עישון
ההערכה הרווחת כיום היא כי יותר ממחצית ממקרי הסרטן קשורים לגורמים שמקורם באורח החיים שאנו מנהלים, ובהם: עישון, תזונה לקויה, השמנת יתר, מחסור בפעילות גופנית, משקאות אלכוהוליים, קרינה אולטרה-סגולה.
חשיפה לחומרים מסרטנים במוצרי טבק אחראית, כאמור, לכשליש מכלל מקרי המוות כתוצאה ממחלות הסרטן. עישון סיגריה, סיגר, נרגילה ומקטרת, לעיסת טבק, הרחת טבק, עישון נרגילות וחשיפה לעשן טבק בסביבה (עישון פסיבי) - קשורים כולם לסיכונים מוגברים להופעת מחלות סרטן. עישון סיגריות, סיגרים ומקטרת קשורים לסרטן הריאות, הפה, שלפוחית השתן, המעי הגס, הכליות, הגרון, חלל האף, הפה והלוע, הוושט, השפתיים, הקיבה, צוואר הרחם, הכבד, הלבלב וכן ללוקמיה.
טבק שאינו משמש לעישון נקשר לסוגי סרטן בפה, ואילו עישון פסיבי עשוי לגרום לסרטן ריאות. סיגריה מכילה מעל כ-70 חומרים שונים שהוכחו כמסרטנים, דהיינו מצויים באחת משלוש הקבוצות שפורטו לעיל. הסיכון להופעת סרטן הפה, הגרון והוושט גבוה אף יותר בקרב מעשנים הצורכים, בנוסף לסיגריות, יותר משני משקאות אלכוהוליים ליום.
לאגודה למלחמה בסרטן מידע רב בנושא נזקי עישון וגמילה מעישון, כגון 'שאלות ותשובות על עישון' ו'המדריך לגמילה עצמית מעישון', 'עישון בהריון', מידע בנושא נרגילה, וכן מגוון כרזות ומדבקות. להזמנת חומר הסברה ללא תשלום, ניתן לפנות ל'טלמידע®' בטל. 1-800-599-995.
חזרה למעלה >>
בשנים האחרונות פורסמו כמה מחקרים רחבי היקף על הקשר בין סוג המזון שאנו צורכים, לבין מחלות סרטן. לדוגמה, מחקרים אחדים הראו כי צריכת יתר של בשר אדום ובשרים מעובדים, מלח ומזונות מומלחים, מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס וסרטן הקיבה. כמו כן, קיימות עדויות לכך שתזונה עשירה בסיבים תזונתיים, בירקות ובפירות, עשויה להקטין את הסיכונים להתפתחות סרטן הוושט, הקיבה והמעי הגס.
נראה שמשקל עודף או השמנת יתר, שאותם נהוג לחשב כאינדקס מסת הגוף או היקף המותניים, הם הגורמים המשמעותיים ביותר לתחלואה בסרטן, מלבד עישון. מחקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות גדולות מראים קשר עקבי בין השמנת יתר לסוגים מסוימים של סרטן. הסיכונים הגבוהים ביותר הם למחלת סרטן השד, לסרטן רירית הרחם, השחלה, הכליות, המעי הגס והוושט.
מדד מסת גוף (BMI) הוא כלי המצביע על תקינות משקל הגוף. מחשבים אותו באמצעות חלוקת משקל הגוף (בקילוגרמים) בריבוע הגובה (במטרים). היחס הרצוי הוא 25-22 בקרב נשים ו־26-23 לגברים. תוצאה נמוכה יותר מעידה על תת משקל, ותוצאה גבוהה יותר מעידה על משקל עודף ונטייה להשמנת יתר.
אנשים בעלי משקל עודף או השמנת יתר נתונים, כאמור, בסיכון מוגבר לחלות במחלות רבות - כולל מחלות הסרטן - ביחס לאנשים בעלי משקל גוף תקין. על מנת למצוא לאיזו קבוצה אתם משתייכים, אתרו בגרף את נקודת המפגש בין הגובה למשקל שלכם.
בעקבות חוסר הדיוק במדד BMI בחלק מקבוצות הגיל, החל שימוש בשיטה נוספת: מדידה השוואתית של היקף המותניים ביחס להיקף האגן או הבטן. היחס לא אמור לעלות על 0.95 אצל גברים ועל 0.80 אצל נשים. יחס גבוה יותר מצביע על השמנת יתר. נקבע שהיקף מותניים תקין לא יעלה על 92 ס"מ אצל גברים ועל 80 ס"מ אצל נשים. נמצא כי שיעור התחלואה בקרב גברים שהיקף המותניים שלהם בטווח של 94-102 ס"מ, גבוה פי שניים משיעור התחלואה של גברים עם היקף מותניים קטן יותר, וכך גם בקרב נשים שהיקף המותניים שלהם בטווח של 80-88 ס"מ. כמו כן, נמצא כי נשים שהיקף המותניים שלהן הוא 90 ס"מ ויותר, הן בסיכון גבוה ב-40% לחלות בסרטן שד, מנשים שהיקף המותניים שלהן 73 ס"מ ופחות. על מנת לדעת מה המשקל הרצוי והבריא עבור כל אדם, חייבים להתחשב בשני אמצעי המדידה המדויקים והמאפיינים ביותר: BMI והיחס בין היקפי הגוף.
חשוב להימנע מהשמנת יתר, לשמור על תזונה מאוזנת ולגוון את התפריט היומי. מומלץ לשלב בו לפחות חמש מנות של פירות וירקות טריים - עדיף ירקות ממשפחת המצליבים (לדוגמה: כרוב, כרובית וברוקולי) וירקות צהובים, כתומים או ירוקים כהים. להגביר את צריכת המזונות עתירי הסיבים והדגנים המלאים. להפחית בצריכת מזונות המכילים שומן מן החי, מזונות מעושנים, מלוחים, משומרים ומטופלי ניטריט, ולהעדיף שימוש בשמן זית, קנולה, או טחינה על פני שמנים אחרים.
חוברות 'לבחור בריא' ו'בריאות בצבעים' וחוברות מתכונים לתזונה נכונה של האגודה למלחמה בסרטן, ניתן לקבל ללא תשלום, בפנייה ל'טלמידע®' 1-800-599-995
המחקרים מצביעים על אורח חיים נטול פעילות גופנית, או כזה הכולל פעילות מועטה, כגורם סיכון לתחלואה מסרטן ובמיוחד לעלייה בסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס וסרטן השד. ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית רבה ביותר בקרב אנשים העוסקים בה בהתמדה. על פי ההערכה, השילוב של חוסר פעילות גופנית והשמנת יתר מגביר את הסיכון לתחלואה של סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן רירית הרחם, סרטן הכליות, סרטן הוושט וככל הנראה גם סרטן הריאה. מאידך, פעילות גופנית מפחיתה דם את הסיכון של חולים לחזרת המחלה, משפרת את תחושת התשישות שלהם, ואת איכות חייהם.
מידע נוסף ועצות מועילות בנושאים אלה ניתן למצוא בעמודים הבאים: 'פעילות גופנית', 'היי פעילה יותר היום, כדי להבטיח את בריאותך' ו'כללים לחיים בריאים'.
תכנית 'צעדים לאיכות חיים®' של האגודה למלחמה בסרטן, חושפת את חולי הסרטן ליתרונות הבריאותיים הגלומים בפעילות הגופנית, מעודדת אותם לשלב פעילות מתוכננת ומובנית בשגרת חייהם ומעניקה ייעוץ וליווי מקצועי. התכנית מתקיימת בכל המרכזים הרפואיים.
אנשים הצורכים משקאות אלכוהוליים בכמות שעולה על מנה אחת ביום (לנשים) או שתיים (לגברים), בעיקר המעשנים שבהם, נתונים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מחלות סרטן שונות. מחלות הסרטן המיוחסות לצריכת יתר של אלכוהול הן סרטן הפה, הגרון, הלוע, הכבד והוושט. כמו כן, לאחרונה נתגלו ממצאים הקושרים בין צריכת אלכוהול לבין התפתחות סרטן השד, סרטן המעי הגס והחלחולת וסרטן השחלה. אלכוהול נכלל ברשימת התערובות המסווגות כמסרטנים ודאיים לבני אדם.
לחצו כאן למידע נוסף בנושא 'אלכוהול וסרטן' או פנו ל'טלמידע®' בשיחת חינם לטל. 1-800-599-995.
חלק מטווח אורכי הגל של הקרינה האולטרה-סגולה מצוי בתחום הקרינה המייננת (חלק זה קרוי 'הקרינה האולטרה-סגולה הקרובה'), ובהקשר זה הוכלל על ידי IARC בקבוצה 1 של החומרים ונסיבות החשיפה המסרטנים. בני אדם נחשפים לקרינה זו הן ממקור טבעי (שכן היא מהווה מרכיב בקרינת השמש) והן ממקור מלאכותי - מיטות שיזוף לסוגיהן.
קרינה אולטרה-סגולה (UV) שמקורה באור השמש או במנורות שיזוף, גורמת להזדקנות מוקדמת של העור ולנזק ל-DNA בתאים, העלול לגרום להתפתחות מלנומה וסוגים אחרים של סרטן העור. בזכות פעילותה הכוללת של האגודה למלחמה בסרטן בחינוך הילדים והמבוגרים להתנהגות 'חכמה בשמש' וייזום שבוע המודעות למניעת סרטן העור ואבחונו המוקדם, ישראל ירדה מהמקום השלישי בעולם בשיעור החולים החדשים - למקום ה־13 בגברים וה־20 בנשים.
על פי נתוני רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, בשנת 2012 אובחנו בישראל כ־880 חולים במלנומה חודרנית ממאירה של העור (מהם כ־860 יהודים ו־22 ערבים). בנוסף לכך, בכל שנה מתגלים בארץ יותר מ־10,000 חולים עם סרטן עור מסוג שאינו מלנומה. סוגי סרטן אלה אינם קטלניים על פי רוב, אך הם עלולים לפגוע באיכות החיים וכן לגרום לנזקים אסתטיים חמורים ולסבל רב.
שימוש במיטות שיזוף מסוכן כמו חשיפה לאור השמש!
מיטות שיזוף פולטות קרינה אולטרה-סגולה, הגורמת לנזקים בריאותיים מצטברים לטווח ארוך. חשיפת יתר לקרניים אלה עלולה לגרום לפגיעה בעיניים או בראייה, לפריחה, להתקמטות מוקדמת של העור, לריבוי כתמים על העור ונגעים קדם-סרטניים ולסיכון ממשי לחלות בסרטן העור ומלנומה.
למידע נרחב בנושא נזקי השמש והדרכים להימנע מהם, לחצו כאן - 'חכם בשמש - כיצד?' וכאן - 'מסנני קרינה'. כמו כן ניתן לפנות ל'טלמידע®' בשיחת חינם לטל. 1-800-599-995.
כאמור, זיהום אוויר הוכרז בסוף שנת 2013 כמסרטן בקבוצה 1. זיהום אוויר כולל בתוכו מגוון של מזהמים, חלקם קרצינוגניים, כגון פחמימנים מסוימים הנפלטים ממנועי דיזל ובנזין, מתכות ופחמימנים מסרטנים בתעשייה, לרבות תעשיית הדלקים (בתי זיקוק, מסופי אחסון ועוד) ותחנות כוח. מזהמים נפלטים לאוויר גם במסגרת שימושים ביתיים (כמו חימום ובישול) וכן מעומסים גדלים והולכים של חומרי הדברה (בחלקם קרצינוגניים). IARC קבע את זיהום אוויר כמכלול מבחינת פוטנציאל גרימת הסרטן, אף שתמהיל המזהמים משתנה ממקום למקום. בהקשר לסרטן הריאה - האפקט הממאיר העיקרי שנגרם מזיהום אוויר - IARC מצטט מחקר הטוען כי ניתן לייחס לזיהום אוויר 223 אלף מקרים של סרטן ריאה בעולם. מסקנות IARC התקבלו ממחקרים אפידמיולוגיים שבוצעו ברחבי העולם והקיפו מיליוני בני אדם.
עיקר הנזקים הבריאותיים של זיהום אוויר בכלל ושל זיהום אוויר חלקיקי בפרט, הם במסלול הנשימה. להלן כמה מרכיבים של זיהום אוויר שאותם ניתן למצוא בסביבה תעשייתית ו/או בסביבת הימצאותם של בני אדם - במקומות עבודה, מגורים או בילוי.
כמה ממסים המשמשים כמרכיבים במדללי צבע, במסירי צבע, במסירי שומן ובתעשיית הניקוי היבש, ידועים, או חשודים כגורמים למחלות סרטן, כגון סרטן בלוטות הלימפה ולוקמיה, על סמך ניסויים שנערכו בבעלי חיים. חומרים אלו כוללים: בנזן, פחמן טטרה-כלוריד, כלורופורם, דיכלורומתאן (מתילן כלוריד), טטראכלורואתילן וטריכלולואתילן. זאת על פי מחקרים אפידמיולוגים שבדקו את השפעתם בחשיפה תעסוקתית או סביבתית. אי לכך, חומרים אלה נכללים ברשימת החומרים החשודים כמסרטנים או כמסרטנים ודאיים בבני אדם.
חומר זה ידוע כגורם למחלת הלוקמיה בקרב בני אדם. נעשה בו שימוש נרחב בתעשייה הכימית, בתעשיית התרופות וכן כמרכיב בדלק. לאחר שנת 1997 נאסר השימוש בבנזן כמרכיב בחומרי הדברה. אנשים המועסקים בתעשיות פטרוכימיות, תעשיית התרופות, תעשיית מוצרי העור, תעשיית הגומי, תחנות דלק ותעשיית הרכב חשופים לבנזן וכך גם אוכלוסייה המתגוררת באזורים עירוניים סואנים. שאיפת אוויר המזוהם בחומר מגלמת את אופן החשיפה העיקרי לחומר זה. הואיל ובנזן מהווה את אחד ממרכיבי הדלק, אוויר מזוהם בבנזן נמצא בסביבת תחנות דלק ובאזורים בהם קיים עומס תחבורה (עקב שריפה לא מושלמת במנועי בנזין ודיזל). בנזן מצוי גם בעשן סיגריות, וההערכה היא שכמחצית מהחשיפה לבנזן מקורה בעשן סיגריות.
חשיפה לסוגים מסוימים של סיבים, חלקיקים זעירים ואבק מתרחשת בכמה מגזרים תעשייתיים ומעלה את רמת הסיכון של העובדים בהם, ולעתים גם את זו של בני האדם המתגוררים בסמוך למפעלים אלו, לחלות בסרטן. חשיפה מסוג זה עלולה להתרחש גם באזורים שאינם תעשייתיים. להלן כמה דוגמאות:
האזבסט הוא שם כללי לקבוצת חומרים טבעיים הנבדלים זה מזה בהרכבם, ובהם אזבסט לבן, אזבסט כחול ואזבסט חום. סיבי אזבסט וכל צורותיו התעשייתיות ידועים כחומרים מסרטנים. עלייה בשכיחותן של מחלות סרטן שונות - כגון מזותליומה (סרטן נדיר של תאי קרום הריאה וחלל הבטן - הצפק), סרטן הריאות, סרטן הגרון וסרטן השחלה - נצפתה באופן עקבי בקרב אנשים החשופים לאזבסט במסגרת עבודתם. כיום, החוק בישראל אוסר שימוש חדש באזבסט.
האזבסט מופיע בטבע כמינרל עשוי סיבים הנכרה במחצבות ברחבי העולם (לא בישראל). חשיפה לאזבסט אחראית לשיעור הגבוה ביותר של מקרי סרטן הקשורים למקום העבודה, עם סיכון גבוה ביותר בקרב עובדים מעשנים. סיבי אזבסט משתחררים לסביבה בעקבות פעולות בנייה ושיפוץ ובליה של יותר מ-5,000 מוצרי אזבסט, בהם בידוד גגות, בידוד מוצרי חימום וחשמל, צינורות ומשטחי בטון, רצפות, איטומים למיניהם, פלסטיק, מוצרי טקסטיל ונייר. אנשים העובדים בתעשיית הבידוד, באחזקה, בתיקון ובהריסת מבנים, חשופים לרמות גבוהות של אזבסט, וייתכן שהאוכלוסייה כולה נחשפה לרמה מסוימת של אזבסט, בשל השימוש הנרחב שנעשה בחומר זה בעבר. חוק האזבסט נחקק בזמנו, בסיוע האגודה למלחמה בסרטן. מאחר שהשימוש באזבסט הוגבל מאז במידה רבה, ירדה רמת החשיפה בקרב כלל האוכלוסייה.
הציבור הרחב יכול להיחשף לאזבסט בשלוש דרכים עיקריות:
המקרה השכיח ביותר הוא של אלמנטים בבנייה העשויים אזבסט-צמנט - חומר המורכב מתערובת המכילה עד 10% סיבי אזבסט, הכלואים במטריצה של מלט ומים. כשהאזבסט 'כלוא' במלט, הוא אינו מהווה סכנה. אולם כאשר המלט מתפורר, נשבר או נשרף, משתחררים סיבי האזבסט לאוויר. אירועים מסוג זה עלולים להתרחש עקב ביצוע עבודות לפירוק מבני אזבסט בניגוד להנחיות, שריפה במבנה המכיל אזבסט, אירועי מזג אוויר קיצוניים, או שבירת הלוחות עקב פגיעות עוינות. על פי הערכות, קיימים בארץ מבני אזבסט-צמנט בהיקף עצום של מאות מיליוני מטרים מרובעים.
מקרה אחר הוא של אזבסט המשמש כבידוד אקוסטי ותרמי ומותז על קירות במבנים שונים, ובעיקר במבנים כגון אולמות מופעים וספריות. במקרים אלה האזבסט הוא במצב פריך, שבו סכנת שחרור הסיבים גבוהה בהרבה, ובדרך כלל גם ריכוז הסיבים גבוה הרבה יותר.
המקרה השלישי הוא ייחודי לאזור נהריה והגליל המערבי, שם פעל עד 1997 מפעל 'איתנית' לייצור מוצרי אזבסט צמנט. פסולת אזבסט, גם במצב פריך, הוטמנה או פוזרה בקרקע ברחבי האזור, בין היתר כמצע לשבילים, כולל בחצרות פרטיות, בשטחים ציבוריים ובשטחים חקלאיים. כל עבודה בקרקע שהוטמן בה אזבסט, עלולה לגרום לחשיפה מסוכנת.
באוגוסט 2011 נכנס לתוקפו החוק האוסר שימוש חדש באזבסט - שהוכח כמסרטן ודאי - ומסדיר את הטיפול בחומר הקיים, במטרה לצמצם ולמנוע את חשיפת הציבור למפגעיו הבריאותיים והסביבתיים הקשים. החוק אוסר על שימוש חדש באזבסט וכן מחייב הוצאה הדרגתית של אזבסט פריך ממבני ציבור, ממתקני תעשייה ומציוד וכלי רכב בצה"ל. עיסוק באזבסט או גרימת מפגע אזבסט יהיו עבירות פליליות ויחשפו את המפגע לקנסות שגובהם יכול להגיע ל-800,000 שקל. חקיקה זו מציבה את ישראל בשורה של מדינות שאסרו על שימושים חדשים באזבסט בעשור האחרון, וקבעו הוראות מחמירות באשר להסרת שימושי האזבסט הקיימים.
עקב חשיבות הנושא יפורטו להלן עיקרי החוק שמטרתו לצמצם ולמנוע חשיפה של הציבור הרחב למפגעי האזבסט:
למידע נוסף בנוגע לאזבסט, אופן הטיפול והנחיות עבודה, ניתן לפנות לאתר המשרד להגנת הסביבה.
התגלה כמעלה את רמת הסיכון לסרטן ריאות בקרב בני אדם. אבק כזה מצוי בסביבות תעשייתיות העוסקות בחול ובמוצרי בניין, כגון: מכרות פחם, טחנות, מחצבות ועיבוד גרניט, ניפוץ סלעים וכן בזמן הליכי שיוף בחול.
נקשר להופעת סרטן של חללי האף והסינוסים, ידוע כמסרטן בקרב עובדים לא מוגנים, הנחשפים אליו באופן קבוע בתהליכי שיוף ובתעשיית ריהוט.
דיאוקסינים הם תוצרי לוואי לא רצויים של תהליכים כימיים המתרחשים בטמפרטורות גבוהות והמכילים כלור ופחמימנים (חומרים המכילים מימן ופחמן). קיימים לפחות 100 סוגים שונים של דיאוקסינים, שכאמור אינם מיוצרים באופן מכוון בתעשייה, אלא נוצרים במהלך קירור גזי פליטה או גזי תהליך. חומרים אלו עלולים להיווצר ולהיפלט לסביבה בתהליכים של הלבנת נייר ועיסת נייר; שריפת אשפה עירונית, אשפה רעילה ופסולת מבתי חולים; שריפות חשמל מסוימות; בכורי היתוך שבהם מופקות מתכות מעפרותיהן וכן בהבערת גזם חקלאי. דיאוקסינים קיימים גם כמזהמים בכמה חומרי הדברה נגד חרקים, בקוטלי עשבים ובחומרי שימור עץ. הדיאוקסינים, שהנם מזהמים סביבתיים נפוצים למדי, נוטים להצטבר ברקמות שומניות ומתפרקים בקצב איטי. לכן, חשיפת האוכלוסייה לדיאוקסינים נגרמת בעיקר מאכילת החלקים השומניים המצויים במזונות שונים מן הצומח ומן החי - לרבות מוצרי חלב, דגים, עופות, בשר בקר וכן פירות וירקות שומניים שונים, כגון בוטנים ואבוקדו.
דיאוקסין ספציפי הידוע כבעל סבירות גבוהה יחסית להשפעה סרטנית על בני אדם הוא ה-TCDD (2,3,7,8-tetrachlorodibenzo-p-dioxin) .TCDD הוא חומר מסרטן, המסווג על ידי IARC בקבוצה 1. חומר זה מסוכן לבעלי חיים, ונמצאה עלייה כללית בשיעור מקרי המוות מסרטן בקרב עובדים שנחשפו לריכוזים גבוהים של חומר זה.
כמה מהמחקרים הראו עלייה בשכיחות סוגי מחלות סרטן (הריאות, העור ומערכת השתן) בקרב אנשים שנחשפו לתערובות של פחמימנים ארומטיים פוליציקליים (PAHs). המקור העיקרי לחומרים אלו הוא שריפת פחמימנים - תרכובות המכילות פחמן. תרכובות PAHs הנמצאות באוויר נוצרות עקב בעירת עץ ודלק לבישול ולחימום בתים, ונמצאות גם בתערובות הנפלטות ממנועי בנזין ודיזל, בפיח, בעשן גחלים, בסיגרים ובסיגריות ובמזונות שנצלו על גחלים. כמו כן, תרכובות אלו הן תוצרי לוואי של אש פתוחה, שריפת פסולת, תהליכי הפיכת פחם לגז ועשן הנפלט מתנורי פחמים. במזון נמצא כמויות קטנות של PAHs בעיקר במאכלים מעושנים, צלויים על אש או על גחלים, בקפה קלוי ובנקניקיות.
מתכות עלולות להגיע לסביבת בני אדם הן במסלול הנשימה והן במסלול הבליעה (זיהום מי תהום, זיהום עורי וממנו למסלול הבליעה וכיו"ב),להלן כמה דוגמאות למתכות ותרכובותיהן העלולות להגיע לסביבת האדם, הן במסלול הנשימה והן במסלול הבליעה (כגון מי תהום שהזדהמו).
תרכובות ארסן קשורות להופעת סוגי סרטן רבים כגון: סרטן העור, הריאות, שלפוחית השתן והכבד, בעיקר כשכמויות גדולות שלהן חודרות לגוף האדם במי שתייה. כמו כן, נמצא קשר עקבי בין חשיפה לארסן בעת נשימה במקומות עבודה, בייחוד במכרות ובהתכת נחושת, לבין עלייה בסיכון לסרטן הריאות. ארסן משמש גם בתהליכי שימור עץ, בזכוכית, בקוטלי עשבים ובחומרי הדברה, ומהווה באופן כללי גורם מזהם באוויר, במזון ובמים. תערובות עם המתכת עצמה או תרכובות אנאורגניות של ארסן, מסווגות על ידי IARC בקבוצה 1. תרכובות אורגניות של ארסן (לרבות חומרי הדברה מסוימים) הועברו זה לא כבר על ידי IARC לקבוצה התחתונה - B2.
תרכובות בריליום ידועות כגורמות לסרטן ריאות, על סמך מחקרים שנערכו בקרב אנשים העובדים במפעלי ייצור בריליום. תרכובות אלה משמשות בתעשיות החלל, בתעשיות צבאיות, במרכיבים אלקטרוניים, בשפופרות רנטגן, במערכות נשק גרעיני, בבלמים למטוסים, בתוספים לדלק טילים, בבניית מטוסים קלים, בייצור חומרים קראמיים, כתוסף לזכוכית ולפלסטיק, במוצרים דנטאליים ובמקלות גולף. התעשייה משתמשת בתרכובות בריליום גם בתעשיית הסיבים האופטיים ובמערכות תקשורת סלולריות. עובדים בתעשיות אלה עלולים להיחשף לחומרים הללו במסגרת עבודתם וכך גם עובדים בתהליכי מחזור מחשבים, טלפונים סלולריים ומוצרים טכנולוגיים אחרים. מחוץ לתעשיות לעיל מתרחשת חשיפה לבריליום בעיקר בתהליכי שריפת פחם ושמן מנועים. הציבור הרחב עלול להיחשף לכמויות קטנות של בריליום באמצעות נשימת אוויר וצריכת מזונות המזוהמים בשאריות בריליום. ריכוזים קטנים מחומר זה נמצאו גם במי שתייה, במזון ובטבק.
מחקרים בקבוצות עובדים הראו כי המתכת קדמיום ותרכובות קדמיום, עלולות לגרום לעלייה בסיכוי לתחלואה בסרטן ריאות ומסווגות על ידי IARC בקבוצה 1 של המסרטנים. העובדים שנחשפו לכמויות הגדולות ביותר היו אלה שהיו מעורבים בהפקת אבץ ועופרת ממחצבים, בייצור אבקות קדמיום, בריתוך מתכת מצופה קדמיום ובשימוש ברתכות המכילות קדמיום. מתכת הקדמיום משמשת בעיקר לציפוי מתכות למניעת בלאי. שימושים אחרים קיימים בתעשיות הפלסטיק והמוצרים הסינטטיים, בייצור סוללות, כחומר לייצוב פולי-ויניל כלוריד ובקוטלי פטריות. אם פסולת הקדמיום אינה מפונה למקומות המתאימים ומטופלת כראוי, עלולות להשתחרר במסגרת ייצור מוצרים אלה כמויות של קדמיום לאוויר, לאדמה, למים, למי תהום ולשכבת הקרקע העליונה, ומשם הן עלולות לעבור לצמחי מים ויבשה ולאחר מכן לבעלי חיים. בקרב אנשים שאינם מעשנים, מזון הוא המקור העיקרי לחשיפה לקדמיום.
ידועות כגורמות לסרטן הריאות. תעשיית הפלדה היא צרכן כרום מרכזי, שבה משמש חומר זה להגנה על מוצרי מתכת, לרבות חלקי רכב, מפני חלודה ובלאי, וכן לריתוך בחשמל ולשיכוב מתכות. עובדים בכרום 6 ערכי נתונים בסיכון גבוה בהשוואה לשאר האוכלוסייה. השימושים בתרכובת זו כוללים מחקר גרעיני ומחקר בטמפרטורות גבוהות, שימושים בתעשיית הטקסטיל ועיבוד העורות, צבעים למוצרי ציפוי רצפות, נייר, בטון וגגות אספלט, וכן יצירת צבע ירוק בזכוכית. כרום נפוץ באוויר, במים, בקרקע ובמזון, ונראה שכלל האוכלוסייה חשופה לתרכובות המכילות חומר זה. רמת החשיפה התעסוקתית הגבוהה ביותר קיימת במקומות עבודה הקשורים לייצור פלדת אל-חלד, ריתוך, ציפוי בכרום ובתעשיית העור.
הם חומרים החשודים כמסרטנים בבני אדם, בהתבסס על ממצאים של גידולים בכליות ובמוח במחקרים בבעלי חיים. אצטט העופרת משמש בצביעת כותנה, כציפוי למתכות, כחומר ייבוש בצבעים, ציפויי לכה ודיו צבעוני, כמרכיב בצבעי שיער מסוימים (צבעים מודרניים) ובחומרי נפץ. פוספאט העופרת משמש כמייצב במוצרי פלסטיק מסוימים ובמוצרי זכוכית מיוחדים. עיקר החשיפה מתבצע דרך מגע בעור, אכילה ונשימה.
נמצאו כגורמים לכמה סוגי מחלות סרטן בחולדות ובעכברים. מחקרים באוכלוסיות בני אדם קשרו בין חשיפה לניקל לסרטן חלל האף ולסרטן הריאות. ניקל משמש בפלדה, בחלק מסתימות השיניים, בתעשיית הנחושת והפליז, במגנטים, בסוללות נטענות ובציפויי מתכות מאחר שניקל נמצא באוויר, במים, בקרקע, במזון ובמוצרי צריכה, אנו חשופים לו באמצעות אכילה, נשימה ומגע בעור.
החלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל מוכרים כמסרטנים לאדם. הוכח קשר סיבתי בין חשיפה להם לבין התפתחות סרטן ריאות, וכן נמצאו עדויות מוגבלות לקשר חיובי בין חשיפה לחלקיקים לבין התפתחות סרטן שלפוחית השתן. לחלקיקים אלה חשופות אוכלוסיות רבות - כגון עובדי רכבות, עובדי מכרות, עובדים במוסכי אוטובוסים, עובדי חברות משאיות, מכונאי רכב ואנשים העובדים בקרבת גנראטורים המופעלים במנועי דיזל. יש לציין כי לא הוכחה תוספת סיכון לתחלואה בסרטן למי שנחשף לרמות נמוכות 'יומיומיות' של חלקיקים מסוג זה. חלקיקים אלו הועלו לאחרונה על ידי IARC לקבוצה 1 של החומרים המסרטנים.
כאמור לעיל, מרבית החומרים העלולים להגיע לסביבת האדם במסלול הנשימה - עלולים להגיע גם במסלול הבליעה (אמנם במינונים קטנים יותר). עם זאת, ישנם חומרים מסרטנים לא מעטים העלולים לחדור לגוף האדם בעיקר במסלול הבליעה. להלן שלוש דוגמאות:
למידע נוסף בנושא זה אפשר לחצו כאן 'שתיית אלכוהול וסרטן', או פנו בשיחת חינם ל'טלמידע®' לטל. 1-800-599-995.
למרות האיסורים הגורפים על הכללת חומרים מסרטנים במזון והתקינות השונות המגבילות ריכוזים של חומרים מסרטנים במזון והפיקוח הסטטורי המתלווה אליהן, אין להוציא מכלל אפשרות נוכחות חומרים כאלו במוצרי מזון שונים. הגעתם למזון במקרים רבים אינה מכוונת, דהיינו החומרים אינם מוחדרים למזון בתהליכי ייצורו, אלא נגרמת באמצעות הגעת חומרים מסרטנים לשרשרות המזון כתוצאה מזיהומי אוויר, זיהומי קרקע ועוד. גם מי שתייה מזוהמים, שאוזכרו לעיל, נכללים בקטגוריה זו. באופן זה ניתן למצוא לעתים במזון מתכות מסרטנות או חשודות כמסרטנות, דיאוקסינים (הנוטים להתרכז בחלקים השומניים של בשר, פירות ואף ירקות) ואפילו שאריות של תרופות שאינן מתפרקות באמצעי הטיהור השונים ומגיעות בסופו של דבר הן למי השקיה והן למי תהום.
נמצא כי תרופות מסוימות, המשמשות לטיפול במחלות סרטן (כגון ציקלופוספאמיד, כלורמאבוסיל ומלפאלאן) העלו את שכיחות הופעתה של מחלת סרטן נוספת, לרבות לוקמיה. תרופות אחרות המשמשות לדיכוי המערכת החיסונית בקרב מטופלים העוברים השתלות איברים, כגון ציקלוספורין ואזאתיופרין, מעלות אף הן את הסיכון לחלות בסרטן, בעיקר מסוג לימפומה או סרטן בכבד - הפטוסלולר קרצינומה.
עם זאת, מנהל המזון והתרופות בארצות הברית קבע כי היתרונות של תרופות אלה בהצלת חיים, עולים על הסיכונים להופעת מחלת סרטן נוספת בשנים שלאחר הטיפול. מומלץ לשקול את הסיכונים והיתרונות הכרוכים בשימוש בתרופות אלו יחד עם הרופא המטפל. ישנן תרופות המורידות את רמת הסיכון להופעת מחלות סרטן, לדוגמה, מחקרים אחדים העלו כי אנשים הנוטלים באופן קבוע אספירין, או תרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידים נמצאים בסיכון מופחת לחלות בסרטן המעי הגס (אם כי תרופות אלה עלולות להסב נזק ללב). העדויות בדבר ההגנה שמספקות תרופות אלה נגד סוגי מחלות סרטן אחרות, כגון סרטן השד או סרטן הערמונית, אינן חד משמעיות.
נמצא כי אסטרוגנים המשמשים לטיפול בתסמיני גיל המעבר ובעיות גינקולוגיות אחרות, העלו את שכיחות מקרי סרטן רירית הרחם. כמו כן מחקרים הראו כי השימוש באסטרוגן מגדיל את הסיכון לסרטן השד, אך מפחית את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס. פרוגסטרון, הורמון נוסף הניתן לנשים בשילוב עם אסטרוגן, כחלק מטיפול הורמונלי בתופעות גיל המעבר, מפחית את הסיכון הגבוה לסרטן רירית הרחם הטמון בשימוש באסטרוגן בלבד. עם זאת, לאחרונה נמצא קשר בין טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטין (צורה סינתטית של פרוגסטרון) לבין עלייה ברמת הסיכון להופעת סרטן השד, מחלות לב, שבץ וקרישי דם. נמצא כי שימוש ארוך טווח בגלולה למניעת היריון מפחית משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן רירית הרחם ובסרטן השחלות, אך עלול להגדיל את הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן הכבד. יש לציין כי כמות האסטרוגן והפרוגסטרון בגלולות למניעת הריון נמוכה כיום בהרבה מזו שהייתה נהוגה בעבר, ולכן סביר להניח שהסיכון המיוחס לנטילת גלולות, אף הוא נמוך יותר.
הגברת הסיכון להופעת סרטן רירית הרחם, לשבץ וליצירת קרישי דם מיוחסת גם לשימוש בטמוקסיפן - הורמון סינטטי המשמש למניעת הישנות מחלת סרטן השד לאחר ניתוח, ולנשים בסיכון גבוה להפחתת הסיכון שלהן לחלות. מומלץ לשקול את הסיכונים והיתרונות של השימוש בתרופה זו, יחד עם הרופא המטפל.
דיאתיל-סטילבסטרול (DES) הנו צורה סינטטית של אסטרוגן שניתנה לנשים הרות החל משנות הארבעים המוקדמות ועד 1971. נמצא שבנותיהן של נשים אלו, שהיו חשופות ל-DES בעודן ברחם, היו בסיכון גבוה יותר לפתח סוג נדיר של סרטן צוואר הרחם והנרתיק. כמו כן, נשים שנטלו DES בתקופת הריונן היו עלולות להימצא בסיכון גבוה יותר למחלת סרטן השד. בהתבסס על ממצאים אלו הופסק מתן DES כתרופה, ומרכיב זה אף נאסר לשימוש כתוסף מזון לבהמות.
אפלטוקסינים הם חומרים מסרטנים ודאיים בבני אדם, המיוצרים בסוגים מסוימים של פטריות הגדלות על מוצרי מזון. פטריות אלה נפוצות בעיקר על דגנים ובוטנים. מקורות חשיפה אפשריים נוספים הם בשר, ביצים וחלב שמקורם בבעלי חיים הצורכים מזון נגוע באפלטוקסינים. חקלאים עלולים להיות בסיכון, אם הם שואפים אוויר המכיל אבק נגוע. חשיפה לרמות גבוהות של אפלטוקסינים מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן הכבד. בוטנים נבדקים לנוכחות אפלטוקסינים לפני עיבודם ברוב המדינות, כולל ישראל. הסיכון לחשיפה לאפלטוקסין גבוה יותר במדינות מתפתחות, שבהן לא מתבצעות בדיקות לנוכחות הפטריות.
קרינה מייננת היא קרינה המאופיינת בתדר גבוה ובאורך גל קצר. קרינה זו היא בעלת אנרגיה גבוהה, והיא עלולה לגרום נזק ישיר ל-DNA. קרינה מייננת מסווגת על ידי IARC בקבוצה 1, שבה נכללים המסרטנים הוודאיים.
כל אדם חשוף למינונים קטנים של קרינה מייננת ממקורות טבעיים שונים, לרבות:
חשיפת בני אדם לקרינה מייננת נמדדת בדרך כלל ביחידות הקרויות סיוורט. מנת הקרינה השנתית הממוצעת ממקורות טבעיים שאליה חשופים בני אדם, נאמדת בממוצע עולמי ב־2.4 מיליסיוורט. לפי הערכות המומחים, ניתן לייחס כ־1% מכלל מקרי הסרטן המתגלים באוכלוסייה לחשיפות בני אדם לשלושת סוגי קרינה המפורטים לעיל, בסעיפים 3-1. בנוסף לכך, כל בני האדם חשופים לראדון (ראו להלן), המוסיף עוד מנת קרינה הנאמדת ב־2-1 מיליסיוורט בשנה, בהתאם לאזור הגאוגרפי ולסוג המבנה שבו הם גרים.
ראדון הוא גז רדיואקטיבי טבעי שמקורו באדמה. הראדון נוצר כתוצאה מהתפרקות רדיואקטיבית של רדיום 226 (איזוטופ של היסוד הכימי רדיום), הנפוץ בכמויות משתנות במרבית אדמת כדור הארץ. רדיום 226 עצמו הוא רדיואיזוטופ בשרשרת האורניום 238. ריכוזי הראדון בקרקע משתנים ממקום למקום בהתאם לסוג הקרקע. בקרקע סלעית (כגון גרניט) הריכוזים גבוהים יותר, עקב ריכוזי אורניום גבוהים יחסית. השפעות הראדון התבררו לראשונה כשנצפתה תחלואה גבוהה מהממוצע בסרטן ריאות, בקרב עובדים במכרות אורניום בארצות הברית ובמדינות אחרות.
גז הראדון, הנוצר כאמור באדמה, עשוי לפעפע לכיוון פני השטח דרך סדקים באדמה ולעשות את דרכו לתוך חלל הבתים דרך חרכים ופתחים שונים במבנה. גז הראדון כבד מן האוויר ולכן נוטה להתרכז במרתפים או בקומות הראשונות. יש לציין שהנזק הרדיולוגי לבני אדם נגרם לא מגז הראדון (האציל) עצמו, שאינו נוטה להסתפח לדופן הריאה, או לאיברים אחרים בגוף האדם, אלא מתוצרי ההתפרקות המוצקים קצרי החיים של הגז (הקרויים 'בנות הראדון') שאף הם רדיואקטיביים ונוטים להסתפח לחלקיקי האבק שבאוויר, הנשאפים לריאות יחד עם האוויר שאנו נושמים. בנות הראדון מסתפחות לדרכי הנשימה הפנימיות ופולטות את כל סוגי הקרינה הגרעינית (אלפא, בטא וגמא), שהמזיקה שבהן היא קרינת האלפא.
יש לציין שלאחרונה הוחמרו הערכות הסיכונים של חשיפה לראדון (כך שמנות הקרינה הנחשבות למשפיעות על הנחשפים לריכוזי ראדון באוויר כמעט והוכפלו בהשוואה לערכים הקודמים; ולדבר יש השלכות ברורות באשר לריכוזים המרביים ה'נסבלים' באוויר שאליו נחשפים בני אדם. בכל מקרה, כאמור, המחלה הממאירה היחידה שמייחסים המדענים לנשימת ראדון, היא סרטן הריאות.
על פי המלצות המשרד לאיכות הסביבה, יש לשקול ביצוע בדיקות למדידת ריכוזי גז הראדון במקרים אלה:
בקומות שאינן צמודות קרקע, אין בדרך כלל סיבה למדידת ראדון. אם מסיבה כלשהי הוחלט לערוך בדיקות, יש לבצע אותן בשיטת מדידה ארוכת טווח ועל ידי גורמים מוסמכים.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה.
המקור העיקרי לחשיפה אפשרית לקרינה מייננת הוא חומרים רדיואקטיביים מלאכותיים, דוגמת אלה המצויים בשימוש יומיומי מבוקר לתועלת האנושות - ובמיוחד בשטח ההדמיה הרפואית (כגון צילומי רנטגן, CT ומיפויים שונים); הרדיו-איזוטופים אירידיום-192 וקובלט-60, המשמשים בצילומי רדיוגרפיה בתעשייה ובבניין; גז טריטיום, המשמש בשפופרות לתאורת לילה, ואמריציום-241 המצוי בגלאי עשן לסוגיהם. מקור אחר לקרינה מייננת הוא 'מוצרי ביקוע גרעיניים' כדוגמת החומרים המשתחררים מפיצוצים גרעיניים או מכורים גרעיניים (בעיקר בעת תקריות, כגון האסונות בצ'רנוביל ובפוקושימה) הידועים כנשורת/נפולת רדיואקטיבית. כמו כן - וללא קשר -מנות קרינה גבוהות ניתנות לחולי סרטן למטרות ריפוי (להבדיל מאבחון) של ממאירויות.
הקרינה המייננת שספגו תושבי הערים הירושימה ונגסאקי ביפן, שעליהן הוטלו פצצות האטום בשנת 1945, גרמה לניצולים לתחלואה מוגברת במחלות ממאירות כגון לוקמיה, סרטן השד, סרטן בלוטת התריס, סרטן הריאות וסרטן הקיבה. בני אדם (בעיקר ילדים) שנחשפו לאיזוטופים הרדיואקטיביים של יוד (יוד-131 ואחרים) הנוטים להצטבר בבלוטת התריס, נמצאו בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן בלוטת התריס. תופעה זו נצפתה למשל באוכלוסיות הילדים שהתגוררו באזור תחנת הכוח בצ'רנוביל, לאחר התאונה שאירעה שם בשנת 1986. יש לציין כי חשיפה לקרינה מייננת שמקורה בחומרים רדיואקטיביים, תיתכן גם במקומות עבודה בתעשייה, ברפואה, בחקלאות ובמחקר, שבהם משתמשים במכונות רנטגן, במאיצי חלקיקים או בחומרים רדיואקטיביים טבעיים או מלאכותיים.
חשיפה לקרינה מייננת במהלך בדיקות רפואיות
קרינה מייננת משמשת ברפואה הן לאבחון (דיאגנוסטיקה) והן לטיפול (רדיותרפיה) במחלות. כיום, לא נהוג לטפל במחלות שפירות באמצעות קרינה מייננת, אך בעבר ובייחוד בשנות ה-60' של המאה שעברה, נהגו לטפל בקרינת רנטגן במגוון מחלות שפירות - לרבות גזזת (סוג של פטרייה), פצעי בגרות ודלקות שד - ואף למטרות קוסמטיות.
עם הזמן גברו העדויות לכך שחשיפה לקרינה מייננת מעלה את הסיכון לפתח גידולים שפירים וממאירים באזור ההקרנה. כך למשל נמצא בישראל כי אנשים שטופלו בילדותם בקרינה מייננת, לצורך מיגור מחלת הגזזת, הנם בסיכון מוגבר לפתח גידולי מוח וגידולים בבלוטות הרוק ובבלוטת התריס.
צילומי רנטגן שגרתיים וסריקות CT, המשמשים בדרך כלל לאבחון מחלות, מהווים אף הם מקור חשיפה לקרינה מייננת. מנות הקרינה בתהליכי האבחון נמוכות בהרבה מאלה הנספגות בתהליכי טיפול קרינתי (בעיקר לצורך השמדת גידולים ממאירים). בשנים האחרונות הוכח שגם חשיפה
ל-CT (מקור הקרינה הגדול ביותר למטרות אבחון) בגיל הילדות עלולה להעלות (במעט) את הסיכון לפתח סרטן. באופן כללי הסיכון לפתח סרטן בעקבות חשיפה לקרינה אבחנתית עולה ככל שהגיל בעת ההקרנה צעיר יותר וככל שמינון הקרינה גבוה יותר. לכן חשוב לשקול בכובד ראש את השימוש באמצעי ההדמיה, תוך איזון בין ההתוויה הרפואית לבין הסיכון האפשרי (גם אם הנו קטן על פי רוב). עם השיקולים שיש להתחשב בהם ניתן למנות את היעילות הגבוהה של אמצעי הדמיה אלה באבחון מחלות, את גיל הנבדק ואת מספר ההדמיות שכבר עבר בחייו.
תקינה בינלאומית בנושא הגנה מקרינה מייננת
הגופים המקצועיים העליונים העוסקים במחקר ובתקינת קרינה מייננת בעולם הם ICRP (International commission for Radiation Protection) ו-IAEA (International Atomic Energy Agency). התקן דן הן בתקריות והן בפעילות שגרתית, ומבחין בין היתר בין מנות מרביות (דהיינו מנות גבוליות) ה'מותרות' לעובדים לבין מנות המותרות לכלל האוכלוסייה; וזאת על בסיס התוויית דרישות הנוגעות לכל עיסוק בקרינה רדיואקטיבית או בחומרים רדיואקטיביים, בהן חיוב הצדקת הפעילות ואופטימיזציה של החשיפות מפעילות זו.
ה'מילה האחרונה' בנושא התקינה והנמקותיה מצויה בפרסום משנת 2014:
IAEA Radiation Protection and Safety of Radiation Sources: International Basic Safety Standards
המבוסס ברובו על דוח קודם של ICRP (ICRP 103):
The 2007 Recommendations of the International Commission on Radiological Protection
טלפון סלולרי הוא מכשיר המאפשר תקשורת אלחוטית באמצעות גלי רדיו. לצורך כך, הוא כולל מקלט ומשדר, שבאמצעותם מתקיים הקשר בינו לבין התחנה הקבועה הנמצאת בסביבה. בתחנה הקבועה מצויות אנטנות לקליטה ולשידור. לצורך התקשורת פולטים הטלפון הסלולרי והאנטנות שבתחנה הקבועה קרינת רדיו. מכשיר הטלפון הנייד משדר כמות קרינה נמוכה בהרבה מזו הנפלטת ממוקד השידור, אך מכיוון שהמכשיר נמצא בקרבת הגוף, והיות שקרינה זו יורדת באופן משמעותי עם המרחק, כמות הקרינה הנספגת כתוצאה מדיבור בטלפון סלולרי, תוך הצמדת הטלפון לאוזן, גבוהה בהרבה מהחשיפה הסביבתית.
קרינת רדיו הנה קרינה אלקטרו-מגנטית בלתי מייננת. רמות גבוהות של קרינת רדיו יכולות לגרום השפעות בריאותיות באמצעות חימום הגוף - השפעות הידועות כ'אפקטים תרמיים'. בשנים האחרונות, ובייחוד עקב השימוש הנפוץ בטלפונים הסלולריים, עלה החשש בדבר קיומם של אפקטים א-תרמיים -אפקטים הנגרמים מהשפעה ישירה של קרינת רדיו בעוצמה הנמוכה מכדי לגרום לחימום הגוף.
בדצמבר 2007 פורסמו תוצאות חלקיות של המחקר הישראלי, שנערך בסיוע האגודה למלחמה בסרטן והיווה חלק מקבוצת מחקר האינטרפון הבינלאומי, בהשתתפות 16 מרכזים ברחבי העולם. מתוצאות המחקר עלה כי נמצא קשר מובהק בין שימוש מתמשך בטלפונים הסלולריים לעלייה בסיכון להתפתחות גידולים בבלוטת הרוק. הסיכון בלט בקרב אנשים שנהגו להחזיק את הטלפון בעיקר באותו צד שבו התפתח הגידול ושהאריכו בזמן השיחות ובמספרן. ממצא זה היה מבוסס יותר בקרב אנשים שביצעו את עיקר השיחות באזורים כפריים, המאופיינים במיעוט יחסי של אנטנות - דבר המגביר את עוצמת הקרינה הנפלטת מהמכשיר.
באמצע 2010 פורסמו חלק מתוצאות המחקר הבינלאומי, שכלל כ-10,500 נבדקים, בכתב העת הרפואי "International Journal of Epidemiology". הממצאים לא הניבו מסקנות חד-משמעיות לגבי קיומו של קשר בין השימוש בטלפונים סלולריים להופעתם של גידולים. עם זאת, במחקר נצפה סיכון מוגבר עבור התפתחות גליומה (גידול ממאיר של המוח) באנשים שהוגדרו בעשירון העליון של זמן השימוש המצטבר. הסיכון היה גבוה במיוחד בקרב אנשים שדיווחו על שימוש קבוע בסלולרי באותו צד של הראש שבו התפתח הגידול ובאנשים שאצלם הגידול התפתח באונה הטמפורלית של המוח, שבה נספגת מרבית הקרינה כתוצאה מהשימוש בסלולרי. החוקרים עצמם הצביעו על כמה כשלים והטיות מחקריות וציינו כי הטיות וטעויות מדידה מגבילות את המסקנות שניתן להסיק מתוצאות אלו ומונעות פירוש של קשר סיבתי.
יש לציין כי תקופת החשיפה המרבית שיוצגה במחקר זה הייתה 13 שנים, וכי רק כ-10% מהנבדקים השתמשו בסלולרי 10 שנים לכל הפחות - תקופה שאף היא קצרה מכדי שניתן יהיה להסיק על פיה מסקנות ברורות לגבי הסיכון לפיתוח גידולי מוח. כמו כן, יש לזכור כי רוב האנשים שהשתתפו במחקר זה, שאיסוף הנתונים שלו הסתיים בשנת 2003 (לרבות אלו שהוגדרו בעשירון השימוש העליון), אינם מוגדרים כמשתמשים 'כבדים' בהשוואה לרמת השימוש כיום.
נכון להיום, עדיין לא ברור אם השימוש בטכנולוגיה הסלולרית קשור בעלייה בסיכון לפיתוח גידולים ממאירים ושפירים, מכל מקום, בהתחשב בממצאי המחקר העדכניים, האגודה למלחמה בסרטן ממליצה לנהוג לפי עיקרון 'הזהירות המונעת' ותומכת בנקיטת אמצעי זהירות בשימוש במכשירים אלה.
טלפונים אלחוטיים ביתיים או משרדיים
השימוש בטלפונים אלחוטיים בבתים ובמשרדים נפוץ אף הוא. המידע העובר בין יחידת הבסיס (היחידה הנייחת של הטלפון) לבין היחידה הניידת של הטלפון האלחוטי, מועבר בצורה של קרינת רדיו. לפיכך, יש לאמץ את עיקרון 'הזהירות המונעת' גם בהקשר של טלפון אלחוטי. בנוסף להנחיות שצוינו לגבי טלפונים סלולריים.
באתר משרד הבריאות ניתן לקרוא את ההמלצות לצמצום רמת החשיפה לקרינה מטלפונים אלחוטיים.
לחצו כאן למידע בנושא קרינה מטלפונים סלולריים ומקווי מתח ואנטנות, או פנו בשיחת חינם ל'טלמידע®' לטל. 1-800-599-995.
למידע נוסף בנושא קרינה אלקטרו-מגנטית מאנטנות בסיס/ממסר במערכת התקשורת הסלולרית, ניתן לפנות לאתר של המשרד להגנת הסביבה, או לממ"ג שורק, שטח בטיחות קרינה.
השימוש בחשמל הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו. בכל מקום שבו זורם חשמל - קווי חשמל, כבלים, חיווט ביתי ומכשירי חשמל שונים - נוצרים סביב הזרם שדות חשמליים ומגנטיים. שדות כאלה מצויים בקרבה לקווי הולכת חשמל ולמגוון מכשירי חשמל, והם מתאפיינים בתדרים נמוכים מאוד ועל כן נקראים שדות ELF - Extremely Low Frequency (אספקת החשמל במרבית העולם מבוצעת בתדר של 50 או 60 מחזורים לשנייה או הרץ). השדות החשמליים והמגנטיים חזקים ביותר בקרבת המקור ונחלשים ככל שהמרחק ממנו גדל.
שדות מגנטיים נמדדים בדרך כלל ביחידות מיליגאוס או מיקרו-טסלה (1 µT= 10mG).
שדות מגנטיים לא ניתן למסך בחומרים נפוצים, הואיל והם עוברים דרכם בקלות. בקרבת מכשירי חשמל מסוימים (כגון מייבש שיער, מכונת גילוח, שואב אבק ומכונת כביסה), השדות יכולים להגיע לעשרות מיליגאוס ולעתים אף ליותר מ-100 מיליגאוס. מתחת לקווי חשמל השדה המגנטי יכול להגיע ל-20 מיקרו-טסלה (200 מיליגאוס). הרמות הממוצעות האופייניות לאזורי מגורים נמוכות במידה משמעותית - כ-0.07 מיקרו-טסלה (0.7 מיליגאוס) באירופה ובישראל, וכ-0.11 מיקרו-טסלה (1.1 מיליגאוס) בצפון אמריקה. בשנות השבעים המאוחרות התעוררו שאלות בנוגע להשפעת שדות אלה על בריאות הציבור, ובעקבות זאת החל גל מחקרים בנושא.
המומחים הגיעו למסקנה כי לא קיימות השפעות בריאותיות היכולות להיחשב משמעותיות הקשורות בחשיפה לשדות חשמליים ברמות שאליהן חשוף הציבור בחיי היומיום (ראו להלן), אך התגלו השפעות ביולוגיות מוכחות מחשיפה לשדות מגנטיים בעוצמות גבוהות (הרבה יותר מ-100 מיקרו-טסלה). שדות מגנטיים חיצוניים יוצרים בגוף שדות חשמליים וזרמים, שברמות גבוהות יכולים לגרום לגירוי עצבי, לגירוי שרירי הגוף ולשינויים ברמת הרגישות של תאי עצב במערכת העצבים המרכזית. בהקשר זה יש לציין שהסיכוי לכך שבני אדם ייחשפו לעוצמות גבוהות אלה בשגרה הוא אפסי.
בשנת 2002 קבע IARC כי שדות מגנטיים בתדר זה הם בגדר 'מסרטנים אפשריים לאדם' (possibly carcinogenic to humans), והם סווגו בקבוצה הנמוכה B2. סיווג זה התבסס על סוג מסוים של מחקרים אפידמיולוגיים (pooled analysis) שהראו כי קיימת אפשרות של הכפלה בסיכוי לחלות בלוקמיית נעורים בקרב ילדים שהתגוררו בקרבת קווי מתח גבוה, שבהם רמת החשיפה הממוצעת עלתה על 0.4-0.3 מיקרו טסלה (4-3 מיליגאוס). יש לציין שנושא ההשפעה של שדות מגנטיים מרשת החשמל והגדרתם כגורם לתחלואה מוגברת בלוקמיית נעורים, שנוי במחלוקת עזה, שכן לא נתגלו כל ממאירויות במחקרי חשיפת חיות, ועד כה לא נמצא כל מנגנון ביולוגי-פיסיולוגי העשוי להסביר תופעות אלה.
כיום, לאחר בדיקת המחקרים שפורסמו עד כה ולנוכח המסקנות של קבוצת העבודה של ארגון הבריאות העולמי לנושא שדות אלקטרו-מגנטיים בתדר הרשת, גופים בינלאומיים אלו (WHO, ICNIRP, IEEE) אינם סבורים כי העדויות המדעיות הקשורות לחשיפה ארוכת טווח לרמות נמוכות של שדות חשמליים ומגנטיים אינן מספקות באופן שניתן יהיה להגדיר רמות סף לחשיפות כרוניות ארוכות טווח, ובמקביל הומלץ להשאיר בעינם (ואף להקל במידה מסוימת), את ספי החשיפה הבינלאומיים הקיימים, לחשיפות גבוהות, אקוטיות, קצרות טווח. תחת זאת ממליצים אותם גופים על נקיטת זהירות מונעת, להגבלת החשיפות ארוכות הטווח. ואכן, עקרון הזהירות המונעת מופעל במדינות שונות בהקפים וב'דרגות נחרצות' משתנים.
מדינת ישראל היא מהמחמירות בעולם בכל הקשור להגבלות חשיפה ולנקיטת זהירות מונעת בהקשר לחשיפות בני אדם לשדות מגנטיים מרשת החשמל. פירוט של הגבלות החשיפה בישראל מצוי באתרי המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות.
חומר נוסף בנושא השפעות הקרינה הבלתי מייננת על הבריאות, ניתן למצוא באתר מרכז 'תנודע'.
מבין כ-900 המרכיבים הפעילים בחומרי ההדברה המורשים לשימוש בארצות הברית, כ-20 נמצאו כגורמים למחלות סרטן בבעלי חיים. עם זאת, יש לציין שלא כולם נבדקו. בארצות הברית, כמו בישראל, נאסר או הוגבל השימוש בכמה חומרי הדברה וחיטוי, לרבות אתילן אוקסיד (חומר חיטוי שבו נעשה שימוש נרחב בבתי חולים), אמיטרול, קוטלי עשבים מסוימים מקבוצת הכלורופנוקסי, DDT, דימתילהידרזין, הקסכלורובנזן, הקסמתילפוספורמיד, כלורדקון, אצטט העופרת, לינדן, מירקס, ניטרופן וטוקספן.
מחקר בקרב אנשים שנחשפו לרמות גבוהות של חומרי הדברה, כגון חקלאים, מדבירים, טייסי מטוסי ריסוס ויצרני החומרים הללו, גילה שכיחות גבוהה של סרטן במערכות הדם והלימפה, סרטן השפתיים, הקיבה, הריאות, המוח והערמונית, וכן מלנומה וסוגים אחרים של סרטן עור. עם זאת, עד כה לא הצליחו מחקרים בבני אדם לקשור באורח ברור וחד משמעי בין חומרי הדברה מסוימים לסוגי סרטן מסוימים.
אי לכך, מרבית חומרי הדברה אלה מופיעים עדיין ברשימות החומרים המסרטנים כגורמים אפשריים לסרטן ולא כמסרטנים מוכחים. למעט מקרים בודדים וקיצוניים, אין מתירים בישראל שימוש בחומרי הדברה המסווגים על ידי IARC באחת משלוש קבוצות המסרטנים. חומרי הדברה עלולים לחדור לגוף האדם דרך מסלול הנשימה (בעיקר בקרב מי שמפזר אותם בשטחים חקלאיים וציבוריים) ודרך מסלול הבליעה (בעיקר כתוצאה מצריכת מזון עם ריכוזים שאריתיים של חומרי הדברה).
מידע נוסף בנושא ניתן למצוא באתר האינטרנט של האגודה למלחמה בסרטן, או באתר המשרד להגנת הסביבה.
להלן כמה דוגמאות לחומרים וגורמים מסרטנים העלולים לחדור לגוף האדם בכמה מסלולי חשיפה. שני הראשונים - ויניל כלוריד ובנזידין מאפיינים חשיפות תעסוקתיות בתעשיות הפלסטיקה והצבעים. פורמלדהיד עלול לגרום לחשיפות בני אדם הן בתעשייה והן בקרב האוכלוסייה בכללותה, עקב ריבוי המוצרים שבהם הוא מצוי וזמינותו היחסית למסלולי הנשימה והחשיפה העורית. נגיפים וחיידקים עלולים לחדור לגוף האדם בנשימה, בליעה, חשיפה עורית ואף במגע מיני.
ויניל כלוריד, גז חסר צבע, הוא חומר מסרטן ודאי בבני אדם העלול לגרום לסרטן הכבד. חומר זה מוגבל בדרך כלל לתעשיית הפלסטיק, שבה הוא משמש לייצור מוצרי צריכה רבים - לרבות מכלים, יריעות עטיפה, חומר בידוד למוצרים חשמליים, קווי מים וביוב, צינורות, ריצוף, חלונות וכרטיסי אשראי (כידוע, פי.וי.סי הוא פולי-ויניל-כלוריד). יש לציין שחשיפת בני אדם לחומר זה מתרחשת בעיקר בקרב העובדים בתעשיית הפלסטיק, ולא בשימוש במוצרים סופיים. המקור העיקרי המשחרר ויניל כלוריד לסביבה הוא אפוא תעשיות הפלסטיק לסוגיהן ותעשיית ייצור הויניל כלוריד עצמו.
בנזידין הוא אחד החומרים הכימיים הראשונים שזוהו כמעלים את הסיכון לסרטן בבני אדם. כבר ב-1921 דווח על עלייה במספר מקרי סרטן שלפוחית השתן בעקבות חשיפה לבנזידין, תרכובת המשמשת לייצורם של יותר מ-250 חומרים - לרבות צבעי בדים, נייר ומוצרי עור. חשיפה של בני אדם לצבעים המבוססים על בנזידין, ידועה כיום אף היא כמסרטנת. מיד לאחר חדירתם לגוף מתפרקים צבעים אלה, בין היתר ליצירת בנזידין. ברוב המקרים צבעים המתפרקים ליצירת בנזידין מהווים סכנה רק בקרבת מפעלי צבע ופיגמנטים שבהם מתרחשת דליפה או השלכת פסולת.
פורמלדהיד הוא גז בטמפרטורת הסביבה. הוא חסר צבע ובעל ריח חריף מאוד. התמיסה המוכרת שלו מכילה 37% פורמלדהיד ומכונה פורמלין, ואחד השימושים הידועים שלה הוא שימור רקמות. פורמלין הוכרז בשנת 2002 על ידי IARC כמסרטן ודאי (בדרגה 1) ובשנת 2013 הוכרז ככזה גם בארצות הברית. חומר זה נפוץ ביותר בתעשייה הכימית, הן כחומר גלם לייצור מאסיבי של כימיקלים שונים והן כמרכיב חיוני במאות מוצרים - לרבות מוצרי צריכה - שבהם מנצלים את תכונותיו כקוטל פטריות וחיידקים ומשתמשים בו בדבקים ומוצרי קוסמטיקה, במטרה להאריך את חיי המדף שלהם. כמו כן הוא מצוי בצבעים לסוגיהם ובמוצרי טקסטיל, בדשנים, בנייר ועוד. שימושיו הרבים (בין היתר, בשל היעדר חומרים תחליפיים) ותפוצתו העצומה גורמים לאופנים רבים שבהם עלולים בני אדם להיחשף אליו, וזאת בעיקר במסלולי הנשימה, הבליעה והחשיפה העורית. פורמלדהיד עלול לגרום לתוספת סיכון לתחלואה בממאירויות שונות (לרבות לוקמיה ולימפומה נון- הודג'קין).
ב-11.5.2009 פרסם משרד הבריאות אזהרה לציבור מפני שימוש במסכות שיער שלא על פי הנחיות משרד הבריאות, לצורך החלקות שיער שונות (כגון החלקה ברזילאית). משרד הבריאות קובע כי יש להשתמש במסכת השיער בהתאם להוראות השימוש במוצר, ולהימנע מהוספת חומרים שאינם מאושרים. זאת מחשש כי למסכות השיער המאושרות מוסיפים פורמלין לביצוע החלקה.
משרד הבריאות ממליץ לברר עם הספר, מה טיב החומרים שבהם הוא משתמש להחלקה, ולוודא כי נעשה שימוש בחומרים מאושרים בלבד וללא תוספות חיצוניות כלשהן.
במקרה של ספק ניתן לבדוק אם המוצר מופיע ב־'מאגר התמרוקים של משרד הבריאות' או לפנות למוקד משרד הבריאות בטל. 5400*.
נגיפים וחיידקים עלולים לחדור לגוף האדם במסלול הנשימה, במסלול הבליעה ובמסלולים נוספים. ישנם נגיפים וחיידקים הידועים כתורמים להתפתחות של כמה ממחלות הסרטן:
הנגיף המועבר במגע מיני, הוא הגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם ולסרטן פי הטבעת. נשים שהתחילו לקיים יחסי מין בגיל צעיר, שהיו להן בני זוג רבים או שבני זוגן קיימו יחסי מין לא מוגנים עם נשים רבות, נתונות בסיכון גבוה יותר להידבקות בנגיף זה. למרות שנגיף ה-HPV הוא הגורם עיקרי לסרטן צוואר הרחם, רוב מקרי ההידבקות בנגיף אינם מובילים להתפתחות מחלת הסרטן. בישראל שיעור סרטן צוואר הרחם נמוך מאוד (מדי שנה מאובחנות כ-250 חולות). בשנים האחרונות אישרו ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) ומשרד הבריאות בישראל, מתן חיסונים נגד נגיף הפפילומה האנושי. ישנם שני סוגי חיסונים, הניתנים באמצעות זריקה:
נגיפים אלה הם גורם מרכזי להתפתחות סרטן הכבד. באסיה ובאפריקה ההדבקה ב-HBV מתרחשת בדרך כלל בגיל הילדות ומהווה גורם סיכון גבוה להתפתחות סרטן הכבד. זיהום ב-HBV שכיח פחות בארצות המערב. גורמי סיכון ל-HBV כוללים חשיפה למרכיבי דם במסגרת מקום העבודה (למשל, בקרב אנשי צוות רפואי), הזרקת סמים והתנהגות מינית בסיכון גבוה (יחסי מין ללא הגנה עם מספר רב של בני זוג). בארץ האוכלוסיה מחוסנת למניעת הדבקה ב-HBV. גורם הסיכון הגדול ביותר להידבקות ב-HCV הוא שימוש בסמים בהזרקה, אך ניתן להידבק בנגיף זה גם באמצעות יחסי מין. בארץ כל עובדי הבריאות ואחרים שעלולים להיחשף במסגרת תפקידם לדם ולמוצריו, מקבלים חיסון נגד צהבת מסוג B.
נגיף נוסף הקשור בתחלואה בסרטן. נגיף זה גורם למחלת הנשיקה (מונונוקלאוזיס), ונמצא קשור גם לכמה סוגי לימפומה בילדים.
נמצא כי נגיף זה הוא הגורם המרכזי לסוג מסוים של סרקומה (סרטן של הרקמות הרכות) הנקרא סרקומת קאפושי. הדבקה ב-KSHV עשויה להתרחש באמצעות מגע מיני. בישראל אחוז הנשאים גבוה יחסית לעולם המערבי. הסיכון להתפתחות סרטן בקרב נשאי נגיפי ה-KSHV או ה-EBV היא נמוכה, למעט אוכלוסיות שמערכת החיסון שלהם מוחלשת, כגון: אנשים הנגועים בנגיף הכשל החיסוני הנרכש (HIV) הגורם למחלת האיידס, וחולים המקבלים טיפולים הגורמים לדיכוי המערכת החיסונית.
חיידק נפוץ המהווה גורם עיקרי להתפתחות כיבים במערכת העיכול ולדלקת כרונית של הקיבה. נמצא כי הידבקות בחיידק זה עלולה להעלות את הסיכון לסרטן הקיבה. עם זאת, רוב מקרי ההידבקות בחיידק זה אינם גורמים לתסמינים כלשהם או להתפתחות מחלות סרטן. בכל מקרה, חשוב לטפל בזיהום מיד כאשר הוא מתגלה.
מידע נוסף בנושא
סרטן השד והסביבה
השפעת החשיפה למזהמים סביבתיים על התפתחות סרטן השד (עלון של הקרן לבריאות וסביבה)
תודתנו נתונה ל:
ד"ר אלי שטרן, יו"ר הוועדה המייעצת של האגודה למלחמה בסרטן לנושא מסרטנים סביבתיים ומנהל המרכז הישראלי להערכות סיכונים,
על עדכונים מקצועיים ועל סיוע בעריכה.
תודה ל:
פרופ' סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן ושל קרינה, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות;
ד"ר יהודית שחם, מנהלת היחידה הרפואית לעובדי שירות המדינה, לשכת בריאות מחוז ת"א;
ד"ר רונן הראובני, ראש תחום קרינה אלקטרומגנטית, ממ"ג שורק,
על הערותיהם והארותיהם
ולחברי הוועדה המייעצת של האגודה למלחמה בסרטן לנושא מסרטנים סביבתיים על עידכון המידע המקורי: ד"ר ארנה מצנר, פרופ' טוביה שלזינגר, ד"ר שיאלה קנדל וד"ר אהוד נאמן.
מידע זה מבוסס על הדו"ח Cancer and Environment בהוצאת
U.S. department of health and human services
National Institutes of Health
National Cancer Institute
National Institute of Environmental Health sciences.
מידע זה נכתב בכדי לסייע לך ולבני משפחתך להבין ולדעת יותר על סרטן וסביבה. אנו מקווים שהמידע יוכל לענות על חלק משאלותיך בנוגע לאבחנה ולטיפול. איננו יכולים לייעץ לך מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך, כיוון שעצה כזאת יכול לתת לך רק הרופא המטפל בך, המכיר את כל הרקע הרפואי שלך ואת עובדות מחלתך בהווה. הכתוב מנוסח בלשון זכר, אך מתייחס לנשים וגברים כאחד, מטופלים ומטפלים כאחד.