לתרומה
חפש
גורמי סיכון
המאבק בעישון

כדאי ללמוד מהמדינות האירופיות המתקדמות על המאמצים לדיכוי העישון

עוד בנושא

מאת פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

 

 

כאשר כריסטופר קולומבוס חזר ב-1492 ממסעו הראשון לאמריקה, הוא הביא איתו מטען של עלי טבק, מתנה מהיבשת הלא נודעת. אך רק 350 שנים לאחר מכן החל עישון של ממש של סיגריות באירופה.

 

היה זה בשנת 1844, כאשר הסניף הלונדוני של Philip-Morris החל לשווק סיגריות שגוללו ידנית, וההצלחה הבלתי צפויה של מותג ריחני ומעורר זה עודדה את החברה הזאת להתחיל בייצור מתועש של סיגריות. ומכאן החלה הרעה באירופה.

 

ביבשת זו, התפשטה מגיפת העישון במדינות השונות, בנקודות זמן שונות, וגם בדרגות עישון שונות. בריטניה הייתה אחת המדינות הראשונות שבהן נקלט העישון במהירות. בשנת 1945, עישנו בה 65% מקרב הגברים, ובסוף שנות ה-60 כבר עישנו 40% מהנשים הבריטיות. מנקודת זמן זו החלו מצטמקים אחוזי העישון בבריטניה.

 

ברוסיה, לעומת זאת, מגיפת העישון החמירה במקביל לכניסת חברות הטבק הערביות לשוק הרוסי בתחילת שנות ה-90, וב-2010 עישנו כבר 53% מהגברים הרוסים ו-16% מהנשים.

 

במדינות אחדות של האיחוד האירופי (EU), כמו יוון, אוסטריה, ספרד, בולגריה ולטביה הגיעו ממדי העישון לשיאם בעשור האחרון, ועדיין נמצאו בקו עלייה בפינלנד, בסלובניה ובצ'כיה. על פי הערכה, כ-28% מהמבוגרים במדינות EU, או כ-120 מיליון מבוגרים, מעשנים בהווה, ובערך 650,000 מתים במדינות אלה מדי שנה כתוצאה מפגעי העישון. בכל יבשת אירופה, כולל מדינות שאינן חברות ב-EU, עישון הורג כ-1.5 מיליון איש ואישה מדי שנה. את כל מקרי המוות האלה ניתן היה למנוע.

 

אנו בישראל, מנסים להידמות, להיספח, ובהרבה תחומים אף להצטרף לאירופה בכל הקשור להסכמי סחר וכלכלה, ספורט ו... תחרות הזמר "האירוויזיון". לא תמיד אנו מגלים את אותה נכונות להשתוות לסגנון החיים ולהתנהלות האירופית, והכוונה דווקא לזו של הארצות האירופיות המפותחות והמתקדמות יותר. לכן, כדאי לעקוב אחר המאמץ ההסברתי, החקיקתי, ואחר אכיפת מגבלות העישון ביבשת חשובה זו, כדי לראות היכן אנו ניצבים בתחום חשוב זה.

 

ההגנה מפני עשן הסיגריות

עישון פסיבי, או בשמו המעודכן יותר עישון מיד שנייה, הוא קליטת העשן המיתמר מסיגריות שמעשנים אחרים בסביבה הקרובה. הוא מסוכן במידה לא-צפויה, וגורם אף הוא לתחלואה ולתמותה.

 

הדו"ח השנתי המפורט של ה-Surgeon General האמריקני משנת ,2006 מדווח שעישון מיד שנייה מעלה במבוגרים ב-25% בממוצע את הסכנה למחלות שאנו מייחסים לעישון, כגון: סרטן ריאות, מחלה כרונית חסימתית של הריאות - COPD, מחלת לב כלילית ושבץ מוחי.

 

עישון של אישה בעת ההיריון מגביר את הסיכון להפלה או ללידת תינוק מת. עישון של אם לאחר הלידה, וחשיפת התינוק הרך לעישון פסיבי, מגבירה אצלו משמעותית את הסיכון למוות פתאומי בעריסה, לזיהומים בדרכי הנשימה התחתונות, לנשימה שורקנית, לקצרת (אסתמה), לדלקות של האוזן התיכונה, לדלקת קרום המוח (מנינגיטיס), ולירידה בתפקוד הריאות.

 

חיים במחיצת מעשֵן מכפילים את הסיכון שהילדים עצמם יהפכו בבוא היום למעשנים, בבחינת מסורת משפחתית שאין שוברים.

 

בשנת 2004, הפכה אירלנד למדינה הראשונה באירופה שהפעילה חוקים מחמירים למניעת עישון במקומות עבודה סגורים, ורוב מדינות אירופה הלכו בעקבותיה.

 

אך מלבד אשרור תקנות מגבילות אלה, הרי אכיפתם כלל לא אחידה במדינות האירופיות השונות. סקר משנת 2012 מצא שהאכיפה של איסור עישון בבארים, מסעדות ואתרי הסעדה ובידור אחרים, הייתה גבוהה בשוודיה, בבריטניה, בליטא, באירלנד ובפינלנד, אך בצורה פחותה יותר ביוון, בבולגריה ובלוקסמבורג.

 

גם רוסיה, בה באופן מסורתי, לאורך עשרות שנים, עישון הוא בן-לוויה נאמן של הגבר הרוסי, הפתיעה באופן חיובי, כאשר ב-2010 התפרסמו מגבלות אכיפה מרשימות של "מקומות ציבור נקיים מעשן", שאושרו על ידי השלטונות ואמורים להיכנס לתוקף ביוני 2013. אשרי המאמין.

 

מגבלות העישון בציבור אכן הביאו בבריטניה, כצפוי, לירידה בתחלואה ובתמותה המיוחסות לעישון, כפי שפורסם ב-2012 על ידי Jarvis וחב' ב-Tobacco Control.

 

אך אולי מעודד יותר המאמר ב-Addiction משנת 2011, שהראה ירידה משמעותית בעישון בבריטניה, מעצם העובדה שמעשנים נטשו את מנהגם, בגלל המגבלות שהפכו את העישון לבלתי אפשרי למשך שעות רבות ביממה, והציגו את המעשנים בעיני הציבור כ"מזיקים, בלתי ממושמעים, שראויים לנזיפות ולהערות בלתי מחמיאות".

 

יחד עם זאת, נראה שלא בכל מדינות אירופה הייתה השפעת הגבלות העישון במקומות ציבור כה יעילה. באיטליה, לדוגמה, לא נמדדה נטישה של עישון בגין מגבלות אלה, כפי שמדווחים Federico וחב' ב-2012 ב-Addiction.

 

נראה שרוח "האזרחות הטובה" שמפגינים הניו-יורקרים מעבר לאוקיינוס עדיין לא מנשבת באירופה, ונצטרך להמתין כברת זמן עד שיאסרו במדינות אירופה עישון אפילו בפארקים ובאצטדיוני ספורט פתוחים, כמו בחוק שנכנס לתוקף בניו-יורק.

 

איסור עישון במכוניות נוסעים פרטיות, כמו גם בבתים פרטיים בחוג המשפחה, הוא אתגר מסובך יותר לאכיפה, וצריך לעמול יותר באמצעי שכנוע הסברתיים ואתיים, כמו למשל: האם אתם רוצים לפגוע בבריאות ילדיכם הקטנים?

 

סיוע למנסים להיגמל מעישון

התערבות כדי לסייע למעשן לחדול מעישון היא לבטח אחת הפעלות הרפואיות עם עלות-יעילות גבוהה ביותר. לאחר גיל 35 שנה, כל שנה נוספת של עישון מפחיתה את תוחלת החיים בערך ב-3 חודשים, והפסקת עישון מונעת חלק מאובדן תוחלת חיים זו.

מלבד שיטות פרסום והסברה באמצעי התקשורת ומעל במות ציבוריות חינוכיות אחרות, אין ספק שהגישה האישית-פרטית בה מנסה רופא המשפחה, קרוב משפחה או כל אדם בעל סמכות וקרבה אישית להניא את המעשן מלעשן, תוך תמיכה פסיכולוגית-פרמקולוגית, היא בעלת יעילות מוכחת, כפי שמפורט בדו"ח של Cochrane Reviews ב-2013.

 

בבריטניה, מאז סוף שנות ה-90 הוקם הגוף הידוע כ-SSS, או Stop Smoking Services, ומדינה זו הפכה למובילה באספקת ידע ומשאבים לציבור המעשנים לצורך הפסקת העישון.

 

באנגליה, מעל 6 מיליון מעשנים השתמשו בשירותי ה-SSS מאז שנת 2000, ולמעלה מ-2 מיליון מעשנים הצליחו בעזרת גוף זה להימנע מעישון לאחר 4 שבועות מכניסתם לתוכנית. יחד עם זאת, דו"ח משנת 2009 מראה שפחות מ-10% מהמעשנים באי הבריטי הצטרפו לרשת המגוננת של SSS. נראה שהתארגנות מקבילה לא יצאה לפועל ברוב מדינות אירופה, פרט לטורקיה, בלגיה, צרפת ורומניה, וכן אצלנו בישראל, מדינות בהן מספקים שירות קו-חם טלפוני לגמילה וסבסוד של עלויות הגמילה.

 

 

אזהרות מפני נזקי הטבק

ארגון הבריאות העולמי (WHO), הדגיש בדו"ח מפורט מ-2012, עד כמה יעילות האזהרות המאיימות בכתב, בתוספת תמונות "משכנעות" המופיעות על גבי חפיסות הסיגריות.

 

התקנון הידוע כ-FCTC משנת 2005, של ארגון הבריאות העולמי, דורש שאזהרות כתובות וגראפיות אלו יכסו לפחות 30% משטח פני החפיסה, ורצוי שהן יתפסו אף 50% משטח פני החפיסה.

 

נכון ל-2010, אף מדינה אירופית לא כפתה הוראה זו. אזהרות במילים על גבי החפיסות נדרשו במדינות ה-EU כבר משנת 2001, אך האזהרות הגראפיות אומצו רק על ידי מספר מדינות (בלגיה, צרפת, הונגריה, לטביה, מלטה, רומניה, ספרד ובריטניה), אבל יישומן לא נאכף.

 

בתגובה, הגוף האוכף של ה-EU בתחום מוצרי הטבק פרסם בדצמבר 2012 דרישה מחמירה אף יותר: לשלב אזהרות מילוליות וגראפיות בהיקף של 75% משטח פני החפיסה, שיבואו במקום הנתונים המודפסים על כמות העטרן (tar), ריכוז הפחמן החד-חמצני (CO) ורמת הניקוטין. אם לחרוג לרגע מגבולות אירופה, כדאי לציין שדווקא אוסטרליה היא המדינה הראשונה שהכניסה לשוק חפיסות סיגריות סטנדרטיות המכילות אזהרות גראפיות מרתיעות, עם כיתוב מינימאלי של שם יצרן הסיגריות. 

 

גיוס אמצעי התקשורת הכתובים, האלקטרוניים והטלוויזיה

Durkin, kefield וחב' הקדישו ב-2012 מאמר ב-Tobacco contraol להדגמת היעילות של גיוס אמצעי התקשורת בשכנוע להפסקת העישון ולמניעת חזרתו לעשֵן של מי שכבר לכאורה נגמל. הטלוויזיה, כצפוי, היא צורת התקשורת היעילה ביותר בהגעה למספר הגדול ביותר של צופים ומאזינים, בעיקר למעשנים מעוטי יכולת, הן מבחינת הרייטינג של תשדירים אלה והן מבחינת השפעתם.

 

אך נכון לשנת 2009, רק 9 מדינות אירופיות עשו שימוש בתשדירי טלוויזיה עם מסרים בנושאי נזקי העישון ושיטות הגמילה ממנו. מדינות אלה הן: דנמרק, יוון, אירלנד, הולנד, רוסיה, סרביה, שוודיה, טורקיה ובריטניה.

 

נראה, אם כן, שערוץ יעיל זה של קשר עם הציבור עדיין לא הגיע למיצוי באירופה, וכמובן שגם בישראל היינו רוצים שהציבור יקבל בזמן צפיית שיא, בשעות הערב, מנה קטנה של דקה אחת על נזקי העישון.

 

אכיפת האיסורים על פרסומת, עידוד ומתן חסות למוצרי טבק

עד כמה שהדבר נשמע מפתיע, דווקא איטליה, מדינה שרבים מנתיניה מעשנים בראש חוצות, הייתה המדינה הראשונה בה נאסרה הפרסומת לסיגריות כבר בשנת 1962 (!), לפני למעלה מ-50 שנה, ועוד לפני שנודעו ברבים נזקי העישון.

אך נראה שהייתה זו גחמה חד-פעמית, אולי רעיון נבואי של שר הבריאות האיטלקי דאז, שלא זכה כנראה להצלחה גדולה מדי בארץ המגף. רק בשנת 1989 נאסרו שידורי פרסומת למוצרי טבק בטלוויזיה בחלק ניכר של מדינות מרכז ומערב אירופה, ובשנת 2003 נאסרו שם פרסומות לסיגריות בעיתונות הכתובה, בשידורי הרדיו ובאינטרנט.

לבסוף, ב-2005 נאסר מתן חסות של חברות סיגריות לאירועי ספורט, כמו אליפויות אירופה בענפי ספורט שונים ובמרוצי מכוניות, בהם מעורבת יותר ממדינה אירופית אחתה. רוב המדינות האירופיות (פרט לגרמניה) הוסיפו לכך הגבלות וחוקים למניעת פרסום חוצות על לוחות המודעות.

 

ההיענות להגבלות ולאיסורים המתוארים הייתה בדרך כלל טובה, עם יוצאי דופן אחדים. אחת הדוגמאות הראויות לגינוי של התעלמות מאיסורים אלה, היא המשך החסות שמעניקה חברת פיליפ-מוריס לאחר שנת 2005 לנבחרת של מכוניות Ferrari, המשתתפת הבכירה במרוצי פורמולה 1.

מכוניות Ferrari, באופן מסורתי, מעוטרות בלוגו של Marlboro, ורק בשנת 2010, לאחר תלונות חוזרות ונשנות, הוסר לוגו זה. אך פיליפ מוריס הייתה ונשארה נותנת החסות מספר 1, המתפרסמת באתר האינטרנטי Scuderia Ferrari של חברת Ferrari, מה שעומד בסתירה לאחד מסעיפי האמנה האירופית נגד עישון, מחודש מאי 2003.

 

תעשיית הסיגריות אף ניצלה, ועדיין מנצלת, פִרצה שלא נסתמה בתחום האיסורים החוקיים שהוטלו על עידוד מכירת מוצרי טבק, והכוונה לאותן נקודות ממכר סיגריות ((Points of Sale. אלה הם חנויות טבק או "דלפקי קופה" במרכולים וברשתות מכר גדולות, בהם הלקוחות המגיעים לנקודת הקצה לצורך תשלום, פוגשים פרסומת מאירת עיניים על מותגי הסיגריות, שניתן לרכוש בנקודות ממכר אלה, בדרך כלל תוך הנחות מפתות.

 

איסלנד הייתה המדינה הראשונה שאסרה פרסומת לסיגריות בנקודות ממכר עוד ב-2001. אירלנד הלכה בעקבותיה ב-2009, ואחריה עשו זאת נורווגיה ופינלנד.

בריטניה אסרה על פרסום לסיגריות בנקודות ממכר באפריל 2012, ומאמר משנת 2011 ב-Tobacco Control מדווח שבאירלנד הייתה השפעה מיידית לאיסור זה לצמצום ממדי העישון.

 

אחת הדרכים העקיפות וכמעט סמויות של פרסומת ועידוד לעישון, שנמשכת עד היום, היא עישון של שחקנים וכוכבי קולנוע שנראים על האקרן, על בימות התיאטרון ועל מסכי הטלוויזיה. ידוע שעישון בסרטים, בהצגות ובתוכניות טלוויזיה הוא בעל השפעה חזקה, בפרט על אנשים צעירים ובני-נוער, שלהם נטייה להזדהות עם הכוכבים הזוהרים על המסך או על הבמה. הוכח שגם אם שם המותג המופיע על חפיסת הסיגריות בסרט או בהצגה אינו ניתן לזיהוי, יש בעצם אקט העישון כדי להשפיע באופן המעודד עישון על ידי הצופים בסרטים ובמופעים אלה.

 

היחסים האידיליים בין תעשיות הסרטים והסיגריות נמשכים כבר כמעט מאה שנה, עוד מתקופת הסרט האילם, עת העדיפה Mary Pickford יפת התואר בני זוג מעשנים. כך, למשל, כוכבים כמו D.W. Griffith, המפרי בוגרט, ג'ון וויין, יול ברינר, סטיב מקווין ועשרות רבות של כוכבי קולנוע וטלוויזיה הופיעו כשהם מעשנים (דרך אגב, הנזכרים לעיל נפטרו כולם מסרטן הריאות בחייהם הפרטיים).

 

בשנות הקולנוע הראשונות, ואף באלו שבאו אחריהן, לכוכבים מעשנים הייתה השפעה עצומה על הצופים, כפי שפירט Stanton Glantz במאמרו משנת 2008, ב-Tobacco Control, תחת הכותרת ""Big Tobacco in Hollywood, 1927-1951.

 

למרות הניסיון למנוע בחקיקה הרשאת עישון בסרטים ובהצגות, צעד זה אינו מסתייע, ודי אם נזכיר סרטים פופולאריים מאוד מהזמן האחרון, כמו "זכור אותי לנצח", המלודרמה משנת 2011, או Flyfall, שהוא הסרט ה-23 במספר בסדרת James Bond הבלתי נגמרת, או Avatar, סרט הפעולה של James Cameron מ-2009.

 

 

העלאת מס על מוצרי טבק

העלאת מחירי מוצרי טבק על ידי מיסוי היא אחת הדרכים היותר יעילות בשליטה על רמת העישון. WHO מעריך שהעלאה של 10% במחיר הסיגריות, במדינות עם הכנסה ממוצעת גבוהה, מפחית את צריכת טבק ב-4%, ואת שיעור המעשנים ב-2%.

העלאת מחירי הסיגריות משפיעה בעיקר על בני נוער ועל בעלי הכנסה נמוכה. אך מאידך גיסא, העלאת מחירים עלולה להגביר את מכירת הסיגריות הזולות והלא-תקניות, המיובאות באופן לא חוקי, או את השימוש בסיגריות "תוצרת בית", המגוללות על ידי המעשן עצמו.

 

מותגי סיגריות יקרות באירופה הם מהיקרים בעולם. בפברואר 2013, חפיסת סיגריות המוגדרות כ-Premium brand cigarettes, עולה 9.03 יורו בבריטניה, 9.30 יורו באירלנד ו-10.45 יורו בנורווגיה. במדינות אירופה המזרחית ובדרום אירופה מחירי הסיגריות זולים משמעותית: ברוסיה מחיר חפיסה אינו עולה על 1.74 יורו, באוקראינה - 1.33 יורו, ובבלארוס ניתן להשיג חפיסה ב-0.92 יורו.

 

אך מסתבר שחברות הטבק החליטו לספוג חלק מהמס המוגדל, והן מסבסדות באופן ניכר את מחירי הסיגריות. כך יכול המעשן להשיג סיגריות איכותיות במחיר נמוך יותר מהמחירים שהוזכרו לעיל. דרך נוספת שבה בחרו חברות הסיגריות כדי "להקל על מצוקת המעשנים" היא שיווק חפיסות עם 10 סיגריות בלבד, ובחצי המחיר, בהתאם. וכך יכול צעיר חסר אמצעים, שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, בכל זמן נתון, להשביע את "רעבונו" המיידי לסיגריה ברכישת "חצי חפיסה".

 

סחר לא חוקי בסיגריות הוא מקור נוסף לרכישת סיגריות מוזלות עד 50% ממחירם ה"חוקי" של מותגי סיגריות אלה. Joossens מדווח ב-2012, ב-Tobacco Control, על התגברות הגל של מותגי סיגריות מוברחים למדינות ה-EU. עם זאת, איטליה, בריטניה וספרד דווקא מצליחות באופן חלקי במלחמתם בתופעה זו.

 

מניפולציות עם הסם הממכר בסיגריה - הניקוטין

כששואלים מעשנים מן השורה מה לדעתם גורם להם להתמיד בעישון, ומקשה עליהם את הפרידה מהסיגריה, חלקם יזכירו את ה"ארומה" או את "הטעם המיוחד" שהסיגריה מותירה בפיהם.

 

ארומה או טעם טוב בפה הם עניין של טעם, שעליו כזכור אין מתווכחים. אך הסיבה האמיתית לקשר הגורדי בין המעשן לסיגריה הוא הניקוטין, אותו אלקלואיד קטן במשקלו המולקולארי, המגיע למוח, נקשר לקולטנים ספציפיים ומעורר את מרכז ההנאה ותחושות אחרות של נועם וסיפוק.

 

למעלה מ-15 שנה עברו מאז הוכנסו לשוק תחליפי ניקוטין בצורת טבליות לעיסה או דיסקיות הדבקה על העור, המכילות ניקוטין בריכוזים שונים (7-21 מיליגרם). מטרתם של התחליפים היא להעביר את "מנת הסם" לדמו של המנסה להיגמל מעישון, מבלי שייחשף לכל החומרים המרעילים והמסרטנים הנמצאים בשפע בעשן הסיגריה הבוערת. אך מניסיון של שנים אחדות בשימוש במוצרי ניקוטין אלה, התוצאה המיוחלת הושגה רק בקרב אחוז קטן (5%-10%) של המעשנים.

 

מותג אחר הוא טבק למציצה הידוע כ-Snus, המוחזק בפה, בין השפתיים העליונות לחניכיים, ומעביר לדם מנה גדושה יותר של ניקוטין מאשר הסיגריה, והוא שונה במהותו מטבק להרחה (Snuff), המוכר דווקא מאזורי הלבנט כט?מ?ק. Snus שונה גם מלעיסת טבק, המקובלת בדרום אסיה ומגבירה את הסיכון לסרטן הפה והשפתיים.

 

שוודיה היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שבהSnus הוא חוקי, אף שבאיחוד האירופי הועבר ב-1992 חוק שאוסר על מכירתו. שוודיה קיבלה פטור מהאיסור כאשר הצטרפה לאיחוד ב-1995, משום שהשימוש ב-snus פופולארי מאוד בשוודיה כמו גם בפינלנד.

 

שוודיה היא גם המדינה המצליחה ביותר מכל המדינות המתועשות בהפחתת העישון ומקרי המוות מסרטן ריאות בקרב גברים בשני העשורים האחרונים. רק 16% מהגברים השוודים מעשנים כיום, בהשוואה ל-27% בבריטניה ול-47% ביפן, ושיעורם יורד בקביעות נוכח המעבר ל-Snus כחלופה לעישון.

 

אחת הסיבות ליתרונות היחסיים של ה-snus היא שחברתSwedish Match-, היצרנית העיקרית של סנוס, דאגה להפחית את מספר הגורמים המסרטנים בחומר. השימוש בו אינו מוביל למחלות המיוחסות בדרך כלל לעישון, כמו דלקת סימפונות. הסנוס "טוהר" ואושר כחומר שאינו גורם לסרטן, עם יוצא מהכלל אחד - סרטן הלבלב.

דו"ח של הוועדה המייעצת לענייני בריאות של ה-European Commission משנת 2008, מייחס אמנם את התחלואה הקטנה בסרטן הריאות ואת האחוז הקטן במיוחד של מעשני סיגריות בשוודיה להצלחת ה-snus. בכך, למעשה, נסתרו החששות שמא צריכת סנוס תשמש כצינור מעבר לעישון סיגריות רגילות. ניסיון של 20 שנה הראה שאין אלה פני הדברים, כפי שמודגש במאמרו של Cobb משנת ,2012 ב-New England Journal of Medicine.

 

 

האם הסיגריה האלקטרונית עוזרת להילחם בעישון?

בשנת 2008 נכנס שחקן חדש לשוק העישון - הסיגריה האלקטרונית, שהעניקה ממד חדש לתחום של הפחתת העישון. מתקן זה מייצר ניקוטין המתאדה באופן הניתן לשאיפה, ועשוי לשמש תחליף ראוי לסיגריה, אם נצרך נכון. סיגריות אלקטרוניות אינן מוגדרות כתרופה בהגדרות ה-FDA, והפופולאריות שלהן גוברת לאחרונה באופן ניכר כתחליף לעישון, כפי שמשתמע מנתונים של Vansickel ו-Eissenberg משנת 2013, ב-Nicotine & Tobacco Research.

אמנם, נכון לתחילת שנת 2012, רק 7% התנסו בצריכת סיגריה אלקטרונית, ורק 2% מתוכם הפכו למשתמשים קבועים של מתקן זה, לדוגמה, בבריטניה. אך יש לציין שבמדינה זו עלה מספר צרכני הסיגריה האלקטרונית מ-2% בנובמבר 2011 ל-8% בנובמבר 2012.

 

הפופולאריות הגדלה של מתקן זה מצביעה על האפשרות שהוא עשוי להציע יתרונות בריאותיים אף גדולים מאלה שהושגו בשימוש ב-snus. מאידך גיסא, גם הסיגריה האלקטרונית, כמו snus בזמנו, מעלה את החשש שצרכנים צעירים במיוחד המתנסים בה, עלולים בהמשך לעבור לעישון סיגריות של ממש, לפי עקרון "המדרון החלקלק".

חשש אחר של המתנגדים החריפים לעישון הוא ששימוש רווח מדי בסיגריות אלקטרוניות עלול לסתור או להפחית את עוצמת המאבק בעישון כדרך חיים. אבל סקר שערך כותב דברים אלה בקרב כ-200 צרכני סיגריה אלקטרונית, ואשר הוגש לוועדה הבודקת את נושא הסיגריה האלקטרונית במשרד הבריאות, מעיד דווקא שרוב מכריע של צרכני סיגריה זו רואים בה מפלט מעישון סיגריה רגילה, תוך ניסיון לגמילה מוחלטת מעישון.

 

 

אנשים צעירים וצריכת טבק

בני נוער צפויים להפוך למעשנים אם הם רואים מבוגרים מעשנים בסביבתם הקרובה, בעיקר הורים, אחים מבוגרים או בני משפחה אחרים. הדרך היעילה ביותר למנוע התחלת עישון על ידי צעירים היא לשכנע בוגרים להפסיק לעשן, כמו גם למנוע חשיפת צעירים לעישון באמצעי התקשורת, בסרטים או בדרכי פרסום אחרות. אך זוהי הדרך הקשה.

 

הדרך היעילה יותר להגביל עישון, בקרב צעירים במיוחד, היא על ידי חוקים והגבלות של מכירת סיגריות לצעירים, והעלאת גיל המינימום לקניית סיגריות מ-16 ל-18, כפי שנעשה באנגליה בשנת 2007. גם ההגבלות על פרסומת לסיגריות, שנכנסו לתוקף באנגליה ב-2003, תרמו ביחד לירידה של 30% בעישון בקרב בני-הנוער שם בשנת 2008, כפי שמשתמע ממאמרו של Stanton Glantz ב-Thorax, משנת 2011. כל מדינות אירופה מגבילות כעת מכירת סיגריות לצעירים מתחת לגיל 18 שנה, אך בחלקן מותרת מכירה זו במכונות אוטומטיות.

 

לסיכום, קיים חוסר-פרופורציה משווע במדינות אירופיות לא מעטות בין ההכרה בנזקי העישון והצורך למנוע אותם, לבין המאמצים והמשאבים המוקדשים למטרה זו. במדיניות הבריאות הלאומית של כל מדינה, ההצלחה או הכישלון של המלחמה בעישון מקורה בראש ובראשונה במנהיגות הפוליטית ואף במנהיגות של מערכת הבריאות של אותה מדינה.

 

מאמר של Britton ,McNeil ואחרים ב-Plos One, משנת 2011, מגלה את האמת העצובה, שלפיה ככל שהמערכת השלטונית-ציבורית במדינה מושחתת יותר, במובן של היותה מושפעת מכסף ושדולה נמרצת של חברות הטבק, כך קטֵנים הסיכויים שיושתו בה העקרונות של WHO שפורטו במסמך ה-FCTC משנת 2005. זכורה פרשיית Bernie Ecclestone משנת 1997, שבה איש זה, נשיא איגוד Formula 1 למרוצי מכוניות, תרם במאי של אותה שנה מיליון לירות סטרלינג לקרן הבחירות של טוני בלייר, שזכה באותה שנה עם מפלגת הלייבור בראשות הממשלה. בהמשך, ניתן לחברת פורמולה 1 אישור להתחמק מהאיסור על פרסום שמות חברות הטבק על מכוניות המרוץ, מה שאִפשר את המשך מתן החסות של חברות אלה למרוצים, שצופים בהם מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. מאוחר יותר, בשנת 2002, התגלתה הפרשה, וטוני בלייר התנצל עליה בפומבי.

 

לצערנו, אלו הם פני הדברים: כסף יענה את הכול, גם אם מדובר בבריאות הציבור.

הועלה לאתר בינואר 2015