ייעוץ מקצועי: פרופ' דינה בן יהודה
בעמוד זה תוכלו למצוא מידע על:
- המחלה, כיצד היא מתפתחת ומהם גורמי הסיכון
- תסמינים ושיטות האבחון
- תכנון הטיפול וסוגי הטיפולים המוצעים
- טיפול תומך ורפואה משלימה
- התמודדות רגשית ושירותי האגודה
לקבלת מידע נוסף והכוונה לשירותי הסיוע, הליווי והתמיכה של האגודה, פנו אלינו בטופס זה או בשיחת חינם למוקד טלמידע בטלפון: 1-800-599-995.
לימפומה היא שם כולל לקבוצת מחלות סרטן של מערכת הלימפה והיא כוללת שני סוגים עיקריים: לימפומה מסוג הודג'קין (HL) ולימפומה שאינה הודג'קין (NHL). לימפומה באזורים ההיקפיים שבבלוטות הלימפה היא סוג של לימפומה שאינה הודג'קין.
מטרתו של המידע המובא בהמשך היא לשפוך אור על האבחון, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
קראו בהרחבה על לימפומה שאינה הודג'קין (NHL).
מחלה זו נדירה ביותר ומופיעה בעיקר במבוגרים מגיל 60 ומעלה. המונח 'אזור היקפי' מתייחס לאזור בבלוטות הלימפה שבו נמצאו תאי B לא תקינים.
הגורמים למחלה זו אינם ידועים והיא אינה מידבקת.
יש גורמים נוספים המעלים את הסיכון להתפתחות לימפומה שאינה הודג'קין. לפירוט ראו כאן.
הסימן הראשון למחלה יכול להיות נפיחות בלתי מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת בעקבות גדילתן של בלוטות הלימפה הנגועות. תסמינים אפשריים אחרים הם: אובדן תיאבון, עייפות או הזעות לילה, חום גבוה ללא סיבה וירידה במשקל (תסמינים הנקראים תסמיני B).
קראו בהרחבה על תסמינים של לימפומה שאינה הודג'קין.
האבחון נעשה באמצעות הסרת בלוטת לימפה מוגדלת ובדיקתה במיקרוסקופ (ביופסיה). מדובר בניתוח קטן המבוצע בהרדמה מקומית או מלאה. ניתן לקחת ביופסיות גם מאזורים אחרים בגוף. ייתכן שהרופא ירצה לבחון את הקיבה מקרוב (תוך שימוש בצינור גמיש ארוך הנקרא 'אנדוסקופ'), משום שמחלה זו מתפתחת במקרים רבים בקיבה, ולא בבלוטות הלימפה. לימפומה באזורים ההיקפיים של בלוטות הלימפה מאובחנת רק כאשר אין כל עדות ללימפומה בקיבה. ייתכן שיבוצעו בדיקות נוספות, כגון בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות ממח העצם, כדי לקבל מידע נוסף על סוג המחלה ועל מידת התפשטותה בגוף. תוצאות הבדיקות יסייעו לרופא המטפל לבחור בטיפול היעיל והמתאים ביותר.
מידע מפורט על הבדיקות השונות ניתן למצוא כאן.
קראו עוד על אבחון לימפומה שאינה הודג'קין.
שלב המחלה: נקבע על פי מספר בלוטות הלימפה הנגועות שאותרו ומיקומן בגוף ועל פי התפשטות המחלה לאיברים אחרים, כגון מח העצם או הכבד.
שלב 1: המחלה פגעה בקבוצת בלוטות לימפה אחת באזור מסוים אחד בגוף.
שלב 2: יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נמצאו נגועות, אך כולן ממוקמות באותו חלק של הגוף - עליון או תחתון (מעל לסרעפת או מתחתיה).
שלב 3: הלימפומה פגעה בבלוטות לימפה בחלקו העליון והתחתון של הגוף. על פי שיטת דירוג זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.
שלב 4: המחלה התפשטה מחוץ לבלוטות הלימפה לאיברים אחרים, כגון העצמות, הכבד או הריאות.
כאשר החולה סובל מתסמיני B (ירידה במשקל, חום גבוה או הזעות לילה), תצוין האות B בשלב המחלה - למשל: שלב 2B. כשתסמינים אלו אינם מופיעים, תצוין האות A. לעתים המחלה עלולה להתפתח באזורים מחוץ למערכת הלימפה. מצב זה מיוצג באמצעות האות E, המסמלת את המונח חוץ-בלוטית (Extra Nodal, לדוגמה: שלב 3AE).
דרגה: לימפומת תאי B באזורים היקפיים בבלוטה מסווגת כלימפומה בדרגה נמוכה, המתפתחת באיטיות רבה. אצל חלק מהמטופלים המחלה עלולה להפוך ללימפומה אגרסיבית המצריכה טיפול מיידי.
אם המחלה אינה גורמת לתסמינים, ייתכן שלא יהיה צורך רפואי לתת טיפול כלשהו, אלא להימצא במעקב רפואי תקופתי אצל הרופא המטפל. לאחר קבלת טיפול, רוב המטופלים אינם חווים תסמינים כלשהם המעידים על מחלה פעילה (שלב הנקרא הפוגה/רמיסיה). אם המחלה שבה ומופיעה, ניתן לטפל בה שוב ולהגיע למצב הפוגה נוסף. בדרך זו ניתן לשלוט בהתקדמות המחלה למשך שנים.
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות כימיות (ציטוטוקסיות) המשמידות תאים סרטניים. מדובר בטיפול חשוב ללימפומה באזורים היקפיים של בלוטות לימפה, המוביל במקרים רבים להפוגה במחלה. ייתכן שבנוסף לטיפול הכימי, הניתן בטבליות, בזריקות או בעירוי לווריד, יינתן גם הנוגדן החד-שבטי ריטוקסימאב, הפועל על תאי B. ייתכן שתקבל תרופה כימית אחת או יותר יחד (כימותרפיה משולבת).
קראו בהרחבה על הטיפול הכימי (כימותרפיה).
טיפולים כימיים ללימפומה באזורים ההיקפיים של בלוטות לימפה כוללים:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול בנוגדנים חד-שבטיים: נוגדנים חד-שבטיים מזהים חלבונים מסויימים על פני התאים הסרטניים, נצמדים אליהם, ומעוררים את המערכת החיסונית להשמיד אותם. ריטוקסימאב* הוא נוגדן חד-שבטי הניתן בעירוי לווריד, ונצמד לתאי B.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
קראו עוד על טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה).
בטיפול זה נעשה שימוש בקרינה באנרגיה גבוהה, המשמידה את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מזערי ככל האפשר לתאים הבריאים. הטיפול ניתן במסגרת יחידת הקרינה במכונים האונקולוגיים בבתי החולים. הטיפול בקרינה אינו פועל על הגוף כולו אלא רק על האזור שאליו הוא מכוון, ונעשה בו שימוש כאשר התאים הסרטניים ממוקמים רק באזור אחד או שניים של בלוטות לימפה באותו חלק בגוף (שלב 1 או 2). לעתים ניתן טיפול בקרינה לאחר טיפול כימי, כדי להקל את תסמיני המחלה, כגון כאבים, או לפני השתלת תאי גזע.
קראו בהרחבה על טיפול בקרינה.
תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול במחלה, הם גם מסייעים בשיפור ההרגשה ובהפחתת בחילות.
תאי גזע הם תאים ראשוניים שמהם מתפתחת שורה ארוכה של תאים, בהם תאי מערכת הדם (תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם). מדובר בטיפול אינטנסיבי, המתאים רק לחולים שמצבם בריאותם הכללי טוב מספיק כדי להתמודד עם תופעות הלוואי, ולכן אינו נעשה באופן שגרתי. לצורך הטיפול אוספים תאי גזע של המטופל עצמו ומאחסנים אותם. בדרך זו המטופל יכול לקבל טיפול כימי במינון גבוה, במטרה להשמיד את תאי הלימפומה. לאחר הטיפול הכימי יוחזרו תאי הגזע לגוף בעירוי (בדומה לעירוי דם), כדי לסייע למח העצם להתאושש מהשפעות הטיפול הכימי. השתלה שבה משתמשים בתאים של המטופל עצמו מכונה 'השתלה אוטולוגית'. חלק מהמטופלים יעברו השתלת תאי גזע מאדם אחר ('השתלה אלוגנאית').
קראו בהרחבה על השתלת תאי גזע ומח עצם.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
הסבר מפורט על הטיפול התומך ניתן למצוא כאן.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
מומלץ להימנע משימוש בתוספי תזונה או צמחי מרפא ללא התייעצות רפואית משום שחלק מתוספי התזונה וצמחי המרפא עלולים להשפיע על יעילות התרופות או להחמיר את תופעות הלוואי.
קראו עוד על רפואה משלימה וסרטן. ניתן להתייעץ גם בפורום רפואה משלימה ומשולבת.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. לעיתים קיים סיכון להתפתחות רקמת צלקתית בבלוטות הלימפה שנפגעו לאחר הטיפול ובלוטות הלימפה עשויות להיות מוגדלות בשל כך. הצלקת גם עלולה להקשות על היכולת להעריך אם נותרו עדיין תאים סרטניים בבלוטות אלו, ולכן, עם סיום הטיפול תתבצע סריקת PET CT כדי לבדוק אם קיימת עדות למחלה בגוף.
פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות – כמו חום ממושך, ירידה במשקל, הזעות לילה או הופעת נפיחויות חדשות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
קראו עוד על תהליך ההחלמה במדריך 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן'.
לאגודה למלחמה בסרטן פורומים בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שחלו.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
ייעוץ מקצועי:
פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי, מרכז רפואי הדסה ירושלים. מנהלת המחלקה לחינוך רפואי בבית הספר לרפואה ע"ש מרים ואהרון גוטווירט.
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בדף מידע זה ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.התכנים המופיעים בעמוד זה נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.