לוקמיה מיאלואידית כרונית CML

מהי לוקמיה מיאלואידית כרונית?

לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML, Chronic Myeloid Leukemia) היא סוג של ממאירות המטולוגית הפוגעת במערכת הדם ומשפיעה על התפקוד התקין של תאי האב הרב-תכליתיים במח העצם, שמהם נוצרים כל תאי הדם. ישנם מספר סוגים של לוקמיות, ולוקמיה מיאלואידית כרונית היא אחד מהם.

מטרתו של המידע המובא בהמשך הוא לשפוך אור על אבחון לוקמיה מיאלואידית כרונית, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.

קראו בהרחבה מהו סרטן. 

מהי ממאירות המטולוגית (סרטן מערכת הדם והלימפה)?

ממאירות המטולוגית היא שם כולל לכמה סוגי מחלות ממאירות (סרטניות) המשפיעות על הייצור והתפקוד של מערכת הדם, מח העצם ומערכת הלימפה. היא כוללת את כלל סוגי הלוקמיה, את כלל סוגי הלימפומה, מיאלומה נפוצה ועוד. באופן תקין תאי הגוף השונים מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת ומתים באופן מתוכנן. כך נשמר מספר קבוע של תאים ברקמות השונות. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה או שאינם מתים כמתוכנן, או שילוב של שני המצבים הללו, ונוצר תהליך סרטני.

מחלות סרטן של מח העצם משפיעות על הייצור והתפקוד של תאי הדם. במצב זה תהליך ההתפתחות הנורמלי של תאי דם צעירים שהופכים לתאי דם בוגרים תקינים מופרע על ידי צמיחה בלתי מבוקרת של סוג לא תקין של תאי דם. שגשוג תאי דם לא תקינים מדכא את תאי מערכת הדם הבריאים, ומונע מהם לבצע תפקידים חיוניים, כמו התמודדות עם זיהומים או מניעת דימום. כאשר תאי הדם הלא תקינים מצטברים בדם, הם עלולים להתפשט לבלוטות הלימפה, הטחול, הכבד, הריאות והכליות, ולהשפיע על תפקודים שונים בגוף.

קראו עוד על מהו סרטן.

כיצד נוצרים תאי דם?

תאי הדם נוצרים במח העצם, שהוא חומר ספוגי הנמצא בתוך העצמות. תאי דם המצויים בשלב ההתפתחות המוקדם ביותר בתוך מח העצם נקראים "תאי גזע". תאים אלה נקראים גם "תאי אב רב-תכליתיים" כי מהם נוצרים כל תאי הדם: תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם. תאים אלה מגיעים בהמשך לזרם הדם ולמערכת הלימפה.

ישנם שני סוגים של תאי גזע ממוינים יותר שנוצרים מתא אב רב-תכליתי:

תאי גזע לימפואידים – תאים המתפתחים לתאי דם לבנים נקראים "לימפוציטים" והם חיוניים למערכת החיסון של הגוף.

תאי גזע מיאלואידים – תאים המתפתחים לשלושה סוגי תאים:

1. תאי דם אדומים הנושאים את החמצן בגוף.
2. תאי דם לבנים הנקראים "מונוציטים" ו"נויטרופילים" (או "גרנולוציטים").
3. טסיות דם, המסייעות בקרישת הדם ובעצירת דימומים.

התרשים הבא מתאר את אופן התפתחות תאי הדם מתוך תאי גזע:

 

מהי לוקמיה?

לוקמיה היא מחלה ממארת של מח העצם המייצר באופן מוגבר תאי דם לא תקינים. לוקמיה יכולה להיות חריפה או כרונית, וההגדרה תלויה בסוג התא שעבר השתנות ובהתאם לכך -בקצב התקדמות המחלה. לוקמיה חריפה מתפתחת בקצב מהיר. לוקמיה כרונית מתפתחת בקצב איטי יותר.

קיימים חמישה סוגים מוכרים של לוקמיה, ולכל אחד מהם מאפיינים וטיפול ייחודיים:

לוקמיה לימפובלסטית חריפה  (ALL)

לוקמיה מיאלובלסטית חריפה (AML)

לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)

לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)

לוקמיה של תאים שעירים (HCL)

דף מידע זה מתייחס ללוקמיה מיאלואידית כרונית במבוגרים בלבד. מידע על המחלה בילדים וצעירים ניתן לקרוא כאן.

 

כיצד מתפתחת לוקמיה מיאלואידית כרונית?

לוקמיה מיאלואידית כרונית מתחילה בתא האב הרב-תכליתי במח העצם, תא הגזע הראשוני. במקרים אלה מח העצם מייצר מספר רב מדי של תאי דם לבנים. תאים אלה מתרבים ללא בקרה ומפריעים לייצור תאי דם תקינים. לאחר שתאים אלה עוזבים את מח העצם, הם מתחילים להצטבר בזרם הדם – דבר הבא לידי ביטוי בספירה גבוהה של תאי דם לבנים – וכן באיברים אחרים בגוף, כמו הטחול, ובכך הם פוגעים בתפקודם התקין. 

לוקמיה כרונית מתפתחת בקצב איטי, וייתכן שיחלוף זמן רב עד שהיא תיצור בעיות רפואיות משמעותיות, כך שבפועל מרבית האנשים שאובחנו עם לוקמיה כרונית יכולים לחיות שנים רבות עם המחלה. כ-25% מהחולים מתגלים בעקבות ספירת דם שגרתית.

התפתחות המחלה קשורה לשינויים גנטיים שמתרחשים בתאים בזמן שהם מתחלקים לתאים חדשים.

הגנטיקה של התאים

לכל תא בגוף מערך הוראות ייחודי השמור רק לו, שמגדיר את האופן שבו התא אמור לפעול. מערך הוראות זה נמצא בגנים של התא (החומר התורשתי שעובר גם לתאים החדשים). למשל, גנים מסוימים יכולים להורות לתא לנוח, בעוד אחרים יכולים להורות לו לגדול או להתפתח כדי שיוכל לבצע את תפקידיו בגוף. הגנים בכל תא מאורגנים במבנים הנקראים כרומוזומים. בכל תא ישנם 23 זוגות כרומוזומים, ולכל כרומוזום יש מספר השייך לו (מ-1 עד 22, הכרומוזום הנוסף, כרומוזום 23 הוא זוג הכרומוזומים XX בנשים ו-XY בגברים). בתהליך התחלקות תאים תקין הגנים של התא מועתקים לשני התאים החדשים.

מה קורה בלוקמיה מיאלואידית כרונית?

לוקמיה מיאלואידית כרונית מתפתחת כאשר מתבצעת העברה לא תקינה של חומר גנטי  בכרומוזומים מספר 9 ו-22 בתהליך ההתחלקות של התאים. הגן ABL1 שנמצא בכרומוזום 9 מתחבר לגן BCR שנמצא בכרומוזום 22. שינוי זה יוצר כרומוזום חדש הנקרא כרומוזום פילדלפיה (Philadelphia Chromosome) והוא מכיל גן חדש הנקרא BCR-ABL. הגן החדש גורם לייצור עודף של החלבון BCR-ABL השייך לקבוצה של חלבונים הנקראת "טירוזין קינאז". חלבון זה "מתדלק" חלבונים המעודדים התפתחות של תאי דם לא תקינים במח העצם.

כרומוזום פילדלפיה הוא תהליך נרכש ומצוי רק בתאי ה-CML ולא בתאים אחרים בגוף והוא זה שגורם למחלה. חשוב להדגיש שהשינוי הגנטי הזה הוא שינוי נרכש הקיים אך ורק בתאי האב הרב-תכליתיים ואינו עובר בתורשה.

 

גורמי סיכון

הגורמים ללוקמיה מיאלואידית כרונית אינם ידועים. המחלה לא מועברת בתורשה ולכן קרובי משפחתו של אדם שחלה אינם נמצאים בקבוצת סיכון.

ישנם מספר גורמים העלולים להגדיל את הסיכון לחלות במחלה זו:

• גיל – המחלה עלולה להתפתח בכל גיל, אך נפוצה יותר בקרב מבוגרים.
• מגדר – המחלה נפוצה יותר בקרב גברים מאשר נשים.
• קרינה - חשיפה למינוני קרינה גבוהים בדומה לקרינה המשתחררת לאחר פיצוץ אטומי או תאונה גרעינית, ידועה כמעלה את הסיכון לחלות ב-CML. עם זאת, מעטים המקרים שבהם אנשים נחשפים למנות קרינה גבוהות כאלו.

חשוב לדעת שלא נמצא קשר בין הסיכון לחלות ב-CML ובין מגורים בסמוך לתחנות כוח גרעיניות, חשיפה לשדות אלקטרו-מגנטיים, או מגורים בסמוך לקווי מתח גבוה.

קראו עוד על סרטן וסביבה.

 

תסמיני המחלה

כיוון שהמחלה מתפתחת באיטיות, קשה לגלותה בשלבים מוקדמים ולא תמיד מופיעים תסמינים. תסמיני המחלה משתנים בהתאם לשלבי המחלה השונים, המפורטים בהמשך. 

התסמינים יכולים לכלול את התופעות הבאות:

• עייפות, חולשה וחיוורון
• חום
• הזעה בלילה
• אובדן תיאבון או תחושת מלאות גם אחרי ארוחה קטנה
• ירידה במשקל
• פציעות ודימומים לא רגילים, הופעת שטפי דם
• הרגשת מלאות או גוש קטן בצד שמאל של הבטן, בשל טחול מוגדל
• כאבי עצמות
• כאבי ראש
• נטייה מוגברת לזיהומים
• קוצר נשימה
• בלוטות נפוחות
• שינויים בעור, גירויים, גידולים ובליטות.

בעיות רפואיות העלולות להיווצר מלוקמיה

לוקמיה עלולה לפגוע בייצור תאי דם שונים (אדומים, לבנים, טסיות) ולגרום לבעיות רפואיות.

• אנמיה – מחסור בתאי דם אדומים שעשוי לגרום לחולשה, עייפות וקוצר נשימה.
• נויטרופניה – רמה נמוכה של נויטרופילים, שהם סוג של תאי דם לבנים שיש להם תפקיד משמעותי בדיכוי זיהומים הנגרמים מחיידקים.
• תרומבוציטופניה – מיעוט טסיות דם, מצב שיכול לגרום לדימומים שונים (במיוחד דימומים תכופים מהאף ומהחניכיים).
• תרומבוציטוזיס – עלייה במספר טסיות הדם שעלולה לגרום לקרישיות יתר.

תסמינים נדירים

• שינויים בראייה
• כאבי מפרקים
• בגברים: זקפה ממושכת וכואבת (פריאפיזם) הנוצרת מגודש כלי דם בגלל ריבוי התאים הלבנים. 

 

אבחון המחלה

נכון להיום לא קיים אבחון מוקדם ללוקמיה מיאלואידית כרונית, והתסמינים שמלווים את המחלה דומים לתסמינים של מחלות רבות אחרות. לעיתים המחלה מתגלה במקרה בעקבות בדיקות דם שבוצעו במסגרת בירור רפואי אחר או בעקבות בדיקות שגרתיות. לכן, במקרה של הופעת תסמינים, יש לפנות לרופא או לרופאת המשפחה, ואלה יבדקו אותך ובמידת הצורך ישלחו אותך לבצע בדיקות נוספות. אם תוצאות הבדיקה אינן תקינות, תינתן לך הפניה להמשך בדיקה וטיפול אצל רופא או רופאה המטולוגים – מומחים במחלות במערכת הדם.

הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מאבחון לוקמיה מיאלואידית כרונית:

בדיקות מעבדה (דם).

בדיקות דימות, בעיקר להערכת גודל הכבד והטחול לרוב באמצעות אולטרה-סאונד בטן. 

קראו בהרחבה על בדיקות האבחון השונות.

דגימת מח עצם

בבדיקה זו נלקחת דגימה קטנה של מח עצם מחלקה האחורי של עצם האגן. הדגימה תיבדק תחת מיקרוסקופ כדי לראות אם ישנם תאי דם לבנים לא תקינים. אם יימצאו תאים חשודים יבוצע זיהוי של תאים אלו, וניתן יהיה לקבוע את סוג הלוקמיה.

דגימת מח עצם מתבצעת בהרדמה מקומית. בחלק מבתי החולים ניתנת למטופל תרופת הרגעה המשפיעה לזמן קצר במהלך ביצוע הבדיקה. לאחר הרדמת האזור מוחדרת בעדינות מחט דרך העור אל תוך העצם, ובעזרת מזרק מיוחד שואבים דגימה ממח העצם, ונלקחת ביופסיה. הבדיקה מתבצעת באשפוז רגיל או באשפוז יום ונמשכת כ-15 עד 20 דקות. במהלך הבדיקה תיתכן תחושת אי-נוחות קלה, אולם היא תימשך זמן קצר בלבד. לאחר הבדיקה ייתכנו כאבים קלים שיימשכו כמה ימים, ואפשר ליטול משככי כאבים להרגעתם.

 

בדיקות גנטיות

בדיקת דם ציטוגנטית לאיתור כרומוזום פילדלפיה

בדיקה סטנדרטית שבה בוחנים תחת מיקרוסקופ את הכרומוזומים בדם ובמח העצם ובודקים את מספר הכרומוזומים, את גודלם ואת צורתם. במסגרת בדיקה זו מאתרים את נוכחותו של כרומוזום פילדלפיה בדם ובמח העצם.

בדיקת FISH (Fluorescent in situ hybridization)

בדיקה הבוחנת את הכרומוזומים בדם ובמח העצם. הבדיקה עושה שימוש בצבעים פלורוסנטיים מיוחדים שצובעים גנים מסוימים או חלקי כרומוזומים מסוימים. באמצעות בדיקה זו אפשר לאתר חלקים של גן BCR-ABL בכרומוזומים. הבדיקה לא מצריכה גידול תרביות תאים ולכן מספקת תוצאות מהירות יותר בהשוואה לבדיקה ציטוגנטית רגילה.

בדיקת PCR לאיתור הגן BCR-ABL

בדיקה הנעשית בשיטה הנקראת "תגובת שרשרת של פולימארז" (Polymerase Chain Reaction) או בקיצור – PCR ובוחנת שינויים גנטיים. זוהי בדיקה רגישה המסוגלת לאתר את הגן BCR-ABL ומאפשרת זיהוי של תא CML אחד מתוך 10 מיליון תאים בריאים.

המתנה לתוצאות הבדיקות

ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.

האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את 'טלתמיכה'®, מוקד תמיכה טלפוני בעברית וברוסית. המוקד מעניק סיוע מיידי ראשוני לחולי וחולות סרטן ולקרוביהם הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. צוות המוקד מפנה לטיפול בבית החולים או בקהילה לפי הצורך. ניתן לפנות למוקד בטל': 1-800-200-444.

 

שלבי המחלה

לוקמיה מיאלואידית כרונית יכולה להתפתח לשלושה שלבים אפשריים. שלב המחלקה נקבע בהתאם למספר התאים הלא בשלים בדם ובמח העצם (תאים בלסטיים) ולחומרת התסמינים.

השלב הכרוני

מרבית המטופלים מאובחנים בשלב הכרוני של המחלה. בשלב זה, פחות מ-10% מהתאים במח העצם הם תאים שלא עברו התמיינות וקרויים "תאים בלסטיים". אם יש תסמינים הם יופיעו בצורה מתונה ולא יופיעו בהכרח אצל כל אחד.

השלב המואץ

בשלב המואץ בין 10% ל-19% מתאי מח העצם הם תאים בלסטיים. בשלב זה התסמינים ניכרים יותר ויכולים לכלול עייפות, ירידה במשקל, נפיחות בבטן או תחושת אי-נוחות בצדה השמאלי של הבטן כתוצאה מטחול מוגדל.

השלב הבלסטי

השלב הבלסטי הוא השלב האחרון שאליו עלולה המחלה להתפתח והיא דומה ללוקמיה חריפה. בשלב זה למעלה מ-20% מתאי מח העצם הם תאים בלסטיים, וייתכן שתאי הלוקמיה יתפשטו לאיברים אחרים.

קראו בהרחבה על לוקמיה מיאלובלסטית חריפה (AML).

 

תכנון הטיפול

תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, ובשלב שלה (כלומר, שלב כרוני, מואץ או בלסטי).

במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של  אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.

כדי להתכונן לפגישה עם הצוות הרפואי כדאי להיכנס לדף המידע בנושא עצות לקראת פגישה עם הרופא או הרופאה.

מטרות הטיפול, יתרונות הטיפול וחסרונותיו

חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולרקע הרפואי של החולה. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.

לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.

בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.

חוות דעת רפואית נוספת

זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".

המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי. לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.

מתן הסכמה מדעת

לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.

 

טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה)

הטיפול הביולוגי הוא טיפול תרופתי ממוקד המנטרל את פעילותם של התאים הסרטניים, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג תאי הסרטן או עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ביולוגיים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד.

קראו עוד על טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה).

בלוקמיה מיאלואידית כרונית נעשה שימוש בתרופות מכווננות נגד החלבון BCR-ABL  המדכאות את יכולתו לפעול. תרופות אלו הן מסוג "מעכבות טירוזין קינאז". אלה התרופות שנעשה בהן שימוש:

• אימטיניב - Imatinib (גליבק® - ®Glivec)*
• נילוטיניב - Nilotinib (טסינגה® - ®Tasigna)*
• דסטיניב - Dasatinib (ספרייסל® - ®Sprycel)*
• פונטיניב - Ponatinib (איקלוסיג® - ®Iclusig)*
• בוסוטיניב - Bosutinib (בוסוליף® - ®Bosulif)*
• אסימיניב – Asciminib (סמבליקס® - ®Scemblix)*

*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.

תופעות לוואי של הטיפול הביולוגי

תופעות הלוואי האפשריות כוללות בחילות והקאות, אובדן תיאבון, כאבי ראש, כאבים בשרירים ובעצמות, אגירת נוזלים, שינויים בעור (פריחה, אדמומיות, יובש או גרד), עייפות ותשישות, עצירות או שלשולים, סיכון מוגבר לזיהומים, חבלות ודימומים ואנמיה.

מידע מפורט על הטיפול ועל תופעות הלוואי של כל אחת מהתרופות ניתן למצוא בדפי המידע שלהן.

חשוב מאוד לזכור כי כל אחת מהתרופות שניתנות לטיפול ב-CML יכולה להפסיק לפעול או לפעול יתר על המידה בגלל יחסי גומלין עם תרופות או תוספי מזון הניתנים במסגרת טיפולי רפואה משלימה. אין ליטול תרופה או תוסף מזון בלי לבדוק עם הרופא המטפל שאין תגובה בין-תרופתית עם התרופה שניתנת לטיפול ב-CML.

 

השתלת תאי גזע (תאי אב)

השתלת תאי גזע מתורם הייתה טיפול מקובל ב-CML, אך כיום כמעט אינה נמצאת בשימוש בזכות הטיפולים הביולוגיים שתוארו למעלה. השתלה נעשית באמצעות תהליך של עירוי דם, שבו מוחלפים תאי גזע לא תקינים בגוף החולה בתאי גזע חדשים ובריאים של תורם מתאים. לפני ההשתלה ניתן טיפול כימי במינונים גבוהים במיוחד במטרה להשמיד את תאי הלוקמיה. טיפול זה פוגע גם בתאים התקינים במח העצם, וההשתלה מאפשרת לבנות את מח העצם מחדש. 

קראו בהרחבה על השתלת תאי גזע ומח עצם.

 

טיפול תומך (פליאטיבי) 

טיפול תומך (הנקרא גם "טיפול פליאטיבי") הוא טיפול שניתן במשך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים, כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.

כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שבו מוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.

במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.

למידע מפורט בנושא: מהו טיפול תומך (פליאטיבי)?

 

רפואה משלימה ומשולבת 

המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.

אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, יש להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.

בהקשר זה, חשוב לדעת שהטיפולים המשלימים הניתנים דרך הפה או בהזרקות יכולים גם להזיק. דבר זה נכון לגבי כלל מחלות הסרטן, ובמיוחד לגבי לוקמיה מיאלואידית כרונית. חלק מהטיפולים הניתנים במסגרת טיפולי הרפואה המשלימה כוללים פעילות ביולוגית שגורמת להפרעות במערכות הגוף, כמו חומרים שמפריעים למנגנון קרישת הדם. חלק מהחומרים הטבעיים בהם נעשה שימוש מתחרים עם תרופות המרשם על אנזימים בכבד שתפקידם לפרק תרופות. מצב זה עלול לגרום לתת-פעילות של התרופות אם הן מתפרקות מהר מדי, וחמור מכך - להחמרה בתופעות הלוואי אם הן לא מתפרקות ונשארות בדם לזמן ארוך. כל זאת עלול לפגוע בטיפול במחלה. לכן, לפני כל החלטה בנוגע לטיפול ברפואה משלימה – יש להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים.

קראו עוד על רפואה משלימה וסרטן. ניתן להתייעץ גם בפורום רפואה משלימה ומשולבת.

 

מעקב

לוקמיה מיאלואידית כרונית היא מחלה כרונית שמלווה את החולה למשך שנים. הטיפולים הקיימים כיום יעילים, ויכולים לסייע בשליטה על המחלה למשך שנים רבות. לכן יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם ובהן בדיקת PCR כדי לבדוק את רמת החלבון בתגובה לטיפול. לאחר שלוש שנים שבהן בדיקות PCR מעידות על הפוגה מלאה של המחלה ייעשה ניסיון להפסקת הטיפול. חולים רבים נשארים ללא מחלה וללא צורך בטיפול.

פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.

קראו עוד על תהליך ההחלמה במדריך 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן'.

לאגודה למלחמה בסרטן פורומים בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.

מעקב אחר התגובה לטיפול

עם תחילת הטיפול יהיה צורך להיות במעקב תקופתי כדי שהצוות הרפואי יוכל לבדוק את השפעת התרופות על גופך ואת תגובתו לתסמינים ולתופעות הלוואי. בשלבים מאוחרים יותר הבדיקות התקופתיות יתקיימו לעיתים רחוקות יותר. שינויים בטיפול שנקבע לך ייעשו בהתאם לאופן שבו גופך יגיב לטיפול. מטרת הטיפול היא לגרום להפוגה במחלה, כלומר, שלא יימצאו סימנים למחלה בדם או במח העצם. ישנן רמות שונות של תגובה לטיפולים: תגובה המטולוגית ותגובה מולקולרית.

תגובה המטולוגית

ספירת הדם של הכדוריות הלבנות בדם תהיה לרוב גבוהה בזמן אבחון המחלה. תגובה המטולוגית נמדדת בהתאם לאיזון רמות תאי הדם וחזרתן לרמות תקינות, והיא נעשית באמצעות בדיקת ספירת דם. לרוב, התגובה ההמטולוגית תופיע בתוך כשלושה חודשים מתחילת הטיפול באחד ממעכבי הטירוזין קינאז.

תגובה מולקולרית

באמצעות בדיקת PCR ניתן לבדוק אם נותרו תאי לוקמיה בדם ולאתר את הימצאות הגן BCR-ALB בדם. זו הבדיקה הרגישה ביותר שבאמצעותה ניתן לבדוק את התגובה לטיפול במחלה. לרוב הבדיקה מבוצעת מדי שלושה חודשים, ובשלבים מאוחרים יותר - בהתאם למצב ולהתקדמות הטיפול - היא יכולה להתבצע מדי שלושה עד שישה חודשים.

 

מחקרים קליניים

מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת. מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.

מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.

אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.

למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן.

לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע. במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il

 

התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן

תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה ומסוג המחלה והסיכוי להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. 

להמשך

 

מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן - לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם

למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן