לתרומה

גורמי סיכון
המאבק בעישון

עישון: מחקרים

עוד בנושא

עישון בקרב נשים, המצויות בסיכון מוגבר לסרטן שד, מעלה את הסיכון שלהן לחלות במחלות סרטן נוספות

במחקר שנערך באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב נמצא, שעישון בקרב נשים המצויות בסיכון מוגבר לסרטן שד, מעלה את הסיכון שלהן לחלות בסרטן שד, בסרטן ריאות ובסרטן המעי הגס. במחקר השתתפו 13,000 נשים הנמצאות בסיכון גבוה לסרטן שד, בשל מספר גורמים, ביניהם גיל והיסטוריה משפחתית.

 

במסגרת המחקר, נמדד הסיכון של נשים אלו לחלות, בהשוואה לסיכון של נשים שמעולם לא עישנו, או שעישנו במשך תקופה קצרה.

 

הממצאים העלו, כי:

  • נשים אשר עישנו לפחות 35 שנים הן בעלות סיכון הגבוה ב- 60% לפתח סרטן שד ובעלות סיכון הגבוה פי ארבע ומעלה לפתח סרטן המעי הגס.
  • נשים אשר עישנו בין 15 לבין 35 שנים הן בעלות סיכון הגבוה ב- 34% לפתח סרטן שד ובעלות סיכון הגבוה ב- 7% לפתח סרטן המעי הגס.
  • נשים אשר עישנו למעלה מחפיסת סיגריות ביום, במשך 35 שנים ומעלה, הן בעלות סיכון הגבוה פי 30 לפתח סרטן ריאות.
  • נשים אשר עישנו פחות מחפיסת סיגריות ביום, במשך 35 שנים ומעלה, הן בעלות סיכון הגבוה פי 13 לפתח סרטן ריאות.

כמו כן, בחנו החוקרים את ההשפעה של גורמי אורח-חיים נוספים על הסיכון לחלות בסרטן. הם מצאו, שרמות נמוכות של פעילות גופנית מקושרות עם סיכון מוגבר לסרטן הרחם. שימוש מתון באלכוהול, לעומת זאת, לא העלה את הסיכון לחלות בסרטן וייתכן כי אף הפחית את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס.

 

החוקרים מציינים, כי מחקר זה מהווה מסר חשוב בנוגע לסיכונים לטווח רחוק של העישון וכן בנוגע לחשיבותה של פעילות גופנית.

 

המחקר עתיד להתפרסם בכנס השנתי של ארגון ASCO הצפוי להתקיים בין התאריכים: 3 - 7 ליוני, 2011 בשיקאגו.

השפעת הקשר בין הורים לבין מתבגרים על נטיית המתבגרים להתחיל לעשן

במחקר שנערך בבית החולים לילדים סינסנטי בארה"ב נמצא, כי לקשר שבין הורים לבין מתבגרים יש השפעה על נטיית המתבגרים להתחיל לעשן.

 

מחקרים קודמים הראו, שהורים יכולים למנוע התחלת עישון בקרב ילדיהם המתבגרים באמצעות הקשר ביניהם, אכיפת הרגלי אי-עישון בבית ופיקוח עליהם. המחקר נערך בקרב קבוצות אתניות שונות - לבנים, שחורים והיספנים, והחוקרים בחנו האם גורמים משפחתיים כגון אלה ממשיכים להגן על הילדים גם כשהם מתבגרים.

 

לצורך כך נבחנו נתוניהם של 3,473 הורים וילדיהם המתבגרים הלא מעשנים, שנאספו במסגרת סקר לאומי. הנתונים נאספו בין נובמבר 1999 ויוני 2001 (נקודת זמן ראשונה) ושוב בין יולי 2002 ויוני 2003 (נקודת זמן שנייה). החוקרים בחנו האם המתבגרים התחילו לעשן בין שתי נקודות הזמן, האם חלו שינויים בגורמים המשפחתיים המגנים במהלך תקופה זו ומה השפעת השינויים על התחלת העישון.

 

על-פי הממצאים, רמת הגורמים המשפחתיים המגנים פחתה בין שתי נקודות הזמן בכל הקבוצות, הן בקרב מתבגרים שהחלו לעשן והן בקרב מתבגרים שנשארו לא-מעשנים. אולם, רמת הגורמים המגנים היתה גבוהה יותר באופן קבוע בקרב המתבגרים הלא מעשנים בהשוואה למעשנים. עוד נמצא, שרמות גבוהות יותר של קשר בין ההורים לבין המתבגרים ופיקוח מצד ההורים על הימנעות מעישון, הפחיתו את הסיכון להתחלת עישון ב- 30% בקרב מתבגרים לבנים והיספנים. ואילו עלייה בסיכון להתחלת עישון היתה מקושרת עם ירידה ברמת הגורמים המשפחתיים הבאים, בין שתי נקודות הזמן:

  1. עונש: עלייה של 28% - 43% בסיכון בכל שלוש הקבוצות האתניות;
  2. פיקוח: עלייה של 42% בסיכון בקרב שחורים;
  3. קשר בין ההורים לבין המתבגרים: עלייה של 26% בסיכון בקרב שחורים והיספניים.

ממצאי המחקר מראים כי אמנם רמת ההגנה במשפחות קטנה ככל שבני הנוער התבגרו, אך היא עדיין נשארה חשובה למניעת התחלת עישון.

 

יש בממצאי המחקר כדי לעודד הורים למתבגרים להמשיך לפקח עליהם ולאכוף איסור עקבי על התחלת עישון וכן ולשמור על התקשורת בינם לבין המתבגרים.

 

ממצאי המחקר הוצגו ב-2.5.2011 במסגרת הכנס השנתי של ה- Pediatric Academic Societiesי (PAS) שנערך בדנבר, ארה"ב.

עישון פסיבי עלול להגביר את הנטייה להתמכרות לניקוטין

במחקר שנערך בחסות המכון הלאומי האמריקני לחקר השימוש וההתמכרות לסמים - NIDA, נמצא שלעישון פסיבי ישנה השפעה ישירה ומדידה על מוחו של הלא-מעשן, וזאת באופן דומה לתהליך שמתרחש במוחו של המעשן עצמו.

 

כמות העשן אותה מדדו החוקרים דומה לזו הנשאפת במהלך שעת נסיעה אחת ברכב סגור עם אדם שמעשן. המחקר, שנעזר בבדיקת Positron Emission Tomography) PET), בדק את השפעת העשן על הקולטנים לניקוטין במוח.

 

תוצאות המחקר מצביעות על כך, שאפילו זמן קצר של עישון פסיבי חושף את המוח לכמות ניקוטין המספקת לשיבוש תפקוד ואילו חשיפה ממושכת עלולה להוביל לרמות ניקוטין גבוהות במוח, שיכולות להגביר את הנטייה להתמכרות לניקוטין.

 

מחקרים קודמים הוכיחו, שחשיפת ילדים לעישון פסיבי מעלה את הסיכון שהם יהיו בעתיד נערים מעשנים ותקשה עליהם כבוגרים להיגמל מעישון. עובדות אלה מוכיחות שהעישון הפסיבי משפיע על המוח ועל הרגלי העישון של הבוגר בעתיד.

 

תוצאות מחקר זה מחזקות את חשיבותה של מדיניות איסור העישון במקומות ציבוריים, ובמיוחד בחללים סגורים ובקרבת ילדים.

 

המחקר פורסם ב-1.5.11 בכתב העת Archives of General Psychiatry

עישון פסיבי מעלה סיכון ללידת עובר מת ומומים מולדים

חוקרים מאוניברסיטת נוטינגהם בבריטניה מצאו, שעישון פסיבי מעלה את הסיכון ללידת עובר מת ולמומים מולדים.

 

עישון אקטיבי במהלך הריון ידוע כגורם לתמותת עוברים, למשקל לידה נמוך, ללידה מוקדמת ולמומים מולדים, כגון מומים בלב, בכליות ובפנים. עישון פסיבי מהווה חשיפה לאותו המגוון של רעלני עשן כעישון אקטיבי, אך ברמות נמוכות יותר. על כן, סביר שעישון פסיבי גורם לאותם נזקים להם גורם עישון אקטיבי, אולם ברמת סיכון נמוכה יותר. מכאן, שחשיפה של אישה בהריון לעישון פסיבי עלולה להיות בעלת השלכות בנוגע לבריאות העובר.

 

על מנת לבחון סברה זו, סקרו החוקרים 19 מאמרים מרחבי העולם, אשר בחנו את הנזק לבריאות העובר כתוצאה מחשיפת האם לעישון פסיבי. חשיפה לעישון פסיבי הוגדרה כמגע עם עשן סיגריות כתוצאה ממקור כלשהו (בבית, במקום העבודה או מכל מקור אחר). בדיקת החשיפה נעשתה באמצעות דיווח עצמי או בדיקה ביו-כימית של רמות קוטינין (תוצר של חילוף החומרים של ניקוטין) בדם. נבדקה השפעת החשיפה של הנשים ההרות לעישון פסיבי על הפלות טבעיות, על לידת עובר מת, על מוות של התינוק בחודש הראשון לחייו ועל מומים מולדים.

 

ניתוח תוצאות המחקרים העלה שאין קשר בין חשיפת נשים הרות לעישון פסיבי לבין הפלות טבעיות ומוות של התינוק בחודש הראשון לחייו. אולם, נמצא שחשיפה לעישון פסיבי העלתה את הסיכון להולדת עובר מת ב- 23% ואת הסיכון למומים מולדים ב- 13%.

 

התזמון והמנגנון המדויקים של תהליך זה אינם ידועים עדיין ונדרשים מחקרים נוספים. יתכן, שבנוסף לנזקי העישון הפסיבי המתואר לעיל, כאשר בן הזוג מעשן באופן אקטיבי הדבר עלול להשפיע על התפתחות תאי הזרע ולהעלות את הסיכון לנזקים עתידיים אצל העובר. על כן, חשוב למנוע חשיפה לעישון פסיבי בקרב נשים לפני תקופת ההיריון ובמהלכה. כמו כן, חשוב שגברים יפסיקו לעשן לפני תחילת ההיריון של בנות זוגם.

 

המחקר פורסם בגיליון אפריל 2011 של כתב העת Pediatrics.

קשר בין עישון אקטיבי ופסיבי לבין הסיכון לחלות בסרטן שד חודרני בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת

מחקר אמריקאי חדש מעיד על קשר בין עישון אקטיבי ופסיבי לבין הסיכון לחלות בסרטן שד חודרני בקרב נשים בגילאים שאחרי הפסקת הווסת.

 

מחקרים קודמים בנושא הקשר שבין עישון לבין סרטן שד הניבו תוצאות סותרות, כאשר חלקם תומכים בקיומו של קשר כזה וחלקם שוללים אותו. מחקר זה ממשיך את הבדיקה והפעם בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת (גיל המאפיין את רוב חולות סרטן השד).

 

במחקר נעשה שימוש בנתונים שנאספו ב-Women's Health Initiative Observational Study בין השנים 1993 לבין 1998 בנוגע ל- 79,990 נשים בגילאים 50 - 79 מרחבי ארה"ב. הנשים נשאלו באופן מפורט באשר להיסטוריית העישון שלהן והחשיפה לעישון: נבדק סטטוס העישון (מעשנות, מעשנות לשעבר ולא מעשנות), מספר שנות עישון, כמות הסיגריות שהן עישנו ביום, גיל התחלת העישון, מספר שנים מאז הפסקת עישון וחשיפה לעישון פסיבי בילדות ובבגרות, בבית ובעבודה. הנשים נמצאו במעקב למשך זמן ממוצע של עשר שנים, במהלכו נתגלו אצלן 3,250 מקרים של סרטן שד חודרני.

 

נמצא, כי הסיכון של נשים מעשנות לפתח סרטן שד חודרני גבוה ב- 16% לעומת הסיכון של נשים שלא עישנו מעולם. הסיכון של נשים שעישנו בעבר גבוה ב- 9% לעומת נשים שלא עישנו מעולם.

הסיכון הינו תלוי מינון וסיכון גבוה יותר נצפה בקרב נשים אשר מעשנות שנים רבות, מעשנות הרבה, או התחילו לעשן בגיל העשרה. הסיכון הגבוה ביותר נצפה בקרב נשים אשר עישנו במשך 50 שנים ומעלה. סיכון מוגבר לחלות בסרטן שד נצפה עד 20 שנה לאחר הפסקת עישון.

 

עוד נמצא, כי בקרב נשים שלא עישנו מעולם, נשים אשר נחשפו לעישון פסיבי במידה הרבה ביותר (10 שנות חשיפה בילדות ומעלה, 20 שנות חשיפה כבוגרות בבית ומעלה ו- 10 שנות חשיפה כבוגרות בסביבת העבודה ומעלה) הן בעלות סיכון הגבוה ב- 32% לפתח סרטן שד חודרני לעומת נשים שלא נחשפו לעישון פסיבי. אולם, לא נמצא קשר בקבוצות אחרות שנחשפו לרמות נמוכות יותר של עישון פסיבי.

 

לאור הממצאים הגיעו החוקרים למסקנה, כי אכן ישנו קשר בין עישון אקטיבי לבין סיכון

מוגבר לסרטן שד חודרני בקרב נשים בגיל שלאחר הפסקת הווסת. במקרה של עישון פסיבי אפשר להצביע על קשר כזה, אך נדרשים מחקרים נוספים על-מנת לאשש את קיומו. החוקרים מציינים, שמחקרם מעיד על צורך במניעת התחלת עישון, בעיקר בגיל צעיר וכן בעידוד הפסקת עישון בכל גיל.

 

המחקר פורסם ב-1.3.2011 בכתב העת British Medical Journal.