ייעוץ מקצועי: פרופ' דינה בן יהודה
בעמוד זה תוכלו למצוא מידע על:
- המחלה, כיצד היא מתפתחת ומהם גורמי הסיכון
- תסמינים ושיטות האבחון
- תכנון הטיפול וסוגי הטיפולים המוצעים
- טיפול תומך ורפואה משלימה
- התמודדות רגשית ושירותי האגודה
לקבלת מידע נוסף והכוונה לשירותי הסיוע, הליווי והתמיכה של האגודה, פנו אלינו בטופס זה או בשיחת חינם למוקד טלמידע בטלפון: 1-800-599-995.
לימפומה היא שם כולל לקבוצת מחלות סרטן של מערכת הלימפה והיא כוללת שני סוגים עיקריים: לימפומה מסוג הודג'קין (HL) ולימפומה שאינה הודג'קין (NHL). לימפומה של לימפוציטים קטנים היא סוג של לימפומה שאינה הודג'קין.
מטרתו של המידע המובא בהמשך היא לשפוך אור על האבחון, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
קראו בהרחבה על לימפומה שאינה הודג'קין (NHL).
גידול סרטני של לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג B. מחלה זו נדירה באנשים מתחת לגיל 50, ונפוצה יותר בגברים מאשר בנשים. בגלל שהיא מתפתחת באיטיות רבה, היא נקראת לעתים גם 'לימפומה מתונה'.
לימפומה זו דומה למחלת לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL), אך ההבדל הוא שכאשר מאבחנים לימפומה של לימפוציטים קטנים, תאי B לא תקינים נמצאים בבלוטות הלימפה - אך לא בזרם הדם כפי שמתרחש ב-CLL.
הגורמים למחלה זו אינם ידועים. בדומה למחלות סרטן אחרות, היא אינה מידבקת ולא ניתן להעבירה לאנשים אחרים.
יש גורמים נוספים המעלים את הסיכון להתפתחות לימפומה שאינה הודג'קין. לפירוט ראו כאן.
הסימן הראשון למחלה הוא לעתים קרובות נפיחות לא מכאיבה בצוואר, בבית השחי או במפשעה, הנגרמת בעקבות הפגיעה בבלוטות הלימפה. חלק מהחולים סובלים מאובדן תיאבון ומעייפות. לעתים נפגעות בלוטות לימפה ביותר מאזור אחד בגוף. תסמינים אחרים כוללים הזעות לילה, חום גבוה ללא סיבה וירידה במשקל (נקראים תסמיני B). תאי B לא תקינים עלולים להצטבר במח העצם, בו נוצרים תאי הדם. הדבר עלול לגרום לתסמיני אנמיה. ייתכן שתיראה חיוור ותרגיש חסר אנרגיה בגלל המחסור בתאי הדם האדומים. אם מח העצם לא מייצר מספיק טסיות דם (המסייעים בקרישת הדם) - ייתכן שתהיה לך נטייה לדימומים או לשטפי דם תת-עוריים.
קראו בהרחבה על תסמינים של לימפומה שאינה הודג'קין.
האבחנה מתבצעת באמצעות הסרת בלוטת לימפה מוגדלת, או חלק ממנה, ובדיקתה במיקרוסקופ (ביופסיה). זהו ניתוח קטן המבוצע בהרדמה מקומית או מלאה. ניתן לקחת דגימות באופן דומה גם מרקמות אחרות בגוף. בדיקות אבחון נוספות כוללות בדיקות דם, צילומי רנטגן, סריקות ודגימות ממח עצם. תוצאות הבדיקות יעניקו מידע נוסף על סוג המחלה, שלב המחלה ומידת התפשטותה בגוף, ויסייעו לרופא המטפל בקבלת ההחלטה על הטיפול המתאים והיעיל ביותר.
מידע מפורט על הבדיקות השונות ניתן למצוא כאן.
קראו עוד על אבחון לימפומה שאינה הודג'קין.
שלב המחלה של לימפומה שאינה הודג'קין מתאר כמה קבוצות בלוטות לימפה נפגעו, היכן הן נמצאות בגוף, והאם נפגעו איברים אחרים כגון מח העצם או הכבד.
שלב 1: הלימפומה נמצאת רק בקבוצה אחת של בלוטות לימפה, רק באזור מסוים אחד של הגוף.
שלב 2: יותר מקבוצה אחת של בלוטות לימפה נגועה, אך כל הבלוטות הנגועות נמצאות במחצית העליונה או במחצית התחתונה של הגוף. המחצית העליונה של הגוף נמצאת מעל ליריעה השרירית שמתחת לריאות (הסרעפת), והמחצית התחתונה נמצאת מתחת לסרעפת.
שלב 3: הלימפומה נמצאת בבלוטות לימפה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של הגוף (בבלוטות לימפה הן מעל והן מתחת לסרעפת). במערכת קביעת שלב זו, הטחול נחשב לבלוטת לימפה.
שלב 4: הלימפומה התפשטה מחוץ לבלוטות הלימפה אל איברים אחרים, כגון העצמות, הכבד או הריאות.
כאשר החולה סובל מתסמיני B (ירידה במשקל, חום גבוה או הזעות לילה), תצוין האות B בשלב המחלה - למשל: שלב 2B.כשתסמינים אלו אינם מופיעים, תצוין האות A.
שיטה אחרת שמשתמשים בה לקביעת שלב המחלה נקראת 'שיטת בינה (Binet)'. בשיטה זו סופרים את האזורים שבהם יש בלוטות לימפה מוגדלים ואת מספר התאים הלבנים, התאים האדומים והטסיות בדם.
שלב A: יש פחות משלושה אזורים של בלוטות לימפה מוגדלים.
שלב B: יש שלושה אזורים של בלוטות לימפה מוגדלים או יותר.
שלב C: יש מספר מופחת של תאי דם אדומים או טסיות או של שניהם.
אם המחלה אינה גורמת לתסמינים, ייתכן שלא יהיה צורך מיד להתחיל בטיפול רפואי. תבקר בקביעות אצל הרופא המטפל, ואם יופיעו תסמינים - יוצע לך להתחיל בטיפול. ייתכן שיחלוף זמן מה עד שיופיעו תסמינים כלשהם, ושבחלק מהמקרים לא יתעורר צורך בטיפול. במקרים רבים, לאחר טיפול ראשוני, לא נמצאת עדות למחלה פעילה במשך זמן מה (מצב הנקרא 'הפוגה' או 'רמיסיה'). אם המחלה תחזור ניתן יהיה לטפל בה שוב ולהעניק לחולה תקופת הפוגה נוספת. לרוב, אפשר לשלוט בדרך זו על התקדמות המחלה במשך שנים רבות.
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות כימיות (ציטוטוקסיות) המשמידות תאים סרטניים. מדובר בטיפול חשוב ללימפומה של לימפוציטים קטנים, המוביל, במקרים רבים, למצב הפוגה. תרופות כימיות ניתנות בטבליות או בעירוי לווריד. ייתכן מתן תרופה אחת בלבד או שילוב של כמה תרופות. טיפול כימי ניתן בדרך כלל במרפאת חוץ. במקרים רבים, הטיפול הכימי ניתן יחד עם נוגדן חד-שבטי הנקרא ריטוקסימאב הפועל על תאי B.
קראו בהרחבה על הטיפול הכימי (כימותרפיה).
התרופות המקובלות ביותר לטיפול בלימפומה של לימפוציטים קטנים הן:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול בנוגדנים חד-שבטיים: נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות חלבונים מסוימים על גבי התאים הסרטניים, נצמדים אליהם ומעכבים את התפתחותם.
ריטוקסימאב* ניתן ישירות לווריד (בעירוי), בדרך כלל עם פלודאראבין וציקלופוספאמיד במסגרת הטיפול FCR (ראו למעלה).
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
קראו עוד על טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה).
סטרואידים הם תרופות הניתנות לעתים קרובות יחד עם כימותרפיה כדי לסייע בטיפול במחלה, בשיפור ההרגשה ובהפחתת בחילות.
תאי גזע הם תאים ראשוניים שמהם מתפתחת שורה ארוכה של תאים, בהם תאי מערכת הדם (תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם). מדובר בטיפול אינטנסיבי, המתאים רק לחולים שמצבם בריאותם הכללי טוב מספיק כדי להתמודד עם תופעות הלוואי, ולכן אינו נעשה באופן שגרתי. לצורך הטיפול אוספים תאי גזע של המטופל עצמו ומאחסנים אותם. בדרך זו המטופל יכול לקבל טיפול כימי במינון גבוה, במטרה להשמיד את תאי הלימפומה. לאחר הטיפול הכימי יוחזרו תאי הגזע לגוף בעירוי (בדומה לעירוי דם), כדי לסייע למח העצם להתאושש מהשפעות הטיפול הכימי. השתלה שבה משתמשים בתאים של המטופל עצמו מכונה 'השתלה אוטולוגית'. חלק מהמטופלים יעברו השתלת תאי גזע מאדם אחר ('השתלה אלוגנאית').
קראו בהרחבה על השתלת תאי גזע ומח עצם.
בטיפול בקרינה נעשה שימוש בקרני אנרגיה בעוצמה גבוהה להשמדת תאים סרטניים, תוך גרימת נזק מועט ככל האפשר לתאים הבריאים. בטיפול בקרינה משתמשים כטיפול קו ראשון (אם תאי B לא תקינים נמצאו רק בקבוצה אחת או שתיים של בלוטות לימפה באותו חלק בגוף - שלב 1). בחלק מהמקרים, טיפול זה יוביל להחלמה מלאה. ניתן יהיה גם להשתמש בטיפול בקרינה כנגד הישנות מחלה מקומית באזור אחד של בלוטות לימפה.
קראו בהרחבה על טיפול בקרינה.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
הסבר מפורט על הטיפול התומך ניתן למצוא כאן.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
מומלץ להימנע משימוש בתוספי תזונה או צמחי מרפא ללא התייעצות רפואית משום שחלק מתוספי התזונה וצמחי המרפא עלולים להשפיע על יעילות התרופות או להחמיר את תופעות הלוואי.
קראו עוד על רפואה משלימה וסרטן. ניתן להתייעץ גם בפורום רפואה משלימה ומשולבת.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. לעיתים קיים סיכון להתפתחות רקמת צלקתית בבלוטות הלימפה שנפגעו לאחר הטיפול ובלוטות הלימפה עשויות להיות מוגדלות בשל כך. הצלקת גם עלולה להקשות על היכולת להעריך אם נותרו עדיין תאים סרטניים בבלוטות אלו, ולכן, עם סיום הטיפול תתבצע סריקת PET CT כדי לבדוק אם קיימת עדות למחלה בגוף.
פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות – כמו חום ממושך, ירידה במשקל, הזעות לילה או הופעת נפיחויות חדשות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
קראו עוד על תהליך ההחלמה במדריך 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן'.
לאגודה למלחמה בסרטן פורומים בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שחלו.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
ייעוץ מקצועי:
פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי, מרכז רפואי הדסה ירושלים. מנהלת המחלקה לחינוך רפואי בבית הספר לרפואה ע"ש מרים ואהרון גוטווירט.
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בדף מידע זה ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.התכנים המופיעים בעמוד זה נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.