ייעוץ מקצועי: ד"ר אורי לינדנר, פרופ' ליטל קינן בוקר
סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בישראל, במיוחד בקרב גברים בני 60 ומעלה. ברבים מהמקרים הגידול מתקדם באיטיות ואינו גורם לתסמינים או צורך בטיפול, אך לעיתים הוא מתפתח במהירות ועלול להתפשט לאיברים אחרים בגוף (גרורות). האבחון מתחיל לרוב בבדיקה רקטלית ובבדיקת PSA ובהמשך – במידת הצורך – בדיקות MRI וביופסיה. משרד הבריאות אינו ממליץ כיום על בדיקות סקר לגילוי מוקדם, אך יש ארגוני בריאות עולמיים שמציעים לבדוק מגיל 50 (או מגיל 40 לגברים בסיכון גבוה), לאחר קבלת מידע על יתרונות וחסרונות הבדיקה. חשוב לדעת שרוב הבעיות הקשורות להגדלת הערמונית אינן מעידות על סרטן וניתנות לטיפול. במקרה של אבחנה, ניתן לבחור יחד עם הרופא בין טיפול מיידי לבין מעקב פעיל או פסיבי, בהתאם למאפייני המחלה.
למידע מפורט על סרטן הערמונית ראו כאן.
הערמונית (פרוסטטה) היא בלוטת מין משנית אצל הגבר. היא דומה בצורתה לאגוז עץ הערמון, ומכאן שמה בעברית. הערמונית מייצרת מספר חלבונים הנמצאים בנוזל הזרע וגם חלבון בשם "אנטיגן ספציפי של הערמונית" (PSA) המסייע להתנזלות של נוזל הזרע בעת השפיכה. הבלוטה ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן, בבסיס הפין וקדמית לחלחולת (רקטום), והיא מקיפה את צינורית השופכה (המעבירה את השתן משלפוחית השתן אל הפין) ועטופה בשכבת שרירים וסיבים. הטסטוסטרון, הורמון המין הגברי המיוצר באשכים, אחראי על תהליך הגדילה והפעולה של תאי הערמונית.
הגדלה שפירה (לא ממאירה) של בלוטת הערמונית (BPH - Benign Prostatic Hyperplasia) היא תופעה שכיחה המתרחשת בקרב יותר ממחצית הגברים מעל גיל 50. ההגדלה נגרמת משינויים הורמונליים בבלוטת הערמונית והיא יוצרת לחץ על השופכה העוברת דרך הבלוטה, כך שעלולות להיגרם הפרעות בהטלת השתן.
גידול ממאיר מתרחש כאשר נוצרים תאים סרטניים בבלוטת הערמונית המשנים את אופי גדילתם ללא בקרה. הסיבות הישירות להיווצרות סרטן הערמונית עדיין אינן ידועות, אך באופן כללי ניתן לומר כי במצב זה נפגם המנגנון הפנימי המפקח על קצב גדילה מסודר של התאים. לסרטן הערמונית אין מאפיינים קליניים ברורים ומיידיים, פעמים רבות המחלה לא מגיעה לידי ביטוי קליני כלשהו, ורק בשלבים מתקדמים מאוד של המחלה המטופל יחוש תופעות שקשורות לסרטן הערמונית.
השכיחות של שני המצבים - הגדלה שפירה של הערמונית ומחלת סרטן של בלוטת הערמונית - עולה עם הגיל. הסימנים והתופעות בשתי מחלות אלו דומים ואין אפשרות להבחין ביניהם ללא בדיקות רפואיות. בעוד שכמחצית מהגברים המבוגרים סובלים מהפרעות בהטלת שתן, רק 1 מתוך 9 גברים מבוגרים נמצא בסיכון לחלות בסרטן הערמונית.
גידול בערמונית יכול להישאר ללא שינוי במשך תקופה ארוכה, ולמעשה לכשליש מהגברים מעל גיל 50, ולרובם המוחלט של הגברים מעל גיל 80, ישנם תאים סרטניים בערמונית. פעמים רבות, בעיקר בקרב קשישים, גידול זה אינו גורם לתסמינים ואף אינו מצריך טיפול כלשהו, אך ישנם מקרים בהם המחלה מתפתחת במהירות, עלולה להתפשט לאיברים אחרים בגוף (גרורות), בעיקר לעצמות, ולהצריך טיפול בהתאם.
חשוב להדגיש כי לרוב (ב-75% מהמקרים) סרטן הערמונית מאובחן בשלב מחלה מוקדם (כאשר הוא מוגבל לערמונית), ויש סיכוי של כ-95% לריפוי, וסיכוי של קרוב ל-100% לחיות 5 שנים למרות הגידול.
הגורמים לסרטן הערמונית אינם ידועים במלואם. עם זאת, קיימים מספר גורמים המשפיעים על הסיכון של גברים לחלות:
גיל: הסיכון לחלות בסרטן הערמונית עולה עם הגיל. כ-75% מהמקרים מאובחנים בגברים בני 65 ומעלה וגיל האבחון הממוצע בישראל הוא 70 בקירוב.
רקע תורשתי: לרוב, סרטן הערמונית אינו נובע מסיבות גנטיות אך לעיתים קיים רקע תורשתי. ככל שגברים רבים יותר במשפחה חלו בסרטן הערמונית בגיל צעיר מ-60 ושהם בעלי קרבה משפחתית גדולה יותר זה לזה, כך גדל הסיכוי לכך כי קיים במשפחה רקע תורשתי לחלות בסרטן הערמונית. 15-5% ממקרי סרטן הערמונית קשורים לשינויים גנטיים נרכשים המעלים את הסיכון לחלות. מעט מהמקרים קשורים למוטציות בגנים BRCA1 ובמיוחד - BRCA2 הידועים כמעלים גם את הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן השחלה והלבלב.
במקרים הבאים מומלץ לפנות לייעוץ גנטי כדי לקבל הפניה לבדיקה:
תזונה: יש מחקרים המעידים על קיומו של קשר בין תזונה ובין הסיכון לחלות בסרטן הערמונית, אך הוא אינו ודאי. בכל מקרה, שמירה על תזונה בריאה ומאוזנת, עשירה בסיבים, פירות וירקות, ודלה בסוכרים, שומנים ומזון מעובד, תסייע בהפחתת הסיכון לחלות בסוגים שונים של סרטן ובמחלות אחרות.
השמנה: מחקרים אחדים מצאו קשר בין השמנת יתר ובין סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן ערמונית מתקדם ואגרסיבי יותר (המתפתח מהר והעלול להתפשט) ולתמותה מהמחלה. הסיבות לכך אינן ברורות.
מחקרים מוכיחים כי אימוץ אורח חיים בריא יכול לעזור בהפחתת הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים, בהם סרטן הערמונית. להלן ההמלצות לאורח חיים בריא:
אין תופעה ייחודית המצביעה על סרטן הערמונית. התופעה העיקרית יכולה להתבטא בקשיים בהטלת שתן, וייתכן שיופיעו אחד או יותר מהסימנים הכלליים הבאים:
אם מופיעות תופעות כמו אלה שהוזכרו לעיל, אין לקבל זאת כתופעה טבעית של תהליך ההזדקנות, אלא יש לפנות לבירור אצל אורולוג. במרבית המקרים אין מדובר בסרטן, אך אבחון נכון ובזמן יאפשר מתן טיפול מתאים.
ברוב סוגי הגידולים הסרטניים הסיכויים לטיפול יעיל, לריפוי ולהפחתת התמותה טובים יותר בגילוי מוקדם, לפני שהגידול התפשט לאיברים אחרים בגוף וטרם הופיעו תסמינים בשל התפשטות זו. עובדות אלו הביאו להתפתחות גישות לגילוי מוקדם של מחלת הסרטן. לפי מחקרים רבים וגדולים בהיקפם שנערכו לגבי סרטן הערמונית, עדיין לא ברור אם גילוי מוקדם עשוי להפחית את התמותה מהמחלה ו/או תמותה כללית. עם זאת, הנתונים מצביעים על מגמת ירידה בתמותה מהמחלה בעידן הגילוי המוקדם.
נכון לכתיבת דף מידע זה, אין תכנית סקר לאומית לאבחון מוקדם של סרטן הערמונית לכלל אוכלוסיית הגברים. לגברים בגילי 69-55 מומלץ להתייעץ עם רופא לגבי ביצוע בדיקת PSA משולבת בבדיקת חלחולת.
לגברים הנמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן הערמונית מומלץ לבצע בדיקת PSA ובדיקת חלחולת אחת לשנתיים מגיל 45.
חשוב לדעת שערך ה-PSA תלוי בגיל ובגודל הערמונית, ורגיש לדלקות ולזיהומים בדרכי השתן, ולכן חשוב שאת הפיענוח של הבדיקה יבצע אורולוג מומחה. לדוגמה, ערך PSA של 3 נ"ג/מ"ל תקין בגבר בן 65 אך גבוה בגבר בן 50.
לרשות הרופאים עומדים מספר אמצעי אבחון:
מיקומה של הערמונית בסמוך לרקטום מאפשר לבחון אותה באמצעות החדרת אצבע דרך פי הטבעת, ובכך לחוש את גודלה ואת מוצקותה. בדיקת אצבע רקטלית עלולה להיות לא נעימה, אך אינה כרוכה בכאב.
בדיקת דם שנועדה לבדוק את רמת ה-PSA, שהוא חלבון המיוצר על ידי בלוטת הערמונית. רמה גבוהה של החלבון בדם יכולה להעיד על קיומו של סרטן הערמונית, אך יש לבצע בדיקות נוספות כדי לוודא זאת. אין מסתמכים רק על בדיקה זו, מאחר שערכי הבדיקה יכולים להיות גבוהים בגלל תהליך שפיר, או נמוכים גם כשקיים סרטן בערמונית (ראו הסבר מפורט על הבדיקה ומשמעותה בהמשך).
סריקת MRI של הערמונית היא בדיקה לא פולשנית אשר מאפשרת לזהות אזורים בבלוטת הערמונית שעולה חשד שהתפתח בהם סרטן. הבדיקה מאפשרת לבנות תמונה אנטומית מדויקת של הערמונית ולבדוק תהליכים פיזיולוגיים פנימיים בבלוטה שיכולים להעיד על סרטן. בדיקה זו נחשבת כיום לבדיקה המדויקת ביותר לזיהוי אזורים נגועים בסרטן אם קיים חשד כזה. ביצוע הבדיקה עוזר להפחית ביופסיות מיותרות בערמונית. עם זאת, חשוב לדעת שלמרות ההתקדמות הטכנולוגית, גם כאשר תוצאות הבדיקה שליליות עדיין עלול להימצא סרטן ערמונית פעיל בערמונית.
סריקת MRI יכולה לשמש במצבים הבאים:
מומלץ להגיע לבדיקה בבגדים שאינם כוללים חלקי מתכת, ובכל מקרה לפני הבדיקה יש להסיר תכשיטי מתכת ולרוקן את הכיסים מחפצים מתכתיים. אנשים שבגופם יש מתכת, כגון קוצב לב, רסיסים, תומכן (סטנט), מפרק מלאכותי וכו', צריכים לדווח על כך לצוות המכון.
מי שסובל מפחד מחללים סגורים (קלאוסטרופוביה) יכול להיעזר בתרופת הרגעה, וליטול אותה כשעה לפני הבדיקה. מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה, ולקבל מרשם בהתאם לצורך.
ביופסיה היא נטילת דגימות רקמה מהערמונית ובדיקתן תחת מיקרוסקופ. ההחלטה על ביצוע ביופסיה אינה מתבססת על ערכי ה-PSA בלבד, אלא משקללת מאפיינים הכוללים גיל, היסטוריה רפואית משפחתית, ביופסיות קודמות וקצב עליית ה-PSA. האבחנה של סרטן הערמונית נקבעת אך ורק באמצעות ביופסיה של הערמונית וקבלת תשובה היסטו-פתולוגית חיובית להימצאות תאים סרטניים.
כדי למנוע ביצוע ביופסיות מיותרות וגילוי יתר של סרטן ערמונית לא אגרסיבי, פותחו כמה בדיקות וכלים במטרה לסייע בהחלטה משותפת של המטופל והרופא על הצורך בביצוע ביופסיה לצורך איתור גידול בעל משמעות קלינית (המצריך טיפול) בגברים עם ערכי PSA גבוהים.
להלן דוגמאות לבדיקות אלה:
בדיקת KScore4 - בדיקת דם למדידת רמתם של ארבעה ביומרקרים הידועים ככלי לזיהוי סרטן הערמונית בדם: PSA כללי, PSA חופשי, PSA קשור ו-hK2. התוצאות משוקללות יחד עם מידע קליני (גיל, ממצאי בדיקה רקטלית דיגיטלית, בדיקות דם וביופסיות קודמות אם בוצעו) כדי לקבוע מהו הסיכון לזיהוי סרטן אגרסיבי (מדד גליסון גבוה מ-7) בעת ביצוע ביופסיה. כמו כן, הבדיקה יכולה לסייע בהחלטה אם יש צורך בביופסיה חוזרת לאחר ביופסיה ראשונה תקינה. הבדיקה אינה מומלצת במקרים הבאים:
תוצאה של פחות מ-5% מבטאת סיכון נמוך לגילוי סרטן ערמונית אגרסיבי בביופסיה, תוצאה של 5% או יותר מבטאת סיכון גבוה.
בדיקת IsoPSA - בדיקת דם חדשה המזהה את השינוי במבנה חלבון ה-PSA הנובע אך ורק מגידול סרטני, להבדיל מבדיקות אחרות המודדות את השינוי בריכוז ה-PSA שיכול להיות מושפע מגורמים אחרים ולא רק מסרטן (כגון הגדלה טבעית של הערמונית בשל גיל, דלקת בדרכי השתן/בערמונית, צריכת תרופות).
התוצאה המתקבלת נקראת אינדקס IsoPSA. ערך מעל 6 מבטא סיכון מוגבר לסרטן אגרסיבי בערמונית וערך נמוך או שווה ל-6 מבטא סיכון נמוך. הבדיקה ניתנת לביצוע בערכי PSA מ-4 ועד 100 (נ"ג/מ"ל).
הבדיקה מתאימה גם למי שנוטל תרופות לטיפול בערמונית המשנות את רמת ה-PSA.
נכון לתאריך פרסום מידע זה, שתי הבדיקה אינן כלולות בסל הבריאות. עם זאת, בחלק מקופות החולים יש החזרים במסגרת הביטוחים המשלימים, וכן ניתן לקבל החזר מחלק מביטוחי הבריאות הפרטיים.
בדיקות רבות יכולות להצביע על חשד להימצאות סרטן, אך רק באמצעות דגימה רקמתית (ביופסיה) ניתן לקבוע אבחנה ברורה. קיימות שיטות שונות לנטילת ביופסיה:
ביופסיה בגישה טרנס-רקטלית Transrectal ultrasound (TRUS) - שיטה זו הומצאה בסוף שנות השמונים והייתה השיטה הרווחת לביופסיה מהערמונית במשך שנים רבות. הביופסיה נעשית על ידי החדרת מחט דקה בהנחיית אולטרה-סאונד לכיוון הערמונית דרך דופן החלק התחתון קדמי של הרקטום הגובל בערמונית, ונטילת דגימות אקראיות (בדרך כלל 20-12) של רקמה מכל צד. ההליך נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית ועלול להיות כרוך באי נוחות ולעיתים אף בכאב. כיוון שקיים סיכון לזיהום בשל חיידקים מהרקטום בעת ביצוע ההליך, לרוב תינתן אנטיביוטיקה לפני כן.
בימים שלאחר ביצוע הביופסיה תיתכן הופעת דם בשתן, דימום קל מהרקטום ואף דם או צבע "חלודה" בנוזל הזרע. יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם במקרה של חום גבוה, רעידות, קושי במתן שתן, כמות חריגה של דם בשתן או בצואה.
מלבד סכנת זיהומים, בגישה הטרנס-רקטלית לא תמיד ניתן להגיע לכל חלקי הערמונית, ועל כן הביופסיה עלולה להחמיץ חלק מן המקרים של סרטן ערמונית.
ביופסיה בגישה טרנס-פריניאלית (Transperineal) - במקרים מסוימים תתבצע הביופסיה בגישה טרנס-פריניאלית, בה מוחדרת מחט דרך העור בין שק האשכים לפי הטבעת, ולא דרך הרקטום. גם בשיטה זו המחט מונחית באמצעות מכשיר אולטרה-סאונד המוחדר לרקטום. שלא כמו ביופסיה טרנס-רקטלית שיכולה להתבצע בהרדמה מקומית, ביופסיה טרנס- פריניאלית נעשית, לרוב, בהרדמה כללית בחדר ניתוח, ועל כן מצריכה בדיקת מרדים, בדיקות דם מקדימות וצום. הסיכון לזיהומים נמוך יותר בגישה זו, אך לעומת הגישה הטרנס-רקטלית קיים סיכון מעט מוגבר לעצירת שתן, תופעה שיכולה להצריך שימוש בקתטר למשך כמה ימים.
ביופסיית היתוך/פיוז'ן של הערמונית Fusion (MRI/US) – רוב הביופסיות המבוצעות כיום בישראל מבוצעות בשיטה זו. ביופסיית היתוך מונחית MRI מכונה "ביופסיית פיוז'ן'" (ביופסיה המשלבת טכניקות של MRI ואולטרה-סאונד) והיא משפרת את דיוק הביופסיה ואת סיכויי גילוי סרטן הערמונית. ראשית מתבצעת בדיקת MRI של הערמונית, כדי למפות את האתרים החשודים שמהם יש ליטול ביופסיה. בשלב הבא מתבצעת הביופסיה בהנחיית מכשיר אולטרה-סאונד ותוכנה שמשלבת את התמונות מה-MRI וממכשיר האולטרה-סאונד. בעת הביופסיה, נתוני המטרות שסומנו ב-MRI משולבים עם תמונות האולטרה-סאונד בזמן אמת. שילוב זה ("פיוז'ן" בלעז או "היתוך" בעברית) מאפשר לכוון את הביופסיה ולדגום אזורים חשודים במדויק. בנוסף, יילקחו גם מספר דגימות אקראיות משאר חלקי הערמונית.
לפני ביצוע ביופסיית פיוז'ן יש לבצע MRI ולקבל את הפיענוח שלו, שכן ביופסיה זו מדויקת יותר באופן משמעותי עם נתוני MRI.
במקרים של עליית חום מעל 38 מעלות לאחר הביופסיה או עצירת שתן, יש לפנות מיד לקבלת טיפול רפואי.
נכון להיום, אפשר לבצע ביופסיית פיוז'ן דרך הביטוחים המשלימים מקופות החולים, אך יש לבדוק מולן את תנאי ההסדר.
בשנים האחרונות פותחו מספר בדיקות דם ושתן המבוססות על שינויים גנטיים אופייניים לסרטן הערמונית ולשינויים ברמות PSA לסוגיו השונים. שימוש בהן עשוי להצביע על סיכויים מוגברים למציאת סרטן ערמונית, וחלקן אף יכולות לנבא מציאת סרטן בעל מאפיינים אגרסיביים יותר אשר יצריך טיפול. בדיקות אלו נמצאות בתהליך של פיתוח ולמידה.
מטרתן של בדיקות גנטיות היא לזהות אם בני משפחה של חולה שאובחן עם סרטן הערמונית נושאים מוטציה גנטית זהה. למשל, אם אדם שאובחן עם סרטן הערמונית מתגלה כנשא של מוטציה מורשת ב-BRCA1/2 או בגנים אחרים שמעלים את הסיכון לסרטן הערמונית, יש לכך משמעות מכרעת לכל בני משפחתו. אם הגברים במשפחה ירשו את אותה מוטציה, הם עלולים להיות בסיכון מוגבר לסרטן הערמונית, כמו גם לסרטן שד ולסרטן הלבלב. אם נשים במשפחה ירשו את המוטציות הללו, הן עלולות להיות בסיכון גבוה לסרטן הלבלב, השד, השחלה והרחם. המוטציות הללו עלולות להגביר את הסיכון גם למחלות סרטן אחרות, תלוי בסוג הגן בו הן אותרו.
בן משפחה שאובחן כנשא של מוטציה, רצוי שידון בכך עם יועץ גנטי ועם הרופא המטפל, כדי להבין טוב יותר את שיעור הסיכון, האפשרויות לאבחון מוקדם והדרכים המומלצות להפחתת הסיכון למחלות סרטן אחרות הקשורות לנושא.
מספר בדיקות נהוגות כיום בהערכת סיכון לסרטן ערמונית:
ISO PSA היא בדיקה שבודקת את מבנה החלבון של PSA. בהיעדר שינויים ותוצאה נמוכה הסיכון לסרטן נמוך, כאשר יש שינוי בחלבון ה-PSA יש צורך לבצע ביופסיה כדי לשלול סרטן.
4K היא בדיקה המשלבת ארבעה תתי-סוגים של PSA, והיא יכולה לתת אינדיקציה נוספת אם כדאי להעמיק בבדיקות כדי לאתר גידול סרטני או שניתן להמשיך במעקב סדיר.
PSA (Prostate Specific Antigen) הוא חלבון הנמצא בנוזל הזרע ומיוצר בתאים של בלוטת הערמונית. תפקיד ה-PSA לספק סביבה נוזלית לזרע, על מרכיביו השונים. בנוזל הזרע יש ערכים גבוהים מאוד של PSA, עד 500,000 נ"ג/מ"ל, בעוד שבדם הערכים נמוכים מאוד. כמויות זעירות של PSA יוצאות גם אל מחזור הדם, ולכן ניתן למדוד את רמת החלבון באמצעות בדיקת דם פשוטה.
עד כה לא ידוע על תפקיד כלשהו של ה-PSA מחוץ לנוזל הזרע. יש לזכור כי PSA מופרש אצל כל גבר ובכל מצב, גם ללא הגדלת הערמונית. לכן, רמה גבוהה של PSA אינה מעידה בהכרח על בעיה או על צורך בטיפול. עם זאת, רמת PSA גבוהה יכולה לאותת על בעיה אפשרית בבלוטת הערמונית, המחייבת התייחסות רפואית.
כאמור, בדיקות PSA עדיין אינן מדויקות מספיק כדי לאבחן בוודאות הימצאות תאים סרטניים בערמונית, אך בדיקה זו היא אמצעי חשוב באבחון סרטן הערמונית, במיוחד אם היא משולבת עם ממצאי MRI. ההחלטה על ביצוע בדיקת דם חייבת להיות מתוך שיקול דעת רפואי והתייעצות עם הנבדק. על הרופא להסביר למטופל מה משמעות הבדיקה ותוצאותיה האפשריות.
דגימת הדם נלקחת בדרך הרגילה ומועברת למעבדה שבה נמדדת רמת ה-PSA. הערכים נמדדים בננוגרם למיליליטר (נ"ג/מ"ל). התוצאה מתקבלת לרוב בתוך כמה ימים. עם קבלת התשובה ניתן לדון עם הרופא על משמעות התוצאה. חשוב מאוד להימנע מביצוע בדיקת הדם כאשר יש דלקת חריפה של דרכי השתן בעקבות הכנסת קתטר, בשל עווית כליה או בשל אירוע של דמם במערכת השתן.
התשובה לשאלה זו מורכבת במקצת. בעת הערכת תוצאות בדיקת הדם יש להביא בחשבון מספר גורמים, כגון גיל, גודל הערמונית, התסמינים וערכי PSA קודמים. באופן כללי, כיום מקובל כי ערכי הייחוס התקינים הם:
גיל 49-40: עד 1.5 נ"ג/מ"ל
גיל 59-50: עד 2.5 נ"ג/מ"ל
גיל 69-60: עד 3.5 נ"ג/מ"ל
מעל גיל 70: עד 4.5 נ"ג/מ"ל
ערך גבוה של PSA בדם עלול להצביע על הימצאות של גידול סרטני בערמונית, אך חשוב לדעת כי גם הגדלה שפירה של הערמונית וגם דלקת בערמונית יכולות להתבטא בעלייה ברמת ה-PSA. לגברים רבים עם ערכי PSA גבוהים אין סרטן, או כל מחלה אחרת בערמונית. לעומת זאת, ערכים נמוכים לא תמיד שוללים קיום גידול בערמונית. על כן ניתן לומר באופן כללי, כי במקרה של ערך PSA הגבוה מהערך התקין של המעבדה יש לבצע בדיקות נוספות.
עובדות אלו מקשות על השימוש ב-PSA כסמן לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית. זאת ועוד: למעשה, מבין כלל הגברים שלהם הגדלה שפירה של הערמונית, בשליש עד מחצית מהם יימצאו רמות מוגברות של PSA, בדרך כלל בין 4 ל-10 נ"ג/מ"ל.
מצד שני, בכשליש מהחולים בשלב מוקדם של סרטן הערמונית יימצאו רמות PSA נמוכות מ-4 נ"ג/מ"ל. במקרה שנמצאה רמת PSA בערכים של בין 4 ל-10 נ"ג/מ"ל, חשוב לשקול ביצוע בדיקת MRI של הערמונית.
ניתן גם לבצע בדיקות נוספות, דוגמת בדיקת PSA חופשי, שהיא בדיקת דם שיכולה לסייע באבחון נוכחות גידול. בבדיקה זו נמדד סך החלבון החופשי בדם. היחס בין ה-PSA החופשי לסך ה-PSA מסייע להחלטה אם מדובר בגידול סרטני או לא. גם קצב השינוי ברמת ה-PSA הוא בעל חשיבות רבה: כאשר עליית ה-PSA היא מעל 0.75 נ"ג/מ"ל לשנה, חלק מהרופאים ממליצים לבצע ביופסיה של הערמונית. ניתן גם לעשות בדיקות ISO PSA ו-4K.
עם העלייה בגיל נצפית גם עלייה ברמת ה-PSA בדם. רמתו יכולה לעלות כתוצאה מכל תהליך הגורם לריבוי תאים המייצרים PSA, כמו למשל, הגדלה של הערמונית. התהליך השכיח ביותר שגורם לעליית ערכי PSA הוא גידול שפיר של בלוטת הערמונית. גורמים נוספים הם דלקת של הערמונית (פרוסטטיטיס), טיפולים מסוימים (כגון ביופסיה של הערמונית, או ציסטוסקופיה) ותרופות (ראו הסבר בהמשך). גם מגע מיני יכול להעלות את רמת ה-PSA, לכן יש לבצע את הבדיקה לפחות 48 שעות לאחר קיום מגע מיני. חלק מהרופאים סבורים שגם בדיקה רקטלית עשויה לגרום לעלייה בערכי ה-PSA, אך אין על כך הסכמה גורפת. הגדילה הטבעית של בלוטת הערמונית, כמו גם ייצור ה-PSA עצמו, תלויים בהורמון הגברי - טסטוסטרון. לכן, כעיקרון, כל טיפול שיוריד את רמת הטסטוסטרון יגרום גם לירידה ברמת ה-PSA בדם.
רוב המעבדות עדיין מתייחסות לערך ה-PSA של 4 נ"ג/מ"ל כערך הגבוה התקין, אך הנטייה כיום היא להתייחס גם לערכים של 2.5 עד 3.0 נ"ג/מ"ל בתור הערך העליון הגבוה, לפחות בגברים צעירים יחסית. אם ערכי ה-PSA נמוכים מהערך המקובל כתקין, והבדיקה הרקטלית תקינה, אין צורך בדרך כלל בבדיקות נוספות. רופאים הדוגלים בביקורת תקופתית ממליצים בשלב זה על בדיקה רקטלית ובדיקת PSA פעם בשנה-שנתיים (פירוט בהמשך).
רופאים ימליצו על בדיקות משלימות, כגון בדיקת דם נוספת, בדיקת שתן, בדיקת MRI, המשך מעקב צמוד אחר ערכי PSA או ביופסיה של הערמונית באחד מהמקרים הבאים:
חשוב לזכור כי המעקב לאורך זמן חשוב ביותר, במיוחד אם נמצא ממצא חשוד בבדיקה הרקטלית, או שקיים ערך גבוה מהרגיל של PSA. אם הרופא ממליץ על בדיקות נוספות, או על בדיקה חוזרת של PSA, שוב לבצע אותן כדי לסייע באבחון. בחולים שמהם נלקחה ביופסיה, וזו לא העלתה את קיומה של מחלת הסרטן, עדיין חשוב להמשיך ולהיבדק, כולל בדיקות דם ל-PSA, שכן ייתכן שהביופסיה לא דגמה את הגידול אלא את הרקמה הבריאה. גם אם נתגלה סרטן בערמונית, מחלה זאת ניתנת לטיפול יעיל כשהאבחון הוא מוקדם.
סרטן הערמונית בשלב מוקדם אינו מתבטא בסימנים או בתסמינים ייחודיים, לכן הבדיקות התקופתיות של PSA והבדיקה הרקטלית עשויות להיות חשובות.
הרופא עשוי להמליץ על בדיקת PSA בשל אחת או יותר מהסיבות הבאות:
לפני שמחליטים לעבור בדיקת PSA בפעם הראשונה, חשוב להגיע לכלל החלטה כי אכן מעוניינים בטיפול, אם יאובחן סרטן בערמונית. אם לאחר היוועצות ברופא וקבלת מידע מתאים מחליטים שיתרונות האבחון והטיפול עולים על החסרונות ותופעות הלוואי שלו, אזי כדאי לעבור את הבדיקה. גישה חדשנית שהוצגה לאחרונה ממליצה על בדיקת PSA בגיל 45-40, חד-פעמית, להערכת הסיכון הצפוי להתפתחות המחלה בשנים הבאות (25-10 שנים), ובהתאם לכך ניתן לתכנן בדיקות PSA עתידיות.
הואיל ועדיין קיים ויכוח בין הרופאים לגבי חשיבות בדיקה זו וערכו של הגילוי המוקדם של סרטן הערמונית, ההחלטה נשארת למעשה בידי המטופל.
אם הבדיקה הרקטלית וערך ה-PSA תקינים, רוב המומחים ימליצו על בדיקה חוזרת כעבור שנה-שנתיים. אם רמת ה-PSA מוגברת, אך יתר הבדיקות תקינות, הרופא עשוי להמליץ על השלמת בדיקת MRI לערמונית, על ביקורת PSA לעיתים תכופות יותר, או על בדיקות PSA במתכונת מורחבת.
התרופות דוטאסטריד - Dutasteride (אבודרט או ערמוניה) או דוטאסטריד משולבת עם טמסולוסין (דואודרט ® Duodart או ערמוניה פלוס)* מיועדות לטיפול בתסמינים שמקורם בהגדלה שפירה של הערמונית.
מכיוון שהתרופות מורידות את רמת תוצרי פירוק הטסטוסטרון בערמונית, גם רמת ה-PSA יורדת. הירידה הממוצעת בערכי ה-PSA היא של כ-50% מהערך שהיה לפני תחילת הטיפול בתרופה. גם בחולי סרטן הערמונית הנוטלים את התרופות תהיה ירידה דומה בערכי ה-PSA. לכן, הערכים התקינים המצוינים בדף מידע זה אינם מתייחסים לאלו הנוטלים תרופות, שיכולות להשפיע על רמת ה-PSA. הרופא המטפל יחליט על המשך מעקב, ביצוע ביופסיה, או טיפול נוסף לפי קצב השתנות ה-PSA לאורך זמן.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
תודתנו נתונה לצוות המקצועי על עזרתו האדיבה בעדכון המידע:
ד"ר אורי לינדנר, מומחה לאורולוגיה אונקולוגית, מרכז רפואי קפלן והרצליה מדיקל סנטר
פרופ' ליטל קינן בוקר, מנהלת המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות ויו"ר הוועדה למניעה וגילוי מוקדם באגודה למלחמה בסרטן.
התכנים המופיעים כאן נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.