ייעוץ מקצועי: פרופ' דינה בן יהודה
בעמוד זה תוכלו למצוא מידע על:
- המחלה, כיצד היא מתפתחת ומהם גורמי הסיכון
- תסמינים ושיטות האבחון
- תכנון הטיפול וסוגי הטיפולים המוצעים
- טיפול תומך ורפואה משלימה
- התמודדות רגשית ושירותי האגודה
לקבלת מידע נוסף והכוונה לשירותי הסיוע, הליווי והתמיכה של האגודה, פנו אלינו בטופס זה או בשיחת חינם למוקד טלמידע בטלפון: 1-800-599-995.
לימפומה היא שם כולל לקבוצת מחלות סרטן של מערכת הלימפה והיא כוללת שני סוגים עיקריים: לימפומה מסוג הודג'קין (HL) ולימפומה שאינה הודג'קין (NHL). לימפומה ע"ש ברקיט ולימפומה דמוית ברקיט הן סוג של לימפומה שאינה הודג'קין. בשל הדימיון הרב בין שני סוגי המחלות, עמוד זה מתייחס ללימפומה ע"ש ברקיט.
מטרתו של המידע המובא בהמשך היא לשפוך אור על האבחון, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
קראו בהרחבה על לימפומה שאינה הודג'קין (NHL).
לימפומה ע"ש ברקיט מתפתחת בתאי דם לבנים מסוג B והיא יכולה להתפתח בבלוטות הלימפה. בגלל שתאי לימפומה יכולים לנוע בגוף דרך מערכת הלימפה וזרם הדם, המחלה עלולה להתפתח גם באזורים אחרים בגוף כמו מח העצם, מערכת העיכול (במיוחד המעי), הכליות, העצמות או השחלות. היא גם יכולה להתפשט למערכת העצבים המרכזית.
מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף, המגנה עליו מפני זיהומים ומחלות, ומנקזת נוזלים מהרקמות ומאיברי הגוף השונים. היא מורכבת מבלוטות (קשריות) לימפה, כלי לימפה המקשרים בין הבלוטות, לימפוציטים ורקמות לימפה. גם הטחול, התימוס (בלוטת המגן) והשקדים הם חלק ממערכת הלימפה.
קראו עוד על מערכת הלימפה.
ברוב המקרים לא ניתן לזהות גורם ברור להתפתחות המחלה, אבל יש גורמים הידועים כמעלים את הסיכון להתפתחות לימפומה ע"ש ברקיט:
יש גורמים נוספים המעלים את הסיכון להתפתחות לימפומה שאינה הודג'קין. לפירוט ראו כאן.
התסמין הנפוץ ביותר של לימפומה שאינה הודג'קין הוא נפיחות לא מכאיבה בבלוטות הלימפה באחד האזורים בגוף בהם יש בלוטות לימפה, כגון הצוואר, בית השחי או המפשעה. חלק מהמטופלים חווים תסמינים אחרים, הקשורים למקום בגוף שבו מתפתחת המחלה.
בחלק קטן מהמקרים יכולים להופיע תסמינים כלליים הנקראים תסמיני B: חום מעל 38 מעלות, הזעות לילה מרובות, ירידה לא מוסברת במשקל. ייתכנו גם קוצר נשימה, שלשול, אובדן תיאבון, גירוד בעור ועייפות.
עם הופעת תסמינים הנראים כתסמיני לימפומה יש לפנות לבדיקה רפואית אך חשוב לדעת שלרוב נפיחות בבלוטות ותסמינים אחרים שתוארו לעיל מופיעים בשל זיהום ולא בהכרח בשל לימפומה.
קראו בהרחבה על תסמינים של לימפומה שאינה הודג'קין.
הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל כחלק מאבחון לימפומה שאינה הודג'קין:
מידע מפורט על הבדיקות השונות ניתן למצוא כאן.
קראו עוד על אבחון לימפומה שאינה הודג'קין.
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד שכל תוצאות הבדיקות יתקבלו ועד פגישת העדכון עם הרופא או הרופאה. תקופת ההמתנה עלולה להיות מלווה בחששות ובמתח, לכן מומלץ להיעזר בבני משפחה או בחברים קרובים בשביל תמיכה וסיוע.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את 'טלתמיכה'®, מוקד תמיכה טלפוני בעברית וברוסית. המוקד מעניק סיוע מיידי ראשוני לחולי וחולות סרטן ולקרוביהם הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. צוות המוקד מפנה לטיפול בבית החולים או בקהילה לפי הצורך. ניתן לפנות למוקד בטל': 1-800-200-444.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון הסרטן וסוג הלימפומה, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) בהתאם למספר בלוטות הלימפה הנגועות ולמידת ההתפשטות לאיברים אחרים. השיטה המקובלת לקביעת שלב המחלה בלימפומה שאינה הודג'קין משתמשת בדירוג בין 1 ל-4. קביעת שלב המחלה מסייעת לרופאים להחליט מהו הטיפול הטוב ביותר עבורך.
שלב המחלה נקבע על פי מספר בלוטות הלימפה הנגועות ומיקומן בגוף ועל פי מידת התפשטותה של המחלה לאיברים אחרים, כגון מח העצם או הכבד. השיטה המשמשת לקביעת שלב לימפומה ע"ש ברקיט היא שיטת סנט ג'וד/ארבור (St Jude/Arbor).
שלב 1: יש גידול אחד מחוץ לבלוטת לימפה או קבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועות (למשל בבית השחי, בצוואר, במפשעה), אך הן אינן נמצאות בבית החזה או בבטן.
שלב 2: בשלב זה מתקיים אחד מהמצבים הבאים:
שלב 2R: הלימפומה הייתה באזור הבטן, אך הוסרה לחלוטין בניתוח.
שלב 3: בשלב זה מתקיים אחד מהמצבים הבאים:
שלב 3A: הלימפומה נמצאת רק באזור הבטן אך אי-אפשר להסירה בניתוח.
שלב 3B: כמה איברים בחלל הבטן נמצאו נגועים.
שלב 4: כל אחד מהמצבים לעיל, כשבזמן האבחון גם המוח ועמוד השדרה (מערכת העצבים המרכזית) ו/או מח העצם נגועים.
לצד ציון שלב המחלה, הרופאים משתמשים גם באותיות A או B, על מנת לציין אם המטופל חווה את התסמינים הללו:
האות A מציינת שאין תסמינים כאלה, והאות B מציינת את קיומו של תסמין אחד או יותר.
לאחר קביעת סוג המחלה, קצב ההתפתחות שלה, והשלב שבו היא נמצאת אפשר לתכנן את הטיפול הטוב והמתאים ביותר עבורך.
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל רופאים ורופאות מתחומי הכירורגיה, הרדיולוגיה, הפתולוגיה והאונקולוגיה. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
כדי להתכונן לפגישה עם הצוות הרפואי כדאי להיכנס לדף המידע בנושא עצות לקראת פגישה עם הרופא או הרופאה.
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה: טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה; טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי; טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם ניתן לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס את תאי הגידול הסרטני. הטיפול הכימי יכול להינתן גם בשילוב עם טיפולים אחרים, דוגמת ניתוח, טיפול בקרינה, טיפול מכוונן מטרה, אימונותרפיה ו/או טיפול הורמונלי. קיימים מספר פרוטוקולים לטיפול כימי בלימפומה ע"ש ברקיט שכוללים שילוב של מספר תרופות הם נקבעים בהתאם לשלבי המחלה.
קראו בהרחבה על הטיפול הכימי (כימותרפיה) ועל אימונותרפיה.
לעיתים יעשה שימוש באחת משתי התרופות האלה במסגרת הפרוטוקול הזה:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
***דקסמתזון היא תרופה סטרואידית. קראו בהרחבה על טיפול בסטרואידים.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
**פרדניזון הוא תרופה סטרואידית. קראו בהרחבה על טיפול בסטרואידים.
***או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
במקרים מסוימים של לימפומה קיים סיכון למעורבות של מערכת העצבים המרכזית. לעיתים המחלה מערבת את מערכת העצבים כבר בעת האבחנה או במהלך הטיפול. משום שמערכת זו מוגנת על ידי מחסום הדם־מוח (Blood-Brain Barrier) רוב התרופות הכימותרפיות אינן חודרות אליה בכמות מספקת. לכן, במקרים של טיפול מונע וכן כאשר קיימת מעורבות של מערכת העצבים במחלה, משלבים שתי גישות טיפוליות: מתן תרופות כימותרפיות במינון גבוה דרך הווריד המסוגלות לחדור את מחסום הדם־מוח, בהן תרופה בשם מטוטרקסאט (Methotrexate),* והזרקה אינטרה־תקאלית, שזו הזרקה ישירה של תרופות לנוזל המקיף את המוח ואת חוט השדרה.
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
בטיפול זה נעשה שימוש בקרינה רדיואקטיבית באנרגיה גבוהה, המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מזערי ככל האפשר לתאים הבריאים. הטיפול ניתן במסגרת יחידת הקרינה במכונים האונקולוגיים בבתי החולים. הטיפול בקרינה אינו פועל על הגוף כולו אלא רק על האזור שאליו הוא מכוון, ונעשה בו שימוש כאשר התאים הסרטניים ממוקמים רק באזור אחד או שניים של בלוטות לימפה באותו חלק בגוף (שלב 1 או 2). לעתים ניתן טיפול בקרינה לאחר טיפול כימי, כדי להקל את תסמיני המחלה, כגון כאבים, או לפני השתלת תאי גזע.
קראו בהרחבה על טיפול בקרינה.
במקרים מסוימים ניתן לבצע השתלת מח עצם לאחר טיפול ראשוני. בטיפול ניתנת כימותרפיה במינון גבוה ולאחר מכן מוחזרים לגוף תאי גזע שיוצרים מחדש את מח העצם.
זהו טיפול אינטנסיבי ומתאים רק לחולים שמצבם בריאותם הכללי טוב מספיק כדי להתמודד עם תופעות הלוואי, ולכן אינו נעשה באופן שגרתי.
קראו בהרחבה על השתלת תאי גזע ומח עצם.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
הסבר מפורט על הטיפול התומך ניתן למצוא כאן.
המונח רפואה משלימה (משלבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
קראו עוד על רפואה משלימה וסרטן. ניתן להתייעץ גם בפורום רפואה משלימה ומשולבת.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. לעתים קיים סיכון להתפתחות רקמת צלקתית בבלוטות הלימפה שנפגעו לאחר הטיפול. הצלקת עלולה להקשות על היכולת להעריך אם נותרו עדיין תאים סרטניים בבלוטות אלו, ולכן, עם סיום הטיפול תתבצע סריקת PET CT כדי לבדוק אם קיימת עדות למחלה בגוף.
פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
קראו עוד על תהליך ההחלמה במדריך 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן'.
לאגודה למלחמה בסרטן פורומים בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שחלו.
להמשך
ייעוץ מקצועי:
פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי, מרכז רפואי הדסה ירושלים. מנהלת המחלקה לחינוך רפואי בבית הספר לרפואה ע"ש מרים ואהרון גוטווירט.
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בדף מידע זה ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.התכנים המופיעים בעמוד זה נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.