זכות הציבור לדעת: כיצד ניסו חברות הטבק משך עשרות שנים להסתיר את הנזקים הרפואיים של עישון-האויב הגדול ביותר לבריאותנו.
מאת פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העידכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן.
אוגוסט 2006.
משך עשרות שנים טענה תעשיית הטבק שההוכחה על ההשפעות השליליות של מוצרי טבק אינה חד משמעית, ושהיא תמיד חשה אחריות לבריאותם של המעשנים, וכן שמדיניות זו לא השתנתה מאז ההצהרה שפרסמה תעשייה זו בינואר 1954 בעיתונות האמריקנית באלה המלים: "יש לנו עניין בבריאות הציבור, ואנו רואים בכך אחריות בסיסית שלנו, העולה על כל שיקול אחר הקשור לעיסוקנו בטבק ומוצריו". אך לאחרונה אפילו תעשיית הטבק חשה שעֶמדה מתחסדת זו ביחס להשפעות הבריאותיות של עישון פעיל, אינה אלא העמדת פנים, ואינה ניתנת להגנה מפני הביקורת הציבורית המתעצמת. ועדה לענייני בריאות של הפרלמנט הבריטי סיכמה בשנת 2000 חקירתה בנושאי עישון בנושא באלה המלים:" ...נראה לנו שחברות הטבק ניסו כל העת לחתור תחת הקונצנזוס המדעי-רפואי בדבר נזקי עישון, עד כי עמדתם העיקשת החלה להיראות מגוחכת". ועוד קבעה ועדה זו: "...כיום, חברות הטבק נאלצות להשלים עם המוּסכמה שעישון אמנם מזיק ומסוכן, ואף-על-פי-כן הן ממשיכות לבטא טיעונים "שלכאורה לא ניתן לאמץ נתונים אפידמיולוגיים על נזקי עישון כיוון שאפידמיולוגיה אינה מדע מדויק, והמספרים המושמעים על מספרי קורבנות עישון בהחלט מוגזמים". אחת הדוגמאות האופייניות לעמדה הכרונית של תעשיית הטבק, היא עדותה בשימוע בפני ועדת בית הנבחרים בוושינגטון בשנת 1994, כאשר כל שבעה ראשי חברות הטבק בארה"ב שהופיעו בפני הועדה, העידו פה-אחד בשבועה שעל פי הבנתם "ניקוטין אינו מְמכר" למרות שמסמכים פנימיים של תעשיית הטבק, הידועים כמסמכי "Brown and Williamson" שנכתבו בשנת 1963, קבעו בזו הלשון: "ניקוטין הוא חומר ממכר ואנו מוכרים מוצרי טבק המכילים ניקוטין כדי לעזור למעשנים להשתחרר ממצבי עקה ודיכאון". עד כדי כך הייתה תעשיית הטבק האמריקנית משוכנעת בפוטנציאל הממכר של ניקוטין עד כי במסמך משנת 1967 של American Tabacco Company שוקלת חברה זו את האפשרות להפיק מגבעולי הצמח Nicotiana Rustica העשיר בניקוטין את הסם הזה ולהוסיפו לסיגריות כדי להגביר בהן את רמת הניקוטין. וכמו שתעשיית הטבק הכחישה שנים את היות הניקוטין סם-ממכר, הן מראות נחישות רבה ב-10 הנשים האחרונות בהתנגדותן לנזק שעשן סיגריות גורם למעשן הפסיבי, "המעשן מיד שנייה".
אחד הטיעונים העיקשים של חברות הטבק במרוצת השנים היה שתעשייה זו אינה מודעת לכל עדות ביולוגית על נזקי העישון, ובפרט שתעשיית הטבק מעולם לא עסקה ביוזמתה במחקרים כאלה. אך עדותו עוד משנות ה-70 של מדען בכיר בחברת Philip Morris הייתה שונה במקצת: " כדי להגן על התעשייה שלנו מפני תביעות של יורשיהם של אלה שמתו מנזקי עישון, אנו חייבים להציג עמדה לפיה התעשייה שלנו מעולם לא ניהלה במעבדותיה מחקרים ביולוגיים כלשהם, ובהתאם לא היה ידוע לנו על כל קשר בין עישון ותחלואה". כפי שיתואר בהמשך, חברת Philip Morris שכרה שירותיה של חברה גרמנית בשם INBIFO מהעיר קלן , ובמעבדותיה של האחרונה נעשה משך שנים המחקר הרפואי ביולוגי על השפעות עישון ונזקיו. קשר זה בין חברת פיליפ-מוריס לבין INBIFO היה אמור להיות סוד כמוס, באופן שלעולם לא ניתן יהיה לייחס לפיליפ-מוריס כל המידע שהתגלה במעבדות INBIFO. קשר סמוי זה החל לבצבץ בעקבות הסכם הפשרה החוקי שנחתם בין מדינת מינסוטה עם שש חברות הטבק המובילות בארה"ב, על פיו נאלצו חברות אלה להעמיד לרשות הציבור באתרי אינטרנט, מיליוני דפי מסמכים של דו"חות פנימיים של חברות אלה. אתרים אלה כגון- http://www.tobaccodocuments.org וכן http://www.pmdocs.com הצביעו בין השאר על כל כך שכבר בשנת 1968 הצביע Helmut Wakeham, אחד מסגני נשיא חברת פיליפ-מוריס, על הסכנה הנובעת "ממתנגדי עישון המשפיעים באופן יעיל על דעת הקהל, מה שמחייב את החברה לרכוש בעצה ידע ביולוגי ורפואי על השפעות העישון, כדי שהחברה תוכל להתמודד עם השמועות השליליות על טבק ההולכות ומתגברות". אכן, בשנת 1969 כתב Wakeham ש"אנו חייבים לבצע בעצמנו מחקרים בעכברים על השפעת העישון על נשימתם, ועל האפשרות שלעישון יש פוטנציאל לחולל גידולים סרטניים בחיות אלה". על פי Wakeham, "ידע זה שנרכוש בעצמנו, יאפשר לנו להתמודד עם נתונים שיושמעו על ידי מתחרים שלנו או על ידי מתנגדי-עישון, כנגד המוצרים שלנו". נראה שרעיונו של Wakeham היה נועז מדי לטעמו של נשיא חברת פיליפ-מוריס דאז, Joseph F. Cullman, שהסכים על דרך הפשרה, להפסיק מייד מחקרים ביולוגיים ראשוניים שכבר בצעה חברת פיליפ-מוריס בבוסטון, ולהעתיק אותם לאירופה באופן שיקל את הסוואתם, או כל קשר לחברת טבק זו.
ההזדמנות נוצרה ב-1970 כאשר נוסדה בקלן חברה גרמנית למחקר תעשייתי וביולוגי בשם INBIFO , ו-Wakeham הציע לרכוש אותה כדי שיוכל להתבצע במעבדותיה מחקר על ההיבטים הפסיכולוגיים, ביולוגיים ואפידמיולוגיים של עישון. כדי להפוך את הקשר בין פיליפ-מוריס ל-INBIFO לחשאי עוד יותר, נעשתה רכישת החברה הגרמנית על ידי חברת-בת שוויצרית בעיר Neuchatel, ובשנת 1972 נוסח הסכם של העברת מידע חשאי מגרמניה לארה"ב על ממצאי ניסויי המעבדה. וכדי לטשטש עוד יותר כל קשר אפשרי בין חברת הטבק האמריקנית לחברה הגרמנית, צורף גורם-קש נוסף: מונה מְתאם שישמש חוליית-ביניים נוספת, חוקר שבדי מאוניברסיטת גוטנבורג בשם Ragner Rylander, על מנת שהעברת נתוני הניסויים יועברו דרכו לארה"ב ולא באופן ישיר. ומה היו תוצאות המחקרים שנערכו במעבדות INBIFO אשר חברת פיליפ-מוריס הייתה נחושה כל כך לא להיות מזוהה עם תוצאותיהם? נראה שהיה פער בין חלק מהדיווחים של INBIFO לשימוש פנימי לבין אלה שנועדו לפרסום בכתבי-עת מדעיים. לדוגמה נבחן את מחקרי החברה הגרמנית המתייחסים ל"עשן הסיגריה-הצִדי" מה שנהוג לכנות sidestream smoke. הממצאים נראו ברורים ועקביים. נצטט לדוגמה מדו"ח ניסוי מסוים: "כל החולדות שהיו שרויות באווירת עשן כמעשנות פסיביות, הראו סימני תשישות בתום יום של חשיפה כזו. לעומת חולדות שנחשפו ישירות לעשן סיגריה על ידי "מכונות מעשנות" עם מסנן או פילטר או מה שקרוי mainstream smoke, ואשר התאוששו לחלוטין למחרת בבוקר, הרי דווקא החולדות הפסיביות שנחשפו לעשן-צדי (sidestream) הראו למחרת בבוקר פרווה לא-סדורה ((shaggy fur ואי-סדירות של נשימתן שהתבטאה בשריקות ובנהמות.
ניסויים אלה הניבו אם כן הפתעה לא צפויה: הסתבר שהנזק העלול להיגרם כתוצאה מחשיפה לעשן הצִדי, גדול מזה הנגרם משאיפה ישירה של העשן הידוע כ-mainstream, בנזק הגדול יותר שהסב העשן הצדי לחולדות הפסיביות, הן בנמק או בניוון של שכבת החיפוי (האפיתל) של האף, וכן בפגיעה בתאי הקשקש באפיתל הריסי של חלל האף. אנו יודעים היום שהעשן הצדי-sidestream-מופרש ישירות לחלל האוויר מהקצה הבוער של הסיגריה, ולכן עשן זה אינו עובר ומסתנן דרך הפילטר שלה, לכן הוא מסוכן יותר מהעשן הישיר הנקלט על ידי המעשן כשהוא מסונן. מחקרים שונים מראים שכמות העיטרן (tar) והניקוטין בעשן הצדי גדולים פי-3 מאשר בעשן הישיר, ואילו כמות הפחמן החד-חמצניCO גדולה פי-3 בעשן הצדי. ההפתעה בממצאים אלה נבעה בעיקר מהשוואת החומר החלקיקי המצוי בעשן הסיגריה הישיר (mainstream), המרובה פי-4 מזה שנמדד בעשן הצדי. אף על פי כן ההשפעה הרעילה של העשן הצדי הייתה גדולה יותר! ובאופן בהחלט לא בלתי-צפוי העדיפה חברתINBIFO לסכם את הממצאים האחרונים בדו"חות פנימיים שהתגלו רק לאחרונה, אך לעומת זאת המשיכה INBIFO לפרסם בעיתונות המדעית הפומבית תוצאות מחקרים שלא היה מאומה בינם לבין נזקי עישון, תוך העדפה להזהיר את הציבור מפני נזקי מוצרים אחרים כדי להסיח את דעתו מנזקי עשן הסיגריה. כדוגמה אופיינית לקשר השתיקה האמור של INBIFO, "חברת הבת למחקרים של פיליפ-מוריס, היא מקפידה לפרסם מאמר בשנת 1990 בכתב העת Environment Research עליו חתומים Rylander ואנשיו תחת הכותרת: Lung cancer risk and mutagenicity of tea""!!! צחוק הגורל ואולי בכיו: אליבא דמדעני INBIFO, העובדה ש-85% מהחולים בסרטן הריאות לקו במחלה בגלל המוטציות הנגרמות לתאי הריאה שלהם מהחומרים המוגנים בטבק, אינה סיבה למחקר או לפרסום תוצאותיו. מה שמטריד את "מדעני INBIFO" היא הכושר של תה ירוק דווקא לגרום למוטציות ולסרטן ריאות. מסיחֵי-דעת של ממש!
אך הבה נחזור לנושא מחקרי INBIFO בתחום העשן הצדי הנפלט מהסיגריה הבוערת והופך את ה"לא מעשנים" ל"מעשנים שלא מדעת". היום אנו כבר יודעים שבין השנים 1981 עד 1994 כתבה INBIFO למעלה מ-800 (!!) דו"חות מדעיים על השפעותיו המסוכנות של העשן הצדי (sidestream), אך בתקופה זו לא טרחה, או חששה לפרסם אף לא מאמר אחד בעיתונות המדעית הפומבית. העובדה שכבר הייתה ידועה למדעני INBIFO כבר בשנת 1982 על הנזקים החמורים של עשן צדי, הוסתרה בהקפדה מעיני הציבור, ובמקביל המשיכו דוברי Philip Morris להפריח מסך עשן שמטרתו להפריך כל אפשרות של נזק העישון למעשנים פסיביים. באפריל 2002 בבית משפט פדראלי המשיכו נציגי Philip Morris לטעון "שלמיטב ידיעותיהם והכרתם אין כל קשר בין עשן המופרח מסיגריות לסביבה הקרובה לבין תחלואה"!
בתחילת נובמבר 2004 נערך בוושינגטון כינוס בינלאומי רב-משתתפים בנושא Public Health and Environment ואחד הנושאים ה"חמים" בו היה ETS או Environment tobacco smoke או השפעת עשן הסיגריות על סביבתנו. פרופ' Stanton Glantz מסן-פרנסיסקו, מגדולי המומחים בתחום זה אמר בין השאר את הדברים הבאים: "בין השנים 1981 ו-2000 חוקרי INBIFO בגרמניה, בצעו 36 ניסויים גדולים על חיות מעבדה לבדיקת השפעת עשן סיגריות צדי. מסקנתם הייתה מפתיעה אך ברורה, באופן שהצביע על נזקיו הבריאותיים של עשן-צדי מעל הצפוי. חברת פיליפ מוריס, גדול יצרני הסיגריות בעולם, ובעליה הסמויים של חברת INBIOFO, ידעו בשנות ה-80 יותר על נזקי העישון הפסיבי, מאשר יודעת כל הקהילייה הרפואית-מדעית בעולם על נושא זה אפילו בימים אלה של שלהי 2004. למרות ידע זה ממשיכה פיליפ מוריס להכחיש כל קשר בין עישון ונזק סביבתי, וממשיכה כמובן להתנגד לכל הגבלות ופיקוח על עישון ברשות הציבור"
ולמה להקדיש מאמר שלם להיבט "כה צדדי" של נזקי העישון? דברים אלה נכתבים לידיעתו של הרוב הגדול של הציבור שאינו מעשן, כדי שידעו לעמוד על זכויותיהם במסעדות, ובמסדרונות בתי החולים אפופי העשן, ובעוד אינספור מקומות סגורים בהם הם זכאים לנשום אוויר צח, ונושמים את "העשן הצדי" המסוכן של מעשנים חסרי התחשבות....ומפירי חוק.