שלום לך,

על מנת להשיב על שאלה זו חשוב לדעת פרטים נוספים ולהכיר את ספור המחלה באופן מפורט יותר, ואף לבצע הערכה תפקודית, כפי שנעשה, בוודאי, על ידי הצוות המטפל.

כעקרון הפרטים הסטטיסטיים החשובים הם העובדה שציינת כי נשארו גרורות רבות בניתוח הראשון אם כי לא צוין גודל הגרורות שנשארו. הפרט השני הוא מועד הופעת התקדמות המחלה ביחס לסיום הטיפול הכימוטרפי. 

אני משוכנע כי הצוות שמטפל באמא יוכל לתת לך הערכה של סיכויי התגובה וסיכויי רמיסיה נוספת. 

שלום לך,

התרופה נמצאת בשלבים מחקריים בשימוש בסרטן שחלה. לא נעשה בה שימוש מחוץ למחקר.

התרופה נקשרת לקולטן של folate ספציפי על ממברנת התא. רק חלק קטן מהרקמות מכילות קולטן זה, וביניהן חלק מתאי סרטן שחלה. יתכן ושימוש בתרופה זו יוכל לשמש כ״רפואה מותאמת אישית״ בעתיד. אך בשלב זה אין עדות למידת ההצלחה של התרופה, טרם השלמת השלבים המחקריים/

התלונה מתאימה יותר לטיפול בפלטינום, אך סימפטומים שמיעתיים מופיעים גם בתרופות נוספות כולל גמציטבין (גמזר)

התופעה לרוב חולפת. במידה ומתמידה יש להעריך החומרה על ידי רופאי אג״א ובדיקות שמיעה 

קיים הבדל משמעותי בין שני סוגי התכשירים. מבחינת מנגנון הפעולה - תכשירים אימונותרפים מפעילים או מורידים חסמים המושרים על ידי הגידול לצורך פעילות טובה יותר של חלקים ממערכת החיסון שלנו כנגד התהליך הגידולי. תרופות אלה יעילות יותר בגידולים שונים ופחות יעילות בגידולים אחרים. התועלת של תכשירים אלה בסרטן שחלה אינה חד משמעית ועדיין נמצאת בשלבי מחקר שונים. לא ברור האם לשימוש בתכשירים אלה יש תועלת נוספת על התכשירים הקיימים בשימוש. מעכבי הפארפ הן תרופה ביולוגית הפוגעת במנגנוני תיקון ה DNA של תאי הגידול. תרופות אלה פועלות כידוע טוב יותר בנשים עם מוטציה ב BRCA או בגידולים עם מוטציה כזו, היות והפגם הגנטי פוגע כבר חלקית במנגנוני התיקון ובכך חושף את התא הסרטני לנזק משמעותי יותר בשימוש בתכשיר כזה. 

בדיקות פאונדיישן היום בודקות גם בדיקות HRD באופן עקיף הן בודקות LOH הנותן מושג אודות התועלת של השימוש במעכבי פארפ בנשים לא נשאיות. כך שאינני חושב שכדאי לבצע את שתי הבדיקות. חשוב לדעת כי השימוש במעכבי פארפ בנשים עם הישנות מחל (כשלך) אושר בעולם לכלל הנשים עם ממאירות שחלתית חוזרת ללא תלות במוטציה. ניסינו להכניס אינדיקציה זו לסל אך לא צלחה דרכנו (יש כנראה נושאים חשובים יותר לתקציב המדינה...).

הטיפול במעכבי פארפ בנשים עם הישנות מחלמה נמשך כל עוד אין התקדמות חוזרת של הגידול. הטיפול מתחיל כ 4-8 שבועות מסיום הטיפול הכימוטרפי ובתנאי שבדיקות הדם מאפשרות זאת בעיקר בהיבטים של ספירת הדם.

שלום לך

לפחות על פי התיאור לא נראה כי מדובר בממאירות לאור זאת נראה נבון להמתין כפי שהומלץ לך 

שלום לך,

כמדומני שעסקנו בנקודה זו גם בעבר. אנסה להבהיר בשנית. בניתוחי של כריתת גרורות לא תמיד ניתן לכרות שוליים מסביב לגידול ולכן לעיתים קיימת הישנות מקומית באתר בו בוצע הניתוח בעבר. מעריך שזה התרחיש גם בבדיקה זו. על הצוות יהיה להעריך האם הממצאים מצדיקים ניתוח חוזר או לחילופין שינוי טיפול ואלי לשקול טיפולים אזריים אחרים. לגבי בועיות האויר קצת קשה לתת מענה ללא הערכה שלמה של הממצאים בהדמיה.

העובדה החשובה היא שקיים סיכוי גבוה שתוכלי להיות בהפוגה נוספת וכי אין ממצאים באזורים אחרים של הגוף 

שלום לך,

אינני חושב שיש צורך לבצע ביופסיה חוזרת. היתרון של ניראפאריב, במידה ופעיל במחלתה של אמא, הוא בהארכת משך ההפוגה ללא התקדמות מחלה. כלומר, אם מדובר במחלה המגיבה לטיפול זה, המצב אמור להישאר יציב וללא התקדמות פרק זמן ארוך יותר מאשר ללא התרופה. כמובן שמשך זמן זה איננו ידוע. בקרב החולות קיימת שונות רבה באורך ההפוגה בסיום הטיפול בקו הראשון. יש נשים, מיעוט החולות שנהנות מהפוגה מוחלטת ללא הישנות, היתר תאלצנה להתמודד עם התקדמות מחלה בשלב כלשהו במהלך חייהן. התקדמות מחלה זו עלולה להופיע תוך פרק זמן קצר או שנים לאחר סיום הטיפול. אין דרך לנבא זאת. תכנית המעקב והטיפול המומלצת לכם נראית הגיונית 

הנקודות שאת מעלה אכן נכונות. 

בשלב זה אין מחקרים נוספים המתחילים כטיפול אחזקה לאחר סיום טיפול. 2 המחקרים האחרים מגייסים את המטופלות בעת האבחנה.

קיים קושי לדעת באם הממצאים המתוארים הינן גרורה. בעבר הרחוק היינו מבצעים ניתוח חוזר בסיום הטיפול על מנת לוודא שאכן הבטן נקייה מגידול, גם לאחר סיטי שהיה תקין. במידה והיה נמצא מימצא כזה היינו כורתים אותו ואף מוסיפים תוספת טיפול. גישה זו למרות האקטיביות שלה, לא האריכה את חיי החולות ולא שפרה את משך ההפוגה, ולכן נזנחה. הנתונים מאותם ימים מצביעים על כך כי גם בנוכחות בדיקת הדמיה תקינה לחלוטין ניתן למצוא מחלה מיקורסקופית או מחלה הנראית לעין ב 50% מהחולות.

למעכבי פארפ יש אכן גם יכולת להיות אקטיבים בטיפול בגידול ולא רק כטיפול אחזקה. כפי שציינת בתבונה רבה, קשה לדעת האם תוספת הטיפול ללא מידע מולקולרי תומך שווה כעת את הרעילות הכרוכה בטיפול.

אינני חושב שבשלב זה יהיה נכון לבצע ביופסיה נוספת. 

שלום לך,

אנסה לעשות מעט סדר בדברים הידועים ואשתדל להבהיר מהם הדברים שנמצאים עדיין בשלבי מחקר או פרסומים שאינם מבוססים מספיק. בכל מקרה ממליץ כי מקורות המידע בהם תשתמשי יהיו אמינים ומבוססים ולא על בסיס שמועה כזו או אחרת.

סרטן השחלה, לצערי, עדיין מאובחן ברוב המקרים כאשר איננו מוגבל לאיבר בו החלה המחלה להתפתח. סרטן השחלה או סרטן החצוצרה מתאפיינים בפיזור מחלה גרורתי, בעיקר בחלל הבטן, כך גם פני הדברים במקרה של אמא.

גם כאשר אנחנו נוטלים ביופסיות אקראיות ממקומות שונים שאינם נראים נגועים, אנו מוצאים בסבירות גבוהה פיזור מיקרוסקופי של תאי הגידול. לכן, הניתוח, מוצלח ככל שיהיה, איננו מספק. יש להוסיף טיפול, שיתפזר בצורה סיסטמית ויגיע לכל הגוף, ולכל אתר בו קיימת ״מושבה״ של תאי סרטן - גרורה.

הטיפול התרופתי המקובל ביותר והמוכח כבעל יכולת להסיג את המחלה לאחור או להכיל את הסרטן הוא טיפול כימוטרפי.

העובדות, מצביעות על כך שהצלחת טיפול זה תלויה בהתנהגות הביולוגית של הגידול. כלומר, קיימים גידולים רגישים מאד, ש״יעלמו״ תחת הטיפול והנשים תחלמנה. לעומתן, יש נשים עם מחלה עמידה לטיפול או עמידה חלקית, ואז נצפה בהתקדמות מחלה מחודשת, תוך פרק זמן קצר יחסית. כמובן שהספקטרום רחב. אין אשה אחת הדומה לרעותה, למרות שלכאורה, הן נושאות את אותה האבחנה. לכן, יש נשים, שאמנם תחווינה התקדמות מחלה בעתיד, אך התקדמות זו עלולה להופיע לאחר הפוגות בעלות פרק זמן משתנה. מטרת הטיפול היא להביא לכך שהפוגה זו תהיה הארוכה ביותר, על פי תכונות הגידול.

בעשורים האחרונים, חלה התקדמות בהבנה של מחלה וגורמי הסיכון. המחקרים מצביעים על כך שנשים הנושאות מוטציה גנטית באחד מהגנים BRCA או נשים עם מוטציות דומות, יכולות לשפר את סיכויי התגובה, עם שילוב של תכשירים ביולוגיים מתאימים, לאחר השלמת הטיפול הכימוטרפי. כמו כן, לפני כעשור הוחל שילוב של תרופה בשם אבסטין המשפרת את התוצאות בתת אוכלוסיות מסוימות של החולות (שוב, לא בכולן). הצוות המטפל ימליץ לאמא לעבור בדיקות גנטיות הן לעצמה והן בדיקות של הגידול (חלק מהמוטציות נמצאות בגידול אך אינן מוטציות העוברות בתורשה-אינן נמצאות בגנים של החולה)

הטיפול הכימוטרפי אכן כרוך בתופעות לוואי לא פשוטות, אך רוב הנשים מצליחות לעמוד בכל תכנית הטיפול. קיימות תרופות וטיפולים שונים היכולים לסייע במהלך הטיפול. על כולן תשמעו הסבר מפורט מהצוות, שמטפל באמא. מדובר הן בטיפולים תרופתיים ״רגילים״, הן בשילוב של טיפולים משלימים כמו אקופונקטורה, או שימוש בקנאביס רפואי.

עד היום אין מידע על כך שקנאביס רפואי במינון כלשהו משפר את תוצאות הטיפול בסרטן השחלה. אך בהחלט יכול לתרום ולסייע בטיפול בתופעות הלוואי, או בהתמודדות עם הסימפטומים הקשורים במחלה. ניתן לשלב גם טיפולים משלימים אחרים באישורו של הצוות המטפל, ובנהחה שאינו סותר את הפעולה האנטי סרטנית של הטיפול.

שימוש באימונותרפיה - קיטרודה ותרופות אחרות כמו אופדיבו הם חמרים המעירים את מערכת החיסון - על ידי ״הסרת המסכה״ מעל הגידול כדי שמערכת החיסון תזהה אותו כגוף זר ותשתתף בתהליך הטיפול. סרטן השחלה - הוא סרטן הנחשב ״קר״ יחסית ומערכת החיסון איננה מתעוררת כבעצמה מספקת בטיפול זה, שלא כמו גידולים אחרים - מלנומה ועוד. השימוש בתכשירים אלה בקו ראשון איינו עצמאי ללא כימוטרפיה ועד כה לא הוכיח את עצמו.

קיימים מחקרים בעולם העושים שימוש בשילוב של כל התרופות שהוזכרו כטיפול בקו ראשון. גם בארץ קיימים מחקרים מסוג זה, וחלק מהנשים, במידה ועונות על קריטריוני ההכללה, יכולות להשתתף במחקרים אלה. חשוב להדגיש כי מדובר במחקר בו חלק מהנשים מקבלות תכשירי פלסבו. את יכולה לקבל מידע על כך מהצוות המטפל.

הדבר החשוב ביותר לדעת הוא, כי ההמלצות הכלליות אינן המלצות פרטניות. כל אשה מקבלת המלצה, הנראית מתאימה למצב תפקודה ולמחלות הרקע שלה. גם במהלך הטיפול, נעשים שינויים שונים, על מנת לאפשר את השלמת הטיפול. 

אני מקווה כי תוצאות הטיפול של אמא ישיגו את התוצאה המיטבית.

תוכלי לשאול כאן בפורום שאלות ספציפיות לגבי טיפול כזה או אחר עליו שמעת.