חיי אישות וזוגיות - מדריך לאישה הדתית שחלתה בסרטן ולבעלה

 בע"ה

פתח דבר

אבחון מחלת הסרטן יכול לגרום לשינוי בחייה של האישה שחלתה, וגם בחייהם של בני משפחתה. הצורך להתמודד עם מידע חדש, לקבל החלטות רבות בזמן קצר, להסתגל לשינויים ולמצבים חדשים באווירה של חוסר ודאות, גורמים לתגובות רגשיות שונות. הידיעה על מחלת הסרטן מעוררת רגשות מעורבים של כעס, חשש, מתח נפשי, אך גם תקווה, השלמה וניסיון להתמודד עם המצב החדש. במצבים כאלה צפוי כי יעלו בך שאלות אמוניות - למה זה קורה לי? למה ה' שלח לי את ההתמודדות הקשה הזאת?

אנשים שונים זה מזה בתגובתם למחלה ובאופן ההתמודדות שלהם. ניתן לומר שאין תגובה נכונה או שגויה, חיובית או שלילית, מוצדקת או חסרת היגיון, מפני שאין אדם נתפס בשעת צערו(1). כל אחת זקוקה להכרה ולחיזוק בדרך ההתמודדות שלה.

חשוב לזהות את הקושי, להכיר בו ולהיות מוכנים להיעזר בסובבים ובאפשרויות התמיכה השונות (מידע עליהן ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן). אפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע מתחומי הרפואה, הסיעוד והצוות הפסיכו-סוציאלי במרכז הרפואי שבו את מטופלת. כמו כן, ניתן להיעזר בשירות התמיכה והייעוץ בנושא חיי אישות באגודה למלחמה בסרטן, ללא תשלום, או בייעוץ רבני, כגון מכון פוע"ה, המספק ייעוץ והכוונה בנושאי משפחה, גינקולוגיה ורפואה על פי ההלכה, ללא תשלום.

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה שירות ייעוץ מיני ארצי לנשים שחלו, למחלימות ולבני זוגן. השירות ניתן ללא תשלום וללא צורך בהפניית רופא. למידע נוסף

ולקביעת תור ניתן לפנות בטל.03-5721643. שאלות בענייני הלכה ניתן להפנות

למכון פוע״ה, המתמחה במתן ייעוץ, הכוונה וסיוע לזוגות ללא תשלום.

טל. 02-6515050, פקס.02-6517501. רח' עזריאל 19, גבעת שאול, ירושלים.

בסייעתא דשמיא, ההתקדמות בחקר מחלות הסרטן, באבחונן המוקדם ובטיפול בהן, הביאו לעלייה בסיכויי ההחלמה של אנשים רבים שחלו בסרטן. לכן, נושא איכות החיים הינו נושא מרכזי בהתמודדות עם המחלה, וממנו עולות שאלות רבות: מה ניתן לעשות כדי לשמר איכות חיים טובה ככל האפשר? מה ניתן לעשות כדי למנוע, במידת האפשר, נזקים כלשהם, או לפחות להפחיתם לרמה מינימלית? כיצד ניתן לחזור, ככל האפשר, לתפקוד שקדם למחלה, להסתגל למצב החדש ואולי אף לשפר את התפקוד? כיצד ההשקפה היהודית יכולה לסייע לי? כיצד ניתן לשלב את המערכת הרפואית יחד עם המערכת ההלכתית?

כאשר מדובר באיכות חיים, עולה באופן טבעי שאלת יחסי האישות מחד גיסא, והאינטימיות הזוגית מאידך גיסא. תפקוד זוגי-אינטימי חיוני לכולנו, וכלול במצוות עונה, הן מההיבט הגופני והן מההיבט הנפשי. לעתים כתוצאה מהמחלה ובעקבות הטיפולים ישנו קושי בקיום יחסי אישות כבעבר, אך ניתן לקיימם באופן שונה או חלקי. על פי ההשקפה היהודית, אל לו לאדם להתייסר או להצטער על מה שאינו מסוגל לקיים(2). למרות זאת, רצוי לנסות לשמור על שגרת החיים בכלל, וחיי האישות בפרט, ככל שהדבר מתאפשר, מתוך שאיפה להסתגל באופן מיטבי למצב החדש.

החיים האינטימיים הם חלק חשוב בחיי אנשים בריאים וחולים כאחד. הם אינם בגדר קיום יחסי אישות בלבד; הם מתבטאים בצורך בקרבה, מגע, חום, קשר והנאה. ישנם זוגות החשים מבוכה וקושי להסתגל למצב החדש. טבעי לחוש כך. חשוב לזכור, שהאבחנה כי אדם חולה בסרטן, אינה מעידה על סיום החיים האינטימיים. ישנן דרכים חלופיות לקבל ולהעניק אהבה. תוכלי לסייע לבן הזוג ללמוד מהם הצרכים החדשים והקשיים המוכתבים על ידי השינויים הגופניים, ולהכיר מה נעים, מה גורם לאי-נוחות או כאב, ומה מהנה. פתיחות ונכונות הם אלו שיסייעו לך בהסתגלות למצב החדש, יחד עם בעלך.

אנו מאמינים שאמונה, אהבה וזוגיות הם כוחות המסוגלים להעצים אדם בהתמודדותו עם המחלה, ולכן אנו מקווים כי חוברת זו תסייע לך להתייחס לנושא ולשאול שאלות הנוגעות ישירות אלייך, לרגשותייך ולמצבך.

מטרת החוברת לספק מידע בסיסי לגבי ההשלכות של המחלה והטיפולים על החיים האינטימיים, ולעודד את הנשים שחלו בסרטן ואת בעליהן לפנות ולקבל הסבר וסיוע במידת הצורך.

המידע בחוברת מתייחס למגוון רחב של מחלות, טיפולים ומצבים. החוברת כוללת מידע רפואי, סיעודי ורגשי-חברתי, וכן התייחסות הלכתית מעשית, השקפתית או אמונית מאת רבני מכון פוע"ה. 

מטבע הדברים, לא כל הנושאים שמופיעים בחוברת רלוונטיים לכולן. כל אחת שיש לה עניין בנושא מסוים תיעזר בתוכן המתאים לה.

חוברת זו נכתבה בעקבות שאלות רבות שהופנו לאגודה למלחמה בסרטן ולמכון פוע"ה, ומטרתה לתת מענה לשאלות ולקשיים שהגיעו מהשטח ושהופיעו בספרות המקצועית. המידע המובא בחוברת נכתב מתוך התנסות עם זוגות שעברו מצבים מורכבים כאלה.

החוברת מחולקת לחמישה חלקים עיקריים:

• חלק ראשון מתאר בקצרה את מבנה גוף האישה.
• חלק שני מתמקד בשינויים השכיחים הקשורים לחיי האישות והזוגיות בעקבות המחלה והטיפולים, ודרכי התמודדות שונות עימם.
• חלק שלישי עוסק בטיפולים השונים הניתנים נגד מחלת הסרטן, השלכותיהם על חיי האישות והזוגיות והדרכים למנוע אותן או להתמודד איתן.
• חלק רביעי עוסק בהיריון, אמצעי מניעה ובעיות פוריות, הנגזרות מהמחלה והשלכותיה.
• בחלק החמישי מובאות שאלות נפוצות ותשובות, כדי לסייע לנשים שחלו להתמודד עם השינויים בזוגיות ובחיי האישות. 

התייחסות רוחנית-תורנית להתמודדות עם מחלת הסרטן וליחסי אישות בתקופת המחלה וההחלמה

תורת ישראל היא תורת חיים. בבסיסה עומדת הנחת היסוד כי בכל מצב בחיי האדם יש לנסות ולמצוא משמעות וייעוד לחיים. השאיפה היא הגעה של האדם להשקפה כי גם במצבים המורכבים והקשים ביותר שהוא חווה, תמיד יש מה לעשות ותמיד יש תכלית לחיים. מציאת תכלית ומשמעות לחיים מעצימה את האדם ומעניקה לו כוחות להתמודד עם הקשיים הניצבים מולו. במצבים מורכבים של מחלה קשה, כגון מחלת הסרטן, שבה אנו עוסקים, דברים אלה מקבלים משנה תוקף. מחלה עלולה לעורר באדם פחדים ולערער את ביטחונו הבסיסי, והיא מעלה שאלות קיומיות בנושאי אמונה ותהייה על עצם החיים ומשמעותם. לעתים האדם מנסה לברוח מרגשות ושאלות אלו, ולהדחיקן, אך לא תמיד בהצלחה. מומלץ שיעשה שימוש ברגשות ובשאלות אלו ככלי עזר למציאת משמעות חדשה, גם במצב החדש והקשה שאליו הוא נקלע.

בזמן מחלה, סגנון החיים והשגרה המוכרת והבטוחה משתנים לבלי הכר. במקומם נוצרת שגרה חדשה הכוללת הזדקקות לרופאים, לאחיות, לעובדות סוציאליות, לטכנאים, לפקידים ואפילו לבני משפחה קרובים. החשיפה המביכה בפניהם והתלות בהם עלולים לפגוע בביטחונה העצמי של האישה ובדימויה הנשי, עד כדי קושי משמעותי ביותר עבורה. לכן, מציאת משמעות ותכלית תסייע לאישה שחלתה לעצב מחדש את עולמה הנפשי, ובכך תקל עליה את ההתמודדות עם המציאות החדשה שנכפתה עליה, מכורח הנסיבות.

דווקא מצבים קשים מעין אלו עשויים לחזק באדם את אמונתו בריבונו של עולם, בכוח האלוקי המנהל את העולם, היות שהתפיסה לפיה האדם מנהל את אורח חייו ועולמו עלולה להתערער עקב המחלה, והאישה נדרשת לשאוב כוחות ממקורות אחרים.

אדם יכול וצריך לקבל כוחות והעצמה מהחברה סביבו, בעיקר ממשפחתו ומחבריו, אך היכולת לקבל כוחות ממקום על-אנושי, המייצג בעיני האדם המאמין את הטוב והאמיתי בחיים - גם במצבים קשים של חולי - עשויה לספק רגיעה מסוימת, מתוך התפיסה שלא הכל תלוי רק בו ולא כל האחריות מוטלת עליו(3). 

עם זאת, על האדם החולה לנקוט פעולות חיוניות על מנת להתרפא, מכיוון שאין סומכים על הנס. אך לא כל העול מוטל עליו: האדם שחלה אחראי על השתדלותו בלבד, ואינו אחראי על התוצאות. עצם רצונו להתמודד ראוי להערכה.

מבחינה מעשית, יש צורך בנקיטת פעולות על מנת להחלים, אולם האישה המאמינה יודעת כי הכל בידי שמים. ידיעה מורכבת זו, ותחושת שותפות יחד עם ריבונו של עולם, עשויות להקל על האישה החולה מבחינה נפשית, ולחזק את ידיה בכל הנוגע לביצוע המשימות המורכבות שמוטלות עליה, כדי להתרפא ממחלתה, ולהסיר את חששותיה התמידיים שמא פעלה באופן שגוי.

שיתוף שם שמים יכול לבוא הן על ידי עצם המודעות לכך, הן על ידי תפילות והן על ידי פעילות חסד והענקה לזולת - במידת האפשר גם במצבה הקשה. לפעולות כאלה יש, על פי התפיסה היהודית, זכות רוחנית לאישה הפועלת, גם מבחינת הסיוע לזולת, וגם מבחינת האישה עצמה, ההופכת מאדם תלותי ונתמך לאדם הפועל ומעניק לזולתו. אישה כזו גם מועצמת באופן אישי.

ניתן לומר כאן בהשאלה את דברי חז"ל במסכת אבות(4): לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. כלומר, לא כל האחריות מוטלת רק עלייך. אם כוונותייך רצויות ואת מתנהגת בהתאם להלכה, אינך מחויבת לקחת על עצמך את האחריות במקרים של טעות או אם יתברר שכדאי היה לנהוג אחרת. לגבי החלק השני - אין אתה בן חורין להיפטר ממנה - אי אפשר להתעלם מהמציאות החדשה, הקשה והתובענית של החולי. יש ללכת לרופא, לעמוד בתור, לבצע בדיקות לא נעימות ולהיחשף בפני אנשים אחרים. אי אפשר לברוח מהמצב, והאדם צריך לשתף פעולה כדי לנסות ולעצב מחדש את מצבו, מתוך חריצות ויעילות במידת האפשר, אך גם בענווה הראויה. תפיסה מורכבת רב- ממדית כזאת עשויה להיות יעילה מבחינה מעשית, ועם זאת היא עשויה לאפשר התנהלות נינוחה יותר מבחינה רוחנית.

בגישה היהודית, האדם נמדד בנכונותו להתמודד. עצם ההתמודדות מעניקה לאדם משמעות ותוכן, ובעקבות כך היא מאפשרת לו סיכוי לחיים טובים ומשמעותיים יותר. 

התמודדות עם המחלה

לשאוב כוחות

בתלמוד כתוב: 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו'. אם המציאות כפתה על האישה החולה התמודדות חדשה, אין בכך להשפילה. תובנה זו נובעת מן התפיסה והאמונה היהודית לפיה לאדם הניצב מול הקושי יש כוחות להתמודד עמו. תפיסה כזאת מסייעת לחולה להפוך את הבעיה לאתגר, ולעבור למסלול של יוזמה ושל ניסיון לעמוד מול המציאות החדשה והמורכבת. תפיסה זו לא מקלה ראש בקשיים ואינה מזלזלת בעוצמתם, אלא מעודדת אופטימיות, ובכך מסייעת להתמודדות עם המחלה.

כלל יהודי נוסף הקשור לתפיסה זו נקרא 'לפום צערא אגרא' - לפי עוצמת הקשיים וההתמודדות, כך מוענק לאדם גמול. כאשר אדם מרגיש שהוא מתמודד מול קשיים גדולים, הוא יצא נשכר: אין מדובר ב"שכר" במובן הרגיל, אלא בתחושה פנימית חזקה שהאדם מרגיש: הנה ניתנה לו האפשרות להתמודד עם מצב לא פשוט ולנסות להצליח.

למי לפנות?

ישנם גורמים רבים שאליהם ניתן לפנות לקבלת עזרה ותמיכה נפשית במידת הצורך: הגופים המקצועיים העוסקים ברפואה, בסיעוד, בשיקום, בפסיכולוגיה ובעזרה סוציאלית, בני משפחה וחברים מהם ניתן לשאוב עידוד וכוח, וכמובן - מערכות תומכות, כגון האגודה למלחמה בסרטן או ארגונים אחרים (רשימה מעודכנת של ארגונים התומכים באנשים שחלו בסרטן ובבני משפחותיהם וכאלה המתמחים בציבור הדתי, ניתן לקבל באגודה למלחמה בסרטן ובמכון פוע"ה).

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה מערך סיוע ותמיכה נרחב לנשים שחלו בסרטן ולבני משפחותיהן. למידע נוסף ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה

בטל. 1-800-599-995 או בדוא״ל: telemeyda@cancer.org.il.

כמו כן, ניתן להפנות שאלות למיטב המומחים באתר האגודה למלחמה בסרטן: www.cancer.org.il

ניתן גם לפנות לרבנים לסיוע - אל הרב של האדם החולה או אל רב שמכיר את הנושא האונקולוגי, דוגמת רבני מכון פוע"ה. רבני מכון פוע"ה עומדים לרשותכם לצורך מתן מידע, פסיקה הלכתית וייעוץ. רבני מכון פוע"ה עומדים בקשר מתמיד עם גדולי הפוסקים מכל החוגים ויענו לאדם הפונה בהתאם לפוסק של הזוג. רבני מכון פוע״ה צברו במשך השנים ניסיון בתמיכה בחולים, בהם גם בנשים שהתמודד ו עם מחלת הסרטן ובבני זוגן. הרבנים נותנים הדרכה תורנית המתאימה גם לזמנים של מצוקה וקושי, תוך שמירה על דיסקרטיות.

עם זאת, אם חשוב לך לבקש מהרב או מהרופא שישמרו על סודיות - מותר לך לעשות כן, והרב והרופא לא אמורים להיפגע מכך.

במכון פוע״ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה) ניתן לקבל ייעוץ, הכוונה וסיוע, ללא תשלום, וכן הפניה ל׳יועצים בקדושה' ול׳יועצות בקדושה׳.

כתובת: רח' עזריאל 19 גבעת שאול, ירושלים. טל.02-6515050.

ניתן גם להפנות שאלות למכון באתר האינטרנט: www.puah.org.il

גילוי לב עם הגורם המייעץ

כשפונים בשאלה, לרב או לרופא, יש לעדכן אותו בכל פרטי הבעיה ולהימנע מהסתרת פרטים, למרות המבוכה המובנת. גילוי מלא של הפרטים יאפשר חשיבה כוללת אשר תסייע לאדם המתייעץ. רק חשיפת המידע כולו - תאפשר מתן תשובה אמיתית וכוללת.

זוגות שחוו קשיים בזוגיות עוד לפני המחלה עלולים לגלות שהקשיים התעצמו. במקרים כאלה הצורך בייעוץ עשוי להיות חשוב אף יותר. גם כאן נדרשת כנות מלאה עם הגורם המייעץ, שתסייע באבחון הבעיה מחד גיסא, ובדרכים שיקלו על זוגות אלו מאידך גיסא.

למה זה קורה לי?

נסתרות הן דרכי האל. אין אנו יודעים מדוע לעתים נגרמים לנו ייסורים ומכאוב, ואין זה מיכולתנו ומתפקידנו לדעת מדוע אירע כך או אחרת.

תפקידו של האדם אינו לשאול מדוע קרה מה שקרה, אלא מה תפקידי כאדם, וכיצד עליי לנהוג במצבי חולי והתמודדות עמו. יש להחליף את שאלת הסיבה בשאלת התכלית. שאלת הסיבה היא - מדוע זה קרה? לשאלה זו לעולם לא תהיה תשובה. זוהי שאלה עקרה, שאין לה תשובה, והיא עלולה לגרום לתחושות שליליות של כעס ואין אונים מול המציאות הקשה.

שאלת התכלית - לעומת שאלת הסיבה - היא שאלה שונה לחלוטין. היא מבררת, לאחר שקרה משהו, מהי תכלית העניין ומה צריך לעשות - שאלת הסיבה מיועדת לקדוש ברוך הוא, ולעומתה שאלת התכלית - 'מה אני צריך לעשות' - מיועדת לאדם(5), ויש בכוחה לגרום לאדם החולה להתמודד עם המצב הקיים. שאלה זו היא שאלה מעצימה, המונעת מהאדם החולה להטיל את האשמה על כוחות הגדולים ממנו, ויכולה לסייע לו להפוך את הכוחות השליליים של הכעס, האכזבה והרגשת חוסר האונים, לרגשות חיוביים של רצון להתמודדות וצמיחה. 

תפילות

ישנה משמעות גדולה לתפילות. לא רק לאנשים דתיים, אלא לכל אדם באשר הוא אדם. התפילה עצמה מרוממת את האדם, ומבטאת את האמונה והתקווה שיש לו. האמונה היא מקור כוח לאדם.

אנו מתפללים לה' ומבקשים ממנו שיסייע בידינו. עם זאת, עלינו להימנע מהחשיבה לפיה כל תפילה מתקבלת. ישנן תפילות שנענות, ויש כאלה שנענות בשלילה. אנו מתפללים כי ה' ימלא את משאלות לבנו לטובה, אך דרכי הנהגתו של ריבונו של עולם הן חלק מסתרי תורה, הצפונים ונעלמים מבני האדם. אין אנו יודעים אלו תפילות נענות, וגם אין זה תחום שאנחנו יכולים, או צריכים, להידרש אליו. בוודאי שאין לו לאדם לייסר את עצמו אם הוא מרגיש שתפילותיו לא נענו בחיוב. האדם מבצע את ההשתדלות מצדו, בתפילה וברפואה, אך התוצאה נתונה בידי ריבון העולמים.

ניתן ללמוד מספר העיקרים שכדי שהאדם יתרומם מדרגתו ראוי לצרף לתפילה גם עשיית חסד, מתן צדקה, מצוות ומעשים טובים בכלל, שהם חלק ממכלול השינוי שחל באדם. נחזור ונדגיש, כי אף שהאדם מתבקש לפעול ולהתפלל, ככל יכולתו, לא הכל תלוי בו. התפילה אינה נבחנת רק במבחן התוצאה הרצויה לאדם, אלא היא ערך בפני עצמו.

בסיום ההתייחסות לתפילה נזכיר כי התפילה צריכה לבוא בד בבד עם הטיפול הרפואי. אנו מתפללים ומבקשים ישועה מריבונו של עולם, הרופא לכל בשר ומפליא לעשות, אך במקביל, כיוון שניתנה לרופא הרשות לרפא, ההלכה מחייבת את האדם להשתדל ברפואתו על פי הדרכת הרופאים ואנשי המקצוע.  

חיי אישות

הערך העצמי של זוגיות ויחסי אישות

על פי הדרכת התורה, זוגיות ויחסי אישות נחשבים למצוות חשובות וחיוניות, לא רק בהקשר של פוריות והבאת ילדים לעולם. ההגדרה ההלכתית לכך היא מצוות 'עונה' - קיום יחסי אישות כחלק מהזוגיות, גם במצב בו אי אפשר להרות כתוצאה מהם, כגון אצל אישה עקרה, מבוגרת, מניקה או אישה בהיריון.

הערך העצמי של זוגיות וחיי אישות קיים בחיים השגרתיים וגם במצבים של מחלה וקשיים פיזיים ונפשיים, כשהאדם החולה ורעייתו זקוקים לקרבה תומכת, מעודדת ומחבקת.

בהתאם להלכה, קיום יחסי אישות מותנה ברצון שני בני הזוג וביכולתם, ויש לו ערך הלכתי מובהק בכל הקשור לקיום מצוות העונה. מצוות עונה קיימת גם כאשר מנסים להימנע מהיריון. מעבר לכך, יחסי אישות עשויים לחזק את האישה, לשפר את הרגשתה ולהעניק לה כוחות להתגבר על המחלה. השמירה על האינטימיות, הקרבה והתמיכה חיונית להמשך התמודדותה של האישה. לפיכך, אם יש הכרח למנוע היריון, יש לעשות זאת בדרכים המותרות על פי ההלכה והרפואה, ולא על ידי הימנעות מיחסי אישות. פירוט והדרכה יובאו בפרק העוסק במניעת היריון.

חשוב לציין, שגם במקרים בהם אין אפשרות לקיים יחסי אישות של ממש, הרי שקרבה אינטימית היא חשובה ומשמעותית ביותר. נשיקה, ליטוף, או מגע - חיוניים לאישה החולה הזקוקה לתמיכה ואהבה.

לקבל את עצמי כפי שאני

פעמים רבות ביצוע משימות ומטלות שונות, שהצבנו לעצמנו כמטרה, מעניק לנו תחושה של שמחה וסיפוק, ואילו אי־ביצוען עלול לעורר רגשות שליליים ובלתי נעימים. במקרים של מחלה, הנסיבות משתנות, ולמרות הרצון הגדול להמשיך בשגרת חיים טובה וראויה, עלינו להכיר בכך וללמוד לסלוח לעצמנו גם כאשר איננו מצליחים למלא אחר הציפיות שלנו באופן מלא. 'סליחה' זו היא חיונית ויש בכוחה למנוע רגשות של אכזבה או חוסר סיפוק.

על פי תפיסת ההלכה, גילוי התחשבות באדם המוגדר כאנוס, כלומר שאין באפשרותו לבצע פעולות מסוימות, הוא חיוני. הביטוי שחז"ל השתמשו בו הוא 'אונס - רחמנא פטריה', כלומר, במצבים של אונס, כשאי אפשר לקיים מצווה מסוימת, האדם לא נתבע על כך, וריבונו של עולם פוטר אותו מהתחייבות.

דוגמה לכך ניתן להביא מקיום יחסי אישות בפרט, ואינטימיות זוגית בכלל, החיוניים לאישה הן מהצד הגופני והן מהצד הנפשי. לעתים, עקב המחלה נמנע מהאישה לקיים יחסי אישות לזמן מסוים, או שהדבר ניתן לביצוע רק באופן שונה או חלקי בהשוואה לעבר. מבחינת היהדות אל לו לאדם להתייסר או להצטער על מה שהוא אינו מסוגל לקיים, כי כאמור לעיל - 'אונס - רחמנא פטריה'. עם זאת, יש מקום לנסות ולקיים את מה שניתן כעת, מתוך שאיפה להסתגל למצב החדש באופן המיטבי.

עם זאת, יש מקום לנסות ולקיים את מה שניתן כעת, מתוך שאיפה להסתגל למצב החדש באופן המיטבי.

במקרים של חולי, כאשר יחסי האישות אינם יכולים להתקיים כפי שהתקיימו לפני המחלה, יש ללמוד כיצד ההלכה מדריכה לנהוג, מתוך הנחה שקיום חלקי של המצווה, לאור הנסיבות, עדיף מהימנעות כוללת מיחסי אישות.

אדם לא צריך לחוש שהוא פחות צדיק עקב ההקלות ההלכתיות שהוא נזקק להן ביחסי אישות. אדם שחלה יכול לקיים יחסי אישות בהתאם למסוגלות שלו, מתוך מודעות והבנה שזה הכוח שניתן לו כעת מאת ריבונו של עולם, והוא אינו מצווה מעבר לכך.

ביאור מונחים הלקוחים מעולם ההלכה

• יחסי אישות/חיי אישות/חיבור/ביאה: קיום יחסי מין מלאים עם חדירה, חיבור מלא.
• חיים אינטימיים/יחסים אינטימיים: חוויה בין בני זוג המבוססת על אמון הדדי, ביטחון ותמיכה. בזוגיות, האינטימיות כוללת ביטוי הדדי של מחשבות, חוויות, רגשות ותקשורת פרטית בין־אישית, הכוללת מגע עם או בלי חיבור מלא (בהתאם לפירוט ההלכתי דלעיל). החיים האינטימיים הפיזיים כוללים, בין השאר, ליטוף, נשיקה, עיסוי, ארוחה רומנטית, בילוי משותף וכדומה.
• חיים זוגיים/ מערכת זוגית: מצבים אינטימיים המהווים חלק בלתי נפרד מחייו של כל זוג. בנוסף לכך, החיים הזוגיים הם מערך שלם ודינאמי המתייחס לקשר בין בני הזוג עצמם (עם או בלי מגע), ולקשר שלהם עם בני משפחתם ועם החברה בה הם חיים. יתרה מכך, החיים הזוגיים כוללים כל מה שקשור להתמודדויות והסתגלויות של בני הזוג עם החיים היומיומיים.
• תפקוד מיני: פעילות האיברים המעורבים בחוויות האינטימיות והתגובה הגופנית למגע אינטימי.
• שיא (אורגזמה, פורקן): חוויה מינית אינטנסיבית, הכוללת מעורבות גופנית, הורמונלית, רגשית וחברתית. בהמשך לעוררות המינית, מגע באיברי המין (האיבר הגברי, או אצל האישה - הדגדגן ואזור הנרתיק, לעתים גם החלק הפנימי של הנרתיק), עשוי לגרום לעונג רב ולתגובה פיזית, עד כדי הגעה לשיא. נשים רבות מדווחות שהן יכולות להגיע לשיא בזמן עוררות מינית ללא חיבור מלא, לדוגמה, על ידי גירוי ידני. ישנן נשים שלא חוו שיא מעולם. בנושא זה ניתן לקבל הדרכה וייעוץ מאנשי המקצוע.
• ייעוץ מקצועי: חינוך, הדרכה וטיפול פיזי ורגשי הניתנים על ידי אנשי מקצוע, מומחים בתחומם ובעלי הסמכה מקצועית. חשוב לוודא שהיועץ המקצועי עבר הכשרה מוכרת ופורמלית. אלה יכולים להיות לדוגמה, סקסולוג, עובדת סוציאלית, אחות, רופאים מתחומים שונים (גינקולוג, אורולוג, אנדוקרינולוג, פסיכיאטר), פיזיותרפיסט, יועץ או מחנך מיני, פסיכולוג, יועץ זוגי או משפחתי. כיום יש גם רבנים שלמדו והתמחו בנושאים הללו, ובנוסף לכך הם בקיאים גם בצד ההלכתי, מתוך קישור ואינטגרציה בין תחומים אלו. בשיחה עם הרב חשוב להציג את הקושי כמות שהוא, ללא ייפוי, ללא כחל ושרק. ההלכה מתחשבת בקושי שיש לאדם המסוים, אך הרב צריך להיות מעודכן בנתונים, כדי שיוכל להתאים את הפסיקה לאדם או לבני הזוג. גם בהתייעצות עם איש מקצוע, היועץ יוכל לתת את העצה המיטבית רק אם יהיה מעודכן בכל פרטי הבעיה הניצבת לפני בני הזוג, ולכן, גם כאן, יש צורך בפתיחות מצד בני הזוג.
• יועצים בקדושה: יועצים ויועצות בנושאי מיניות שהוכשרו לכך הן מבחינה מקצועית והן מבחינה תוכנית והלכתית על ידי מכון פוע"ה ואוניברסיטת בר אילן.
• מערכת תמיכה/צוות מטפל: רשת רחבה של אנשים וארגונים העומדים לרשות הפונים, ומסייעים בבעיות הקשורות במיניות, אינטימיות וזוגיות, כגון אתגרים פיזיים, נפשיים, רגשיים, חברתיים והלכתיים. עם הגורמים המסייעים נמנים רב הבקי בנושא הסרטן והשלכותיו, הצוות המטפל במרכז הרפואי או בקהילה, שירות הייעוץ והתמיכה של האגודה למלחמה בסרטן, מכון פוע"ה, ארגוני תמיכה שונים ויועצי מקצוע אחרים.

חלק ראשון: גוף האישה

 איברי המין החיצוניים

השפתיים הגדולות מכסות את האזור כולו. בצד הפנימי שלהן נמצאות השפתיים הקטנות, המוכרות גם בשם השפתיים הפנימיות. תפקידם של שני זוגות השפתיים הוא לעטוף ולהגן על האיברים העדינים הנמצאים מתחתם. האיברים הנמצאים בין השפתיים הקטנות (מלמעלה למטה) הם הדגדגן (הקליטוריס), השופכה ופתח הנרתיק (הווגינה).

הדגדגן הוא הבליטה הקטנה, הממוקמת מתחת לחיבור העליון של השפתיים הפנימיות. כשמגרים אותו, הוא מתקשה קצת ומתרחב וגורם לתחושה של התרגשות נעימה. השופכה היא הפתח הקטנטן שמתחת לדגדגן, המשמש מוצא לשתן. מתחתיו נמצא פתח הנרתיק, הגדול יותר. הנרתיק הוא בעצם תעלת מעבר בין איברי המין החיצוניים לפנימיים. דרך הנרתיק יוצא דם הווסת, וגם התינוק בזמן הלידה.

איברי המין והרבייה הפנימיים

הנרתיק (וגינה) בנוי כצינור חלול, הנמשך מהפתח החיצוני ועד צוואר הרחם. בעת קיום יחסי אישות גודלו של הנרתיק הגמיש נמתח ומתארך, ובעת הלידה ממדיו נמתחים ומאפשרים מעבר של התינוק החוצה. בעת הריגוש המיני, כלי הדם של הנרתיק מתמלאים, מה שגורם להפרשה של חומרי סיכה.

צוואר הרחם הוא איבר גמיש המושפע מרמות הורמונליות, ומהווה למעשה את הקצה התחתון של הרחם. בתקופת ההיריון תפקידו לשמש שסתום ולהחזיק את העובר. בזמן הביוץ, תחת השפעת אסטרוגן, קיימת הפרשה גדולה של ריר, המסייע למעבר תאי הזרע דרך צוואר הרחם.

הרחם נמצא בבטן התחתונה ובו גדל התינוק.

החצוצרות הן צינורות היוצאים משני צדי הרחם ונמצאים סמוך לשחלות. החצוצרות 'אוספות' את הביצית מן השחלה. בחצוצרה מתבצעת ההפריה של הביצית על ידי הזרע, ודרכה מועברת הביצית המופרית לרחם.

השחלות נמצאות משני צדי הרחם ובהן נוצרות ומבשילות הביציות, שהן תאי המין הנקביים. לשחלות תפקיד נוסף - הפרשת הורמוני המין.

בהמשך יפורטו השפעות הטיפולים השונים על האיברים השונים וכיצד ניתן להתמודד עם שינויים באיברים אלה.

נוסף על איברי המין, אצל נשים ישנם אזורים נוספים הרגישים למגע. האיבר הרגיש והנרחב ביותר הוא העור בכל הגוף, ובמיוחד בעורף, בחזה, מאחורי הברכיים, בעכוז ובפנים הירכיים. רגישות אזורים אלה משתנה מאישה לאישה. 

חלק שני: שינויים בחיי האישות והזוגיות בעקבות המחלה והטיפולים, ודרכי ההתמודדות עמם

מחלת הסרטן משפיעה על הזוגיות ועל המשפחה כולה. כולנו מאחלים, בע״ה, רפואה שלמה לחולים. ידוע שלאחר הטיפולים, הרבה זוגות עוברים צמיחה זוגית, ואילו אצל אחרים עלולים להיווצר קשיים חדשים. הפרק הנוכחי מתאר את השינויים בח" האישות והזוגיות העשויים להתרחש בעקבות המחלה והטיפולים.

בכל שלב של המחלה והטיפולים ניתן לקבל ייעוץ ועזרה מהאגודה למלחמה בסרטן. כמו כן ניתן להיעזר ברבנים משיבים ממכון פוע"ה לצורך קבלת תשובות לסוגיות הלכתיות.

כיצד מחלת הסרטן והטיפול בה עלולים להשפיע על חיי האישות והזוגיות?

ישנם ארבעה היבטים בהם מחלת הסרטן והטיפול בה עלולים להשפיע על חיי האישות והזוגיות:

• שינויים בתפקוד וביכולת הפיזית לקיים חיי אישות, כולל האפשרות לחוות שיא;
• שינוי בהתייחסות לגוף (דימוי הגוף);
• התעוררות אמונות ורגשות, כגון תקווה, פחד, עצבות, כעס, מתח וכד';
• שינויים בדפוסי התקשורת הזוגית ובמערכת הזוגית בעקבות המחלה.

הקשרים בין ארבעת ההיבטים הללו הינם חשובים. אם קיים שינוי באחד מהם, הוא עלול להשפיע על היבט אחר. חשוב לתת מקום לזוגיות בתקופת המחלה והטיפולים, על אף נוכחות הסרטן ותופעות הלוואי האפשריות של הטיפולים. המחלה משפיעה על גופך, אך יש לה, כמובן, השלכות גם על בעלך ועל המשפחה כולה. אין ספק שההתמודדות העיקרית היא שלך, אבל כדאי להיות מודעת גם לאתגר שעמו מתמודד בעלך. חשוב להדגיש, שהמערכת הזוגית כוללת תקשורת הדדית ומכבדת, סימני אהבה וחיבה, מגע אינטימי ויחסי אישות. בתקופות שונות בחיים, כולל בעת התמודדות עם מחלה, ייתכנו אתגרים בחלק ממרכיבי המערכת הזוגית שהוזכרו. למרות זאת, כדאי להשקיע בשימור המרכיבים האחרים. במילים אחרות, גם אם קיים קושי בקיום יחסי אישות בעקבות הטיפולים, חשוב לא לוותר על הביטוי המילולי של החיבה והאהבה, על הליטוף ועל המגע.

כפי שנכתב לעיל, גם כשהאדם ניצב מול קשיים, אנחנו מאמינים שהקב"ה נותן כוחות להתמודד עימם והאדם יכול לשאוף להמשיך, ככל שניתן, במסגרת החיים הרגילה.

בחלק זה מובאים אתגרים ושינויים שכיחים וכן הצעות אשר עשויות לעזור בהתמודדות עימם. 

היעדר רצון לחיי אישות

במהלך קבלת טיפול נגד מחלת הסרטן, משתנה, לעתים קרובות, הרצון לחיי אישות, באופן זמני לפחות. להלן חלק מהסיבות:

• דאגה, מצב רוח ירוד, רגשות או מחשבות טורדניות של כל אחד מבני הזוג;
• תופעות לוואי של הטיפולים השונים, כגון בחילה, כאב (יפורט בהמשך), תשישות ועוד;
• שיבוש המאזן ההורמונלי בעקבות הטיפולים;
• קשיים זמניים במערכת הזוגית;
• ישנן נשים החולות בסרטן, שמשערות כי השינויים בגופן, או עצם המילה 'סרטן', עלולים להרתיע את בעלן.

כאשר קיימים צרכים שונים לקיום יחסים אינטימיים בכלל וחיי אישות בפרט, חשוב שבני הזוג ישתפו זה את זה ברצונות ובחששות. חשוב להסביר ולשתף את בן הזוג ברגשות, וכך הוא לא ירגיש דחוי.

מסר לאישה:

ספרי לבן זוגך מה היית רוצה שיקרה, למשל: 'אני עוברת עכשיו תקופה קשה, ולמרות שאני לא מעוניינת או לא יכולה לקיים חיי אישות (עקב שינויים הנגרמים מהטיפולים), אני כן מעוניינת בהבעת סימני חיבה'. אם את מתקשה לבטא את רגשותייך או מבקשת לחזק את המערכת הזוגית, התייעצי והסתייעי באנשי מקצוע (שירות ייעוץ מיני של האגודה למלחמה בסרטן, רבני מכון פוע"ה או מטפלים זוגיים מוסמכים).

ככלל, על פי ההלכה, גם כשהאישה טהורה, ניתן להתיר במצבים כאלה מגע שאין בו הוצאת זרע לבטלה. אם הבעל חושש מהוצאת זרע, חשוב לפנות לרב פוסק.

אם האישה סובלת מתשישות )עייפות מתמשכת אשר אינה משתפרת לאחר מנוחה(, כדאי לחשוב יחד על דרכים פחות מעייפות לקיום יחסי אישות, כגון תנוחות הדורשות פחות משקל ואנרגיה. קביעת זמן למפגש אינטימי, המותאם להרגשה הכללית )כמו אחרי מנוחה(, יכול להועיל. מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך, המטפל בבעיות בחיי אישות. כל טיפול רפואי המומלץ בתקופה זו צריך להיות מוסכם על הרופא האונקולוג. ההלכה מאפשרת במצבים כגון אלו שינוי בתנוחות ובזמנים. אפשר לשאול את הרב על כך. 

כפי שכבר נכתב לעיל, בשיחה עם הרב חשוב להציג את הקושי כמות שהוא, ללא "פוי, ללא כחל ושרק. ההלכה מתחשבת בקושי שיש לאדם המסוים, אך הרב צריך להיות מעודכן בנתונים כדי שיוכל להתאים את הפסיקה לאדם או לבני הזוג.

בעיות נרתיקיות

טיפולים שונים הניתנים נגד מחלת הסרטן, כגון ניתוח, טיפולים בקרינה, טיפולים כימיים או טיפול הורמונלי (ראי פירוט בהמשך), עלולים להשפיע על מצב הנרתיק, ולגרום ליובש, היצרות הנרתיק, רירית דקה, כיבים ודלקות.

יובש נרתיקי

בתופעה זו ניתן לטפל באמצעות מגוון מוצרים, בהם: ג'ל לחות אינטימי על בסיס מים, שמן שקדים ושמן נבט חיטה, המסייעים בגמישות הנרתיק. לפני השימוש בתוספי לחות נרתיקיים יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל כדי להתאים את המענה הטוב ביותר לטיפולים ולמצבה הבריאותי של האישה וכדי לשלול בעיה אחרת בנרתיק.

מבחינת ההלכה, מותר למרוח שמנים נוזליים בשבת. אין למרוח משחות וג'ל בשבת, אך מותר להחדיר אותם ישירות מהשפופרת לנרתיק או למרוח ישירות על איבר הבעל, אף שהחומר נמרח מעצמו בזמן יחסי האישות (עוד בנושא זה בעמ' 78).

היצרות הנרתיק

היצרות הנרתיק עלולה להתרחש אחרי חלק מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, דוגמת הקרנות לאזור האגן, אחרי חלק מהניתוחים הגינקולוגיים ולעתים כחלק מתופעת ה"שתל נגד המאחסן" לאחר השתלות מח עצם מתורם. יש אפשרות למנוע או להפחית תופעה זו. לשם כך, חשוב להתייעץ עם הצוות המטפל על שימוש באביזרים המיועדים למניעת היצרות הנרתיק ושמירה על המצב ההתחלתי. אביזרים אלה נקראים 'מאמנים נרתיקיים' או 'מרחיבים נרתיקיים'. מדובר בגלילים בצורת טמפון בגדלים שונים, הניתנים להחדרה עצמית. כל אישה יכולה לקבל הדרכה אישית כיצד להשתמש בגלילים אלה, באופן סדיר ובהדרגה, כדי לשמור על צורת הנרתיק. גלילים אלה מונעים משתי דופנות הנרתיק להיצמד יחדיו, ולצורך החדרתם משתמשים בחומרי סיכה. ניתן לברר היכן להשיגם אצל הצוות המטפל.

מידע נוסף על השימוש ב"מאמנים נרתיקיים" המסייעים במניעת היצרות הנרתיק בעמ' 55. 

פצעים בנרתיק

טיפולים כימיים (כימותרפיה), ובעיקר הקרנות, עלולים לגרום לפצעים זמניים, אי־נוחות ולעתים כאב. המקום יכול לדמם קלות. מבחינה הלכתית, דימום נרתיקי לא אמור לאסור את האישה(6). תקופת ההחלמה יכולה להימשך שבועות אחדים. אם מופיע דימום חריג לאחר קיום יחסי אישות, או בכל זמן אחר, יש להתייעץ בנושא עם הצוות המטפל, ולאחר מכן עם הרב.

דלקות בנרתיק

ישנן נשים הסובלות מדלקות פטרייתיות, חיידקיות או נגיפיות בנרתיק בעת הטיפול בקרינה או בכימותרפיה, או לפרק זמן מוגבל לאחר סיומו. אם את מבחינה בהפרשות, גירוי יתר, עקצוץ או כאב, ייתכן שאת סובלת מדלקת בנרתיק. ניתן לטפל בדלקת זו. ישנם סוגי דלקות שבעקבותיהם גם בעלך יזדקק לבירור (בקשר לדלקת), אם היה קיום של יחסי אישות. הרופא המטפל יכול לתת מענה לשניכם. חשוב להדגיש שיש מצבים בהם סימני הדלקת אינם מורגשים, אולם הבירור והטיפול נחוצים כדי למנוע את העברת הדלקת בין בני הזוג. לאחר בירור ואישור רפואי, ניתן להמשיך ולקיים יחסי אישות. אם האישה אינה סובלת מתופעות לוואי אלו, ולאחר בירור עם הצוות המטפל, ניתן בדרך כלל לקיים יחסי אישות במהלך טיפול בקרינה או כימותרפיה. אם קיים סיכוי להיריון - יש להשתמש באמצעי מניעה בטוחים (מידע נוסף בפרק "היריון, אמצעי מניעה ופוריות", עמ' 63).

יש לברר עם הרופא והרב מהו אמצעי המניעה המתאים ביותר עבורכם מבחינה רפואית והלכתית. במקביל, חשוב גם להיות במעקב גינקולוגי תקופתי.

כאב בעת קיום יחסי אישות

כאב הוא הבעיה הנפוצה ביותר עבור נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן. כאב במהלך החיבור עלול לקרות עקב היצרות הנרתיק, רירית דקה או ירידה בסיכוך. לרוב, אלו מופיעים לאחר חלק מהניתוחים באזור האגן; טיפולים קרינתיים לאזור האגן; טיפולים כימיים וטיפולים המשבשים את רמת ההורמונים ומפחיתים את ייצור חומר הסיכה הטבעי; מחלת "השתל נגד המאחסן" (GVHD) אצל נשים שעברו השתלת מח עצם ועוד.

כאב עלול להפחית את הרצון לחיי אישות. לעתים קרובות, חוויית הכאב בזמן קיום היחסים עלולה לגרום לאישה לפחד מהכאב, להוביל למתח זוגי ולהימנעותה לא רק מחיי אישות, אלא מחיים אינטימיים בכלל. לעתים קרובות, סיבת הכאב ניתנת לטיפול.

 מסר לאישה:

אם את חווה כאב, חשוב כי תשתפי את הרופא המטפל בך, אשר יוכל לבדוק אותך, למצוא את מקור הכאב ולהציע לך פתרונות. גם המודעות של בעלך למצב חיונית לפתרון הבעיה.

ישנם טיפולים וטכניקות המסייעים בהתמודדות ובשיפור המצב. בזמן כאבים קלים ניתן לעשות שימוש במשככי כאבים, טרם החיבור, בהתאם להמלצת הרופא. אם מקור הכאב הוא פתח הנרתיק, שימוש במשחות מקומיות, כמו חומרי סיכה, עשוי להפחית או למנוע את תחושת הכאב. חומרי סיכה ניתן לרכוש ללא מרשם רופא בכל בית מרקחת. התייחסות הלכתית לגבי שימוש בשבת מובאת בעמוד 78.

במקביל, כדאי להתייעץ עם הרב על האפשרויות לאינטימיות ולצורות נוספות לקיום יחסי אישות בתקופה זו.

לעתים עלול הכאב לגרום לכיווץ לא רצוני של שרירי הנרתיק - וכתוצאה מכך ישנו קושי או חוסר יכולת לקיים חדירה. במצב זה, כאשר השרירים סביב פתח הנרתיק מתכווצים בלי שתהיה לאישה שליטה על כך, נוצר קושי בחיבור ובביצוע בדיקה גינקולוגית. אם האישה סובלת מהתופעה, אין לקיים חיי אישות בכוח. ניתן לטפל במצב זה באמצעות ייעוץ עם איש מקצוע.

הקדמת תופעות גיל המעבר

גיל המעבר אצל נשים, הנקרא גם מנופאוזה, הוא התקופה בחיי האישה שבה נפסק המחזור החודשי. הטיפולים השונים נגד מחלת הסרטן עלולים לגרום לאי-סדירות או להפסקת המחזור החודשי ובעקבות כך להקדים את התופעות הקורות באופן טבעי בתקופת גיל המעבר.

לעתים קרובות תסמינים אלו יהיו אינטנסיביים יותר מאשר השינויים האיטיים המתרחשים בגוף האישה באופן טבעי.

שינויים אלו מתרחשים בכמה מקרים: כאשר השחלות מוסרות כחלק מניתוח לטיפול בסרטן או כאשר הן מושפעות מכימותרפיה, מטיפול המפחית את רמת האסטרוגן (כמו טיפול בסרטן השד) או מהקרנות לשחלות. ירידה ברמת אסטרוגן עלולה לעורר גלי חום ושינויים ברקמת הנרתיק (הנרתיק הופך לצר יותר ויבש, ומופרשים בו פחות נוזלי סיכה).

תופעות אופייניות נוספות, המופיעות במידה זו או אחרת, הן גלי חום, הזעות מוגברות, אי־שקט, עצבנות, שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה, קושי להתרכז, יובש באיברי המין, כאב בזמן החיבור, צריבה בעת מתן שתן (מצב שיכול להעיד על דלקות בדרכי השתן) ועוד.

חשוב לדעת כי כל אישה חווה תופעות שונות ובמידה שונה. פטרת באיברי המין אופיינית בקרב נשים העוברות טיפולים כימיים, ובמיוחד אם הן נוטלות סטרואידים או אנטיביוטיקה למניעת דלקת.

בכל מקרה, כאשר קיימת תחושת אי-נוחות או אי-ודאות בקשר להופעת תסמינים כלשהם, מומלץ לפנות להתייעצות עם הרופא המטפל.

ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל גם בנוגע לקבלת תחליפי הורמונים העשויים להקל בעיות כאלה. ישנם מצבים שבהם לא ניתן לקבל תחליפי הורמונים. לדוגמה, נשים שחלו בסרטן השד אינן יכולות, על פי רוב, ליטול אסטרוגן כטיפול חלופי סיסטמי (למשל על ידי טבליות או מדבקות). הן יכולות לנסות כמה מההצעות שיובאו בהמשך. חלק מהן יוכלו לקבל טיפול הורמונלי כלשהו (כגון טיפול הורמונלי מקומי לנרתיק). החלטה זו היא רפואית בלבד, תלויה בגורמים רבים, ומתבצעת על פי רוב בייעוץ משותף של האונקולוג והגינקולוג המטפלים. לנשים המתמודדות עם מחלות סרטן אחרות מומלץ להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול הורמונלי חלופי.

יש לציין שהשינויים המאפיינים את גיל המעבר עלולים להשפיע על המערכת הזוגית ועל הרגלים קודמים, במיוחד בכל הקשור לתקופת הנידה והאיסורים שהיו בעבר. המציאות החדשה בעקבות הטיפולים, הכוללת את הפסקת הווסת וההיתר למגע פיזי ברצף, יוצרת צורך להתבונן מחדש על ההרגלים הזוגיים שנבנו עד כה. כל הסתגלות למערכת חיים שונה דורשת מבני הזוג סבלנות ותקשורת זוגית כדי להתרגל למציאות החדשה.

חלק מהזוגות רואים בתקופה זו הזדמנות לקיים יחסי אישות על פי רצונם וצרכיהם, ואילו אחרים נעזרים בשינויים הללו להידוק הקשרים הרגשיים והחברתיים ביניהם. ניתן להתייעץ עם הרב או עם איש מקצוע כדי לבנות את אופי המערכת הזוגית המתאימה לשני בני הזוג.

בעיות הקשורות בדימוי הגוף

דימוי הגוף הוא התמונה העולה בעיני רוחנו בכל הנוגע לחזות שלנו. תמונה זו אינה משקפת את חזותו "האמיתית" של גופנו, אלא את תפיסתנו אותו. במהלך החיים דימוי הגוף שלנו משתנה כל הזמן, בין אם מחלת הסרטן או הטיפול בה גורמים לשינוי בהופעתנו, ובין אם לאו. דימוי גוף הוא אישי ומשתנה.

בדומה לכל אדם, בריא כחולה, ישנם רגעים בהם הביטחון העצמי גבוה בנוגע לשאלות כגון: מי אני וכיצד אני נראית בעיני עצמי, ורגעים בהם הביטחון העצמי גבוה פחות.

לעתים המחלה והטיפולים משפיעים על מראה האישה (למשל הופעת צלקות, שינוי בצבע העור והציפורניים, הסרת איברים, נשירת שיער), וכך גם על דימויה העצמי.

כל אחת מכירה את עצמה ויכולה לזהות קשיים בנושא זה. לעתים קשיים אלו עשויים להיפתר באמצעות שינוי בסגנון ובצבע הלבוש, בשיער, באיפור וכו'. מומלץ לזכור כי מדובר בתהליך רגשי של הסתגלות עד לקבלת המצב החדש, הזמני או הקבוע.

עם זאת, חשוב לנסות ולזהות אם נוצר קושי רגשי לאישה - כלומר כיצד היא מקבלת את השינויים הגופניים בעקבות הטיפולים, וכיצד אלה משפיעים על הערכתה העצמית.

מומלץ תמיד להתייעץ עם אנשי המקצוע במרכז הרפואי, באגודה למלחמה בסרטן או במכון פוע"ה, אשר ישמחו לסייע לך בהתמודדות עם תחושות אלה.

שימוש בפאה

שימוש בפאה על ידי נשים שחלו בסרטן, ובכלל זה נשים שנמנעו מכך לפני המחלה, מותר (זמנית) גם על ידי פוסקים רבים שבימים כתיקונם אוסרים זאת. התרת השימוש בפאה נובעת מתפיסה כוללת לפיה כל דבר העשוי לסייע לאישה שחלתה, הוא בעל ערך הלכתי העומד בפני עצמו.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת בנושא ׳התמודדות עם נשירת שיערי העוסקת בעניין בהרחבה. לקבלת החוברת ללא תשלום פני בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995

איפור קבוע

אין כל מניעה לעשות איפור קבוע. עם זאת, יש לוודא כי ספירת הדם תקינה וכי אין הוראות רפואיות נגד ביצוע איפור קבוע. בכל מקרה, מומלץ לקבל אישור רפואי לכך. 

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה תוכנית מיוחדת הנקראת ״להיראות טוב - להרגיש טוב יותר", במסגרתה מוענקים לנשים שחלו בסרטן ייעוץ תדמיתי וטיפולי טיפוח, איפור וקוסמטיקה, כאשר הקו המנחה הוא לסייע לנשים בהתמודדות עם תופעות הלוואי הקשורות במראה החיצוני, לשפר את ההרגשה האישית והדימוי העצמי, וכך לסייע לאישה שחלתה להתמודד טוב יותר עם מחלתה.
לפרטים נוספים ומידע על התוכנית ניתן לפנות
בטל. 03-5721618 או בדוא"ל: lookgood@cancer.org.il

מסר לבן הזוג, לבני המשפחה ולסביבתה הקרובה והתומכת של האישה:

היבט נוסף של דימוי הגוף הוא כיצד האישה נראית בעיני קרוביה האהובים בכלל ובעלה בפרט. לעתים קרובות מחלת הסרטן משפיעה על המראה החיצוני, למשל אובדן שד כתוצאה מכריתה, נשירת שיער או נפיחות באזורים שונים בגוף.

נשים רבות במצבים אלה סובלות מדימוי גוף נמוך, ומכך שהן אינן מצטיירות בעיני עצמן כמושכות בפני הבעל, כפי שהיו בעבר. אולם, אם בן הזוג ושאר בני המשפחה ממשיכים לראות בה את אותו אדם אהוב, ומצהירים בפניה באמת ובאמונה שהשינויים הגופניים אינם משנים עבורם כלל, ושהם ממשיכים לאהוב אותה כפי שאהבו אותה קודם לכן, ואפילו יותר - אזי ייתכן שיוקל לה, והיא תקבל את עצמה כפי שהיא כעת, גם אם היא אינה מאושרת מהמצב.

האמירה של בני המשפחה ליקירתם החולה צריכה להיות מאוזנת. כפי שחוסר תשומת לב עלול לגרום לאישה החולה תחושה קשה, כך גם עודף תשומת לב ומחמאות עלול לתת לה תחושת הפרזה וחוסר אמת. לכן, שביל הזהב המותאם באופן אישי לכל זוג הוא הדרך המתאימה.

מומלץ להתייחס לאישה בהתאם לצרכיה, באמצעות תקשורת פתוחה ומתמשכת - כך ניתן יהיה לזהות את הלך רוחה המשתנה מעת לעת.

נקודה נוספת מתייחסת לשאלה באיזו מידה מומלץ לסייע לאישה בתקופת המחלה והטיפולים, ועם סיומם. מבורך שקרובי משפחה, חברים ושכנים יתמכו ויעזרו במטלות היומיומיות. לעתים עלולה האישה החולה להרגיש חוסר שליטה על אופן התנהלות חייה עקב אותה עזרה המוצעת לה.

על כן, על המשפחה והחברים לתת לה להחליט באילו תחומים ובאיזו מידה היא מעוניינת לקבל עזרה, ולהתחשב בבקשותיה. עם זאת, קרובי המשפחה והחברים צריכים להיות ערים לכך שייתכנו מצבים בהם החולה תסרב לקבל עזרה, גם כאשר היא או בני משפחתה זקוקים לעזרה. אפשר וכדאי להתייעץ על כך עם הרב ועם הצוות המטפל. כדאי לשאול את האישה באופן ישיר מה ישפר את הרגשתה, ולאפשר לה לממש את בקשותיה. דוגמה לכך יכולה להיות פגישה משפחתית, פינוק באמצעות טיפוח, טיפולי הרגעה ועוד.

חשוב מאוד להבין, שהאישה, אופייה ותכונותיה הייחודיות אינם משתנים בתקופת המחלה. לפיכך, מומלץ להמשיך להביע בפניה הערכה, או כל רגש חיובי אחר, גם אם הוא מובן מאליו.

מסר לאישה:

לעתים קרובות תרגישי מבוכה וטלטלה רגשית, יעלו בך שאלות כגון 'כיצד מקבלת אותי החברה בכלל, ובני משפחתי הקרובים והיקרים לי בפרט'.

זכרי: בני משפחתך הם המכירים אותך טוב יותר מכל אדם אחר, ואמירתם באה ממקום אוהב ומקבל. השתדלי לבטא את הערכתך על הטיפול בך ובכך תסייעי להם לשפר אותו.

שינויים במערכת היחסים

מחלת הסרטן, או הטיפול בה, משנים פעמים רבות את תפקידו של האדם במשפחה. בעת קבלת טיפול, או לאחר ניתוח, האישה עלולה להרגיש כי אין לה די כוחות ואנרגיה על מנת לבצע את מטלותיה בבית, כפי שביצעה אותן בעבר, קודם למחלה.

זוגיות ואינטימיות

השינויים בתפקודה של האישה בבית עלולים להשפיע גם על תפקודה במערכת הזוגית והאינטימית. קשיים אלה עלולים לאתגר את מצב הקשר הזוגי ואת מערכת היחסים הזוגית. זוגות רבים אינם מדברים הרבה על חייהם האינטימיים, אולם לאחר הטיפול במחלת הסרטן ייתכן ושגרת החיים האינטימיים תשתנה, ותיאלץ את בני הזוג לקיים תקשורת פתוחה וברורה. כל זוג מחליט יחד באיזו תדירות ובאיזה אופן הם נפגשים לשיחה אינטימית. כך לדוגמה, את ובעלך תוכלו להחליט שפעמיים בשבוע תקיימו שיחה אינטימית במיקום שקט המעניק פרטיות, ובה תתייחסו לרגשות ולחוויות שאתם עוברים - ביחד, וכל אחד לחוד. מומלץ להימנע מלדון בפגישה כזאת רק בפרטים הטכניים והמנהליים. זוגות רבים מתקשים לשוחח על רגשותיהם. זמן מחלה, שבו שגרת החיים הזוגית מופרת, הוא הזדמנות לפתח ולהעמיק את הקשר הזוגי. זוג המתקשה בפיתוח קשר כזה יכול להיעזר ביועץ זוגי מקצועי.

כפי שצוין לעיל, מבחינה הלכתית מותר לקיים מגע אינטימי ללא יחסי אישות מלאים, כל עוד הבעל מכיר בעצמו שקשר כזה לא אמור לגרום לו להוצאת זרע. גם אם נגרמה כתוצאה מכך יציאת זרע בשוגג, אנוס הוא בכך(7).

בחרו במועד בו יש לכם זמן ופרטיות, שהתשישות בו היא מינימלית, ושהכאב, אם קיים, נמצא בשליטה. ׳יתכן שתרצו ליצור סביבה רגועה. אף שתיתכן מבוכה מסוימת, ידעו זה את זו כי אתם מעוניינים להתנסות בפעילות אינטימית. כדאי להגביל את הנגיעות באיברים המוצנעים, במידת מה, בפעמים הראשונות בהן אתם מנסים פעילות אינטימית עם סיום הטיפולים במחלת הסרטן.

בפעם הראשונה אנו מייעצים להתחיל במפגש מיוחד, אשר יוקדש לנגיעות, תוך הימנעות מנגיעה באיברי המין עצמם. מטרת המפגש היא לחוש רגיעה ולחוות הנאה גופנית ורגשית. אם מסכמים מראש את מטרת המפגש, הנגיעות לא יגרמו למתח ולתסכול. סוג כזה של נגיעות מנטרל את העצבנות והלחץ מן החזרה לקרבה. הימנעו מחיבור עד ששניכם תהיו מוכנים לכך.

מסר לאישה:

כאשר את מרגישה מוכנה לנסות מגע אינטימי, קבעי מועד לשם כך עם בן הזוג, ושוחחי עימו בפתיחות. אמרי, למשל, שאת מוכנה לנסות מגע מלא או חלקי, בהתאם לרצונותייך, מצבך ויכולותייך. היי בטוחה כי את מיידעת את בן הזוג, בין אם במילים או בהנחיית ידך, אלו סוגי נגיעות אהובים עלייך במיוחד. נסי להביע את העדפותייך באופן חיובי. לדוגמה, 'אתה נמצא במקום הנכון אבל מגע עדין יותר כעת, ינעם לי יותר'.

הדברים הופכים להיות מורכבים יותר בזמן שבני הזוג אסורים ואינם יכולים להביע את תמיכתם ואהבתם באופן הגופני הפשוט. עצם המודעות לקושי מחד גיסא, והיכולת לדבר על כך מאידך גיסא, עשויים להקל במידה מסוימת. שיחה כנה בין בני הזוג, שצריכה לכלול בעיקר האזנה קשובה והזדהות זה עם זו, עשויה לסייע לשני בני הזוג. מעבר לכך, רצוי להשקיע בחברות, אהבה, הבעת חיבה וזוגיות בדרכים שונות, כגון: מתנה צנועה, מחמאה, פרח, האזנה משותפת למוזיקה ותשומת לב שונה מהרגיל.

הצורך באהבה הוא חיוני, בפרט במצבי קושי, ואם הוא בא לידי ביטוי משמעותי באופנים אחרים הוא עשוי להעשיר את הגישה התומכת בין בני הזוג. חיזוק הזוגיות בתקופה זו מראה שהחיבור בין בנ י הזוג לא מצטמצם לפן הגופני בלבד, אלא כולל גם קשר רוחני ונפשי עמוק. ההלכה מצדדת בקרבה רוחנית חזקה בין בני הזוג גם בתקופות שהם אסורים זה על זו מבחינה גופנית.

ניתן לשוחח עם איש מקצוע כדי לדעת כיצד להתמודד ביעילות עם הקשיים החדשים שנוצרו. כאשר בני הזוג חווים קושי רב בתהליך השיקום, מומלץ לפנות לגורם מקצועי המכיר את נושא ההתמודדות עם מחלת הסרטן ולקבל מענה בכל הנוגע ליחסים האינטימיים.

לשירות ייעוץ מיני ארצי של האגודה למלחמה בסרטן, הניתן ללא תשלום וללא צורך בהפניית רופא, ניתן לפנות לאחות ויועצת המיניות באגודה למלחמה בסרטן
בטל. 03-5721643. כמו כן, ניתן לקבל ייעוץ בפורום בנושא מיניות למתמודדים עם מחלת הסרטן באתר האגודה למלחמה בסרטן בכתובת: www.cancer.org.il

זוגות שחוו קשיים במערכת הזוגית עוד לפני המחלה, עלולים לגלות כי הקשיים התעצמו. במקרים כאלה, הצורך בייעוץ עשוי להיות משמעותי אף יותר. גם במקרה זה, כנות עם הגורם המייעץ עשויה לסייע באבחון הבעיה ולהוביל לפתרון המיטבי. ישנם זוגות אשר תהליך ההתמודדות עם מחלת הסרטן דווקא העמיק וחיזק את הקשר ביניהם, והיה עבורם מנוף והזדמנות לצמיחה, מתוך הקושי, לפתרון הקשיים הזוגיים.

התייחסות האישה לבעלה

האישה שחלתה עסוקה בדרך כלל בהתמודדות היומיומית שלה עם המחלה והטיפולים. התמודדות זו, בנוסף לשינויים בדימוי העצמי, עלולים לגרום למתחים זוגיים. במצב כזה שני בני הזוג זקוקים לתמיכה ולשניהם קשה יותר להעניקה. יש לזכור, שבדרך כלל בן הזוג מצטער וכואב את מחלת בת זוגו. גם הוא מוטרד עקב המחלה ועקב הקשיים המצפים לשניהם, ומהרהר אם הוא יוכל לעמוד בכבוד במטלות הנוספות שנוצרו עקב המצב החדש.

חשוב לאישה לדעת שגם בעלה חווה תהליך מורכב, וגם הוא זקוק, לעתים, לסיוע ותמיכה מהסביבה ואפילו מהחולה עצמה. במידת האפשר, אם האישה תוכל להעניק לבעלה תשומת לב ואהבה ולהביע את הערכתה, הדבר עשוי לעודד אותו להמשיך לתמוך בה ולהעניק לה אהבה. 

פעמים רבות תמיכה גורמת לתמיכה, ואהבה מביאה אהבה. העיקרון הוא שיש להמשיך ולבנות את הזוגיות באופן הדדי גם בתקופה כזאת. בניין הזוגיות נקרא 'בנין עדי עד', ואחת המשמעויות היא שכל הזמן ממשיכים לבנות ולהשקיע בזוגיות. נתינה עשויה לעודד הענקה ונתינה מצד המקבל ולהפוך לנתינה הדדית.

קבלת החלטות

לעתים נוצרים חילוקי דעות בין איש לאשתו לגבי המחלה והשלכותיה, לדוגמה - למי מספרים ומה מספרים. חשוב שהבעל יקבל את דעתה של אשתו החולה, שהרי היא זו שסובלת מן המחלה. לעומת זאת, האישה יכולה לנסות ולהבין שיש דברים שבעלה אינו יכול להתמודד איתם בעצמו ושגם הוא זקוק לתמיכה ולהתייעצות עם אנשים אחרים. העצה במקרים כאלה היא לפנות לרב או לצוות המטפל, כדי לחשוב יחד על צורת ההתנהלות הטובה ביותר עבורם. קבלת המלצות כאלה עשויה לשמר ולחזק את הזוגיות ואת האמון ההדדי בין בני הזוג. זוגיות טובה היא נכס חיוני ויקר, שמרו עליה!

צריך להגדיר מי מקבל את האחריות על תכנון החיים בבית ועל התנהלותם, במקביל לטיפול במחלה. לעתים האישה שחלתה לא מסוגלת לנהל את לוח הזמנים, רכישת התרופות השונות ונטילתן וההתייעצויות עם הרופאים. הדבר קשה שבעתיים כאשר מוטלות על האישה מטלות נוספות הקשורות לניהול הבית ולמילוי צרכי בני הבית. באופן טבעי, במקרים רבים הבעל או הילדים יקבלו את האחריות לכך - מבחינה זו ניתן להתייחס למחלה כאל 'מחלה משפחתית'.

חברים

את עלולה להיווכח כי מערכות היחסים שלך עם חלק ממכרייך השתנו. ייתכן ולחלק מהם קשה להתמודד עם מחלתך מסיבות שונות, שאינן קשורות אלייך באופן אישי. מומלץ להימנע מניתוק הקשר עם אנשים אלה, להבין ולקבל אותם כפי שהם. קבלה זו תסייע למכרייך המסוגלים להתמודד עם המצב החדש שאליו נקלעת, לתמוך בך ולעודד אותך ברגעים קשים. לכל אדם קרוב יש מקום בחייך, במועד המתאים לכך. אל תוותרי בקלות על חברות אמת. זכרי שהקושי של חברייך אינו תלוי בך.

 חיי אישות וזוגיות בתקופת המחלה

להלן כמה המלצות לשיפור ולשמירת החיים האינטימיים והזוגיים במהלך הטיפולים וההחלמה:

• חפשו מקורות מידע מהימנים כדי ללמוד עוד על אודות השפעות הטיפולים שאותם עברה האישה על החיים האינטימיים והזוגיים שלכם (מידע נוסף בנושא זה בפרק הבא). שוחחו על כך עם המערכת התומכת ועם זוגות נוספים שהתמודדו עם מצב דומה לזה שלכם. כאשר יודעים למה לצפות, ניתן לתכנן דרכים להתמודדות טובה יותר עם נושאים אלו.

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה ברחבי הארץ קבוצות תמיכה לזוגות המתמודדים עם מחלת הסרטן אצל אחד מבני הזוג. למידע נוסף ניתן לפנות למח' שיקום ורווחה באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721678

• התייעצו, מוקדם ככל האפשר, כאשר מופיעים שינויים פיזיים (כמו יובש נרתיקי, הגורם לכאב בזמן חיבור) כדי למנוע או למזער את השלכותיהם של שינויים אלו על חיי האישות והזוגיות שלכם.
• זכרו: היכולת להפיק הנאה ממגע נשמרת, בחלק מהמקרים, ללא קשר לסוג הטיפול שעברה האישה. ההנאה עדיין אפשרית, גם אם היבטים מסוימים של החוויה השתנו. נשים רבות מדווחות כי צורכיהן השתנו בעקבות המחלה והטיפולים, והן לימדו את בני זוגם לפתח דרכים נוספות להפיק הנאה משותפת. שמרו על "ראש פתוח" בכל הנוגע לדרכים המאפשרות לחוש הנאה אינטימית. לעתים, קיום יחסי אישות אינו אפשרי. פעמים אלה הן הזדמנות ללמוד דרכים חדשות להעניק ולקבל הנאה אינטימית. ייתכן שיהיה צורך בשינוי הרגלים אינטימיים קודמים, כולל תזמון ותנוחות.

אפשר להתייעץ בנושא עם רבני מכון פוע"ה, מערכת התמיכה בבתי החולים ובאגודה למלחמה בסרטן. לא כדאי להחליט או להחמיר על דעת עצמכם.

• הקפידו על תקשורת פתוחה ביניכם, וגם עם הצוות הרפואי המטפל בנושאים אלה. אם קיימת מבוכה ותימנעו מלשאול אם ניתן לקיים יחסי אישות או לא - לא תדעו לעולם. בחרו, מתוך מערכת התמיכה המקצועית, אדם שאיתו תרגישו נוח לקבל הדרכה בנושאים אלו. שיתוף המידע ביניכם הוא חיוני להידוק הקשר ההדדי ולהתמודדות משותפת. אם לא, הבעל עלול לפחד שהמגע ויחסי האישות יכאיבו לך, ולחשוב שאין לך עניין בכך.
• שתפו זו את זה בתחושותיכם (כגון תחושות עייפות, חולשה ותשישות), ואם חלק בגוף רגיש או כואב כוונו את המגע המשותף והימנעו מכאב.
• נסו להתאמן בטכניקות הירגעות והיעזרו באנשי מקצוע. חפשו ומצאו כל מה שעשוי לשפר לשניכם את ההרגשה הכללית ואת מצב הרוח.
• השינויים בחיים האינטימיים עקב המחלה והטיפולים מתווספים לדפוסים ולהרגלים )הטובים והניתנים לשיפור( שהיו לכם טרם האבחנה. תקופת השיקום עשויה להיות עבורכם הזדמנות להתחדשות החוויה האינטימית ואף לצמיחה זוגית. הרבה זוגות מעדיפים להיעזר באיש מקצוע לשם כך. איש מקצוע הוא גם האדם הנכון לפנות אליו לשם קבלת סיוע במצבים בהם בני הזוג חווים החמרה וקושי ביחסיהם הזוגיים.

מסר לאישה:

• עודדי את ההערכה העצמית שלך. הזכירי לעצמך את תכונותייך הטובות, שמרי על תזונה בריאה ובצעי פעילות גופנית - כל אלו עשויים לסייע לך בשמירה על גוף מחוזק יותר ועל מצב רוח מרומם.
• היי מודעת לרגשותייך. רגשות מעורבים שכיחים בתקופה זו, אולם אם קיימת תחושה כי הם משבשים ומפריעים לתפקודך היומיומי - שתפי את בן הזוג, חברה קרובה, בת משפחה או פני לעזרתו של איש מקצוע.

חלק שלישי: השפעות הטיפולים השונים על הזוגיות

בפרק זה מובא פירוט על אודות סוגי הטיפולים השונים במחלות הסרטן והשלכותיהם על חיי האישות והזוגיות, וכן הדרכה מתאימה על שאלות הלכתיות הנוגעות לנושא זה. יש נשים שחשות לעתים כי נושא יחסי האישות נראה רחוק ובלתי מציאותי, במהלך הטיפולים או אחריהם. זו תחושה סבירה וטבעית.

למרות זאת, חשוב לדעת כי הרבה נשים מתמודדות עם התקופה הקשה, משתקמות ושבות לנהל חיים תקינים ורגילים כבעבר, כולל חיי אישות. כמעט תמיד ישנן דרכים חלופיות לקבל ולהעניק הנאה, ולהעצים את מה ששמור ומתפקד. מומלץ לשוחח על כך עם הבעל, ולהמשיך בתפילות. הצוות המטפל בך ישמח לסייע לך על ידי מתן מידע וייעוץ באשר להשפעת הטיפולים על החיים האינטימיים שלך, ועל דרכי השיקום עבורך.

ניתוח (טיפול כירורגי)

בחלק נכבד ממחלות הסרטן ניתן לטפל על ידי ניתוח, עם או בלי טיפולים נוספים. בניתוח, הצוות הרפואי יסיר את הגידול הסרטני מגופה של האישה, ככל האפשר בשלמותו, יחד עם שוליים בריאים ונקיים מתאים סרטניים. מכיוון שהכירורג מעוניין לסלק את כל הגידול הסרטני מהגוף, כדי לרפא את האישה, הוא נאלץ, לעתים, להסיר גם כלי דם, עצבים או רקמות של איברים סמוכים. במקרים אלה, ייתכן שינוי במראה החיצוני, בדימוי הגוף או בתפקוד המיני. לכל ניתוח, בכל איבר, השפעה שונה על החיים האינטימיים.

ניתוחים בשד

ניתוח משמר שד (למפקטומי) הוא ניתוח להסרת הגוש הסרטני (הממאיר) שאובחן בשד, כולל אזור הרקמה המקיפה אותו בלבד, ולא את השד כולו. ניתוח כזה יכול להשפיע על האופן בו האישה תופסת את גופה, ועשוי להשפיע על תחושותיה בשד, במיוחד לאחר טיפול קרינתי (אם עליה לבצע זאת). טיפול מקומי בסרטן שד עלול לעתים להפריע להנאה הנובעת מנגיעה. 

ניתוח הסרת שד (מסטקטומי) הוא ניתוח בו מוסר השד כולו. ניתוח זה עלול להשפיע על ההתעוררות המינית באופנים שונים, במיוחד אם בעבר חווית התעוררות מינית באמצעות מגע בחזה. חלק מהנשים אינן חשות כי נשיותן נפגעה, למרות אובדן השד, ואילו אחרות מרגישות כי הניתוח השפיע על דימוי הגוף הנשי שלהן, והן זקוקות לזמן רב יותר כדי להסתגל לשינוי. תהליך ההחלמה וההסתגלות לשינויים משתנה מאישה לאישה. יש נשים הנהנות ממגע באזור הניתוח לאחר החלמת הצלקת. נשים אחרות פחות נהנות ממגע באזור זה, ולעתים קשה להן ליהנות ממגע גם בצד שלא נותח.

בדומה לכך, יש נשים המרגישות נוח לגלות את גופן בעת קיום יחסי האישות וישנן כאלה המעדיפות להשתמש בכיסוי חלקי. דבר זה אפשרי, על אף ההדרכה הקבלית שלא תהיה חציצת בגדים בין בני הזוג. עבור נשים רבות, נגיעה אינטימית בחזה נחשבת חלק ממצוות עונה.

לעתים רחוקות, לאחר הסרת שד מלאה, ייתכן שהאישה תחווה כאב כרוני בחזה ובכתפיים. במהלך המגע האינטימי ניתן להקל את הכאב באמצעות תמיכה בכריות באזורים הכאובים. הכריות מסייעות גם במקרים של רגישות הנגרמת בשל מתיחת העור או מלחץ על האזור שנותח. ניתן לבחור כרית ביתית או שמיכה מקופלת בגודל המתאים ונוח לאישה, ולהניחה במקום המסב לה הקלה מרבית, לדוגמה, מתחת לגב בצד המנותח או על החזה המנותח. ניתן לקחת תרופות להקלת הכאב, על פי המלצת הרופא המטפל. כמו כן, על מנת למנוע חוסר נוחות, מומלץ להימנע מתנוחות בהן עומס משקל הגוף מונח על החזה או על הזרוע.

התנוחה המקובלת על פי ההלכה היא פנים מול פנים כשהאיש למעלה והאישה למטה. אם תנוחה זו גורמת לאישה קושי או כאבים, ניתן להקל עליה בשינוי תנוחה לכזו שבה האישה למעלה והאיש למטה, או לחלופין, פנים מול אחור, אך יש להקפיד שהזרע יוכל להגיע לנרתיק האישה או לפתח הנרתיק מעבר לשפתיים. תנוחות שונות כנ"ל מותרות על פי ההלכה בדרך כלל באופן מזדמן, אך במצבים כגון אלה - הן מותרות גם באופן קבוע(9).

סרטן השד וגנטיקה

ראוי לציין שמרבית מקרי סרטן השד אינם קשורים לשינויים גנטיים תורשתיים (המכונים מוטציות). באופן כללי, רק כ-10% ממקרי סרטן השד קשורים לגורם גנטי. במרבית המקרים התורשתיים, ישנו סיפור משפחתי המתאפיין בריבוי מקרי סרטן שד באותה משפחה, באבחון המחלה בגיל צעיר (מתחת לגיל 50), ובהופעת יותר מגידול ממאיר אחד, לדוגמה הופעה של סרטן השד וגם סרטן שחלה.

גורם הסיכון התורשתי השכיח ביותר לסרטן השד הוא מוטציות בשני הגנים ששמם: BRCAI ו- BRCA2. נשים נשאיות של מוטציות אלה מצויות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד ובסרטן שחלה. הסיכון להתפתחות סרטן שד עד גיל 70 בקרב נשים בריאות הנושאות את הגן מוערך בכ-50% עד 80%. זאת לעומת כ-12% סיכון להתפתחות המחלה באוכלוסייה הכללית. את גורם הסיכון התורשתי ניתן לזהות בבדיקת דם רגילה, אולם לפני ביצוע בדיקה זו חשוב לבצע ייעוץ גנטי כדי להבין את יתרונותיו, חסרונותיו והשלכותיו של הימצאות גורם תורשתי שכזה עבור האישה וקרובות משפחתה.

איתור מוטציה בקרב נשים שכבר חלו בסרטן שד או שחלה, וזיהוי בני משפחה בריאים הנושאים אותה, מסייעים בקבלת החלטות טיפוליות חשובות, בבניית תוכנית מעקב מתאימה ובביצוע טיפולים מניעתיים או מפחיתי סיכון שונים. כך לדוגמה הסרת שחלות וחצוצרות מניעתית (לאחר סיום הקמת המשפחה) והסרת שד (עם אפשרות של שחזור) הם אמצעים יעילים מאוד למניעת סרטן השד והשחלה בנשים הנושאות את השינויים הגנטיים. היחס להסרת שד מניעתית הוא מורכב. זהו ניתוח בעל השלכות גופניות ונפשיות רבות. הניסיון מלמד שהבחירה של האישה בהסרת שד מניעתית תלויה בנסיבות החיים האישיות וכן ברקע התרבותי. כמו כן, קיימים אמצעי מעקב יעילים המסייעים באיתור ואבחון מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון גבוה.

מחד גיסא, בוודאי שיש צורך להקטין את הסיכון במידת האפשר ומבחינה זו ברור שעדיף ללכת לייעוץ גנטי ולהיבדק. מאידך גיסא, בדיקת נשאות ל-BRCA בגיל צעיר מאוד, עוד בטרם האישה נישאה, עלולה לפגוע בסיכויים שלה להתחתן, אם ״מצא שהיא אמנם נשאית ל-BRCA. ישנן נשים המעדיפות את העמימות, והידיעה הברורה שהן נשאיות עלולה לגרום להן לחץ כבד מנשוא. לעומת זאת, יש נשים שדווקא הידיעה הברורה מקלה עליהן בבחינת 'אין שמחה כהתרת הספקות', וגם אם יימצא שהן נשאיות, הן מעדיפות לדעת זאת כדי שיוכלו לטפל ולבצע מעקב רפואי בצורה טובה יותר.

מומלץ להתייעץ עם מומחה בתחום הגנטיקה ועם סמכות הלכתית הבקיאה בענייני רפואה והלכה. ככלל ניתן לומר שעדיף להיבדק בדיקות העשויות להציל חיים, אך יש לבצע זאת לאחר הנישואין ולא לפניהם, אלא אם כן מדובר ברווקה מבוגרת.

נשים שבנות משפחתן הקרובה חלו בסרטן, חרדות שמא גם הן תחלנה בסרטן, וידיעה ודאית שהן נשאיות BRCA עלולה להעצים את החרדות שלהן(10). על כן, אנו ממליצים לאישה החוששת ממידע כזה להתייעץ עם פסיכולוגית בתהליך קבלת ההחלטה והתשובות.

באופן רגיל יש איסור הסרת שחלות מטעם סירוס. אולם במקום שיש להסרת השחלות השפעה העשויה להיות מכרעת בהצלת חיים, הותר הדבר, ובמידת הצורך - יש גם המלצה הלכתית לעשות זאת בהתאם להוראה הרפואית. לגבי העיתוי המדויק, יש להתייחס לכל מקרה לגופו - גיל האישה, האם כבר נישאה? האם הולידה ילדים? גם לרצונה של האישה יש חשיבות. הסבר: כשמדובר בחשש סכנה מועט יחסית, ולצורך גדול, מותר לאדם להיכנס לסכנה או להישאר בחשש סכנה. במקרה שלנו, אם מדובר בצורך גדול כגון הולדת ילדים, ייתכן שהאישה תרצה לקחת את הסיכון כדי להוליד ילדים, בפרט אמורים הדברים באישה שטרם ילדה.

ככלל, אסור לאדם לחבול בעצמו שלא לצורך. אולם כשיש צורך רפואי, הדבר מותר, ואין זה בגדר חבלה; בוודאי כשהפעולה הרפואית מיועדת למניעת סכנה. מובן שיש לדון בכל מקרה לגופו. חשוב להזכיר בהקשר זה, שיש היום אפשרויות לשחזור שד. בכל אופן, אישה שאינה מעוניינת בכך, לא מוטל עליה חיוב הלכתי לעשות זאת, כיוון שיש היום דרכים רפואיות מספקות למעקב ומניעה של סרטן השד גם ללא צורך בהסרת השד.

שחזור שד

שחזור שד הוא פעולה כירורגית (ניתוחית), שבה מתכוונים ליצור שד שידמה בצורתו, ככל הניתן, לשד הטבעי. קיימות שיטות רבות ומגוונות לשחזור השד, והשיטה המתאימה נבחרת באופן אישי למטופלת בהתאם לאופי הניתוח שעברה (הסרה מלאה או חלקית), מצבה הבריאותי, סוגי הטיפולים שקיבלה או אמורה לקבל, העדפתה האישית ועוד. ניתוח השחזור הוא ניתוח בחירה. ניתן לבצע אותו מיד עם כריתת הגידול או בשלבים מאוחרים יותר. בשחזור אפשר להשתמש ברקמות מגופה של האישה או בשתלים חיצוניים (מבוססי סיליקון). חשוב לדעת כי מה שיפה ונכון עבור אחת, אינו בהכרח יפה ונכון עבור אחרת. בכל מקרה, את ההחלטה אם לעבור שחזור יש לבצע רק לאחר קבלת כל המידע הדרוש, כולל הסיכונים האפשריים של הניתוח. מומלץ וכדאי לבקש חוות דעת רפואית נוספת. 

מומלץ לפנות לייד להחלמה׳ של האגודה למלחמה בסרטן לקבלת ייעוץ ותיאום פגישה עם אישה שעברה בעצמה שחזור שד, בטל. 1-800-36-07-07
או בלחיצה על הקישור הוורוד באתר האגודה למלחמה בסרטן באינטרנט: www.cancer.org.il

מבחינה הלכתית מותר לבצע שחזור שד. על אף הדיון ההלכתי הרחב בהיתר ניתוחים פלסטיים, ואף על פי שמדובר בניתוח שלעתים הוא מורכב - מותר לבצע ניתוח כזה מכיוון שמדובר בצורך אישי וזוגי משמעותי, אך אין הכרח לבצעו.

מומלץ ואף רצוי להתייעץ עם בן הזוג, ולנהל עמו שיחה גלויה בנושא זה לפני קבלת ההחלטה על הליך ניתוחי לשחזור השד. בשיחה זו בני הזוג יוכלו להביע את עמדתם, את תחושותיהם וחששותיהם באווירה מקבלת ורגישה לצרכי זולתם, מתוך הבעת תמיכה ואהבה.

חיוני ששני בני הזוג ישבו יחד עם הרופאים המעורבים בניתוח (הכירורג-אונקולוג והפלסטיקאי) כדי להבין את ההליך הרפואי לטווח הקצר והארוך ואת משמעויותיו. אם בעלך מתקשה לקבל את החלטתך, ניתן להתייעץ עם רבני מכון פוע"ה, או עם אנשי מקצוע מתחום הפסיכואונקולוגיה. טוב יעשה הבעל אם יתמוך בהחלטת אשתו, תהיה אשר תהיה.

שחזור העטרה: מבחינה רפואית מעשית, ישנן כמה אפשרויות לביצוע שחזור העטרה (העיגול הכהה סביב הפטמה). בדרך כלל, משתילים עור דק המקבל לאחר מכן גוון כהה יותר, כיום גם מקובל להיעזר באיפור קבוע(11). מבחינה הלכתית, כשיש צורך בשחזור העטרה שסביב הפטמה, יש לבצע זאת, בעדיפות ראשונה, על ידי שתל - אם מבחינה רפואית אין העדפה אחרת - או על ידי איפור קבוע(12).

ניתן לפנות לאחות בריאות השד לקבלת מידע על אודות אפשרויות נוספות, כמו יצירת פטמה מלאכותית מסיליקון, והתאמתה מבחינת גוון העור, הגודל והמרקם, ללא צורך בהתערבות כירורגית. יש צורך לברר עם קופת החולים בנוגע להחזר עלות הטיפול.

לקבלת חוברת בנושא שחזור השד ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע׳® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995

ניתוחים באזור אגן הירכיים

האיברים הנקביים, הפנימיים והחיצוניים באגן וברצפת האגן, כוללים את שלפוחית השתן (אזור אגירת השתן), הרחם, צוואר הרחם, חצוצרות, שחלות, פות, דגדגן, שופכה, נרתיק, עריה ופי הטבעת (הקצה התחתון של המעיים).

הסרת רחם (היסטרקטומי)

במהלך ניתוח הסרת רחם מסירים את הרחם וברוב הפעמים גם את צוואר הרחם. לעתים, כשמדובר בסרטן צוואר הרחם, יהיה צורך לבצע ניתוח נרחב יותר, הנקרא 'הסרת רחם רדיקלית'. ניתוח זה כולל הסרת רחם וצוואר הרחם וכן הסרת שליש מחלקו העליון של הנרתיק. כאשר מוסר הרחם, המנתח תופר את חלקו העליון של הנרתיק, ובדרך כלל לא פוגע באורכו. קצהו העליון של הנרתיק מחלים תוך זמן קצר באמצעות רקמת צלקת, והנרתיק הופך למעין צינור סגור. בניגוד לחששותיהן של נשים מסוימות, הנרתיק לא נותר פתוח אל חלל הבטן.

מבחינה הלכתית, הסרת רחם היא שאלה מורכבת, המצריכה פסיקה אישית לשואלת. אם מדובר בסיכון חיים, כגון במחלת הסרטן, הפסיקה ההלכתית תתיר ולפעמים גם תחייב הסרה כזאת. כאשר יש ספק רפואי בצורך בהסרה, מומלץ לקיים דיון מעמיק בין הרופא לבין הרב, לשם קביעת פסיקה הלכתית המבוססת על מצבה הרפואי הספציפי של השואלת.

הנרתיק הוא איבר העשוי מרקמה גמישה, ועם הזמן, בעקבות החזרה לקיום יחסי אישות, יש לו יכולת להתארך אם התקצר בעקבות הניתוח. בתחילת ההחלמה נשים רבות בוחרות להימנע מקיום יחסי אישות. בתקופה זו האישה זקוקה יותר מתמיד לתמיכה ולקרבה. מבחינה הלכתית, אישה שהייתה טהורה לפני ניתוח הסרת הרחם וצוואר הרחם, נשארת טהורה לאחר הסרת הרחם, גם אם נגרם דימום כתוצאה מהניתוח (ראי הערת שוליים מס' 12). כאשר האישה מרגישה שהיא יכולה לשוב ולקיים יחסי אישות, עליה לוודא שבן הזוג ינהג בה בעדינות רבה. 

 כאשר בני הזוג מוכנים באופן רגשי לחזור לקיים יחסי אישות, ולאחר שניתן לכך אישור רפואי, ניתן לעשות זאת כחלק מהקשר הזוגי ולשם שמירה על תפקוד האיברים. קיימת אפשרות לנסות תנוחות שונות על מנת לבדוק אילו הן הנוחות ביותר.

הסרת שחלות (אופורקטומי)

במידה ומוסרות שתי השחלות, התוצאה היא הפסקת הפעילות ההורמונלית והקדמת תסמיני גיל המעבר. לאחר הניתוח, קיימת סבירות כי האישה תחוש בתסמיני גיל המעבר (אם מדובר באישה בגיל הפריון). תסמינים אלו מתרחשים במהירות רבה יותר מאלה המופיעים בהדרגה ובאופן טבעי עם הגיל. על דרכים להתמודדות עם ההשפעות של השינויים ההורמונליים, ראי "הקדמת תופעות גיל המעבר".

כפי שצוין לעיל בפסקה העוסקת בהסרת רחם, גם הסרת שחלות היא שאלה הלכתית מורכבת המצריכה פסיקה אישית. אך, כאמור לעיל, כשיש סכנה - כמו במקרים של מחלת הסרטן - מותר ואף חובה, להסיר את השחלות, בהתאם להמלצה הרפואית. הצורך בשאלה הלכתית נובע מכך שהסרת שחלות נחשבת עיקור, למרות האפשרות ללדת על ידי תרומת ביצית.

לקבלת מידע נוסף בנושא היכנסו לפורום 'לחלות בסרטן השד והשחלות' באתר האגודה למלחמה בסרטן www.cancer.org.il

הסרת פות (וולוקטומיה)

בניתוח זה מסירים חלק מן הפות. זהו ניתוח לא שכיח, אך הכרחי לעתים לנשים החולות בסרטן הפות. ברוב הפעמים הדגדגן אינו מוסר כולו והתחושה באזור נשמרת. כיום מרבית הניתוחים באזור זה ממוקדים ואינם פוגעים באסתטיקה ובתפקודו של הפות. מעט נשים שחוו הסרת פות מדווחות על שינוי בהרגשתן בעת הגעה לשיא, ועל הפחתת התחושה באזור איברי המין לאחר הניתוח.

במקרים שבהם הוסרו קשרי לימפה במפשעה, נוצרת לעתים קרובות נפיחות, זמנית או קבועה, באיברי המין או ברגליים של האישה. לנפיחות עלולים להתלוות גם כאבים ותשישות. כמו כן, הנפיחות עלולה להוות בעיה לבני הזוג בעת קיום יחסי אישות, ולכן מומלץ לשניהם לשוחח בפתיחות על כך, ובמידת הצורך, לפנות לייעוץ מקצועי, בצד המעשי, ולרבנים, בצד ההלכתי, כדי למצוא תחליפים מותרים על פי ההלכה לגירוי אינטימי. 

לאגודה למלחמה בסרטן חוברות העוסקות בנושאי סרטן הרחם, צוואר הרחם, השחלות והפות. לקבלתן ללא תשלום, ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר האינטרנט של האגודה: www.cancer.org.il
לשאלות הקשורות בענייני הלכה פנו למכון פוע״ה באמצעות אתר האינטרנט www.puah.org.il או בטל: 02-6515050

ניתוח רדיקלי (נרחב) באגן

זהו ניתוח נדיר מאוד, המבוצע בנשים הנמצאות בסיכון להישנות מחלת סרטן באגן, אף שעברו לפני כן ניתוח או טיפול קרינתי. בניתוח זה מתבצעת הסרתם של הרחם, צוואר הרחם, השחלות והחצוצרות, הנרתיק, השלפוחית, השופכה והרקטום. המנתח יוצר שני פתחים מלאכותיים (הנקראים סטומות), האחד למעבר שתן והאחר למעבר צואה. במקרה זה, ניתן על פי רוב לשחזר את הנרתיק.

אף שבתקופת ההחלמה לא ניתן לקיים יחסי אישות, קיימת חשיבות מיוחדת לנושא הטהרה, כיוון שהאישה זקוקה יותר מתמיד לתמיכה ולקרבה. מבחינה הלכתית, אישה שהייתה טהורה לפני ניתוח הסרת הרחם וצוואר הרחם, נשארת טהורה לאחר הסרת הרחם, גם אם נגרם דימום כתוצאה מהניתוח(13). כלומר, קרבה גופנית בין בני הזוג מותרת על פי ההלכה. יחסי אישות מותרים רק לאחר קבלת אישור רפואי. התייחסות לטבילה עם צנתר (קתטר) או עם שקית צואה מובאת בפרק 5 - שאלות ותשובות.

החלמה מניתוח מורכב כזה אורכת זמן רב. מרבית הנשים שבות לתפקד לאחר כמה חודשים, אך חלק מהן זקוקות לזמן רב יותר (שנה או שנתיים) עד שהן מתאוששות ומתרגלות לשינוי הגופני במלואו.

למרות הניתוח הנרחב, נשים יכולות לחיות חיים מספקים. הרגשת התשוקה, ההנאה האינטימית וההגעה לשיא, היא אישית מאוד. לעתים קרובות לא מסירים את איברי המין החיצוניים, לרבות הדגדגן, כך שמבחינה פיזית, יש נשים שעדיין יכולות לחוש הנאה בעת מגע באזור זה. חשוב מאוד לשוחח עם הרופא המנתח לפני הניתוח, כדי להבין את מהלך הניתוח ואת השלכותיו.

לקבלת חוברות מידע ללא תשלום העוסקות בטיפול במחלות הסרטן באזור האגן (מעי גס וחלחולת) והדרכה בנושאי סטומה ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995. לשאלות בנושאי הלכה במצבים אלו ניתן לפנות למכון פוע״ה באמצעות אתר האינטרנט www.puah.org.il או בטל. 02-6515050

הסרת פי הטבעת-הרקטום (ניתוח אבדומינו-פרינאלי)

ניתוח זה הוא אחד מסוגי הניתוחים השונים שבהם מסירים גידולים מן המעי (מעי גס או חלחולת). פעמים רבות ניתוח כגון זה מוביל ליצירת סטומה. על הצדדים הרפואיים וההלכתיים של ההליך ראי פרק 5 - שאלות ותשובות).

הסרת שלפוחית השתן

ניתוח שבו מוסרת שלפוחית השתן בנשים המתמודדות עם גידול סרטני באיבר זה. במקרים נדירים יש צורך לבצע ניתוח נרחב יותר, הנקרא 'כריתת שלפוחית שתן רדיקלית (נרחבת)'. בניתוח זה (בהתאם למצבה הרפואי של האישה), מסירים גם את הרחם, השחלות, החצוצרות, צוואר הרחם והדופן הקדמי של הנרתיק והשופכה, אך מקובל לבצע שחזור של הנרתיק.

לנשים שעברו כריתה רדיקלית של שלפוחית השתן יותקן פתח מלאכותי בבטן (אורוסטומיה), דרכו יתנקז השתן. כאמור, בניתוח זה מוסר לעתים קרובות חלק מהנרתיק, אולם החיבור בין האישה לבין בן זוגה עדיין אפשרי. לאחר הניתוח, בעיקר בתקופה הראשונה של ההחלמה, האישה עלולה לחוות כאבים בעת קיום יחסי אישות, בייחוד אם הניתוח פגע באורכו של הנרתיק. אולם הנרתיק הוא איבר העשוי מרקמה גמישה, ועם הזמן, כאשר הזוג שב לקיים יחסי אישות, הוא יתארך, והמצב צפוי להשתפר.

כאשר בני הזוג מוכנים מבחינה רגשית, ויש אישור רפואי, אפשר לחזור לקיים יחסי אישות כחלק מהקשר הזוגי, ולשם שמירת תפקוד האיברים. אפשר לנסות תנוחות שונות על מנת לבדוק אילו הן הנוחות ביותר.

כאשר אתם מרגישים קושי בתהליך השיקום, ניתן לפנות לצוות המטפל או לרב הבקי במחלת הסרטן, כדי לקבל מענה בכל הנוגע ליחסים האינטימיים. בנוסף, יש אפשרות להתייעץ עם אחות יועצת בתחום באגודה למלחמה בסרטן. התייחסות לתפילה מובאת לעיל בפרק התפילות. התייחסות לטבילה מובאת לקמן בפרק שאלות ותשובות. 

סטומה (אורוסטומיה, קולוסטומיה ואילאוסטומיה)

סטומה היא פתח שיוצרים במהלך ניתוח ברום הבטן, ומטרתה לנקז צואה או שתן אל מחוץ לגוף. אורוסטומיה הוא פתח המנקז שתן, ואילו קולוסטומיה ואילאוסטומיה הם פתחים בבטן ליציאת צואה. הסטומה עצמה אינה אמורה להוות מכשול ליחסים האינטימיים, אם כי קיימת תקופת התרגלות למצב החדש. ייתכן שבתקופה זו יצטרכו בני הזוג לשנות את הרגליהם הקודמים כפי שמפורט להלן:

• לפני קיום יחסי אישות, ודאו כי מגן העור והשקית מונחים במקום כראוי.
• על האישה לבדוק את הסוגר ולרוקן את השקית לפני קיום יחסי אישות, כדי להפחית את הסיכון לדליפה.
• מומלץ לאישה להתייעץ בנושא כיסוי בד לשקית עם אחות סטומה. ישנם לבנים יפים ומיוחדים המסייעים בהסתרת הסטומה.
• נשים עם קולוסטומיה יכולות להשתמש בכיסוי לסטומה או בשקית קטנה יותר, במהלך קיום יחסי האישות.

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את ארגון בעלי סטומה, במסגרתו ניתן לקבל מידע, שירותים, סיוע ותמיכה על ידי מתנדבים בעלי סטומה. ניתן לפנות בטל. 03-5721618. לשאלות הקשורות בענייני הלכה והטיפול בסטומה ניתן לפנות למכון פוע"ה בטל. 02-6515050 או באתר האינטרנט: www.puah.org.il

הסרת בלוטות (קשריות) לימפה ולימפדמה

אם במסגרת הטיפול הוסרו בלוטות לימפה, עלולה להופיע נפיחות מקומית באזור שממנו הן הוסרו. נפיחות זו נקראת לימפדמה )בצקת לימפטית(. לדוגמה, כאשר מסירים בלוטות לימפה מבית השחי, כחלק מהטיפול בסרטן השד, הזרוע בצד המנותח עלולה להתנפח. אם מוסרות בלוטות לימפה מן המפשעה, עלולה להיגרם נפיחות ברגליים.

הנפיחות עלולה לעתים לגרום לקשיים בתפקוד הרגל או הזרוע שנותחו, ולהשפיע על תפיסתה של האישה את גופה. במצבים אלו מומלץ לפנות לייעוץ וטיפול פיזיותרפי )ניקוז לימפטי(, המסייע במניעת התפתחות לימפדמה, מפחית בצקת קיימת ומונע את החרפתה. בזמן קיום יחסי אישות ייתכן שהאישה תמצא יחד עם בן זוגה תנוחות טובות יותר לקיום יחסי אישות, אשר אינן מעמיסות את משקל הגוף על הזרוע או הרגל שבה קיימת לימפדמה.

התייחסות הלכתית לשינוי בתנוחות מובאת בעמ' 41.

לאגודה למלחמה בסרטן חוברת מידע בנושא "לימפדמה" וכן רשימה של פיזיותרפיסטיות שהוכשרו לעיסוי לימפטי כטיפול בלימפדמה. לקבלת מידע נוסף אפשר לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל: 1-800-599-995.

קטיעת גפיים

לעתים הטיפול במחלות הסרטן עלול לכלול קטיעה או הסרת חלק מהזרוע או מהרגל. קטיעות אלו עלולות להשפיע על יחסי האישות. אישה שעברה קטיעה עשויה לתהות, למשל, אם עליה ללבוש את התותב המלאכותי במהלך המגע האינטימי. התשובה לשאלה זו תלויה בבני הזוג. לעתים התותב מסייע בייצוב תנוחות ומקל את התנועה, אך חגורת החיבור שלו לגוף האישה )אם קיימת( עלולה להפריע. ללא תותב, עלולה בת הזוג לחוות קושי בשמירה על יציבות במהלך המגע. ניתן להשתמש בכריות כדי לתמוך בחלק שנותר מהאיבר הקטוע. קטיעות עלולות לגרום לכאב כרוני או לכאב "פנטום" )תחושות של כאב במיקום האיבר המקורי שנקטע(. תופעות לוואי אלה עלולות להפריע לחשק ולהסיח את הדעת במהלך קיום יחסי האישות. אם את חווה כאב שוחחי עם רופא או אחות על נטילת משככי כאבים.

התייחסות הלכתית לנטילת תרופות בשבת מובאת בעמ' 78.

ניתוחים באזור הראש והצוואר

המונח 'גידולי ראש-צוואר' מתייחס לגידולים סרטניים המופיעים באזור הפה, הלוע, האף, החך והגרון. סוגי הטיפולים השכיחים בגידולי ראש-צוואר הם: ניתוח )כירורגיה(, טיפול בקרינה, טיפול כימי (כימותרפיה) וטיפול ביולוגי. הטיפול המתאים ביותר לאישה נקבע על ידי הרופא המטפל בהתאם לסוג הגידול, מיקומו, השלב בו הוא התגלה ומצב בריאותה הכללי. הטיפולים השונים באזורים אלו עלולים לפגוע בתפקודים שונים השייכים לאזור זה, כגון הפקת הקול והדיבור, בליעה, לעיסה ושמיעה. לעתים מופיעים שינויים בחוש הטעם, יובש בפה ובגרון וחולשה כללית. כמו כן, ייתכנו שינויים במבנה ובשלמות האיברים באזור הפנים ובמערכת הנשימה העליונה.

במקרים מסוימים יהיה צורך בפתיחת נתיב נשימה חלופי או פתח נוסף לנשימה האפית (דרך האף) והפומית (דרך הפה). פתיחת נתיב נשימה כזה, הממוקם בתחתית הצוואר, נקרא פיום קנה (טרכאוסטומיה). פיום קנה יכול להיות קבוע (למשל, לאחר ניתוח כריתה מלאה של מיתרי הקול), או זמני (בשלבי הטיפולים וההחלמה). לעתים יהיה צורך בפתיחת פתח להאכלה בטנית (PEG, פג), באופן זמני או קבוע, המבטל את הצורך באכילה דרך הפה.

לקבלת חוברות ללא תשלום על אודות גידולים סרטניים באזור הראש והצוואר, הטיפולים בהם ותופעות הלוואי האופייניות לכל טיפול, פנו בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר

נשים שהתמודדו עם גידול סרטני באזור הראש והצוואר דיווחו על קושי בהסתגלות לשינויים במראה ובתפקוד שלהן, בין שהיו נרחבים ובין שהיו מזעריים. בשל כך, זוגות רבים מדווחים על שינויים בחיי האישות והזוגיות שלהם. כדי להתמודד עם שינויים אלו, מומלץ לנהוג בפתיחות ולהיות גלויים זה עם זה, ובמידת הצורך להיעזר באיש מקצוע. ניתן לפנות לצוות המטפל בבית החולים, ליועצת בתחום חיי אישות וזוגיות, לשירות הייעוץ המיני של האגודה למלחמה בסרטן וגם למכון פוע"ה. בהתייחס לטבילת נשים אשר יש להן "פיום קנה" - מבחינה הלכתית ניתן להקל עליהן בכך.

נשים המתמודדות עם גידול סרטני באזור הראש והצוואר ומעוניינות בהתייעצות אישית מזומנות לפנות לקלינאית תקשורת מחוזית באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721638

המלצות לנשים בעלות פיום קנה שיסייעו בזמן מגע אינטימי ויחסי אישות:

• יש לשים לב לתנוחות מסוימות, העלולות להכביד על הנשימה.
• רצוי לא לאכול ארוחה כבדה לפני קיום יחסי אישות, כדי להבטיח נוחות מרבית ולמנוע החזר ושטי (חזרת מזון לוושט, הנקרא ריפלוקס, reflux).
• ניתן להפחית את הריח מהסטומה, על ידי שמירה על ניקיון העור סביב הפתח וניקיון של הפרשות מהריאות. ניתן להשתמש בבשמים. מבחינה הלכתית מותר לשים בשבת בשמים על הגוף.
• סוגי מזון ואלכוהול שונים "מתפרקים" וגורמים לריח חריף ומקשים על הנשימה. מומלץ להימנע משתיית אלכוהול, אכילת שום, בצל ועשבי תבלין הידועים בחריפותם, כגון קארי ואחרים.
• מומלץ להשתמש בכיסוי המגן על פיום הקנה בצוואר, המונע יציאת אוויר חם או הפרשות מהפתח אל בן הזוג. ישנם כיסו" סטומה "חודיים, המאפשרים סינון, חימום ולחלוח של האוויר. לעתים קופות החולים מסייעות ברכישתם. ניתן לייצר כיסו" סטומה מבדים צבעוניים, ולהשתמש בתכשיטים, או בכל רעיון אחר, העשוי להקנות מראה אסתטי ותחושה טובה.
• לאחר פיום קנה ניתן לקיים תקשורת מילולית עם בן הזוג על ידי סגירת הקנולה (הפתח) באצבע או בשסתום דיבור (שסתום ה"מולבש" על קצה הקנולה ונפתח ונסגר על ידי שינוי בלחץ הנשימתי).
• נשים שעברו כריתת גרון שלמה יכולות לשקם את קולן בעזרת האמצעים הבאים:
  א. הקניית קול ושטי, פעולה הדורשת אימון רב, וכמעט שאינה נלמדת כיום.
  ב. שימוש בתותב דיבור - גוף מבוסס סיליקון בעל שסתום חד-כיווני, המופעל במהלך סגירת הסטומה עם האצבע, או בשסתום דיבור.
  ג. שימוש במכשיר דיבור אלקטרוני - מכשיר המייצר קול ומופעל בלחיצה עליו, בזמן דיבור.

מבחינה הלכתית, כיון שמדובר במחלוקת בין הפוסקים לגבי שימוש במכשירים אלקטרוניים בשבת, יש לשאול שאלת חכם בכל מקרה לגופו.

שיקום הדיבור לאחר ניתוחים באזור הראש והצוואר מתבצע בעזרת קלינאית תקשורת. אישה המעוניינת לקבל מידע על האמצעים לשיקום הקול, יכולת הדיבור והבליעה, יכולה לפנות לקלינאית התקשורת באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721643. כמו כן, ניתן להתייעץ עם קלינאית התקשורת במרכז הרפואי בו האישה מטופלת.

עם מידע זה ניתן לפנות לפוסק הלכה כדי לברר כיצד ניתן להשתמש באמצעים כאלה בשבת.

דיבור בעת קיום יחסי אישות עלול להיות לעתים בעייתי, וקשור לשיטת שיקום הדיבור המועדפת. ניתן לתקשר עם בן הזוג ללא מילים, בהנחיית ידו ובשימוש בשפת הגוף. כמו כן, ניתן להסכים על סוגי נגיעות ותנוחות, המועדפים על האישה, לפני או בסמוך לקיום יחסי האישות. 

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה המשמידות את התאים הסרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. טיפול בקרינה ניתן במכוני וביחידות הקרינה של המרכזים הרפואיים השונים ברחבי הארץ. מספר הטיפולים ומשך הזמן שלהם )לרוב ניתנים במשך שבועות אחדים( תלויים בסוג המחלה ודרגתה, היקפה ומיקומה.

יש החוששים להתקרב לבת הזוג בזמן שהיא עוברת טיפולים בקרינה. חשוב לציין, כי האישה אינה מהווה סיכון לבעלה. היא אינה יכולה להדביקו במחלת הסרטן שלה, ובגופה לא נותרות שאריות קרינה פעילות לאחר שהיא סיימה את הטיפול והורחקה ממקור הקרינה.

עם זאת, טיפול בקרינה עלול להשפיע על האיברים המצויים בטווח האזור המוקרן ועל תפקודם. אחות הקרינה תדריך את האישה בנוגע להשלכות הטיפול הקרינתי עבורה. באופן כללי, קיום יחסי אישות מותר בתקופת הטיפולים ואחריהם, בהתאם למידת הנכונות של בני הזוג ולתופעות הלוואי.

תופעות הלוואי של הטיפול הקרינתי משתנות בהתאם לסוג ולכמות הקרינה שהחולה מקבלת, ולאיבר המוקרן. מומלץ להתייעץ עם הצוות המטפל בנוגע להמשך קיום יחסי אישות בתקופה זו. בדרך כלל, מכוני הטיפול בארץ פתוחים בימים ראשון עד חמישי, ואינם מבצעים טיפולים בשבתות ובחגים. אם יש חשש לפיקוח נפש, או צורך רפואי הכרחי, יתבצעו טיפולים גם בשבתות ובחגים.

במצבים של סמיכות חג-שבת, חלק מהמכונים פתוחים גם בימי שישי ובערבי חג. מבחינה הלכתית, יש לבצע את ההקרנות בימי חול בלבד. אם מתעורר צורך בהקרנות בשבת, עקב פיקוח נפש  או ספק פיקוח נפש, מותר לבצע את הטיפול גם בשבת. אם מתעורר צורך כזה במהלך השבת, מותר וחובה לנסוע בשבת עצמה בעזרת נהג יהודי. אך אם הדבר ניתן, ואינו מעכב את הטיפול, עדיף להיעזר בנהג גוי. אם יש צורך במלווה, מותר למלווה להצטרף לחולה .

טיפול בקרינה לאזור האגן

הטיפול הקרינתי לאזור האגן משפיע על תפקוד האיברים המצויים בטווח האזור המוקרן. בין היתר, תפקוד השחלות עלול להיפגע, ולכן אישה העוברת טיפול קרינתי באזור האגן עלולה לחוש בתסמיני גיל המעבר, כגון הפסקת מחזור הווסת, גלי חום, יובש נרתיקי ועוד )מידע נוסף בפרק "הקדמת תופעות גיל המעבר״ בעמ' 28(. תסמינים אלו עלולים להופיע במהלך הטיפול או לאחר סיומו. מומלץ להתייעץ עם הצוות הרפואי לגבי ההתמודדות עימם. אישה העוברת טיפולים בקרינה חיצונית לאגן עלולה לחוש צריבה או כאב בזמן קיום יחסי אישות. עם זאת, ישנן נשים המסוגלות להמשיך כרגיל ביחסי אישות, בחלק מהזמן, בתקופה זו.

כפי שצוין לעיל, מותר לשים חומרי סיכה וגינליים (נרתיקיים) בשבת ישירות מהשפופרת לנרתיק. באופן כללי, קיום יחסי אישות אפשרי ורצוי - אם בני הזוג מוכנים לכך. המשך קיום יחסי אישות מהדק את הקשר הזוגי ומסייע בשמירה על גמישות הנרתיק ותפקודו.

עם זאת, טיפולים בקרינה גורמים נזק לרירית הנרתיק, והיא עלולה להפוך יבשה, רגישה או מדממת למגע.

לאישה העוברת טיפול בקרינה פנימית, במהלכו מוחדר לגופה חומר רדיואקטיבי, מומלץ להימנע מיחסי אישות עד שהיא מרגישה מוכנה לכך, לפחות 10 ימים עד שבועיים, ולעתים אף כמה שבועות מסיום הטיפול - בהתאם להרגשתה ויכולתה של האישה. לאחר תקופה זו מומלץ להיעזר בחומרי סיכה על בסיס מים המסייעים בהקלת החיבור בעת קיום יחסי אישות. ניתן להיעזר בתרגילי פיזיותרפיה, המסייעים בשמירה על תפקוד רצפת האגן. בכל מקרה, רצוי להתייעץ עם הרופא או האחות במכון בו מטופלת האישה.

בתקופה זו ייתכנו דימומים נרתיקיים זמניים שלא אמורים לאסור את האישה . בכל מקרה שיש חשש לדימומים מהרחם, מותר לאישה ללבוש לבנים צבעוניים בצבעי פסטל, או להשתמש ב'תחתונית' שאינה מקבלת טומאה, כדי לא להיאסר על ידי כתמים .

במכון פוע"ה ניתן לקבל תקליטור הדרכה הלכתית בנושא כתמים. תמצית הלכות אלו מובאת בסוף פרק זה, בעמ' 61.

כאמור, הטיפול בקרינה (חיצוני או פנימי) לאזור האגן עלול להשפיע זמנית על יחסי האישות והזוגיות. מצב זה מחייב את בני הזוג לגלות סבלנות בתקופת הבדיקות, הטיפולים והשיקום. 

ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'®של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 לקבלת חוברת הדרכה על טיפול קרינתי לאזור הבטן והאגן ללא תשלום.

מאמנים (מרחיבים) נרתיקיים

מאמנים נרתיקיים הם גלילים העשויים חומר מלאכותי )סינתטי( חלק למגע, בעלי קוטר ואורך שונים. הגליל הקטן הוא באורך ובקוטר הדומה לזרת (האצבע הקטנה ביד), והגליל הגדול דומה בגודלו לאיבר מין גברי בזמן זקפה. את המאמנים יש להחדיר לנרתיק בעזרת ג'ל )חומר סיכה על בסיס מים(. התייעצי עם אחות הקרינה לגבי סוג המשחה המומלץ לך לשימוש באזור המוקרן.

השימוש במאמנים נרתיקיים נחשב טיפול מניעתי, והוא חשוב מאוד לכל אישה, בכל גיל, העוברת טיפולים בקרינה לאגן או כל טיפול קרינתי אחר שבו הנרתיק מושפע משדה הקרינה (כגון סרטן הרקטום).

השימוש במאמנים אלו חיוני לא רק כדי לסייע לאישה לקיים יחסי אישות, אלא גם על מנת למנוע את היצרות הנרתיק עד כדי הידבקות דופנותיו, וכן לאפשר בדיקות מעקב גינקולוגיות החיוניות לאבחון ולשמירה על בריאות האישה.

לפני השימוש במאמנים מומלץ להיבדק על ידי גינקולוג (רופא נשים), ולאחר אישורו רצוי להשתמש בהם בתקופת הטיפולים או עם סיומם, אך לא יאוחר משבועיים לאחר תום הטיפולים בקרינה.

תקופת החלמתו של הנרתיק לאחר הטיפולים נמשכת שבועות, לעתים אף כמה חודשים, על כן מומלץ להשתמש במאמנים אלו במשך שנה ויותר, בהתאם להנחיות הצוות המטפל.

קיום יחסי אישות אפשרי בתקופה זו בהתאם למצבה ונכונותה של האישה. מומלץ להמשיך ולהשתמש במאמנים מפעם לפעם, גם אם בני הזוג החלו בקיום יחסי אישות.

מאמנים נרתיקיים עשויים לסייע גם לנשים שעברו השתלת מח עצם מתורם וסובלות ממחלת "השתל נגד המאחסן" (GVHD) - מומלץ לפנות בנושא זה לצוות הרפואי המטפל.

השימוש במאמנים עלול לגרום לחלק מהנשים דימום מקומי קל. בכל מקרה של פציעה או דימום נרתיקי יש לדווח לצוות הרפואי המטפל. מבחינה הלכתית, דימום נרתיקי אינו אוסר את האישה. גם אם נגרם דימום תוך כדי יחסי אישות, וברור שהדימום הוא נרתיקי בלבד, האישה אינה נאסרת לבעלה בעקבות זאת.

אם יש ספק לגבי מקור הדימום, מומלץ לפנות לצוות הרפואי המטפל, ובמידת הצורך - גם לרב פוסק, אך לא לאסור על דעתכם יחסי אישות. מבחינה הלכתית אין על בני הזוג חובה או צורך לבדוק את עצמם לפני או אחרי קיום יחסי אישות.

אופן השימוש במאמנים נרתיקיים

כאמור, ישנם גדלים שונים של גלילים (מאמנים נרתיקיים). הרופאה או האחות תנחה את האישה באיזה גודל גליל עליה להתחיל להשתמש בהתאם למצבו של הנרתיק בעקבות הטיפולים בקרינה שהיא עוברת.

לאחר התאמת הגליל, יש למרוח את פתח הנרתיק ואת הגליל על צדו המעוגל, ולכל אורכו, בג'ל )חומר סיכה על בסיס מים( שניתן להשיג בכל בית מרקחת ללא מרשם רופא .

לפעילות זו מומלץ לבחור מקום פרטי ונוח, ללא הפרעות כלשהן. על האישה להחדיר את הגליל בעדינות לנרתיק, תוך אחיזה בידית ההחדרה, כאשר חלקו המעוגל של הגליל מופנה כלפי הנרתיק. את המאמן ניתן להחדיר בעדינות, בלי להפעיל כוח, בכל תנוחה שתהיה נוחה לאישה, כגון בשכיבה כאשר הרגליים מכופפות, או בעמידה, כאשר רגל אחת מונחת על מיטה או דופן האמבטיה. אפשר להיעזר במראה. מומלץ להניע את הגליל קדימה ואחורה, ולסובב בעדינות ככל הניתן. חשוב לסובב את המאמן לשני הכיוונים. לאחר החדרת הגליל יש לשכב במשך כעשר דקות. בזמן הזה אפשר לקרוא, לנוח או להאזין למוזיקה. בסיום הפעולה יש להוציא את הגליל, לשטוף אותו במים חמים ובסבון ולייבשו.

במקביל למאמנים הנרתיקיים, או במקומם, אפשר להשתמש במרעד חשמלי )ויברטור( שיסייע בהגברת זרימת הדם בנרתיק ובשיקומו.

ייתכן שיופיע דימום נקודתי קל לאחר הטיפול, הוא אינו מדאיג, אך מומלץ לדווח עליו לאחות או לרופא. מבחינה הלכתית, דימום מהנרתיק )ולא מהרחם( אינו אוסר את האישה לבעלה.

בשלב הראשון של התרגילים, יש לחזור על הפעולה מדי יום, בגליל הקטן ביותר שהותאם לאישה, למשך עשר דקות בכל פעם. לאחר החדרת הגליל הקטן ללא אי־נוחות או כאב, ניתן לעבור לגודל הבא, ולחזור שוב על התהליך לאט ובהדרגה, עד לתחושת נוחות והרפיה. בהמשך יהיה ניתן לעבור לגליל גדול יותר.

זהירות: ייתכן שבגלילים הגדולים תורגש תחושת מעצור. אין להפעיל כוח, אלא להמשיך בתרגול עד הפגת תחושה זו. כאשר התחושה משתפרת לאחר החדרת הגליל הגדול ביותר, יש להמשיך בפעולה זו שלוש פעמים בשבוע, למשך זמן בלתי מוגבל. חשוב להתמיד בתרגול, ולהיות בקשר רציף עם הצוות המטפל בתקופה זו. לכל אישה קצב שונה במעבר בין שלב לשלב, והתהליך יכול לארוך כמה שבועות ואף כמה חודשים.

ברוב המקרים, לא צפויים כאבים או אי־נוחות כלשהי. אם מופיע קושי או כאב - מומלץ להתייעץ עם האחות שהדריכה את האישה, ולבצע את התרגיל בנוכחותה.

בתקופת השימוש בגלילים ניתן לקיים יחסי אישות, אם בני הזוג רוצים בכך. גם בזמן קיום יחסי אישות רצוי להשתמש בג'ל סיכה אינטימי על בסיס מים, כדי להקל את החדירה ולמנוע כאב. בזמן קיום יחסי אישות ייתכן דימום נקודתי. כאמור, דימום זה אינו מדאיג, אך רצוי להתייעץ עם הצוות הרפואי. גם כאן, מבחינה הלכתית, דימום נרתיקי מקומי שאינו מהרחם, אינו אוסר את האישה לבעלה.

טיפול כימי (כימותרפיה)

בטיפול כימי משתמשים בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) המשמידות את התאים הסרטניים בגוף. בד בבד עם הפגיעה בתאים הסרטניים, הטיפול הכימי עלול לפגוע גם בתאים בריאים ולגרום לתופעות לוואי שונות, אשר לחלק מהן (כגון בחילות והקאות, חולשה, מצב רוח ירוד, עייפות וחוסר אנרגיה) השפעה על הרצון לקיים יחסי אישות.

עם זאת, ניתן להפחית ולעתים אף למנוע תופעות לוואי אלו באמצעים שונים, כגון טיפול תרופתי. חשוב לדווח על כל תופעת לוואי לצוות הרפואי המטפל, כדי שיוכל להעניק לך תמיכה וטיפול. עם סיום תקופת הטיפול הכימי, מצב החשק המיני צפוי להשתפר.

כיוון שבתקופת הטיפול הכימי המערכת החיסונית עלולה להיות פגיעה מהרגיל, חשוב במיוחד להקפיד על כמה כללים בזמן קיום יחסי אישות. עקב קרבתו של הנרתיק לפי הטבעת יש להקפיד הקפדה יתרה על ההיגיינה של הנרתיק וכל האזור האינטימי עקב סכנת מעבר חיידקים לנרתיק. על האישה להקפיד על ניקוי האזור המוצנע )הנרתיק והאזור סביבו(, במים ובסבון עדין, ולהנחות את בן זוגה להקפיד על היגיינת האזור המוצנע.

בשבת מותר להשתמש במתקן 'בידה' (שטיפה היגיינית במים), בתנאי שהמים אינם מתחממים בשבת בעקבות השימוש. ניתן להשתמש בשבת במגבונים לחים לעור עדין, ללא אלכוהול. ככלל, בתקופה זו רצוי ללבוש בגדים רפויים ותחתוני כותנה, כדי לאפשר זרימת אוויר באזור.

אם יש צורך בנטילת תרופות כימיות או בתרופות להקלת תופעות הלוואי של הטיפול - מותר לקחתן בשבת. פירוט נוסף בעמ' 78.

מסר לאישה:

אם את סובלת מזיהום נרתיקי (הפרשות מרובות, ריח, גירוי, צריבה, גרד, עקצוץ) או אם סבלת בעבר מהרפס של איברי המין או מזיהומי יבלות של איברי המין - יש לדווח לרופא המטפל. הטיפול הכימי עלול לגרום לחזרתן של תופעות אלה. התייעצי עם רופאך כדי לקבל טיפול מיידי, כיוון שכל זיהום עלול להוות בעיה חמורה, עקב היחלשות המערכת החיסונית שלך.

כדאי להתייעץ עם האחות או הרופא לגבי ערכי ספירת הדם (כדוריות לבנות, המצביעות על מצב המערכת החיסונית, וטסיות הדם, המצביעות על מצבה של קרישת הדם) המאפשרים קיום יחסי אישות מלאים. מבחינה הלכתית, קיום יחסי אישות חיצוניים, במצב בו איבר הגבר נוגע בפתח הנרתיק, והזרע נשפך בין השפתיים החיצוניות, אינו מוגדר כהוצאת זרע לבטלה. ניתן להשתמש בדרך זו במצבים בהם קרבה אינטימית עלולה לגרום ליציאת זרע.

ככלל, חיבוקים ונשיקות אינם אמורים בהכרח לגרום ליציאת זרע. כל אדם מכיר את עצמו במצבים אישיים אלה, ובדרך כלל, אמור להימנע מפעולות העלולות לגרום לו להוצאת זרע לבטלה (שז"ל). אם בתקופה מסוימת בני הזוג צריכים להימנע מיחסי אישות עקב סיבות בריאותיות, אין להימנע מחיבוק ונישוק בתקופה זאת, אלא אם כן בן הזוג מכיר את עצמו, ויודע כי בוודאות יגיע לפליטת זרע כתוצאה מכך . כיוון שישנה חשיבות גדולה לחיבוק ונישוק בתקופה זו, לא כדאי לפתח חששות ופחדים מיותרים העלולים למנוע מבן הזוג להתקרב בשלב כה חיוני לבת זוגו. חשוב לחזור ולציין כי הסיכוך הטבעי, המתבטא בטיפות הראשונות היוצאות מהגבר בזמן התקשות האיבר, אינו נכלל באיסור זרע לבטלה. אם הבעל בטוח שיגיע לפליטת זרע, וכתוצאה מכך הוא חושש ממגע גופני, עליו למצוא דרכים אחרות כדי להביע את חיבתו ואהבתו לאשתו. 

טיפול כימי עלול להפחית את כמות ההורמונים המיוצרים על ידי השחלות, ולהקדים את הפסקתו של המחזור החודשי, באופן זמני או קבוע.

למרות שינוי זה, על בני הזוג לדון עם הרופא המטפל בנוגע למניעת היריון , כיוון שעדיין קיימת אפשרות להרות, גם במצב של מחזור חודשי בלתי סדיר. העייפות והשינויים ברמות ההורמונים עלולים להפחית את החשק המיני, לגרום ליובש בנרתיק או לכאבים בעת קיום יחסי אישות.

רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל או האחות בנושא זה, ולהקפיד על מעקב תקופתי אצל רופא הנשים. כאמור, מותר להשתמש בחומרי סיכה נרתיקיים בשבת ישירות מהשפופרת לנרתיק. התייחסות לאמצעי מניעה המותרים במצבים כאלה על פי ההלכה תובא בעמ' 65.

חלק מהנשים שעברו השתלת מח עצם מתורם, עלולות לסבול ממחלת "השתל נגד המאכסן" (GVHD) בנרתיק, העלולה לגרום צריבה, כאב, יובש, פצעים ולעתים היצרות הנרתיק. יש לפנות לצוות המטפל ולקבל הדרכה כיצד ניתן למנוע או להפחית את התסמינים האלו או כיצד אפשר לטפל בהם (מידע על שימוש במאמנים נרתיקיים הובא בעמ' 55).

חשוב לדעת כי מבחינה רפואית אין הגבלה על קיום יחסי אישות בתקופת הטיפול הכימי, למעט מצבים שבהם ערכי ספירת הדם נמוכים מאוד (כדי למנוע זיהומים ודימומים).

כדאי להתייעץ עם הצוות המטפל לגבי ערכי ספירות הדם המחייבות הימנעות מחיי אישות. גם במצבים בהם אין אפשרות לקיום יחסי אישות, חיוני להמשיך ולקיים מגע אינטימי בין בני הזוג, בהתאם לרצונם וליכולתם.

מבחינה הלכתית קיום יחסי אישות ביום אינו מומלץ, אך אם לבני הזוג נוח יותר לקיים יחסי אישות במהלך היום, ניתן להתיר זאת על ידי האפלת החדר, אף על פי שאין בו חשכה מוחלטת, או לחלופין על ידי כיסוי שאינו חדיר לאור - עד מעל לראשם של בני הזוג.

לקבלת מידע נוסף ללא תשלום על הטיפול הכימי ודרכי התמודדות עם תופעות הלוואי שלו ניתן לפנות בשיחת חינם ליטלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995.

טיפול הורמונלי

חלק מגידולי השד מושפעים מההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, המיוצרים בגוף באופן טבעי. לכן נשים שחלו בסרטן השד )שלהן קולטנים חיוביים לאסטרוגן ו/או פרוגסטרון( יקבלו טיפול להפחתת רמת האסטרוגן בגופן. ישנם כמה סוגי טיפולים הורמונליים, והרופא המטפל יחליט על הטיפול המתאים לחולה בהתאם לגיל האישה, שלב המחלה והפרופיל הרפואי שלה.

בחוברת 'הטיפול ההורמונלי )אנדוקריני( בסרטן השדי של האגודה למלחמה בסרטן ניתן למצוא מידע נוסף. לקבלת החוברת ללא תשלום ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה: 1-800-599-995 או לעיין בה באתר.

להלן דוגמאות לטיפולים הורמונליים:

• טיפול בתרופות מקבוצת אנטי-אסטרוגן - טיפול הנמצא בשימוש רחב בנשים בכל הגילים. תרופות אלו מדכאות את תהליך קשירת האסטרוגן לגידול הסרטני. אחת מהן היא טמוקסיפן - Tamoxifen (נולבדקס® - ®Nolvadex) , הנמצאת בשימוש נרחב וניתנת לעתים קרובות במסגרת הטיפול בסרטן השד. טיפול זה עלול לגרום לחלק מהנשים לחוות תסמינים הדומים לאלה של גיל המעבר (גלי חום, כאב וירידה בגמישות הנרתיק, הפרשות מרובות, תחושת יובש נרתיקי, היצרות והתכווצות הנרתיק, הפחתת החשק המיני, נדודי שינה, שינויים במצב הרוח וכו'). לעומת זאת, יש נשים אשר אינן סובלות מתופעות אלה. התרופה עלולה לגרום להפרעות במחזור החודשי, להתעבות רירית הרחם ולדימומים. חשוב להיות במעקב גינקולוגי סדיר, ולדווח באופן מיידי לרופא המטפל, בכל מקרה של דימום יוצא דופן מהנרתיק.
• טיפול בתרופות אנטי-אסטרוגניות - תרופות החוסמות את הקולטן לאסטרוגן, ואף הורסות אותו, כגון פולווסטרנט - Fulvestrant (פסלודקס® - ®Faslodex)*, הניתן לנשים בגיל אל־וסת, שלהן סרטן שד מתקדם ושמחלתן התקדמה לאחר טיפול הורמונלי אחר.
• טיפול בתרופות מקבוצת מעכבי ארומטז - ארומטז הוא אנזים האחראי על השלב האחרון בתהליך ייצור האסטרוגן, בבלוטת יותרת הכליה וברקמת השומן. הטיפול בתרופות אלו מדכא את ייצור האסטרוגן על ידי הארומטז, ומונע את הגעתו לתאים הסרטניים. טיפול זה יעיל עבור נשים שהשחלות שלהן אינן פעילות. תרופות מקבוצה זו הן אנסטרוזול -Anastrozole (ארימידקס® - ®Arimidex), לטרוזול - Letrozole (פמיה® -®Femara), אקסמסטן - Exemestane (ארומזין® -®Aromasin)* ועוד. גם תרופות אלה עלולות לגרום לתופעות גיל המעבר כפי שתואר לעיל, ובעיקר לאוסטיאופורוזיס (הפחתת צפיפות העצם).
• טיפול בתרופות מקבוצת אנלוגים להורמון LHRH - טיפול המעכב לחלוטין את פעילות השחלות ומחקה מצב של בלות שחלתית. בטיפול זה נכללות זריקות כגון גוסרלין אצטט - Goserelin acetate (זולדקס® - ®Zoladex(*, טריפטורלין - Triptorelin (דיפרלין® - ®Diphereline(* ועוד. הטיפול גורם לנשים לחוות את תסמיני גיל המעבר, כפי שתוארו לעיל, בזמן נטילת התרופה. על פי רוב, לאחר שמפסיקים ליטול את התרופה, תופעות הלוואי יפחתו בהדרגה.
• טיפול בתרופות פרוגסטיניות - תרופות כגון מגסטרול - Megestrol (מגייס® - ®Megace(* או מדרוקסיפרוגסטרון אצטט - Medroxyprogesterone acetate (פרוורה® - ®Provera(* פועלות כמו הורמון הפרוגסטרון. בטיפול זה משתמשים בעיקר כאשר טיפולים הורמונליים שניתנו לאישה אינם משפיעים עליה, או כטיפול בסוגים מסוימים של סרטן רירית הרחם בנשים צעירות הרוצות לשמר את פוריותן. טיפול זה עלול לגרום לחלק מהנשים תחושת רעב מוגברת.

כפי שציינו קודם לכן, מותר ליטול בשבת תרופות להקלת תופעות הלוואי של התרופות. אם את נוטלת תרופה שהוכחה כגורמת להפסקת המחזור, אינך צריכה לחשוש לימי הפרישה המקובלים כימי פרישה סמוך לווסת, אלא אם כן הוכח אצלך אחרת.

מבחינה הלכתית, כיוון שרוב הנשים מגיבות באופן דומה, אישה הנוטלת תרופות הגורמות להפסקת הווסת החודשית נחשבת בחזקת מסולקת דמים בתקופה זו.

הנחיות הלכתיות בנושא כתמים

מובאות כאן תמצית ההלכות השכיחות מתוך מכלול דיני כתמים. ההלכות המובאות לפנינו הן במגמה להקל, גם מפני שדיני כתמים מדרבנן, וגם מפני שבמצבי חולי יש להשתדל להקל. כדי לא להאריך, ההלכות הובאו ללא מקורות. פירוט ומקורות הובאו בהרחבה בספר פוע"ה, כרך א' פרק יג, 'כתמים', עמ' 162-149. (הוראות מעשיות הובאו שם מעמ' 158 ואילך).

אישה שמוצאת כתם ללא הרגשה, אסורה מדרבנן[23]. וחכמים אסרו את הכתמים רק בצירוף שלושה תנאים יחדיו: 

•  רק כתם של דם בגודל מעל'גריס׳ אוסר, אבל כתם דם בגודל גריס או פחות אינו אוסר.
• כתם אוסר רק על בגד לבן ולא על בגד צבעוני.
• כתם אוסר רק על הגוף או על בגד או כלי המקבל טומאה, אבל על קרקע או על דבר שאינו מקבל טומאה אינו אוסר.

בכל המקרים האחרים חכמים לא גזרו.

• כתם על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה, אינו אוסר גם אם הוא דם ממש וגם אם ברור שהדם בא מהרחם, כיוון שכתמים הם גזירת חכמים, וחכמים גזרו רק בבגד לבן ולא בבגד צבעוני, או בדבר שאינו מקבל טומאה. אם יש דימום משמעותי, מעבר לכתמים, יש לשאול שאלת חכם.
• ייתכנו מקורות אחרים לכתם, שלא מהרחם, לדוגמה מטחורים. לכן אין לאסור את האישה לפני בירור האפשרויות האחרות לכתם.
• אישה שיש לה חששות מכתמים בשבעה נקיים יכולה למעט בבדיקות ואף לבדוק רק ביום הראשון וביום השביעי, ועוד פעם אחת באמצע, מלבד הפסק הטהרה.

כתמים על נייר או על פד היגייני

• אישה שראתה כתם גדול מגריס על נייר טואלט, מצד עיקר הדין אינה נאסרת, כיוון שנייר כזה לא מקבל טומאה, וכתם על דבר שאינו מקבל טומאה אינו אוסר . ובלבד שהקינוח היה שטחי ולא פנימי.
• אין חיוב על אישה להסתכל על נייר טואלט לאחר קינוח, ואדרבה, עדיף לה לא להסתכל כדי להימנע מראש מספקות הלכתיים. דיני כתמים הם מדרבנן, וכל עוד האישה לא רואה כתמים - אין לחשוש לכך.
• אם אישה ראתה כתם דם על פד היגייני )מגן תחתון או תחבושת הגיינית(, ניתן להקל לפי הדעות המחשיבות פד כזה שאינו מקבל טומאה, ולכן לא יאסור את האישה.
• למעשה, ישנם פוסקים המורים בכתמי דם שאינם אוסרים, להתיר חיבוק ונישוק אך להימנע מחיי אישות, עד לבירור אם כתם כזה מבשר על דימום גדול. אם עברו יום או יומיים - כל אישה בהתאם לגופה, והאישה נקייה ולא ראתה כתמים נוספים, מותרים שוב חיי אישות.
• אישה שראתה כתם על בגד צבעוני, לא חייבת לבדוק בדיקה פנימית בעקבות הכתם, ואדרבה - כדאי שלא תבדוק כדי שלא תאסור את עצמה.
• אישה הסובלת מכתמים ועקב כך מתקשה להיטהר, כדאי לה ללכת עם פד היגייני גם אם הוא בצבע לבן ולסמוך על הפוסקים הסוברים שפד כזה לא מקבל טומאה ולכן כתמים עליו לא אוסרים קיום יחסי אישות. מדובר בכתמים בלבד, אך אם מדובר בראיית וסת או דימום משמעותי מאוד , האישה תיאסר גם אם תראה דם רק על הפד. 

חלק רביעי: היריון, אמצעי מניעה ופוריות

 אבחון וטיפול במחלת סרטן בזמן היריון

כאשר מאובחנת מחלת סרטן בזמן היריון, ועל האישה ההרה לעבור טיפולים )כימותרפיה, קרינה וכד'( - חשוב מאוד לדון בנוגע להמשך ההיריון עם הרופא המטפל והרב.

השיקולים בהם יש לדון הם גיל ההיריון בזמן אבחון המחלה, מצבה הבריאותי של האישה בזמן האבחון, יכולתה להמשיך ולשאת את ההיריון, הצורך בבדיקות הדמיה )אותן לא ניתן פעמים רבות לבצע בזמ ן היריון( ואופי הטיפול הנדרש.

לעתים ניתן לבצע ניתוחים וטיפולים מסוימים בזמן ההיריון, כגון ניתוח שד. על פי החלטת הרופא, ניתן, בחלק מהמקרים, לתת תרופות כימיות מסוימות בזמן היריון )בעיקר בשלבים מתקדמים יותר של ההיריון( בהשגחה, ולעתים אפשר לדחות את תחילת הטיפול הכימי עד לאחר הלידה.

דחיית הטיפול הכימי תלויה בסוג מחלת הסרטן, היקפה, שלב ההיריון וסוג הטיפול הכימי המסוים שעל האישה לקבל.

מבחינה הלכתית מותר לבצע בהיריון בדיקות שאינן חודרניות, כגון בדיקות דם ואולטרה-סאונד. במידת הצורך מותר לבצע גם בדיקות חודרניות כגון מי שפיר, לאחר קבלת אישור הלכתי מתאים.

הקדמת לידה אפשרית במצבים מסוימים. אם מבחינה רפואית הקדמת הלידה הכרחית, הדבר מותר גם מבחינה הלכתית. אם יש צורך חיוני לבצע זאת בשבת, הדבר מותר לצורך הצלת חיי העובר וכל שכן לצורך הצלת חיי האם.

על האישה ההרה להתייעץ עם הרופא המטפל, ולהיות בטוחה ומודעת לחלוטין לכל הסיכונים והחלופות, לפני קבלת החלטה כלשהי. מבחינה הלכתית, יש לשתף בהתייעצויות גם רופא טרטולוג, המתמחה בהשפעת התרופות והטיפולים על העובר. ישנם מצבים )כפי שיוסבר בהמשך( בהם לא יתאפשר היריון לאחר הטיפול במחלת הסרטן, בעקבות פגיעת הטיפול בשחלות או ברחם.

הפלה מלאכותית של העובר לצורך הצלת האם, מותרת, אך עקב חומרת השאלה ומורכבותה, יש צורך בקבלת פסיקה אישית לאחר הצגת המכלול הרפואי כולו.

היריון לאחר הטיפול במחלת הסרטן

ההחלטה על היריון לאחר התמודדות עם המחלה והטיפול בה היא מורכבת. יש להביא בחשבון כמה גורמים כדי להגיע להחלטה מושכלת ונכונה. חלק מהשיקולים החשובים הם מהו פרק הזמן הנדרש על מנת לקבוע שהאישה החלימה; מהו המעקב הרפואי הנדרש לאחר הטיפול במחלה; האם ההיריון עלול לשבש את בדיקות המעקב הללו; מהו פרק הזמן בו האישה פורייה ובעלת יכולת להרות וללדת ועוד. נתונים אלו קשורים לגיל האישה ולטיפולים קודמים שקיבלה.

אם מבחינה רפואית מותר לאישה להרות וללדת, יש גורמים נוספים שיש להתחשב בהם, כגון האם בני הזוג כבר קיימו פרייה ורבייה? האם האישה בעלת יכולת להרות, ללדת ולקיים משפחה?

אחת השאלות הנשאלת פעמים רבות על ידי נשים שהחלימו, מתייחסת לסיכויים של הצלחת היריון כשבסופו תינוק בריא, למרות ובעקבות הטיפולים שהן עברו. מחקרים רבים הצביעו על כך שאין שכיחות מוגברת של הפלות או מומים מולדים אצל נשים שעברו כימותרפיה.

בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל והרב בטרם קבלת ההחלטה על היריון לאחר טיפול במחלת הסרטן.

אמצעים למניעת היריון בתקופת הטיפולים

מבחינה רפואית, וגם הלכתית, על המתמודדת עם מחלת הסרטן להתרכז בהחלמתה, ולכן גם עניינים חשובים ביותר נדחים בינתיים. אחד הנושאים החשובים ביותר לאישה הוא פוריותה ויכולתה להרות ולהביא ילדים. היריון הוא פעולה מופלאה של הבאת חיים לעולם, אך תהליך זה מורכב ומצריך מאמץ כביר מצד האישה, גופנית ונפשית.

גם ההתמודדות עם מחלת הסרטן תובעת מהאישה מאמץ אדיר וגיוס כל כוחותיה, הגופניים והנפשיים, כדי להבריא. בנוסף לכך, ישנם מצבים רפואיים בהם חל איסור על האישה להרות. כשיש צורך בגיוס כל הכוחות, רפואתה של האישה ממחלתה קודמת וחשובה יותר מהיריון. לכן, לפי ההוראות הרפואיות, בזמן ההתמודדות עם מחלת הסרטן ייתכן מצב בו האישה תיאלץ למנוע היריון - כדי להעניק לעצמה את הסיכוי הטוב ביותר להחלים. בחלק מהמקרים קיימת אפשרות להרות לאחר ההחלמה. ניתן להתייעץ עם הרופא בנושא זה.

יש ליידע את הרופאים המטפלים לפני תחילת הטיפול בנוגע לאמצעי המניעה בו נעשה שימוש. בתקופת הטיפולים יש להימנע מהיריון, משום שהטיפולים עלולים לגרום נזק לעובר, ולהתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לאמצעי מניעה אמינים המומלצים בתקופה זו ובזמן הקצר לאחר סיום הטיפולים. על אף שחלק מהטיפולים במחלת הסרטן עלולים להשפיע על הפוריות ולגרום לאי־סדירות המחזור החודשי )וסת(, עדיין ישנה אפשרות כי אישה תהרה במהלכו.

באופן כללי, ניתן לומר שקיימות אפשרויות רבות למניעת היריון, ועל הזוג למצוא יחד את הפתרון המתאים להם, מבחינה רפואית והלכתית, לאחר התייעצות עם הרופא ועם הרב.

יחסים אינטימיים הם צורך טבעי וחיוני לכל אדם. אם בני הזוג מותרים זה לזו, ושניהם מעוניינים בקיום יחסי אישות, ומבחינה רפואית אין מניעה מלקיים יחסי אישות, אך אסור לאישה להרות - ההלכה מאפשרת שימוש באמצעי מניעה מסוימים, ולא תדרוש מבני הזוג פרישה.

מבחינה הלכתית ההוראה היא לשתף פעולה בנושא זה באופן השלם ביותר עם ההוראות הרפואיות. לאחר קבלת ההתייחסות הרפואית העקרונית, יש להתייעץ עם רב הבקי בנושא, כדי לקבל פסיקה הלכתית מתאימה.

מומלץ לאישה להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לשיטות למניעת היריון המומלצות עבורה לפני פגישתה עם הרב. על הרב והרופא המטפל למצוא את אמצעי המניעה היעיל והמתאים ביותר למצבם המיוחד של בני הזוג.

מצוות עונה ומצוות פרו ורבו

חיי אישות בין איש לאשתו כוללים כמה מצוות. מעבר למצוות פרו ורבו, קיימת גם מצוות עונה, דהיינו עצם הקשר הגופני והנפשי בין איש לאשתו, הנחשב למצווה בפני עצמה. מצוות עונה נחשבת גם במצבים בהם אין אפשרות לקיים פרייה ורבייה (כגון במקרי עקרות, כאשר מדובר באישה מבוגרת או באישה הרה).

למרות הצורך הזמני בהימנעות מהיריון, עדיין קיימת חשיבות רבה להשקעה בקשר הזוגי, דרך תקשורת ומגע אינטימי, כולל חיי אישות. לענייננו נאמר, שגם אם בעקבות המחלה האישה אינה יכולה להרות, עדיין קיימת חשיבות ומצווה בקיום יחסים אינטימיים סדירים בין איש לאשתו, כמובן באופן המתאפשר על פי מצבם.

אי-פריון

אי־פריון משמעו אובדן היכולת להרות או להוליד ילד, באופן זמני או קבוע. מידת הפגיעה תלויה בגיל (ככל שהגיל עולה - הפגיעה חמורה יותר), בתרופות שהאישה נוטלת, בסוג הטיפול שהיא מקבלת ובתגובתה האישית לטיפולים. הטיפולים העלולים לפגוע בפוריות הם: טיפול כימי (כימותרפיה), טיפול קרינתי (רדיותרפיה) לאזורים מסוימים, טיפול הורמונלי וחלק מהניתוחים.

טיפול כימי (כימותרפיה): מידת הפגיעה תלויה בסוג התרופה, במינון, בתשלובת התרופות ובגיל האישה. 

טיפול בקרינה (רדיותרפיה): רוב הטיפולים בקרינה לאזורי הגוף השונים אינם משפיעים על פוריות האישה, אלא אם כן מדובר בקרינה ישירה לאיברי הפוריות, כגון לשחלות, לרחם ולבלוטות המפרישות הורמונים. מידת הפגיעה בפוריות תלויה באזור המטופל, בגיל האישה, במינון הקרינה הניתנת ובשילובה עם כימותרפיה. ישנם מצבים בהם ניתן להגן על השחלות מפני פגיעה (כגון על ידי הסטת השחלות בניתוח פשוט, במצבים בהם יש צורך לטפל באזור סמוך אליהן. מידע נוסף בעמ' 73).

• טיפול בקרינה לאגן עלול לפגוע בפוריות. קרינה הניתנת ישירות לשחלות ולרחם תגרום לאובדן פוריות באופן קבוע (טיפול בקרינה זה ניתן בדרך כלל במסגרת הטיפול בסרטן צוואר הרחם והרחם).
• קרינה כל גופית (TBI) הניתנת לעתים לנשים שחלו בסוגי סרטן כמו לוקמיה (סרטן הדם), וכן קרינה למוח, הכוללת את בלוטת יותרת המוח, עלולים לגרום לחוסר פוריות או לבעיות בפוריות.

טיפול הורמונלי: כאמור בפרק הקודם, חלק מהטיפולים ההורמונליים עלולים להפסיק את מחזור הווסת. המחזור החודשי עשוי להופיע באופן סדיר כמה חודשים לאחר סיום הטיפול.

ניתוחים: רוב הניתוחים אינם משפיעים על פוריות האישה. הניתוחים המשפיעים על היכולת להרות הם הסרת רחם, הסרת שתי השחלות, חלק מהניתוחים באגן וחלק מהניתוחים במוח.

כיום, במקרים מסוימים, ניתן לשמר את הפוריות עוד לפני פגיעה אפשרית בה, ולכן חשוב מאוד לדון בסיכוני אי־הפריון במלואם עם בן הזוג, עם הרופא ועם הרב. בארץ ישנם מרכזים אחדים העוסקים בשימור פריון בנשים המתמודדות עם מחלת הסרטן.

חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל ולפנות לאחד ממרכזים אלו לקבלת ייעוץ וטיפול, עוד לפני תחילת הטיפול במחלת הסרטן. אם הדבר אינו אפשרי עקב דחיפות הטיפול במחלה - מומלץ לבצע זאת בהקדם האפשרי (מידע נוסף בנושא שימור פוריות בעמוד הבא).

מאגר הביציות של האישה נמצא בשחלות, הנוטלות חלק בתהליך ייצור הורמוני המין בגוף. פגיעה בשחלות )עקב טיפולי כימותרפיה, קרינה לשחלות, הסרת שחלות( משמעותה פגיעה במאגר הביציות. מאחר ובגוף האישה, מאז לידתה, לא נוצרות ביציות חדשות, הרי שהרס המאגר הקיים יגרום להפחתת מספר הביציות בגופה. בשל כך, ישנם מצבים בהם עם סיום הטיפולים תיפגע היכולת להרות, ואילו במצבים אחרים האישה תוכל להרות לאחר תקופה מסוימת מסיום הטיפולים במחלתה. היכולת להרות תלויה בגיל, בסוג הטיפול שקיבלה האישה ובתגובתה האישית לטיפולים. אם שחלותיה לא נפגעו באופן מלא - קיים סיכוי כי המחזור החודשי ישוב להיות סדיר בתוך כמה חודשים מסיום הטיפול, והיא תוכל להרות בעתיד באופן טבעי.

מסר לבני הזוג:

פוריות היא נושא מורכב ורגיש עבור כל זוג, קל וחומר עבור בני זוג שאחד מהם התמודד עם מחלת הסרטן. במידת האפשר, חשוב לשוחח יחד על נושא זה לפני תחילת הטיפול במחלה. בדקו עם הרופא המטפל והגינקולוג את האפשרות להרות בעתיד, ולאחר מכן פנו לרב לקבלת ייעוץ ופסיקה הלכתית בנושאי מניעת היריון ושימור הפוריות.

שימור פריון בנשים המתמודדות עם מחלת הסרטן

לעתים נושא הפוריות נראה רחוק ובלתי מעשי, בגלל הקשיים הפיזיים הנובעים מהמחלה, מהטיפולים ומתופעות הלוואי שלהם, המסיחים את הדעת מנושאים אחרים. למרות זאת, אנו מאמינים ומקווים כי האדם יחלים, ולכן חשוב לתת את הדעת על הצורך בשימור הפוריות.

שימור הפוריות נעשה בזהירות ומתוך תקווה גדולה, מחד גיסא, ובאופן מפוכח המכיר במגבלות הרפואיות, מאידך גיסא. בחלק מהשיטות, אחוזי ההצלחה צנועים, ודבר אינו מובטח.

עם זאת, בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה ומשמעותית מאוד בנושא שימור פריון, גם עבור נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן. עצם הרצון לשמר את הפוריות הוא הצהרה של האדם כי הוא מאמין בהחלמתו, תוך הסתכלות אופטימית החיונית כל כך לאדם המתמודד עם מחלת הסרטן.

חשוב לציין: לאחר קבלת המידע הרפואי הכולל יש מקום לדיון הלכתי בכל האפשרויות לשימור פוריות שיוסברו בהמשך. ישנם היתרים במצבים שונים, ומומלץ להתייעץ עם רב המבין בתחום ולקבל פסיקה הלכתית.

כיום ישנן שיטות שונות לשימור פריון המסייעות לאישה בשמירת יכולתה להרות וללדת בעתיד. במידת האפשר, הליכים אלו, המתבצעים לפני פגיעה אפשרית בשחלות, נועדו לשמר עוברים, ביציות או רקמות שחלה. בכל שלב שהוא, גם אם האישה החלה בטיפולים נגד מחלת הסרטן ולא עברה שימור פוריות - מומלץ להתייעץ בנושא עם הרופא המטפל.

הפריית ביציות ושימור עוברים

שימור עוברים לתקופה ארוכה הוכח כיעיל ונמצא בשימוש שגרתי כאשר מדובר בשימור פוריות, במידה וניתן ליישם זאת אצל האישה המעוניינת בכך. נשים נשואות יכולות לעבור שאיבת ביציות והפרייתן, כמקובל בטיפולי הפרייה חוץ-גופית (IVF), ולאחר ההפריה להקפיא את העוברים שנוצרו, לפני מתן טיפול הפוגע בשחלות (התייחסות לנשים פנויות המעוניינות בשימור פוריותן בעמ' 74). אם לא קיימת אפשרות רפואית לביצוע שימור עוברים, יש לברר אפשרויות אחרות, כגון הקפאת קטעי שחלה. על התהליך להתבצע בפיקוח הלכתי. מנתונים שנאספו, מתברר כי טיפולי פוריות ושאיבת ביציות נמצאו יעילים עבור נשים חולות, ללא שוני מנשים בריאות. במקרים כאלה, מבחינה הלכתית מותר לבעל לתת זרע לצורכי הפריית הביצית ויצירת העובר, וראוי לעשות כך.

לשאלות, הדרכה וקבלת מידע בנושא ניתן לפנות למכון פוע״ה באמצעות אתר האינטרנט www.puah.org.il או בטל. 02-6515050

הקפאת ביציות בשלות

בשיטה זו שואבים ביציות בשלות מהשחלה ומקפיאים אותן, בלי שעברו הפריה עם זרע הגבר. שיטה זו מתאימה גם לנשים פנויות. הטיפול זהה לטיפול המתואר בהקפאת עוברים מבחינת הגירוי השחלתי, שאיבת הביציות ודחיית תחילת הטיפול הכימי. על פי דיווחים בספרות המקצועית, ילדים שנולדו לאחר תהליך זה היו בריאים בדיוק כמו ילדים שנולדו לאחר היריון טבעי. לקבלת פיקוח הלכתי על התהליך - ניתן לפנות למכון פוע"ה.

הסטת שחלות

בשיטה זו מקבעים את השחלות מחוץ לשדה הטיפול בקרינה וכך שומרים על בריאותן. את השחלות ניתן לקבע לדופן הצדדית הגבוהה של האגן, או למרכזו, מאחורי הרחם, תוך שמירה על המשך אספקת הדם אליהן. הרחקת השחלות משדה הטיפול הקרינתי מפחיתה את מידת הפגיעה בזקיקים, העלולה להיות, כאמור, מוחלטת או חלקית בעקבות טיפולי הקרינה. הסטת שחלות אינה יעילה עבור נשים המקבלות טיפול כימי. חשוב לבצע את הניתוח סמוך ככל האפשר לטיפול הקרינתי, מאחר ולעתים קרובות השחלות חוזרות למקומן הראשוני באגן. עם סיום הטיפולים, ניתן לסייע לפריון על ידי ביצוע מחזור הפריה חוץ-גופית או לאחר ניתוח להחזרת השחלות למקומן הטבעי.

מבחינה הלכתית, מותר לאישה לבצע הסטת שחלות כדי שלא תיפגענה. דימום מקומי, הנגרם כתוצאה מפעולה זו, המבוצעת בלפרוסקופיה (ניתוח זעיר( - אינו אוסר את האישה לבעלה. במקרה של דימום מסיבי - יש להתייעץ עם רב. אמנם בכל פעולה ניתוחית יש סיכון מסוים, אך מדובר בסיכון קטן יחסית, בעוד התועלת מפעולה זו עשויה להיות חיונית ומשמעותית.

הקפאה והשתלת רקמת שחלה

כאשר יש צורך לשמר את יכולת הפוריות לפני טיפול כימי, ניתן להוציא רקמת שחלה ולשמרה בהקפאה עד לאחר הטיפולים. אם מתברר כי התפקוד השחלתי אבד ומאגר הזקיקים נהרס כתוצאה מהטיפולים, ניתן להשתיל בחזרה לגוף האישה את רקמת השחלה שהוקפאה, ולהשתמש במאגר הזקיקים הקיים בה לצורכי פריון. ניתן להקפיא רקמת שחלה לצורכי שימור פוריות גם אצל נשים פנויות, נערות וילדות. הוצאת רקמת שחלה להקפאה היא פעולה כירורגית לפרוסקופית קצרה, שאינה דורשת הכנה מוקדמת, ולאחריה ניתן להתחיל את הטיפול הכימי. כמו כן, ניתן להקפיא את רקמת השחלה, או את השחלה כולה, ולשמור על חיותה במשך שנים רבות. הודות לשיטות אלה, בהן נחשבת ישראל לחלוצה, הוחזר תפקודן השחלתי של נשים שעברו הקפאת שחלה, ובשנים האחרונות דווחו הריונות ולידות בקרב נשים אלו.

דיכוי שחלתי בזמן קבלת טיפול כימי

בספרות המקצועית ישנן עדויות לכך שדיכוי פעילות השחלה בזמן טיפול כימי, עשויה להגן עליה, במידה מסוימת מפני פגיעה. טיפולים אלו מיועדים לנערות ולנשים שעברו את תקופת ההתבגרות המינית בלבד (לא לילדות). לעומת זאת, ישנם מקורות אחרים הטוענים כי אין הוכחה להגנתן של השחלות שעברו דיכוי פעילות בזמן טיפול כימי. לכן, מומלץ להתייעץ בנושא זה עם הרופא המטפל.

מבחינה הלכתית, מותר לאישה לקבל זריקה לדיכוי השחלות והמערכת ההורמונלית כדי למנוע פגיעה בהן, אם מתברר כי טיפולים אלו עשויים לסייע לאישה.

טיפול לדיכוי שחלות ניתן בזריקות (כגון גוסרלין אצטט, טריפטורלין) או משאף כגון נפרלין- Nafarelin (סינרל® - ®Synarel) ועדיף לבצעו לפני קבלת טיפול כימי. חשוב לציין, כי טיפול זה מונע דימום מוגבר או לא סדיר במהלך הטיפול הכימי, ומשמש בשלב מסוים גם למניעת היריון. חסרונות הטיפול, בעיקר אם הוא ניתן במשך תקופה ממושכת, קשורים בתופעות הנגרמות בעקבות מחסור בהורמון אסטרוגן (כגון גלי חום והפחתת צפיפות העצם). חשוב לדעת כי קבלת זריקות אלו עלולה להפחית את החשק והעוררות המינית, זמנית, בתקופה שבה הוא ניתן, בדומה לכל טיפול הורמונלי (מידע נוסף על הטיפול ההורמונלי והשפעותיו בעמ' 60).

אם בימים הראשונים של השימוש בזריקות או במשאף יופיעו כתמים כלשהם, מומלץ להשתמש בפד הגייני (מגן תחתון), שאינו מקבל טומאה, ולאפשר לאישה, גם בימים אלה, להיות מותרת לבעלה (ראי התייחסות לכתמים בעמ' 61).

הליכים לשימור פריון

כשמדובר בנשים צעירות העומדות בפני ניתוח להסרת גידולים סרטניים במערכת הרבייה, יש מקום לשקול, בשיתוף רופאים מומחים בגינקו-אונקולוגיה ובהתאם למצבה הרפואי הייחודי של כל אישה, בחירה בהליך שיסייע, ככל הניתן, בשמירה על הפוריות. למשל: ניתוח מוגבל )trachelectomy( להסרת גידול סרטני בצוואר הרחם, תוך שמירה על הרחם והשחלות; טיפול תרופתי בפרוגסטרון ללא הסרת הרחם במצב של גידול סרטני ברירית הרחם; וכריתת שחלות חלקית במצב של גידולים סרטניים מסוימים בשחלות.

מומלץ לבצע שימור פריון גם אם האישה, המתמודדת עם מחלת הסרטן, אומרת כי היא אינה מעוניינת בילד נוסף. בזמן ההתמודדות עם המחלה, טבעי להתמקד בטיפולים ובהחלמה, ולדחות את נושא שמירת הפוריות. לאחר תקופה מסוימת, סדר העדיפויות משתנה, וייתכן שהיא תרגיש כי שימור פוריותה אכן חשוב עבורה. כדאי ורצוי לשקול את הנושא, ולאפשר לזוג להרות בעתיד, אם וכאשר יהיו מעוניינים בכך.

בכל מקרה של שימור פוריות, פיקוח הלכתי המוודא שהזרע והביציות שייכים באופן ברור ומוחלט לאדם מסוים, או לבני זוג מסוימים, הוא חיוני ביותר. חשוב להשתמש בשירותי הפיקוח ההלכתי, על מנת לעמוד בגדרים ההלכתיים. פיקוח כזה ניתן לקבל דרך מכון פוע"ה בטל. 02-6515050.

שיטות נוספות לשמירת פוריות

• תרומת ביצית - אם מסיבה כלשהי תפקוד שחלותיה של האישה נפגע לחלוטין, ולא היה ניתן לשמר את פוריותה, אפשר להיעזר בתרומת ביצית. הזרע נלקח מהבעל, והביצית המופרית מוחזרת לרחם האישה. אם ההיריון נקלט בגופה של האישה - תהליך ההיריון והלידה זהים להיריון ולידה רגילים . מבחינה הלכתית יש פוסקים המתירים תרומת ביצית, אך יש צורך במפגש עם רב פוסק כדי לקבל היתר אישי. ניתן להתייעץ עם רבני מכון פוע"ה על כך.
• פונדקאות - כאשר תפקוד הרחם נפגע או כשהרחם הוסר, אך הביציות לא נפגעו, ניתן להיעזר בפונדקאות. הביציות של החולה מופרות בזרע הבעל ולאחר מכן מוחזרות לרחם הפונדקאית לצורך נשיאת ההיריון. כיום, על פי החוק במדינת ישראל, ניתן לבצע פונדקאות לאחר קבלת אישור ועדה מיוחדת של משרד הבריאות. מבחינה הלכתית, יש פוסקים המתירים פונדקאות, אך יש צורך במפגש עם רב פוסק כדי לקבל היתר אישי. ניתן להתייעץ עם רבני מכון פוע"ה על כך. 

סיכום אפשרויות לשימור פוריות וטיפולי פריון עתידיים בנשים חולות במחלת הסרטן

סוג טיפול           תיאור הטיפול     הערות *

הקפאת עוברים  שאיבת ביציות, הפריית מבחנה והקפאת עוברים כדי לאפשר החזרה לרחם בעתיד.      השיטה שבה נצבר הניסיון הרב ביותר; כיוון שמדובר בגירוי שחלתי, יש צורך בהתייחסות מיוחדת לנשים עם גידולים התלויים בהורמונים; זרע הבעל נדרש לצורך הפריה.

הקפאת ביציות   שאיבת ביציות והקפאתן לשם הפשרה והפריה בעתיד.         שיעור ההצלחה הולך ועולה; ההליך מתאים גם לנשים פנויות מפני שאין צורך בזרע בשלב זה; ראי הערה קודמת.

הקפאת רקמת שחלות     ניתוח לפרוסקופי; ניתן להתחיל טיפולים מיד לאחר הפעולה  הליך ניסיוני; ניתן לבצע בילדות ונערות; לא ניתן לביצוע כשיש סכנה להימצאות סרטן בשחלות.

הסטת שחלות    ניתוח להסטת שחלות משדה הקרינה על מנת שלא תיפגענה.            ניתוח לפרוסקופי; ניתן להתחיל טיפולים מיד לאחר הפעולה; השגת פוריות על ידי החזרת השחלות לאגן או במחזורי הפריה חוץ גופית.

תרומת ביציות    אישה ששחלותיה אינן פעילות לאחר טיפולים יכולה לקבל תרומת ביציות. הביציות יופרו עם זרע הבעל והעוברים יוחזרו לרחם האישה המקבלת.   מיועד לאישה שלא שימרה פריון, וכאשר השחלות נפגעו אך הרחם לא נפגע. האישה נושאת את ההיריון ויולדת, הזרע מהבעל.

פונדקאות          ביציות שהוקפאו או שנשאבו מאישה ששחלותיה לא נפגעו, אך הרחם הוסר או נפגע, יופרו מזרע הבעל והעוברים יוחזרו לרחם הפונדקאית שתישא את ההיריון.       מיועד לאישה שאינה יכולה לשאת היריון, אך ביציותיה תקינות.

*כל הטיפולים המפורטים להלן זקוקים לפסיקה הלכתית אישית ולפיקוח הלכתי. 

תהליך שימור הפוריות מהווה אתגר זוגי משותף, משום שבני הזוג נדרשים להתמודד עם נושא רגיש לשניהם בתקופה לא פשוטה, בה מעורבים אנשי צוות רפואי בהיבט זוגי, פרטי ואישי. חיוני שבני הזוג יתמכו זה בזה לאורך התהליך שהם עוברים, ויסתייעו באנשי המקצוע וברב, כדי להתמודד יחד.

אם את רווקה או פנויה

לאישה בת המגזר הדתי, רווקה ופנויה, צורך חיוני מאין כמוהו לשמר את פוריותה. האפשרויות השונות העומדות בפניה יינתנו לה מהצוות הרפואי, אך לקבלת הדרכה מעשית והלכתית, מומלץ לפנות למכון פוע"ה, או לכל רב אחר, המכיר את הנושא ובקי בו. חשוב לדעת כי לא כל טיפול שהיא עומדת לעבור עלול לפגוע בפוריות. לעתים ישנם מצבים בהם ניתן להקפיא ביציות או קטעי שחלה, בפיקוח הלכתי של מכון פוע"ה. אם מסיבה כלשהי לא ניתן לבצע הקפאת ביציות, מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לאפשרויות רפואיות אחרות לצמצום נזקים אפשריים לפוריות בעקבות המחלה והטיפול בה.

לייעוץ נוסף בנושא זה ניתן לפנות לפורום 'גינקו-אונקולוגיה ופוריות' באתר

שידוכים

הקב"ה זיכנו ברפואה מתקדמת המאפשרת החלמה מלאה ושיקום מוצלח ברוב המקרים. חלק משמעותי ביותר בחייו של כל אדם הוא האפשרות לבוא בברית הנישואין ולהקים בית נאמן בישראל. אפשרות זו מקבלת משנה תוקף לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן, החששות והקשיים הכרוכים בה. שידוכים במצבי מחלה הם נושא מורכב, אולם לעולם אין לדעת, ואין לפסול שום הצעה לקשר. אהבה חדשה מרוממת את מצב הרוח ותורמת להתאוששות נפשית וגופנית. מומלץ להשקיע בקיום מצווה זו, אך יש לזכור שקיומה מצריך השתדלות רבה. רצוי ומקובל להסתייע בבני המשפחה, ובמידת הצורך גם בשדכנית. חברה קרובה, בן משפחה או רב - כולם יוכלו לסייע בבירור הציפיות של האישה מבן זוג לעתיד. חשוב לזכור כי למרות ההתמודדות עם מחלת הסרטן - פנימיותו של האדם אינה משתנה, על כל המעלות והכישורים שה' חנן אותו. הניסיון מראה, כי נשים רבות שהתמודדו עם מחלת הסרטן החלימו וזכו ולהקים בית נאמן בישראל.

במכון פוע"ה ניתן לקבל הדרכה וליווי גם בעניין שידוכים: מה לספר, באיזה אופן ומתי. אסור לשכוח: לאחר כל המחשבות וההשתדלויות, כדאי לשאת תפילה לבורא עולם שיזמן זיווג ראוי, מתוך נחת ושמחה, אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

חלק חמישי: שאלות ותשובות על חיי אישות, זוגיות ומחלת הסרטן

 1. האם אישה עלולה להדביק את בעלה בסרטן?

התשובה היא בהחלט לא. בן הזוג אינו יכול להידבק בסרטן מרעייתו, בשום מקרה, כולל בעקבות קיום יחסי אישות.

2. האם שמירה על אינטימיות וקיום יחסי אישות עלולים להחמיר מחלת סרטן קיימת?

בהחלט לא! ההיפך הוא הנכון. שמירה על המשך החיים האינטימיים כזוג, הפגנת חיבה, אהבה ואכפתיות, מסייעים לאנשים המתמודדים עם מחלת הסרטן. ישנן נשים המרגישות בתקופת המחלה והטיפולים תחושות מעורבות, כגון מצב רוח ירוד וחרדות מהעתיד לבוא. הפגנת תמיכה, חיבה ואהבה של בני זוגן מסייעים להן משמעותית בהתמודדות עם מחלתן. למען הסר ספק, חשוב לציין כי קיום יחסי אישות אינו גורם למחלת הסרטן לתקוף שנית או להתפשט.

3. האם ישנם הרגלים ותנוחות לקיום יחסי אישות, המומלצים לנשים שחלו בסרטן?

הדבר תלוי במידה רבה בחלק הגוף אשר הושפע מהמחלה. יש צורך בניסוי סבלני ועדין, על מנת לגלות אלו דרכים לחיבור מתאימות במצב החדש עבור בני הזוג. מרבית הזוגות נוכחים לדעת כי באמצעות תקשורת אוהבת הם יכולים להחליט בעצמם מה מתאים להם ומה לא. כדאי להביא בחשבון שהתנוחה המתאימה לקיום יחסי אישות, או קרבה אינטימית, יכולה להשתנות עם הזמן, בהתאם למצבה של האישה. מבחינה הלכתית, במצבים כאלו כל תנוחה המסתיימת בהוצאת הזרע בתוך הנרתיק, מותרת. פרטי הדברים מובאים לעיל בעמ' 41, וניתן להתייעץ בנושא זה גם עם רבני פוע"ה.

4. כיצד ניתן להתגבר על בעיית העייפות בהקשר של יחסים אינטימיים?

מבחינה הלכתית, יש לקיים יחסי אישות דווקא בלילה. עם זאת, במצב בו האישה מתמודדת עם מחלת הסרטן, וחשה תשישות רבה, ניתן להתיר קיום יחסי אישות גם ביום, אך בחשיכה ובצניעות. ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה, כי פעילות גופנית סדירה משפרת באופן מהותי את איכות החיים. הליכה למשל, מפחיתה באופן ניכר את תחושת העייפות, מעלה את רמת התפקוד היומיומי, מסייעת בשיפור החשק המיני ותורמת להערכה עצמית גבוהה. בנוסף, הוכח כי פעילות פיזית מתונה (המותרת גם בשבת) מחזקת את השרירים, שייתכן כי נחלשו מהטיפולים במחלת הסרטן, ומסייעת בשיקום החולשה והקשיים בשיווי המשקל, הנגרמים כתוצאה משכיבה ממושכת.

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את תוכנית "צעדים לאיכות חיים" המסייעת למתמודדים עם מחלת הסרטן לשלב פעילות גופנית בתקופת הטיפולים. למידע נוסף על התוכנית ועל פעילות גופנית מותאמת למתמודדים עם מחלת הסרטן - ניתן לפנות בשיחת חינם ל׳טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל. 1-800-599-995 או לאתר.

5. כיצד על אישה לנהוג, כאשר היא מעוניינת לחוות חוויה אינטימית אך מובכת בשל השינויים שחלו בגופה?

חלק מהנשים שהתמודדו עם מחלת הסרטן חשות אי־נוחות או מבוכה בעקבות השינויים שחלו בגופן. אם תחושת המבוכה קשה עד כדי הימנעות מלאה ממגע ומקיום יחסים אינטימיים, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, עם הרבנית או עם הרב. חשוב לבחון אם הדברים מפריעים רק לאישה או גם לבן זוגה. ייתכן שמדובר בבעיה שהאישה מייחסת לה משמעות גדולה, בעוד בן זוגה אינו מוטרד מכך כלל. מומלץ לשוחח ולשתף זה את זו בתחושות האישיות. כאשר דנים בנושאים אלו בפתיחות, מגלים כי אפשר וניתן להרגיש טוב יותר. אם למרות השיחה הפתוחה, עדיין קיימת מבוכה בין בני הזוג, אפשר לנסות לקיים יחסים אינטימיים בחשכה, גם בשלב המקדים ליחסי אישות, וגם לחשוב יחד על רעיונות יצירתיים אחרים שיכולים לסייע בהפגת המתיחות הזוגית (כגון לבנים מיוחדים, חזייה עם תותב שד אם האישה עברה ניתוח להסרת שד, כיסוי מיוחד לסטומה, וכד').

6. מה ניתן לעשות אם האישה מתקשה להגיע לשיא?

שיא מיני הוא תגובה המערבת מצב גופני, הרגלים, טכניקה, מצב רוח ומוכנות רגשית. ישנן נשים המגיעות לשיא לאחר מגע בדרכים שונות, חיצוני ופנימי, אחרות מגיעות לשיא במהלך קיום יחסי אישות, בעוד ישנן נשים שמעולם לא חוו שיא מיני. מומלץ לפנות לטיפול מיני מקצועי או למכון פוע"ה לשם קבלת תמיכה וסיוע בנושא זה.

7. האם ניתן לקיים יחסי אישות בתקופת טיפול בקרינה חיצונית לאזור אגן הירכיים?

בדרך כלל, אין מניעה לקיים יחסי אישות בתקופת טיפול בקרינה חיצונית לאזור אגן הירכיים, בעיקר לפני הופעת תופעות הלוואי, אולם יש להתייעץ בנושא זה עם הצוות הרפואי במכון הקרינה.

כאשר יחסי האישות, או המגע, אינם גורמים כאב - האפשרות ליהנות קיימת, כולל הגעה לשיא. יש להתחשב תמיד במצבה הנפשי והגופני של האישה במהלך הטיפולים. תחושות כגון מצב רוח ירוד, תשישות, דאגה או קיומה של רגישות באזור הקרינה או כל תופעת לוואי אחרת - עלולים להקשות קיום יחסי אישות. עם זאת, ניתן לקיים יחסים אינטימיים, באופן זמני, ללא יחסי אישות. במצבים בהם מופיע דימום - יש להתייעץ עם הרופא המטפל והרב לגבי סיבת הדימום ומקורו, כדי שיסייע בהיתר או איסור האישה לבעלה.

8. האם קיימת הגבלה בקיום חוויות אינטימיות בתקופת מחלה מתקדמת?

דווקא בזמנים של בריאות רעועה ביותר, נגיעה, ליטוף, שיתוף ואינטימיות רגשית חשובים מאוד ובכל גיל. בתקופת מחלה מתקדמת, קיים פעמים רבות צורך בחיבה, בשיתוף רגשות ובמגע. תפקידו של בן הזוג לתמוך, לאהוב ולסייע, ומומלץ לזכור את חשיבותם של קרבה פיזית, מגע אינטימי וקיום תקשורת זוגית, פתוחה ומשותפת, המסייעים בהתמודדות המשותפת עם מחלתה של האישה.

9. האם ישנם מקרים בהם יש להימנע מקיום יחסי אישות?

בתקופה הפעילה של הטיפולים, עקב חשש מזיהומים או דימומים, מומלץ לבדוק עם הצוות הרפואי המטפל באילו מצבים וערכי ספירת דם על הזוג להימנע מקיום יחסי אישות, באופן זמני. עבור נשים פוריות, העלולות להרות, חובה להימנע מהיריון )אך לא מקיום יחסי אישות( בתקופת הטיפולים ולאחר סיומם, עד לקבלת אישור רפואי. הימנעות מהיריון בזמן הטיפולים הכרחית בשל סיכון ופגיעה אפשרית בעובר. יש להתייעץ עם רב כדי לקבל ייעוץ ופסיקה לגבי אמצעי מניעה. מומלץ להימנע מקיום יחסי אישות זמן קצר לאחר ניתוח באזור אגן הירכיים. הזמן המתאים לשוב ולקיים יחסי אישות משתנה במידה רבה בהתאם לסוג הניתוח ולמהירות ההחלמה. מחלות סרטן שונות )כגון סרטן צוואר הרחם או שלפוחית השתן( עלולות לגרום לדימום. במקרה כזה יש לברר את מקור הדימום עם הצוות הרפואי ולפנות עם המידע לרב לקבלת פסיקה. דימום שאינו מהרחם - אינו אמור לאסור את האישה לבעלה.

10. כיצד יש לנהוג אם יש צורך בנטילת תרופות או מריחת משחות בשבת?

הטיפולים השונים במחלת הסרטן מצריכים לעתים טיפול תרופתי ממושך, גם בשבתות ובחגים. להלן הנחיות ללקיחת תרופות בשבת ובצומות:

• לחולה שאין בו סכנה מותר לקחת תרופות בשבת.
• מותר לקרוע את נייר העטיפה שסביב הגלולה, אך לא יקרע במקום האותיות, אלא ביניהן, אפילו באותה מילה.
• מותר לחתוך גלולה או פתילה לשני חצאים שווים, כדי להשתמש רק בחציה, ואין בזה משום איסור מחתך. יש לציין שיש גלולות שאסור לחתוך אותן מסיבות רפואיות. אפשר להתייעץ עם הרוקח בעניינים כאלה.
• מותר לקחת תרופות שאין בהן טעם בצומות ובתשעה באב וביום הכיפורים. בצומות רגילים מותר גם לשתות מים לצורך בליעת התרופות, ובתשעה באב וביום הכיפורים מותר לבלען ללא מים, או עם מים מרים, כמפורט בהערה.
• מותר למרוח שמנים נוזליים בשבת. אסור למרוח משחות אך מותר לשימן על הגוף ואז יימרחו מעצמן. בשעת הדחק, מי שיקל במקום חולי, למרוח בשינוי  משחה שנספגת בעור, יש לו על מה שיסמוך.

הדיון כאן הוא לגבי נטילת תרופות ולא לגבי צורך במניעת התייבשות. ברור שאם יש הוראה רפואית לשתות בצום, יש חיוב גמור לנהוג בדיוק לפי ההוראות הרפואיות.

11. באילו תרופות טבעוניות, או טיפולים משלימים, ניתן להשתמש כדי לשפר את הקשר האינטימי הזוגי?

אין לקחת שום תרופה או טיפול כלשהו בלי לקבל אישור רפואי לכך. המערכת הרפואית היא האחראית לבריאות האישה ולטיפולים שהיא עוברת. יש להימנע מפנייה לגורמים כלשהם שאינם מוסמכים להעניק טיפול רפואי, וכן להימנע משימוש בתרופות, תכשירים או טיפולים כלשהם, שהתקבלו או הומלצו על ידי חברים, בני משפחה או כל גורם אחר שאינו רפואי. על כל טיפול או תרופה כלשהי לקבל את אישור הצוות הרפואי המטפל. גם אם התכשיר או הטיפול נחשב 'בדוק ומנוסה' או 'טבעי' או אם הרב המליץ על כך - אין לעשות בו שימוש ללא אישור רפואי. הרב אינו רופא מוסמך. בכל סוגיה או דאגה - יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל, כולל הרופא והרב, או עם איש מקצוע מוסמך אחר, בהתאם לבעיה.

12. האם מותרת טבילה עם סטומה?

סטומה (פיום) היא פתח מלאכותי בגוף. ישנם כמה סוגים של פתחים כאלה, לשימושים שונים. לדוגמה: בדופן הבטן לניקוז צואה או שתן, בצוואר כדי לשמור על מעבר אוויר חופשי לקנה הנשימה. )מידע נוסף בנושא סטומה בעמ' 49(. קולוסטומיה היא פתח מלאכותי בדופן הבטן, המשמש לניקוז הפרשות. המנתח יוצר פתח בדופן הבטן, מוציא קצה אחד של המעי הגס דרך הפתח ומקבע אותו לשם. אל הפתח מוצמדת שקית לאיסוף הצואה, ומפעם לפעם מחליפים את השקית וגם מנקים מסביב למעי הבולט. על פי רוב הצואה קשה יותר בהשוואה לאילאוסטומיה )שתפורט להלן(. מספר היציאות ביום מצומצם ויכול אף להיות דומה למספר היציאות של אדם ללא סטומה. כיוון שמבחינה רפואית אין מניעה שמים ייכנסו לפתח המעי הבולט, יכולה האישה לטבול כרגיל ללא השקית וללא גוף זר על גופה, ותנקה היטב מסביב לפתח המעי, ורצוי שתיכנס אחרונה למקווה. אילאוסטומיה היא פתח מלאכותי בדופן הבטן המשמש לניקוז הפרשות. כאן המנתח מוציא קצה אחד של המעי הדק החוצה אל דופן הבטן. אל הפתח מוצמדת שקית לאיסוף הצואה. הצואה רכה או נוזלית ומטפטפת לשקית כל הזמן, כך שאישה עם אילאוסטומיה לא תוכל לטבול בלי ללכלך את המקווה. כדי למנוע זאת ניתן לפקוק את פתח המעי הבולט עם טמפון או עם גזה הבולטים כלפי חוץ, כדי שאפשר יהיה להוציאם אחר כך החוצה. אין להכניס צמר גפן מפני שחלק ממנו עלול להישאר בפנים.

לאישה עם צינור שהוחדר דרך הבטן לתוך הקיבה (Gastrostomy PEG) או לתוך המעי הדק (Jejunostomy), אחרי שהפצע בעור התרפא, אין צורך ברטייה לכיסוי המקום בו הוחדר הצינור ואין בעיה של חציצה.

13. האם מותרת טבילה עם צנתרים (היקמן, פיק ליין)?

• אישה בעלת עירוי (צנתר) קבוע שדרכו היא מזריקה תרופות לכלי הדם, יכולה בדרך כלל, לאחר אישור רפואי, להוריד את האגד המידבק או את החבישה שסביב פתח הצנתר ולטבול.
• אם יש הוראה רפואית אחרת, תחליפם בתחבושת שהמים יכולים לעבור דרכה, ותטבול.
• אם יש סכנת זיהום בהסרת האגד המידבק שסביב צינור העירוי, והחבישה אמורה להישאר זמן ממושך, יש להתיר לאישה כזאת לטבול עם החבישה. 

14. האם אני חייבת לקיים יחסי אישות עם בעלי כשאני מותשת מהמחלה ומהטיפולים?

שאלי את עצמך אם אינך רוצה לקיים יחסי אישות כתוצאה מתשישות, או כתוצאה מבעיות אחרות. אם מדובר בתשישות - אינך מחויבת, אך יחס אוהב, מכבד ומסביר לבעלך חיוני להמשך טיפוח הזוגיות ביניכם. אם מדובר בבעיות אחרות, ראוי ורצוי ללכת לייעוץ זוגי ולטפל בשלום הבית. שיפור בשלום הבית יכול לחזק אותך גם בהתמודדות עם מחלתך.

כדאי לדעת:

פרק הזמן שבין הניתוח לבין חידוש קיום יחסי האישות משתנה, ותלוי בסוג הניתוח, במוכנות האישה ובקצב החלמתה. יש להתייעץ בנושא זה עם הרופא המנתח.

אין מניעה לקיים יחסי אישות גם אם הותקן צנתר )עירוי(. במקרה זה כדאי להיזהר מפגיעה בו.

בתקופת הטיפולים במחלת הסרטן, קורה, לעתים קרובות, שהמערכת החיסונית של האישה אינה מתפקדת כראוי. מומלץ להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל בנוגע לאפשרות קיום יחסי אישות בתקופה זו.

במצב בו חל שינוי כלשהו בבריאותו של בן הזוג - אם חלה בשפעת או במחלה נגיפית כלשהי או במחלת עור או במקרה של הפרשה כלשהי מאיברי המין - יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל בנוגע לקיום יחסי אישות.

מסר לאישה

חשוב כי לא תאסרי את עצמך לבעלך עקב ספק כלשהו שאינו מבוסס. ישנם דברים רבים שאינך מודעת אליהם, המתירים אותך לבעלך. כשם שאין להתיר את האסור, כך אין לאסור את המותר. ייתכן שהחמרות מסוימות, המתאימות במצבי שגרה, אינן מתאימות כלל לזוגות המתמודדים עם מחלת סרטן אצל האישה, ואין להחמיר בהן. ישנם גם מקרים בהם ניתן לבצע התרת נדרים (אם מדובר בנדר שהאישה לקחה על עצמה בתקופת היותה בריאה). 

אם עדיין ישנן שאלות אשר לא זכו כאן להתייחסות - אל תהססי או תחושי מבוכה לדון בהן עם הצוות הרפואי המטפל בך. רשמי לך אותן והתייעצי עם הצוות בביקורך הבא במרכז הרפואי, או פני ליועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן בטל. 03-5721643, או למכון פוע״ה בטל. 02-6515050, בפקס: 02-6517501 או בכתובת: רח' עזריאל 19, גבעת שאול, ירושלים.

סיכום

חיי אישות ואהבה פירושם חיים. עבור כל אדם, החיים האינטימיים הינם מקור לחום, למגע, לקרבה ולאהבה. זוגיות וחיים אינטימיים הם צורך בסיסי, ללא קשר לגיל, לסוג המחלה או לשלב המחלה.

זוגות המתמודדים עם מחלת הסרטן אצל אחד מהם, עומדים בפני אתגר מורכב וממושך, לעתים גם עם שינויים וקשיים פיזיים ורגשיים שבת הזוג חווה.

למרות זאת, הצורך לאהוב ולהיות נאהב קיים אצל כל אדם בכל מצב. אחת ממטרות הייעוץ היא לסייע לבני הזוג להבין מה הם הצרכים החדשים שנוצרו לשניהם בעקבות המחלה והטיפולים.

חוברת זו היא אחד האמצעים לקבלת מידע, תמיכה וסיוע בעקבות התמודדותה של האישה עם מחלת הסרטן, הטיפולים ותופעות הלוואי המשפיעים על חיי האישות והזוגיות, וכן על הדרכים האפשריות להתמודד בהצלחה עם שינויים אלו.

האגודה למלחמה בסרטן ומכון פוע"ה עומדים לרשותך בכל עניין, ומברכים אותך ברפואה שלמה ובצמיחה זוגית בעקבות התהליך שאת ובעלך מתמודדים איתו בתקופה זו.

באגודה למלחמה בסרטן ניתן שירות ייעוץ בנושא החיים האינטימיים על ידי אחות מומחית בתחום לכל אישה המעוניינת להתייעץ, לחלוק את תחושת ההתמודדות ולקבל מידע, תמיכה והכוונה. השירות ניתן בחינם, באופן פרטני או זוגי, ואין צורך בהפניה. טל. 03-5721643