ייעוץ מקצועי: פרופ' דינה בן יהודה
בעמוד זה תוכלו למצוא מידע על:
- המחלה, כיצד היא מתפתחת ומהם גורמי הסיכון
- תסמינים ושיטות האבחון
- תכנון הטיפול וסוגי הטיפולים המוצעים
- טיפול תומך ורפואה משלימה
- התמודדות רגשית ושירותי האגודה
לקבלת מידע נוסף והכוונה לשירותי הסיוע, הליווי והתמיכה של האגודה, פנו אלינו בטופס זה או בשיחת חינם למוקד טלמידע בטלפון: 1-800-599-995.
לימפומה היא שם כולל לקבוצת מחלות סרטן של מערכת הלימפה והיא כוללת שני סוגים עיקריים: לימפומה מסוג הודג'קין (HL) ולימפומה שאינה הודג'קין (NHL). לימפומה לימפופלסמציטית (מקרוגלובולינמיה ע"ש ולדנסטרום) היא סוג של לימפומה שאינה הודג'קין.
מטרתו של המידע המובא בהמשך היא לשפוך אור על האבחון, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
קראו בהרחבה על לימפומה שאינה הודג'קין (NHL).
מקרוגלובולינמיה ע"ש ואלדנסטרום היא סוג נדיר של לימפומה שאינה הודג'קין (הנקראת גם 'לימפומה לימפופלסמציטית'). מחלה זו שכיחה יותר אצל גברים מאשר נשים, בעיקר במבוגרים שעברו את גיל 65. במחלה זו מיוצרים תאי B לא תקינים במח העצם, הנוצרים למרות שאין בהם כל תועלת לגוף. ככל שמספרם גדל, הם מצטברים בבלוטות הלימפה, בטחול ובאיברים אחרים, ומייצרים כמויות גדולות מהתקין של האימונוגלובולין מקרוגלובולין (IgM), מצב הגורם לדם להיראות סמיך מהרגיל ('צמיגיות יתר').
הגורמים למחלה זו אינם ידועים. אדם שקרוב משפחתו חלה בלימפומה, נמצא בסיכון גדול יותר משאר האוכלוסייה לחלות במקרוגלובולונמיה ע"ש ולדנסטרום. אולם, מאחר שמחלה זו נדירה, הסיכון הכולל לחלות בה נותר נמוך מאוד. ברוב המקרים, מקרוגלובולינמיה ע"ש ואלדנסטרום מאובחנת אצל אנשים שאין להם קרובי משפחה עם לימפומה. מחלה זו, בדומה למחלות סרטן אחרות, אינה מחלה מידבקת. מקרוגלובולינמיה ע"ש ואלדנסטרום מתפתחת לעתים אצל מחלה של תאי הפלסמה בדם (הנקראת MGUS), בה מצויה כמות מסוימת של IgM לא תקין.
יש גורמים נוספים המעלים את הסיכון להתפתחות לימפומה שאינה הודג'קין. לפירוט ראו כאן.
מקרוגלובולינמיית ע"ש ואלדנסטרום מתפתחת בדרך כלל במשך תקופת זמן ארוכה. לעתים, האנשים אינם חווים תסמינים כלשהם, והמחלה מתגלה במקרה, לאחר בדיקת דם שבוצעה מסיבה רפואית אחרת. כשמופיעים תסמינים, מקורם בדרך כלל בהצטברות של תאים סרטניים במח העצם, המפריעים לו לייצר כמות מספקת של תאי דם בריאים ותקינים. התסמינים השכיחים ביותר הם:
בחלק מהמקרים מופיעים תסמינים הנובעים מהרמות הגבוהות של האימונוגלובולין מקרוגלובולין (IgM) בדם, ההופך סמיך יותר, אינו זורם בחופשיות, ועלול לגרום לפגיעה בראייה, לכאבי ראש, לירידה בשמיעה או לבלבול. לעתים מופיעים קהות חושים, נמלול בכפות הידיים והרגליים או בעיות בשיווי המשקל, בעקבות נזק עצבי (נוירופתיה).
קראו בהרחבה על תסמינים של לימפומה שאינה הודג'קין.
רופא המשפחה יבדוק אותך ויפנה אותך לבדיקת דם. על סמך התוצאה, ייתכן שתופנה להתייעצות ובדיקה על ידי רופא מומחה בבית החולים. הרופא ישאל אותך על התסמינים ועל בעיות בריאות אחרות שיש לך, יבצע בדיקה גופנית ויפנה אותך לבדיקות דם נוספות, כגון בדיקות דם המסייעות באיתור תאים בלתי תקינים ובמדידת רמת ה-IgM בדם, דגימת מח עצם ובדיקת CT.
קראו עוד על אבחון לימפומה שאינה הודג'קין.
בבדיקה זו נלקחת דגימת רקמה (ביופסיה) ממח העצם, בדרך כלל מחלקו האחורי של עצם האגן, הנשלחת לבדיקה מיקרוסקופית במעבדה. לפני הבדיקה תינתן זריקת הרדמה מקומית להקהיית התחושה באזור, ולאחר מכן הרופא יחדיר מחט לעצם וישאב דגימת רקמה נוזלית קטנה, ויאסוף דגימת רקמה מוצקה באמצעות מכשיר ניתוחי חד. שתי הדגימות יישלחו לבדיקה במעבדה. פעולה זו עשויה להתבצע במחלקה או ביחידה לאשפוז יום. כל ההליך נמשך כ-15-20 דקות. תיתכן אי-נוחות בעת השאיבה של מח העצם למזרק, אך פעולה זו נמשכת כמה שניות בלבד. מספר ימים לאחר הבדיקה ייתכן שתרגיש מעט כאבים עליהם תוכל להקל באמצעות משככי כאבים.
בדיקה מיוחדת המבוססת על צילומי רנטגן מזוויות שונות הבונות תמונה תלת- מימדית של פנים הגוף. בדיקה זו תתבצע בכדי לברר אם המחלה פגעה בבלוטות לימפה או באיברי גוף כגון הכבד. בבדיקה, הנמשכת כ-45-60 דקות, הנבדק שוכב ללא תנועה. ייתכן שיתבקש להימנע מאכילה ומשתייה במשך ארבע שעות קודם לכן. לרוב המטופלים ניתן שעה קודם לבדיקה משקה או זריקת יוד לווריד, המאפשר לאזורים מסוימים בגוף להיראות ברור יותר. החומר עלול לגרום לתחושת חום בכל הגוף למשך מספר דקות, וחשוב להודיע לרופא לפני ביצוע הבדיקה אם אתה אלרגי ליוד או אם הנך חולה אסתמה.
מידע מפורט על הבדיקות השונות ניתן למצוא כאן.
קראו עוד על אבחון לימפומה שאינה הודג'קין.
מחלה זו מתפתחת באיטיות, ולכן נקראת גם 'לימפומה מתונה'. משמעות הדבר היא כי ייתכן שלא יהיה צורך לקבל טיפול מיד, וחלק מחולים אף עשויים שלא להזדקק לטיפולים כלשהם במשך שנים רבות. גם אם אינך זקוק לטיפול כלשהו, הרופא יעקוב אחר מצבך הרפואי ויבצע בדיקות דם תכופות, בכדי לבדוק אחר כמויות תאי הדם, כמו גם אחר רמת ה-IgM. אם יהיה שינוי כלשהו במצב, כגון הופעת תסמינים כלשהם או שינויים בספירת הדם - עלייה ברמת ה-IgM או ירידה ברמת תאי הדם האדומים (אנמיה) - ייתכן שהרופא יחליט על תחילת הטיפול. הטיפול העיקרי במחלה זו הוא טיפול כימי, הניתן לבדו או בשילוב עם טיפולים אחרים, כגון טיפולים מכווני-מטרה או טיפול בסטרואידים. לעתים, משתמשים גם בשיטות טיפוליות נוספות, כגון עירויי דם או החלפת פלסמה, המסייעות בהקלה על תסמינים מסוימים. ייתכן שיוצע לך לקבל טיפול הנמצא בשלבי מחקר (מידע נוסף על השתתפות במחקרים רפואיים בפרק 'מחקרים וניסויים קליניים'). רוב הטיפולים במחלה זו מבוצעים במרפאת החוץ של בית החולים.
בטיפול כימי נעשה שימוש בתרופות אנטי-סרטניות (ציטוטוקסיות) ההורסות תאים הסרטניים. טיפול זה ניתן בטבליות, בעירוי לווריד או בזריקות. ייתכן שתקבל סוג אחד של תרופה או שילוב של כמה תרופות. לעתים, לטיפול הכימי נוסף הנוגדן החד-שבטי ריטוקסימאב. אם תקבל טיפול בתרופה כימית אחת, סביר להניח שתופעות הלוואי יהיו קלות. אם תקבל שילוב של כמה תרופות, ייתכן שתסבול מתופעות לוואי רבות יותר. הרופא המטפל בך ידריך אותך איזה טיפול יינתן לך, לאלו תופעות לוואי לצפות וכיצד ניתן יהיה להתמודד איתן.
קראו בהרחבה על הטיפול הכימי (כימותרפיה).
התרופות הכימיות המקובלות ביותר לטיפול במקרוגלובולינמיה ע"ש ואלדנסטרום הן:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
שילובי התרופות בהם משתמשים הם:
סטרואידים ניתנים בדרך כלל בטבליות או בזריקה לווריד. תופעות הלוואי האפשריות של תרופות אלו הן עלייה במשקל, אי-שקט, עצבנות וקש״ שינה. תופעות לוואי זמניות ופוחתות בהדרגה, עם סיום הטיפול.
טיפול בנוגדנים חד-שבטיים: נוגדנים חד-שבטיים הם תרופות המזהות חלבונים מסוימים על גבי התאים הסרטניים, נצמדים אליהם ומעכבים את התפתחותם.
*או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
קראו עוד על טיפול ביולוגי (מכוונן, ממוקד מטרה).
תאי גזע הם תאים ראשוניים שמהם מתפתחת שורה ארוכה של תאים, בהם תאי מערכת הדם (תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם). מדובר בטיפול אינטנסיבי, המתאים רק לחולים שמצבם בריאותם הכללי טוב מספיק כדי להתמודד עם תופעות הלוואי, ולכן אינו נעשה באופן שגרתי. לצורך הטיפול אוספים תאי גזע של המטופל עצמו ומאחסנים אותם. בדרך זו המטופל יכול לקבל טיפול כימי במינון גבוה, במטרה להשמיד את תאי הלימפומה. לאחר הטיפול הכימי יוחזרו תאי הגזע לגוף בעירוי (בדומה לעירוי דם), כדי לסייע למח העצם להתאושש מהשפעות הטיפול הכימי. השתלה שבה משתמשים בתאים של המטופל עצמו מכונה 'השתלה אוטולוגית'. חלק מהמטופלים יעברו השתלת תאי גזע מאדם אחר ('השתלה אלוגנאית').
קראו בהרחבה על השתלת תאי גזע ומח עצם.
החלפת פלסמה (פעולה הנקראת גם 'סינון דם') מבוצעת במטרה "לדלל" את הדם - אם נמצאו בו רמות גבוהות של IgM, ההופכות את הדם לסמיך. תהליך נמשך מספר שעות ואינו כרוך בכאב. תתבקש לשכב על מיטת בית החולים, כאשר לכל זרוע תוחדר צינורית גמישה (קנולה) המחוברת למכונה הנקראת "מפרידת תאים". דמך יזרום בכמויות מדודות דרך המכונה, המפרידה את נוזל הפלסמה (המכיל את ה-IgM) מהדם. לאחר ההפרדה, מוחזר הדם התקין לגופך (תאי הדם האדומים, הלבנים וטסיות הדם), יחד עם תחליף לפלסמה (במקום הפלסמה שהופרדה על ידי המכונה).
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
הסבר מפורט על הטיפול התומך ניתן למצוא כאן.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
מומלץ להימנע משימוש בתוספי תזונה או צמחי מרפא ללא התייעצות רפואית משום שחלק מתוספי התזונה וצמחי המרפא עלולים להשפיע על יעילות התרופות או להחמיר את תופעות הלוואי.
קראו עוד על רפואה משלימה וסרטן. ניתן להתייעץ גם בפורום רפואה משלימה ומשולבת.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וצילומי רנטגן. לעיתים קיים סיכון להתפתחות רקמת צלקתית בבלוטות הלימפה שנפגעו לאחר הטיפול ובלוטות הלימפה עשויות להיות מוגדלות בשל כך. הצלקת גם עלולה להקשות על היכולת להעריך אם נותרו עדיין תאים סרטניים בבלוטות אלו, ולכן, עם סיום הטיפול תתבצע סריקת PET CT כדי לבדוק אם קיימת עדות למחלה בגוף.
פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות – כמו חום ממושך, ירידה במשקל, הזעות לילה או הופעת נפיחויות חדשות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
קראו עוד על תהליך ההחלמה במדריך 'עם הפנים לעתיד – מדריך למחלימי סרטן'.
לאגודה למלחמה בסרטן פורומים בנושאים שונים, בהם ניתן להפנות שאלות למומחים.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע.
במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il
תהליך האבחון של מחלת הסרטן מלווה, ברוב המקרים, בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
התגובה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון וממפגש קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה, מסוג המחלה ומהיכולת להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים להדרכה ולתמיכה, בדומה לבן או בת המשפחה שחלו.
להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן
ייעוץ מקצועי:
פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי, מרכז רפואי הדסה ירושלים. מנהלת המחלקה לחינוך רפואי בבית הספר לרפואה ע"ש מרים ואהרון גוטווירט.
מידע מפורט על התרופות המוזכרות בדף מידע זה ניתן למצוא בעלונים המופיעים באתר משרד הבריאות.התכנים המופיעים בעמוד זה נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. במקרה של בעיה רפואית כלשהי יש לפנות לרופא/ה.