מבוא
הוושט
הגורמים לסרטן הוושט
סוגי סרטן הוושט
תסמונת הוושט ע"ש בארט
תסמינים של סרטן הוושט
דרכי האבחון
בדיקות לאחר האבחון
קביעת שלב המחלה ודרגתה
הטיפול במחלה
ניתוח
טיפול כימי (כימותרפיה)
טיפול בקרינה
טיפול מכוונן (ממוקד מטרה)
טיפולים אחרים
עצות תזונתיות לחולי סרטן הוושט
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך הסיוע, המידע והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
המידע המובא בהמשך עוסק בסרטן הוושט, ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
איברי הגוף ורקמותיו מורכבים מאבני בניין קטנות הקרויות תאים. תאים בחלקים שונים של הגוף עשויים להיראות ולתפקד באופן שונה זה מזה, אך רובם מתחדשים באותה צורה, כלומר באמצעות חלוקה. בדרך כלל, חלוקת תאים זו מתרחשת באופן מסודר ומבוקר. אם התהליך יוצא מכלל שליטה מסיבה כלשהי, ממשיכים התאים להתחלק ללא בקרה ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. גידולים עשויים להיות שפירים או ממאירים.
בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף. אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.
גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. אם לא מטפלים בגידול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעתים ניתקים תאים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני או שניוני או גרורה.
חשוב להבין שלמחלת הסרטן אין גורם אחד או סוג אחד של טיפול. קיימים כ-200 סוגי סרטן שונים, לכל אחד מהם שם, התנהגות וטיפול הייחודיים לו.
מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף, המגנה עליו מפני זיהומים ומחלות, ומנקזת נוזלים מהרקמות ומאיברי הגוף השונים. מערכת הלימפה מורכבת מנימי לימפה, בלוטות לימפה (קשריות), וכדוריות דם לבנות. נימי הלימפה הם רשת צינוריות עדינות המקושרות לבלוטות הלימפה בכל אזורי הגוף. את רקמות הלימפה ניתן למצוא, בנוסף לבלוטות, גם באיברים כגון הטחול, התימוס, מח העצם והשקדים.
חזרה למעלה >>
הוושט הוא צינור ארוך ושרירי המחבר בין הלוע לקיבה ומהווה חלק ממערכת העיכול. אורכו של הוושט בגופם של אנשים בוגרים הוא כ-25 ס"מ. בזמן בליעת המזון שרירי הוושט מתכווצים כדי להעביר את המזון אל תוך הקיבה. החלק העליון של הוושט עובר מאחורי קנה הנשימה, אך נפרד ממנו. קנה הנשימה מחבר בין האף והפה לריאות, וכך מאפשר את פעולת הנשימה. האזור בו הוושט מתחבר לקיבה נקרא מעבר ושט-קיבה.
ליד הוושט ישנן מספר בלוטות לימפה (שתפקידן להגן על הגוף מפני זיהומים, נגיפים ותאים סרטניים): בצוואר, באמצע החזה וליד נקודת המפגש עם הקיבה.
הוושט בנוי מארבע שכבות:
רירית (מוקוזה) - השכבה הפנימית. שכבה לחה אשר מאפשרת למזון לנוע מטה לכיוון הקיבה.
תת-רירית (סאב-מוקוזה) - שכבה זו כוללת בלוטות אשר מפרישות ריר ששומר על הלחות של הוושט.
שרירי הוושט - שכבת השרירים שדוחפת את המזון לקיבה.
השכבה החיצונית - שכבה זו מחברת בין הוושט לרקמות מסביבה.
סרטן הוושט הוא מחלה נדירה יחסית, אך שכיחותה עולה עם הזמן והופכת נפוצה יותר באירופה ובצפון אמריקה. הגורמים לסרטן הוושט אינם ידועים, אך ישנם גורמים שיכולים להעלות את הסיכון למחלה:
מצב זה אופייני לאנשים הסובלים מריפלוקס קיבתי-ושטי (GERD). ריפלוקס חומצי עלול לפגוע בוושט ולגרום למצב בשם ׳הוושט על שם בארט׳ (Barrett's Esophagus). במצב זה, תאים לא תקינים מתפתחים בציפוי בקצהו התחתון של הוושט. זהו אינו גידול סרטני, אולם עם הזמן חלק קטן מהלוקים במצב זה (בערך 1 ל-100) עלולים לפתח סרטן הוושט מסוג בלוטי. מידע על מחלה זו מובא בעמי 9.
סרטן הוושט נפוץ יותר בקרב גברים מאשר נשים.
הסיכון לסרטן הוושט עולה עם הגיל. המחלה אינה נפוצה אצל אנשים מתחת לגיל 45.
הסיכון לסרטן ושט עולה ככל שמעשנים זמן ארוך יותר, וכמויות טבק גדולות יותר. עישון מכל סוג הוא מזיק: סיגריות, מקטרת, סיגרים ונרגילה.
עודף משקל יכול להעלות את הסיכון להתפתחות סרטן הוושט. ייתכן כי סיכון זה נובע מכך שהחזר חומצי ממושך נפוץ יותר בקרב אנשים עם עודף משקל.
אלכוהול
שתייה מרובה של אלכוהול לאורך זמן מעלה את הסיכון לסרטן הוושט. שתיית אלכוהול ועישון במקביל מגבירים עוד יותר את הסיכון לחלות.
צריכה מוגברת של בשר אדום ובשר מעובד (כגון נקניקיות והמבורגרים) יכולה להעלות את הסיכון לסרטן הוושט. כדי להפחית את הסיכון מומלץ לצרוך כמויות גדולות של ירקות ופירות. ישנן עדויות לפיהן שתייה של משקאות חמים מאוד יכולה לעלות את הסיכון לחלות, זאת מכיוון שנוזל חם מאוד יכול לפגוע בדופן הוושט.
קרינה (רדיותרפיה) לאזור החזה יכולה להעלות את הסיכון לסרטן הוושט, אך זהו מצב נדיר מאוד. מצבים נוספים המשפיעים על הוושט, כגון אכלזיה (Achalasia, אובדן יכולת ההתכווצות) עלולים גם כן להוביל למחלת סרטן הוושט. אכלזיה הוא מצב שבו השרירים השולטים על הפתח בין הוושט לקיבה אינם עובדים כראוי, כך שמזון מצטבר בוושט ואינו מגיע לקיבה. ברוב המקרים, סרטן הוושט אינו נגרם בשל גן פגום, כך שבני משפחתך אינם בעלי סיכון רב יותר לחלות במחלה. עם זאת, חלק קטן מאוד מהחולים במצב עור תורשתי נדיר הנקרא טילוזיס, שבו נוצרת התעבות של השכבה הקרנית של העור בעיקר בכפות הרגליים והידיים, עלולים לפתח סרטן בוושט.
קביעת סוג המחלה יכולה לעזור לרופא לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך. ישנם שני סוגים עיקריים של סרטן הוושט:
קרצינומה של תאי קשקש (Squamous cell carcinoma): גידול זה מתפתח בתאי הרירית אשר מרפדים את הוושט.
קרצינומה בלוטית, אדנוקרצינומה (Adenocarcinoma): גידול זה מתפתח בתאים של הבלוטות בתת-רירית.
גידול סרטני יכול להתפתח לאורך כל הוושט. גידולים בחלק העליון והאמצעי של הוושט הם כמעט תמיד גידולים מסוג קרצינומה של תאי קשקש. גידולים בחלק התחתון של הוושט, כולל חיבור ושט-קיבה, הם לרוב מסוג אדנוקרצינומה. גידולים אלו מהווים כ-95% מהגידולים של סרטן הוושט.
קיימים גידולים אחרים, נדירים יותר, כגון: גידולים נוירואנדוקריניים בעלי רמת התמיינות נמוכה, סרטן מסוג תאים קטנים, וסרקומה של רקמות רכות כגון GIST. הטיפול בסוגים הנדירים של סרטן הוושט שונה מהטיפולים המתוארים בדף מידע זה.
לקבלת החוברת 'מילון מונחים באונקולוגיה' ולמידע נוסף וחומרי הסברה על מחלת הסרטן, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה, טל׳: 1-800-599-995 או למרכז המידע של האגודה, טל': 03-5721608, או דוא"ל: info@cancer.org.il.
מצב בו תאים לא תקינים מתפתחים בשכבה הפנימית בחלק התחתון של הוושט. מצב זה אינו סרטני, אולם הוא עלול להוביל להתפתחות מחלת סרטן בחלקו התחתון של הוושט. מחלת סרטן מתרחשת כאשר תאים באזור הפגוע ממשיכים להתחלק ללא צורך ונוצר גוש תאים הקרוי גידול. תסמונת הוושט ע״ש בארט יכול לפגוע בנשים וגברים כאחד, אך הוא נפוץ יותר בקרב גברים. מעט מאוד אנשים במצב זה מפתחים מחלת סרטן הוושט (1 מתוך 100 בשנה).
הגורם העיקרי למצב זה הוא מיצי קיבה המתיזים לתוך הוושט. הקיבה מייצרת חומצה, ומיצי הקיבה מכילים גם חלבונים ומרה, המסייעים בעיכול המזון. בקיבה ישנה רקמה העמידה בפני החומצה, אולם הוושט אינו עמיד בפניה. במצב תקין ישנו שסתום בחלקו התחתון של הוושט המונע ממיצי הקיבה להתיז לתוך הוושט. עם זאת, יש אנשים בעלי שסתום חלש, המאפשר למיצי הקיבה לזרום בחזרה לתוך הוושט. החומצה עלולה לפגוע בוושט ולגרום לגירוי, ואף לכאב ולצרבת. תופעה זו קרויה 'ריפלוקס קיבתי-ושטי' (GERD).
גורמים מסוימים עלולים לגרום להתפתחות ריפלוקס, בהם משקל יתר, עישון, צריכת אלכוהול גבוהה וצריכת מזונות שומניים וחריפים. לעתים קרובות ריפלוקס נגרם עקב בקע (הרנייה) בסרעפת - מצב שבו חלק מהקיבה עולה לבית החזה דרך הסרעפת.
השינויים הטרום-סרטניים נקראים לפעמים דיספלזיה. דיספלזיה יכולה להיות בדרגה גבוהה או נמוכה, תלוי במידת התקינות של השינויים. דרגה גבוהה מתייחסת לשינויים לא תקינים לחלוטין.
לחלק מהאנשים אין כלל תסמינים, והתסמונת מתגלה אצלם במהלך בדיקות רפואיות למטרות אחרות. התסמינים הנפוצים ביותר הם צרבת וקשיי עיכול. תסמינים אחרים כוללים בחילות, הקאות וקשיים בבליעת המזון. לעתים רחוקות ייתכן שיופיע דם בהקאה או בצואה. חלק מהאנשים חשים כאב בעת בליעת מזון. אם הנך חש באחת או יותר מהתופעות המתוארות כאן באופן קבוע, מומלץ לגשת לרופא המשפחה.
רופא המשפחה יבדוק אותך וייתכן שיפנה אותך לבית החולים לביצוע בדיקה שנקראת אנדוסקופיה, כדי לבדוק את פנים הוושט. בדיקה זו מבוצעת על ידי רופא, ומאפשרת לבחון את פנים הוושט באמצעות שימוש בצינורית דקה וגמישה הנקראת אנדוסקופ. במידת הצורך, יילקחו דגימות תאים (ביופסיה) כדי שניתן יהיה לבחון אותם תחת מיקרוסקופ ולקבוע את תקינותם. אנדוסקופיה מבוצעת בדרך כלל במסגרת טיפול יום, אולם ייתכן שיבקשו ממך לשהות גם במשך הלילה בבית החולים. ברגע שתשכב בנוחות על המיטה, תינתן לך הרדמה מקומית באמצעות תרסיס כדי להרדים את הגרון ולהפחית את האי-נוחות שבהחדרת הצינורית. ייתכן שלפני ההליך יוזרק לך חומר הרדמה, דרך הווריד בזרוע. לאחר מכן יחדיר הרופא את האנדוסקופ לוושט.
אנדוסקופיה יכולה להיות לא נעימה, אולם היא אינה כרוכה בכאב. לאחר כמה שעות תפוג השפעת חומר ההרדמה ותוכל ללכת לביתך. לא תוכל לנהוג במשך כמה שעות לאחר הבדיקה, וכדאי שמישהו יסיע אותך. נסה שלא לבלוע דבר מספר שעות לאחר הבדיקה, עד שתחלוף השפעת חומר ההרדמה. חלק מהאנשים מרגישים כאב בגרון לאחר הבדיקה, זו תופעה נורמלית שתחלוף כעבור ימים אחדים. אם התופעה לא חולפת כדאי ליצור קשר עם הרופא המטפל בבית החולים. כמו כן, יש לדווח לרופא אם אתה חש בכאבים בחזה, קוצר נשימה, או אם אתה מבחין בדם בהקאה.
פעמים רבות לאנשים בעלי תסמונת הוושט ע"ש בארט מומלץ לעקוב אחר מצבם, כדי לבדוק שלא חלו שינויים נוספים. תקופה זו נקראת השגחה, ובמהלכה נערכות אנדוסקופיות וביופסיות באופן שגרתי. נכון להיום עדיין לא ברור עד כמה יעילה ההשגחה, בעיקר בגלל מספרם הנמוך של החולים במצב זה המפתחים סרטן ושט. ייקח זמן עד שיתבררו היתרונות והחסרונות האפשריים של בדיקות מעקב שגרתיות. בהתאם לדרגת השינוי במצבך, אם בכלל, ומדיניות בית החולים בו הנך מטופל, ייתכן שיבוצעו אנדוסקופיות במרווחים של שלושה חודשים עד שלוש שנים. כדאי לשוחח על כך עם הרופא המטפל. אם אתה מבחין בשינוי או בהחמרה של התסמינים בין פגישות המעקב, דווח לרופא המטפל.
שינויים באורח החיים
לעתים אפשר להפחית את הריפלוקס באמצעות טיפול. ירידה במשקל (במידת האפשר), הפסקת עישון או הפחתה בצריכת אלכוהול יכולה לסייע, וכך גם אכילת ארוחות קטנות במרווחי זמן קצרים, או הימנעות ממזונות המחמירים את התסמינים. אם אתה סובל מהריפלוקס במשך הלילה, מומלץ לאכול את הארוחה האחרונה לפחות שעתיים-שלוש לפני השינה ולהימנע מאכילת חטיפים מאוחר בלילה, זאת כיוון שאכילה מעודדת את הקיבה לייצר חומצות שיכולות לגרום לריפלוקס בלילה. כמו כן, מומלץ להגביה מעט את הראש בזמן השינה.
תרופות להפחתת החומציות
ייתכן שיינתנו לך תרופות כדי להפחית את ייצור החומציות בקיבה. תרופות אלו יסייעו בהפחתת התסמינים. כאשר ישנה שליטה בתסמינים, ייתכן שתופחת רמת ה-PPI כדי למנוע מהתסמינים להחמיר שוב. תרופה זו בטוחה לשימוש לטווח ארוך, לעתים לכל החיים.
חיזוק שסתום
ניתן לחזק את השסתום התחתון של הוושט בניתוח הנקרא פונדופליקציה (Fundoplication). במהלך הניתוח, חלקה העליון של הקיבה (הפונדוס) נעטף ונתפר בקצהו התחתון של הוושט. הליך זה מחזק את קצהו התחתון של הוושט ואמור להפחית את הריפלוקס החומצי. פונדופליקציה מבוצעת באמצעות לפרוסקופ ואז מצריכה חתכים קטנים בלבד בבטן. טיפול ניסיוני שיעילותו עדיין לא הוכחה הוא חיזוק השסתום באמצעות אנדוסקופיה. זרם חשמלי מועבר לשסתום ומחזק אותו. הליך זה גורם לצלקת. לחלופין, ניתן לבצע תפרים בשסתום או להזריק חומר המסייע בחיזוקו.
הסרת האזור הנגוע
אם ביופסיה מראה שישנם שינויים מתמשכים בתאים שבקצהו התחתון של הוושט, העלולים להתפתח לסרטן, הרופא המטפל יציע לך לשקול ניתוח להסרת האזור הנגוע, או טיפולים אחרים המסוגלים להרוס את התאים הלא תקינים. טיפולים להריסת תאים אלו כוללים טיפול פוטודינאמי וטיפול בהקפאה (ראה בהמשך).
הניתוח יכלול הסרת החלק בוושט המכיל את התאים הלא תקינים. הקיבה תחובר לאחר מכן לחלק הנותר מהוושט. לאחר הניתוח, ייתכן שתישאר זמן מה ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים. יותקן לך עירוי נוזלים לווריד בזרוע עד לרגע שבו תוכל לאכול ולשתות שוב. ייתכן שיותקן לך גם צינור אפי-קיבתי (NG) העובר דרך האף לתוך הקיבה או למעי הדק, כדי לרוקן נוזלים שהצטברו. זה ישפר את הרגשתך ויעזור להחלמת אזור הניתוח. ייתכן שתחשוש מעט לבלוע למשך זמן קצר ואולי תרגיש טעם רע בפה. שטיפות פה סדירות יקלו עליך.
לאחר הניתוח תוכל לשתות רק לגימות קטנות ומעטות של נוזלים, עד שהרופא יהיה שבע רצון מהחלמת אזור הוושט. יחלפו כמה ימים עד שתוכל לשתות כמו בעבר. בהדרגה תוכל גם לחזור לאכול כמו בעבר.
חלק מהמנתחים יחברו צינורית הזנה ישירות למעי הדק בזמן הניתוח, כדי שיהיה ניתן להעביר בו מזון בזמן ההחלמה. ברגע שתוכל לבלוע באופן תקין תוסר הצינורית. לעתים ניתוח להסרת החלק הנגוע בלבד בוושט יכול להתבצע באנדוסקופיה. סוג זה של ניתוח נקרא חתך רירי אנדוסקופי, וניתן לעשות בו שימוש כטיפול או כסיוע באבחנה. זהו ניתוח קטן יותר, וההחלמה נמשכת כמה ימים. סוג זה של ניתוח יכול להיות מלווה בטיפול פוטודינאמי או אנדוסקופי.
טיפול פוטודינאמי
מבוצע רק בחלק מהמרכזים הרפואיים. טיפול פוטודינאמי עושה שימוש בקרן לייזר המשולבת עם תרופה רגישה לאור כדי להרוס תאים לא תקינים. רופאים עדיין חוקרים את מידת יעילותו של הטיפול בתסמונת הוושט ע"ש בארט. הרופא שלך יוכל לייעץ לך אם הטיפול מתאים למצבך.
שיטות אנדוסקופיות אחרות
בדומה לטיפול פוטודינאמי, ישנן טכניקות (שיטות טיפוליות) חדשות, הנמצאות בבדיקה רפואית. טיפולים אלו כוללים: טיפול בהקפאה, הצתה באמצעות גז ארגון (APC), טכניקת אבלציה במהלכה נעשה שימוש באלקטרודות כדי לחמם ולהשמיד תאים (RFA), טיפול חשמלי רב- נקודתי (MEC), וקיפול אנדוסקופי. הרופא שלך יוכל לספק לך מידע נוסף על גישות טיפוליות אלו ואם הן מתאימות למצבך. חשוב לזכור כי שיטות אלו אינן נפוצות ואינן זמינות בכל מרכז רפואי.
קושי בבליעה (דיספאגיה) הוא התסמין הנפוץ ביותר של סרטן הוושט. לרוב, החולים מרגישים כי המזון נתקע בדרכו לקיבה, גם אם בתחילה נוזלים שונים נבלעים היטב. תיתכן גם ירידה במשקל, או כאב ואי-נוחות מאחורי עצם החזה או בגב. כמו כן, ייתכנו גם הקאות, או מצב שבו המזון עולה חזרה לפני ההגעה לקיבה, וכן כאבים בזמן הבליעה. יש המדווחים על בעיות עיכול, צרבות שאינן חולפות או שיעול. בנוסף, תיתכן גם צרידות בקול הנובעת מלחץ על עצב הקול.
ייתכן שהגורם לתסמינים אלה אינו סרטן הוושט, אולם עם הופעת תסמינים התואמים את אלו המפורטים, חשוב לפנות לרופא לשם בדיקה.
בירור האבחנה מתחיל על פי רוב בביקור אצל רופא המשפחה (הרופא הכללי שלך), שיבדוק אותך ויחליט אם יש להפנותך לרופא מומחה. הרופא בבית החולים או במרפאת המומחים יתעד את ההיסטוריה הרפואית שלך ויבצע בדיקה גופנית. ״תכן שיערכו לך בדיקות דם וצילום רנטגן של החזה כדי לבדוק את מצב בריאותך הכללית. להלן הבדיקות המקובלות הנעשות לצורך אבחון המחלה:
בדיקה זו מאפשרת לרופא להסתכל ישירות אל תוך הוושט באמצעות צינורית דקה וגמישה הנקראת אנדוסקופ. בקצהו של האנדוסקופ ממוקמת מצלמה זעירה, המלווה במקור אור. במידת הצורך, יוכל הצוות הרפואי לקחת דגימה קטנה של תאים (ביופסיה) לצורך בדיקה מיקרוסקופית. בדיקת הביופסיה תוכל לאשר אם מדובר בגידול ממאיר או שפיר. אסופאגוסקופיה מתבצעת בדרך כלל במרפאות חוץ ומחייבת צום של ארבע שעות לפחות לפני ביצוע הבדיקה. לעתים נדרשת הרדמה כללית לשם ביצוע הבדיקה. במקרה כזה תאושפז על פי רוב ללילה אחד בבית החולים. במהלך הבדיקה תתבקש לשכב על צדך במיטה. ייתכן כי תקבל חומר הרגעה (שיוזרק לרוב לווריד בזרוע) שיטשטש אותך, במטרה לנסות ולמנוע אי-נוחות במהלך הבדיקה.
אפשרות נוספת היא התזת תרסיס להרדמה מקומית אל עומק הגרון, לפני שהרופא יכניס את האנדוסקופ במורד הוושט. לעתים נותנים את הזריקה במשולב עם התרסיס. לאחר מכן הרופא בוחן את הוושט באמצעות האנדוסקופ. הבדיקה אינה נעימה, אך היא לא אמורה לגרום לכאב. תוכל לשוב לביתך לאחר מספר שעות, כאשר השפעת חומר ההרגעה תפוג. מומלץ שלא לנהוג במשך כמה שעות לאחר הבדיקה, ועל כן מומלץ לבוא לבדיקה עם מלווה. אין לבלוע דבר במשך כשעה לאחר הבדיקה, עד שהשפעת ההרדמה המקומית תפוג. יש אנשים החשים כאב בגרון לאחר ההליך. זוהי תחושה נורמלית לחלוטין, והיא אמורה לחלוף בתוך יום-יומיים. אם הכאב אינו חולף, צור קשר עם הרופא המטפל בבית החולים. כמו כן, דווח לרופא במקרה שיופיעו כאבים בחזה במהלך או לאחר הבדיקה.
הרופא עשוי לשלוח אותך לטיפול נוסף, כגון הרחבה של הוושט, במקביל לאסופאגוסקופיה.
מידע נוסף על אודות בדיקה זו תוכל למצוא בהמשך.
לחולה תינתן תמיסת בריום לבליעה, אשר תיראה בבירור בצילום רנטגן. באמצעות שימוש במכשיר הרנטגן הרופא יכול לצפות בתמיסה כשהיא יורדת לאורך הוושט לכיוון הקיבה. באותו הזמן מצולמות תמונות רנטגן של הוושט. בליעת בריום אורכת כ-15 דקות ואינה כרוכה בכאב. בדרך כלל משתמשים בבדיקה זו כחלק מתכנון הטיפול הקרינתי.
הבדיקה אינה בשימוש שגרתי, אלא במקרים שבהם לא ניתן לבצע גסטרוסקופיה.
אם הבדיקה תראה שאכן יש לך סרטן בוושט, הרופא יפנה אותך לבדיקות נוספות. בדיקות אלו מסייעות לרופא לאבחן את היקף המחלה (או השלב שבו נמצא הגידול) וכן לבדוק אם הגידול התפשט לאיברים אחרים בגוף. תוצאות הבדיקות יעזרו לצוות הרפואי להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
בדיקת PET-CT - בדיקה המשלבת סריקת CT יחד עם סריקת (Positron Emission Tomography (PET ומעניקה מידע מפורט יותר על האזור הנבדק. בנוסף, הבדיקה עשויה לספק מידע אשר יסייע לרופאים בתכנון הטיפול המתאים לך. לפני הבדיקה יש להימנע מאכילה במשך שש שעות (שתייה מותרת). חומר רדיואקטיבי בכמות קטנה מוזרק לתוך הווריד, בדרך כלל בזרוע. הסריקה מתבצעת לאחר המתנה של שעה אחת לפחות, ונמשכת בין 30 ל-90 דקות.
אולטרה-סאונד אנדוסקופי (EUS) - בדיקה זו זהה לבדיקת האסופאגוסקופיה שתוארה בתחילת הפרק, למעט פרט אחד - בקצה צינורית האנדוסקופ מותקן חיישן אולטרה-סאונד זעיר. בדיקת אולטרה-סאונד עושה שימוש בגלי קול כדי לבחון את האזור המדובר. הבדיקה מאפשרת לרופא לבדוק היטב את שכבת דופן הוושט והאזורים הסמוכים לה, ולקבוע את עומק חדירת הגידול אל הדופן. בעזרת הליך זה ניתן לקבל תמונת מצב מדויקת יותר של הגידול. הבדיקה מאפשרת גם להבחין אם בלוטות הלימפה באזור מוגדלות.
ייתכן שתילקח ביופסיה במהלך הבדיקה. כיוון שבזמן הבדיקה תתבקש לשכב ללא תנועה, ייתכן שתקבל חומר הרדמה. במקרה זה, ההתאוששות תהיה מעט ארוכה יותר.
סריקת CT - בדיקת הדמיה הבונה תמונה תלת-ממדית של פנים הגוף. הבדיקה במקרה זה מיועדת למי שאינו עובר PET-CT. הבדיקה אינה כרוכה בכאב, והיא נמשכת בין 10 ל-30 דקות. לפני הבדיקה יש להימנע מאכילה ומשתייה במשך ארבע שעות לפחות. ייתכן שתתבקש לשתות חומר ניגוד (יוד) או שתקבל זריקה של החומר, הצובע אזורים מסוימים בגופך וגורם להם לבלוט בסריקה. חומר הניגוד יכול לגרום תחושה של גל חום בכל הגוף למשך מספר דקות. אם אתה אלרגי ליוד, סובל מאסטמה או מאי-ספיקת כליות, אתה עלול לסבול מתגובה חמורה יותר לזריקה, ועל כן חשוב שתדווח על כך לרופא מראש. מצב זה אינו מונע בהכרח את השימוש בחומר הניגוד.
קרוב לוודאי שתוכל לשוב לביתך מיד עם תום הסריקה.
לפרוסקופיה - בדיקה הכרוכה בניתוח קטן שמתבצע בהרדמה כללית. הבדיקה מאפשרת לרופא להתבונן בחלל הבטן, במטרה לבדוק אם הגידול הסרטני התפשט לאיברים נוספים. הרופא יבצע חתך קטן (כשני ס״מ) בעור ובשריר ליד הטבור, ובזהירות יחדיר צינורית פיברו- אופטית גמישה ודקה (לפרוסקופ) לתוך הבטן. הרופא יוכל לבחון את האזור ולקחת דגימות רקמה (ביופסיות) שאותן ניתן לבחון תחת מיקרוסקופ. הצורך בביצוע בדיקה זו תלוי במיקום הגידול הסרטני בוושט. לרוב תוכל לקום ברגע שהשפעת ההרדמה תפוג. ייתכן שתצטרך להישאר בבית החולים במשך הלילה.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ועד שתגיע לפגישת מעקב שתיקבע לך בטרם תשוחרר לביתך. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את מוקד 'טלתמיכה'®, לתמיכה נפשית ראשונית: 1-800-200-444, וכן מערך סיוע, תמיכה ומידע נרחב לחולים, מחלימים ובני משפחותיהם. פנו אלינו בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או למח' שיקום ורווחה של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721678 או בדוא"ל: shikumdep@cancer.org.il.
'שלב המחלה' הוא מונח המתאר את מידת התפשטות המחלה. לקביעת שלב המחלה יש תפקיד חשוב בהחלטה על הטיפול המתאים והיעיל ביותר. קיימות שתי דרכים לדירוג מחלות סרטן:
דירוג הנותן מידע מדויק לגבי שלב המחלה:
T - מתאר את היקף וגודל הגידול הסרטני הראשוני. ישנן ארבע דרגות מ- T1 ועד ל-T4:
T1 - הגידול התפשט לשכבה הפנימית (רירית או תת-רירית) של הוושט.
T2 - הגידול התפשט לשכבת השרירים של הוושט.
T3 - הגידול התפשט לשכבה החיצונית של הוושט.
T4 - הגידול התפשט לרקמות סמוכות, שלב זה מתחלק לשני שלבים נוספים:
T4a - הגידול התפשט לקרום הריאות, קרום הלב או הסרעפת.
T4b - הגידול התפשט לרקמות סמוכות, כגון צינור הנשימה (הטרכיאה), עמוד השדרה או עורקי דם מרכזיים.
N - מתאר את מידת התפשטות הגידול לבלוטות הלימפה הסמוכות.
N0 - אין תאים סרטניים באף אחת מבלוטות הלימפה.
N1 - ישנם תאים סרטניים ב-2-1 בלוטות לימפה.
N2 - ישנם תאים סרטניים ב-6-3 בלוטות לימפה.
N3 - ישנם תאים סרטניים ב-7 או יותר בלוטות לימפה.
אם תאים סרטניים התפשטו לבלוטות הלימפה, מציינים כי הבלוטות חיוביות.
M - מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לחלקים אחרים בגוף, כגון הכבד או הריאות
(סרטן גרורתי או שניוני). ישנן שתי דרגות:
M0 - מתאר מצב בו לא נמצאו גרורות
M1 - מתאר מחלה גרורתית שהתפשטה לאיברים נוספים.
דירוג מספרי הוא השיטה הנפוצה יותר לדירוג מחלת סרטן הוושט:
שלב 0 - קרוי בשם קרצינומה מקומית (אין-סיטו - CIS, Carcinoma In Situ) או דיספלזיה בדרגה גבוהה (High Grade Dysplasia) - זהו שלב מוקדם מאוד של סרטן הוושט. בשלב זה ישנם תאים סרטניים במעטפת הוושט, אולם הם מתרכזים רק בתוכה. סרטן הוושט אינו מאובחן בדרך כלל בשלב כה מוקדם, היות ואין כלל תסמינים בשלב זה. אם תאים אלו לא יטופלו, הם עלולים להתפתח לסרטן חודרני.
שלב IA - הסרטן נמצא רק בשכבה הפנימית של הוושט, ולא התפשט לרקמות סמוכות, בלוטות לימפה סמוכות או איברים סמוכים.
שלב IB - בשלב זה הגידול הסרטני התפשט לתוך השכבה השרירית של קיר הוושט או התפשט לבלוטות לימפה סמוכות, אך לא התפשט לאף איבר נוסף.
שלב IIA - הסרטן התפשט מחוץ לשכבה החיצונית של הוושט, אך לא התפשט לבלוטות לימפה סמוכות או לאיברים אחרים
שלב IIB - הגידול נמצא בשתי השכבות העליונות של הוושט והתפשט ל-2-1 בלוטות לימפה. הגידול לא התפשט לאיברים אחרים.
שלב IIIA - אחת משלוש האפשרויות הבאות:
שלב IIIB - הגידול התפשט לשכבה החיצונית של הוושט ול-6-3 בלוטות לימפה, אך לא התפשט לאף איבר אחר.
שלב IIIC - אחת משלוש האפשרויות הבאות:
שלב IV - הגידול התפשט לבלוטות הלימפה ולאיברים אחרים בגוף, כגון: הכבד, הריאות, חלל הבטן.
לאחר האבחון, עליך להיפגש עם תזונאי כדי שיסביר לך כיצד להתכונן לטיפולים הצפויים לך. אנשים רבים שחלו בסרטן הוושט סובלים מקש״ אכילה, ותיתכן גם ירידה במשקל. חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת עד כמה שניתן לפני תחילת הטיפולים, ויש ליטול תוספי תזונה במידת הצורך. אכילה מוגברת בשלב זה תעזור לך להאט את הירידה במשקל, ויכולה גם לעזור בהמשך בהתמודדות עם הטיפולים.
אם אתה מתקשה בבליעה, ייתכן שתצטרך לשנות את תדירות זמני האכילה: עדיף לאכול ארוחות קטנות ומזון רך, בכמות ממוצעת, על פני שתיים-שלוש ארוחות גדולות מדי יום. אם אינך מצליח לבלוע דבר, חשוב לגשת למרכז הרפואי באופן מיידי.
הטיפולים האפשריים בסרטן הוושט כוללים ניתוח, טיפול כימי (כימותרפיה) וטיפול בקרינה (רדיותרפיה). לעתים ניתן שילוב של שניים מהטיפולים או שלושתם. בחירת הטיפול תלויה בסוג ובשלב המחלה, במיקום הגידול ובגודלו, בגיל המטופל ובמצב בריאותו הכללי. טיפולים אלה יכולים להינתן בנפרד או במשולב. בעת האבחנה והטיפול הרופאים יבדקו את שלושת חלקי הוושט: עליון, אמצעי ותחתון.
אם אובחן אצלך גידול סרטני בוושט בשלב מוקדם, שלא התפשט לאיברים אחרים (שלב 1), ייתכן שיוצע לך ניתוח כדי להסיר את הגידול, או טיפול משולב של כימותרפיה וקרינה. במקרים מסוימים, ייתכן שיוצע לך ניתוח אנדוסקופי להסרת החלק הנגוע (EMR- Endoscopic Mucosal Resection).
אם הגידול החל להתפשט (שלבים 2, 3) ייתכן שיוצע לך טיפול כימי, או שילוב של טיפול כימי וטיפול בקרינה, וניתוח לאחר מכן. לעתים יינתן טיפול כימי גם לאחר הניתוח. אם מצב בריאותך הכללי אינו מאפשר מתן כימותרפיה, ייתכן שיוצע לך ניתוח או טיפול בקרינה. אם לא ניתן להסיר את הגידול בעזרת ניתוח, קיימת אפשרות שיוצע לך טיפול משולב, הכולל כימותרפיה וקרינה. לעתים יהיה ניתן לנתח לאחר קבלת הטיפול.
אם המחלה נמצאת בשלב מתקדם יותר, תוכל לקבל טיפול על מנת לשלוט במחלה ובתסמינים השונים.
קיימים גם טיפולים אחרים שמטרתם להקל קשיי בליעה אפשריים. אלה כוללים: צנרור או הכנסת תומכן (צינורית דקה לתוך הוושט בכדי להשאירו פתוח), הרחבה (מתיחה של הוושט), טיפול בלייזר וטיפול פוטודינאמי (באמצעות אור). ייתכן שיוצע לך אחד או יותר מטיפולים אלו, המתוארים בהמשך בהרחבה בפרק 'טיפולים להקלת קשיי בליעה'. טיפולים אלה ניתנים בדרך כלל כאשר אין אפשרות לנתח או לתת טיפול אחר.
ברוב בתי החולים עובד צוות מומחים יחדיו כדי להחליט מהו הטיפול המתאים ביותר לחולה. צוות רב-תחומי זה עשוי לכלול רופא מנתח המתמחה בניתוחי סרטן הוושט, אונקולוג, רדיולוג, גסטרואנטרולוג ופתולוג.
חולים רבים חוששים מקבלת טיפול נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי הכרוכות בו. למרות שחלק מהטיפולים אכן גורמים לתופעות לוואי, ישנן כיום דרכים יעילות להפחתה או למניעה של תופעות אלה. קיימות אפשרויות טיפול שונות, והן משתנות בהתאם למצבו של המטופל. הרופא המטפל יוכל לשוחח איתך על היתרונות והחסרונות של הטיפול המוצע לך. עם זאת, כדאי לברר איתו מהן מטרות הטיפול, מהם הסיכויים לריפוי מלא, ומהן תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול.
אם הוצע לך טיפול שמטרתו לרפא אותך ממחלתך, ההחלטה אם לקבלו היא פשוטה למדי. אם ריפוי מלא אינו אפשרי במצבך, והטיפול המוצע לך נועד לשלוט במחלה לפרק זמן מסוים, ההחלטה אם לקבלו עשויה להיות קשה יותר. קבלת החלטות לגבי הטיפולים במצב זה היא תמיד מורכבת, ועליך לדון על כל הפרטים עם הרופא המטפל בכדי להחליט אם לקבל את הטיפול או לא.
אם קיימות שתי אפשרויות טיפול המתאימות לסוג ולדרגת הגידול הסרטני ויעילותן זהה, ייתכן שהרופאים יציעו לך לבחור ביניהן. לעתים חולים מתקשים לבצע החלטה שכזו. אם התבקשת לבחור, ודא כי יש בידך את כל המידע על סוגי הטיפול השונים, מה כרוך בהם ומהן תופעות הלוואי שלהם, כך שתוכל להחליט מהו הטיפול המתאים לך ביותר. לא יינתן לך טיפול ללא הסכמתך. אם תבחר שלא לקבל את הטיפול המוצע, תוכל תמיד לקבל טיפול תומך (פליאטיבי) באמצעות תרופות שנועדו לשלוט בתסמיני המחלה.
לחולי סרטן ושט בשלב מוקדם ניתן טיפול במטרה לרפא את האדם ממחלתו. לעתים ניתנים טיפולים נוספים במטרה להפחית את הסיכון לחזרתה של המחלה.
ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת לאחר שהצוות הרב-תחומי יקבע מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין רשימת שאלות ותגיע לפגישה בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שתדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך על מטרותיו, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. בטרם תתבקש לחתום על הטופס, עליך לקבל מהצוות הרפואי את מלוא המידע על סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי. אם אינך מבין את מה שהוסבר לך, בקש מהצוות הרפואי הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי שיוכלו לסייע לך לזכור את כל הנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ולברר מתי עליך למסור להם את החלטתך. תוכל גם לבחור שלא לעבור את הטיפול, אך חשוב שתספר על כך לרופא או לאחות כדי שהם יוכלו לתעד זאת בתיק הרפואי ולהסביר לך מהן ההשלכות של החלטה זו.
אם מדובר בגידול בשלב מוקדם, ייתכן שיוצע לך ניתוח על מנת לרפא את המחלה. ישנם סוגים שונים של ניתוחים לסרטן הוושט, והרופא ידון איתך על הניתוח המתאים לך. סוג הניתוח תלוי בהיקף הגידול הסרטני, במיקומו ובמידת התפשטותו בגוף. חשוב לדון על כל פרטי הניתוח עם הרופא בטרם הוא מבוצע. כדאי להיעזר ברשימת שאלות מוכנה לפני המפגש שבו יוסבר לך על הניתוח. לא יבוצע כל ניתוח או טיפול אחר ללא הסכמתך. חלק מסוגי הניתוחים מצריכים שהות למשך מספר שבועות בבית החולים.
ניתן להפנות שאלות בכל הנושאים הקשורים לניתוחים של סרטן הוושט ב'פורום כירורגיה של סרטן ושט, קיבה ומערכת העיכול' באתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן.
הצוות הרפואי יוודא לפני הניתוח כי מצבך הפיזי מאפשר ביצוע ניתוח. לרוב תיפגש גם עם הרופא המרדים לפני הניתוח, וייערכו לך בדיקות כדי לבדוק את מצב בריאותך הכללית וכן תפקודי לב וריאות. בדרך כלל תזומן לבית החולים בבוקר היום שבו יתבצע הניתוח. אם אתה חווה קושי באכילה וירדת במשקל, תקבל הסבר בנוגע לתזונה שלך, כהכנה לקראת הניתוח.
ברוב המקרים לא תוכל לשתות ולאכול שש שעות לפני הניתוח. כמו כן, אם יש לך שיער על החזה הוא יגולח, וייתכן כי תתבקש לגרוב גרביים מיוחדים כדי למנוע התפתחות של קריש דם ברגליים במהלך או לאחר הניתוח.
אם אתה מעשן, נסה להיגמל או להפחית את כמות הסיגריות שאתה מעשן לפני הניתוח, על מנת להפחית את הסיכון לדלקת ריאות, ולעזור לריפוי מהיר יותר של חתך הניתוח.
ישנם שני סוגי ניתוחים:
כריתה תת-שלמה של הוושט (Sub-total Esophagectomy) - הסרת החלק העליון של הקיבה וכשני שלישים מהוושט, והעלאת הקיבה לחזה העליון או לצוואר לשימור המשכיות מערכת העיכול.
כריתה חלקית של הוושט והקיבה (Distal Esophagectomy-proximal Gastrectomy) - אם הגידול נמצא בחלק התחתון של הוושט, או אם הוא התפשט לקיבה, הניתוח יכלול הסרה של החלק העליון של הקיבה יחד עם החלק הנגוע בוושט. הוושט יחובר לחלק הנותר מהקיבה. במהלך הניתוח יבדוק המנתח את האזור סביב הוושט, ויסיר חלק מבלוטות הלימפה. הליך זה נקרא 'הסרת בלוטות לימפה' (Lymphadenectomy), והוא נעשה משום שייתכן שהבלוטות נגועות בסרטן. הבלוטות שהוסרו ייבחנו תחת מיקרוסקופ. הסרתן מסייעת בהפחתת הסיכון לחזרתה של המחלה, וכן מסייעת לרופאים לדעת מהי דרגת המחלה.
הגישה לניתוח ושט היא קשה מבחינה טכנית, מאחר והוושט עובר בשלושה אזורים אנטומיים נפרדים: צוואר, חזה ובטן, ולעתים יש לפתוח כל אחד מהחללים האלה על מנת להגיע לוושט. בהתאם למיקום הגידול בוושט, יבחר המנתח לבצע את הניתוח באחת מהשיטות הבאות:
כריתת ושט דרך בית החזה (Trans-thoracic Esophagectomy) - בהליך זה נעשים חתכים בבטן ובבית החזה, כך שניתן להסיר את החלק הסרטני בוושט. לעתים ייעשה גם חתך שלישי בצוואר.
כריתת ושט בגישה בטנית-צווארית (Trans-hiatal Esophagectomy) - בהליך זה נעשים חתכים בבטן ובצוואר כדי להסיר את החלק הנגוע בוושט.
כריתת ושט בשיטה זעיר פולשנית (Minimal-invasive Esophagectomy) - בהליך זה הכניסה לבטן ולחזה נעשית דרך מספר חתכים קטנים, דרכם מכניסים מצלמה ומכשירי עבודה ומבצעים את רוב הניתוח בלי פתיחה מלאה של החזה או הבטן. בסוף הניתוח מגדילים את אחד החתכים בחזה או בבטן על מנת להוציא את החלק שהוסר בניתוח.
לאחר ניתוחים אלו מיקומה של הקיבה יהיה גבוה יותר (מעל לשריר הסרעפת המפריד בין החזה לבטן, במקום מתחתיו). כמו כן, מכיוון שבניתוחים אלו מושכים את הקיבה מעלה כדי למלא את המקום של הוושט המוסר, הקיבה תהיה קטנה יותר, ולכן תצטרך לאכול ארוחות קטנות ותכופות, וייתכן כי תרגיש בחילה אם תאכל מהר מדי.
אם לא ניתן לחבר את הקיבה עם יתר הוושט, ייתכן שיהיה ניתן להסיר חלק מהמעי הגס
שיחליף את החלק הסרטני של הוושט שהוסר בניתוח. אם תזדקק לניתוח כזה, הרופא יסביר לך במה הוא כרוך.
במקרים מסוימים, לאחר שהחל הניתוח, מתגלה כי לא ניתן להסיר את הגידול, זאת כיוון שייתכן שהגידול הסרטני התפשט ועבר את קיר הוושט, או בשל הימצאות בלוטות לימפה נגועות. במקרה כזה המנתח עשוי להחדיר צינורית או לבצע מעקף כדי להקל עליך את הבליעה ואת האכילה.
בסרטן ושט בשלב מוקדם מאוד, שמאובחן בתוך השכבה הפנימית של הוושט (הרירית), ניתן לטפל לפעמים בשיטה הנקראת Endoscopic Mucosal Resection) EMR). בתהליך זה נעשה שימוש באנדוסקופ, על מנת שהרופא יוכל לבחון את האזור הנגוע, ובמהלכו מוציאים את התאים הנגועים מהשכבה השרירית של הוושט באמצעות הזרמת נוזלים לאזור או שאיבה עדינה. הרופא המטפל יוכל לתת לך פרטים נוספים על התהליך.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר לאחר EMR הם דימומים והצרה של הוושט. קיים סיכון קטן ביותר לקריעה של קיר הוושט.
לאחר תהליך זה, ייתכן שהרופא ימליץ על טיפולים נוספים על מנת להשמיד תאים סרטניים שאולי נותרו באזור הנגוע. טיפולים אלו יכולים לכלול אבלציה באמצעות גלי רדיו (RFA), טיפול פוטודינאמי (PDT) או הקרשה באמצעות גז ארגון (APC).
לאחר הניתוח מרבית האנשים מטופלים ביחידה לטיפול נמרץ במשך יום-יומיים. זהו הליך שגרתי והוא אינו מעיד על מידת ההצלחה של הניתוח או על חשש מסיבוכים. ייתכן שתחובר גם למכשיר הנשמה, שיסייע לך לנשום עד שתפוג השפעת ההרדמה. גם זה הליך שגרתי בחלק מבתי החולים.
סביר להניח שתחווה מעט כאב ואי-נוחות לאחר הניתוח. יינתנו לך משככי כאבים, ועליך ליידע את הרופא או האחות אם למרות זאת אתה עדיין סובל מכאבים. רצוי ליידע את הצוות הרפואי מיד כאשר הכאבים מתחזקים, כדי שניתן יהיה להוסיף משככי כאבים במהירות וביעילות. על הכאב משתלטים באמצעות אפידורל (חומר הרדמה), שיוחדר לעמוד השדרה בצינורית מיוחדת המרדימה את העצבים. הרופא או האחות יסבירו לך על הליך זה.
ייתכן שתחובר למשאבת PCA - מכשיר קטן המאפשר לך לקבל תרופות משככות כאבים באמצעות לחיצה על המשאבה. בכל לחיצה משתחררת מנת תרופה מתוכנתת מראש. בצורה כזאת תוכל ללחוץ על המשאבה ולשחרר כמות נוספת של משכך כאבים במידת הצורך.
ניתן לקרוא עוד על הנושא בחוברת 'כאב והטיפול בו' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה בטל׳: 1-800-599-995, או לאתר האינטרנט של האגודה.
במשך מספר ימים תחובר לעירוי תוך-ורידי שישמור על נוזלי גופך, עד שתהיה מסוגל לשוב לאכול ולשתות. ייתכן שתחובר גם לצנתר (זונדה). זוהי צינורית עדינה מאוד, העוברת דרך האף אל הקיבה או אל המעי הדק, מנקזת נוזלים ומאפשרת לאזור להחלים. ייתכן שיחברו לך צינוריות ניקוז לחזה ולבטן, במטרה לנקז הצטברות אפשרית של נוזלים. בנוסף ייתכן שתחובר לצנתר (קתטר) לניקוז השתן. הצנתר יוסר ברגע שתוכל לקום ולהתחיל לתפקד בכוחות עצמך. צינוריות אלו עלולות לגרום לתחושת אי-נוחות. אם אתה מרגיש כאב או אי-נוחות, אמור זאת לצוות הרפואי המטפל בך.
הצוות הרפואי יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל האפשר, שכן התנועה מהווה חלק חיוני בתהליך ההחלמה. גם אם תישאר במיטה, ימריצו אותך האחיות לתרגל תנועות רגליים ונשימות עמוקות. תקבל טיפול פיזיותרפי שיסייע לך לבצע את התרגילים.
אם התאוששותך מהניתוח תקינה, תתחיל לשתות לאחר 48-24 שעות. אם ניסיון השתייה עובר בהצלחה, הרי שלאחר 4-3 ימים תתחיל לאכול מזונות רכים. חלק מהמנתחים נוהגים לחבר צינורית קטנה ישירות למעי הדק, המאפשרת הזנה בזמן ההחלמה. הצינורית מוכנסת בחלקו האמצעי של המעי הדק (ג'גונום) דרך חתך קטן הנעשה בדופן הבטן. הצינורית תוסר בדרך כלל לאחר 6-4 שבועות.
לא מן הנמנע שתחשוש מבליעה במשך תקופה קצרה, ושתסבול מטעם רע בפה. שטיפות פה עשויות לסייע בהפגת הטעם.
עם הזמן תחוש שאתה מסוגל לאכול ולשתות כרגיל, בכמויות קטנות. עם זאת, ייתכן שמשקלך ירד לא מעט במהלך השבועות הראשונים שלאחר הניתוח. הירידה במשקל היא נורמלית, ואמורה להיפסק בהדרגה לאחר שתשוב לאכול (נושא זה יפורט בסעיף 'תזונה' בהמשך). הירידה במשקל אינה מעידה על חזרתה של המחלה. תזונאי יוכל לסייע לך. ייתכן שתסבול משלשול. אם מצב זה מתמשך, פנה אל הרופא על מנת שיוכל לתת לך טיפול תרופתי.
עצות לתזונה מתאימה מפורטות בהמשך. למידע נוסף ולקבלת החוברת 'הטיפול התזונתי התומך' של האגודה למלחמה בסרטן, ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האגודה.
במצב רגיל, הקיבה אוגרת מזון שעובר למעי הגס באופן מבוקר. לאחר ניתוח להסרה חלקית של הוושט, המזון יכול לעבור למערכת העיכול בקצב מהיר יותר. מצב זה יכול לגרום לתסמינים הידועים בשם 'תסמונת הצפה'. ישנם שני סוגים של תסמונת זו: תסמונת הצפה מוקדמת ותסמונת הצפה מאוחרת. תסמונת הצפה מאוחרת נפוצה יותר לאחר כריתה של הוושט.
תסמונת הצפה מוקדמת - תסמונת זו יכולה להתרחש כ-30 דקות לאחר ארוחה. ייתכן שתסבול מסחרחורת ודפיקות לב מהירות, ו/או התעלפויות. תסמינים אלו עלולים להימשך 15-10 דקות. לעתים מופיעות גם התכווצויות בקיבה ושלשולים, כאשר המזון עובר לקיבה בקצב מהיר. במצב זה מתרחשת ירידת לחץ דם עקב מעבר נוזלים אל המעי מהרקמות הסמוכות. ניתן להקל את התופעה בדרכים הבאות:
אנשים רבים מציינים כי תסמונת הצפה מוקדמת משתפרת מעצמה עם הזמן.
תסמונת הצפה מאוחרת - תסמונת המתרחשת לרוב כמה שעות לאחר הארוחה, או במקרה של דילוג על ארוחה. ייתכן שתסבול מחולשה, התעלפות פתאומית, בחילה ורעד, בשל ירידת הסוכר בדם. תוכל למנוע או להפחית את התסמינים באותן הדרכים המצוינות לעיל לגבי תסמונת הצפה מוקדמת.
ברוב המקרים, עם הזמן חל שיפור בתדירות ההופעה של תסמונת הצפה והתסמינים הנלווים לה. פנה לרופא שלך או לתזונאי אם התופעה נמשכת. אם התסמינים ממשיכים או אם הם חמורים, ייתכן שהרופא ירשום עבורך תרופות מקלות.
בטרם תעזוב את בית החולים תיקבע לך פגישת מעקב לביקורת לאחר הניתוח. בפגישה זו רצוי להעלות כל בעיה שבה נתקלת בתקופה שלאחר הניתוח.
טיפול המבוסס על שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות), שמטרתן להרוס את התאים הסרטניים. תרופות אלו פועלות באמצעות הפרעה לחלוקתם של תאים סרטניים.
לקבלת החוברת 'הטיפול הכימי' של האגודה למלחמה בסרטן, המכילה מידע מפורט על הטיפול ותופעות הלוואי שלו, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטלי: 1-800-599-995. ניתן למצוא את החוברת גם באתר האינטרנט של האגודה.
ניתן לקבל כימותרפיה לפני ניתוח להסרת גידול סרטני בוושט, כדי לשפר את תוצאות הניתוח ולהפחית את הסיכון לחזרתה של המחלה לאחר הניתוח. ייתכן שייעשה שימוש בטיפול כימי על מנת לצמצם את היקף הגידול ולהקל על ביצוע הניתוח. כמו כן, אם קיים סיכון שהסרטן התפשט לאיברים אחרים בגוף, קבלת כימותרפיה בשלב מוקדם יכולה להעלות את הסיכוי לשליטה טובה במחלה. טיפול כימי הניתן לפני הניתוח נקרא טיפול ניאו-אדג'וונטי (טיפול משלים קדם- ניתוחי).
כימותרפיה יכולה להינתן גם לאחר הניתוח, במקרה שלא ניתן להסיר את כל הגידול בניתוח, או אם קיים סיכון גבוה לחזרתה של המחלה. כימותרפיה הניתנת לאחר הניתוח נקראת טיפול אדג'וונטי (טיפול משלים).
במקרים שבהם הסרטן התפשט לאזורים אחרים בגוף, הכימותרפיה עשויה לשמש כטיפול עיקרי, שמטרתו הקטנת היקף הגידול, הקלה בתסמינים ושיפור איכות החיים. טיפול זה נקרא בשם כימותרפיה פליאטיבית, והוא עשוי לסייע בחלק מהמקרים.
ניתן לקבל טיפול כימי במקביל לטיפול בקרינה (שילוב הנקרא כימו-רדיותרפיה). בדרך כלל נעשה שימוש בשילוב זה במקרה של סרטן מסוג תאי קשקש, אולם ייתכן שהטיפול יינתן גם בסרטן מסוג אדנוקרצינומה. מתן כימותרפיה במקביל לטיפול בקרינה משפר את יעילות הטיפול בקרינה. עם זאת, מתן שני הטיפולים בו זמנית עלול להגביר גם את תופעות הלוואי. חשוב לשוחח עם הרופא המטפל על הטיפול הכימי שאתה עומד לקבל, ועל תופעות לוואי הצפויות. אם מחלתך התפשטה ואתה מחליט שאינך רוצה לקבל את הטיפול, הרופא יוכל לרשום לך תרופות שיקלו את התסמינים הנגרמים בשל המחלה.
אלה הן התרופות הכימיות הנפוצות ביותר:
פלואורואורציל - (Fluorouracil (5FU (פלואורואורציל® - ®Fluorouracil)*
ציספלטין - Cisplatin (ציספלטין אבווה® - ®Cisplatin Ebewe)*, לעתים משתמשים בקרבופלטין - Carboplatin (קרבופלטין® - ®Carboplatin)*
אפירוביצין - Epirubicin (אפירוביצין אבווה® - ®Epirubicin Ebewe)*
קפציטאבין - Capecitabine (קסלודה® - ®Xeloda)*
פקליטקסל - Paclitaxel (טקסול® - ®Taxol)*
אוקסליפלאטין - Oxaliplatin (אלוקסטין® - ®Eloxatin)*
ייתכן ויירשמו עבורך תרופות כימיות אחרות מאלו המופיעות כאן. ברוב המקרים יינתן שילוב של שתי תרופות או יותר. שילוב (משלב) מקובל בטיפול בגידול מסוג אדנוקרצינומה של הוושט הוא פרוטוקול ECF, הכולל את התרופות אפירוביצין, ציספלטין ופלואורואורציל.
קפיציטאבין היא תרופה זהה לתרופה פלואורואורציל, אך זמינה בצורת טבליות. אם ״עשה שימוש בתרופה זו המשלב ידוע בשם פרוטוקול ECX.
משלב נוסף, הידוע בשם פרוטוקול EOX או EEX, כולל את התרופות אפירוביצין, אוקסליפלטין, וקפציטאבין.
קרצינומה של תאי קשקש מטופלת ברוב המקרים בשילוב של שתי תרופות: ציספלאטין ופלואורואורציל.
*או תרופות המכילות חומר עפיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
את החוברת 'צנתרים מרכזיים', ניתן לקבל ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל׳: 1-800-599-995, או באתר האגודה למלחמה בסרטן.
כימותרפיה עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות, אולם ניתן לטפל בהן באמצעות תרופות. לא כל התרופות גורמות לאותן תופעות לוואי, וייתכן שחלק מהמטופלים בקושי יסבלו מהן. הרופא המטפל יסביר לך אילו תופעות צפויות מהטיפול שתקבל. להלן תופעות הלוואי העיקריות:
הפחתה בעמידות הגוף לזיהומים
בעוד התרופות פועלות בגופך נגד התאים הסרטניים, הן גורמות לירידה בכמות תאי הדם
הלבנים האחראים על ההגנה מפני זיהומים. ברגע שכמותם יורדת, הגוף חשוף יותר לזיהום. בדיקות דם יילקחו ממך בקביעות במהלך הטיפול הכימי, ובמידת הצורך תינתן לך אנטיביוטיקה כדי לטפל בכל זיהום, אם יופיע.
אם חום גופך עולה מעל 38º, או אם אתה חש בתסמינים הדומים לשפעת, כגון: כאבי גרון, כאב בעת מתן שתן, שיעול ועוד, או שלפתע אינך חש בטוב, גם אם חום גופך תקין, ייתכן שנדבקת בזיהום כלשהו. דווח מיידית על כך לרופא המטפל בבית החולים.
אנמיה
אם כמות תאי הדם האדומים (המוגלובין) נמוכה, אתה עלול לחוש עייפות וחוסר אנרגיה. ייתכן שתחוש גם קוצר נשימה. כל אלו תופעות של אנמיה - חוסר המוגלובין בדם. באנמיה ניתן לטפל ביעילות באמצעות עירויי דם. העלאת רמת ההמוגלובין בדם תשפר את הרגשתך, ותפחית את תופעת העייפות והחולשה.
חבלות ודימומים
תאי טסיות הדם הם אלו הגורמים לקרישת הדם בעת פציעה או דימום. אם מספר הטסיות בדם נמוך, תדמם בכבדות גם מחתך קטן ביותר. אם מופיע דימום לא מוסבר או שנפצעת - דווח מיידית לרופא המטפל. תופעה זו ניתנת למניעה על ידי עירוי טסיות.
בחילות והקאות
ניתן להתמודד עם תופעות אלו בקלות יחסית באמצעות תרופות. דווח לרופא המטפל בך אם אתה סובל מבחילות והקאות, כדי שיוכל לרשום לך תרופות מתאימות.
בחוברת 'בחילות והקאות הנלוות לטיפול כימי וקרינתי' של האגודה למלחמה בסרטן מידע נוסף ועצות מועילות להקלת התופעה. ניתן לקבל את החוברת ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או באתר האגודה. כמו כן, ניתן להפנות באתר שאלות לפורום תזונה למתמודדים ולמחלימים מסרטן.
עייפות וחולשה
טיפול כימי משפיע על חולים בדרכים שונות. חלק מהחולים מגלים שהם יכולים להמשיך לנהל אורח חיים כמעט רגיל, ואילו אחרים מגלים שהם מתעייפים בקלות וזקוקים למנוחה לעתים קרובות. עייפות יכולה להתגבר עם ההתקדמות במחזור הטיפול, ואם עברת מחזור טיפול ארוך, היא עלולה להימשך גם מספר חודשים לאחר סיום הטיפול. כדי להתמודד עם התופעה, מומלץ לתכנן מראש את מהלך היום. קבל תמיכה וסיוע מחברים ובני משפחה. כאשר אתה מרגיש טוב יותר, נסה לבצע פעילות גופנית על פי יכולתך. פעילות גופנית מתונה יכולה להפיג את העייפות.
מומלץ להיעזר בחוברת 'תשישות ועייפות אצל אנשים המתמודדים עם מחלת הסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלתה ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או באתר האינטרנט של האגודה.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את פרויקט 'צעדים לאיכות חיים'®, החושף את חולי הסרטן ליתרונותיה הבריאותיים של פעילות גופנית, ומעודדם לשלב פעילות מתוכננת ומובנית בשגרת החיים בליווי והדרכה של אנשי מקצוע. הפעילות נעשית במחלקות האונקולוגיות במרכזים הרפואיים. לפרטים נוספים פנו לאגודה למלחמה בסרטן בטל': 03-5721618, או בדוא"ל: shikum@cancer.org.il
אובדן תיאבון
חלק מהאנשים חשים ירידה בתיאבון בזמן הטיפול הכימי. תופעה זו יכולה להיות קלה ולהימשך כמה ימים. אם אתה סובל מחוסר תיאבון, יש לדווח על כך לתזונאי, על מנת שיוכל להדריך אותך כיצד להעשיר את התזונה שלך ולשמור על משקל תקין.
מומלץ להיעזר בחוברת 'הטיפול התזונתי התומך' של האגודה למלחמה בסרטן. לקבלתה ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או באתר האינטרנט של האגודה.
כאבים בחלל הפה
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לכאבים ולכיבים קטנים בפה. לכן חשוב לבצע שטיפות פה באופן קבוע. הצוות הרפואי יראה לך כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. ניתן גם להשתמש במברשת שיניים רכה. אם אתה מתקשה לאכול במהלך הטיפול, תוכל לנסות להחליף חלק מהארוחות במשקאות מזינים או במזונות רכים.
נשירת שיער
חלק מהתרופות הכימיות גורמות לנשירת שיער. במקרה של נשירה, שיערך צפוי לצמוח בתוך 6-3 חודשים מתום הטיפול. חולי סרטן זכאים לסיוע ממשרד הבריאות לרכישת פאה. חשוב לכסות את הראש ולהגן על העור מפני השמש.
מומלץ להיעזר בחוברת 'התמודדות עם נשירת שיער' של האגודה למלחמה בסרטן המכילה מידע נוסף ודרכי התמודדות עם התופעה, וכן בחוברת 'זכויות ושירותים לחולי סרטן' המכילה מידע על זכויותיך. לקבלת החוברות ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה בטל. 1-800-599-995.
שלשול
חלק מהתרופות הכימיות בהן נעשה שימוש לטיפול בסרטן הוושט עלולות לגרום לשלשול. תופעה זו מתרחשת לרוב מספר ימים לאחר הכימותרפיה. אם אתה נוטל טבליות כימותרפיה בביתך, חשוב מאוד לדווח לרופא אם אתה סובל משלשול יותר מ-4 עד 6 פעמים ביום, משום שבמצב זה יש להפסיק את הטיפול.
הרופא יכול לתת לך תרופות שיסייעו להפחית או להפסיק את התופעה. מומלץ גם לאמץ תפריט יומי עשיר בסיבים תזונתיים וכן להקפיד על שתייה מרובה.
תסמונת כף היד והרגל (Hand Foot Syndrome)
טיפול כימי עלול להשפיע על העור בכפות הידיים והרגליים. תיתכן רגישות בעור, אדמומיות, קילוף, עקצוץ, נימול, כאב או יובש. מצב זה ישתפר לאחר סיום הטיפול, ובינתיים הצוות המטפל יוכל לרשום ולהמליץ לך על תכשירים להקלת התסמינים. בעת רחיצה מומלץ להשתמש במים פושרים, בסבון עדין נטול ריח, ולהימנע ממוצרים המכילים אלכוהול. בנוסף, מומלץ למרוח מדי יום תכשיר לחות לא מבושם לאחר הרחצה, על מנת לשמור על לחות העור.
במקרים של יובש קיצוני, ניתן למרוח תכשיר שמנוני נטול ריח, כגון וזלין, על כפות הידיים, ולכסות אותן בכפפות פלסטיק ללא טלק למשך הלילה.
סיכון לקרישי דם
טיפול כימי יכול להגביר את הסיכון לקרישי דם (טרומבוזיס). קריש דם יכול לגרום לתסמינים כגון: כאבים, אודם ונפיחות ברגל, קוצר נשימה וכאבים בחזה. חשוב לפנות לרופא המטפל בך באופן מיידי אם אתה חש באחד או יותר מתסמינים אלו.
שינויים בקצב הלב
טיפולים כימיים יכולים להשפיע על קצב הלב. ייתכן שתעבור בדיקות כדי לבדוק תפקודי לב בזמן הטיפול, ולעתים גם לאחריו. אם אתה חש כאבים, לחץ באזור החזה או קוצר נשימה בזמן הטיפול או אחריו - חשוב לדווח על כך לרופא המטפל בך באופן מיידי. תסמינים אלו יכולים להיגרם גם מבעיות אחרות, אך חשוב להיבדק על ידי רופא.
בטיפול זה נעשה שימוש בקרינה מייננת בעוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים בריאים. טיפול בקרינה מכוון לאזורים מדויקים בגוף וניתן כטיפול חיצוני או פנימי.
בחוברת 'קרינה (רדיותרפיה) לאזור הראש והצוואר' של האגודה למלחמה בסרטן תוכל למצוא מידע רב בנוגע לטיפול בקרינה, תכנונו ותופעות לוואי הכרוכות בו. ניתן לקבל את החוברת ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. המידע נמצא גם באתר האינטרנט של האגודה.
טיפול הניתן בפני עצמו או לפני ניתוח. בהתאם למצב החולה, הטיפול בקרינה עשוי להינתן גם במקביל לכימותרפיה. הטיפול בקרינה מבוצע ביחידת הקרינה של בית החולים, בכל יום מימי החול, כאשר סוף השבוע מוקדש בדרך כלל למנוחה. כל טיפול אורך בין 10 ל-15 דקות. אופן מתן הטיפול משתנה בהתאם לצרכיו של כל מטופל ותלוי בסוג, במיקום ובהיקף הגידול הסרטני. במצב של מחלה מתקדמת, קרינה יכולה להינתן על מנת להקטין את הגידול ולשלוט בתסמינים. לפני תחילת הטיפול ישוחח איתך הרופא על אודות הטיפול, משך הזמן שלו ותופעות הלוואי.
כדי להפחית ככל האפשר את הנזק לתאים הבריאים בסמוך לגידול, יש לתכנן את הטיפול בקרינה בקפידה. ביקוריך הראשונים ביחידת הקרינה יוקדשו למטרה זו. תהליך התכנון נקרא סימולציה, שפירושה: הדמיה, כלומר הדמיית הטיפול העתידי לפני השימוש במכשירי הקרינה. הסימולציה נעשית באמצעות מכשיר מיוחד הנקרא סימולטור או CT סימולטור, המבצע צילום CT ומאפשר תכנון ודיוק בכיוון ומינון הקרינה.
בתום עריכת המדידות הנחוצות, האזור שאליו תכוון הקרינה יסומן באמצעות עט מיוחד או דיו. סימונים אלה יסייעו לטכנאי הטיפול למקם את גופך במדויק ולכוון את הקרניים למקום הנכון. לעתים ייעשו הסימונים באמצעות קעקוע - מדובר בסימונים זעירים ביותר שלא יהיה ניתן להסיר בתום הטיפול. הם ייעשו אך ורק לאחר שתיתן לכך אישור מפורש.
אם הגידול נמצא בחלקו העליון של הוושט, תיבנה עבורך מסכה מיוחדת עשויה מפרספקס (סוג של פלסטיק) או רשת פלסטיק גמישה, המותאמת למידותיך. מטרתה של המסכה היא לוודא שתשכב ללא תזוזה בזמן הטיפול, על מנת שהקרינה תכוון במדויק לאזור המטופל. רוב האנשים מתרגלים למסכה במהירות, ללא בעיות מיוחדות. בכל מקרה, השימוש במסכה הוא לזמן קצר. בתחילת הטיפול בקרינה ינחה אותך הצוות הרפואי כיצד עליך לטפל בעור באזור המיועד לטיפול. על העור להישאר יבש ככל האפשר כדי למנוע רגישות ואדמומיות. רצוי לא למרוח את האזור המוקרן בקרם לחות לפני טיפול, דבר העלול להגביר את רגישות העור.
לפני כל טיפול בקרינה, ימקם אותך טכנאי הריפוי בשכיבה בדרך כלל, או בישיבה, ויוודא שאתה חש בנוח. במהלך הטיפול, הנמשך מספר דקות בלבד, תישאר לבד בחדר, אולם תוכל לשוחח עם הטכנאי, שישגיח עליך מחדר סמוך. הטיפול בקרינה אינו מלווה בכאב, אך עליך להישאר ללא תזוזה במשך מספר דקות.
טיפול בקרינה אינו גורם לך לפלוט קרינה רדיואקטיבית. אין חשש לשהות בקרבת אנשים אחרים, לרבות ילדים ונשים בהיריון, במהלך ולאחר הטיפול.
טיפול בקרינה חיצונית עלול לגרום לתופעות לוואי כלליות, כגון: בחילה ועייפות. אך ישנן גם תופעות מקומיות יותר, כמו דלקת בוושט, שעלולה להוביל לפרקי זמן קצרים של כאבים בבליעה. חומרת תופעות לוואי אלו משתנה בהתאם לעוצמת הקרינה ולמשך הטיפול. הרופא הרדיולוג יוכל לומר לך למה לצפות.
רגישות בעור
העור באזור המטופל יכול להפוך ליבש ורגיש. יש להימנע משימוש בסבונים מוצקים או נוזליים בזמן הטיפול. הרופא המטפל ידריך אותך כיצד יש לטפל בעור לאחר הקרינה. במידת הצורך, הרופא ימליץ לך על תכשירים מתאימים.
רגישות וכאב בגרון וקשיי בליעה
הטיפול בקרינה חיצונית עלול להפוך את הגרון לרגיש וכואב, בעיקר לקראת סיום הטיפול, וייתכן שלא תוכל לבלוע כראוי לזמן מה. ישנן תרופות אשר יכולות להקל עליך. ייתכן שהצוות הרפואי ימליץ לך להשתמש בצינורית הזנה, הנקראת גסטרוסטום (או PEG), המוחדרת לקיבה, לפני תחילת הטיפול בקרינה חיצונית. הצינורית מוחדרת בהרדמה מקומית. לפני החדרתה מוכנסת צינורית דקה עם מנורה בקצה (אנדוסקופ) דרך הגרון והוושט עד לקיבה, כדי למצוא מקום מתאים להחדרת הפג. לאחר מכן מבוצע חתך בעור ובשריר מעל הבטן, והצינורית מוחדרת דרך חתך המבוצע בקיבה עצמה. הצינורית מוחזקת במקום באמצעות אביזר מגומי או מסיליקון. באמצעות הצינורית תינתן תזונה נוזלית עשירה בחלבונים ובקלוריות.
בחוברת 'הזנה באמצעות גסטרוסטום' של האגודה למלחמה בסרטן ניתן למצוא מידע מפורט. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או לאתר האינטרנט של האגודה.
יובש בפה
אם הטיפול בקרינה חיצונית ניתן לחלקו העליון של הוושט, ייתכן שהוא יגרום להפחתה בכמות הרוק המיוצר על ידי בלוטות הרוק. תופעה זו עלולה להיות זמנית, אולם לעתים היא הופכת לקבועה. יובש בפה מקשה את האכילה ויכול לשנות את טעם המזון.
במרבית המקרים, קיים טיפול תרופתי יעיל נגד בחילות. התרופות ניתנות על פי מרשם רופא.
בחוברת 'בחילות והקאות הנלוות לטיפול כימי וקרינתי' של האגודה למלחמה בסרטן מידע נוסף ועצות מועילות להקלת התופעה. ניתן לקבל את החוברת ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או באתר האגודה. כמו כן, ניתן באתר להפנות שאלות לפורום תזונה למתמודדים ולמחלימים מסרטן.
חלק מהאנשים מאבדים את התיאבון בזמן טיפולי קרינה. תופעה זו יכולה להיות קלה ולהימשך כמה ימים. אם אתה חש באובדן תיאבון, פנה לתזונאי על מנת שיוכל לייעץ לך כיצד לשמור על משקל גוף תקין בזמן הטיפול.
בחוברת 'הטיפול התזונתי התומך' של האגודה למלחמה בסרטן מידע נוסף ועצות מועילות לתזונה מאוזנת ומתאימה בתקופת המחלה. ניתן לקבל את החוברת ללא תשלום בפנייה בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או באתר האגודה. כמו כן, ניתן באתר להפנות שאלות לפורום תזונה למתמודדים ולמחלימים מסרטן.
בסוגים מסוימים של מחלות סרטן, טיפול בקרינה עלול לגרום לנשירת שיער, אך היות והנשירה מופיעה רק באזור המטופל, התופעה אינה רלוונטית במקרים של סרטן הוושט (מלבד נשירת שיער החזה אצל גברים).
תשישות ועייפות
מכיוון שהטיפול בקרינה עלול לגרום לעייפות, מומלץ לנוח ככל האפשר. כאשר ההרגשה משתפרת, מומלץ לבצע פעילות גופנית מתונה כגון הליכות. עם סיום הטיפול, מומלץ להעלות את רמת הפעילות בהדרגה ולאזן עם תקופות מנוחה.
כל תופעות הלוואי אמורות להיעלם בהדרגה עם סיום מחזור הטיפולים, אך חשוב שתדווח לרופא שלך במידה והן נמשכות.
ניתן לתת במקביל טיפול המשלב כימותרפיה עם טיפולי קרינה. תרופות כימיות שונות, כגון פלואורואורציל והופכות את הגידול הסרטני לרגיש יותר לטיפולי קרינה. טיפולים מסוג זה יעילים בעיקר עבור גידולים מסוג קרצינומה של תאי קשקש, אך יכולים להינתן גם עבור גידולים מסוג אדנוקרצינומה.
כימו-רדיותרפיה יכולה להינתן במקום ניתוח, או לפני ניתוח, כדי להקטין את הגידול. מתן כימותרפיה ורדיותרפיה במקביל עלול להחמיר את תופעות הלוואי. כמו כן, טיפול מסוג זה לא מתאים לכל אחד, בייחוד כאשר מדובר באנשים שלהם בעיות בריאותיות נוספות מלבד מחלת הסרטן. הרופא המטפל בך יוכל לתת לך מידע נוסף אם אתה מתאים לטיפול זה.
טיפול מכוונן (מכונה לעתים גם טיפול ביולוגי) גורם להרס תאים סרטניים על ידי עצירת גדילתם והתפתחותם, בדרך כלל באמצעות חסימת הגורם שאותר כמאיץ את שגשוג תאי הסרטן, או על ידי עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים סוגים אחדים של טיפולים מכווננים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד.
מצויים כיום 'מרקרים' - מדדים שונים ומוטציות הנבדקים בגידול, כדי לנסות ולאתר טיפולים חדשים או קיימים, שבאמצעותם תושג תגובה לטיפול.
התרופה טרסטוזומאב - Trastuzumab (הרצפטין® - ®Herceptin)* היא סוג של טיפול ממוקד הקרוי נוגדן חד-שבטי. תרופה זו פועלת על ידי היצמדות לקולטן HER2 על פני השטח של תאי סרטן מסוימים. כך התרופה עוצרת את החלוקה והגדילה של התאים הסרטניים. תרופה זו ניתנת בעיקר לנשים שחלו בסרטן השד, אך היא יכולה להינתן גם במקרים מסוימים של סרטן ושט מתקדם באזור החיבור של ושט-קיבה מסוג אדנוקרצינומה. תרופה זו ניתנת בשילוב עם כימותרפיה.
טרסטוזומאב יכולה להתאים אך ורק לגידולים בוושט עם קולטני HER2. ייתכן שיוצעו לך טיפולים ממוקדים אחרים, או שיוצע לך להשתתף במחקר קליני.
חוברת 'ניסויים קליניים בטיפול במחלת הסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן עוסקת ביתר פירוט בנושא. לקבלתה ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® בטל. 1-800-599-995.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר מחקרים קליניים המתעדכן באופן שוטף באתר האגודה באינטרנט. במאגר מרוכזים ומעודכנים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בארץ. מחקרים אלה פתוחים לציבור המטופלים, על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר.
בשיטה זו משתמשים בחימום על מנת להרוס ולהשמיד תאים סרטניים או תאים טרום- סרטניים שהתפתחו בוושט. בעזרת אלקטרודות מחממים את הגידול באמצעות זרם חשמלי בטמפרטורות גבוהות. המקום המטופל יהפוך בהדרגה לרקמת צלקת. חלק מהאנשים יצטרכו לעבור את הטיפול יותר מפעם אחת.
בטיפול פוטודינמי נעשה שימוש בקרני לייזר בעוצמה נמוכה בשילוב תרופה רגישה לאור המשמידה תאים סרטניים. טיפול זה אינו מבוצע בכל בתי החולים. הטיפול הפוטודינמי מבוצע בשני שלבים. בשלב הראשון תינתן לך תרופה הגורמת לתאים הסרטניים להפוך לרגישים יותר לאור. תרופה זו ניתנת בדרך כלל באמצעות זריקה לווריד בזרוע. בחלק השני של הטיפול קרן לייזר מכוונת אל התאים הסרטניים, באמצעות אנדוסקופ. קרן הלייזר גורמת לתרופה לפעול ולהרוס את התאים הסרטניים.
הטיפול יגרום לך להיות רגיש לאור, ויחייב אותך לנקוט אמצעי זהירות בכדי להימנע מחשיפה לשמש במשך כמה ימים. הטיפול יכול לגרום גם לרגישות זמנית ולנפיחות קלה באזור הוושט, ובהתחלה מצב זה עלול להקשות את הבליעה.
למרות שטיפול זה מוכר כטיפול העשוי לסייע בהקלה על קשיי בליעה הנגרמים בשל סרטן ושט, בשלב מוקדם של המחלה הוא עדיין אינו נפוץ כטיפול 'קו ראשון'.
טיפול זה מוצע לעתים לאחר ניתוח אנדוסקופי (EMR), או במקרה של קשיים בבליעה. הטיפול מתבצע באמצעות אנדוסקופ, דרכו מחדירים לאזור הגידול מכשיר מיוחד אשר משמיד תאי סרטן על ידי שחרור גז ארגון וחשמל.
ישנן דרכים רבות להקל קשיים אפשריים בבליעה. הרופא עשוי להציע לך אחד או יותר מהטיפולים הבאים:
הרחבה
הרופא משתמש בבלון אנדוסקופי על מנת להרחיב את הוושט ולהגדיל את המרווח שבו עוברים המזון והנוזלים. הליך זה נעשה לעתים קרובות לאחר טיפול בקרינה או לאחר ניתוח. לעתים מתעורר צורך לחזור על ההליך יותר מפעם אחת. ההרחבה היא פשוטה ומהירה. היא מתבצעת ע"י גסטרואנטרולוג בזמן גסטרוסקופיה, וניתן לבצע אותה בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית.
הכנסת תומכן (Stent)
בטיפול זה מכניסים צינור רשת מפלסטיק, מתכת או תיל (תומך) לתוך הוושט בעזרת אנדוסקופ, בתהליך הדומה לאסופאגוסקופיה. הצינור מסייע למנוע את היצרות הוושט ומאפשר מעבר של מזון בקלות רבה יותר. עם זאת, יש לשים לב לתזונה מתאימה כדי למנוע חסימה של הצינור. שתייה של משקאות תוססים לאחר האכילה עוזרת לשמור על הצינור פתוח ונקי.
טיפול בלייזר
לעתים ניתן להסיר בלייזר חלק מהגידול, וכך לאפשר מעבר קל יותר של מזון בוושט. הטיפול ניתן בהרדמה מקומית ולא דורש אשפוז בבית החולים. לעתים יש צורך בהרדמה כללית. לצורך הטיפול משתמשים באנדוסקופ, בדומה לאסופאגוסקופיה. הטיפול נמשך כ-15 דקות. ייתכן שתצטרך לעבור שניים או שלושה טיפולים עד שהוושט יהיה נקי בצורה מספקת שתאפשר בליעה רגילה. אפשר שיידרשו טיפולים נוספים לאחר ארבעה עד שישה שבועות. כאב לאחר הטיפול אינו נפוץ, אולם תיתכן נפיחות זמנית בוושט. ייתכן גם כי תרגיש קשיי בליעה חזקים יותר בהתחלה ואי-נוחות בבטנך. בכל מקרה, אם אתה סובל מכאבים דווח על כך לרופא או לאחות.
ישנם טיפולים נוספים להקלה על קשיי בליעה, כגון הקרשה באמצעות גז ארגון (APC), וכן טיפול פוטודינאמי (PTD), עליהם נכתב בפרק הקודם.
כדאי להיעזר בחוברת 'הטיפול התזונתי התומך בחולה הסרטן' של האגודה למלחמה בסרטן, המכילה מידע רב ועצות רבות נוספות. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995, או לאתר האגודה.
גם לאחר סיום הטיפול תתבקש לבצע בדיקות מעקב שגרתיות. סביר להניח כי תתבקש להמשיך במעקב למשך מספר שנים, אך הבדיקות ילכו ויפחתו עם הזמן.
בדיקות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא שלך על אודות בעיות או חששות שעלו. אם תבחין בתסמינים חדשים, תוכל לפנות לצוות הרפואי להתייעצות גם מחוץ למסגרת בדיקות המעקב.
לאחר הטיפול ייתכן שתחוש עייפות רבה מהרגיל ותיאבון ירוד. קרוב לוודאי שתרגיש שבע גם לאחר כמויות מזון קטנות, ובמשך חודשים רבים ייתכן שתחוש רגישות חולפת במעיים. מערכת העיכול זקוקה לפרק זמן היכול להימשך עד שנה על מנת שתוכל להתרגל לשינויים שאחרי הניתוח, והגוף כולו זקוק למספר חודשים עד שיחזור לאיתנו לאחר טיפול מרוכז בקרינה. אם לאחר הטיפול תבחין שוב בקשיים בבליעה, אין הדבר מעיד על חזרת הסרטן. ייתכן שזוהי אחת מתוצאות הטיפול עצמו. הרופא יציע לך טיפול של הרחבת הוושט כדי לנסות ולפתור את הבעיה.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ומחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. כאשר מתבררת האבחנה, תגובתו של כל אדם היא ייחודית. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, ניסיון ומפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, סוג המחלה והיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור כי גם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.