אין רגיעה ב"שואה שגורם העישון" כפי שמגדיר אותה היסטוריון מדע

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

בפברואר 2012 יצא לאור הספר Golden Holocaust, או "שואת הזהב" מאת ההיסטוריון של המדע Robert Proctor איש אוניברסיטת Stanford בקליפורניה.

שם הספר מושך מייד תשומת לב: האם שואה יכולה להיות מוזהבת ? האם ניתן לעטר את המושג השחור משחור הזה, שכל כולו סבל ומוות במעטה של זהב?

אך מהכרת כתבים אחרים של פרוקטור, מהקטגורים היותר אמיצים וחריפים של טבק וסיגריות, אנו מבינים מייד את העוקץ של שם הספר, ול? רק מתמונת השער שלו ומכותרת המשנה שלו: "Origins of the Cigarette Catastrophe and the Case for Abolition".

ובכן מדובר בסקירה היסטורית על השתלשלות האירועים לדורותיהם, שהפכה את עישון הסיגריות ל"ממית מדעת" היעיל ביותר במאה הקודמת, וקריאה לבטל את עונשן של סיגריות בחקיקה מוחלטת נגד עישון (The Case for Abolition).

ואם יש כאלה המאמינים ש"תמונה אחת שווה אלף מילים", זו התמונה שבחר פרוקטור לעטר בה את שער ספרו:

הציור הנפלא של וינסנט ון-גוך המראה גולגולת אדם מעשן, שהצייר הכתירו כ-"Skull With Burning Cigarette".

הכעס שמביע פרוקטור על תעשיית הטבק בת מאה השנים, שממשיכה עדיין בדרכה הנלוזה, מלווה כל מילה בספר זה.

האמיתות של פרוקטור על איך הִכה בנו טבק וממשיך להכות, נשמעות מ??ר?ת לכל מי שקרא את הספר "Ashes to Ashes" של Richard Kluger, את הספר"The Cigarette Papers" של פרופ' Stanton Glantz, או את הספר "The Cigarette Century" של Allan Brandt.

אך מה שהופך את ספרו העדכני של פרוקטור לחשוב כל כך, היא העובדה שבשנים שחלפו מאז יצאו לאור שלושת הספרים האחרים שהוזכרו, עוצמת הסריקה האופטית הממוחשבת אפשרה להעתיק ולתעד את הארכיונים המוצנעים והמאובקים של תעשיית הטבק, ומה שנחשבו פעם סוד כמוס, זמינים כיום לכל דורש בהקשת ENTER על המקלדת באתר המתאים.

זאת בדיוק מה שטרח ועשה פרוקטור: חיטוט בלתי נלאה בסודות הכמוסים של אנשי תעשיית הטבק ועורכי הדין שלהם, משתפי הפעולה בהסתרת הפשעים של תעשייה עתירת ממון, שעשתה, עושה ותמשיך לעשות כל שביכולתה כדי להרוויח הון תועפות על חשבון בריאותם וחייהם של צרכני תוצרתה.

כדאי לחזור לכמה נתונים סטטיסטיים כדי להבין את תמונת "שואת הזהב" במלואה, זאת מהנתונים שנחשפו מארכיוני החברות Philip Morris/Atria, Reynolds, Lorillard ו-American Tobacco Company/Fortune Brands, ועוד מספר חברות קטנות יותר. כל שנה מעשנים בעולם כולו 6 טריליון סיגריות (!!), ואולי מרשים יותר לבטא אותן כ-6,000,000,000,000.

ולאלה מכם שעדיין אינם מתרשמים, אם היינו יוצרים שרשרת רצופה, קצה-אל-קצה, של כל הסיגריות הנצרכות מדי שנה בעולם, היינו מגיעים לאורך המרשים של 360 מיליון קילומטר, או מרחק טיסה הלוך וחזור לשמש (שהמרחק בינה לבין כדור הארץ כ-150 מיליון קילומטר) ועדיין יוותרו מספיק קילומטרים לבצע 80 טיסות הלוך וחזור מפלורידה לירח.

אך מעבר להשתעשעות האריתמטית, עישון סיגריות מהווה את הסיבה הראשונה במעלה למוות שניתן למנוע, או כמו שמציג זאת פרוקטור:"סיגריות הרגו במאה ה-20 רק 100 מיליון אנשים, ואם מגמת העישון תימשך כפי שהיא מצטיירת היום, סיגריות תהרוגנה מיליארד איש במאה ה-21. כיום, סיגריות ממיתות מדי שנה 6 מיליון אנשים, יותר מאשר מתים ביחד מאיידס, ממלריה, ומתאונות דרכים. מחצית מאלה שמעשנים כל חייהם ימותו מסיבה זו.

כל סיגריה שאנו מעשנים, מקצרת את חיינו ב-7 דקות, ולא מדובר כמובן במשך הזמן הנגזל בעצם עישון הסיגריה".

עישון מסיבי של סיגריות בעולם החל למעשה רק בשלהי מלחמת העולם הראשונה. לפני הזינוק התלול במסת המעשנים בעולם, תעשיית הטבק הייתה צריכה לבצע מספר "שיפורים" בדרך של שיווק סיגריות להמונים.

הצעד הראשון היה תהליך שנקרא עישון או ייבוש של עלי טבק (flue curing) בכבשן מיוחד על עם ארובת לבנים, כאשר החום מגיע דרך צינורות ברזל סגורים.

תוצאת טיפול זה בעלי הטבק, על פני השיטה הקודמת בה העלים נחשפו ללהבה של גזרי-עץ בוערים, הייתה בקבלת גוון חום-מוזהב של הטבק וכן בעובדה שהארומה המתקבלת מעלי טבק מטופלים באופן זה הייתה בעלת טעם יותר מתון עם חריפות מופחתת, מה שלא גרם לצריבה בגרון ואפשר שאיפה "עמוקה" יותר של העשן.

הנתון האחרון הגדיל את ההנאה שהפיק המעשן מהניקוטין, שיכל בדרך זו להגיע אל קולטניו במוח. יחד עם זאת, עישון סיגריה הפך הרבה יותר קטלני מאשר עישון מקטרות, סיגרים או לעיסת טבק.

אך צריך היה לנקוט בעוד מספר שיפורים טכנולוגיים ושיווקיים כדי להגיע לממדים הקולוסאליים של אסון העישון. בתור התחלה לעידוד עישון, באה ההמצאה של הגפרור, מה שאפשר לקבל מקור קל לנשיאה, זול ונוח לשימוש, שלא היה קיים קודם לכן. בנוסף, חל שכלול עצום בבניה של מכונות ליצור המוני של סיגריות, באופן שהוזיל את עלויות הייצור, הפחית את מחיר הסיגריות, והפך אותן זמינות לציבור רחב.

תרומה נוספת להחדרת עישון לשגרת אנשים צעירים, הייתה בחלוקה ללא תמורה של סיגריות בקרב חיילים במהלך מלחמות העולם ה-1 וה-2, מה שהפך מיליוני חיילים בלא מודע למכורים לעישון.

פרוקטור מדגיש שמספר מדענים הדגימו כבר בשנות ה-30 את נזקי העישון: כך לדוגמה, הפתולוג הארגנטיני Angl Roffo, שהראה שהעיטרן (tar) שניתן למיצוי מהטבק גרם לשאתות ממאירות בחיות מעבדה.

למרבה האירוניה מי שהשתכנע בשנים אלה מהסכנה הבריאותית שצופן בחובו העישון היו דווקא רופאים גרמנים ששרתו את הממסד הנאצי, וכך דווקא אנשי היטלר, שקדושת החיים כידוע לא הייתה נר לרגליהם, דווקא הם המליצו ואף אסרו על חיילי הוורמאכט לעשן, פן ייחלו.

אך מה ששכנע רופאים גרמנים נפל על אוזניים ערלות דווקא בקרב הרוב המכריע של רופאים אמריקנים. חברות הטבק נצלו מייד אי-הסכמה והססנות זו של הרופאים האמריקנים לגבי נזקים אפשריים של עישון, שהרי אם רופאים אינם משוכנעים שעישון גורם לסרטן, , מי יעז לטעון טענה פרובוקטיבית כנגד סיגריות תמימות?

מעל 20 אלף רופאים בארה"בתומכים בשנות ה-40 וה-50 בעישון Lucky Strike, סיגריה פחות צורבת בגרון, שתפחית במעשן שיעול הנובע מצריבה זו: עשֵן לבריאותך!

אך השנים שלאחר מלחמת העולם ה-2 הביאו לפריצות הדרך הגדולות במחשבה האפידמיולוגית. בשנת 1950 פרסמו Richard Doll ו-Bradford Hill מחקר סטטיסטי מורכב ומרשים לאותן שנים נטולות-מחשבים, ובו מצאו מתאם בין תחלואה מתרבה של סרטן ריאות באותן שנים, לבין המספרים ההולכים וגדלים של מעשנים.

באותה שנה המנתח הידוע Evarts Graham והסטודנט לרפואה Ernst Wynder, פרסמו מאמר הנחשב לאבן דרך בתולדות הפרסומים על עישון, בו הם השוו את שכיחות מקרי סרטן ריאות בקרב מטופלים מעשנים וכאלה שאינם מעשנים.

מסקנתם הנחרצת, שלא הכול קבלו אותה, הייתה שעישון ארוך-טווח הוא גורם חשוב בהופעת סרטן ריאות.

כצפוי, חברות הטבק ומומחיהם, שמו ללעג מחקר זה ודומיו, והתייחסו אליהם כאל טיעונים סטטיסטיים לא משכנעים, שלא היה בהם להוכיח קשר מנגנוני וסיבתי בין עישון לסרטן ריאות, גם לאחר הדו"ח הראשון והמיתולוגי של ה-Surgeon General האמריקני משנת 1964 על הסיכונים הבריאותיים בעישון.

Proctor מצא במחקריו תוך נבירה במזכרים של חברות הטבק מאותן שנים, שתעשייה זו ידעה היטב כמה מסוכן לבריאות המוצר שהם מייצרים ומשווקים. אך במרדף אחר רווחים גדולים, תעשיות הטבק העדיפו לקבור ולהעלים מידע זה, ולהמשיך ללכוד עוד מיליוני אנשים ברשת הטבק.

אפילו כאשר תובעים כלליים של מדינות שונות בארה"ב החלו בהגשת תביעות משפטיות כנגד תעשיית הטבק בשנות ה-90, מה שהסתיים בהסכם המפורסם ("Tobacco Master Settlement Agreement" משנת 1998), המשיכו חברות הטבק לקרוא תגר על ראיות מדעיות מוצקות הקושרים עישון לסרטן. כאן החלו חברות אלה לנקוט בטיעון המתוחכם על פיו "כיוון של אחד יודע כעת על כך שסיגריות מסוכנות במידה זו או אחרת, עישון הוא נושא של בחירה עצמית ונטילת אחריות אישית על תוצאותיו".

אך אולי עוד מפורסמת יותר העדות האחידה שנתנו ראשי כל חברות הטבק הגדולות (מה שנהוג לכנות Big Tobacco) בהופיעם בפני תת הוועדה של הקונגרס, בהכחישם כל מידע שהיה להם על נזקי עישון.

חברות אלה אף דאגו לגייס (תמורת שכר טרחה הגון) מדענים והיסטוריונים של רפואה, שהעידו לטובת חברות הטבק. כל שכירי החרב הללו, מעולם לא טרחו לעבור על החומר המרשיע הרב שהצטבר כבר אז, והעדיפו להתמקד בעיקר על מאמרים משנות ה-50 של מספר ספקנים בדבר סכנות העישון, שהתבררו בדיעבד ככאלה שניזונו מבונוסים כספיים הגונים של תעשיית הטבק.

בשנות ה-80 כבר אישרו רובם המכריע של מדענים את מה שנראתה פעם "מסקנה מהפכנית" שניקוטין הוא סם מאוד ממכר. חברות הטבק דחו בפומבי טענות אלו, למרות שהסתבר מאוחר יותר שהן נהגו להוסיף ניקוטין לעלי הטבק הטבעיים כדי להפוך את העישון לממכר יותר, באופן שמי שהחל לעשן כבר התקשה להיגמל ממנו.

ואולי החלק האופטימי היחיד בספרו של Proctor הוא הפרק האחרון בספר, כיצד ניתן להימנע בעתיד מתמותה הקשורה לטבק.

על פי Proctor אם אמנם 99% מתמותה זו ניתנת למניעה, מציע היסטוריון זה איסור מוחלט לייצר ולשווק סיגריות. Proctor מבין את המכשולים העצומים הפוליטיים והכלכליים העומדים מול מטרה חדשנית זו, ולכן הוא מתמודד עם ההתנגדות הקולנית להצעתו בהעלאת מספר "פתרונות ביניים סבירים" כולל איסור מוחלט על עישון במקומות ציבור, איסור מוחלט של שיווק סיגריות ושיטות פרסום, הגדלה ניכרת במיסוי על סיגריות כדי להפכן לפחות זמינות, הפסקת מתן סובסידיות לתעשיית הטבק, והגדלת ניכרת בתקציבים המוקדשים לתוכניות מניעה והסברה.

תחושת הבטן שלי היא שכל האמצעים האחרונים עליהם מדבר Proctor כבר נוסו ונאכפו בצורה זו אחרת, אך אין בהם להפסיק את מגיפת העישון.

חבל רק שחלק מאיתנו לא יהיו כאן בשנת 2100 על מנת להיווכח שנבואת הזעם של Proctor על מיליארד מתים מעישון במרוצת המאה ה-21 אכן הוכיחה את עצמה.