לתרומה

גורמי סיכון
המאבק בעישון

התמודדות משרד המשפטים האמריקני בחברות הטבק: מפנה מפתיע ומעורר תהיות על נחישות התביעה

עוד בנושא

מאת פרופ' בן-עמי סלע ,מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פאקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב. יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העידכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.

 

דצמבר 2005

 

המאבק המתמשך שמנהל משרד המשפטים האמריקני שנים רבות בחברות הטבק הגדולות, דומה להתגוששות בין שני מתאבקים במשקל כבד. שני גופים אלה ניצבים במרכזה של זירת דעת הקהל, כאשר בשתי פינותיה, מסייעים למתמודדים טובי המשפטנים ועורכי הדין. קהל המתבוננים בהתמודדות איתנים זו שקט באופן מעט בלתי צפוי: חלקו החלש והמותש מורכב מאלה שחלו במחלות שהעישון גרם, בחלקן מחלות אנושות, ואלה מצפים שמא יפוצו בעקבות פסק דין מרשיע של חברות הטבק; חלקו האחר מורכב מן הרוב הדומם של ציבור ספקן ומעט ציניקן, שאינו מייחס להתמודדות זו תוצאות ברות-השגה בטווח השנים הקרובות, ולא בכדי. מאות פסקי דין הפוסקים פיצוי כספי לנפגעי עישון ניתנו במרוצת השנים ונמחקו בערעורים בערכאות השיפוטיות השונות בארה"ב, ונראה שלעולם לא יעלה בידי אלה המבקשים להוכיח את הקשר הגורדי בין עישון ותמותה טרם-עת, להשיג את מבוקשם. התביעה של משרד המשפטים שם כנגד חברות הטבק היא הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב, היא נסמכת על ההערכות ש-23 מיליוני אמריקאים לערך, או אחד מכל שני מעשנים בהווה, ימות בטרם-עת כתוצאה ממחלה שנגרמה על ידי עישון מוצרי טבק. אך נראה שהתביעה שמטרתה הייתה לנקוט בפעולות שיקטינו נזק עתידי הנובע ישירות מהתנהגות בלתי-הולמת (misconduct) של תעשיית הטבק, לקתה בפיק ברכיים ולפתע רוככה נימת ההאשמות שמעלים כנגד יצרני הסיגריות. למרבה ההפתעה, אנשי משרד המשפטים בארה"ב החליטו ממש ברגע האחרון להפחית באופן דרסטי את תביעותיהם מחברות הטבק, תביעות שהתגבשו על ידי עדויות מומחים רפואיים ומשפטיים, והשמועות מדברות על כך שלחץ כבד הופעל על עדי הממשל למתֵן את עדויותיהם. הסיבות לשינוי המפתיע בעוצמת התביעה כנגד חברות הטבק אינן ברורות, אך השפעתן ארוכת הטווח ברורות וחמורות: מתן חופש פעולה נרחב לחברות הטבק לנהוג על פי דרכן, יתבטא ביותר מעשנים חדשים, וממילא ביותר מחלות הנובעות מעישון, ובהתגברות התמותה.

תביעת משרד המשפטים האמריקני כנגד חברות הטבק, מקורותיה בשנת 1999, כאשר הנשיא קלינטון הודיע בנאום המסורתי לאומה (State of the Union Address) על כך שמשרד המשפטים החל בהליך להגשת תביעה כנגד חברות הטבק, וזאת בעקבות ההסדר המפורסם משנת 1998 על פיצוי מרשים בהיקף של 280 ביליון דולר שישולם על ידי תעשיית הטבק כחלק מהודאתה בנזקי הבריאות הנגרמים מעישון, ואשר יוקדש לחינוך להבנת נזקי העישון, תוכניות מניעת עישון בקרב בני-נוער וכיוב'. אכן בסוף שנת 1999 הוגשה התלונה כנגד חברות הטבק, ולאחר 5 שנים של בניית התיק המפרט את מעללי חברות הטבק, החל המשפט בחודש ספטמבר 2004 והוא התחלק לשני חלקים: חלקו האחד דן באחריות שנושאות חברות הטבק לתחלואה הקשה באוכלוסיית המעשנים, וחלקו האחר דן בפיצוי המתאים על מנת לכפר על האחריות האמורה. פסיקת בית המשפט לגבי שני חלקי תיק זה אמורה להינתן רק לקראת סוף שנת 2005. בחלק הדן באחריות חברות הטבק התמקד משרד המשפטים האמריקני במה שהוגדר על ידיו כ"שבעת עמודי התרמית" (seven pillars of fraud) תוך תיאור חטאיה המגוונים של תעשיית הטבק:

 

1. הכחשת ההשפעה השלילית של סיגריות על בריאותם של מעשנים ואף של המעשנים מיד-שנייה (מעשנים פסיביים).

2. הכחשת העובדה שניקוטין הוא חומר ממכר.

3. המחקר על השפעות העישון שמומן על ידי חברות הטבק, תוצאותיו היו מוכתבות מראש ומוּטוֹת לטובת ה"אמיתות" של חברות הטבק.

4. השיווק של סיגריות "Light" ליצירת מראית עין של דאגה לבריאות המעשנים.

5. מניפולציה של יעילות השפעת ניקוטין בסיגריות להגברת ההתמכרות של המעשן כמו בטיפול הטבק באמוניאק.

6. הפצה ושיווק של סיגריות בקרב בני-נוער.

 

7. הסתרת ראיות על נזקיו הבריאותיים של עישון.

בתגובה, טענו חברות הטבק שגם אם נהגו שלא כשורה בעבר, הם "הטיבו דרכיהן" לאחר ההסכם הכולל לפיצויים של שנת 1998, והפכו לכאורה להיות "חברות המקפידות על החוקים והתקנות". הענישה המוצעת על ידי משרד המשפטים נתקלה בשני אבני-נגף בלתי צפויים: כבר בשנת 2000 קבעה שופטת בית משפט מחוזי בשם Gladys Kessler שסכום הפיצויים עליו דנים אין בו כדי לפצות על ההוצאות הרפואיות הכבירות שנכפו על אלה שחלו במחלות אנושות עקב עישון. לאחרונה, בפברואר 2005, כששה חודשים מתחילת המשפט האמור, החליט בית משפט לערעורים בארה"ב שהֶסדר הפיצויים הגדול משנת 1998 בסך 280 ביליון דולר "אין בו ראייה עתידית והוא לא ימנע בעתיד או יצמצם פעילות בלתי הולמת של חברות הטבק". בתגובה לשתי הערות אלה, החליט משרד המשפטים האמריקני לפתח סדרת עונשים חדשה, שנועדה להגביל בעתיד התנהגות לא הוגנת (misconduct) של חברות הטבק, ולהגביר את המאמץ הלאומי לפיקוח ובקרה בתחום הטבק. בתאריך 2 במאי 2005 החלו עדויותיהם של מומחי משרד המשפטים שהעלו הצעות להערכות עתידית כנגד חברות הטבק, שכלל פרסום מלא של כל המסמכים הפנימיים של חברות אלה שהיו חסויים שנים רבות, איסור של שיווק ופרסומת שנועדה להגביר עישון בקרב צעירים, איסור מוחלט של פרסום מותגים כגון "סיגריות light", ופטורי מנהלים בכירים של חברות טבק שהוגדרו ככאלה ש"יתקשו לפעול במסגרת המגבלות החדשות לאחר עשרות שנים בהן פעלו ודבקו במטרה של מכירה בלתי מרוסנת של סיגריות ללא כל התייחסות לנזקים הבריאותיים של עישון".

 

גישת מפתח שהוצעה במסגרת האסטרטגיה החדשה הייתה לספק את כל המידע והאמצעים שמטרתם להביא לגמילה מעישון את כל המעשנים החפצים בגמילה. תכנית גמילה נרחבת זו מבוססת על עקרונות של "פעולה לאומית להפסקת עישון" שהוכנו בשנת 2003 לבקשת השר לענייני בריאות Tommy Thompson, על ידי צוות מומחים של בריאות הציבור. תכנית גמילה זו הייתה מורכבת מ-4 חלקים והיא תוכננה על ידי ד"ר Fiore, כללה הקצאה תקציב לקו טלפוני "חם" בו יקבלו כ-10% מהמעשנים הצפויים להתקשר לקו זה מידע וייעוץ על גמילה מעישון; תקציב עבור מסע נרחב לשכנוע לגמילה באמצעי התקשורת; תקציבים למימון מחקר ביו-קליני על דרכים יעילות לגמילה מעישון; תקציב להדרכה רפואית של צוותי הרפואה בנושא. הוערך שכדי להשיג מטרות אלה יידרשו 5.2 ביליון דולר מדי שנה, למשך 25 שנה, ובסך הכל כ-130 ביליון דולר. ניתוח יעילות שיטות הגמילה המוצעות שהוצגו בבית המשפט, העריך שבתום 25 שנה, בשנת 2030, יתמעט מספר המעשנים בארה"ב ב-33 מיליון מעשנים, שזו כמובן תחזית יומרנית ונועזת ביותר המבוססת על המתונים הבאים: נכון לשנת 2005 מעשנים בארה"ב 47 מיליוני מבוגרים, אליהם מצטרפים כל שנה 734 אלף מעשנים חדשים. כאשר על פי הערכות לא פחות מ-70% מתוכם הביעו משאלה להפסיק לעשן, דהינו 33 מיליוני מעשנים. על פי הערכות וסקרים, כל שנה נוטשים בארה"ב את העישון בכוח שכנוע עצמי 3.7% מכלל המעשנים, ואל אלה יצטרפו כל שנה עוד מיליון מעשנים שיפסיקו לעשן לאחר שייחשפו לתכנית הגמילה הלאומית המוצעת. על פי חישובים אפידמיולוגיים אלה, בעוד 25 שנה- בשנת 2030, יוותרו בארה"ב כ-20 מיליוני מעשנים שירצו להפסיק לעשן לולא הייתה מיושמת תכנית גמילה לאומית לגמילה, ורק כ-2 מיליון מעשנים שיהיו חפצים להפסיק לעשן, אם תיושם תכנית גמילה זו ב-25 השנים הבאות.

אך כאן חלה תפנית מפתיעה במהלך המשפט. בתחילת הצגת סיכומי המשפטנים המייצגים את משרד הבריאות האמריקני ביוני 2005, הדהימו אלה את כל הסובבים על ידי שהפחיתו באופן דרמטי את סכום הכסף שהם תבעו מחברות הטבק לצורך תוכנית הגמילה, והסתפקו ב-10 ביליון דולר לתקופה של 5 שנים. Frank Marine, העומד בראש צוות עורכי הדין המייצגים את משרד המשפטים ניסה להסביר במכתב שפורסם ב-Washington Post ש"הסכום המקורי של 130 ביליון דולר שתבעו מחברות הטבק, לא התמקד דיו בעברות עתידיות על החוק מצד חברות הטבק, ולכן אינו עומד בדרישות של "ראייה עתידית" של נזקי העישון". טיעון זה מבולבל, תמוה ומעורר שאלות נוקבות, מה גם שבתאריך 12 במאי 2005, פרסם משרד המשפטים שם מזכר המדגיש עד כמה תסייע תוכנית ה "130 ביליון דולר" למניעת מחדלים חוקיים ומוסריים נוספים מצד תעשיית הטבק. הנסיגה הפתאומית הזאת של משרד המשפטים הציתה סערת רוחות בדעת הקהל ובתקשורת, והחלו האשמות לפיהן מינויים פוליטיים של הנשיא Bush, הם שעשו להפחתת היקף התביעה הכספית, לאור התגוננות נמרצת של חברות הטבק ואי השלמתן עם גובה התביעה הכספית המקורית. שניים מעורכי הדין הבכירים בצוות של משרד המשפטים שעסקו בתביעה זו, Sharon Eubanks ו-Stephen Brody, הזהירו במזכר פנימי ששיגרו לתת שר המשפטים, Robert McCallum Jr., ש"אין אנו רוצים ששיקולים פוליטיים ישפיעו בתביעה חשובה זו, שעלולים לסכן את תשתית הראיות שנבנתה בעמל רב". גם השופטת המנהלת משפט זה, Gladys Kessler, הביעה תמיהה, בלשון המעטה, שמא "השפעות בלתי רצויות של שדולה פוליטית מחלחלות לתביעה חשובה זו". חמור מכך, לפתע התגלה ששלושה מהעדים המומחים של משרד המשפטים, Frank Myers, ד"ר Michael Eriksen וד"ר Max Bazerman, נתבקשו על ידי משרד המשפטים לרכך את עדויותיהם, כמו למשל בשינוי ההמלצה הקודמת שלהם לאסור שיווק סיגריות לבני נוער!!

ואם מינויים פוליטיים של חברי המפלגה הרפובליקנית שבאופן מסורתי תומכת בתעשיית הטבק האמריקנית, אכן החלו מטרפדים את תביעת הענק נגד תעשייה זו, לא ייפלא שהמחאות הקולניות ביותר נגד המפנה האמור נשמעו מכיווּן דוברי המפלגה הדמוקרטית שם. שבעה אנשי בית הנבחרים והסנט בגבעת הקפיטול, כולם מהמפלגה הדמוקרטית, הנרי וקסמן, מרטי מיהאן, טום הרקין, פרנק לאוטנברג, ריצ'רד דרבין, טד קנדי ורון ווידן, השמיעו מחאה נמרצת ותהיות על פשר הנסיגה בעמדת משרד המשפטים. יתרה מכך, ששה ארגונים ציבוריים מובילים בתחום בריאות הציבור, ארגון הסרטן האמריקני, איגוד הלב האמריקני, איגוד הריאה, ארגון לשמירת זכויות אמריקנים שאינם-מעשנים, הארגון הלאומי למניעת עישון של אפרו-אמריקנים והקרן לילדים חופשיים מטבק, קבלו מהשופטת Kessler רשות להתערב כגופים בעלי עניין במהלך משפט זה. השופטת נקטה בצעד חריג זה תוך טיעון ש"בעקבות הצמצום הדרמטי של התביעה כנגד חברות הטבק, יש חשש שהפתרונות שיוליד משפט זה, אין בהם למנוע את התנהגותם המוטעית ((wrongful conduct של הנתבעים (חברות הטבק)". מחשבות נוגות מתעוררות שמא ממשל רפובליקני, מדגים שוב את חוסר העניין שלו כדרכו מאז שנים רבות, לרסן את רווחיהן העצומים של חברות הטבק, על חשבון בריאותם של המעשנים. בל נשכח שיחסי הקרבה בין שתדלנים ואילי הון מתחום ייצור הטבק לבין אנשי גבעת הקפיטול של המפלגה הרפובליקנית, הם בעלי מסורת ארוכה וגלויה לעין. אם לממשל בוש הייתה סיבה כנה והגיונית לרוקן כהרף עין את התביעה המקורית של 130 ביליון דולר בתחום מניעת העישון, ולהעמידה על הסכום הצנוע להפליא של 10 ביליון לתשלום במשך 25 שנה, ממשל זה לא השכיל להסבירה. אם לא יחול מפנה דרמטי, והסכום המזערי הזה אכן יושת על חברות הטבק כפשרה מעוררת תמיהה, ימשיכו מיליוני אמריקנים צעירים להיגרף אל חוג המעשנים, וחברות הטבק תמשכנה לראות את רווחיהם בבנק תופחים בעליצות.

בעידן בו העולם נערך למלחמה עיקשת בטרור העולמי המכה בנו ללא הבחנה, לא ברור מדוע הכריזו על שביתת נשק במלחמה הלא פחות חיונית בחברות הטבק הגדולות, שממיתות אותנו בנועם ובאלגנטיות, בכלי נשק זעירים, חביבים למראה, ואפילו יש הטוענים...ערבים לחך: סיגריות. רק פוליטיקאים מושחתים ומדושני עונג, הזוכים לתגמולים שמנים מחברות הטבק, יכולים לתת ידם להרפיית המאבק בממית הסדרתי היעיל ביותר בעולם, העישון.