לתרומה
חפש
מחלות סרטן
גידולים אנדוקרינים

סרטן בלוטת התריס Thyroid

עוד בנושא


מבוא

סרטן בלוטת התריס

סיבות וגורמי סיכון לסרטן בבלוטת התריס

תסמיני המחלה

אבחון המחלה

דירוג וקביעת שלבי המחלה

הטיפול בסרטן בלוטת התריס

ניתוח

תחליפי הורמונים

טיפול ביוד רדיואקטיבי (RAI)

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)

טיפול כימי (כימותרפיה)

מעקב לאחר הטיפול

רפואה משלימה ומשולבת

מחקרים קליניים

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

מערך המידע, התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, מחלימים ולבני משפחותיהם





מבוא

המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן בלוטת התריס, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.


מהו סרטן

איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. באופן תקין, תאים אלו מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.


גידול שפיר הוא גידול שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.


גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי )הראשוני( ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים 'גידול משני' (שניוני) או 'גרורה'.

למחלת הסרטן אין גורם או סוג אחד של טיפול. קיימים מעל 100 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.

בלוטת התריס

בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן או בלוטת התירואיד, היא בלוטה קטנה הממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר, מתחת לפיקת הגרון, ומורכבת משני חלקים המחוברים ביניהם ונקראים אונות.

בלוטת התריס היא חלק ממערכת ההפרשה הפנימית (המערכת האנדוקרינית), והיא מייצרת שני הורמונים החיוניים לתפקודו התקין של הגוף: תירוקסין (Thyroxine, T4) ותריודוטירונין (Triiodothyronine, T3). הורמונים אלו משפיעים על קצב הלב, רמת הכולסטרול, משקל הגוף, הזיכרון, רמת האנרגיה ועוד.


בבלוטת התריס שני סוגי תאים:

  1. תאים פוליקולריים: משתמשים ביוד מהדם כדי לייצר את הורמוני בלוטת התריס, המסייעים בוויסות חילוף החומרים בגוף.
  2. תאי C: מייצרים קלציטונין, הורמון המשפיע על ניצול הסידן בגוף.


בלוטת התריס זקוקה לאספקה קבועה של יוד (המצוי במוצרי חלב, ביצים, דגנים ומאכלי ים), אשר מסייע בייצור הורמונים אלו. חסר בהורמונים שבלוטת התריס מייצרת מכונה 'תת- פעילות של בלוטת התריס' (תת-תריסיות או היפותירואידיזם). מצב זה מביא להאטה בפעילות הגוף, לעייפות ולדופק איטי. לעומת זאת, כאשר הבלוטה נמצאת במצב של יתר פעילות (היפרתירואידיזם או תירוטוקסיקוזיס) תפקודי הגוף מואצים, והדבר מתבטא בדופק מהיר, הפחתה במשקל, תחושת רעב ונטייה להזעת יתר.


מערכת הלימפה

מערכת הלימפה היא חלק ממערכת החיסון - מנגנון ההגנה הטבעי של הגוף הנלחם בדלקות ובמחלות. למערכת הלימפה שני תפקידים עיקריים: היא מסייעת בהגנה על הגוף מפני דלקות ומנקזת נוזלים מהרקמות. בלוטות (קשריות) הלימפה לאורך הגוף מקושרות ברשת של צינורות לימפה זעירים. סרטן בלוטת התריס עלול לעיתים להתפשט לבלוטות הלימפה בצוואר ובחזה.





סרטן בלוטת התריס

גידול סרטני בבלוטת התריס נפוץ יותר בקרב נשים, ורובן מאובחנות מעל גיל 30. בגברים רוב מקרי סרטן בלוטת התריס מאובחנים מעל גיל 60. גידול סרטני מסוג זה אינו נפוץ בקרב ילדים. גידולים סרטניים בבלוטת התריס נחלקים לסוגים שונים (בהתאם למראה התאים הסרטניים הנצפים במעבדה):

גידול פפילארי (Papillary, PTC) - הגידול הסרטני השכיח ביותר. מהווה כ-80-75% מגידולי בלוטת התריס. מתפתח באיטיות ובדרך כלל מגיב היטב לטיפול. נפוץ בעיקר בנשים ומתחת לגיל 50.


גידול פוליקולארי (Follicular, FTC)
 - גידול סרטני שכיח פחות, המופיע לרוב בקרב צעירים ואנשים בגיל העמידה.


שני הסוגים הללו נחשבים לסרטן ממוין (Differentiated Thyroid Cancer - DTC) ומקורם בתאי האפיתל של בלוטת התריס. ביחד הם מהווים כ-95-90% ממקרי סרטן בלוטת התריס. הטיפול בהם לרוב דומה עם סיכויי ריפוי טובים, בייחוד כאשר הם מתגלים בשלב מוקדם.

Hurthle Cell HCTC - סוג נדיר של גידול פוליקולארי בעל סיכוי גבוה להתפשט לבלוטות הלימפה.


גידול מדולארי (Medullary, MTC)
- גידול סרטני נדיר. ידוע כי יש לו גורמים תורשתיים בכ-25-20% מן המקרים, ולכן כאשר חולה מאובחן מומלץ לכל בני משפחתו לעבור בדיקות וייעוץ גנטי. מקורו של סוג גידול זה בתאי C.


גידול אנאפלסטי (Anaplastic, ATC) - סוג גידול סרטני נדיר ואגרסיבי בבלוטת התריס, לא ממוין (undifferentiated), בעל נטייה להתפתח במהירות. גידול זה נפוץ יותר בקרב אנשים מעל גיל 60.


סרקומות של בלוטת התריס - סוג נוסף נדיר ואגרסיבי שמקורו ברקמה הנקראת סטרומה או כלי דם של הבלוטה.


לימפומה של בלוטת התריס - גידול שמקורו אינו בתאי בלוטת התריס אלא בתאי הלימפה שנמצאים בבלוטה. זהו גידול הקשור למערכת החיסון של הגוף, והוא מוגדר בדרך כלל כלימפומה שאינה הודג'קין (NHL, Non-Hodgkin Lymphoma).

לקבלת החוברת 'לימפומה שאינה הודג'קין' של האגודה למלחמה בסרטן ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה בטל': 1-800-599-995 או לעיין בה באתר האגודה

כדי לאבחן את סוג הגידול הסרטני נדרשות כמה בדיקות. האבחון המדויק יסייע לרופא להחליט מהו הטיפול המתאים והיעיל ביותר עבורך. סרטן בלוטת התריס ממוין נוטה להתפתח באיטיות, ויכולות לחלוף שנים אחדות בטרם הוא יגרום בעיה בגוף. לאחר טיפול מתאים, התוצאה לרוב היא טובה מאוד, ורבים נרפאים לחלוטין, גם אם המחלה התפשטה אל מעבר לבלוטת התריס.





סיבות וגורמי סיכון לסרטן בלוטת התריס

ברוב המקרים הסיבות לסרטן בלוטת התריס אינן ידועות, אך ידועים כמה גורמים המעלים את הסיכון לחלות במחלה:


מין

שלושה מכל ארבעה מקרי סרטן בלוטת התריס מאובחנים בנשים.


מחלות שפירות בבלוטת התריס

מצבי פעילות-יתר ותת-פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם והיפותירואידיזם) אינם מעלים את הסיכון לחלות בגידול סרטני בבלוטת התריס. אולם קיום קשריות (גושים) בבלוטה מעלה את הסיכון לאבחון סרטן בבלוטה, על אף שמרביתן המוחלט של הקשריות הן שפירות.


חשיפה לקרינה

אנשים שקיבלו טיפול בקרינה לאזור הצוואר נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן בלוטת התריס שנים רבות לאחר מכן. גם חשיפה לרמות גבוהות של קרינה בסביבה, למשל באזור צ'רנוביל שבאוקראינה לאחר התאונה הגרעינית הקשה שהתרחשה שם ב-1986, יכולה להעלות את רמת הסיכון. עם זאת, חשיפה לקרינה מיוחסת רק למעט מקרי סרטן בלוטת התריס, והעלייה בתחלואה הודגמה בעיקר בחשיפה בגיל הילדות. במבוגרים שנחשפו לקרינה כמעט ולא היה שינוי בשכיחות סרטן בלוטת התריס.


רקע תורשתי

ברוב המקרים אין לסרטן בלוטת התריס רקע תורשתי, אולם מספר תסמינים גנטיים נמצאו קשורים למחלה:

ניאופלזיה אנדוקרינית נפוצה - כ-25% ממקרי סרטן בלוטת תריס מסוג מדולארי נגרמים בשל קיומה של מוטציה בגן RET. מוטציה זו גורמת לנאופלזיה אנדוקרינית נפוצה, סוג Multiple 2 neoplasia type  endocrine (MEN)המחולקת לשני סוגים:

  • ניאופלזיה אנדוקרינית נפוצה (MEN) סוג 2A
  • ניאופלזיה אנדוקרינית נפוצה (MEN) סוג 2B


בשני הסוגים האחרונים מעורבות בלוטות אנדוקריניות נוספות, והם מתבטאים בתסמינים נוספים, מלבד סרטן בלוטת התריס. סרטן בלוטת תריס מדולארי תורשתי נוטה להתפתח בילדות או בבוגרים צעירים ולהיות אגרסיבי.


תסמונת פוליפוזיס משפחתית - נשאי מוטציה הגורמת לתסמונת פוליפוזיס משפחתית (Familial Adenomatous Polyposis - FAP) נמצאים בסיכון גבוה מעט יותר לחלות בסרטן בלוטת התריס. במקרים אלו אופיינית צורה ייחודית ונדירה של סרטן בלוטת התריס מסוג פפילארי, הנקרא cribriform morular.


תסמונת גרדנר (Gardner), תסמונת קאודן (Cowden), תשלובת קרני (Carney complex) - נחשבים גורמי סיכון לסרטן בלוטת התריס, בעיקר מסוג פפילארי ופוליקולארי.

לבני משפחתו של חולה בגידול סרטני מסוג מדולארי בבלוטת התריס יומלץ לבצע בדיקה גנטית לאיתור המוטציה. אם בבדיקה יתברר כי אינם נושאים את המוטציה - הם אינם נמצאים בסיכון מוגבר ולכן פטורים מביצוע מעקב רפואי. אם יתברר כי הם נשאים, יהיה עליהם להקפיד על ביצוע מעקב רפואי, וייתכן אף שיומלץ להם לעבור כריתה מונעת של בלוטת התריס (להפחתת הסיכון לחלות במחלה).


חשוב לציין: חולים בסרטן מסוג פפילארי או פוליקולארי אינם צריכים ייעוץ גנטי, שכן טרם אופיינו הגנים הגורמים לנטייה משפחתית ללקות במחלה.


היסטוריה משפחתית

אנשים שלהם קרוב בדרגה ראשונה (הורה, אח, ילד) שחלה בסרטן בלוטת התריס נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלה, גם ללא בסיס גנטי ידוע.


מחסור ביוד

גידולים פוליקולאריים נפוצים יותר באזורים בעולם בהם קיים מחסור ביוד. בישראל, בניגוד לרוב מדינות העולם, מלח השולחן אינו מועשר ביוד ועל כן יש לדאוג לצריכה מספקת של יוד בתזונה (דגים, פירות ים, ביצים, מוצרי חלב). אולם עודף צריכת יוד עלול להעלות את הסיכון לסרטן בלוטת התריס מסוג פפילארי.


משקל

ייתכן שאנשים בעלי עודף משקל נתונים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן בלוטת התריס.





תסמיני המחלה

ברוב המקרים הגידול הסרטני בבלוטת התריס מתפתח באיטיות רבה. פעמים רבות סרטן בלוטת התריס אינו גורם לתסמינים כלל, ומאובחן בצורה אקראית במסגרת בדיקות הדמיה של הצוואר, כגון אולטרה-סאונד צוואר או CT צוואר.

במטופלים שלהם יש תסמינים של המחלה - הסימן הראשון לזיהוי הוא בדרך כלל גוש שאינו כואב (קשרית) בצוואר, הגדל בהדרגה. אולם יש לזכור שרוב הגושים בבלוטת התריס הם שפירים (לא סרטניים).


תסמינים אחרים הם:

  • צרידות ללא סיבה ברורה, שאינה חולפת במשך כמה שבועות.
  • קשיי בליעה או נשימה - לעיתים הגידול הסרטני לוחץ על הוושט או על קנה הנשימה וגורם קשיים בבליעה או בנשימה.
  • כאב בגרון או בצוואר.
  • במקרים נדירים מאוד עלול להופיע כאב בגב (בעמוד השדרה), הנובע מהתפשטות המחלה אל מחוץ לבלוטת התריס ומהימצאות גרורות סרטניות בגב.
  • סרטן בלוטת התריס לא פוגע בדרך כלל בייצור הורמוני בלוטת התריס, ולכן תסמיני תת- פעילות או יתר-פעילות של הבלוטה אינם שכיחים.


גוש בצוואר וקשיים בבליעה או בנשימה יכולים להופיע מסיבות שונות, לאו דווקא מסרטן בלוטת התריס. אם הבחנת בתסמינים אלו מומלץ לפנות לרופא לשם בדיקה.






אבחון המחלה

אם אתה חש בתסמינים העלולים להעיד על קיומו של גידול סרטני בבלוטת התריס, תהליך האבחון יתחיל בביקור אצל רופא משפחה, אנדוקרינולוג או רופא אף אוזן גרון, אשר יבדוק אותך, ישאל שאלות על הרקע המשפחתי הרפואי שלך, ויפנה אותך לבדיקות נוספות, בהתאם לצורך:


בדיקות הדמיה

אולטרה־סאונד של בלוטת התריס

בדיקה זו משתמשת בגלי קול כדי לבדוק את חלקו הפנימי של הצוואר ואת בלוטת התריס. הרופא גם יבדוק את בלוטות הלימפה בצוואר כדי לוודא שהן תקינות, משום שלעיתים סרטן בלוטת התריס יכול להתפשט אל בלוטות הלימפה. הבדיקה יכולה לאבחן את מספר הקשריות בבלוטת התריס וגודלן, כמו גם אם הן מוצקות או נוזליות, כאשר קיימת סבירות גבוה יותר שקשרית מוצקה היא ממאירה.


איש הצוות הרפואי יבקש ממך לשכב בנוחות על גבך. הוא ימרח ג'ל על צווארך ויעבור בעזרת מכשיר קטן דמוי מיקרופון, המפיק גלי קול, על פני האזור. מחשב ימיר את גלי הקול לתמונה, שמראה את מבנה בלוטת התריס ומאתר גושים מוצקים, ציסטות או בלוטות לימפה חשודות. בדיקת אולטרה-סאונד נמשכת דקות אחדות ואינה גורמת כאב.

לעתים אולטרה-סאונד ישמש כלי עזר לרופא בנטילת דוגמית (ביופסיה) כדי לכוון את המחט.

סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)

סריקה היוצרת תמונה תלת-ממדית של איברי הגוף באמצעות סדרה של צילומי רנטגן. הבדיקה אורכת 10 עד 30 דקות, אינה מכאיבה ומשתמשת במינון קרינה נמוך שאינו מסכן אותך או את סביבתך. תתבקש להימנע מאכילה ושתייה ארבע שעות לפחות לפני ביצוע הבדיקה. ייתכן שתקבל זריקה או משקה הצובע אזורים מסוימים בגוף. חומר זה עלול לגרום תחושת חום הנמשכת כמה דקות. חשוב לעדכן את הרופא אם אתה אלרגי ליוד או סובל מאסתמה, משום שבמקרים אלה התגובה לצבע עלולה להיות קשה יותר.

בחולים עם סרטן בלוטת התריס ניתן גם לבצע בדיקת CT עם חומר ניגוד (למרות שהוא מכיל יוד), על מנת לקבל תמונה טובה של הצוואר לצורך תכנון הניתוח.

סריקת MRI (הדמיית תהודה מגנטית)

סריקה לא פולשנית של האיברים הפנימיים הנעשית באמצעות תהודה מגנטית. הבדיקה מאפשרת קבלת תמונות חתך רוחביות של הגוף. ייתכן שתקבל לפני הבדיקה זריקה של חומר ניגוד לווריד הזרוע, כדי לשפר את ההדמיה. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה על מיטה בתוך גליל מתכת גדול למשך כחצי שעה.

אם יש לך חרדה ממקומות סגורים )קלאוסטרופוביה(, חשוב ליידע את הרופא שלך. במקרה כזה תוכל לקבל תרופת הרגעה. תהליך הסריקה אינו מכאיב, אך מרעיש מאוד, וניתן לקבל אטמי אוזניים או אוזניות. תוכל לבקש מאדם קרוב לארח לך לחברה בחדר הבדיקה. הגליל הוא מגנט רב-עוצמה, ולכן תתבקש להסיר את כל חפצי המתכת שעל גופך - תכשיטים, שעון, משקפיים, מכשיר שמיעה - לפני כניסתך לחדר הבדיקה. אנשים שבגופם מושתל מוניטור לב, קוצב לב או סוגים מסוימים של אטבים כירורגיים אינם יכולים לעבור סריקת MRI בשל השדות המגנטיים.

סריקת PET-CT (פליטת פוזיטרונים ממוחשבת)

בדיקה זו משלבת סריקה באמצעות מיפוי ובדיקת CT. בבדיקה משתמשים בחומר רדיואקטיבי במינון נמוך כדי למדוד את פעילות התאים בחלקים שונים בגוף. סריקות PET מספקות מידע מפורט יותר על האיבר הנבדק ומאפשרות לברר אם המחלה התפשטה לאיברים אחרים. לפני הבדיקה תתבקש להימנע מאכילה במשך שש שעות, אך השתייה מותרת. חומר רדיואקטיבי במינון נמוך מאוד יוזרק לווריד, בדרך כלל בזרוע, ותתבקש לחכות לפחות שעה עד ביצוע הבדיקה. הסריקה אורכת בין חצי שעה לשעה וחצי, ולאחריה תוכל לשוב לביתך.

רנטגן של בית החזה

משמש במקרים בהם יש צורך לבדוק אם הגידול התפשט לריאות.


ביופסיה

ביופסיית מחט עדינה (.F.N.A)

בדיקה בה מחט דקה מוחדרת אל הגוש בצוואר כדי לשאוב ממנה דגימת תאים. הבדיקה יכולה להתבצע עם או בלי הרדמה מקומית. מקובל להשתמש באולטרה-סאונד כדי לכוון את המחט למקום המדויק. דגימת התאים תיבחן תחת מיקרוסקופ כדי לבדוק אם ישנם תאים סרטניים ואם כן, מאיזה סוג.

ביופסיית מחט עבה (Core biopsy)

לעיתים נדירות יש צורך לבצע ביופסיה במחט עבה. לאחר הרדמה מקומית הרופא ישתמש במחט כדי לאסוף דגימה מהרקמה. ייתכן שהרופא ישתמש באולטרה-סאונד כדי לדייק באיסוף הדגימה. ביופסיית מחט עבה מבוצעת כאשר:

  • אין אפשרות לבצע ביופסיית מחט עדינה.
  • לא נאספו מספיק תאים בביופסיית מחט עדינה.
  • דגימה שנלקחה בביופסיית מחט עדינה לא סיפקה אבחנה ודאית שמדובר בגידול סרטני.


ביופסיה כירורגית

אם התוצאה של ביופסיית מחט אינה ברורה, ייתכן שיהיה צורך לבצע ביופסיה כירורגית. תהליך זה מבוצע בהרדמה מלאה, ובמהלכו מוסרת אונה שלמה של בלוטת התריס לצורך בדיקה.


בדיקות דם

בבדיקות הדם ייבדקו רמות הורמוני בלוטת התריס ומדדי בריאות כללית. ייתכן שתיבדק גם רמת הקלציטונין בדם. קלציטונין הוא אחד ההורמונים המיוצרים בבלוטת התריס, וכמות הקלציטונין בדם יכולה לסייע באבחון סרטן מדולארי של בלוטת התריס.


בדיקה של מיתרי הקול

ייתכן שהרופא ירצה לבדוק את מיתרי הקול שלך לפני הניתוח להסרת בלוטת התריס ולאחריו. זאת משום שהעצבים השולטים על מיתרי הקול נמצאים קרוב לבלוטה. המנתח יעביר דרך האף צינור דקיק גמיש שבקצהו מצלמה, כדי לראות כיצד מיתרי הקול מתנועעים.





דירוג וקביעת שלבי המחלה

שלב המחלה נקבע על פי גודל הגידול הסרטני ומידת התפשטותו. קביעת הסוג המדויק והשלב של סרטן בלוטת התריס מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול המתאים ביותר. קיימות כמה דרכים לדירוג מחלות הסרטן:

דירוג הסיכון לחזרת המחלה

סרטן בלוטת תריס ממוין בדרך כלל אינו מסכן חיים. עם זאת, סרטן פפילארי (הסוג השכיח ביותר) לעיתים חוזר בצוואר או באיברים אחרים בגוף, והגישה הטיפולית נקבעת לפי הסיכון לחזרת המחלה. הדירוג בו מקובל להשתמש הוא של איגוד התירואיד האמריקני (ATA).

סיכון נמוך לחזרת המחלה - גידול סרטני מוגבל לבלוטה.

סיכון בינוני לחזרת המחלה - הגידול התפשט באזור הצוואר. הגוש חרג מגבולות הבלוטה או שלח גרורות לבלוטות לימפה בצוואר.

סיכון גבוה לחזרת המחלה - חדירה נרחבת של הגידול לרקמות הצוואר או קיום גרורות מרוחקות (בעיקר בריאות או בעצמות).

מרבית החולים בסרטן בלוטת התריס הם בעלי סיכון נמוך או בינוני לחזרת המחלה, ורק כ-5% בעלי סיכון גבוה.

דירוג TNM

שיטה נוספת לקביעת שלב המחלה והסיכון לתמותה היא שיטת TNM: גידול (Tumor), בלוטה (Node), גרורות (Metastases).

T - מתייחס להיקף הגידול ולמידת התפשטותו לרקמות המקיפות את בלוטת התריס.

T1 - הוא גידול קטן מ-2 ס"מ ואינו חורג מגבולות בלוטת התריס

T2 - הגידול גדול מ-2 ס"מ אך קטן מ-4 ס"מ ואינו חורג מגבולות בלוטת התריס

T3 - הגידול גדול מ-4 ס"מ אך לא חורג מגבולות בלוטת התריס

T4 - גידול בכל גודל שהתפשט לרקמות הסמוכות.

N - מציין אם הגידול התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות לבלוטת התריס. קיימות שתי דרגות

N0 - בלוטות הלימפה אינן נגועות.

N1 - נמצאו תאים סרטניים בבלוטות הלימפה בקרבת בלוטת התריס או באזור הצוואר או החזה.


M - מציין את מידת התפשטות הגידול הסרטני לחלקים אחרים בגוף, כגון הריאות או העצמות.

M0 - הגידול לא התפשט לאיברים אחרים.

M1 - הסרטן התפשט לאיברים אחרים.


דירוג מספרי

שלב המחלה נקבע ע"י שילוב נתוני TNM, ובהתאם לסוגי סרטן בלוטת התריס השונים. בנוסף, בקביעת השלב של סרטן בלוטת תריס מסוג פפיאלרי או פוליקולארי מתחשבים גם בגיל החולה.


סרטן בלוטת התריס מסוג פפילארי או פוליקולארי באנשים מתחת לגיל 55

שלב 1 - הגידול נמצא בבלוטת התריס, יכול להיות בכל גודל (כל T); עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה הקרובות (כל N); אך ללא התפשטות לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 2 - גידול בגודל כלשהו (כל T); שהתפשט לחלקים אחרים בגוף (M1); כגון העצמות או הריאות, עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה הקרובות (כל N).

אין שלב 3 או 4 בסרטן מסוג זה, מאחר והגידול המופיע בגיל צעיר מגיב היטב לטיפול בניתוח וביוד רדיואקטיבי.

סרטן פפילארי או פוליקולארי באנשים מעל גיל 55

שלב 1 - הגידול אינו גדול מ-2 ס"מ (T1); הוא ממוקם בבלוטת התריס בלבד, ללא התפשטות לבלוטות הלימפה (N0; או לאיברים נוספים (M0).

שלב 2 - הגידול ממוקם בבלוטת התריס וגודלו בין 2 ל-4 ס"מ (T2); אין התפשטות לבלוטות לימפה (N0); או לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 3 - היקף הגידול יותר מ-4 ס"מ (T3); וממוקם בבלוטת התריס, ללא התפשטות לבלוטות הלימפה (N0); או לאיברים נוספים (M0). או: הגידול בגודל כלשהו (כל T); התפשט מעבר לבלוטת התריס אל בלוטות הלימפה הסמוכות בצוואר (N1a); אך לא לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4A - הגידול התפשט לאיברים סמוכים לבלוטת התריס (T4a) כגון השרירים, העצבים או כלי הדם; עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה (כל N), אבל לא פגע באיברים אחרים בגוף (M0). או: גידול בכל גודל בתוך בלוטת התריס (T1,2,3); הגידול התפשט לבלוטות לימפה רחוקות מבלוטת התריס, בצוואר או בחלק העליון של בית החזה (N1b); הסרטן לא התפשט לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4B - גידול בגודל כלשהו שהתפשט לרקמות רחוקות מבלוטת הלימפה (T4b); עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה (כל N); אבל לא פגע באיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4C - הגידול הסרטני התפשט לחלקים אחרים בגוף, כגון הריאות או העצמות (M1).


סרטן מדולארי של בלוטת התריס

שלב 1 - הגידול אינו גדול מ-2 ס"מ ונמצא כולו בתוך בלוטת התריס (T1); לא התפשט לבלוטות לימפה (N0); או לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 2 - גידול הגדול מ-2 ס"מ ממוקם בבלוטת התריס (T2, T3); אין התפשטות של תאים סרטניים לבלוטות לימפה (N0); או לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 3 - הגידול בגודל כלשהו (כל T); והתפשט מעבר לבלוטת התריס אל בלוטות הלימפה הסמוכות בצוואר (N1a); אך לא לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4A - הגידול התפשט לאיברים סמוכים לבלוטת התריס (T4a), כגון השרירים, העצבים או כלי הדם; עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה (כל N); אבל לא פגע באיברים אחרים בגוף (M0). או: גידול בכל גודל בתוך בלוטת התריס (T1,2,3); התפשט לבלוטות לימפה רחוקות מבלוטת התריס, בצוואר או בחלק העליון של בית החזה (N1b); הסרטן לא התפשט לאיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4B - גידול בגודל כלשהו שהתפשט לרקמות רחוקות מבלוטת הלימפה (T4a); עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה (כל N); אבל לא פגע באיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4C - כל גידול סרטני שהתפשט לחלקים אחרים בגוף, כגון הריאות או העצמות (M1).


סרטן בלוטת התריס מסוג אנאפלסטי

כל חולה סרטן בלוטת התריס מסוג אנאפלסטי נחשב חולה סרטן בשלב 4. שלב זה מחולק לשלושה שלבים, בהתאם למידת התפשטות הגידול ואם הוא ניתן להסרה באמצעות ניתוח.

שלב 4A - הגידול התפשט לאיברים סמוכים לבלוטת התריס, כגון השרירים, העצבים או כלי הדם (T4a); עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה (כל N); אבל לא פגע באיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4B - גידול בגודל כלשהו שהתפשט לרקמות רחוקות מבלוטת הלימפה (T4b); עם או בלי התפשטות לבלוטות הלימפה (כל N); אבל לא פגע באיברים אחרים בגוף (M0).

שלב 4C - כל גידול סרטני שהתפשט לחלקים אחרים בגוף (M1).




הטיפול בסרטן בלוטת התריס

סוגי הטיפול בסרטן בלוטת התריס

הטיפול בסרטן בלוטת התריס תלוי בסוג הסרטן, בשלב שבו הוא נמצא ובמצב בריאותך הכללי. בסרטן בלוטת התריס ניתן לטפל באמצעים שונים. הטיפולים יכולים להינתן בנפרד או במשולב. הטיפול בסרטן בלוטת התריס מסוג פפילארי ופוליקולארי הוא יעיל מאוד ורבים מהחולים נרפאים לחלוטין מהמחלה. ניתוח הוא הטיפול הראשוני בסוגי סרטן אלה, ובהמשך נעשה שימוש גם בטיפול ביוד רדיואקטיבי, בתחליפי הורמונים, ובמקרים של מחלה מתקדמת גם בקרינה חיצונית ובטיפולים מכוונני מטרה (ממוקדים או ביולוגיים).


תכנון הטיפול

תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי, שכולל מנתחים, רדיולוגים, פתולוגים ואונקולוגים. בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך. הרופא המטפל ידון איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, או שיציע לך לבחור בטיפול אחד מבין כמה אפשרויות. אם אתה צריך לבחור טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, כדי שתוכל להחליט איזו מהן מתאימה לך. אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת שאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.


יתרונות וחסרונות הטיפול

אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט בתופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפול ‘נתפר׳ באופן אישי לכל אדם שחלה, ומשתנה בהתאם למחלתו הראשונית ומצבו הכללי.


אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר ככל הנראה. אבל גם במצב זה תצטרך לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט או לעצור את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם אתה בוחר שלא לקבל טיפול למחלתך, תוכל לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא 'טיפול תומך' או 'פליאטיבי'.


חוות דעת רפואית נוספת

למרות שצוות רב-תחומי של מומחים יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת, וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין מראש רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שבפגישה תדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.


מתן הסכמה מדעת

לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. לפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי.






ניתוח

הטיפול הראשון לסרטן בלוטת התריס מהסוגים פפילארי, פוליקולארי ומדולארי הוא לרוב ניתוח. סוג הניתוח תלוי בגודל הגידול, בגיל ובמצב הבריאות הכללי. המנתח עשוי להמליץ על הסרת מחצית מבלוטת התריס או כולה. לעיתים יש להסיר גם בלוטות לימפה ורקמות מסביב לבלוטה.

סוגי הניתוחים

ניתוח להסרת בלוטת התריס

כריתה חלקית (Hemithyroidectomy, Lobectomy) - בקרב חולים עם גידול פוליקולארי המערב רק אונה אחת ניתן להסיר רק את האונה הנגועה של בלוטת התריס. לעיתים מסירים אונה מהבלוטה כדי שתשמש ביופסיה לאבחון הימצאות תאים סרטניים ולקביעת סוג הסרטן. לאחר בדיקת הדגימה במיקרוסקופ ואישור שמדובר בגידול סרטני, ייתכן שהרופא ימליץ על ניתוח נוסף להסרת הבלוטה במלואה.

כריתה כמעט מלאה (Near-total/subtotal thyroidectomy) 


כריתה מלאה (Total thyroidectomy)

אם מתוכנן טיפול ביוד רדיואקטיבי לאחר הניתוח, יש לכרות את כל הבלוטה.


ניתוח בבלוטות הלימפה

המנתח עשוי להסיר את בלוטות הלימפה הנמצאות בקדמת הצוואר ואולי גם בצדו, אם התגלו שם תאים סרטניים.

לפני הניתוח

בדרך כלל לפני הניתוח תופנה לבדיקות דם, צילום רנטגן ובדיקת פעילות הלב, כדי לעמוד על מצבך הכללי. לפני הניתוח תפגוש חבר מהצוות המנתח, את המרדים ולעיתים גם את האחות האחראית. אם אתה מעשן, חשוב שתנסה להפסיק או שלכל הפחות תפחית את מספר הסיגריות היומי. כך יקטן הסיכון לסיבוכים, כמו דלקת ריאות, וגופך יוכל להחלים בקלות רבה יותר.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברות על נזקי העישון וגמילה עצמית. לקבלתן ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל'. 1-800-599-995 או לאתר האגודה


לאחר הניתוח

כאשר תשוב למחלקה, האחות תעזור לך לשכב במיטה בתנוחה זקופה יחסית כדי להפחית את הנפיחות באזור הניתוח. הצוות הרפואי יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל האפשר, שכן התנועה חשובה מאוד לתהליך ההחלמה.

עירוי וניקוז

בזמן הניתוח יחברו לך עירוי תוך-ורידי, שיספק לגוף נוזלים. העירוי יוסר לאחר שתשוב לאכול ולשתות כרגיל. כמו כן, ייתכן שיחברו צינור ניקוז לאזור הניתוח. גם אותו יסירו קרוב לוודאי לאחר 48-24 שעות. הרופא המטפל יעדכן אותך מתי והיכן יוציאו את התפרים.

כאבים

קרוב לוודאי שתסבול מכאב או מאי־נוחות בימים שלאחר הניתוח. דאג ליידע את אנשי הצוות הרפואי אם אתה סובל, והם יתנו לך משככי כאבים. ייתכן שתרגיש שהעור באזור הצוואר מורדם אחרי הניתוח. אתה גם עלול לחוש נוקשות מסוימת בצוואר, והמנתח או הפיזיותרפיסט ילמדו אותך תרגילים שיעזרו לך.


אכילה ושתייה

לרוב תוכל להתחיל לשתות כשעה לאחר הניתוח. ייתכן שתיתקל בקשיים בבליעה למשך זמן קצר, ולכן עדיף שתאכל מזונות רכים.


החזרה הביתה

קרוב לוודאי שתוכל לשוב לביתך לאחר 3-1 ימים. אם אתה צופה קשיים מיוחדים בבית, בגלל מגורים לבד או הצורך לעלות במדרגות, עליך להודיע על כך לאחות או לעובדת הסוציאלית כשאתה מתאשפז במחלקה.

לאגודה למלחמה בסרטן מוקד תמיכה טלפוני עבור חולי סרטן ובני משפחותיהם: 'טלתמיכה'
1-800-200-444


ביקורת לאחר הניתוח

לפני שתעזוב את בית החולים תיקבע לך פגישת מעקב במרפאה בשביל הוצאת תפרים ובדיקת רופא. בפגישה הרופא ישוחח איתך על תוצאות הניתוח ויעדכן אותך אם תזדקק לטיפול נוסף. זהו הזמן לשוחח עם הרופא על כל חשש או דאגה המטרידים אותך.

נהיגה

הרופא יאמר לך מתי תוכל שוב לנהוג. עליך לוודא שאין לך כל תופעות לוואי עקב שימוש במשכבי כאבים ושאתה מסוגל להניע את הראש לשני הכיוונים בחופשיות.


חזרה לעבודה

משך ההחלמה מניתוח שונה מאדם לאדם. אנשים שעבודתם כרוכה בהרמת משאות כבדים, בעמידה ממושכת או במאמץ גופני, יידרשו מן הסתם להמתין תקופה ארוכה יותר עד שיהיו מסוגלים לשוב לעבודה. כדאי להתייעץ עם האחות או הרופא המטפל לגבי משך ההחלמה והחזרה לעבודה.


תופעות לוואי אפשריות של הניתוח

צרידות או שינויים בקול

בשל מיקומה של בלוטת התריס, הניתוח עלול להשפיע על עצבי תיבת הקול (לארינקס). ייתכן שקולך יישמע צרוד וחלש למשך זמן מה לאחר הניתוח. בעיה זו חולפת בדרך כלל, אולם בחלק קטן מהחולים היא הופכת לקבועה. יש להניח שלאחר הניתוח תעבור בדיקה של מיתרי הקול. ייתכן שתופנה לקלינאי תקשורת.


שינויים ברמות הסידן

בניתוח לכריתת בלוטת התריס ייתכן שתהיה פגיעה בבלוטות יותרת התריס (פאראתירואיד). אלה הן ארבע בלוטות קטנות, הנמצאות מאחורי בלוטת התריס ותפקידן לייצר את הורמון יותרת התריס המסייע לשלוט על רמות הסידן בדם. במקרה שהן נפגעות, רמת הסידן עלולה להיות נמוכה (תת-פעילות של יותרת התריס). התסמינים השכיחים ביותר הם:

  • עקצוץ בכפות הידיים או בכפות הרגליים או סביב הפה.
  • תנועות שרירים לא רגילות, כמו טלטול פתאומי, רעידות או עוויתות.
  • התכווצויות שרירים.


רמת הסידן בגופך תיבדק לאחר הניתוח. אם היא נמוכה ייתנו לך סידן, בגלולה או בעירוי תוך-ורידי. רמת הסידן תיבדק מדי יום, עד שתעלה. גם לאחר שתשתחרר מבית החולים יהיה עליך להמשיך ליטול סידן, וכנראה גם תחליפי ויטמין D וכן תתבקש להמשיך לבדוק את רמת הסידן בדם. בדרך כלל תזדקק לתחליפים רק לזמן קצר, שכן תת-הפעילות של יותרת התריס עשויה להיות זמנית. אם רמות הסידן ימשיכו להיות נמוכות, הרופא או האנדוקרינולוג יבדוק אותם בקביעות.


צלקת

לאחר הניתוח תישאר צלקת לרוחב הצוואר. בדרך כלל היא תהיה לאורך אחד מקפלי הצוואר, ותדהה עם הזמן. אם בניתוח יסירו רקמות מצווארך הצלקת עלולה להיות בולטת יותר.


נוקשות בצוואר

בעקבות הניתוח אתה עלול להרגיש נוקשות וחוסר נוחות באזור הצוואר. המצב משתפר לרוב אחרי כמה שבועות אבל עלול להתמשך אם הניתוח היה נרחב יותר ובמהלכו הוסרו רקמות סמוכות או בלוטות לימפה. הרופא יוכל לתת לך מרשם למשכב׳ כאבים או להפנות אותך לפיזיותרפיה.


עייפות

טבעי לחלוטין לחוש עייפות מסוימת בשבועות הראשונים לאחר הניתוח. אנשים רבים חווים גם תנודות רגשיות. הדבר נפוץ, מאחר שהגוף מסתגל להשפעות הניתוח.






תחליפי הורמונים

אם בלוטת התריס שלך הוסרה, גופך אינו יכול עוד לייצר את ההורמון שמיוצר בה. תצטרך ליטול תחליפי הורמונים, שיסייעו בשמירה על חילוף חומרים תקין ויפחיתו את הסיכון להישנות המחלה. ברוב המקרים תקבל מנה יומית של טירוקסין T4 (או טריודותירונין T3 יחד עם T4) בצורת טבליה של levothyroxine שנלקח דרך הפה באותה שעה כל יום. תכשירים נפוצים המכילים את החומר הם אלטרוקסין (Eltroxin), יוטירוקס (Euthyrox) או סינטרואיד (Synthroid).

לטבליות של הורמוני בלוטת התריס שני תפקידים:

  • שמירה על קצב תקין של תפקודי הגוף - אי-נטילת תחליפי ההורמון עלולה לגרום לתסמינים של תת-פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם): עלייה במשקל, עייפות, יובש בעור ובשיער, ירידה בתפקוד הכללי והנפשי, עצירות ותחושת קור.
  • הפחתת הסיכון להישנות הסרטן במקרים של סרטן פפילארי או סרטן פוליקולארי של בלוטת התריס.


מינון ההורמונים

המינון הדרוש של הורמון בלוטת התריס מותאם לכל מטופל ולסוג הגידול, והוא יכול להשתנות ככל שאדם מתבגר או עם שינויים במשקל. הרופא המטפל או האנדוקרינולוג יחליט מתי יש להתחיל את הטיפול. ייתכן שיידרשו כמה חודשים עד שיימצא המינון הנכון של תירואיד עבורך. בתקופה זו אתה עלול להרגיש תסמינים שונים, כגון עייפות. חשוב להקפיד וליטול את הטבליות מדי יום עם מים, לפני ארוחת הבוקר או הארוחה הראשונה שלך ביום. כדי לוודא שאתה מקבל את המינון המדויק של תחליפי ההורמונים, תימצא במעקב במרפאה המתמחה בתחום. בדיקות דם ייערכו לך באופן שגרתי כדי לעקוב אחר רמות הורמוני בלוטת התריס בדמך.






טיפול ביוד רדיואקטיבי (RAI)

בלוטת התריס קולטת כמעט את כל היוד שנכנס לגוף. לכן, סוג של קרינה, המכונה 'יוד רדיואקטיבי' (RAI או 131) יכול למצוא ולהשמיד תאי בלוטת התריס שלא הוסרו על ידי ניתוח או כאלה שהתפשטו לבלוטות הלימפה ולאיברים נוספים בגוף. מינון היוד המשמש בטיפול זה גבוה מאשר במיפוי כל-גופי ביוד רדיואקטיבי המשמש לאבחנת המחלה.

הטיפול מתאים למקרים מסוימים של סרטן בלוטת התריס מסוג פפילארי, פוליקולרי 1-Hurthle Cell, אך לא לגידול מדולארי או אנאפלסטי, כיוון שהם אינם קולטים יוד.

החומר מורכב מחלקיקים רדיואקטיביים, רדיואיזוטופים, הניתנים לחולה במשקה או בטבליות. התאים הסרטניים סופגים את היוד הרדיואקטיבי ואילו התאים הרגילים אינם קולטים את החומר, וכך תאי הגידול נחשפים לרמת קרינה הגורמת להשמדתם. אפשר לחזור על הטיפול כמה פעמים, אם בדיקות נוספות מראות כי עדיין קיימים תאים סרטניים או במקרה שהמחלה חזרה.


הכנת הגוף לקליטת היוד

לפני הטיפול ביוד רדיואקטיבי יש להעלות את רמת ההורמון TSH בדם - ההורמון השולט על בלוטת התריס. רמה גבוהה של TSH בדם גורמת לתאי הגידול לקלוט את היוד הרדיואקטיבי בצורה טובה יותר. ניתן לגרום לרמה גבוהה של TSH בדם בשתי שיטות:

  1. הפסקת נטילת הורמוני בלוטת התריס למשך 4-3 שבועות. ההפסקה מביאה לרמה נמוכה של הורמונים (מצב של היפותירואידיזם) אשר גורמת לבלוטת יותרת המוח לשחרר כמות מוגברת של TSH. ייתכן שבמהלך תקופה זמנית זו של היפותירואידיזם תחוש תסמינים אופייניים, כמו עייפות, עצירות, עלייה במשקל, כאבי שרירים או קשיי ריכוז.

  2. לחלופין ניתן לקבל זריקות של TSH רקומביננטי (rhTSH): מדובר בהורמון TSH נקי המיוצר במעבדה. תרופה זו, מעשה ידי אדם, מוכרת בשם תירוג'ן (®Thyrogen). את הזריקות מקבלים יומיים לפני הטיפול ביוד ויום לפני הטיפול. שיטת הכנה זו היא קלה, ללא תופעות לוואי משמעותיות, וניתן להמשיך בנטילת הורמוני בלוטת התריס ללא הפסקה. לתירוג׳ן יש מעט תופעות לוואי, והן כוללות בחילות, הקאות, כאבי שרירים, כאבי ראש ועייפות. התרופה נמצאת בסל התרופות, וכיום מרבית הטיפולים ביוד רדיואקטיבי מבוצעים בעזרת זריקות אלו.


תזונה דלת יוד

בנוסף, לפני הטיפול תתבקש לשמור על תזונה דלת יוד. ייתכן שתתבקש גם להפסיק ליטול את תחליפי ההורמונים או לקבל זריקות של תרופה המכינה לטיפול. כמות יוד גדולה מדי בגוף עלולה לפגום ביעילות הטיפול, לכן עליך להימנע ממזונות עשירים ביוד במהלך שבוע/שבועיים לפני הטיפול.

עליך גם להגביל את צריכת מוצרי החלב, כגון שוקולד, חלב וגבינות, משום שגם הם מכילים מעט יוד.


מהלך הטיפול ביוד רדיואקטיבי

את הטיפול תקבל בטבלייה או במשקה. ייתכן שתתבקש להימנע מאכילה ושתייה במשך כמה שעות כדי שהיוד יוכל להיספג. לאחר מכן תוכל לאכול כרגיל ומומלץ לשתות הרבה נוזלים. את הטיפול ביוד רדיואקטיבי מקבלים בבית החולים, ולאחר מכן יש לשהות בבידוד במשך כמה ימים, בבית החולים או בבית. הטיפול ביוד הרדיואקטיבי יגרום לגופך לפלוט קרינה לזמן מה (ימים אחדים בדרך כלל). הקרינה תיפלט בהדרגה דרך השתן, הצואה, הדם (בנשים שיש להן וסת), הרוק והזיעה. לכן תיאלץ לשהות בתנאי בידוד במשך כמה ימים. על מנת לבצע את הבידוד בבית יש לדאוג לחדר ושירותים שיהיו בשימוש המטופל בלבד למשך ימי הבידוד. בזמן זה יש להימנע ממגע עם ילדים וצעירים עד גיל 18 ועם נשים הרות ולהגביל את זמן הביקור של מבקרים אחרים. כמו כן, תתבקש להוריד את המים בשירותים פעמיים לאחר כל שימוש, ומומלץ גם להתקלח לפחות פעם ביום.

חשוב לוודא לפני השחרור הביתה מבית החולים כי אתה מבין את כללי הבידוד וכיצד עליך לנהוג בבית.


תופעות הלוואי של הטיפול

אנשים רבים אינם סובלים כלל מתופעות לוואי בעקבות טיפול ביוד רדיואקטיבי, אך ישנן כמה תופעות לוואי אפשריות:

  • כאבים בצוואר ובגרון.
  • יובש בפה.
  • שינויים בחוש הטעם.
  • בחילות.


אם תחווה אחת או יותר מהתופעות האלה דווח על כך לרופא או לאחות משום שאפשר לטפל בהן באמצעות תרופות. יובש בפה הוא תופעת לוואי נדירה העלולה להיות ממושכת. היא יכולה להיגרם כאשר היוד הרדיואקטיבי נספג בבלוטות הרוק. דווח לרופא אם התופעה אינה חולפת.


היריון, פוריות והנקה

אישה בהיריון אינה יכולה לקבל טיפול ביוד רדיואקטיבי. חשוב לעדכן את הרופא אם את הרה או חושבת שיש סיכוי שאת הרה. אימהות מניקות צריכות להפסיק את ההנקה 8-6 שבועות לפני הטיפול ביוד רדיואקטיבי. לא תוכלי לחזור ולהניק לאחר הטיפול, אך תוכלי להניק לאחר ההריונות הבאים.

נשים וגברים המקבלים טיפול לסרטן בלוטת התריס צריכים להימנע מהיריון - נשים למשך חצי שנה עד שנה מסיום הטיפול, וגברים למשך ארבעה חודשים לפחות. חשוב להשתמש באמצעי מניעה בתקופה זו.

הטיפול ביוד רדיואקטיבי אינו משפיע בדרך כלל על הפוריות, אך קיים סיכון נמוך לפגיעה בפוריות, בייחוד בנשים מעל גיל 35.

לנשים או גברים המקבלים טיפולים של יוד רדיואקטיבי ומעוניינים בהבאת ילדים לעולם בעתיד, מומלץ להתייעץ לגבי שימור פריון. הרופא המטפל או האחות יוכלו ספק מידע נוסף בנושא.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברות בנושא מיניות ופוריות לגברים ולנשים וכן למגזר הדתי. לקבלת החוברות ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל'. 1-800-599-995 או לעיין בהן באתר האגודה


החזרה הביתה

גם לאחר שתשתחרר מבית החולים תצטרך להמשיך לנקוט אמצעי זהירות. עליך להימנע ממגע קרוב עם ילדים ובני נוער עד גיל 18 ועם נשים הרות, לצמצם קשר קרוב וממושך עם אנשים אחרים ולהימנע ממקומות צפופים ותחבורה ציבורית למספר ימים. משך הזמן שבו יהיה עליך לנקוט צעדים אלה משתנה בהתאם למינון היוד הרדיואקטיבי שקיבלת בטיפול. הרופא המטפל או האחות יוכלו לספק לך יותר פרטים בנושא.






טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

טיפול זה משתמש בקרניים באנרגיה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. קרינה היא טיפול שכיח יותר בסרטן בלוטת התריס מסוג אנאפלסטי ומדולארי, משום שהם אינם מגיבים לטיפול ביוד רדיואקטיבי. טיפול בקרינה חיצונית עשוי להינתן גם בסרטן פפילארי ופוליקולארי במקרים הללו:

  • אם קיימת סכנה גבוהה שהגידול יחזור.
  • אם אין אפשרות להסיר בניתוח את כל הגידול.
  • אם הגידול הסרטני התפשט לאזורים אחרים בגוף, למשל לעצמות.


טיפול בקרינה חיצונית לא יגרום לגופך לפלוט קרינה, כך שלא נשקפת כל סכנה לנמצאים בקרבתך (מבוגרים וילדים כאחד) במשך כל זמן הטיפול.

תכנון הטיפול

לפני תחילת הטיפול בקרינה יש לתכנן אותו בקפידה. התכנון המדויק מבטיח שהקרינה תכוון בדיוק למיקום הגידול ולא תפגע ברקמות הבריאות סביבו. כל טיפול בקרינה ניתן מותאם אישית לחולה. לעיתים מכינים בזמן תכנון הטיפול מסכה בשביל הראש והכתפיים. המסכה תעזור למקם את גופך בצורה קבועה בכל טיפול, כך שהקרינה תהיה מדויקת. במקרים אחרים יצוירו סימונים על גופך, שיסייעו לטכנאי למקם את קרני הטיפול בדייקנות. את הסימונים אין למחוק במהלך כל תקופת הטיפול, אלא לאחר סיום מחזור הטיפול.

מהלך הטיפול

הטיפול בקרינה ניתן לרוב במכון הקרינה של בית החולים כסדרה של טיפולים קצרים ויומיים במהלך חמישה ימים, בשילוב עם מנוחה בסופי השבוע. משך הטיפול תלוי בסוג הגידול הסרטני ובהיקפו, והרופא ישוחח איתך על כך.

לפני כל טיפול יעזור לך הטכנאי להתמקם על המיטה בתנוחה מדויקת ויוודא שאתה חש בנוח. במהלך הטיפול, הנמשך דקות אחדות, תישאר לבד בחדר. תוכל לשוחח עם הטכנאי באמצעות אינטרקום. הטיפול הקרינתי אינו מכאיב, אך מחייב שכיבה ללא תזוזה.


תופעות לוואי

הטיפול בקרינה עלול לגרום לתופעות לוואי כלליות, כמו עייפות. טיפול קרינתי לצוואר עלול לגרום גם לתופעות לוואי ייחודיות, כמו כאבים בזמן הבליעה, יובש בפה, שינוי בחוש הטעם ואדמומית או כאב בעור שבאזור הצוואר. תופעות לוואי אלו תלויות במינון הטיפול ובמשך הזמן שלו. הרופא המטפל ישוחח איתך על תופעות הלוואי הצפויות בטרם תתחיל את הטיפול.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת על הטיפול בקרינה. לקבלתה ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל'. 1-800-599-995 או לאתר האגודה






טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)

המחקר הרפואי המתקדם הביא לאפיון מנגנונים מולקולריים רבים האחראיים להתפתחות הגידול הסרטני. למנגנונים אלה פותחו תרופות חדישות וממוקדות המנטרלות את פעילותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים מכווננים (המכונים לעיתים טיפולים ביולוגיים), וכל אחד מהם פועל באופן שונה. התרופות להלן ניתנות לטיפול בסרטן בלוטת התריס ונמצאות בסל הבריאות:

ונדטניב - Vandetanib (קפרלסה® - ®Caprelsa)

תרופה מקבוצת תרופות מעכבות האנזים טירוזין קינאז. היא פועלת על ידי חסימת (עיכוב) אותות בתוך תאי סרטן בלוטת התריס הגורמים להם לגדול ולהתחלק. חסימת האותות גורמת למות התאים. ונדטניב משמשת לטיפול בסרטן מדולארי של בלוטת התריס, בשלב מחלה מתקדם מקומי לא נתיח או בשלב גרורתי.


סוראפניב - Sorafenib (נקסאוואר® - ®Nexavar)*

תרופה מקבוצת התרופות מעכבות האנזים טירוזין קינאז. התרופה עשויה להגביל התפתחות כלי דם חדשים, וכך להפחית את אספקת החמצן לגידול ולעצור את התפתחותו. התרופה ניתנת כטיפול לכמה סוגי סרטן בלוטת התריס, בהם פפילארי ופוליקולארי מתקדם מקומי או גרורתי, עמיד לטיפול ביוד רדיואקטיבי.

לנווטיניב - Lenvatinib (לנווימה® - ®Lenvima)*

תרופה מסוג מעכבי קינאזות מרובים (multiple kinase inhibitors). הפועלת נגד הקינאזות VEGFR1, VEGFR2 , VEGFR3. התרופה משמשת לחולים הסובלים מסרטן מתקדם - מקומי או גרורותי - שמחלתם עמידה מפני טיפול ביוד רדיואקטיבי.

טרמטיניב - Trametinib (מקיניסט® - ®Mekinist)*

דבראפניב - Dabrafenib (טפינילר® - ®Tafinlar)*

שתי תרופות השייכות למשפחת מעכבי טירוזין קינאז ומשמשות לטיפול בסרטן אנאפלסטי של בלוטת התריס עם מוטציה מסוג BRAF mutated מתקדם מקומי או גרורתי, לאחר שמוצו אפשרויות הטיפול הקיימות. לעיתים שתי התרופות ייתנו יחד במשלב. את המוטציה ניתן לזהות בבדיקת הדגימה שנלקחה בזמן האבחון או הניתוח. לפני התחלת הטיפול, הרופא יערוך בדיקה למוטציה זו.

טיפול מותאם אישית

התחום של טיפול אישי בחולי סרטן התקדם רבות בשנים האחרונות, וגם בחולי סרטן בלוטת התריס ניתן לשקול שליחת הרקמה הסרטנית לאנליזה גנטית, לבירור אם קיימות תרופות מותאמות אישית. הבדיקה נשלחת בדרך כלל עבור קו טיפולי שני או שלישי, אינה בסל הבריאות. ההחלטה על שליחת בדיקות אלו תיעשה יחד עם הרופא/ה המטפל/ת.

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.






טיפול כימי (כימותרפיה)

לעיתים רחוקות בלבד טיפול כימי משמש לטיפול בסרטן בלוטת התריס, אולם ייתכן שישתמשו בו אם המחלה מתקדמת ואינה מגיבה לכל טיפול אחר. בטיפול זה משתמשים בתרופות כימיות אנטי-סרטניות (ציטו-טוקסיות) כדי להרוס תאים סרטניים. הטיפול ניתן לעתים גם במקרים של סרטן אנאפלסטי של בלוטת התריס. הרופא המטפל יוכל לדון איתך בשאלה אם טיפול כימי עשוי להתאים לך.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת 'הטיפול הכימי'. לקבלתה ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל'. 1-800-599-995 או לאתר האגודה







מעקב לאחר הטיפול

לאחר השלמת הטיפול, תמשיך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות המתעוררים ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים, דווח על כך לרופא שלך או פנה אל בית החולים בהקדם האפשרי.

לקבלת החוברת 'עם הפנים לעתיד - מדריך למחלימים', ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה באינטרנט


בדיקות מעקב

חשוב להקפיד על בדיקות מעקב סדירות, שכן סרטן בלוטת תריס יכול לחזור גם לאחר 10-20 שנים מן ההופעה הראשונית.


בדיקת תירוגלובולין - תירוגלובולין הוא חלבון המיוצר באופן טבעי על ידי בלוטת תריס בריאה, אולם תאים סרטניים של גידול פפליארי או פוליקולארי יכולים לייצרו גם כן. רמות התירוגלובולין ניתנות לאיתור באמצעות בדיקת דם. לאחר כריתה מלאה של הבלוטה בניתוח וטיפול ביוד רדיואקטיבי, לא אמור להימצא בדמך תירוגלובולין, אלא אם כן נותרו תאים סרטניים בגופך. לכן בדיקת התירוגלובולין היא דרך יעילה לגלות אם עדיין קיימים בגוף תאים סרטניים. על פי רוב בדיקה זו מבוצעת כל 6-12 חודשים.


סריקת אולטרה-סאונד - תתבקש לעשות סריקות אולטרה-סאונד של הצוואר בקביעות.


סריקת יוד רדיואקטיבי - במקרים מסוימים מבצעים סריקת יוד רדיואקטיבי חודשים מספר לאחר הטיפול, כדי לבדוק אם נותרו תאי סרטן בלוטת התריס בגוף. ברופא המטפל יאמר לך אם יהיה עליך לבצע את הסריקה. ייתכן שתתבקש ליטול את ההורמון rhTSH. הרופא המטפל יספק לך מידע מפורט על הבדיקה אם תזדקק לה. אין צורך בבידוד או באמצעי זהירות אחרים עבור הסריקה, מאחר ומשתמשים בכמויות זעירות של יוד רדיואקטיבי.


בדיקות הדמיה - אם רמת התירוגלובולין עולה, קיימת אפשרות שעדיין נותרו בגוף תאים סרטניים. לכן, ייתכן שייערכו לך בדיקות הדמיה כגון סריקת MRI, סריקת CT וסריקת PET-CT. נשים צעירות שחלו בסרטן בלוטת התריס מסוג פפילארי או פוליקולארי נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד, ועל כן יעברו הדמיות מתאימות בהתאם להמלצת רופא.






רפואה משלימה ומשולבת

המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.

לאגודה למלחמה בסרטן מידע נוסף על יחידות לאונקולוגיה אינטגרטיבית ברחבי הארץ, וכן חוברת 'רפואה משלימה וסרטן' - מדריך לצרכן הנבון של רפואה משלימה. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או באתר האינטרנט של האגודה
באתר האגודה ניתן להיכנס ל'פורום רפואה משלימה ומשולבת' ולהתייעץ עם מומחה בתחום







מחקרים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).


מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.


מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.


במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:

  1. קבוצה שמקבלת את הטיפול החדש הנבדק במחקר (כחלופה לטיפול הסטנדרטי המקובל בעולם באותה מחלה או כתוספת לטיפול הסטנדרטי).
  2. קבוצה שמקבלת את הטיפול הסטנדרטי, הנחשב כטיפול המיטבי במחלה.


אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.


כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.

גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.

חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.

החוברת "מחקרים קליניים בטיפול במחלת הסרטן" של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת בנושא ביתר פירוט. ניתן לקבל את החוברת ללא תשלום בשיחת חינם ל"טלמידע"® של האגודה בטלפון 1-800-599-995 או באתר האגודה.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים. הוא מתעדכן באופן שוטף באתר האגודה.

במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ. המחקרים האלה פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטלפון 03-5721608 או בדואר אלקטרוני info@cancer.org.il

 







התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה.

להמשך






מערך המידע, הסיוע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן - לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם

למידע על מערך המידע של האגודה למלחמה בסרטן







זוג מחזיק ידיים
מרכז תמיכה "חזקים ביחד"
באגודה למלחמה בסרטן
קרא עוד
תודתנו נתונה ל:
פרופ' דן פליס, מנהל מערך אף אוזן גרון, ניתוחי ראש, צוואר, פה ולסתות, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי, חבר ועדת העדכון בנושא ראש צוואר של האגודה למלחמה בסרטן;

פרופ' איל רובינשטוק, מנהל השירות לגידולי בלוטת התריס, המכון לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם, מרפאת סרטן בלוטת התריס, מרכז דוידוף, המרכז הרפואי רבין, חבר ועדת העדכון בנושא אנדוקרינולוגיה של האגודה למלחמה בסרטן,

על הארותיהם והערותיהם.
פברואר 2021
ינואר 2023
הכללה בסל התרופות של התרופות סלפרקטיניב - Selpercatinib (רטבמו® - ®Retevmo) לסרטן מתקדם או גרורתי של בלוטת התריס מסוג RET-fusion positive (מידע על התרופה יעלה בהמשך)
ינואר 2022
הכללה בסל התרופות של התרופה Pralsetinib (Gaverto®) לטיפול בסרטן מתקדם או גרורתי של בלוטת התריס, מסוג RET- fusion positive, בחולים הזקוקים לטיפול סיסטמי, העמידים לטיפול ביוד רדיואקטיבי; ולטיפול בסרטן מתקדם או גרורתי, מדולרי של בלוטת התריס, מסוג RET-mutant, בחולים הזקוקים לטיפול סיסטמי.

פברואר 2021
מסגרת סל הבריאות הורחבה לכלול את התרופה התרופה לרוטרקטיניב – Larotrectinib (ויטראקבי®- ®Vitrakvi) לטיפול בגידולים סולידיים עם איחוי גני מסוג NTRK עם מחלה מתקדמת מקומית או גרורתית, לחולים אשר מיצו את אופציות הטיפול האפשריות למחלתם.

מידע מפורט על התרופות המוזכרות כאן ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.

התכנים המופיעים כאן נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשי יש לפנות לרופא/ה.
* הכתוב מנוסח בלשון זכר, אך מתייחס לנשים ולגברים כאחד.