שמי דידי כיום בן 24 אך לפני 6 שנים נולדתי מחדש...
יום שישי , ערב שבת , 2 בצהריים אני מתגלח לקראת שבת ומתכונן לצאת לשחק כדורגל כמו כל יום שישי. במהלך הגילוח אני מגלה בלוטה קטנה בצווארי ומייחס לה חשיבות משנית.
לא שכחתי את הבלוטה וביום ראשון ניגשתי לרופא כדי שיחווה את דעתו . הרופא חשש לזיהום ונתן לי אנטיביוטיקה למשך 10 ימים. לאחר 10 ימים כאשר הבלוטה רק גדלה אמרתי לעצמי שכנראה זה עוד פצע שיעבור.
לאחר כשבועיים חזרתי מקפריסין ממשחק של מכבי חיפה נגד לוורקוזן במסגרת ליגת האלופות. בתמונות שפיתחתי ראיתי את גודל הבלוטה ומיד פניתי בשנית לרופא. כאשר ראה אותי הרופא הוא מיד, ללא היסוס שלח אותי לבדיקות במספר בתי חולים עד שאחד מבתי החולים נתן את הסכמתו לבדוק מיידית את הבלוטה. אושפזתי ועשו לי ניתוח שכלל ביופסיה והכנסת פורט (צינור שישמש אם יתגלה גידול למתן טיפול באינפוזיה ולקיחת דמים).
אני, כמובן אין לי מושג מה זה הצינור, מה זה אומר אונקולוגיה ובטוח, עדיין, שמדובר במשהו פעוט שיסתיים תוך שבוע, אבא שלי שהיה איתי כל הזמן כנראה כבר ידע במה מדובר. לאחר שבוע קראו לי לבית חולים לקבל את התוצאות. עזבתי את בית הספר בפעם האחרונה לאותה שנה בלי לדעת על כך.
ב -30/10/2009 באותו יום בו ניצחה מכבי חיפה את יונייטד 3-0 הודיעו לי שיש לי סרטן בבלוטות הלימפה מסוג נון-הודג'קינס וכן שסיכויי החלמתי גבוהים. עוד הובהר לי שהטיפולים יימשכו לפחות שנה ושאני לא יכול ללכת יותר לבית ספר, לעשות ספורט, או בקיצור, לחיות את חיי הרגילים. כמובן שלא יכולתי לדבר למשך רגעים ארוכים. אך מאותו רגע הראש והגוף היו יחד במטרה לעבור תקופה בכלל לא קלה. עברתי טיפולים כימותרפיים קשים במשך 8 חודשים ועוד שנה ושנתיים לקחתי כדורים כימותרפיים.
ביום שהודיעו לי שאני חולה, ידעתי שאני אבריא, כל האסימונים נפלו לי והכוח לחיות היה כל כך חזק שלא ידעתי שאני יכול להיות כ"כ אופטימי. לכן אני אומר שנולדתי מחדש. עם כל הקושי שיש בטיפולים, שהם לפעמים יותר קשים מהמחלה. הרצון לחיות היה חזק מהכל מה שלפי דעתי עזר לי להחלים במהרה.
היום אני 6 שנים אחרי ואני לא מרגיש שהייתי חולה (פיזית) כמובן שאין יום שאני לא חושב איפה הייתי אז ומשתדל להעריך כל דבר קטן. ובמיוחד שקשה מסתכל אחורה ואומר שיש דברים קשים לא פחות. המחלה, עם כל הקושי שבה נתנה לי הרבה דברים חיוביים לחיים שעליהם לא הייתי מוותר במבט לאחור.
אני חייב לציין שללא עזרת הוריי והרופאה המדהימה שלי שעד היום אני מרגיש צורך להגיד לה תודה כל פעם מחדש הייתי עובר את זה בצורה קשה יותר.
שנהייה רק בריאים ומאושרים.
הדוא"ל שלי לפניות:
didi9000@walla.co.il
הועלה לאתר בתאריך 26.10.09
<< בחזרה לדף הראשי