שלום,

אני בת 36 ולפני כארבע שנים, מספר חודשים אחרי הולדת בני הראשון אובחנתי כנשאית של תסמונת לינץ' HNPCC  בגן MSH2

בהיסטוריה המשפחתית, מותה של סבתי מצד אמי בגיל 40 מסרטן המעי הגס, דודתי מצד האם חלתה והבריאה מסרטן ברחם סביב גיל 45 (היתה מטופלת שלך) ומאז גם אימי עברה כריתת רחם לאחר שהתגלה ממצא מדאיג. 

בשנתיים האחרונות עברתי טיפולי IVF pgd, עברתי שלוש החזרות שנכשלו, הנסיון האחרון הסתיים ממש עכשיו בהריון כימי. אין לי יותר עוברים ואני עומדת בפני הדילמה האם להמשיך במסלול הזה או לנסות להרות באופן טבעי (תאורתית לא אמורה להיות לי בעיה להרות, עם בני נכנסתי להריון בקלות ומהלך ההריון היה תקין לחלוטין).

אני ובן זוגי מתחבטים בשאלות מוסריות קשות, כמובן מאוד לא רוצים לתת לגן הזה להמשיך להתקיים במשפחתנו, על כל המשתמע מכך, מצד שני מרגישים שכבר איבדנו זמן יקר בנסיונות וכל הזמן שומעים מסביבנו קולות שאומרים שבעוד 20 30 שנה הרפואה תיראה אחרת, איך אחרת, כמובן שאף אחד לא יכול לענות על זה אבל חשבתי שאולי להנחות שלך יש יותר אחיזה במציאות מלשאר המייעצים.

אני יודעת שהשאלה שלי מעורפלת ושאף אחד לא באמת יכול לייעץ לנו בנושא הזה אבל נשמח לשמוע דעה קצת יותר מבוססת שאולי תעזור לנו עם ההחלטה הקשה הזאת.