סרטן וסביבה - (חלק ב') גורמים להתפתחות סרטן המושפעים מאורח החיים

 גורמים להתפתחות סרטן המושפעים מאורח החיים (Lifestyle)

ההערכה הרווחת כיום היא כי יותר ממחצית ממקרי הסרטן קשורים לגורמים שמקורם באורח החיים שאנו מנהלים, ובהם: עישון, תזונה לקויה, השמנת יתר, מחסור בפעילות גופנית, משקאות אלכוהוליים, קרינה אולטרה-סגולה.

חשיפה לחומרים מסרטנים במוצרי טבק אחראית, כאמור, לכשליש מכלל מקרי המוות כתוצאה ממחלות הסרטן. עישון סיגריה, סיגר, נרגילה ומקטרת, לעיסת טבק, הרחת טבק, עישון נרגילות וחשיפה לעשן טבק בסביבה (עישון פסיבי) - קשורים כולם לסיכונים מוגברים להופעת מחלות סרטן. עישון סיגריות, סיגרים ומקטרת קשורים לסרטן הריאות, הפה, שלפוחית השתן, המעי הגס, הכליות, הגרון, חלל האף, הפה והלוע, הוושט, השפתיים, הקיבה, צוואר הרחם, הכבד, הלבלב וכן ללוקמיה.

טבק שאינו משמש לעישון נקשר לסוגי סרטן בפה, ואילו עישון פסיבי עשוי לגרום לסרטן ריאות. סיגריה מכילה מעל כ-70 חומרים שונים שהוכחו כמסרטנים, דהיינו מצויים באחת משלוש הקבוצות שפורטו לעיל. הסיכון להופעת סרטן הפה, הגרון והוושט גבוה אף יותר בקרב מעשנים הצורכים, בנוסף לסיגריות, יותר משני משקאות אלכוהוליים ליום.

תזונה לקויה

בשנים האחרונות פורסמו כמה מחקרים רחבי היקף על הקשר בין סוג המזון שאנו צורכים, לבין מחלות סרטן. לדוגמה, מחקרים אחדים הראו כי צריכת יתר של בשר אדום ובשרים מעובדים, מלח ומזונות מומלחים, מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס וסרטן הקיבה. כמו כן, קיימות עדויות לכך שתזונה עשירה בסיבים תזונתיים, בירקות ובפירות, עשויה להקטין את הסיכונים להתפתחות סרטן הוושט, הקיבה והמעי הגס.

השמנת יתר

נראה שמשקל עודף או השמנת יתר, שאותם נהוג לחשב כאינדקס מסת הגוף או היקף המותניים, הם הגורמים המשמעותיים ביותר לתחלואה בסרטן, מלבד עישון. מחקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות גדולות מראים קשר עקבי בין השמנת יתר לסוגים מסוימים של סרטן. הסיכונים הגבוהים ביותר הם למחלת סרטן השד, לסרטן רירית הרחם, השחלה, הכליות, המעי הגס והוושט.

מדד מסת גוף (BMI) הוא כלי המצביע על תקינות משקל הגוף. מחשבים אותו באמצעות חלוקת משקל הגוף (בקילוגרמים) בריבוע הגובה (במטרים). היחס הרצוי הוא 25-22 בקרב נשים ו־26-23 לגברים. תוצאה נמוכה יותר מעידה על תת משקל, ותוצאה גבוהה יותר מעידה על משקל עודף ונטייה להשמנת יתר.

אנשים בעלי משקל עודף או השמנת יתר נתונים, כאמור, בסיכון מוגבר לחלות במחלות רבות - כולל מחלות הסרטן - ביחס לאנשים בעלי משקל גוף תקין. על מנת למצוא לאיזו קבוצה אתם משתייכים, אתרו בגרף את נקודת המפגש בין הגובה למשקל שלכם.

בעקבות חוסר הדיוק במדד BMI בחלק מקבוצות הגיל, החל שימוש בשיטה נוספת: מדידה השוואתית של היקף המותניים ביחס להיקף האגן או הבטן. היחס לא אמור לעלות על 0.95 אצל גברים ועל 0.80 אצל נשים. יחס גבוה יותר מצביע על השמנת יתר. נקבע שהיקף מותניים תקין לא יעלה על 92 ס"מ אצל גברים ועל 80 ס"מ אצל נשים. נמצא כי שיעור התחלואה בקרב גברים שהיקף המותניים שלהם בטווח של 94-102 ס"מ, גבוה פי שניים משיעור התחלואה של גברים עם היקף מותניים קטן יותר, וכך גם בקרב נשים שהיקף המותניים שלהם בטווח של 80-88 ס"מ. כמו כן, נמצא כי נשים שהיקף המותניים שלהן הוא 90 ס"מ ויותר, הן בסיכון גבוה ב-40% לחלות בסרטן שד, מנשים שהיקף המותניים שלהן 73 ס"מ ופחות. על מנת לדעת מה המשקל הרצוי והבריא עבור כל אדם, חייבים להתחשב בשני אמצעי המדידה המדויקים והמאפיינים ביותר: BMI והיחס בין היקפי הגוף.

מחסור בפעילות גופנית

המחקרים מצביעים על אורח חיים נטול פעילות גופנית, או כזה הכולל פעילות מועטה, כגורם סיכון לתחלואה מסרטן ובמיוחד לעלייה בסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס וסרטן השד. ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית רבה ביותר בקרב אנשים העוסקים בה בהתמדה. על פי ההערכה, השילוב של חוסר פעילות גופנית והשמנת יתר מגביר את הסיכון לתחלואה של סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן רירית הרחם, סרטן הכליות, סרטן הוושט וככל הנראה גם סרטן הריאה. מאידך, פעילות גופנית מפחיתה דם את הסיכון של חולים לחזרת המחלה, משפרת את תחושת התשישות שלהם, ואת איכות חייהם.

משקאות אלכוהוליים

אנשים הצורכים משקאות אלכוהוליים בכמות שעולה על מנה אחת ביום (לנשים) או שתיים (לגברים), בעיקר המעשנים שבהם, נתונים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מחלות סרטן שונות. מחלות הסרטן המיוחסות לצריכת יתר של אלכוהול הן סרטן הפה, הגרון, הלוע, הכבד והוושט. כמו כן, לאחרונה נתגלו ממצאים הקושרים בין צריכת אלכוהול לבין התפתחות סרטן השד, סרטן המעי הגס והחלחולת וסרטן השחלה. אלכוהול נכלל ברשימת התערובות המסווגות כמסרטנים ודאיים לבני אדם.

קרינה אולטרא-סגולה

חלק מטווח אורכי הגל של הקרינה האולטרה-סגולה מצוי בתחום הקרינה המייננת (חלק זה קרוי 'הקרינה האולטרה-סגולה הקרובה'), ובהקשר זה הוכלל על ידי IARC בקבוצה 1 של החומרים ונסיבות החשיפה המסרטנים. בני אדם נחשפים לקרינה זו הן ממקור טבעי (שכן היא מהווה מרכיב בקרינת השמש) והן ממקור מלאכותי - מיטות שיזוף לסוגיהן.

קרינה אולטרה-סגולה (UV) שמקורה באור השמש או במנורות שיזוף, גורמת להזדקנות מוקדמת של העור ולנזק ל-DNA בתאים, העלול לגרום להתפתחות מלנומה וסוגים אחרים של סרטן העור. בזכות פעילותה הכוללת של האגודה למלחמה בסרטן בחינוך הילדים והמבוגרים להתנהגות 'חכמה בשמש' וייזום שבוע המודעות למניעת סרטן העור ואבחונו המוקדם, ישראל ירדה מהמקום השלישי בעולם בשיעור החולים החדשים - למקום ה־13 בגברים וה־20 בנשים.

על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, בשנת 2012 אובחנו בישראל כ־880 חולים במלנומה חודרנית ממאירה של העור (מהם כ־860 יהודים ו־22 ערבים). בנוסף לכך, בכל שנה מתגלים בארץ יותר מ־10,000 חולים עם סרטן עור מסוג שאינו מלנומה. סוגי סרטן אלה אינם קטלניים על פי רוב, אך הם עלולים לפגוע באיכות החיים וכן לגרום לנזקים אסתטיים חמורים ולסבל רב.

 גורמים סביבתיים להתפתחות סרטן

זיהום אוויר

כאמור, זיהום אוויר הוכרז בסוף שנת 2013 כמסרטן בקבוצה 1. זיהום אוויר כולל בתוכו מגוון של מזהמים, חלקם קרצינוגניים, כגון פחמימנים מסוימים הנפלטים ממנועי דיזל ובנזין, מתכות ופחמימנים מסרטנים בתעשייה, לרבות תעשיית הדלקים (בתי זיקוק, מסופי אחסון ועוד) ותחנות כוח. מזהמים נפלטים לאוויר גם במסגרת שימושים ביתיים (כמו חימום ובישול) וכן מעומסים גדלים והולכים של חומרי הדברה (בחלקם קרצינוגניים). IARC קבע את זיהום אוויר כמכלול מבחינת פוטנציאל גרימת הסרטן, אף שתמהיל המזהמים משתנה ממקום למקום. בהקשר לסרטן הריאה - האפקט הממאיר העיקרי שנגרם מזיהום אוויר - IARC מצטט מחקר הטוען כי ניתן לייחס לזיהום אוויר 223 אלף מקרים של סרטן ריאה בעולם. מסקנות IARC התקבלו ממחקרים אפידמיולוגיים שבוצעו ברחבי העולם והקיפו מיליוני בני אדם.

עיקר הנזקים הבריאותיים של זיהום אוויר בכלל ושל זיהום אוויר חלקיקי בפרט, הם במסלול הנשימה. להלן כמה מרכיבים של זיהום אוויר שאותם ניתן למצוא בסביבה תעשייתית ו/או בסביבת הימצאותם של בני אדם - במקומות עבודה, מגורים או בילוי.

ממסים

כמה ממסים המשמשים כמרכיבים במדללי צבע, במסירי צבע, במסירי שומן ובתעשיית הניקוי היבש, ידועים, או חשודים כגורמים למחלות סרטן, כגון סרטן בלוטות הלימפה ולוקמיה, על סמך ניסויים שנערכו בבעלי חיים. חומרים אלו כוללים: בנזן, פחמן טטרה-כלוריד, כלורופורם, דיכלורומתאן (מתילן כלוריד), טטראכלורואתילן וטריכלולואתילן. זאת על פי מחקרים אפידמיולוגים שבדקו את השפעתם בחשיפה תעסוקתית או סביבתית. אי לכך, חומרים אלה נכללים ברשימת החומרים החשודים כמסרטנים או כמסרטנים ודאיים בבני אדם.

בנזן

חומר זה ידוע כגורם למחלת הלוקמיה בקרב בני אדם. נעשה בו שימוש נרחב בתעשייה הכימית, בתעשיית התרופות וכן כמרכיב בדלק. לאחר שנת 1997 נאסר השימוש בבנזן כמרכיב בחומרי הדברה. אנשים המועסקים בתעשיות פטרוכימיות, תעשיית התרופות, תעשיית מוצרי העור, תעשיית הגומי, תחנות דלק ותעשיית הרכב חשופים לבנזן וכך גם אוכלוסייה המתגוררת באזורים עירוניים סואנים. שאיפת אוויר המזוהם בחומר מגלמת את אופן החשיפה העיקרי לחומר זה. הואיל ובנזן מהווה את אחד ממרכיבי הדלק, אוויר מזוהם בבנזן נמצא בסביבת תחנות דלק ובאזורים בהם קיים עומס תחבורה (עקב שריפה לא מושלמת במנועי בנזין ודיזל). בנזן מצוי גם בעשן סיגריות, וההערכה היא שכמחצית מהחשיפה לבנזן מקורה בעשן סיגריות.

סיבים, חלקיקים זעירים ואבק

חשיפה לסוגים מסוימים של סיבים, חלקיקים זעירים ואבק מתרחשת בכמה מגזרים תעשייתיים ומעלה את רמת הסיכון של העובדים בהם, ולעתים גם את זו של בני האדם המתגוררים בסמוך למפעלים אלו, לחלות בסרטן. חשיפה מסוג זה עלולה להתרחש גם באזורים שאינם תעשייתיים. להלן כמה דוגמאות:

אזבסט

האזבסט הוא שם כללי לקבוצת חומרים טבעיים הנבדלים זה מזה בהרכבם, ובהם אזבסט לבן, אזבסט כחול ואזבסט חום. סיבי אזבסט וכל צורותיו התעשייתיות ידועים כחומרים מסרטנים. עלייה בשכיחותן של מחלות סרטן שונות - כגון מזותליומה (סרטן נדיר של תאי קרום הריאה וחלל הבטן - הצפק), סרטן הריאות, סרטן הגרון וסרטן השחלה - נצפתה באופן עקבי בקרב אנשים החשופים לאזבסט במסגרת עבודתם. כיום, החוק בישראל אוסר שימוש חדש באזבסט.

האזבסט מופיע בטבע כמינרל עשוי סיבים הנכרה במחצבות ברחבי העולם (לא בישראל). חשיפה לאזבסט אחראית לשיעור הגבוה ביותר של מקרי סרטן הקשורים למקום העבודה, עם סיכון גבוה ביותר בקרב עובדים מעשנים. סיבי אזבסט משתחררים לסביבה בעקבות פעולות בנייה ושיפוץ ובליה של יותר מ-5,000 מוצרי אזבסט, בהם בידוד גגות, בידוד מוצרי חימום וחשמל, צינורות ומשטחי בטון, רצפות, איטומים למיניהם, פלסטיק, מוצרי טקסטיל ונייר. אנשים העובדים בתעשיית הבידוד, באחזקה, בתיקון ובהריסת מבנים, חשופים לרמות גבוהות של אזבסט, וייתכן שהאוכלוסייה כולה נחשפה לרמה מסוימת של אזבסט, בשל השימוש הנרחב שנעשה בחומר זה בעבר. חוק האזבסט נחקק בזמנו, בסיוע האגודה למלחמה בסרטן. מאחר שהשימוש באזבסט הוגבל מאז במידה רבה, ירדה רמת החשיפה בקרב כלל האוכלוסייה.

הציבור הרחב יכול להיחשף לאזבסט בשלוש דרכים עיקריות:

המקרה השכיח ביותר הוא של אלמנטים בבנייה העשויים אזבסט-צמנט - חומר המורכב מתערובת המכילה עד 10% סיבי אזבסט, הכלואים במטריצה של מלט ומים. כשהאזבסט 'כלוא' במלט, הוא אינו מהווה סכנה. אולם כאשר המלט מתפורר, נשבר או נשרף, משתחררים סיבי האזבסט לאוויר. אירועים מסוג זה עלולים להתרחש עקב ביצוע עבודות לפירוק מבני אזבסט בניגוד להנחיות, שריפה במבנה המכיל אזבסט, אירועי מזג אוויר קיצוניים, או שבירת הלוחות עקב פגיעות עוינות. על פי הערכות, קיימים בארץ מבני אזבסט-צמנט בהיקף עצום של מאות מיליוני מטרים מרובעים.

מקרה אחר הוא של אזבסט המשמש כבידוד אקוסטי ותרמי ומותז על קירות במבנים שונים, ובעיקר במבנים כגון אולמות מופעים וספריות. במקרים אלה האזבסט הוא במצב פריך, שבו סכנת שחרור הסיבים גבוהה בהרבה, ובדרך כלל גם ריכוז הסיבים גבוה הרבה יותר.

המקרה השלישי הוא ייחודי לאזור נהריה והגליל המערבי, שם פעל עד 1997 מפעל 'איתנית' לייצור מוצרי אזבסט צמנט. פסולת אזבסט, גם במצב פריך, הוטמנה או פוזרה בקרקע ברחבי האזור, בין היתר כמצע לשבילים, כולל בחצרות פרטיות, בשטחים ציבוריים ובשטחים חקלאיים. כל עבודה בקרקע שהוטמן בה אזבסט, עלולה לגרום לחשיפה מסוכנת.

באוגוסט 2011 נכנס לתוקפו החוק האוסר שימוש חדש באזבסט - שהוכח כמסרטן ודאי - ומסדיר את הטיפול בחומר הקיים, במטרה לצמצם ולמנוע את חשיפת הציבור למפגעיו הבריאותיים והסביבתיים הקשים. החוק אוסר על שימוש חדש באזבסט וכן מחייב הוצאה הדרגתית של אזבסט פריך ממבני ציבור, ממתקני תעשייה ומציוד וכלי רכב בצה"ל. עיסוק באזבסט או גרימת מפגע אזבסט יהיו עבירות פליליות ויחשפו את המפגע לקנסות שגובהם יכול להגיע ל-800,000 שקל. חקיקה זו מציבה את ישראל בשורה של מדינות שאסרו על שימושים חדשים באזבסט בעשור האחרון, וקבעו הוראות מחמירות באשר להסרת שימושי האזבסט הקיימים.

עקב חשיבות הנושא יפורטו להלן עיקרי החוק שמטרתו לצמצם ולמנוע חשיפה של הציבור הרחב למפגעי האזבסט:

• איסור על שימוש חדש באזבסט מכל סוג.
• חובה לפנות אזבסט פריך המצוי כיום בשימוש בתעשייה ובמבני ציבור (בתוך 10 שנים) וכן במתקנים וציוד של צה"ל (בתוך 7 שנים).
• הסדרת דרישות תחזוקה לגבי אזבסט צמנט במבני ציבור - צביעה, מיפוי ורישום.
• איסור גרימת מפגע אזבסט והוראות לטיפול במפגע.
• הסדרת רישוי של עוסקים באזבסט: קבלני אזבסט ומפקחי אזבסט, מעבדות וסוקרים, על מנת להבטיח כי העוסקים בתחום יהיו בעלי הכשרה מתאימה וכפופים למנגנוני פיקוח מתאימים.
• חובה לקבל היתרים לביצוע עבודות אזבסט ותנאים לשמירה על איכות הסביבה ולמניעת מפגעים בעת ביצוע עבודות.
• סמכויות פיקוח, הטלת עיצומים כספיים וסעיפי עונשין.

אבק סיליקטים

התגלה כמעלה את רמת הסיכון לסרטן ריאות בקרב בני אדם. אבק כזה מצוי בסביבות תעשייתיות העוסקות בחול ובמוצרי בניין, כגון: מכרות פחם, טחנות, מחצבות ועיבוד גרניט, ניפוץ סלעים וכן בזמן הליכי שיוף בחול.

אבק עץ

נקשר להופעת סרטן של חללי האף והסינוסים, ידוע כמסרטן בקרב עובדים לא מוגנים, הנחשפים אליו באופן קבוע בתהליכי שיוף ובתעשיית ריהוט.

דיאוקסינים

דיאוקסינים הם תוצרי לוואי לא רצויים של תהליכים כימיים המתרחשים בטמפרטורות גבוהות והמכילים כלור ופחמימנים (חומרים המכילים מימן ופחמן). קיימים לפחות 100 סוגים שונים של דיאוקסינים, שכאמור אינם מיוצרים באופן מכוון בתעשייה, אלא נוצרים במהלך קירור גזי פליטה או גזי תהליך. חומרים אלו עלולים להיווצר ולהיפלט לסביבה בתהליכים של הלבנת נייר ועיסת נייר; שריפת אשפה עירונית, אשפה רעילה ופסולת מבתי חולים; שריפות חשמל מסוימות; בכורי היתוך שבהם מופקות מתכות מעפרותיהן וכן בהבערת גזם חקלאי. דיאוקסינים קיימים גם כמזהמים בכמה חומרי הדברה נגד חרקים, בקוטלי עשבים ובחומרי שימור עץ. הדיאוקסינים, שהנם מזהמים סביבתיים נפוצים למדי, נוטים להצטבר ברקמות שומניות ומתפרקים בקצב איטי. לכן, חשיפת האוכלוסייה לדיאוקסינים נגרמת בעיקר מאכילת החלקים השומניים המצויים במזונות שונים מן הצומח ומן החי - לרבות מוצרי חלב, דגים, עופות, בשר בקר וכן פירות וירקות שומניים שונים, כגון בוטנים ואבוקדו.

דיאוקסין ספציפי הידוע כבעל סבירות גבוהה יחסית להשפעה סרטנית על בני אדם הוא ה-TCDD (2,3,7,8-tetrachlorodibenzo-p-dioxin) .TCDD הוא חומר מסרטן, המסווג על ידי IARC בקבוצה 1. חומר זה מסוכן לבעלי חיים, ונמצאה עלייה כללית בשיעור מקרי המוות מסרטן בקרב עובדים שנחשפו לריכוזים גבוהים של חומר זה.

פחמימנים ארומטיים פוליציקליים (PAHs)

כמה מהמחקרים הראו עלייה בשכיחות סוגי מחלות סרטן (הריאות, העור ומערכת השתן) בקרב אנשים שנחשפו לתערובות של פחמימנים ארומטיים פוליציקליים (PAHs). המקור העיקרי לחומרים אלו הוא שריפת פחמימנים - תרכובות המכילות פחמן. תרכובות PAHs הנמצאות באוויר נוצרות עקב בעירת עץ ודלק לבישול ולחימום בתים, ונמצאות גם בתערובות הנפלטות ממנועי בנזין ודיזל, בפיח, בעשן גחלים, בסיגרים ובסיגריות ובמזונות שנצלו על גחלים. כמו כן, תרכובות אלו הן תוצרי לוואי של אש פתוחה, שריפת פסולת, תהליכי הפיכת פחם לגז ועשן הנפלט מתנורי פחמים. במזון נמצא כמויות קטנות של PAHs בעיקר במאכלים מעושנים, צלויים על אש או על גחלים, בקפה קלוי ובנקניקיות.

מתכות

מתכות עלולות להגיע לסביבת בני אדם הן במסלול הנשימה והן במסלול הבליעה (זיהום מי תהום, זיהום עורי וממנו למסלול הבליעה וכיו"ב),להלן כמה דוגמאות למתכות ותרכובותיהן העלולות להגיע לסביבת האדם, הן במסלול הנשימה והן במסלול הבליעה (כגון מי תהום שהזדהמו).

ארסן

תרכובות ארסן קשורות להופעת סוגי סרטן רבים כגון: סרטן העור, הריאות, שלפוחית השתן והכבד, בעיקר כשכמויות גדולות שלהן חודרות לגוף האדם במי שתייה. כמו כן, נמצא קשר עקבי בין חשיפה לארסן בעת נשימה במקומות עבודה, בייחוד במכרות ובהתכת נחושת, לבין עלייה בסיכון לסרטן הריאות. ארסן משמש גם בתהליכי שימור עץ, בזכוכית, בקוטלי עשבים ובחומרי הדברה, ומהווה באופן כללי גורם מזהם באוויר, במזון ובמים. תערובות עם המתכת עצמה או תרכובות אנאורגניות של ארסן, מסווגות על ידי IARC בקבוצה 1. תרכובות אורגניות של ארסן (לרבות חומרי הדברה מסוימים) הועברו זה לא כבר על ידי IARC לקבוצה התחתונה - B2.

בריליום

תרכובות בריליום ידועות כגורמות לסרטן ריאות, על סמך מחקרים שנערכו בקרב אנשים העובדים במפעלי ייצור בריליום. תרכובות אלה משמשות בתעשיות החלל, בתעשיות צבאיות, במרכיבים אלקטרוניים, בשפופרות רנטגן, במערכות נשק גרעיני, בבלמים למטוסים, בתוספים לדלק טילים, בבניית מטוסים קלים, בייצור חומרים קראמיים, כתוסף לזכוכית ולפלסטיק, במוצרים דנטאליים ובמקלות גולף. התעשייה משתמשת בתרכובות בריליום גם בתעשיית הסיבים האופטיים ובמערכות תקשורת סלולריות. עובדים בתעשיות אלה עלולים להיחשף לחומרים הללו במסגרת עבודתם וכך גם עובדים בתהליכי מחזור מחשבים, טלפונים סלולריים ומוצרים טכנולוגיים אחרים. מחוץ לתעשיות לעיל מתרחשת חשיפה לבריליום בעיקר בתהליכי שריפת פחם ושמן מנועים. הציבור הרחב עלול להיחשף לכמויות קטנות של בריליום באמצעות נשימת אוויר וצריכת מזונות המזוהמים בשאריות בריליום. ריכוזים קטנים מחומר זה נמצאו גם במי שתייה, במזון ובטבק.

קדמיום

מחקרים בקבוצות עובדים הראו כי המתכת קדמיום ותרכובות קדמיום, עלולות לגרום לעלייה בסיכוי לתחלואה בסרטן ריאות ומסווגות על ידי IARC בקבוצה 1 של המסרטנים. העובדים שנחשפו לכמויות הגדולות ביותר היו אלה שהיו מעורבים בהפקת אבץ ועופרת ממחצבים, בייצור אבקות קדמיום, בריתוך מתכת מצופה קדמיום ובשימוש ברתכות המכילות קדמיום. מתכת הקדמיום משמשת בעיקר לציפוי מתכות למניעת בלאי. שימושים אחרים קיימים בתעשיות הפלסטיק והמוצרים הסינטטיים, בייצור סוללות, כחומר לייצוב פולי-ויניל כלוריד ובקוטלי פטריות. אם פסולת הקדמיום אינה מפונה למקומות המתאימים ומטופלת כראוי, עלולות להשתחרר במסגרת ייצור מוצרים אלה כמויות של קדמיום לאוויר, לאדמה, למים, למי תהום ולשכבת הקרקע העליונה, ומשם הן עלולות לעבור לצמחי מים ויבשה ולאחר מכן לבעלי חיים. בקרב אנשים שאינם מעשנים, מזון הוא המקור העיקרי לחשיפה לקדמיום.

תרכובות כרום 6 ערכי (6+)

ידועות כגורמות לסרטן הריאות. תעשיית הפלדה היא צרכן כרום מרכזי, שבה משמש חומר זה להגנה על מוצרי מתכת, לרבות חלקי רכב, מפני חלודה ובלאי, וכן לריתוך בחשמל ולשיכוב מתכות. עובדים בכרום 6 ערכי נתונים בסיכון גבוה בהשוואה לשאר האוכלוסייה. השימושים בתרכובת זו כוללים מחקר גרעיני ומחקר בטמפרטורות גבוהות, שימושים בתעשיית הטקסטיל ועיבוד העורות, צבעים למוצרי ציפוי רצפות, נייר, בטון וגגות אספלט, וכן יצירת צבע ירוק בזכוכית. כרום נפוץ באוויר, במים, בקרקע ובמזון, ונראה שכלל האוכלוסייה חשופה לתרכובות המכילות חומר זה. רמת החשיפה התעסוקתית הגבוהה ביותר קיימת במקומות עבודה הקשורים לייצור פלדת אל-חלד, ריתוך, ציפוי בכרום ובתעשיית העור.

אצטט העופרת ופוספאט העופרת

הם חומרים החשודים כמסרטנים בבני אדם, בהתבסס על ממצאים של גידולים בכליות ובמוח במחקרים בבעלי חיים. אצטט העופרת משמש בצביעת כותנה, כציפוי למתכות, כחומר ייבוש בצבעים, ציפויי לכה ודיו צבעוני, כמרכיב בצבעי שיער מסוימים (צבעים מודרניים) ובחומרי נפץ. פוספאט העופרת משמש כמייצב במוצרי פלסטיק מסוימים ובמוצרי זכוכית מיוחדים. עיקר החשיפה מתבצע דרך מגע בעור, אכילה ונשימה.

ניקל ותרכובות ניקל

נמצאו כגורמים לכמה סוגי מחלות סרטן בחולדות ובעכברים. מחקרים באוכלוסיות בני אדם קשרו בין חשיפה לניקל לסרטן חלל האף ולסרטן הריאות. ניקל משמש בפלדה, בחלק מסתימות השיניים, בתעשיית הנחושת והפליז, במגנטים, בסוללות נטענות ובציפויי מתכות מאחר שניקל נמצא באוויר, במים, בקרקע, במזון ובמוצרי צריכה, אנו חשופים לו באמצעות אכילה, נשימה ומגע בעור.

חלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל

החלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל מוכרים כמסרטנים לאדם. הוכח קשר סיבתי בין חשיפה להם לבין התפתחות סרטן ריאות, וכן נמצאו עדויות מוגבלות לקשר חיובי בין חשיפה לחלקיקים לבין התפתחות סרטן שלפוחית השתן. לחלקיקים אלה חשופות אוכלוסיות רבות - כגון עובדי רכבות, עובדי מכרות, עובדים במוסכי אוטובוסים, עובדי חברות משאיות, מכונאי רכב ואנשים העובדים בקרבת גנראטורים המופעלים במנועי דיזל. יש לציין כי לא הוכחה תוספת סיכון לתחלואה בסרטן למי שנחשף לרמות נמוכות 'יומיומיות' של חלקיקים מסוג זה. חלקיקים אלו הועלו לאחרונה על ידי IARC לקבוצה 1 של החומרים המסרטנים.

חשיפה לחומרים מסרטנים במסלול הבליעה

כאמור לעיל, מרבית החומרים העלולים להגיע לסביבת האדם במסלול הנשימה - עלולים להגיע גם במסלול הבליעה (אמנם במינונים קטנים יותר). עם זאת, ישנם חומרים מסרטנים לא מעטים העלולים לחדור לגוף האדם בעיקר במסלול הבליעה. להלן שלוש דוגמאות:

משקאות אלכוהוליים

אנשים הצורכים משקאות אלכוהוליים בכמות שעולה על מנה אחת ביום (לנשים) או שתיים (לגברים), בעיקר המעשנים שבהם, נתונים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מחלות סרטן שונות. מחלות הסרטן המיוחסות לצריכת יתר של אלכוהול הן סרטן הפה, הגרון, הלוע, הכבד והוושט. כמו כן, לאחרונה נתגלו ממצאים הקושרים בין צריכת אלכוהול לבין התפתחות סרטן השד, סרטן המעי הגס והחלחולת וסרטן השחלה. אלכוהול נכלל ברשימת התערובות המסווגות כמסרטנים ודאיים לבני אדם.

חומרים מסרטנים במזון

למרות האיסורים הגורפים על הכללת חומרים מסרטנים במזון והתקינות השונות המגבילות ריכוזים של חומרים מסרטנים במזון והפיקוח הסטטורי המתלווה אליהן, אין להוציא מכלל אפשרות נוכחות חומרים כאלו במוצרי מזון שונים. הגעתם למזון במקרים רבים אינה מכוונת, דהיינו החומרים אינם מוחדרים למזון בתהליכי ייצורו, אלא נגרמת באמצעות הגעת חומרים מסרטנים לשרשרות המזון כתוצאה מזיהומי אוויר, זיהומי קרקע ועוד. גם מי שתייה מזוהמים, שאוזכרו לעיל, נכללים בקטגוריה זו. באופן זה ניתן למצוא לעתים במזון מתכות מסרטנות או חשודות כמסרטנות, דיאוקסינים (הנוטים להתרכז בחלקים השומניים של בשר, פירות ואף ירקות) ואפילו שאריות של תרופות שאינן מתפרקות באמצעי הטיהור השונים ומגיעות בסופו של דבר הן למי השקיה והן למי תהום.

תרופות

נמצא כי תרופות מסוימות, המשמשות לטיפול במחלות סרטן (כגון ציקלופוספאמיד, כלורמאבוסיל ומלפאלאן) העלו את שכיחות הופעתה של מחלת סרטן נוספת, לרבות לוקמיה. תרופות אחרות המשמשות לדיכוי המערכת החיסונית בקרב מטופלים העוברים השתלות איברים, כגון ציקלוספורין ואזאתיופרין, מעלות אף הן את הסיכון לחלות בסרטן, בעיקר מסוג לימפומה או סרטן בכבד - הפטוסלולר קרצינומה.

עם זאת, מנהל המזון והתרופות בארצות הברית קבע כי היתרונות של תרופות אלה בהצלת חיים, עולים על הסיכונים להופעת מחלת סרטן נוספת בשנים שלאחר הטיפול. מומלץ לשקול את הסיכונים והיתרונות הכרוכים בשימוש בתרופות אלו יחד עם הרופא המטפל. ישנן תרופות המורידות את רמת הסיכון להופעת מחלות סרטן, לדוגמה, מחקרים אחדים העלו כי אנשים הנוטלים באופן קבוע אספירין, או תרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידים נמצאים בסיכון מופחת לחלות בסרטן המעי הגס (אם כי תרופות אלה עלולות להסב נזק ללב). העדויות בדבר ההגנה שמספקות תרופות אלה נגד סוגי מחלות סרטן אחרות, כגון סרטן השד או סרטן הערמונית, אינן חד משמעיות.

הורמונים

נמצא כי אסטרוגנים המשמשים לטיפול בתסמיני גיל המעבר ובעיות גינקולוגיות אחרות, העלו את שכיחות מקרי סרטן רירית הרחם. כמו כן מחקרים הראו כי השימוש באסטרוגן מגדיל את הסיכון לסרטן השד, אך מפחית את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס. פרוגסטרון, הורמון נוסף הניתן לנשים בשילוב עם אסטרוגן, כחלק מטיפול הורמונלי בתופעות גיל המעבר, מפחית את הסיכון הגבוה לסרטן רירית הרחם הטמון בשימוש באסטרוגן בלבד. עם זאת, לאחרונה נמצא קשר בין טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטין (צורה סינתטית של פרוגסטרון) לבין עלייה ברמת הסיכון להופעת סרטן השד, מחלות לב, שבץ וקרישי דם. נמצא כי שימוש ארוך טווח בגלולה למניעת היריון מפחית משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם ובסרטן השחלות, אך עלול להגדיל את הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן הכבד. יש לציין כי כמות האסטרוגן וה