ייעוץ מקצועי: פרופ' דינה בן יהודה
בעמוד זה תוכלו למצוא מידע על:
- מערכת הלימפה, התפתחות המחלה וגורמי סיכון
- תסמיני המחלה ושיטות האבחון
- תכנון הטיפול וסוגי הטיפולים המוצעים
- התמודדות רגשית ושירותי האגודה
לקבלת מידע נוסף והכוונה לשירותי הסיוע, הליווי והתמיכה של האגודה, פנו אלינו בטופס זה או בשיחת חינם למוקד טלמידע בטלפון: 1-800-599-995.
לימפומה היא שם כולל לקבוצת מחלות ממאירות של המערכת הלימפטית, שהיא חלק ממנגנון החיסון של הגוף. יש שתי קבוצות של לימפומה:
לימפומה שאינה הודג'קין היא למעשה קבוצת מחלות שכוללת מעל 60 תתי-סוגים. בלימפומה זו תאים מסוג B, T או NK שמרכיבים את מערכת החיסון רוכשים יכולת להתחלק ולהתרבות ללא בקרה ואת היכולת לעכב תמותת תאים. בישראל, לימפומה שאינה הודג'קין היא סוג הסרטן השישי בשכיחותו.
לימפומה של תאי B היא הנפוצה ביותר, ומאובחנת בקרב כ-90% מהחולים בלימפומה שאינה הודג'קין. לימפומה של תאי T נפוצה פחות, ומאובחנת בקרב 15-10% מהחולים. לימפומה של תאי NK נדירה מאוד, ומאובחנת בפחות מאחוז אחד מהחולים.
חלק מהלימפומות מתפתחות באיטיות, לעיתים במשך שנים, בעוד אחרות מתפתחות באופן מהיר ומצריכות טיפול מיד לאחר האבחנה. משום שקיימים סוגים ותתי סוגים רבים ללימפומה שאינה הודג'קין, חשוב לדעת מהו האבחון המדויק כדי לבחור את הטיפול הטוב ביותר.
מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על האבחון, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
קראו עוד על מהו סרטן לקבלת מידע מפורט על מחלת הסרטן.
המערכת הלימפטית היא חלק ממערכות החיסון של הגוף המגינות עלינו מפני זיהומים. היא כוללת כלי לימפה אשר כמו כלי הדם מגיעים לכל איבר בגוף וכן קשרי (בלוטות) לימפה המאוכלסים על ידי ה"חיילים" של מערכת החיסון – תאים הקרויים "לימפוציטים".
כלי לימפה
כלי לימפה הם צינורות דקיקים הדומים לכלי דם קטנים. הם מחוברים ביניהם ויוצרים רשת הפרושה על פני הגוף כולו. כלי הלימפה פועלים כמערכת הובלה שזורם בה נוזל שנקרא נוזל לימפה. הנוזל כולל תאים ורקמות בגוף ומכיל, בין השאר, לימפוציטים. כלי הלימפה מנקזים את נוזל הלימפה מהרקמות לדם.
קשרי (בלוטות) לימפה
לאורך כל כלי הלימפה קיימות קבוצות קטנות (אשכולות) של קשרי לימפה. קשרים אלו (הנקראים גם בלוטות) מסננים את נוזל הלימפה ומסלקים מתוכו חומרים אורגניים ולא-אורגניים שמערכת הדם אינה יכולה לספוג, כגון תאים מתים, נגיפים, אבק וכדומה. הלימפוציטים שמצויים בקשרי הלימפה נאבקים בחומרים הללו, ומונעים את התקדמותם לשאר הגוף. הקבוצות העיקריות של בלוטות הלימפה נמצאות בצוואר, בבתי השחי, בבית החזה, באזור הבטן, באזור האגן ובמפשעה. כשהלימפוציטים בבלוטות הלימפה נלחמים בזיהומים, הבלוטות מתנפחות והופכות כואבות ורגישות.
לימפוציטים
הלימפוציטים הם תאי דם לבנים שנלחמים בנגיפים, בחיידקים, ובזיהומים אחרים, וכן משמידים תאים ישנים, הרוסים או לא נורמטיביים, כמו תאי סרטן. הלימפוציטים נמצאים בעיקר בבלוטות הלימפה, אך הם נעים גם בזרם הדם ובנוזל הלימפה. ישנם שלושה סוגי לימפוציטים ולכל אחד מהם כמה תתי סוגים:
רקמה לימפטית
רקמת לימפטית היא סוג מיוחד של רקמה המסייעת לגוף להילחם בזיהומים. היא נמצאת באיברים לימפטיים כגון הטחול, מח העצם, השקדים והתימוס. היא נמצאת גם בחלקים אחרים בגוף, בהם רירית הקיבה והמעי, בלוטת התריס, האשכים והאזור סביב העיניים.
מח העצם
גם מח העצם, החומר הספוגי הבונה את העצמות, הוא חלק ממערכת הלימפה. כל תאי הדם של הגוף, כולל הלימפוציטים, נוצרים במח העצם.
בדומה לגידולים ממאירים אחרים, לימפומה שאינה הודג'קין היא מחלה של תאי הגוף. הגוף בנוי מתאים המוחלפים כשהם מזדקנים או ניזוקים. התחדשות התאים נעשית באמצעות תהליך של חלוקה, שבסופו נוצרים מתא קיים שני תאים חדשים, שהם העתק של התא המקורי.
במצב תקין חלוקה זו מבוקרת היטב, כך שמספר התאים החדשים מתאזן עם מספר התאים שעוברים מוות מתוכנת. אולם אם מסיבה כלשהי התהליך יוצא מכלל שליטה, נוצר עודף של תאים ועלול להתפתח גידול סרטני. במקרה של לימפומה שאינה הודג'קין, לימפוציטים פגומים מוסיפים להתחלק ולהתרבות ללא שליטה, ויוצרים גוש הנקרא "גידול". המקום השכיח ביותר להתפתחות גידול כזה הוא בלוטות הלימפה, אך לימפומה שאינה הודג'קין עלולה להתפתח כמעט בכל מקום בגוף, כולל הקיבה, המעי הדק, העור, השקדים, בלוטת התריס והאשכים. לימפומה שגדלה מחוץ לבלוטות הלימפה נקראת "לימפומה חוץ-בלוטית" (Extranodal Lymphoma).
מאחר שהלימפוציטים נעים בכל הגוף, המחלה עלולה להתפשט לאזורים אחרים דרך מערכת הלימפה. תאי הלימפומה עלולים לעבור מבלוטת לימפה אחת לאחרת, ולנוע בזרם הדם לאיברים כגון הטחול, מח העצם, הכבד או הריאות. כאשר תאי הלימפומה מגיעים לאזור כלשהו, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גידול ממאיר חדש.
קיימים סוגים רבים של לימפומות שאינן הודג'קין, ולכל סוג יש טיפול אחר. כיום ידועים למעלה מ-60 סוגים. במקרים רבים לימפומות מסווגות בהתאם לסוג התא שבו החלה להתפתח המחלה.
מידע נוסף ומפורט יותר על סוגים ספציפיים של לימפומות שאינן הודג'קין אפשר למצוא בעמודי המידע הייעודיים של כל מחלה. אלה הם סוגי המחלות הנפוצים יותר:
הגורמים להתפתחות לימפומות שאינן הודג'קין אינם ידועים על פי רוב. אלה הגורמים העיקריים המוכרים כמעלים את הסיכון להתפתחות המחלה:
לימפומה שאינה הודג'קין אמנם עלולה להופיע בכל גיל, אך יותר משליש (מעל 35%) מהאנשים שאובחנו הם בני 70 ומעלה. עם זאת, ישנן לימפומות ששכיחות יותר בגילים צעירים. לימפומה שאינה הודג'קין נפוצה מעט יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, אך יש לימפומות מסוימות שמופיעות יותר בנשים. הסיבות לכך אינן ידועות.
אדם שיש לו קרוב משפחה מדרגה ראשונה (אח או אחות, צאצא או הורה) החולה בלימפומה שאינה הודג'קין, נמצא בסיכון גבוה מעט יותר לחלות במחלה זו.
פעילות לא תקינה של מערכת החיסון מעלה את הסיכון להתפתחות לימפומה. כך, למשל, אנשים הנוטלים תרופות לדיכוי מערכת החיסון לאחר השתלת איבר ואנשים במצבים רפואיים הפוגעים במערכת החיסון, כגון נשאי נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV), נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין.
מחלות אוטואימוניות מסוימות, כגון דלקת מפרקים, זאבת, צליאק (בעיקר אם אינה מאובחנת ומטופלת), תסמונת סיוגרן (הגורמת ליובש בעיניים ובפה) ומחלת האשימוטו (הגורמת לדלקת בבלוטת התריס) מעלות את הסיכון ללימפומה שאינה הודג'קין.
אנשים שחלו בסרטן בעבר וטופלו בקרינה או בתרופות כימיות מסוימות עלולים להימצא בסיכון יתר לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין. אולם חשוב לציין כי מדובר בסיכון נמוך מאוד, לעומת התועלת הרבה שיש בטיפול בעת הצורך.
חשיפה לנגיפים או לחיידקים מסוימים עלולה להעלות את הסיכון להתפתחות סוגים מסוימים של לימפומה שאינה הודג'קין. כך לדוגמה חיידק הקיבה הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) עלול לעיתים לגרום ללימפומת מאלט וכמוהו גם החיידק קמפילובקטר ג'ג'וני ((Campylobacter jejuni שגורם לדלקת מעיים. נגיף אפשטיין-בר (Epstein Barr virus - EBV) הגורם למחלת הנשיקה מעלה במקצת את הסיכון ללימפומה, וגם הנגיף הפטיטיס C שגורם לצהבת.
התסמין הנפוץ ביותר של לימפומה שאינה הודג'קין הוא נפיחות לא מכאיבה בבלוטות הלימפה באחד האזורים בגוף שבהם יש בלוטות לימפה, כגון הצוואר, בית השחי או המפשעה. לימפומה שאינה הודג'קין יכולה לגרום לתסמינים כלליים יותר הכוללים:
שלושת התסמינים הראשונים – ירידה במשקל, חום והזעות לילה – הם התסמינים השכיחים ביותר והם מוכרים בשם תסמיני B.
קיימים תסמינים נוספים, הקשורים למקום בגוף שבו מתפתחת המחלה.
עם הופעת תסמינים הנראים כתסמיני לימפומה, חשוב לפנות לרופא או לרופאת המשפחה לבדיקה. לרוב, בלוטות לימפה מוגדלות וחלק מהתסמינים שתוארו לעיל מעידים על זיהום ולא על לימפומה.
הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מאבחון לימפומה שאינה הודג'קין:
מידע מפורט על הבדיקות השונות ניתן למצוא כאן.
יש בדיקות אבחון נוספות שמתבצעות כדי לאבחן לימפומה שאינה הודג'קין. בדיקות אלה יכולות לכלול:
בבדיקה זו נלקחת דגימת רקמה מהאזור הנגוע והיא נבדקת במעבדה. לימפומות רבות מתחילות בבלוטות הלימפה, ולכן הדגימה תילקח בדרך כלל מבלוטת לימפה מוגדלת. לעיתים הביופסיה תיעשה תחת הדמיה עם מחט מיוחדת ולעיתים יבוצע ניתוח קטן להסרת הבלוטה כולה, בהרדמה מקומית או כללית. משום שאבחון לימפומה הוא עניין מורכב המצריך ביצוע של כמה בדיקות על הרקמה שנדגמה ההמתנה לתוצאות הבדיקה יכולה להימשך כשבועיים.
אם תוצאות הביופסיה יראו כי מדובר בלימפומה שאינה הודג'קין יהיה צורך לבצע בדיקות נוספות כדי לברר אם המחלה התפשטה לאזורים או לאיברים אחרים בגוף וכדי לקבוע את שלב המחלה ולהחליט בהתאם על הטיפול הדרוש. הבדיקות הנוספות יכולות לכלול:
בדיקה זו נועדה לברר אם יש תאים סרטניים במח העצם. דגימת התאים נלקחת בדרך כלל מחלקה האחורי של עצם האגן. נוזל מח העצם והביופסיה נשלחים לבדיקות מיוחדות, בהן בדיקת אפיון חיסוני (Immunophenotyping) שנותנת מידע על סוגי הקולטנים הנמצאים בתוך התאים או מעליהם. בדיקה זו יכולה לעזור לאבחן את המחלה, לקבוע את השלב שלה ולנטר סוגים שונים של גידולים ממאירים המערבים את מח העצם כמו לימפומות.
בדיקה המשמשת להסתכלות ישירה פנימה אל תוך חללי גוף שונים כמו מערכת העיכול (גסטרוסקופיה/קולונוסקופיה), הריאות ודרכי הנשימה (ברונכוסקופיה). במהלך הבדיקה מוחדרת לגוף צינורית ארוכה וגמישה העשויה מסיבים אופטיים אשר מקרינים אור ומעבירים תמונות באמצעות מצלמת וידאו או צג שהרופא המבצע את הבדיקה מתבונן בו וכך הוא יכול לקחת ביופסיה בהסתכלות ישירה.
המוח וחוט השדרה מוקפים בנוזל הנקרא נוזל המוח והשדרה (CSF). בחלק מהלימפומות עלולים להימצא בנוזל זה תאים סרטניים, ולכן לעיתים יבוצע דיקור מותני, שבו מעט מנוזל זה נשאב ונשלח לבדיקות מעבדה.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
ניתן להיעזר במוקד 'טלתמיכה'® של האגודה למלחמה בסרטן - מוקד טלפוני בעברית וברוסית, המעניק סיוע מיידי ראשוני לחולי וחולות סרטן ולקרוביהם הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. צוות המוקד מפנה לטיפול בבית החולים או בקהילה לפי הצורך. טל': 1-800-200-444.
הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) על פי אתרי המעורבות של הלימפומה. השיטה המקובלת לקביעת שלב המחלה בלימפומה שאינה הודג'קין היא דירוג בין I ל-IV. קביעת שלב המחלה מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
שלב I: רק קבוצה אחת של קשרי לימפה נגועה בלימפומה, למשל רק בצוואר משמאל.
שלב II: מעורבות של שתיים או יותר קבוצות של קשרי לימפה בצד אחד של הסרעפת (מעליה או מתחתיה).
שלב III: מעורבות של מספר קבוצות של קשרי לימפה מעל ומתחת לסרעפת.
שלב IV: מעורבות של איבר אחד או מספר איברים מחוץ לקשרי הלימפה, למשל הכבד, הריאות, העצמות, הכליות ועוד.
לצד ציון שלב המחלה, הרופאים משתמשים גם באותיות A או B, כדי לציין אם המטופל חווה את התסמינים הללו:
האות A מציינת שאין תסמינים כאלה, בעוד שהאות B מציינת את קיומו של תסמין אחד או יותר.
הלימפומות מסווגות בהתאם לקצב התפתחות המחלה והתפשטותה: איטי, בינוני או אגרסיבי.
לימפומות בדרגת ממאירות נמוכה הן לימפומות שמתפתחות באיטיות, הן לא תמיד מצריכות טיפול ולעיתים מתבצע מעקב בלבד.
לימפומות בדרגת ממאירות גבוהה הן לימפומות שמתפתחות במהירות, הן אגרסיביות, בדרך כלל מלוות בתסמינים והן מצריכות טיפול מיידי.
יש לימפומות איטיות אשר עם הזמן הופכות ללימפומות אגרסיביות יותר. ייתכן שיחלפו שנים רבות עד ששינוי זה יתרחש, אך אם הוא קורה, הטיפול יהיה זהה לטיפול בלימפומה אגרסיבית. לעיתים ייתכן שבאדם אחד יאובחנו בו-זמנית לימפומה איטית ואגרסיבית. במקרה כזה הטיפול במחלה נעשה בהתאם לטיפול בלימפומה אגרסיבית.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי ההמטולוגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג הלימפומה, דרגת הממאירות ושלב המחלה.
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
טיפול בלימפומה יכול לכלול מספר שלבי טיפול והוא משתנה מסוג לסוג ובהתאם לדרגת הממאירות של המחלה. מידע מפורט על הטיפול ניתן למצוא בעמודי המידע הייעודיים של כל סוג לימפומה שאינה הודג'קין שמפורטים למעלה.
כדי להתכונן לפגישה עם הצוות הרפואי כדאי להיכנס לדף המידע בנושא עצות לקראת פגישה עם הרופא או הרופאה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
מידע על הטיפולים ניתן לקרוא בדפים הייעודיים לכל סוג של לימפומה, ראו את הרשימה המופיעה כאן.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
קראו עוד על תהליך ההחלמה במדריך 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן'.
לאגודה למלחמה בסרטן פורומים בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בלימפומות נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן.
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il.
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שחלו.
להמשך
ייעוץ מקצועי:
פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי, מרכז רפואי הדסה ירושלים. מנהלת המחלקה לחינוך רפואי בבית הספר לרפואה ע"ש מרים ואהרון גוטווירט.
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בדף מידע זה ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.התכנים המופיעים בעמוד זה נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.