לתרומה

מידע לחולים
סיפורי התמודדות

סיפור ההתמודדות של דוכן דוד עם סרטן המעי הגס

עוד בנושא

סיפורו של גידול.

 

הסיפור שאספר להלן הוא סיפור הגידול הסרטני שהתגלה בגופי במעי הגס, גם אם הסיפור נכתב בדיעבד, לאחר הניתוח עצמו, הסיפור הוא כולו סובייקטיבי והסרקאזם המשתמע או הנשקף מדברי משקפים בדיוק את אופן התייחסותי המעשית והמילולית לגידול ולמלחמה בו לפני הניתוח ולאחריו.

 

סימנים מעידים: ברבע האחרון של שנת 2007 חשתי בשינויים בהרגלי היציאה שלי וכתוצאה מכך באי נוחות בחברת אנשים בשל פעילות קולית מוגברת של הקיבה תוך הוצאת גזים מסריחים מאוד, כמו כן חשתי שאיני ממצא את היציאות היומיות כבעבר, תחילה לא הבנתי במה מדובר וסברתי שיש לזה קשר למאמץ גופני מתמשך אותו ביצעתי מידי יום על גבי מכשיר הריצה בלגוס ניגריה (10 ק"מ בשיפוע של עד 6 מעלות). כשחזרתי לארץ לחופשה ניגשתי לקופת החולים המאוחדת לרופא המשפחה, הסברתי לו על תחושותיי ותופעות הלוואי, הוא מיד הפנה אותי לבדיקת דם מקיפה פלוס דם סמוי בצואה, תוצאות הבדיקה שהיו טובות גרמו לו לומר לי שהבריאות תקינה שייתכן שאכלתי אולי משהו לא טוב או שאני מוטרד ו/או שיש שינויים בהרגלי התזונה שלי שעשויים לגרום לי לתחושות אלו, התקשרתי גם לאחותי עליזה ( אחות מומסכת מזה כ- 30 שנה) שסברה שיכול להיות שאכלתי איזשהו מאכל באפריקה, בוטנים למשל שאינם מתאימים לי בשל היותי חולה צהבת בעבר, שבתי ליבשת השחורה להמשך פעילותי והתופעות לא חלפו.

 

התחלתי להרגיש שאני מתנפח ובעצם ביציאות הבוקר אינני מוציא כמעט כלום. באמצע פברואר 2008 שבתי לארץ וניגשתי מיידית לסדרת בדיקות שבעטיין נשלחתי רופא המשפחה לבקשתי לבדיקת קולונוסקופיה במרפאות קופת החולים המאוחדת בפתח תקווה.

בתאריך 25 למרץ 2008 ולאחר הכנה מדוקדקת ביצעתי בדיקת קולונסקופיה גסטרואנטרלוג שהודיעני לאחר הבדיקה כי אכן יש גידול בלתי שפיר במעי הגס, במצב 1 ( הגידול חדר אל מעבר לשכבה הראשונה של דפנות המעי או החלחולת) במיקום טוב לניתוח ולהערכתו יש צורך בניתוח הכולל פתיחת בטן. תוצאות הביופסיה הראו כי יש לי - Fragments of Adenocarcinoma, Inte st inal type and Colonic M ucosa, , בעברית סרטן המעי הגס.

 

עם היוודע תוצאות הביופסיה שקבעה כי יש לי תהליך גידולי ברקטום לא רעדה האדמה סביבי ולא חשך עליי עולמי משום שתוצאות הבדיקה רק אוששו את מה שחשבתי שיש לי לאורך החודשים האחרונים לאור תסמינים וכן מקריאת חומר באינטרנט. החלטתי, אין הרבה ברירות, לטפל בדבר באופן יסודי ומקיף וכן לספר על כך לכל סביבתי הקרובה והרחוקה כאחד על מנת להגביר את המודעות למחלה לאור הקלות היחסית שניתן להימנע ממנה או להירפא במידה והיא מתגלה בשלבים המוקדמים שלה.

 

תהליכי קבלה: לאחר קבלת התוצאות הרשמיות פניתי למומחה בתחום שביקשני להגיע לבדיקה, ב-7 לאפריל 2008 זומנתי למרפאה פרוקטולוגית. הבדיקה כללה גם בדיקה פולשנית שבסופה קיבלתי ממנו הזמנה פתוחה לניתוח במחלקה כירורגית ג' כשמועד הניתוח תלוי בגמר בדיקות נוספות שעלי לבצע כמו סי טי בטן, ופט סיטי, בדיקות מרקרים וכיוצא באלה. ביצעתי את כל הבדיקות הנוספות שדווחו בהתאם למחלקה הכירורגית שהודיעה מצידה כי נקבע לי תור לניתוח ב-13 למאי 2008, המון זמן.

 

גילוי - אני חייב לגלות שמרגע שסוכם יום הניתוח ועד לביצועו עבר עלי החודש הקשה בחיי, גם אם על פניו נראיתי שליו ומוכן לאתגר והפגנתי ביטחון רב וראש טוב מבפנים חשתי חוסר נחת וקוצר רוח הנובעים מהידיעה שבגופך מקונן גידול שעשוי לעבור שלב ורק בעוד חודש הוא יוסר, שאלתי את עצמי ואחרים מדוע לא מנתחים מיד כדי להיפטר מהגידול כמה שיותר מהר התשובות היו ברמה של הרגעה והצורך בהתאזרות בסבלנות מה גם שחודש נחשב לזמן המתנה קצר יחסית.המתנתי כאמור אך במהלך תקופת ההמתנה עשיתי דברים כולל אימונים גופניים ומשחקי כדורסל כשראשי במקום אחר ומחשבותיי נודדות עימו, היה זה חודש מתסכל ביותר.

 

זומנתי ב- למאי 2008 לפגישה מקדימה עם צוות רפואי מהמחלקה הכירורגית. במהלך הפגישות נלקחו ממני כל הנתונים הגולמיים(מסמכים רפואיים ותוצאות הבדיקות השונות), תודרכתי על ידי כירורג לגבי התנהלות הניתוח, הסיכונים שבו, חתמתי על כל המסמכים הנדרשים, כמו כן נפגשתי עם רופא מרדים שהסביר לי את חלקו בניתוח ואף אצלו חתמתי על מסמכים, זומנתי ל-12 במאי 2008 להתאשפז בבית החולים על מנת לעבור את הניתוח למחרת ב-13 למאי 2008.

 

ב-12 למאי 2008 לאחר שנרשמתי במרפאות החוץ של בית החולים ,התייצבתי במחלקה הכירורגית, וכעבור כמה שעות התחילה ההכנה לקראת הניתוח (ריקון הגוף), לאחר שלב זה חוברתי לעירוי נוזלים והתחלתי לקבל גם אנטיביוטיקה נוזלית וזריקה לדילול הדם לקראת הניתוח.

 

מהלך הניתוח: על פי הידוע לי אמור הייתי להיות מנותח לקראת השעה 11 בבוקר, לקראת רבע לתשע הגיעה האחות שירה, שהודיעה לי שהניתוח הוקדם ועליה לבדוק שאני מוכן לניתוח כולל החלפת פיג'מה, כמה דקות לאחר מכן הגיע איש צוות השינוע שהסיע את המיטה לכיוון מעלית מסויימת ומשם לבטן האדמה לחדר הניתוח. הכניסה לחדר הניתוח זכורה לי היטב בשל הקור העז ששרר ובשל העובדה שכיסו אותי בשני סדינים חמים כמו כן העבירו אותי למיטה צרה יותר, בחדר הניתוח אני זוכר את הרופא המרדים מתקין התקן בצד ימין של המיטה ומבקש ממני להניח את זרועי עליו, מרגע זה אינני זוכר דבר, כשהתעוררתי בחדר ההתאוששות אני זוכר את עצמי מנסה להתיישב ומבקש לקום על מנת להשתין, יד רכה החזירה אותי למצב שכיבה וקול מוכר הודיעני שאני מחובר לקטטר ואני חופשי לעשות כן.

 

לאחר כשעה וחצי בחדר ההתאוששות הוחזרתי לחדרי ובעצם החל תהליך ההחלמה, בשלב הראשון מסתבר הגוף עדיין נתון בהשפעה של כל הסמים הנרקוטיים שהוזרקו לו ולכן יש לך תחושה של היי ואתה יחסית מגיב טוב לאירועים ולאנשים סביבך, רק הטלת השתן הופכת למשימה כואבת ואיומה בשל ריכוזו הגבוה של השתן ואי ההסתגלות לקטטר כמו כן אתה מבין את חוסר היכולת לזוז במיטה בשל איבוד שליטה על מרכז הכובד של הגוף שלמעשה הינו הבטן. יום לאחר הניתוח נלקחו ממני דגימות דם בהן נבדקה בין היתר רמת ההמוגלובין שטרום הניתוח הייתה בסביבות ה-8 ויום לאחר הניתוח הגיע כבר ל-12.7 נאמר לי לא פעם לאחר הניתוח שאני צפוי לעליות ומורדות בשלבי ההחלמה, שאני צפוי גם לקטעים פחות נעימים ואכן ביום השני שלאחר הניתוח כשהגוף מתחיל להתעורר ולהשתחרר מכל סמי ההרדמה החלה פעולת מעיים ( גזים) שמאוד מאוד הכאיבה והקשתה על התפקוד רק לאחר מספר שעות כשהגזים מצאו דרכם החוצה הוקל לי.

 

הרופאים בעיקר הביעו את שביעות רצונם מקצב החלמתי והסבירו לי שלמעשה החלק הקשה יותר בהחלמה הוא דופן חלל הבטן ולכן לא לנסות להיות אובר-חוכם ולתת לגוף את הזמן הנדרש להחלמה. כמובן שכך אעשה.

 

ביום ראשון ה- 18 למאי 2008 שוחררתי מבית החולים לביתי, שמחתי מאוד לא לפני שהוציאו לי את הנקז, פעולה מכאיבה ומהממת מאוד, נדרשתי להמשיך בזריקות יומיות (21 ימים) של קלקסאן-מניעת קרישים בדם.

 

עתה משהוסרו גם התפרים אני ממתין לתוצאות פתולוגיות שעל פיהן נדע את טיבו ומהותו של המשך הטיפול והמעקב, אני כבר יודע שבעוד חצי שנה עלי לבוא לביקורת וכן במשך השנה הקרובה אצטרך להיבדק פעמיים בדיקת מרקרים (סמנים) ובתום שנה בדיקת קולונוסקופיה, מעבר לכך אם הכול תקין אחת ל-3 שנים בדיקת קולונוסקופיה.

 

במהלך האשפוז זכיתי לליווי צמוד של רעייתי חוויק, אני מודה לה מאוד ויודע כמה חשובה הייתה נוכחותה בבית החולים,כמו גם זו של בנותיי ליאת, מיטל ונטלי. אני מודה להן ואוהב אותן. זכיתי גם לים של מבקרים (משפחה,הורים,חברים...), זה אקט חשוב ומחזק, המבקר צריך לדעת שהוא רצוי בכל עת, נוכחותו משיבה כוחות נפשיים ומאתגרת משום שיש להגיב אליו ולדבריו, אני מודה מקרב לב לכל המבקרים.

 

מסרים: אם יש מסר רציני וחשוב שברצוני להעביר הרי הוא הצורך להיות קשוב לגוף ולהתמודד עם כל בעיה שתצוץ, לא יעזור מאום ,מסתבר שגברים מעל גיל החמישים חייבים להיבדק בדיקות פולשניות של המעי הגס והפרוסטאטה כפי שנשים חייבות אחת לשנתיים להיבדק בדיקת של סרטן השד, אין לדחות בדיקות, אין להתבייש בתסמינים ובתופעות ואין לברוח מהתוצאות יש להתמודד איתן - הבריאות חשובה יותר מכל דבר אחר, מוטב להקדים תרופה למכה.

 

עם קשר ישיר להחלמתי המהירה יחסית ולאור דברי הרופאים במקרה שלי, כן יש קשר להחלמה ולמצב הפיזי של הגוף - דופק נמוך, לחץ דם תקין עשיית ספורט יומית ותזונה נכונה יכולים ומסייעים לאחר ניתוח שכזה, מעבר לצורך המתבקש להיות אופטימי ובראש חיובי כל הזמן.

 

אני ממליץ לכל אחת ולכול אחד לעסוק בספורט כמה שיותר ועל פי היכולת האישית ולפי סרגל מאמצים וכן לאכול נכון, מהכול ,אך במינון הנכון.

 

ניתן לפנות לדוד דוכן בדואר אלקטרוני: doukhand@netvision.net.il

 

הועלה לאתר בתאריך 11.6.2008

<< בחזרה לדף הראשי