מבוא
מהי לוקמיה מיאלובלסטית חריפה?
הגורמים ל-AML
תסמינים
אבחון
סיווג לוקמיה מיאלובלסטית חריפה
הטיפול
טיפול כימי (כימותרפיה)
השתלת מח עצם או תאי גזע
טיפולים מתקדמים ללוקמיה מיאלובליסטית חריפה
רפואה משלימה
הפוגה במחלה
מה קורה אם המחלה נשנית?
השפעת הטיפול על הפוריות
מעקב
מחקרים וניסויים קליניים
התמודדות רגשית עם מחלת הסרטן
מערך התמיכה והסיוע של האגודה למלחמה בסרטן לחולים, מחלימים ולבני משפחותיהם
המידע המובא בהמשך עוסק בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), ומטרתו לשפוך אור על אבחון המחלה, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
באופן תקין, תאי הגוף השונים מתחדשים באמצעות חלוקה מבוקרת. אם התהליך יוצא משליטה מסיבה כלשהי, התאים ממשיכים להתחלק ללא בקרה ונוצר תהליך סרטני.
תאי מערכת הדם נוצרים במח העצם - חומר ספוגי הממלא את העצמות ומצוי בעיקר בעצמות האגן, עמוד השדרה ועצם החזה (סטרנום). תאי הדם נוצרים מתאים הנקראים 'תאי גזע' (תאי אב), המתפתחים לשני סוגים:
תאי גזע לימפואידים - מתפתחים לתאי דם לבנים הנקראים 'לימפוציטים' וחיוניים למערכת החיסון של הגוף.
תאי גזע מיאלואידים - מתפתחים לתאי דם אדומים הנושאים את ההמוגלובין, לתאי דם לבנים הנקראים 'מונוציטים' ו'נויטרופילים' ('גרנולוציטים'), ולטסיות דם המסייעות בקרישת הדם ובעצירת דימומים.
מחלות סרטן הדם (ממאירויות המטולוגיות) משפיעות על הייצור והתפקוד של תאי הדם. תהליך התפתחות תאי הדם התקין מופרע על ידי צמיחה בלתי מבוקרת של סוג לא תקין של תאי דם. שגשוג תאי דם לא תקינים אלה מדכא את תאי מערכת הדם הבריאים, ומונע מהם לבצע תפקידים חיוניים, כמו התמודדות עם זיהומים או מניעת דימום רציני.
כאשר תאי הדם הלא תקינים מצטברים בדם, הם עלולים להתפשט לבלוטות הלימפה, לטחול, לכבד, לריאות ולכליות, ולהשפיע על תפקודים שונים בגוף.
לוקמיה היא מחלה ממארת של תאי הדם הלבנים. לחולים בלוקמיה יש לרוב יותר תאי דם לבנים מהנורמה, וההתנהגות של התאים האלו שונה משל תאי דם לבנים תקינים. קיימים חמישה סוגים מוכרים של לוקמיה, ולכל אחד מהם מאפיינים וטיפול ייחודיים:
לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL)
לוקמיה מיאלובלסטית חריפה (AML)
לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)
לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)
לוקמיה של תאים שעירים (HCL)
במצב רגיל, תאי דם צעירים במח העצם מתרבים ומבשילים בצורה מאורגנת ומבוקרת. ממאירות היא מצב בו תהליך זה יוצא מכלל שליטה, והתאים מתרבים ללא בקרה ובלי שהבשילו. לוקמיה מיאלובלסטית היא קבוצת מחלות בהן תא דם צעיר במח העצם מפתח תכונות ממאירות, כך שמח העצם - 'בית החרושת' המייצר את כל תאי הדם מתמלא בתאי הלוקמיה ואינו מסוגל לייצר את תאי הדם הנורמליים. התוצאות הן מחסור בתאי דם אדומים ואנמיה; מחסור בטסיות הדם האחראיות על קרישת הדם, ובעקבותיו דימומים; ומחסור בתאים לבנים מתפקדים, העלול לאפשר התפתחות של זיהומים. בנוסף לכך, התאים הממאירים יוצאים ממח העצם אל הדם ומסתננים אל רקמות הגוף, כגון הכבד, המוח, העור ועוד.
הגורמים למחלה אינם ידועים בבירור, ומחקרים לגילוי הסיבות האפשריות להתפרצותה נערכים כל העת. יש כמה גורמים היכולים להגביר את הסיכון למחלה:
שימו לב: AML אינה מחלה מידבקת ואינה נגרמת בשל הורשת גן פגום מהורים לילדים.
רוב התסמינים של לוקמיה מיאלובלסטית חריפה נגרמים בשל פגיעה של תאי הלוקמיה בייצור תאי דם תקינים במח העצם. התסמינים העיקריים הם:
לעיתים נדירות ישנם מצבים בהם החולה לא מבחין באף תסמין, והלוקמיה מאובחנת באופן אקראי בבדיקת דם שגרתית.
לרוב לוקמיה חריפה מתפתחת בפרק זמן של כמה שבועות, והחולים חשים ברע בתוך זמן קצר יחסית. את הטיפול במחלה יש להתחיל באופן מיידי, על כן בכל מקרה של הופעת הסימנים המפורטים למעלה יש לפנות לרופא בהקדם, אם כי חשוב לזכור כי סימנים דומים עשויים לאפיין גם מחלות אחרות - שאינן ממאירות.
בדרך כלל רופא המשפחה יערוך לך בדיקה גופנית וישלח אותך לספירת דם. אם תוצאות הבדיקה אינן תקינות או שעולה מהן ממצא חשוד כלשהו, רופא המשפחה יפנה אותך להתייעצות עם רופא המטולוג בבית חולים. המטולוג הוא מומחה לטיפול בבעיות הקשורות לתאי הדם, והוא יבדוק את ההיסטוריה הרפואית שלך, יערוך לך בדיקה גופנית ויפנה אותך לבדיקות דם מיוחדות, שיזהו את תאי הדם מכל הסוגים. אם נמצאה עדות לנוכחות תאים סרטניים בדם, תופנה לבדיקת מח עצם. זוהי הבדיקה החשובה ביותר לגילוי לוקמיה, והיא מספקת את המידע הדרוש לשם תכנון הטיפול המתאים והטוב ביותר עבורך.
רוב החולים ב-AML מופנים לקבלת טיפול בעת אשפוז במחלקה ההמטולוגית, המאוישת בצוות מקצועי רב-תחומי, שכולל רופאים מומחים, אחיות, צוות מעבדה, עובדים סוציאליים, תזונאים, פסיכולוגים ופיזיותרפיסטים.
בדיקת מח העצם נעשית בהרדמה כללית או בהרדמה מקומית. במהלך הבדיקה ישאב הרופא דגימה של מח העצם, שהוא רקמה נוזלית, באמצעות מזרק, או שייקח באמצעות מחט מיוחדת ביופסיה בצורת גליל קטן של כ-1 ס"מ מהחלק האחורי של עצם האגן או עצם החזה. את הבדיקה ניתן לבצע במסגרת אשפוז רגיל או באשפוז יום, והיא אורכת כ-15 עד 20 דקות. ברוב בתי החולים נהוג לבצע את הבדיקה בהרדמה כללית (טשטוש) באמצעות תרופות שהשפעתן קצרת טווח. לאחר הבדיקה ייתכן שתחוש מעט כאב במשך מספר שעות ואף ימים אחדים. ניתן להקל את הכאב באמצעות נטילת משכך כאבים.
לאחר ביצוע הבדיקה הדגימה נבחנת במיקרוסקופ כדי לזהות נוכחות תאי דם שאינם תקינים. לאחר זיהוי סוג התאים הלא תקינים, ניתן לקבוע מהו סוג הלוקמיה.
במקרה הצורך ייתכן שהרופא המטפל ירצה ליטול דגימה קטנה של הנוזל המקיף את המוח וחוט השדרה, המכונה הנוזל הצרברוספינלי. בבדיקה זו ניתן לבדוק נוכחות של תאי לוקמיה במערכת העצבים המרכזית. בדיקה זו מכונה דיקור מותני, והיא מבוצעת על ידי החדרת מחט בין חוליות הגב התחתון (בדומה להזרקה אפידורלית במהלך לידה או לשיכוך כאבים). נפח הנוזל הנלקח לבדיקה הוא קטן מאוד, והוא מתחדש בגוף בתוך מספר דקות. לאחר סיום הבדיקה תתבקש לשכב במיטה כ-40 דקות, ובהמשך היום להקפיד על שתייה מרובה ולהימנע ממאמץ גופני אינטנסיבי.
ברוב המקרים תתבקש לעבור בדיקות כלליות על מנת לאבחן את התפקוד הגופני הכללי שלך. בין היתר תישלח לבדיקות אולטרסאונד ו-CT של החזה והבטן התחתונה, ולבדיקת אק"ג ואקו של הלב (בדיקת אולטרסאונד ייעודית ללב, המעריכה את תפקודו לפני תחילת הטיפול הכימי).
ייתכן שיחלפו כמה ימים או אף יותר עד שתקבל את כל תוצאות הבדיקות ויוחלט על הטיפול המומלץ למחלתך. ברוב המקרים במהלך תקופה זו תשהה באשפוז, אך במצבים מסוימים ייתכן שתשוחרר לביתך ותוזמן לפגישת מעקב בבית החולים. תקופת המתנה זו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את מוקד התמיכה הטלפוני בשפות עברית ורוסית, המעניק סיוע ראשוני מיידי לחולי סרטן והקרובים אליהם, הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. בהתאם לצורך, הפונים מנותבים להמשך טיפול בבית החולים או במסגרת הקהילה
למוקד 'טלתמיכה׳® ניתן לפנות בטל.1-800-200-444
AML מתחלקת לכמה תתי-סוג על פי מאפיינים מולקולריים של התאים החולים. דבר זה חשוב משום שלא כל סוגי ב-AML מטופלים באותו האופן. על מנת לתכנן את הטיפול המתאים ביותר עבורך, דגימת מח העצם שנלקחה ממך נשלחת למעבדה לצורך מספר בדיקות:
סיווג המחלה יכול להיעשות בהתאם למערכת המיון של ארגון הבריאות העולמי (WHO) או המערכת המקובלת יותר בארץ, מערכת ה-FAB (צרפתית-אמריקנית-בריטית). המערכת של ארגון הבריאות העולמי חשובה ומועילה בתכנון הטיפול ובניבוי התגובה של המחלה לטיפול, וממיינת את ה-AML בהתאם לסוג התאים הבלתי תקינים:
מערכת ה-FAB מתייחסת למראה תאי הלוקמיה במיקרוסקופ (מורפולוגיה). מערכת המיון של ארגון הבריאות העולמי מסווגת את סוגי ה-AML בהתאם ל-8 תתי סוגים על פי מאפיינים מיקרוסקופיים של התא, ממוספרים מ-M0 ועד M7. קביעת סוג ה-AML תתבצע בזמן ההמתנה לתוצאותיהן של יתר הבדיקות.
מטרת הטיפול בלוקמיה מיאלובלסטית חריפה היא להשמיד את התאים הסרטניים ולאפשר למח העצם לחזור לתפקוד תקין. כאשר אין סימן ללוקמיה, ומח העצם חוזר לתפקד כראוי, מצב זה נקרא 'הפוגה' (רמיסיה). כאשר ההפוגה נמשכת זמן רב, החולים נחשבים כמי שהחלימו ממחלתם.
תכנון הטיפול המיטבי עבורך ייעשה בדרך כלל על ידי צוות הרופאים של המחלקה ההמטולוגית בהתבסס על כלל המידע שהתקבל בעקבות הבדיקות שבוצעו. כמו כן, בבית החולים ישנם אנשי צוות נוספים שיכולים לעזור לך לפי הצורך, כגון תזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, יתחשבו הרופאים בגילך ובמצב בריאותך הכללי, וכן בסוג, בשלב ובדרגה של מחלתך.
הרופא המטפל ידון אתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר עבורך, שנבחרה מבין כמה אפשרויות. אם ברצונך ליטול חלק בתהליך בחירת טיפול, ודא שיש בידך מספיק מידע על כל אפשרויות הטיפול והשלכותיהן, על ידי בירור שאלות בעת הדיון, עיון בטקסטים רפואיים או התייעצות עם מומחים נוספים על פי בחירתך. על כן, אל תחשוש לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה שברצונך לברר בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי. לעיתים קרובות הכנת השאלות מראש וליווי של חבר קרוב או בן משפחה לפגישה עם הרופא יעזרו לך לברר את כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
אנשים רבים חוששים מהטיפולים נגד מחלת הסרטן, בשל תופעות הלוואי האפשריות. לרוב, ניתן לשלוט בתופעות הלוואי באמצעות תרופות. חשוב לזכור שהטיפולים ניתנים מסיבות שונות והיתרונות משתנים מחולה לחולה בהתאם למצבו.
אם הציעו לך טיפול שמטרתו לרפא את המחלה או לשלוט בגידול לאורך זמן, ההחלטה אם לקבל אותו תהיה קלה יותר לרוב המטופלים. אבל גם במצב זה תצטרך לשקול את יתרונות הטיפול מול חסרונותיו. אם אין אפשרות לריפוי, והטיפול ניתן כדי להאט את התקדמות המחלה לתקופת זמן מסוימת, יהיה קשה יותר להחליט אם להסכים לקבל אותו או לא. קבלת החלטות הנוגעות לטיפול בנסיבות כאלו היא תמיד קשה, וכדאי לדון על כך בפירוט עם הרופא המטפל. אם אתה בוחר שלא לקבל טיפול למחלתך, תוכל לקבל טיפול לשליטה בתסמינים. טיפול זה נקרא 'טיפול תומך' או 'פליאטיבי'.
לפני שתקבל טיפול כלשהו, הרופא יסביר לך את מטרותיו ואת תופעיות לואי הצפויות, ויבקש ממך לחתום על טופס שמצהיר כי אתה מסכים לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך. כאמור, לפני חתימתך על הטופס אתה אמור לקבל את מלוא המידע על אודות סוג הטיפול המומלץ לך והיקפו, יתרונותיו וחסרונותיו, טיפולים אפשריים אחרים, סיכונים ותופעות לוואי.
אם אינך מבין את כל הפרטים שהוסברו לך, ספר זאת מיד לצוות הרפואי כדי שתוכל לקבל הסבר נוסף. מומלץ שקרוב משפחה או חבר יתלוו אליך לפגישה, כדי לסייע לך לזכור את כל שנאמר. רצוי גם להכין מראש רשימת שאלות, ובמידת הצורך אף לבקש זמן נוסף על מנת להחליט. לאחר הסבריו של הרופא תוכל להחליט מהי האפשרות הטובה ביותר עבורך. חשוב לספר לרופא או לאחות האחראית על החלטתך, גם אם תבחר שלא לקבל את הטיפול כדי שהם יוכלו לתעד זאת בתיק הרפואי.
למרות שצוות רב-תחומי מומחה יקבע מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ייתכן שתרצה לקבל חוות דעת רפואית נוספת מרופא אחר באותו בית החולים או בבית חולים אחר - וזו זכותך המלאה. על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". אם תבחר לקבל חוות דעת נוספת, כדאי שתכין מראש רשימת שאלות ותגיע בלוויית חבר קרוב או בן משפחה, כדי להבטיח שבפגישה תדונו בכל הנושאים המדאיגים אותך.
הטיפול הראשון והעיקרי ב-AML הוא כימותרפיה. מחקרים הראו כי סוגים מסוימים של תרופות כימיות יעילים ביותר בטיפול ב-AML. תרופות אלו ניתנות בדרך כלל במשולב. ברוב החולים ב-AML טיפול כזה יביא להפוגה במחלתם, וחלקם אף יחלימו. הטיפול הכימי הוא מדורג: מתחילים בטיפול להשראת (התחלת) הפוגה, וכשזו מושגת מוסיפים כמה טיפולים לביסוס ההפוגה. בחלק גדול מהמקרים נעשה שימוש בכימותרפיה במינון גבוה ובהשתלת תאי גזע או מח עצם, כדי לשפר את סיכויי ההחלמה.
חולים בסוג מסוים של AML, שנקרא לוקמיה פרומיאלוציטית חריפה (APL), מטופלים בדרך כלל בתרופה הנקראת All Trans-Retinoic Acid) ATRA - כלל חומצה טרנס-רטינואית) - צורה מיוחדת של ויטמין A הנקראת גם טרטינואין - Tretinoin (וסנואיד ®Vesanoid)*. ראה פירוט בהמשך.
היתרונות האפשריים של הטיפול תלויים במקרה הייחודי שלך. רוב חולי ה-AML בגיל 60 ומטה מקבלים כימותרפיה במינון גבוה. לחולים רבים דבר זה יסייע בריפוי המחלה, אולם הטיפול כרוך בשהייה ממושכת בבית חולים ועלול לגרום לתופעות לוואי. רובן אמנם זמניות וניתנות לשליטה באמצעות תרופות, אך אחדות מהן, כגון פגיעה בפוריות, עלולות להיות קבועות בקרב חלק מהחולים.
כשמדובר בחולים שגילם מעל 60, חלקם יקבלו כימותרפיה במינון גבוה במטרה לנסות ולרפא את המחלה. אולם הטיפול אינו מתאים לכל חולה בכל מצב בריאותי. על כן, חלק מהחולים לא יוכל לקבל טיפול זה, ואילו חלק אחר לא ירצה לקבל אותו, ויעדיף לקבל מנות נמוכות יותר של כימותרפיה, במטרה לשלוט בלוקמיה, במקום לנסות להשמיד אותה לחלוטין.
טיפול מסוג זה ניתן לקבל במרפאת החוץ של בית החולים, ובכך לקצר את זמן האשפוז הנחוץ. הסיכויים כי המחלה תיכנס למצב 'הפוגה' בטיפול כזה הם נמוכים יותר. אם הלוקמיה נמצאת במצב מתקדם, וטיפול הנועד לשלוט במחלה אינו יכול לסייע יותר, או אם תבחר שלא לקבל טיפול - עדיין תוכל לקבל טיפול תומך (פליאטיבי) באמצעות תרופות ועירויים המסייעים בשליטה על תסמיני המחלה. הרופא ההמטולוג המטפל בך הוא האדם המתאים ביותר לדון עמו במצבך. תוכל גם להתייעץ עם האחיות בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי.
כימותרפיה היא טיפול בתרופות כימיות (ציטוטוקסיות) להשמדת תאים סרטניים. הטיפול הכימי גורם הפרעה לגידול ולהתפתחות התאים הסרטניים. התרופות נישאות במחזור הדם ומגיעות לתאי הלוקמיה בכל חלקי הגוף ואיבריו. ברוב המקרים המטרה המרכזית של הטיפול היא לנסות ולרפא את החולה. לעיתים ישולב הטיפול הכימי עם תרופות מכווננות (ממוקדות מטרה, ביולוגיות) אשר נקשרות לקולטנים או לחלבונים הנמצאים על פני תאי הגידול כדי להביא להרס שלהם. טיפול כזה ממוקד נגד מטרות ייחודיות בתאי הסרטן (כלומר, הן לא נמצאות בתאי הגוף הבריאים). כאמור, בשלב ראשון הטיפול חותר להגיע להפוגה (רמיסיה), כלומר למצב בו תאים ממאירים שהם לא תקינים ולא בשלים (בלסטים), אינם נמצאים עוד בזרם הדם ובמח העצם, ובמקומם נוצרים תאים בריאים ותקינים. עם זאת, חשוב להבין שגם כשהמחלה בהפוגה, ייתכן שיישאר מספר קטן מאוד של תאים בלתי תקינים בגופו של המטופל, וזאת גם כשכבר לא ניתן להבחין בסימנים כלשהם ללוקמיה. לכן יש להמשיך במתן הכימותרפיה לשם ביסוס ההפוגה, וכך להפחית את הסיכון לחזרתה של המחלה. במשך כל תקופת הטיפול הרופאים עוקבים אחר תגובת הגוף לכימותרפיה, ובהתאם לה מתכננים את המשך הטיפולים. התרופות הכימיות ניתנות בדרך כלל באמצעות עירוי לתוך הווריד, דרך צינורית פלסטיק דקה וגמישה. מומלץ להשתמש בעירוי קבוע, בו הצינורית מוחדרת מתחת לעור לווריד מרכזי - ליד עצם הבריח (היקמן) או בזרוע (פיק-ליין). הרופא או האחות יסבירו לך על העירוי (וכן מצורף הסבר נוסף בהמשך). כימותרפיה ניתנת בדרך כלל בכמה מחזורי טיפול. כל מחזור טיפול נמשך כ־10-5 ימים, ובסופו מנוחה של שלושה עד ארבעה שבועות. תקופת המנוחה מאפשרת לגוף להחלים מתופעות הלוואי של הטיפול. רוב החולים מקבלים ארבעה או חמישה מחזורי טיפול של כימותרפיה. הטיפול כולו עשוי להימשך כשישה חודשים.
לחצו כאן לקריאת החוברת 'הטיפול הכימי - כימותרפיה' של האגודה למלחמה בסרטן העוסקת ביתר פירוט בטיפולים ובתופעות הלוואי שלהם. לקבלת עותק ניתן לפנות בשיחת חינם ל'טלמידע'® של האגודה למלחמה בסרטן בטל: 1-800-599-995.
התרופות הכימיות המשמשות לטיפול בשלבים השונים של הטיפול ב-AML הן:
תרופות מכווננות (ממוקדות מטרה):
תרופות מכווננות (מכונות גם 'ביולוגיות') פותחו לנטרול מנגנונים ביולוגיים האחראים להתפתחות הגידול הסרטני. קיימים סוגים שונים של טיפולים מכווננים וכל אחד מהם פועל באופן שונה. אלה התרופות שניתנות במקום או בשילוב עם כימותרפיה לטיפול ב-AML:
*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
**או תרופות המכילות חומר פעיל דומה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
המחזור הראשון של הטיפול הכימי נקרא 'טיפול השראה'. רוב החולים מקבלים מחזור אחד של טיפול זה. במרבית המקרים, לאחר הטיפול הראשון תתבקש לשהות בבית החולים עד להתאוששות מח העצם (כ-4-3 שבועות), אך לפעמים, אם תרגיש טוב מספיק, תוכל להשתחרר לביתך לפרק זמן מסוים בין הטיפולים. התרופות הניתנות בשלב זה יותאמו לך על פי שלב מחלתך, מצבך הבריאותי וגילך, והן: ציטרבין בשילוב עם אידרוביצין או דאונורוביצין. בהתאם למוטציות גנטיות אפשריות ייתכן שתקבל בנוסף תרופות מכווננות - מידוסטאורין או גמטוזומאב-אוזוגמיצין. חולים מסוימים יקבלו טיפול בשלב זה בפלודרבין או אטופוסיד.
אם לאחר כימותרפיית ההשראה לא יימצא שום סימן ללוקמיה במח העצם, יינתנו לך מחזורי כימותרפיה נוספים כדי לבסס את ההפוגה ולהפחית את הסיכון לחזרתה של המחלה. מהלך זה נקרא 'טיפול מיצוק'. התרופה העיקרית הניתנת בדרך כלל בטיפול מסוג זה היא ציטרבין במנות גבוהות חוזרות.
אם קיים סיכון גבוה לחזרתה של המחלה לאחר טיפול ההשראה, הרופא יכול להציע לך טיפול נוסף במינון גבוה או כימותרפיה בשילוב עם קרינה. ברוב המקרים גישה זו כוללת גם השתלה של תאי גזע מתוך מח עצם מתורם מתאים (השתלה אלוגנאית) או מאיסוף התאים שלך (השתלה עצמית).
אם יימצא כי אינך מתאים לטיפול כימי אינטנסיבי, ייתכן שיוצע לך טיפול בעצימות נמוכה של תרופה מכוונת מטרה בשילובים שונים. במקרה זה תקבל טיפול עם ונטוקלקס שניתנת בטבליות באופן קבוע בשילוב עם תרופות בעלות תופעות לוואי מוגבלות: אזאציטדין, דציטבין או ציטרבין, הניתנות בעירוי או זריקה. בעקבות מחקרים חדישים שהראו יעילות גבוהה, שילוב זה נכנס לסל התרופות עבור חולים בלוקמיה מיאלובלסטית חריפה שטרם קיבלו טיפול סיסטמי למחלתם ואינם מתאימים לטיפול בכימותרפיה אינטנסיבית.
טיפול בעצימות נמוכה יכול להיות האפשרות הטובה ביותר עבור חולים שמצבם הבריאותי אינו טוב מספיק כדי לקבל כימותרפיה במינון גבוה, ולחולים הבוחרים שלא לקבל כימותרפיה במינון גבוה. במקרים אלה המטרה היא לשלוט בכמות תאי הלוקמיה בגופך, אך הסיכוי להשגת הפוגה מהמחלה נמוך יותר.
התרופות בטיפול מסוג זה ניתנות בדרך כלל בבליעה או באמצעות זריקה תת-עורית במסגרת אשפוז יום בבית החולים.
כדי להחדיר את התרופות הכימיות לדם תחובר צינורית לווריד באחת מהדרכים הבאות:
אם הטיפול הכימי ניתן דרך קנולה, היא מוחדרת לגוף לפני כל טיפול כימי ומוסרת מהגוף לפני שחרור המטופל לביתו. לפני כל טיפול צריך להכניס קנולה חדשה. בשונה מהקנולות - צנתרים מרכזיים יכולים להישאר בגוף עד סיום הטיפול. צנתר מרכזי מותקן בהליך כירורגי, בהרדמה מקומית בדרך כלל.
APL (לוקמיה פרומיאלוציטית חריפה) היא סוג של לוקמיה מיאלובלסטית חריפה, המתאפיין בריבוי תאי דם לא בשלים המכונים 'פרוציאולוציטים' בדם ובמח העצם, ובנטייה לדמם. All Trans-Retinoic Acid - ATRA - (כלל חומצה טרנס-רטינואית) המוכרת גם בשם טרטינואין (וסנואיד® - ®Vesanoid)*, היא תרופה הניתנת דרך הפה שמיועדת באופן ספציפי ל-APL. תרופה זו מבוססת על תחליף ויטמין A טבעי ואינה תרופה כימית, אך עם תחילת הטיפול היא עלולה לגרום לכמה תופעות לוואי, ובהן: כאב ראש, יובש בעור ובפה, הרגשת חולי כללית, בחילות, כאבי עצמות ויובש בעיניים.
ATRA ניתנת בדרך כלל בשילוב עם טיפול כימי או עם ארסניק טריאוקסייד - ATO, Arsenic Trioxide (טריזנוקס® - ®Trisenox)* ומטרתה לגרום להבשלת תאי הלוקמיה. ATRA ניתנת למשך תקופה של שלושה חודשים לכל היותר, לצד הטיפול הנוסף. כאמור, היא גורמת לתאי הלוקמיה להבשיל, ובכך יכולה להקל את תסמיני המחלה במהירות. לאחר שהושגה הפוגה, יש להמשיך לקבל את התרופה כחלק מטיפול אחזקה.
חשוב מאוד להימנע מהיריון בזמן שימוש בתרופה זו, ואין לרשום אותה למטופלות הרות עד שבוע 12 להיריון, משום שבתקופה זו היא עלולה להזיק לעובר. לאחר 12 שבועות היריון היא בטוחה ויעילה, אולם ללא שימוש בכימותרפיה העלולה לסכן את העובר.
בתקופת הטיפול הכימי ניתן גם טיפול תומך, הכולל עירויים של תאי דם אדומים וטסיות הדם, במטרה לטפל בתסמינים הנגרמים ממחסור בתאי דם בריאים. מחסור זה עלול לנבוע הן מהמחלה עצמה והן מהכימותרפיה, והטיפול התומך הניתן מפעם לפעם מאפשר להחזיר את תאי הדם למצב תקין.
במצב רגיל תפקידן של טסיות הדם הוא לסייע בקרישת הדם, אולם בחולי לוקמיה מספר הטסיות נמוך מהרגיל, והטיפול הכימי עלול להפחיתן עוד יותר באופן זמני. בשל כך המטופל עלול להיפצע בקלות, וכל חתך או שפשוף קל גורמים לדימום משמעותי יותר. לעיתים ניתן עירוי של טסיות לפני תחילת מתן הכימותרפיה, וגם במהלכה, כדי להעלות את מספר הטסיות לערך תקין. במקרה של הופעת פציעות או דימומים ללא הסבר, עליך להגיע מיד לבית החולים.
התרופות הכימיות הפועלות נגד תאי הלוקמיה בגופך מפחיתות לתקופה מסוימת גם את מספר התאים הלבנים הבריאים שבדמך (הנויטרופילים). כשמספר התאים הבריאים קטן מהרגיל, קיימת סבירות גבוהה יותר להתפתחות זיהום. בתקופת הטיפול הכימי תצטרך לבצע בדיקות דם שגרתיות, וקרוב לוודאי שתקבל תרופות שיפחיתו את הסבירות לזיהום. במקרה של זיהום, תקבל טיפול אנטיביוטי מיידי נגדו (בדרך כלל דרך הווריד במסגרת אשפוז). רוב הזיהומים נגרמים על ידי חיידקים ופטריות הקיימים בגופך או המצויים בסביבתך. בדרך כלל הם אינם גורמים לזיהומים, אולם כאשר המערכת החיסונית נחלשת הסבירות לחלות גדלה. לכן, מומלץ להימנע ממגע עם אנשים חולים ולהיזהר ממזון מזוהם, משומר או כזה שלא בושל כראוי. הצוות הרפואי ייעץ לך כיצד להכין את המזון המתאים לך ומאילו מזונות עליך להימנע. אם חום גופך עולה מעל C°38 או אתה חש ברע גם ללא עלייה של חום הגוף, עליך להגיע מיד לבית החולים.
אם ספירת תאי הדם האדומים (המוגלובין) בדמך נמוכה מאוד, ייתכן שתרגיש עייף וחלש. אתה עלול לסבול גם מקוצר נשימה. כל אלה הם סימנים לאנמיה - חוסר המוגלובין בדם. ניתן לטפל באנמיה בהצלחה באמצעות עירוי דם. לאחר קבלת העירוי תרגיש נמרץ יותר ותחוש הקלה בנשימה.
עייפות היא תופעת לוואי שכיחה מאוד של הכימותרפיה, אשר עשויה להיות קשורה לאנמיה, אך יכולה להופיע גם אם ספירת הדם שלך תקינה. אתה עלול לחוש עייפות במיוחד בין מחזורי טיפול, בזמן שהותך בבית, ותחושה זו נמשכת לעתים חודשים אחדים לאחר סיום הטיפול.
חלק מהתרופות הכימיות הניתנות לטיפול ב-AML עלולות להשפיע על שריר הלב. המנות מבוקרות וניתנות בהשגחת הצוות הרפואי, וייתכן שיערכו לך בדיקות תפקוד לב מפעם לפעם.
הטיפול הכימי ב-AML עלול לגרום לבחילות ולהקאות. קיימות כיום תרופות יעילות מאוד, שמטרתן למנוע את התופעות האלה או להפחיתן באופן משמעותי. תוכל לקבל מהרופא המטפל מרשמים לתרופות הללו.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לרגישות ולכיבים קטנים בפה. חשוב מאוד לשמור על היגיינה אופטימלית של חלל הפה, ובין היתר לבצע שטיפות שגרתיות של הפה - האחות במחלקה או באשפוז היום תוכל להדריך אותך כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. אם בעקבות הטיפולים תאבד את התיאבון או תתקשה באכילה, תוכל לנסות להחליף חלק מהארוחות במשקאות מזינים או במזון רך.
חלק מהתרופות הכימיות עלולות לגרום לשיערך לנשור. יכול להיות שגם הריסים והגבות ינשרו או יידלדלו בעקבות הטיפול. לפני תחילת הטיפול, שאל את הרופא אם קיימת סבירות שהתרופות יגרמו לנשירת שיערך או לתופעות לוואי אחרות. שיער הנושר בעקבות הטיפול הכימי צפוי לשוב ולצמוח עם סיום הטיפול.
כימותרפיה מפחיתה את ייצור תאי הדם במח העצם, והמנוחות בין מחזורי הטיפול מאפשרות למח העצם להתאושש. אולם כמות הכימותרפיה שתוכל לקבל מוגבלת, משום שהיא עלולה להסב למח העצם נזק בלתי הפיך. השתלת מח עצם או תאי גזע נועדה לספק מקור למח עצם בריא ובכך לאפשר מתן מינונים גבוהים מאוד של כימותרפיה - על מנת לשפר את הסיכויים לריפוי מוחלט. יתרה מכך, השתלה מתורם מחליפה הלכה למעשה את מערכת החיסון שלך במערכת החיסון של התורם הבריא, ובכך משפרת עוד יותר את הסיכוי להירפא מהמחלה. אין טיפולים המתאימים לכל חולי ה-AML. אם הרופא חושב כי השתלה חיונית או אפשרית עבורך, הוא ידון איתך על כך.
כימותרפיה במינון גבוה, עם טיפול בקרינה או בלעדיו, הורסת את כל התאים במח העצם. זמן קצר לאחר מכן, תאי גזע (תאי הדם הלא בשלים המתפתחים לתאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות הדם) מוחדרים בחזרה לזרם הדם באמצעות עירוי מרכזי או פיק-ליין (ראה סעיף על צנתרים מרכזיים). תאים אלה עושים את דרכם למח העצם ומתחילים לייצר תאי דם בריאים. תאי הגזע יכולים להיות תאים מתרומה עצמית (שנלקחו מדמך לפני שקיבלת טיפול במינון גבוה) או שנתרמו לך מאדם אחר (בדרך כלל אח או אחות). לתאי הגזע החדשים נדרשים שבועות אחדים להתבסס במח העצם ולהתחיל לייצר את תאי הדם שלהם אתה זקוק. בתקופה זו המערכת החיסונית שלך תהיה חלשה ביותר. תצטרך להישאר בבית החולים ולשהות בבידוד מהחולים האחרים, כדי להפחית את הסיכון לזיהום, עד שמספרם של תאי הדם הלבנים בגופך יגיע לערכים רצויים.
בהשתלות תאי הגזע לרוב נעשה שימוש בתאי גזע הנלקחים מתוך זרם הדם. הם נאספים באמצעות צינורית קטנה (קנולה) המוחדרת לווריד. צינורית זו מחוברת למכשיר מיוחד (מכשיר אפרסיס) המסוגל להפריד את מרכיבי הדם השונים, לבודד את תאי הגזע ולהחזיר את יתר מרכיבי הדם בחזרה לגוף באמצעות צינורית נוספת. במקרים מסוימים איסוף תאי הגזע נעשה ישירות מתוך מח העצם בחדר ניתוח בהרדמה כללית.
בהשתלה אוטולוגית משתמשים בתאי גזע של המטופל, הנלקחים ממחזור הדם בתקופת הפוגה, שבה אין עדות למחלה הממארת. על מנת לאסוף תאי גזע מתוך זרם הדם, תקבל בימים שלפני האיסוף זריקות של גורם גדילה - חלבון המעודד ייצור תאי גזע במח העצם. תאי הגזע יעברו אל זרם הדם, וכך יהיה אפשר לאסוף אותם ביתר קלות. גורם הגדילה יינתן לך מיד לאחר סיום מחזור הכימותרפיה - הזמן היעיל ביותר לזריקה זו.
בסוג זה של השתלה משתמשים בתאי גזע או במח עצם הנתרמים לחולה מאדם אחר. בדרך כלל תוכל לעבור השתלה אלוגנאית רק אם יש לך אח או אחות שמח העצם שלהם מתאים לשלך. לעיתים אפשר להשתמש בתאי גזע מתורם שאינו קרוב משפחה, מתוך מאגר תורמים בינלאומי, בתנאי שבדיקות מיוחדות הראו שתאי הדם הלבנים שלו מתאימים לאלה שלך.
קלופארבין - Clofarabine (אבולטרה® - ®Evoltra)* - קלופארבין דומה מאוד לתרופה אחרת הנפוצה בטיפול בחולי AML הנקראת פלודארבין. אולם לקלופארבין יש פחות תופעות לוואי ולכן היא מתאימה יותר לחולים מבוגרים שיתקשו לעמוד בכימותרפיה במינון גבוה.
ארסניק טריאוקסייד - Arsenic trioxide, ATO (טריסנוקס® - ®Trisenox)* - ארסניק טריאוקסייד רשום כטיפול בחולי לוקמיה פרומיאלוציטית חריפה (APL) שאינם זקוקים לטיפול כימי. תרופה זו מיוצרת מהרעל ארסניק, אולם ניתנת במנות נמוכות ובטוחות. ארסניק טריאוקסייד ניתנת בעירוי לווריד, במסגרת אשפוז יום בבית החולים.*או תרופות המכילות חומר פעיל זהה, בעלות שמות מסחריים אחרים.
המונח 'רפואה משלימה' (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מצביעים על כך שגישת הטיפול האינטגרטיבית יכולה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים. אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם האונקולוג המטפל ועם רופא מומחה ברפואה משלימה, במטרה לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, והאם שיטות רפואה משלימה יכולות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
המטרה העיקרית של הטיפול בלוקמיה מיאלובלסטית חריפה היא להביא להפוגה בפעילות המחלה. הפוגה היא מצב בו לא ניתן לאתר בדם או במח העצם תאי דם לבנים שאינם בשלים או שאינם בריאים (בלסטים), ובמקביל נצפית התפתחות מחודשת של מח עצם תקין. אולם גם לאחר שהושגה הפוגה, ייתכן שנותרו בגוף מעט תאים לא תקינים, אף על פי שלא ניתן לגלות אותם בבדיקות המקובלות. בעקבות השיפורים בטיפול, הרוב הגדול של החולים בלוקמיה מיאלובלסטית חריפה מגיעים להפוגה, ומספר הולך וגדל שלהם נרפא לחלוטין.
כימותרפיה יכולה לרפא לוקמיה, אך בחלק מהמטופלים המחלה שבה ומופיעה לאחר הפוגה של כמה חודשים או אפילו כמה שנים. תופעה זו מכונה 'הישנות' (Relapse, רילפס). במקרה כזה, הרופא המטפל יבחן מחדש מהו הטיפול המתאים והטוב ביותר עבורך. ייתכן שהלוקמיה פיתחה עמידות לטיפול שכבר ניתן, ולכן יינתנו לך תרופות אחרות או שילובים תרופתיים שונים, כדי להשיג שוב הפוגה. ייתכן גם שתקבל טיפול בתרופות חדישות המכוונות באופן ישיר לסוג המחלה שלך.
חלק מהתרופות המשמשות לטיפול בלוקמיה מיאלובלסטית חריפה עשויות לגרום לפגיעה זמנית או קבועה בפוריות. הצוות הרפואי ידון איתך בנושא זה ביתר פירוט לפני תחילת הטיפול. אם יש לך בן/בת זוג, ייתכן שתרצו לשתף את הרופא בפחדים ובחששות שלכם בנושא.
חשוב לזכור שפגיעתן של חלק מהתרופות בפוריות פחותה לעומת תרופות אחרות. זוגות רבים הביאו לעולם תינוקות בריאים לאחר שאחד מהם קיבל טיפול כימי. עם זאת, חולים שקיבלו כימותרפיה במינון גבוה, טיפול בקרינה והשתלת תאי גזע או מח עצם, סביר מאוד שיאבדו את פוריותם. לגברים קיימת אפשרות לשמר זרע לפני תחילת הטיפול, כך שניתן יהיה לעשות בו שימוש לאחר מכן, אם ירצו להביא ילדים לעולם. הרופא שלך מכיר את פרטי מחלתך ואת הטיפול שאתה מקבל, ולכן הוא האדם המתאים ביותר לענות על שאלותיך. תוכל להפנות אליו כל שאלה, וכך תכיר מראש את מהלך הטיפול ואת ההשפעה שעשויה להיות לו עליך. גם לגבי נשים הזקוקות לטיפול כימי קיימות שיטות לשימור תאי המין (הביציות) לצורך הפריה לאחר סיום הטיפול. במהלך הטיפול ניתן גם לקבל תרופות העוזרות למנוע במידה מסוימת את הסיכון של פגיעה בפוריות.
אם פוריותך נפגעה בעקבות טיפול כימי, ייתכן שתתקשה להשלים עם העובדה כי אין באפשרותך להביא ילדים לעולם. כדאי לשוחח על רגשותיך עם בן/בת הזוג, בן משפחה או חבר קרוב. שיחה כזו יכולה לסייע לך להבהיר את מחשבותיך ולהעניק לקרובים לך אפשרות לתמוך בך ולעודד אותך. אם יקל עליך לשוחח עם מישהו מחוץ למעגל הקרובים והמשפחה, תוכל להיעזר ברופא המטפל, באח/ות, בעובד/ת סוציאלי/ת או במטפלת במיניות של האגודה למלחמה בסרטן.
לאחר סיום הטיפול תמשיך לעבור בדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם וגם בדיקות מח עצם תקופתיות. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא על חששות שמתעוררים בך, ולקבל מענה על שאלות שונות. אם בין הפגישות עם הרופא תסבול מבעיות כלשהן או תבחין בתסמינים חדשים, דווח על כך לרופא או פנה לבית החולים בהקדם האפשרי.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן לכל המטופלים נערכים כל העת. אם מחקרים מוקדמים (מחקרי פאזה 1–2) מראים שטיפול חדש עשוי להיות טוב יותר מהטיפול המקובל, האונקולוגים עורכים מחקרים להשוואה בין הטיפול החדש לטיפולים המקובלים הטובים ביותר בנמצא (מחקרי פאזה 3).
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים), והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא הם גם סיכוי אמיתי לשיפור מצבו של החולה המשתתף במחקר. כמו כן הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
במחקר קליני מבוקר פאזה 3 המשתתפים מחולקים, בדרך כלל, לשתי קבוצות:
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
כדי להבטיח את בטיחות החולים ואת זכויותיהם כל פרוטוקול ניסיוני מקבל אישור של ועדה אתית, הנקראת ועדת הלסינקי, מטעם המוסד הרפואי שבו ייערך המחקר. כל משתתף מקבל העתק של הפרוטוקול ושל המסמכים הנלווים אליו, הוא נדרש לקרוא אותו ולחתום על טופס הסכמה מדעת לפני תחילת המחקר. חתימה על הטופס פירושה שהמשתתף יודע במה עוסק המחקר, מבין מדוע הוא מבוצע, מדוע הוזמן להשתתף בו, ובאיזה אופן יהיה מעורב בו.
גם לאחר מתן ההסכמה להשתתף במחקר, ניתן לפרוש ממנו בכל עת. ההחלטה שלא להשתתף בניסוי או לפרוש ממנו לא תשפיע על יחסו של הרופא בשום דרך, והוא ימשיך לתת את הטיפול המקובל הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכל טיפול נחקר ביסודיות במחקרים מוקדמים לפני שנוסה במחקרים קליניים אקראיים ומבוקרים. ההשתתפות במחקר תסייע לקדם את מדע הרפואה ולשפר את סיכויי ההחלמה של חולים אחרים בעתיד.
תהליך אבחון מחלת הסרטן מלווה ברוב המקרים בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה לבין פחד וחשש. התגובה לאבחנה מושפעת מתכונות אישיות, מניסיון קודם עם מחלות סרטן במשפחה או בסביבה הקרובה ומסוג המחלה והסיכוי להירפא או להשיג הקלה. כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. להמשך
למידע על מערך התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן