גידולים המתפתחים בתאים המייצרים ביציות או זרעים. לעתים, מהלך ההתפתחות התקין של חלק מתאים אלו נפגם, והם נותרים בגוף התינוק לאחר לידתו באזורים שונים בגוף ומייצרים גידולים.
המיקומים השכיחים ביותר לגידולים אלו הם האשכים, השחלות, האזור בתחתית עמוד השדרה (Sacrococcygeal), חלקו האמצעי של המוח, בית החזה או הבטן. בגידולי תאי נבט נכללים דיסגרמינומה (Dysgerminoma), טרטומה (Teratoma), וגידולים הנקראים בהתאם לאזור בו הם התפתחו, למשל גידול שק החלמון. גידולים אלו יכולים להיות שפירים (לא סרטניים) או ממאירים (סרטניים). גידולים סרטניים הם בעלי יכולת לגדול ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף. גידולים שפירים אינם מתפשטים לאזורי גוף אחרים, אך עלולים לגרום לבעיות בעקבות הלחץ שהם מפעילים על רקמות ומבנים הנמצאים סביבם. הגורמים למחלה זו, בדומה לסוגי מחלות סרטן אחרות, אינם ידועים. תסמיני המחלה תסמיני המחלה תלויים במקום בו מתפתח הגידול הסרטני. בדרך כלל מופיע גוש אותו ניתן למשש או שמופיעים תסמינים כתוצאה מהלחץ הנגרם על איברים ורקמות בסביבת הגידול.
קרוב לוודאי שתילקח ביופסיה מהאזור החשוד, ויבוצע צילום חזה בכדי לבדוק את מצב הריאות.
בדיקות CT ו/או MRI מסייעות בקביעת היקף ושלב המחלה, ובבדיקות דם ניתן לאתר את החלבונים אלפא פטופרוטאין (AFP) וגונדוטרופין כוריוני אנושי (HCG), המיוצרים על ידי גידולים אלו.
אם הגידול שפיר וניתן להסירו בניתוח - ניתן להשיג ריפוי ללא צורך בטיפול נוסף.
אם הגידול הסרטני ממוקם באשך או בשחלה - לעתים יהיה צורך בהסרתם. אם מדובר בגידול סרטני, גם אם מסירים את כולו בניתוח, יהיה צורך בטיפול כימי, מכיוון שייתכן שחלק מהתאים הסרטניים התפשטו לחלקים אחרים בגוף.
כימותרפיה נחשבת כטיפול יעיל מאוד בגידולים של תאי נבט. בדרך כלל משתמשים בשילוב של מספר תרופות, בהתאם ליעילות הטיפול.
במקרים בהם המחלה מופיעה שוב - ניתן לבצע השתלת מח עצם.
בתקופת הטיפול ולאחריו, יילקחו בדיקות דם בקביעות מהילד בכדי לעקוב אחר רמות ההורמונים המופרשים מהגידול ( HCG- AFP). אם המדדים יהיו גבוהים - ייתכן שיהיה צורך בטיפול נוסף. אם מסירים שחלה אחת או אשך אחד בניתוח - קרוב לוודאי שיכולת הפוריות של הילד תישמר.
מרבית הילדים החולים בגידולים של תאי נבט - מחלימים ממחלתם.
היסטיוציט הוא תא תקין במערכת החיסונית, הנמצא באזורים רבים בגוף, בייחוד במח העצם, בדם, בעור, בכבד, בריאות, בבלוטות הלימפה ובטחול. במחלה זו, שתוארה לראשונה בתחילת המאה, נודדים ההיסטיוציטים לרקמות בהן הם אינם נמצאים בדרך כלל, פוגעים בהן וגורמים להן נזק.
ישנם שני סוגי LCH:
הגורמים למחלה זו, בדומה למחלות סרטן אחרות, אינם ידועים. מחלה זו אינה מידבקת, אינה מועברת בתורשה ואינה מוגדרת כמחלת סרטן, אך בדרגתה החמורה היא עלולה להתנהג בדומה לגידולים סרטניים. לכן, בכדי לטפל בה - תינתן הפנייה לרופא/ה המתמחה בטיפול במחלות סרטן (אונקולוג/ית).
המחלה מלווה לעתים קרובות בפריחה בקרקפת. ייתכנו גם כאבי עצמות, הפרשות מהאוזן, ירידה בתיאבון, עלייה בחום הגוף ונפיחות בבטן או באזור סמוך לעצמות, כמו הלסת.
בחלק מהמקרים, נפגעת בלוטת יותרת המוח, מצב העלול לגרום להפרשת שתן מרובה ולתחושת צימאון (תופעה הנקראת סוכרת תפלה - Diabetes Insipidus).
בכדי לאבחן את המחלה תילקח ביופסיה מהאזור החשוד, ויבוצעו בדיקות דם, צילומי רנטגן של העצמות, הגולגולת והריאות, CT ומיפוי עצמות.
תוצאות הבדיקות יסייעו לרופאים להבחין אם מדובר במחלה של מערכת אחת או במחלה רב-מערכתית ולתכנון את הטיפול היעיל והטוב ביותר.
במחלה של מערכת אחת קל מאוד לטפל, ויבוצע ניתוח מקומי.
במקרים נדירים מאוד הטיפול המועדף יהיה הקרנות במינון מאוד נמוך לאזור הפגוע.
במחלה רב-מערכתית ניתן לטפל בכימותרפיה וסטרואידים, כאשר משך הטיפול ואופיו משתנה מילד לילד.
רוב החולים מחלימים ממחלתם. ככל שהילד בוגר יותר, הסיכוי להחלמה מלאה טוב יותר. לעתים, קיים סיכון לחזרת המחלה, ולכן יהיה צורך במעקב רפואי תקופתי במרפאה.