לתרומה
חפש
על האגודה למלחמה בסרטן בישראל (ע"ר)
מבצע "הקש בדלת"

חשיבות הפעילות הגופנית בקרב חולי סרטן ומחלימים

עוד בנושא

נחוצה תפישה חדשה של הרופאים בנוגע להשפעתה החשובה של הפעילות הגופנית ולהפיכתה לחלק בלתי נפרד מהטיפול בחולים ובמחלימים מסרטן.

 

דו"ח אשר סוקר מעל 60 מחקרים ואת דעתם של מאות אנשי מקצוע מתחום האונקולוגיה, מצא שחוסר פעילות גופנית עלול לחשוף את המחלימים מסרטן לבעיות בריאותיות ארוכות טווח, ואפילו לסיכון מוגבר לחזרת מחלת הסרטן.

 

הדוח פורסם על-ידי "מקמילן" (Macmillan), הארגון האנגלי לתמיכה בחולי סרטן, בחודש יולי השנה. מטרת הדו"ח הינה עידוד הרופאים והאחיות להמליץ לחולי סרטן לעסוק בפעילות גופנית במהלך כל שלבי המחלה, החל משלב האבחון ועד לשלבים המתקדמים של המחלה.

 

על-פי הדו"ח, קיימות עדויות חזקות לתועלת השילוב של פעילות גופנית במהלך הטיפול במחלת הסרטן ולאחר מכן:

  • במהלך הטיפול: הפעילות הגופנית משפרת, או מונעת, את הידרדרות המצב הגופני, ומפחיתה את התשישות (fatigue).
  • לאחר תום הטיפול: הפעילות הגופנית מסייעת  למחלימים לחזור לתפקוד הגופני הקודם.
  • במהלך הטיפול ולאחריו: הפעילות הגופנית עשויה להפחית את הסיכון להישנות המחלה ולהפחית את התמותה לגבי סוגי סרטן אחדים, וכן עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות תסמינים ארוכי טווח נוספים.
  • במקרים של סרטן מתקדם: הפעילות הגופנית עשויה לשמור על עצמאות החולה ועל איכות חייו.

להלן מספר ממצאים מתוך הדו"ח:

  • למחלימות מסרטן השד: פעילות גופנית (למשל, 150 דקות של פעילות גופנית מתונה לשבוע) עשויה להוריד ב- 40% את הסיכון להישנות המחלה ולתמותה.
  • למחלימים מסרטן הערמונית: פעילות גופנית (למשל, שלוש שעות של הליכה מהירה לשבוע) עשויה להוריד ב- 57% את התקדמות המחלה וב- 30% את הסיכון לתמותה.
  • למחלימים מסרטן המעי הגס: פעילות גופנית (למשל, שש שעות של פעילות גופנית מתונה בשבוע) עשויה להוריד ב- 50% את הסיכון להישנות המחלה ולתמותה.
  • לאחר טיפולים אונקולוגיים: פעילות גופנית עשויה להפחית את הסיכון לתופעות לוואי כגון דיכאון, תשישות, אוסטאופורוזיס ומחלות לב.

למרות העדויות החזקות, בארגון "מקמילן" טוענים שרוב אנשי המקצוע בתחום האונקולוגיה אינם מודעים ליעילותה של הפעילות הגופנית ואינם מיידעים את המטופלים על כך.

 

לדעתם של המומחים, נחוצה תפישה חדשה של הרופאים בנוגע למעמדה של הפעילות הגופנית ולהפיכתה לחלק בלתי נפרד מהטיפול בחולים ובמחלימים מסרטן.

 

בנוסף, מדגישים החוקרים, עידוד העיסוק בפעילות גופנית במהלך כל שלבי  מחלת הסרטן עשוי להוביל להפחתת ההוצאות הכספיות של מערכת הבריאות.

 

רמת הפעילות הגופנית המומלצת אינה חייבת להיות מאומצת ומעייפת, אלא יכולה להתבצע כעבודת גינון, הליכה מהירה או שחייה, והרופאים  יכולים גם להפנות את המטופלים לטיפולי פיזיותרפיה, או לקבוצות הליכה.

 

הדו"ח מפנה אל ההמלצות לפעילות גופנית של משרד הבריאות  הבריטי משנת 2011, אשר תחת הסיסמה "Start Active, Stay Active", ממליץ למבוגרים על ביצוע 150 דקות שבועיות של פעילות גופנית מתונה.

 

לדוגמה, למטופלים מבוגרים בני- 65 ומעלה מומלצת פעילות גופנית יומיומית  ועליהם לחלק את 150 הדקות השבועיות המומלצות למנות של לפחות  10 דקות פעילות מתונה (30 דקות  ביום בסך הכול), במשך חמישה ימים בשבוע.

 

עבור מטופלים המתאמנים באופן קבוע מומלץ לעבור לפעילות גופנית נמרצת , בשילוב עם הפעילות המתונה.

 

לסיכום, הארגון מעודד את הצוות המטפל להמליץ בפני המטופלים על שילוב פעילות גופנית קבועה במהלך תקופת הטיפולים ולאחריה, תוך התאמת הפעילות המומלצת לכל מטופל ומטופל.

 

מקור:

The importance of physical activity for people living with and beyond cancer: A concise evidence review; Macmillan, July 2011.

אוקטובר 2011