מחלת הסרטן בצל המלחמה – התמודדות עם חרדה אישית בעידן של חרדה קולקטיבית

חיים לצד מחלת הסרטן הם התמודדות מתמשכת, מבחינה רגשית ומבחינה פיזית. החולה מתמודד לא רק עם אתגרי הגוף אלא גם עם עומס נפשי עצום, פחד מהעתיד, חוסר ודאות, טיפולים קשים, ולעיתים גם אובדן שליטה על שגרת החיים. אך מה קורה כאשר חרדה זו מתקיימת בתוך מציאות לאומית רוויית פחד בעת מלחמה? המתח האישי מתערבב במתח הקולקטיבי, והנפש נאלצת לשאת משקל כפול. מאמר זה עוסק במפגש בין החרדה האישית שמלווה את מחלת הסרטן לבין החרדה הקולקטיבית שמביאה עימה המלחמה, תוך ניסיון להבין את ההשלכות של מפגש זה ולהציע דרכי התמודדות.

הסרטן כטראומה אישית

סרטן הוא חוויה מטלטלת. עם קבלת האבחנה מתערערת תחושת הביטחון הבסיסית: תחושת הבריאות, השליטה, התקווה. חולים רבים מדווחים על תחושות של חרדה, דיכאון, בדידות, ולעיתים אף אשמה. הגוף הופך לזירה של מאבק והנפש מנסה לשרוד. טיפולים ממושכים, ביקורים בבתי חולים, ותחושת חוסר ודאות קבועה – כל אלו שוחקים את משאבי ההתמודדות האישיים.

החרדה הקולקטיבית בעיתות מלחמה

בעת מלחמה, כל החברה נכנסת למצב הישרדות. אזעקות, חדשות קשות, תחושת איום מתמדת, כל אלה יוצרים תחושת חירום קולקטיבית. גם הסביבה משתנה: מערכות בריאות פועלות תחת עומס, סדרי עדיפויות משתנים, ותשומת הלב הלאומית מתרכזת במאבק הקיומי. גם אלו שאינם נמצאים בקו האש חווים מתח רב, חוסר שינה, ותחושות של פחד ואובדן שליטה.

מפגש החרדות – כשהפרטי פוגש את הלאומי

כאשר אדם מתמודד עם מחלת הסרטן בתוך מציאות של מלחמה מתרחש מפגש קשה בין שתי חרדות שונות אך דומות במהותן: שתיהן נוגעות בקיום, באיום על החיים, ובתחושת אובדן שליטה. החרדה האישית עלולה להתעצם על רקע החרדה הקולקטיבית ולעיתים להיבלע בתוכה.

חולים עלולים להרגיש שקולם אובד ושבמאבק הלאומי – המאבק האישי נדחק הצידה. שירותים רפואיים מתעכבים, מערכות תמיכה מצטמצמות, בני משפחה עסוקים בהתמודדות עם המצב הביטחוני, והתחושה היא של בדידות מוחלטת בתוך סערה משותפת.

השפעות פסיכולוגיות

מפגש כזה עלול להגביר סימפטומים של חרדה ודיכאון, ואף לגרום לרגרסיה במצב הרגשי של החולה. התחושות המרכזיות שיכולות לעלות הן:

• חוסר אונים כפול גם מול המחלה וגם מול המצב הביטחוני.
• תחושת ניתוק מהחברה, מהתמיכה הרפואית ומהקרובים.
• ירידה במשאבים נפשיים, פיזיים וחברתיים.

דרכי התמודדות ותמיכה

למרות האתגר, קיימות דרכים שיכולות לסייע להתמודד איתו:

1. תמיכה ריגשית מותאמת – מטפלים רגשיים (עובדים סוציאליים ופסיכולוגים) יכולים לספק כלים להתמודדות הכפולה, תוך התמקדות בשימור תחושת המשמעות והתקווה.
2. קבוצות תמיכה – השתתפות בקבוצות תמיכה המונחות על ידי מטפלים רגשיים מתחום הפסיכואונקולוגיה.
3. שמירה על שגרה ככל האפשר – יצירת סדר יום בסיסי מסייעת בהשבת תחושת השליטה בחיים.
4. גיוס תמיכה מהמעגל הקרוב –  תקשורת פתוחה עם בני משפחה וחברים יכולה להקל את תחושת הבדידות.
5. שימוש בשירותים ייעודיים –  ארגוני סיוע לחולי סרטן רבים מתאימים את שירותיהם למצבי חירום ומספקים תמיכה פסיכו-סוציאלית.

סיכום

חולי סרטן החיים בצל מלחמה נאלצים להתמודד עם מציאות מורכבת ביותר עם שתי חרדות עוצמתיות המתקיימות בו זמנית. ההכרה בקושי הייחודי הזה היא שלב ראשון וחשוב בדרך לתמיכה אמיתית. במציאות כזו, החברה כולה – מטפלים, בני משפחה, אנשי מקצוע ואנשי מערכות בריאות – נדרשת לרגישות כפולה: לראות את האדם שמולנו לא רק כחלק מהמציאות הלאומית אלא כפרט עם עולם פנימי טעון, מאבק אישי ומקום שמבקש חמלה.