבלי את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיעי לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחררי לביתך. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
שלב הסרטן (stage) הוא מונח המשמש לתיאור היקפו של הגידול הסרטני ולמידת התפשטותו אל מעבר למיקומו הראשוני. ידיעת היקף הסרטן ודרגתו (ראי להלן) מסייעת לרופאים להחליט על הטיפול המתאים ביותר. לעיתים לא ניתן לקבוע את שלב ודירוג המחלה לפני ביצוע ניתוח וקבלת כל תוצאות הביופסיה.
שלב 1 - המחלה משפיעה על השחלות בלבד. שלב זה מחולק לשלושה תתי-שלבים:
שלב 1a - הגידול נמצא רק בשחלה אחת.
שלב 1b - קיימים גידולים בשתי השחלות.
שלב 1c - המחלה בשלב 1a או 1b וישנם תאים סרטניים על שטח השחלות; או שנוזל המכיל תאים סרטניים נמצא בחלל הבטן (מיימת); או שהגידול פרץ לפני או במהלך הניתוח.
שלב 2 - הגידול החל להתפשט מחוץ לשחלות בתוך האגן. שלב זה מחולק לשני תתי-שלבים:
שלב 2a - הגידול התפשט לאיברים גינקולוגיים אחרים באגן, כגון הרחם או החצוצרות.
שלב 2b - הגידול התפשט לאיברים אחרים באגן, לחלקו התחתון של המעי או לשלפוחית השתן, אך לא התפשט לאיברים בבטן העליונה.
שלב 3 - הגידול הסרטני התפשט אל מעבר לאגן בבטן העליונה: אל קרום הבטן, ו/או לאיברים אחרים בבטן, כגון החלק העליון של המעי ו/או לבלוטות לימפה בבטן.
שלב 3a - הגידולים הסרטניים הקיימים בבטן קטנים מאוד ולא ניתן לראותם אלא מתחת למיקרוסקופ; או אם יש גרורות לבלוטות לימפה בבטן ללא גרורות אחרות בבטן עליונה.
שלב 3b - ניתן לראות את הגידולים הסרטניים בבטן, אך קוטרם קטן משני סנטימטרים עם או ללא גרורות לבלוטות לימפה.
שלב 3c - הגידולים הסרטניים בבטן גדולים משני סנטימטרים, עם או ללא גרורות לבלוטות לימפה.
שלב 4 - מחלת הסרטן התפשטה לאיברים נוספים, כגון הכבד, הריאות או בלוטות הלימפה מרוחקות יותר, מחוץ לבטן (לדוגמה בצוואר).
קביעת הדרגה מתבצעת בהתאם למראה תאי הגידול הסרטני תחת מיקרוסקופ. הדרגה מסייעת לקבוע באיזו מהירות עלול הגידול הסרטני להתפתח. קיימות שלוש דרגות: דרגה 1 (נמוכה), דרגה 2 (מתונה), ודרגה 3 (גבוהה).
דרגה נמוכה משמעה שתאים סרטניים נראים דומים מאוד לתאים תקינים בשחלה. הם גדלים באיטיות, בדרך כלל, וקיים סיכוי קטן יותר שיתפשטו.
דרגה מתונה משמעה שהתאים הסרטניים נראים מעט בלתי תקינים לעומת תאי השחלה הבריאים.
דרגה גבוהה משמעה שהתאים נראים בלתי תקינים לחלוטין. במקרה זה צפוי שיגדלו במהירות רבה יותר וקיים סיכון גדול יותר לכך שיתפשטו.
נשים החולות בסרטן השחלה מטופלות על ידי צוות רב-תחומי המתמחה בגינקואונקולוגיה, לרבות מנתח, אונקולוג, אחות גינקואונקולוגית, רדיולוג ופתולוג. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם עלייך לבחור טיפול, ודאי שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכלי להחליט איזו מהם מתאימה לך. אל תחששי לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט על תופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפולים ניתנים מסיבות שונות, והיתרונות משתנים מחולה לחולה בהתאם למצבו.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר ככל הנראה. אבל גם במצב זה עלייך לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם את בוחרת שלא לקבל טיפול, תוכלי בכל זאת לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא 'טיפול תומך' או 'פליאטיבי'.
לפני שתקבלי טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי את מסכימה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך, ולפני חתימתך על הטופס את אמורה לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבינה את כל הפרטים שהוסברו לך, ספרי זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכלי לקבל הסבר נוסף. מומלץ שבן/בת משפחה או חבר/ה יתלוו אלייך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכלי להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית אם תבחרי שלא לקבל את הטיפול, כדי שהם יוכלו לתעד את החלטתך בתיק הרפואי.
למרות שצוות רב-תחומי מומחה יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצי לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחרי לקבל חוות דעת נוספת, מומלץ להכין רשימת שאלות ולהגיע בלוויית חבר/ה קרוב/ה או בן/בת משפחה, כדי להבטיח שתדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
ניתוח הוא אחד הטיפולים העיקריים לסרטן השחלה, ולעיתים נעשה בו שימוש כדי להגיע לאבחנה. הרופא ידון איתך על סוג הניתוח המתאים לך ביותר, בהתאם לסוג הגידול הסרטני, היקפו ומידת התפשטותו. לעיתים מידע זה יכול להתקבל רק במהלך הניתוח או לאחריו, בבדיקה הפתולוגית, לכן חשוב לשוחח עם הרופא לפני הניתוח על כל האפשרויות העומדות לרשותך.
לפני הניתוח תתבקשי לעבור בדיקות ולגרוב גרביים/מעטפות פניאומטיות שמזרזות את חזרת הדם הוורידית לפני ובמהלך הניתוח, על מנת להימנע מיצירת קרישי דם ברגליים. אם את מעשנת, השתדלי להפסיק לעשן או לצמצם את כמות הסיגריות לפני הניתוח, על מנת להפחית את הסיכון לבעיות בבית החזה כמו זיהום, ולאפשר החלמה טובה יותר מהניתוח.
אם הגידול הסרטני נמצא בשלבים מוקדמים, ניתוח עשוי להיות הטיפול היחידי בו יהיה צורך. בדרך כלל יבוצע חתך בעור ובדופן הבטן (פיום בטן) על מנת להסיר את השחלות, החצוצרות והרחם ולבדוק אם אין גרורות לאיברי בטן אחרים ובלוטות לימפה. במהלך ניתוח זה יוחדר נוזל לתוך חלל הבטן וחלק ממנו ״שלח לביופסיה על מנת לברר אם קיימים בו תאים סרטניים. הליך זה נקרא שטיפת בטן. בנוסף, תוסר שכבה שומנית תוך-בטנית (אומנטום), המכסה כסינר על המעיים, ויילקחו ביופסיות מאזורים שונים בבטן ומבלוטות לימפה.
בנשים צעירות עם גידולים גבוליים (פירוט בהמשך) או גידולים בשלב נמוך (1a), ניתן יהיה להסיר רק את השחלה הפגועה והחצוצרה, ולהשאיר את הרחם והשחלה שלא נפגעה. דבר זה יאפשר לאישה להביא ילדים לעולם. לנשים עם גידול סרטני בדרגה 1b ו-10, שעברו את גיל המעבר או שאינן רוצות להביא ילדים לעולם, יומלץ בדרך כלל להסיר את שתי השחלות והרחם. לעיתים מתברר לאחר קבלת תשובות הביופסיות כי המחלה מפושטת יותר משנראה לעין בניתוח הראשוני, ויש צורך בביצוע 'ניתוח משלים' להסרת הרחם, החצוצרה והשחלה שנותרו במידה ולא הוצאו בניתוח הראשון.
אם הגידול התפשט, יבוצע ניתוח להסרת שתי השחלות, החצוצרות, הרחם וכל הגידול הסרטני, עד כמה שניתן. הליך זה נקרא debulking surgery. כמו כן, המנתח ייטול ביופסיות או יסיר חלק מבלוטות הלימפה באגן ובבטן. ייתכן שיהיה צורך גם בהסרת האומנטום, התוספתן וחלק מהצפק. ניתוח זה הינו ניתוח מורכב ומבוצע על ידי גינקואונקולוג מומחה.
אם הגידול הסרטני התפשט למעי, ייתכן שיוצא קטע המעי הנגוע בגידול, ושני הקצוות יחוברו זה לזה, במידת האפשר. לעיתים נדירות, במקרה שאין אפשרות כזו, הקצה העליון יוצא אל מחוץ לבטן דרך העור ליצירת פתח מלאכותי לניקוז הפרשות, המכונה סטומה. הליך ניתוחי זה נקרא קולוסטומיה. שקית מתחברת לסטומה בכדי לאסוף את היציאות. הרופא או האחות ידונו איתך על כך.
לעיתים המנתח יתרשם לפי בדיקות האבחון הראשוניות כי לא ניתן להסיר את רוב הגידול. במקרה כזה יומלץ לך על טיפול כימי ראשוני (כימותרפיה ניאו-אדגיובנטית), לרוב 4-3 מחזורי טיפול, לאחריהם ניתן יהיה להסיר ביתר קלות את הגידול הסרטני שנותר. ניתוח זה נקרא interval debulking surgery. לאחר הניתוח תצטרכי לקבל עוד כ-4-3 טיפולים כימיים. הרופא ידון איתך בסוג הטיפול המתאים ביותר, בהתאם לגודל הגידול ולמידת התפשטותו. לעיתים מידע זה עשוי להתגלות רק במהלך הניתוח עצמו.
בשלב זה ייתכן שקיימת אפשרות להסיר חלק מהגידול הסרטני. עם זאת, לעיתים ניתוח אינו אפשרי אם המחלה מתקדמת ביותר, או אם החולה אינה בריאה מספיק כדי לעבור ניתוח מקיף. במצב זה תינתן לך כימותרפיה כטיפול ראשוני, ואם נפח הגידול יפחת בעקבות הטיפול, יומלץ לך על ניתוח. לרוב תצטרכי להשלים עוד טיפולים כימיים לאחר הניתוח.
לאחר הניתוח הצוות הרפואי יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל הניתן, ובדרך כלל יסייעו לך לקום ממיטתך כבר למחרת. בזמן השהייה במיטה חשוב להקפיד להניע את הרגליים באופן קבוע ולנשום נשימות עמוקות כדי למנוע זיהומים בחזה והיווצרות קרישי דם. לביצוע התרגילים תקבלי סיוע מפיזיותרפיסט/ית או אחות. כמו כן, תקבלי תחבושות מיוחדות, שייסעו בזרימת הדם ובמניעת קרישי דם ברגליים.
עירוי תוך-ורידי יוחדר לגופך כדי להזינו בנוזלים עד שתוכלי לשתות ולאכול שוב - בדרך כלל יום למחרת הניתוח. רוב המטופלות מסוגלות לשוב ולאכול ארוחות קלות כ-48 שעות לאחר הניתוח. תותקן לך צינורית הנקראת קתטר (צנתר), המוחדרת לשלפוחית השתן ומנקזת את השתן מהגוף לתוך שקית איסוף. צינורית זו תוסר לאחר יום או יומיים. ״תכן שתותקן גם צינורית בפצע הניתוח כדי לנקז ממנו נוזלים. גם היא תוסר לאחר כמה ימים.
חלק מהנשים חשות קושי ביציאות ועצירות, או סובלות מתחושת נפיחות ומגזים מספר ימים לאחר הניתוח. התייעצי עם הצוות הרפואי, וייתכן שתקבלי תרופות להקלה. תנועתיות, מזון עתיר סיבים ונוזלים רבים יסייעו בהקלת העצירויות והגזים.
טבעי לחלוטין לחוש חוסר נוחות או כאב במשך ימים אחדים לאחר הניתוח, אך ניתן לשלוט בהם באמצעות תרופות יעילות לשיכוך כאבים. בדרך כלל הרופא המרדים ישוחח איתך על השליטה בכאב לפני הניתוח. אם הכאב אינו חולף, חשוב לדווח על כך לרופא או לאחות בהקדם האפשרי כדי שיוכלו לסייע.
רוב המטופלות משוחררות לביתן לאחר 5 עד 10 ימי שהייה בבית החולים, ברגע שהוסרו התפרים. אם את חוששת כי יהיו קשיים בחזרתך הביתה (למשל, אם את גרה לבד או בבית עם מדרגות רבות), ידעי את האחות או העובדת הסוציאלית במחלקה לפני השחרור, כדי שיוכלו לסייע לך ולמשפחתך. מומלץ שלא לנהוג ברכב במשך ששת השבועות הראשונים לאחר הניתוח, וייתכן שתתקשי לחגור את חגורת הבטיחות במשך זמן מה. רצוי שלא לנהוג כלל עד שתוכלי לחגור חגורת בטיחות בנוחות. בטרם תעזבי את בית החולים תיקבע לך פגישה לביקורת לאחר הניתוח. בפגישה זו תוכלי לשוחח עם הרופא על כל בעיה או חשש המתעוררים במהלך השהות בביתך.
יש להימנע מפעילות גופנית מאומצת ומהרמת משאות כבדים לפחות במשך שלושת החודשים הראשונים לאחר הניתוח. עם זאת, מומלץ לבצע פעילות גופנית קלה, בהתאם ליכולותייך. נמצא כי ביצוע פעילות גופנית משפר את ההרגשה ואת תהליך ההחלמה ומעלה את רמת האנרגיה של מטופלים.
אחת השאלות השכיחות ביותר שנשים שואלות לאחר שעברו ניתוח רחם היא האם הניתוח ישפיע באופן כלשהו על חיי המין שלהן. כדי לאפשר למקום הניתוח להחלים כראוי, ממליצים לרוב הנשים להמתין לפחות שישה שבועות מיום הניתוח עד לקיום יחסי מין. לרוב הנשים אין בעיה בקיום יחסי מין לאחר פרק זמן זה. עם זאת, חלק מהמטופלות מגלות כי בניתוח התקצר הנרתיק והשתנה מעט מיקומו. עובדה זו עלולה לגרום לתחושות ותגובות שונות בעת קיום יחסי מין ולהשפיע על האישה. האחות תוכל לסייע לך בתהליך ההתמודדות והשיקום ובפתרון בעיות. לעיתים מטופלות חוששות כי הן עלולות להדביק את בן הזוג במחלת הסרטן במהלך קיום יחסי המין - זהו חשש מוטעה וחסר כל בסיס.
בקרב נשים צעירות אשר עדיין מקבלות מחזור חודשי, הסרת השחלות עלולה לגרום להקדמת גיל המעבר. ההשפעות של מצב זה כוללות הופעת גלי חום, עור יבש, יובש בנרתיק שעלול לגרום לקשיים בקיום יחסי מין וירידה בחשק המיני. חומרי סיכה שונים על בסיס מים יכולים להקל בעת קיום יחסי מין. ייתכן שחלק מהחולות יקבלו טיפול הורמוני חלופי (HRT) במקביל לטיפול בסרטן השחלה. טיפול זה מסייע בהפחתת התופעות. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי טיפול זה, ואם הוא יוכל לסייע לך.
נשים צעירות שאיברי המין שלהן הוסרו בניתוח, עלולות להתקשות להשלים עם העובדה שהן לא תוכלנה ללדת. הן עלולות לחוש שאיבדו חלק מזהותן הנשית. אלו תחושות טבעיות ומובנות. ניתן להיעזר באחות, קרוב/ת משפחה, או חבר/ה קרוב/ה ולשתפם בפחדים ובחששות.
טיפול כימי עושה שימוש בתרופות אנטי סרטניות (ציטוטוקסיות) במטרה להרוס תאים סרטניים, על ידי הפרעה לתהליך גדילת התאים הסרטניים. בדרך כלל סרטן שחלה רגיש מאוד לטיפול כימי, וטיפול זה נחשב יעיל אצל רוב המטופלות.
כאשר המחלה מוגדרת גבולית (פירוט בהמשך) או כאשר היא מתגלה בשלב 1a ובדרגה נמוכה, קרוב לוודאי שלא יידרש טיפול כימי לאחר הניתוח.
טיפול כימי ניתן לאחר הניתוח כאשר המחלה היא בשלב 1a, בדרגה מתונה או גבוהה, או כאשר מדובר בשלב 1b או 1c. מתן כימותרפיה לאחר הניתוח נקרא 'כימותרפיה מסייעת' (אדג'ובנטית). בדרך כלל יינתנו שישה מחזורי טיפול כימי, במשך 6-5 חודשים.
חלק מהנשים יקבלו כימותרפיה כחלק מהטיפול הראשוני או העיקרי. בדרך כלל ניתנים 4-3 מחזורי כימותרפיה, ולאחר מכן מבוצעת סריקת CT כדי לבדוק אם הטיפול יעיל. בשלב זה ייקבע אם אפשרי לבצע ניתוח כדי להוציא את הגידול הסרטני שנותר. אם יבוצע ניתוח - יינתנו לאחריו 3-2 מחזורי כימותרפיה נוספים.
כימותרפיה הינה טיפול משלים לאחר כל ניתוח לסרטן שחלה. אם המנתח הצליח להסיר את רוב הגידול, כנראה תקבלי 6 מחזורי טיפול כימי במשך כ-6-5 חודשים. לעיתים ימליץ הרופא גם לשלב טיפול כימי לחלל הבטן דרך צינורית מיוחדת, לצורך השגת תוצאות טיפול טובות יותר. לעיתים כימותרפיה ניתנת לפני הניתוח (כימותרפיה נאו-אדג'ובנטית), אם לא ניתן להסיר את רוב הגידול הסרטני, או אם אינך בריאה מספיק כדי לעבור ניתוח מורכב ומקיף. כימותרפיה תינתן גם לאחר הניתוח במטרה לצמצם את הגידולים הסרטניים, אם נותרו בגוף. אם המחלה התפשטה לכבד, או מעבר לחלל הבטן, יהיה בלתי אפשרי להסירה, ולכן כימותרפיה היא הטיפול העיקרי בו ייעשה שימוש. מטרתה בעיקר לצמצם את היקף הגידול, להקל את תסמיני המחלה ולשפר את איכות החיים. כמו כן, ייעשה שימוש בכימותרפיה אם המחלה שבה ומופיעה לאחר הניתוח.
תרופות כימיות ניתנות בדרך כלל באמצעות עירוי לווריד (כימותרפיה תוך-ורידית) במשך מספר שעות. לאחר מכן ישנו פרק זמן למנוחה והתאוששות של מספר שבועות, המאפשר לגופך להחלים ולהתאושש מתופעות הלוואי של הטיפול. הטיפול ופרק זמן המנוחה שלאחריו נקראים 'מחזור טיפול כימי'. רוב הנשים מקבלות שישה מחזורי טיפול כימי. נשים המקבלות טיפול כימי לפני הניתוח, מקבלות שלושה מחזורי טיפול לפני הניתוח ושלושה נוספים לאחריו. בדרך כלל כימותרפיה ניתנת כטיפול יום, אולם ייתכן שהיא תינתן גם במסגרת אשפוז של כמה ימים. כימותרפיה יכולה להינתן גם ישירות לתוך הבטן, דרך הצפק, באמצעות צינורית קטנה. הליך זה נקרא 'כימותרפיה תוך-צפקית'. מחקרים הראו כי כימותרפיה הניתנת בשיטה זו, לצד כימותרפיה תוך-ורידית, יכולה לסייע בשיפור שיעורי ההישרדות מהמחלה בקרב חלק מהחולות. עם זאת, הליך זה יכול לגרום לתופעות לוואי בלתי נעימות, כגון אי-נוחות, כאב, זיהום ובעיות עיכול. הרופא שלך יוכל לייעץ לך לגבי סוג הטיפול הכימי המתאים לך ולמצבך.
התרופות השכיחות ביותר לטיפול בסרטן שחלה הן קרבופלטין - Carboplatin (קרבופלטין "אבווה"® - ®"Carboplatin "EBEWE)*, שייתכן ותינתן יחד עם פקליטסקל - Paclitaxel (פקליטקסל טבע® - ®Paclitaxel TEVA)*. תרופות נוספות, שכיחות פחות בשימוש במפגש הראשון עם המחלה, יינתנו כאשר המחלה שבה והופיעה:
דוקסורוביצין - liposomal doxorubicin (מיוסט® - ®Myocet)*
טופוטקן -Topotecan (היקמטין® - ®Hycamtin)*
ציספלטין - Cisplatin (אביפלטין® - ®Abiplatin)*
דוסטאקסל - Docetaxel (טקסוטר® - ®Taxotere)*
גמציטאבין - Gemcitabine (גמזר® - ®Gemzar)*
אטופוסיד - Etoposide (אטופוסיד "אבווה"® - ®"Etoposid "EBEWE)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
הטיפול הכימי עלול לגרום לתופעות לוואי בלתי נעימות, אולם ניתן לשלוט בהן באמצעות טיפול תרופתי, ורובן נעלמות עם סיום הטיפול.
כימותרפיה עלולה להפחית את ייצור תאי הדם הלבנים במוח העצם, ולכן עמידות הגוף לזיהומים פוחתת. אם חום גופך עולה על 38°C או שאינך מרגישה בטוב (גם אם חום גופך תקין) יש ליצור קשר ישירות עם הרופא או בית החולים. לפני קבלת הטיפול הכימי ייערכו לך בדיקות דם כדי לוודא שספירת הדם תקינה. לעיתים ייתכן שיהיה צורך לדחות את הטיפול אם ספירת הדם נמוכה.
כימותרפיה עלולה לגרום להפחתת מספר טסיות הדם המסייעות לדם להיקרש בעת פציעה או דימום. יש לדווח לרופא על כל פציעה או דימום בלתי מוסברים כגון דימום מהאף, שטפי דם, פריחה או דימום מהחניכיים.
כימותרפיה עלולה להפחית את מספרם של תאי הדם האדומים, הנושאים חמצן לאיברי הגוף. ספירה נמוכה של תאי דם אדומים מכונה 'אנמיה'. תופעה זו עלולה לגרום לתחושת עייפות וקוצר נשימה. מקרים כאלה מטופלים לרוב, במתן עירוי דם.
יכולות להופיע בימים הראשונים לאחר הטיפול הכימי, אך ישנן כיום תרופות יעילות מאוד נגד בחילות והקאות, למניעה או להפחתה משמעותית שלהן. אם לא ניתן לשלוט בתופעות אלה, ״דעי את הרופא שלך שירשום לך תרופות אחרות, יעילות יותר.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום להופעת פצעים וכאבים בפה. שימוש בשטיפות פה על בסיס יומיומי יקל את התופעה. האחיות יסבירו לך כיצד לעשות זאת. אם אינך מרגישה רצון לאכול במהלך הטיפול, תוכלי להחליף חלק מהארוחות במשקאות קלים או מזינים.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לשיערך לנשור. יכול להיות שגם הריסים והגבות ינשרו או יידלדלו בעקבות הטיפול. לפני תחילת הטיפול, שאלי את הרופא אם קיימת סבירות שהתרופות יגרמו לנשירת שיערך או לתופעות לוואי אחרות. תוכלי לבקש גם מידע על טיפולים בקירור הקרקפת או שימוש בכובע קרח, המסייעים בהפחתת הנשירה בעת טיפולים כימיים. חולים אשר שיערם נושר מוצאים דרכים יעילות להתמודד עם התופעה, כגון חבישת כובעים, צעיפים או פאות. יש לציין כי שיער הנושר בעקבות הטיפול הכימי צפוי לשוב ולצמוח עם סיום הטיפול.
תופעות כגון נימול או עקצוץ עלולות להיגרם בעקבות שימוש בתרופות מסוימות המשפיעות על העצבים. תופעה זו ידועה בשם 'נוירופתיה היקפית'. ייתכן גם קושי בביצוע של פעולות שונות כמו פתיחה או סגירה של כפתורים, ובביצוען של פעולות מורכבות דומות. תופעת לוואי זו משתפרת לרוב בקצב איטי, מספר חודשים לאחר סיום הטיפול. לעיתים התסמינים עלולים נמשכים זמן רב.
כימותרפיה משפיעה על כל אדם באופן שונה. חלק מרגישים כי הם יכולים להמשיך ולנהל שגרת חיים רגילה במשך הטיפול, אולם רבים אחרים חשים עייפות רבה ועליהם לנוח לעיתים קרובות. נסי להקפיד על מנוחה ככל הניתן, והיי קשובה לגופך ולתחושותייך האישיות.
טיפול שבו נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה במטרה להרוס את התאים הסרטניים ולהימנע ככל האפשר מגרימת נזק לתאים הבריאים. רק לעיתים נדירות נעשה שימוש בטיפול בקרינה במסגרת הטיפול בסרטן השחלה. לעיתים הוא ניתן כדי לטפל בגידול סרטני ששב והופיע לאחר ניתוח וכימותרפיה, כאשר אין אפשרויות טיפול אחרות. כמו כן, ניתן להשתמש בטיפול בקרינה כדי להפחית דימום, תחושת כאב או אי נוחות. הליך זה נקרא טיפול קרינתי תומך (פליאטיבי).
טיפול בקרינה ניתן ביחידת הקרינה בבית החולים. טיפול תומך יכול להינתן במספר מחזורים: ממחזור אחד ועד לעשרה מחזורים. כל טיפול נמשך מספר דקות. משך הטיפול תלוי בסוג ובהיקף הגידול הסרטני. הרופא ידון איתך קודם לכן על אופן הטיפול המומלץ עבורך.
טיפול מכוונן (נקרא לעיתים טיפול ביולוגי) גורם להרס תאים סרטניים על ידי עצירת גדילתם והתפתחותם, בדרך כלל באמצעות חסימת הגורם שאותר כמאיץ את שגשוג תאי הסרטן, או על ידי עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. טיפולים מכווננים הניתנים לחולות בסרטן השחלה:
אולפאריב -Olaparib (לינפארזהLynparza® - ®)*
נירפאריב - Niraparib (זג'ולה® - ®Zejula)*
רוקפאריב - Rucaparib (רוברקה® - ®Rubraca)*
אולפאריב, נירפאריב ורוקפאריב הן תרופות ממשפחת מעכבי פארפ 1 הניתנות לבעלות מוטציה בגן BRCA. פארפ 1 הוא חלבון המסייע בתיקון נזקי דנ"א לתאים. התרופה חוסמת את הפארפ, מונעת את תיקון הנזק לתאי הסרטן וגורמת למות התאים, ועל ידי כך לעצירת או הקטנת הגידול. אולפאריב ורוקפאריב ניתנות בטבליות, נירפאריב בכמוסות.
בוואציזומאב - Bevacizumab(אווסטיןAvastin® - ®)* - תרופה הפועלת לעצירת התפתחות כלי דם בגידול הסרטני. כך נעצרת אספקת החמצן לגידול, והוא מפסיק לגדול או מתכווץ. אווסטין ניתנת בעירוי לווריד, בדרך כלל בשילוב עם כימותרפיה ולאחר מכן באופן בלעדי.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
אולפאריב עלולה להגדיל את הסיכון לדימומים וחבלות ולזיהומים, ולגרום לבחילות והקאות, עייפות, כאבי ראש, חולשה, צרבת, שלשול או עצירות, שינויים בחוש הטעם וחוסר תיאבון, תחושת התקררות (גודש באף ובגרון), פצעים או כאבים בחלל הפה ושינויים בתפקודי הכבד.
נירפאריב עלולה להגדיל את הסיכון לדימומים וחבלות ולזיהומים, ולגרום לבחילות והקאות, לעייפות, אנמיה (ירידה בספירת הכדוריות האדומות), שלשול או עצירות, כאבים או אי נוחות בבטן, נדודי שינה, כאבי ראש, שינויים בחוש הטעם וחוסר תיאבון, תחושת התקררות, קוצר נשימה ושיעול, לחץ דם גבוה, סחרחורות, דלקת בדרכי השתן, שינויים בערכים הנמדדים בדם, אי-סדירות בקצב הלב ושינויים בתפקודי הכבד.
רוקפאריב עלולה להגדיל את הסיכון לדימומים וחבלות ולזיהומים, ולגרום לבחילות והקאות, עייפות וחולשה, אנמיה, שינויים בחוש הטעם וחוסר תיאבון, שינויים בתפקודי הכבד ו/או הכליות, עצירות או שלשול, כאב או פצעים בחלל הפה, קוצר נשימה, רגישות לשמש, שינויים בעור (פריחה דמוית-אקנה, אדמומיות, יובש או גרד או תחושת צריבה), כאבי בטן ועלייה ברמות הכולסטרול.
במקרים נדירים התרופות אולפאריב, נירפאריב ורוקפאריב עלולות לגרום להתפתחות בעיות במח העצם (MDS) או סוג אחר של סרטן כמו לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), ובמקרים אלה יופסק הטיפול בתרופה. את תהיי במעקב רפואי ותעברי בדיקות דם תכופות על מנת לנטר הופעת גידולים חדשים.
בבוואציזומאב תופעת הלוואי הנפוצה ביותר היא לחץ דם גבוה. תופעות לוואי נפוצות פחות כוללות דימומים, קרישי דם והחלמה איטית של פצעים, תחושת חולשה כללית, שלשול, כאבי ראש, בחילות והקאות, כאבים בחלל הפה, שינויים בחוש הטעם וחוסר תיאבון, ושינויים זמניים בפעילות הכליות. במקרים נדירים בוואציזומאב עלולה לגרום לניקוב המעי הדק.
לאחר סיום הטיפול, הרופא יבקש שתגיעי לפגישות מעקב סדירות העשויות לכלול בדיקות דם כלליות וצילומי רנטגן. בדיקות של סמני סרטן, כגון CA125, עשויות לגלות הישנות של סרטן השחלה, אך לרוב הרופאים אינם מייעצים לעבור בדיקה זו כחלק מהמעקב. מחקרים מראים כי המתנה להתפתחות תסמינים לפני תחילת הטיפול, יעילה באותה מידה כמו טיפול מוקדם המבוסס על ממצאי בדיקת CA125. המשמעות הנוספת של הימנעות מטיפול בשלב מוקדם היא דחיית תופעות הלוואי הנובעות מהטיפולים. עם זאת, במקרים מסוימים יש יתרונות לגילוי מוקדם של חזרת המחלה.
סביר להניח שפגישות מעקב יתקיימו במשך מספר שנים. עם זאת, אם את מבחינה בתסמינים חדשים, או אם מתעורר בך חשש כלשהו, עלייך ליצור קשר עם הרופא שלך ולהיוועץ עימו בהקדם.
אם מחלת הסרטן שבה ומופיעה, היא תטופל לרוב באמצעות כימותרפיה, ולעיתים על ידי ניתוח. טיפול כימי יכול לסייע בשליטה בגידול הסרטני לאורך שנים רבות.
הצפק הינו קרום המקיף את הבטן, ומכיל בתוכו את כל איברי הבטן (למשל המעיים, הכבד והקיבה). הצפק מסייע בהגנה על איברי הבטן, והוא מפיק נוזל שומני המסייע לאיברים לנוע באיטיות בתוך חלל הבטן.
סרטן ראשוני של הצפק הינו סוג נדיר של גידול סרטני, היכול להתפתח בכל חלק מהקרום, בדרך כלל בחלק התחתון של האגן. הצפק מורכב מתאים אפיתליאליים הדומים לתאים המכסים את שטח פני השחלה (ואזורים נוספים בגוף). למרות שהתאים המכסים את שטח פני השחלה הינן חלק קטן מהשחלות עצמן, מקום זה הינו המקור העיקרי לרוב סוגי סרטן השחלה. גידולי סרטן השחלה מתפתחים לרוב מהשחלות עצמן לצפק. מסיבה זו, סרטן ראשוני של הצפק ניתן לאבחון בנשים רק לאחר שנבדקו ולא נמצאו כחולות בסרטן שחלה. גידולי סרטן ראשוני של הצפק וסרטן אפיתליאלי (הסוג השכיח ביותר של סרטן שחלה) מתנהגים באופן דומה ומטופלים באופן זהה. סוג נוסף ונדיר המשפיע על הצפק נקרא מזותליומה צפקית. גידול זה מופיע בעיקר באנשים שנחשפו לאזבסט.
הגורמים לסרטן ראשוני של הצפק (PPC) אינם ידועים. בדומה למרבית סוגי הגידולים הסרטניים, הוא שכיח יותר בקרב נשים מבוגרות, ולעיתים נדירות מופיע אצל גברים. אצל מעט מחולי PPC מדובר בגן פגום העובר בתורשה והקשור גם לסרטן שד ושחלה במשפחה. אנשים החוששים מפני מחלת סרטן בשל היסטוריה משפחתית יכולים לפנות למרפאות גנטיות המבצעות סקירה משפחתית ומפנות להמשך טיפול.
רוב הנשים אינן חוות תסמינים כלל למשך זמן רב. כאשר מופיעים תסמינים כלשהם, הם יכולים לכלול:
אם מופיעים אחד או יותר מהתסמינים המפורטים לעיל, יש לגשת להיבדק אצל הרופא שלך. עם זאת, יש לזכור כי אלה תסמינים השכיחים במצבים רבים אחרים, ומרבית הנשים החשות בתסמינים אלה אינן חולות בסרטן ראשוני של הצפק.
לרוב, הליך האבחון יתחיל בביקור אצל רופא המשפחה שלך (רופא כללי), שיבדוק אותך ויפנה אותך בהתאם לצורך לבדיקות נוספות, סריקות אולטרסאונד ו/או בדיקות דם. הרופא עשוי להפנות אותך לבית חולים לצורך ביצוע הבדיקות וכן לשם התייעצות עם רופא מומחה וטיפול.
בבית החולים תתבקשי לפרט את ההיסטוריה הרפואית שלך במלואה לפני ביצוע בדיקה גופנית, שתכלול בדיקה פנימית (וגינלית), בה יוכל הרופא להבחין בגושים או נפיחויות. ייתכן שתידרש גם בדיקה רקטלית (דרך פי הטבעת). תוכלי לבקש להיבדק על ידי רופאה, אם תרגישי יותר נוח כך.
בבית החולים ייערכו לך בדיקות דם וצילום רנטגן של בית החזה, כדי לבדוק את מצב בריאותך הכללית. ייתכן שתתבצע בדיקת דם מיוחדת לרמות חלבון CA125. במצב של סרטן שחלה או סרטן ראשוני של הצפק רמות חלבון אלו בדם הינן גבוהות מהרגיל.
להלן הבדיקות השכיחות בהן נעשה שימוש במסגרת אבחון סרטן ראשוני של הצפק. מידע נוסף תוכלי למצוא בפרק 'אבחון סרטן השחלה':
בבדיקה זו משמשים גלי על-קול ליצירת תמונה של פנים הבטן, הכבד והאגן. ״תכן שיבוצע אולטרסאונד של האגן או אולטרסאונד וגינלי.
סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT)
סריקת טומוגרפיה היא סוג מתוחכם של צילום רנטגן, המפיק תמונות של חתכי רוחב שונים של גופך מהם ניתן גם לבנות תמונה תלת ממדית של חלל הגוף. הסריקה אינה כרוכה בכאב, ואורכת כ-10 עד 30 דקות. סריקה זו עשויה לסייע באיתור מיקומו המדויק של הגידול וכמעקב אחר התפשטות תאי הגידול הסרטני. לפני הבדיקה ניתן לרוב האנשים חומר ניגוד נוזלי, לשתייה דרך הפה או בעירוי לווריד, מה שיעניק תמונה ברורה יותר של אזורים מסוימים בגוף. הנוזל עשוי לגרום לתחושת חום כללית שתימשך מספר דקות.
הדמיית תהודה מגנטית (סריקת MRI)
בדיקה זו דומה לסריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), אך עושה שימוש במגנטיות במקום בקרני רנטגן כדי להפיק תמונות של חתכי רוחב שונים של גופך. במהלך הבדיקה תתבקשי לשכב למשך כ-30 דקות ללא תזוזה על מיטה בתוך צינור ארוך. לפעמים מוזרק לווריד בזרוע חומר ניגוד, אשר בדרך כלל אינו גורם לאי-נוחות כלשהי.
שאיבת נוזל מחלל הבטן
לעיתים בסרטן ראשוני של הצפק קיימת הצטברות נוזלים בחלל הבטן. ניתן לקחת מהם דגימה לצורך בדיקת נוכחות תאים סרטניים. בזמן הרדמה מקומית של האזור הרופא יחדיר לעור מחט דקה. מעט מהנוזל ״שאב באמצעות מזרק וייבדק במיקרוסקופ. לעיתים דגימה מהנוזל תילקח בסיוע אולטרסאונד לצורך הנחיית הרופא למיקום המדויק.
ניתוח קטן המאפשר לרופא לראות את השחלות ואת האזור המקיף אותן. ההליך מתבצע בהרדמה מלאה ומחייב אשפוז קצר. הרופא יבצע מספר חתכים קטנים, באורך של סנטימטר אחד בקירוב, בדופן של הבטן התחתונה, ויחדיר בזהירות צינור דק הנקרא לפרוסקופ. דרך הלפרוסקופ יוכל הרופא להתבונן בשחלות עצמן, וליטול דגימה קטנה של רקמה, ביופסיה, לבדיקה תחת מיקרוסקופ.
במהלך הבדיקה מוחדר גז פחמן דו-חמצני לחלל הבטן, וכתוצאה מכך את עלולה לסבול מגזים במעיים ו/או כאבים באזור הכתפיים במשך מספר ימים. תוכלי להקל את הכאבים בהליכה או בשתייה של מי-מנטה. לאחר הלפרוסקופיה ייסגרו החתכים במספר תפרים בדופן הבטן התחתונה. תוכלי לקום ולהתהלך מיד עם חלוף השפעת ההרדמה.
ניתוח פיום הבטן (לפרוטומיה)
שלב הסרטן (stage) הוא מונח המשמש לתיאור היקפו של הגידול הסרטני ולמידת התפשטותו אל מעבר למיקומו הראשוני. בירור היקף הסרטן ודרגתו (ראי בעמוד 13), מסייע לרופאים להחליט על הטיפול המתאים ביותר. סרטן שחלה וסרטן ראשוני של הצפק דומים מאוד, ולכן נעשה שימוש באותה מערכת שלבים. סרטן ראשוני של הצפק מתגלה בשלב 3 או 4.
שלב 3 - הגידול הסרטני נמצא בצפק.
שלב 4 - הגידול התפשט לאיברים כגון הכבד, הריאות או בלוטות לימפה מרוחקות (למשל בצוואר).
ייתכן שיציעו לך לעבור ניתוח כדי להסיר את כל הגידול הסרטני, במידת האפשר. ניתוח זה יכלול בדרך כלל הסרת הרחם, השחלות, רקמת השומן (אומנטום) ואת יתר הגידול הסרטני באזורים אחרים ככל הניתן.
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות אנטי סרטניות (ציטוטוקסיות) במטרה להרוס תאים סרטניים. תרופות אלו פועלות על ידי הפרעה לגדילת התאים הסרטניים. כימותרפיה ניתנת בדרך כלל לאחר ניתוח, כאשר לא ניתן להסיר את כל הגידול הסרטני, או אם קיים סיכון שנותרו תאים סרטניים בגוף לאחר הניתוח. אם המנתח סבור כי יהיה קשה להסיר את כל הגידול הסרטני בניתוח, כימותרפיה תינתן לפני הניתוח. מהלך זה מבוצע כדי לצמצם את היקף הגידול ולהקל את הסרתו.
בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה כדי להרוס תאים סרטניים, תוך שמירה ככל האפשר על התאים הבריאים. במסגרת הטיפול בסרטן ראשוני של הצפק נעשה שימוש בטיפול בקרינה לאזורים מסוימים שנמצאו נגועים לאחר ניתוח וכימותרפיה.
לאחר סיום הטיפול, תהיה במעקב סדיר אצל הרופא המטפל, כדי לעקוב אחר מצבך הבריאותי, גם אם אינך מבחינה בתסמינים כלשהם או קשיים מיוחדים. פגישת המעקב תכלול בדרך כלל בדיקה גופנית ובדיקות דם.
בין גידולי השחלה האפיתליאליים הממאירים קיימת קבוצת גידולים ייחודית, שבה ההליך הסרטני הוא גבולי. קבוצה זו נקראת borderline or low malignant potential. אלה גידולים שלרוב מופיעים בנשים צעירות יותר, בשנות הפריון, והם מוגבלים לשחלה אחת, לרוב ללא גרורות. מרבית הגידולים האלה מתגלים באקראי, נראים ציסטיים (מכילים נוזל) וסיכויי הריפוי מהם גבוהים ביותר. גידולים גבוליים מורכבים מתאים סרטניים בדרגה נמוכה שאין חשש כי יתפשטו, ולכן לרוב ניתנים לריפוי מלא באמצעות ניתוח, ולעיתים נדירות בלבד מצריכים טיפולים נוספים. במהלך הניתוח מבוצעת הפרדה של הציסטה (כיס הנוזל) משאר רקמת השחלה הבריאה או הסרה של השחלה הנגועה. היות ונטיית גידול זה לממאירות ולשליחת גרורות נמוכה, הרי שאין צורך בטיפול כימי לאחר הניתוח.
גידולים בתאי נבט בשחלה הם נדירים. גידולים אלו מתחילים להתפתח בתאי השחלה המייצרים ביציות, והם שונים מסוגי סרטן השחלות הנפוצים יותר (סרטן אפיתליאלי), והטיפול בהם שונה אף הוא.
גידולים מסוימים הנוצרים בתאי נבט הם שפירים (אינם סרטניים), בעוד שאחרים הם ממאירים (סרטניים). רוב הגידולים בתאי נבט נוטים להופיע בשחלה אחת בלבד, ורובם ניתנים לריפוי מלא תוך שימור הפוריות, גם אם הם מאובחנים בשלב מתקדם.
ציסטות דרמואידיות - גידולים שפירים הידועים גם כטרטומה בוגרת, והם סוג הגידול הנפוץ ביותר של תאי נבט. גידולים אלה מתגלים לעתים קרובות יותר בנשים צעירות, אך עשויים להופיע גם בילדות ובנשים מבוגרות.
דיסג'רמינומות - סוג של גידול בתאי נבט הנפוץ יותר בקרב נשים בשנות ה-20 שלהן. גידול זה הינו ממאיר ועלול להתגלות לעיתים קרובות בשתי השחלות.
גידולים בתאי נבט שאינם דיסג'רמינומות - גידולים ממאירים המופיעים בדרך כלל רק בשחלה אחת. הם מאובחנים בדרך כלל בילדות או בנשים צעירות. קיימים סוגים שונים של גידולי תאי נבט שאינם דיסג'רמינומות, חלקם נדירים ביותר. הסוגים השונים הם: גידולי שק החלמון, טרטומות בלתי בוגרות, גידולי תאי נבט פרימיטיביים מעורבים, גונדובלסטומה, שאת כוריון וקרצינומה עוברית.
הגורמים לגידולי תאי נבט אינם ידועים. תאי נבט הינם חלק טבעי מהשחלה, אך לעיתים שינויים בתאים אלו גורמים להם להתחלק ולגדול במהירות, דבר המוביל להתפתחות גידול סרטני.
התסמינים השכיחים כוללים כאב בטן, תחושת מלאות או נפיחות בבטן, ולעיתים תכיפות במתן שתן. אצל חלק מהנשים ״תכן דימום וגינלי בלתי רגיל. תסמינים אלו יכולים להיגרם מכל מיני סיבות, אולם אם הופיע אחד מהם ואינו חולף חשוב לדווח על כך לרופא.
הרופא יבצע בדיקת אגן פנימית כדי לבדוק את הצורה והמיקום של איברי האגן. ייתכן שיבוצעו מספר בדיקות לאבחון גידולי תאי נבט של השחלה:
בדיקות דם
ייתכן שתבוצע בדיקת דם על מנת לגלות נוכחות אפשרית של חומרים חלבוניים הנקראים 'סמני גידול', המשתחררים למחזור הדם ומסייעים לאבחנה ולטיפול בסוגים מסוימים של גידולים בתאי נבט. שני הסמנים העיקריים המיוצרים בגידולים של תאי נבט הם AFP (חלבון אלפא פטא), ו-HCG (גונאדוטרופין כוריוני אנושי).
סריקת אולטרסאונד
מכשיר זעיר בגודל מיקרופון המפיק גלי קול יועבר על פני העור מעל השחלות. באמצעות המחשב יהפכו גלי הקול לתמונה שתראה את השחלות. סריקת אולטרסאונד יכולה להיעשות גם דרך הנרתיק. מכשיר זעיר (בגודל של טמפון לערך) מוכנס לנרתיק ומפיק גלי קול שבאמצעות המחשב הופכים לתמונה.
סריקת CT
בסריקה זו מתקבלת באמצעות קרני רנטגן תמונה מפורטת של היקף הגידול ומיקומו.
לפרוסקופיה
לעיתים יבוצע ניתוח פשוט, הנקרא לפרוסקופיה. בשיטה זו נעשה חתך זעיר בבטן כדי שהרופא יוכל להתבונן באמצעות לפרוסקופ - צינורית דקה - על השחלות ועל כל האזור סביבן. הלפרוסקופ מוחדר דרך החתך שבוצע אל תוך הבטן ודרכו הרופא יכול להתבונן בשחלות ובמקרה הצורך להסיר שחלה פגועה. לאחר ששחלה הוסרה היא נשלחת לבדיקה תחת מיקרוסקופ, ואז הרופא יכול לדעת אם מדובר בגידול סרטני של תאי נבט ובאיזה סוג מדובר.
הגדרת שלב המחלה נועדה לתאר את היקף הגידול הסרטני ואת מידת התפשטותו לאזורים נוספים. קביעת סוג הגידול הסרטני והשלב שבו הוא נמצא מסייעת לרופאים בהחלטתם על סוג הטיפול המתאים ביותר עבורך. הרופא יבדוק את בלוטות הלימפה הסמוכות לשחלות כדי לקבוע את דרגת המחלה שלך.
דירוג בשיטת TNM
מערכת הדירוג השכיחה ביותר נקראת TNM:
T - מתייחס להיקף הגידול הסרטני
N - מתייחס לבלוטות לימפה נגועות (אם ישנן)
M - מתייחס להתפשטותו של הגידול לאזורים אחרים בגוף.
שיטת השלבים
הרופאים משתמשים גם בדירוג מספרי לתיאור שלב המחלה. בדרך כלל ישנם 3 או 4 שלבים לכל סוג גידול סרטני.
שלב 1 - הגידול נמצא בשלב מוקדם, הוא ממוקם בשחלות ולא התפשט מחוץ להן.
שלב 2 - הגידול התפשט אל האגן וייתכן שמשפיע על הרחם או החצוצרות.
שלב 3 - הגידול התפשט לבלוטות הלימפה או לאיברים אחרים בתוך הבטן, כגון המעי.
שלב 4 - הגידול התפשט אל מחוץ לבטן.
אם המחלה שבה ומופיעה לאחר הטיפול הראשוני, מצב זה נקרא "הישנות מחלה".
הטיפול בגידולים בתאי נבט השתפר, וכיום ניתן לרפא לחלוטין את רוב הנשים. הטיפול שיינתן תלוי במיקום ובסוג הגידול בתאי הנבט, ויכלול בדרך כלל שילוב של כימותרפיה וניתוח.
הטיפול הראשוני בגידולים בתאי נבט הוא הוצאת השחלה והחצוצרה הנגועות (כריתת שחלה וחצוצרה חד-צדדית) במהלך ניתוח הידוע כפיום בטן. הליך זה מבוצע באמצעות חתך בדופן הבטן על מנת לאפשר למנתח להרחיק את השחלה. ברוב המקרים יש צורך להרחיק רק את השחלה והחצוצרה הנגועות, דבר שלא ישפיע על יכולתה של האישה ללדת בעתיד. עם זאת, לעיתים ״תכן שיהיה צורך להרחיק את שתי השחלות, החצוצרות והרחם (כריתת רחם מלאה וכריתת שחלות וחצוצרות דו-צדדית דרך הבטן).
בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטו-טוקסיות) במטרה להרוס תאים סרטניים ולהפריע להם בגדילתם. התרופות הכימיות ניתנות בדרך כלל באמצעות עירוי לווריד בזרוע. לרוב ניתן שילוב של מספר תרופות. לעיתים ״תכן שלא יהיה צורך בכימותרפיה לאחר הניתוח, אם הגידול הסרטני אובחן בשלב מוקדם. במידה ויש צורך בכימותרפיה, היא תינתן למשך שלושה עד ארבעה שבועות, בארבעה או יותר מחזורי טיפול.
בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה, במטרה להרוס תאים סרטניים תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים. יעילותו דומה לטיפול כימי, אך הוא עלול לגרום לבעיות פוריות ולכן כמעט ואינו בשימוש בסרטן תאי נבט של השחלה.
אחת המטרות העיקריות בטיפול בנשים צעירות היא לשמר את פוריותן. אם עברת ניתוח להסרת שתי השחלות או אם קיבלת טיפול בקרינה לשחלות, את עלולה לאבד את פוריותך ולסבול מתסמיני גיל המעבר מוקדם מהרגיל. נשים שעברו טיפול בקרינה לשחלות צפויות אף הן לחוש את תופעות גיל המעבר במהלך חודשים מספר. אם רק אחת משחלותייך הוסרה, השחלה הנותרת תמשיך לייצר ביציות.
אם קיבלת כימותרפיה, היא תשפיע על השחלה הנותרת וייתכן שהמחזור החודשי ייפסק או יופיע באופן בלתי סדיר. עם סיום הטיפול הכימי, המחזור החודשי צפוי להופיע באופן סדיר, אך ייתכן שיחלפו כמה חודשים עד אז. חלק מהמטופלות בגיל מבוגר יותר חשות את תופעות גיל המעבר בעקבות הכימותרפיה.
במקרים אלה ניתן לקבל טיפול הורמונלי חלופי (HRT) אשר עשוי להקל. הרופא המטפל יוכל לייעץ לך בנושא זה.
לאחר סיום הטיפול תהיי במעקב סדיר, הכולל סריקות וצילומי רנטגן. המעקב צפוי להימשך מספר שנים. אם את חווה בעיות כלשהן, או מבחינה בתסמינים נוספים בתקופה זו, יש לדווח על כך לרופא בהקדם.
למידע נוסף על סוגים נדירים יותר של סרטן השחלות אשר אינם מופיעים בדף מידע זה ניתן לפנות למרכז המידע של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721608 או באמצעות פנייה במייל: info@cancer.org.il
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.
למידע על מערך המידע של האגודה למלחמה בסרטן