כתיבה:
איריס ספיבק, אחות מומחית קלינית לטיפול תומך
שאלו תלמידים את המורה הבודהיסטי, מה יעשו כשיגיע סוף העולם, המורה השיב:
"נכין תה. אם יש זמן, נמזוג ונשתה את התה מהכוס, אם אין זמן, נשתה תה מהקנקן."
ספרותרפיה, או ביבליותרפיה היא גישה טיפולית שמבוססת על קריאה ודיון ביצירות ספרותיות כדי לעזור לעבד רגשות, להבין יותר מצבים נפשיים ולהתמודד עם אתגרים רגשיים.
הפעם אתייחס לקטע מטקסט בודהיסטי, שמסתובב בינינו בימים האלה, ובעיקר על תשובתו של המורה. תגובה זו של הגורו, על פשטותה, טומנת בתוכה תובנה עמוקה: קיום אנושי אולי פחות נמדד בגודל האירועים או כובד המשברים, אלא ביכולת לפגוש את הרגע, גם את הרגע הקשה ביותר לפי תחושתנו, בשלווה, בנוכחות, ובטקס קטן המייצג את החיים עצמם.
האם זה סוג של התנגדות? ואיך זה מתרגם לחיינו?
כשקורה לנו אירוע שבעינינו הוא סוף העולם, השמיים נופלים, קרה משהו לא כמו שציפינו ושתכננו שיקרה, אז התגובה הראשונה שלנו היא לנסות להתנגד. אנחנו רוצים לחזור למה שהיה קודם לכן, כדי שהדבר החדש, המפחיד והמאיים לא יהיה.
לזה אנחנו מתנגדים. אנשים לא רוצים לאבד את השליטה שלהם והם שואלים: "מה לעשות? מה צריך לעשות?". כדי לחזור לשליטה – צריך לעשות. ועל זה אומר המורה הבודהיסטי: "מה שעשיתם זה מה שתעשו". תזרמו עם זה.
בדומה לזה, אם סטומה בשבילי זה סוף העולם, צריך לשאול: למה אני כל כך בהתנגדות, אם המציאות מביאה לי אותה? נשתה תה מהכוס, יש זמן, וגם אם אני לא רוצה לשתות מהכוס, עדיף לשתות מהקנקן, כך אמשיך להיות שם, ברגע.
התה אינו רק משקה, כמובן, אלא מטאפורה לאומנות ההוויה. בעולם הבודהיסטי טקסי תה הם ביטויים לאיזון, להקשבה ולמודעות. כשהעולם כולו עלול להישמט תחת הרגליים, הבחירה להכין תה היא אמירה: השלווה אינה תלויה בנסיבות, אלא בגישה הפנימית שלנו. מה שהמציאות או הזולת מביאים לנו, בכל מה שקורה, אנחנו נמשיך להיות שם.
במילים אחרות, כמו שכותבת ד"ר שגית ארבל-אלון, רופאה בכירה במחלקת נשים ויולדות בבית החולים שערי צדק ומשוררת, בשירה "חָכְמָה":
קָרָאתִי (אֵיפֹה שֶׁהוּא) שֶׁחָשׁוּב
לִחְיוֹת כֹּל יוֹם כְּאִלּוּ
הוּא הָאַחֲרוֹן
בְּחַיַּי
לָכֶן קַמְתִּי מֻקְדָּם וְיָצָאתִי
לָעֲבוֹדָה, עָרַכְתִּי קְנִיּוֹת
קִפַּלְתִּי כְּבִיסָה
פָּרַקְתִּי מֵדִיחַ
לִקַּטְתִּי רְגָשׁוֹת לְשִׁיר
חָתַכְתִּי סָלָט לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב
קִלַּחְתִּי, סִפַּרְתִּי עוֹד
סִפּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁנָה
הִשְׁכַּבְתִּי, נָשַׁקְתִּי