ישנם סוגים רבים ושונים של בדיקות והליכים לאבחון ולזיהוי מחלת הסרטן וסוג הסרטן. מדובר בשלב חשוב ביותר המשפיע על קביעת האבחנה וסוג הטיפול.
הרצון לדעת מיד מהן תוצאות הבדיקות ומה משמעותן עבורך הוא מובן, אבל הרופא הוא הגורם המוסמך והמהימן ביותר להסביר את התוצאות הבדיקות ומשמעותן. לעיתים תוצאות של בדיקות מעבדה, בדיקות דימות (הדמיה) ודגימות רקמה (ביופסיה) מתפרסמות באתר קופת החולים או בית החולים לפני שהרופא יכול לדון בהן איתך, אך חשוב מאוד לדבר עליהן עם הרופא לפני הסקת מסקנות כלשהן.
בדף מידע זה מפורטים ההליכים הנפוצים ביותר לאבחון סרטן, אך ייתכן שתתבקש לבצע בדיקות נוספות שאינן מפורטות כאן, לפי הצורך ועל פי שיקול הדעת של הרופא המטפל. כמו כן מוצגת רשימת שאלות שכדאי לשאול את הצוות הרפואי במקרה שמאובחן גידול סרטני.
בדיקה גופנית מתבצעת ע"י רופא במטרה לזהות שינויים הנראים לעין, כגון צבע עור, נפיחות, בליטה או שינויים אשר ניתן למשש במגע עם היד לאיתור גושים או איברים מוגדלים שעלולים להצביע על גידול.
בדיקות מעבדה, כגון בדיקות שתן, דם ונוזלי גוף אחרים, עשויות לעזור לרופא לזהות ערכים לא תקינים שעלולים להיגרם ממחלת הסרטן. עם זאת, תוצאות מעבדה חריגות אינן יכולות לספק בכוחות עצמן אבחנה של סרטן. הן יכולות לתרום לאבחנה לצד מגוון בדיקות אחרות, כגון ביופסיה והדמיה.
תוצאות בדיקות מעבדה מדווחות לרוב בטווח של נורמה, עם גבול תחתון ועליון. טווחים אלו מבוססים על תוצאות בדיקות של מספר רב של אנשים שנבדקו בעבר. תוצאות מעבדה תקינות יכולות להשתנות מאדם לאדם. חשוב לדעת כי בבדיקות רבות ניתן לקבל תוצאות תקינות גם אם יש בגוף גידול סרטני, וגם להפך - אפשר לקבל תוצאות שאינן תקינות גם אם אתה בריא. לכן, חשוב ביותר לחזור לרופא כדי לקבל הסבר על התוצאות ומשמעותן.
בדיקות המעבדה הללו הן הבדיקות השכיחות באבחון מחלת הסרטן:
בודקת חומרים שונים אשר משוחררים לזרם הדם על ידי איברים ורקמות בגוף. חומרים אלו כוללים חומרי פירוק (מטבוליטים), סוכרים, שומנים, הורמונים, חלבונים ואנזימים. חלק מהבדיקות משקפות תפקוד איברים, כמו תפקודי כליות וכבד. רמות גבוהות או נמוכות יכולות להצביע על הימצאות גידול סרטני או על תופעות לוואי של טיפול.
הבדיקה מודדת את מספר תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים (הקשורים למערכת החיסון) והטסיות (הקשורות למערכת הקרישה). הבדיקה היא בדיקת שגרה והיא משמשת גם לניטור המצב הבריאותי במהלך ולאחר הטיפול או כבדיקת עזר לגילוי סרטן הדם.
מיועדת לגילוי מוטציות במבנה הדנ"א שבגרעין התא, וקשורה לסוגי סרטן שונים. הבדיקה נלקחת מדגימת דם, רקמה או נוזל גוף אחר, ומשמשת בתהליך האבחון, אך גם לצורך תכנון הטיפול והמעקב.
בדיקה הנותנת מידע על סוגי האנטיגנים (מולקולות המעוררות תגובה חיסונית שגורמת ליצירת נוגדנים) הנמצאים בתוך תאי דם לבנים או עליהם. בדיקה זו יכולה לעזור לאבחן, לקבוע שלב מחלה ולנטר סוגים שונים של סרטן דם או מחלות שגשוג יתר של תאי מח העצם.
מדובר בחומרים, בדרך כלל חלבונים, המיוצרים על ידי הגוף בתגובה לצמיחת תאים סרטניים, או שמיוצרים על ידי רקמת הגידול הסרטני עצמה. איתור סמני גידול ומדידתם בדם, בשתן או ברקמות יכול לסייע באבחון סוגים מסוימים של סרטן, כמו גם בניטור התגובה לטיפול ולגילוי הישנות (חזרה) המחלה.
בדיקות (סריקות) דימות מייצרות תיאור גרפי של אזורים שונים בגוף, ומסייעות לרופא לאתר גידולים באיברי הגוף. בדיקות אלה יכולות להתבצע בכמה דרכים:
בבדיקת CT סורקים את החלק הפנימי של הגוף באמצעות צילומי רנטגן שמצולמים מזוויות רבות. המחשב משלב את התמונות הללו לתמונה מפורטת תלת-ממדית, והסריקה מציגה תמונות בחתך רוחב (פרוסות) של הגוף. הסריקה מאפשרת "לראות" את העצמות, את האיברים ואת הרקמות הרכות בצורה ברורה יותר מאשר צילומי רנטגן רגילים.
בחלק מהמקרים המטופל מקבל לפני הסריקה חומר ניגוד המבוסס על יוד. החומר מוחדר לווריד באמצעות עירוי, היוד עובר בזרם הדם וצובע את כלי הדם ואת האיברים הפנימיים כך שהבדיקה מדויקת הרבה יותר. חומר הניגוד יכול להינתן גם כנוזל לשתייה, בהתאם לאזור הנסרק.
לפני בדיקת CT עם חומר ניגוד תידרש לבצע בדיקת דם לתפקודי כליות, מכיוון שהחומר מתפנה דרך הכליות.
אם הייתה לך בעבר תגובה אלרגית ליוד, חשוב לדווח על כך לפני הבדיקה לצוות מכון ההדמיה.
לאחר קבלת חומר הניגוד בהזרקה מופיעות לעיתים תחושות חום או גירוד במקום העירוי למשך כמה דקות. לחלופין, ייתכן טעם מתכתי בפה, שגם הוא חולף במהרה. במקרה של תגובה חמורה יותר, כמו קשיי נשימה, יש לדווח מייד לטכנאי הבדיקה.
בדיקות CT יכולות להדגים את צורתו, גודלו ומיקומו של גידול סרטני. על ידי השוואה בין סריקות CT שבוצעו לאורך זמן, הרופא יכול לעקוב אחר הגידול, לראות את תגובת הגוף לטיפול ולאתר אם הסרטן חזר לאחר הטיפול.
האיברים הנסרקים לאיתור סרטן כוללים את הראש, הצוואר, החזה, הבטן, האגן או הגפיים. סריקת CT "כלל גופית" כוללת בדרך כלל לכל הפחות את החזה, הבטן והאגן. לעיתים קרובות רופאים משתמשים בסריקה זו לצורך קביעת שלב המחלה.
בדיקת מיפוי המפיקה תמונות תלת-ממדיות מפורטות של אזורים שונים בגוף. כשעה לפני הבדיקה תוזרק לך כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי הנקרא fluorodeoxyglucose-18, או FGD-18. לאחר שהחומר מוזרק לווריד, יש לנוח ולהימנע מתנועה רבה מדי במשך כשעה, כדי לאפשר לחומר להתפשט בגוף.
חומר נקלט טוב יותר בתאים הסרטניים, משום שהם נוטים לצרוך יותר אנרגיה מתאים בריאים. סריקת PET מציגה תמונה של אופן הפיזור של החומר הרדיואקטיבי בגוף, ומאפשרת איתור גוש סרטני או מעקב אחר מידת התפשטותו.
בדיקה המשלבת בתוכה בדיקת CT ובדיקת PETומאפשרת לבחון ביתר דיוק את האזורים בגוף, שבהם קיימת קליטה מוגברת של החומר FGD. ניתן לצפות בתמונות של כל בדיקה בנפרד או בשילוב של שתיהן. השילוב בין הבדיקות מאפשר דיוק רב יותר, ובכך מסייע באבחון ובמעקב אחר הגידול הסרטני.
המכון שבו הבדיקה מתבצעת ייתן הנחיות מדויקות הנוגעות לביצוע הבדיקה. להן כמה מההנחיות הנהוגות:
לרוב יש להיות בצום כשש שעות לפני הבדיקה, ולהימנע מפעילות גופנית מאומצת (דוגמת ריצה, אימוני כושר וכו') כ־24 שעות לפני הבדיקה.
יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי נטילת תרופות קבועות או תוספים שנלקחים בשגרה ביום הבדיקה. כמו כן, יש ליידע את הצוות אם במקרה של מחלת סוכרת או מצבים רפואיים אחרים. סוכרת עלולה להשפיע על תוצאות הבדיקה, והחומר הרדיואקטיבי עלול לשנות את רמת הסוכר בדם.
אישה בהיריון או מניקה, או אישה שיש סיכוי שהיא בתחילת היריון, חייבת להודיע על כך לפני הבדיקה. סריקת PET-CT עלולה לסכן את העובר.
אם הייתה לך בעבר תגובה אלרגית ליוד, יש דווח על כך לפני הבדיקה לצוות מכון ההדמיה.
מומלץ להגיע לבדיקה בבגדים שאינם כוללים חלקי מתכת. לפני הבדיקה יש להסיר תכשיטי מתכת ולרוקן את הכיסים מחפצים מתכתיים. אם יש בגופך חומרים זרים ממתכת (קוצב לב, רסיסים, תומכן, מפרק מלאכותי וכו') יש דווח על כך לצוות המכון.
סריקת MRI באמצעות תהודה מגנטית מדגימה פרוסות חתך (תצוגות) מזוויות רבות ויוצרת תמונות של הרקמות הרכות בגוף, שלעיתים קשה לראות אותן באמצעות בדיקות הדמיה אחרות. מכונת ה- MRI היא גליל גדול היוצר שדה מגנטי חזק סביב המטופל, ללא חשיפה לקרינה.
לעיתים מוזרק לווריד חומר הנקרא "גדוליניום" (שהוא שונה מחומר הניגוד המשמש לסריקת CT וכמעט שאינו גורם לתגובה אלרגית), כדי להציג תמונה בצורה ברורה יותר. הגדוליניום מצטבר סביב התאים הסרטניים, והם מופיעים בתמונה כבהירים יותר.
מומלץ להגיע לבדיקה בבגדים שאינם כוללים חלקי מתכת, ובכל מקרה לפני הבדיקה יש להסיר תכשיטי מתכת ולרוקן את הכיסים מחפצים מתכתיים. אנשים שבגופם יש מתכת, כגון קוצב לב, רסיסים, תומכן (סטנט), מפרק מלאכותי וכו', צריכים לדווח על כך לצוות המכון.
מי שסובל מפחד להימצא בחללים סגורים (קלאוסטרופוביה) יכול להיעזר בתרופת הרגעה, וליטול אותה כשעה לפני הבדיקה. מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה, ולקבל מרשם בהתאם לצורך.
בדיקת אולטרה-סאונד היא בדיקת הדמיה העושה שימוש בגלי קול בתדירות גבוהה ליצירת תמונות של האיברים הפנימיים. גלי הקול יוצאים ממתמר האולטרה-סאונד (מכשיר קטן הדומה למיקרופון) ומוחזרים אליו כשהם מגיעים לאיברי הגוף. המתמר הופך את גלי הקול לתמונות.
גלי הקול מהדהדים בצורה שונה כאשר הם פוגשים רקמות שאינן תקינות, ולכן תמונת האולטרה-סאונד מסייעת לרופא לזהות גידול פוטנציאלי. בדיקת אולטרה-סאונד אינה כרוכה בחשיפה לקרינה.
אנו חשופים כל הזמן לקרינת רקע ממקורות שונים, למשל מחומרים רדיואקטיביים בסביבה, גז ראדון בבית וקרניים קוסמיות מהחלל החיצון. ידוע שבמינונים גבוהים קרינה עלולה להגביר את הסיכון של אדם לחלות בסרטן. בסריקות הדמיה החשיפה לקרינה תלויה בסוג הבדיקה, באזור הגוף שנחשף, בממדי גופו של המטופל, בגילו, במינו ובגורמים נוספים.
מומחי קרינה מאמינים שגם אם בדיקות הדמיה אכן מגבירות את הסיכון לחלות בסרטן, עדיין מדובר כנראה בסיכון קטן מאוד. עם זאת, רוב המחקרים שעסקו בקרינה ובסיכון לחלות בסרטן בדקו אנשים שנחשפו למינונים גבוהים מאוד של קרינה, למשל עובדים במכרות אורניום וניצולי פצצות אטום, ואינם מתייחסים לסיכון מחשיפה לקרינה ברמה נמוכה.
מכיוון שחשיפה לקרינה מכל המקורות יכולה להצטבר במשך החיים, והקרינה אכן יכולה להגדיל את הסיכון לסרטן, בדיקות הדמיה המשתמשות בקרינה צריכות להיעשות רק כשקיים צורך אמיתי. אבל כאשר צילום רנטגן, בדיקת CT או סריקה רפואית גרעינית (כגון בדיקת PET) הם הדרך הטובה ביותר לאבחון סרטן או לבירור התקדמות המחלה, התועלת צפויה לעלות על הנזק האפשרי.
מבחינת גיל הנבדקים, ידוע כי ילדים רגישים יותר לקרינה ממבוגרים. בשל כך, בחולים צעירים נהוג להפחית ככל הניתן את החשיפה בבדיקות הדמיה המשתמשות בקרינה. חשוב לזכור כי בדיקות MRI ואולטרה-סאונד אינן חושפות את הנבדק לקרינה.
אנדוסקופיה משמשת להסתכלות ישירה פנימה אל תוך חללי גוף שונים. במהלך הבדיקה מוחדרת לגוף צינורית ארוכה וגמישה העשויה מסיבים אופטיים אשר מקרינים אור ומעבירים תמונות באמצעות מצלמת וידאו אל צג שבו מתבונן הרופא המבצע את הבדיקה. שם הבדיקה משתנה לפי האזור הנבדק, לדוגמה קולונוסקופיה משמשת לבדיקת המעי הגס; גסטרוסקופיה היא בדיקה למערכת העיכול העליונה; ברונכוסקופיה - לפנים הריאות, בדרך כלל הסמפונות; אסופגוסקופיה – בדיקת ושט; לפרוסקופיה – בדיקת חלל הבטן.
בדיקות אנדוסקופיות מבוצעות כשהמטופל ער, אך מקבל חומר לטשטוש קל בדרך כלל. לעיתים הבדיקה מתבצעת בהרדמה מלאה. ההחלטה על סוג ההרדמה תלויה בסוג ובמטרת הבדיקה ובמצבו של המטופל.
השיטה משמשת בעיקר לאבחון מצבים רפואיים שונים, כגון כיב קיבה, קרע בגידים או גוש שפיר כמו פוליפ או גידול שפיר או ממאיר. כמו כן השיטה משמשת לטיפול, כגון לכריתת רחם או לצריבת גידול בשלפוחית שתן. קיימת גם בדיקה אנדוסקופית לאבחון ולטיפול במחלות בדרכי המרה והלבלב (ERCP), המשלבת תמונה אנדוסקופית יחד עם שיקוף באמצעות רנטגן והזרקת חומר ניגוד.
אבחון של מחלת סרטן מצריך ביצוע ביופסיה. ביופסיה היא הליך פולשני שבו רופא נוטל דגימה מהרקמה החשודה. רופא פתולוג מסתכל על הרקמה תחת מיקרוסקופ ומבצע בדיקות נוספות, כדי לבחון אם הרקמה ממאירה. דו"ח הפתולוגיה ממלא תפקיד חשוב באבחון סרטן ובקביעת אפשרויות הטיפול. ברוב המקרים התשובה של הבדיקה מגיע לרופא כעבור כמה שבועות. עם קבלת תוצאות הבדיקה חשוב לדון עם הרופא בתוצאות.
ניתן לבצע ביופסיה בכמה שיטות:
הרופא משתמש במחט, כדי לשאוב דגימת רקמות או נוזלים. ישנם שני סוגים עיקריים של ביופסיית מחט:
ביופסיית מחט דקה (Fine needle aspiration -FNA): דגימה זו מבוצעת בעזרת מחט דקה מאוד המוחדרת לרקמה בהכוונת מישוש, אולטרה-סאונד או CT.
דגימת מחט (Core Needle Biopsy): בשיטה זו המחט עבה יותר, ובעזרתה דוגם הרופא גליל של רקמה. הבדיקה מבוצעת בהרדמה מקומית או מלאה. גם בדיקה זו יכולה להתבצע בהכוונה ידנית או בעזרת אמצעי דימות.
בביופסיית חתך (Incisional biopsy) הרופא נוטל חלק קטן של רקמה באמצעות סכין מיוחדת.
ביופסיה שבה מתבצעת הסרה של גוש שלם נקראת ביופסיית כריתה (Excisional biopsy).
בזמן ניתוח אפשר לבצע ביופסיה בחתך קפוא (Frozen Section Biopsy) שהיא ביופסיה מהירה במיוחד, המאפשרת לקבל תוצאות מידיות, ולתכנן על פיהן את המשך הניתוח.
לעיתים במהלך בדיקה אנדוסקופית הרופא יכול לזהות רקמה שנראית לא תקינה, כגון פוליפ או גוש חשוד. באמצעות צבת המחוברת לקצה האנדוסקופ הרופא ייקח דגימה מהרקמה.
ביופסיה נוזלית נלקחת בבדיקת דם רגילה. בהשוואה לביופסיה של רקמות, ביופסיה נוזלית כרוכה בפחות סיכון לנבדק, ויש אפשרות לחזור עליה כמה פעמים, כדי לבדוק את התקדמות הגידול או לבחון את מידת יעילות הטיפול. מדובר בסוג ביופסיה חדש במחקר, ולעת עתה שיטה זו אינה מתבצעת בשגרה לצורך אבחון סרטן.
בדיקת ציטולוגית היא בדיקה של תאים בודדים שהגוף מפריש באופן טבעי כנוזל, כגון ריר מדרכי הנשימה, שתן, נוזל המצטבר בבטן (מיימת), בחלל בין הקרומים המצפים את הריאות (תפליט בחלל הפלאורה) או תאים הנדגמים על ידי הברשת הרקמה או גירוד, כגון בדיקת צוואר רחם (PAP-SMEAR). לעיתים איסוף התאים לצורך הבדיקה נעשה בביופסיית מחט דקה. נוזל או רקמות שנדגמו נמרחים על גבי שקופית ונבחנים באמצעות מיקרוסקופ.
רקמת מח העצם אחראית על ייצור והתמיינות תאי הדם השונים, כולל תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם. רקמת מח העצם נמצאת בעיקר בעצמות גדולות. שאיבת מח עצם וביופסיה של מח עצם הן הליכים שמטרתם לבדוק אם מח העצם בריא ומייצר כמויות תקינות של תאי דם. רופאים משתמשים בהליכים אלה כדי לאבחן ולנטר מחלות דם ומח עצם, כולל כמה סוגי סרטן, כמו גם חום ממקור לא ידוע.
מח העצם מורכב מחלק נוזלי וחלק מוצק יותר. בשאיבת מח עצם נוטלים דגימה של החלק הנוזלי. בביופסיה של מח עצם משתמשים במחט כדי ליטול דגימה מהחלק המוצק.
הבדיקה מבוצעת בהרדמה מקומית, ולאחריה יש לנוח על הגב כ-15 דקות או לפי הנחיות הצוות המטפל. אזור הבדיקה נחבש ואת החבישה ניתן להוריד כעבור 24 שעות.
אם הביופסיה ובדיקות ראשוניות אחרות מראות שיש לך סרטן, ייתכן שהרופא יפנה אותך לבדיקות נוספות כדי לתכנן את הטיפול המיטבי עבורך. כמו כן, תהליך האבחון מלווה לרוב בתנודות רגשיות ובמחשבות הנעות בין תקווה, פחד וחשש. כשהאבחנה מתבררת, תגובתו של כל אדם היא ייחודית.
כל אדם מגיב בצורה שונה ובעוצמה שונה, אבל לכולם דרוש זמן כדי להסתגל למציאות של מחלה. יש לזכור שגם בני המשפחה עוברים תהליך רגשי דומה, ורבים מהם זקוקים, בדומה לחולה, להדרכה ולתמיכה.
זכותו של כל חולה לשאול שאלות ולצפות לתשובה ברורה ומובנת לגבי מחלתו ואפשרויות הטיפול בה, כמו גם לקבל הסבר מלא על מונחים רפואיים שאינם מובנים. לעיתים הרופא אינו יכול לענות מיד על חלק מהשאלות, שכן לא תמיד יש בידיו את כל תוצאות הבדיקות.
בחלק מהמקרים קשה לזכור את כל הנאמר בפגישה עם הרופא, ולכן מומלץ להכין רשימת שאלות מראש ולרשום נקודות חשובות שעלו בשיחה, וכן לצרף בן משפחה או אדם קרוב אחר לפגישה.
להלן כמה שאלות שניתן להציג לרופא כדי לקבל מידע מפורט על המחלה והטיפול בה:
על פי סעיף 7 לחוק זכויות החולה תשנ"ו 1996, "המטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת בעניין הטיפול בו. המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זאת".
כאשר אתה עומד לבצע פעולה רפואית כלשהי, שיכולות להיות לה השלכות על עתידך, גופך ובריאותך, רצוי לפנות לקבלת חוות דעת רפואית נוספת מרופא מומחה אחר, המתמחה בטיפול בסוג המחלה שבה חלית. כיום מקובל ומומלץ לפנות לכל רופא מומחה כדי לקבל חוות דעת כזו.
קבלת חוות דעת זו בטרם ביצוע הליך רפואי כלשהו תוכל לשמש בידך כלי עזר בתהליך קבלת ההחלטה. מומלץ לפנות לקבלת חוות דעת שנייה ממומחה נוסף כאשר בידיך מצויים כל המסמכים והאישורים הרפואיים הנוגעים למחלה. מומלץ לשמור עותקים מכל מסמך רפואי (מכתבים, תוצאות מעבדה, בדיקות הדמיה וכו'). למטופל זכות לבקש מהמרכז הרפואי בו הוא מטופל את כל המסמכים הנוגעים למחלתו.
זכות המטופל לחוות דעת שנייה אינה כוללת כיסוי של עלות ההתייעצות עם רופא נוסף, אולם ישנו כיסוי חלקי בביטוחים המשלימים של קופות החולים (בכפוף לתנאי ביטוחים אלה) ובביטוחי בריאות הפרטיים (בהתאם לתנאי הפוליסה הספציפית).