לקראת יום הסרטן הבינלאומי האגודה למלחמה בסרטן בשיתוף משרד הבריאות מפרסמים את הנתונים המעודכנים לגבי מצב התחלואה בסרטן בישראל.
מנתוני רישום הלאומי לסרטן של משרד הבריאות עולה כי, בישראל אובחנו בשנת 2018 כ-31,000 חולי סרטן, מהם כ-27,000 עם סרטן חודרני. בגברים הייתה האבחנה השכיחה ביותר סרטן הערמונית (יהודים/אחרים) וסרטן הריאה (ערבים). בנשים (יהודיות/אחרות וערביות) היה סרטן השד השכיח ביותר.
בשנת 2018 נפטרו בישראל כ-11,000 אנשים מסרטן חודרני. סיבת המוות השכיחה בגברים הייתה סרטן הריאה (יהודים/אחרים וערבים) ובנשים, סרטן השד (יהודיות/אחרות וערביות). הסיכון לתמותה מסרטן גבוה יותר בגברים משתי קבוצות האוכלוסייה (יהודים/אחרים וערבים) לעומת נשים. בשני העשורים 1996-2018: נצפתה ירידה מובהקת סטטיסטית מגמות התמותה מסרטן בכל קבוצות האוכלוסייה.
פרופ' ליטל קינן בוקר, מנהלת המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות מסבירה: "בהשוואה בינלאומית (לפי Global Cancer Observatory), שיעור היארעות (שיעור המקרים החדשים שאובחנו) של סרטן בישראל גבוה מהשיעור הממוצע בעולם, אך ישראל נמנית במקום נמוך יחסית (מקום 45) מבין חמישים המדינות עם השיעורים הגבוהים ביותר בעולם. מבחינת שיעור התמותה מסרטן, ישראל נמצאת במקום ה-89 מהמדינות עם השיעורים הגבוהים בעולם, למרות ההיארעות הגבוהה יחסית. מה שרומז על שימוש גבוה יחסית בגילוי מוקדם במחלות השכיחות ועל טיפול יעיל ועדכני הנגיש, במסגרת סל הבריאות, לכלל התושבים בישראל".
ממצאים נוספים העולים מן הדוח:
סוגי הסרטן העיקריים, האחראים ליותר מ-50% מכלל מקרי התחלואה בגברים בישראל, היו דומים ביהודים/אחרים ובערבים וכללו את סרטן הערמונית, סרטן הריאה, סרטן המעי הגס והחלחולת, לימפומה שאינה הודג'קין וסרטן כיס השתן. עם זאת, בגברים יהודים ואחרים, סרטן הערמונית היווה כ-20% מכלל הגידולים החודרניים לעומת 11% בגברים ערבים, ומלנומה חודרנית הייתה אחראית ל-5% המקרים בגברים יהודים ואחרים בעוד שבערבים גידול זה נדיר מאוד (כ1%). בנוסף, בקרב גברים ערבים סרטן הריאה היווה כ-19% מכלל הגידולים החודרניים לעומת 11% בגברים יהודים.
גם בנשים היה דמיון בסוגי הסרטן השכיחים בין יהודיות/אחרות וערביות. בשתי קבוצות האוכלוסייה גידולי השד היוו כשליש מכלל הגידולים וגידולי המעי הגס והחלחולת היוו 10-11% מכלל הגידולים. סרטן הריאה, סרטן בלוטת המגן (תירואיד), לימפומה שאינה הודג'קין וסרטן הרחם היו גם הם בין הגידולים השכיחים בנשים (טבלה 1, תרשים 1א ו-1ב).
טבלה 1: אחוז מכלל מקרי הסרטן החדשים בשנת 2018 לפי אתר, מין וקבוצת אוכלוסייה – גידולים חודרניים בלבד
מבחינת שיעור ההיארעות, ביהודים השיעור גבוה לעומת ערבים, ודומה בין נשים וגברים. בערבים השיעור בגברים גבוה במקצת מהשיעור בנשים. בכל קבוצות האוכלוסייה והמין שיעור ההיארעות של סרטן חודרני עולה עם עליית הגיל.
באשר למגמות ההיארעות בשני העשורים 1996-2018: בגברים נצפית ירידה מובהקת סטטיסטית: ביהודים ואחרים מאז 2007; בערבים מאז 2006. בנשים יהודיות ואחרות נצפתה ירידה מ-2014-2017 בעוד שבנשים ערביות נצפתה עלייה בקצב משתנה לאורך התקופה 1996-2007, עם התייצבות לאחר מכן.
מגמת מחלימי סרטן - בתום שנת 2018 חיו בישראל כ-93,000 תושבים אשר אובחנו עם סרטן חודרני בין השנים 2014-2018.
מצורף קובץ הדוח המלא של משרד הבריאות
סרטן שלפוחית השתן הוא החמישי בשכיחותו בישראל עישון הוא גורם הסיכון העיקרי לסרטן שלפוחית השתן, גורמי סיכון אחרים הם חשיפה למסרטנים תעסוקתיים והיסטוריה משפחתית של סרטן שלפוחית השתן.
בשנת 2018 אובחנו בישראל 1,775 חולים בסרטן שלפוחית השתן, למעלה מ-80% מהם גברים. שיעור ההיארעות (שיעור המקרים החדשים שאובחנו ) בגברים גבוה פי 4 ויותר בהשוואה לנשים, ודומה בין גברים יהודים ואחרים לבין גברים ערבים. שיעור ההיארעות גבוה מעט יותר בנשים יהודיות ואחרות לעומת ערביות. עיקר התחלואה נצפית בגיל 55 ומעלה.
בשנים האחרונות ניצפת מגמת ירידה מובהקת השיעור ההיארעות ביהודים ואחרים (גברים מ-2006; נשים מאז 1996). בערבים (גברים ונשים), מגמת ההיארעות יציבה במשך כל התקופה (1996-2018).
פרופ' ליטל קינן בוקר, מנהלת המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות מסבירה: "הסימן הראשון והנפוץ ביותר של סרטן שלפוחית השתן הוא דם סמוי או גלוי בשתן. אין כיום בדיקת סינון מקובלת ויעילה לגילוי מוקדם של סרטן שלפוחית השתן בקרב חולים שאינם תסמיניים. גילוי גידול סרטני בשלב מוקדם משפיע על ניהול המחלה ותוצאותיה. גילוי סרטן ממוקד נחשב לגילוי מוקדם שמאפשר טיפול יעיל יותר ופרוגנוזה טובה יותר. אחוז המקרים של סרטן שלפוחית השתן שאובחנו בשלב ממוקד עלה עם השנים במקביל לירידה באחוז המקרים שהיו חודרניים בעת האבחנה. בשנת 2018, 818 (46.6%) מהמקרים החדשים של סרטן שלפוחית השתן היו גידולים ממוקדים לעומת 12 (1.2%) בלבד בשנת 1996 זאת, ככל הנראה, כתוצאה מעליית המודעות לסימני המחלה ומשימוש מוגבר בבדיקות אבחנתיות במקרים חשודים. למרות זאת לא נצפה שיפור מהותי בהישרדות היחסית לחמש שנים מסרטן שלפוחית השתן בשתי קבוצות האוכלוסייה ובשני המינים בתקופה 1996-2018".
בשנת 2018 נפטרו בישראל 401 חולים בשל סרטן שלפוחית השתן, 77% מהם גברים. שיעור התמותה בגברים גבוה פי 4 ויותר בהשוואה לנשים, ודומה בין גברים יהודים ואחרים וגברים ערבים ובין נשים יהודיות ואחרות ונשים ערביות.
התמותה ביהודים ואחרים בשנים האחרונות הייתה יציבה (בגברים – מאז 2007; בנשים מאז 1996). גם בערבים מגמת התמותה יציבה במשך כל התקופה (1996-2008).
בשנים האחרונות קבל תאוצה קו טיפולי נוסף בחולי הסרטן, הנקרא 'אימונותרפיה', המשמש כיום בחזית הטיפול במחלת הסרטן. אימונותרפיה היא מושג המתאר טיפול אנטי סרטני המבוסס על היכולת של מערכת החיסון להגן על הגוף. בשונה מכימותרפיה, אשר לרוב פוגעת הן בתאים הסרטניים והן בתאים הבריאים, האימונותרפיה מתוכננת לפעול אך ורק נגד התאים הסרטניים.
זהו למעשה רעיון ותיק, בן מעל 100 שנים, שבבסיסו ההנחה שגידול סרטני הוא "גוף זר" שתאי מערכת החיסון יכולים לזהות ולהשמיד – בדיוק כפי שהם מזהים ומשמידים נגיפים וחיידקים. האימונותרפיה מעניקה תקווה לחולים בארץ ובעולם וזוכה לפיתוחים חדשים ומבטיחים.
באגודה למלחמה בסרטן הבינו כי קיים צורך ממשי להנגיש לציבור המטופלים ובני משפחותיהם, מושגי יסוד בסיסיים של הטיפול . לשם כך הוחלט לצלם סדרה של 18 סרטונים בהם מסבירים, בכירי הרופאים מתחומים שונים באונקולוגיה, מושגי יסוד בסיסיים מתחום הטיפול האימונותרפי, בצורה פשוטה וברורה לכולם. הסרטונים הופקו באדיבות חברת התרופות MSD.
סדרת הסרטונים, מתמקדת במונחים הנשאלים ביותר ברשת ועל פי דיווחם וניסיונם של האונקולוגים, ועוסקת במערכת החיסון, סוגי הטיפולים האימונותרפיים השונים, שילוב בין טיפולי קרינה, כימותרפיה ואימונותרפיה, בדיקות לבחירת הטיפול המתאים, תגובה לטיפול האימונותרפי, תופעות לוואי ועוד.
את סדרת הסרטונים ערך בהתנדבות, עבור האגודה למלחמה בסרטן פרופ' גל מרקל, מנהל מרכז דוידוף לסרטן בבילינסון, וסגן מנהל המרכז הרפואי רבין.
פרופ' מרקל: "האימונותרפיה כבשה מקום מרכזי בארגז הכלים האונקולוגי בזכות יכולתה לרתום בהצלחה את מערכת החיסון. היסודות של אימונותרפיה משפיעים לא רק באונקולוגיה, ובאופן מפתיע מעניין לדעת כי – טכנולוגיית ה-mRNA, המהווה את עמוד התווך של חיסוני הקורונה, נחקרה במקור כפלטפורמה לפיתוח אימונותרפיה לסרטן, הנמצאת כיום בבדיקה במסגרת מחקרים קליניים. ריבוי המידע הזמין בנושא הטיפול האימונותרפי מחייב הסבר בהיר ומקצועי לציבור הרחב בישראל. זוהי גאווה של ממש עבורי ללוות את האגודה למלחמה בסרטן בפיתוח "מילון" האימונותרפיה העברי, בשיתוף מיטב המומחים בארץ".
בסרטונים השתתפו וכתבו את הערכים בהתנדבות: פרופ' גל מרקל, פרופ' מיכל לוטם, ד"ר מיה גוטפריד, ד"ר רוית גבע, פרופ' גיל בר סלע, ד"ר מיכל בסר, פרופ' יעקב שכטר, פרופ' אהרון פופובצר, ד"ר יאיר בר, ד"ר דניאל קייזמן, ד"ר גלעד ויינר, פרופ' עידו וולף, ד"ר קרן רובינוב, פרופ' אירית בן אהרון, ד"ר אילה הוברט, ד"ר אביבית פאר, ד"ר רוני שפירא, יעל שטיינברג.
כבר היום חולים הסובלים מסוגי סרטן שונים, כגון מלנומה, סרטן הריאה, סרטן שלפוחית השתן, סרטן צוואר הרחם, סרטן ראש-צוואר ועוד, מטופלים בטיפול זה. בעתיד מקווים שהודות למחקרים, המתבצעים בקצב מואץ, יורחב הטיפול לגידולים נוספים ויעניק תקווה לחולים רבים בארץ ובעולם.
הסרטונים זמינים באתר האגודה למלחמה בסרטן כשירות למטופלים, לבני משפחותיהם ולציבור הרחב.
האגודה למלחמה בסרטן מודה לכל המומחים שהשתתפו בסרטונים בהתנדבות מלאה, לטובת ציבור המטופלים ובני משפחותיהם, ולחברת MSD שבאדיבותה הופקו התשדירים
מחקר פרוספקטיבי של איגוד הסרטן האמריקני (ACS) בחן את הבריאות הגופנית והנפשית של 77,826 אנשים מבוגרים (גיל חציוני 78), שמתוכם 3,718 מחלימי סרטן לא גרורתי שהיו שנה עד חמש שנים מהאבחון ו- 4,248 מחלימים שהיו שש עד עשר שנים מהאבחון. משתתפי המחקר ענו על שאלונים הקשורים לאורח חיים, מדד מסת גוף, ביצוע פעילות גופנית, משך זמן הישיבה ביום ותחושת בריאות גופנית ונפשית ונתוניהם הרפואיים אומתו מול רשומות רפואיות. המשתתפים נשאלו ב-2009 בין השאר על משך הזמן הממוצע בשבוע בו עסקו בשנה הקודמת בפעילויות גופניות המבוצעות בעצימות מתונה עד גבוהה (MVPA), כגון הליכה נמרצת, דיווש על אופניים, ריצה, שחייה, טניס ופעילויות אירוביות נוספות. MVPA נמדד על פי מדד MET, המשמש להערכת דרגת המאמץ - ככל שהפעילות הגופנית מאומצת יותר – מדד MET גבוה יותר, כך שסווג בין 0 ל-22.5 שעות MET ומעלה. משך הזמן בישיבה נחלק בין 0 ל-6 שעות ומעלה.נמצא כי ביצוע פעילות גופנית המבוצעת בעצימות מתונה עד גבוהה (MVPA) וזמן ישיבה קצר יחסית היו קשורים בבריאות גופנית ונפשית טובה יותר בכל שלוש הקבוצות, ללא קשר להיסטוריה של סרטן. ההבדלים הגופניים והנפשיים בין האנשים הפעילים ביותר (במשך 22.5 שעות פעילות גופנית שבועיות ומעלה) לעומת היושבניים ביותר (6 שעות ומעלה) היו משמעותיים מבחינה קלינית. עם זאת, נמצאה השפעה קלינית של מחלות רקע על תחושת בריאות גופנית ונפשית. לא נמצאו הבדלים בעלי משמעות קלינית במדדי תחושת הבריאות הגופנית והנפשית על פי גיל, ובין מחלימי סרטן ואנשים ללא סרטן. על פי החוקרים, הממצאים מספקים עדות לחשיבות שיש בביצוע MVPA והפחתת היושבנות כאסטרטגיה לא-תרופתית לשיפור איכות החיים של גברים ונשים מבוגרים, עם או בלי היסטוריה של סרטן.המלצות ה-ACS לפעילות גופנית כוללות 300-150 דקות שבועיות של פעילות בעצימות בינונית או 150-75 דקות של פעילות בעצימות גבוהה והגבלת זמן ישיבה.החוקרים מדגישים את הרלוונטיות של הממצאים בעת הנוכחית, כאשר מחלימי סרטן רבים מסתגרים חודשים ארוכים בבית מחשש לחשיפה לנגיף הקורונה וחשים מבודדים. הליכה קצרה או ביצוע פעילות פיזית מהנה אחרת יכולה לתרום לרווחה הגופנית והנפשית.
פורסם: Cancer, 20.10.2020
קישור לתקציר המאמר
הסיכון לחלות בסרטן השד מושפע הן מגורמים גנטיים והן מאורח חיים. חוקרים מבית הספר לרפואה אלברט איינשטיין בארה"ב ביקשו לבדוק עד כמה אימוץ אורח חיים בריא יכול למתן את הסיכון הגנטי. לשם כך, הרכיבו החוקרים שני מדדים בקרב 146,326 נשים בבריטניה מתוך מאגר נתונים: מדד אורח חיים בריא (מדד HLI) המבוסס על שילוב נתוני תזונה, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול וממדי גוף, ומדד סיכון פוליגני (PRS ) המשקלל שינויים לא תורשתיים ב-304 מקטעי גנים רלוונטיים, שביחד מבטאים את הסיכון לחלות בסרטן השד.מניתוח הנתונים עולה כי מבין הנשים שאימצו אורח חיים בריא ברמה הגבוהה ביותר (השליש הגבוה של מדד HLI) היה סיכון נמוך לסרטן שד חודרני ב-22% לפני גיל המעבר וב-31% לאחר גיל המעבר. זאת לעומת נשים בשליש הנמוך של המדד. בנשים לפני גיל המעבר, הירידה הגדולה ביותר בסיכון לסרטן השד הקשור לאורח חיים בריא (מדד HLI), נמצאה במיוחד בקרב נשים עם סיכון גנטי (PRS) גבוה.
בנשים לפני גיל המעבר תזונה טובה ופעילות גופנית בעיקר, השפיעו לטובה על הסיכון הגנטי, ואילו בנשים לאחר גיל המעבר צריכת אלכוהול גבוהה, עודף שומן ועישון בהווה, השפיעו לרעה. גם בקבוצות אלו פעילות גופנית השפיעה לטובה.לסיכום - לטענת החוקרים, הנתונים תומכים בכך שאורח חיים בריא יכול למתן את השפעת המטען הגנטי על הסיכון לסרטן שד חודרני. בנשים לפני גיל המעבר התערבויות המובילות לשינוי אורח החיים ישפיעו בצורה הניכרת ביותר בנשים בעלות סיכון גנטי גבוה, ואילו אחרי גיל המעבר שמירה על אורח חיים בריא מועילה לכל קבוצות הנשים, בלי קשר לרמת הסיכון הגנטי.
המאמר פורסם ב- Journal of the National Cancer Institute ב-9 בספטמבר 2020.
הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) מסווגת חשיפה תעסוקתית (כלומר חשיפה של עובדי מספרות) לצבעי שיער כמסרטנת ככל הנראה בבני אדם, אך נמנעת מלקבוע מסקנות לגבי שימוש אישי (ביתי) בצבעי שיער.במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים מאוניברסיטת הארוורד ואחרים ביקשו לבדוק קשר אפשרי בין שימוש אישי בצבעי שיער קבועים ובין תחלואה ותמותה מסרטן.החוקרים בחנו נתונים של 117,200 נשים בריאות בגיל 55-30 שגויסו למחקר ב-1976 והיו ללא היסטוריה של סרטן. הנשים מילאו שאלונים בעת גיוסן למחקר, וכעבור שנתיים, ארבע שנים ושש שנים. השאלונים כללו שאלות על אורח החיים: תזונה, פעילות גופנית, עישון, משקל, וכן שאלות על גוון השיער הטבעי שלהן, השימוש בצבעי שיער, גיל תחילת השימוש, משך השימוש ותדירות השימוש.
במעקב של 36 שנים, עד 2012, נרשמו בקרב הנשים 20,805 מקרים של גידולי סרטן מוצקים (solid), 1,807 מקרים של סרטן דם, 22,560 של סרטן עור מסוג תאי בסיס (סרטן העור השכיח ביותר) ו-2,792 מקרים של סרטן עור של תאי הקשקש. 4,860 נשים נפטרו מסרטן בתקופת המעקב.בניתוח הנתונים ולאחר נטרול גורמי אורח חיים, לא נמצאה עלייה משמעותית בסיכון לסוגי סרטן מוצקים ולסרטן עור שאינו מלנומה בקרב נשים שנחשפו לצבעי שיער, בהשוואה לאלו שלא נחשפו כלל.בפילוח לסוגי סרטן ספציפיים, לא נמצא סיכון מוגבר לרוב סוגי הסרטן או לתמותה מסרטן. עם זאת, כן נמצא סיכון מעט מוגבר (5%) לסרטן עור מסוג תאי בסיס. כמו כן, שימוש מצטבר בצבע שיער היה קשור לסיכון לחלות בסרטן שד מסוג שלילי לקולטן אסטרוגן ולפרוגסטרון (ב-20% לכל תוספת של 200 שימושים ומעלה), סרטן שד שלילי לקולטן פרוגסטרון (ב-6% לכל תוספת של 100 שימושים בצבעים), וסרטן השחלות (10%) לכל 100 שימושים.בפילוח לפי גוון שיער טבעי התוצאות היו מעורבות. בנשים עם שיער טבעי כהה שצבעו את שיערן, נמצא סיכון מוגבר ללימפומה מסוג הודג'קין, לעומת נשים שלא השתמשו בצבעי שיער (בהסתמך על מספר קטן של נשים שחלו בסוג סרטן זה), ואילו בנשים בעלות שיער טבעי בהיר, שצבעו את שיערן, נמצא סיכון מוגבר לקרצינומה של תאי הבסיס.לסיכום מסקנת החוקרים היא כי לא נמצא קשר חיובי בין שימוש אישי בצבע שיער קבוע ובין הסיכון למרבית סוגי הסרטן, ולא נמצא קשר כללי לתמותה הקשורה בסרטן. נדרשים מחקרים נוספים לבדיקת הממצאים לגבי האפשרות לסיכון מוגבר לקרצינומה של תאי הבסיס, לסרטן השד וסרטן השחלות, וכן לגבי הממצאים על בסיס צבע שיער טבעי.
פורסם: BMJ, 2.9.2020
קישור לכתבה בעברית ב-Mednet
קישור למאמר המלא