מהו סרטן?
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בנין קטנות הקרויות תאים. סרטן הוא מחלה של תאים אלה. למרות שתאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה, רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר, על ידי חלוקה. בדרך כלל, חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם מסיבה כלשהי התהליך יוצא משליטה, ממשיכים התאים להתחלק ללא צורך. כתוצאה מכך, נוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
חזרה למעלה >>
המידע המובא כאן עוסק בסרטן ראשוני של השופכן או של אגן הכליה. פירוש הדבר שהגידול הסרטני הופיע בשופכן או באגן הכליה. השופכנים נושאים את השתן מהכליות אל שלפוחית השתן. אגן הכליה הוא החלק התחתון של כל כליה שמתחבר לכל שופכן. סוג זה של סרטן שונה במקורו ובהתנהגותו מסרטן רקמת הכליה שנדון קודם לכן.
גידולים שמשפיעים על השופכן ועל אגן הכליה הם נדירים יחסית. סרטן השופכן ואגן הכליה נוטה להשפיע יותר על גברים מאשר על נשים, והוא נדיר מתחת לגיל 65. הסוג העיקרי המשפיע על השופכן ואגן הכליה נקרא סרטן תאי מעבר (TCC), שמקורו בתאי מעבר היוצרים את ציפוי שלפוחית השתן, השופכנים ואגן הכליה. גידול מסוג זה מופיע בדרך כלל בשופכן אחד או באגן כליה אחד בלבד.
באופן נדיר מאוד, סוגים אחרים של סרטן עלולים להופיע בשופכן או באגן הכליה, כגון לימפומה (סרטן המתפתח בתאי מערכת הלימפה), וסרקומה (סרטן המתפתח בתאי התמיכה של איברי הגוף, כגון שרירים או סחוס). גידול המופיע בשופכן או באגן הכליה נקרא סרטן ראשוני. כאשר המחלה מתפשטת מחלק אחר של הגוף אל השופכן היא נקראת סרטן שניוני או גרורתי בשופכן או באגן בכליה.
סרטן השופכן ואגן הכליה, כמו סוגי סרטן אחרים, אינו מידבק ולכן אינו ניתן להעברה לאנשים אחרים.
תסמיני סרטן השופכן ואגן הכליה עשויים לכלול כל אחד מהבאים: דם בשתן (המטוריה), כאבי גב או התכווצויות, מעבר קרישי דם בשתן, איבוד משקל בלתי מוסבר, השתנה לעתים תכופות, כאבים בעת מתן שתן, עייפות ואנמיה (תופעה נדירה שמופיעה כאשר מופיע דם בשתן כבר זמן מה). לפעמים השופכן עשוי להיחסם על ידי תאים סרטניים או קרישי דם, דבר הגורם לאגירת השתן בכליה ובשופכן. אם מצב זה קורה, התסמינים עשויים להתפתח במהירות גדולה יותר, להיות חמורים יותר ולעתים להיות מלווים בחום גבוה.
חשוב לציין שתסמינים אלו יכולים להיגרם מסיבות אחרות ולא רק בשל סרטן השופכן או אגן הכליה. אך אם הם חמורים, מחמירים או מתמשכים מספר שבועות, יש לפנות רופא.
רופא המשפחה שלך יבדוק אותך וישלח אותך לביצוע בדיקות שתן ודם. דגימת השתן תישלח למעבדה לבדיקה תחת מיקרוסקופ למציאת תאים סרטניים. בנוסף, יילקחו דגימות דם לבדיקת בריאותך הכללית, מספר התאים בדם (ספירת דם), ויעילות תפקודי הכבד והכליות. הרופא יפנה אותך לאורולוג (רופא מתמחה במחלות מערכת השתן) אם יהיה צורך בביצוע בדיקות נוספות. בדיקות אלה יעזרו לרופאים לאבחן את המחלה, ואם תאובחן כחולה בסרטן, ניתן יהיה לדעת עד כמה, אם בכלל, המחלה התפשטה.
טלסקופ קטן וגמיש העשוי סיב אופטי (ציטוסקופ) מועבר במעלה השופכה על מנת לאפשר לרופא להתבונן בשלפוחית השתן. הרופא יכול להשתמש בטלסקופ דומה, צר וארוך יותר, להסתכלות במעלה השופכן. הליך זה המכונה אורטרוסקופיה (Ureteroscopy), יכול להתבצע בהרדמה מקומית או מלאה. אם נצפתה אי-תקינות שעלולה להעיד על מחלת סרטן, היא צריכה להיבדק בזמן הרדמה מלאה. הרופא ייקח דגימה (ביופסיה) מהתאים שאינם תקינים, ואלה ייבדקו במעבדה תחת מיקרוסקופ על ידי פתולוג.
ייתכן שיופיע דימום בשתן במשך מספר ימים לאחר הבדיקה או שתחוש בכאב קל בעת מתן שתן, או באזור הבטן או הגב ליום או יומיים. אם התופעות האלו אינן חולפות ומתלווה אליהן חום, יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול זיהומים.
סוג של סריקת CT הבודק את הכליות, השופכנים ושלפוחית השתן. בבדיקה זו מבוצעת סדרת צילומי רנטגן המאפשרת תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הסריקה אינה כואבת ונמשכת כשעה. תתבקש להימנע מאכילה ומשתייה במשך כמה שעות לפני הבדיקה. רוב האנשים שעוברים סריקת CT מקבלים לפני כן משקה או זריקת צבע. דבר זה מסייע לרופא לראות אזורים מסוימים באופן ברור יותר. אנשים הרגישים ליוד או הסובלים מאסטמה (קוצר נשימה), עלולים להיות בעלי סיכון גבוה יותר לפתח רגישות לצבע, לכן יש לדווח על כך לרופא ולטכנאי הרנטגן לפני שאתה מקבל את הזריקה או את המשקה. לאחר קבלת הזריקה ״תכן שתרגיש תחושת חום וסומק למשך מספר דקות. קרוב לוודאי שתוכל לחזור לביתך מיד עם תום הסריקה.
בדיקת רנטגן מיוחדת זו כוללת החדרת צנתר (צינורית) לתוך השופכן בזמן האורטרוסקופיה. חומר צבע מועבר בצנתר על מנת להדגיש את השופכן ואת אגן הכליה.
סריקה לא פולשנית של האיברים הפנימיים באמצעות תהודה מגנטית. הבדיקה יוצרת תמונות חתך רוחביות של הגוף. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב ללא תזוזה, על מיטה בתוך גליל גדול, למשך כ-30 דקות. הבדיקה אינה מכאיבה, אך יכולה להיות לא נעימה, ויש אנשים שחשים במהלכה בקלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים). תהליך הסריקה מרעיש ביותר, אולם תקבל אטמי אוזניים או אוזניות שיסייעו לך.
כל הבדיקות יסייעו לרופא לקבוע את שלב המחלה ודרגתה, ומהו הטיפול המתאים ביותר עבורך.
המונח ׳שלב המחלה׳ מתייחס להיקף הגידול הסרטני והאם הוא התפשט מעבר לשופכן או לאגן הכליה. השלבים הם:
שלב 0 - שלב זה נקרא גם קרצינומה פפילרית לא פולשנית. הגידול גדל במעטפת הפנימית (המוקוזה) של אגן הכליה או השופכן, אבל לא חדר דרכה.
שלב 1 - הגידול התפשט דרך המוקוזה (הרקמה שעוטפת את הכליה).
שלב 2 - הגידול התפשט לשכבת השריר של השופכן או אגן הכליה.
שלב 3 - בסרטן אגן הכליה: הגידול התפשט מהשריר אל רקמה נוספת או אל השומן התוך כלייתי. בסרטן השופכן: הגידול התפשט דרך השריר לשומן המקיף את השופכן. שלב 4 - הסרטן התפשט לשכבת השומן המקיפה את הכליה, לאיברים סמוכים, לבלוטת לימפה אחת או יותר או לאיברים אחרים בגוף.
מקומי - הגידול נמצא באזור שבו החל, ולא התפשט לכליה או לשופכן.
אזורי - הגידול התפשט לרקמה שעוטפת את הכליה.
גרורתי - הגידול התפשט לחלקים אחרים בגוף.
הדירוג נעשה באמצעות התבוננות בתאי הגידול באמצעות מיקרוסקופ. הדרגה המתקבלת מסייעת בהערכת קצב צמיחת הגידול. דרגה נמוכה משמעה כי התאים דומים לתאים בריאים (הם בדרך כלל גדלים בקצב איטי). גידולים בדרגה גבוהה מכילים תאים הנראים חריגים, והם צפויים לגדול בקצב מהיר יותר ולהתפשט.
אופן הטיפול יהיה תלוי במספר גורמים, כגון גיל ומצב הבריאות הכללית, וכן סוג הגידול הסרטני, השלב והדרגה שלו. ניתוח הוא הטיפול הנפוץ ביותר לסרטן השופכן ואגן הכליה. היקף הניתוח יהיה תלוי בגורמים רבים, כגון השלב והדרגה של הגידול. יש המקדימים טיפול כימי לפני הניתוח. לאחר הניתוח, ייתכן שימליצו לך על טיפול נוסף, כגון כימותרפיה. דבר זה ידוע כטיפול משלים (אדג'ובנטי). מטרת הטיפול התומך היא להיפטר משאריות התאים הסרטניים ולהפחית את הסיכון להישנות המחלה. יעילות הטיפול התומך לסרטן של השופכן ואגן הכליה אינה ידועה. אם אין אפשרות לעשות ניתוח, טיפולים אחרים עשויים להיות מתאימים יותר, כגון טיפול כימי וטיפול בקרינה. מטרתם להפחית את היקף הגידול הסרטני ולעזור לשלוט בתסמיני המחלה.
ניתוח יכול להיות פתוח או בשיטה זעיר פולשנית - לפרוסקופיה (חור המנעול). בניתוח פתוח מבצע המנתח חתך אחד גדול יותר, ואילו בלפרוסקופיה מבצעים מספר חתכים קטנים ודרך אחד מהם מחדירים את הלפרוסקופ - צינור דק ובקצהו מצלמה ותאורה. דרך החתכים האחרים מחדירים את כלי הניתוח וחותכים או מסירים את הגידול. ההחלמה מניתוח לפרוסקופי היא לרוב מהירה יותר מאשר מניתוח פתוח.
כריתת הכליה והשופכן (Nephro-ureterectomy) - הסרה של הכליה, של השופכן ושל החלק העליון של שלפוחית השתן. לעתים מסירים גם את בלוטות הלימפה הקרובות, את השומן ואת הרקמה.
ניתוח להסרה חלקית של השופכן (Segmental ureterectomy resection) - הסרת החלק הנגוע של השופכן. החלקים הנותרים מחוברים לאחר מכן. הליך זה מתאפשר בדרך כלל רק אם הגידול קטן, בדרגה נמוכה ונמצא בתוך השופכן. לעתים שוקלים ניתוח זה כאשר כריתת הכליה עלולה לפגוע בתפקוד הכליה ולא תאפשר מתן טיפול כימי יעיל.
חיבור מחדש של השופכן (Ureterocystostomy or Ureteral Reimplantation) - הסרת החלק התחתון של השופכן, ולפעמים גם של חלק קטן משלפוחית השתן. החלק הנותר של השופכן מחובר לאחר מכן לשלפוחית השתן. דבר זה נעשה בדרך כלל אם הגידול נמצא בחלק התחתון של השופכן.
טיפול בלייזר (Laser therapy) או ניתוח בעזרת חשמל (Electrosurgery) - כאשר הגידול עשוי להשפיע רק על פני השטח של השופכן ניתן לעתים להסירו בשיטות אלה. בניתוח בלייזר קרן צרה של לייזר מרוכז מועברת דרך שלפוחית השתן לתוך השופכן על מנת להרוס את הגידול. בניתוח בעזרת חשמל משתמשים בזרם חשמלי על מנת להרוס את הגידול.
שימוש בקרני אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה המשמידות תאים סרטניים ומצמצמות את היקף הגידול הסרטני תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאים הבריאים.
שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטו-טוקסיות), המשמידות תאים סרטניים. התרופות מפריעות להתפתחותם ולגדילתם של התאים הסרטניים. הן יכולות להינתן בהזרקה לווריד. הטיפול הכימי ניתן בעיקר למחלה גרורתית. אין מידע מחקרי מדוד לגבי טיפול כימי מקדים או משלים לניתוח. בכל אופן, אם הצוות המטפל בך סבור כי לגידול יש יכולת התקדמות, ייתכן שיציעו לך טיפול כימי מקדים או משלים לניתוח.
בדומה לסרטן כליה שאינו גרורתי, לתרופות החיסוניות תפקיד חשוב בטיפול במחלה הגרורתית. בשלב הנוכחי, התרופות רשומות לקו שני בלבד. בארץ רשומה וממומנת בשלב זה התרופה אטזוליזומאב - Atezolizumab (טצנטריק - Tecentriq)*.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
מידע נוסף על הטיפול הכימי שניתן נגד סרטן השופכן ואגן הכליה ניתן למצוא בחוברת 'לדעת יותר על סרטן שלפוחית השתן' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה בטל. 1-800-599-995.
לאחר הטיפול תישאר במעקב שגרתי אצל הרופא. המעקב יכלול בדרך כלל בדיקה גופנית, ומתן דגימות שתן או דם. יתבצעו גם בדיקות ציטוסקופיה שגרתיות על מנת לגלות שינויים כלשהם בשופכן. אם בין המפגשים צצות בעיות או חששות, או אם אתה מבחין בתסמינים חדשים, יש לדווח על כך לרופא בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
להמשך