מבוא
מהי לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)?
גורמי הסיכון למחלה
תסמיני המחלה
תהליך האבחון
שלבי המחלה
הטיפול בלוקמיה מיאלואידית כרונית
טיפולים מכווננים (ממוקדי מטרה) נגד האנזים טירוזין קינאז
הטיפול הכימי (כימותרפיה)
פוריות ומניעת היריון
רפואה משלימה
מעקב
מחקרים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם
המידע המובא בהמשך עוסק בלוקמיה מיאלואידית כרונית (CML), ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
באופן תקין, תאי הגוף השונים מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר תהליך סרטני.
תאי מערכת הדם נוצרים במח העצם - חומר ספוגי הממלא את העצמות ומצוי בעיקר בעצמות האגן, עמוד השדרה ועצם החזה (סטרנום). תאי הדם נוצרים מתאים הנקראים 'תאי גזע' (תאי אב), המתפתחים לשני סוגים:
תאי גזע לימפואידים - מתפתחים לתאי דם לבנים הנקראים 'לימפוציטים' וחיוניים למערכת החיסון של הגוף.
תאי גזע מיאלואידים - מתפתחים לתאי דם אדומים הנושאים את ההמוגלובין, לתאי דם לבנים הנקראים 'מונוציטים' ו'נויטרופילים' ('גרנולוציטים'), ולטסיות דם המסייעות בקרישת הדם ובעצירת דימומים.
מחלות סרטן הדם (ממאירויות המטולוגיות) משפיעות על הייצור והתפקוד של תאי הדם. תהליך התפתחות תאי הדם התקין מופרע על ידי צמיחה בלתי מבוקרת של סוג לא תקין של תאי דם. שגשוג תאי דם לא תקינים אלה מדכא את תאי מערכת הדם הבריאים, ומונע מהם לבצע תפקידים חיוניים, כמו התמודדות עם זיהומים או מניעת דימום רציני.
כאשר תאי הדם הלא תקינים מצטברים בדם, הם עלולים להתפשט לבלוטות הלימפה, לטחול, לכבד, לריאות ולכליות, ולהשפיע על תפקודים שונים בגוף.
לוקמיה היא מחלה ממארת של תאי הדם הלבנים. לחולים בלוקמיה יש לרוב יותר תאי דם לבנים מהנורמה, וההתנהגות של התאים האלו שונה משל תאי דם לבנים תקינים. קיימים חמישה סוגים מוכרים של לוקמיה, ולכל אחד מהם מאפיינים וטיפול ייחודיים:
לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL)
לוקמיה מיאלובלסטית חריפה (AML)
לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)
לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)
לוקמיה של תאים שעירים (HCL)
לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) היא הפיכתו של תא האב הרב-תכליתי במח העצם לממאיר (תהליך הנקרא 'התמרה ממארת'). ברוב המקרים, מחלה זו מתפתחת באיטיות, ולכן נחשבת כמחלה כרונית.
חולי CML סובלים מייצור עודף של תאי דם לבנים (גרנולוציטים) צעירים, שאינם מתפתחים לתאים בשלים. תאים צעירים אלו ממלאים את מח העצם, ולעתים משתחררים לזרם הדם ההיקפי. במשך הזמן, מח העצם מתמלא באותם תאים, כמו גם הטחול, הגדל בעקבות הצטברות התאים בתוכו.
לכל תא מערך הוראות ייחודי, השמור רק לו, כיצד הוא אמור לפעול ומתי. מערך הוראות אלו טמון בגנים (החומר התורשתי) של התא. כל גן מאופיין במערך הוראות ייעודי, המפקח על האופן בו מתנהלים התאים. למשל, גנים מסוימים יכולים להורות לתא לנוח, בעוד אחרים יכולים להורות לו לגדול או להתפתח, בכדי שיוכל לבצע את תפקודיו בגוף.
הגנים מאורגנים במבנים הנקראים כרומוזומים. בכל תא 23 זוגות כרומוזומים, סך הכל 46. לכרומוזומים שמות מספרים (מ-1 עד 22). אצל גברים, קיימים גם כרומוזום X וכרומוזום Y. לנשים שני כרומוזומי X. במחלת CML נוצר בעת חלוקת התא כרומוזום חדש, כרומוזום פילדלפיה (The Philadelphia Chromosome). כרומוזום זה נוצר מקטע של כרומוזום 9 (גן ה-ABL), המתחבר לכרומוזום 22 (גן ה-BCR), וביחד הם יוצרים גן חדש הנקרא BCR-ABL1. הגן החדש מייצר את החלבון טירוזין קינאז, המעודד התפתחות של תאי דם בלתי תקינים במח העצם. כרומוזום פילדלפיה הוא תהליך נרכש הגורם למחלה, ואינו עובר בתורשה על ידי החולה לילדיו.
הגורמים ללוקמיה מיאלואידית כרונית אינם ידועים, אולם מחקרים לגילוי הסיבות האפשריות למחלה זו נמשכים כל הזמן. כאמור, היא אינה מועברת בתורשה באמצעות גן פגום, כך שקרובי משפחתך אינם נמצאים בקבוצת סיכון.
מידע נוסף בנושא מסרטנים סביבתיים ניתן למצוא בחוברת 'סרטן וסביבה' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995, או לאתר האגודה למלחמה בסרטן.
כיוון שהמחלה מתפתחת באיטיות, קשה לגלותה בשלבים מוקדמים. חלק מהאנשים אינם חווים תסמינים כלל, ומחלתם מתגלה בעקבות בדיקת דם שבוצעה במסגרת בירור רפואי אחר או בדיקות שגרתיות. תסמיני המחלה משתנים בהתאם לשלבים השונים, המפורטים בהמשך. בשלבים מוקדמים תסמיני המחלה אינם ייחודיים לה, והם לרוב מעורפלים, ודומים לתסמיני מחלות נפוצות, כגון שפעת. התסמינים יכולים לכלול את התופעות הבאות:
תופעות נוספות אפשריות הן: נפיחות בלוטות הלימפה, גושים קטנים בעור הנגרמים בעקבות התפשטות תאי הלוקמיה, גרד כללי בגוף, כאבי ראש והפרעות ראייה.
בכל מקרה של הופעת תסמינים אלה יש לפנות לרופא בהקדם. אולם, יש לזכור כי סימנים דומים עשויים להופיע גם בעקבות מחלות אחרות, לא בהכרח מחלות סרטן.
לעתים מתגלה לוקמיה מיאלואידית כרונית בבדיקת דם שבוצעה בעקבות סיבה רפואית אחרת. אם אתה חווה תסמינים הנובעים מלוקמיה, בדרך כלל יחל האבחון אצל רופא המשפחה שלך, שיבדוק אותך וישלח אותך לבצע בדיקת דם.
אם תוצאות הבדיקה אינן תקינות, רופא המשפחה יפנה אותך לרופא המטולוג להמשך בדיקה וטיפול. המטולוגיה (Hematology) היא תחום ברפואה העוסק במערכת תאי הדם, באיברים וברקמות המייצרים אותם, במנגנון קרישת הדם ובגידולים ממאירים של מערכת זו. המטולוגיה עוסקת גם במערכת הלימפה, תפקודה ותחלואיה. תמונת דם של חולה ב-CML תצביע על מספר גבוה של תאי דם לבנים צעירים.
ההמטולוג יעבור על ההיסטוריה הרפואית המלאה שלך ויבצע לך בדיקה גופנית. תבצע בדיקת דם אשר תבדוק את רמות תאי הדם השונים בדם ומצבם. אם בדיקת הדם תראה חשד ל-CML, הרופא ייבצע בדיקות נוספות, כולל דגימת מח עצם.
בבדיקה זו נלקחת דגימה קטנה של מח עצם מחלקה האחורי של עצם האגן, או מעצם החזה. הדגימה תיבדק תחת מיקרוסקופ, בכדי לראות אם ישנם תאי דם לבנים שאינם תקינים בדגימה. אם יימצאו תאים חשודים - יבוצע זיהוי של תאים אלו, וניתן יהיה לקבוע את סוג הלוקמיה. דגימת מח העצם מתבצעת בהרדמה מקומית. לאחר הרדמת האזור, מוחדרת בעדינות מחט לתוך העצם, ובעזרת מזרק מיוחד, נלקחת דגימה ממח העצם. לעתים, יש צורך בנטילת דגימה גדולה יותר ממח עצם (ביופסיה), ואז הבדיקה תימשך מספר דקות נוספות. הבדיקה מתבצעת באשפוז רגיל או באשפוז יום, ונמשכת כ-15 עד 20 דקות. במהלך הבדיקה תיתכן מעט אי-נוחות, אולם היא תימשך זמן קצר. בחלק מבתי החולים ניתנת תרופת הרגעה לזמן קצר, המאפשרת למטופל לישון בזמן הביופסיה. ייתכנו מעט כאבים מספר ימים לאחר הבדיקה, אך תוכל ליטול משככי כאבים שיסייעו לך.
בדיקה זו מאתרת נוכחות של כרומוזום פילדלפיה בדם ובמח העצם. תוצאותיה יסייעו לרופאים להחליט על הטיפול הטוב ביותר עבורך.
בדיקת דם לאיתור הגן BCR-ABL1 זוהי בדיקה רגישה ביותר, המצביעה על קיומה של לוקמיה גם אם לא התגלתה בבדיקות הרגילות וגם כאשר אין תסמינים חיצוניים שלה.
בדיקה המתבצעת בכדי לבדוק אם חל שינוי בגודלם של הטחול או הכבד שלך. בבדיקה זו נעשה שימוש בגלי קול הבונים תמונה של האיברים הפנימיים. הבדיקה אינה מכאיבה ונמשכת מספר דקות בלבד.
לוקמיה מיאלואידית כרונית יכולה להתפתח לשלושה שלבים אפשריים. שלב המחלה נקבע בהתאם למספר התאים הבלסטיים (תאים לא בשלים) בדם ובמח העצם, וחומרת התסמינים.
רוב המטופלים מאובחנים בשלב הכרוני. בתקופה זו המחלה מתקדמת באיטיות רבה, ונותרת יציבה למשך תקופות ארוכות (כארבע עד חמש שנים בממוצע).
שלב זה אמנם משתנה בין אדם לאדם, אך רוב האנשים ממשיכים לנהל חיים רגילים למדי, וחווים מעט מאד תסמינים.
את הטיפול בשלב זה ניתן לקבל בבית, ובמרבית המקרים לא נדרש אשפוז בבית החולים. יהיה צורך להגיע לביקורים תקופתיים אצל הרופא המטפל, בכדי שניתן יהיה לעקוב אחר מצבך ולבצע בדיקות דם.
הקפדה על קבלת טיפול בשלב זה תסייע בשליטה טובה על התקדמות המחלה למשך שנים רבות, לעתים אף לעשרות שנים. כיום כבר מתחילים לדבר על הבראה מלאה מהמחלה. בשלב זה של המחלה ישנם בדם ובמח העצם לא יותר מ-10% תאים בלסטיים.
אצל חלק מהאנשים, המחלה יכולה בהדרגה לעבור לשלב זה, בו היא מתפתחת במהירות גדולה יותר. בשלב זה ישנם כ-6% עד 19% תאים בלסטיים בדם ובמח העצם. השינוי ניכר לפעמים בבדיקות דם, או בהופעת תסמינים חדשים, כגון: עייפות רבה (שמקורה באנמיה), ירידה במשקל, כאבי עצמות, הזעות ועלייה בחום הגוף בשעות הלילה.
אם אינך חש בטוב, או שאתה מבחין בתסמינים חדשים - הודע מיד לרופא המטפל בך. הטיפול בשלב המואץ הוא אינטנסיבי יותר מאשר בשלב הכרוני וייתכן שתצטרך לשהות בבית חולים.
לאחר זמן מה של השלב המואץ, המחלה עלולה לעבור לשלב זה, הדומה ללוקמיה חריפה. בשלב זה, רובו של מח העצם התחלף בתאים בלסטיים (לא בשלים) רבים. בדם ובמח העצם ישנם יותר מ-20% תאים כאלה. חלק מהחולים אינם מגיבים לטיפול בשלב הכרוני, ומחלתם עוברת במהירות משלב זה לשלב הבלסטי, תוך דילוג על השלב המואץ. שלב זה נקרא לעתים גם 'משבר בלסטי'.
הטיפול בלוקמיה מיאלואידית כרונית מותאם לכל אחד מהשלבים בו נמצאת המחלה, וכן למצב בריאותך הפיזי והכללי. המחלה נחלקת לשלב כרוני, מואץ או בלסטי. לעיתים יש לבצע דילול של כדוריות דם לבנות בדם טרם תחילת הטיפול.
מטרת הטיפול בשלב הכרוני היא להחזיר למצב תקין את ספירת הדם שלך, ולהמשיך בשמירה על הרגשה כללית טובה. במרבית המקרים, תטופל בטבליות של תרופה השייכת למשפחה חדשה של תרופות הקרויות 'תרופות מכווננות' (או ממוקדות מטרה, ביולוגיות). הכוונה שהן מכוונות נגד השינוי שקרה בתא הממאיר, למשל נגד חלבון שמשתתף בתהליך הממאיר. במקרה של לוקמיה מיאלואידית כרונית, הן מכווננות נגד ה-BCR-ABL1 ומעכבות את פעילותו. במילים אחרות, אלו תרופות שמעכבות את האנזים טירוזין קינאז. קינאזות הן חלבונים המווסתים את התפתחותם וצמיחתם של תאי הגוף. התרופות ממשפחה זו חוסמות את האותות המעודדים את התאים הממאירים להתפתח, מעכבות את צמיחתם וגורמות למותם. (מידע מפורט על התרופות המכווננות בעמ' 12).
אם לא טופלת בתרופה ממשפחת מעכבי טירוזין קינאז בשלב הכרוני, ניתן יהיה להשתמש בתרופות אלו בשלב המואץ. אם טיפולים אלו אינם יעילים ומצבך הגופני טוב - יוצע לך ברוב המקרים טיפול כימי במינון גבוה בשילוב השתלת תאי גזע.
בשלב זה, מטרת הטיפול היא להפחית בתסמינים ולהחזיר את המחלה לשלב הכרוני. אם לא טופלת בעבר בתרופות ממשפחת מעכבי טירוזין קינאז - ייתכן ותטופל בתרופות אלו כעת. השלב הבלסטי הוא שלב של לוקמיה חריפה, ולכן תטופל בשילובים של תרופות כימיות. אם תגיב היטב לטיפולים, ומצבך הגופני הוא טוב, ייתכן ויומלץ לך טיפול כימי במינון גבוה בשילוב השתלת תאי גזע.
לקבלת חוברת "השתלת תאי גזע ומח עצם" ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל 1-800-599-995. או לגלוש באתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן. כמו כן, ניתן להתייעץ בפורומים השונים באתר האגודה.
לחלק מהאנשים יש מספר גבוה מאוד של כדוריות דם לבנות בדם כשהם מאובחנים כחולי CML. כדוריות הדם הלבנות עלולות לחסום כלי דם ולגרום לבעיות רפואיות. ניתן לדלל את כדוריות הדם הלבנות בהליך של הפרדת דם, המכונה לויקופרזיס. הטיפול מתאים גם לנשים בהיריון שאובחנו עם CML. בזמן ישיבה על כיסא או שכיבה במיטה תחובר לכל זרוע שלך צינורית. מצינורית אחת יזרום דם אל מכשיר שמבצע הפרדת תאי דם והרחקת תאי הדם הלבנים, ודרך הצינורית ביד השנייה יוחזר הדם המופרד אל גופך. ההליך נמשך מספר שעות ואינו גורם כאב.
רופאים המטולוגים פועלים בהתאם להנחיות לאומיות ובינלאומיות לטיפול ב-CML. הטיפול שייקבע לך יתבסס על הנחיות אלו, וכן תוך התחשבות במספר גורמים, לרבות גילך ומצב בריאותך הכללי. בבית החולים אתה עשוי לפגוש חולי לוקמיה מיאלואידית כרונית המקבלים טיפול שונה משלך. הסיבה לכך היא כי מחלתם מתבטאת בשלבים שונים הדורשת טיפול שונה או בגישה אחרת של הרופא המטפל בהם. אל תהסס לפנות לצוות הרפואי בשאלות לגבי הטיפול בך. ייתכן שיוצע לך להשתתף בניסוי קליני הנערך כדי לבדוק טיפול חדש. מומלץ כי חבר, או אדם הקרוב אליך, יצטרף לביקורך אצל הרופא לשמיעת ההסבר על הטיפולים. כדאי להכין מראש שאלות אותן תרצה לשאול את הצוות הרפואי. אם אתה מתקשה בקבלת ההחלטה באותה פגישה, תמיד תוכל לבקש זמן נוסף כדי לשקול את הטיפול המוצע לך.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. לפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבין את כל הפרטים שהוסברו לך, ספר זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכל להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית על החלטתך, גם אם תבחר שלא לקבל את הטיפול כדי שהם יוכלו לתעד זאת בתיק הרפואי.
למרות שצוות רב-תחומי מומחה יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין מראש רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שבפגישה תדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
אנשים רבים חוששים מקבלת טיפולים ללוקמיה, בייחוד בגלל תופעות הלוואי. חשוב לזכור כי ניתן לשלוט היטב בתסמינים השונים של תופעות הלוואי על ידי טיפול תרופתי. אם הוצע לך טיפול בשלב הכרוני, מטרתו לשלוט בלוקמיה למשך זמן רב עם מינימום תופעות לוואי. במקרה זה סביר להניח כי לא תתקשה לקבל החלטה לגבי קבלת הטיפול. אם אתה בשלב הבלסטי, והוצע לך טיפול מתקדם, ייתכן ותסבול יותר מתופעות לוואי, וקיים סיכוי נמוך יותר לשליטה במחלה. קבלת החלטות במצב זה קשה יותר, ומומלץ לשוחח על כך לעומק עם הרופא המטפל בך. אם תחליט שלא לקבל את הטיפול, תמיד תוכל לקבל טיפולים פליאטיביים (תומכים) שיסייעו בשליטה על תסמיני המחלה.
כאמור, הטיפול העיקרי ב-CML ניתן על ידי תרופות מכווננות:
זהו הטיפול העיקרי לחולי לוקמיה מיאלואידית כרונית וניתן לתת אותו בכל שלב של המחלה. התרופה ניתנת באמצעות טבליות לבליעה. אימטיניב פועלת נגד החלבון המיוצר על ידי הגן BCR-ABL1. התרופה חוסמת את פעילותו של חלבון זה בתאי הלוקמיה, וכך התאים הבריאים יכולים להתפתח ולתפוס את מקומם של התאים הלא-תקינים במח העצם.
מיועדות לחולים המאובחנים במחלה בשלב הכרוני בקו ראשון או לחולים שמחלתם לא הגיבה מספיק לאימטיניב או לחולים בשלב המואץ. תרופות אלו ניתנות בטבליות לבליעה, ויש ליטול אותן כל עוד הן מראות יעילות.
פונטיניב היא תרופה שמתאימה לאנשים עם מוטציה מסוימת בתאי ה-CML הנקראת T315I. התרופה יעילה גם בשלב המואץ ובשלב הבלסטי בחולים ללא המוטציה.
בוזוטיניב הוא טיפול מכוונן (ממוקד מטרה) המעכב את האנזים טירוזין קינאז (TKI). בזוטיניב מיועד לחולים שנמצאו חיוביים למוטציה בכרומוזום פילדלפיה (Philadelphia chromosome positive) ומחלתם נמצאת בשלב הכרוני, המואץ או הבלסטי ומיצו טיפול קודם במעכבי טירוזין קינאז.*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תופעות הלוואי של תרופות מקבוצת מעכבי האנזים טירוזין קינאז הן לרוב מתונות, וניתנות לשליטה טובה עם טיפול תרופתי. לרוב, תופעות הלוואי ייעלמו עם סיום הטיפול. עם זאת, חלק מהאנשים עלולים לפתח תופעות לוואי חמורות. במקרה כזה, ייתכן ותצטרך להפסיק את הטיפול לזמן מה עד שיחלפו התסמינים. הרשימה כאן כוללת תופעות לוואי אפשריות, ובכל מקרה של שינוי במצבך הרפואי - יש לפנות לרופא המטפל.
כיום ישנו טיפול תרופתי יעיל ביותר המסייע במניעה והחלשה משמעותית של תופעות אלו. אם אתה סובל מבחילות והקאות יש לדווח לצוות הרפואי המטפל בך. חלק מהתרופות המטפלות בבחילה עלולות לגרום לעצירות. במקרה כזה, יש ליידע את הרופא או את האחות.
לקבלת חוברת 'בחילות והקאות הנלוות לטיפול כימי וקרינתי' ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע׳® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן לקרוא על הנושא וכן להתייעץ בפורומים השונים באתר האגודה למלחמה בסרטן.
אובדן תיאבון הוא לרוב זמני. אם לא חל שיפור במצב התיאבון שלך, פנה לאחות או לייעוץ תזונתי במרכז הרפואי בו הנך מטופל.
לקבלת חוברת "הטיפול התזונתי התומך בחולה סרטן" ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן לקרוא על הנושא וכן להתייעץ בפורומים השונים באתר האגודה למלחמה בסרטן.
תופעה זו ניתנת לשליטה באמצעות תרופות. פנה לרופא המטפל.
חלק מהמטופלים עלולים לחוש כאבי שרירים וכאבים בעצמות. ניתן להתמודד ביעילות עם התופעה על ידי טיפול תרופתי מתאים, דווח לרופא המטפל בך אם הנך חווה תסמינים אלו.
נפיחות באזורים שונים בגוף, בייחוד בקרסוליים ואזור העיניים. אם התופעה אינה חולפת מעצמה, ניתן להיעזר בתרופות משתנות, המסייעות בהפרשת הנוזלים שהצטברו בגוף. גם טיפול קצר מועד בסטרואידים עשוי לעזור. לעתים, עלולה להתרחש אגירת נוזלים בריאות, במקרים נדירים גם בחלל הבטן או באזור הלב, ולכן חשוב להיות במעקב אצל הרופא המטפל.
פריחה בעור, אדמומיות, יובש או גרד הן תופעות אפשריות. הרופא המטפל ימליץ לך על תרופות או משחות להקלת תסמינים אלו.
דווח לרופא שלך אם אתה חש בעייפות רבה. חשוב להקפיד על מנוחה ככל שתצטרך. ניתן לנסות לאזן את העייפות באמצעות פעילות גופנית קלה, כגון הליכות קצרות. במחקרים נמצא כי פעילות גופנית מתונה יכולה להעלות את רמת האנרגיה.
לקבלת חוברת "תשישות ועייפות אצל אנשים המתמודדים עם מחלת הסרטן" ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. כמו כן, ניתן לקרוא על הנושא וכן להתייעץ בפורומים השונים באתר האגודה למלחמה בסרטן.
עם תופעות אלו ניתן להתמודד ביעילות באמצעות טיפול תרופתי מתאים. חשוב מאוד להקפיד על שתייה מרובה.
הטיפול בתרופה עלול להפחית את רמת כדוריות הדם הלבנות ולהעלות את הסיכון לזיהומים. אם אתה חש עלייה בחום הגוף (מעל 38°C), שינויים בהרגשה הכללית או כל תסמין אחר העלול להעיד על התפתחות זיהום (כגון כאבי גרון, שיעול, כאבים בעת מתן שתן וכד') - יש לדווח לרופא המטפל או לאחות.
השימוש בתרופה עלול להפחית את רמת טסיות הדם המסייעות בקרישת הדם בעת דימומים או פציעה. במקרה של דימום או חבלה ללא סיבה, כגון דימום מהאף או מהחניכיים, נקודות אדומות או פריחה על העור - יש לדווח לרופא המטפל.
התרופה עלולה להפחית את רמת כדוריות הדם האדומות ולגרום לאנמיה. תסמיני אנמיה הם עייפות וקוצר נשימה. יש לדווח לרופא המטפל מיידית על הופעת תסמינים אלו. במקרים קשים של אנמיה יש צורך במתן עירוי דם.
אמצעי מניעה
מומלץ להימנע מתכנון היריון בזמן השימוש בתרופות, כיוון שהן עלולות לפגוע בעובר. הסבר בפרק 'פוריות ומניעת היריון' בהמשך.
עם תחילת הטיפול, תתבקש להיות במעקב שבועי על מנת שהרופאים יוכלו לבדוק כיצד התרופות משפיעות עליך וכיצד אתה מגיב לתסמינים ולתופעות הלוואי. בשלבים מאוחרים יותר, תתבקש להגיע לבדיקות תקופתיות לעיתים רחוקות יותר (אחת לחודשיים או שלושה חודשים). שינויים בטיפול שנקבע לך ייעשו בהתאם לאופן בו תגיב לטיפול אותו אתה מקבל. מטרת הטיפול היא לגרום להפוגה במחלה, דהיינו, שלא יימצאו סימנים למחלה בדמך. ישנן רמות שונות של תגובה לטיפולים:
ספירת הדם של הכדוריות הלבנות בדמך תהיה לרוב גבוהה עם האבחון של המחלה. במצב של תגובה המטולוגית, ספירת הדם תחזור למצבה התקין, ולא ניתן יהיה לראות יותר תאי לוקמיה. אם הטחול שלך היה מוגדל בעת האבחון, ניתן יהיה לראות כעת כי הוא חזר לגודלו התקין. רוב האנשים מפתחים תגובה המטולוגית תוך שלושה חודשים מתחילת הטיפול באחד ממעכבי הטירוזין קינאז.
השלב הבא בתהליך ההפוגה בא לידי ביטוי בתגובה ציטוגנטית. כאשר הטיפול מתחיל להשפיע, מספר התאים החיוביים לכרומוזום פילדלפיה בדם ובמח העצם הולך ופוחת. כדי להגיע לתגובה ציטוגנטית נדרש זמן רב, לעיתים חודשים רבים. רוב האנשים המטופלים במעכבי טירוזין משיגים תגובה ציטוגנטית, אותה ניתן לאתר בבדיקת מח עצם.
גם לאחר התגובה הציטוגנטית עדיין ייתכן שיישארו תאי לוקמיה בדמך. בדיקה רגישה כמו ה-PCR יכולה לאתר אפילו תא לוקמיה אחד מבין מאות אלפי תאים בריאים. בדיקה זו משכפלת את הדנ"א של הגן ל-BCR-ABL1 בתאי ה-CML. הבדיקה מבוצעת עם אבחון המחלה, ובהמשך תצטרך לבצע בדיקה זו אחת לשלושה חודשים.
ישנן שתי רמות של תגובה מולקולרית:
תגובה מולקולרית מאג'ורית - כאשר נמצא מעט מאוד מהגן BCR-ABL1 בדם.
תגובה מולקולרית מלאה - כאשר בדיקת ה-PCR אינה יכולה לאתר את הגן BCR-ABL1 בדם.
בכימותרפיה נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות). אף שתרופות מכווננות מטרה הן הטיפול המקובל ל-CML, לעיתים ניתן גם טיפול כימי. לרוב, כימותרפיה תינתן בשילוב עם אימטיניב או תרופה מכווננת אחרת. ייתכן ותקבל טיפול כימי כבר בזמן אבחון המחלה. טיפול זה ניתן בדרך כלל בטבליות. התרופה השכיחה בשימוש היא הידרוקסיאוריאה - Hydroxyurea (הידראה® - ®Hydrea)* אותה נוטלים בטבליות בהתאם למינון אותו יקבע הרופא המטפל, כל עוד היא ממשיכה להראות יעילות.מינון תרופה זו משתנה בהתאם לתוצאות בדיקות הדם התקופתיות. אם רמת תאי הדם יורדת מתחת לרמה מסוימת - הטיפול יופסק. אצל רוב האנשים, תופעות הלוואי הן קלות.
בשלב הבלסטי לעתים יהיה צורך בטיפול כימי אינטנסיבי, הכולל שילוב של תרופות שונות הניתנות בעירוי לווריד. במקרה של השתלת תאי גזע, תטופל במינונים גבוהים של כימותרפיה לפני תחילת הטיפול.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תופעות הלוואי האפשריות כוללות בחילות והקאות, זיהומים, דימומים וחבלות, פצעים בפה, שינויים במערכת העיכול (עצירות או שלשולים), תשישות או עייפות, התקרחות ובעיות פוריות.
לאגודה למלחמה בסרטן מידע מפורט על הטיפול הכימי והתרופות השונות. ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט.
חלק מהטיפולים יכולים לגרום לבעיות פוריות או למומים מולדים בעובר. יש להיוועץ ברופא המטפל טרם תחילת הטיפול בנוגע לשימור פוריות, שימוש באמצעי מניעה ותכנון היריון. כמו כן, אם את מניקה - יש לעדכן את הרופא המטפל.
לאגודה למלחמה בסרטן חוברות שונות בנושא פוריות: 'שימור פוריות בגברים המתמודדים עם מחלת הסרטן', 'מיניות ופוריות האישה' ו'חיי אישות ופוריות' לאישה הדתית. לקבלתן ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן, בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט.
האגודה מפעילה שירות ייעוץ מיני ארצי ללא תשלום על ידי מטפלת במיניות, ללא צורך בהפניה רפואית. למידע נוסף ולקביעת תור ניתן לפנות בטל. 03-5721643, דוא"ל: lenak@cancer.org.il
ניתן להפנות שאלות לפורום 'ייעוץ מיני למתמודדים עם סרטן' באתר האינטרנט של האגודה.
המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
CML היא מחלה כרונית שמלווה את החולה למשך שנים. הטיפולים הקיימים כיום יעילים, ויכולים לסייע בשליטה על המחלה למשך שנים רבות. עם זאת, יהיה עליך לבוא לביקורים תקופתיים אצל הרופא שטיפל בך, ולבצע בדיקות דם שגרתיות. אם אתה מבחין בתסמינים חדשים או סובל מבעיה כלשהי בין מועדי בדיקות, עליך ליידע את הרופא שלך בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.להמשך
למידע על מערך המידע של האגודה למלחמה בסרטן