סוגי גידולים בשד

גידולים שפירים

גושים בשד הם תופעה נפוצה. בכ-80% מהמקרים מדובר בגידולים שפירים (כיסיות), או בשמם המוכר יותר, ציסטות, שהם שקיקי נוזל שמקורם בתהליכים הורמונליים ברקמת השד. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא פיברואדנומה - רקמה סיבית בלוטית. שליש עד מחצית מהנשים בעולם המערבי חוות בעיה כלשהי בשדיים, כגון נפיחות, כאב, רגישות, גושים ועוד.

ציסטות

נשים רבות בגיל הפוריות (40-30) חשות במצב המכונה 'שדיים ציסטיים' (Fibrocystic Breasts). במצב זה מתפתחים כיסים המכילים נוזל בשד אחד או בשניהם. הכיסים עלולים להתנפח ולגרום לכאבים שיכולים להיות קשורים, לעיתים, למחזור החודשי (וסת). בדרך כלל, עם סיום דימום המחזור החודשי, הציסטות נוטות להצטמק. מצב זה אינו מחלה, אלא מיוחס לשינויים הורמונליים שעובר גוף האישה בעקבות המחזור החודשי. אין קשר בין הופעת ציסטות אלו ובין גידול סרטני בשד. עם זאת, אישה בעלת שדיים ציסטיים חייבת להכיר את שדיה היטב, כדי שתוכל להבחין בשינוי כלשהו שחל בהם, ואם חל שינוי - לפנות מיידית לרופאה המטפלת בה. הזמן הטוב ביותר לביצוע בדיקה זו הוא כשבוע ימים לאחר תחילת המחזור, כשהנוזלים בציסטות נספגים. בנוסף, על האישה להקפיד על ביקורת רפואית שגרתית בהתאם להמלצות.

פיברואדנומה (Fibroadenoma)

גידולים שפירים בשד, שמקורם אינו בתעלות החלב, אלא ברקמת החיבור שביניהן. מצב זה שכיח מאוד בנשים צעירות (בדרך כלל, עד גיל 35-30). גידולים אלו אינם מסוכנים, וניתן לזהותם בבירור באולטרה-סאונד. בגושים קטנים (פחות מ-1 ס"מ), בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ניתן לקבוע את האבחנה על בסיס האולטרה-סאונד בלבד. בגושים מעל ל-1 עד 2 ס"מ - מומלץ לבצע ביופסיית מחט בהנחיית אולטרה-סאונד. גידול שפיר מסוג זה עשוי להיספג מעצמו, להישאר ללא שינוי שנים רבות, או לגדול. יכולים להיות מספר גידולים, בשד אחד, או בשניים. אם במהלך המעקב אחר הגידול מתברר כי הוא מתפתח - יומלץ על הסרתו. גידול אחר מאותה משפחה, אך נדיר הרבה יותר, הוא גידול פילודס (Phyllodes Tumor) העלול להופיע בצורתו השפירה או הממאירה. אם הביופסיה מעלה חשד לגידול מסוג זה מומלץ להסירו, גם אם מדובר בצורתו השפירה.

גידולים פפילריים של השד 

גידולים פפילריים של השד הם קבוצה של גידולים שמתפתחים מתוך צינוריות החלב. רובם שפירים, אך במקרים נדירים הגידול יכול להכיל תאים אטיפיים (תאים עם שינויים קלים) ואף תאים סרטניים.

גידול פפילרי שפיר נקרא 'פפילומה תוך-צינורית'. הוא מצוי בדרך כלל בצינוריות שקרובות לפטמה ועלול לגרום להפרשות שונות מהפטמה. ההפרשה יכולה להיות צלולה, צהובה, ירוקה, אפורה, חומה או דמית. פפילומה יכול גם להתייצג כגוש קטן או כקבוצת הסתיידויות בממוגרפיה.

כשמזהים תאים סרטניים בגידול הוא נקרא 'סרטן שד פפילרי' (ראי בהמשך).

באופן כללי הגידולים הפפילריים נוטים להיות הטרוגניים, כלומר באותו הגידול יש אזורים בעלי מראה שפיר ואזורים בעלי מאפיינים של גידול סרטני. על כן, במקרה של חשד לגידול פפילרי, תילקח ממנו דגימה ותישלח לבדיקת מעבדה לבירור טיב הגידול. עם זאת, לא פעם קשה לקבוע את טיבו על סמך ביופסיה בלבד. ומכאן הצורך במקרים רבים להוציא בשלמות גידולים פפילריים גם אם לא נראו בהם תאים סרטניים בביופסיית המחט.

גידולים ממאירים (סרטניים)

סרטן השד יכול להתפתח בחלקים שונים של השד ויכול להיות חודרני או לא חודרני.

סרטן שד לא-חודרני Ductal Carcinoma in Situ) DCIS)

זהו גידול סרטני בשלב מוקדם, הממוקם בתוך צינוריות החלב בלבד (נקרא לעיתים גם 'גידול טרום-חודרני' או 'סרטן שד תוך-צינורי').

מקרים רבים יותר של סרטן שד מסוג DCIS מתגלים כיום בישראל, בעקבות בדיקת הסקר בממוגרפיה שמבצעות נשים באופן שגרתי אחת לשנתיים כחלק מהתוכנית הלאומית לנשים בגיל 74-50. לעיתים חלק מהנשים חשות גוש בשד או סובלות מפריחה או מהפרשת נוזלים מהפטמה, אך מרבית הנשים אינן חשות בתסמינים מוקדמים, כך שהגידול מתגלה בבדיקת ממוגרפיה שגרתית.

גידולים אלו עלולים להכיל בתוכם מוקד של גידול סרטני חודרני, כך שאם אינם מטופלים בשלב מוקדם הם עלולים להתפשט לרקמות סמוכות ולאיברים מרוחקים. כיוון שאין דרך לנבא באילו מקרים מצב זה עלול לקרות, כמעט כל הנשים המאובחנות עםDCIS  יקבלו טיפול הכולל כריתה של הגידול (ניתוח למפקטומיה) בשילוב עם טיפול בקרינה (רדיותרפיה) ובהמשך טיפול הורמונלי (ראי פרטים בהמשך), אם הגידול חיובי להורמונים. עם זאת, בחלק מן המקרים, כאשר מדובר בגידול גדול או בכמה מוקדי גידול באותו שד, יהיה צורך בכריתת שד מלאה. אם מבוצעת כריתת שד מלאה לרוב אין צורך בקרינה לאחר מכן.

הן במקרה של כריתה חלקית והן במקרה של כריתה מלאה, ניתן לבצע שחזור שד (ראי פרטים בהמשך).

סרטן שד חודרני

רוב הגידולים בשד הם מסוג חודרני (Invasive Breast Cancer). פירוש הדבר שתאים סרטניים חדרו את דופן צינוריות החלב או הבלוטות, והתפשטו לרקמת השד.

רוב גידולי השד החודרניים הם מסוג קרצינומה, שמקורה בתאי האפיתל שהם תאים הנמצאים על פני השטח של איבר או רקמה וספציפית בשכבה החיצונית של השד. שני הסוגים הנפוצים הם:

• קרצינומה דקטלית (Ductal Carcinoma) שמקורה בצינוריות החלב, מהווה את מרבית מגידולי השד החודרניים (כ-80%).
• קרצינומה לובולארית (Lobular Carcinoma) שמקורה ברקמה בלוטית, מהווה כ-15-10% מגידולי השד החודרניים.

סרטן שד פפילרי

סרטן שד פפילרי יכול להיות חודרני (כשהתאים הסרטניים אינם מוגבלים לצינוריות החלב) או לא חודרני (תאי הסרטן מוגבלים לצינוריות החלב).

הטיפול בסרטן שד פפילרי זהה לסרטן שד אחר ומבוסס על שלב המחלה (גידול פולשני או לא, גודל הגידול, מעורבות קשריות לימפה והימצאות גרורות מרוחקות) והמאפיינים המולקולריים שלו (ביטוי של קולטנים לאסטרוגן, פרוגסטרון ו-HER2). סרטן שד מסוג פפילרי נוטה לבטא קולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון, נוטה פחות לערב את בלוטות הלימפה, מגיב יותר לטיפול ונוטה להיות בעל פרוגנוזה טובה יותר מסוגים שכיחים יותר של סרטן צינוריות חלב פולשני.

הטיפול המקומי כולל ניתוח ויכול לכלול קרינה, למניעת חזרת הסרטן בשד. טיפול תרופתי משמש למניעת חזרת המחלה או התפשטותה לחלק אחר בגוף, ועשוי לכלול טיפול אנדוקריני (הורמונלי), כימותרפיה וטיפול המכוונן לחלבון HER2. לעיתים קרובות סוגים שונים של טיפול משמשים יחד כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר.

סוגי סרטן שד נפוצים פחות

מחלת פאג'ט (Paget's Disease of the Nipple): מחלה המתבטאת בתסמינים הדומים לאקזמה של העור על הפטמה, או באזור העטרה. לעיתים המחלה מלווה בגידול סרטני פולשני מאחורי הפטמה. במקרים אחרים מדובר בגידול סרטני מסוג סרטן שד לא חודרני (DCIS). מחלת פאג'ט היא מחלה נדירה יחסית המאובחנת באישה אחת או שתיים מתוך 100 חולות סרטן שד, בעיקר בקרב נשים בשנות ה-50 לחייהן.

התסמינים דומים לאלו של מחלות אחרות בעור, כגון אקזמה, דרמטיטיס או פסוריאזיס. התסמין הראשון הוא פריחה קשקשית אדומה, שאינה חולפת על הפטמה, לעיתים גם על העטרה. עם הזמן האישה עלולה לחוש כאבים, עור הפטמה והעטרה עלול להפוך לדלקתי, וייתכנו דימומים, כיבים ופצעים על עור השד. בחלק מהנשים הפריחה מלווה בגרד ובצריבה. לעיתים מופיעות גם הפרשת נוזלים ושקיעתה של הפטמה.
כאשר התופעות הנ"ל מתמשכות, יש לפנות לכירורגית כדי לשלול קיומה של מחלה זו.

רק במחצית מהנשים המאובחנות במחלת פאג'ט ניתן לחוש בזמן האבחון בגוש בשד. תהליך אבחון המחלה דומה לאבחון סרטן השד, וכולל ביופסיה, ממוגרפיה ואולטרה-סאונד.

סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer): סרטן שד דלקתי הוא מצב נדיר יחסית, בו גידול סרטני בשד חודר לתוך תעלות הלימפה בעור השד ויוצר מעין דלקת. התאים הסרטניים אינם מתפתחים כקבוצה (גוש), אלא גדלים לאורך התעלות הקטנות בעור השד (כלי הלימפה) וחוסמים אותן. ישנן נשים שגופן מגיב להימצאותם של התאים הסרטניים בכלי הלימפה, ואז מראה השד הוא נפוח ודלקתי (ומכאן שמה של המחלה). תפקידה של מערכת הלימפה בגוף הוא לסלק נוזלים, חיידקים וחומרי פסולת, שנוכחותם בגוף אינה רצויה.

לעיתים קרובות תסמיני המחלה מופיעים באופן די פתאומי. השד נראה אדום, דלקתי, חם ונפוח למגע. על עור השד עלולים להופיע חריצים או סימנים בולטים, במקרים מסוימים העור הופך מצולק, בדומה לקליפת תפוז (תופעה הנקראת "peau d'orange") תסמינים אחרים כוללים גוש, כאבים בשד או בפטמה והפרשה מהפטמה. סרטן שד דלקתי עלול להתפשט מהר יותר מגידולים סרטניים אחרים בשד ולכן הטיפול במחלה יינתן מוקדם ככל האפשר. במקרי סרטן שד דלקתי, תמיד יינתן טיפול כימי ראשוני, ורק לאחריו יבוצע ניתוח.

סרקומה (Sarcoma): גידול סרטני נדיר ברקמה החיבורית של השד. בשל הנדירות וההטרוגניות של המחלה, רצוי שהטיפול יהיה על ידי צוות רב-תחומי.