מהי תימומה?
מהם התסמינים?
איך מאבחנים תימומה?
התפתחות המחלה
אופן הטיפול
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, מחלימים ובני משפחותיהם
תימומה (Thymoma) הוא גידול של בלוטת התימוס, ומהווה סוג סרטן נדיר. בלוטת התימוס [נקראת גם בלוטת ההרת] נמצאת במרכז בית החזה, מאחורי עצם החזה והיא מפעילה תאי דם לבנים הנקראים לימפוציטים מסוג T. תאים אלה הינם חלק מהמערכת החיסונית המגנה על הגוף מפני זיהום. בלוטת התימוס נמצאת בשיא גודלה ופעילותה בתקופת גיל ההתבגרות, ולאחר תקופה זו פעילותה פוחתת והיא מצטמקת.
למרות היות התימומה גידול נדיר, זהו הגידול השכיח ביותר של בלוטת התימוס. לימפומות, לוקמיות וגידולים של תאי נבט עלולים אף הם לעיתים נדירות לפגוע בבלוטת התימוס. תימומה פוגעת במידה שווה בגברים ונשים ואופיינית לגילאים 40-60 שנה.
תסמיני המחלה כוללים:
חלק מן האנשים המאבחנים עם תימומה סובלים גם ממחלה אוטואימונית, כשהתופעה המוכרת ביותר המשוייכת לתימומה היא מיאסתניה גרביס (Myasthenia Gravis), תסמונת המתבטאת בחולשת שרירים . אחד מתוך שלושה חולים בתימומה סובל גם ממיאסתניה גרביס.
לא כל התימומות גורמות להופעת תסמינים (סימפטומים), ולעיתים הן מתגלות באופן אקראי, בבדיקות שגרתיות כמו צילום רנטגן של החזה.
תימומה מאובחנת על ידי:
הרופא יכול לקבוע את מידת הממאירות של התימומה ואת הסיכון להישנות המחלה לפי הפולשנות לרקמות שמסביב לגידול.
מקרי התימומה משתנים באופן התפתחותם - יש המתפתחים לאט ולא פולשים לרקמות סמוכות ויש המתפתחים מהר ופולשים לתוך רקמת סמוכות בבית החזה, כגון הריאות או מעטפת הלב. התפשטות תימומות לאזורי גוף אחרים היא נדירה ביותר.
סוג סרטן נדיר עוד יותר של בלוטת התימוס נקראThymic Carcinoma - סרטן התימוס. סוג זה נוטה להתפתח מהר יותר ולשלוח גרורות לאיברים נוספים בגוף.
הטיפולים המקובלים לתימומה הינם:
אופן הטיפול בתימומה תלוי במידת פולשנותה (שלב המחלה), בגיל המטופל ובמצבו הבריאותי.
הטיפול העיקרי בתימומה הוא ניתוח. כאשר הגידול אינו פולשני, הוצאת הגידול בשלמותו תביא לריפוי מוחלט, ברוב המקרים. במקרים בהם הגידולים הינם פולשניים, ביצוע ניתוח הינו מורכב יותר ולפיכך יש להוסיף טיפול בקרינה לאחר הניתוח בכדי לחסל את שאריות הגידול הסרטני שנותרו לאחר הניתוח וכך להפחית את הסיכון לחזרת המחלה.
כשניתוח אינו אפשרי ניתן לטפל באמצעות טיפול בקרינה בלבד. טיפול זה עלול לא להביא לריפוי מוחלט אבל יאפשר שליטה על הגידול, יעצור וימנע את התפתחות הגידול למשך שנים רבות. מספר מחקרים בדקו מתן טיפול כימי יחד עם טיפול בקרינה אך היתרון לכך עדיין לא ברור.
כימותרפיה ניתנת לעיתים כאשר הגידול התפשט לחלקים אחרים של הגוף. הכימותרפיה יכולה לעיתים לאפשר שליטה בגידול לתקופות ארוכות. התרופה הכימית השכיחה ביותר מבין התרופות הכימותרפיות המשמשת לטיפול בתימומה ובסרטן התימוס היא ציספלטין - Cisplatin (אביפלטין® - ®Abiplatin)*.
* או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך>>
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן