שמי דינה , בת 55 נשואה + 2 , +3 נכדים.
מחלת הסרטן מסוג סרקומה התגלתה אצלי בשנת 1996 בהיותי כבת 43, מקום הגידול, ירך שמאל.
לא אלאה אתכם בכל מסע החיים מאז היום ההוא בו נמסרה לי הידיעה על מחלת הסרטן.
רק אומר שלא ויתרתי על שיעורי ההתעמלות היומיים במכון הכושר כולל ימים בהם עברתי הקרנות (בכמות המתאימה לסוסים ולא לבני אדם). הימים היחידים בהם נעדרתי משעורי ההתעמלות , הם הימים בהם אושפזתי לניתוחים וכאלו לא חסרו.
בתחילת שנת 2000, בגלל תסבוכת כלשהי נגרם לי נמק ברגל שהביא למצב בו נאלצו לכרות חלק ניכר מהרקמות ומעצם הירך ולבצע השתלת רקמות ,כלי דם וכן השתלת פרוטזה שחלקה נעוץ בחלק מהעצם הבריאה שנותרה ללא פגע. רק כדי לסבר את אוזניכם ,הניתוח ארך כ-20 שעות. כפי שנמסר לי ע"י הרופא בביה"ח שהמקרה שלי נלמד (מקרה "יונתי"). את הניתוח האחרון ביצעו שני רופאים מהמחלקה לכירורגיה פלסטית ורופא מאורטופדיה אונקולוגית.
במשך כשנה התהלכתי בעזרת קביים , אבל בשנה שלאחר מכן הדברים השתנו ולעניות דעתי , לטובה.
פוטרתי ממקום עבודתי לאחר 20 שנים , הקמתי לי עסק עצמאי המכניס לי פי שלוש ויותר ממה שהרווחתי קודם לכן.
למדתי והוצאתי רישיון לנהיגה ברכב (הצלחה מיידית בטסט הראשון).
התגרשתי מבעלי לטובת גבר אחר עמו אני נשואה מזה מספר שנים, באושר רב.
יתרה מכך , בכל סוף שבוע אנו על דו גלגלי (1,000 סמ"ק עם 150 כ"ס ) מטיילים ונהנים.
אומנם להמריא לגובה המושב דורש ממני מעט מאמץ , אך לעוף לתוך הרוח מחפה על כל הכאב הפיזי. לדעתי אופנוע הוא התרופה לכל התחלואים,תנסו ואז תבינו.
אני מתהלכת עם נעליים בעלות עקבים גבוהים.
דבר אחד לא הצלחתי להחזיר לחיי , את שעורי ההתעמלות היומיים אליהם הייתי מכורה במשך כ-16 שנים.
ברוב המקרים לא ניתן להבחין בנכות שברגלי , מבחינתי זאת תעודת הצלחה לרופאים שטיפלו בי.
מאז שנת 2000 לא ביקרתי בבתי חולים או במרפאה. "מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו" .
ניתן לפנות לדינה וולף בדואר אלקטרוני: Good1@017.net.il
הועלה לאתר בתאריך 20.5.2008
<< בחזרה לדף הראשי