מהו סרטן בלוטת התימוס?
סרטן בבלוטת התימוס (thymus gland) הוא גידול נדיר במיוחד. מדי שנה מאובחנים כ-30 מקרים בישראל, השכיחות בגברים ונשים זהה, ומרבית המאובחנים הם בני 55 ומעלה. בלוטת התימוס היא חלק ממערכת החיסון בגוף, ותאי הדם הלבנים מבשילים בה. גידול בבלוטה מתפתח לרוב מתאי האפיתל ונקרא "תימומה" (Thymoma). סוגי סרטן אחרים אשר מתפתחים מתאים אחרים בבלוטת התימוס מאובחנים ומטופלים בהתאם לסוג התאים.
מטרתו של המידע המובא בהמשך לשפוך אור על אבחון סרטן בלוטת התימוס, סוגי הטיפולים, תופעות הלוואי וההתמודדות. עם זאת, מידע זה הוא כללי בלבד, ורק הצוות הרפואי המטפל בך ומכיר היטב את פרטי הרקע הרפואי שלך ואת נתוני מחלתך, יכול לייעץ לך בכל הנוגע לטיפול.
למידע מפורט על מחלת הסרטן ראו בדף: מהו סרטן.
בלוטת התימוס
בלוטת התימוס היא איבר קטן יחסית, והיא חלק ממערכת הלימפה בגוף. היא ממוקמת מתחת לחלקה העליון של עצם החזה (הסטרנום), כאשר הגבול העליון שלה סמוך לחלק התחתון של בלוטת התריס בצוואר, והגבול האחורי צמוד לקרום הלב (פריקרד).
בלוטת התימוס מורכבת משתי אונות, והיא מכוסה בבליטות קטנות רבות על פני השטח הנקראות "אונות משנה" (lobules). לבלוטת התימוס יש שלוש שכבות עיקריות: תאי אפיתל אשר מעניקים לבלוטה את המבנה והצורה שלה; לימפוציטים, שהם תאי מערכת החיסון והם מרכיבים את רוב רקמת התימוס; ותאי קולצ'יצקי (תאים נוירואנדוקריניים) שמפרישים הורמונים (תימוזין ותימופואטין) שהם חלבונים שתפקידם המרכזי לווסת את הבשלת תאי T ולשמור על פעילות תקינה של מערכת החיסון.
בלוטת התימוס ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות מערכת החיסון, במיוחד בתקופת הילדות וההתבגרות. בבלוטה זו מתבצע התהליך שבו תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים, בעיקר תאי ,T עוברים הבשלה והתמיינות לפני שהם משתחררים למחזור הדם ומסייעים בהגנה על הגוף מפני זיהומים. עם השנים רקמת התימוס מוחלפת באופן הדרגתי ברקמת שומן והבלוטה הולכת וקטנה. בקרב מעטים נותרת פעילות מסוימת של הבלוטה גם בגיל מבוגר.
גורמי סיכון
סרטן התימוס הוא מחלה נדירה, ועל כן קשה לחקור את כל מאפייניה. עד כה לא זוהו גורמי סיכון גנטיים, סביבתיים או הקשורים באורח חיים לסרטן זה.
יתכן שיש קשר לגיל, שכן מרבית המקרים מאובחנים במבוגרים בגיל העמידה, ולעיתים נדירות מאוד בצעירים. בנוסף, קשר אפשרי נמצא בין תימומה ובין מחלה אוטואימונית בשם "מיאסטניה גרביס". כ-10% עד 20% מהחולים במיאסטניה גרביס חולים בתימומה במהלך חייהם, ומעל 30% מהחולים בתימומה מאובחנים בהמשך גם עם מיאסטניה גרביס.
סרטן בלוטת התימוס אינו גורם לתסמינים בשלביו הראשונים, ולעיתים מתגלה במקרה במהלך בדיקות שנעשות מסיבות אחרות. כאשר מופיעים תסמינים, הם נגרמים לרוב בשל גידול הלוחץ על מבנים סמוכים בבית החזה, שכן בלוטת התימוס ממוקמת במרכז החזה, בסמוך לדרכי הנשימה ולכלי דם מרכזיים. לחץ זה עלול להוביל לתחושות אי נוחות או לתסמינים נוספים בהתאם למיקום ולגודל הגידול. תסמיני המחלה עשויים לכלול:
-
הופעה של מחלות אוטואימוניות בשל פעילות לא תקינה של מערכת החיסון. המחלה השכיחה שמופיעה היא מיאסטניה גרביס המתבטאת בחולשת שרירים, צניחת עפעפיים, קשיי בליעה וקוצר נשימה. תסמונות נוספות כוללות אפלזיה של תאי דם אדומים (הגורמת לאנמיה קשה) וירידה באימונוגלובולינים (ירידה במספר הנוגדנים בדם והגברת הסיכון לזיהומים). מחלות אוטואימוניות אחרות עשויות להתפתח, אך הן נדירות יותר.
תהליך האבחון מתחיל לרוב בפנייה לרופא/ת המשפחה, שיבדוק את התלונות ויתייחס לתסמינים. לעיתים תהליך האבחון נעשה במהלך בירור לאחר אבחון מחלת מיאסטניה גרביס. במקרים אחרים הוא מתחיל במקרה כאשר ממצא חריג מתגלה בצילום חזה או בבדיקתCT שנעשו מסיבה אחרת. בהתאם לממצאי הבדיקות הרופא עשוי להפנות אותך להמשך בירור אצל רופא/ת מומחה בכירורגיית חזה ולביצוע של לפחות אחת או יותר מהבדיקות הבאות:
קראו עוד על הבדיקות השונות כאן.
ביופסיה
ביופסיה היא הליך שבו הרופא לוקח דגימת רקמה מהגידול כדי לבדוק אותה במעבדה ולקבוע את סוג הסרטן. ההליך מתבצע בדרך כלל באמצעות מחט ארוכה וחלולה (ביופסיית מחט). כשחושדים לסרטן התימוס, ביופסיה תתבצע בדרך כלל כאשר הגידול הוא לא נתיח ונדרשת בדיקה פתולוגית לצורך החלטה על המשך הטיפול. ברוב המקרים, אם תוצאות בדיקות הדם והדימות מצביעות בסבירות גבוהה על סרטן בלוטת התימוס, לקיחת הביופסיה תתבצע במהלך הניתוח עצמו, כאשר מסירים את הגידול כולו ושולחים אותו לבדיקה פתולוגית.
המתנה לתוצאות הבדיקות
ייתכן שיחלפו כמה ימים או כמה שבועות עד לקבלת כל תוצאות הבדיקות ועד להגעה לפגישת מעקב. תקופת ההמתנה הזו עלולה להיות מלווה בחששות ומתח. מומלץ להיעזר בבני המשפחה או בחברים קרובים שיכולים להעניק לך תמיכה וסיוע.
האגודה למלחמה בסרטן מפעילה את 'טלתמיכה'®, מוקד תמיכה טלפוני בעברית וברוסית. המוקד מעניק סיוע מיידי ראשוני לחולי וחולות סרטן ולקרוביהם הנמצאים במצוקה נפשית וזקוקים לתמיכה ולאוזן קשבת. ניתן לפנות למוקד בטל': 1-800-200-444.
תימומה
תימומה הוא הגידול השכיח של בלוטת התימוס ומקורו בתאי האפיתל. מראהו דומה לרקמה התקינה של התימוס, הוא גדל לאט ונוטה פחות לשלוח גרורות. לעיתים המחלה מתפתחת ללא תסמינים ומתגלה במקרה בבדיקות הדמיה באזור החזה. גידול זה מקושר לעיתים קרובות למחלות אוטואימוניות ובמיוחד למיאסטניה גראביס – מחלה שמאופיינת בחולשת שרירים מתקדמת ושנגרמת מפעילות לא תקינה של מערכת החיסון.
קרצינומה (Thymic carcinoma)
קרצינומה בתימוס היא סוג נדיר ואגרסיבי יותר של סרטן התימוס, שמתחיל גם הוא בתאי האפיתל של הבלוטה. בשונה מתימומה, תאי הקרצינומה נראים חריגים מאוד תחת המיקרוסקופ, הגידול גדל במהירות, והוא נוטה להתפשט לאיברים סמוכים ולשלוח גרורות מרוחקות.
גידולים נוירואנדוקריניים (TNETs)
גידולים נוירואנדוקריניים של בלוטת התימוס הם נדירים מאוד ומקורם בתאים ייחודיים המסוגלים לקלוט אותות עצביים ולהפריש הורמונים. לעיתים גידולים אלה קשורים למחלות אנדוקריניות נוספות. קיימים סוגים שונים של גידולים נוירואנדוקריניים בתימוס, הנבדלים זה מזה בדרגת הממאירות ובקצב ההתפתחות. הטיפול דומה לנהוג בגידולים נוירואנדוקריניים באיברים אחרים.
לימפומה
לימפומה בתימוס היא גידול נדיר שמקורו בתאי מערכת החיסון (לימפוציטים) הממוקמים בבלוטת התימוס. הסוג השכיח של לימפומה בתימוס הוא לימפומה היקפית (לימפובלסטית) של תאי T ותאי B ולימפומה מיצרית של תאי B גדולים. תסמיני המחלה, דרכי האבחון והטיפול הם בהתאם למה שנהוג באבחון וטיפול בלימפומה.
לאחר ביצוע הבדיקות, קבלת התוצאות ואבחון הסרטן, הצוות הרפואי יקבע את שלב המחלה (stage) ואת דרגתה (grade). ברוב המקרים, קביעת השלב והדרגה תיערך לאחר הוצאת הגידול בניתוח וביצוע בדיקה פתולוגית של הרקמה. קביעת השלב והדרגה מסייעת בהחלטה על המשך הטיפול והמעקב לאחר הניתוח.
שלב המחלה מתאר את גודלו ומיקומו של הגידול ואם התפשט לאיברים אחרים (כלומר, את מידת ההתפשטות של המחלה), ודירוג המחלה בוחן את מידת ההתמיינות של תאי הסרטן בגוף (כלומר, את מידת האגרסיביות של המחלה).
שלבי המחלה מתייחסים לאבחון של תימומה וקרצינומה של התימוס. קביעת שלב המחלה נעשה באמצעות שיטת TNM (T - גודל הגידול, N - מעורבות קשריות לימפה, M - גרורות).
שלב 1: הגידול מוגבל לבלוטת התימוס או שחדר לרקמת שומן סמוכה. אין עדות להתפשטות לבלוטות לימפה או לאיברים מרוחקים.
-
שלב :3A הגידול חדר לרקמות או לאיברים סמוכים נוספים, כמו דופן בית החזה, ריאות, כלי דם או עצבים גדולים, אך לא לבלוטות לימפה או לאיברים מרוחקים.
-
שלב :3B הגידול מערב איברים משמעותיים, כמו שריר הלב, קנה הנשימה, הוושט או כלי הדם הראשיים הנכנסים והיוצאים מהלב והריאות, אך לא בלוטות לימפה או איברים מרוחקים.
שלב 4: הגידול התפשט לבלוטות לימפה ו/או שלח גרורות לאיברים מרוחקים בגוף.
אופן הטיפול בסרטן בבלוטת התימוס תלוי בשלב המחלה, בגיל ובמצב הבריאותי. הטיפולים המקובלים הם:
תכנון הטיפול המיטבי ייעשה, בדרך כלל, על ידי צוות רב־תחומי הכולל מומחים ומומחיות מתחומי הכירורגיה, אונקולוגיה, סיעוד, רדיולוגיה ופתולוגיה.
כדי לתכנן את הטיפול הטוב ביותר עבורך, הם יתחשבו בכמה גורמים, לרבות הגיל ומצבך הבריאותי הכללי, סוג המחלה, בשלב ובדרגה שלה (כלומר, במיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו ברחבי הגוף).
במסגרת תכנון הטיפול, הרופא או הרופאה המטפלים ישוחחו איתך על דרך הטיפול המתאימה ביותר. אם יש צורך להחליט על דרך טיפול אחת, חשוב לקבל את כל המידע על דרכי הטיפול האפשריות. ניתן לשאול את הצוות הרפואי כל שאלה בנוגע לטיפול ולתופעות הלוואי הכנת שאלות מראש ונוכחות של אדם קרוב (חבר/ה או בן או בת משפחה) בפגישה עם הצוות הרפואי יכולות לעזור בבירור כל הפרטים ולזכור את תוכן הפגישה.
מטרות הטיפול, יתרונות הטיפול וחסרונותיו
חשוב לזכור שהטיפול מותאם באופן אישי לכל אדם, והוא משתנה בהתאם למחלה ולמצב הכללי של המטופל. לפני קבלת טיפול כלשהו יש לוודא שקיבלת מהצוות הרפואי הסבר על סוג הטיפול והיקפו, מטרותיו, יתרונותיו וחסרונותיו, הסיכונים ותופעות לוואי הכרוכות בו וטיפולים אפשריים אחרים.
לטיפול שהוצע יכולות להיות מטרות שונות, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל ולשלב המחלה:
-
טיפולים שמטרתם לרפא את המחלה.
-
טיפולים שמטרתם לשלוט במחלה ולאפשר חיים לצידה לפרק זמן ארוך, גם אם המחלה אינה ניתנת לריפוי.
-
טיפולים שנועדו להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים.
בכל מקרה, כדאי לדון עם הרופא/ה על אפשרויות הטיפול, להבין ולשקול את היתרונות והחסרונות שלו.
חוות דעת רפואית נוספת
זכותו של כל אדם לבקש ולקבל חוות דעת רפואית נוספת, על פי סעיף 3 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו". המימון לחוות דעת נוספת אינו כלול בסל הבריאות. ניתן לבדוק אם יש אפשרות לקבל החזר דרך ביטוח משלים של קופת חולים או דרך ביטוח בריאות פרטי.
לקראת הפגישה לקבלת חוות דעת נוספת, כדאי להכין מראש רשימת שאלות ולהגיע בלוויית אדם קרוב. כך אפשר להבטיח שכל הנושאים המדאיגים אותך יובהרו בפגישה.
מתן הסכמה מדעת
לאחר קבלת הסבר על הטיפול יש לחתום על טופס הסכמה מדעת – מסמך הצהרה שבו מובעת הסכמה לקבל את הטיפול מהצוות הרפואי. לא יינתן לך טיפול רפואי ללא הסכמתך וללא חתימתך על הטופס.
ניתוח להסרת הגידול הוא הטיפול העיקרי בסרטן בלוטת התימוס והוא נקרא תימקטומיה. ברוב המקרים, הוצאת הגידול בשלמותו, כאשר הוא מקומי, תביא לריפוי מלא מהמחלה. המטרה העיקרית בניתוח היא להסיר את בלוטת התימוס כולה יחד עם הגידול. לעיתים יהיה צורך להסיר גם רקמות סמוכות שהגידול חדר אליהן, כמו מעטפת הריאה, מעטפת הלב, כלי דם או עצבים סמוכים. בנוסף, במהלך הניתוח עשויים להילקח דגימות מבלוטות לימפה סמוכות או להסיר אותן לגמרי. הדגימות יילקחו בהמשך לבדיקה פתולוגית.
הגישה הניתוחית
קיימות שתי גישות לטיפול בסרטן בלוטת התימוס והן מותאמות לשלב המחלה ולהיקפה:
ניתוח זעיר-פולשני (תורקוסקופיה)
כאשר מדובר בגידול בשלב מוקדם המוגבל לבלוטת התימוס בלבד, ייתכן שהרופא ישקול ביצוע ניתוח בגישה לפרוסקופית או רובוטית. גישה זו מתבצעת דרך חתכים קטנים בדופן בית החזה, לרוב מהצד הימני, וכניסה זהירה של מצלמה וכלי ניתוח לצורך ביצוע פעולת ההסרה של הגידול. גישה זו מאפשרת התאוששות מהירה יותר ופחות כאבים.
כאשר הגידול בשלב מקומי מתקדם (מערב רקמות סמוכות) או גדול מ-4 ס"מ, נהוג לבצע את הניתוח בגישה הפתוחה, הכוללת פתיחת בית החזה באמצעות חתך במרכז עצם החזה. גישה זו מאפשרת למנתח שדה ראייה רחב יותר וגישה מיטבית להסרת הגידול. בנוסף, במקרים שבהם הגידול גדול או פולשני, ייתכן שיוחלט על מתן טיפול כימותרפי מקדים לפני הניתוח (טיפול נאו-אדג'ובנטי) במטרה להקטין את ממדיו ולהקל את הסרתו במהלך הניתוח.
לאחר הסרת הגידול נשלחת הרקמה לבדיקה פתולוגית סופית, ועל סמך תוצאותיה מתקבלת ההחלטה אם יש צורך בטיפול משלים נוסף, כגון קרינה או כימותרפיה, בהתאם למאפייני הגידול ולהערכת הסיכון להישנות המחלה.
לפני הניתוח
לפני הניתוח ייערכו בדיקות שיקבעו את כשירותך להרדמה ולניתוח. הצוות הרפואי ידריך אותך על ההליך הניתוחי, יתרונותיו וסיכונים אפשריים הכרוכים בו, ומה לצפות לאחריו. יש להתאשפז ביום הניתוח או יום לפניו.
עישון מגביר את הסיכון לסיבוכים, כמו זיהום בחזה ועיכוב בריפוי הפצע הניתוחי, לכן הפסקת עישון או לפחות הפחתה של מספר הסיגריות חשובה לתהליך החלמה אופטימלי יותר. ניתן להתייעץ עם הרופא או הרופאה בנושא.
לאחר הניתוח
הסיבוכים האפשריים של הניתוח תלויים בהיקפו ובמצב הבריאותי לפני הניתוח, וכוללים דימום, זיהום, פגיעה בעצבים סמוכים ובעיות בתפקוד הריאות. לרוב נדרש אשפוז של מספר ימים והגבלה בפעילות למשך מספר שבועות לאחר הניתוח.
הצוות במחלקה יעודד אותך להתחיל לנוע מוקדם ככל האפשר, כחלק הכרחי מתהליך ההחלמה. גם אם נאלצת להישאר במיטה, חשוב לבצע תנועות רגליים ולבצע נשימות עמוקות בהדרכת צוות הפיזיותרפיה. ייתכן אשפוז של כמה ימים במחלקה לצורך התאוששות מהניתוח וטיפולים כמו:
-
לאחר הניתוח ייתכנו כאבים, נפיחות או אי נוחות במשך כמה ימים. יינתנו לך משככי כאבים באמצעות עירוי, כדורים או בנוזל לבליעה, בהתאם לצורך.
זיהום
יש לשים לב לסימני זיהום כתוצאה מהניתוח, כגון תחושת חמימות, אודם, נפיחות והפרשות מאזור הניתוחי, וחום גוף מעל c38°. אם הופיע אחד או יותר מהתסמינים האלו יש לפנות לצוות הרפואי.
טיפול כימי (כימותרפיה) הוא שיטת טיפול נפוצה נגד מחלת הסרטן. בטיפול זה ניתנות תרופות כימיות (הנקראות גם "תרופות ציטוטוקסיות") במטרה להרוס את תאי הגידול הסרטני. הטיפול הכימי יכול להינתן גם בשילוב עם טיפולים אחרים, דוגמת ניתוח, טיפול בקרינה, טיפול ביולוגי ועוד.
כימותרפיה היא מרכיב חשוב בטיפול בסרטן בלוטת התימוס, ותפקידה משתנה בהתאם לשלב המחלה:
-
במחלה גרורתית: כימותרפיה היא הטיפול העיקרי, במטרה להקטין את היקף המחלה, להקל את התסמינים ולשפר את איכות החיים. גרורות נפוצות בעיקר למעטפת הריאה (פלאורה). במקרים אלה נבנית תוכנית טיפולית רב-תחומית המותאמת לגודל ולמספר הגרורות.
במקרים של גרורות למעטפת הריאה, קיימת אפשרות לשילוב כימותרפיה מקומית תוך-פלאורלית (HPP) בטמפרטורה גבוהה. הטיפול מתבצע במהלך הניתוח עצמו וכולל שטיפה של חלל הפלאורה בתמיסה של תרופות כימותרפיות המחוממות לטמפרטורה גבוהה (c430 בקירוב). החום עוזר לשפר את יעילות הכימותרפיה בהשמדת תאים סרטניים, והגישה הטיפולית מאפשרת טיפול ממוקד יותר. המשך הטיפול לרוב ישולב עם כימותרפיה דרך הווריד.
לרוב, הטיפול הכימי יינתן בשילוב של יותר מתרופה אחת מהתרופות הבאות:
לעיתים הטיפול עשוי לכלול גם את התרופות הבאות:
* או תרופות המכילות חומר פעיל זהה בעלות שמות מסחריים אחרים.
תופעות הלוואי של הטיפול הכימי עשויות לכלול נשירת שיער, פצעים בפה, אובדן תיאבון, בחילות והקאות, עייפות וחולשה, נוירופתיה פריפרית, סיכון מוגבר לזיהומים וחבורות בעור. תופעות אלו לרוב חולפות עם סיום הטיפול, ויש דרכים להפחית את עוצמתן. מומלץ לדווח לצוות הרפואי על כל תופעה שמטרידה אותך.
טיפול בקרינה בסרטן בלוטת התימוס (תימומה וקרצינומה של התימוס) נעשה באמצעות קרינה באנרגיה גבוהה במטרה להרוס תאים סרטניים. טיפול בקרינה עשוי להינתן בעיקר בשלבים מתקדמים של המחלה, לרוב לאחר ניתוח, ובמקרים שבהם קיים חשש להישארות תאים סרטניים גם כאשר לא נותר גידול נראה לעין (טיפול זה נקרא טיפול משלים – אדג'ובנטי). קרינה עשויה להינתן לעיתים בשילוב עם כימותרפיה. בקרב חולים עם מחלה גרורתית, הקרינה משמשת לעיתים להקלת התסמינים (טיפול פליאטיבי), כאבים או קשיי בליעה.
קרינה חיצונית (External Beam Radiation Therapy, EBRT)
זוהי שיטת הטיפול הקרינתי הנפוצה לטיפול בסרטן בלוטת התימוס. לפני תחילת הטיפול מבוצעות מדידות ותכנון קפדני באמצעות הדמיית CT כדי לקבוע את זוויות הקרינה והמינון המתאים. הטיפול עצמו דומה לצילום רנטגן, אינו גורם כאב, ונמשך מספר דקות, הוא מתבצע לרוב 5 ימים בשבוע במשך 6-4 שבועות.
תופעות הלוואי השכיחות בקרינה לאזור החזה כוללות עייפות, שינויים בעור באזור המטופל, בחילות, הקאות, גירוי בוושט (קושי בבליעה), ירידה בתיאבון, קשיי נשימה ולעיתים ירידה בספירות הדם. כאשר הקרינה ניתנת יחד עם כימותרפיה, תופעות הלוואי עשויות להיות קשות יותר, אך הן לרוב זמניות וחולפות בתום הטיפול.
הטיפול הביולוגי (נקרא גם טיפול מכוונן או טיפול ממוקד מטרה) הוא טיפול תרופתי ממוקד המנטרל את פעילותם של התאים הסרטניים, למשל באמצעות חסימת הגורם המאיץ את שגשוג התאים הסרטניים או על ידי עידוד המערכת החיסונית לתקוף אותם. קיימים סוגים שונים של טיפולים ביולוגיים, כגון נוגדנים חד-שבטיים, מעכבי גדילה, אימונותרפיה ועוד.
טיפולים ביולוגיים בסרטן בלוטת התימוס אינם שכיחים. לעיתים הם יומלצו כאשר אין הטבה לאחר מספר קווי טיפול קודמים בניתוח, בקרינה ובכימותרפיה. התרופה הזו עשויה להינתן במקרים של סרטן נוירואנדוקריני גרורתי בהתאם לקריטריונים הקבועים בסל:
תופעות הלוואי עשויות לכלול תשישות ועייפות, תגובה עורית, בחילות והקאות.
* או תרופות המכילות חומר פעיל דומה בעלות שמות מסחריים אחרים.
טיפול תומך (או טיפול פליאטיבי) הוא טיפול שניתן לאורך כל שלבי הטיפול האונקולוגי במטרה לסייע בהתמודדות עם המחלה, התסמינים שלה ותופעות הלוואי של הטיפולים השונים. הטיפול התומך מסייע בשמירה על איכות החיים של החולה ובהקלת תסמינים גופניים כגון כאב, קוצר נשימה, הפרעה בשינה, בחילות והקאות, עצירות, שלשולים ועוד. בנוסף, הטיפול התומך נותן מענה לצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של החולה ובני משפחתו, והוא ניתן בדרך כלל על ידי צוות רב-תחומי. ישנם אנשי צוות נוספים בבתי החולים שיכולים לסייע בתחומים כגון תזונה, פיזיותרפיה ומתן שירותים סוציאליים שונים.
כדאי לדעת שהטיפול התומך יכול להינתן לצד הטיפול הכימי, הקרינתי או הטיפול הממוקד. גם אם הוחלט שלא לקבל טיפול לגידול עצמו, או במצב שמוצו אפשרויות הטיפול בסרטן, חשוב להמשיך לקבל טיפול תומך להקלת התסמינים.
במצבים מתקדמים של המחלה הטיפול התומך יכול להתאים גם למטופלים המעדיפים להישאר בביתם במסגרת הוספיס וגם למטופלים הבוחרים להתאשפז בהוספיס. הטיפול כולל את כל ההיבטים של צורכי המטופל והמשפחה: היבטים פיזיים (שיכוך כאבים וכו'), פסיכולוגיים ורגשיים.
המונח רפואה משלימה (משולבת, אינטגרטיבית) מתייחס למגוון טיפולים, כגון דיקור סיני (אקופונקטורה), נטורופתיה, דמיון מודרך ועוד, הניתנים בנוסף על הטיפולים הרפואיים המקובלים נגד מחלת הסרטן. מחקרים מראים שגישת הטיפול האינטגרטיבית עשויה לתרום לשיפור איכות החיים של מטופלים ומטופלות בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים.
אם ברצונך להיעזר בטיפולי רפואה משלימה, חשוב להתייעץ עם הרופא או הרופאה המטפלים ועם רופאים מומחים ברפואה משלימה כדי לבחון מהי דרך הטיפול הטובה ביותר עבורך, ואם שיטות רפואה משלימה עשויות לסייע בהשגת יעדי הטיפול.
לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך להיבדק בבדיקות מעקב שגרתיות, הכוללות בדיקות דם ובדיקות הדמיה. פגישות המעקב הן הזדמנות טובה לשוחח עם הרופא או הרופאה על החששות הקיימים ולקבל תשובות על שאלות שונות. אם בין פגישות המעקב הבחנת בתסמינים חדשים או בבעיות אחרות, יש לדווח על כך לצוות הרפואי או לפנות אל בית החולים בהקדם האפשרי.
חזרה של סרטן התימוס
חזרה של הסרטן, נקראת גם "הישנות המחלה", יכולה להיות מקומית (כלומר, באותו מקום בו הופיע הגידול הסרטני לראשונה או בסמוך לו) או רחוקה (כלומר, באיברים כמו הריאות או העצמות).
לעיתים מומלץ למי שאובחנו עם סרטן התימוס חוזר לעבור ניתוח נוסף, אך ברוב המקרים הטיפול המוצע יהיה כימותרפיה. בחירת סוג הטיפול תלויה באילו תרופות השתמשו בפעם הראשונה ועד כמה הן היו יעילות. ככל שעבר זמן רב יותר עד לחזרת המחלה לאחר הטיפול, כך גדל הסיכוי שטיפול כימי נוסף ישפיע על תאי הגידול.
מחקרים למציאת דרכים חדשות לטיפול יעיל בסרטן נערכים כל העת.
מחקרים כאלה נקראים מחקרים קליניים (או ניסויים קליניים) והם הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעיתים קרובות משתתפים במחקרים האלה כמה מרכזים רפואיים בארץ, ובדרך כלל גם מרכזים רפואיים במדינות אחרות.
מחקרים קליניים חשובים לא רק לשיפור הטיפול לטובת כל המטופלים בעתיד, אלא גם מעניקים סיכוי אמיתי לשיפור מצב המשתתף או המשתתפת במחקר. כמו כן, הם תורמים לקידום המאבק במחלת הסרטן ולהעמקת הידע הקשור למחלה. אם שיטת הטיפול הנבדקת במחקר מסוים תוכח כיעילה, היא עשויה להיות שיטת הטיפול המקובלת ולעזור לחולים רבים נוספים. יעילותם של רוב הטיפולים הנמצאים כיום בשימוש הוכחה בעבר במסגרת ניסויים קליניים.
אין מידע מוכח שהטיפול החדש הנבדק במחקר יביא לידי תוצאות טובות יותר, אך מקובל להציע טיפול חדש רק אם יש סיכוי סביר שתוצאותיו יהיו טובות יותר מהטיפול המקובל.
למידע נוסף על שלבי המחקר הקליני ועל השתתפות במחקר קליני, ראו כאן
לאגודה למלחמה בסרטן מאגר של מחקרים קליניים, המתעדכן באופן קבוע. במאגר מרוכזים מגוון המחקרים הקליניים המתבצעים במרכזים הרפואיים בישראל. המחקרים פתוחים לציבור המטופלים על פי תנאי הקבלה המפורטים בכל מחקר. ניתן לקבל פרטים ומידע נוסף במרכז המידע של האגודה בטל': 03-5721608 או בדוא"ל: info@cancer.org.il