מבוא
סוגים שונים של סרטן העצמות
מהם הגורמים לסרטן העצמות?
מהם התסמינים?
כיצד מתבצעת האבחנה?
קביעת שלב ודירוג המחלה
הטיפול בסרטן העצמות
ניתוח
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן ראשוני של העצמות, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
רקמות ואיברים בגוף מורכבים מאבני בניין קטנות הנקראות תאים. אמנם תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, אך רובם מתחדשים באותו האופן, על ידי חלוקה, שלרוב מתרחשת בצורה מבוקרת ומסודרת. אם מסיבה כלשהי תהליך החלוקה יוצא מכלל שליטה, התאים ממשיכים להתחלק ללא הפסקה ובתוך כך מתפתחים לגוש המכונה גידול.
גידולים יכולים להיות שפירים או ממאירים. ניתן לאבחן את אופי הגידול על ידי לקיחת דגימה מהרקמה ובחינתה תחת מיקרוסקופ בתהליך שנקרא ביופסיה.
גידול שפיר מאופיין בצמיחה מקומית של גוש, עם לחץ על רקמות בסביבה והפרעה מקומית. לעיתים יש לגידול השפיר נטייה לחזור מקומית לאחר הטיפול. גידול שפיר אינו שולח גרורות ברוב המכריע של המקרים, למעט מצבים נדירים בהם מופיעות גרורות מרוחקות.
גידול ממאיר מורכב מתאים סרטניים בעלי יכולת התפשטות אל מעבר לתחום מושבם המקורי, ואם גידול שכזה איננו מטופל, הוא עלול לצמוח מקומית בצורה אגרסיבית ולהרוס את סביבתו, ואף להתפשט לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעתים ניתקים תאים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה (מערכת מורכבת שמהווה חלק ממערכת החיסון ובנויה מאיברים שונים כמו בלוטת התימוס, הטחול, מוח העצם וקשריות הלימפה - בלוטות הפזורות בגוף ומקושרות על ידי רשת צינוריות). כאשר התאים מהגידול המקורי מגיעים לאזור חדש ומתחילים להתחלק בו, נוצרים גידולים חדשים המכונים גידולים משניים או גרורות.
חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים כ-100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
גוף האדם מורכב מיותר מ-200 עצמות בצורות ובגדלים שונים. העצמות בנויות מתאים חיים הנחלקים לשלושה סוגים עיקריים של תאי עצם: אוסטאוציטים, אוסטאוקלסטים ואוסטאובלסטים, המקושרים יחדיו על ידי חומר דמוי סידן ויוצרים מרקם המקנה לעצם את חוזקה וקשיחותה. העצמות חלולות ומלאות בחומר ספוגי הנקרא מוח העצם, ובו נוצרים תאי הדם.
מפרקי העצמות מחופים בסחוס - חומר חזק וגמיש המאפשר לעצמות לנוע בחופשיות בתוך המפרקים. הסחוס אף מרפד את העצמות במפרקים, ובכך מונע מהן להתחכך זו בזו. לעצמות יש מספר תפקידים חשובים: הן מרכיבות את השלד, המעניק לגוף תמיכה נוקשה, וגם את המפרקים, המאפשרים לגוף לנוע בחופשיות. העצמות אף משמשות להגנה על איברים פנימיים. לדוגמה: הצלעות מגנות על הלב והריאות. בנוסף לכך, העצמות מהוות מאגר של חלק מהמינרלים החיוניים מאוד לגוף, ובפרט של סידן.
סרטן ראשוני של העצמות הוא נדיר, ונפוץ מעט יותר בקרב גברים מאשר בנשים.
הסוג השכיח ביותר של סרטן ראשוני של העצמות. אמנם סרטן זה יכול להופיע בכל גיל, אולם הוא נפוץ יותר בקרב מתבגרים צעירים ומבוגרים בשנות ה-60 לחייהם. מחלה זו עלולה להתפתח בכל עצם בגוף, אך המקומות השכיחים להתפרצותה הם עצם הזרוע והרגליים, ובפרט במורד עצם הירך ובמעלה השוקית.
סוג זה של סרטן עצמות קרוי על שם המנתח שגילה אותו לראשונה. סרקומת יואינג אף היא שכיחה יותר בקרב צעירים מאשר בקרב מבוגרים, ועלולה להתפתח בכל עצם בגוף, אך התפרצותה שכיחה יותר באזור האגן, עצם הירך והשוקית.
זהו סרטן של הסחוס, אולם הוא עלול להתפתח גם בתוך העצם או על פני השטח שלה. הוא שכיח בעיקר בקרב מבוגרים בגיל העמידה. גידול זה מתפתח לאט, ומופיע לרוב באזורי האגן, עצם הבריח, הצלעות, עצם הזרוע ועצם הירך.
זהו סוג סרטן נדיר, אשר לרוב מופיע בקרב מבוגרים בגילאי 40 ומעלה.
קיימים ארבעה סוגים של סרקומה בעלת תאים כישוריים (שקצוותיהם צרים יותר ממרכזם):
סוג נדיר מאוד של סרטן עצמות המופיע בקרב מבוגרים בגיל העמידה, ולרוב מתפתח בזרועות וברגליים, ובמיוחד סביב מפרק הברך.
סוג זה של סרטן עצמות אף הוא נדיר מאוד ונפוץ יותר בקרב מבוגרים בגיל העמידה, והוא מתפתח בעיקר בעצם הירך.
סוג נוסף של סרטן העצמות שעלול להתפתח בכל קבוצת גיל, אם כי נדיר מאוד שהוא מתפתח באנשים מתחת לגיל 20. גידול זה נפוץ מעט יותר בקרב גברים, והוא שכיח בעצמות הארוכות של הגוף כמו עצם הירך, השוקית והזרוע.
מדובר בגידולים המורכבים מתאי אב ראשוניים של העצם (שלא עברו התמיינות), ולכן לא ניתן לדעת מאיזה סוג של רקמת עצם תקינה הם התפתחו.
סוג נדיר מאוד של סרטן שמתפרץ בעיקר בעצם העצה (בסיס האגן) או בחוליות הצוואר (בסיס הגולגולת כולל עצמות הפנים), אך יכול להופיע לאורך כל עמוד השדרה ונוטה להתפתח באיטיות ולא להתפשט בגוף. כשהוא כבר שולח גרורות אזי המקומות המועדים לכך הם הריאות, קשריות לימפה סמוכות, הכבד, העצמות והעור. גידול זה נפוץ יותר בקרב גברים, במיוחד כשמדובר באזור האגן, ועלול להופיע בכל קבוצת גיל, אם כי הוא שכיח יותר בגיל העמידה. מקורו של הגידול הוא הנוטוקורד (notochord) - שכבת התאים העוברית שממנה מתפתח חוט השדרה הראשוני. כעבור שישה חודשים רוב רובו של הנוטוקורד מוחלף ברקמת עצם שיוצרת את עמוד השדרה, אך עדיין נותרת ממנו כמות קטנה העלולה להתפתח לכורדומה. אם הגידול מתפתח בבסיס האגן, החולה עשוי לחוש בכאב, לחוות שינויים בפעילות המעיים, קשיים בהטלת שתן, בריחת שתן, אין-אונות, קשיים בתנועה או היעדר תחושה באזור הנגוע. אם הגידול מתפתח בבסיס הגולגולת, החולה עשוי לחוש בכאבי פנים וראש, ראייה כפולה, שינויים ביכולת השמיעה וקושי בבליעה.
גידול זה יכול להופיע בכל גיל. הוא משפיע בעיקר על עצמות השלד, ויכול לפגוע בכמה עצמות בו זמנית או במספר מקומות על גבי אותה העצם.
הגורמים המדויקים לסרטן ראשוני של העצמות עדיין אינם ידועים. כיוון שסוג זה של סרטן פוגע לרוב בצעירים ובמתבגרים, קיימת סברה כי מהלך המחלה קשור לשינויים החלים בעצמות בעת גדילתן.
לעיתים אנשים מגלים שיש להם סרטן בעצמות לאחר תאונה או חבלה בעצם, ומכאן מסיקים כי הפציעה גרמה להופעת הסרטן, אך אין כיום הוכחות חד-משמעיות לכך. ייתכן כי הפציעה מסבה את תשומת הלב אל סרטן שכבר היה קיים.
הגורמים הבאים יכולים להעלות את הסיכון לסרטן ראשוני בעצמות:
התסמינים (סימפטומים) של סרטן עצמות ראשוני משתנים בהתאם לסוג העצם הנגועה ומיקומה בגוף, כמו גם בהתאם לגודלו של הגידול. לעיתים התסמין הראשוני יתבטא ברגישות יתר סביב האזור הנגוע; בתחילה מדובר לרוב בכאב מתמיד שאינו חולף ואף מחריף בזמן פעילות גופנית, או בשעות הלילה כשהשרירים רפויים. בילדים הכאב לפעמים נחשב בטעות כנקע או כ'כאבי גדילה'.
תסמין שכיח נוסף הוא נפיחות סביב העצם הנגועה, אך היא לעיתים תתבטא רק כשהגידול כבר הגיע לממדים גדולים. אם מדובר בעצם המצויה בפנים הגוף, יהיה קשה לראות או להרגיש את הגוש. לעומת זאת, אם הסרטן ממוקם בסמוך למפרק, הגידול יקשה על התנועה וישפיע על כל האיבר. כאשר הגידול הסרטני ממוקם ברגל, ייתכן שהוא יגרום לצליעה. אם הסרטן התפתח בעמוד השדרה, ייתכן שהוא ילחץ על העצבים בחוט השדרה, ויגרום לתחושת חולשה, היעדר תחושה או נימול בגפיים. לעיתים המחלה מתגלה כאשר העצם הנגועה, שנחלשה בעקבות הסרטן, נשברת לאחר תאונה או נפילה קלה. תסמינים נפוצים פחות של סרטן ראשוני בעצמות כוללים עייפות, חום גוף גבוה, זיעה וירידה במשקל הגוף.
רבים מהתסמינים שתוארו לעיל מאפיינים מחלות אחרות מלבד סרטן, ולכן תהליך האבחון של סרטן העצמות אורך זמן רב. עם זאת, כל אדם שחש כאב מתמיד בעצמות שנמשך מספר שבועות צריך לפנות לרופא מומחה.
האבחנה מתחילה בדרך כלל בביקור אצל רופא המשפחה שלך, שיבדוק אותך ויפנה אותך על פי צורך לבדיקות או לצילומי רנטגן. ייתכן שתופנה לכירורג מומחה (מנתח אורתופדי) בבית החולים, לצורך ביצוע בדיקות וקבלת טיפול או ייעוץ מקצועי.
בבית החולים יבחן הרופא את הרקע הרפואי שלך. לאחר מכן תתבצע בדיקה גופנית, הכוללת בחינה של העצם הנגועה וחיפוש אחר נפיחות או רגישות למגע. קרוב לוודאי שתילקחנה ממך דגימות דם, על מנת לבדוק את מצבך הבריאותי הכללי. אם הבדיקות יראו עדות כלשהי לסרטן העצמות, קרוב לוודאי שתופנה להמשך טיפול במחלקה מתמחה בבית החולים, כדי שתוכל לעבור בדיקות ספציפיות לאיתור גידולים בעצמות.
צילום רנטגן של העצמות הוא הדרך הפשוטה ביותר לאבחן סרטן של העצמות ולקבוע אם הסרטן הוא ראשוני או שניוני (התפשט אל העצמות ממקום אחר בגוף). לעיתים הצילומים מראים תמונה אופיינית למהלך המחלה, שמסייעת לרופא לאבחן את סוג סרטן העצמות (בעיקר במקרים של אוסטאוסרקומה), אולם ברוב המקרים הצילום יראה אזור עצם שנהרס על ידי הגידול הסרטני, או ייצור מוגבר של רקמת עצם סביבו.
בדיקה זו עושה שימוש בשדה מגנטי כדי לבנות תמונות חתך רוחביות של הגוף. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל גדול למשך כ-30 דקות. הבדיקה אינה גורמת כאב, אך יכולה לגרום לתחושה קלה של אי נוחות וקלסטרופוביה. תהליך ההדמיה כרוך ברעש, ולכן תקבל מהטכנאי אטמי אוזניים או אוזניות. חלק מהנבדקים יקבלו זריקת צבע לתוך וריד בזרוע על מנת לשפר את הסריקה, אך פעולה זו לרוב איננה גורמת לאי-נוחות. במהלך ביצוע הבדיקה תוכל לשמוע את הטכנאי שמפעיל את הסורק ולדבר עמו.
בדיקה שבה נלקחת דגימה קטנה מהגידול שבעצם הנגועה. הדגימה נשלחת לבחינה מיקרוסקופית, כדי לקבוע אם מדובר בגידול שפיר או סרטני. אם מדובר בגידול סרטני, יתבצעו בדיקות נוספות על מנת לזהות במדויק את סוג הסרטן.
האזור המטופל יאולחש באמצעות חומר הרדמה מקומי לפני ביצוע הבדיקה (לעיתים תתבצע הרדמה מלאה, בעיקר כשמדובר בילדים), ולאחר מכן תוחדר לעצם מחט מיוחדת שבאמצעותה תילקח דגימה אחת או יותר של תאים. אם ניתן לחוש בגוש החשוד, הרופא יכוון את המחט אל הגוש באמצעות מישוש. אם מדובר בגידול בעומק הגוף או בכזה שקשה למישוש, הרופא ייעזר בסריקת אולטרה-סאונד או ב-CT כדי להחדיר את המחט למקום המדויק בעצם. במרבית המטופלים, ביופסיית המחט תראה אם הגידול הוא שפיר או סרטני. במקרים מסוימים לא נאספים מספיק תאים בדגימה, ואז יש צורך לבצע ביופסיה בהליך כירורגי.
ביופסיה נפוצה פחות. בביופסיה זו נעשה שימוש בסכין מנתחים על מנת לפתוח את האזור הנגוע ולהסיר ממנו דגימה מהעצם הנגועה, או אפילו גידולים קטנים בשלמותם. מדובר בניתוח שיכול להתבצע בהרדמה חלקית או מלאה, תלוי בגילך, בגודל הגידול וכמה עמוק הגידול ממוקם בגופך. הדגימה מהניתוח תישלח למעבדה הפתולוגית לבחינה מיקרוסקופית שעשויה להימשך מספר ימים, וזאת כדי להשיג תוצאות מדויקות ככל שניתן.
עד להגעת כל תוצאות הבדיקות יחלפו בדרך כלל מספר ימים עד שבועיים. לפני שתשוב לביתך תיקבע לך פגישת מעקב. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחרדה או בחששות, ולכן מומלץ לשתף את בני המשפחה והחברים במצבך - כדי שיוכלו לסייע לך ולהקל עליך בתקופה זו.
אם הבדיקות יעידו על קיומו של סרטן בעצמות, קרוב לוודאי שתתבקש לערוך בדיקות נוספות על מנת לקבוע אם הגידול התפשט אל מעבר לעצם, ולבדוק את תפקודם של איברים שונים בגופך, כמו הלב או הכליות, משום שהם עשויים להיות מושפעים מהטיפולים שתקבל נגד המחלה. הרופא יוכל להפנות אותך לכל אחת מהבדיקות הבאות:
המקום השכיח ביותר שאליו יכול להתפשט סרטן ראשוני של העצמות הוא הריאות. צילום חזה יכול להראות אם הריאות נגועות או אינן נגועות בסרטן.
סריקה זו יוצרת סדרה של צילומי רנטגן, הבונה תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הסריקה אינה מכאיבה, אך היא ארוכה יותר מצילום רנטגן ונמשכת בין 10 ל-30 דקות. במהלך הבדיקה נעשה שימוש בכמות קטנה של קרינה, כך שהסיכוי שייגרם לך או לבאים איתך במגע נזק הוא נמוך מאוד. ארבע שעות לפחות לפני הסריקה, תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה. ״תכן שתקבל משקה או זריקה של חומר ניגוד שיאפשר לראות אזורים מסוימים באופן ברור יותר בסריקה. חומר זה עשוי לגרום לך לחוות גל חום בכל הגוף למשך מספר דקות. אם אתה אלרגי ליוד או סובל מאסטמה, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה, ועל כן חשוב שתדווח על כך מראש לרופא המטפל. מיד עם תום הסריקה, קרוב לוודאי שתוכל לשוב לביתך.
בדיקה בעלת רגישות גבוהה יותר מהדמיית רנטגן, המאתרת טוב יותר אזורים חריגים בעצמות. לצורך המיפוי מזריקים לווריד (בדרך כלל בזרוע) כמות קטנה מאוד ובלתי מזיקה של חומר רדיואקטיבי. עצם לא תקינה סופחת כמות רבה יותר של חומר רדיואקטיבי מאשר עצם נורמלית, ולכן הסורק מזהה את אותם אזורים שנצבעים יתר על המידה ומסמן אותם כמוקדים פעילים. לאחר הזריקה יש לחכות בין שעתיים לשלוש שעות עד לתחילת המיפוי, לכן מומלץ להיערך לכך מראש. אם במהלך הסריקה מתגלים מוקדים פעילים, לא תמיד ניתן לדעת בבירור אם מקורם בתהליך סרטני או במחלה אחרת, כגון דלקת מפרקים. לעיתים בדיקות CT ו-MRI יכולות לסייע לרופא לקבוע אם מדובר בהתמרות סרטניות, או בפעילות חריגה כתוצאה ממצב רפואי אחר.
בדיקה זו נחוצה רק אם קיים חשש לסרקומת יואינג או כשאובחן סוג כזה של סרטן. לעיתים רחוקות גידול מסוג זה עלול להתפשט למוח העצם - החומר הספוגי בתוך העצמות שבו נוצרים תאי הדם. במהלך הבדיקה דוגמים מעט מוח עצם מחלקה העליון והאחורי של עצם הירך, ובוחנים אותו תחת מיקרוסקופ כדי לאתר תאים חריגים. ניתן לבצע דגימת מוח עצם בהרדמה מקומית, אך בקרב ילדים הליך זה מתבצע לרוב בהרדמה כללית.
סריקה המשלבת מיפוי ובדיקת CT במקביל. הבדיקה נדרשת רק אם בדיקת CT רגילה העלתה חשד להימצאות גרורות מהגידול הסרטני וישנה כוונה לכרות גרורות אלה. בדיקה זו אינה מצויה בכל בתי החולים, וכאמור אינה נחוצה לביצוע בכל המקרים. רצוי כי תדון עם הרופא המטפל בנוגע ליעילות ביצוע בדיקה זו במקרה שלך. הבדיקה עושה שימוש במנה נמוכה של סוכר רדיואקטיבי כדי למדוד את פעילות התאים בחלקים שונים בגוף. כמות קטנה ביותר של חומר רדיואקטיבי מעורב מוזרקת לתוך הווריד, בדרך כלל בזרוע, ולאחר מכן מבוצעת סריקה ממוחשבת. אזורים הנגועים בסרטן פעילים בדרך כלל יותר משאר הרקמות הסובבות אותם, ולכן ייראו בבירור על גבי הסורק.
אם תצטרך לקבל טיפול כימי, תתבקש לבצע בדיקות דם שיבחנו את תפקודי הלב, הכבד והכליות שלך, וגם את השמיעה. קודם לבדיקת הדם שבוחנת את תפקודי הכליות, יוזרק חומר ניגוד רדיואקטיבי לאחד מוורידי גופך. הוא יופרש בשתן כעבור מספר שעות. בנוסף, ייתכן שתתבקש לערוך בדיקת ECG או מיפוי לב, כדי לבחון את פעימות הלב שלך. תוצאותיהן של כל הבדיקות יהיו מוכנות כעבור כמה ימים, והרופא שלך ידון בהן עמך.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיע לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחרר לביתך. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
המונח 'דירוג המחלה' מתייחס לצורת התאים בבדיקה המיקרוסקופית, ומספק אומדן לגבי מהירות התפתחותו הצפויה של הגידול הסרטני. שני דירוגים נפוצים במקרה של סרטן עצמות ראשוני:
דרגת התמיינות נמוכה - תאי הסרטן דומים מאוד לתאי העצם. תאים אלו גדלים לרוב לאט, ואינם נוטים להתפשט.
דרגת התמיינות גבוהה - תאי הסרטן שונים מאוד מתאי העצם. הם גדלים מהר יותר, וקיים סיכון רב להתפשטות של התאים. כל הסרקומות מסוג יואינג למשל, הם גידולים סרטניים בעלי דרגת התמיינות גבוהה.
שלב המחלה מתאר את גודלו, היקפו ודירוגו של הגידול הסרטני, והוא מסייע לרופאים להחליט על תוכנית הטיפולים המתאימה ביותר לחולה. ישנן שתי שיטות לתיאור שלב המחלה - שיטת TNM ושיטת Enneking - שהיא השיטה הנפוצה יותר:
שלב 1: הגידול הוא ברמת התמיינות נמוכה, ולא התפשט מעבר לעצם.
שלב 1A: הגידול ממוקם בתוך העצם. ייתכן שהגידול לוחץ על קיר העצם וגורם נפיחות, אולם הוא עדיין לא חדר את העצם לרקמות סמוכות.
שלב 1B: הגידול חדר את קיר העצם.
שלב 2: סרטן העצם הוא בדרגת התמיינות גבוהה. הגידול לא התפשט מעבר לעצם.
שלב 2A: הגידול עדיין ממוקם כולו בתוך העצם.
שלב 2B: הגידול חדר את קיר העצם.
שלב 3: הגידול יכול להיות בכל דרגת התמיינות, התפשט מעבר למיקום המקורי שלו לאיברים אחרים בגוף, כגון הריאות.
מרבית החולים בסרטן העצמות יזדקקו לשילוב של מספר טיפולים שונים כמו ניתוח, כימותרפיה והקרנות. ניתוח להסרת הגידול מהעצם מהווה חלק חשוב מאוד בטיפול, אך במקרים בהם לא ניתן לנתח, ההקרנות עשויות לשמש כטיפול חלופי, ובפרט כשמדובר בגידול מסוג סרקומת יואינג, שנגדו הן יעילות במיוחד.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ״עשה בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי, שכולל מנתחים המתמחים בסרטן העצמות, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך.
הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם אתה צריך לבחור טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכל להחליט איזו מהם מתאימה לך. אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט על תופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפולים ניתנים מסיבות שונות והיתרונות משתנים מחולה לחולה בהתאם למצבו.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר, ככל הנראה. אבל גם במצב זה תצטרך לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם אתה בוחר שלא לקבל טיפול למחלתך, תוכל לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא 'טיפול תומך' או 'פליאטיבי'.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך, ולפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבין את כל הפרטים שהוסברו לך, ספר זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולבקש זמן נוסף כדי להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכל להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית אם תבחר שלא לקבל את הטיפול כדי שהם יוכלו לתעד את החלטתך בתיק הרפואי.
למרות שצוות רב-תחומי מומחה יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ״תכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שתדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
ניתוח הוא אחד מהטיפולים העיקריים לטיפול בסרטן עצמות ראשוני. המטרה בניתוח היא להסיר את הגידול מהעצם, עם פגיעה מועטה ככל שניתן בתפקוד.
בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי בתוצאות הניתוחים לטיפול בסרטן העצמות. בעבר כמעט תמיד נדרשה קטיעה של האיבר הנגוע בסרטן. כיום, לעומת זאת, ניתן להסיר את החלק הנגוע של העצם ולהחליף אותו בתותב מתכתי מיוחד או בשתל של עצם שנלקחה מאזור אחר בגוף. במקרה של גידול סרטני בתוך מפרק או בקרבתו, ניתן להחליף את המפרק כולו במפרק מלאכותי.
זהו הניתוח המקובל ביותר, המאפשר להימנע מקטיעה במקרים רבים. המנתח יסיר את העצם באזור הנגוע, ובמקומה ישתיל שתל מטאלי או עצם מאזור אחר בגוף. אם הסרטן פגע באזור המפרק של העצם, המנתח יוכל להחליף אותו במפרק מלאכותי. במקרים מסוימים המנתח יכול להסיר את האזור הנגוע בעצם, מבלי שיהיה צורך באיבר מלאכותי כלשהו, אבל זאת רק בתנאי שיכולת התנועה אינה נפגעת.
ברוב המקרים תוכל להמשיך לבצע את כל הדברים שאתה רגיל אליהם גם לאחר ניתוח משמר גף, כולל פעילות גופנית וספורט, אולם ייתכן שיהיו פעילויות מסוימות שתתקשה בהן. קיימים סוגים שונים של ניתוחים משמרי גף, והשכיחים שבהם עושים שימוש בתותבים פנימיים ממתכת המחליפים את העצם שהוסרה - לרוב מדובר במפרקי הברך, הירך והכתף. התועלות והבעיות האפשריות בשימוש בתותבים אלו, מפורטים להלן:
מפרק הברך - כאשר מפרק הברך מוחלף, התותב המלאכותי עובד בצורה טובה. אנשים שעברו ניתוח להחלפת מפרק הברך יכולים לשחות או לרכוב על אופניים, אך אינם יכולים לרוץ או לעסוק בספורט המערב מגע פיזי בין משתתפיו בשל הסיכון להתרופפות התותב או לפגיעה בו. אצל חלק מהאנשים התותבים הפנימיים יישחקו או יגרמו לכאב, וייתכן כי יהיה צורך להחליפם כעבור מספר שנים. בכל מקרה, כרבע מהאנשים שעברו ניתוח להחלפת מפרק הברך יצטרכו לחזור עליו בתוך 10 שנים.
מפרק הירך - החלפת מפרק הירך היא ברוב המקרים מוצלחת מאוד. ייתכן שאנשים מבוגרים ייאלצו להשתמש במקל הליכה, משום שהשרירים והעצמות שלהם יתקשו לחזור למצבם לפני הניתוח. בנוסף לכך, 10% מהחולים שהחליפו את מפרק הירך יצטרכו לחזור על הניתוח לאחר כמה שנים.
מפרק הכתף - אנשים שעברו ניתוח להחלפת מפרק הכתף יוכלו לרוב להזיז את ידיהם מתחת לגובה הכתף, אך יתקשו להרים אותן גבוה יותר. התותבים הפנימיים שמחליפים את מפרק הכתף אינם נוטים להתרופף במרוצת הזמן, ולכן גם גורמים למעט מאוד בעיות.
יש לזכור כי בכל החלפת מפרק טבעי בתותב מלאכותי, קיימת סכנה של זיהום. אם התותב מזדהם, יהיה צורך לטפל בדלקת באמצעות אנטיביוטיקה, ולאחר מכן להסירו ולהחליפו בניתוח נוסף.
ניתוח משמר גף בחלק הישר של עצם נגועה, יכול להיעשות באמצעות שתל של עצם שנלקחה מאזורים אחרים בגוף כחלופה. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא האפשרות לזיהום בעצם המושתלת. הרופא המנתח hhתן לך עצות מפורטות לגבי הסיכונים האפשריים של הניתוח, הציפיות ממנו והסיבוכים שעשויים להיות כרוכים בו.
לא תמיד ניתן לשמר את האיבר, ולפעמים נדרשת קטיעה מלאה. הרופא המנתח יכול להמליץ על ניתוח כריתה במקרים הבאים:
ההכנה לניתוח קטיעת האיבר כוללת גם הכנה ותמיכה פסיכולוגית (ראה פרק 'לחיות עם איבר קטוע' בהמשך) בסיוע הצוות הרפואי. אם יתאפשר לך, רצוי שתדבר עם אדם שעבר ניתוח דומה ושיוכל לעודד אותך ולתת לך עצות שימושיות.
לפני הניתוח הרופא יסביר לך במה ההליך כרוך, כיצד הוא צפוי להשפיע עליך, ומהם הסיכונים והסיבוכים האפשריים. תוכל לשוחח עם עובדת סוציאלית לגבי התחושות והפחדים שלך. אם אתה מועמד לניתוח משמר עם שתל מטאלי, ייתכן שתרצה לראות את השתל לפני הניתוח - בקש זאת מהצוות הרפואי המטפל בך. אם אתה מועמד לניתוח כריתה, תוכל להיפגש עם מחלקת השיקום. הם יוכלו לענות על שאלות שיש לך לגבי תהליך השיקום לאחר הניתוח.
בתחילה האיבר יהיה חבוש או מקובע. מטרת הקיבוע היא לתת לשתל העצם או למפרק או לעצם המלאכותית זמן להתאחות עם יתרת העצם.
עירויים וניקוזים - לאחר הניתוח תקבל עירוי נוזלים לתוך וריד בזרוע שלך, והוא יוסר על ידי אחיות המחלקה כשתוכל לשוב לאכול ולשתות כרגיל. בנוסף לכך, קרוב לוודאי שצינורית ניקוז תותקן באזור הניתוח למשך 2-1 ימים. כמו כן, אזור הניתוח ״סגר בתפרים, שלרוב יוצאו כ-14-10 ימים לאחר הניתוח, אלא אם כן הפצע נתפר בתפרים מתמוססים שייעלמו מעצמם.
כאבים - לאחר הניתוח סביר שתחוש כאבים ואי-נוחות, ולכן תקבל תרופות לשיכוך כאבים. בתחילה תזדקק כנראה לתרופה חזקה כמו מורפין. תרופה זו ניתנת בשלוש צורות: כטבליות, כזריקה על ידי האחיות, או באמצעות משאבה קטנה המחוברת למחט בזרוע שלך, ומשחררת בשליטתך את התרופה על פי צרכיך. אם אתה מרגיש שהתרופות אינן משככות את הכאבים, חשוב שתאמר זאת לאחות.
פיזיותרפיה - זמן קצר לאחר הניתוח יבקר אותך פיזיותרפיסט, ויראה לך מספר תרגילים שתוכל לבצע במיטה. תרגילים אלה מסייעים לשמור על החוזק והגמישות של השרירים באיבר המנותח, על מנת שתוכל להשתמש בו כרגיל לאחר שתתחזק. הפזיותרפיסט יעודד אותך לנוע ברגע שתוכל. לאחר ניתוח לכריתת זרוע, תוכל לקום ולנוע לאחר חלוף ההרדמה ואיזון הכאבים. לאחר ניתוח לכריתת רגל, הפיזיותרפיסט ידריך אותך כיצד לבצע תרגילים במיטה וכיצד לעבור לישיבה על כיסא. סביר להניח כי תנוע על קביים או על כיסא גלגלים בימים הראשונים. ברגע שתתחיל לנוע יותר, תתבקש להגיע ליחידת הפיזיותרפיה בבית החולים. זהו חלק חשוב ביותר בתהליך ההחלמה. הפיזיותרפיסט יראה לך אילו תרגילים לבצע על מנת לחזק את השרירים סביב האיבר הקטוע. הם יסבירו לך כיצד לרדת מהמיטה וכיצד להשתמש בעזרי הליכה. אם עברת ניתוח ברגל, סביר שתיוותר לך צליעה קלה. לעיתים במקרי צליעה, הניסיון ללכת באופן רגיל גורם ללחץ על הרגל ולכאב במקום אחר בגוף. חשוב שתפנה לרופא שלך כאשר הכאב מתמיד, ובכל מקרה זכור שאין הדבר מצביע בהכרח כי הסרטן חזר.
רוב האנשים משתחררים לביתם לאחר החלמת הפצע באיבר המנותח, כ-5 עד 10 ימים לאחר הניתוח. אם אתה סבור שתהיה לך בעיה לתפקד בבית (למשל, במקרה שאתה חי לבד או שאין מעלית בדירתך), דווח על כך לאחות או לעובדת הסוציאלית במחלקה כדי שיוכלו לסייע לך מבעוד מועד. לעיתים ההחלמה אורכת זמן רב יותר. אם אתה נתקל בבעיות, מומלץ כי תשתף בקשייך איש מקצוע כמו עובד סוציאלי או פסיכולוג.
ברוב המקרים ניתן להתאים איבר מלאכותי (תותב, פרוטזה) לאחר קטיעת האיבר. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת כיום לייצר גפיים מלאכותיות יעילות מאוד, המאפשרות לאנשים ללכת, לרוץ ולעסוק בסוגי ספורט מגוונים.
מומחה להתאמת תותב יבקר אותך לפני או אחרי הניתוח כדי להראות לך את הסוגים השונים של התותבים ולהדגים בפניך את אופן פעולתם. יש לבצע מדידות קפדניות על מנת להתאים את התותב במדויק. ייתכן שיעברו מספר שבועות עד שהתותב הקבוע שלך יהיה מוכן, ועד אז יתאימו לך תותב זמני לצורך אימון והסתגלות. התאמת התותב מאורגנת על ידי מחלקות בתי החולים, אולם שירותי השיקום בישראל הם האחראים לספק אותן.
עם התקדמותם של הניתוחים בשנים האחרונות, אנשים רבים שחלו בסרטן ראשוני של העצמות עוברים ניתוח משמר גף במקום קטיעה. אך למרבה הצער עדיין קיימים מקרים בהם קטיעת האיבר מהווה את הפתרון היחיד לטיפול בסרטן.
אובדן יד או רגל עלול לגרום לתחושה קשה של אובדן, וקרוב לוודאי שתזדקק לזמן כדי התאבל על אובדן האיבר, ולהתחיל בתהליך ההתמודדות הרגשית והמעשית עם הקשיים המלווים סוג כזה של ניתוח. ייתכן שתרצה לשוחח עם מישהו שעבר קטיעה כדי להקל עליך את התהליך. הרופאים או האחיות במחלקה יוכלו לארגן לך מפגש כזה, לפני או אחרי הניתוח. גם אם התכוננת היטב ותיאמת ציפיות לפני הניתוח ייתכן שתחוש הלם ומצוקה לאחריו, כשתבין ותחווה את מלוא המשמעות של אובדן יד או רגל. אנשים רגילים למראה החיצוני של גופם, ולעיתים קשה להשלים עם שינוי כה משמעותי בגוף, כמו קטיעה. התחושה שאתה נראה שונה מאחרים יכולה להשפיע על הביטחון העצמי שלך, ולגרום לך לפחד מדחייה - חברתית ומינית. ייתכן שאף תתחרט על שהסכמת לעבור את הניתוח.
אלה הן תחושות קשות וחזקות, ותזדקק לזמן על מנת לעכל אותן. הצוות במחלקה מודע לכך, וינסה לסייע לך ככל שביכולתו להתמודד עימן ועם תגובותיהם של אחרים.
לאחר שתסתגל בהדרגה לתחושות שלך, האתגר הבא הוא להתמודד עם התגובות של בן/בת הזוג, המשפחה והחברים. ייתכן שתחשוש מפני הדברים שהם יאמרו או יחשבו. פחדים אלה הם אמנם ממשיים, אולם לעיתים קרובות הם מוקצנים ביחס למציאות. נסה להתמקד בכך שאנשים אוהבים אותך בגלל מי שאתה, והתכונות שגורמות להם לחוש כך לא נעלמו עם הקטיעה. נסה לדבר בפתיחות עם אחרים על הפחד מדחייה. אם תיתן להם ההזדמנות, רוב האנשים יבקשו להרגיע אותך ויחזקו בך את התחושה כי הם עדיין אוהבים אותך.
עם הזמן, ככל שאתה והאנשים הקרובים אליך תסתגלו למראה שלך, הביטחון העצמי שלך יגדל, ותוכל להתמודד טוב יותר עם תגובות של אנשים שאינם קרובים אליך. חלק מהמנותחים מעדיפים לצאת ולהסתובב כמה שיותר מהר לאחר הניתוח. עם זאת, חשוב שתיתן לעצמך את הזמן הנדרש לך על מנת להסתגל לקטיעה ולעשות דברים בקצב שלך. אפשר שבהתחלה תרצה שאדם קרוב יתלווה אליך. ייתכן שתגלה כי אחרים כלל אינם שמים לב לקטיעה, במיוחד אם אתה משתמש באיבר מלאכותי.
הפחד מפני דחייה מינית, בכל גיל, בין שבתוך מערכת יחסים ובין שמחוצה לה, מופיע אצל אנשים רבים לאחר קטיעה. יכול להיות שתרגיש כי אינך נראה טוב ושתתבייש בגוף שלך, וכתוצאה מכך אתה עלול לחוש שאף אחד לא יימשך אליך מינית, לרבות בן/בת הזוג הנוכחי/ת שלך, קל וחומר אם מדובר במפגש עם בני זוג חדשים.
אנשים רבים נעזרים בחבר טוב, איתו הם יכולים לדבר על תחושותיהם וחששותיהם, או פונים לייעוץ מקצועי. קבוצות תמיכה יכולות להעניק ייעוץ מעשי ורגשי, ולעזור לך להבין שאינך מתמודד לבד עם הקשיים המציפים אותך.
כימותרפיה עושה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) אשר הורסות את התאים הממאירים בגוף. הטיפול הכימי הוא טיפול מרכזי בחלק גדול מהמקרים של אוסטיאוסרקומה, יואינג סרקומה, וסרקומה עם תאים כישוריים. כימותרפיה יכולה להינתן לפני ניתוח או רדיותרפיה, לאחר ניתוח או רדיותרפיה, או במקרה שהסרטן חוזר לאחר טיפול. אם יש לך אוסטיוסרקומה או יואינג סרקומה, לרוב תקבל כימותרפיה לפני ולאחר הניתוח.
התרופות הנפוצות ביותר לשימוש בסרטן ראשוני בעצמות ניתנות במשלב של מספר תרופות. המשלב מבוסס על שלד של ציספלטין - Cisplating (ציספלטין "אבווה"® - ® "Cisplatin "EBEWE) ודוקסורוביצין - Doxorubicin (דוקסורוביצין "אבווה"®- ®"Doxorubicin "EBEWE)* ותרופות נוספות כגון:
מתוטרקסאט - methotrexate (מתוטרקסאט "אבווה"® - ®"Methotrexate "EBEWE)*
איפוספאמיד - Ifosfamide (מיטוקסנה® - ®Mitoxana)*
אטופוסיד - etoposide (אטופוסיד® - ®Etoposide)*
וינקריסטין - Vincristine (וינקריסטין סולפט® - ®Vincristine sulphate)*
אקטינומיצין די - Actinomycin D (קוסמוגין® - ®Cosmogen)*
ציקלופוספמיד - Cyclophosphamide (אנדוקסן® - ®Endoxan)*
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים שונים.
ההחלטה על משלב התרופות המתאים נעשית על ידי האונקולוג המטפל, על סמך הנתונים הקליניים של המטופל, סוג הגידול ומידת התפשטותו. במקרים של אוסטיאוסרקומה, מקובל לתת גם מיפמורטיד - Mifamurtide (מפקט® - ®Mapect)**. תרופה זו מיועדת לטיפול באסטיאוסרקומה, וניתנת בשילוב עם כימותרפיה, באמצעות עירוי לווריד. תרופה זו מעודדת את מערכת החיסון לייצר סוג מסוים של תאי דם לבנים אשר יכולים לתקוף ולהשמיד את תאי הסרטן. תופעות הלוואי העיקריות כוללות בחילות, שינויים בקצב הלב, כאבי ראש, עייפות, כאבים בשרירים, קוצר נשימה, שיעול.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים שונים.
הכימותרפיה ניתנת לרוב כסדרה של מחזורי טיפול, שכל אחד מהם נמשך מספר ימים. כל מחזור טיפול מלווה לאחריו בתקופת מנוחה של מספר שבועות המאפשרת לגופך להתאושש מתופעות הלוואי של הטיפול. מספר מחזורי הטיפול שתקבל והעיתוי שלהם תלוי בסוג סרטן העצמות שיש לך ובתגובה שלו לתרופות - כיווץ הגידול או שליטה על גודלו יכולים להקל על הסרתו בניתוח, ולכן ייתכן כי תעבור מחזור כימותרפי לפני ההליך הכירורגי (סיוע קדם ניתוחי, ניאו-אדג'ובנטי).
אם יש לך אוסטאוסרקומה או סרקומת יואינג תצטרך להמשיך את הטיפולים הכימיים גם לאחר הניתוח או הטיפול בקרינה, על מנת להשמיד את שארית התאים הסרטניים ולמנוע מהסרקומה להתפשט אל מחוץ לעצמות. הטיפול, המכונה 'כימותרפיה מסייעת', ניתן לאחר שמחקרים מצאו שלעיתים נשארות כמויות מזעריות של תאים סרטניים (במיוחד בריאות) שאינם ניתנים לזיהוי באמצעות סריקה.
כימותרפיה ניתנת בצורת טבליות, ולעיתים קרובות יותר כעירוי לתוך הווריד. ייתכן שכדי להקל עליך ולחסוך ממך דקירות חוזרות יציע הצוות להתקין בגופך עירוי מרכזי, המותקן בהרדמה כללית או מקומית. ישנן כמה שיטות אפשריות של עירוי שדרכו ניתן להעביר את התרופות הכימיות:
אם הטיפול הכימי ניתן דרך קנולה, היא מוחדרת לגוף לפני כל טיפול כימי ומוסרת מהגוף לפני שחרור המטופל לביתו. לפני כל טיפול צריך להכניס קנולה חדשה. בשונה מהקנולות - צנתרים מרכזיים יכולים להישאר בגוף עד סיום הטיפול. צנתר מרכזי מותקן בהליך כירורגי, בהרדמה מקומית בדרך כלל.
כימותרפיה משפיעה על אנשים שונים בצורות שונות. ישנם אנשים המסוגלים לנהל אורח חיים תקין יחסית במהלך הטיפול, בעוד שאחרים מרגישים שעליהם להאט את הקצב. חשוב שתהיה קשוב לגופך ושתפעל על פי תחושותיך. הכימותרפיה עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות, אך רובן זמניות וניתנות לשליטה באמצעות תרופות. להלן תופעות הלוואי העיקריות והדרכים למנוע או להפחית אותן:
התרופות אמנם פועלות נגד תאי הסרטן בגופך, אולם במקביל הן גם מפחיתות באופן זמני את
הייצור של תאי הדם הלבנים במוח העצם (נויטרופניה), ולכן מגבירות את הסיכון ללקות בזיהום
ולהתעייף בקלות. במהלך הטיפול הכימי יתנהל מעקב שגרתי אחר מצב תאי הדם שלך, ובמידת הצורך תקבל תרופות אנטיביוטיות לטיפול בזיהום. במקביל, ייתכן שתקבל תרופות שמכילות 'גורמי גדילה', כדי לעורר את התאוששותם וצמיחתם של תאי הדם במוח העצם שלך ובכך להפחית את הסיכוי ללקות בזיהום.
אם חום גופך עולה מעל ל- 380C, או אם אתה מפתח תסמינים דומים למחלת השפעת, כגון צמרמורות, שיעול, כאבי גרון, כאבים בעת מתן שתן, או אם תרגיש רע באופן פתאומי (גם ללא חום), עליך ליצור קשר מידי עם הרופא שלך או עם בית החולים.
אם רמת כדוריות הדם האדומות שלך (בהן מצוי ההמוגלובין) נמוכה, תחוש עייפות וחוסר מרץ. אפשר גם שתבחין בקוצר נשימה. אלה הם סימנים של אנמיה - מחסור בהמוגלובין בדם. ניתן לטפל באנמיה ביעילות באמצעות עירויי דם, שלאחריהם תרגיש נמרץ יותר וקוצר הנשימה שלך יוקל.
כימותרפיה עלולה להפחית את ייצור לוחיות הדם - תאים העוזרים לדם להיקרש. אם מספר לוחיות הדם נמוך, אתה עלול להיפצע בקלות ולדמם אפילו מחתך או משפשוף קל ביותר, ולפתח שטפי דם פנימיים או פריחה על העור. אם יופיעו בגופך פצעים או דימומים לא מוסברים, או אם תבחין בדם בצואה או בעת מתן שתן, צור קשר מידי עם הרופא שלך או עם בית החולים הקרוב.
חלק מהתרופות לטיפול בסרטן העצמות הראשוני עלולות לגרום לבחילות והקאות. ניתן למנוע או להפחית תופעות אלה באמצעות תרופות נגד בחילה על פי מרשם רופא.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לכאבים ולכיבים בפה. חשוב שתבצע שטיפות פה שגרתיות - האחות תוכל להראות לך כיצד לבצע אותן בצורה נכונה. אם אין לך תיאבון במהלך הטיפול, תוכל לנסות להחליף ארוחות מסוימות במשקאות מזינים או במזונות רכים.
חלק מהתרופות הכימיות (אך לא כולן) גורמות לנשירת שיער ולאיבוד שיער זמני. הרופא שלך יוכל לומר לך אם התרופות שתקבל צפויות לגרום לתופעת לוואי זו. ניתן להתמודד עם נשירת שיער באמצעות שימוש בפאות, כובעים או מטפחות/בנדנות. ייתכן שתתקשה להתמודד עם תופעה זו, אולם היא צפויה לחלוף כשלושה עד שישה חודשים לאחר תום הטיפול.
אם אתה חש עייפות רבה חשוב שתקדיש זמן רב למנוחה, וכאשר מתאפשר לך נסה לבצע פעילות גופנית מתונה, שהוכחה כמפחיתה עייפות.
הפוריות של גבר או אישה עלולה להיפגע כתוצאה משימוש בתרופות הכימיות נגד גידולים בעצמות. חשוב לדון בנושא הזה עם הצוות הרפואי לפני תחילת הטיפול, משום שייתכן שאפשר יהיה להקפיא תאי זרע/ביציות, כמו גם עוברים.
חלק מהנשים שמקבלות טיפול כימי יחושו תסמינים המאפיינים את גיל המעבר, כגון גלי חום והזעה מוגברת. במקרים רבים ניתן טיפול הורמונלי חלופי. הרופא שלך או כל גורם מקצועי אחר יוכלו לספק לך מידע ותמיכה בנושא.
אין זה מומלץ להפרות אישה או להרות בזמן הטיפולים הכימיים, משום שחלק מהתרופות נגד סרטן העצמות עלולות לפגוע בעובר. בעת קיום יחסי מין במהלך הטיפול הכימי, יש להשתמש בקונדום כדי להגן על בן/בת הזוג משאריות התרופה הכימית העלולים להימצא בנוזלי הנרתיק או הזרע.
טיפול בקרינה עושה שימוש בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה המשמידות את התאים הסרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים רגילים.
סרקומת יואינג מגיבה היטב לטיפול בקרינה, ועל כן משתמשים בטיפול זה לאחר כימותרפיה או לפני ניתוח. אם לא ניתן לבצע ניתוח, למשל במקרים בהם הגידול נמצא בעמוד השדרה, הטיפול בקרינה מחליף את הניתוח. ברוב המקרים, טיפולי קרינה אינם יעילים במקרה של סוגים אחרים של סרטן ראשוני בעצמות. עם זאת, טיפול קרינתי יכול לשמש חלופה במקרים מסוימים בהם לא ניתן לנתח.
לפני מתן רדיותרפיה לאזור האגן, חלק מהאנשים עוברים ניתוח קטן על מנת להשתיל מכשיר מיוחד בבטן אשר מרחיק את האיברים הפנימיים מהאזור שבו ניתנת הקרינה על מנת להגן עליהם מפני נזק אפשרי. הרופא המנתח יסביר לך בהרחבה על ניתוח מסוג זה , אם הוא רלוונטי עבורך.
הטיפול בקרינה ניתן לרוב במרפאות החוץ של בית החולים בכל יום חול. משך הטיפול עשוי להשתנות בהתאם לסוג הסרטן וגודלו, אך בדרך כלל נמשך מספר שבועות. לפני תחילת ההקרנות הרופא ישוחח איתך על אודות ההשלכות של הטיפול.
את הטיפול בקרינה יש לתכנן בקפידה על מנת לוודא שתופק ממנו התועלת המרבית. בביקורך הראשון ביחידת הקרינה תתבקש לשכב על מיטת הסימולטור, המבצע צילומי רנטגן וסריקות של האזור בו יש לטפל. לעתים סריקת CT משמשת לאותה מטרה.
לאור חשיבותו הרבה, ייתכן שהתכנון יימשך מספר ביקורים לפני שניתן יהיה להתחיל במתן הטיפול עצמו. ייתכן שעל גופך יסומנו סימונים זעירים שיסייעו לרנטגנאי הריפוי למקם אותך במדויק ולכוון את הקרניים למקום הנכון. מכיוון שסימונים אלו חייבים להישאר בכל מהלך הטיפול, ברוב המקרים הם ייעשו באמצעות קעקועים קטנים. קעקועים אלו יישארו לצמיתות, אולם כדאי לזכור שמדובר בנקודות קטנות מאוד, אשר ייעשו אך ורק לאחר שתיתן אישור לכך. אם הטיפול הקרינתי מיועד לאחת מהגפיים, ייתכן שיכינו עבורך תבנית מיוחדת על מנת לוודא שהאיבר לא יזוז בזמן הטיפול. בתחילת הטיפול בקרינה תקבל הנחיות על הדרך הנכונה לטפל בעור באזור המיועד לטיפול.
לפני כל טיפול בקרינה, ימקם אותך הרנטגנאי על מיטת הטיפולים על פי התכנון שנקבע מראש, ויוודא שאתה חש בנוח. במהלך הטיפול, הנמשך מספר דקות בלבד, תישאר לבדך בחדר, אולם תוכל לשוחח עם הרנטגנאי שישגיח עליך מחדר סמוך. הטיפול בקרינה אינו מלווה בכאב, אך מחייב שכיבה ללא תזוזה במשך מספר דקות.
תופעות הלוואי עשויות להיות קלות או טורדניות יותר, בהתאם למינון הקרינה ולמשך הטיפול, והן אמורות לחלוף בהדרגה עם סיום הטיפול. לכן חשוב שתודיע לרופא שלך אם הן נמשכות מעבר למצופה. הטיפול בקרינה עלול לגרום לתופעות לוואי כלליות או מקומיות:
הטיפול בקרינה מעייף מאוד ועל כן רצוי שתנוח ככל האפשר, במיוחד אם אתה צריך לנסוע מרחק רב כל יום על מנת להגיע לטיפול.
ניתן לטפל בבחילות ביעילות בעזרת תרופות שיכולות להינתן לך על פי מרשם רופא. אם אין לך תיאבון ואתה מתקשה לאכול, תוכל להחליף את הארוחות במשקאות מזינים ועשירים בקלוריות. ניתן לרכוש את המשקאות האלה במרבית בתי המרקחת על פי מרשם רופא.
במהלך הטיפול הקרינתי, העור באזור המטופל עלול להתכהות או להפוך אדום, רגיש וכואב. כמו כן עלולים להופיע פצעים ורגישות לשמש. הצוות הרפואי ידריך אותך בנוגע לטיפול בעור בתחילת הטיפול. במקרה הצורך ירשום לך הרופא משחה מיוחדת להרגעת עור רגיש.
הטיפול בקרינה גורם לנשירה של שיער באזור המטופל בלבד. לרוב השיער מתחדש זמן מה לאחר תום הטיפול.
טיפולים מכווננים הם טיפולים אשר מכוונים לחלבונים מסוימים על התא או בתוך התאים הסרטניים. טיפולים אלו כוללים נוגדנים חד-שבטיים ומעכבי גדילה. תרופות מסוג זה עדיין אינן בשימוש בסרטן ראשוני בעצמות ונמצאות בשלבים מחקריים.
עם סיום הטיפולים, תישאר במעקב רפואי למשך מספר שנים ותעבור בדיקות והדמיות באופן קבוע על מנת לוודא שהסרטן לא חזר. אם קיבלת טיפולים כימותרפיים, ״תכן שתתבקש לעבור בדיקות לתפקוד הלב. אם אתה מבחין בתסמינים כלשהם בין פגישות המעקב, חשוב לדווח על כך בהקדם לרופא המטפל בך.
אנשים רבים חשים בתחושות של אי-שקט וחרדה לפני בדיקות המעקב, מחשש כי המחלה תחזור. מומלץ כי תשתף את בני משפחתך או חבריך בתחושותיך. כמו כן תוכל לפנות לקבלת עזרה ממערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן ברחבי הארץ (ראה מידע מפורט בהמשך).
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן